הבוטקה – חלק ב'

לחלק הקודם
===========
היא לא טרחה לבזבז זמן, ורק בין לבין הורדת הבגדים מעליי היא טרחה להגיד "כמה חיכיתי לזה" או "מהר, מהר". נשארתי רק עם בוקסר כאשר הגענו למופע המרכזי – שירן. היא הורידה את השורטס שלה, חושפת חוטיני שחור וקלאסי. היא התחילה קצת לשחק קצת עם איבר מינה, מעבר לבד, מתגרה בי.
"היום אני נשארת עם החולצה" היא הכריזה. זיון עם חולצה, היה לה שגעון כזה לפעמים, והאמת היא שאף פעם לא התנגדתי אליו, גם לשגעונות מפעם לפעם יש רצון מפעם לפעם.
היא השכיבה אותי על המיטה, רוכנת מעליי עד שהתמקמה על הזין שלי, שכבר מזמן היה קשה. בידיעה הנ"ל החליטה ללא בושה לחכות קצת ורק להתחכך בו, סקס יבש של 2 בני 18 שכבר יודעים מה זה סקס. קוק טיזרית גם דקה לפני הסקס עצמו. אבל זה כנראה אחד הדברים שתמיד עשו לי את זה אצלה.
אחרי דקה שבה כבר הופיע כתם על הבוקסר שלי, שירן טרחה לרדת מהזין שלי, היא עברה מהמיטה לרצפה, נשענת קדימה במקצת ומפסקת לי את הרגליים. היא החלה לאט לאט להוריד לי את הבוקסר, תופסת את ראש הזין בעדינות עם שפתיה. לאחר שהבוקסר כבר ירד לי לברכיים, היא החזיקה אותו ביד ימין. את הפה שהתפנה לו היא ניצלה לצורך ליקוק הזין שלי מהבסיס ועד הראש, ליקוק ביצה וחוזר חלילה. לאחר מספר סשנים כאלה היא עברה לריל דיל והכניסה אותו לפיה, יונקת אותו בתאווה, ראשה עולה למעלה ולמטה ואני מתהפנט לי לאט לאט מהמבט של השיער השחור והשופע שלה עולה ויורד, משאיר לי לראות רק חלק מפניה ואת החלק התחתון של הזין שלי. הרגשתי שבכל ירידה שירן מתאמצת לבלוע עוד קצת מהזין, והערכתי אותה על העניין. מה שיכולתי לעשות היה רק ללטף את אותו שיער שופע ולהזיז אותו קצת לצד, מרשה לעצמי לראות יותר מהפרצוף שלה בזמן שעבדה על הסיפוק שלי.
לאט לאט הקצב התגבר והראש ירד עמוק ועמוק יותר. שירן עוד לא הצליחה לבלוע את כל האיבר שלי, אבל עם ההשקעה שלה וההתמדה הייתי בטוח שזה יקרה בקרוב. להערכתי, היא כבר הגיעה לבערך 70% מהאיבר בירידה אחת, אבל שוב, אני נותן לה את הזמן להגיע לזה לבד. היא יודעת שאני מאמין בה.
אחרי העניין הנ"ל, שירן כבר הורידה את החוטיני, שוב משחקת עם הכוס שלה, אך הפעם לא דרך הבד. היא מיהרה להתמקם על הזין שלי שכבר היה רטוב לגמרי מהסשן שהיה לי הרגע איתה. היא במהירות התמקמה על הזין שלי, גונחת לרווחה כאשר התמקמה עליו לאט לאט, מיד לאחר שהזין שלי נכנס לתוכה, היא החלה לרכב עליו במהירות. החולצה נשארה, אך היא דאגה למשוך את יד ימין שלי אל עבר השד הימני שלה, עיסיתי אותו באיטיות, דואג להשגיח יותר על קצב הזיון מאשר על קצב העיסוי. תוך כדי הנחתי יד על מותן שמאל שלה כדי לעזור לה לווסת את קצב הזיון. אחרי מספר שניות שבהן קלטה את הרעיון ולא אהבה אותו, היא הזיזה את היד שלי. היא הבהירה שהיא מחליטה מה יהיה הקצב. נכנעתי ללא התנגדות מצידי ועברתי לשד השני שלה. תוך כדי גם רכנתי לעברה, מנשק אותה בלהט. שום דבר ממה שעשיתי לא הפריע לקצב שלה אפילו קצת. היא שלטה על העניין במיומנות, ושמרה על קצב אחיד ומהיר. ידעתי שאני אגמור בקרוב, אבל החלטתי בינתיים לשמור את זה לעצמי.
הסקס ללא החולצה היה מאוד נחמד, אבל הבנתי שלא ראיתי אותה בעירום מאז..הפעם האחרונה שנפגשנו, שזה היה לפני שבועיים, שזה המון זמן לגבר לא לראות את החזה של חברה שלו. ניסיתי להפשיט את חולצתה מלמטה, אך ללא הצלחה. שירן קלטה את הכוונה שלי והסיטה לי את היד שוב, תוך כדי מנדנדנת לי בידה על המעשה הנפשע שניסיתי הרגע. לא ויתרתי ופשוט העברתי את 2 ידיי במעלה גופה, דרך הידיים. כאשר הגעתי לכתפיים, החלטתי פשוט להוריד את החולצה משמה, ולפחות לראות את החזה שלו ציפיתי. שוב שירן נחלצה לעזרת עצמה ומנעה ממני את המבט, אבל היא פספסה והחולצה ירדה למרות ניוסיונה להחזירה למקום, חושפת את תחילת השד שאותו ממש רציתי לראות. בתושיה שאין כמותה משכתי עוד קצת את צד שמאל, חושף את שד שמאל כמעט במלואו. שירן כנראה החליטה לרחם עליי והשאירה את המצב כך. היא חזרה להתרכז בסקס עצמו, עולה ויורדת על הזין שלי בקצב מהיר, לא משאירה מקום למישהו אחר שיכתיב לה אותו. כעבור מספר דקות שבהן החזקתי באומץ, כבר לא יכולתי. "אני, גומר, שירני…" סיננתי "כבר".
היא הבינה את המסר ולמרות האכזבה מיהרה לרדת מהזין שלי, שוב רוכנת לעברו אבל הפעם רק מסתכלת, היא שפשפה את איבר מיני ביד ימין שלה, מסתכלת כדי לראות מה יעמוד בגורלו. ליקוק פה וליקוק שם, וכבר הייתי בקצה גבול היכולת שלי. תוך בערך דקה כבר עפו להם מספר מטחים של זרע, היישר לשיער והמצח של שירן שלא טרחה ממש להסתתר מהם. היא חייכה אליי, כל החלק העליון של ראשה מכוסה בחוטים דקים ולבנים שנמתחו לה לאורך אותו איזור, פס על הפוני לצד, פס על המצח. כמה טיפות על הגבה ועוד כמה פסים בזויות מגוונות על השיער. היא חייכה אליי. חיוך יפה כל כך אבל לא יכולתי שלא להעלות חיוך בסיטואציה שגרמה להווצרותו. זאת שירן שלי, בחורה שיכולה לחייך גם כמה שניות אחרי שהלשון שלה גרמה לזין שלי להעיף עליה מספר מטחי זרע מכובדים. נחנו לדקה, זאת אומרת, אני נחתי. שירן לא חיכתה יותר מכמה שניות כדי לעשות משהו אחר עם הפה חוץ מלחייך – היא הכניסה את הזין שלי לפיה, מנקה כל שארית זרע שנשארה עליו. מלקקת בתאווה כל פינה שנשארה בפינות סיבוביות על ראש הזין, עוברת לה לאיטה על שאר האיבר לאורכו, עוצרת כל כמה סנטימטרים ומלקקת שוב בתנועות סיבוביות. תוך כשתי דקות לא רק שהזין היה נקי מכל שארית זרע, הוא גם עמד לתפארת, מוכן לפעולה.
"אז מה עכשיו?" היא שאלה? ידעתי שהיא לא מנקה לי את הזין סתם כמחווה של רצון טוב..
"תגידי, שירני, זוכרת על מה שדיברנו לפני חודש?" אמרתי בהיסוס קל.
למה היסוס אתם שואלים? וובכן, ההיסוס בא מעצם ההצעה שהייתה לפני חודש, הצעתי לשירן לנסות מין אנאלי. שוב, שירן הייתה מאוד חרמנית והייתה נמרה במיטה. אבל אף פעם לא ניסינו מין אנאלי. באחת הפעמים הראשונות שלנו, כאשר היא רכבה עליי עם הגב אליי, וניסיתי לעשות משהו שראיתי בכמה וכמה סרטי פורנו. תוך כדי ששירן הייתה עסוקה בשליטה בקצב המשגל, החמקתי אצבע שובבה לישבנה, מנסה לחדור פנימה בתקווה שכמו בפורנו, גם זה יגרור תגובת קסם והיא תסכים ישר לנסות מין אנאלי. כמה תמים הייתי.
מיד כאשר היא הרגישה שמשהו פה שונה היא עצרה. ושירן לא עוצרת באמצע. בטח באמצע משהו שהיא יוזמת ושולטת עליו. היא הסתובבה אליי, מנסה להבין מה לעזאזל קורה פה, הייתה לה מורת רוח די ברורה מהעניין על פניה.
"רועיקי, בייב" היא אמרה בטון חוקר. "מה עשית?"
"אממ.. כלום שירני." אמרתי, מסתכל עליה במבט מפוחד וחיוך טיפשי. "רק רציתי לנסות איזה משהו שראיתי פעם". אמרתי, מריץ כל מילה מספר פעמים בראש כדי למנוע קטסטרופה בינלאומית אם אתן תשובה לא נכונה.
"את הפורנו שלך תשמור לעצמך, רועי". היא אמרה בקול עצבני במקצת, והמשיכה להביט בי. "שלא תעז לעשות משהו כזה שוב". הנהנתי להסכמה בצייתנות.
לאחר עוד כדקה שבה כבר עמדתי לפרוץ בתחנונים שתסלח לי, היא סיננה "יש לך מזל שאני אוהבת אותך" היא אמרה, חוזרת לרכב עליי. ורק אז נפל לי האסימון שבכל המקרה ההזוי הזה עדיין הייתי בתוכה והיא עליי. המשכנו כרגיל. ואז הגיע החודש שעבר.
במקרה הזה לא לקחתי סיכון, שום דבר ספונטני, תכננתי את השאלה כבר יום לפני. היינו לבושים ואצלי בחדר. שירן לבשה טייץ שחור והדוק שהבליט לה את התחת הקטן והזקוף שלה (דבר שרק הגביר לי את הרצון לנסות איתה אנאלי) וגופיה לבנה. ישבנו שנינו על המיטה שלי וראינו טלויזיה, תיזמנתי את הפסקת הפרסומות כדי להעלות את העניין.
"שירני?"
"כן מאמי?" היא השיבה
"תראי, חשבתי על זה, והייתי רוצה לנסות…"
אני לא אלעיט אתכם בפרטים, אבל אני אספר לכם כי כמובן הצעתי לנסות אנאלי אבל היא דחתה את העניין בתוקף, היא אמרה שעד שהיא לא תקרא ותבדוק את העניין לעומק היא אפילו לא תחשוב על לנסות. כשהסברתי לה על המחקר שערכתי בעניין היא הודתה לי שכבערך שבוע אחרי התקרית דאז, היא ניסתה להחדיר אצבע לפי הטבעת שלה. היא אומרת שהייתה תחושה מוזרה ולא רצתה לנסות יותר מזה. ההחלטה שלה הייתה סופית.
ובחזרה לזמנינו
שירן הרימה גבה "אל תגיד לי שאתה רוצה לדבר על זה שוב". היא אמרה.
"רק חשבתי.." אמרתי. באמת שרק רציתי לברר אם יש חדש בעניין
"רועי, אני לא מאמינה. מה רע במה שאנחנו עושים עד עכשיו?" היא התחילה לשאול בקול שנשמע אפילו קצת מיוסר. "מה השתנה?" היא אמרה. "לא כיף לך יותר הסקס שלנו?" היא כבר הייתה על סף דמעות. מה לעזאזל עשיתי?
"מאמי, לא התכוונתי.. רק חשבתי ש" אמרתי, מנסה לתקן את הבעיה שיצרתי במו ידיי.
"זאת הבעיה רועי! שאתה חושב! רק על עצמך! גם לי יש רצון ועם כמה שאני אוהבת אותך ואוהבת להיות איתך גם לי יש רצונות וגבולות! הבהרתי לפני חודש שזה סופי!" היא אמרה, מרימה את הטון שלה. האמת היא שבנקודה הזאתי כבר התחלתי לשים לב פחות לתסכול שלה ויותר קיויתי שאמא שלי לא תשמע את הדברים האלה.
"שירני, בייבי, זהו, זה נגמר. אני לא שואל את זה יותר" אמרתי. חזרתי לקוות שזה יעבוד והיא תרגע.
"לא, זה לא קשור לאם תשאל, זה קשור לזה ששאלת. לא כיבדת את הרצון שלי" היא אמרה והחלה לדמוע. לא האמנתי. לפני פחות מחמש דקות היא חייכה אליי חיוך כל כך יפה שלא יכולתי שלא לחייך בחזרה, חיוך כל כך יפה, וחיוך כל כך מיוחד עם הזרע שלי בשיער שלה, עכשיו המצב דומה, רק שהיא בוכה. לא האמנתי לשינוי במצב הזה. קפאתי למספר שניות, פשוט מנסה להבין מה לעזאזל קורה פה. בזמן שהיא הטיחה בי מספר ומספר טענות שאני לא רגיש ושלא אכפת לי ושאני אגואיסט. הקפאון נפסק שהבנתי שלפחות כדאי לי לנסות ולהביא לה נייר טואלט (לשני המקרים…). הבאתי לה, היא לא אמרה כלום ורק השתמשה בו כדי לנגב את דמעותיה. לאחר מכן החלה להתלבש, לא אומרת לי מילה. תוך דקה היא כבר הייתה לבושה לגמרי, הפרצוף הבוכה הפך לפרצוף זועם.
"שירני.. השיער שלך" הצבעתי. לא הכי טאקט כרגע אבל לא נראה לי רעיון טוב לתת לה לעזוב במצב כזה.
"יופי שנזכרת, אידיוט. בטח החולצה שלי התלכלכה. אולי אם היית טורח להסתכל על מי שלידך…" היא אמרה, מנגבת את שיערה.
"זה לא ככה מאמי, ממש לא…" אמרתי שוב, מנסה להתגונן, להתחפר, לרכך. ללא הצלחה.
"רועי, שתלמד להתנהג ולא לחשוב על עצמך תדבר איתי." היא אמרה.
ללא מילה נוספת, שירן סובבה אליי את גבה והלכה. משאירה אותי עירום, הן בגוף והן במחשבות. סימני השאלה לא נעלמו, הם פשוט הפכו לסימני שאלה אחרים. האם נפרדנו? האם זאת הפסקה? ריב רגיל? מה קורה פה?
התיישבתי על המיטה, מנסה להבין מה עושים עכשיו. משום מה הרגשתי שלחשוב על שירן החברה, ולא רק על שירן שהרגע זיינתי לא הגיוני במצב כזה ושמתי בוקסר, בתקווה שאיכשהו הוא יחדד את חוט המחשבה שלי. נשכבתי על המיטה, מנסה להבין מה עשיתי רע ואיך אני מתקן את זה. החצי שעה האחרונה התנגנה לי שוב ושוב, החל מהזיון ועד הריב, מנתח כל מילה ומנסה להבין מה הייתה התוצאה שאליו שירן ניסתה להגיע.
לאחר שעה ארוכה של חשיבה, הגעתי למסקנה שבסופש כדאי לי להניח לה לנפשה ועדיף לתת לה את הזמן לחשוב ולהרגע, הנחתי שהיא בטוח גם חושבת מחשבות כמוני, וסכמתי עליה שהיא תבין שלא התכוונתי לשום מטרה רעה והדברים יסתדרו.
את שאר הסופ"ש העברתי עם מספר חברים, שדי תהו היכן שירן, שתמיד הייתי יוצא איתה לבד בערב או ביחד איתם. הסברתי להם שהיא לא מרגישה טוב. באחד הסיבובים שלנו ראיתי שתיים מחברותיה הטובות יושבות באחד מבתי הקפה באיזור, הנחתי שהיא באמת לא הרגישה טוב וכנראה ויתרה על היציאה בערב. הרגשתי רע עם זה, רע מאוד. אני יושב כאן ומבלה בזמן שהיא בטח בוכה גם בבית. אבל ידעתי שאני צריך לתת לה את הזמן מחשבה הזה.
הסופ"ש עבר לו מהר כמו כל סופ"ש, והייתי בדרך לבסיס, עדיין חושב איך אני יכול לפצות על זה ומתי כדאי להפסיק לחכות לתשובה ממנה ופשוט לדבר איתה. גיבשתי תוכנית שבמקרה הכי גרוע אני אגש אליה אישית הביתה לפצות אותה בדייט מיוחד ביציאה הבאה שלי, והרעיון יישב את דעתי. רק בדרך לבסיס נזכרתי שהבטחתי לדרביאן החלפה במשמרות, העניין הזה, בנוסף לכל מה שקרה עם שירן, גרם לי לשחרר איזה קללה עסיסית. המוטיבציה ללהעביר עוד שבוע שמירות נעלמה לה, שכחתי מהאנשים שאיתם רציתי לדבר, רק רציתי לדבר עם שירני שלי.
מה שאתה חושב זה מה שקורה, השמירה הראשונה שלי, שהחלה רק כשעה אחרי שהגעתי לבסיס ובקושי הספקתי להתארגן, הייתה מ10 עד 14, כל אותה שמירה לא טרחתי אפילו להציץ מהחלון ורק ישבתי, נזכר בכל מיני קטעים עם שירן ומנסה לבנות את הפיצוי, חושב על מקומות שהיא תאהב, דברים שאני אתן לה בתור סוג של מתנת פיצוי.. תכננתי הכל לעומק ולא טרחתי להסתכל אפילו ולבדוק אם יש אפשרות להגשים את המטרה שגרמה לי לקחת את השבוע שמירות הזה מלכתחילה – אנשים! המשמרת עברה לה די מהר משום שלא טרחתי לבדוק מה השעה בכלל. מדני, החייל שהחליף אותי ניסה לשאול מה קורה איתי. "רועי, הכל בסדר אחי?" הוא אמר בחיוך, אבל לא יכולתי שלא לסנן לו באיטיות ובטון מדוכא למדי "הכל בסדר". הכי לא בסדר שיש.
את שאר היום העברתי במיטה, מנסה לישון כדי להעביר את הזמן עד השמירה ולהשכיח ממני את העניין ללפחות מספר שעות, לפחות בזה הצלחתי. טביב, החבר לחדר העיר אותי בערב.
"קום, קום אחי. תיכף סוגרים את הארוחת ערב" הוא אמר.
"פאק" סיננתי. "היית יכול לצלצל" אמרתי לו, עדיין מנסה להתעורר.
"מצטער אחי, השארתי את הפלאפון בחדר" הוא הצביע על המיטה שלו שם שכב הפלאפון.
רצתי לחדר האוכל, מתבאס לראות שכבר החלו לפנות את המגשים. הצלחתי להשיג מחבר שבדיוק היה בתורנות מטבח להשיג לי איזה שוקו ומעדן, מן הסתם לא הספיק לי אבל הוא הסביר שלא ממש נשאר משהו. הודיתי לו אבל רק טרחתי לסיים את זה כמה שיותר מהר ולחזור לחדר, כדי שאוכל להמשיך לרטון שמה. בדרך חזרה לא טרחתי אפילו להסתכל קדימה ורק הסתכלתי על הדרך לחדר, מייחל להגיע כמה שיותר מהר ללא הפרעות.
בחדר חיכיתי עוד מספר שעות, משחק בפלאפון, עד להעלאת המסדר. התארגנתי והלכתי במהירות, מקווה שאולי בלילה, בישיבה שמה אוכל לתת מנוח למחשבות שלי.
בבוטקה עצמו שוב נהגתי באותה רוטינה מהצהריים, קצת עם פחות אנרגיות לרטון, אבל עדיין ישבתי לי בבוטקה, משעין את ראשי על היד ופשוט בוהה בנקודה בקיר ותוהה מה עושים עכשיו. המחשבות האלה לא עוזרות לי, הן עושות יותר נזק, חשבתי לעצמי, אך לא יכולתי להפסיק לחשוב על העניין.
"היי" שמעתי. אמנם השעה הייתה מאוחרת למדי ולא ציפיתי שמישהו יבוא בכלל, אבל עדיין נזפתי בעצמי על חוסר תשומת הלב שלי. מעוצבן או לא, אני צריך להיות יותר עירני.
"אה, היי" אמרתי מרים את ראשי. "ליבי?"
"כן, מה שלומך?" היא אמרה, מחייכת חיוך צנוע חינני שחשף את שיניה העליונות. היא לבשה חולצה ורודה עד לאחר המרפקים, וחצאית ג'ינס שכיסתה רגליים רזות ולבנות שהסתיימו במעין נעלי בובה מהדור הישן שנראה שצופו בלקה. שערה הבהיר היה אסוף בקוקו זנב סוס מתוח.
"שלומי, אממ, בסדר." הגבתי.
וכך ישבנו, כל אחד בצידו, ליבי עומדת קצת קרוב לדלת, ואני יושב, משעין את ראשי על הידיים ומביט בנקודות שונות בחדר. ואז קלטתי.
על מה לעזאזל נדבר?
את המוזיקה שלי היא לא שומעת, לבילויים שלי היא לא הולכת, אני לא חושב שיש להם כאן טלויזיות או אינטרנט בכלל ואם כן זה בטח מסונן.. שלא נדבר על הנושא המעניין מכולם.
ניסיתי לקלוע לנושא שכל אחד בארץ מכיר, וקיויתי שאני אצליח.
"בת כמה את?" שברתי את הדממה בשאלה בנאלית.
"18 וחודש." היא אמרה. הופתעתי, חשבתי ששנתיים וחודש פחות.
"באמת? ואת מתגייסת?" אמרתי.
"שירות לאומי בעוד 4 חודשים." היא השיבה "בקיץ", בדרך לעוד מבוי סתום שנפתח עם תשובה בלי הרבה חשיבה לפניה.
"באמת? חברה שלי גם הולכת להתגייס בקיץ!" השבתי, קולט מה אני אומר. האמירה נהפכה לאנחה קלה ומבט עצוב שנזכרתי מה אני אומר.
"הכל בסדר?" היא שאלה.
"האמת היא שלא" הגעתי לנושא שלא חשבתי שאני אדבר עליו. "…רבנו בסוף השבוע". אמרתי, היה טוב לפרוק.
"למה?" היא אמרה, ראיתי שהיא לא כל כך תדע לייעץ לי מניסיון, אבל בהחלט הערכתי את הנכונות לעזור, גם אם היא לא יכולה.
"אני ממש מצטערת, על מה?" היא התעקשה לדעת. ואני ידעתי שעם כל הפתיחות הפתאומית הזאת אני לא יכול לספר לה מה בדיוק קרה.
"זה בגלל.. אממ.." מנסה למצוא את המילים. "התעלמתי ממשהו שכבר דיברנו עליו" היה הסיכום הטוב והמהיר ביותר שמצאתי.
"אז למה אתה מחכה?" היא ענתה במהירות, כאילו היה לה מנגנון לטיפול בטראבל מייקרס כמוני.
"למה את מתכוונת?" השבתי, מטה את ראשי לצד תוך כדי שאני בוהה בה.
"תראה, זה משהו שאתה גרמת לו." היא אמרה
"זה די נכון" אמרתי בטון עולה, מתחיל להבין לאיפה זה הולך ומאיפה זה התחיל.
"אז מתפקידך לתקן את זה, רועי." אהבתי את הצליל של השם שלי בקולה, ואהבתי שהיא זכרה את השם.
"לדבר איתה?" שאלתי.
"כן!" היא אמרה.
"את צודקת.. באפטר הבא שלי, אני אדבר איתה". אמרתי
"מה אפטר הבא? עכשיו תתקשר אליה! יש לך טלפון, נכון?" היא אמרה בנחישות. אם לא הייתי באיזה התנחלות הייתי בטוח שמדובר מינימום במישהי עם תוכנית רדיו שבועית שבה היא מייעצת למאזינים מבולבלים.
"את באמת חושבת ככה?" למה אני מפקפק במשהו כל כך בטוח ונכון? חוצפן.
"קדימה! אני הולכת ואתה מתקשר" היא אמרה, מעלה חיוך ומקיימת את מה שהיא אומרת, מסתובבת ויוצאת דרך הדלת. שמעתי "להית'" מעבר לאותה יציאה.
עכשיו אני לבד, תוהה על העצה הפלאית שקיבלתי הרגע ממקום וברגע לא צפוי.
היא צודקת.. היא צודקת.. אבל האם אני יכול? זה הזמן המתאים? היא תבין? היא יודעת מה היא אומרת? האם זה יעבוד עם מישהי אחרת? האם היא הייתה מייעצת את זה לעצמה?
השאלות רצו במוחי, ואז קלטתי.
הרגע דיברתי עם מתנחלת דתיה שאני מכיר אולי שבוע וכרבע שעה במצטבר, והיא ייעצה לי לגבי החברה שלי, שאיתה רבתי בגלל שדיברתי איתה על מין אנאלי.
השיחה הייתה הזויה ועדיין זרמתי איתה, אז למה שאני לא אזרום עם הרעיון הזה? למה לא, בעצם?
קמתי מכסאי והתקשרתי אל שירן, מחכה בסבלנות ומקווה.
"הלו?" זה נשמע, כל כך.. קר. לא זכרתי פעם אחת שהיא ענתה לי ככה מאז שנהיינו זוג.
"בייב, שירני.. זה אני." עניתי, מנסה להרגיע את הרוחות שעוד לא סערו להן, בתקווה שלא יסערו גם.
"אני יודעת." היא אמרה שוב, בטון קר למדי.
"תקשיבי, חשבתי.." לא יכולתי גם פה להגיד לה מן הסתם את הסיפור המלא "וזה פאשלה שלי, פאשלה ענקית, שירני בייב, אני מבקש סליחה, לא הייתי צריך לעשות את זה, אני אידיוט, טמבל, מפגר, חרא, אבל בבקשה תסלחי לי!" לא היה אכפת לי להגיד את זה כבר לאחר השיחת עידוד הזאת אבל כל כך היה אכפת לי מהתשובה שאני אקבל.
"רועי" שוב שמחתי לשמוע את השם, הפעם על שפתיים אחרות וקול קצת אחר. "באמת פגעת בי אז. כבר סיכמנו, חשבתי שזה מאחורינו."
"בייב, חשבתי מהזין, התעלמתי מזה בלי לחשוב, את עשית בצדק שכעסת עליי וזה מגיע לי, אבל בבקשה בייב, קלטתי, ואני מתגעגע, אכלתי את עצמי על זה ואני עדיין אוכל את עצמי על זה." אמרתי.
"רועי.." היא אמרה.
"כן?" אמרתי בתקווה.
"אתה כל כך חמוד שאתה מתנצל" היא אמרה, הקרח הפשיר!!! החיוך עלה על פניי.
"בייב!!!" שאגתי. שמח.
"אז מה אני אעשה איתך?" היא אמרה.
"הממ, אני יודע שאני בשמירה ובהחלט יש משהו לעשות." השבתי, החיוך הצר, הופך לחיוך ערמומי. אהבתי את השיחה הזאת יותר ויותר.
"רועיקי!" היא אמרה, שוברת את הריב סופית. "זה לא יכול להיות סתם אחד רגיל".היא אמרה, לא הבנתי.
"לא הבנתי?" היי, אני אומר את מה שאני חושב.
"רועיקי, טיפשון חמוד שלי, אחרי ריב צריך לעשות מייק אפ סקס!" היא אמרה. יכולתי לשמוע שגם היא כבר מחייכת דרך קולה.
"אבל איך?" תהיתי.
"עד האפטר יש זמן, עכשיו אני רוצה שנדבר על זה.. אבל אני רוצה יותר מסתם שיחה רגילה" היא אמרה, זה נשמע מעניין.
"מה יגרום לזה?" שאלתי.
"בייב, אני רוצה שתעשה משהו תוך כדי, אני רוצה שזה יהיה יותר אינטימי, יותר אמיתי, אני רוצה, ואני לא צוחקת, שתוציא את הזין שלך החוצה ותיגע בעצמך בזמן השיחה" היא אמרה והוסיפה "אני גם, כמובן אעשה אותו דבר, רק בלי הזין, לצערי. היא הייתה רצינית?
"באמת?" אמרתי.
"כן רועי, זה תמיד אמור להיות יותר טוב מסקס רגיל." היא השיבה.
"אבל.. איך?" הבנתי את הרעיון, אבל למה היא מתכוונת? כל השיחה והעובדה שאני זה ששואל נראה לי תמוה ביותר.
"רועיקי, אני רוצה שתוציא את הזין שלך, ואני רוצה שמתי שאתה תדבר ומתי שאני אדבר אתה חושב רק עליי ועלייך. לא אחרת, ושאתה תתחיל לאונן אתה תאונן רק עליי. הבנת?" היא הפתיעה אותי לחלוטין. אבל גם הפתעות יכולות להיות טובות
"הבנתי." נימה של בטחון נשמעה בקולי. זה בהחלט משהו שלא קורה כל יום.
"חכי שניה" אמרתי, בעודי פושט את המכנסיים עד הברכיים ומוציא את הזין שלי דרך חור הבוקסר. הזין כבר עמד זקוף, מתרגש לקראת המאורע המיוחד. גם לדברים כאלה יש פעם ראשונה. במקרה הזה, זאת גם הייתה הפעם האחרונה.
"אוקיי מאמי, אני איתך" אמרתי. מתחיל לשפשף את איברי לאט, לא מתרגש.
"בייב, אני איתך, ואני לובשת.. הממ… קשה לי לחשוב על מה אני לובשת שאני ערומה עכשיו, רועיקי, תעזור לי." היא אמרה. "בזמן שאני אשחק עם עצמי קצת."
"את לובשת גופיה לבנה, עם גוזיה שחורה מתחת, שילוב קלאסי. טייץ שחור והדוק, שמבליט לך את הכוס כמו שצריך." אמרתי, שומע ברקע גניחות עמומות. המחשבה שלי עליה באותו לבוש עברה מהר מאוד למחשבה של שירן שוכבת על המיטה שלה, ערומה לגמרי מחזיקה פלאפון ביד אחת וביד השניה מעבירה את ידה לאט לאט על גופה, מלמעלה למטה, עוברת על שד ימין שלה, צובטת את פטמתה, לאחר מכן עוברת למרווח בין שדיה ולאט לאט מעבירה את ידה למטה ולמטה יותר, עוצרת לשניות מעטות בטבור. מכאן הדרך קצרה אל ערוותה, שם היא מתחילה לשחק לאט לאט באותו איזור, ומתחילה לקמר את גופה לאט לאט, מתחילה לגנוח גניחות קטנות ושקטות, וכל כך חמודות. קצב השפשוף שלי עלה פי כמה.
"רועיקי?" היא אמרה, כנראה שהפלגתי במחשבות יותר מדי.
"כן בייב" חזרתי לעצמי. "את באה אליי, אני רק עם הבוקסר השחור שאת אוהבת, ואני נשכב על המיטה ואת עולה עליי, עדיין עם הטייץ, מתיישבת על הזין שלי ומתחילה להתחכך בו לאט לאט, מגבירה את הקצב כל כמה שניות ומוסיפה תנועות סיבוביות פה ושם. הזקפה שלי חוגגת."
"בתיאור שלך או על אמת?" היא ציחקקה.
"בשניהם" השבתי. הצחקוק חזר לגניחות הקטנות.
"את עליי" אני ממשיך. "אני מוריד לך את הגופיה ואת נשארת רק עם הגזיה, משעינה את עצמך לאחור ונתמכת עם ידייך, מקרבת אליי את בטנך ומפשעתך, ויוצרת מגע קרוב יותר והדוק יותר עם הזין שלי. את מעלה את ערוותך למעלה ולמטה על הזין שלי, משפשפת אותו דרך מגע הבד." אח, הלוואי וזה היה אמיתי הרגע.
"כן, כן.." הגניחות החלו להתגבר.
"אני מתיישב ותופס אותך בישבן, עוזר לך להתחכך בי עוד כמה שניות ותופס את הטייץ הסורר, מקלף אותו ממך כדי לגלות את התמריץ האמיתי – את ללא תחתונים בכלל. ערומה לגמרי. אני מזכיר לך, את כרגע רק עם גזיה, והתחככת לי על הזין במשך כמה דקות קרובות, שנינו חרמנים מאוד מאוד מאוד…" אני אומר.
המענה היחידה שהיה היה עוד גניחות מצידה של שירן, היא עברה את שלב הדיבורים.
"אני משכיב אותך על המיטה." המשכתי, מפלס לי דרך בין רגלייך, ותוך כדי מנשק אותך בלהט. בשבילי מספיק רק לשלוף את הזין מהבוקסר ולחדור בלי שאלות מיותרות. אני עושה את מה שאני יודע הכי טוב, שירני."
הגניחות רק התחזקו, ואני בעצמי הרגשתי שאני קרוב לגמירה – כל הסיפור הזה גרם לי להגביר קצב בכמה מאות אחוזים והזין שלי עמד במלוא תפארתו, חייכתי לעצמי, זחוח מהסנאריו שמתרחש כרגע, שאמנם התחיל עם שירן, אבל למה שכרגע קורה אני אחראי. החיוך הזה גרם לי כמעט ולשכוח מכך שאני באמצע הצבא, באמצע בוטקה, באמצע התנחלות, באמצע שומקום, יושב באמצע הלילה ומאונן תוך כדי שאני בשיחת טלפון עם חברה שלי שלא ראיתי כמעט שבוע ושעד לפני שעה היינו בברוגז כי רבנו על מין אנאלי. כן.. מתעלם לגמרי מהבוטקה המסריח ומהמישהי הזאתי שעומדת בכניסה עם יד על הפה ומבט די נדהם.
רגע, מה?
"פאק!!!" צעקתי. מרים את מכנסיי כמה שיותר מהר. "שירני, נתפסתי, חייב לסיים." הטרן אוף הכי גדול שהיה אי פעם בהיסטוריה התרחש ברגעים אלו.
זאת הייתה ליבי. ליבי שהלכה רק לפני כמה דקות ומשום מה הייתה חייבת לחזור ולתפוס אותי ככה.
"ליבי.." התביישתי אפילו להגיד את שמה עם האירוע המוזר הזה. היא עדיין עמדה באותה פוזיציה. לאחר כמה שניות היא התעשתה. ופלטה "לילה טוב" והלכה. הנחתי שהיא לא תחזור הלילה, אם בכלל. לא ידעתי מה לעשות – מה יקרה איתה? האם היא תספר הלאה? מה אני יכול לקבל על זה? איך יקבלו את זה?
וכמה זמן היא עמדה שם? חשבתי כאשר קלטתי את הסיבה שגרמה לה לחזור – המגש, שנשאר על השולחן, מגש שגרם לשטות כזאת גדולה.
השאלות המשיכו להדהד במוחי במשמרת ואחריה, העדפתי לגשת ישר למיטה, נופל עליה ונותן לשינה לתת לי מנוחה מכל המחשבות האלו.
יום המחרת עבר כרגיל, ללא שום אירוע מיוחד. המגש המדובר נעלם לו מהשולחן. המחשבות ניקרו במוחי אבל למזלי ולצערי לא ראיתי את ליבי באותו היום.
40 ומשהו השעות מאז אותה תקרית עברו ללא משהו מיוחד. העדפתי להשתעמם בבוטקה, עם שירן דיברתי רק שיחות רגילות מהפחד שאתפס שוב, מיותר לציין שלא ניסיתי ליצור קשר עם תושבי המקום, מפחד שהשמועה על התקרית עשתה לה כנפיים והם כולם יודעים איזה סוטה נמצא להם שמה ושומר עליהם בלילות. למרות כל החששות, לא נראה כי היחס אליהם השתנה. עדיין אמרו לי שלום שראו אותי ושאלו פה ושם לשלומי. עדיין העדפתי שלא להאריך בשיחה. והנה יומיים אחרי הגיעה לה עוד משמרת לילה, שבה כבר התחלתי להרגע מכל המחשבות על האירוע המוזר.והנה הכף שתערבב את הכל מחדש נזרקת לתוך בליל המחשבות שהחל להתקרר.
השעה הייתה 22:15. כבר עברתי את החצי. חשבתי אולי להתקשר לשירן מוקדם יחסית ולהעביר איתה את הזמן עד סוף השמירה אבל ידעתי שאם נדבר כל כך הרבה זמן זה יגרר למקום הזה. השעמום התחיל לנגוס בי לאיטו. ואז, ראיתי אותה בדלת.
ליבי.
מה היא עושה פה? מה היא רוצה?
היא החזיקה בידה צלחת חד פעמית שעליה היו מונחים כריך שוקולד ותפוח. היא הגישה לי אותם בלי להגיד כלום. חשבתי שהיא תלך ישר אחרי, אבל היא פשוט נשארה והסתכלה עליי בזמן שלקחתי את הצלחת, בחנתי את מה שהיה עליה. הכריך נראה עשוי די מרושל והתפוח היה שלם. מוזר, עד עכשיו שהיו פירות במנה הלילית הם היו חתוכים. זה נראה כמו משהו שהוכן על ידי מישהו אחר.. לא על ידי אמא של ליבי כמו שהיא אמרה לי פעם.
רגע. יכול להיות שאני צודק? הבטתי על ליבי, דבר שגרם לה לדבר, סוף סוף.
"היי" היא אמרה. "אתה לא מתכוון לאכול?" היא נשמעה לחוצה קצת, מחכה שאני אאשר את הסיבה שהיא הגיעה לפה. הגבתי לה בביס מהכריך.
"תשמעי" התחלתי, עכשיו היה תורי להיות לחוץ. "לגבי שלשום, אני ממש מצטער". אמרתי. לא ידעתי איך לנסח את על מה בדיוק אני מתנצל.
"תראה" היא אמרה. "אף פעם לא ראיתי את זה" (דרך מעניינת לניסוח תשובה). "אבל אני מבינה שזה משהו ביניכם. אני מצטערת." היא אמרה שוב. "הנה, גם עכשיו לא הודעתי שאני נכנסת. לא הייתי מנומסת."
הסמקתי במקצת לגבי התשובה. היא תופסת אותי מאונן ועוד מנסה לקחת עליה את האשמה? לא יכולתי לעמוד במשהו כזה.
"ליבי." אמרתי בטון תקיף. "את לא אשמה בכלום. אני זה שהחליט לאונן בבוטקה פתוח לכל וזה שאת נכנסת לא גורם לי לצאת פחות אשם." אמרתי, לא שוקל את המילים אבל בהחלט דואג להדגיש לה כל חלק חשוב כדי להעביר את המסר. הבנתי והתביישתי בעצמי ולא רציתי לתת לה להרגיש אפילו חלק מאותה הרגשה. התחלתי להתבייש שוב כאשר קלטתי את השימוש במילים. לדבר עם בחורה דתיה על לאונן?
היא הנהנה בהסכמה. ניצחתי בזה. אבל איבדתי את זה מתי שהיא שוב פתחה את הפה.
"תגיד, מה שעשית אז.. אתה עושה את זה כל הזמן?" שמעתי נכון?
"אממ, ליבי" התחלתי לגמגם, מסתכל עליה, אבל היא המשיכה להסתכל עליי. היא באמת חיכתה לתשובה.
"זאת הייתה הפעם היחידה שעשיתי את זה פה. את מבינה.. חברה שלי" מה מבינה מה? איך היא תבין את זה? היא יודעת מה זה חברה בכלל? מה אנחנו עושים?
"רגע, חברה שלך? דיברנו עליה מקודם, לא?" היא צודקת.. השיחה הזאת התחילה מהעצה שלה. אבל לא, אני לא אציין את זה, זאת עדיין אשמתי שחשבתי שלהתחיל לאונן בבוטקה פתוח זה רעיון טוב.
"כן.. התקשרתי אליה אחרי שאמרת." הרעיון העלה בה חיוך מסויים. אווירה חדשה ומוכרת החלה להיות באוויר. מוכרת אך מעורבת עם תחושה מוזרה של "זה לא אמור להיות ככה בין 2 אנשים כאלה.".
"ואז?" היא שאלה. מה לעזאזל? לא היה לי כח לחשוב או לנסות להתנגד למשחק הפינג פונג המוזר הזה.
"ביקשתי סליחה וחזרנו לדבר. היא רצתה.. מייק אפ סקס. אבל דרך הטלפון". שוב. בחירת. מילים. בלי. לחשוב.
"סקס של.. השלמה?" לפחות את השפה הזאת היא יודעת. עכשיו לתרגם לשפה הקשה יותר.
"אממ, זה לרוב מה שאנחנו (אחלה הבדלה) עושים אחרי ריב, זה תמיד יותר כיף." השבתי
"באמת נשמע ככה" היא אמרה, מפתיעה אותי שוב. "אז בגלל זה עשית את זה?"
"כן" השבתי. "היא ביקשה במיוחד". טוב, מותר לי להאציל סמכויות קצת לשירן.
"טוב לדעת" היא חייכה שוב. "תודה על התשובות". היא אמרה, קלטתי אותה מגניבה מבט למטה. הייתכן? קלטתי עוד משהו, הייתה לי זקפה אימתנית שבצבצה לה. לא ידעתי מה יותר הזוי, היא מסתכלת לי על הזקפה בחטף או אני מקבל זקפה מלדבר על סקס טלפוני עם חברה שלי בשיחה עם בחורה דתיה. ליבי יצאה לה בינתיים, מנפנפת לי לשלום ומאחלת לי לילה טוב.
הייתי חרמן ברמות מטורפות למשך אותו הלילה וגם למחרת. לא חרמן מספיק כדי לעשות את הטעות של לאונן שוב, אבל מספיק כדי לספור את הדקות עד למתי שאני אוכל שוב. אה כן, לא הייתי מספיק חרמן ככה עד שמירת הלילה. הרמתי טלפון לשירן כבר ב21:45. מרוב החרמנות כבר הכנסתי יד למכנס בזמן שחיכיתי למענה. מזכירה קולית. גם הקול של המזכירה לא רע בכלל במצב כזה, אבל לא מה שציפיתי וגם קצר מדי. קיבלתי סמס חזרה שהיא כרגע רואה סרט עם שתי חברות שלה ושהוא רק התחיל. התבאסתי עוד יותר. מה עושים?
טוק טוק.
"כן?" אמרתי. מופתע למדי מהמחווה החדשה.
ליבי נכנסה לה בדלת,שיערה הפעם היה פזור, ולגופה היא לבשה חולצה ורודה עם שרוולים עד המרפק, ממשיכה עד למטה עם חצאית ג'ינס כהה ומדורגת, ולרגליה נעלה נעלי ספורט לבנות-ורודות. אני לבשתי מדים וזקפה רצחנית שכאילו ונשארה עומדת לה כבר מאתמול. לפחות הספקתי להוציא את היד מהמכנסיים.
"מה קורה?" היא אמרה בחיוך. נראה שכאילו מה שקרה כבר מאחוריה ודברים חזרו לתיקונם, עם טויסט קטן שעוד לא הצלחתי לעמוד על קנקנו.
"בסדר". אמרתי. "אצלך?"
"אצלי נחמד" היא השיבה. "הכל בסדר?" יכולתי להשבע שקלטתי עוד מבט על המפשעה שלי.
"כן. למה?" אמרתי.
"סתם" היא אמרה בתמימות. "מה שלום חברה שלך?" שאלה די נועזת אם תשאלו אותי.
"עסוקה כרגע לצערי.." אמרתי ובדחף בלתי נשלט העברתי מגע קצר בזין, מסיט את היד מהר כאשר קלטתי מה אני עושה. החרמנות מתחילה לעלות, וכל שניה גרמה לי פחות להיות אכפתי לגבי זה שאני חולק חדר עם דתיה. נראה שגם היא קצת שוכחת את זה.
"תכננתם שוב משהו?" היא חייכה. "מקווה שלא הפרעתי."
"דווקא לא" השבתי בחיוך ערמומי. "באת בדיוק בזמן". הבילד אפ כבר החל בלי שאף אחד מאיתנו ידע את זה.
"באמת?" היא אמרה בתהיה גדולה. "מה הזמן?" לא ידעתי מה לענות.
"התכוונתי להתקשר אליה". אמרתי. "אבל לא התכוונתי.. לעשות את זה שוב."
"כן? באמת?" היא אמרה. והפעם לא חשבתי, קלטתי שהיא מסתכלת לי על המפשעה, כאילו מנסה להוכיח לי שאני מחרטט ושכן התכוונתי לעשות את זה ושזה מסגיר את זה. החרמנות פנתה לצד לרגע – כעס התחיל לעלות בי. מי היא בכלל שתגיד לי מה התכוונתי להגיד לחברה שלי?
"את לא קצת חוצפנית?" הטון שלי עלה בכמה דציבלים טובים. "את יודעת על מה אני וחברה שלי הולכים לדבר?" השבתי בזעם.
אצלי הכעס עלה, אצלה הרגש. היא לפתע החלה… לבכות. דמעות החלו לזלוג על לחיה והיא ניסתה לנגב אותן עם יד ימין, לוקחת צעד לאחור. הדמעות החלו להתגבר כך שהיא הייתה צריכה גם את יד שמאל.
עכשיו שוב תורי במשחק השחמט המטורף הזה, ובניגוד למשחקי שחמט, שוב לא חשבתי. ראיתי בחורה בוכה, וישר עשיתי את האינסטיקט הבסיסי שלי – קמתי לחבק אותה, תופס בידי גליל נייר טואלט שהבאתי איתי מהתיק. שוכח רק דבר אחד – היא שומרת נגיעה. נזכר בזה מאוחר מדי.
חיבקתי אותה, אומר לה בקול רגוע – "אני מצטער. לא התכוונתי לצעוק. הכל בסדר. לא התכוונתי. אני מצטער, ליבי."
המשכתי לחבק אותה, אבל הסטתי את ראשי אחורה כדי להסתכל עליה. היא עשתה דבר דומה והרימה את ראשה לעברי. המשכנו להיות ככה, מחובקים, פניה הדומעות מביטות אליי. הסתכלתי לתוך עיניה החומות שנצצו להן. אהבתי את מה שאני רואה לכמה שניות עד ששנינו קלטנו – אנחנו לא אמורים לעשות את זה. ואז אני קלטתי, שאנחנו מתחבקים, ויש לי זקפה אימתנית ממקודם – והכי נורא – היא רק התחזקה מאז החיבוק. לפי השינוי בפניה נראה שהיא הבינה את זה גם והתחילה לקלוט מה בדיוק לוחץ לה על הבטן התחתונה.
הגלגל הגיע לסיבוב חדש – החרמנות עלתה בי שוב, ושוב, בלי לחשוב, ובלי בושה, שיחקתי אותה כאילו הכל כרגיל והמשכתי לחבק. היא לא.
"מה זה?" היא שאלה.
"אל תבכי." אמרתי, מנסה להרגיע.
"היא החלה להתרחק מהחיבוק ולשאול: "שכחת שאני שומרת נגיעה?" היא אמרה, עדיין במגע איתי. היא לא מיהרה לצאת מהחיבוק כמו שחשבתי שתעשה. מוזר.
"אני מצטער.." התחלתי שוב. "ראיתי שאת בוכה, זה אינסטיקט אצלי".
"הממ" היא אמרה בטון רגוע, נראה שהיא התחילה להבין. "אני יכולה לשאול שאלה?"
"כן, בטח". היא החלה לצאת מהחיבוק לגמרי, לוקחת צעד אחורה ומסתכלת עליי, בוחנת את גופי ונעצרת בנקודה מסויימת ומעניינת ביותר..
"הרגשתי משהו ש… חיבקת אותי". אפילו משהו כזה פשוט בשבילי כמו לחבק נשמע אצלה כאילו זאת מילה גסה. "לוחץ עליי."
"מה, איפה?" התממתי, או שאולי רציתי לשמוע אותה אומרת את זה?
"ל.. למטה.. בבטן." היא השלימה.
"אה, אממ" לא ידעתי מה אומרים על דבר כזה. סליחה?
"זה.. הזה שלך?" היא שאלה, מפתיעה אותי שוב. היא אכן ידעה שמשהו פה לא הגיוני, ואני מניח שהיא גם קולטת שהזקפה שלי עדיין ניצבת לה במלוא תפארתה, חזקה מתמיד אחרי כל מה שקרה הרגע, והיא לא מתכוונת לעצור כאן.
"כן, זה.. הזה שלי." יש הרבה כינויים לזה, אבל הפעם העדפתי להשתמש בשפה שלה.
"למה.. הוא ככה?" היא שאלה. "הוא.. תמיד ככה?" התמימות שלה הרגה אותי, אבל אצלי פעל משהו הפוך לחלוטין מאשר תמימות.
"ליבי" התחלתי. "זה לא ככה בדרך כלל". המשכתי. "הוא נהיה ככה רק מתי שאני מתרגש ושאני.. אממ.. חרמן". כדור השלג החל להתגלגל לו.
"שמעתי את המילה הזאת פעם" היא אמרה. חברות שלי פעם צחקו מהמילה ואמרו שהן שמעו משהו כזה פעם מאיזה מישהו שהלך ברחוב עם חבר שלו.. באחד הטיולים שהיינו." היא חייכה. "אבל אף פעם לא הבנתי מה זה אומר, ולא רציתי לשאול".
"יש דברים שבסופו של דבר מקבלים את התשובה אליהם, בין אם רוצים ובין אם לא". השבתי. התעליתי על עצמי עם המשפט הזה. והתחלתי לרכב עליו.
"יש עוד דברים שאת רוצה לדעת?" שאלתי בטון בטוח ובוטח, הבטתי בה, מראה לה שאם היא רוצה לשאול משהו, שתשאל. אם היא לא בטוחה, שתגיד את זה ואני אעשה כל מה שאני יכול כדי להסיר ממנה את התחושה הזאת. תחושה נפלאה שרוב בני האדם אולי יחוו פעמים בודדות בחייהם, אם בכלל. דברים רבים גורמים לבני אדם לקבל בטחון, טיפשות, חוכמה, לחץ חברתי, לא חסר. אצלי זאת הייתה החרמנות.
ליבי היססה לרגע. הייתה לה שאלה, אבל שאלה לא קלה. היא עשתה חושבין אם באמת כדאי לשאול אותה. ובסופו של דבר היא החליטה שכן.
"איך.. הוא נראה?" הייתי אמור להיות מופתע אבל לא הייתי, הרגשתי תחושה של זחיחות, לא הופתעתי כי זאת המטרה שאליה רציתי להגיע, השכל שלי אכן נמצא בתחתונים כרגע.
"ליבי" אמרתי שוב בטון בטוח, שהוא היחיד שאולי יגרום לקטע המטורף הזה לעבוד. "הדרך הכי טובה לענות על כך תהיה.. שתראי בעצמך."
"אתה רציני?" היא אמרה, מרימה גבה.
"רק אם את רוצה" אמרתי, מתיישב לי על הכיסא, מפסק את רגליי, מניח את שתי ידיי על ירכיי, מסתכל לעברה וחיוך ערמומי על שפתיי.
"אני.. לא יודעת". היא אמרה.
"תראי, ליבי" השבתי. "שאלת שאלה, אני אשמח לענות עליה" המשכתי, מצביע עם כף ידי הימנית על הזקפה הבולטת דרך מכנסיי. "לדעתי, הדרך הכי טובה לענות על שאלתך היא להראות לך אותו. האם את מעוניינת שאני אענה על שאלתך?"
היא המשיכה להסתכל בפניי לעוד מספר שניות. קלטתי אותה מפזילה מבט אל עבר מפשעתי. זה רק ניסיון שלה לראות אם אני רציני ולא להראות מה היא באמת חושבת. המשכתי להסתכל עליה ברוגע, מחכה לתשובתה, גם אם היא תיקח כמה שנים טובות.
בסופו של דבר היא נשברה.
"אם אני אומרת מספיק, אתה מחזיר אותו פנימה!" היא אמרה. הנהנתי בהסכמה.
זה התחיל, ולא הייתה דרך חזרה.
התחלתי לכפתר את מכנסיי, מוריד כפתור אחר כפתור באיטיות. פתחתי את החנות, נתתי לה כמה שניות לקלוט שיש בוקסר מתחת, ולתת לה לראות חלק קטן מהזין שלי דרך חור הבוקסר. כחלק מההדרגתיות, החלטתי לפתוח קודם את חור הבוקסר. פתחתי את הכפתור, משחרר את הזין לחופשי. השעה היא בערך עשר בלילה, ואני כרגע יושב בבוטקה, מראה את הזין שלי לבחורה דתיה שפחות או יותר בגילי, והיא סוג של ביקשה את זה.
ליבי החלה לבכות שוב.
מה?
התחלתי לקום, שוב, מתוך אינסטינקט. היא קלטה את זה, אותי עומד ככה, עם הזין בחוץ ומנסה לגשת אליה שוב. היא הרחיקה אותי עם ידה, מסמנת לי להתיישב.
"הכל בסדר?" שאלתי.
"כן, כן, אני.. בסדר". היא אמרה, מסיימת להתייפח. היא התחילה להרגע והדמעות נפסקו תוך מספר שניות. "פשוט, אף פעם לא חשבתי שזה נראה –ככה-". היא אמרה.
היא ניגבה את הדמעות שנשארו בזוית עיניה, וכנראה שהיא לא עשתה זאת סתם. היא בהתה כמה רגעים טובים בזין שלי. לאט לאט היא החלה להתקרב, לא מורידה את מבטה.
"יש עוד חלק שלא ראית" שברתי לה את הטראנס. קמתי במקצת מכסאי כדי להוריד את המכנס והבוקסר שלי, חושף את הזין במלוא תפארתו. מתיישב שוב כשהמכנסיים מורדים עד ברכיי.
"מה דעתך?" שאלה סתמית למדי.
"אני.. לא יודעת" היא אמרה. "אני באמת לא יודעת."
"יש לך עוד שאלה?" כן, כאילו היא יכולה לחשוב על משהו אחר עכשיו.
"אממ.. איך.. זה.. פועל?" היא שאלה, שוב הטון התמים התנגן באוזניי. "זה.. כאילו.. עם ה.. זה שלי?"
"יש לך עוד זמן עד אז" השבתי. המצפון שלי כנראה יותר חזק מהחרמנות. "אבל כן, בעקרון זה שלי.. והזה שלך.. הולכים ביחד בסופו של דבר".
"אבל מה שעשית.. עם חברה שלך.. לא היה.. עם הזה שלה.." היא התקילה.
"נכון." השבתי. "זה משהו אחר, זה נקרא.. לאונן." אמרתי. "זה משהו שאנחנו עושים בדרך כלל שאין אפשרות אחרת ואנחנו.. חרמנים" אמרתי, אכן הייתי חרמן ונראה שלא הייתה אפשרות אחרת. הנחתי את יד ימין על הזין שלי, מתחיל לשחק בו קצת וללטף אותו, הכל אל מול עיניה של ליבי שעדיין בהתה בו בפליאה.
"מה אתה עושה?" היא אמרה, מגיבה לשינוי שחל הרגע מולה.
"אני חרמן, ליבי" אמרתי. "זה מפריע לך?"
היא לא ענתה.
החלטתי לקחת את זה הלאה.
"את מסתכלת עליו הרבה. את אולי רוצה לראות.. מקרוב?" אמרתי, מזמין אותה. זה היה אחד הרגעים המותחים והמחרמנים שהיו לי אי פעם. סיכון כל כך גדול מול רווח.. לא ידוע, אבל עם תחושה שהוא יהיה גדול, בלי לדעת מה לעזאזל הוא יהיה, ואם הוא באמת שווה את זה.
עיניה של ליבי התרחבו. מנסה לקלוט יותר מהמחזה שמתרחש מול עיניה בלי שום תסריט, היא בהתה, נעצה מבט קדימה, אל מה שנמצא מולה. שפתיה רחוקות מרחק קצר אחת מהשנייה, יוצרות מבט נדהם. הבהייה הפכה לריצוד של אישוניה, חושבת על מה לעשות, מה להגיד, איך לפעול, במה לבחור. כל כך הרבה דברים בזמן כל כך קצר
וכמו שזה התחיל ככה זה המשיך. האומץ בא לו, עם פוש אדיר של הסקרנות ואולי גם החרמנות. ליבי התקרבה עוד קצת, ואז, הכניעה המוחלטת. היא ירדה על ברכיה, צופה מקרוב בהשתאות בזין שלי, ליבי, פאקינג ליבי שאני מכיר בערך שבועיים ורק באה להביא לי אוכל במשמרות הלילה, עכשיו יושבת על ברכיה במרחק כמה עשרות סנטימטרים מהזין שלי, שעד היום רק שירן ראתה. אותה שירן.. שלא יודעת את זה. השכל החל לאותת, אבל הזין רק התקשה עוד יותר, שכבר חשבתי שאי אפשר. לוקח איתו את טיפות הדם האחרונות שזרמו אל מוחי באותה שעה ארוכה.
איבר אחר זז לו לעברה. זאת הייתה יד ימין שלי, לא יכולתי לחכות כבר.
הושטתי את ידי, נוגע בכתפה ומזיז אותה למטה, היא קלטה את הרמז והחזיקה את ידי בידה. המשכתי ללטף קצת את פנים כף ידה, מנסה לתת לה תחושת בטחון. לאט לאט התחלתי לקרב את היד אל הזין שלי, מקווה שהיא סומכת על חוש הכיוון שלי. לאחר שניות שנראו כמו נצח, הצלחתי במשימה שלי. ידה של ליבי הייתה על ראש הזין שלי, נוגעת בו בקושי אבל נוגעת. מכאן, אין דרך חזרה. הסרתי את ידי, נותן לה להבין את מה שהיא עשתה כרגע, ביודעין או שלא ביודעין.
המבט המופתע חזר, קצת שונה, נוספו לו אלמנטים של בעתה, של הבנה של מה כרגע קרה ושאת הגלגל אי אפשר להחזיר. אחרי כמה שניות של הבנה, היא הבינה משהו אחר – את הגלגל אי אפשר להחזיר, אבל אפשר לסובב אותו קדימה.
היא החלה להעביר את אצבעותיה מראש האיבר עד לאשכיי, מלטפת אותו ליטוף קל וכה נעים. היא בחנה אותו, מנסה להבין את המרקם והתחושה שלו. גנחתי קלות, בספק שזה הפריע לה בתהליך המחקר שאותו החלה. עוד ליטוף, עם קצת יותר לחץ. לאחר מכן היא תפסה בקצות אצבעותיה את ראש האיבר, מעבירה אגודל הלוך ושוב על הוריד הקדמי, מנסה להבין את טיבו. עשיתי הרבה יותר מזה עם שירן, אבל הרגשתי בעננים. אנשים אוהבים לשבור שגרה, אני שברתי אותה עם פטיש 10 קילו.
הליטופים התגברו ואף נהפכו לתנועות סיבוביות של אגודלה, היא רק הבינה שאני נהנה מזה. היא גם מצאה סוג של הנאה בדבר, לא יודע אם יותר מהדברים שהיא מגלה או מהעובדה שאני נהנה מכל מה שהיא עושה – לא טרחתי לחשוב יותר מדי על העניין. היא הפסיקה, הייתי חייב להמשיך, אז עשיתי את מה שאני יודע כבר כמה שנים טובות, והמשכתי את העבודה שלה, עושה זאת יותר טוב. המבט שלה השתנה למבט תוהה.
"מה.. שעשיתי.. לא היה טוב?" היא שאלה, בטון קצת עצוב.
"אה לא, מה פתאום" השבתי. "אבל אני לא אגמור ככה" כל המשפט הזה היה תוך כדי שאני משפשף את הזין שלי מול הפנים שלה, מאוד רומנטי, אני יודע.
היא נשענה קצת לאחור, נותנת לי את המושכות ורק רוצה להתבונן ב"מה זה לגמור", כל הסנאריו הזה גרם לי, כמו שאתם מנחשים, להגיע לשמה מאוד מהר. תוך בערך 2-3 דקות, כבר התחלתי לגמור, כמה מטחים טובים יצאו להם, מבשרים את אחת האורגזמות החזקות שהיו לי אי פעם. בניגוד לסיפורי פורנו אחרים, שום דבר עף על ליבי, לצערי. היא עדיין הושפעה רבות מהמראה, ופשוט המשיכה להסתכל. עדיין החזקתי אותו, מוריד את היד שלי כך שהאיבר פנה אליה. לצערי הרב הטקטיקה הנ"ל לא עבדה.
כעבור כשתי דקות ליבי כבר נעמדה, הסתכלה עליי בחיוך רציני שכזה, ואיחלה לי לילה טוב, משאירה אותי יושב ככה לעוד כמה רגעים עד שקלטתי שאחרי כל מה שהיה יש עוד דברים לעשות חוץ מזה, כמו לנקות את כל הבלאגן לפני שהחייל יתהה למה העמדה מריחה כמו שפיך.
לא יאומן, המשמרת הזאת, מה שקרה הרגע.. היה פשוט סימפוניה של כמעט כל הדברים שמפריעים לשכל לפעול כמו שצריך – רגש, כעס, חרמנות ומה לא. הכל התערבל לו לבלילה של חויה מסתורית שמתרחשת רק פעם בכמה מיליוני מפגשים שכאלה. מדברים מטורפים יוצאים רק, דברים מטורפים, אם כי מהנים לפעמים.
אחרי לילה כזה, למי אכפת משאר היום? מיותר לציין שכל מה שקרה רץ אצלי בראש יותר פעמים משידורים חוזרים של סרטים בהוט. ביום, מפנטז על מה שקרה, בלילה, מחכה שזה יקרה.
האירוע היחיד שראוי לציון הוא שכאשר הגעתי לעמדה בלילה שמתי לב לאור דולק בקראוון של ליבי. מוזר, לא ראיתי את זה קורה כבר זמן מה. לאחר חצי שעה, ראיתי את הדלת נפתחת, מופתע שליבי הקדימה היום. האם זה בגלל מה שקרה? דמות שונה התקרבה אל עבר הבוטקה ולאחר כמה מטרים התברר לי שזאת לא ליבי – אורח אחר מאותו בית בא לבקר, אבא שלה? תזמון מעולה.
"אהלן!" הוא קרא בקול, מחייך לקראתי, חיוך חם ואוהב. "לא יכולתי שלא לחזור לאפטר מהמילואים ולא להגיד שלום לאחד החיילים הכי תותחים באיזור" הוא אמר, חייכתי בהסמקה קלה, לא בטוח אם זה בגלל המחמאה או בגלל אירועי אתמול.
"מה שלומך?" שאלתי בנימוס, לא לבבי כמוהו. לא היה לי לב.
"מעולה, מעולה." קצת טוחנים אותנו שמה אבל אנחנו כבר ילדים גדולים ומנוסים, מה, נבכה עכשיו? בכינו מספיק שרק התגייסנו." הוא צחק לו, צחקתי בנימוס ביחד איתו. "מה איתך?"
"הרבה משמרות לילה" השבתי. "יותר מהרגיל"
"כן, אשתי סיפרה לי שהיא שלחה את הבת הגדולה להביא לך אוכל לפעמים. היא סיפרה גם שאתה אוכל די מהר ומזכיר לה את אחיה הקטן ככה".
"באמת?" אמרתי בפליאה. (ככה את מציגה אותי לאבא שלך? האגו שלי נפגע מסיבה לא הגיונית, אבל ממתי הוא נפגע מסיבה הגיונית?)
המשכנו לדבר עוד כמה דקות, הוא סיפר בעיקר חויות מהמילואים ועל זה שלמרות שלא באמת עשו משהו חשוב לשמור על כושר מפעם לפעם ושגם טוב לראות את כל החברים. כעבור בערך 20 דקות הוא כבר הלך, השקפתי עליו דרך החלון, נכנס לביתו וסוגר את הדלת אחריו. מחכה שהדלת תפתח שוב ודרכה תצא ליבי, בדרך אליי.
והיא אכן באה, גם היום. מחזיקה בידה עוד מנה שהוכנה על ידי העלמה ה"מסתורית" שהיא בהחלט לא אמא של ליבי. הצלחת הונחה לה על השולחן, והפעם ליבי יזמה את ה"מה שלומך".
"אצלי בסדר, איתך?" השבתי, לוקח את הכריך ומתחיל לאכול.
"אצלי מעולה" היא אמרה.
עברו כמה רגעים ועדיין לא דיברנו, היא עמדה, נשענת בידה על השולחן. מסתכלת עליי. הבנתי את הרמז עוד לפני שהיא נכנסה, אבל שיחקתי אותה לא מבין, אוכל את הכריך. היא המשיכה להביט, ואני בתגובה, הגברתי את קצב האכילה. יש גבול למשחקים שמדובר במצב כזה נדיר וכזה… מרגש. התחלתי לשחרר את החגורה, דבר שגרם לה להפסיק להשען ולעמוד רגיל. ההשערה שלי הייתה נכונה. Once you go Roey, you can't unsee
הוצאתי אותו לרווחה, ולרווחתי לא היינו צריכים לחכות כל כך הרבה, ליבי ויתרה על הממלכתיות ופשוט ירדה על ברכיה שוב, והחלה שוב לבחון את האיבר, בשונה מאתמול, האגודל שלה גם לקח חלק והיא יותר הקיפה אותו, כאילו היא בודקת ששום דבר לא השתנה מאתמול.
ועכשיו השוני מאתמול התחיל אצלה, היא לפתע החלה לאחוז את האיבר שלי ביד ימין שלה, האסרטיביות הפתיעה אותי. היא למדה איך עושים את זה ורצתה לנסות גם.
הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עליי והנהנה קלות. ידה התחילה לרדת למעלה ולמטה במורד הזין שלי, אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע אם הייתי מאמין שיקרה דבר כזה, הייתי צוחק לכם בפנים. אבל הנה, ליבי לקחה את המושכות ועכשיו עושה לי ביד באמצע הבוטקה, באמצע הלילה. הקצב התחיל להתגבר, וההנאה התחילה להצטבר. אבל פתאום, הפסקה.
"התעייפה לי היד". אמרה. התבאסתי טילים, אבל לא יכולתי להכריח אותה שהיא אמרה את זה בטון כה תמים וכה מתוק. לקחתי את המושכות, עשית מספיק להיום, הכל בסדר. אבל האם אני יכול..?
הושטתי יד לעבר הכתף שלה שוב, אבל הפעם לא הלכתי על היד, התחלתי להעביר את ידי אל עבר החזה שלה, מנסה לבדוק אם לפחות בזה אני יכול להעזר.
היד הוסטה במהירות "לא" היא אמרה. הבנתי. גם במצבים הזויים שכאלה עדיין צריך גבולות כלשהם וטוב שהיא אמרה את זה, הייתי צריך את זה.
המשכתי לאונן, גם בלי חוש המישוש היה לי מספיק חומר לעבוד איתו. שוב, גמרתי בתוך דקות ספורות, הפעם ליבי כבר הייתה יותר רגועה כאשר היא הסתכלה. היא אפילו לקחה את אצבעה, מניחה אותה על החור ומחזירה, יוצרת שובל דק של זרע אחריה, אך במהרה הורסת אותו ומנקה את ידה.
"ביי, לילה טוב!" היא אמרה בחיוך תוך כמה שניות שבהן הספיקה לקום ולהסתובב לכיוון היציאה.
המשמרת הבאה באה לה שוב, הספקתי לראות את אבא של ליבי שבדיוק התארגן לחזרה לבסיס והוא מסר לי שיחזור בסוף החודשושאני אשמור לו על האישה והילדים. הנהנתי בהסכמה. מעניין איך הוא מגדיר את מה שאני עושה עם הבת שלו.
ובנוגע לבת שלו, לא בזבזנו זמן. הפעם היה רק תפוח, לא טרחתי לאכול אותו אפילו. רק שמחתי לראות שליבי החזיקה יותר זמן וגם כאשר התעייפה, היא יזמה ופשוט החליפה ליד השניה, בסופו של דבר היא הבינה שטובים השניים מן האחד והשתמשה בשתי ידיה כדי להסב לי עונג. גמרתי תוך פחות מדקה אחרי שהשתמשה באותה הטכניקה, ידיה לופתות את הזין שלי ומשתלבות האחת בשניה, עולות למעלה ולמטה על פני האיבר. הפעם ידיה לא התחמקו והיו מכוסות בזרע. מראה מלבב לכל הדעות. היא הרשתה לעצמה לנסות ולטעום את הזרע, אבל בסופו של דבר טעמה אולי טיפה קטנה ולא מספקת משום שכנראה החליטה שהרעיון עוד מוקדם בשבילה.
העניין חזר גם ביום המחרת, ושוב גמרתי לי בשמחה. הקצב השתפר לו מיום ליום וגם הסיבולת שלה. הפעם גם לא היה אוכל בכלל, אולי היא החליטה לחסוך אנרגיה ובמקום להכין לי אוכל פשוט לעזור לי בדרכים אחרות.. מה שהפתיע אותי היה שכל פעם גמרתי כמו בלילה הראשון פחות או יותר, לא התרגלתי לעניין, רק התלהבתי כל פעם מחדש מהמצב, דבר שחירמן אותי ברמות שלא יאומנו.
ביום החמישי כבר הרשיתי לעצמי לנסות שוב, הנחתי שהפתיחות שהגענו אליה שבה היא כבר לוקחת את המושכות ואף הורידה את החגורה בעצמה נותנת לי סוג של אור ירוק. הגשתי שוב יד אל עבר חזה, הפעם הידיים שלה התרכזו בלהמשיך לאונן לי במקום להרחיק את ידיי משדיה. התחלתי ללטף את האיזור, אוחז קלות מפעם לפעם. גם במעבר אליה השתדלתי שהעניין יהיה קל בשבילה ובהדרגתיות. החזה היה די גדול, הימרתי שבסביבות מידת C גבוהה. היה קצת מוזר להרגיש את החזה דרך כל השכבות,דבר שגרם לי לחזור אחורה בזמן ולהרגיש כאילו אני מתמזמז עם מישהי בחטיבה, שעוד לא הגענו לרמה של מתחת לבגדים. אבל היי, זה היה חלק מהריגוש. המשכתי לשחק בחזה עוד כמה דקות, בזמן שהגעתי לגמירה המיוחלת מול שתי ידיה העומלות של ליבי, ששוב נתנו כיסוי מלא מבסיס הזין עד סופו תוך מתן סגירה מלאה של האיבר בין ידיה.
השמירה החמישית הייתה האחרונה לפני הסופש שלי, שבו הגעתי הביתה. שירן חיכתה לי, ידיה קמוצות לאגרופים שנשענו על שני צידי מותניה.
"תראו מי לא מתקשר?" אמרה, במבט זועף מצחקק שכזה, מבט שמיוחד רק לה.
"מאמי, את יודעת טוב מאוד למה" נתתי בה מבט של קפטן אובוויוס. את יודעת טוב מאוד שאחרי מה שקרה שמה אני מפחד אפילו לסמס לך. אני צריך לקבל תוספת סיכון על הדבר הזה…" השבתי בחיוך
"אם לא היית מסמס אז גם כשהיית מגיע הביתה היית צריך תוספת סיכון, אדון רועי היקר!" למען ההגינות, עם כמות הסמסים המעפנה שהייתי שולח לה (ובעיקר ביום) היא באמת הייתה צריכה כבר להרוג אותי על המקום, או לפחות לחשוד שמשהו לא בסדר.
טוב, בוא, היא הובילה אותי לחדרי, פרקתי את התיקים על הרצפה ליד המיטה, שירן דחפה אותי עליה, נשענת עליי ומתחילה להזיז את אגנה על הזין שלי, כמו חיה מיוחמת שרק מחפשת כמה שיותר נקודות להתחכך בהן כדי להרגיע ולו בקצת את החרמנות. היא הזיזה את עצמה קצת אחורה, מתחילה להסיר את החגורה שלי ולפתוח את מכנסיי. לקחתי את שתי ידיה והדרכתי אותן אל עבר הזין שלי, רומז לה במה אני מעוניין. היא הבינה את המסר מאוד ותוך מספר שניות כבר החלה לאונן לי במרץ, מגוונת מפעם לפעם עם ליקוק לאורך הבסיס או נשיקה על ראש האיבר. לקח קצת זמן, אבל אכן גמרתי. שירן ניסתה לקלוט כמה מהזרע בפיה, אבל חלק דלף לו, היא מיהרה לנקות את האיבר ברעבתנות. משאירה אותו רטוב ובוהק.
"שירן.." אמרתי, בטון עייף.
"מה מאמי?" היא אמרה, מנסה להבין מה אני פתאום מתחיל לדבר באמצע ובאיזה טון. זה המגרש שלה, לא?
"אני נורא עייף, אמרתי, מכניס את האיבר למכנס ומתחיל לכפתר אותו. הרמתי את עצמי, עובר לכרית. זה באמת.. הספיק לי. רק הנדג'וב פשוט. הנדג'וב פשוט מליבי… אממ שירן.
"מאמי, הכל בסדר??" היא התחפרה לידי, מנסה להבין מה היא עשתה לא טוב.
"הכל בסדר מאמי" אמרתי. "את לא מבינה איך טחנו אותנו בלילה, אני ממש עייף" השבתי. לא באמת נטחנתי מאמי, סתם סוג של בגדתי בך עם מתנחלת בשבוע האחרון. את תביני שאני אתוודה לך, נכון?
התעוררתי לי מאוחר יותר, עוד לא קולט מה השעה, אבל מרגיש תחושה נעימה מאוד בחלק התחתון שלי. התמקדתי, תחושה מאוד נעימה במפשעה שלי. קלטתי לי ידיים עובדות קשה ותחושות רטיבות הקיפו את לשוני מפעם לפעם.
ליבי? חשבתי לעצמי. הראש שהורם לעברי התברר כשירן. פאק. אני חייב להפסיק עם זה. המשכתי להראות כמה שיותר עייף ונתתי לה לעבוד, כאשר גמרתי העייפות התחזקה והרשיתי לעצמי להמשיך לישון, אפילו לא טורח לכסות את הזין. הנחתי שאמא לא תכנס בשעות הקרובות לחדר גם ככה ושלשירן זה אפילו עוזר.
שקמתי שוב שירן כבר נעלמה, הסתכלתי מהחלון, ערב כבר ירד לו על העיר. החלפתי לבגדים נורמלים, וכשיצאתי אמא אמרה ששירן עזבה לפני שעה בערך, אמרה שיש ארוחה אצל קרובי משפחה שלה בצפון. באסה. אכלתי לי מארוחת הערב ולאחר שעה בערך כבר פרשתי מהסלון למיטה, ממשיך לישון. בערב, כמה חברים הציעו שנצא לפאב. שירן לא ענתה לי לפלאפון, ולאחר מכן הסבירה בסמס ששכחה אותו אצל חברה שלה והתעצלה לקחת. או וול. השבוע אני אפצה על זה. חבל שלא עם שירן.
=============
לפרק הבא