הטלפון מצלצל ואביתר לוקח אותו ומביט בשם המהבהב על המסך: קובי בן–סימון. כוס אמק ערס חרא זין כלב אוכל בתחת זין חרא. זין.
הטלפון ממשיך לצלצל ואביתר חושק את לסתותיו, עונה ואומר:
״לא.״
״הי אביתר, מה…״ מתחיל מפקדו לומר אבל אביתר קוטע אותו ואומר שוב:
״לא.״
״מה לא?״ שואל קובי בצדו השני של הקו.
״לא רוצה. הדבר הזה שהתקשרת לבקש ממני, התשובה היא לא. לא רוצה. לא מוכן. לא מסכים. לא יכול. לא, לא, לא ולא.״
״אשתו של קמינסקי ילדה אתמול בלילה ואני צריך אותך בתערוכה.״
״לא. יש לי תכניות. עשיתי את הפסח הראשון ואת הפסח השני ואני לא עושה גם את יום העצמאות. לא.״
קובי נאנח.
״אביתר, אני צריך אותך שם. המשטרה צריכה אותך שם. המפגשים האלה הם הזדמנות מעולה בשביל משטרת ישראל להראות לציבור פן אחר, לא רק החרא שהתקשורת מאכילה אותם.״
״נוגע לי ללב. לא.״
״תקשיב, אביתר. אולי שכחת שזה משטרה כאן, לא לונה פארק.״ משנה קובי גישה. ״ובמשטרה יש היררכיה וכשאני מבקש ממך משהו, גם אם אני אומר 'בבקשה', זאת בעצם פקודה ואני לא ממש שואל אותך.״
אביתר לא מתרשם. הוא יודע שקובי לא יתלונן עליו בגלל שהוא לא הסכים ללכת לאיזו תצוגה מפגרת. המשטרה במצוקת כח אדם כבר שנים והוא שוטר יותר מדי טוב מכדי שמישהו יציק לו על דבר כזה.
״אז תתלונן עלי, אוקיי? ולמה אני בכלל?״
״אני צריך מישהו עם רישיון לפולאריס ולך יש רישיון.״
״הרישיון המזדיין לפולאריס המזדיין. ידעתי שזאת הייתה טעות להוציא עליו רישיון. ידעתי. אבל התשובה היא עדיין לא.״
קובי נאנח.
״תשמע. אני מבקש ממך. אתה יודע מה? אני אבקש שיכניסו אותך לקורס צלפים הקרוב, אוקיי? אפללו חייב לי.״
״באמת?״ שואל אביתר, מקלל את עצמו על המהירות בה שאל את השאלה. קובי המניאק בטח ידע מראש שככה זה יגמר. הוא יודע כמה אביתר חם על הקורס צלפים הזה. בטח כל השיחה בהתחלה נועדה לבלבל אותו לפני ההצעה הזאת.
״כן.״ אומר קובי, בקושי מצליח להסתיר את הניצחון בקולו. ״אני אדבר עם אפללו ואני ידאג שיכניסו אותך למחזור הבא.״
״כוס אמק.״ נכנע אביתר. ״כוס אמ–אמק.״
״חג שמח.״
"כוס אמק.”
***
אביתר נאנח ומביט באזור התצוגה. על בערך קילומטר רבוע פרוסים אוהלים וכלי רכב של צה״ל, מד״א, משטרת ישראל ומכבי האש ובינהם משוטטים אלפי מבקרים, עוברים ממתקן למתקן, נוגעים בכל מה שעליו כתוב ״לא לגעת״, טוחנים צמר גפן מתוק ומתווכחים מה לראות עכשיו. נראה שמארגני התצוגה אירגנו את האזורים לפי "וואו, מגניב", דרך "נו, שוין" ובסוף, בקצה המזרחי של השטח, שמו את משטרת ישראל ואת מד"א. רק חסר שלמס הכנסה יהיה כאן דוכן. החבלנים הבני זונות התברגו בצד המעניין, ליד המרכבות, הדי–ניינים, הכבאית עם המנוף הענק שלה ויחידת הכלבנים. בצד הזה של המתחם, התפקיד של אביתר זה להסתובב עם הפולאריס ולענות קצת לשאלות עליו. קובי ניסה להגיד משהו בסגנון של ״אם בא לך לתת סיבוב לאיזה ילד…״ אבל אביתר קטע אותו ואמר שאין מצב שהוא לוקח מישהו לסיבוב וקובי הבין שהוא צריך להסתפק במה שיש לו, אז הוא ויתר.
מזג האוויר נוח עכשיו אבל זה לא גורם לאביתר להרגיש טוב יותר. להפך. בוא חושב על מסיבת הבריכה שהוזמן אליה ולבו נחמץ. מסיבת הבריכה הראשונה של העונה בבריכה הפרטית של ההורים של אסף, חבר שלו, עם טונות של סטודנטיות בבגדי ים קטנטנים, בשר על המנגל ואלכוהול איכותי כמו שאסף אוהב. אף אחת לא נשארת אדישה כשהוא מוריד את החולצה וגם אלה משחקות אותה קשות להשגה בהתחלה נמסות כשהוא מתחיל עם השילוב הקטלני של הומור שחור וסיפורים אמתיים מהעבודה בשטח. לא בדיוק סוג הסיפורים שהחברים שלהן הסטודנטים או הרואי חשבון או ההייטקיסטים יכולים להתחרות בו: מעצרים, סוחרי סמים, מאפיונרים והרבה מכות. וככה הוא עובר בבריכה, בוחר את הבחורה הכי כוסית בבגד ים ומתחיל לעבוד עליה. בסוף כולן פותחות רגליים. יש כאלה שקצת יותר מהר והוא מצליח לתקתק אותן באחד החדרים בבית ולפעמים אפילו לחזור לבריכה ויש כאלה שרוצות דייט אחרי המסיבה ממש אבל בסוף כולן ימצאו את עצמן על הגב עם רגליים פתוחות ועוד יהיו בטוחות שעשו עסקה מצוינת. לפני שנתיים הוא אפילו הצליח לשכנע שתי בחורות להיכנס איתו למיטה ביחד וזיין אותן זו לצד זו כמו קינג.
אבל איפה הבריכה ואיפה המסיבה ואיפה הוא.
מרחוק הכרוז מכריז על עוד תצוגת תכלית של יחידת הכלבנים של צה"ל ומעט המבקרים שעוד נותרו באוהל המשטרה עוזבים אותו ואביתר נשאר עם השוטר הזקן שאחראי על האוהל, אלברט משהו. נראה שאלברט הזה שונא אותו מהשנייה שהגיע. לא נורא, גם לו לאביתר ממש בא לדבר איתו.
אחרי רבע שעה או משהו כזה אנשים שוב חוזרים להגיע הצד שלהם של המתחם ושני ילדים מתקרבים אל הטרקטורון.
"אפשר סיבוב?” שואל את אביתר ילד גבוה עם רווח בן השיניים.
"לא.” מפטיר אביתר.
הילדים הולכים ומשפחה מדשדשת אל האוהל, הילדים אוחזים בלונים משועממים של מיקי מאוס ודולפין. אבא, שלושה בנים ואמא. האבא הוא שמנמוך ישראלי טיפוסי עם סנדלים צבעוניים וחולצת טי צהובה עם כיתוב שלא קשור לכלום, כאילו בחר מישהו לייצג את האזרח הישראלי לכבוד יום העצמאות. אביתר מעריך את הילדים בגילאי שמונה, עשר ושתיים עשרה בערך וכולם נראים מבואסים ומשועממים כמעט כמוהו. כשהוא רואה את האמא השעמום שלו פג.
היא נראית כמי שמתקרבת לארבעים אך יש עוד זמן עד שתגיע לשם. שיערה מחומצן בטוב טעם, מגיע עד כתפיה בערך. היא לובשת שמלה שקופה למחצה בצבע בז' ולרגליה היא נועלת משהו מוזר שנראה כמו סנדלים שרוצים להיות מגפיים או להיפך. היא בטח חושבת שיש לה כמה קילוגרמים להוריד אבל אביתר אוהב גם כאלו: טיפונת בטן, קצת תחת וקצת ציצי. או במקרה שלה, הרבה ציצי.
"נו, אז אתה זה שכותב או זה שקורא?” שואל האבא ומגחך, מביט בבנו, מקווה שזה הבין את הבדיחה.
אביתר מרגיש כאילו הזין הקטן הזה נתן לו סטירה. אין בדיחה ששוטרים יותר שונאים מהבדיחה התפלה הזאת. האישה נראית במבוכה מהבדיחה האידיוטית של בעלה. יש לה עיניים גדולות ושחורות, מבחין אביתר. ויפות.
"יש לי תואר בקרימינולוגיה.” הוא עונה בקור לדביל.
"טוב, אל תילחץ.” מגחך הגבר. “זאת רק בדיחה, גבר.”
"לפחות אחד מאיתנו.”
"אחד מאיתנו מה?” שואל הגבר, מבולבל.
"גבר.” עונה אביתר ועכשיו תורו של השמנמוך להיעלב, אבל הוא לא מצליח לשמור על פוקר פייס. הוא מתחיל להגיד משהו אבל נמלך בדעתו.
"בואו.” הוא קורא לילדיו. “סתם משעמם כאן.” הוא אומר בקול רם, כאילו אביתר היה אמור להיעלב מזה.
המשפחה יוצאת ואביתר יוצא לסיבוב עם הפולאריס. המנוף הגדול של מכבי האש הוא אטרקציה גדולה ורבים עומדים בתור כדי לזכות בסיבוב קצר עליו. המתחם מלא בילדים עם איפור צבאי על הפנים כמו לוחמים ביחידות מיוחדות. גימיק טוב, חושב לעצמו אביתר בדרכו לחורשת הקזוארינות הקטנה שמחוץ למתחם. הוא נעצר בחורשה ומעשן סיגריה, רחוק מכל הקשקוש תחת הזה שלמטה, מתבאס שוב על המסיבה שהחמיץ. כשהוא גומר את הסיגריה הוא חוזר למטה.
מול האוהל של המשטרה יש אוהל מנוחה עם כמה כיסאות והוא מבחין עכשיו באמא מקודם יושבת שם לבדה. כאשר היא מבחינה בו יוצא מהטרקטורון היא מחייכת אליו והוא נד בראשו לעברה בברכה ומחייך גם הוא.
אביתר מסדר את החפצים בארגז האחורי של הטרקטורון, מביט מדי פעם באמא. כמעט בכל פעם שהוא מתבונן בה, הוא מוצא שהיא הסתכלה עליו קודם והיא ממהרת להשפיל את מבטה כשהיא מבחינה שהוא מביט בה. אוקיי, זה נחמד הוא חושב לעצמו.
בפעם הבאה שאביתר מביט בה, היא אוחזת בשמלתה ומנפנפת בה כדי לצנן את רגליה. הנקודה בה אצבעותיה אוחזות בשמלה נמצאת באזור הברכיים, מה שאומר שהיא מעניקה לו הצצה חופשית על ירכיה הבהירות מתחת לשמלה. הפעם היא דווקא לא מסתכלת עליו אלא בנקודה אקראית כלשהי באוהל, כאילו אומרת: אם אתה מסתכל לי בין הרגליים אין לי דרך לדעת מזה כי אני לא מסתכלת עלייך. אביתר מפסיק לסדר את הטרקטורון ונשען עליו מהצד הקרוב אליה, לכאורה מציץ בעצלתיים בתערוכה. אני אוהב את המופע שלך, גברת.
אביתר מחליט לענות לה במופע משלו. בניגוד מוחלט להוראות המשטרה לגבי התנהגות בזמן אירוע רשמי, הוא מסיר את חולצת המדים שלו ונשאר בגופיה לבנה, מעניק לה מבט על הגוף השרירי שלו. לאחר מכן הוא פותח את מכסה המנוע ומישים את עצמו כאילו הוא בודק משהו ורק לשם כך התפשט, כדי לא ללכלך חלילה את מדיו. לאחר כמה דקות כאלה הוא חוזר ללבוש את החולצה, לא לפני שפתח את מכנסי המדים (רק כדי להכניס את החולצה למכנסיים, כמובן), חושף בפניה את תחתוניו תוך כדי.
עיניהם נפגשים לשבריר שניה ונדמה לו שקלט צל חיוך על שפתיה. עכשיו תורה.
מבלי להביט בו, היא מעיפה מבט איטי סביב ואז מפשילה מעט את שולי שמלתה, חושפת את ברכיה. האפקט שנוצר כאשר היא חוזרת "לצנן את ירכיה" שולח את ליבו של אביתר לגרונו: ירכיה עירומות עכשיו כמעט לחלוטין בכל פעם שהיא מרימה את שמלתה. להרף עין היא נותנת בו מבט חטוף כדי לוודא שיש קהל להצגה וממשיכה להביט סביב כאילו לא הבחינה בקיומו. בשלב הבא היא מפשקת מעט את רגליה לפני שהיא חוזרת לצנן את ירכיה ושוב האפקט עוצר נשימה: בין ירכיה החשופות אביתר מבחין בבירור בבד הכחול של תחתוניה.
ילד כבן שמונה ואבא מתקרבים אל האוהל המשטרתי. הילד חובש כובע של ספיידרמן והוא מחזיק כוס ובה גלידה שנמסה ברובה.
"מה יש כאן?” שואל האבא.
"תסתכל בפנים.” עונה אביתר בקצרה.
"אפשר סיבוב בטרקטורון?” שואל הילד.
"לא.” עונה אביתר והאבא וילדו נכנסים לאוהל.
אביתר חוזר אל ההצגה, שולח מבט מתנצל בחברתו החדשה. זו עדיין שם אך היא ממהרת להסיט ממנו את מבטה כשהוא חוזר להביט בה, שהרי כמובן שהיא אינה מודעת לנוכחותו או מבטיו. הוא מחליט שעכשיו תורו ומניח את ידו הימנית על ירכו וכאילו מיישר שם קמט באטיות, מושך את מבטה אל מפשעתו ואל זקפתו הברורה. מבטה, שהיה אמור להיות מרפרף, מתעכב עליו כשתי שניות (לא לגמרי רצוניות, מחליט אביתר בחדווה) ואז ממשיך הלאה באותה סריקה אדישה כביכול של אמא–שמחכה–שיגמר–כבר–השעמום–הזה.
כדי להמשיך במופע הוא משחרר את האזיקים המשטרתיים מהחגורה ומשחק בהם בעצלתיים בידיו הגדולות. אם היא בקטע של שוטרים, יש מצב טוב שהיא גם בקטע של אזיקים.
מבטה מתעכב עליו יותר מהרף עין והחיוך ארוך יותר. אולי הייתה גם התרחבות נרגשת של הנחיריים, אולי הוא מדמיין. במשחק הנחמד שלהם, עכשיו תורה.
השלב הבא בהצגה שלה, הוא מגלה לחדוותו, הוא צינון החזה. חם היום. היא פותחת באטיות כפתור נוסף בחזית שמלתה ואז מנפנפת בשולי השמלה העליונים, חושפת לעיניו את חלקם העליון של שדיה. מבט זהיר נוסף סביב, שוב, מבלי להביט באביתר, והיא מתירה עוד כפתור. פיו של אביתר מתייבש כאשר הוא חלקה העליון של חזייתה הלבנה נחשף לעיניו בין תנועות הנפנוף שלה, ביחד עם ההתקמרות הקסומה של שדיה הגדולים בעליל. היא לא מותירה לו הרבה לדמיון ובתוך כמה רגעים היא פותחת כפתור נוסף ועכשיו, כאשר היא מצננת את חזהּ בתנועות נפנוף אטיות של שולי שמלתה, הוא רואה בבירור את שדיה הגדולים ואת כל חזייתה. הפעם היא גם מישירה אליו מבט בעודה חושפת את עצמה כך לפניו: העמדת הפנים נגמרה.
"אמא!” מסתער אחד מזאטוטיה אל אוהל המנוחה. “אבא אמר שאנחנו בתור למנוף של הכבאית. רוצה לבוא?”
אביתר מחליט להיכנס בינתיים לפולאריס עד שאלה יגמרו לדבר. לא בא לו להיצלות סתם בשמש אם זו תהיה שיחה ארוכה.
"זה תור ארוך?” שומע את אביתר את שאלתה בעודו נכנס אל הטרקטורון.
"כן.” עונה בנה.
"אז לא בא לי. תהנו, אני יחכה לכם כאן, בסדר?”
"בסדר.” עונה הזאטוט ומתחיל לרוץ מהאוהל.
"אמיתָי!” היא קוראת אחריו והוא נעצר. “תגיד לאבא שייתן לכם לשתות. חם היום!”
"אוקיי!” קורא הילד ורץ משם.
היא מביטה באביתר, שהיה עד לכל השיחה. הוא מישיר מבט אל עיניה, מטה מעט את ראשו בשאלה. בעודה צופה בבנה מתרחק בריצה, רואים שהיא נמלכת בדעתה כמה רגעים כמו פוסחת על שני סעיפים. אחר כך ליבו של אביתר מזנק כאשר היא קמה מכיסאה ומתקרבת אליו.
"אדוני השוטר.” היא אומרת ורוכנת אל חלון הטרקטורון, מעניקה לו מבט גלוי אל שדיה הבהירים החשופים בשמלתה הפתוחה עדיין. “יש לי וידוי. אני הייתי ילדה רעה.” היא אומרת, התרגשותה מבצבצת מתחת למשחק שלה.
אביתר מגחך. הוא שמע את המשפט הזה לא פעם ולא פעמיים מנשים אבל בדרך כלל מעורב בכך הרבה אלכוהול.
"או–או. אני חושש שאני אצטרך לעצור אותך.” הוא משחק את חלקו. “תעלי לניידת.”
מנגנון הנעילה של דלת הטרקטורון קצת מורכב והוא שולח יד כדי לפתוח לה את הדלת. היא נותנת עוד מבט זהיר סביב ואז מתיישבת לידו בעיניים נרגשות.
"חגורה.” הוא אומר ולוקח את אבזם חגורת הבטיחות מאזור כתפה. בעודו מעביר אותו מעל חזה, הוא מקפיד ללטף בגב ידו את שני שדיה הגדולים: אם מדובר באי הבנה איומה, הוא רוצה שהיא תגיד את זה עכשיו ולא כשהוא ידחוף לה את הזין לפה. אבל היא לא מוחה כאשר ידו נוגעת בשדיה, תחת זאת רק מלקקת את שפתיה בעצבנות.
הוא נותן בה מבט חטוף בעודו מתניע. שיערה מובהר ומגיע עד כתפיה, סנטרה נסוג ואפה המנומש דק ומחודד. עיניה גדולות וכהות, פיה גדול מעט ושפתיה מלאות ורכות למראה, מושלמות לנישוק או למציצת זין.
"נסענו?” הוא נותן לה הזדמנות אחרונה לשנות את דעתה. “את בטוחה שבא לך שאני אקח אותך לסיבוב?”
היא מהנהנת.
אביתר מתניע את הטרקטורון ואז יוצא מהמתחם בנסיעה אטית, זה יהיה אידיוטי לאבד זיון אם הוא ידרוס עכשיו מישהו. הוא מתחיל לנסוע לכיוון חורשת הקזוארינות אבל עוצר לפני שהגיעו לשם, מיד כשהם יוצאים ממתחם התערוכה.
"מה קרה?” היא שואלת.
"רצית לראות את האזיקים.” הוא אומר ושולף אותם מחגורתו. עיניה מתנוצצות למראה האזיקים האמיתיים, כבדים ונוצצים בקבינה של הטרקטורון. היא שולחת יד לגעת בהם אבל הוא מפתיע אותה: בתנועה מיומנת הוא אוחז בידה השלוחה ומעקם אותה בעדינות מאחורי גבה. לאחר רגע הוא תופס ומעקם גם את ידה השנייה ובנקישה מיומנת אוזק אותה כאשר ידיה מאחורי הגב.
"ככה יותר טוב.” הוא אומר, מביט בשדיה הגדולים. התנוחה הזקופה שנכפית עליה עכשיו וחגורת הבטיחות שנחה בינהם מזקירים אותם עוד יותר, והם מראש לא היו קטנים במיוחד. אביתר שולח יד ומלטף אותם בחוצפה מעל השמלה. “ככה הרבה יותר טוב.” הוא אומר.
הוא מביט בחיוך בעצורה שלו. עיניה הגדולות קרועות מהתרגשות וחזהּ עולה ויורד במהירות.
"יהיה בסדר, מאמי.” הוא מרגיע אותה ושולח את יד ימינו ללטף את פניה. באגודלו הוא מסיט את שיערה מפניה, מלטף את לחייה ואז מקרב את האגודל אל פיה, מניח אותו על שפתיה. עיניה נפערות לרגע כאשר היא מבינה את כוונתו והיא מהססת, כאילו מבינה מה היא, אישה נשואה ואם לשלושה ילדים, עומדת לעשות. הוא לא לוחץ עליה, רק משרטט עיגול סבלני באגודלו סביב פיה, נותן לה את הזמן שלה. מרחוק מביאה הרוח שברי צעקות וצחוקים, מישהו אומר משהו בכריזה, שיר מזרחי מתנגן ומנוע מותנע. אבל זה שם והם כאן ורגע ההיסוס שלה נגמר והיא מפשקת את שפתיה, מניחה לו להחדיר את אגודלו אל פיה.
אביתר מחייך אליה בעודה מוצצת לו את האצבע, תנועותיה מהוססות בהתחלה אך בחלוף הרגעים הופכות להיות מדויקות ונלהבות יותר ושפתיה מתכווצות בשקיקה סביב אגודלו. מצידו הוא מקרב את ידו השמאלית אל חזהּ ומתחיל ללטף את שדיה מעל השמלה. אצבעותיו מלטפות את חלקם התחתון של שדיה כבדים ואז עולות כלפי מעלה על שדה הימני משאירות אחריהן שובל של ריגוש על עורה. הוא חש בקווי המתאר של חזייתה מתחת לשמלה ומתחרמן מהידיעה שעוד מעט יפשיט ממנה את החזייה.
הוא שולף את אצבעו מפיה והפתעה פושה על פניה.
"רק מזיז את הטרקטורון.” הוא מסביר. “אני מעדיף לראות את השטח כשאת מוצצת לי.”
שאיפת הפתעה קטנה נפלטת מפיה והוא מניע את הטרקטורון ואז מסובב אותו ב180 מעלות כך שהוא פונה לעבר המתחם. שטח התערוכה נפרס תחתם כעת והאנשים בו נראים כנמלים קטנות המשוטטות בין צעצועי ילדים בדמות טנקים, כבאיות ושאר כלי רכב. אביתר מתרווח ופותח בעצלתיים את מכנסי המדים שלו, מתענג על ההתרגשות הנמרחת על פניה. הוא קורץ לה כאשר הוא מפשיל את תחתוניו וזקפתו מזנקת אל האוויר והיא מלקקת את שפתיה בהתרגשות.
"קדימה.” הוא אומר.
"אממ…קשה לי עם האזיקים.” היא מסבירה במבוכה. “צריכה להישען. על המרפקים.”
"צודקת.” הוא אומר ויוצא מהטרקטורון.
אביתר מפשפש בארגז הטרקטורון ומוציא זוג ברכיות המשמשות לאימוני ירי. לאחר מכן הוא פותח את הדלת שלה.
"בואי.” הוא אומר ומסייע לה לצאת מהרכב.
"לאן?” היא שואלת בעודו מוליך אותה בהליכה מאחור, אוחז במותניה. אביתר לא מתאפק ולמראה ישבנה העסיסי מתחת לשמלה הוא חופן את אחד מפלחי עכוזה. הם מקיפים את הטרקטורון כך שהוא מסתיר אותם מהשטח למטה ואביתר מניח את הברכיות על הרצפה.
"יאללה, על הברכיים.” הוא מורה.
היא מחייכת אליו בהתרגשות ומתאמצת לכרוע, מגלה שהדבר מורכב כאשר ידיה כפותות מאחורי הגב, אך לאחר שני ניסיונות היא מצליחה והיא כורעת תחתיו בהכנעה, ברכיה נחות על הברכיות המרופדות ומביטה בו בצייתנות מלמטה. אביתר שולף שוב את איברו מתחתוניו ומגיש אותו לעבר פיה.
הוא מתנשף כאשר שפתיה הרכות נסגרות על ראש הזין ופיה החם והרטוב עוטף אותו. ה"תרגול" שערכו קודם לכן בטרקטורון עוזר והיא מתחילה לעבוד עליו ללא היסוס, אם כי היא לא מסתערת בהתלהבות של ילדה: תחת זאת היא מלקקת ומוצצת אותו בנינוחות, כאנינת טעם הנהנית מטעמו ומגעו של זין משובח בפה ומתפנקת על ההנאה שמסב לה גוש הבשר החמים המחליק בין שפתיה. ידיה הכפותות מקשות עליה את השליטה במציצה ואביתר עוזר לה כמיטב יכולתו: הוא משתדל שלא לזוז ולהניח לה לענג אותו בפיה ללא הפרעות.
היא ממשיכה לפנק אותו בין שפתיה הרכות ומתחתם נמשך המהום הים האנושי. ילדים צועקים וצוחקים, שברי מוזיקה נישאים ברוח וריח מנועים ואוכל מטוגן מגיעים כמעט עד אליהם. במרכז המתחם עומדת הכבאית בעלת המנוף ומולה משתרך נחש אנושי של עשרות אנשים המחכים לתורם לעשות סיבוב במנוף מכבי האש. אי שם, מגחך לעצמו אביתר, עומדים ילדיה ובעלה, האחרון אינו מודע כלל לאשתו הכורעת מאחורי טרקטורון כמה מאות מטרים ממנו ומוצצת בשקיקה את איברו של גבר שזה עתה פגשה.
ראשה ממשיך לנוע בתנועות מיומנות ולשונה נעה מצד לצד תוך כדי המציצה, לעתים מבצבצת מפיה בעודה מחליקה לצדדים. שמלתה פתוחה לחלוטין בחלקה העליון ושדיה הגדולים מציצים מתוך החזייה כשני הרי שלג מעטירים, מתנודדים עם תנועות ראשה. שפתיה החושניות מזדקרות לפנים כאשר איברו ממלא את פיה, מתאמצות להכיל את כל הקוטר וקולות לעלוע בוקעים מפיה.
"לבעלך יש חולצה צהובה?” הוא שואל לפתע. בתור למנוף הוא מבחין בגבר הלובש חולצה צהובה ולידו שלושה ילדים.
בפה מלא זין היא מהנהנת.
"אני חושב שאני רואה אותו..” הוא אומר, מתרגש לפתע. “עם הילדים. תמצצי…תמצצי, אני הולך לגמור לך בפה…הנה בעלך…הי טמבל…אני גומר לאשתך בפה…עוד…ככה…עמוק…כן…הנה זה בא…”
אביתר מתנשף ברכות כאשר הוא מתחיל להתפוצץ בפיה החם, זרעו ניתז על לשונה. הוא נאחז בטרקטורון ונועץ מבטו בדמויות המרוחקות של הילדים ושל אביהם בחולצה הצהובה אשר אינו מעלה בדעתו שלא רחוק ממנו גבר זר גומר בפה של אשתו. צמרמורות אחרונות מדגדגות את אפו של אביתר בעודו נרעד ברכות ופולט את נתזי הזרע האחרונים בפיה עד שהוא חש הרגיעה המתוקה של אחרי הגמירה.
"זה היה נחמד.” הוא אומר ומביט בה. היא מביטה בו מלמטה ומניחה לאיברו הנרפה להחליק מפיה, אינה מודעת לכמה יפה היא עכשיו. פניה סמוקות מהמאמץ ודוק של זיעה מכסה אותן, אצוות בודדות של שיער נפלו על פניה, מעניקות לה מראה סתור ומרגש, שדיה הבהירים מבצבצים בחזייה אך גולת הכותרת היא עטרת השפיך הלבנבנה המעטרת את שפתיה וסנטרה כאילו הייתה חתלתולה שגמרה ללקק שמנת.
"אני אביתר.”
"ריקי.” היא מחייכת במבוכה, כורעת, כפותה ומושפכת תחתיו.
"בואי, אני אעזור לך לקום.” הוא אומר.
אביתר אוחז בה בעדינות מתחת לבתי השחי ומרים אותה. כאשר היא עומדת מולו, סתורה ויפה, פגיעה וכפותה, הוא לא יכול להתאפק ומנשק אותה, טועם את זרעו על שפתיה. ריקי מופתעת לרגע מפלישת לשונו אל פיה אך מתעשתת ומחזירה לו נשיקה משתוקקת. הוא מניח את ידו על שדהּ הגדול ומעסה אותו מעל שמלתה והיא נאנקת אל תוך פיו, לשונה מרקדת מול לשונו. הוא חש באיברו מתחיל להתקשות אבל לא רוצה לזיין אותה כאן, בשמש.
"יאללה, לפולאריס.” הוא נוהם בקול מעובה.
אביתר מסייע לה להתיישב ואז נכנס אל הצד שלו ומניע את הטרקטורון. מתישהו במהלך הדקות האחרונות נפתח עוד כפתור בשמלתה וכעת שדיה וחזייתה גלויים לחלוטים, זוג כדורים גדולים ובהירים המבצבצים בסקרנות בין שולי השמלה מעל בטנה המתקמרת מתחת לבד. כאשר התיישבה ריקי, התקפלה שמלתה מעלה וכעת ירכיה המלאות חשופות כמעט לגמרי למבטו. ביחד עם פניה הסמוקות ושיערה הסתור היא נראית כמו אלת האהבה הפרטית שלו.
הוא מוצא מקום נחמד בחורשת הקזוארינות הקטנה על הגבעה ומחנה את הטרקטורון. בתנועות בהולות ולא אופייניות, הוא פותח את דלתו, מקיף את הטרקטורון ושולף אותה מהרכב. אביתר מצמיד אותה אל דופן הפולאריס ושפתיהם נפגשות בעוצמה, לשונותיהם מתלטפות בפיהם כמו זוג אוהבים שנפרדו והיא נאנקת אל פיו כאשר ידו מחליקה אל בין רגליה מתחת לשמלתה.
ידו של אביתר מלטפת את ירכה של ריקי בדרכה מעלה. כבר באמצע ירכיה הוא חש בחום הבוקע ממפשעתה. ריקי נאנקת כאשר גב ידו פוגע בתחתוניה הרטובים וצמרמורת מרטיטה את גווה למגע אצבעותיו המסיטות את תחתוניה הצידה, חושפות את ערוותה. ללא משחקים מיותרים הוא מחליק את אצבעו האמצעית אל בין שפתי ערוותה, מוצא אותה רטובה וחמה. הוא מחדיר אצבעו עמוק ככל שיוכל, מביא את אגודלו לנוח על הדגדגן שלה מלפנים, יתר אצבעותיו נדחקות לעבר פי הטבעת שלה.
"אוי אלוהים…” היא נאנחת כאשר הוא מתחיל לאונן לה. כמו ויברטור אנושי הוא מרטיט את ידו, אצבעו האמצעית מרטיטה אותה מבפנים בעוד אגודלו מהדהדת את התנועה על הדגדגן שלה. אביתר כובש את פיה בנשיקה נוספת והיא נאנחת אל פיו ומפשקת את רגליה לקראתו, בעודה נשענת על הטרקטורון המשטרתי, מניחה לו לעשות בה כרצונו. ידו השמאלית פותחת במהירות את כפתורי שמלתה מלפנים ואז מתגנבת אל גבה. בתנועה מיומנת הוא פותח את קרסי חזייתה ושדיה הגדולים גולשים לחופשי, לבנים ועגולים כגבעות מושלגות.
היא נאנחת שוב כאשר הוא לוקח שד גדול ומגיש אותו אל פיו. פטמתה גדולה כמו תות קטן והיא מזדקרת בפיו למגע לשונו ומבלי להפסיק לאונן לה הוא מתחיל למצוץ וללקק את פטמתה, אוחז בשדה בידו השמאלית. ידו הימנית ממשיכה בינתיים להרטיט את מפשעתה של ריקי, אצבעותיו מרקדות בתוך החריץ שלה, על הדגדגן ועל פי הטבעת. מותקפת בכל חזיתות העונג, כפותה וחסרת אונים לא נותר לה אלא להישען על הטרקטורון ולזעוק בקול גדול כאשר האורגזמה מתפוצצת בה סוף סוף. בעיניים עצומות, שדיים חשופים, ידיים אזוקות ורגליים פשוקות היא נאנקת בקול בעודה מיטלטלת על גלי העונג כמו קליפת אגוז בים סוער.
אביתר מוציא את אצבעו מתוכה ומניח לה להירגע מספר שניות והיא מגחכת בעודה מסדירה את נשימתה.
"מה מצחיק?” הוא שואל.
"לא יודעת. זה. כמה שאני חרמנית. זה שמוטי עומד בתור למנוף. הכל, נראה לי.”
"זה גם מצחיק אותך?” הוא שואל ואוחז באיברו הזקור.
"לא.” היא מלקקת את שפתיה. “ממש לא. יש לך קונדום?”
שיט.
"לא.”
"אוקיי…אוקיי…רק תגמור בחוץ, בסדר? כי אני בלי גלולה ובלי כלום ו…” היא מחשבת משהו בראש. “…מבחינת התאריך זה בטח היום הכי מסוכן. תיזהר.”
"סבבה.”
"יופי…אז אתה מוכן להפסיק לדבר ולהתחיל לעבוד?” היא מתגרה. “או שאולי אתה בכלל מעדיף להמשיך לשחק עם האצבעות?”
"לשחק עם האצבעות, הא?”
"לגמרי.” היא מתריסה. “למעשה, אני בכלל לא יודעת אם אתה יודע מה לעשות עם הזין הזה.”
"יש רק דרך אחת לבדוק.” הוא אומר.
אביתר פותח את דלת הטרקטורון. המושב בכלי נמצא בשמונים סנטימטרים מהקרקע, גובה מצוין להשכיב אותה ולזיין אותה מאחור. מבלי לומר מילה הוא אוחז בזרועה והודף אותה לתוך הטרקטורון, ספק מפיל אותה על המושבים הרכים, ספק מנחה אותה לשכיבה. ריקי צווחת בהפתעה כשהיא נוחתת על המושב אך אביתר יודע שלא מחכה לה שם שום עצם מתכתי קשה והנפילה שלה רכה. עכשיו היא שוכבת על המושב, ידיה עדיין כפותות מאחורי גבה, ראשה פונה לעבר חלקו הקדמי של הרכב ורגליה משתלשלות מבעד לפתח.
הוא מפשיל את שמלתה מעלה ונשימתו נעתקת למראה ישבנה. כבר קודם הרמזים היו מבטיחים אבל עכשיו הוא מתגלה אליו במלוא תפארתו. זה אינו ישבנה של סטודנטית אנורקטית בת 24 אלא תחת עסיסי של אמא לשלושה ילדים, זוג גבעות רוטטות ונרגשות ובינהן נח חוט כחול של חוטיני חצוף הנפתח לפיסת בד כחולה אשר מסתירה את ערוותה מאחור. ריחה העשיר מדגדג את נחיריו והוא מסיט את תחתוניה הצידה, חושף את ערוותה. כמו אפרסק ורדרד אשר חריץ במרכזו, שפתי ערוותה מכסות כליל את השפתיים הפנימיות והיא נאנחת כאשר אצבעו מלטפת את הסדק המשתוקק שלה.
"נו כבר…” היא נוהמת ומניעה את ישבנה בחוסר שקט.
"את צריכה את זה?” הוא מתגרה, אצבעו מחליקה על הסדק החלקלק, חשה בחוּמה הבוקע מבין השפתיים.
"שוב אצבעות? אתה יודע גם לעשות משהו עם הזין? אצבעות יש לי משלי, אתה יודע…”
אביתר מגחך. יודעת לדבר, זאת. הוא בועט את רגליה לצדדים, מפשק אותה בגסות מחושבת, ואז מפשק את מפשעתה ביד שמאל, הימנית מכוונת את איברו הזקור אל החור שלה. ריקי מתנשפת כאשר ראש הזין נוגע בחריץ ואביתר משחק מעט באיברו, מסכך אותו לקראת החדירה.
ראש הזין נעלם בתוכה וידיו של אביתר חופשיות עכשיו, לכן הוא אוחז בפלחי ישבנה ומפשק אותם, מרווח תוך כדי כך את דפנותיה הלוחצות על איברו. כאשר הוא חש בלחץ נרפה מעט הוא הודף את ישבנו לפנים, קובר כמעט שליש מאיברו בתוכה בניעה אחת.
"אוהּ..” היא נאנחת. “יופי…רק…תגמור בחוץ…”
אביתר אוחז בישבנה ומתחיל לזיין אותה בתנועות עמוקות ומדודות. היא חמה ורטובה ואיברו נקבר בתוכה בתוך מספר ניעות והוא מתחרמן מלראות את הזין מבהיק ממיצי הכּוּס שלה. הטרקטורון כולו מזדעזע עם כל ניעה שלו, הקפיצים חורקים עם הקצב שמתווה אגנו. ריחה האינטימי ממלא נחיריו וביחד עם קול אנקותיה הרכות מכפילים את העונג שמשדר הזין שלו עשר מונים.
"אביתר…” נאנקת ריקי מתוך הרכב. “הו…זה טוב…”
הוא ממשיך לזיין אותה, צמרמורת רגעית מרטיטה לרגע את גוו. בתנוחה בה היא נמצאת הוא לא רואה את ראשה בכלל בגלל גג הטרקטורון, וכל מה שהוא יכול לראות זה חצי הגב שלה, פלחי עכוזה הנדיבים וירכיה הרוטטות עם כל ניעה שלו. המראה הזה מרגש אותו עוד יותר: לרגע היא אינה אישה אלא רק כּוּס ותחת חסרי פנים ושם שהוא דופק. ידיו הגדולות אוחזות בפלחי עכוזה והוא מפשק מעט את פי הטבעת שלה באגודליו, שולח בה גל רטיבות חדש.
"הו…אל תפסיק, אביתר…אל תפסיק…”
מרחוק, מבעד לענפים, מבחין אביתר בזרוע המנוף של מכבי האש משייטת באטיות בשמיים כשעליה כתם צהוב. אולי זה בעלה, הוא חושב והמחשבה על כך מציתה בו גל חדש של ריגוש. לזיין את האישה כשהוא מסתכל על הבעל, את זה הוא עוד לא עשה. העוצמה של הזיון מתחילה להתחבר לו פתאום: האמא הסקסית לשלושה ילדים, הרעיה שבוגדת בבעלה מאחורי הגב עם גבר זר, האישה הקינקית שמתחרמנת מזה שהיא כפותה וחסרת אונים כשהיא נדפקת. הכל כל כך מסעיר שהוא כבר לא יכול לעמוד בזה יותר.
"אני הולך לגמור…” הוא מודיע לה, מצפה לקריאה נרגשת שיצא ממנה.
"עוד קצת…” היא מתחננת אליו. “עוד לא…”
"הולך…לגמור…” הוא מתנשף, מנסה לחשוב על קורס קרב מגע, על רוזי השכנה הזקנה שלו, על הכוויה שקיבל לפני שנה ביד. אבל כלום לא עוזר.
"אל תפסיק…” היא נאנחת.
"הנה…” הוא נאנח ומתחיל לגמור בתוכה. “אני גומר…”
"עוד קצת…” זועקת ריקי מתוך הקבינה. “עוד…עוד…”
צמרמורות ריגוש מתפוצצות כזיקוקים בגופו של אביתר כשהוא פולט את זרעו אל נרתיקה, נתזים נתזים העושים את דרכם אל רחמה הלא מוגן של הרעיה המשולהבת.
"הנה…הנה…אני ג–ו–מ–ר–ת…” זועקת ריקי ורגליה מתחילות לרעוד מתחתיו, אדוות רוטטות על ישבנה הלבנבן.
אביתר ממשיך לזיין אותה, מושך את השיא כדי לאפשר לה גמירה טובה, אשכיו מתרוקנים לתוכה, שולחים שרוכי זרע אל רחמה. השיא שלו דועך במהירות אך הוא ממשיך לדפוק אותה עד שהיא תגמור והיא רוכבת על האורגזמה הזאת כמו פיה הרוכבת על הקשת בענן, נאנחת וזועקת, מתנשפת וקוראת בשמו של אביתר.
לבסוף קריאותיה שוככות והיא נרגעת, ואביתר מחליק מהחריץ הלוהט שלה אחרי שגמר למלא את נרתיק בזרע. שפתי ערוותה השמנמנות סמוקות עכשיו מרוב מהלומות אגן שספגו, מיצי ערווה ושפיך ניגרים באטיות מהסדק בצר שבינהם. אביתר מגחך, תוהה בינו לבינו אם מישהו אי פעם גמר או יגמור על הריפוד של הפולאריס. הוא זוכר איזו זונה אריתראית שהוא והחבר'ה שלו דפקו ברכב משטרתי לפני כמה שנים אבל אז זה היה ואן גדול והזונה שיתפה פעולה פחות מריקי. הרבה פחות, למען האמת.
"צריכה עזרה?” הוא שואל בעודו מתלבש.
"אני אשמח אם תוריד ממני את האזיקים.” היא מבקשת והוא מציית.
"אאוץ', זה כואב…” היא מתלוננת בעודה מניעה את כתפיה במעגלים.
"אל תסתבכי עם החוק.” אומר אביתר ומצית לעצמו סיגריה. “רוצה?”
"אני אשמח.”
"גמרת בפנים, הא?” היא שואלת ומוצצת מהסיגריה שהצית לה.
"כן.” עונה אביתר, אין טעם ללכת סחור סחור.
"לא זמן טוב.”
"לא הבנתי.”
"מבחינת הזמן בחודש. לא זמן טוב.” היא אומרת ומרימה את שמלתה, בוחנת את הזרזיף הניגר על ירכיה.
"או אה. אז את…רוצה לעשות…”
"לא, מה פתאום. מה שיהיה יהיה. אני אוהבת להיות בהריון ואני אוהבת ילדים ומוטי אף פעם לא שואל את עצמו למה הם כל כך שונים אחד מהשני.” היא עונה ומלטפת את בטנה. “יאללה, נחזור?”
"נגמור את הסיגריה ונחזור. אלברט יהרוג אותי אם יהיה ריח של סיגריות בקבינה.”
אחד כזה אמין, מהחיים (בערך) ועם טוויסט יפה בסוף. אהבתי.
סיפור מעולה. סיום קצת הזוי
"אז לא בא לי. תהנו, אני יחכה לכם כאן, בסדר?” – יחכה? הופתעתי..
סיפור מעולה מגרה מחרמן וכתוב כל כך טוב שזה פשע. אין על אמהות כוסיות.
אהבתי, את המקום, הריח, הטעם והאוירה.
כל החיזור המקדים היה תענוג. תודה
אתה מדהים בטירוף, הרגת אותי. הלואי עלי שוטר כזה
יש לי קרוב בשם קובי בן סימון שמשרת בתפקיד בכיר במשטרה… ממחיר
גמרתי פעמיים ביחד עם אביתר, אין על מילפיות!!
תודה ענקית על האתר, מממ……
וואו וואו וואו..!
איזה סיפור…אהבתי
אצלי זה כבר מסורת, כל יום עצמאות חוזרת לסיפור הזה.
תודה
תודה! באמת אחד החמודים.
אחד הסיפורים המעולים שלך.
יש בעיה בצבע התחתונים, בשלב הטיזינג מתואר שהוא רואה את תחתוניה הלבנות, אבל בסוף מתואר חוטיני כחול…