===========================
מור חוזר לפני הערב ואמא לא בבית, היא בחוג שלה. הוא תוהה אם הכיוון החדש בו הוביל אותה סייע לה להיכנס לתפקיד או שאולי רק הפריע לה והאשמה מתחילה לטרטר לו בעדינות במוח כמו טרטור של מכסחת דשא. עוזר או מפריע? ולאן בדיוק הוא הולך עם מי שמתפקדת כאמו מהיום שהוא זוכר את עצמו? והיא עוד אשתו של אבא, קיבינימט.
הוא מכין לעצמו ארוחת ערב קלה ואז אבא דורש שיכין גם לו אז הוא מכין אחת נוספת ואז יושב עם אבא לצפות בריאל מדריד בטלוויזיה.
"נו, היא תקבל את התפקיד או לא?” הוא שואל את אבא.
"חשבתי שהוא כבר שלה, לא?"
"היא לא הרגישה מוכנה והיא חושבת שמישהי אחרת תיקח אותו אם היא לא תהיה טובה מספיק."
"רק זה חסר לי, היא לא תפסיק להטריף אותי אם היא תאבד את התפקיד הזה. חור בראש כל הדרמה הזאת, תאמין לי. איזה אישה משועממת, אללה יוסטור." רוטן אבא.
"למה בעצם היא לא עובדת?” שואל מור, מפתיע את עצמו.
"איך תעבוד בלי מקצוע?”
"למה היא לא למדה משהו?”
"ומי יטפל בכם, אני?” מסביר אבא. “אבל עזוב את ה'חיים שכאלה', למה שהיא תאבד את התפקיד? לא התאמנתם?"
"אפשר להגיד, כן.”
"נו, אז יהיה בסדר. אלוהים ישמור אם לא." אומר אבא ושניהם משתתקים כשההתקפה של ריאל מתחדשת.
אחרי ארבעים דקות נשמע קרקוש מפתח במנעול ומור נדרך. כבר מהבעת פניה של אמא, מהעיניים הזורחות, מהחיוך שמאיים להתפוצץ כזיקוקין דינור הוא מבין שהבשורות טובות והמתח נפלט מגופו בשריקה דוממת.
"איך היה?" שואל.
"מצוין." קורנת אמא. "מנחם אמר שיש שיפור מדהים, שרואים שהתחברתי לליזה. אפילו ליפית לא היה משהו מגעיל להגיד ו…"
"סליחה, מנסים לראות כאן משחק בשקט." רוטן אבא. "אולי תיקחו את השיחה שלכם למטבח?"
"אין בעיה." אומר מור וקם מהספה ושניהם הולכים אל המטבח.
"נו, אז איך היה?" הוא שואל בשנית כאשר שניהם לבדם.
"יריתי את הטקסט, זרמתי איתו, עפתי איתו." קורנת אמא. "לא הייתי ריקי-שמדקלמת-ליזה, הייתי ליזה. ממש ליזה. כולם הסתכלו עלי כאילו אני מישהי אחרת. אפילו יפית ה…צ'רנוחה הזאת, לא היה לה מה להגיד. לא הערה, לא 'ביקורת בונה', כלום. הסתכלה עלי כאילו ראתה אותי פעם ראשונה. בשביל זה הצטרפתי לחוג, מוריק. בשביל לשחק, בשביל לפרוש כנפיים, ואתה עזרת להגשים את זה, מתוקי שלי."
אמא מתקרבת אליו, לא יכולה להכיל את התרגשותה, ומור מחבק אותה והיא ממהרת לקבור את פניה בחזהו.
"תודה." היא ממלמלת. "כל כך רציתי את זה, מגיל כל כך צעיר. כל כך הרבה שנים חלמתי על זה ועכשיו עזרת לי…"
נסחף בהתלהבותה, מקרב מור את שפתיו לאלו של אמא וזו משתתקת כאשר נשיקתו סוכרת את פיה. הוא חש את ההיסוס שלה נמס כקוביית סוכר בכוס תה ולאחר שהות קצרה היא מפשקת את שפתיה לעומתו, מניחה ללשונו לפלוש אל פיה ומור נסחף עם הרגע, דורס את האסור והמסוכן ופולש אל פיה של אמו, אשת אביו. הטלפון מתחיל לצלצל ומהסלון מלהגים שדרני ספורט ונהם אוהדי ספורט בוקע מהטלוויזיה אך כאן במטבח מור אוחז באמא ושניהם מתנשקים לאט, בחושניות מהוססת, לשונותיהם נוגעות זו בזו בלהט וכמיהה אסורים.
"די." ממלמלת אמא ומניחה יד רפה על חזהו של מור. "אנחנו צריכים להפסיק…"
משולהב ורעב, מור מתעלם מדבריה. ידיו נחות על מותניה הצרות של אמא והוא מצמיד אותה אל המקרר, גבה מחליק על מגנטים ומפיל פתקים. רגליה מתפשקות מול אגנו ואיברו הזקור, כלוא במכנסיו, מחליק על מפשעת מכנסיה מלמטה למעלה. אמא מתנשפת חרישית לתוך פיו כאשר ידו הימנית עולה במעלה מותניה עד שאגודלו נח על שד קטן ומוצק, מלטף אותו מעל החולצה ומצמרר את גווה.
הטלפון מצלצל שוב ואבא קורא בזעף:
"נו, ריקי, את עונה כבר?"
אמא מביטה במור והוא מניח לה להתרחק ולענות לטלפון, נשימתו כבדה ולבו הולם.
"הי…רוויתי, מה שלומך, מתוקה?" אומרת אמא.
"מתנשפת? אולי טיפה….פשוט עליתי בריצה מהמרתף…"
מור לא נשאר לשמוע את המשך השיחה. הוא מרגיש שאם יישאר עוד רגע אחד עם אמא הוא לא יהיה אחראי למעשיו לכן הוא עולה לחדר, מתקלח, שומע קצת מוזיקה ונרדם.
בבוקר מור נכנס אל המטבח, משפשף את עיניו ומפהק בקול. המטבח ריק ומור מתיישב בכבדות ליד שולחן האוכל, מגרד בסנטרו בהיסח הדעת.
"בוקר טוב, מוריק." אומרת אמא ונכנסת אל המטבח. היא לובשת מכנסיים לבנים וקצרים וחולצת טי ירוקה והדוקה ובגדיה מבליטים את גזרתה. מבנה גופה של אמא אגסי וישבנה מתפרש בעצלתיים מתחת למותניה הצרות, מלא וחצוף כפרי עסיסי.
"אין פה מור." נוהם מור. "תעשי קפה, ליזה."
אמא מחייכת לרגע ומיד עונה בדיבור הליזה שלה: "מיד מגיע."
מור נועץ מבט גלוי בישבנה של אמא בעודה מוזגת לו מים לקפה.היא מעיפה בו מבט ורואה שהוא מתבונן באחוריה אך היא אינה אומרת דבר, רק מסבה ממנו את מבטה וניגשת אל המקרר, מתכופפת מעט כדי להוציא ממנו את החלב, מבליטה את ישבנה לעברו אגב כך.
"אחלה תחת, ליזה." אומר מור.
"תודה." היא מחייכת בביישנות..
אמא מניחה את הקפה שלו על השולחן מולו ומור מהסס לרגע ואז מנצל את ההזדמנות וטופח על ישבנה בזהירות.
"רמי..!" נוזפת בו אמא בחיוך. "איציק עוד מעט יחזור..!"
"איפה איציק באמת?" שואל מור.
"יום שישי, הליכת הבוקר שלו." מסבירה אמא. "טוב, אני עולה לעשות כביסה. יש לך ג'ינסים מלוכלכים בחדר?"
"מה אני, עובד אצלך?" נוהם מור. "תבדקי."
"מיד." היא עונה. כשהיא חולפת לידו הוא חופן שוב את ישבנה והיא צווחת "רמי..!", מצחקקת ומתרחקת משם.
אבא מגיע אחר כך מההליכה שלו, משקפיו מעובי זיעה והוא סמוק ומיוזע אך מור תוהה אם הוא באמת התאמץ בהליכה או שזה סתם החום.
"איפה אמא?"
"עושה כביסה."
"יופי." אומר אבא. "שמעת מאחותך?"
"הממ…לא ממש. צריכה להגיע בצהריים נראה לי.”
"אמא צריכה להכין לשוני את הלול.”
"אני אטפל בזה.” מציע מור.
רווית מגיעה לקראת הצהריים עם שוני, האחיינית המעולה. אורן בעלה בסייגון מטעם העבודה והיא החליטה לבלות את סוף השבוע בבית ההורים עם התינוקת. היא תמיד חוששת לישון בבית כשאורן לא נמצא, יותר מדי פריצות במושב, יותר מדי אנשים שהיא מכירה שפרצו להם לבית. אח"כ מור לוקח את שוני הקטנה לגן שעשועים ואמא ורווית מכינות ארוחת צהריים. בארוחה דווקא אבא הוא זה שמספר לרווית על ההצגה.
"שני שייקספירים יש לי בבית." רוטן אבא. "רמי וליזה ורמי וליזה ורמי וליזה. הדבר היחידי שהם מדברים עליו, תאמיני לי."
"ואיפה אתם עושים חזרות?" שואלת רווית.
"במרתף." עונה אמא.
"כדי שאני לא אצטרך לשמוע אותם." מסביר אבא. “לא מפסיקים לקשקש עם הרמי וליזה שלהם. ניפחו לי את השכל שני אלה.”
"נו, אז אולי תראו לי איזה קטע?" מבקשת רווית.
"לא יודעת…" נבוכה אמא.
"נו, יאללה, מוריק."
"לי אין בעיה." מושך מור בכתפיו. "זאת אמא שלא רוצה."
לבסוף אמא מתרצה והם הולכים לסלון ומציגים את ליזה ורמי במטבח ואחר כך, עקב דרישת הקהל, גם את סצנת תחנת האוטובוס. רווית צופה בהם בהשתאות ולבסוף מוחאת כפיים ואומרת: "וואו, אמא, כל הכבוד!"
"תודה." מסמיקה אמא. "יש לי מאמן מוכשר. הוא עזר לי לעבור את האודישן האחרון ועכשיו התפקיד בטוח שלי. חמסה חמסה." היא ממהרת להוסיף.
"ואתם ממשיכים להתאמן?" שואלת רווית ומור ממתין לתשובתה של אמא, דרוך. אחרי החזרה האחרונה הוא לא בטוח שאמא תסכים לעוד חזרות.
"אני לא יודעת, אבל…" אומרת אמא ולבו של מור צונח לתהום. יש לה את כל הסיבות להפסיק את העבודה המשותפת איתו ואולי זה הדבר הנכון לעשות אבל בכל זאת הוא יהיה מאוכזב אם היא תודיע שזהו. הוא מביט בה בדריכות, ממתין למוצא פיה.
"…נראה לי שכן." היא מוסיפה לאחר רגע של מחשבה ומור עולץ מבפנים.
"איזה יופי, אִמוּש! ומוריק, כל הכבוד שאתה ככה עוזר לה. לי לא היתה סבלנות לזה."
"העיקר שזה מעסיק אותה וזה לא קשור בקניות." אומר אבא.
למרות המסירות של אמא בטיפול בשוני, מור לא יכול שלא להבחין במלנכוליה מסוימת הצצה על פניה מדי פעם כאשר היא מביטה בתינוקת מרחוק. הוא תוהה אם היא עסוקה בנכדה שלה שאינה באמת שלה ואולי גם במחשבות על כך שילדים משלה, עצמה ובשרה, אין לה והיא נאלצת להסתפק בתחליפים כמו מור ורווית וילדיהם שיהיו. לראשונה מאז גיל ההתבגרות מהרהר מור באישה הזו שהתרגל לקרוא לה אמא מבלי לחשוב פעמיים. הוא תוהה מה מניע אותה, מה גורם לה להישאר עם הגבר הגס והגועלי לו היא נשואה ולטפל במסירות כזו בילדיו ונכדיו. מה היא רוצה?
אחר הצהריים מור יוצא לרוץ וכאשר הוא חוזר ומתקלח, הוא עוזר לאמא ורווית עם ארוחת הערב. ההרהורים מקודם חולפים כשהוא נמצא עם אמא ביחידות ושואף את ריחה ופעמיים, כאשר רווית יוצאת לרגע מהמטבח, הוא נוגע לאמא בתחת, מתענג על המוצקות העגולה של פלחי עכוזה ובשתי הפעמים אמא לא מגיבה. אחר כך מסלקים אותו מהמטבח והוא נשלח לשחק עם שוני בחצר וזה עדיף מבחינתו: המטבח הוא לא מקום כל כך מעניין אם הוא לא יכול לדחוף לאמא ידיים.
אחרי ארוחת הערב הם מקיימים את המסורת המשפחתית של משפחת הלוי וצופים ביחד בסרט על המסך הגדול שבסלון. אבא שוקע בכורסת הטלוויזיה המלכותית שלו, רווית משתרעת על הספה הארוכה מה שמשאיר לאמא ולמור על הספה הזוגית.
כרבע שעה לאחר תחילת הסרט מור מניח את ידו על גב הספה הזוגית מעל אמא במחווה תמימה לגמרי. לאחר כמה רגעים הוא מבחין שאמא לא מגיבה ושולח אצבע ידידותית לשחק בתלתליה וגם מחווה זו לא נתקלת בתגובה כלשהי. אמא מתעלמת מאצבעו וגם לא אומרת דבר כאשר ידו מחליקה במורד גב הספה עד שהיא נחה על כתפה ממש. כחצי שעה מתחילה הסרט מור מניח את ידו באדנות על כתפה של אמא וזו אינה מסלקת אותו או מוחה, להיפך. למור נדמה שהיא נעה לכיוונו, מילימטר אחר מילימטר.
מור יכול להישבע שאחרי כל פעם שהיא מתמתחת, משתעלת, מעירה הערה או משנה תנוחה, אמא קרובה אליו מעט יותר. פעם אחת כאשר היא חולצת את נעליה, אחר כך היא מקפלת את רגלה, ולאחר מכן מניעה את מותחת את צווארה ומניעה אותו מצד לצד, ככל שחולפות הדקות מור מבחין שאם קודם רק כף ידו הייתה תלויה מכתפה הימנית של אמא, הרי שעכשיו חצי מאמת ידו נמצאת באוויר ולבסוף אמא צמודה אליו ממש, חבוקה בזרועו כאילו הייתה הנערה שלו. ריחה הנעים של אמא ממלא את נחיריו והוא מסתחרר קמעה, חש בזקפתו מתעוררת מעט.
האפלולית מעניקה לו השראה ואצבעות ידו הימנית מתחילות ללטף את זרועה של אמא, מחליקות על העור החמים. כבדרך אגב, כריות אצבעותיו מטיילות מעלה ומטה על זרועה, מטוות צורות מעורפלות כמו צבירי כוכבים על שמי ידיה. האסור והמותר נאבקים במוחו, מוסר וסכנה, כמיהה וחרמנות המרוסנות ומלובות כאחד מעובדת נוכחותם של רווית ואבא.
הנגיעה הראשונה בקצה שדהּ של אמא מפתיעה אותו והוא קופא. הוא לא התכוון לזה, לא באופן מודע בכל אופן אך לפתע הוא חש במשהו מוצק וחמים בקצות אצבעותיו ולאחר כמה רגעים מבין שזהו שדהּ של אמא. הוא מצפה לגערה או נזיפה, או אפילו לסתם הרחקה עדינה של ידו אך לאחר שאמא לא מגיבה ואינה מראה כל סימן שהיא חשה בנגיעה האסורה, לבו של מור מפשיר וכעבור כמה שניות הוא חוזר ללטף את זרועה. כאשר לבו חוזר לדפוק בקצב נורמלי הוא משחזר את הנגיעה בדמיונו, את מגעו הרך של שדהּ של אמא ואברו מתקשה במכנסיו.
הנגיעה השנייה כבר פחות מפתיעה אותו, הוא רק קצת מופתע מאומץ ליבו. הוא נוגע בשד רק לכמה שניות, מלטף קצת, ואז מחזיר את היד אל חוף המבטחים של הזרוע לפני שיינזף. גם הפעם אמא לא מגיבה ומבטה נעוץ בסרט כאילו דבר לא מתרחש מתחת לראשה, ומור ממשיך ללטף את זרועה בשיא התמימות, לבו הולם במהירות. אין לו מושג מה קורה על המסך.
הנגיעה הבאה בכלל לא מפתיעה אותו והיא ממושכת יותר. הוא מניח את אצבעותיו על שדהּ של אמא ומלטף אותו מעל החולצה, קשוב לכל סימן של סכנה או אי שביעות רצון מצדה. פטמתה של אמא מזדקרת מתחת לבד ומור מלטף אותה בקצה אצבעו ולרגע נדמה לו ששמע התנשפות מהירה נפלטת מפיה.
באפלולית, לאורה התכלחל של הטלוויזיה ממשיך מור ללטף את שדהּ של אמא, מטרים בודדים מאביו ואחותו. פטמתה של אמא זקורה כמו מוחק של עיפרון ואצבעו נעה סביבה במעגלים אטיים, הולכים ומתהדקים עד שכרית האצבע מחליקה על הפטמה והתנשפות נרגשת נפלטת מפיה של אמא. הוא ממולל בעדינות את הפטמה בין שתי אצבעות ואז חוזר ללטף את השד במעגלים גדולים ואטיים, שוב מחליק בהדרגה לוליינית לעבר הפטמה.
"מישהו רוצה לשתות?" שואלת אמא לפתע ומזדקפת, ומור מביט בה בהפתעה, מפלבל בחשכה.
"מה את מכינה?" שואלת רווית.
"ששש…אבא נרדם." אומרת אמא ומחווה לעבר אבא אשר סנטרו שמוט על חזהו ומשקפיו עוד רגע ישמטו מאפו.
"כאילו שהוא יתעורר…" מגחכת רווית. "מה את מכינה?"
"קר, חם, מה שבא לך."
"אז רק מים קרים, תודה." עונה רווית.
"אני בא לעזור לך." אומר מור ומתחיל לקום אך אמא חותכת אותו ואומרת:
"אין צורך, מור." וכאשר היא רואה שהוא מהסס היא מוסיפה: "שב." ומור מתיישב.
כאשר היא חוזרת אחר כך היא מתיישבת רחוק ממנו והוא נשאר במקומו עד שהסרט נגמר, מאוכזב.
למחרת בבוקר הם מחליטים לנסוע לחוף הים, לתת לשוני הקטנה להתרוצץ. אמא ורווית חותכות אבטיח ומלון, מכינות אוכל לארוחת צהריים ומכינות תה קר בזמן שהוא וגם, הפלא ופלא, אבא, משחקים עם שוני ואורזים את הגזיבו הנייד, שמיכות ואת שאר ציוד החוף.
"טוב, מכיוון שאף אחד לא הולך לשחות אנחנו יכולים להתרחק מכל האנשים." מכריז אבא ומתחיל להוביל את המשפחה, אוחז בידיו שלושה כיסאות פלסטיק קטנים. אחריו הולכת רווית עם שוני על הידיים ורוב האוכל בתרמיל על הגב ואמא מאחוריה, מחצלת קש על כתפה. מאחור צועד מור עם הגזיבו הכבד, מבוסס בחול העמוק כמעט עד גובה הברכיים.
לאחר שהוא מסתגל לקצב הצעידה ומוצא את התנוחה הנוחה ביותר לסחוב את הגזיבו, מבחין מור שמצבו אינו גרוע עד כדי כך. אמא צועדת לפניו, לבושה בחלוק חוף פרחוני ושוקף וישבנה הדשן מרקד בחינניות בעודה מבוססת בחול. היא לובשת ביקיני צהוב וקטן במפתיע, ותחתוניה נעים מצד לצד עם כל צעד שהיא עושה, שרירי העכוז מתקשחים לשני כדורים מוצקים בכל פעם. למור כבר לא כל כך אכפת מהחום ומהחול.
אבא מכריז על המקום המתאים והם מתמקמים. שניהם פותחים את הגזיבו ואז אמא פורסת את המחצלת בעוד רווית מורחת את שוני בקרם הגנה. אחר כך מתעקשת אמא שאבא והוא יתמרחו אך כאשר הוא מבקש ממנה למרוח לו את הגב, היא מפנה אותו לרווית בגלל שידיה של אחותו כבר מלאות בקרם.
"אמא, את צריכה גם להתמרח.” אומר מור בציפייה.
"תודה.” אומרת אמא ומורחת את עצמה. “רוויתי, את יכולה למרוח לי את הגב?”
"בכיף.” עונה רווית למגינת ליבו של מור.
אחרי שכולם מרוחים נכנסים מור ורווית למים עד גובה המותניים ושוני צוהלת כאשר הגלים מתיזים עליהם. מבטו של מור בוחן את אמא והוא מבחין באותו מבט מלנכולי כאשר היא צופה בפעוטה, כמי שמשקיף על אוניה המפליגה מנמל ולעולם לא תחזור.
כאשר נמאס לשוני מהמים, רווית הולכת לנמנם ומור ושוני חופרים בור (כלומר, מור חופר ושוני אוכלת חול או מעיפה אותו על פניו) כדי שלזעטוטה תהיה בריכת שכשוך גדולה. חצי שעה אחר כך הבריכה מוכנה והיא משכשכת בשמחה, מתיזה בוץ לכל עבר וקצת בוכה כאשר מים מלוחים ניתזים על פניה. אחר כך הם בונים ביחד ארמון, כאשר מור מנסה לבנות את הארמון בעוד שוני מנסה להחריב אותו ברמיסה, הצפה, התיישבות אומנותית על הארמון ושאר רעיונות יצירתיים. לבסוף הוא נכנע ומניח לה להרוס אותו והיא מחריבה אותו בחדווה לקול צחוקה של אמא.
לקראת הצהריים השמש כבר לוהטת ואמא קוראת לכולם לבוא לאכול ומעירה את רווית, וזו מודה לאחיה על השמרטפות.
"כשלי יהיו ילדים את תחזירי כל דקה, מה את חושבת?”
"באמת?” אומרת רווית. “מאיפה תקבל ביגוד וצעצועים אתה חושב?”
"גם נכון.”
פניה של אמא מתכרכמות לרגע ונדמה שאמא רוצה לומר משהו על שמרטפות וילדים אך היא משתתקת ואז מתחילה לדבר על האוכל: יש שניצלים עטופים בנייר כסף, אפונה טרייה ופירות קרים לקינוח. אבא מקנח עם בקבוק בירה צוננת ואז מתיישב על הכיסא וחוזר לעיתון שלו בעוד רווית משדלת את שוני לגמור עוד חתיכת שניצל אחת. כאשר כולם גומרים לאכול אוסף מור את השאריות לתוך שקית הזבל.
אבא נשכב על המחצלת על בטנו.
"אתה הולך לישון, איציק?” שואלת אמא.
"אני רק נח קצת.” עונה אבא ומור מגחך. זו הבדיחה הקבועה של אבא כשברור שהוא הולך לישון.
"אתה צריך להתמרח שוב.” אומרת אמא.
"לא צריך, אני אתיופי לבקן.” הוא חוזר על הבדיחה הקבועה השנייה שלו.
"נו, איציק.”
"נו, ריקי.”
"איזה עקשן זה.” נאנחת אמא. “רוויתי, תמרחי את הקטנה.”
לאחר שהן מתמרחות בשנית, רווית לוקחת את שוני לאסוף צדפים על חוף הים ואמא אומרת:
"טוב, לא יזיק לי להתמרח בעצמי.”
מור יושב על כסא מתקפל ואמא כורעת על ברכיה מולו ומורחת את פניה בקרם הפנים. אחר כך הוא מושחת את זרועותיה השזופות ואז את חלקו העליון של חזהּ, אצבעותיה מחליקות בעדינות אל תוך חזיית הביקיני, מושחות את חלקם העליון של שדיה הקטנים, ולבו של מור מחסיר פעימה. כאילו אדישה לנוכחותו, אמא מורחת את בטנה בקרם ואז מושחת את רגליה החלקות, ידיה נעות באטיות בעודה מורחת את ירכיה, מלמטה עד המפשעה. מור בולע רוק.
אמא נשכבת על בטנה, מניחה את ראשה על ידיה המשולבות ואומרת בהיסוס:
"מוריק, אתה…יכול למרוח לי את הגב?”
"אין בעיה.” הוא אומר מיד וצולל לכריעה לידה.
מור לוקח את בקבוק קרם ההגנה ומטפטף ממנו על ידו. הוא מוריד את הכמות על עורפה התחתון של אמא ומתחיל למרוח אותה בתנועות יסודיות, כתפיים ושכמות ואז גב עליון. ידו נתקלת בסרט החזייה והוא מחליק מתחתיה, מורח את העור השזוף אשר תחתיו. אצבעותיו נעות הצידה ולמטה, מזדחלות על צלעותיה של אמא ומתגנבות לעבר שדהּ השמאלי עד שכריות אצבעותיו מחליקות על בסיסו של השד העירום, רך ונעים כענן קטיפתי.
"את כל הגב.” מורה אמא ומור שולף בחוסר רצון את ידו מחזייתה של אמא. הוא מטפטף עוד קרם על הגב התחתון ומתחיל למרוח אותו בצורה יסודית על עורה החלק של אמא.
מותניה של אמא רכות ונעימות ומעט קפלי שומן הדקים שאספה עם השנים רק הופכים אותה למעודנת וסקסית יותר בעיניו של מור. הוא מושח את גבה התחתון של אמא ואת מותניה הצרות, מתקרב יותר ויותר אל תחתוני הביקיני הצהובים של אמא ואל ישבנה המלא המוסתר מתחתם.
אצבעותיו של מור מחליקות כחצי סנטימטר מתחת לרצועה האלסטית של הביקיני, תנועה אטית וחצופה הנכנסת אל האזור האסור ויוצאת ממנו מיד. אמא לא אומרת דבר וגבו של אבא העולה ויורד בקצב אחיד מבהיר למור שגם הוא לא מתנגד למה שאינו רואה. ידיו חוזרות ועולות במעלה גבה ואז מחליקות במורד עמוד השדרה ושוב גונבות כמה מילימטרים מתחת לבד תחתוני הביקיני.
"מור.” מתרה אמא והוא ממהר לשלוח את ידיו מעלה, מורח ומעסה את גבה התחתון ואז את העליון ואמא מגרגרת חרישית, מהמהמת לעצמה בסיפוק. אצבעותיו מלטפות את עצמות שדרתה, ציפורניו שורטות אותה בעדינות, סוחטות התנשפות רכה מאמא. הוא שוב זולג בחושניות במורד גבה, בואכה גבעת ישבנה אך נסוג סנטימטרים לפני שהוא מגיע לתחתוניה וחוזר להעפיל במעלה גבה.
הוא מגיר כמות נוספת ומיותרת של קרם שיזוף על ידיו ואז מושח את גבה. ממותניה, דרך גבה התחתון וצלעותיה ועד כתפיה, שם הוא מעסה את כתפיה של אמא בידיו החזקות וזו מגרגרת בפינוק. מור מעסה את כתפיה במשך כמה רגעים ואז פונה במורד גבה, ספק מושח קרם שיזוף, ספק מעסה את דרכו מטה, לעבר ישבנה. הוא שוב פולש לרגע לתחתוניה, משתהה שנייה או שתיים יותר מהפלישה הקודמת ואז, בלב הולם, הוא ממהר לצאת לפני שיינזף.
רווית ושוני מתרחקות ואבא נראה שקוע בשינה ומור נאבק בחרמנות שלו, בגבולות הקיימים-או-לא בינו לבין אמו החורגת ובסכנה של אבא אשר בדרך כלל ישן שינה עמוקה אבל עלול לשבור בדיוק היום את מנהגו. למרות ההתחבטויות וייסורים או אולי בגללם, ידיו של מור נמשכות מעצמן מטה מטה, במורד הגב, מעבר למותניים ואל הבד הצהוב של תחתוני הביקיני והגבעות המפוארות שמתחתיו. כאשר אצבעותיו פולשות שוב אל תחתוניה של אמא היא אינה אומרת דבר.
התנועה הזו כבר מגמתית יותר והוא ספק חופן, ספק מלטף את פלח עכוזה השמאלי של אמא, מוצא אותו מוצק ומלא וחמים למגע והוא מלטף אותו באגודלו, כמעט שלושה סנטימטרים מתחת לקו התחתונים. לפני שיינזף הוא ממהר לסגת בחזרה אל אזור המבטחים של מותניה ואז, ליתר בטחון, עולה לכתפיה ומעסה גם אותם במשך כמה רגעים, לפחות עד שיסדיר את נשימתו.
הוא יורד שוב בלב הולם וצופה, מהופנט, בידיו הפולשות לתחתוני בגד הים של אמא, האגודלים ככוחות חלוץ מחליקים ראשונים והודפים את הבד מטה, חושפים כחמישה סנטימטרים של עור ישבן שזוף וחלק. ישבנה של אמא שזוף רק מעט, בגון דבש הדרים, אך הוא בהיר מאוד לעומת רגליה הכהות יותר וכעת היא שוכבת תחתיו ומניחה לו להתפעל מפסי השיזוף החושפים ניגוד מרגש בין החלק המותר והחלק האסור, מחלקו העליון של החריץ האלוהי של אמא, אפלולי בין הגבעות הקסומות של ישבנה.
ידיו של מור עולות שוב, מעסות את מותניה של אמא ואז מחליקות בחזרה למטה, גוררות איתן בנחישות מחוצפת את בד התחתונים עוד מספר סנטימטרים, כמעט עד אמצע הישבן. הוא מניח את ידיו הגדולות על פלחי עכוזה של אמא ומעסה אותם כאילו הוא לש בצק, אצבעותיו מלטפות את העור הרך ולוחצות על שרירי הישבן המוצקים ואנחה רכה, בקושי נשמעת, נפלטת מפיה של אמא ונבלעת מיד בהמיית הגלים.
"מור, זה מספיק.” לוחשת אמא מבלי לנוע ומור מציית מיד ומעלה מיד את ידיו אל מותניה ואל כתפיה אך תחתוני הביקיני נשארים מופשלים וישבנה עדיין חשוף למחצה, מוצק כזוג כדורי באולינג, חריץ אפל בינהם. במשך כמה דקות הוא מעסה את כתפיה ועורפה של אמא, סוחט ממנה גרגורי עונג בעוד מבטו נעוץ בישבנה העירום למחצה. כאשר אינו יכול להתאפק יותר זורמות ידיו של מור שוב במורד עמוד השדרה, דרך גבה התחתון לעבר הנקיק הצר ולפני שאמא מספיקה למחות, הוא שולח את אצבעו האמצעית ומלטף את החריץ.
"מוריק…” ממלמלת אמא.
כאילו שמע את דבריה, אבא נוחר נחירה עמוקה. לבו של מור קופא והוא ממהר לסלק אל ידו מתחתוניה אך אבא לא מתעורר ונשימתו מסתדרת בעוד ראשו מופנה אל הצד השני. הבהלה שוככת ומור מגחך לעצמו ואז חוזר בלב הולם אל ישבנה של אמא. ואל החריץ.
"מוריק, אבא…” אומרת אמא בשקט.
"אבא עסוק.” הוא אומר בקול עבה וממשיך בשלו.
אצבעו פולשת עכשיו ומחליקה על חלקו העליון של החריץ החמים שלה, עולה ויורדת בתנועות מהססות, ליבו הולם בעוז. הוא מושך את העור שבין פלחי עכוזה כלפי מעלה, מפעיל לחצים עקיפים אך מוחשיים על ערוותה ואמא נאנחת ברכות ומקרבת את אגרופה לפיה, נושכת אותו בחושניות. מעלה ומטה הוא משחק על החריץ ואמא לא אומרת דבר, רק שוכבת שם כאשר תחתוני בגד הים שלה מופשלים למחצה, חושפים את ישבנה החטוב והשזוף, ומניחה לו לבצע בה מעשים אסורים. מעלה ומטה הוא משחק אך שככל שחולפים הרגעים יש יותר מטה ופחות מעלה ואמא נאנחת כאשר הוא נוגע בקצה אצבעו בערוותה הלחה, ירכיה העסיסיות מתפשקות מעט. מור שולח את אצבעו אל הסדק הוורדרד מאחור אך אמא מכסה את החריץ שלה באצבעותיה, מונעת ממנו לשחק שם עוד אך מור לא מתייאש: הוא עולה למעלה עכשיו וצמרמורת מרעידה לרגע את גווה של אמא כאשר אצבעו נחה על החור הקטן של ישבנה. מכאן אמא לא מרחיקה אותו.
מור לוקח את קרם השיזוף ומטפטף כמה טיפות על פי הטבעת ואז מושח אותן פנימה, מבחין בגבה של אמא עולה ויורד במהירות בעוד קצב נשימתה מתגבר. מעוּדד מחוסר התגובה שלה, מור מניח את אגודלו ליד פי הטבעת השמנוני ומתווה תנועות עגולות סביבו, ספירלה הולכת ומתהדקת על החור הקטן, מכשף אותה באצבע אחת. לבסוף נעצרת האצבע על פי הטבעת ואמא מתנשפת כמעט בקול רם, אך לא אומרת דבר, רק שומרת על החריץ שלה מכוסה, מתווה ללא מלים את המותר והאסור.
הטבעת האנלית שלה מתנגדת לאצבעו של מור אך היא חלקלקה מכדי להצליח להדוף אתו וכעבור רגע קט הוא מצליח להבקיע את דרכו לישבנה של אמא וזו פולטת התנשפות ארוכה, רמה כמעט. אמא מרימה רגע את ראשה ואז מרכינה אותו במחווה מסעירה של כניעה וקבלת הדין. אצבעותיו של מור הודפות את אלו של אמא וזו מסלקת את ידה ומניחה לו עכשיו לגשת בחופשיות אל ערוותה.
אגודלו תחוב בישבנה של אמא ואצבעו האמצעית מאתרת את הדגדגן ומור מתחיל לשגול את ישבנה באגודלו בעודו מאונן לה באצבע. מבט חטוף מגלה לו שרווית ושוני רחוקות מהם מאוד ואין אף אחד שיכול לראות כמה עמוק אגודלו תחוב בתחת של אמא או לשמוע את נשימותיה המהירות, הנרגשות. הוא חש בחום הנוזלי הבוקע מהחריץ שלה כאשר היא מתרגשת וגועשת, נאבקת בזעקה המתבשלת בגרונה, סנטימטרים בודדים מבעלה, אביו.
דגדגנה של אמא זקור ורטוב ממיציה ואצבעו של מור מרפרפת עליו במהירות, מרטיטה אותו כמו פטיש אוויר רך וחושני. ריח הריגוש שלה מגיע עכשיו אל נחיריו, אקזוטי ומרגש, גופה של אמא חגיגה משכרת חושים של ריחות, קולות ומראות, כולם מסעירים ואסורים. תחתוני בגד הים של אמא גלשו עד מתחת לישבנה והם הודפים את פלחי העכוז של אמא מעלה, מדגישים עוד יותר את צורתם העגולה, שני כדורי כדוריד מושלמים ושזופים, רוטטים ברעידת האדמה המחוללת אגודלו של מור התחובה עמוק בתחת של אמא.
אמא מתפוצצת לבסוף בסדרת התנשפויות ומלמולים חרישיים, גופה רוטט סביב האצבע הנעוצה בישבנה ואגרופיה חופנים חול.
מור מת לתקוע בה את הזין שלו, עכשיו. כן אבא, לא אבא, כן רווית, לא רווית, עכשיו. הוא מפשיל את בגד הים שלו והזין שלו מזנק לאוויר כמו טיגריס מהכלוב ואמא כל כך שקועה בפיצוץ שלה שהיא לא שמה לב למור המושח את איברו בקרם שיזוף. הוא ישב עליה ויתקע אותה בשושו אבל הוא חייב חייב לזיין אותה, כאן ועכשיו.
אבל אז שוני הקטנה רצה אליהם ומור מקלל וממהר לשבת ולהסתדר ועד שהאחיינית המצוינת נכנסת אל הגזבו אמא והוא כבר הסתדרו בתמימות ואמא מדברת בשפת תינוקות עם שוני הכל סופר נורמלי חוץ מהעובדה שהזין שלו כמו ברזל והם נמנעים מלהביט זה על זו בכל תהליך ההתארגנות לחזור הביתה.
בדרך הביתה הם כבר מגניבים מבטים אך מבטה של אמא מרוחק וקשה לפיענוח. את שארית השבת הם מבלים בבית, קצת משחקים עם שוני, קצת שיחות בסלון, ארוחת ערב ולישון. בבוקר יום ראשון המטבח מלא בכל המשפחה ורווית היא זו שמקפיצה את מור לעבודה. חבל, הוא לא היה מתנגד לבוקר עם אמא, אחרי ההרפתקה בים.
שלושתם יושבים סביב שולחן ארוחת הערב ואמא מספרת על התקדמות החזרות בקבוצת הדרמה.
"אז מה עם החזרות שלכם, גמרתם?” שואל אבא.
"איך שאמא מרגישה.” אומר מור. "לדעתי היא כבר מוכנה.”
"אין דבר כזה 'מוכנה'.” עונה אמא. “חזרות תאטרון מתקיימות כל הזמן. אני מאוד אשמח אם תוכל לעבוד איתי אחרי ארוחת הערב.”
"רק במרתף בבקשה.” אומר אבא. “אם אני אשמע עוד פעם את השמות רני או עליזה אני אתחיל לבכות.”
"בסדר, בסדר, במרתף.” אומרת אמא. “שלא תסבול כל כך.”
"אני הולך להחליף בגדים, ניפגש למטה.” אומר מור.
"אוקיי.”
מור ממהר לחדרו בלב הולם. בפעם שעברה שהתאמנו החליק איברו מהתחתונים ונגע בפניה של אמא ואין לו שום כוונה שמשהו ישבש את הישנות התקרית, לכן הוא לובש גופיה ומכנסי התעמלות בגזרת בוקסר רחב, מהסוג שאי אפשר ללבוש אותו בלי ללבוש תחתונים מתחת.
הוא לא לובש תחתונים מתחת.
==============
זה תיאור משובח ביותר.
כמעט השפרצתי במכנסיים…
אתה חייב לפרסם את ההמשך!!
אתה כותב מדהים! פשוט מדהים! אבל אתה פשוט מתעלל בקוראים שלך. עבר יותר משבוע מאז נפרק הקודם, ועם איך שסיימת את הפרק הזה, אני לייב לקרוא את ההמשך! חייב!
חוץ מזה הסיפור באמת מתקדם לכיוון מצוין ואני חושב שהוא הולך להיות מהטובים ביותר באתר הנפלא הזה.
תמשיך ככה בדיוק,בישול איטי איטי של הסיפור עד לקליימקס או מספר הקליימקסים שעוד יבואו,מתח מיני טוב הוא זה שבונה סיפור אירוטי ומבדיל מסתם בנג בנג,לסיפור שמעורר אותך ומגרה אותך להמשך קריאה. מי כמוך יודע דור.
אחלה של סיפור ,אחד מיני רבים טובים שלך.
סיפור מטורף,
הייתי בטוח שאחרי ההצגה תהיה התרחקות של האמא לאור ההצלחה שלה בחזרה ואז נפילה לתהומות בגלל אי הצלחה נוספת. אבל זה רק מה שאני רציתי לקרוא. במקום זה קיבלנו פרק מטריף שמציג לנו את נבכי הנפש של ריקי- הופתעתי שהאמא קיבלה שם.
אחלה אחלה. איטי ואמיתי.
לטעמי קצת פיספסת בפרק הזה. הכתיבה הינה משובחת כרגיל, אבל הפרק הקודם בנה את המתח בין המשיכה המינית לבין הצד המוסרי המפוקפק (האישה של אבא שלו). בפרק הזה כבר מתחילת הפרק ברור לנו ששני הצדדים החליטו להמשיך הלאה וכעת השאלה היחידה שנותרה היא מתי תהיה להם הזדמנות לעשות את זה. האקטיים המיניים סמוך כל כך לאבא הם אומנם מגרים אבל רק מדגישים את חוסר הדילמה המוסרית של מור ואימו. האם מור לא מודע לכך שהוא ישבור את לב אביו אם האחרון ישים לב שהוא ממזמז את אשתו על הספה או דוחף לה אצבע לתחת?
לסיכום – היה עדיף עוד פרק עם מסע התחבטויות מאשר אגודל בישבן.
אני רק מנסה להבין את סוגיית הלחצים העקיפים אך המוחשיים…
עד עכשיו אני שוברת את הראש….
אני קצת מסכים עם גיא, אבל עדיין מעולה
תמשיך את הסיפור!! בבקשה!
תמשיך את הסיפור
בבקשה
סיפור מצוין
רק להזכירך שסייגון נקראת הו צ'ה מין סיטי מאז 1976.
חוצמזה נחמד.
מצפה להמשך.
בבקשה תפרסם כבר את ההמשך עברו שבועיים!!