הבוטקה – חלק ג'

לפרק הקודם
==========================
השבוע התחיל לו שוב, מבשר לו בשורה מרעננת. היום ליבי באה לה כהרגלה, הפעם עם אוכל, שנראה כמו האוכל המקורי שהיא הייתה מביאה. היא הסבירה לי שלפני כמה ימים אמא שלה הייתה חולה ולכן לא ממש יכלה להכין אוכל, וגם שאביה הגיע אז היא התרכזה יותר בו. היא כמובן הסבירה שעכשיו הכל בסדר והיא אפילו מסרה סליחה בשמה על השבוע שעבר שבו לא יכלה להכין לי אוכל. ביקשתי למסור לה בחזרה שהכל בסדר ושאין לה על מה לבקש סליחה. אם כבר, אני צריך לבקש סליחה על זה שהבת שלך עכשיו רוכנת לידי ועושה לי ביד. החלטתי ללמד אותה עוד טריק, והזזתי את יד שמאל שלה אל עבר שק האשכים שלי, מסביר לה למשש אותו ולשחק בו תוך כדי שהיא מעלה את יד ימין שלה למעלה ולמטה במהרה. עוד שדרוג של החוויה שגם ככה מסעירה במיוחד.ליבי הבינה את המנגנון והחלה לשחק עם שק האשכים שלי, מלטפת אותו רכות ואף מנסה לאזן אותו באמצעות אצבעותיה, יוצרת תחושה מענגת ומדגדגת במקצת. תוך כדי היא המשיכה לשפשף את איבר מיני, וכל כמה רגעים החליפה בין היד ליד. שמתי לב שהשליטה שלה הייתה טובה יותר ביד ימין אבל גם על יד שמאל לא היו לי תלונות. גמרתי וליבי ניצלה את ההזדמנות כדי להעז ולקחת לק די גדול, מנסה לטעום. הפרצוף שלה לא היה חד משמעי, אבל כשראיתי שהיא לא ממשיכה עם זה, הבנתי שההחלטה לא לטובתי.
ביום השביעי הרשיתי לעצמי כבר להיות יותר נועז עם המישוש והתחלתי לאחוז יותר ואף לשחק בשדיה, לופת אחד ומלטף את השני, מנסה להרגיש את פטמותיה דרך הבד. מקיף אותם עם כפות ידיי או מעביר את אצבעי עליהם בתנועות סיבוביות במרכז השד ואף מרים ומוריד כל שד בהתאמה. הרשיתי לעצמי את הפריבילגיה של המשחק המורחב עם חזה בתור מעין סחר חליפין לגבי השיעור שנתתי לה ביום האתמול לגבי שק האשכים שלי והשימוש שהיא יכולה לעשות בו. שמתי לב שהיום הראש שלה היה קרוב יותר מהרגיל אליי ואל אותו איבר סורר, מנסה לבחון פינות שונות של אותו זין מדובר ואולי גם לבדוק איך אני מגיב ברמה השברירית. אחזתי את ידי, מסיר את כפות הידיים שלה מאיברי. היא תהתה.
"את רוצה לנסות גישה אחרת?" שאלתי, הביישנות שלי איתה כבר התחילה להרקב לה לאיטה.
גם התמימות וחוסר ההבנה של ליבי החלו לגסוס להם. ממבט מצועצע היא בלעה רוק, ותוך שניות כבר ליקקה את שפתיה. היא הייתה מוכנה לשלב הבא, והיא החלה ללקק בעדינות את קצה איברי. סמכתי עליה שהיא תמשיך לבד והתרווחתי לי, נשען לי לאחור ומסתכל בהנאה עליה בזמן שהיא החלה ללקק יותר ויותר מהר, בהתחלה מתנועות קצרות ובסיסיות של למעלה ולמטה היא עברה לתנועות סיבוביות, מתרכזת על חור הזין, מלקקת סביבו ואף דחקה את קצה לשונה לכניסת החור, בודקת את תגובתי. לאחר מכן אף הכניסה את ראש הזין לפיה, מלקקת אותו מבפנים בתנועות סיבוביות ותוך כדי מנסה להסתכל עליי ולהבין את תגובתי לכל תנועה חדשה ולכל זוית שהיא ניסתה. אחרי כמה דקות היא אמרה שהלסת שלה כבר מתעייפת וחזרה לאונן לי. לא התלוננתי. הכל בסדר.
למחרת.. היא כבר החלה להכניס יותר לפה שלה, והתחילה להבין את העקרון – למעלה ולמטה, למעלה ולמטה. הידיים כבר לקחו חלק פחות דומיננטי אך מדי פעם ליטפו את הזין מלמטה או אפילו נתנו שפשוף קל ואני נהניתי מכל רגע. וגם שהיא התעייפה, נזכרתי שאמא ציידה אותי לקראת ימי החורף הקרבים במיכל וזלין חדיש, שאותו הצעתי לה כדי להקל על המאמץ. היא הסכימה, ניסתה (ואף פיזרה את הוזלין בצורה שווה על פני הזין בעצמה), ואפילו התלהבה מהחלקלקות, מהמראה הבוהק ומהעבודה הקלה יותר. היא החלה לשפשף את הזין במהירות גבוהה יותר, והסנאריו שהתגלה אל מול עיניי אף התחיל להזכיר לי סצינה מסרט כחול שראיתי פעם, שהכוכבת שהייתה בו תוארה בתור "הידיים המהירות במערב ארה"ב". אני לא יודע לגבי המיקום של ליבי, אבל היא בהחלט יכלה לתת פייט ראוי לכל רווקה תל אביבית לאחר בוסט הוזלין שהענקתי לה. נראה לי שהפתעתי אפילו את עצמי מכל המתרחש וגמרתי עוד יותר. נפלא.
והנה עובר לו עוד יום, וכבר הרשיתי לעצמי גם להעלות הילוך, גומל לעצמי על "טוב הלב" עם הוזלין. התחלתי למשש את חזה פעם נוספת, ואמרתי בתמימות "החולצה הזאתי מפריעה להרגיש.." כן, ולנו באמת חם שאנחנו רוצים להוריד חולצה באמצע המזמוז. זה.. עבד? ליבי הורידה חולצה, לא מנסה אפילו לתרץ תירוצים או לשאול שאלות או אפילו להוריד את אותה החולצה הסוררת באיטיות כלשהי חושפת חולצה ארוכה אחרת, דקה יותר. בצבע תכלת. היא חזרה לעבוד על הזין שלי, מציבה את אגודליה ואצבעותיה כמעין מסגרת מסביב אליו, תוך כדי שהיא יורדת לי. כאילו כלום לא קרה. המשכתי למשש, מפעיל קצת יותר מגע מבעבר, בא לי עוד.
"ליבי?"
"הממ..?" היא אמרה, בוהה בי , ראש הזין עדיין היה בפיה וראשה עלה וירד תוך כדי שהיא בהתה בי.
"אפשר גם את זאת?" הצבעתי על חולצתה, מקווה לטוב.
"באמת?" היא השיבה.
"באמת". לא ידעתי למה היא התכוונה, אבל כן, באמת.
היא נאנחה, והסירה את חולצתה, שוב, לאט יותר מפעם קודמת (וכנראה בקצב שחשבתי שיהיה בהתחלה), כנראה שהיא התחרטה קצת כאשר התמהמה למספר שניות אבל החליטה בסופו של דבר להמשיך עם האקט. להפתעתי, לא הייתה חולצה קצרה. התגלתה לי ליבי עם חזיה לבנה, מראה זוג חזה לא קטן כלל וכלל, למעשה, ייתכן והם היו אפילו מידה D. גם אחרי כל מה שהלך בינינו, התביישתי לשאול. שכבות עבות בהחלט יכולות לטמטם מחשבה. אבל היי, גם לבוש מינימלי יכול. התפלאתי לי מהמראה המרהיב, ליבי קלטה שאני מתבונן וסוג של נשענה לאחור, ידיה מונחות על רצפת הבוטקה. נותנת לי להנות. היא כנראה הרגישה סוג של השתוות, בהתחשב בזה שאני גם חצי ערום בשבילה כבר כמעט שבועיים.
"בוא נשאר ככה" היא אמרה בהחלטיות. לא התווכחתי. לאחר שהיא הבינה שיש הסכמה היא חזרה לעבוד על איברי, הפעם מלקקת אותו בתנועות סיבוביות לאורך כל הזין, עוד משהו שהיא למדה לפני יומיים. התחלתי לשחק עם חזה, מתלהב מהעובדה שאפשר ממש להרגיש אותו וכל שד נהיה סוג של עולם אחר, התבאסתי שאני לא יכול לראות, אבל אני די בטוח שהתחלתי לראות קצה של פטמה ורודה לשניה וחצי כאשר משכתי שד אחד קצת יותר מדי. נראה שהיא לא שמה לב, וכאשר גמרתי היא מיהרה להתלבש ולהגיד לי שלום. כנראה התביישה ברגע שהבינה מה הולך.
ועוד משמרת לילה שהתחילה לה. הפעם כתפיה אחת של חזייתה נשמטה קצת, אבל היא לא טרחה לתקן זאת. כעבור מספר דקות כבר התרשמתי לטובה כאשר היא שברה שיא אישי וכבר הצליחה להגיע עד אמצע האיבר שלי, הישג שלקח אפילו לשירן כמה ניסיונות טובים. בתור אות תודה, ליטפתי את שיערה כל הזמן, מסיט אותו לצד כדי שאוכל לראות טוב יותר את ראשה עולה ויורד על פיני. כאשר גמרתי, היא נעמדה לה במהירות, אבל התעכבה לה קצת, עומדת מולי בחזיה וחצאית. מראה מוזר, חצי ערומה חלקית, חצי בחצאית ג'ינס. אם ישאלו אותי אם יש דברים שיש רק בארץ, אני בהחלט אוכל לציין את האירוע הזה בתור אחד מהם.
עוד יום ועוד יום, ושוב החלטתי לבדוק את הגבול. לקראת סיום, החזקתי את איברי, לוקח את השליטה ומכוון אותו אל עבר השד השמאל, מתחיל ללטף איתו את השד המדובר, מפעיל קצת לחץ בנקודה מסויימת ואף מעביר אותו ברווח בלי בושה. היא עשתה פרצוף זועף בהתחלה, אבל הסקרנות שוב גברה והיא ניסתה להבין לאיפה אני מנסה להוביל את זה. התחלתי להתפרע קצת עם הזין, מעביר אותו מימין לשמאל ומשמאל לימין, הכתפיות החלו להשמט, התחלתי להחזיק ולשחק בחזה שלה בתורות, יד ימין מחזיקה את שד שמאל בזמן שיד שמאל מכוונת את הזין שלי לשחק עם שד ימין, משפשף את ראש הזין בתחילת החזה שלה ואף בחזיה עצמה. שמתי לב לפטמות שבלטו דרך החזיה לאחר מספר שניות, וחייכתי חיוך ערמומי. היא קלטה שאין דרך חזרה ושהסוד שלה התגלה, היא המשיכה לתת לי את השליטה, ופשוט רפתה את שריריה, פורסת את ידיה לצידי הגוף ונותנת לי גישה לגבה, פתחתי את תופסן החזיה תוך מספר שניות, נותן לשדיה לצאת החוצה. ואיזה חזה זה היה! שדיה היו גדולים ועגולים, ופטמות קטנות וורדות התמקמו להן במקום המושלם. התחלתי לשחק עם כל שד, מעביר את משקלו מצד לצד ומיד ליד. נהניתי מאוד. בינתיים ליבי קלטה שהזין שלי שוב שבר שיא בהתקשחות והחלה לשחק שוב עם הזין שלי, מאוננת לי במרץ. לא האמנתי שזה קורה, אבל כן, זה קורה. תוך פחות משתי דקות כבר גמרתי לי, מספר נתזים עפו על חזה של ליבי. הושטתי לה גליל נייר טואלט שגם אותו אמא שלי דאגה לשים בתיק, אני מניח שלמטרות אחרות מאשר לתת לליבי אופציה לנגב את הזרע מהחזה. פאק, איזה התקדמות בשבועיים, פשוט טירוף. לצערי לפני שיכולתי לבדוק מה אפשר להמשיך גם מחר, הגיע לו הסופש, עובדה שדאגתי לציין לליבי בפעם האחרונה, היא הביעה מורת רוח, אבל עודדה אותי בכך שאמרה שגם אם הייתי סוגר, סביר להניח שלא הייתה יכול לבוא בסופ"שים, לפחות לא בתדירות כזאתי ולזמן כזה ארוך, ובטח שלא לדברים שכאלה.. קיבלתי בהבנה ובאהבה, אבל עדיין התבאסתי.
שהגעתי הביתה, הסיפור חזר על עצמו. שירן כבר תהתה למה גם הסמסים פחתו ("את לא מבינה כמה אני עובר"/ "מפקד חדש שרוצה להתלהב עלינו ולהראות מי הבוס". ממש, אולי ליבי לוקחת קצת פיקוד פה ושם אבל אצלה הכל כוונות טובות). יודעים משהו? הרבה פעמים שבן אדם משתנה או מסתיר משהו הוא לא מודע שאחרים שמים לב לזה, והוא באמת מכחיש. אבל אני שמתי לב לכך שאני מסתיר, לכך שאני מתנהג שונה, יותר שחצפן, פחות שם לב, רק.. מסתפק בהנדג'וב ותו לא. משירן, הבחורה שנהגה לא לתת לי לישון לפני שנתתי לה מינימום 3 פעמים בלילות מסויימים, זכתה להתפלא שוב איך אני שוב מסתפק רק בהנדג'וב. למחרת אמנם, היא באה אליי שוב והסכמתי בטובי לקיים יחסי מין, אבל הפעם נתתי לשירן באמת להשתלט על הכל, ורק שכבתי לי, לא מנסה להחליף תנוחה, לא כלום, העיקר ששירן תפסיק לשגע אותי לגבי הסמסים. מה, לא הבנת? זה באמת הרגיע אותה, ושוב הייתי בדרכי לעוד שבוע של כיף. באותו שבוע כבר התחלנו לעבור ישר לטופלס בלי מילים מיותרות, ואפילו ניסינו פרפר, שהסתמן כדי מוצלח, אבל נאלצלנו לוותר עליו כל יום משום שכמויות הוזלין שהיינו צריכים להשתמש כדי לשמן ולהמשיך את השימון היו די גדולות, אבל המחזה שלי גומר על החזה שלה בזמן שהוא נח לו בין שני שדיה היה בהחלט מלבב, ואם הייתי באמת חסר עכבות כמו שהתחלתי להיות, בהחלט הייתי רוצה לצלם את זה. כמו כן, הרשיתי לעצמי אפילו ליזום ולהתחיל לערב את הפה שלי ולהתחיל לינוק את שדיה, ללקק את פטמותיה, ולקחת חלק יותר פעיל בעינוג שלה. נראה שהדבר עוזר, והיא בהחלט נהנתה מהעניין, ואפילו קלטתי אותה כמה פעמים מושיטה יד בין רגליה דרך החצאית. כשכבר התחלתי להבין מה היא אוהבת בחזה, העניין התעמק בינינו לחצי מהזמן מוקדש לה וחצי לי. אני גמרתי כל פעם, אבל נראה שלא הגעתי איתה לגמירה אף פעם. נראה אבל, שהיא מאוד מאוד נהנית מהמצב החדש ורוצה לראות לאן אפשר לפתח אותו, כאילו התהפכו היוצרות ועכשיו היא זאת שרוצה שאני אבדוק איתה דברים חדשים ואגלה את עולמה שעד עכשיו היה נסתר.
השבוע עבר לו מהר (או לפחות המשמרות האלו – אגב, למי שרצה לדעת – עוד מישהו שהיה מרוצה מהסידור היה דרביאן, שכבר הספקתי להחליף איתו פעמיים משמרות לילה. הוא לא הבין מה גרם לי לרצות להחליף איתו בכזאת התלהבות, אבל מה היה אכפת לו.) והנה שוב אני בבית, ניסיתי יותר דברים מרק הנדג'וב מגברת שירן, אבל ההבדל היה, וזה הבדל ששירן טרחה לציין אותו ולתהות עליו כמה פעמים במהלך האקט היה ש"רועי, אתה נראה.. כאילו אתה במקום אחר!" והיא צדקה, לא יכולתי כבר להסתיר את העובדה שהמציאות התערבבה לי, ובצדק. עירבבתי כמה וכמה מציאויות ביחד, ועכשיו זה מתפוצץ לי בפנים, בזמן שאני מלקק לשירן את השדיים, אני מדמיין אותם קצת יותר גדולים ועם פטמות קצת יותר ורודות. אני משווה לי את הלחץ ששירן לפעמים מפעילה על הזין שלי לתנועות העדינות של ליבי, בייחוד בהתחלה. שירן וליבי היו בסוג של תחרות השוואתית שהתרחשה בראשי תוך כדי מעשה, ואף אחת מהן לא הייתה מודעת לה. שירן רק ידעה שמשהו לא בסדר והתחילה לתהות שוב, וללחוץ על כך. משפטי ה"אני עייף וטרטרו אותי" כבר איבדו את ההשפעה שלהם, ובמקום למצוא דברים אחרים בחרתי בשיטת "להגיד אותו דבר אבל בטון כועס יותר", דבר שכמו שהאנשים עם קצת ניסיון חיים יבינו גורם רק לכעס מהצד השני – השאלות החלו להיות יותר נוקבות, והתשובות התחלפו – מ"טרטרו אותי" זה הפך ל"אני לא יודע" בטון כועס. אתם יכולים לנחש לאן זה הדרדר מפה. שירן התחילה להתחרפן, אומרת לי שעד שהיא לא תדע מה הולך ומתי זה יפסיק להיות מוזר יותר ויותר אני יכול לשכוח ממנה. עניתי לה ש"אין בעיה ושהיא תקלוט שאין שום בעיה ושהכל בסדר".. כן, בטח. שירן עזבה באמצע, משאירה אותי שוב בחדר לחשוב על העניין, בניגוד לפעם אחרת, המחשבות הוסטו מהר לליבי, משכיחות לי את הריב ומזכירות לי רגעים יפים יותר.
אחרי ארבעה ימים, במהלך עוד משמרת לילה, חיכיתי לליבי שהתעכבה לה בכמה דקות (זה כבר קרה פעמיים, והיא הסבירה שהיא מחכה עם המשלוח עד שאמא שלה תלך לישון). התחלתי לבדוק את הפלאפון, מסתכל באלבום התמונות שצולמו. הסתכלתי בכמה תמונות שלי ושל שירן, והתחלתי לתהות לי על מה נהיה מאיתנו ומה יהיה הלאה. ליבי הצטרפה באמצע, שואלת מה הקטע ולמה אני כזה עצוב. למעשה, היא כבר באה להוריד את החולצה העליונה והיא הפסיקה זאת בגלל הפרצוף הרציני שלי.
"שירן.." אמרתי. מראה לה את הפלאפון, משום מה. תמונה שלי ושלה מלפני 4 חודשים, שצילמנו באחד מבתי הקפה הפופולארים במרכז העיר. שנינו היינו מחוייכים ומחובקים.
"זאת.. חברה שלך?" היא אמרה. המשפט הזה גרם לשנינו להבין ולהזכר שיש מישהי שמחכה לי בבית ויש עוד רובד לא מסורי בכל הסיפור שקורה איתנו בשבועות האחרונים.
"רבנו שוב" אמרתי, הצחיק אותי שהיא די מכירה את שירן מריב אחד, מייק אפ "סקס" אחד ושוב מריב. "אני חושב שהיא יודעת שמשהו הולך והיא לא אוהבת את זה. אפילו הפסקנו… באמצע" אמרתי. לא הבנתי למה דחפתי את זה למשפט. התחלתי להבין, שבאמת יש מצב שאני ושירן.. הסוף? אבל למה אני כל כך מבואס? זה לא מה שטוב לכולנו בכל הסיפור המטורף הזה? כמה שפחות כאב?
ציפיתי לעצה מליבי, אבל לא האמנתי למשמע אוזניי, ליבי שייעצה לי איך לסיים את הריב הזה נתנה תשובה אחרת, בטון אחר, תשובה מפתיעה במיוחד.
"הפסקתם באמצע? באמת?" זאת אפילו לא הייתה תשובה. היא כאילו והתמקדה רק בחלק אחד של הסיפור. דווקא החלק שעליו תהיתי למה בכלל סיפרתי עליו מלכתחילה.
"אה… הא" הנהנתי בתמיהה.
"אני ממש מצטערת" היא אמרה. זהו, זה מה שיש לך להגיד?
"מה אני אעשה?" אמרתי לה.
"אני חושבת שאני יכולה לעזור" היא השיבה. העליתי חיוך, מקווה לעוד עצה טובה.
"אמרת שאתה והיא.. עושים את זה.. נכון?" היא אמרה. הא? מה זה קשור עכשיו?
"כן".. השבתי בטון תוהה, מרים גבה.
"תשמע, חשבתי על זה כבר כמה זמן, אבל זה באמת מוגזם, אבל שמעתי איזה משהו.. פעם.. שאפשר אממ.."
"מה?" אמרתי, הגבה הורמה אפילו גבוה עוד יותר. אני שומע מה שאני באמת שומע?
"לא שמעת את מה שקרה הרגע?" אמרתי לה. התחלתי להרגיש שהמילים האלו תוכננו מראש. זה משהו שהיא שמעה פעם, וחשבה עליו כבר יותר מפעם, והיא רצתה לנסות. כאילו הדלקתי בטעות איזשהו כפתור שהחל להריץ בראשה איזושהי תוכנה כתובה מראש.. איזשהו טראנס שאליו נכנסה אך עדיין נשארה במודעות מלאה.
"שמעתי רועי, שמעתי" היא אמרה. "אבל הנקודה היא ככה, אני גרמתי לעניין הזה (באמת? אני לא זוכר ככה…) ואתה רבת איתה. אני רוצה לפצות על זה, ואני רוצה לנסות, אני באמת רוצה לנסות."
"לנסות מה?" השבתי. רק היה חסר לי סימן שאלה גדול מעל הראש.
"אני… שמעתי.. שאפשר לנסות.. לא שמה… ב.. צד השני." היא אמרה.
לקח לי כמה שניות, אבל נפל לי האסימון. פאק. זה לא יכול להיות רציני, נכון?
"את רצינית, ליבי?" אמרתי "את באמת מעוניינת?"
"עברנו כל כך הרבה.." היא השיבה. "ועד עכשיו רק אתה נהנית. זאת אומרת.. אני גם רוצה. חשבתי על זה כמה זמן, אבל אני חושבת שעכשיו גם אתה תוכל להנות." לא האמנתי למשמע אוזניי אבל באמת שלא ידעתי כבר מה להגיד במצב כזה. המשכתי לשבת לי, מבט של דג בן יומו, ליבי התביישה והחלה להסמיק, והסתובבה ממני, חשבתי שכדי להסתיר את הבושה, אבל התוודע לי שההפך, לליבי כבר אין בושה כנראה. היא הסתובבה, אבל החלה להרים את חצאיתה, חושפת את רגליה שהתחבאו להן מתחת כל הזמן הזה. לא האמנתי אבל הגוף כן האמין. הושטתי ידיי אל רגליה, מתחיל ללטף אותן. לא האמנתי שאני מתקרב לקטע הזה בכלל, גם עם כל המתירנות שהגענו אליה בשבועות האחרונים הנחתי שזה עדיין איזור שנחשב מחוץ לגבול וגם כדי להגיע אליו תדרש עבודה רבה. אבל, דווקא שחושבים שיהיה קשה, נהיה קל, זה עוד מילא, אבל ליבי פשוט הפתיעה גם אותי לגמרי, ואפילו עוררה בי תחושה מוזרה.. אבל לא נתתי לה להשפיע עליי, והמשכתי הלאה, חוקר את רגליה של ליבי ומרשה לי לעלות למעלה. לאט לאט, נתקלתי לי בפיסת בד. התחתונים של ליבי. הסתכלתי מעבר לרגליה, והיא הסתכלה אליי בחזרה, מהנהנת. ההנהון הזה היה הסימן שסגר את כל העידן הזה. מה שהגעתי אליו היה הנקודה האחרונה, ואני עמדתי להגיע אליה, נקודת האל חזור, הלב שלי לא היה שלם, אבל סמכתי שליבי יודעת מה היא עושה, לא הכי חכם, אבל באמת תאשימו בן 18 בהחלטות מפגרות שכאלו?
המשכתי הלאה, מוריד לאט את תחתוניה, עדיין לא רואה מה בדיוק קורה שם כי החצאית הסתירה לי. כאשר הורדתי את תחתוניה עד הברכיים, היא הרימה את רגל ימין ולאחר מכן את רגל שמאל, נפטרת לחלוטין מהתחתונים. החששות שלי התאמתו – היא אכן יודעת מה היא עושה והיא אכן רוצה לעבור את נקודת האל חזור. לא יכולתי להגיד לנחישות הזאת לא. הרמתי את החצאית ולעיניי נגלה ישבנה של ליבי, עגלגל ויפה, לא טרחתי אפילו לשים לב אליו, החצאית תמיד דאגה להסתיר אותו טוב, ועכשיו הוא עומד לו בלי שום מחיצות כמה סנטימטרים ממני, החויה הקודמת שבה אני הייתי זה שחשף את החלק התחתון שלו התהפכה. הפעם ליבי הובילה, ואני הלכתי ונפלתי יותר מהר ובפחות היסוס. כבר לא ידעתי מי מוביל, אם בכלל. זה כבר מעבר לסתם ניסיון .
עכשיו הגיע תורי, ידעתי כבר מה צריך לעשות ממחקר קודם שאותו קיימתי שחשבתי על מין אנאלי עם שירן. לקחתי את מיכל הוזלין, ומרחתי קצת על אצבעי, סיננתי לה "שניה" בנונשלנטיות והתחלתי להחדיר באיטיות את אצבעי המשומנת לתוך פי הטבעת שלה, מפלס את דרכי ודואג לשמן שוב עוד פעמיים כדי לוודא שעשיתי את העבודה כמו שצריך. לאחר מכן, דאגתי לשים כמות נדיבה על הזין שלי, דואג שיהיה משומן כמו שצריך. התחלתי להכניס עוד אצבע כדי לתת הדרגתיות, עכשיו היה קצת יותר קשה אבל עדיין הוזלין עזר מאוד והצלחתי להכניס את שתי האצבעות ללא קושי ניכר או מורת רוח ניכרת מצידה של ליבי.
"אני.. מוכן." אמרתי. מחכה לאישור ממנה.
היא הסתכלה עליי, ושוב הנהנה. דווקא עכשיו, אין לך מה להגיד?
הנמכתי אותה במקצת, היא נתנה לי למצב אותה בגובה המתאים, והתחלתי לקרב את ראש האיבר אל עבר ישבנה. החלטתי להתחיל במגע בלבד, מלטף את הכניסה בתנועות סיבוביות, נותן לה להתרגל לרעיון. שהרגשתי בטחון אצלי, וגם קצת אצלה, החלטתי להמשיך, התחלתי להחדיר את האיבר, לאט לאט, יודע שגם אם אני לא יכול לחזור מפה, לפחות אני אעשה את זה כמו שצריך. צפיתי בזין שלי נעלם לו לאיטו, חודר עמוק ועמוק יותר לישבנה. כאשר הגעתי לחצי, החלטתי להתחיל להוציא באיטיות, עד אז, ליבי לא אמרה דבר, אך לאחר מכן היא שחררה מין אנחת כאב חרישית, הרגעתי אותה – "הכל בסדר מאמי" הופתעתי קצת מהשימוש בשפה, אבל בדיעבד הבנתי שגם ניסיתי להרגיע את עצמי ושהכל בסדר, וגם זה שכל מה שהיה לפני חודש די התהפך סופית ברגעים אלו, יסתדר בסופו של דבר.
הוצאתי את איברי חוץ מראש הפין, ושוב התחלתי לחדור, מתחיל להעמיק עוד יותר את החדירה, נותן לעוד כמה סנטימטרים להכנס, ואז שוב מוציא. התחלתי להכנס לתהליך שוב, כל פעם מחדיר יותר ויותר עמוק. בין היתר, התחלתי להגביר את הקצב. ליבי ניסתה להקשיב למילות הרגיעה שלי אבל מדי פעם יכולתי לשמוע אותה מסננת איזה "אווו". מה שעודד אותי להמשיך הייתה העובדה שבנוסף לכך שהתחלתי להנות, נראה שליבי גם החלה להנות, או לפחות כאב לה הרבה פחות בהתחשב בכך שהיא כבר הפסיקה להאנח. כבר יכולתי להרשות לעצמי להתפרע קצת, והתחלתי להגביר את הקצב, כאשר אני כבר כמעט מכניס את כל האיבר שלי לאחוריה.
וואו.
תוך כשתי דקות כבר התחלתי לתפוס קצב, וכבר התחלתי להכניס ולהוציא את איברי די מהר. ליבי כבר התחילה להתרגל והצלחתי לשים לב ליד שלה חומקת לה בין רגליה. בכל אותו האקט לא העזתי לגעת באיזור הזה, למרות כל מה שקרה הרגע.. החלטתי להשאיר אותו כך, מחוץ להשגתי.
כעבור עוד מספר דקות כבר שמרתי על קצב אחיד, לא מהיר אבל לא איטי. ידיי החזיקו במותניה כדי לייצב את המצב שנוצר כרגע ולשלוט על הקצב. הרשיתי לעצמי בין היתר לחפון את שדיה, והיא בתגובה הורידה את חולצתה ונשארה עם החזייה, צעד שלא אהבתי, ולכן החלטתי בתור תגובה להסיר את חזייתה. למרות שהשעה הייתה 23:00 בלילה, ידעתי שבניגוד למצבים קודמים, במקרה ונתפס לא נוכל להסתיר כלום או ליצור מצב של "זה לא מה שאתה חושב", דבר שרק הדליק אותי עוד יותר, נראה כאילו שכאשר חשבתי זאת שמעתי אותה גונחת גניחה חרישית, תוהה אם אכן יש בינינו טלפתיה כלשהי. ביטלתי את המחשבה בכך שאין מצב שאפילו אחרי כל מה שקרה יש בינינו דברים כה משותפים, אחרת לא הייתי כה מופתע.
כעבור כמה דקות לא יכולתי להחזיק יותר, ניסיתי לשווא להאט את הקצב, אבל הסיטואציה חזקה ממני. החלטתי לבד שהכי טוב לגמור בפנים, וכך עשיתי. הגעתי לאחת מהאורגזמות הכי חזקות שהיו לי עד היום, מתיז הכל אל תוך ישבנה, עדיין לא מאמין למה שעשיתי הרגע. לא מאמין לא על עצמי ולא על ליבי. החלטתי לשבת, שאני עדיין בתוכה ומחזיק אותה מהמותניים. היא התיישבה איתי, וכך, שאני עדיין בתוכה, נחנו קצת מכל מה שהיה. המשכנו כך, לעוד כמה דקות, מתנשפים לנו לאיטנו. לא היה שום התכרבלות, סתם ישבנו כך עד שליבי לקחה יוזמה ויצאה לה, תוך שניות, או שלפחות כך נראה לי, היא כבר הספיקה לשים את חזייתה, התלבשה לה וסידרה את בגדיה. שוב היא הפתיעה אותי, כאשר במקום הלילה טוב הרגיל, היא פשוט נישקה אותי בלחי, מחייכת לה. האקט התמים הזה נראה לי.. כל כך לא. מחוייכת, היא עזבה לה, משאירה אותי לחשוב על כל העניין. לקראת סוף המשמרת, שמתי לב למשהו מעניין על הרצפה – תחתוניה של ליבי היו שם, זרוקים להם. החלטתי לקחת אותם לעצמי, שם אותם בכיס.
במהלך השבוע עשינו זאת רק עוד פעם אחת, ולאחריה הפסקנו לגמרי, משום שהיא אמרה שיש לה מחזור. חיכיתי לי בסבלנות מחוסר ברירה, דבר שגרם לי אפילו לרצות להתקשר לשירן אבל בסופו של דבר התאפקתי, עד אותו סופ"ש, שבו החלטתי לגמור את כל העניין איתה, כנראה שכמה ימי ההפסקה האלה גרמו לי להבין שעם כמה ששירן קשורה לכל העניין ונמצאת עמוק בתוכו – היא לא אשמה בכלום, והיא לא צריכה לסבול. לא אמרתי למה, אבל אני חושב שעמוק בפנים היא קלטה את זה, היא קלטה שזה חייב להיות מישהו שגרם לשינוי הזה. אני עוד זוכר את גבה הולך מעברי, חוצה את הרחוב. פרידה דומה הייתה לי אחרי חודשיים, שאחרי עוד כמה וכמה לילות מעניינים עם ליבי (שפחתו מאז שאביה חזר מהמילואים, הביקורים שלו בלילה היו הרבה פחות נעימים אחרי כל מה שקרה עם הבת שלו…), נאלצנו לעבור למוצב אחר, שבו לצערי, היה לי משעמם למדי. אבל עדיין, למרות כל מה שקרה, הפרידה משירן הייתה קשה הרבה יותר מהפרידה מליבי. את שתיהן אני ללא ספק, לא אשכח לעולם (לפחות בעניין הזה הקשבתי לשירן), והן, לא ישכחו אותי. שלושתינו היינו חלק ממשולש מטורף שאותו במבט לאחור הייתי חווה שוב בשמחה ולא חווה שוב כלל וכלל. אבל זה, זה כבר לסיפור אחר.
=====================
הסוף