נעם ושרון

שכחתי תיק עם מסמכים בבית, אז החלטתי לקפוץ בהפסקת צהרים הביתה להביא אותו. אם נגמרו הלימודים ושרון בבית, אולי נאכל ביחד ארוחת צהרים. אחרי הכל, מתי בפעם האחרונה הכנתי לשרון בהפתעה רביולי בטטה, המאכל האהוב ביותר על הנוער בבית משפחת פורת? קשה להיות אבא במשפחה חד הורית, אבל כשאתה יודע לבשל, זה קצת יותר קל…

כשאני מגיע לדירה אני רואה שמשהו מוזר. הדלת הראשית, לא רק שאינה נעולה, אלא גם פתוחה מעט. אני לא זוכר אף פעם בעבר בה מצאתי את הדלת לא נעולה כאשר שרון לבד בבית.

"שרון?" אני שואל, אבל אף אחד לא עונה.

ערימה צבעונית בכניסה סלון צדה את עיני. מכנסיים וחולצה עם סמל חטיבת הביניים. בגדים זרוקים בסלון? של שרון–סמל–הניקיון? משהו כאן לא בסדר.

קשת אדומה לשיער מונחת למרגלות הספה. בדיוק הבוקר חיוויתי את דעתי (השלילית, אגב) על הקשת הזו. לא שמקשיבים לאבא הזקן ש"לא מבין כלום", אבל אני תמיד אומר בכל זאת. בלי להיות בלש אני רואה שמישהו ישב על הספה. למעשה, ישב זו לא המילה הנכונה: כל הכריות שאני מקפיד לסדר תמיד מושלכות על הרצפה ובינהן אני רואה עוד בגד. חולצה צבאית.

אני מרים את החולצה וחלק מהפאזל מתחיל להתבהר. על כותפות החולצה מושחלות דרגות סגן ומהכותפת הימנית תלוי תג חטיבה מוכר. חרב עם להבה.

ראיתי כבר כמה פעמים סגן עם חרב עם להבה על הכתף: נעם, מהקומה מעלינו. אבל מה נעם עושה כאן בלי חולצה?

כששרון לבד בבית.

חזייה ותחתונים זרוקים במסדרון, שלובים זה בזה ולידם זוג מכנסי הצבא של נעם. התמונה מתבהרת ומשחירה באחת.

כמה שעות בייביסיטר יש לנעם אצלי? מאז שאשתי, אמא של שרון, נפטרה, נעם מבלה אצלינו שעות וימים וגם בחופשות מהצבא כמו היה זה בית שני. יכול להיות שהבייביסיטר רואה עכשיו בשרון שלי…אוביקט מיני? נעם, עם הגישה המופלאה לילדים? הדמות היחידה שיכולה לנצל את הכריזמה האינסופית שלה כדי לתמרן את שרון שלי לעשות…מעשים שאני לא רוצה לחשוב עליהם, עושה עכשיו בדיוק את אותם מעשים.

איפה?

בחדר של שרון.

אני ניגש במהירות אל החדר, נעצר לרגע בתחילת המסדרון כאשר אני מבחין בנצנוץ על הרצפה. עגיל שקניתי לשרון לפני חודשיים.

קולות נשמעים מהחדר של שרון. לנעם יש קול נמוך, והוא מגיע עכשיו בגניחות קצובות המלוות את קול המלאכים של שרון.

בוכה?

משום מה אני נעצר. אין בי את הכוח לעשות עוד צעד אחד. מהחדר נשמעות אנחות רכות. חריקות קפיצי המיטה של שרוני שלי.

"אוי זה טוב…תדפוק אותי…ככה…חזק…”

אני ממהר לפתוח את הדלת ונעמד בפתח החדר. נעם כורעת על ארבע על מיטתו של בני, אצבעותיה לופתות את הסדין וראשה שמוט. שרון כורע מאחוריה, ידיו אוחזות במותניה של הקצינה הצעירה והוא מזיין אותה בעיניים עצומות, שיערותיו הארוכות נחשולים שחורים.