==============
והדברים בבית חוזרים למסלולם. ארוחות ערב, ארוחות בוקר, עבודה, כדורגל עם חברים, ריצה מדי פעם. אמא עובדת על הצגה נוספת אך הפעם היא לא מבקשת עזרה ומקיימת את החזרות רק בקבוצה שלה. זה נורמלי. אבא שואל פעם או פעמיים אם הם לא הולכים לעשות "שייקספיר" אבל הם פוטרים אותו במשיכת כתף. עם כל הצער והכאב, מור מתאמץ להבין שמה שהיה היה, אמא לא זקוקה לעוד עזרה.
המלתחה של אמא חוזרת להיות שמרנית. מכנסיים ארוכים וחסרי צורה. חולצות גדולות ומגושמות. הגוף המרהיב של אמא על עורה השזוף כברונזה, רגליה הארוכות והאגס העסיסי של גווה וישבנה מוחבאים היטב מתחת לשכבות בד שמרני ומגושם. המסך ירד על גופה של אמא. אולי טוב שכך, מנסה מור לשכנע את עצמו.
"נרגעת?” שואל אלכס באחת מארוחות הצהריים כמה שבועות אחר כך.
"ממה?”
"מה'ענייני נשים' שהיו לך. אתה כבר לא במחזור איזה שבועיים. זה נחמד.”
מור מחייך.
"כן, זה הסתדר. סוג של.”
"אתה תספר לי מה היה?”
"לא.”
"אחלה…אז אתה פנוי עכשיו?”
"פנוי למה?”
"לבחורה, דביל. זוכר את מעיין? עם השדיים הענקיים? לא מפסיקה לשאול עלייך.”
"אוקיי.”
"רוצה לצאת? דאבל דייט עם ליאת ומעיין?”
"מתי?”
"התכוונו ללכת לסרט הערב, רוצה לבוא?”
"יאללה, סבבה.”
מעיין נמוכה ופניה זרועים נמשים חמודים. שיערה שחור ואסוף בשני "גולגולים" הדוקים משני צדי ראשה והיא רזה, עובדה המדגישה עוד יותר את גודלם של שדיה ואם מישהו היה עלול להחמיץ את התופעה, הרי שחולצת צווארון הגולף שהיא לובשת ממגנטת את עיניו היישר אל דדיה הגדולים. מגפי ברך וחצאית קצרה משלימים את ההופעה ומור מוצא שאיברו מתקשה מיד כשהוא רואה אותה.
היא מתוקה ושופעת חיוכים אל מור והוא מגיב אליה בחום והומור, מודע מאוד לגופה הנצמד אליו כאשר הם רוכשים פופקורן בקיוסק. כאילו זה דבר של מה בכך, היא מניחה את ידו על מותנה ואל האולם הם נכנסים כזוג לכל דבר.
"וואו, זה היה מהיר.” מצחקקת ליאת כשהיא רואה אותם יחד.
"מה אני יעשה אם בא לי עליו?” אומרת מעיין בפשטות ומור מתאמץ שלא לפעור את עיניו לנוכח ישירותה.
"תרחמי עליו, לא הייתה לו אף אחת כבר שנה נראה לי.” אומר אלכס.
"הי, לא צריך לספר הכל.” מוחה מור בחיוך. “אתה הורס לי את התדמית של אומן פיתוי.”
"מה זה הסרט הזה?” שואל אלכס.
"מכוון הפסנתרים.” מודיעה מעיין בחגיגיות.
"מה זה?” הוא חוקר בחשדנות.
"סרט איראני על מכוון פסנתרים זקן שמגיע לכפר קטן שבו יש רק פסנתר אחד.”
"מה?!” נזעק אלכס. “למה אנחנו רואים את הסרט הזה?! הבנתי למה האולם כמעט ריק, אף אחד לא רוצה לראות כזה סרט…”
"שששש…” אומרת מעיין וליאת צוחקת.
"ולמה אנחנו יושבים כל כך רחוק? כל המקומות הטובים למטה פנויים.” ממשיך אלכס בקיטוריו.
"כי זה המקום הכי טוב ליהנות מהיצירה הזו.” משיבה מעיין.
"אני לא מאמין.” נאנח אלכס כשהאולם מחשיך. “את ידעת?” הוא שואל את ליאת.
בהתחלה מור מנסה להתרכז בסרט. למרות שאלכס כבר אמר לו שהיא בעניין ומעיין עצמה שולחת לו מסרים מהרגע שנפגשו, הוא לא רוצה להניח הנחות לגביה, בטח לא בפעם השנייה שהם נפגשים. אך ככל שחולפות הדקות מעיין מבהירה לו שהיא רצינית לגביו.
היא מתחילה מלהניח את ידה על ידו אשר נחה על מסעד הכיסא בינהם. מור מחייך במבוכה ומנסה לסלק את ידו אך היא סוגרת עליו ואינה מניחה לו והוא מגחך לעצמו וזורם. דבר אחד ברור, פלפל יש לה. כעבור כמה רגעים היא משלבת רגל על רגל ובאור הנשקף מהמסך מור מבחין בחצאית מעפילה במעלה רגליה, חושפת חלקם התחתון של ירכיה.
ידו עדיין מתחת לידה ונדמה לו שהיא הודפת אותו לעברה. מור מתעלם מהמחווה אך כעבור כמה שניות מעיין עושה זאת שוב. הפעם הוא מניח לה לעשות מה שרצתה ומגחך שוב לעצמו כאשר קצות אצבעותיו נוגעות לרגע בירכה. אין מה לומר, היא נחושה. מור מתחיל להתחרמן אבל מחליט להניח לה להוביל את ההרפתקה המשונה הזאת. עוד לא יצא לו להתמזמז בקולנוע ונראה לו שהנחוּשונת הזאת החליטה שזאת התכנית האומנותית להערב.
"תרים 'תיד.” לוחשת מעיין ומור מסלק את ידו במבוכה. אז מתברר שהוא לא קרא נכון את הסימנים אחרי הכל.
"תרים. גבוה.” היא מצווה ואז כאשר הוא מציית, היא דוחקת את ראשה מתחת לכתפו, אונסת אותו לחבק אותה ומור שוב מבליע גיחוך. ידו נחה עכשיו באוויר מעל כתפה הרחוקה, אצבעותיו סנטימטרים משדהּ הימני. הוא מניח שהוא יודע מה היא רוצה אבל מחליט לחכות. גם זה סוג של קוּל.
"אתה יודע מה עושים רוב הגברים כשהם מגיעים לתנוחה כזאת איתי?” היא לוחשת.
"יש לי כמה השערות.”
"אז..?”
מור מניח את ידו על שדה הגדול ומעיין מתנשפת חרישית. אצבעותיו תרות אחר עטרתה ומאתרות את פטמתה והוא מלטף אותה בעדינות מעל החולצה. שדה כבד וחמים ורך ומור משחק בו ומלטף אותו, ממולל את הפטמה ולש בעדינות את הדד הכבד, שומע את נשימותיה של מעיין מתגברות בעוד הזקן האיראני מזיל דמעה על המסך.
"אוי, נו, תראי את החברה שלך.” נשמע קולו של אלכס לוחש.
"כן, נו, לא הבנת?” עונה ליאת.
"קרועה בראש זאת. באמת.”
לחולצה עם צווארון גולף יש חסרון כשזה מגיע לדחיפת ידיים לחזה אך מעיין לא מתכוונת לעובדה המצערת הזו לעצור אותה. היא אוחזת בידו של מור ומובילה אותה אל הצד, שם פתח הזרועות מאפשר כניסה אל מתחת לחולצתה. היא מתנשפת בקול רם כאשר ידו פולשת אל מתחת לחולצתה, פוגשת את חזייתה המאסיבית ואת השד הגדול אשר מתחתיה. הפעם קל יותר למור לאתר את פטמתה ופחות בד מפריד בין אצבעותיו לבשר הרך והחמים של שדהּ.
"כן…” נאנחת מעיין כאשר הוא מתחיל לעסות את השד הכבד, תנועותיו רגישות וחזקות, מלטפות ולוחצות חליפות. מדי פעם הוא שולח את אצבעותיו אל הדובדבן הקטן של פטמתה, ממולל אותו בעדינות וסוחט אותו בפחות עדינות.
"ידעתי למה רציתי אותך…” היא ממלמלת, מתמכרת לידו הגדולה על שדה. “מהרגע הראשון ידעתי שזה יהיה ככה.”
"אני לא ידעתי שהיא כזאת…” ממלמל אלכס לעבר חברתו.
"הי, שמור על הפה שלך.” עונה ליאת. “מעייני יכולה להיות קצת משוגעת אבל אל תעיז לחשוב שהיא מה שאתה רומז. היא לא תמיד ככה, זה רק בשבילו.”
"סליחה, סליחה.” מתנצל אלכס.
"יש לך עוד יד.” לוחשת מעיין, נמסה תחת ידו של מור. “תן לי הכל…”
מור משתהה ומעיין מושכת מעט את חצאיתה, חושפת עכשיו את רוב ירכיה ומפשקת אותן בהזמנה.
"מצטערת שאני ככה, פשוט…חיכיתי לזה הרבה זמן…”
"זה בסדר.” עונה מור סתמית. הוא גוהר אליה לנשיקה, שפתיה רכות ומתוקות, ולשונותיהם נפגשות ומלהיטות זו את זו. בתנוחה זו קל לו יותר להגיע אל ירכיה והוא מלטף את ירכה השמאלית בידו השמאלית, ידו השנייה חופנת עדיין את שדהּ הגדול מתחת לחולצה.
"אוּ–אה.” אומרת ליאת.
"לגמרי.” ממלמל אלכס.
מעיין מניעה את אגנה לקראתו ומפשקת את רגליה ומור נענה לה ומחדיר את ידו עמוק אל בין ירכיה, פוגש שם תחתונים לחים וחמימים. היא נאנקת אל פיו כאשר הוא מסיט את תחתוניה ומוצא את החריץ שלה, חלק כחריץ של ילדה, משתוקק ונובע לנגד אצבעותיו, ומבלי להרבות במשחקים הוא מחדיר את אצבעו האמצעית אל הסדק הרטוב שלה.
המוח שלו דוהר עכשיו במאתיים וחמישים קמ"ש והוא חושב כמה זה מטורף שרק לפני עשרים דקות נפגשו וכבר האצבע שלו בכּוּס שלה אבל הוא לא נותן לעובדה לבלבל אותו והוא ממשיך להתענג על המתנות שהיא מרעיפה עליו, שד כבד וחמים ביד ימין, כּוּס לוהט ביד שמאל ונשיקה מתוקה יותר משדה תותים אביבי.
מור מתחיל להניע את ידו בין רגליה של מעיין בתנועות קצובות, אצבעו נעה בקלות בחלקלקות של החריץ שלה. מעיין נאנחת אל פיו בעודו בועל אותה באצבעו, ידו השנייה חופנת ומעסה את שדהּ הכבד, רגע לוחצת עליו בכוח ורגע מלטפת אותו ברכות, אצבעותיו מלטפות בעדינות את פטמתה, מדי פעם מפתיעות ומרגשות אותה בסחיטה חזקה של הפטמה הקטנה, גוררות נאקה נרגשת מפיה הסכור בנשיקה של מעיין.
על המסך איש מבוגר רוכב על אופניים ולידם ממלמלים אלכס וליאת אך למור לא אכפת מכלום. הוא ממשיל לשגול את מעיין באצבעו בתנועות מהירות ונשיקתם נקטעת מפני שהיא חייבת להתנשף, קוברת את פניה בכתפו, מנסה להבליע את אנקותיה הקטנות והמתוקות. בתוך כמה רגעים אוחזת בידו המזיינת אותה וגופה נרעד פעם ופעמיים עד שהיא נאנחת עוד אנחה ארוכה וקלושה מתרווחת לאחור בכיסא.
"טוב…זה הסלים מהר.” היא מצחקקת.
"ששש…אנשים מנסים לראות כאן סרט.” אומר אלכס וליאת מתפוצצת מצחוק.
"את משוגעת.” אומרת ליאת. “דפוקה בשכל, את. היא לא תמיד ככה, תדע.” היא מוסיפה לעבר מור. “זה ספיישל בשבילך, תעריך את זה.”
"אני מעריך, זה היה כיף.” מודה מור.
"'זה היה כיף'” מחקה אותו מעיין ומצחקקת. “זה היה החימום, הכיף רק מתחיל.”
היא שולחת יד אל מפשעתו ומלטפת את איברו המתקשה במהירות.
"רוצה כיף?” היא שואלת על רקע הדיבורים בפרסית מהרמקולים. “יש לי כיף בשבילך.” היא מוסיפה ומעבירה אצבע על שדרת זקפתו, אצבעה שורטת בעדינות מעל הג'ינס.
"כאן?”
"בדיוק כאן.”
נשימתו של מור נעתקת כאשר מעיין שולחת יד אל חזית מכנסיו ופותחת את חגורתו. הוא מביט סביב בחשש, לראות אם אין סדרן עם פנס אך נראה שאיש לא שם לב אליהם עכשיו. לבו של מור מזנק בכל פעם שמעיין פותחת עוד כפתור ממכנסיו. אחד. שניים. שלושה. ארבעה. חמישה.
"תרים ת'טוסיק.” היא אומרת ומור מציית ומרים את אגנו, מצפה לעבודת יד מפנקת.
מעיין מפשילה את תחתוניו ואיברו מזנק לאוויר, קשה ורעב. מור נאנח כאשר מעיין מניחה יד ענוגה על איברו, אצבעותיה יבשות וקרירות ונעימות מול הזין החמים. היא מלטפת אותו באטיות, נעה מלמטה למעלה, מריחופים עדינים על אשכיו, דרך סחיטה חזקה ומענגת של כל איברו בידה ועד ליטוף סביב ראש הזין. לא עבודת יד קלאסית, אבל טובה מספיק, בטח ביחס לציפיות שלו מלפני שעה, נאמר.
"רוצה שאני אמצוץ לך את הזין?” היא לוחשת, שפתיה סנטימטרים מאוזנו.
"כן.” לוחש מור. “מאוד.”
מעיין רוכנת אל מפשעתו והוא חש בהבל פיה על איברו, מסעיר את ליבו עוד יותר. לשונה מלקקת בהססנות את ראש הזין, שולחת רשף של צמרמורת במעלה גוו.
"ככה?” היא שואלת, מרימה את ראשה.
"עדיף יותר עמוק.” הוא עונה, נאבק בדחף להניח את ידו על ראשה ולדחוף אותו כל הדרך למטה.
"אני אנסה יותר, אוקיי?”
"כן.”
"יותר עמוק.” היא אומרת, ספק לו, ספק לעצמה.
"תנסי.”
"אוקיי. הנה, יותר עמוק.” אומרת מעיין ומבצעת את הדבר הכי מדהים שהוא ראה בחיים. באפלולית הוא לא יכול לראות בבירור את תווי פניה אבל הוא חש בשפתיה עוטפות את ראש הזין שלו והוא מתנשף ברווחה חרישית. אך תחת שראשה יתחיל לעלות ולרדת, הוא מבחין ומרגיש שהיא הולכת רק לכיוון אחד: למטה.
בחשכת הקולנוע מבין מור לתדהמתו שראשה של מעיין צולל מטה, מטה, מטה, בעוד איברו נדחק עמוק יותר ויותר, מעבר לשפתיים, במורד הלשון והנה היא ממשיכה לרדת עוד ועוד עד שהוא חש במשהו חמים ורטוב ומופלא: גרונה הצר של מעיין.
"אוי, זה מדהים.” הוא נאנח בקול ואלכס וליאת מנסים לראות מה קורה אך מכיוון שמור בקצה ומעיין מסתירה להם, הם לא רואים דבר.
"מה היא עושה?” שואל אלכס.
"יורדת לי.” נאנח מור בהתרגשות. “עד הסוף.”
"מה!? אין מצב!”
"גרון עמוק. אני מת, אחי.”
אחרי כמה שניות מעיין מרימה את ראשה לאיטה ומור צופה בהשתאות בכל המאסה של הזין שלו, בוהקת באור הקלוש של אולם הקולנוע, מחליקה באטיות מפיה.
"ככה עמוק?” היא שואלת, רוק ניגר על סנטרה.
"את מסתלבטת עלי?” מתנשף מור.
"קצת.” היא מגחכת.
"אז כן…ככה עמוק. יש מצב שאני אקבל התקף לב ואמות אבל זאת דרך לא רעה למות.”
"רוצה עוד?”
"ממש מאוד רוצה בבקשה.”
"הממ…" היא מעקמת את אפה הקטן והחמוד כחוככת בדעתה . "טוב, בסדר.”
ושוב הפלא חוזר על עצמו לעיניו המשתאות של מור: באפלולית הקולנוע ראשה של מעיין מחליק למטה למטה למטה, ומור חש בראש איברו נדחק בכח לתוך גרונה של מעיין, עמוק עמוק עמוק עד שפניה מעוכים מול שיערות ערוותו.
"אני מת.” מודיע מור.
"היא שוב ירדה?” משתאה אלכס.
"עד למטה.” נאנח מור. “אני. פאקינג. מת.”
"שקט שם!” רוטן מישהו מהצופים האחרים אי שם מלפנים, אך הם מתעלמים ממנו.
ומעיין נשארת. גרונה ההדוק לופת את איברו של מור באחיזת חנק לוהטת ורטובה והוא חש ברוק ניגר מפיה על אשכיו. הוא שומע אותה נושמת דרך האף בנשימות מהירות ושטוחות אך היא מצליחה להחזיק את הזין שלו תקוע לה בגרון ההדוק שלה. מור שומט את ראשו לאחור בעונג, יודע שלא יוכל עוד להחזיק מעמד הרבה זמן בקצב הזה.
"תביא לראות.” דורש אלכס. הוא מתרומם מכיסאו ומאגף במהירות את מור, מגיע מצדו השני.
"לא רואים כלום.” הוא מתלונן ואז מפעיל את פנס הטלפון הסלולרי שלו.
"מה אתה מצלם? מה אתה דפוק?” נזעקת ליאת מהצד השני.
"לא מצלם, רק רוצה לראות את הנס.” מסביר אלכס. “לא יאמן. פשוט מדהים.”
פנס נדלק לפתע במעבר וקול נשי קורא:
"מה אתם עושים שם?”
"הם מפריעים מתחילת הסרט!” רוטן מישהו מהשורות התחתונות.
מעיין מזדקפת אבל זה מאוחר מדי והסדרנית כבר קלטה את המתרחש.
"אה…אני מבקשת שתעזבו את האולם!” היא קוראת בקול.
"לא עשינו כלום!” מוחה אלכס.
"דווקא כן, ראיתי אותכם.” משיבה הסדרנית. “ואם לא תעזבו אני אקרא למשטרה! מיד!”
"יאללה, בואו נעוף.” אומרת ליאת ומור רוכס את מכנסיו וקם.
"דפוקה בשכל את.” אומרת ליאת לחברתה כאשר הם יוצאים במסדרון הקולנוע. “אני מתה עלייך, חולה עלייך, אבל את פשוט קצת דפוקה בשכל.”
"את סתם מקנאה שאני רוכשת במהירות כישורים שיעזרו לי להיות פופולרית.” עונה מעיין. “את הרי יודעת שאמא שלי תמיד אמרה שאת מקנאת בי.”
"יש מצב.” מסכימה ליאת בדרכם החוצה.
"ניסע אלינו?” שואל אלכס כאשר כולם נכנסים אל מכוניתו.
"סבבה.” עונה ליאת.
"יש לכם מזרון נפרד בשבילנו?” שואלת מעיין. “אני עוד לא גמרתי איתו.” היא מוסיפה ומור נאלץ לגחך.
"נארגן לכם משהו.” אומר אלכס כשהם יוצאים אל מגרש החנייה.
מעיין מגישה לו את ידה והוא נוטל אותה וידה חמימה ויבשה בכף ידו.
במכונית מור עדיין יותר נבוך מהקצב של העניינים מאשר הוא חרמן והוא לא ממש יודע איך להמשיך עם מעיין אבל היא לא בדיוק מחכה שיעשה את הצעד הראשון. עוד לפני שהם יוצאים מהחנייה היא משחררת את חגורת הבטיחות (מתעלמת מאיומי המחאה של אלכס שיעצור את המכונית) וגוהרת אל מור כדי לנשק אותו. מור משתחרר מהר ובמהרה לשונותיהם מרקדות זו מול זו וידו אוחזת שד גדול ומעסה אותו מעל החולצה.
הנשיקות ארוכות וחושניות ולשניהם סבלנות וסקרנות לגלות זו את זה ומור, שמתחיל להבין את הקצב, משכיל לדעת ללטף אותה כדי ללבות את האש שלה ולא סתם לחטוף כמו ילד חרמן. כאשר ידו מלטפת את ירכיה היא ממהרת לפשק אותם בהזמנה אך הוא דווקא משחק בה, מלטף קדימה ואחורה עד שהיא נאנקת בתסכול, חוטפת את ידו ותוחבת אותה אל מפשעתה החמימה.
מעיין מרימה את סווצ'ר הגולף שלה וחושפת את שדיה הנתונים בחזייה מסיבית ואז מתירה את קרסי החזייה. היא משלחת את עופריה העצומים לחופשי ומור אוחז באחד מהם ומגיש אותו אל פיו, מוצץ את הפטמה בעודו שוגל אותה באצבעו, ניעותיו קדחתניות. ברגעים הבאים הוא מענג אותה בנשיקות ארוכות ומציצות של שדיה וידו לא משה מערוותה עד שהיא מתפוצצת בסדרת אנקות קטנות וחמודות ומשתרעת לאחור, פשוקה ומתנשפת.
"וואו.” אומרת ליאת מהמושב הקדמי.
"זה גם מה שאני אמרתי.” מתנשפת מעיין. “אבל עכשיו אני שוב רוצה את הזין שלו.”
"אתם לא הולכים להזדיין באוטו!” מתרה בהם אלכס. “מילא שאני צריך לשמוע את כל החרא שלכם והזין שלי עוד רגע קורע את המכנסיים אבל לא מתאים לי שגם יעצרו אותנו.”
"מציצה לא נחשב 'להזדיין', נכון?” מבררת מעיין.
"נראה לי שלא.” מסכימה איתה ליאת. “בא לך?”
"בא לי מה?” שואל אלכס.
"בא לך מציצה?”
"בנהיגה?!” הוא מתפלץ.
"נו, אל תהיה כזה, החברה המופרעת שלי מכניסה לי רעיונות לראש. זאת הזדמנות של פעם בחיים, טייק איט אור ליב איט.”
"איי טייק איט, איי טייק איט.” ממהר אלכס להבהיר אבל מור לא מתעמק בפרטים מפני שמעיין כבר חילצה את איברו הזקור ממכנסיו והתחילה לנשק אותו.
מעיין מנשקת אותו במתינות מלמעלה עד למטה, מראש הזין ועד לאשכים, נשיקותיה אטיות, חושניות. מדי פעם היא מחליפה את הנשיקות בליקוקים ואז מלקקת אותו מלמטה עד למעלה כאילו היא ארטיק בשר עסיסי ופועם, מושחת אותו ברוק. מור נאנח, לפרקים נדמה לו כאילו פיה כולו הפך ללשון אחת, רכה ורטובה, חלקלקה ומפנקת.
מעיין מוציאה את איברו מפיה ואז מתמקמת כאשר רק קצה הזין נח על שפתיה.
"מוכן לצלילה?” היא שואלת ומלקקת את שפתיה הנוצצות באורות הכתומים של פנסי הכביש המהיר.
"לגמרי.” ממלמל מור שלא גמר קודם והחרמנות בו שוברת שיאים.
"אתה בטוח?”
"בטוח בטוח.”
מעיין מגחכת ואז מתחילה לצלול מטה. שפתיה החושניות מברכות אותו כאשר הוא מחליק בינהן אל פיה הרך והרטוב אך היא אינה נעצרת שם. היא משתהה לרגע כאשר איברו של מור ממלא את פיה אך תחת שתיסוג היא מתרכזת ואז דוחפת למטה ונשימתו של מור כמעט נעתקת לנוכח המגע המענג של של גרונה הלופת את איברו. היא הודפת את ראשה מטה, דוחפת סנטימטר אחר סנטימטר של איברו לתוך פיה ובמורד גרונה עד שכל איברו של מור קבור בפרצופה של הנערה.
"תודה אלוהים.” הוא ממלמל. מלפנים הוא מבחין בראשה של ליאת העולה ויורד על מפשעתו של אלכס, אם כי את הפרטים אינו יכול לראות. קולות מציצה ולעלוע ממלאים את חלל המכונית כאשר שתי החברות מענגות בפיותיהן את הגברים ומור מתמסר לעונג, נישא על הגלים הפועמים מאיברו המעורסל על ידי פיה וגרונה של מעיין.
מעיין עולה לנשום אוויר ומגחכת אליו, עיניה נוצצות בנצנוץ שדוני. לאחר שתיים או שלוש שאיפות היא אוחזת בידו ומניחה אותה על ראשה כאילו מאתגרת אותו ואותה. מור כל כך חרמן עכשיו שהוא לא מתקשקש יותר מדי ופשוט דוחף את ראשה מטה, בכוחנות, באגרסיביות, חש באיברו מחליף מבעד לשפתיה ועל לשונה ואז מבקיע את דרכו אל גרונה הצר, משפד אותו מבלי להניח לה להתרומם.
הטלפון במכונית מצלצל אך ליאת ומעיין לא מפסיקות ממעשיהן.
"אל תענה.” מרימה ליאת את ראשה ואז חוזרת לבלוע את איברו של אלכס.
"אבא שלי.” גונח אלכס במורת רוח ומור מניח למעיין לעלות, גונח כאשר איברו מתחכך בגרונה הרטוב כשהיא מעפילה.
"תתעלם.” ממלמלת ליאת בפה מלא זין.
אך אבא של אלכס מתעקש וגם כששיחתו מועברת לתא הקולי, הוא מתקשר בשנית. ואז בשלישית.
"נו, תענה כבר.” מתעצבנת ליאת ומזדקפת. “איזה נודניק זה.”
"אבא.” עונה אלכס בקוצר רוח.
"אלכס, איפה אתה?” מגיע קולו של אביו של אלכס.
"חוזר מסרט, בדרך הביתה. מה קרה?”
"פרצו לך לדירה.”
"מה?!” קורא אלכס וכולם נדרכים, אפילו מעיין מפסיקה למצוץ.
"בעל הבית שלך בא לבקר וראה שהדירה הפוכה ואז התקשר אלי כי אני חתום על הערבות. למה לא ענית לי? חיפשתי אותך.”
"הייתי בסרט.” מסביר אלכס. “כוס אמק. טוב, אני בדרך.”
"אני לא ישנה שם.” אומרת ליאת בשקט. “בוא ניסע אלי.”
"אוקיי…אבא, אני רק מקפיץ אל ליאת הביתה ובא, אוקיי?”
"בסדר גמור.”
"יאללה, ביי.”
"ביי.”
"אחי, תוריד אותי אצל ליאת, זה חמש דקות מהבית שלי.” אומר מור. “אותנו.” הוא מוסיף בתעוזה ומעיין מחייכת באישור.
"שטויות, אני אוריד אותך בבית.” עונה אלכס. “אתכם.” הוא מוסיף.
מצב הרוח במכונית שפוף ושקט וכולם מסדרים את בגדיהם בעוד ליאת ממלמלת את תדהמתה ופחדיה.
"אצלי בבית, אני לא מאמינה.” היא אומרת שוב ושוב. “אם הם נגעו לי בבגדים…אני מתה. מתה…אני שורפת הכל וקונה חדש, תאמיני לי.”
"די, זה קורה.” מנסה אלכס להרגיע אותה אך גישה זו מתגלה יעילה כמו לנסות לכבות שריפה עם חרצני משמש ולבסוף הוא פשוט משתתק ומניח לה לשחרר את פחדיה ללא הפרעה.
"לילה טוב.” אומר מור כאשר אלכס מוריד אותו בבית. “תעדכן אותי מה קורה ואם אתה צריך משהו, תגיד לי, אוקיי?”
"תודה, אחי. לילה טוב.”
אמא צופה בטלוויזיה לבדה כאשר הוא נכנס עם מעיין אל הסלון. היא מרימה את עיניה ומתחילה לומר דבר מה אך משתתקת כאשר היא מבחינה במעיין.
"שלום.” מחייכת אליה מעיין.
"שלום.” עונה אמא בחמיצות מסוימת.
"אמא, זאת מעיין, מעיין, זאת אמא שלי, ריקי.”
==================
לפרק הבא
פרק טוב שלא קשור במרבית זמנו למהות הסיפור תאטרון חובבים.
אני מבין את ההפוגה הנדרשת ,ממש כמו בתאטרון אמיתי ולא חובבים שיש הפסקה בין המערכות. אני מבין גם את ההולכה הנדרשת למפגש המחודש בין הבן לאם.ולזיק שיצית את המפגש מחדש(מעיין).
פרק טוב אין ספק בכך,זה אחד מהסיפורים היותר ארוכים שלך,זו ממש מתחילה להיות סאגה…
אני נהנה לבינתיים למרות שכמו שכתבתי לך בתגובות קודמות יש לי העדפות אחרות לדמויות הנשיות בסיפורים שלך.
מודה לך שוב על ההשקעה בכתיבה….ועל האתר… זה לא עניין של מה בכך.
דור שלום נותרת בודד במערכה אין יותר אתרים ואין יותר כותבי סיפורים והמרחק בין סיפור לסיפור ארוך כ1000 מילין אז לאור המצב הקיים שחרר מעט יותר לאתר הקיים
ועכשיו על הסיפור ״הכמעט ״ הוא כאן המוטיב הברור האם אתה היית רוצה שזה יהיה כך בחיים היית יוצא בכאבי ביצ…. אז שחרר מעט אקטים של חילופי נוזלים בכל פנים אנו נהנות ונהנים תודה מהקוראות וקוראים
פיתול מפתיע ומבטיח. שילוב של שדיים כבדים ואופי חצוף תמיד יתקבל בברכה. מחכה בקוצר רוח להמשך.
העיקר רשמתי תגובה עלהפרק הקודם כי חשבתי שנגמר.. פרק מעולה! הפסקה מעניינת – בהתחלה לא הבנתי מה הקשר. הולך להיות טוב!!!