===============
אמא שולחת את שתי ידיה לאחור ומפשקת את ישבנה בהכנעה. מור נוטל את שפופרת הווזלין ומושח את איברו בתנועות אטיות, מודע לרעשים החלקלקים המלחששים כעת בחדר ומספרים לאמא את המתרחש מאחורי גבה. ראשה של אמא נח על הצד והיא מלקקת את שפתיה בהתרגשות בעוד מור מאונן בסבלנות, הקולות המאווששים מאיברו המשוח מגבירים את קצב נשימותיה של אמא.
נשימותיה של אמא מתגברות עוד לפני שנגע בה, הקולות שהוא מפיק ותנועות האוננות המופגנות שלו המגיעות אליה דרך תנועות המזרן מציירים אצלה תמונה מרגשת ואמא נאנחת ברכות, מרפה את גופה לקראת חדירה. היא נושפת בקול כאשר הוא מניח לבסוף את ראש הזין על פי הטבעת שלה אך אם חשבה שיחדור אליה סוף סוף, נכונה לה אכזבה. בסבלנות אכזרית הוא מחכך את הראש החלקלק של איברו על הטבעת הרגישה, מגרה אותה עוד ועוד מבלי לספק, מבטיח הבטחות שנדמה שלא יקיים לעולם עד שאמא מתפתלת על המזרן תחתיו, חשקנית ורעבה כחתולה על גג פח לוהט.
"אהּ!” נאנקת אמא כאשר הוא חודר לבסוף, מחליק את ראש הזין שלו אל בין פלחי העכוז העגולים שלה.
"זה מה שרצית?”
"לגמרי.” היא מודה באנקה.
הוא מזיין אותה עכשיו לאט, מתון ועמוק, מניח לה לחוש את איברו הפולש לה לתחת, להתרגש מכל סנטימטר הנדחק לתוכה. מור שולח את ידו את מפשעתה ומאתר שם את הדגדגן, מאונן לה בעודו דופק אותה בתחת, סוחט ממנה גרגורי עונג. קודם הם היו לחוצים ורעבים, עכשיו זה הולך להיות איטי ומפנק.
"מוריק…” נאנחת אמא אל תוך הכרית של אבא. “זה טוב כל כך…”
מור מנשק את מצחה ומלקק את תנוך אוזנה. אצבעותיו ממשיכות לפרוט על הדגדגן בעודו נועץ את איברו פעם אחר פעם עמוק בין הכדורים העגולים של ישבנה וקצב נשימותיה של אמא הולך ומתגבר. בנשיקות וליטופים הוא משלהב אותה, מביא את האישה שהייתה לו לאם לשיא אחר שיא, איטיים וחושניים, עד שהוא אינו יכול למשול בעצמו ומתפרק גם הוא לתוך ישבנה, ממלא אותה במנה נוספת של שפיך.
הם שוכבים כמה רגעים כך עד שאמא דורשת ממנו לצאת "עכשיו", חושקת את שיניה בכאב כשהוא מחליק החוצה. אחר כך היא מודיעה לו שהיא חייבת להתקלח והם נפרדים ומתנשקים, כל אחד למקלחת שלו. אמא תמעט לשבת ביומיים הקרובים והיא גם מבקשת שירחם לה על התחת עוד יום אחד אחר כך אבל חוץ מזה הם מתנשקים ומתמזמזים בכל רגע שהם יכולים, בשנייה שאבא מפנה את הראש. אם היו לה איזה שהם היסוסים בנוגע לבגידה בבעלה ועוד עם בנה המאומץ, נראה שאמא נפטרה מהם לגמרי והיא הפכה להיות בוגדנית וחושנית וחסרת מעצורים, ללא שום עכבות.
מור חוזר ממשחק כדורגל, מלוכלך ומיוזע. בדיוק כשהוא פוסע בשביל, הג'יפ של אבא נכנס בחנייה, אבא שקוע בעוד שיחת טלפון באוזניה שלו. מור מנופף לו ואבא מתעלם ממנו, ממשיך בשיחה, ומור מושך בכתפיו ונכנס הביתה.
אמא יושבת ליד השולחן בסלון, קוראת מה שנראה למור כמו עוד תסריט. היא לבושה בחצאית ורודה וחולצה קצרה, צהבהבה והדוקה. כאשר הוא נכנס, היא מרימה אליו את מבטה וזוקפת גבה בחצי חיוך משועשע.
"קיוויתי שתבוא יותר מוקדם.”
"אמרתי לך שאני הולך לשחק.” מתגונן מור.
"כן, אבל התגעגעתי אלייך.” היא אומרת ושולחת את ידה אל חצאיתה. חיוכה מתפשט והיא מחליקה את החצאית מעלה, חושפת את העובדה שהיא לא לובשת תחתונים. ליבו של מור מזנק לגרונו.
"כבר שעה אני חושבת עליך.” ממשיכה אמא בקול חושני ומושיטה לו את ידה, זוקרת את אצבעה. “תריח.”
בלב הולם רוכן מור לעברה ושואף עמוקות וגל התרגשות מציף אותו כשהוא מריח את הניחוח המוכר של תשוקתה. הוא שולח יד לעברה אך היא מרחיקה אותו במהירות:
"אל תהיה אידיוט, אבא שלך בחוץ.”
"אז אחר כך.”
"אחר כך יש לי חזרה.”
"אולי אני אבוא איתך לחזרה?”
אמא מגחכת.
"אני מעדיפה להיות מרוכזת ושלא ינזל לי כל ה…זה שלך מהתחת כשאני קוראת טקסטים, ברשותך.”
צחוק פורץ מפיה של אמא לנוכח הבעת האכזבה על פניו של מור.
"יהיו עוד הזדמנויות.” היא אומרת.
הדלת נפתחת ואבא גומר את השיחה ומניח את לפטופ שלו על שולחן פינת האוכל, בדיוק איפה שאמא ביקשה ממנו ארבעים אלף פעם לא לשים אותו.
"מה עם ארוחת ערב!?” הוא נוהם.
"עוד חצי שעה.” עונה אמא בסבלנות ואבא רוטן ונד בראשו.
"היית עסוקה היום, הא?” הוא שואל בסרקזם.
אמא לא עונה, רק קמה ממקומה והולכת אל המטבח.
"צריכה עזרה?” שואל מור ופוסע אחריה אל המטבח.
"במצבך?” מגחכת אמא. “לא במטבח. לך תוריד כביסה ותעשה מכונה של ג'ינסים ותחתונים אם אתה כל כך שש לעזור. אבל קודם תתקלח, אתה מסריח את הבית, חמוד.”
מור נאנח בתסכול ועולה לחדרו, מתפשט ויושב כמה דקות לבדוק מיילים ולראות סרטונים מצחיקים. אחר כך הוא קם באנחת שרירים דואבים וניגש אל המקלחת שלו. הוא מפעיל את המים ורווחה ממלאת אותו כאשר הזרם החם שוטף את גופו.
"אני מקווה שלא אוננת.” נשמע לפתע קולה של אמא ומור פוקח את עיניו.
אמא ניצבת מחוץ למקלחת, אותו גיחוך ערמומי שלה מרוח על פניה היפות. היא לוקחת מגבת מסל הכביסה, מקפלת אותה לארבע וכורעת על ברכיה מחוץ למקלחת. מבלי לומר מילה היא פוערת את פיה ונוגעת באצבעה בלשונה, בהזמנה ברורה ומסעירה. איברו של מור כבר קשה למחצה כאשר שפתיה הרכות של אמא סוגרות עליו וצמרמורת חולפת בגוו כאשר פיה הרטוב והחם עוטף אותו באהבה.
המים זורמים במקלחת בעוד ראשה של אמא נע קדימה ואחורה במהירות, יורה ריגושים בקצב מהיר בגופו של מור. ההסתברות שאבא יטרח לעלות במדרגות היא נמוכה ומור לא זוכר מתי אבא ביקר בחדרו בפעם האחרונה אבל הסיכון קיים ומרגשת עוד יותר העובדה שאמא מתגנבת מאחורי גבו כדי למצוץ למור את הזין. היא אוחזת בבסיס הזין ביד רכה ומאוננת לו בעודה מוצצת, לשונה מלקקת את ראש הזין ואצבעותיה לוחצות בעדינות על הבסיס וחולבות אותו בתנועות עדינות אך יסודיות.
אחרי כמה דקות משנה אמא את הסגנון ומציצותיה הופכות להיות רטובות ומטונפות והיא מגירה רוק סנטרה וחולצתה. היא רומזת למור בעיניה והוא מניח את ידיו על ראשה ומתחיל לבעול את פיה בזהירות, משתמש בראשה כאילו היה כּוס ואמא פוערת את שפתיה באהבה ומקבלת את איברו בפה רטוב ורך.
בתוך כמה רגעים נאנח מור, נאחז בדופן המקלחון ופולט את זרעו אל פיה המשתוקק של אמא, אשר בולעת את הכל, נתז אחר נתז מבלי להחסיר טיפה. כאשר הוא גומר, היא קמה ללא אומר, קורצת לו ויוצאת מהמקלחת ומור נשאר לעמוד עוד רגעים ארוכים מתחת למים, מתנשף והלום לב, חיוך גדול על פניו.
וכך הם גונבים מזמוזים, נשיקות וזיונים בכל פעם בה הם מוצאים הזדמנות וכאשר חולפים כמה ימים בהם הם לא מוצאים הזדמנות, אמא מייצרת להם אחת, כמו בפעם בה מור יושב בעבודה ומשוחח עם לקוח והטלפון שלו רוטט. הוא לוקח אותו בשעמום ומגלה הודעה מאמא. כאשר הוא פותח אותה נגלית לעיניו תמונה של ערוותה אבל דווקא הכיתוב הוא זה שמקפיץ את ליבו:
"קומה שביעית, שירותי נכים.”
מור מנתק את השיחה בנון שלנט וקם מכיסאו. מירי אחראית המשמרת מביטה בו כשהוא הולך אך הוא מתעלם ממנה ויוצא מהמשרד. המעליות תפוסות והוא לוחץ בכעס על הכפתורים עד שנשבר לו והוא יוצא אל מדרגות החירום. בריצה הוא יורד ארבע קומות עד שהוא יוצא בלובי של הקומה השביעית, מאתר במהירות את שירותי הנכים.
בלב הולם הוא נכנס אל חדר שירותי הנכים ונוקש בשקט על דלת התא.
"אמא, זה אני.” הוא אומר חרישית, שומע את הלשונית נעה.
הוא פותח את התא ואמא מחכה לו, עירומה למעט נעלי ספורט וכובע מצחיה ספורטיבי. היא ניגשת אליו ומחבקת אותו.
"אני צריכה אותך בתחת שלי. עכשיו.” היא לוחשת לו, ידיה מפשפשות במכנסיו.
"ואם בא לי בכּוּס?”
"אז אני הולכת, מה אתה בוחר?”
תשובתו של מור היא נשיקה לוהטת ולשונו פולשת אל פיה, פוגשת שם את לשונה הרעבה. הם מתנשקים כמה רגעים עד שמור מסובב אותה כך שתפנה ממנו ואמא נשענת על הכיור. הוא תוחב את פיו אל בין פלחי עכוזה הנדיבים ומתחיל ללקק את חור הענוג במרץ ובמהרה נשימותיה של אמא מאיצות, אנחות רכות מתגנבות בינהן מדי פעם. כדי להסעיר אותה עוד יותר הוא שולח את אצבעו אל ערוותה ומאונן לה, לשונו מבקיעה את החור הקטן שלה תוך כדי.
אמא נאנחת וגופה נרעד כשהיא גומרת ומור מניח לה להתאושש למשך כמה שניות, נעמד ומביט בה מסדירה את נשימתה.
"טוב, אני חייבת ללכת.” היא אומרת בחיוך מתגרה ומור מחייך אליה בחזרה במבט זאבי.
"את לא הולכת עדיין.” הוא אומר ומתיר את חגורת מכנסיו.
"למה? גמרתי כבר ואני ממש ממהרת.” היא מיתממת ורוכנת אל שקית הנייר בה מצויים כנראה בגדיה. “קבעתי עם רווית במרכז…”
"רווית תחכה.” אומר מור ואוחז בעורפה של אמא. הוא מוביל אותה בגסות אל הכיור והודף אותה בכוח מטה עד שישבנה העגול בולט החוצה, שופע ומזמין. אמא מפסיקה את ההצגה שלה ורק נאחזת בכיור כאשר היא חשה באיברו מפשפש במפשעתה. היא דרוכה כאשר מור מניח את ראש הזין שלו על החריץ האסור שלה אך גופה נרפה כאשר הוא ממשיך ומציב אותו אל מול חור התחת שלה הרטוב עדיין מרוקו. אנקה נפלטת מפיה כשהוא מבקיע את דרכו אל בין הכדורים העסיסיים של עכוזה ואצבעותיה מלבינות סביב החרסינה של הכיור לנוכח גל ההלם הראשוני של החדירה, אך במהרה היא מסתגלת אליו והוא שוגל אותה בתחת דקות ארוכות עד שהוא נאנח, מתנשף, ומתפרק בישבנה. אל הפגישה עם רווית מגיעה אמא עם תחת נוטף משפיך וחיוך שהיא לא מצליחה להסביר.
אבל הם לא רק מזדיינים. באינטימיות שנוצרה הם גם משוחחים, מתלוצצים ומתלטפים בחיבה גוברת והולכת. מור מנסה מדי פעם להגיע אל החריץ המפתה שלה אבל אמא עקשנית בסירובה. מדי פעם הוא נוגע בעדינות בשאלת הורותה. האם לגדל את רווית ואותו סיפק אותה כאם? האם היא עקרה? אולי חתמה על חוזה עם אבא לפיו היא לא תיכנס להריון? אבל אמא הודפת את שאלותיו ברכות מהולה בעצב ומור נסוג בכל פעם, קצת מתבאס אבל בעיקר שמח בחלקו. אך בלילה לפעמים חוזרות השאלות לנקר בו והוא אף פעם לא באמת מפסיק לנסות לחדור אל החריץ הלוהט והנובע שלה, רק כדי להיות מסולק משם פעם אחר פעם בתוגה נחושה.
בשבת אחת, אחר הצהריים, מודיע אבא שסבא וסבתא, אשר נחתו בארץ יומיים קודם, בדרך לביקור. צמד הישישים הזה היה מבוגר וחסר סבלנות כאשר מור נולד וכיום הם מתקרבים לגיל תשעים, פעילים ונרגנים ביחד. לקראת חמש נשמע צלצול בפעמון ועוד לפני שמור מספיק לקום כדי לפתוח את הדלת, נשמע צלצול נוסף. עד שהוא פותח את הדלת, סבא מספיק לצלצל בפעם השלישית.
"הו, שלום מור.” אומר סבא ולוחץ את ידו.
"שלום סבא, מה שלומך?”
"עדיין כאן.” אומר סבא ונכנס באטיות, סבתא מדדה מאחוריו על מקלה.
אבא ניגש ומקבל את פניהם ושלושתם יוצאים אל הגינה, סבא וסבתא מתעלמים לחלוטין מאמא.
"ריקי, תביאי לנו לשתות.” מצווה אבא מבחוץ אחרי שעה קלה.
אמא מכינה קנקן קפה קר, מניחה אותו על מגש עם כוסות החוצה ומור צופה בישבנה מעכס מתחת למכנסי ג'ינס לבנים והדוקים בגזרת שלושה רבעים אשר תחתוני מכנסונים כהים נראים בבירור מתחתם. סנדלי הפלטפורמה שלה מגביהים עוד יותר את ישבנה ומבליטים אותו, מדגישים את שוקיה הנהדרים והגופייה הפשוטה שהיו לובשת מדגישה את כתפיה השזופות והדקות. אמא חוזרת אחרי כמה רגעים ומגלגלת את עיניה.
"'באמת, ריקי'” היא מחקה את סבתא בעודה מוזגת לה מים קרים. “'את לא יודעת שאסור לי קפאין?'. באמת, קרצייה, את חושבת שאני זוכרת את שלל הפרוגנוזות שלך?”
היא יוצאת בצעדים מהירים ואז חוזרת אל המטבח בנקישת פלטפורמות.
"עכשיו היא רוצה תה קר.” רושפת אמא.
"אני אכין.” ממהר מור לומר ומסתער על המקרר. הוא מכין במהירות תמצית ואז מקרר אותה בקוביות קרח ומים קרים.
"אולי אתה תגיש להם?”
"בבקשה לא, אין לי חשק שהם יזכרו פתאום שאני נכד שלהם ויתחילו לשאול אותי שאלות.”
"בסדר.” נאנחת אמא. היא לוקחת את הכוס ומוציאה אותה החוצה בטפיפת עקבים, מניחה את הכוס בנקישה וחוזרת פנימה.
"טוב, אני מניחה שאני פשוט אעמוד כאן ואחכה להוראות נוספות.” אומרת אמא בארסיות ונשענת על השיש מול החלון הקטן הצופה אל הגינה שם יושבים אבא, סבא וסבתא.
"אולי באמת תעמדי כאן.” אומר מור ומניח את ידיו על מותניה.
"מוריק, תשכח מזה. לא כשהם כאן.”
"שכחתי.” עונה מור ומנשק את כתפה החשופה.
"ברצינות, נו.” מתלוננת אמא ומרחיקה מעט את כתפה.
"המטבח חשוך יחסית ובחוץ יש אור.” מסביר אור ומנשק שוב את כתפה השזופה של אמא. “ואף אחד מהם לא מצטיין בראייה גם ככה, להזכירך.”
"אתה מגזים, אני לא מאמינה שהם לא רואים.” עונה אמא מבלי להרחיק אותו מכתפה. ידיו של מור נחות על מותניה של אמא וכאשר נשיקותיו מטפסות בדילוגים עדינים לעבר צווארה הוא חש בה מצטמררת מתחתיו.
"אני מגזים?” שואל מור ואוחז בגופייתה של אמא. “תראי את זה.”
בתנועה מהירה מרים מור את גופייתה של אמא חסרת החזייה וחושף את שדיה הקטנים לעבר החצר, תוך שהוא מסנן "ששש..!”
אמא קופאת באימה ולמשך שניות ארוכות שניהם עומדים מבלי לנוע.
"אבא, ראית את הנעליים שלי?” שואל מור בקול.
"מור!” רושפת אמא ומנסה להוריד את גופייתה אך מור חזק יותר והוא נאבק בה.
"מה?” מפנה אבא את ראשו לעבר המטבח.
"הנעליים שלי, ראית אותם?” שואל מור מאחורי הרשת, עדיין נאבק חרישית באמא המנסה לכסות את חזהּ.
"נראה לך שאני העוזרת שלך?” שואל אבא ומפנה את מבטו בחזרה אל הוריו. “הגיע הזמן שתתחיל לשים דברים במקום. הילד הזה.”
"אתה משוגע.” לוחשת אמא, מתמתחת ומחבקת את ראשו של מור הניצב מאחוריה, מלטף את שדיה החשופים למרפסת.
"מה הוא רצה?” מגיע קולו של סבא בעוד מור מנשק ומלקק את אוזנה של אמא, ידיו מטפלות בפטמותיה, חופנות ומעסות את השדיים החמודים.
"הנעליים שלו.” נאנח אבא מהמרפסת. “מה יהיה עם ה…ילד הזה?”
אמא נרעדת ונאנחת חרישית כאשר מור צובט את פטמתה בעדינות והוא מחליק את ידו השנייה מטה, מלטף את בטנה העירומה ומתגנב אל תוך מכנסיה.
"מה אתה עושה?” היא לוחשת כאשר אצבעותיו פולשות אל תחתוניה, מתגנבות כנחשים בעלוות ערוותה.
"מה את רוצה שאני אעשה?” הוא שואל והיא נרעדת בשנית כאשר אצבעו מחליקה אל החריץ שבין השפתיים התפוחות, רוטטת בעודה תרה אחר הנקודה הרגישה ביותר. ידו השנייה חופנת ומלטפת את שדיה, עוברת מהאחד לשני בעוד אבא, סבא וסבתא משוחחים לא יותר מעשרה מטרים מהם, מופרדים רק על ידי הרשת של חלון המטבח.
"אתה לא יכול לעשות את מה שאני רוצה…” מתנשפת אמא. “לא עכשיו…לא כל עוד סבא וסבתא שלך כאן…”
"מה את רוצה?” שואל מור. ידו שטיפלה בחזהּ אוחזת בידה ומובילה אותה לעבר מפשעתו, מניחה אותה על הזין הקשה. “את זה?” הוא שואל את אמו המתנשפת.
אמא מהנהנת בחולשה אך אומרת:
"אי אפשר…מוריק…בוא נחכה…”
על השיש ניצבים בקבוקי תבלין, שמנים ואבקות בישול שונות ומור שולח את ידו לעבר בקבוק של שמן זית העומד צמוד לקיר, גורר אותו על השיש באטיות אל מול עיניה של אמא וזו משתנקת בקול.
"אני לא הולך לחכות, אמא.” הוא מודיע לה בעודו מתיר את הכפתור העליון של מכנסיה.
"מור די…די…זה מטורף…” היא נאנחת כאשר הוא נאבק בכפתור השני ומכניע אותו.
"לא אמרתי שזה לא.” הוא אומר כאשר הכפתורים השלישי והרביעי נחלצים מחוריהם.
"אתה לא יכול לעשות את זה…” מתנשפת אמא כאשר הוא תוחב את אגודליו לשולי מכנסיה, האחד נצמד לכל מותן.
"מה…את זה?” הוא עונה בשאלה ומפשיל את מכנסיה עד הברכיים. ישבנה של אמא פורץ מכלאו, מושלם ועגול כירח שזוף, ותחתוני המכנסונים שלה נצמדים עליו כעור שני, דקים ומפתים. אמא לא עונה, רק מתנשפת ומור מתחיל לחשוב שהיא על סף עילפון מרוב ריגוש אבל הוא כל כך חרמן עכשיו שגם אם היא מתעלפת הוא פשוט לוקח אותה לחדר ודופק אותה שמה.
בחוץ אומרת סבתא משהו שגורם לאבא וסבא לצחוק ונראה שהם מרגיזים אותה כי היא גוערת בשניהם, מה שרק מגביר את צחוקו של אבא. מור מנצל את העובדה שהם מרוכזים כל כך זה בזה כדי ללטף את ירכיה וישבנה של אמא, אצבעותיו מרחפות על פני בד תחתוניה, חשות את ההתרגשות החמימה שבין שפתי ערוותה.
"אני הולך לזיין אותך, אמא.” הוא לוחש באוזנה, אצבעותיו מלטפות את שפתיה התפוחות מעל התחתונים. “אני הולך לזיין אותך בתחת מול העיניים של אבא, סבא וסבתא…”
"אתה משוגע…” לוחשת אמא אך נשארת נטועה במקומה, גם כאשר מור משיל ממנה את תחתוניה, הגנתה האחרונה, וחושף את ישבנה.
הוא לוקח את שמן הזין ומערה כמה טיפות על כף ידו ואז מושח את איברו הזקור, מחכך אותו בישבנה של אמא, סוחט אגב כך התנשפויות נרגשות מפיה.
"מוכנה?” הוא שואל, איברו מתחכך שוב ושוב בפי הטבעת שלה. “מוכנה לקבל בתחת מול העיניים של אבא וסבא וסבתא?”
אמא רק מהנהנת, נרגשת מכדי לדבר ומור דוחף.
נשימתה של אמא נעתקת והוא חש בגופה מתקשח כאשר היא נאחזת בשיש בעוד איברו מבקיע את דרכו אל בין פלחי עכוזה. שני כדורי התחת העגולים שלה רוטטים כאשר הזין מחליק עמוק יותר ויותר פנימה ואמא נושמת עמוקות, מתאמצת להרפות לנוכח עוביו של הזין המפלח אותה. לאחר שהחדיר חצי מאורכו פנימה, מור נסוג באטיות ואז חוזר עמוק יותר. ברגעים הבאים הוא יוצא ונכנס, אטי ונחוש ועבה ובלתי מתפשר עד שהוא משפד לחלוטין את התחת המושלם של אמא, איברו נעוץ בין הכדורים המוצקים של עכוזה.
בחוץ הערב כבר יורד והאורות של תאורת הגינה נדלקים באופן אוטומטי ובאפלולית של המטבח ידיו של מור נחות על מותניה של אמא. זו צופה בעיניים זגוגות עונג בסבתא מסבירה משהו לבנה אשר אינו מעלה בדעתו שכחמישה מטרים ממנו מזיין בנו בתנועות אטיות ומדודות את אשתו הכפופה על השיש. מור לא ממהר, הוא משפד את אמא, פותח לה את התחת עמוק וחזק ומתענג על התנשפויות הנרגשות ועל ציוצי העונג שלה הנמהלים בכאב כאשר הוא מגזים מדי פעם.
"ריקי!” קורא אבא פתאום מבחוץ.
"לך תזדיין!” רושפת אמא הנטחנת בכיף. “אל תפסיק!” היא מורה למור אך זה דווקא שולף את איברו מישבנה.
"מה אתה עושה?!” מסתובבת אליו אמא, מבט פרוע בעיניה.
"לכי אליו לפני שהוא יבוא פנימה.” אומר מור ומנגב את איברו המטונף במגבת נייר חד פעמית.
אמא מתנשפת ומהנהנת.
"מה?!” היא עונה בקול ומושכת למעלה את תחתוניה ומכנסיה, מסתדרת בחיפזון.
"איך קראו לחשמלאי הזה שגר מולנו פעם?” קורא אבא מבחוץ. “זה עם הכלבים?”
צחקוק חרישי נפלט מפיה של אמא באפלולית והיא יוצאת החוצה. מור צופה משוחחת עם אבא וסבתא בצורה הטבעית ביותר בעולם אך היא לא שכחה אותו גם כשהיא מדברת איתם: בעודה מדברת עם סבא על משהו אצבעותיה מלטפות את רגלה השזופה, כאילו מגרדת אותה בעצלתיים, בפועל מלטפת את ירכיה. היא נשארת שקועה כביכול בשיחה וידה הימנית מחליקה על ישבנה באטיות בתנועות עולות ויורדות, בלתי נראות למי שמביט בפניה אך את ליבו של מור הן מטריפות.
אצבעה האמצעית של אמא מזדקרת לנגד חריץ ישבנה הלבוש כאשר היא מקשיבה ברוב קשב למשהו שסבתא אומרת והיא מניעה את האצבע בתנועות חדירה קטנות אך משמעותיות. היא נשענת על כיסא הגינה של סבא, מבליטה אגב כך את ישבנה העסיסי לעבר מור הצופה בה ואז מניעה אותו בעצלתיים מצד לצד, מנדנדת אותו בפתיינות סמויה אל מול עיניו של בנה הצופה בה מהמטבח. אמא אומרת משהו ומושכת באטיות את מכנסיה למטה, רק סנטימטר אחד או שניים אך פיסת גבה השזוף הנגלית כך מעיפה את לבו של מור לגרונו.
"אמא, את יכולה לבוא רגע?” קורא מור שואל מור ומלטף את איברו הזקור במטבח.
"מה יש, מוריק? אני מדברת עם סבתא!” עונה אמא ומסתובבת לעבר המטבח, מנצלת את העובדה שגבה פונה עכשיו אל האורחים כדי ללטף את חזהּ בחשאיות.
"אני צריך אותך למשהו.”
"זה יכול לחכות?” שואלת אמא בקול.
"זה קצת דחוף!” עונה מור.
"באה!” עונה אמא. “צריכים משהו?” מור שומע אותה שואלת את האורחים בנימוס.
"יש לך ענבים?” שואלת סבתא.
"כן.”
"אז ענבים.”
"בשמחה.” אומרת אמא, חיוך סודי על פניה בעודה צועדת לעבר המטבח, מענטזת קלות.
כאשר היא נכנסת אל המטבח אוחז בה מור בעוצמה ומקרב את פניה אל פניו. הם מתנשקים ברעבתנות במשך כמה רגעים, כמעט טורפים זה את זו מרוב חרמנות, שפתותיהם מתרסקות זו כנגד זו. ביחד הם נאבקים במכנסיה של אמא עד שהללו מחליקים במורד רגליה וידו של מור מחליקה אל בין ירכיה של אמא, אצבעו מחליקה אל בין שפתי ערוותה.
"אני רוצה לזיין אותך כאן…” לוחש מור באוזנה ובועל אותה באצבעו.
"שוב זה?” עונה אמא בשלילה. “אתה לא אוהב את התחת שלי?”
"חולה על התחת שלך.” עונה מור ומרטיט את אצבעו הנתונה בתוכה, מעתיק את נשימתה כאשר הוא מניח את אגודלו על דגדנה.
"אז תסתפק בו.” אומרת אמא ומלקקת את אוזנו.
"תמצצי לי.” מבקש מור פתאום.
"לא אמרת את מילת הקסם.” מתגרה אמא ומלטפת את איברו הזקור.
"בבקשה תמצצי לי.”
אמא מגחכת, לוקחת מגבת מטבח ומקפלת אותה לנקניק שמנמן על רצפת המטבח. היא כורעת, ברכיה על המגבת, אוחזת בזין הקשה ואז מרימה את עיניה אל מור ושואלת:
"אתה רואה מה קורה בחוץ או שסבא שלך יכנס פתאום להשתין ויראה את כלתו מוצצת את הזין של הנכד שלו?”
"רואה, רואה.” מבטיח מור.
אמא מתחילה לנשק את איברו של מור והוא נאנח ברכות. אצבעותיה מלטפות את אשכיו והיא מנשקת את הזין מלמטה למעלה וחוזר חלילה, שפתיה רכות על הבשר הקשה שלו. אנחה נפלטת מגרונו כאשר היא עוטפת אותו באהבה רטובה, פיה חמים ורך ושופע רוק ולשונה מערסלת אותו כאם את תינוקה.
"תמצצי לי…” ממלמל מור ומלטף את שיערותיה של אמא. “תמצצי אותו…”
ראשה של אמא נע קדימה ואחורה בעודה מלטפת ומעסה את אשכיו. היא מניחה שתי אצבעות על בסיס הזין שלו ומאוננת לו, מטריפה אותו במהירות ומציתה אש בחלציו ומור נאלץ להיאחז בשיש כדי שלא ליפול. הוא כבר ממש מחורמן מכל ההרפתקה הזאת וברור לו שהוא לא הולך להחזיק הרבה זמן מעמד. ואז יש לו רעיון פסיכי עוד יותר, לגמור לאמא על הפרצוף ושהיא תגיש לאורחים את הענבים שלהם ככה.
"תמצצי לי עוד…חזק…” הוא נאנח, נטרף מהרעיון שלו. “תעשי לי ביד, אמא…כן…ככה…חזק…”
אמא צוללת עמוק ככל שהיא יכולה על איברו של מור. היא לא מעיין המוצצת אבל זה לא משנה, הפה שלה חם ורטוב והידיים שלה זריזות ומנוסות והיא מפנקת אותו בשפתיים ולשון ואצבעות ומור מרפה את גופו, חש בעונג הולך ונבנה בו, אטי ובלתי ניתן לעצירה כמו הגאות. בחוץ סבא מספר איזו אנקדוטה ואבא צוחק ובפנים ממלאים קולות מציצה רטובים את המטבח, משתלבים בטרטורו החרישי של המקרר ובתקתוק שעון האפייה של אמא.
"אני גומר.” מתנשף מור ואוחז בשיערותיה של אמא. באפלולית הוא מבחין בנתז ראשון הנורה לעבר פניה ונוחת על מצחה, ניגר על אפה. הנתז הבא נוחת על לחיה והשאר כבר מרססים את פניה בשפיך חמים בנתזים וטיפות, שרוכים וטפטופים. כאשר הוא מצטמרר לבסוף עם הנתז האחרון, פניה של אמא מכוסים כמעט לחלוטין בשכבה של זרע לבנבן. ידה של אמא תרה אחר מגבת המטבח התלויה על ארון סמוך.
"אל תנגבי.” מתנשף מור ומגיש את ידו לאמא, מסייע לה לקום.
"מה?! למה?!” שואלת אמא, מתנודדת על רגליים דואבות, אוחזת במגבת.
"אל תנגבי, תגישי להם את הענבים ככה.” מסביר מור.
"ככה?! מטונפת ב…ב…” שואלת אמא ואוחזת במגבת.
"בשפיך. כן.”
"אתה דפוק לגמרי.” עונה אמא אך היא שומטת את המגבת על רצפת המטבח.
מור מגחך ופותח את המקרר. הוא מוציא משם ענבים ושוטף אותם ואז מוציא צלחת ומניח את הענבים על הצלחת.
"זאת צלחת אוכל, צריך צלחת הגשה.” רוטנת אמא וניגשת אל מגירת הצלחות, מוצאת בקלות את הצלחת הנכונה באפלולית. “הנה.”
היא מסדרת את בגדיה, מניחה את הענבים על צלחת ההגשה ואז יוצאת החוצה עם הענבים ומור צופה בה מגישה את הענבים. איש מהאורחים לא מבחין בשפיך המכסה את פניה או בסימני הרוק והזרע על גופייתה אך הפעם היא לא לוקחת סיכון וממהרת לחזור.
אמא מדליקה את אורות המטבח כאשר היא חוזרת ואומרת כטבעיות למור:
"הם ישארו איתנו לאכול, אתה רעב?”
"אני הולך לשחק כדורגל בשמונה.”
"נו, אתה צריך לאכול לפני זה. אני אכין לך כריך בזמן שאתה תשים מכונת כביסה.”
"אויש, נו.”
"אני לא חושבת שיש לך הרבה סיבות להתלונן, בחור צעיר.”
"אוקיי, אוקיי, אני הולך לשים כביסה.”
מור מארגן מכונת כביסה ואז הולך להתלבש. לפני שהוא יוצא הוא מפטפט מעט עם סבא וסבתא, מנשק את אמא, לוקח את הכריך והולך. המשחק חזק וטוב וכיפי ואחריו הוא נשאר לקשקש עם החברים עד שהאחרונים מתפזרים והוא חוזר הביתה, תשוש ומסריח ומבסוט.
סבא וסבתא כבר הלכו כשהוא מגיע והוא מוצא את ההורים בתנוחה הנצחית שלהם בערב, בפינת המשפחה צופים בטלוויזיה.
"איך היה?” שואלת אמא.
"אחלה.”
"יופי, רעב? השארתי לך לזניה.”
"וואו, מעולה!” עונה מור והולך למטבח לטרוף את הפסטה. אחר כך הוא גומר לפנות את הכלים שנשארו ומשאיר מטבח מתוקתק ואז הולך להתקלח ולישון.
באמצע הלילה מתעורר מור, חש שמשהו קורה. משקל נוסף עלה על המיטה ולאחר כמה מצמוצים הוא מבחין בדמות באפלה.
"אמא?”
"ששש…” לוחשת אמא ומלטפת את חזהו.
"מה הולך?” ממלמל מור, עדיין קצת הלום שינה.
"השארת אותי רעבה והלכת.” עונה אמא, אצבעותיה זולגות לעבר שיפולי בטנו השרירית. “ככה יפה?”
===================
אוי דוריק דוריק.. איזו מתנה נחמדה לחג!
נהדר. עשיר וטעים. אוהב את הקצב החדש.
פרק טוב מאוד, במיוחד מצא חן בעיני האקטים מול הפחד להתפס או מול הלא מודעים למתרחש סביבם.כפי שנאמר -"מים גנובים ימתקו"..
דור,
הפויקה מתחיל להישרף.
״נראה שאמא נפתרה מהם לגמרי״ – צריך להיות ״נראה שאמא נפטרה מהם לגמרי״