=================
מור נשאר לשבת עוד כמה דקות ואז יוצא גם הוא וחוזר לעבודה, מנותק מהעולם, די מבואס. אחרי העבודה הוא יוצא עם חברים לשתות בירה. אלכס כבר קיבל את החדשות על מעיין והוא מבין שגברת המסתורין של מור צצה בחייו אבל מור לא מרחיב ואלכס נותן לו את הספייס שלו.
כאשר מור חוזר הביתה הוא מופתע לגלות את אבא ואמא ערים בסלון. הוא ציפה למצוא את אמא אורבת אבל אבא בדרך כלל נרדם לפני אחת עשרה. מבטו החקרני של אבא מבהיר לו את התעלומה והוא מתאפק שלא לחייך.
"הי.” אומר אבא ומציץ אינסטינקטיבית מאחורי מור, תר אחר החברה המדוברת.
"הי.”
"איך היה?” שואל אבא.
"אחלה.” עונה מור.
"מה שלום החברה שלך?” שואל אבא. “חשבנו שתביא אותה.”
"מי זה 'חשבנו'?” שואל מור ומביט באמא וזו משפילה את מבטה.
"אמא שלך ואני דיברנו ככה.” מסביר אבא.
"איציק די.”
"מה את קופצת כל פעם שמדברים עליה?” גוער אבא.
"די.” אומרת אמא בקול שקט כקבר ואבא נותן בה מבט זועף אך לא אומר דבר. אמא מביטה בו ונדמה שהיא עומדת לומר משהו או לשאול אך לבסוף היא לא אומרת דבר ומור מבחין בכתפיה נשמטות.
"אז…לילה טוב.” אומר מור.
"ליל מנוחה.” אומר אבא. הוא שומע אותם מדברים כשהוא עולה אבל לא מתעכב להקשיב.
אמא לבושה באותה פיג'מה סקסית בבוקר כשהוא יורד אל המטבח והיא מכינה לעצמה קפה. אבא יושב ליד השולחן ומבטו נעוץ בלפטופ שלו. הוא לא מביע עניין מיוחד במור כאשר הבין שהחברה המסתורית לא מסתתרת מאחורי גבו.
"בוקר טוב.” אומר מור.
"בוקר טוב.” מהמהם אבא ואמא ממלמלת משהו נימוסי. היא לא מציעה למור קפה אז הוא מכין לעצמו, וגם טוסט עם ריבה.
"אז מה עם החברה, נראה אותה מתישהו?” שואל אבא, עיוור להבעת הכאב על פניה של אשתו.
"יכול להיות שאני אביא אותה הערב לישון כאן, זה בסדר?” הוא שואל את אבא בפרצוף תמים.
"בטח!” צוהל אבא.
"אחלה.”
"טוב, אני זז, צריך טרמפ?”
"יש לך חמש דקות?” שואל מור.
"זה בסדר, איציק, אני אקח אותו.” מתערבת אמא.
"למה?” שואל אבא.
"אני ממילא עוברת שם, צריכה לקפוץ ל'מיליידי' להחזיר חולצה.”
"טוב, אין בעיה. להתראות בערב!” מחייך אבא.
"ביי.”
מיד כשהוא יוצא, שואל מור:
"את צריכה להחזיר חולצה?”
"אני לא יכולה שתביא אותה לכאן.” עונה אמא בשפתיים חשוקות, גבה אליו. היא עומדת ליד השיש וגם מאחור מור יכול לראות את המתח שבגווה.
"היא חברה שלי, את יודעת.”
"אני יודעת. אני לא יכולה שתביא אותה לכאן.” אמא אוחזת בדופן השיש עד שפרקי אצבעותיה מלבינים. “למעשה…אני לא בטוחה בכלל שהיא…מתאימה לך.”
"באמת?” שואל מור ומתרומם מהכיסא בגרירת רגליים צורמנית. אמא לא מסתובבת כאשר הוא מתקרב אליה.
"אולי היית רוצה שאני אפרד ממנה בכלל.” אומר מור בעומדו כחצי מטר מאחורי אמו החורגת.
אמא מהנהנת לאטה.
"מעיין היא חמודה וחכמה וממש סקסית, אמא. את מבקשת הרבה.”
"אני יודעת.” עונה אמא מבלי להסתובב.
"את מוכנה גם לתת הרבה?”
"למה את מתכוון?” שואלת אמא בצרידות.
כתשובה מניח מור יד על ישבנה, מעל מכנסי הפיג'מה. פלח ישבנה מלא ושרירי והוא רוטט מתחת לידו של מור כסוס אציל לפני מרוץ.
"נראה לי שאת יודעת למה אני מתכוון.” עונה מור ומלטף בעדינות את ישבנה בגב אצבעותיו. צמרמורת חולפת בגופה של אמא.
"אני נשואה לאבא שלך מור…אני אמא שלך…” עונה אמא בקול נרגש אך אינה מסלקת את ידו מישבנה. “אסור לנו, אתה יודע את זה.”
"הממ…כן, את צודקת. אנחנו צריכים לשמור מרחק. את תהיי עם אבא ואני עם מעיין.” הוא עונה, ידו מעסה ללא בושה את התחת המוצק.
"לא!” אומרת אמא בשקט.
"אז תחליטי.” רוכן מור ואומר באוזנה. “או שמעיין שלי, או שאת שלי. אבל אם את שלי, אמא…אני הולך לרכוב עלייך. חזק וקשה.”
"לא!” לוחשת אמא ונאחזת בשיש.
"פשוט תחליטי.” אומר מור ומתרחק לפני שיאבד שליטה. “אני זז לעבודה, את לא צריכה להקפיץ אותי. את יודעת מה? נמאס לי מהמשחקים. אם את שלי תשלחי לי הודעה שאת שלי.”
הוא חוזר לחדרו להתארגן, לפני כן שולח הודעה לכמה חברה' ועד שהוא מוכן לזוז הוא מצליח לארגן לעצמו טרמפ. כשהוא יוצא, אמא יושבת ליד שולחן האוכל, אוחזת בכוס קפה ונועצת מבט מרוחק בחלון.
"להתראות.”
"ביי.”
למרות הפאסון הקוּל שעטה מול אמא, מור בכלל לא קוּל בעבודה, אפילו לא טיפה. הטלפון כל הזמן לידו והוא משחק בו בהיסח הדעת, בודק הודעת מדי דקותיים. בישיבת הצוות הוא בקושי מקשיב עד שאלכס נאלץ לבעוט בו מתחת לשולחן, כשמירי, ראש הצוות החדשה, מתחילה לתת בו מבטים מעוצבנים.
"מה הקטע?” לוחש אלכס.
"סתם.”
"חושב על מעיין?”
"לא.”
"על ליידי איקס?”
"אלכס!” גוערת מירי באלכס. “מה אני הגננת שלכם? זאת ישיבת צוות, אני מנסה לספר לכם ככה לאן החברה הולכת ומה קורה אז תפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים, אוקיי?”
מור מהנהן בכנות ומנסה להתרכז בדבריה. משהו על הרבעון הקרוב ועל שינוי כיוון ומיתוג מחודש ובלה בלה בלה. הם מוקדנים טכנים, לעזאזל. באים לעבוד במשמרות, לקחת את הכסף ולעוף, לא ממש אכפת למישהו שם מהכיוון האסטרטגי של הכושלאמא של מירי. אבל המחשבה על הכוס של האמא שלו שוב מטריפה אותו והוא נאנח בתסכול.
הישיבה נגמרת בסוף והוא חוזר לעמדה אבל היום מזדחל כמו מסטיק על כביש ביולי, הוא לא מצליח להתרכז בתקלות וכל הזמן מעיף מבט בטלפון. עד שזה מזמזם לפתע.
מור מרים את הטלפון במהירות וקורא את ההודעה. השולחת היא אמא. בלב הולם הוא לוחץ כדי לקרוא את הטקסט:
"אני שלך.”
הזין של מור מתקשה תוך שנייה והוא חש חולשה לרגע. אם הוא אמור להרגיש התעלות, נכונה לו אכזבה. הוא רק מרגיש מסוחרר וחלש והלב שלו דופק מהר. שוב הוא קורא את הטקסט, כדי להיות בטוח שלא טעה.
"אני שלך.”
גם אם יציעו לו מליון דולר, מור לא יצליח לזכור את השעות הקרובות. כמו זומבי הוא הולך עם כולם לאכול. אנשים מדברים, הוא עונה. קורא תלונות של לקוחות. מטפל בהן. לא זוכר מה ומי ומו, הגוף זז, הפה מדבר, המוח מנתח, הראש נמצא במקום אחר לגמרי. כמה שחיכה לרגע הזה, כמה תכניות שתכנן ופנטזיות שפינטז ועכשיו רק ראש ריק וגוף שעובד על אוטומט.
"אני שלך.”
והשעה שש מגיעה ומשמרת הערב מחליפה אותו וכנראה שהוא אומר משהו ליניב שמחליף אותו בעמדה אבל הוא לא זוכר מה. אלכס מנסה לברר עבור ליאת למה מור ומעיין בפסק זמן והוא חוקר אותו קצת בדרך הביתה אבל מור לא חושף כלום, גם כשאלכס מתעצבן קצת על זה שהוא לא שם.
"אתה חתיכת מוזר לפעמים.” אומר אלכס כשמור יוצא מהאוטו.
"תודה, גבר.” עונה מור בהיסח הדעת ומתחיל ללכת הביתה.
"תסגור את בדלת, בלאט!” צועק אחריו אלכס. “מור, תסגור את הדלת ינעל אבוק! מור! אני לא יוצא אחריך, יא דפוק! כושלאמא שלך!”
מור מופתע לראות בחנייה את הג'יפ של אבא. אבא אף פעם לא חוזר מוקדם כל כך, מה קרה? הוא פותח את הדלת ומוצא את אבא על כורסת הטלוויזיה שלו. מבטו של אבא נורה לעברו מיד כשהוא נכנס והוא שואל:
"נו, איפה הכלה?”
אמא מגיעה מהמטבח, מנגבת את ידיה במגבת. היא לובשת מכנסי ג'ינס קצרים מאוד המבליטים את ירכיה השזופות וחולצה לבנה המדגישה את מותניה הצרות ואת שדיה הקטנים ולבו של מור מזנק לגרונו כשהוא מבין שהיא עומדת להיות שלו. היא כבר שלו, ליתר דיוק. כניסתה של אמא נראית אקראית אך היא מביטה בו במבט שואל, נושכת את שפתה התחתונה בהיסח הדעת.
מור מביט בה ואומר:
"אין כלה, לקחנו פסק זמן.”
רווחה מציפה את פניה של אמא וכתפיה נשמטות כאילו התנקז מהן מתח רב וחיוך קטן מניץ על שפתיה.
"באמת?” שואל אבא באכזבה. “חבל, אמא אומרת שהיא נראתה משהו משהו, במיוחד ה…מרפסת. רציתי לראות.”
"איציק!” גוערת בו אמא.
"נו, עד שהייתה לו חברה…רציתי לראות. אתה לא רוצה חברה? בגילך זה הדבר היחיד שעליו חשבתי, נראה לי.”
"מה אני צריך חברה, יש לי את אמא.”
"יש דברים שאמא לא יכולה לתת.” מגחך אבא, מבטו נודד לטלוויזיה בעודו מאבד במהירות עניין בשיחה.
"תתפלא.” אומר מור בשקט. אבא כנראה לא שמע והוא ממשיך:
"טוב, נו. ריקי, מתי ארוחת ערב?”
"בשבע, כרגיל.”
"אני אבוא לעזור לך.” אומר מור.
"אין צורך.” אומרת אמא, הרווחה שהציפה אותה קודמת מפנה שוב את מקומה למתח. מור מישיר מבטו אליה ואומר:
"אם אני אומר שיש צורך, אז יש צורך.”
"'אין צורך', 'יש צורך', אפשר לא לנהל את השיחות האלה מעל הראש שלי? בנאדם מנסה לראות טלוויזיה בשקט.” רוטן אבא. “אתם יכולים ללכת למטבח או משהו?”
"בשמחה.” עונה מור.
אמא מסתובבת ומור פוסע אחריה אל המטבח, מגחך כזאב במכלאת כבשים. אמא מגיעה עד השיש ואז מסתובבת ומביטה בו, נרגשת ומתוחה. מור ניצב מולה ומתקרב אליה, חוסם את דרכה לחמוק אם תנסה. הוא מתקרב אליה, אוסף אותה בזרועותיו ולוחש באוזנה:
"מה ההודעה ששלחת לי היום?”
"אתה לא יודע לקרוא?”
"תחזרי עליה.”
"אני שלך.” אומרת אמא ומסמיקה.
מור שולח את ידו ומלטף את ירכה החלקה של אמא.
"תגידי שוב.”
"אני שלך.” אומרת אמא.
מור מלטף את ירכה באגודלו, סנטימטרים מתחת למפשעתה ואמא מתנשפת חדות, נחיריה מתרחבים. הוא מצמיד את מצחו למצחה, ידו האחת אוחזת ומלטפת את ירכה, השנייה נחה על מותנה.
"תגידי שוב.” הוא תובע.
"אני שלך.” מתנשפת אמא ומלקקת את שפתיה המלאות.
"התגעגעת אלי?”
"אתה לא צריך לשאול.” עונה אמא, אגודלו של מור מחליקה לא יותר מסנטימטר מהמפגש בין רגליה.
מור מעלה את ידו השמאלית במעלה מותנה, מחליק על צדי חזה ומגיע אל פניה המשתוקקים של אמא. הוא מלטף את שפתיה המלאות באגודלו ושפתיה של אמא מתפשקות מעצמן. האגודל מחליק על שפתיה פעם ופעמיים ושלוש ומרגע לרגע אמא הופכת להיות מרוגשת יותר, נשימותיה מעמיקות ומבטה ננעץ בזה של מור.
"של מי את?”
"אני שלך.”
"תסתובבי.”
"מור, אנחנו לא יכולים…”
"תסתובבי לפני שאני אסובב אותך.”
אמא מביטה בו בתמהיל מסעיר של חרדה, ציפייה וכניעה ואז מפנה אליו את גבה ונשענת על השיש, ישבנה המלא נדחק לאחור.
"תורידי את המכנסיים.” מצווה מור.
"ממש לא…”
"תורידי!” הוא מגביר את קולו.
"השתגעת? תהיה בשקט!” רושפת אמא.
"אז תורידי אותם.”
"אנחנו לא הולכים לעשות כלום.” מתרה בו אמא. אצבעותיה מוצאות את רוכסן המכנסיים והיא פותחת אותו עד למטה. עכשיו היא מחכה, מהססת.
"תורידי אותם.”
"אני מורידה, אבל אני אומרת לך שאתה לא הולך לעשות שום דבר.” אומרת אמא, תוך שהיא משחילה את אגודליה בין עורה השזוף למכנסי הג'ינס הצמודים. היא משתחלת ומפשילה את המכנסיים, פלחי ישבנה המוצקים מפציעים כזוג ירחים מתוך הג'ינס, ובינהם לא יותר מפס דק של חוטיני ארגמני.
אמא נרתעת לרגע כאשר מור שולח את ידו כדי ללטף את ירכיה אך נרגעת במהירות ומתמסרת לאצבעותיו. המכנסיים נפלו לרצפה ואמא יצאה מהן וכעת היא מפשקת את רגליה לקראת אגודלו החקרנית של מור, נשימתה מהירה ועמוקה.
"את רטובה?” שואל מור באוזנה של אמא לאחר כמה דקות.
"מוריק…די…”
"את רוצה להגיד לי או שאני אבדוק לבד?”
"אני רטובה…”
"את יודעת שאני הולך לזיין אותך בתחת?”
"כן…”
"את רוצה שאני אזיין אותך?”
אמא מהססת.
"שאלתי שאלה.” אומר מור ואגודלו מחליקה רק להרף עין על תחתוניה, חשה בחמימות והלחות אשר פשו בבד.
אמא נאנחת ואומרת:
"כן…אני צריכה שתזיין אותי…אבל בבקשה לא עכשיו…לא כאן…”
"אוקיי.” עונה מור ומתרחק ממנה, מתאמץ להסתיר את חיוך הניצחון שלו. “את רוצה שאחתוך סלט?”
אמא נשארת כך עוד כמה שניות, עירומה למחצה, שעונה על השיש ומתנשפת. היא מפנה אליו את ראשה ומביטה בו במבוכה מבלי לומר דבר.
"את חותכת סלט או שאני?” מיתמם מור.
"אה…תחתוך אתה, אני צריכה להירגע קצת.”
"אין בעיה.” אומר מור וניגש אל המקרר. הוא שולף משם ירקות, לוקח סכין וקרש חיתוך ומתחיל לחתוך סלט.
אמא לא מדברת הרבה בארוחת הערב אך היא אינה עוינת ומרוחקת כפי שהייתה בערבים האחרונים. אבא מקטר עוד קצת על כך שלא זכה לפגוש את מעיין אך מור תוהה אם המניע לקיטוריו הוא הרצון לפגוש את החברה של בנו או סתם לבהות בשדיה הגדולים עליהם רק שמע.
אחרי הארוחה מור יוצא לריצה כדי לנקות קצת את הראש. אמא בסטודיו שלה כשהוא חוזר והוא מתקלח והולך לישון. יום המחרת עובר ללא הרבה התרחשויות והוא יותר רגוע בעבודה עכשיו כשהוא יודע שאמא נתונה למרותו.
"מה נסגר איתך אתמול?” שואל אותו אלכס בצהריים.
"מה נסגר?”
"לא חלקת איתנו את אותו כוכב לכת.”
"כן, הייתי טרוד קצת.”
"בגלל מעיין?”
"גם.”
"נו, לא חבל על כזאת פרח?”
"אני לא באמת פנוי עכשיו לקשר ולמרות הפוזה השרלילית שלה, היא מחפשת עכשיו משהו יציב. לא מתאים לי.”
"חבל, היא ממש מתוקה.” נאנח אלכס. “ונראה לי שגם במיטה היא משהו סוף.”
"זה כן.” מסכים איתו מור.
"אתה בא לסרט אחרי המשמרת?” שואל אלכס.
"סבבה, אבל הצגה ראשונה, אני קצת עייף. רצתי אתמול.”
"מתאים לי ראשונה, ליאת תאכל לי את הראש אם אני אבוא מאוחר מדי.”
מור מגיע הביתה בעשר, מוצא את אבא על כורסת הטלוויזיה שלו ואמא ליד, על הספה. שניהם צופים במשהו שנראה כמו קלאסיקה ואמא לובשת בייבידול סאטן לבן המגיע עד אמצע ירכיה.
"הי חמוד, איך היה הסרט?” שואלת אמא.
"חביב.” עונה מור ומתיישב בצד השני של הספה.
"אכלת?” היא שואלת.
"כן.”
"איפה?”
"במסעדת בייגלס מחוץ לקולנוע.”
"אוי, נו, ג'אנק פוד.” רוטנת אמא.
"ששש!” רושף אבא.
"רוצה מסאז' בכפות הרגליים?” שואל מור. פניה מתמלאים חשש אך הוא לא ממש מחכה לתגובתה אלא מרים את רגליה מהרצפה ומתקרב אליה כך שכפות רגליה נחות על ירכיו.
מור אוחז בכף רגל אחת ומחיל לעסות אותה בעדינות בשתי ידיים. עורה של אמא רך ונעים וכף הרגל קטנה ומתוקה בידו והוא מעסה אותה בתנועות מעגליות, אצבעותיו חזקות ורגישות על כף רגלה ונעות מהעקב, דרך קשת כף הרגל ועד בהונותיה, להן הוא מעניק טיפול אישי לכל אחת ואחת. אמא דרוכה ממגעו והוא חש במתח בשריריה אך למור יש סבלנות והוא יודע שהוא ימוסס אותה במוקדם או במאוחר, זה רק עניין של זמן.
לאחר כמה דקות הוא מחליף כף רגל ושוב מפנק אותה במסירות. את בהונותיה הוא ממולל בתנועות מעגליות באצבעותיו החזקות, את גב כף הרגל הוא שורט בעדינות בציפורניו ואת כף הרגל עצמה הוא סורק בפרקי אגרופו, הלוך וחזור. המתח בגופה של אמא הולך ומתפוגג ובמהרה היא נרגעת ומגרגרת בסיפוק, מתמסרת לידיו המפנקות.
"איזה כיף…” ממלמלת אמא.
"מה?!” שואל אבא.
"הבן שלך עושה לי פוּט מסאז' וזה ממש כיף.”
"יופי לך.” נוהם אבא. “עכשיו תשתקי כבר, ריקי, אני רואה סרט.”
"עשרים שנה אני נשואה לך, לא עשית לי פוּט מסאז'.”
"תמשיכי להפריע לי לראות סרט,” נוהם אבא. “את תקבלי כבר הפוּט שלי איפשהו.”
מור מנצל את חילופי הדברים כדי לשנות את התנוחה והוא מתקרב מעט אל אמא עד שברכיה נחות על ירכיו. הוא עדיין יכול לעסות את כפות רגליה, רק שעכשיו ירכיה נמצאות בטווח ידיו ואפילו יותר מרגש, מפשעתה. עוד תוצאה משמחת של תנועתו היא שהבייבידול של אמא מחליק מעלה עד שירכיה השזופות חשופות כמעט לגמרי ומפשעתה מוגנת כעת על ידי סנטימטרים בודדים של סאטן לבן. אצבעותיו נוטשות עכשיו את כף הרגל של אמא והן מלטפות ומעסות את שוקה, מרחפות על עורה החמים כפרפרים בשדה ולשות את השרירים, חזקות ועדינות, נחושות וחושניות. אמא מניחה את אצבעה על שיניה והיא מחככת את האצבע מצד לצד, כאילו מנסה להתרכז בסרט, מלקקת את שפתיה מדי כמה שניות.
הדקות עוברות וידיו של מור מחליקות על רגליה העירומות של אמא מכף הרגל ועד מעלה השוק. עורה חלק ורך ואצבעותיו משאירות בו שובלי אש עדינים, מקצות האצבעות ועד ההתעגלות המענגת של חלקו העליון של שוקה ובחזרה, מפנקות ומרגשות, מעסות ומלטפות. מור מבחין בחזהּ של אמא העולה ויורד בנשימות עמוקות ומהירות יותר עכשיו ורגליה מתפשקות מעט ודוחקות בבייבידול הסאטן לעלות והנה מפציעים לרגע תחתוניה, פס כסוף בין ירכיה באפלולית הסלון.
אמא מתנשפת כאשר ידו הימנית של מור מלטפת את ברכה ונוגעת בחלקם התחתון של ירכיה. היא מביטה באבא השקוע בסרט ואינו מודע לכך שבמרחק של מטר וחצי ממנו, בנו מלטף את אשתו באזורים פרטיים ואסורים ושהיא לא רק שאינה מונעת זו ממנו אלא גם מפשקת קמעה את ירכיה וכאשר הכותונת מתרוממת וחושפת לגמרי את תחתוניה היא אינה טורחת להשיבה למקום. מור לא יכול לשמוע את ליבה ההולם אך הוא יכול לדמיין אותו. גם באפלולית הוא מבחין בחזהּ העולה ויורד במהירות, בפטמותיה הזקורות מתחת לבייבידול, בדוֹק של זיעה על מצחה ואפה.
ידו של מור כבר נטועה עמוק בין ירכיה של אמא והללו חמות וחלקות מתחת לאצבעותיו, עורה רך ומשיי. לא שכוונותיו היו מפתיעות מלכתחילה אך הוא כבר לא מסתיר אותן וידו מהתלת במפשעתה של אמא, עולה ויורדת, מתקרבת עד כדי כמה סנטימטרים מהתחתונים ומלטפת את דרכה חזרה, משאירה אחריה שובל של תשוקה חמוצה–מתוקה, אדוות תסכול מרגש על ירכיה הקטיפתיות של אמא. הוא לש ומעסה את שרירי ירכיה, נוגע לא נוגע בבד התחתונים וממהר לסגת בחזרה, לא כתלמיד שובב המפחד להיתפס בקלקלתו אלא כשף מיומן המבשל את המרינדה שלו בדיוק בטמפרטורה הנכונה, לא קר מדי ולא חם מדי.
"איזה סרט.” אומר אבא פתאום. “איזה סרט, מונטגומרי קליפט הזה…משהו. איזה גבר.”
אמא קופצת בבהלה וממהרת להזדקף, מניחה את רגליה על הרצפה בחפזון ומכסה את ירכיה בכותונת.
"אה, ריקי?” שואל אבא ומתרומם בכבדות מכורסתו.
"כן…כן…האמת היא שקצת נרדמתי כאן…” מתנצלת אמא.
"באמת היה לי שקט ואף אחד לא קשקש לי בראש. זה בגלל המסאז' הזה, נראה לי.” מאבחן אבא. “תאמין לי מור, אתה מוזמן לעשות לה מסאז' כל יום שאנחנו רואים סרט, זה סותם לה קצת את הפה.”
"את רוצה מסאז' כל ערב?” שואל מור בתמימות את אמו.
"אה…בסדר…” עונה אמא ומור כמעט יכול להבחין בה מסמיקה בחושך. “לילה טוב, הולכת להתקלח ולישון.” היא מוסיפה במהירות.
מור מגחך אליה.
"לילה טוב, אמא. אולי תבואי להגיד לי לילה טוב אחר כך?” הוא אומר בשקט.
"אה…מה?”
"או שאני אבוא להגיד לך?”
"אני עולה להתקלח.” ממהרת אמא לומר ועולה במדרגות במהירות, ישבנה מעכס מתחת לכותנת הבהירה.
==========================
דור ערב טוב .
אתה מזכיר את הפרסומת הרצה בטלוויזיה ״אנו לא רוצות לראות פרק אחד מחכות שהיו יותר פרקים ונראה זאת ברצף ״
אני מקווה שאתה יורד לדעתי . כי הסיפור הפך מעט למסטיק שנלעס ונלעס ונלעס ונמאס ונמאס ….
או שתפתח את הדמיות כמו האחות שהטלת ענן מעל ראשה בפרקים הקודמים או שתניע דברים בין האם לבנה חומר למחשבה קוראת נאמנה שלך .
אני לא מבינה מה הקטע הזה שאתם חושבים שאם יש דמות נשית בסיפור היא בהכרח צריכה להתפתח לאנשהו או שהוטל צל מעל ראשה, יש לו קטע עם האמא זה ממש לא אומר שהוא רוצה את האחות. עצם העובדה שיש דמות זה ממש לא אומר שהיא תפותח לכיוון הזה. בכלל נראה לי שרובכם מפספסים את תפקידו הטבעי של הקורא, תרגעו כבר, זה שנתנו לכם מקלדת לא אומר שאתם צריכים לרשום כל דבר שעולה לכם בראש
טל א שלום כאשר יש את האפשרות לתגובה אני כותבת את אשר אני חשה וזה לא סותר כלום ואם לטעמי אפשר לפרוץ גבולות בסיפור ולא להיות ממוקד מטרה זה יכול לפתוח אופק חדש אז אל תשללי תגובה תכילי אותה או תעברי הלאה
בדיוק! צודקת לגמרי
פרק טוב מאוד למרות שאין בו סקס ממשי. המתח המיני וכניעתה הסופית של ריקי למור משלימים את החסר.ומוסיפים נופך חדש ומגוון לסיפור. "אני שלך" זה מוטיב מצויין שמבשר על שחר חדש ביחסיהם של ריקי ומור.
שוב פעם דור שאפו על הכתיבה ותודה על הסיפורים. בנושא קצת שונה מהסיפור הנ"ל.
בתור קורא באמת ותיק שלך שקרא כמה וכמה פעמים את סיפוריך כדי להבינם הייטב,כי פעם אחת לא באמת מספיקה. הייתי שמח אם היית כותב סיפורי המשך לכמה מסיפורייך הידועים והמוצלחים. לא ספין אוף סתמי אלא באמת המשכיות לסיפורים שניתן ליישם המשכיות בהם ושנשאר לנו טעם של עוד מהם לפחות מבחינתי האישית .
למשל -"הקינוח",הייתי מאוד שמח לקרוא סיפור המשך שלו כי הוא הסתיים בצורה שמאפשרת כך ואולי נדרשת לכך. גם "לטובת המשפחה" -מאוד ראוי לסיפור המשך עם ההריון וכו…. ועוד סיפורים שלא עולים לי כרגע לראש.
לא אכתיב לך לך את דרכך כסופר,אך לפעמים הייתי מעדיף כקורא המשך לסיפורים קיימים מוצלחים מאשר עוד סיפור חדש. תחשוב על כך דור…
דור, אתה אשף המילים והזימה.
הסיפור הזה הוא המאסטרפיס שלך, לסיפור כזה חיכיתי כל הזמן הזה שאני קורא אירוטיקה!
זה סוף סוף מגיע לכיוון שאליו אני רוצה שהוא יגיע וחיכיתי שזה יתפתח לכאן אני מת לקרוא כבר את הפרק הבא! חיכיתי לקצת שליטה של מור וכיוון של כניעה מוחלטת של ריקי למרותו של מור.
נהדר!