הוא קבע עם המתווכת באחת עשרה והשעה עכשיו היא כבר אחת עשרה ועשרה אבל זה לא משנה לו כלל. הוא רגיל שמחכים לו ובמעמדו בחיים הוא איננו אדם שכדאי לא לחכות לו. והפעם בכלל אין לו מה למהר, סתם קניית בית.
המתווכת מחכה לו מחוץ לבית, עומדת מחוץ לג'יפ עירוני קטן וחמוד של כּוּסיות, והוא מחנה את היגואר שלו לידה ומדומם ואז יוצא מהמכונית.
"בוקר טוב.” הוא אומר. “מחכה הרבה?”
"לא נורא, הרגע הגעתי.” היא מחייכת אליו, חושפת שיניים צחורות ומושלמות. יפה וצעירה, לא הרבה אחרי צבא, הוא מעריך.
"יקוב.” הוא מושיט את ידו ללחיצה.
"דני.” היא אומרת.
"דני?”
“בתעודת זהות כתוב דניאלה, אבל אתה יכול לקרוא לי דני.” היא מחייכת שוב. חיוכה היפה הוא בטח כלי עבודה ששירת אותה הרבה בעבר. “רוצה לראות את הבית?”
"אחרייך.” הוא מחווה לעבר השער.
יש לה מפתח והיא פותחת את השער ומתחילה לפסוע לכיוון דלת הכניסה אל הבית הענק, בעוד יקוב סוקר אותה מאחור. מבנה גופה של הילדה הוא קטן והדוק ועל נעלי העקב שלה היא מגיעה למטר ושבעים סנטימטרים בקושי. החצאית השחורה שלה חושפת שוקיים חטובים ונהדרים והיא לובשת חולצת משי לבנה התחובה בקפידה בתוך החצאית, מדגישה את מותניה הצרות. שיערה האדמוני עשיר ומתנחשל בגלים על כתפיה, מתבדר ברוח הבאה מהים.
"גודל החצר חצי דונם. את המדשאה אתה רואה ושם יש בריכת דגים אקזוטיים ומסלעה. רוצה לראות אותם או להיכנס לבית?”
"בואי ניכנס.”
"עדיף, אני נשרפת מהר בשמש.” היא מצחקקת, שולפת מפתח ופותחת את דלת הכניסה אל הבית.
"אז מה, חיפשת עלי בגוגל?” הוא שולף.
"מה…לא מה…” היא מתבלבלת ומשפילה מבט. “זאת אומרת לא…לא חיפשתי, אבל מהסוכנות…קיבלתי נתונים עלייך.” היא מסמיקה והוא מנחש שהמציאה את השקר הזה כאן ועכשיו.
"אה. אז מה את יודעת עלי?” הוא שואל בעודם פוסעים בבית השומם.
"ש…שיש לך רשת של מלונות בספרד וש…יש לך קבוצת כדורגל וכמה תחנות טלוויזיה בספרד ובאיטליה. הנה, זה המטבח. שיש מוריסו מאיטליה. כיריים גוקנהאוז גרמניים. אבזור מלא. רוצה לראות עוד או שנעבור לסלון?”
"ראיתי מספיק, תודה. אני לא נוהג לבשל לעצמי, אז המטבח זאת בעיה של השף, לא שלי.”
היא ממהרת לצחוק מהבדיחה.
"ומה את יודעת על קניות קודמות שלי בארץ?”
הוא מבחין בהיסוס שלה ותוהה אם היא שוב עומדת לשקר לו.
"אני יודעת שאתה מבלה חצי מהזמן שלך בארץ ו…שאתה מחליף בית פעם בשנתיים–שלוש.”
"נכון, אני לא אוהב להישאר במקום אחד הרבה זמן. זז מהר: רואה, אוהב, קונה. גם את זה את יודעת?”
"לא.” היא מסמיקה.
"את אספנווויז'ן,תחנת הטלוויזיה הראשונה שלי קניתי ברבע שעה. ראיתי, אהבתי, קניתי. בום.”
"אה…אוקיי." היא מהנהנת, והוא כמעט יכול לשמוע את גלגלי מוחה נעים: 'ראיתי–אהבתי–קניתי' זה חלומם הרטוב של מתווכים. "הסלון. דלת זכוכית מבודדת נפתחת אל המרפסת. אפשר לראות את הדק מעץ ברזילאי. הספות הן של מזוצ'לי אבל כמובן שאתה יכול להחליף. מסכי פלזמה יורדים מהתקרה…איפה השלט רחוק?”
"לא משנה. נראה לי יופי. כמה רוצים עליו?”
"על השלט רחוק?” היא משתוממת.
"על הבית.”
"אה…על הבית…” היא מגמגמת. מבלי לשים לב, היא לוקחת נשימה קטנה ואז אומרת:
"ארבעה מליון דולר.”
"וכמה הקומישן שלך?”
"מה?”
"הקומישן שלך, כמה יוצא?”
היא מהססת לרגע ונושכת את שפתיה במבוכה.
"אני מחכה.”
"בעסקאות כאלו נהוג לקחת 3%.” היא אומרת במהירות ועוצרת את נשימתה מבלי לשים לב.
"עשית כבר כאלו עסקאות?”
שוב הוא מבחין כיצד השקר כמעט מזנק לה מהפה אבל לנוכח מבטו כתפיה נשמטות מעט והיא אומרת:
"עוד לא, זאת הראשונה.”
"אם היא תצא אל הפועל.” הוא מחייך.
"אמרת שאתה אוהב את הבית, לא?” עיניה נפערות. “רוצה…לראות עוד?”
"אחר כך. אז כמה אמרנו, ארבעה מליון?”
"כן.”
"ואם אני ארצה שתתגמשי?”
"אם אתה רציני, אני יכולה להתגמש.”
"אני מאוד רציני. כשאני רואה משהו שאני רוצה, אני שולף פנקס צ'קים וקונה. החיים קצרים מדי להיסוסים.”
"אז אני יכולה להתגמש.”
"תראי לי.”
"מה?”
"תראי לי כמה את גמישה. תסתובבי.”
"מה?!”
"תסתובבי ותראי לי כמה את גמישה.”
"לא לזה…לזה התכוונת? חשבתי שאתה מדבר על המחיר…”
"אני מבקש ממך להסתובב.”
"אני לא מבינה למה.”
"כדי להראות לי כמה את גמישה.”
היא ממלמלת משהו ומסתובבת אליו.
"עכשיו תחזיקי את הרגליים ישרות ותחזיקי לעצמך בקרסוליים.”
"אני לא מבינה מה זה…”
"פשוט תעשי את זה כבר, אני לא עושה עסקים עם אנשים נוקשים.”
"לא שאני מבינה למה זה קשור, אבל…אוקיי…נזרום עם זה.”
היא בולעת רוק ואז מתכופפת לפנים כמצוותו. במאמץ מסוים היא מצליחה לאחוז בקרסוליה החטובים וישבנה מתבלט לעברו מתחת לחצאית השחורה, קטן ועסיסי.
"אל תקומי עדיין.” הוא אומר ומתחיל להסתובב מסביבה. “חישבת כבר כמה זה שלושה אחוז מארבעה מליון דולר?”
"בערך…מאה עשרים אלף דולר.” היא אומרת בקול מאומץ.
"הרבה כסף, ואת יכולה לזכות בו תוך…שעה נגיד. יש לך את החוזה כאן אם אני ארצה לחתום?” הוא אומר ומתקרב אליה כך שמפשעתו מעל ראשה.
"יש לי זיכרון דברים, בתיק שלי.” היא אומרת מתחתיו.
"יופי.” הוא מתרחק ממנה. “את יכולה להתרומם.”
היא מזדקפת והוא רואה שפניה הוורדרדים הפכו אדומים מהמאמץ. היא מנגבת את עיניה ושואלת:
"אתה רוצה לעלות למעלה?” העליצות שלה נחלשה עכשיו אך היא עדיין מתאמצת לחייך אליו את חיוכה המקסים אשר כנראה בדרך כלל משרת אותה היטב.
"אחרייך.”
"המדרגות מעץ אלון.” היא אומרת והוא מתענג על האופן שבו פלחי עכוזה משתרגים מתחת לחצאית בעודה מטפסת למעלה.
"חדר שינה מזרחי…עוד חדר שינה מזרחי…חדר אמבטיה משותף לשני החדרים…חדר מדיה: טלוויזיה, עמדת מחשב, מערכת מוסיקה לכל הקומה…חדר שינה צפוני ראשון…צפוני שני…חדר שינה ראשי.”
"בואי ניכנס.”
"סבבה. שטח החדר מאה ועשרים מטר רבוע. המיטה מתכווננת, מרפסת שצופה אל הים עם תריסים חשמליים בשלט רחוק, ג'קוזי במרפסת…”
"המיטה הזאת באמת גדולה. היא נוחה?”
"נראה לי שכן.”
"איך אני אדע?”
"אתה יכול לנסות, אני בטוחה שהמוכר לא יתנגד.”
"תעלי את.”
"מה?”
"תעלי על המיטה, תגידי לי אם היא נוחה.”
"אני לא יודעת אם בעל הבית…”
"הרגע אמרת שהוא לא יתנגד אם אני אעלה, אז בטח לא אכפת לו עם חתיכת כּוּס לוהטת כמוך תיכנס לו למיטה.”
היא נותנת בו מבט מבוהל וחוקר אך עיניו קרות ויציבות ובמהרה היא משפילה את עיניה החומות ומרכינה את ראשה. היא מהססת, פוכרת באצבעותיה וכובשת את מבטה ברצפת הפרקט.
"אני רוצה לראות אם המיטה נוחה.” הוא אומר שוב.
"בסדר.” היא אומרת בשקט.
היא מניחה את תיקה על הרצפה ומתיישבת על צד המיטה.
"די נוח, כן.” היא ממלמלת, קופצת כמה קפיצות זעירות עם הטוסיק.
"לא לזה התכוונתי.” הוא אומר בקור. “עלי על המיטה.”
היא מתחילה לחלוץ את נעלי העקב שלה אך הוא אומר מיד:
"תשאירי אותן.”
תנועות אטיות היא זוחלת אל ראש המיטה הגדולה ומניחה ראשה על הכרית.
"כן, זה די נוח.”
"זה נראה נוח. את חושבת שהמיטה טובה גם לסקס?”
"מה?!” היא מזדקפת.
"את יודעת, אני לא מתכוון רק לישון בה.”
"מאיפה אני יודעת?! נראה לי שכן…”
"איזו תנוחה את מכירה בסקס?”
"מה זאת השאלה זאת?”
"אני רוצה לדעת אם המיטה שאני קונה בבית שיעלה לי ארבעה מליון דולר היא נוחה גם לשינה וגם לסקס. איזה תנוחה את מכירה?”
"לא יודעת…מיסיונרית?” היא מסמיקה.
"תדגימי לי אותה.”
מה?!”
"תדגימי לי אותה שאני אראה שהמיטה טובה לסקס.”
"אתה יכול להחליף מיטה, אתה יודע.”
"נראה לך שיש לי זמן להתעסק עם זה? אני קונה קומפלט, הכל או לא כלום.”
היא מתנשפת במהירות כאשר היא נשכבת על גבה ומפשקת את רגליה ככל שמתירה לה חצאיתה הקצרה. מבטה נעוץ בתקרה, כאילו אינה רוצה לראות את המתרחש בחדר ואותו.
"את חושבת שעשו אותי באצבע? ככה שהרגליים סגורות אי אפשר לעשות סקס.”
"כן, רק שאני לא יכולה לפתוח יותר בגלל החצאית.”
"אז תרימי את החצאית ותפתחי את הרגליים.”
"מה אתה רוצה לעשות?” היא מתנשמת בבהלה.
"לראות שהמיטה טובה לסקס.”
"רק לראות?”
"זה מה שאמרתי, את רוצה את הקומישן שלך או לא? תפתחי כבר את הרגליים.” עיניה מביטות בו בעליבות כאשר היא שולחת את ידיה העדינות ומרימה את חצאיתה כלפי מעלה, חושפת ירכיים חטובים ומנומשים וזוג תחתוני משי שחורים ויקרים למראה. לאחר מכן היא מפשקת את רגליה ומביטה בתקרה בעיניים ריקות.
"יופי, אני רואה שלתנוחה המיסיונרית המיטה הזאת באמת טובה. תעברי לדוגי סטייל.”
"מה?”
"דוגי סטייל. על ארבע. תעמדי על ארבע.”
הפעם היא לא מתווכחת, אולי מעודדת מעט מכך שלא התפשט ואף לא התקרב אליה. עדיין נעולה בנעלי העקב שלה, היא נעמדת על ארבע על המיטה, ראשה מושפל, ומחכה בסבלנות להוראות נוספות.
"הממ…נשמע לי שהמיטה חורקת קצת…” הוא אומר באכזבה. “איך אני יכול לישון במיטה חורקת?”
"לא שמעתי שום חריקה.”
"תזוזי קצת קדימה ואחורה, שאני אשמע שוב.”
היא נעה מעט קדימה ואחורה ואומרת:
"שמעת משהו? אני לא שמעתי כלום.”
"שוב.” הוא אומר והיא מצייתת פעם נוספת.
"לא יודע, קודם שמעתי ועכשיו לא. תמשיכי לזוז קדימה ואחורה עד שאני אגיד לך להפסיק.”
אולי זה קל יותר כי היא בגבה אליו אבל מבלי להתווכח היא מתחילה לנוע קדימה ואחורה בעודה עומדת על ארבע במיטה, שיערה העשיר רוקד סביב ראשה במפלים אדמוניים.
"בסדר…אל תפסיקי…בואי נשמע את האקוסטיקה בחדר…אני עלול לגרום לבנות הזוג שלי להיאנח…את יודעת…ככה בזמן הסקס…ואני רוצה לשמוע איך זה נשמע…תיאנחי, שאני אשמע את האקוסטיקה בחדר.”
"אוה…” היא נאנחת במבוכה.
"יותר חזק.”
"אוהה…”
"יותר חזק!”
"אוהה…! אוהה…!”
"בדיוק ככה. תוסיפי מלים של סקס.”
"מה?” היא אומרת ונעצרת, מביטה בו בתדהמה.
"אל תפסיקי לזוז!” הוא גוער בה והיא ממהרת לחזור ולהתנועע. “מלים של סקס. שמדברים תוך כדי סקס. קדימה!”
"אוהה…! תזיין אותי!” היא נאנחת בקול בעודה נעה קדימה ואחורה על המיטה בתנועות משגל דמיוני. “תדפוק אותי! חזק!”
"תמשיכי.”
"עוד! תן לי את זה! חזק!”
"עוד.”
"כן! חזק! תזיין אותי חזק! אני צריכה את זה!”
"בסדר, מספיק. אני מרוצה מהמיטה ומהאקוסטיקה בחדר. את יכולה לרדת.”
שיערה האדמוני סתור כאשר היא יורדת מהמיטה ופניה הבהירים סמוקים ממאמץ ובושה. לרגע היא מביטה בו אך משפילה את מבטה במבוכה ברגע שעיניו פוגשות בשלה.
"טוב…אה…יש עוד משהו ש…יש עוד משהו? כאילו, שאתה רוצה לראות?”
"הג'קוזי עובד?”
"לא יודעת…נראה לי שכן. אתה רוצה שאני אתקשר למוכר?”
"לא, אפשר לבדוק לבד.”
"אוקיי.” היא ממלמלת.
מרפסת חדר השינה מחופה עץ ובמרכזה ג'קוזי תחת גאזבו, מעין גגון עץ הניצב על קורות עץ בעיצוב טבעי וגס. הים, כחול ומרהיב, נמצא כמה עשרות מטרים מהם, מופרד רק על ידי מעקה מתכת דק ואלגנטי. עקביה נוקשים על הקרשים כאשר היא מתקרבת אל קופסת ההפעלה של הג'קוזי ובודקת את הכפתורים.
"אוקיי…נראה לי שזה הברז…” היא אומרת ושלושת הברזים משתעלים פעם או פעמיים עד אשר סילוני מים מתחילים להיפלט מהם.
"הנה, זה עובד.” היא אומרת וסוגרת את הברז.
"אל תסגרי, בואי נראה שאין נזילה.”
"טוב.” היא אומרת ומעליה מחדש את הברזים.
גם קריאות המתרחצים מהחוף לא מצליחות להפר את הדממה המעיקה הממלאת את המרפסת בעוד המים ממלאים את הג'קוזי הגדול. פעמיים נדמה לו שהיא רואה להגיד משהו אבל משתתקת ובסופו של דבר היא רק משחקת בעצבנות באבזמי תיק העור שלה.
"הנה, מלא.” הוא אומר לבסוף. חיוך של הקלה צץ לרגע על שפתיה עד שהוא אומר:
"בואי, תיכנסי למים שנראה שהכל בסדר.”
"מה? מה יכול להיות לא בסדר?”
"לא יודע. כנסי למים.”
"אבל…אין לי בגד ים.”
"לא התכוונתי שתיכנסי עם בגד ים.”
"מה?!”
"תתפשטי וכנסי לג'קוזי.”
"למה?”
"פשוט תעשי את זה.” הוא אומר בקול נעים יותר, אבהי כמעט. כאילו הוא מדבר אליה בהגיון. ”תתפשטי, כנסי לג'קוזי, אני אראה שהכל בסדר, אקנה את הבית ואת תקבלי את הקומישן שלך. פשוט.”
היא רק עומדת שם ומתנשמת, קפואה ומשותקת. מבטה נעוץ בו בעלבון והיא מתאפקת שלא לבכות, שפתה התחתונה וסנטרה כמעט רוטטים. בעומדה כך, ילדה יפה ועלובה כל כך, היא כה נחשקת עד שנדמה לו שלא יוכל לשלוט בעצמו אך הוא מתאפק, מבכר להניח לה ללכת אחרי ניחוח הכסף ולהסתבך בקוריו עד שלא תוכל להימלט.
"בפעם האחרונה,” הוא אומר בחביבות .”תתפשטי וכנסי לג'קוזי.”
הוא רואה שנשימתה נעתקת ונדמה שהיא ממש צריכה להיאבק על כל נשימה. לרגע היא מתנודדת כאילו סחרחורת רגעית תקפה אותה אך היא מתעשתת ומתייצבת, מבטה נעוץ במים.
מבטה עדיין מרוחק כאשר ידיה מתחילות לנוע באטיות אל קדמת חולצתה ואצבעותיה מתחילות להתיר את הכפתורים. חיוך דק מגיח לרגע על פניו כאשר חזית חולצתה נפתחת לפניו, כפתור אחר כפתור, עורה הבהיר מתגלה ברווח שבין שולי החולצה. כל הכפתורים הותרו עכשיו והיא מהססת לרגע, מתגברת על עוד רעד בסנטרה ואז מניחה לחולצה לגלוש על רצפת העץ העשירה של המרפסת.
עורה בהיר וחלק וכתפיה הדקות מעוטרות בנמשים. היא לובשת חזיית משי שחורה התואמת את תחתוניה וחלקם העליון של שדיה הקטנים מבצבץ מעל הבד העדין. בטנה שטוחה עם רמז להתעגלות חיננית והוא שמח לגלות ששום עגיל לא אורב לו בטבורה כמו אצל רבות מבנות גילה.
היא משתהה עוד רגע ואז מתנשמת עמוקות ופותחת את הרוכסן אשר בצד חצאיתה, מניחה לה ליפול אל הרצפה. כעת היא עומדת מולו לבושה בתחתונים וחזייה בלבד, גופה הצעיר חזיון מרהיב של ורוד וזהב, עורה צח ובהיר. לאחר שהיא חולצת את נעליה היא נפנית להיכנס אל המים אך הוא אומר מיד:
"את הכל.”
הפעם היא לא מתווכחת, לא מוחה, לא שואלת שאלות. במבט מושפל היא מתיר את קרסי חזייתה ואז מניחה לה להחליק מטה, שדיה הקטנים נחשפים מולו, בהירים וזקופים ומתוקים למראה. אנקת צער קטנה נפלטת מפיה כאשר היא מתכופפת ומפשילה את תחתוניה השחורים וערוותה נחשפת לפניו, עוצרת את נשימתו.
"את מגלחת?” הוא שואל למראה ערוותה העירומה לחלוטין.
"לא.” היא אומרת בשקט. "זה פשוט…לא צומח. ככה זה היה תמיד.”
"זה יפה.” הוא ממלמל. שפתי ערוותה חלקות ומלאות ובניהן מציצות בביישנות זוג השפתיים הפנימיות, ורודות כעלי כותרת של וורד. היא רק עומדת שם בכתפיים שמוטות ומניחה לו להביט בה, עירומה וחשופה, עד שהוא שבע מסקירת הפרח שבין ירכיה ואומר:
"כנסי למים.”
היא ממהרת להיכנס אל הג'קוזי והוא מחייך למראה פלחי עכוזה העגולים בעודה פוסעת אל תוך המים ומתיישבת.
"איך המים?”
"בסדר.” היא מאלצת את עצמה לחייך.
"אם כך, אני אצטרף אלייך.” הוא אומר וכמעט פורץ בצחוק למראה עיניה שנפערות מולו.
הוא נעמד מעל ערמת בגדיה, שולל מראש כל רעיון עיוואים של לחטוף את הבגדים ולברוח שהיה עלול לצוץ במוחה. הבעת האימה על פניה בזמן שהוא מתחיל להתיר את כפתורי חולצתו לא שונה כנראה מזו של צבייה צעירה הלכודה בנקיק אשר מצדו השני מתקרב אליה זאב גדול ורעב.
שיערות חזהו כבר החלו להלבין וכרסו משתפלת אבל כתפיו עדיין אדירות כמעט כפי שהיו פעם ושריריו משתרגים כאשר הוא מסיר את חולצתו, מניח לה ליפול ארצה על בגדיה של המתווכת. חיוך דק מפציע על שפתיו כאשר אצבעותיו מתירות את אבזם חגורתו ונדמה שהקרקוש המתכתי בולע את קריאות המתרחצים, את רחש הגלים ואת אוושת הרוח.
דין. דין. דן–דין.
החגורה צונחת מטה כמו עלים בשלכת.
המכנסיים מחליקים במורד רגליו והוא נותר בתחתונים.
עיניה היפות נפערות כאשר בשיא הטבעיות הוא פושט את תחתוניו ואיברו הגדול, זקור למחצה, מתנודד מצד אל צד. בתנועות זריזות הוא חולץ את נעליו ואז נכנס אל הג'קוזי, מתיישב מולה ומתרווח במושב הפנימי. הוא לא נוגע בה, כמטר שלם מפריד בינהם, אבל שניהם עירומים בבית זר והיא נינוחה כפרגית במאורת נחשים.
"יופי של מים, מה?” הוא שואל לאחר מספר דקות.
"כן, זה…נחמד. תראה, אם יש עוד משו שאתה רוצה לראות…”
"איפה הזיכרון דברים?”
"הזיכרון דברים? מה? אה…בתיק שלי. בחדר שינה.”
"תעשי טובה. תביאי לי אותו לכאן, אני רוצה לראות אותו.”
"אתה רוצה לראות את הזיכרון דברים?” היא שואלת.
"כן.”
היא ממהרת לצאת מהג'קוזי ולהתרחק ממנו והוא מחייך לעצמו בחרמנות מתגברת למראה גופה הצעיר, טללי המים מתנוצצים מעל פלחי עכוזה הבהירים. כאשר היא חוזרת הוא כמעט מגחך למראה ההתרגשות שעל פניה ולבו מחסיר פעימה למראה ערוותה העירומה ועלי הכותרת של שפתיה הוורדות.
"הידיים שלי רטובות, תראי לי.”
היא מתיישבת כך שישבנה ליד ראשה ורגליה במים ומציגה לו בבירור את העמוד הראשון.
"הממ…בסדר…תעבירי דף…שימי איקס על סעיף 11, אני לא חותם על סעיף מפגר כזה…ו…תעבירי דף…הממ…אוקיי, בסדר. אני אחתום.”
"באמת?”
"כן, זה בית יפה, המחיר סביר ואת מתוקה. תעמדי על ארבע ואני אחתום?”
"מה? למה על ארבע?”
"את תהיי השולחן שלי. אני אשים את התיק שלך על הגב שלך ואחתום. קדימה.”
"לא.” היא לוחשת.
"כן. קדימה. אין לי כל היום.”
"בבקשה לא, אל תעשה את זה.”
"זאת העיסקה, טייק איט אור ליב איט. יש הרבה בתים בהרצליה והרבה מתווכות צעירות ויפות שרוצות להרוויח משכורת של שנה בארבעים דקות אז בואי, תרדי על ארבע ותרוויחי את הקומישן המטורף שלך ביושר.”
ואז היא נאנקת בצער וכורעת על ארבע, ישבנה הנהדר פונה אליו, עירום ובוהק באגלי מים. חריץ אפלולי מפריד בין פלחי העכוז העגלגלים ובחלקו התחתון שפתי ערווה מלאות בגון האפרסק אשר בינהן מבצבצות בביישנות השפתיים הפנימיות, דקות ועדינות.
בחיוך ניצחון הוא כורע מאחוריה ומניח את תיק העור היוקרתי שלה על גבה. גופה מתקשח כאשר היא חשה באיברו הזקור מיטלטל בין ירכיה אך אינה אומרת דבר. יש איקסים המסמנים את המקומות בהם הוא אמור לחתום והוא חותם בקלילות על שלושת המקומות המסומנים בעמוד הראשון ואז מניח את התיק על הרצפה. לאחר מכן הוא אוחז באיברו ומקרב אותו אל שפתי ערוותה האפרסקיות והיא משתנקת בבהלה לנוכח המגע. ראשה מסתובב אליו והוא מחייך אל עיניה הקרועות לרווחה כאשר הוא מתחיל לחכך את איברו בשפתיים השמנמנות, מכין את עצמו לחדירה.
"זה הולך להיות כיף…איך קוראים לך שוב?”
"דני.” היא ממלמלת בקול מעובה עלבון, ראשה האדמוני מושפל על צווארה עדין.
"דני…זה הולך להיות כיף. את בטח כל כך צרה ולוהטת…” הוא אומר ואז יורק על ראש איברו. הרוק מספק לו את הסיכוך הדרוש והזין מחליק לתוכה בקלות, פותח בכוח את החריץ העדין שלה.
"אהה!” היא נאנקת אל רצפת העץ כאשר הוא מתחיל לבעול אותה באטיות, דוחק את איברו הגדול לתוכה בתנועות אטיות אך נחושות.
"כיף, הא?” הוא אומר. ידיו הגדולות אוחזות בישבנה הוורדרד והוא בועל אותה בתנועות נינוחות. “כיף לעשות עסקים עם מיליארדרים? להרוויח טונות של כסף בצ'יק? זה מה שאמרו לך? שהכסף הגדול זה הבתים היקרים? צדקו, מה אני יגיד לך. זה באמת הכסף הגדול. אבל עם הכסף הגדול שלי אני גם יתקע לך את הזין הגדול שלי, הולך?”
היא מתקשחת כאשר הסנטימטרים האחרונים של איברו העבה נדחקים לתוך גופה הקטן.
"או–אה, כל הכבוד, קטנטונת!” הוא אומר. “הצלחת לקבל את הכל!”
הוא מרים את התיק ומניח אותו שוב על גבה הצר וחותם גם בעמוד השני מבלי להפסיק לדפוק את מתווכת הנדל"ן הצעירה.
"מוכנה לפינאלה?” הוא שואל ומניח את התיק על הרצפה.
"פינאלה? מה?” היא ממלמלת חלושות והוא מצחקק.
הוא מגיר רוק על חור התחת הקטן שלה וזה מתכווץ אינסטינקטיבית. אגודלו מלטפת את החור וזה מתכווץ שוב.
"כדאי שתשתחררי קצת אם אנחנו הולכים לעשות עסקים.” הוא אומר ודוחף את אגודלו בעדינות.
"לא…” היא מביטה בו מעבר לכתפה בעיניים קרועות בבהלה. “לא שם!”
"שם, מאמי. בדיוק שם. אני הולך לזיין את התחת הקטן והוורוד שלך ואין שום דבר שאת יכולה לעשות בנידון חוץ מלקום וללכת. את רוצה לקום וללכת?”
"לא…בבקשה…”
"אז אם את נשארת, עדיף שתרפי קצת.” הוא אומר ויורק שוב על הכניסה האחורית שלה עד שזו בוהקת מרוקו ואז דוחק שוב את אגודלו, כמה מילימטרים עמוק יותר. יש לו סבלנות והוא ממשיך לטפטף רוק פי הטבעת שלה ולשחק איתו באגודלו, מתענג על גבה היפיפה, על הלחץ שמפעילה הטבעת הצרה על אצבעו ועל רעד האימה שפושה בגופה.
"הופ! זה בפנים!” הוא מחייך חיוך רחב. “מרגישה? מרגישה את האצבע שלי בתחת שלך?”
תלתליה האדמוניים מיטלטלים בהנהון אשר לאחריו היא חוזרת להשפיל את ראשה בכניעה.
"לא שמעתי. מרגישה את האגודל שלי בתחת שלך?”
"כן.”
"את רוצה את הקומישן הזאת, הא?”
"כן.”
"תגידי את זה: 'אני רוצה את הקומישן'.”
"אני רוצה את הקומישן.”
"חזק יותר.” הוא מורה ונועץ את אצבעו עמוק יותר בתחת הוורדרד.
"אני רוצה את הקומישן!”
"תמשיכי. אל תפסיקי, אפילו לא לרגע.” הוא אומר ושולף את אצבעו מישבנה. פי הטבעת שלה מעט גמיש יותר עכשיו וחלקלק יותר מרוב רוק, אם כי אין לו ספק שהחדירה שלו לשם תהיה מייסרת עבורה.
"אני רוצה את הקומישן! אני רוצה את הקומישן!” היא קוראת בעודו כורע בעמידה מאחוריה, איברו מתנודד לעבר הטוסיק החיוור, הבוהק בזיעה על גבי עורה הורוד. לרגע היא משתתקת כאשר היא חשה בראש הזין על הכניסה האחורית שלה ומעיפה בו מבט מבועת מעבר לכתפה, פניה הצעירים והיפים מתעווים במסכה של פחד.
"אל תפסיקי.” הוא מצווה בקול בוטח. היא שומטת את ראשה לעבר רצפת העץ וממשיכה לקרוא:
"אני רוצה את הקומישן!”
אגנו נע לפנים עכשיו וראש הזין מתחיל להבקיע את דרכו לתוך אחוריה הקטנים. מרוב פאניקה היא מכווצת את עצמה והדבר רק מקשה עליה להסתגל, אם כי עבורו החוויה מענגת הרבה יותר. מבוהלת ומכווצת ככל שתהיה, הוא אוחז באגנה בשתי ידיים חזקות ואין לה שום סיכוי להתנגד לאורך זמן לעוצמה האיומה שהוא מפעיל על הדלת האחורית שלה. חיוך קטן עולה על פניו כאשר ראש הזין שלו מצליח לבסוף להבקיע את דרכו אל ישבנה והיא נאנקת כמו חיה פצועה.
"תמשיכי.” הוא מורה וננעץ עמוק יותר בתוך אחוריה.
"אני…אחח…רוצה את…הקומישן!” היא נאנקת בעודו מתחיל לזיין אותה בתחת בכוח.
"אני יודע שאת רוצה, מתוקה. ואת הולכת להרוויח אותה.”
הוא מתחיל להניע את איברו בישבנה והיא נאנקת עם כל ניעה של אגנו, בקושי ממלמלת את המנטרה שציווה עליה. חיוך זאבי עולה על פניו כאשר הוא מביט באיברו הגדול הפולש לטוסיק הקטן, החור הצר שלה מעסה אותו ומענג אותו עם כל תנועה. גבה מנומש מתכסה זיעת בהלה, בוהק באור השמש וגופה הקטן של המתווכת הצעירה קפוץ מהייסורים של הזין המשפד אותה בתחת. במקום להמשיך לקרוא את הקריאות אשר ציווה עליה, היא רק ממלמלת וגונחת בכל פעם שהוא נועץ את איברו בין פלחי עכוזה.
לבסוף הוא לא יכול לעצור את העונג אשר פשה במפשעתו, ואשכיו מתפרצים, ממלאים את מעיה בזרע לוהט. ידיו הגדולות על מותניה, הוא ננעץ עמוק לתוכה, סוחט ממנה יבבת כאב נוספת. רגעים ארוכים הוא פולט לתוכה עד שגופו נרגע והרעד בירכיו פוסק. מבלי לומר מילה, הוא מזדקף, מגחך לרגע למראה הזרע הניגר מחור ישבנה, ואז נכנס אל הג'קוזי.
"את יכולה לקום, חמודה.” הוא אומר. “תענוג לעשות איתך עסקים.”
אוההה. דור הישן והטוב.
עושה רושם שבחלק מהסיפורים האחרונים ניסית משהו אחר.
אחי. אתה בנוי הכי טוב על הז'אנר הזה. סוס מנצח לא מחליפים
ישיר ובוטה, הסיפור כמו הגיבור. מהרגע הראשון ברור איך זה יגמר, אבל עדיין אתה בונה יפה את המתח ואת ההשתלטות ההדרגתית, בתוך התמונה המוחשית של הוילה.
"מבכר להניח לה ללכת אחרי ניחוח הכסף ולהסתבך בקוריו עד שלא תוכל להימלט." זו תמצית הסיפור. זה מרגיש לי קצת כמו הסבר מיותר לקורא העצלן.
אורי, לא יכול יותר שלא להסכים איתך.
כן, גם לדעתי זה הסוג שבו הוא הכי טוב, אבל אנחנו לא בתחרות פה ושום סוס לא צריך לנצח.
אני הרבה יותר נהנה מההשתעשעות בסגנונות ורעיונות שונים ומשונים.
משעמם לראות 20 פעם את אותה ההצגה עם תפאורה ושחקנים שונים.
האמת שהמתח נבנה יפה, אבל בסוף הסיפור די חלש..
הוא לא חרמן מדי, היא לא מתחרמנת..
לא יודע.. זה פשוט לא עשה לי כלום.. חבל כי אתה ענק בז'נר הזה.
סיפור מצוין! אין כמו לתקוע בחורה קטנה בישבן
מתי אתה עושה על הבנות 15?
חבל שאין לך ניסיון במכירות, יש תהליך שהי אמורה להעביר אותו שחלק ממנו זה שליטה בלקוח וכשזה בא מתהפך לה והלקוח שולט בה זה נק' מענינת, בנוסף יש שלב בירור צרכים..
הייתי מוסיף סצנה שהיא יורדת על הברכים ומוציא מפתח מתחת למחצלת כניסה ופותחת את הדלת והיא מסבבת את הראש ורואה עד כמה היא קרובה לזין שלו 0לבוש) סתם כדי לגרום מתח מיני
דור, נעלמת לנו :O