תיאטרון חובבים – פרק ט"ו

לפרק הקודם

=====================

"אהאוקייי.” הוא עונה ומתנשף כאשר אצבעותיה של אמא פוגשות באיברו המזדקר במהירות. בתוך כמה שניות הוא זקור לגמרי ושרידי הטשטוש נגוזים ממוחו. אמא במיטה שלו והיא עירומה וחרמנית.

יה, בייבי.

אמא משחקת עם איברו באטיות אבל מור לא מניח לה לקחת פיקוד. הוא מניח יד על כתפה והודף אותה לאחור, על גבה.

"רגעלאט…” מוחה אמא בשמץ של רוגז. “לא צריך ישר לדחוף את הזין.”

"מי אמר משהו על זין?” שואל מור ואוחז בקרסוליה של אמא. הוא מפשק את ירכיה החטובות ואז זוחל מטה ורוכן לעבר המשולש הכהה שבין ירכיה, משתכר מהניחוח האינטימי של אמא המקדם אותו בדרכו פנימה.

מור קובר את אפו בפרוות ערוותה ואמא מתנשפת כאשר לשונו פוגשת בשפתיה התפוחות. הוא מלקק את החריץ הנרגש שלה, חש בחמימות הרעבה הבוקעת ממנו כמו מגמה מבטן האדמה.

"מוריק…” נאנח אמא ומפשק עוד יותר את רגליה, מתמסרת ללשונו הזריזה.

מור מלטף באצבעותיו את החריץ שבין שפתי ערוותה ולשונו מאתרת את דגדגנה. גופה של אמא נרפה מרוב עונג כאשר הוא מתחיל ללקק את הדגדגן, מפשק בעדינות את השפתיים הזעירות המגינות עליו בשתי אצבעות ותוקף את הכפתור הזעיר בלשון רכה וחרוצה. אמא מתפשקת ומתנשפת ומור מלקק אותה במרץ, מחדיר אצבע אל הרטיבות שבין שפתיה. נדמה שכל האנרגיה נטשה את גופה האתלטי והיא רק שרועה פרקדן ומניחה לבןבעלה לענג אותה בלשונו ואצבעותיו בחושך.

"ששש…” נאלץ מור לומר כאשר התנשפויותיה הופכות לאנחות רכות ואמא מנסה להשתתק אך כעבור כמה רגעים מתגברות אנקותיה עד שהוא שוב נעצר ומהסה אותה. בדקות הקרובות הוא יאלץ לעצור מדי פעם ולנזוף בה בעדינות בטרם יצלול אל פרוותה החמימה והרעבה.

לשונו נורית במהירות לעבר הדגדגן, מרעיפה עליו ברד של ריגוש ואצבעו חודרת עמוק לתוכה, מפשפשת בערוותה ומשדרת גלי עונג בגופה של אמא. אמא מתאמצת לסכור את פיה אך נשימותיה הולכות וכבדות וגופה מרכך ונפתח, מקבל את העונג הגואה בו. מור מסלק את ידו מתוכה ושולח את אצבעותיו ללטף את שדיה הקטנים, מוצא את פטמותיה זקורות ונכונות לליטופיו והיא מתמסרת כולה לעונג שהוא מסב לה, בחזהּ ובין רגליה, פתוחה ומשתוקקת.

"מוריקאל תפסיק…” לוחשת אמא מעליו. “בבקשה אל תפסיקזה טוב לי כל כך…”

והוא לא מפסיק ולא משנה אלא ממשיך להטריף אותה בלשונו, קצהּ נורה מעלה ומטה במהירות ומענבל את הדגדגן הוורדרד ללא הפוגה, לא מניח לרמות העונג שלה לרדת אף לא לרגע קט אלא מגרה אותה בלשונו ואצבעותיו המלטפות את שדיה עוד ועוד. נשימותיה של אמא מעמיקות והוא חש בה מתרכזת ונדרכת פנימה, חופנת סדין והודפת אותו אל פיה עד שהכל מתפרץ באנחה נמוכה וחרישית אחת, מתמשכת וגרונית הנבלעת בקושי בסדין. הוא לא מפסיק לענג אותה כל עוד היא רוכבת על גל העונג, עולה ויורדת איתו עד שהוא נשבר אל החוף והיא נוגעת בעדינות בראשו, מסמנת לו לעצור.

אמא שוכבת על גבה תחתיו, פשוקה ומתנשפת וכמו טיגריס דרוך, מור מזדקף וכורע בין ירכיה, מפשעתו מעל ערוותה, ליבו פועם והוא משתוקק לצלול אל תוך רטיבותה האסורה, לכבוש אותה. הוא אוחז באיברו ומחכך אותו בשפתי ערוותה ואמא נדרכת מיד:

"מור!”

"מה?” הוא מיתמם ומחכך את ראש הזין בשנית.

"אתה יודע מה. לא שם.” מורה אמא.

"זה לא נעים?”

"זה לא קשור. די, כבר דיברנו על זה.” היא אומרת כאשר מור מחליק פעם נוספת את ראש איברו בין שפתיה. "תגיד לי, אתה באמת רוצה להיות אבא בגילך?”

"ומה איתך?” מתריס מור ומחליק שוב את ראש הזין בחלקלקוּת שבין שפתיה. “את לא רוצה להיות אמא?”

"אני כבר אמא.” עונה אמא, ההברה האחרונה נשברת בהתנשפות רכה.

"לילדים משלך.” מתעקש מור ומלטף את שפתיה המתלחלחות באיברו הרטוב ממיציה.

"אתה לא הוגן.” מתנשפת אמא והוא חש בחוּמהּ מתגבר. “אולי פשוט תשים קונדום?”

"שונא קונדום.” אומר מור בפסקנות ודוחף סנטימטר של זין לתוכה. הוא אמנם שונא קונדומים אבל זאת לא הסיבה, הסיבה האמיתי היא פראית וקדומה, שוכנת אי שם בשיפולי מוחו. אמא נאנקת בהתרגשות אבל חושקת את שיניה, שולחת יד נחושה לעבר מפשעתה ומוציאה אותו ממנה. אחר כך היא מתהפכת על בטנה, מגישה לו את הגבעות העגולות של ישבנה למחמס. היא מפנה אליו את מבטה ואומרת בקול נמוך:

"קדימה, בוא תזיין אותי בתחת, מוריק. הכי חזק שאתה יכול, ילד. תפרק אותי עד שאני אנשך לך את הכרית. בוא אלי…”

המניפולציה הזאת ברורה אך למרות שהוא מזהה אותה, היא עובדת על מור אשר אינו יכול לעמוד במראה שני הכדורים המוצקים של פלחי עכוזה. הזין שלו כבר קשה והוא ממהר לרכב על ירכיה של אמו ולכוון את הזין לעבר פי הטבעת שלה. הוא מזרזף כמות רצינית של רוק ומושח את ראש הזין ואז חודר באבחה אחת. בלי יותר מדי משחק מקדים, בלי להניח לה להסתגל לנקניק העבה שהוא דוחף לה לתחת. רצתה לנשוך את הכרית? הוא ידאג שהיא תשאיר עליה סימני שיניים.

מור דופק את אמא חזק ומהר ובתוך כמה שניות ידיה מגששות אחר הכרית עד שהיא מאתרת אותה ודוחפת אותה לפיה. אגנו נוחת על ישבנה בכח ואמא נאנקת אל תוך הכר בכל פעם שהוא ננעץ בישבנה, מתאמצת לשלוט בגניחותיה הגרוניות בכל פעם שהוא משפד את התחת המופלא שלה, חזק ועבה ונחוש ואכזר. המיטה חורקת ואנקותיה העמומות של אמא ממלאות את האוויר והם עושים הרבה יותר רעש ממה שהם יכולים להרשות לעצמם אבל את מור זה לא מעניין, הוא רק רוצה לדפוק ולדפוק ולדפוק ולדפוק. הוא חושב על הכּוּס החם והרטוב שלה ורעיונות פראיים מציפים אותו. דווקא לגמור בפנים. דווקא להציף אותה בזרע. דווקא לעבּר אותה, להיות אב ילדיה של אשת אביו.

המחשבות האסורות הללו מסעירות אותו ומשליכות אותו לעבר השיא שלו כמו היה אבן הנורית מתוך קלע. הוא נאנח ומתנשף וצמרמורת מרטיטה את גוו כשהוא מתחיל לגמור, פולט את מטענו אל מעמקי ישבנה של אמא. איפשהו בדרך ידה מגששת אחר ידו ואצבעותיהם משתרגות והוא מנחש שגם היא גומרת עכשיו אבל התובנה הזו נסחפת הצידה לאחר הרף עין כאשר צמרמורת ריגוש נוספת מרעידה אותו והוא פולט עוד נתז עמוק לתוך ישבנה.

"צא.” נאנקת אמא לאחר כמה רגעים ומור יוצר ממנה בתנועה אחת. הוא כבר למד שאחרי שהוא גומר לה בתחת יש רגע אחד בו היא חייבת שהוא יצא במהירות אחרת היא מאוד סובלת. מור נשכב מאחוריה, נצמד אליה, ואמא מניחה את ראשה על זרועו החזקה.

למשך כמה רגעים הם שוכבים כך באפלולית ומור מלטף את שיערותיה ללא אומר.

"נעים לי.” אומרת אמא.

"גם לי.”

"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.” אומרת אמא בחושך.

"גם את לי.” עונה מור מיד.

"אל תגיד סתם, מתוך נימוס.”

מור שותק ורק מלטף את שיערותיה בחושך. אחרי כמה רגעים אומרת אמא:

"יאללה, אני צריכה לזוז. אסור לי להירדם כאן.”

"לילה טוב.” אומר מור.

"לילה טוב, מוריק.”

המיטה חורקת בעדינות כאשר אמא קמה ממנה וכעבור כמה שניות הוא שומע את צעדיה המתרחקים. מור נועץ את מבטו בחשכת התקרה וחושב על כלום. המחשבות האחרונות שלו לפני שהוא נרדם עוסקות בכּוּס הרטוב של אמא וכאשר הוא חושב על רחמה מוצף בזרעו, הזין שלו מתחיל להתקשות.

בימים הקרובים הוא מתראה עם אמא פחות. הסטודנטים יוצאים למבחנים ואלו שאינם סטודנטים מתבקשים לעבוד יותר, וכך הוא מוצא את עצמו נותן משמרות כפולות ו"סנדוויצ'ים", משמרות ערב שלאחריהן הוא רשום למשמרת בוקר, שמונה שעות אחר כך. במצב זה הוא עייף בין המשמרות ואין לו הרבה פנאי לעגוב על אמא וזו מניחה לו לעבוד ולנוח. בערב אחד בו הוא מוצא את עצמו פנוי הוא נעתר להזמנתו של אלכס לצאת וחוזר הביתה מאוחר ועייף.

למרות שאין לו זמן ואנרגיות לסקס ממש, האינטימיות והחיבה ממשיכים לשרור בינהם והם מתלטפים בכל פעם שאבא לא נמצא בסביבה ואם יש להם יותר מכמה שניות הוא גם דוחף לה ידיים לכּוּס, מתענג על האופן בו החריץ מתלחלח במהירות אבל אמא מרחיקה אותו מערוותה לפני שיתרגל. לשם הוא לא נכנס בלי קונדום, היא מבהירה לו פעם אחר פעם. ומור מתעקש שלא ללבוש קונדום, מתרגש מהמחשבה על רחמה המוצף בזרעו.

"אתה לא נכנס לשם בלי קונדום.” היא חוזרת ואומרת, סמוקה ומתנשפת ומור רק מושך בכתפיו ומתרחק מחריצה, לא מתייחס לבקשתה. ממילא הוא די הרוג רוב הזמן אז הוא לא מציק לה יותר מדי.

בסוף השבוע שוב מגיעים רווית ואורן להתארח אצלם ותשומת הלב של אמא נתונה לאורחים ולשוני (“מקסימוני”) הנכדה מספר אחת ומור גם ככה עייף מהשבוע המעיק אז הוא שומר את הידיים שלו לעצמו רוב הזמן ורק גונב ליטופים אקראיים כאשר יש להם כמה שניות של פרטיות. כאשר אמא מציעה שיסעו לבניאס בשבת בבוקר מור דוחה את ההצעה ואומר שהוא מעדיף לישון עד מאוחר וזה אכן מה שקורה והוא מבלה את היום לבד, משחק במחשב וצופה בטלוויזיה ובערב הולך לשחק כדורגל כדי לנקות קצת את הראש.

התקופה הלחוצה גם מדגישה עבור מור את הצורך של אמא בו. אמנם באופן מסורתי הוא זה שדוחף ידיים והיא משחקת את "המבוגרת האחראית" אך כאשר למור אין זמן או כח לעגוב אחריה הוא מוצא שהיא נוגעת בו יותר ויותר, אם כי נגיעותיה תמימות ו"נקיות" בהרבה משלו: יד על הכתף, ליטוף על הגב שמחליק כמעט עד הטוסיק, נשיקה המופרחת האוויר. למרות שהיא מקפידה לשמור על הניקיון במחוותיה, עצם קיומן מעיד עבורו על החוסר ההולך ונבנה בה, על הכמיהה אליו.

הוא גם מבחין שאמא מפגינה סבלנות פוחתת והולכת לאבא. תמיד הייתה מניחה לו לרדות בה ללא מענה אך בזמן האחרון מור מתאפק שלא לגחך כשהוא שומע אותה עונה לאבא בחריפות לאחר שזה עוקץ אותה על עוד יום של בטלה בבית, משחק טניס עם חברות או ארוחה שלא הייתה לטעמו. הוא חש מעט רחמים על אבא לנוכח הבעת הפליאה שלו אבל בסופו של דבר אבא הביא את זה על עצמו בהתנהגותו הגסה והדורסנית. אבא ישן עכשיו במיטה שהוא הציע לעצמו בעשרים השנים האחרונות, אותה מיטה אשר בה מזיין בנו את אשתו בכל הזדמנות.

הלחץ בעבודה פוסק בהדרגה. יום ראשון מגיע ורווית ואורן ושוני חוזרים הביתה (כבר במוצ”ש) אחרי הרבה חיבוקים ונישוקים ואינספור תמונות של שוני המתוקה. במהלך השבוע גם הסטודנטים מתחילים לחזור לעבודה ולמור יש יותר רווחים בין המשמרות וכתוצאה מכך יש לו יותר זמן לנוח ועם המנוחה יש לו יותר תשומת לב לאמא וכאשר היא מפלרטטת איתו יש לו אנרגיות להחזיר לה.

זה התחיל מליטוף תמים של עורפו של מור שהכין לעצמו קפה קר במטבח אך הליטוף הפך לנשיקה והנשיקה למזמוז וגופיית הספורט של אמא הופשלה מעלה ומכנסי הג'ינס שלה החליקו למטה וכעת היא מתנשקת ברעבתנות עם מור, שעונה על המקרר. ידו האחת של מור מלטפת את שדיה הקטנים והשנייה בין ירכיה, אצבעותיו מזדחלות כנחשים בסבך ערוותה. אמא נאנחת ברכות כאשר הוא מחליק אצבע לתוך רטיבותה ומשעינה עליו את ראשה, מניחה לו לעשות בה כרצונו.

"אבא שלך בדרך…” היא נאנחת כאשר אצבעותיו מוצאות את פטמתה ומתחילות לשחק בה.

"אנחנו נשמע אותו.” נוהם מור לאוזנה ומלקק את התנוך.

"השאלה היאבאיזה מצב נהיה…”

"באיזה מצב את רוצה להיות?” שואל מור ומרטיט את אצבעו אשר בין שפתי ערוותה.

"כשאתה עמוק בתוכי.” נאנחת אמא, מתמסרת לחלוטין לאצבעותיו של בנה החורג, אדישה למגנטים והפתקים הצונחים מהמקרר.

"נשמע כמו תכנית טובה.” אומר מור ומנשק אותה שוב ואמא מפשקת אליו את שפתיה ומניחה ללשונו לפלוש אל פיה, לשונה מקבלת אותו בברכה.

אבל במהרה נשמע נהם המנוע של הג'יפ של אבא ומור מתנתק מאמא בחוסר רצון של אריה הנאלץ לוותר על נתח זברה מהביל. אבא נכנס כמה רגעים אחר כך, שקוע בשיחה בדיבורית שלו ורק קוטע לרגע את השיחה כדי לברר מה אוכלים ומתי. אמא הולכת להכין ארוחת ערב ומור מוריד כביסה ומקפל אותה בעודו צופה בפרק מסדרה שהוריד במחשב.

בארוחת הערב שואלת אמא:

"אז מה, ירד קצת העומס?”

"כן.” עונה מור. “המבחנים נגמרים והסטודנטים חוזרים לתת משמרות.”

"יופי, באמת ראו שכל העומס יושב לך על הכתפיים.” אומרת אמא.

"פחחח,” מלגלג אבא. “כל העומס של כלכלת ישראל ממש. ריקי, זה מוקד תמיכה טכנית, לא חדר מיון.”

"יש קטעים עמוסים.” מסביר מור.

"תעשה לי טובה.” עונה אבא בביטול. “תודיע לי כשיהיה לך מקצוע אמיתי, בסדר? כשתתחיל לשלם חשבונות ולשכור דירה משלך. אז נדבר על עומס.”

"אני ממש לא רוצה שהוא יעזוב!” מוחה אמא.

"כן, מבחינתך שיישאר לך מתחת לחצאית עד יומו האחרון.” רוטן אבא.

"דווקא נעים מתחת לחצאית של אמא.” מפטיר מור בתמימות.

"אני בטוח.”

"תנסה את זה.” עונה מור ואמא שולחת בו מבט מאיים.

"לא הבנתי.” עונה אבא. “לנסות מה?”

"סתםללבוש חצאיות…” מנסה מור להציל את המצב.

אבא נד בראשו בבוז כללי כלפי אשתו ובנו, צמד הלוזרים.

"כל הבטלה הזאת הופכת אותך למוזר.” הוא רוטן.

"איזו בטלה? הוא עובד הרבה יותר ממך כשאתה היית בגילו.” אומרת אמא.

"זאת לא עבודה, ריקי.” פוסק אבא. “וחוץ מזה, מה את מבינה בעבודה? לגהץ כרטיסי אשראי זה לא בדיוק עבודה, את יודעת.”

מור חש בדם עף לו למוח והוא כמעט עונה לו אבל אמא מסמנת לו בראשה שעדיף שישתוק. אבא פותח את הלפטופ שלו ומתחיל לקרוא דבר מה.

"מה אתה עושה מחר?” שואלת אמא. “יש לך משמרות?”

"ערב.” עונה מור. “אני פנוי בבוקר. את עושה משהו?”

"לא מתוכנן כלום.” אומרת אמא ואבא מגלגל את עיניו בתגובה לבטלנותה של אשתו.

"אז אולי אני אעזור לך עם המיטה בחדר השינה.” אומר מור ומישיר את מבטו לעבר אמא.

"איזה בעיה יש עם המיטה?” תמה אבא ומרים מבטו מהלפטופ.

"היא חורקת.” ממהר מור לענות.

"לא היא לא חורקת.” עונה אבא.

"איציק, השמיעה שלך כבר לא מה שהייתה.” עונה אמא. “כל הזמן אתה שואל אותי 'מה?' או מתעלם מהשאלות שלי.”

"שטויות.” רוטן אבא. “שטויות במיץ גזר. המיטה לא חורקת והשמיעה שלי מצוינת. זאת לא אשמתי שאתם ממלמלים כמושני זקנים.”

"לאמא החריקות האלה מפריעות, אז אלא אם אתה מעדיף לעשות את זה בעצמך…”

"לא, תודה, אתה ואמא יכולים לעשות במיטה מה שאתם רוצים.” עונה אבא וחוזר אל המסך שלו.

"אל תדאג.” עונה מור, צל של חיוך מבצבץ על שפתיו. “נעשה.” אך אבא כבר לו מקשיב לו.

לאמא יש חזרה בחוג הדרמה לכן היא יוצאת ומור הולך לשחק כדורגל עם החברים. אחר כך כמה חברה' הולכים לאכול גלידה ומור מצטרף אליהם ועד שהוא חוזר ההורים כבר ישנים.

בבוקר מתעורר מור מוקדם יחסית, ענן של התרגשות צף בקצה האופק שלו, אם כי בעפיצות הבוקר הוא לא ממש זוכר מדוע. צריך קפה.

אבא יושב ושותה את הקפה שלו, מבטו נעוץ כמובן בלפטופ והוא רוטן "בוקר טוב" לעבר מור.

"אתה עובד היום?” שואל אבא ומור בטוח למדי שהשאלה נועדה לפתוח פתח לשיחה אחרת שבה יביע אבא את דעתו על בחירותיו של מור.

"כן.” עונה מור בקצרה. “איפה אמא?”

"היפיפייה הנרדמת עוד ישנה. למה שתקום להכין קפה ואיזה כריך למי שנושא בעול אם אפשר לישון עד מאוחר?”

"תגיד לי, אתה בכלל היית רוצה שהיא תלך ותעשה תואר? תמצא מקצוע?” שואל מור. “הרי כשהיינו קטנים אתם כל הזמן רבתם על זה. היא רצתה ללכת ללמוד ואתה לא הסכמת, לא?”

"ומי יגדל אתכם, אני?” מתרגז אבא. “אבל עכשיו היא יכולה לצאת מהבית ולהרוויח כמה לירות. זה לא יהרוג אותה.”

"איזה מקצוע היא כבר תמצא בגילה בלי תואר ובלי ניסיון?”

"אני יודע? זבנית, מוכרת בגדים, מה זה משנה? העיקר שלא תשב כל היום בבית.”

"אתה היית רוצה לעבוד כמוכר בגדים?”

"אני?!” משתומם אבא. “אני עורך דין. מה פתאום מוכר בגדים?”

"אז גם היא לא רוצה, מה לא מובן כאן?”

"אבל אין לה תואר ואין לה מקצוע, מה היא יכולה כבר לעשות?”

"מעניין למה אין לה תואר ואין לה מקצוע.”

"כי היא גידלה ילדים, זה למה.” מסביר אבא. “אבל עכשיו אתם גדולים ולא יזיק לה לצאת מהבית ולעשות עם עצמה משהו במקום לשרוף את הכסף שלי כל היום.”

"אני אגיד שוב: אתה רצית שהיא תישאר בבית ותגדל את הילדים שלך אז בגלל זה אין לה מקצוע.” עונה מור ומרגיש שזכה בנקודה בדיון אבל את אבא זה לא מרשים והוא פשוט רוטן משהו ואז חוזר אל הלפטופ שלו, מעמיד פנים שמור לא קיים.

"אני חושב שאתה צריך להיות יותר נחמד אליה.” אומר מור. “להשקיע בה. להגיד לה שאתה אוהב אותה. לגעת בה.”

"ממתי זה עניינך מה אני עושה עם אשתי?!” מתרעם אבא.

"אני רק אומר.” עונה מור בקור רוח. “מתי שכבתם בפעם האחרונה?”

"מור די!” מתרגז אבא וקם מהכיסא. “מה עובר עלייך?”

"בוקר טוב.” אומרת אמא ונכנסת אל המטבח. "מה קורה?” היא מוסיפה כאשר היא מבחינה באבא. אמא לובשת מכנסי בית קצרים ושחורים וגופית כותנה פשוטה המדגישה את מותניה הצרות ושדיה הקטנים.

"הבן שלי יורד מהפסים.” מתלונן אבא.

"באיזה אופן?”

"לא משנה.” מפטיר אבא.

"שאלתי אותו מתי שכבתם בפעם האחרונה.” מסביר מור ועיניה של אמא נפערות.

"מור?!”

"אני רק דואג לך.”

"הוא ירד מהפסים לגמר, להתראות.” מפטיר אבא ויוצא מהמטבח.

"מה עובר עלייך?” שואלת אמא אחרי שדלת המטבח נטרקת.

"מכין את הקרקע.” נעמד מור.

"למה?”

"להריון שלך.”

אמא נשענת על השיש ומור מתקרב אליה לאטו.

"השתגעת לגמרי, מור! אתה חושב שזה משחק?”

"לא.” אומר מור, מוסיף להתקרב אליה.

"את בת ארבעים, אמא. אני לא יודע בדיוק איזה חוזה או הסכם כתוב או לא יש לך עם אבא, אבל ההזדמנות שלך לילדים הולכת ונעלמת. באמת ויתרת על החלום הזה? באמת את לא רוצה ילדים משלך?”

אמא נושכת את שפתה ומשפילה את מבטה.

"אי אפשר.” היא אומרת בשקט. “כבר ויתרתי על זה.”

"באמת? ומהרגע שניסיתי לזיין אותך שם לא עלתה לך המחשבה בראש? שאולי? אפילו פעם אחת?”

"אי אפשר, הסברתי לך.” אומרת אמא בשקט.

מור רוכן ומנשק אותה על מצחה ונשיקותיו זולגות במורד אפה אל לחיה ואל שפתיה הסוררות, סגורות וסרבניות. אך מור לא מוותר ומלטף את עורפה וכתפיה של אמא וכעבור כמה רגעים נפתחות שפתיה לקראתו ולשונה מקדמת אותו בברכה. ידיו מלטפות את גבה, אגודלו מעסה בעדינות את כל צלעותיה עד שידו נחה על מותנה, ידו השנייה מלטפת ברכות את שדיה מעל הגופייה.

"אפשר.” ממלמל מור באוזנה ומהתל בתנוך החמוד שלה בשיניו. “אני הולך לעבּר אותך, אמא. עכשיו.”

==============

לפרק האחרון.

10 thoughts on “תיאטרון חובבים – פרק ט"ו”

  1. נכון.אבל איזה מצחיק לרצות לראות מי גילה את הסיפור המדהים הזה ,ולמצוא תגובה דיקדוקית לקונית.יש לומר שזו התרכזות בטפל ולא בעיקר!
    אבל מה שרציתי לומר לכם, חברים, ובשביל זה נכנסתי לבלוג ,( "כף זכות" לפני יום כיפור😉), הוא שלאור המקרה האחרון שקראתי עליו, כאשר בראש השנה מישהו עקב אחרי אישה ותקף אותה בחדר מדרגות, כשהוא מכסה את עצמו עם טלית…,זה שאנחנו ממש אנשים נעלים, בגלל שאנחנו נכנסים למוד של פנטזיות מגוונות כאן ולא פוגעים בזולת.
    גמר חתימה טובה!

    1. גמר חתימה טובה גיטית.
      אם כבר יום כיפור: אני זוכר שהייתי בגיל 15 בשיא ההתפרצות המינית , יום כיפור בית כנסת, החזן מתפלסף עם עצמו , ואני יושב מפחד שיגיע קטע שצריך לעמוד כי הזקפת בוקר נמשכת כבר חצי שעה. פשוט יושב קפוא P:
      ובנות מרגישות רע עם זה שגודל להם ציצי , איך מסבירים זקפה באמצע יום כיפור?!
      בתפילה הבאה שלך תנסו לנחש מי סובל מזקפת בוקר D:
      נו איפה דור שיחזור כבר , רוצים מששהו חדש
      גמר חתימה טובה דור 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *