האוהל

האוהל

רוני מתחיל לחתור לכיוון החוף על הלונג בורד שלו, תר בעיניו אחרי דנה אותה ראה לאחרונה משתזפת על מגבת החוף הגדולה שלה. מרחוק נדמה לו שהוא רואה את המגבת ואת התיקים אבל לדנה אין זכר. אולי היא יושבת עם האנשים שהקימו אוהל לא רחוק ממנה, אם כי זה קצת לא אופייני לה כי היא לא מהמתחברים בקלות.

זה לא שהיא סנובית, היא הסבירה לו פעם. לא מתנשאת, ממש לא. היא פשוט באה ממעמד אחר, עם האבא שלה והחברים שלו ובתי הספר הפרטיים באירופה והיא לא מתחברת פה בקלות לאנשים. אבל חוץ מהמגבת, התיקים, זוג זקנים ואיזה דביל אחד שמשתזף בעירום הוא לא רואה אותה בשום מקום. מוזר.

היא אוהבת להשתזף והוא אוהב לגלוש אז לבוא לים זו פעילות מועדפת עליהם. יש לו גם הרגשה שהיא נהנית לעצבן את ההורים שלה בפעילות המונית כמו שיזוף בחוף הים עם כל ה”עמך” כמו שההורים שלה קוראים לזה, לבושה בבגד ים מיקרוסקופי עם חזייה שבקושי מכסה את חלקם התחתון של השדיים הגדולים שלה ותחתון שמכסה בדיוק את ערוותה ולא סנטימטר אחד יותר. רוני תמיד מרגיש אי נחת כשהיא מסתובבת ככה ליד אנשים. הוא מבחין במבטים הרעבים של הגברים סביבם והם גורמים לו להפוך לעצבני ופרנואידי. ילדת שמנת, הוא חושב לפעמים כשהיא מתלבשת ככה. חושבת שכל העולם זה הפנימיה שלה בשוויץ.

הוא יוצא מהמים ומתחיל ללכת לעבר המגבת, שוב סורק את החוף אחר דנה אבל כלום. מגבת, תיקים, אוהל כחול שהקימו כמה חברה לא רחוק מהם וזהו. שום דנה. כאשר הוא מגיע אל המגבת הוא עומד ומסתכל סביב, מרים את עיניו להשקיף. אין אף אחד בים וממילא היא באה להשתזף ולא להתרחץ. שני זקנים כמה מאות מטרים מהם והלאה, עוד רחוק מהם, ההוא שמשתזף בעירום. והאוהל.

מחוץ לאוהל יושבים שני חברה'. יש להם כיסאות מתקפלים כאלה והם מעשנים נרגילה. לידם יש מערכת מוזיקה ניידת והוא שומע את המוזיקה מגיעה בקיטועין, רמה ומזרחית.

רוני נותן עוד מבט סביב ואז מתחיל לדשדש בחול לכיוון האוהל. הם מביטים בו כשהוא מתקרב ונדמה לו שהם נדרכים. המוזיקה קולנית עוד יותר כשהוא מתקרב, משמיעה משהו כבד וטורקי.

"שלום.” הוא אומר ושניהם מביטים בו ולא עונים. שניהם מגודלים, האחד גם שרירי עם זרועות אדירות. השני לא שרירי כמו הראשון אבל משהו במבט בעיניו גורם לרוני לחוש מאוים, אולי זאת הקרחת. שניהם מקועקעים ולקירח יש קיסם נעוץ בזווית הפה.

"אולי…” מתחיל רוני. “אולי ראיתם כאן את חברה שלי?”

"אולי.” אומר השרירי. “יש כאן הרבה אנשים.”

"לאו דווקא.” מחייך רוני אך חיוכו קופא כשהוא רואה שהם לא מצטרפים לבדיחה. “בחורה, נו. לא היו כאן הרבה בשעות האחרונות.”

"לא זוכר, יש כאן הרבה אנשים.” אומר השרירי.

"תתאר אותה.” מציע הקירח.

"לתאר אותה…בלונדינית…מטר שבעים וחמש בערך…מבנה גוף…רזה…”

"ציצים?”

"מה?!”

"איזה שדיים יש לה.” שואל הקירח. “גדולות? קטנות?”

"אני לא מבין מה זה קשור. ראיתם בחורה כמו שתיארתי או לא?”

"שואלים אותך שאלה, תענה.” אומר השרירי ורוכן אליו מעט.

"גדולים.” פולט רוני.

"כמה גדולים?”

"מה?!”

"כמה גדולים? תראה לי ככה עם היד.” מסביר הקירח.

"זה דפוק לגמרי.”

"נו?!”

"בערך…ככה.” אומר רוני ומחווה בידיו את גודל שדיה של דנה.

"ומה היא לבשה החברה שלך הבלונדינית עם השדיים הגדולות?”

"בגד ים כחול.”

"מאיזה סוג?”

"ביקיני. קטן.” הוא נאלץ להודות.

"קטן, או קטן–קטן כזה שכל התחת בחוץ והוא בקושי מכסה את הכּוּס והשדיים שלה ככה בחוץ כמו איזה שרמוטה?”

"קטן קטן.” מאלץ רוני את עצמו לענות. ברור לו עכשיו שהם ראו אותה.

"זה בעיה שבחורה מתלבשת ככה.” מסביר הקירח. “זה כאילו מעביר מסר לא נכון. או כן נכון. זה כאילו היא אומרת: 'הי, אני שרמוטה, בואו תפתחו לי ת'צורה, בשביל זה אני קיימת', אתה מבין? באה בחורה מתלבשת ככה, לבד בחוף, יכול לבוא מישהו, או אפילו כמה חברה', ולקבל את המסר הלא נכון כמו שאומרים, ואז ככה לגרור אותה לאיזה מקום מבודד…” ולחלקיק שנייה עיניו נודדות אל האוהל "…ואז שמה נגיד להשכיב אותה על איזה…לא יודע…מזרון ים או משו…וכאילו…זה לא משנה שהיא לא בקטע כי הם כבר חמים, 'תמבין? ולך תעצור אותם, 'תמבין? ועכשיו צ'יק צ'ק יכולים לקרוע לה 'תבגד ים ומה היא תעשה נגד ארבע חמש גורילות, הא? תוך שניה היא על המזרון והם מחזיקים לה 'תידיים והרגליים ועולים עליה אחד אחרי השני והיא מה יש לה לעשות? דוגרי גם לצרוח לא יכולה למה יש לה זין בפה שתי צול…”

עיניו של רוני מתמגנטות אל האוהל ולבו קופא. יריעות האוהל סגורות ברוכסן ואטומות ואין לדעת מה קורה בפנים אך פיו מתייבש לנוכח המחשבה מה יכול לקרות בפנים ברגעים אלו ממש. השניים האלה לא לבד. גם קודם, כשהיה בים, ראה עוד דמויות סביב האוהל. השאר בפנים.

עם דנה.

דבריו של הקירח מציירים תמונה מבעיתה כעת בראשו והתמונות מתחלפות במהירות בדמיונו הקודח: שני גברתנים מתקרבים לדנה המשתזפת בעיניים עצומות. הם אוחזים בדנה המבוהלת וגוררים אותה את המרחק הקצר אל האוהל. מאבק קצר וחסר תוחלת באוהל. קרעי בגד ים. ידיים חזקות אוחזות בה ומצמידות אותה אל המגבת. ידיים מפשקות את רגליה. עיניה של דנה נפערות כשהיא מבחינה בזין זקור המתכוונן אל מפשעתה העירומה. דנה זועקת כשהוא חודר אליה, חסרת אונים. ידיים גסות לשות את שדיה הגדולים והחיוורים. כמה מהר היא מתעייפת מהמאבק? מתי היא מפסיקה להיאבק? מתי היא רק שוכבת שם ומניחה להם "לעלות עליה", כמו שאמר הקירח, אחד אחרי השני, למלא אותה בזרע? האם היא בוכה?

רוכסן האוהל נפתח ועיניו של רוני מזנקות לעבר הפתח. לרגע הוא מבחין בתכונה בתוך האוהל וברגע הבא יוצא עוד בחור, גבוה ושרירי כמו שחקן כדורסל. כאשר הוא מבחין ברוני הוא מצליב מבטים עם חבריו וחיוך דק מתפשט על פניו. הוא סוגר את הרוכסן ומצטרף אליהם.

רוני מבחין בפסים כהים ודקים על חזהו של הבחור הגבוה. שריטות. הקירח עוקב אחר מבטו של רוני וחיוך עקום מתפשט על פניו.

"בלגן, הא?” הוא שואל את הגבוה.

"חבל לך על הזמן. יותר כיף ככה.” הוא מושך בכתפו ומגחך.

רוני לא יכול יותר. מבלי לחשוב הוא מסתער לכיוון האוהל, זעקת זעם לא ברורה פורצת מפיו. אך הוא לא מספיק לרוץ יותר משלושה צעדים כאשר רגל אכזרית מכשילה אותו מאחור והוא מועד אל תוך החול, פרצופו נקבר באדמה. יד חזקה אוחזת בעורפו ומרימה אותו מעלה והוא יורק חול ומפלבל בעיניו.

"זה האוהל שלנו.” אומר השרירי הנמוך. “ואתה לא מוזמן.”

"חברה שלי בפנים, יא בני זונות!” צורח רוני. “תשחררו אותה או שאני לא יודע מה אני יעשה לכם!”

שלושתם מחייכים.

"מה אתה נלחץ?” שואל הגבוה. "שב, אתה רוצה שאכטה מהנרגילה?”

"לא, יא בן זונה…” צועק רוני אך הגבוה סוטר לו והוא עף לחול, דם ממלא את פיו. הפעם אף אחד לא מרים אותו. הוא מתרומם במהירות, נחוש להסתער שוב אל האוהל אך הגבוה בועט בבטנו באדישות, מרוקן את האוויר מראותיו.

"זה האוהל שלנו, נו.” הוא מסביר בסבלנות. “'תה לא נכנס.”

רוני שוכב על החול, השמש קופחת על ראשו, חול ממלא את פיו. השלושה משוחחים בינהם בעצלתיים, מעיפים בו מבט מדי פעם.

"טוב, אם תסלח לי…” אומר הקירח לאחר כמה רגעים, מחייך אל רוני חיוך עקום. “יש לי דייט.” הוא אומר ומראה לרוני שפופרת קרם שיזוף וחבריו מצחקקים. הוא הולך אל האוהל ופותח את ברוכסן ולרגע רוני מבחין ברגל ארוכה ועירומה ואז היריעה נסגרת.

למה הראה לו את השפופרת? הרי הוא לא הולך להשתזף?!

לא.

לא זה.

הם ניסו פעם מאחורה ודנה צרחה כאילו הוא משפד אותה אם כי בינו לבינו חשב שהיא מגזימה קצת, תמיד היה לה חוש לדרמה. לא פעם ולא פעמיים פינטז על לתקוע את התחת הקטן והמושלם שלה: קטן כמו כל גופה הרזה אבל עסיסי במפתיע עם זוג עגבות עגולות ושובבות אשר התעגלו לאחור כזוג תפוזים מתוקים. מאז אותה פעם ידע שהוא כבר לא יכנס לשם אבל עכשיו היה לו ברור שמישהו עומד לעשות את זה והוא לא היה יכול לעשות כלום בנידון.

"לא!” הוא מלמל בפה מלא חול. “לא! בבקשה!”

רוני ניסה לעצור את שטף התודעה שלו אך התמונות הגיעו מעצמן, בהירות וקרות כמו זריחה על קרחונים. הנה ידיים חזקות מעמידות אותה על ארבע. הנה הקירח מטפטף כמות נדיבה של קרם הגנה שמנוני על ישבנה. הנה הוא תוחב אצבע עבה לפי הטבעת שלה ודנה נזעקת. הנה הוא דוחף לה גם גם אצבע שנייה ומתחיל לזיין את ישבנה הקטן בשתי אצבעות. רוני מנסה שוב לעצור את התמונות מלהגיע אך הדבר דומה לעצירת גשם מלרדת עליו. עכשיו בדמיונו הוא רואה את הקירח מושח את איברו הגדול (בדמיונו של רוני הוא ענק) בקרם הגנה שמנוני. דנה המביטה לאחור פוערת את עיניה היפות, מבועתת. ורוני חסר אונים, מתנשף כך בפה מלא חול על האדמה מחוץ לאוהל וריאות מרוקנות. והנה הקירח מקרב את איברו המשומן אל ישבנה הקטן והבתולי של דנה, ודנה זועקת, נאבקת, חסרת אונים לנוכח הידיים החזקות האוחזות בה כשהזין הענק נדחק אליה. פולש אליה. משפד אותה.

רוני לא יכול יותר לשאת את הסרט האיום המוקרן בראשו ופורץ בבכי, ראשו מושפל ודמעות של תסכול מפלסות נתיבים בפניו זרועי החול. השלושה מביטים בו ומגחכים ונדמה לו שהם מדברים עליו. עליו ועל דנה, ליתר דיוק. הו, דנה!

הבחור הגבוה שבעט בו קודם ניגש אליו ומתיישב לידו, על החול.

"תגיד לי, מה אתה נלחץ? מה, ששי הטריף אותך עם הסיפורים שלו? ככה הוא, אוהב לשחק לאנשים בראש. אל תילחץ.”

רוני מהנהן ומושך באפו, מנסה להירגע.

"עמי.” הוא מושיט לרוני את ידו בידידות ורוני לוחץ אותה, רפוי ומבולבל.

"ששי סיפר לי שאתה מחפש ת'חברה שלך. ציצי גדול. מתלבשת כמו שרמוטה. כן?"

רוני מהנהן בעליבות.

"אני יגיד לך משהו, אחי. מהניסיון שלי: בחורה שמתלבשת כמו שרמוטה היא שרמוטה. אני מצטער שאני צריך להגיד לך את זה ככה למה אני רואה שאתה חם עליה אבל מה לעשות, ככה זה. בחורה שמתלבשת כשכל העניינים בחוץ היא רוצה זין. זה בדיוק הסוג של הבחורה שכשהחבר שלה מפנה 'תגב, אין לה בעיה לבוא לכמה חברה שרק באו לעשן איזה נרגילה בכיף בחוף הים ולבקש שלוק מהנרגילה ואז 'אולי יש לכם משהו לשתות' ופתאום בום! נשיקה צרפתית ולפני ש'תה קולט מה קורה היא על הברכיים ומורידה למישהו 'תבגד ים ומתחילה למצוץ לו 'תזין כאילו היא באיזה סרט כחול. 'תמבין? יש בחורות שנדלקות מהקטע של ערסים. לא יעזור מה שהצפוניות יגידו שגבר צריך להיות חבר ושותף וכל הזין הזה, צפוניות שרואות ערסים ישר נדלקות כמו זיקוקים ביום עצמאות.”

"לא.” ממלמל רוני.

"מהניסיון שלי, אחי.” ממשיך עמי. “'תמבין? צפונית כזאת שפתאום מוצאת את עצמה חצי ערומה עם כמה ערסים מסביב היא כולה נדלקת שאין דברים כאלה! היא בסרטים, אחי! ואז זין בפה וגם היא מביאה ביד לבחור השני והיא עפה על עצמה מרוב שהיא מגניבה ת'עצמה. וזה שהבנאדם גומר לה בפה והיא כולה עם שפיך על הפרצוף, מה היא עושה? 'תה יודע?”

"לא.” ממלמל רוני. מתוך האוהל יוצא בחור שרוני לא ראה עד עכשיו. לרגע רוני מבחין בתכונה כלשהי באוהל אך לא מצליח להבחין בפרטים נוספים. עמי מעיף מבט בבחור שיצא וממשיך לדבר:

"עוברת לבחור הבא!” מסביר עמי. “כי ככה זה שרמוטות! וככה עוד אחד גומר לה בפה והיא כולה חרמנית אש ונגיד היא רואה יש אוהל אז היא לוקחת ת'הזדמנות כמו שאומרים. ונגיד באוהל יש מגבת גדולה אז מה היא תעשה? תשכב על הגב, תוריד ת'תחתון, תעיף ת'רגליים הארוכות שלה לשמיים ואודרוב תודרוב! כולם עליה וכל המרבה הרי זה משובח, כמו שאומרים. וכמה שלא תזיין שרמוטה כזאת, וכמה שלא תטחן שרמוטה כזאת, וכמה שלא תפתח לשרמוטה כזאת ת'תחת שלה, כשהיא חמה אז היא חמה ושום דבר לא יעזור. עד שהיא לא נרגעת היא צריכה רק דבר אחד: זין, והרבה.”

"לא.” ממלמל רוני. “לא דנה. אתם מכריחים אותה. אתם…אתם…לא נותנים לה לצאת…תן לי להיכנס! תן לי להוציא אותה, בבקשה!”

"מצטער, אחי.” מסביר עמי. “זה האוהל שלנו ואתה לא יכול להיכנס. ובכלל: אם תיכנס לשם, מה אתה רוצה למצוא? אם החברה שלך שם, מה אתה מעדיף לגלות? שפתחנו לה 'תצורה ואתה לא עשית כלום רק יללת כמו בחורה בחוץ או שהיא חתיכת שרמוטה מזדיינת שבשנייה שאתה מפנה לה 'תגב היא נשכבת על הגב ופותחת ת'רגליים? מה אתה רוצה לראות שם? אם היא שם בכלל? מה יש באוהל, אחשלו?”

"אני רוצה לראות…” ממלמל רוני.

"אתה רוצה? באמת?”

רוני לא עונה.