תיאטרון חובבים – פרק ג'

לפרק הקודם

==============

את החזרה הבאה הם עורכים למחרת בערב. אחרי הארוחה איתן מחליף למכנסיים קצרים וחולצת טי ואמא מחליפה לחלוק בית ארוך, כמו זה שהיא לובשת בסצנת הסלון עם רמי. הם מתחילים מליזה ורמי במטבח ואז עוברים לתחנת האוטובוס ואז פעמיים את סצנת המספרה.

"ליזה ורמי בסלון.” מודיע מור לאחר מכן ואמא מהנהנת ומתיישבת על הכורסה. מור עומד במקומו של רמי, בכניסה לסלון הדמיוני.

"'איך היה בעבודה?'שואלת אמא.

"'ממתי אכפת לך?'

"'למה אתה מדבר ככה?נפגעת אמא. “אתה יודע שאכפת לי…'

"'אכפת לך ממני או מכולם?'

"'על מה אתה מדבר?'

מור מתקרב לאמו, ליבו הולם בחזהו.

"'למה נשארת עד מאוחר אתמול עם הבוס שלך?'הוא שואל.

"'היה הרבה עבודה, רמי." נושאת אליו אמא את עיניה. “באמת! זה סוף שנה עכשיו!

מור אוחז בתלתליה של אמא.

"'את בטוחה שזה כל מה שעשיתם?הוא שואל, מסיט את ראשה בכח לאחור.

"אי, אתה מכאיב לי, רמי! באמת שלא היה כלום!

מור מוריד אותה על ברכיה, ראשה סנטימטרים בודדים ממפשעתו.

'את בטוחה? תישבעי באלוהים או שאני הופך אותך.

"'נשבעת, רמי, באמת!'

"'אני הופך אותך מבפנים החוצה, נשבע לך!'אומר מור ומבלי לחשוב, מצמיד את ראשה של אמא למפשעתו. איברו הזקור של מור מתחכך בלחייה של אמא מתחת למכנסיו. פעמוני אזהרה מורים לו להרחיק את פניה מהזין שלו אך הוא משתהה, שבוי בקסם אפל.

"'איי, רמי! בבקשה!'אומרת אמא אך מור לא ממהר לנתק מגע, במיוחד אם היא לא עשתה זאת בעצמה. ידיו עדיין אוחזות בתלתליה והוא מניע את ראשה מספר ניעות, מחכך את לחייה בזקפתו. לאחר כמה רגעים הוא משחרר אותה והיא זוחלת ומתרחקת ממנו.

מור מתיישב על הספה ואז אומר:

'בואי הנה.

"'מה, רמי?'שואלת אמא, מתנשפת.

"'בואי הנה אומרים לך.'

אמא מתקרבת אל מור, עיניה עגולות, חזהּ הקטן עולה ויורד במהירות, והוא אוחז בידה ומשכיב אותה על ברכיו.

הפעם המכות אינן דמיוניות ואמא צווחת בהפתעה כאשר ידו נוחתת על ישבנה המלא, מעל החלוק.

אוו!היא צווחת. "רמי די! אמאלה!”

אך מור מחטיף לה מכה הגונה בישבן ואומר:

"'שאפילו לא תחלמי על להיות עם מישהו אחר, שומעת?'

"'כן, אָי! די רמי!

הוא מחטיף לה עוד שתי מכות ואז משחרר אותה.

"'יאללה, עופי לעשות קפה.'

אמא קמה ממנו, מתנשפת הכבדות ומור מלקק את שפתיו, איברו קשה במכנסיו והדם הולם באוזניו.

"רוצה עוד?” הוא שואל.

"אהלא. אני חושבת שעבדנו מספיק היום.”

"אוקיי.”

בבוקר אבא יושב ליד שולחן האוכל וקורא משהו בלפטופ שלו ואמא לובשת מכנסי טרניניג מהוהים וקוראת עיתון.

"בוקר טוב.” אומר מור.

"בוקר אור.” עונה אמא.

"או, שלום לך. איך היה הדייט שלכם אתמול?” שואל אבא.

"איזה דייט?”

"שלכם. במרתף. נהניתם?”

"מה זה נהניתי?” משיב מור בסרקזם. “עשינו חזרות, אבא. אתה מוזמן להחליף אותי אם בא לך.”

"חס וחלילה.” אומר אבא. “אני לא רוצה לגזול ממך את הסיכוי לאוסקר.” הוא מוסיף וצוחק, מרוצה מהבדיחה שלו. “צריך טרמפ?”

"אתה יודע מה? כן. תחכה לי עשר דקות?”

"בסדר, אבל תזדרז.”

"עוד לא אכלת! מה תאכל?” נזעקת אמא.

"אני אקנה כריך.” עונה מור והולך להתארגן.

"כריך בקיוסק." רוטנת אמא. "אני לא אוהבת את זה, זה לא אוכל.”

אחרי ארוחת הערב הם נפנים לחזרה האחרונה לפני מפגש החוג השבועי ואמא לובשת את חלוק ההצגה שלה. הם מתרגלים כמה סצנות ואז מגיעים לסצנת המספרה ואחריה לסצנת ליזה ואיתן הבוס.

'הי ליז, עובדת מאוחר?'פותח מור.

" 'אה, איתןחשבתי שכבר הלכת…'עונה אמא.

" 'לא, היו לי כמה עניינים לסדר. איזה שקט הא? אחרי שכולם הולכים אפשר להתחיל לעבוד…'

"'ממש ככה'מסכימה אמא.

מור נעמד מאחוריה.

"'את בסדר? את נראית לי קצת תפוסה בכתפיים.

"'לא, זה בסדר'.

הוא מניח את ידיו על כתפיה של אמא והיא מתנשפת כאשר הוא מתחיל לעסות אותן.

"'ששש" הוא אומר. "אל תהיי כל כך אנטי כל הזמן, תזרמי קצת…'

"'איתן, באמת שאין צורך…'היא אומרת, נשימתה מתרססת לנוכח פלישת קצות אצבעותיו אל מתחת לחלוק, כריות האצבעות מחליקות על עצמות הבריח שלה, מלטפות את צווארה.

'ליזיאל תהיי כל כך כבדה תמיד…'הוא אומר, ידיו מתחת לחלוק ממש.

"עכשיו זה רק הצלליות.” אומרת אמא בשקט. ידיו של מור מחליקות קדימה ואחורה, מעסות ומלטפות את צווארה של אמא ואז את האזור הענוג שמתחתיו ושניהם עוצרים את נשימתם כאשר קצות אצבעותיו מחליקות לרגע על חלקם העליון של שדיה.

"די.” לוחשת אמא אך אינה משה ממקומה או הודפת אותו. מעוּדד, מור שולח את אצבעותיו מטה עוד יותר, חופן את שדיה הקטנים של אמו החורגת מעל החזייה.

"מור.” היא מתרה בו כאשר אצבעותיו מתחילות למולל את פטמותיה.

זה כבר מוגזם…” היא מוסיפה מבלי לקום, נאנחת כאשר הוא רוכן ומנשק לאוזנה. “אבא שלך למעלה…”

מור ממשיך ללטף את שדיה של אמא מעל החזייה, משחק בפטמותיה ומתענג על העור הרך של חלקם העליון של שדיה וזו יושבת במקומה כממוסמרת עד שהיא קמה באחת, הודפת אותו לאחור.

"ממש מאוחר, מוריק, אני חייבת ללכת לישון.” היא אומרת ועולה בסערה במדרגות.

"השם זה רמי.” מזכיר לה מור.

בבוקר מור מוצא את אמא לבדה במטבח. היא לובשת את חלוק הסאטן הוורוד ובדיוק מתכופפת כדי לקחת דבר מה מהשיש, חושפת אגב כך את חלקו התחתון של ישבנה הנהדר.

"תעשי קפה.” אומר מור ומתיישב על כסא. אמא קופצת בבהלה.

"אהבוקר טוב, מורירמי.” היא עונה.

"קודם קפה, אחרי זה בוקר טוב.”

"כבר מגיע.” עונה אמא וממהרת להכין לו קפה בעודו צופה בישבנה.

"ראיתי שלא התלבשת, אתה לא עובד היום?”

"מתחיל בצהריים.”

"אה. יש לי היום חזרה בחוג.”

"אחלה.”

"אכפת לך אם נעשה עוד חזרה?” שואלת אמא, קולה נשבר לקראת סוף המשפט.

לבו של מור הולם בחוזקה, הם רק שניהם בבית ואחרי אתמול בלילה

"חופשי.” הוא אומר. “אבל קודם לאכול.” הוא מכריח את עצמו להוסיף. למרות שבא לו להעיף את החביתה לפח או לטרוף אותה כמו זאב הוא חותך לאט ולועס כל ביס לפני שהוא בולע. כאשר הצלחת ריקה הוא לוקח עוד לגימה מהקפה ואז אומר בשלווה מזויפת:

"אני מוכן.”

"יופי.” אומרת אמא. “נרד?”

"בשביל מה, יא אמה, אפשר גם בסלון.”

"אה, נכון.” מצחקקת אמא. “איפה הטקסטים?”

הם מתחילים מתחנת האוטובוס, עוברים לליזה ואמהּ ומור מגלם את אמא הגועלית של ליזה, אחר כך את המספרה ואז את ליזה ורמי במטבח.

"מה עכשיו?” שואלת אמא, חזהּ עולה ויורד במהירות.

"ליזה ורמי בסלון.” אומר מור.

"בסדר.” אומרת אמא בשקט ומתיישבת על ספת הטלוויזיה ומור עומד במקומו של רמי, בכניסה לסלון.

"'איך היה בעבודה?'שואלת אמא.

"'ממתי אכפת לך?'

"'למה אתה מדבר ככה? אתה יודע שאכפת לי…'

"'אכפת לך ממני או מכולם?'

"'על מה אתה מדבר?'

מור מתקרב לאמו, מבטו נעוץ בעיניה.

"'למה נשארת עד מאוחר אתמול עם הבוס שלך?'הוא דורש.

"'היה הרבה עבודה, רמי." נושאת אליו אמא את עיניה. “באמת! זה סוף שנה עכשיו!

מור אוחז בתלתלי ראשה של אמא.

"'את בטוחה שזה כל מה שעשיתם?הוא שואל, אוחז בראשה בכח.

"אי, אתה מכאיב לי, רמי! באמת שלא היה כלום!

הוא מוריד אותה על ברכיה על השטיח, מצמיד את ראשה למפשעתו. הוא לובש רק תחתוני בוקסר הדוקים ואיברו כבר זקור למחצה מתחתם.

'את בטוחה? תישבעי באלוהים או שאני הופך אותך.הוא אומר ומחכך את ראשה בזקפתו.

"'נשבעת, רמי, באמת!'קוראת אמא, לחייה מעוכה כנגד הזין הקשה בתחתונים.

"'אני הופך אותך מבפנים החוצה, נשבע לך!'אומר מור, מניע את ראשה כנגד איברו, חש בהבל פיה מבעד לבד הדק.

"'איי, רמי! בבקשה!'אומרת אמא אך מור לא ממהר. כמי שכפאו שד הוא מתחיל להניע את ראשה של אמא קדימה ואחורה נגד זקפתו, מכור לעונג האסור של עורה, של הבל פיה, של התנשפויותיה הרכות, ואמא לא אומרת דבר בעודו מחכך כך את ראשה באיברו.

שקט בסלון ורק שניהם שם. הוא מניע את ראשה של אמא, מחכך את אגנו בה שוב ושוב והיא שותקת ומניחה לו להשתמש בה כך. מבחוץ ממלמל מנוע מכונית וענפי עצים לוחשים ברוח אבל כאן זה רק שניהם ויותר מדי תרחישים יכולים ועלולים להתרחש עכשיו.

לפתע נאסף בד התחתונים וקצה ראש הזין מבצבץ החוצה ומור קופא, מבוהל לפתע. אך אמא לא אומרת דבר ומור משתחרר מהקיפאון שאחז בו, מוקסם למראה קצה ראש הזין המתחכך בלחייה הרכה של אמא. לרגע מטריף אחד אף נוגעות שפתיה של אמא בזין והוא יודע שאם לא יעשה משהו עכשיו, הוא יגמור לה בפרצוף. הוא משחרר אותה וקורס על הספה, מתנשף.

אמא זוחלת ממנו על השטיח, ישבנה מכוסה התחתונים מתנדנד בריקוד מפתה.

'בואי הנה.הוא אומר בגרון ניחר.

"'מה, רמי?'

"'בואי הנה אומרים לך.'הוא מגביר את קולו.

אמא זוחלת אליו בעיניים עגולות והוא אוחז בידה ומשכיב אותה על ברכיו. החלוק הקטן מחליק מיד למעלה, חושף את ישבנה העסיסי הנתון בתחתונים צרים וסגולים. הוא מלטף את ישבנה השזוף, מתענג על המרקם החלק וצבעו הדבשי. אחר כך הוא מרים את ידו ומנחית אותה בכוח על ישבנה.

אוו!היא צווחת. "רמי די! אמאלה!”

הוא מלטף שוב את ישבנה, מוקסם מהסימן המתכהה שהותירה ידו על פלח עכוזה. לאחר כמה שניות הוא מרים שוב את ידו, חש בגופה של אמא מתכווץ לפני המכה, ואז מנחית אותה בכוח על הישבן.

"'שאפילו לא תחלמי על להיות עם מישהו אחר, שומעת?'הוא רושף. קצה איברו הזקור מבצבץ מתחתוני הבוקסר ומתחכך באופן מענג בגופה של אמא מחד ובבטנו מאידך. כל ניעה של אמא שולחת בו ניצוצות עונג. ידו נוחתת בכוח על ישבנה והיא נאנקת בקול.

"'כן, אָי! די רמי!

מרוב תנועותיה של אמא, תחתוניה הסגולים נמתחו למעלה וכעת קווי המתאר של שפתי ערוותה גלויים באופן מדויק מתחת לבד הדק ומור מביט בהם בלב הולם. הוא מניח את ידו על ירכיה של אמא ומלטף בהיסוס את חלקן האחורי. אמא אינה מגיבה ואצבעותיו גולשות באטיות מטה, אל הירכיים הפנימיות.

"מור.” מתנשפת אמא והוא קופא לרגע אך כאשר היא אינה מוסיפה דבר הוא ממשיך ללטף את עור ירכיה המשיי, מתקרב אל מפשעתה ומתרחק, עולה ויורד מבטו נעוץ בקווי המתאר של שפתי ערוותה של אמא, תפוחות ועסיסיות ומהפנטות. נדמה לו שהוא מבחין אפלולית חסרת צורה על הבד התחוב בין שפתי הערווה.

הוא מביט שוב בבד התחתונים כדי לבדוק אם מה שנדמה לו הוא אמיתי או רק משחק של אור וצל אך הצל המשונה הופך לכתם ולבו של מור מזנק לגרונו כאשר הוא מבין מה הוא רואה והריח המשכר העולה באפו מאמת את חשדו. אמא לא אדישה לליטופיו.

ידו, שקפאה לרגע, נעה שוב ואצבעו האמצעית מתרוממת באומץ ומלטפת את חריץ ערוותה של אמא מעל התחתונים.

"מור…” ממלמלת אמא. “די…”

אצבעו של מור מתחילה לנוע קדימה ואחורה בחריץ הלח והוא חש בחמימות הבוקעת דרך הבד. אמא מוחה ברפיון אך הוא מתעלם ממנה וממשיך ללטף את החריץ האפרסקי, קדימה ואחורה, מעלה ומטה. למטה למטה, בקצה הדרך נח הדגדגן אמא נרעדת כאשר אצבעו של מור מאתרת אותה ונחה עליו.

"מוריקתפסיק…” היא מתחננת כאשר אצבעו מתחילה לנוע סביב דגדגנה ולתופף עליו בתנועות מהירות.

נשימתה מתרססת והיא נעה בקדחתנות בחיקו של מור, מותנה העירומה מתחככת באיברו הגלוי למחצה.

"מוריקדי!” היא נחושה יותר עכשיו אך מור מכביד את ידו על גבה. הם נאבקים לרגע קצר והחיכוך המטריף של מותנה מעיף אותו מעבר לשיא והוא מתחיל לגמור, נתזי זרע פורצים מאיברו, נוחתים על בטנו ועל גבה של אמא לסירוגין.

מור מניח לאמא והיא קמה ממנו במהירות, מתנשפת. הוא מטולטל כל כך מהאורגזמה הפראית שהוא כלל לא טורח לכסות את איברו שעדיין פולט זרזיף זרע דקיק. חזית חולצתו מכוסה בשפיך והריח האופייני כל כך ממלא את נחיריו.

שניהם לא אומרים דבר ועכשיו, כשסערת החרמנות שוככת, מור חש באשמה מטפטפת בו. הוא מגזים לגמרי, זאת אמו החורגת, אשת אביו. איזה מין בנאדם הוא לעזאזל?

"אניהולך להתלבש.” הוא ממלמל ואמא מהנהנת במהירות. כאשר הוא יוצא מהבית הוא לא רואה את אמא.

==========

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

10 thoughts on “תיאטרון חובבים – פרק ג'”

  1. סיפור INCEST טוב מאוד,נבנה בסבלנות ומתח כפי שאתה יודע לכתוב,עם כמה מוטיבים דור נוביים טיפוסיים כגון:החביתות בבוקר ,חחח כקורא הייתי מצפה לשני תרחישים אופציואנליים עתידים…
    המטרפות עתידית של פרטנרים מינים כגון:חבריו של הבן,והרחבת תפקידו של הבעל/אב בסיפור כקוקהלד חסר אונים סמוי שסובל מבעיות מיניות,או לפחות חשד מתגבר מצד האב לנוכח מה שמתרחש מתחת לקומתו.
    סיפור טוב שמח שחזרת יישר כוח ובהצלחה..

  2. אני מת על הסיפורים שלך
    במיוחד על סיפורים כמו זה
    בבקשה תעלה את הפרק הבא קצת יותר מהר
    אני לא יכול לחכות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *