לפרק הקודם
————–
השומר לא טורח לבדוק לבדוק את תיקה של ירדנה, תחת זאת מתאפק שלא לבהות בשוקיה החטובים, המתנוצצים באור השמש מתחת לחצאית הירך שלה ובמאמץ ניכר הוא לא מסב את ראשו כדי לגנוב עוד הצצה בישבן הקטן מתחת לחצאית. היא משאירה אותו בזקפה מתעוררת ולב הולם ומעכסת אל תוך הבנק.
הפקיד מחייך אליה ביותר–מאשר–נימוס כאשר היא מתיישבת אליו והיא מחייכת אליו באותה הבעה, כפול עשר. חיוך של מי ששובר את כל החוקים, שיכול לעשות הכל ואולי גם יעשה אם לפקיד יהיה מזל.
"בוקר טוב, נתי.” אומרת ירדנה ומושיטה את ידה ללחיצה.
"בוקר טוב…”
"ירדנה בקר.”
"את לקוחה שלנו, ירדנה?” שואל נתי ובולע רוק מבלי משים.
"כן.” היא אומרת ומשלבת את רגליה.
"אז איך אפשר לעזור לך, ירדנה?”
"אני רוצה למשוך את כל הכסף שיש לי בחשבונות.”
"או–קיי…אפשר לשאול למה?”
"לא.” היא מחייכת אליו במתיקות.
"אפשר תעודת זהות?”
היא מושיטה לו תעודת זהות והוא מוודא כי התמונה תואמת ליושבת מולו.
"מה מספר החשבון?” הוא שואל.
"יש כמה.” אומרת ירדנה. היא מוסרת לו שלושה וצבע פניו הולך ומאפיר כאשר הוא רואה את הסכומים בהם מדובר.
"ח…חלק מזה…את לא יכולה למשוך עכשיו…”
"אני יכולה, אני פשוט אשלם קנס גבוה.”
"כן, של עד ארבעים אחוז. זה מליונים שילכו לאיבוד, לא חבל? אני יכול להעביר לך את זה לחשבון…”
"אני רוצה שתעביר לי את זה לתיק.” היא חותכת אותו.
"זה יוצא קצת יותר משמונה מליון ש"ח סך הכל.” הוא אומר בקול קטן ושטוח. “את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?”
"כן.”
"אני…” הוא מתנשף. “טוב…אני צריך לבקש אישור…בשביל סכום כזה…אוקיי?”
"אוקיי.” היא מחייכת אליו.
הוא קם מכיסאו ומסתלק ושרון מתאמץ לדכא את החיוך על פניו היפות, הנשיות. הוא בהיי מוחלט, אחרי סוף השבוע המטורף ומה שהוא עומד לעשות אבל עדיין הכי מוזר לו הוא היעדרו של הזין במפשעתו. בכל הדרך אל הבנק הוא לא הפסיק למשש שם, תר אחר האיבר החסר אבל מוצא במקומו רק שפתי ערווה וסדק רך בינהן. גם בזמן ההליכה מהמכונית אל הסניף הדבר הציק לו והוא הופתע לגלות עד כמה הוא רגיל לחוש בו בעודו הולך, גם אם לא הבחין בכך מעולם. גופה של ירדנה היה מורגל בהליכה על עקבים ולמרות שחשש מכך מעט, הצעידה בהם הייתה עבורו טבעית כמו הליכה ברגליים יחפות ובסך הכל שרון מגלה שהוא נהנה מהגוף הנשי הזה. מהגוף הסקסי הזה.
נתי הפקיד חוזר, פניו מיוזעים מעט.
"דיברתי עם עדינה…המנהלת…והיא מבקשת שתבואי אליה למשרד.”
"אין בעיה, נתי.” אומרת ירדנה. “איפה המשרד?”
נתי מראה לה את הדרך והיא מעכסת קלות בדרכה לשם, כמעט יכולה לחוש את מבטו של נתי על ישבנה הקטן והמוצק.
עדינה נראית כמו גוש בצק חיוור ונמוך אשר מישהו זרק מאחורי השולחן ותקע בו משקפיים לשם השעשוע. היא לובשת חולצה ירוקה המשווה לפניה הבהירים גוון חולני ומרכיבה משקפיים קטנים.
"שולם גברת בקר.” מחייכת אליה מנהלת הבנק.
"שלום עדינה.”
"הבנתי שאת רוצה למשוך את כל כספך מהבנק. מותר לשאול לאיזה צורך?”
"מותר לשאול, אני לא אענה.”
"את מבינה שזו התנהגות חריגה, נכון?”
"אני תוהה אם אני עוברת על החוק כאשר אני מושכת את הכסף שלי לאחר שזיהיתם אותי.”
"גם אני תוהה,” מקשה עדינה.” את עוברת על החוק?”
"לא. אני יכולה לקבל את הכסף שלי עכשיו?”
"אני צריכה לוודא שאת באמת ירדנה בקר. יש כאן מישהו בבנק שמכיר אותך?”
"פאני." צץ השם במוחו של שרון. “עבדתי מול איזו פאני.”
"פאני איתן.” אומר נתי הפקיד בשקט. “היא פרשה בשנה שעברה.”
"פאני לא עובדת כאן יותר.” אומרת עדינה במשהו שדומה לנימת נצחון.
"את אומרת את זה כאילו זו בעיה שלי כאשר למעשה זו בעיה שלך. אני צריכה לערב עורכי דין?”
"את יודעת מה? בואי ננסה לפתור את הבעיה בינינו.” נסוגה עדינה. “את מבינה שאני רק מנסה להגן על הכסף שלך, נכון?”
"ואני מעריכה את זה, אבל אני עדיין צריכה את הכסף שלי.”
"נתי, נסה להשיג את הטלפון של פאני הזאת ותבקש ממנה להגיע, בסדר? המונית עלי, אם יש בזה צורך. ירדנה, את מוכנה לחכות? בכל מקרה אין לי כאן סכומים כאלו ואני צריכה לבקש העברה מאובטחת מהסניף המרכזי.”
"אני מוכנה לחכות אם נתי יהיה נחמד מספיק כדי לקפוץ לחנות ולקנות לי תיק עבור הכסף.” מחייכת ירדנה לעבר נתי. עדינה מהנהנת ונתי יוצא מהמשרד.
פאני מגיעה לסניף לאחר ארבעים דקות, לבושה בטרנינג ונעלי התעמלות והיא מזהה את ירדנה מיד. הן לוחצות ידיים בחמימות ועדינה מוודאת שהיא אכן מכירה את ירדנה לפני שהיא מאשרת את ההעברה, עדיין מביטה בירדנה בחשדנות. השעה קרובה לצהריים כאשר ירדנה יוצאת מהסניף, שני צ'ימידנים בידיה.
לאן עכשיו? מה עכשיו? הכל נראה פתוח. אין גבולות, לא יכולים להיות. שרון שיכור מאפשרויות בעודו מנווט את המכונית אל מחוץ לעיר. הגג פתוח והרוח מנשקת את פניו באלף פיות זעירים ודוושת הגז נלחצת מעצמה כלפי מטה והמכונית נורית קדימה בעוצמה אשר שרון לא ידע שקיימת בכלל במכונית. יש לו כסף. יש לו כוחות. הוא יכול להיות כל אחד, לעשות הכל. אף אחד לא יכול לעצור אותו.
הוא עוקף מכוניות במאה ושמונים קמ"ש, מזגזג בקלות בין הנתיבים. יש רגע מחליא אחד שבו נדמה לו שאולי הוא מאבד שליטה על האוטו והוא נבהל ומאט ואז חושב על זה שמקסימום הוא יכול להפוך לציפור דרור ופשוט לעוף משם. הרוח בולעת את הצחוק הפסיכי שלו והוא משטיח את הדוושה בעודו צוחק והמכונית עפה קדימה ביותר ממאתיים קמ"ש.
ואז משטרה.
כל הזחיחות שלו עפה ברוח ופאניקה מחליפה אותה, פאניקה של חנון שבחיים לא היה לו עסק עם המשטרה ועכשיו אורות אדומים וכחולים מהבהבים במראה האחורית שלו כאשר הוא יודע שהוא היה לא בסדר.
הוא עבר על החוק. הוא נסע במהירות איומה ועכשיו שוטרים. שיט. שיט.
הוא מאט במהירות לתשעים והניידת עוקפת אותו וקול עז נשמע מהמגפון הקבוע בגג הניידת:
"מרצדס, תעצרי בצד!”
הוא עוצר את המכונית מיד אחרי עיקול בכביש, ליבו הולם במהירות. הניידת נעצרת מאחוריו והוא רואה בראי שוטר מגודל יוצא מהניידת ומתקרב אל הדלת שלו.
"ממהרת, אה?” שואל השוטר.
ממהרת? שיט, הוא ירדנה עדיין! עכשיו מאוחר מדי להשתנות לשרון. שיט! הלב שלו פועם מהר, מהר מדי. לא מצליח להתרכז. לא מצליח לתת לירדנה לנהל את זה ורק שרון רץ לו במעגלים במוח ומתנשף בהיסטריה.
"אפשר רישיונות?”
"רישיונות?” שואל שרון באומללות.
"כן, רישיונות.” אומר השוטר. גובהו כמטר שמונים ופעם היה לו גוף אתלטי, אך מאז הוא הוסיף איזה חמישה עשר, שבעה עשר קילוגרמים מיותרים. פנים מחוספסים אך נאים. ידיים גדולות. ירדנה אוהבת ידיים גדולות.
"אולי אפשר להציע לך משהו אחר?” אומר שרון מבלי לחשוב ושולח יד אל אחד הצ'ימידנים ופותח את הרוכסן, מבין באמצע הדרך שזו טעות, שיש דרכים טובות יותר לטפל בשוטרים. חלקן אפילו ממש מהנות, מגרגרת ירדנה.
"מה?!” מתרגז השוטר. “צאי מהמכונית בבקשה!”
"לא צריך להתרגז,” אומרת ירדנה בקולה הנמוך. “אנחנו יכולים להסדיר את זה בינינו.”
"אני מבקש ממך לצאת מהמכונית.” מתעקש השוטר.
"אני יוצאת.” היא אומרת בשלווה.
"אני מבקש ממך לא לגעת בכלום עד שאחזור.”
"אין בעיה.”
השוטר חוזר אל הניידת ומתיישב בכיסאו וירדנה מחכה שיתחיל לדבר עם המטה או מי שזה לא יהיה שם ואז מתקרבת גם היא אל הניידת, רק שמצד הנוסע.
"תחזרי למכונית שלך!” הוא אומר כאשר היא נכנסת אל הניידת.
"38 כאן נווה, קבל שלילי לגבי הרכב.” נשמע קול נשי בקשר. “אומרת שנית, קבל שלילי ממצאים לגבי הרכב.”
"כאן 38, קיבלתי.” אומר השוטר. “מה את עושה?!” הוא זועק.
ירדנה יושבת עירומה מהחזה ומעלה ומלטפת את חזהּ. שדיה אינם צעירים אך בגלל קוטנם הם זקופים וחמודים, עטרותיה ופטמותיה חומות ומתוקות למראה.
"ששש…” היא מסתובבת אליו ומלטפת את ירכו.
"צאי מהמכונית או שאני…”
"אני חצי עירומה, אתה באמת רוצה שאני אצא ככה מהניידת שלך בכביש החוף?” היא שואלת במתיקות.
"לא!”
"אז תשכיב את הכיסא, תירגע, ותיתן לי להציע לך הצעה שלא תוכל לסרב לה. מה דעתך?”
"את…אסור לי…אני…בבקשה…תצאי מהאוטו…” הוא ממלמל אבל ירדנה מוצאת את הידית אשר בצד הכיסא שלו ומושכת אותה והוא מושכב לאחור.
"די! תפסיקי!” הוא מנסה למחות כאשר אצבעות ידה הימנית תרות במהירות אחר רוכסן מכנסי המדים שלו בעוד ידה השמאלית הודפת אותו מטה. היא מוצאת את מפשעתו וחשה באיברו הקשה כבר מתחת למכנסיים. מעל המדים, כריות אצבעותיה מלטפות אותו מבסיס הזין ועד לכיפה וציפורניה המטופחות מגרדות בעדינות את בד המכנסיים.
"תפסיקי…תפסיקי…” הוא מתנשף אך גופו חלוש עכשיו כחתלתול בן יומו.
חרמנות מציפה עכשיו את הגוף אותו עוטה שרון. כמו ראי המשקף ראי, ההתרגשות בחלק התודעה אשר שרון חולק עם ירדנה מתרגמת לחרמנות אצל שרון וזו מלהיטה את ירכיה של ירדנה אשר בתורה מרגשת עוד יותר את שרון אשר ממקומו במושב האחורי של תודעתה של ירדנה חש בידו–לא–ידו פותחת עכשיו את רוכסן מכנסיו של השוטר, מתגנבת אל תוך תחתוניו ומלטפת זין זקור.
ואז קורים שני דברים בעת ובעונה אחת.
זעזוע מציף את שרון למגע הזין הגברי בידו, והוא קופא לרגע. ברגע הבא השוטר שוב ממלמל ואומר:
"די…תעזבי…תפסיקי…אסור לי…”
"אז אתה עוזב אותי ונותן לי ללכת?” שואלת ירדנה.
"כן…רק תסתלקי מכאן.”
"אוקיי.” היא עונה ויוצאת מהניידת.
ירדנה נכנסת למכוניתה, מניעה וממהרת להשתלב בתנועה. בחלק האחורי של תודעתה שרון המום מכך שנגע בזין גברי אבל כאשר הוא שוקל לדמיין את עצמו שוב לדמותו האמיתית, הוא מוצא שהוא לא ממש רוצה בכך. בלי לדעת ממש למה, הוא נוכח לדעת שהוא רוצה לשחק עוד קצת עם הגוף הנשי הזה.
תוכנית מופרעת מתגבשת במוחו וצחוקה המתגלגל של ירדנה מצליח לגבור על נהמת הרוח כאשר היא נוהגת את המכונית לעבר העיר. כעבור עשרים דקות היא מחנה את המכונית בחניית הבניין בו שוכן המשרד שלהם.
"שלום.” מחייכת רומי את ירדנה וזו מחייכת אליה בחזרה את חיוך הסכין הקר שלה. אנשים מהנהנים לקראתה ומחייכים בנימוס והיא בקושי מכירה בנוכחותם בעודה צועדת לעבר חדרה של טליה.
"טליה?” מציצה ירדנה בדלת.
טליה ואפרת, בחורה דתייה צעירה החובשת כובע בד כחול, יושבות מול מסך המחשב.
"אפשר לדבר איתך שנייה?” שואלת ירדנה.
"אה…אני אתן לכן פרטיות.” אומרת אפרת וממהרת לקום מכיסאה, מביטה בשותפה הבכירה בחשש. כאשר היא עוברת לידה, שרון לא יכול להתאפק. הוא שולח את ידה של ירדנה וחופן לרגע את ישבנה של אפרת. זאת מביטה בה בזעזוע אך ירדנה כבר נכנסת אל החדר.
"מה שלומך, טליה?”
"טוב, תודה.” עונה טליה במבוכה מסוימת.
"תגידי לי, טליה: כמה זמן את איתנו?”
"בדצמבר שנתיים.”
"יופי, יופי. אף פעם לא יצא לנו לאכול צהריים, אכלת כבר?”
"האמת היא שיש לי מלא עבודה…אולי אני פשוט אשאר במשרד ואחטוף לי איזה כריך…”
"שטויות, מזג האוויר מעולה ולא יזיק לך קצת אוויר צח. את עובדת שעות כל כך ארוכות. יאללה, קומי, בואי נאכל ארוחת צהריים.”
"אני לא יודעת…” מוחה טליה ברפיון.
"אבל אני כן. קומי.” פוקדת ירדנה.
טליה קמה בגמלוניות מכיסאה, לוקחת את תיקה והן יוצאות מהמשרד. זוגות עיניים סקרניות מלוות אותן בהלכן במסדרון אבל ירדנה מיתממת ומוליכה את טליה אל מחוץ למשרד.
טליה נבוכה בעודן יורדות במעלית והיא נעה מצד לצד ולועסת מבלי משים את שפתה העליונה. היא לובשת היום מכנסי גי'נס מהוהים אשר כנראה שאינה נותנת את דעתה כמה הם מדגישים את רגליה הארוכות וחולצה לבנה ועליה מודפסת דמותו של עוגיפלצת, מפלצת העוגיות הכחולה. ירדנה תוהה אם שדיה הקטנים נתונים בחזייה מתחת לחולצה הלבנה והיא מלקקת את שפתיה בציפייה.
"בואי, המכונית שלי שם.” מורה ירדנה וטליה אומרת במבוכה:
"מכונית? כל המסעדות כאן הן במרחק הליכה…”
"במסעדות האלה תאכלי עם החברים שלך, לא איתי.”
"אה…אוקיי.” מפטירה טליה במבוכה.
הן נכנסות אל המרצדס ובתוך כמה רגעים יוצאות מן העיר ונוסעות מערבה.
"לאן אנחנו נוסעות?” שואלת טליה.
"מה דעתך על פיקניק על שפת הים?”
"שפת הים?!”
"שפת הים.” מחייכת אליה ירדנה.
"הו.” אומרת טליה. “אבל יש לי מלא עבודה…”
"אני בטוחה שהמנהלת שלך לא תכעס.” מחייכת ירדנה ומניחה יד ידידותית או שלא על ירכה של טליה.
יש מסעדת דגים יוקרתית על החוף והן נכנסות פנימה.
"לא אמרת פיקניק?” שואלת טליה.
"ניקנה לנו אוכל ונאכל על החוף, מה דעתך?”
"אוקיי.” אומרת טליה בביישנות ומושכת בכתפה. ירדנה מזמינה להן אוכל ובינתיים שולחת את טליה אל הקיוסק הסמוך לקנות שמיכות חוף, כיסאות נוח מתקפלים, שמשיה וקרם שיזוף. עד שהיא חוזרת ההזמנה שלהן מוכנה ובעבור טיפ נדיב המארחת גם מוצאת עבורן סל בשביל האוכל ומעלימה עין מהעובדה שהסכו"ם, הצלחות והכוסות שהשאילה להן כנראה לא יחזרו.
ירדנה מובילה אותן בחול העמוק הרחק מהמסעדה ומהמציל אל עבר הסלעים, וטליה משתרכת מאחוריה עם כל הציוד כסבל כושי בספארי במאה הקודמת. חם היום בשרב סתווי אך מכיוון שאמצע השבוע עכשיו וזהו יום עבודה, החום שומם כמעט לגמרי ובמהרה הן מוצאות פינה שקטה ומוסתרת. שם מורה ירדנה לטליה לפרוש את השמשיה והכיסאות בעוד היא עצמה מוציאה את האוכל ועורכת את הצלחות והסכום. כאשר הכל מוכן, הן מתיישבות לאכול וירדנה ממלאת לכל אחת כוס יין אדום.
"לחיי הפיקניקים באמצע יום העבודה!” אומרת ירדנה וטליה מצחקקת ונוקשת בכוסה לחיים.
"לחיים!” היא אומרת ושתיהן שותות.
אחר כך הן מניחות את הצלחות על הברכיים ואוכלות ומדברות. לשרון אין כמובן את כל הידע של ירדנה האמיתית אבל את המשרד הוא מכיר היטב ועל ידי שימוש בחתך הדיבור ובמימיקה של ירדנה, הוא יוצר חיקוי מושלם של השותפה הבכירה ובמהרה טליה מספרת רכילויות ואנקדוטות מהמשרד ושתיהן מצחקקות כשתי חברות ותיקות. כוס היין השנייה אשר מוזגת ירדנה לטליה עושה גם היא את עבודתה וטליה פתוחה הרבה יותר כלפי האישה אשר עד לפני ארבעים דקות חשה כלפיה בעיקר יראה.
"לא חבל על השמש הזאת?” שואלת ירדנה כאשר שתיהן כבר גמרו לאכול.
"אל תדאגי, יש זמן עד שהיא תהפוך לגמד אדום…” מצחקקת טליה, מתנדנדת מעט בכיסאה.
"לא, התכוונתי שהחורף מגיע, מתי כבר יצא לנו להשתזף?” שואלת ירדנה ומתחילה לפתוח את כפתורי חולצתה.
"יש לך בגד ים?” שואלת טליה.
"לא, מי צריך בגד ים? אין פה אף אחד.” עונה ירדנה ומסירה את חולצת הכפתורים שלה. היא נשארת בחזיית משי יוקרתית ולבנה המסתירה את שדיה הבינוניים. לאחר מכן היא קמה ובטבעיות פותחת את רוכסן החצאית ואז מניחה אותה גב הכיסא. טליה בוהה במשך כמה שניות בגופה השזוף והאתלטי ואז נדה בראשה במהירות כמגרשת מחשבה ומסבה את מבטה לעבר הים.
"אה…ככה הרבה יותר טוב.” מחייכת ירדנה ומתיישבת בכיסא. היא לוקחת את בקבוק היין ומקרבת אותו לכוסה של טליה. “לחיי שמש סתווית מפנקת!” היא מכריזה וטליה מצחקקת כאשר הן נוקשות כוס בכוס.
"לחיים!”
"מה איתך?” שואלת ירדנה כעבור כמה רגעים.
"טוב תודה, מה איתך?” מגחכת טליה מהבדיחה שלה.
"את לא רוצה להתפשט? חבל על השמש…”
"לא, אני כזאת לבנונה לידך.”
"לא אכפת לי.”
"הים זה באמת לא המקום שלי.” מתנצל טליה.
"בואי, תהפכי אותו לשלך. הכל יכול לקרות היום. תורידי את החולצה.”
"אני לא יודעת…”
"אני כן.” אומרת ירדנה בקול קצת פחות נחמד. “אני הורדתי, עכשיו את. זה כיף. תזרמי.”
טליה מביטה סביב אך למעט כמה צעירים על גלשנים כקילומטר מהם, אין אף אחד בחוף והסלעים מסתירים אותן עוד יותר. היא נאנחת ואז פושטת את חולצתה ומניחה אותה על גב הכיסא. שרון כבר מכיר את חזהּ של טליה אך הוא מתענג שוב על מראה הכתפיים הצרות, הצוואר הברבורי והשדיים הקטנים בחזייה.
"את יפיפייה.” אומרת ירדנה בכנות. “את המכנסיים.”
"מה? תחתונים וחזייה?” נדהמת טליה ומביטה שוב סביב.
"כן, נו, יאללה.”
"אני משוגעת כמוך…” אומרת טליה ללא מאמצי שכנוע נוספים ונחלצת ממכנסי הג'ינס שלה. נשימתה של ירדנה נעתקת כאשר הירח הבהיר של עכוזה מפציע מתוך הג'ינס, מלא ועגול ורך. למרות שכבר הכיר אותו מקרוב, שרון מתחרמן למראה הטוסיק הזה וחש ברגליו מלחלחות להן במהירות. הוא מתאפק שלא לצחוק לנוכח התחושה המוזרה המחליפה את הזקפה אליה הוא רגיל.
"את נהדרת.” אומרת ירדנה ומלקקת את שפתיה.
"אני שיכורה…” מצחקקת טליה, מתיישבת בכבדות בכסאה.
"עוד לא…” עונה ירדנה ופותחת את הבקבוק השני שקנתה.
"לחיי שיזוף בתחתונים וחזייה!” היא מכריזה והן מקישות כוסות.
"איזה יום מוזר.” אומרת טליה ולוגמת מכוסה, מביטה בים.
"מוזר טוב או מוזר רע?”
"מוזר טוב…אבל…כאילו…את ירדנה…תמיד חשבתי שאת איזה כלבה מרירה…תסלחי לי…ועכשיו אנחנו כמו שתי תלמידות שברחו מבית הספר.”
"טוב, אני יכולה להבטיח לך שהמורה הרעה לא תתפוס אותנו.” אומרת ירדנה וטליה פורצת בצחוק.
"זה בגלל שאת המורה הרעה…” היא צוחקת. “אני חייבת לשכב.” היא מוסיפה, ספק לעצמה, ספק לירדנה.
"מה עוצר אותך?” שואלת ירדנה ומלקקת את שפתיה.
"שום דבר בעצם.”
טליה נשכבת על שמיכת החוף למרגלותיה של ירדנה, רגליה הארוכות מגיעות כמעט עד כסאה. ישבנה העגול מתפרקד בתוך התחתונים, מזמין ככרית נוצות רכה, ומעליו גבה הצר, אשר חזייתה חוצה אותו. ירדנה מביטה בה מאחור ושרון חש בחום מתגבר בחלקים שמעולם לא היו לו.
"תגידי, איש שלג שכמותך, את לא צריכה להימרח?” שואלת ירדנה לאחר כמה דקות. “שרק לא תתקשרי מחר לעבודה ותגידי שיש לך כוויות ואת לא יכולה לעבוד…”
"את צודקת.” מודה טליה ומהנהנת בתנועות מוגזמות. “לגמרי צודקת…רק שאין לי כוח לקום…”
"אין בעיה.” אומרת ירדנה בטבעיות. “אני אמרח אותך…”
"לא, עזבי…” ממלמלת טליה ומתחילה להתרומם בכבדות, נבוכה בעליל מהאינטימיות הפתאומית.
"זה בסדר.” מניחה ירדנה יד ידידותית על גבה. “באמת בסדר. תשכבי.”
טליה מוותרת ועוצמת את עיניה וירדנה לוקחת את בקבוק הקרם ומתיזה כמות על ידה. היא מניחה לקרם להתחמם קמעה ואז מושחת ברכות את כתפיה של טליה ואת ידיה, מעסה מעט את שריריה על הדרך.
"נחמד.” מודה טליה וירדנה חשה במתח עוזב את גופה.
ירדנה מורחת קרם על גבה של טליה ומקפידה לכסות את הכל, אך סרט החזייה מפריע לה. בתנועה חלקה ותמימה למראה היא פותחת את תפס החזייה וכאשר טליה מתחילה למחות, היא ממהרת לומר:
"את לא רוצה כאן פס שיזוף נכון?”
טליה משתתקת וירדנה ממשיכה במלאכתה. היא מורחת עכשיו את רגלה הימנית של טליה, מכפות הרגליים ועד הברכיים, אצבעותיה מעסות כשם שהן מושחות, מלטפות את עורה של טליה באותה מידה שהן מורחות קרם.
אצבעותיה של ירדנה מטפסות בהדרגה מעלה והיא מושחת את קרם השיזוף על ברכיה של טליה ואז על ירכיה התחתונות. היא מושחת את חלקן העליון של ירכיה של טליה וכאשר גמרה לכסות ביסודיות כל סנטימטר מעורה הבהיר, היא מחליקה בעדינות מעלה, אל חלקם התחתון של פלחי העכוז שלה, אצבעותיה פולשות לרגע אל מתחת לתחתוניה. ירדנה שומעת את טליה מתנשפת בשקט אך לא אומרת דבר ואצבעותיה של ירדנה גולשות עכשיו באטיות אל חלקם הפנימי של הירכיים הבהירים.
"לא שם.” מלמלת טליה בצרידות אך ירדנה לא שועה לה. אצבעותיה מתפשקות בדרשנות, נדחקות אל תוך ירכיה של טליה ותובעות ממנה ללא אומר להיפתח, להיכנע.
"לא…די…”
"ששש…” אומרת ירדנה ומלטפת את שיערותיה של טליה, אצבעותיה ממשיכות ללחוץ על ירכיה הפנימיות של טליה.
טליה מהססת עוד כמה שניות ואז נכנעת ומרחיבה את הפישוק של רגליה, מעניקה בכך לירדנה גישה למפשעתה. שפתי ערוותה מרוגשות ותפוחות מתחת לתחתונים וירדנה חדלה מהעמדת הפנים שלה ומעבירה אצבע על השפתיים המשתוקקות, מעל בד התחתונים. היא מחליקה על החריץ וחשה את החום והרטיבות הבוקעים מבעד לבד וכבר מרטיבים אותו. טליה לא אומרת דבר אך אגנה נע לעבר ידיה של ירדנה בתנועות קטנות ומרוגשות, כמו חמנייה התרה אחר השמש.
ירדנה מסיטה את תחתוניה של טליה אל הצד וחושפת את ערוותה השעירה, המוכרת לשרון. התחושה של להיות מרוגש כל כך ללא זין זרה ומוזרה עבורו אך הוא חרמן מכדי לשים לב לדקויות ורק מתענג בליבו על עוד כיבוש של טליה, אצבעו האמצעית מחליקה בקלות אל החלקלקות הלוהטת שלה. טליה נאנחת כאשר האצבע המורה מצטרפת לאמה ושתיהן מתחילות לבעול אותה בוויברציות מהירות, ממלאות את האוויר בקולות רטובים. בידה הפנויה, ירדנה מלטפת את ישבנה העסיסי של רעותה, שורטת אותה בעדינות בעודה שוגלת אותה באצבעותיה. אנקותיה של טליה מתגברות כאשר הקמיצה מוצאת את דגדגנה התפוח ומתחילה לפרוט עליו וידיה מאגרפות חול ים בעוד העונג מתגבר בה. הרוח בולעת את קריאותיה והגולשים בים אמנם קרובים עכשיו יותר משהיו קודם אך עדיין רחוקים מכדי לשים לב לירדנה, טליה או לאורגזמה המטלטלת אותה.
טליה שוכבת על שמיכת החוף ומתנשפת בכבדות, עדיין צפה על גלי העונג של השיא הדועך לאטו.
"פעם ראשונה עם אישה?” לא מתאפקת ירדנה.
טליה מהנהנת.
"עד לפני שעתיים היית הבוסית המגעילה שלי…תסלחי לי…” היא מתנשפת.
"ועכשיו?”
"לא יודעת, אבל את מדהימה.” מודה טליה, סמוקה ומיוזעת.
ירדנה רוכנת אליה בטבעיות ומקרבת את פניה לאלו של טליה. טליה מהססת לרגע כאשר שפתיהן נפגשות אך במהרה מפשקת את שפתיה ומניחה ללשונה של ירדנה לפלוש אל פיה והיא נאנקת כאשר ידה של ירדנה חופנת את אחד משדיה העירומים. טליה מנסה להסתובב על גבה אך ירדנה נדה בראשה.
"עוד לא גמרתי איתך, תחזרי לשכב על הבטן.” היא מורה.
טליה מצייתת ומניחה את ראשה על ידיה המשולבות. היא מרימה בצייתנות את אגנה כאשר ירדנה מפשילה ממנה את התחתונים ונותרת עירומה לגמרי עם האישה שהייתה המנהלת שלה עד לפני שעתיים. או לפחות עם מישהי דומה לה מאוד.
ידיה של ירדנה חוזרות אל מפשעתה של טליה ובמהרה שתי אצבעות נתחבות אל החריץ החלקלק שלה בעוד הקמיצה פורטת על הדגדגן. טליה נאנקת בקול ומגביהה את אגנה הרעב לעבר היד המאכילה את מדורתה, ראשה מתרומם עכשיו ומתנודד מצד אל צד, אצבעותיה פוכרות חול ומאגרפות את השמיכה לסירוגין.
ירדנה נוטלת את בקבוק קרם ההגנה ומטפטפת מעט קרם על פי הטבעת של טליה, הבוהק בשמש מהזיעה המכסה אותו, ואז מאטה את קצב ידה כאשר היא מניחה את אגודלה על הטבעת האנאלית. טליה מפנה אליה את ראשה בסקרנות לנוכח הלחץ המתגבר ואז נאנקת כאשר האגודל מבקיע בעדינות את הכניסה האחורית שלה. היא מרפה את השריר ומעניקה לירדנה כניסה חלקה יותר וכעבור כמה שניות מחליק האגודל אל ישבנה, עד כף היד ממש.
מלבד הזרת, כל אצבעותיה של ירדנה מענגות עכשיו את טליה הנאנקת. אגודלה של ירדנה נעוץ בישבנה הרך של טליה, האצבע המורה והאמה מרטיטות את חריצה הרטוב והקמיצה מרקדת על הדגדגן. ממקום מושבו באחורי תודעתה של ירדנה, שרון מחורמן כפי שלא היה מזמן והוא חש את המצים ניגרים במורד ירכיה. האצבעות מרטיטות את מפשעתה של טליה ומסעירות אותה ובמהלך הדקות הקרובות היא גומרת עוד פעמיים עד שהיא מתמוטטת על השמיכה ומתנשפת בכבדות, מיוזעת ורועדת.
"בחיים…לא גמרתי ככה.” היא ממלמלת בין התנשפות להתנשפות. “לא ידעתי שאפשר.”
אבל שרון מחורמנת עכשיו מכדי לענות והיא רק מתפשטת במהירות, משליכה את הבגדים ליד כיסא הנוח ברשלנות גברית.
"תתהפכי על הגב.” היא מורה לטליה וזו מתהפכת ושואלת:
"מה..? מה קורה?”
ירדנה כורעת מעל ראשה של טליה ושרון חש במפשעתו בוערת באש זרה. התשוקה מושלת עכשיו בכיפה וטליה פוערת את עיניה כאשר היא ירכיה השזופות של ירדנה ממלאות את שדה ראייה בעוד ערוותה מתקרבת אל פיה. ריח אינטימי זר ממלא את אפה כאשר מפשעתה של ירדנה נמצאת במרחק סנטימטרים ספורים מפניה ורגע של היסוס מאיץ את הדם בעורקיה, רסיסי פאניקה. אך ברגע הבא פוגשות שפתי ערוותה התפוחות של ירדנה את שפתיה של טליה והיא חשה בלהט הבוקע מבינהן ולשונה נשלחת, מהוססת, מעלה, אל תוך החריץ הרטוב.
שרון מזדעזע כאשר הדגדגן הלא מוכר לו משדר אותות עונג בכל הגוף וירדנה נאנחת בקול. היא מחככת את מפשעתה הבוערת בפיה של טליה, כמעט אונסת את פניה בערוותה הרעבה. הדחף הגברי של 'לדפוק' מתממש עכשיו בניעות אגן נואשות כאשר ירדנה מנסה לכבות את הבערה שבין רגליה בלשונה הרטובה של טליה, אך זו מגיבה בקור רוח מפתיעה: היא אוחזת בירכיה השזופות של ירדנה ותוחבת את לשונה אל בין שפתי ערוותה הרטובות. כאשר היא מוצאת את הדגדגן ירדנה נאנקת בקול ומצליחה לקפוא על מקומה ובלבד שלא יפסק העונג הממוקד על הכפתור הרגיש הזה. היא נשענת בידיה על החול ומניחה לטליה לשגר אותה אל עבר השמש בסדרת אנחות וקריאות קולניות.
כאשר היא מתעשתת לבסוף מבינה שרון שלא ניתן להשוות את השיא שאישה יכולה לחוות מאישה אחרת. עדיין בכריעה, היא מתרוממת מעל פניה היפים של טליה המציצים אליה מבין ירכיה ומלטפת אותם.
"תודה.” אומרת ירדנה. “זה היה מדהים.”
"כן, זה היה כיף.” מודה טליה.
"לא רע בשביל פעם ראשונה…הלשון הזאת…מממ…” ממשיכה ירדנה, מתחרמנת מהמחשבה. “תראי לי אותה.”
טליה צוחקת וחורצת את לשונה וירדנה, עדיין רוכבת על צווארה, מקרבת מעט את אגנה לפנים עד שלשונה של טליה מחליקה על החריץ שלה. טליה מרימה את ראשה וצמרמורת מרטיטה את ירדנה כאשר לשונה מחליקה על החריץ הגועש שלה.
"אני חושבת שגם לך מגיע.” אומרת ירדנה ומתהפכת בתנועה חלקה כך שהיא עדיין רוכבת על צווארה של טליה רק שישבנה פונה כעת לעבר פניה של טליה ופניה שלה פונות לעבר מפשעתה. ירדנה רוכנת מטה אל עבר ערוותה של טליה ומתחילה לנשק אותה בתנוחת 69 מושלמת כאשר זו נאנחת ברכות ומיד אחר כך לשון לוהטת מרפרפת על החריץ של ירדנה מאחור. ידיה של ירדנה מחליקות אל מתחת לירכיה הפשוקות של רעותה ומפשקות אותן ובעודה אוחזת בה כך בחמדנות היא צוללת אל ערוותה, קוברת את אפה בפרווה הרטובה שלה ומתחילה ללקק את הדגדגן הרגיש של טליה. מאחור, טליה נאנחת בעונג ומשתרעת על שמיכת החוף, שפתי ערוותה הוורודות של ירדנה סנטימטרים ספורים מעל פיה. מדי פעם היא מתרוממת ומשלחת את לשונה בערוותה הלוהטת של ירדנה וזו נאנחת ומצטמררת אל תוך מפשעתה של טליה אך ירדנה לא מפסיקה ללחך אותה ובמהרה הריגוש שבלשונה מאלץ את טליה להשתרע שוב לאחור, לעצום את עיניה ולהיכנע לעונג שבין רגליה.
ואז נופל עליה צל.
טליה פוקחת את עיניה בבהלה. גברים. גלשנים. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה.
הם שבעה.
"הי מתוקות, צריכות עזרה?” שואל אחד מהם בחיוך קטן.
הם שבעה.
————-
ערמומי להכניס ככה את הפמיניזציה בדלת האחורית. בכלל, נכנסת לטריטוריה מלאה מטעני צד, אבל כרגיל אתה עושה את זה מצוין.
אגב, התפלקה לך שגיאת כתיב (חפש גמד אדום).
הפרק הזה הוא המחרמן ביותר מבין כל פרקי הסיפור המדהים הזה. הפלאת לתאר ולגרות.
בקשר למה שאמרתי שאני חושב שאני יודע מה הולך להיות, בהתחלה אמרתי לעצמי "מה, טעיתי?" ואז בא הקטע האחרון.. 😀
לא שחלילה אני מזלזל במה שהיה בפרק! וואו
גם אני מחכה יותר לפרק הבא, שבעה על שתיים, זה הולך להיות באמת יום הכיף של ירדנה וגם של טליה שכבר הראתה לנו איך היא באמת אוהבת שמזיינים אותה, בקבוצה.