פרק י"ג – “אולי זה אומר שאתה מיוחד.”
כאשר ישראל מתקרב מתקרב אל הבית ליבו הולם בהתרגשות. בימים האחרונים הכל הופך לטבעי כל כך. כמעט כל מה שהוא רוצה, קורה. והוא רוצה עכשיו. ממש רוצה.
אימא נראית נרגשת לראותו כאשר הוא נכנס הביתה, פניה קורנות כאלו של כלה טרייה אשר בעלה–אהובה שב ממרחקים.
“שלום, חמוד.” היא ממלמלת ונושכת את שפתה התחתונה. נראה לו שהיא גם מחככת את ירכיה, כמעט בלי לשים לב. “איך היה בבית הספר?”
“בסדר.” אומר ישראל, משליך את ילקוטו ומתקדם אליה. “התגעגעתי אלייך.”
“גם אני.” אומרת חנה בקול צרוד.
ישראל שולח יד אל פניה והיא עוצמת את עיניה ומניחה לו ללטף את לחייה. אגודלו מלטפת את שפתיה והיא משתנקת לרגע כאשר היא מחליקה פנימה, אך ברגע הבא מתחילה למצוץ לו את האגודל.
“אני אוהב שאת מוצצת לי, אימא.” אומר שרול וחנה מצטמררת, יונקת את אגודלו, לשונה סובבת סביב האגודל תוך שהיא מביטה בעיניו.
“רדי על הברכיים.” מורה ישראל בבטחון חדש ונעים והיא מוצאת עצמה מצייתת, ברכיה ששות להתקפל ולהביא את פניה מול מפשעתו של בנה. היא חשה בזה, מעבר לבד המכנסיים. זה שם. הפה שלה מתמלא רוק. היא לא תעשה את הצעד הבא, את מה שהיא רוצה עכשיו לעשות. היא תחכה להוראה מפורשת, זה יותר נעים ככה.
צעדים על מדרגות הכניסה לבית. עיניה של חנה נפערות והיא מנתרת לעמידה, מביטה בדלת הנפתחת.
“קצת עזרה בבקשה.” אומרת יהודית, ידיה עמוסות שקיות.
“היא הייתה במכולת.” מסבירה חנה בנימה כמעט מתנצלת בעודה לוקחת שקית מבתה. “שכחתי…”
“מה שכחת?” שואלת יהודית.
“לא, פשוט הסברתי לשרול שהיית במכולת… ששכחתי ש…”
“…אני אמורה לחזור.” אומרת יהודית, חיוך קטן מתפשט על פניה.
“אה…הפרעתי לכם באמצע…”
מעולם לא היה מקרה מובהק יותר של שתיקה כהודיה מאשר בדממה שממלאת עכשיו את המטבח הקטן.
“איזה חמודים. מה… עמדתם לעשות?”
לרגע שניהם שותקים אבל אז ישראל שובר את הדממה.
“היא עמדה למצוץ לי.” אומר ישראל בבטחון. “נכון, אימא?”
חנה מסמיקה לנוכח בוטות דבריו אבל אינה יכולה לעצור את לשונה מללקק את שפתיה במחשבה על הזין בפיה. הנהון קטנטן במבט מושפל.
“נו, אז מה מפריע לכם?” שואלת יהודית. “כבר ראיתי אתכם… ביחד.”
למרות הדרך שעברה והתשוקה הפועמת בה, ממלאת את פיה וירכיה מרטיבות, חנה עדיין מהססת לעשות את זה… ככה, מול שני ילדיה.
“רדי על הברכיים, אימא.” מורה ישראל, נהנה מההשתאות על פניה של אחותו לנוכח המהירות בה אמו מצייתת לו וכורעת תחתיו.
“אימא עושה כל מה שאני אומר לה.” הוא מוסיף, מילותיו שולחות ריגוש בגוו. “כמעט הכל. בינתיים. נכון, אימא?”
“כן.” אומרת חנה בשקט, פניה לוהטות. גם ירכיה.
“תורידי לי את המכנסיים והתחתונים, אימא.”
חנה מהנהנת כמהופנטת, ידיה נשלחות שוב אל מכנסיו של בנה. היא אוחזת בשולי המכנסיים ומושכת אותם מטה, מתנשפת בקול כאשר איברו המופלא של בנה מפציע, קשה ורעב למראה.
אבל לנוכח אחותו בחברתם, גם הוא עדיין לא בטוח בעצמו כפי שהרגיש לפני רגע ולמרות הריגוש והחרמנות והביטחון שחש רק לפני רגעים אחדים, ישראל מהסס לפני שיורה לה לעשות את מה שהוא משתוקק אליו ולכמה שניות שניהם מביטים זה בזו, הילד מחכה לאישורה של אמו והאישה להוראה מאישהּ.
יהודית היא זו ששוברת את הקיפאון. היא סוגרת בצעדים קלים את המרחק אל אמה ואז נוגעת בעדינות בראשה, הודפת אותה לעבר איברו של ישראל.
ישראל נאנק כאשר פיה של אמו עוטף את הזין הרעב, חמים ורטוב ואוהב. חנה מתחילה להניע את ראשה בתנועות מדודות, משלבת באופן מושלם בין העונג שהיא מסבה לבנה לבין השקיקה שלה עצמה לזין בפה והריגוש שמציצתו מסבה לה.
“הו…” הוא נאנח, מביט בפניה של אחותו בתמהיל של גאוות כובש ושקיקת בתול–נצחי. “זה מדהים…”
“זה לא הגיוני.” אומרת יהודית, צופה באיברו של אחיה מחליק בתנועות קצובות פנימה והחוצה בין שפתיה של אמהּ, המענגת את בסיס הזין בידה העדינה. למרות כל מה שראתה בימים האחרונים, ואף התנסתה בו בעצמה, מראה אמה, שיערה נתון בכיסוי ראש צנוע, הכורעת למרגלותיו של בנה ומוצצת את איברו מזעזע אותה. לרגע היא נרתעת, רוצה לצאת מהחדר ולברוח מהחטא הגלוי אשר מולה אבל תשוקתה שלה גואה בה במהירות והיא אינה מצליחה לזוז, מבטה מרותק אל הזין הרטוב, קשה ומלא חיים הממלא את פיה של אימא.
ידו האחת של ישראל נחה באדנות על ראשה המכוסה של אימא ואת השנייה הוא מניח על מותניה של אחותו. היא מביטה בפניו הנמוכות משלה אך בעיניו הפוגשות בשלה היא כבר לא רואה את ההיסוס וחוסר הביטחון של אחיה הקטן: גבר מביט בה. נמוך אך חזק ושופע בטחון.
יהודית בולעת רוק וכאשר ידו של ישראל אוספת אותה אליו לנשיקה היא חסרת יכולת התנגדות, מנמיכה את פניה אל פניו כשהוא מגביה את ראשו לנשיקה. הם מתנשקים והיא נאנחת כאשר לשונו של אחיה הקטן פולשת אל פיה, מרקדת עם לשונה בעוד אמם מוצצת את איברו מתחתם.
“הו, שרול…” היא נאנחת כאשר הוא מנשק את צווארה. גופה מלא עכשיו זהרורים ומעיין מפכה בין ירכיה, ואלו גם ככה מתקשות כרגע עם המשימה הפשוטה בדרך כלל של 'לעמוד'. כאשר ישראל מניח יד על כתפה והודף אותה מטה, יהודית מברכת על כך שהיא יכולה לכרוע.
היא נמצאת עכשיו סנטימטרים בודדים מפניה של אמה המוצצת, שומעת את הקולות הרטובים הבוקעים מפיה של אימא בעודה מעסה את הזין החלקלק ביד ענוגה. יהודית מוצאת עצמה מקנאת באימא ומשהו מהאופי הישן שלה לועג לה על כך, אבל קולו חלש ודהוי עכשיו. עכשיו כל מה שחשוב באמת זה הזין הזה, שאימא זכתה לסגוד לו בפיה.
היא רוצה גם.
מלמעלה, ישראל מבחין במבט הרעב שאחותו מרימה אליו. מבט מתחנן, אפילו. גל ריגוש של כח טהור מרטיט את גוו והוא מהנהן, כקיסר רחום הנעתר לבקשתה של אזרחית רעבה.
“אימא, תני לה קצת.” הוא מורה.
קולו של שרול מגיע אליה מרחוק, כאילו מעולם אחר. כמו שעון מעורר בבוקר חורפי, חנה מנסה להתעלם ממנו ולמצות עוד כמה רגעים עם הזין המופלא הזה בפה. שרול עוד לא גמר אבל היא כבר מתחילה להרגיש את הטיפות הראשונות של עסיס החיים שלו והיא יונקת אותן בשקיקה, חשה בהן ממלאות את גופה באור.
“אימא, נו.” נשמע קולה של יהודית.
בחוסר רצון מסוים, חנה מוציאה את הזין מפיה, חשה בריקנות תופסת את מקומו. חלל. אבל תשומת לבה מוסבת במהירות למראה בתה המכניסה את הזין אל פיה ומתחילה למצוץ אותו בתנועות גמלוניות. ישראל נאנח בסיפוק מלמעלה.
“יופי…” הוא אומר ומלטף את ראשה של אחותו המוצצת. חנה מגביהה אליו מבט והוא נראה גבוה כל כך לפתע, מיתמר מעליה ומעל יהודית הכורעות תחתיו. כאשר הוא מחייך אליה היא מחייכת אליו כפליים, צמרמורת עונג מרטיטה את גווה. טוב לו. וטוב לה. והכל טוב כשטוב לו.
עיניה נתקלות באשכיו של ישראל והם גדולים כמו… ביצי תרנגולת כמעט. המחשבה על כל הזרע שהם אוצרים בהם שולחת בה גל ריגוש נוסף ורוק ממלא את פיה. לפני שהיא מבינה מה היא עושה, חנה שולחת את לשונה ברעבתנות ומלקקת את האשך הקרוב אליה, והוא כולו בוהק מרוק עד שהוא נוצץ כמו אבן נדירה.
כל כך הרבה זרע בפנים, עיניה מזדגגות. כל כך הרבה עוצמה, כל כך הרבה חיים.
מלמעלה צופה ישראל באמו ואחותו מענגות אותו בפיהן: יהודית אוחזת עכשיו בירכיו הרזות ונדמה שהיא נחושה להדוף כמה שיותר מאיברו לתוך פיה ואימא מלקקת את אשכיו כאילו היה זה הארטיק האחרון בעולם. שיערה של אימא נתון עדיין בכיסוי ראש עקשן וכמיהה מציפה אותו, מתפוצצת בו, להסיר ממנה את הבד ולחזות בגופה עירום ופשוק מתחתיו. אבל באופן מוזר חשש מתגנב ללבו כאשר הוא חושב על המפתן הזה, על האיסור האולטימטיבי. לא, מתעקש בו משהו שחשב שכבר אבד. חשש אולי.
עוד לא עונה קול אחר.
ודווקא הקונפליקט הזה, שחשב כבר שהוכרע, ממלא אותו שמחה. כאילו יש לו עוד יכולת להינצל, והוא בכלל לא ידע שאבד. והשמחה מתרגמת לאושר וזה לרעב.
הוא אוחז בכתפה של אימא ותובע–מושך אותה אליו, לעמידה. אימא נעמדת, מיתמרת מעליו, שפתיה רטובות מרוק המציצות והן בוהקות באור אחר הצהריים המסתנן מחלונות המטבח, מתנשפת בהתרגשות, סמוקה ויפה. כאשר הוא מניח יד קטנה וחזקה על עורפה, היא פוערת את עיניה בבהלה בעודו מקרב את פניה לשלו, השפתיים נפגשות ו… נשיקה.
האם ובנה מתנשקים את נשיקתם הראשונה, הבן מחדיר את לשונו ברעבתנות אל פיה של אמו, תובע אותו לעצמו. האינסטינקט הראשון של חנה הוא להירתע אבל ידו של שרול חזקה על עורפה ונועלת אותה במקומה ודווקא זו, האדנות המפתיעה הזו מהדהדת אצלה במקומות עמוקים, מהחזה ובמורדו ואל הבטן ואל שיפוליה הלוהטים, הרעבים.
“את רוצה לציית לו.” אומרת האישה הגדולה העומדת לצדה באופן טבעי, כאילו זה המטבח שלה. משום מה חנה לא נבהלת. “את צריכה גבר חזק שיתבע את מה שהוא צריך, לא הזלזל הזה שאיתו התחתנת.”
ראשה של חנה סחרחר והיא ממילא לא יכולה לענות, כי שרול ממשיך לנשק אותה בלהט, בתאוותנות שלא חשה כמותה מעולם עם זאב. ידו מפשפשת בשולי חצאיתה ומשב אוויר קריר מבשר לה שהוא מרים את הבד ואז צמרמורת מרטיטה את גווה כאשר ידו החמימה של בנה נוגעת בירך עירומה.
“ישראל… לא…” היא מחלצת את פיה משפתיו הנפלאות, לשונה כבר מתגעגעת לשלו. חנה שולחת את ידה מטה בניסיון לעצור את ידו, מייחלת לכישלון מתוק.
“ממה את חוששת?” שואלת האישה הגדולה.
“זה אסור…”
“אני חושבת שאת פשוט חוששת שהוא יגלה כמה את רטובה, לא?”
“הו…” נאנחת חנה כאשר ידו של שרול נוגעת סוף סוף בתחתוניה, אצבעותיו מחליקות על הבד הרטוב המתוח על שפתי ערוותה התפוחות. אש בפניה, מים בין רגליה.
“את רטובה, אימא…” שפתיו של שרול באוזנה, מילותיו כשפים אפלים, מתוקים.
“…סור…” היא ממלמלת אך ידה רפה על ידו ואצבעותיו נחושות ומיומנות והיא מבינה שהוא מאונן לה רק אחרי שברק של עונג פוגע בה והיא נותרת שתוקה וסומאה, אוזניה מצלצלות.
לבה של חנה מחסיר פעימה כאשר אצבעותיו של בנה מחליקות אל בין שפתי ערוותה הרטובות, לשונו מושלת בפיה. הוא בתוכי היא חושבת ולרגע מתמלאת במחשבה על איברו הגדול בתוכה אבל המחשבה הזו מפחידה אותה והיא בורחת ממנה, נסחפת על גלי העונג שמסבות לה אצבעותיו המיומנות של שרול. אצבעות זריזות מפשילות את תחתוניה עד אמצע ירכיה הדשנות, מפעילות לחץ לא בלתי מענג אשר מרגש ואתה עוד יותר: יש משהו אירוטי בתחתונים מופשלים למחצה, הם מסמלים עונג אסור, ריגוש מסוכן וחטוף.
יהודית בקושי מודעת למתרחש מעליה. כל הווייתה מלאה בזין המופלא של אחיה הקטן. היא לא מצליחה להדוף אותו עמוק כמו אימא אבל היא מנסה לפנק אותו כמה שיותר בלשונה ולפי האנחות הקלות שהיא שומעת מלמעלה, היא עושה עבודה לא רעה בכלל. היא לובשת מכנסיים קצרים ורפויים, כאלו המאפשרים לה גישה מהירה לכּוּס הרטוב שלה ותוך כדי שהיא מוצצת לאחיה, היא מאוננת בפראות. כבר גמרה פעמיים אבל היא יודעת לאן היא חותרת: הפעם היא הולכת לשתות את הנקטר שלו לרוויה, ישר מהמקור.
אימא נאנחת מעליה והיא מבינה שהיא גומרת אבל יהודית מתמקדת במה שחשוב באמת: להעיף את אחיה הקטן לשיא. אנחותיו המתגברות מבהירות לה שהיא בכיוון הנכון והיא מגבירה את מהירות ניעות ראשה, את הריקוד הקדחתני של לשונה וניעות ידה על בסיס איברו של שרול. לבה הולם בפראות כאשר היא מבינה שבכל רגע עכשיו… בכל רגע עכשיו…
ואז זה קורה.
פיה מתמלא בשפע חמים ובוהק ועיניה מסתמאות בכל הצבעים שבעולם. אלף טעמים מזמרים בראשה והיא עפה בשמיים, רואה הכל, רואה רחוק בעודה לוגמת עוד ועוד. אז זה מה שאימא מכורה אליו היא חושבת מרחוק וגבוה, לוגמת עוד ועוד, יונקת את מיץ עץ הדעת ועץ החיים ומעיין הנעורים, שפע מהכל.
יהודית פוקחת עיניים. אימא מעליה מיוזעת ומחויכת וישראל עומד מאחור, איברו כבר לא זקור אך עדיין מאסיבי.
“הפעם הראשונה היא די אינטנסיבית.” אומרת אימא.
“ואוו.” ממלמת יהודית.
“… אבל גם האחרות.” מצחקקת אימא. “את פשוט יודעת שהן בדרך.”
אימא נשכבת לידה על הרצפה וישראל מביט בשתיהן, שתי נשותיו, ומשהו פראי גואה בו, פראי ומפחיד. הוא יודע שהן יכולות להיות שלו. לחלוטין. עכשיו. הוא מביט סביב לראות אם לילית שם אך היא אינה בנמצא. מוזר, היה בטוח שחש בה קודם. הוא מחפש הכוונה… עידוד, אך הכוונה לאן הוא אינו יודע. האם זה הרגע לתבוע את חזקתו על אמו ואחותו או שאולי זה החטא אשר עליו לא יעבור, עלה התאנה האחרון של המוסר שלו. של הנשמה שלו.
“אני הולך להתקלח.” הוא פולט, מנצל את ההפוגה הרגעית בחוסר ההיגיון של השבועות האחרונים.
את המים הוא מכוון לטמפרטורה קרה יותר ממה שהוא רגיל, כאילו המים יצננו את הטירוף, יחזירו שפיות למחשבותיו. המחשבה, לא, הידיעה שהוא חושק באימא מפחידה אותו. מטלטלת מעט. אבל… מעט מדי. והוא יודע שהדבר שיש בו שרוצה לכבוש את אימא ולחלוש עליה כל הזמן מתגבר, מעט מעט אבל מרגע לרגע יותר. בעל הבית מפציעות בו המלים. הבעלים. לבעול. והנה הריגוש מדכא את הפחד מהחטא ומרחוק רחוק הוא אפילו חש במעט עצב על מה שהוא הופך להיות אבל… הוא ינסה להלחם בזה, הוא מבטיח לעצמו תחת המים הקרים.
כאשר הוא יוצא מהמקלחת אימא ויהודית מסדרות את הקניות, מפטפטות ומאושרות והמבט שיהודית נותנת בו מסעיר אותו ומאיץ את הדופק שלו: אין לו ספק שאחותו הגדולה מוכנה להתמסר אליו והמחשבה על לבלות את הלילה בחדרה, בין ירכיה הפשוקות בעודה נאנחת בתשוקה באוזניו, מייבשת את פיו.
חייב לברוח.
“אני הולך ל…” הוא אומר ויוצא מהבית.
לאן ילך? הוא רוצה לדבר עם מישהו, עם מי? לילית? לא, הוא כבר מרגיש שמה שמניע את השדה היא לא בדיוק טובתו. מפתיע: שדה לא פועלת לטובתך? דודה דקלה "אשתו"? לא, זה יוביל רק לסקס. מפתה ומרגש, אבל זה לא מה שהוא רוצה עכשיו. אז אולי ל… טל?! טל גדידה? היא היחידה שיודעת את הסוד, אולי זה הגיוני לדבר איתה. חוץ מזה, אין לו ממש עוד אפשרויות.
יהודית נאנחת מתחתיו, שדיה רוקדים בקצב הזיון שלו, עיניה היפות נעוצות בו והוא יודע שהוא עומד לפלוט לתוכה.
לא. לא. לא משנה מה אומרת לילית, זה לא. דודה דקלה ויעל המנהלת ורונית גדידה אבל לא את המשפחה שלו. המשפחה שלו, גואה המחשבה במוחו והוא שוב נסער ומקלל את עצמו בו זמנית.
וככה, בלופ, ברוח חמה יבשה ושמש קופחת בין העצים הוא מגיע אל ההרחבה ואל בית משפחת גדידה. לוחץ על הכפתור.
“ישראל?” נשמע קולה של טל ורווחה ממלאת אותו.
“שלום.” הוא אומר בעליבות.
“מה. קרה?”
“אני… יכול לדבר איתך?”
רגע של היסוס. בבקשה שהיא תזמזם לו את השער.
זמזום של השער והוא נכנס.
את הדלת פותחת המשרתת הסודנית והוא מחייך אליה אינסטינקטיבית, חש אליה אמפטיה של דפוקים למרות שבשבועות האחרונים הוא פחות דפוק. יותר דופק.
“באתי ל… טל.” הוא אומר. היא יודעת עברית בכלל?
“קאם, איי טייק יו טו דה מאדם.” היא אומרת.
“תנקס יו.” הוא אומר וחושב על אייג'יי, המורה לאנגלית. עיניים גדולות וכחולות. שיער זהוב. אגן רחב. מנסה להיכנס להריון עם בעלה.
המשרתת מובילה אותו ברחבי הבית והוא לא יכול שלא לשים לב כמה מהפנט הוא גופה הדק והגמיש בנתון בחליפת טרנינג ורודה וכמה יפה הוא הניגוד בין הוורוד לגוון השחור כמעט של עורה.
“היר, סר.” היא אומרת ומחווה לעבר דלת חדרה של טל.
חדר גדול. מיטה ענקית. מחשב. שולחן אייר הוקי. טל גדידה לבושה בג'ינס וטי שרט הדוק עם טקסט על שדיה הגדולים מתקרבת אליו מבט מאיים ובום!
רגלה של טל נשלחת אל אשכיו של ישראל בבעיטה חדה ואכזרית והכאב מציף אותו, ממלא את הווייתו, מזרים דמעות לעיניו.
“למה?!” הוא מצליח למלמל.
“פתאום הרגשתי שאני ממש חרמנית ואז הבנתי שזה אתה, סורי.” היא אומרת ומתיישבת על קצת המיטה, מביטה בו בחיוך מתנצל קטן. “אמרתי לך, אני לא רוצה שזה יעבוד עלי.”
“אוקיי… אוקיי…” הוא אומר. הכאב שוכך בהדרגה אבל את מקומו מחליפה בחילה קלה. מה שכן, זה עבד, הוא לא מרגיש חרמן בכלל. אפילו לא קצת.
“תנשום.” אומרת טל.
“רק שניה.”
“אתה בסדר? לא הגזמתי?”
“אני בסדר, זה… נרגע.”
למשך כמה רגעים הוא רק נשאר לשכב על השטיח שלה, מביט בתקרה. במנורה היקרה למראה.
“אז מה רצית?” היא שואלת בסקרנות.
“סתם… לחלוק איתך, כי את… יודעת את ה… קטע שלי. עכשיו אני בכלל לא בטוח שבא לי… לדבר על זה.”
“כי דפקתי לך בעיטה בביצים? הסברתי לך למה.”
“לא, כי אני… מתפדח.”
“תמיד פחדת ממני כמו מהשטן ואני לא בטוחה שאחרי מה שחטפת אתה מפחד פחות, אבל… כאילו אם באת עד לפה למרות שאתה מפחד ממני זה בטח אומר שהיה לך חשוב לספר לי, לא?”
“כן.”
“נו?!”
“אני… אני כמעט זיינתי עכשיו את אימא שלי ואחותי.” הוא פולט, לפני שיוכל להתחרט.
“באמת?!”
"כן. הן… שתיהן מצצו לי את הזין ואחרי זה… כאילו… במקום להרגע רק רציתי יותר.”
“וואו.”
“כן.”
שניהם שותקים. הוא רוצה להביט בה אבל מפחד מהאופן שבו היא אולי מסתכלת עליו, מקק קטן וסוטה שזחל לה לחדר.
“איזה מגעיל אני, הא?” הוא אומר בעליבות לתקרה.
“זה מוזר.” היא מודה.
“מגעיל.” הוא מתעקש.
“אבל אולי מגניב.”
“מה?!” הוא מביט בה.
“שזה… כאילו כל כך חזק שזה עובד אפילו על פאקינג המשפחה שלך. זה קסם אמיתי, יא מפגר. הרגשתי את זה בעצמי קודם.”
“אז מה? אז זה אומר שמותר לי…”
“אולי זה אומר שאתה מיוחד.” אומרת טל בפסקנות, שמץ התרגשות בקולה. “ואם אתה מיוחד אז… אולי החוקים לגביך שונים.”
“אני דתי.” הוא אומר, לא מאמין לעצמו ברגע שהמלים יוצאות מפיו.
“אז מי נתן לך את ה… כוח הזה? מי אם לא הקב"ה? הכל זה מלמעלה.”
הוא רוצה להגיד לה שדווקא בדיוק ההיפך מהקב"ה אבל אולי יש משהו בדבריה. הכל זה מלמעלה, לא?
“איך אתה מרגיש?” היא שואל שוב.
“עבר.” הוא אומר.
“אני רוצה שתדגים לי. איך זה עובד יעני.”
“איתך?”
“לא.” היא אומרת במהירות. “עם מונה.”
היא לוקחת את הטלפון שלה, לוחצת על המסך ואומרת "מונה, קאם היר פליז.”
“זאת ה… משרתת שלכם?”
“כן. היא יפה בעינייך?”
“כן.” הוא מודה.
“אז תראה לי איך זה עובד. מההתחלה.”
לבו של ישראל הולם בחזהו. הוא לא מכיר את מונה, מעולם לא החליף איתה מילה. אולי זה גם מבחן כזה, הוא אמור להרשים את טל. לא רוצה לאכזב אותה.
“יס, מאדאם?” נפתחת דלת החדר.
“לך על זה.” מצווה טל.
ישראל קם ומביט במונה. היא יפה, הוא מבין. מעבר לעורה השחור ושיניה הצחורות, עיניה גדולות וחומות ושיערה כמו כדור ענק של תלתלים סביב ראשה.
“מאדאם?” היא שואלת בבלבול כאשר ישראל מתקרב אליה, לבו הולם ואיברו כבר קשה במכנסיו.
“הלו, מונה.” הוא אומר ומניח את ידו על לחיה. מונה מביטה בו באימה ובלבול אבל הוא כבר מזהה את ניצני התשוקה בעיניה.
“מאדאם, ווט איז דיס..?”
“ששש…” הוא אומר ומלטף את שפתיה באגודלו.
“סר, פליז… יו קנט…” אך היא משתתקת כאשר ידו מחליקה אל חזיתה, אצבעותיו מרפרפות על פטמותיה הזקורות מעל הטרניניג. היא נאנחת בשקט, פניה מסכה של תשוקה ועצב.
“איי קן.” הוא מחייך, גאה בכוחו המתגבר.
ידו של הנער אוחזת ברוכסן עליונית הטרנינג והוא מושך אותו מטה, חושף כתפיים עדינות וחזייה לבנה המסתירה זוג שדיים קטנים. הוא מושך אותה באיטיות לחיבוק, ידו השמאלית על עורפה מכוונת בעדינות את ראשה לנשיקה. באינסטינקט, המשרתת קומצת את שפתיה ברגע הראשון אך כאשר הוא מחכך את זקפתו בחזית אגנה הריגוש מציף אותו והיא נאנקת בכניעה, מפשקת את שפתיה.
לשונו של ישראל חודרת את פיה של הסודנית והוא חוקר את מכמניו בהתרגשות ושכרון כח. ידו הימנית מוצאת את תפס חזייתה מאחור אבל הוא לא באמת מבין איך זה עובד ולאחר כמה ניסיונות נסוג ושולח את שתי ידיו אל אחורי מכנסי הטרנינג שלה, מחליקות אל מתחת לבד כדי לחפון שם שני כדורים מוצקים וחמימים.
עכשיו הרעב שלו כבר כבש אותה לגמרי והיא מנשקת אותו בחזרה, נאנקת אל פיו ומחככת את אגנה שלה בזקפתו ברעבתנות מתגברת. כאשר הוא מפשיל את מכנסיה היא לא מתנגדת לאצבעותיו הפולשות אל תחתוניה, מוצאות אותה רטובה ומשתוקקת.
“רטובה?” שואלת טל מאחור.
“לגמרי.” עונה ישראל בגאווה. “רטובה ומוכנה.”
“שתמצוץ לך קודם.” מורה טל.
“אין בעיה.” הוא אומר ומנסה לנסח את המשפט באנגלית.
“גט און יור קניז.” הוא מורה לסודנית, ידיו על כתפיה הדקות.
“גט דאון.” מתקנת אותו טל מהמיטה.
מונה כורעת תחתיו, מבוכה מתערבבת עם תשוקה בעיניה. במבט של קוסם החושף את השלב האחרון של קסם מוצלח, הוא מפשיל את מכנסיו וחושף את איברו הזקור. שתי שאיפות אוויר רמות נשמעות בעת ובעונה אחת.
“אופן יו מאות'.” הוא מצווה על מונה וזו פותחת את פיה אבל יש מצב שזה מהלם, לא מצייתנות. בחיוך מנצחים ישראל מחליק את איברו אל פיה של המשרתת ההמומה.
“דו… ווית' יור מאות'…” הוא מסנן.
“סק הים, מונה. סק היז קוק.” נושפת טל. “מה נסגר עם השלוש יחידות שלך? חשבתי שחנונים טובים באנגלית.”
“את זה לא לומדים בשלוש יחידות.” הוא מתגונן אבל מונה לא זזה.
“היא לא מצצה אף פעם.” מבינה טל. “תחזיק לה את הראש ותזיין אותה ככה.”
“לזיין לה…”
“… את הפרצוף, כן. בוא נראה כמה חזק הקסם המזדיין שלך.”
אולי זה לא בסדר להתנהג ככה אבל ישראל רוצה להרשים את טל והוא גם ממש חרמן. הוא אוחז בראשה של מונה ומתחיל להניע את אגנו בתנועות זיון זהירות, צמרמורת עונג פושה בגופו.
“זה טוב…” הוא ממלמל, אף פעם לא… זיין ככה. למונה יש תסרוקת אפרו ענקית וידיו טובעות בשיערותיה המקורזלות בעודו מחליק את איברו אל תוך פיה בתנועות קצובות. קולות לעלוע רמים בוקעים מפיה של מונה אבל היא לא מתנגדת אז הוא ממשיך.
“יותר עמוק.” מצווה טל, קולה מעובה.
קרקוש חגורה מושך את תשומת לבו של ישראל ולבו מזנק כאשר הוא מבחין בטל גדידה מפשילה את מכנסי הג'ינס שלה ושולחת את אצבעותיה אל מפשעתה. היא מביטה בו במבט של תשוקה ואיום, ללא מלים מזהירה אותו לבל ינצל את מצבה.
“תזיין לה את הפרצוף יותר עמוק כבר…” היא מצווה באנקה. “תן לה הכל…”
הוא מהסס לרגע. הזין שלו גדול ומונה קטנה אבל הוא חרמן וטל תקיפה והמבט הרעב בעיניה מעיף אותו והוא דוחף את איברו עמוק יותר לתוך פיה של מונה, חש בו מחליק אל מעבר ללשונה, אל תוך גרונה ממש.
“אני רואה אותו…” נאנחת טל. “בתוך הגרון שלה… מתנפח…”
אבל ישראל בקושי שומע אותה. גרונה ההדוק של מונה לופת אותו בעוצמה, רטוב וצר ומשיי בעוד ישראל מחליק לתוכו שוב ושוב, עמוק ושיטתי. מתחתיו מונה מנסה לזעוק אבל פיה חסום בזין ושני הצעירים בחדר ממילא לא קשובים לה, שבויים בעונג שלהם. היא הולמת באגרופים קטנים בירכיו של ישראל אבל הוא חזק עכשיו, חזק מגברים רבים והיא לא מצליחה להדוף אותו ממנה.
והגרון שלה הדוק ואגרופיה נחלשים והעונג עצום וטל נאנחת על מיטתה וירכיה העליונות עירומות וערוותה גלויה והיא מביטה בו וגומרת והוא גומר גם ומתחיל לפלוט את זרעו אל פיה של הסודנית האומללה אשר הולכת ונרפית תחתיו ונתז אחר נתז נפלט וחלק ממש בורח החוצה, מעורב ברוק.
ואז זה נגמר.
בהיסח הדעת, ישראל מרפה מראשה של מונה ומבחין בחשש באופן שבו היא מחליקה אל השטיח, רפויה כבלון ריק.
“מונה?” הוא שואל. היא לא מגיבה.
“מונה?!”
“מה קרה?” שואלת טל מהמיטה. היא שוכבת על גבה ומביטה בתקרה, מכנסי הג'ינס והתחתונים שלה עדיין מופשלים עד אמצע ירכיה, חושפים ערווה סמיכה וכהה.
“נראה לי היא… מתה? חנקתי אותה עם ה…”
“מה?!” נזעקת טל, מתקרבת לסודנית. “לא, היא נושמת. פשוט לא נשמה עם ה… דבר הזה שלך בגרון.”
“אה.” אומר ישראל במבוכה. “אף פעם לא… דחפתי אותו כל כך עמוק.”
“תעזור לי להעלות אותה על המיטה, שתשכב טוב.” מורה טל.
“אני אסתדר לבד.” אומר ישראל ומניף את מונה בקלות, משכיב אותה על המיטה. המבט המופתע בפניה של טל מקפיץ את לבו והוא מסמיק, משפיל את עיניו ממנה.
“מה עכשיו?” הוא שואל במבוכה.
“עכשיו תזיין אותה.”
“אבל היא… ישנה.”
“ככה תעיר אותה.” נוצצות עיניה של טל. אם רצה לסרב, התנגדותו מתפוגגת כאשר טל פושטת באדישות את מכנסיה ותחתוניה, נשארת עירומה מתחת לחולצתה.
“קדימה, תוריד לה את המכנסיים.”
ישראל קרוע. זה דבר אחד לזיין אותן כאשר הן חרמניות אבל ככה זה… אונס, לא? טל חשה בהיסוסיו, זוחלת לעבר רגליה של המשרתת הסודנית ומושכת את מכנסיה ותחתוניה, חושפת זוג רגליים חטובות, כהות כמעט כפחם. היא שולחת אצבע מהססת אל ערוותה העירומה של מונה.
“הנה, רטובה.” היא אומרת בניצחון. “היא רוצה את זה, תן לה.”
הוא מביט בערוותה של מונה, שפתיים כהות–כהות עם שמץ ורוד בינהן. טל, שמבחינה בהיסוסיו שולחת שתי אצבעות ומפשקת את שפתי הערווה הכהות, חושפת עוד יותר את הוורוד המפתה בינהן.
“יאללה, תן לה.”
“אבל היא לא… רוצה.” הוא ממלמל.
“אז למה היא רטובה? וגם מה 'כפת 'ך מה איזה כושית רוצה? אני רוצה לראות אותך מזיין אותה כבר.”
עדיין הוא מהסס. למרות כל מה שעשה בשבועות האחרונים, וכל המצוות שהפר וכל החטאים שחטא, זה כבר משהו אחר.
“אני אכניס את הזין.” אומרת טל ברעבתנות מפתה. “תשכב עליה ואני אחזיק לך את הזין ואכניס אותו פנימה…”
טוב, אז אם טל מכניסה אז לא בדיוק נחשב שהוא זה ש… חדר, לא? וגם המחשבה שטל תיגע בזין שלו מסחררת את ראשו והנה הוא גוהר מעל הכושית המעולפת, מייחל שתתעורר… והוא נאנח ומצטמרר כאשר הוא חש באצבעותיה החמימות של טל אוחזות באיברו, מנחות אותו אל בין שפתי הערווה הרכות והרטיבות שבינהן.
“מונה…” הוא ממלמל, מייחל שתתעורר.
“דחוף.” מצווה טל אבל ישראל קפוא, קרוע.
“דחוף, נו!”
והוא דוחף, ראש הזין מחליק פנימה. טל צדקה, היא רטובה וחמה מבפנים והוא מייחל לשקוע עמוק יותר.
“משהו עוצר אותי.”
“משהו… מה, היא בתולה?!” משתוממת טל.
“אולי.”
“אז בטוח תזיין אותה. יאללה.”
ישראל יודע שזה לא בסדר אבל היא רטובה וחמה ויפה וטל… משתוקקת לזה כל כך שזה מדליק אותו עוד יותר והוא דוחף. התנגדות קלה, אנקת כאב מפיה של הסודנית והוא בפנים. לגמרי בפנים.
“כן…” מסננת טל, ידה חוזרת אל מפשעתה. “עכשיו תזיין אותה, את המשרתת הכושית הזאת… תן לה…”
והוא מזיין. ומונה הדוקה ויפה ולמרות שראשה זע מעט מצד לצד היא לא לגמרי בהכרה וזה גורם לו להרגיש רע אבל אולי גם טיפ טיפה טוב. היא פותחת לפתע את עיניה, מופתעת למצוא את הנער הזר בתוכה והבעת האימה הרגעית שמציפה אותה מבהירה לו בדיוק מה עובר לה בראש אבל הוא ממקד את חרמנותו בה והיא נשטפת בעל כורחה ברעב ומתחילה להניע את אגנה החטוב לעברו, מחככת בו את דגדגנה.
“אוה…” היא נאנחת. “אוה…”
“היא מתה על זה.” נאנחת טל, קולות רטובים בוקעים ממפשעתה, שם מרקדות אצבעותיה על שפתי ערוותה.
“גם את…” מתנשף ישראל מבלי להפסיק לבעול את מונה מתחתיו. ידיה מלטפות את גוו הצנום ועיניה השחורות, משקפות את העונג שהוא מסב לה, נעוצות בשלו.
“זה… באמת קסם…” נאנחת טל. “קסם אמיתי… אף פעם… לא ראיתי דבר כזה…”
ישראל לא עונה. הוא מניח לזרמי העונג לסחוף אותו בעוד הסודאנית השחורה כורכת את שוקיה סביב שוקיו הצנומים, כולאת אותו בתוכה ומגביהה את אגנה לעברו ברעבתנות עם כל ניעה שלו. נראה שהיא שכחה את עצמה, שכחה את טל ואת הנער הזר הבועל אותה והיא נסחפת ללא תורן או הגה בסופה של ריגוש אבודה באוקיינוס של עונג. לאחר רגע של היסוס הוא מניח לתשוקה למשול בו והוא מגביה את ראשו אליה לנשיקה, מחליק אליה את לשונו והיא ממהרת להיפתח אליו גם פה, מניחה ללשונו לרקד בפיה.
אגנה של מונה נע שוב ושוב אל שלו, ידיה לופתות את פלחי ישבנו הקטנים בחמדנות נואשת, הודפים אותו עמוק ככל שהיא יכולה לתוכה. שדיה הזקורים נמצאים ממש מעט מתחת לפניו והוא מנמיך קמעה את ראשו, קולט פטמה כהה בין שפתיו ומתחיל למצוץ. מונה נאנקת בקול ושולחת יד אחת אל ראשו, לאותת לו שלא יחדל ממלאכתו, ידה השנייה חופנת ברעבתנות את פלח ישבנו.
“מור…” היא ממלמלת באנגלית עם מבטא אפריקאי כבד. “מור… גוד… סר… גיב מור…”
ידיו של ישראל נשלחות מטה ועכשיו גם הוא אוחז זוג פלחי עכוז קטנים ומיוזעים. מונה נאנקת כאשר הוא מפשק אותם וגל רטיבות ממלא את הכּוּס המלא עד להתפקע בזין הענק של הנער. הוא מתחיל לשחק עם התחת הקטן ומונה גומלת לו באורגזמה קולנית, אגנה רוקד כבמחול שדים, משפדת את עצמה עמוק ככל שתוכל על איברו הזקור.
“יס! גוד! גווווד! אוהה!”
האורגזמה של מונה שוככת אבל ישראל רעב והוא ממשיך לזיין אותה ללא הפוגה. גופה של מונה מרגש אותו, שחור ומיוזע וצנום וחזק והוא טובע בכּוּס ההדוק והרטוב, ממלא אותו שוב ושוב בזין, נועץ עמוק תוך שהוא נאחז בגבעות הקטנות של ישבנה של המשרתת הכושית. בלהט הזיון אצבעו מחליקה מעלה, מעבר לטבעת אנאלית קפוצה ומופתעת והוא מוצא את עצמו מחליק את הקמיצה הימנית שלו אל תוך חור תחת הדוק וחמים.
“אוה! סר!” נאנקת מונה תחתיו.
תנועות אגן מהירות. נואשות. שתי מפשעות רעבות ולמרות שהיא אישה לא גדולה, היא רטובה ומשתוקקת לזין הגדול שלו והאצבע בתחת מרגשת אותה, הכּוּס שלה לא משקר. מעלה את הראש והשפתיים שלהם נפגשות שוב והלשונות מרקדות וטיפות זיעה ומונה נאנחת לו בפה ומזווית העין טל גדידה מאוננת, עיניה מתגלגלות בחוריהן ואצבעותיה סוערות על ערוותה והמיטה חורקת והוא תוהה אם משרתת צעירה בארץ זרה לוקחת אמצעי מניעה ומחליט שלא וזה מעיף אותו והוא מתחיל לגמור בתוכה, נאנח ומזדעזע ואשכיו פולטים לתוכה עוד ועוד והיא צועקת בערבית רמה ובאנגלית שבורה והוא ממלא אותה והם עפים גבוה גבוה.
התנשפויות.
פוקח את העיניים. מונה מביטה בו בפליאה, עיניה דומעות.
“סר…” היא אומרת.
“ישראל.” הוא מתנשף. “מי ניים איז ישראל.”
“נייס טו מיט יו…” היא אומרת ואז מצחקקת.
“פסיכי.” אומרת טל ומבטו של ישראל נודד אינסטינקטיבית אל ערוותה העירומה: שתי שפתיים שמנמנות ובינהן חריץ וורוד ובוהק ממיצים וחלקת פרווה סמיכה המעטרת את האזור המוביל אל בטן שטוחה. הוא קולט שטל מבחינה במבטו ומשפיל את עיניו במבוכה ומעט חשש.
“סליחה.” הוא ממלמל.
“בשלב הזה זה בסדר.” היא אומרת. “כאילו… אחרי כל מה שקרה פה…”
“אחלה.” הוא אומר ומבטו שב אוטומטית אל הכּוּס המפתה של טל.
“זה מדליק אותך, הא?” שואלת טל בהתגרות.
“א–הה.” הוא אומר, חש בעצמו מתקשה בתוך הכּוּס הרטוב של מונה.
“אני מרגישה…” אומרת טל בפליאה, הילת החרמנות של ישראל אופפת אותה.
פיו של ישראל מתמלא רוק. הוא יודע שהיא כבר עברה את השלב בו היא יכולה לבעוט בו ואם ירצה היא שלו. הוא רק צריך להחליק החוצה ממונה, לגהור לעבר טל, לפשק את ירכיה הצעירות ולהחליק פנימה, אל תוך החריץ המשתוקק שלה. היא אולי תצייץ משהו במחאה אבל היא לא באמת תוכל להתנגד. הכוח והריגוש מציפים אותו והמחשבה על לבעול אותה מאיצה את הדופק שלו. משהו במבטה של טל משתנה, גם היא מבינה עכשיו את המצב ומבעד למסכת השקיקה המעווה את פניה יש הבהוב קצר של פחד. של חוסר אונים. וזה מרגש את ישראל עוד יותר.
הוא יכול.
היא שלו.
הוא רעב עכשיו ויודע שהוא חייב לכבוש. חייב את טל. חייב לכבוש… משהו.
אבל לא. היא לא רוצה, לא באמת. היא לא רוצה ככה.
זה הכי כיף כשהן לא רוצות.
אל תעשה את זה. זה כוח של שדים.
ישראל מחליק מחריצה של מונה ומזדקף, כורע ומביט בטל ברעב. רגליים ארוכות וחטובות, מיוזעות ופשוקות (בהזמנה) ובינהן כּוּס רטוב ומזמין. והמבט… כמה שהיא יפה ומשתוקקת ואפילו הפחד שלה סקסי כל כך.
לא. בבקשה.
נאבק בעצמו, הוא יודע שהוא חייב משהו עכשיו. משהו אינטנסיבי.
קח אותה.
לא.
מבטו נופל על מונה השרועה תחתיו ורעיון צץ במוחו. מהר, לפני שיספיק להתעשת הוא אוחז בירכיה והופך אותה על בטנה והיא קלילה לנוכח כוחו החדש. ישבנה קורץ לו, קטן ושחור ועגול והוא יושב על ירכיה של העוזרת הסודנית ומכוון את ראש הזין אל בין פלחי העכוז.
“סר?” שואלת מונה בחשש. “ווט אר יו…”
המשך המשפט נקטע בנאקה כאשר הוא מתחיל להחליק אל ישבנה. הישבן חלקלק מזיעה ונדמה לו שגם הזין יותר שמנוני מבדרך כלל והוא ממשיך להבקיע את דרכו פנימה, אנקותיה הרמות של הסודאנית מרגשות אותו.
“את אוהבת את זה בתחת?” הוא שואל.
“אההה…” היא נאנקת, אגרופיה השחורים לופתים סדין. כמו טל, גם היא חולקת את ריגושו של ישראל והכאב שמפלח את ישבנה מתערבב עם העונג שמציף אותה.
“אתה בתחת שלה…” אומרת טל בפליאה וישראל מתמלא גאווה ועוצמה.
“כן….”
הוא מתחיל לזיין אותה, עמוק ועבה והיא הדוקה וצרה סביב הזין שלו, חמימה ומענגת.
“אופן יור אס, מונה.” ממליצה/מצווה טל וזו מצייתת, שולחת את ידיה אל הגבעות הקטנות של ישבנה ומפשקת אותן כדי להקל מעט על החדירה.
משהו רע נמהל בעונג שלו. ישראל מוצא שהוא נהנה מהסבל של מונה ומהכוח לכפות עליה את מעשה הסדום. אפילו העובדה שהיא נהנית מהזיון הכואב מסעירה אותו; הוא כל כך חזק שהוא גורם לכאב להפוך לעונג. שוב ושוב הוא משפד את הטוסיק הקטן והשחור, מתענג על אנקותיה הרמות של מונה ועל המבט המשתאה בעיניה של טל. ככה הוא רוצה שהיא תביט בו, כמו נסיכה יפה על הגנרל שכבש את עיר הבירה. מבט משתאה. מבט מעריץ.
“פאק… תן לה בתחת…” נאנחת טל, אצבעותיה מעופפות על ערוותה, מפיקות ממנה קולות רטובים ורמים.
“ככה זיינתי גם את אימא שלך.” הוא מתריס, מביט בעיניה. “בתחת.”
“בן זונה…” היא נאנחת ועיניה מתגלגלות.
היא מאוננת עכשיו בשתי ידיים, מבחין ישראל בלב הולם. טל שוכבת על גבה, ביד ימין היא מעסה את הדגדגן שלה ובשמאל, אגנה מוגבה מעט באוויר, היא תוחבת אצבע אל פי הטבעת שלה, בועלת את החור הקטן בתנועות קצובות.
ריחות של סקס ושל זיעה טרייה, של בושם ודיאודורנט פשוט ו… גופרית. ניחוח דק מין הדק של גופרית והוא יודע שהוא מריח מקום אחר וזמן אחר, לא פה ולא עכשיו. מקום של רשע וסבל ושל אלו שנהנים מהכאב ומייסוריהם של אחרים והוא… מבין אותם. כמה מעט לקסם האפל הזה. מונה נושכת את הכרית ועיניה זולגות דמעות והוא מוצא שהוא גם נהנה מכך ומשהו בו נאבק בזה אבל זה או זה או טל אז הוא ממשיך לדפוק את מונה חזק יותר ועמוק יותר והיא צורחת עם פה מלא סדין והיא גומרת וכל גופה השחור והמיוזע נרעד באורגזמה מטלטלת.
“אה! אה! אה!” היא נאנקת, משופדת על הזין העבה של הנער שטוף הזימה עם החיוך המעוות, השטני כמעט.
“כן… זונה… תגמרי עם הזין שלי בתחת…” הוא רושף, מופתע מעט מהזוהמה הנפלטת מפיו אבל לא מפסיק לזיין אותה. ממילא בין האנחות שלה, לאלו של טל ולחריקות המיטה אף אחד לא שומע את דבריו.
והוא מגביר את קצב הזיון. ישראל שעון על ידיו עכשיו, חיוך עווית לא לגמרי אנושי על פניו והוא הולם בה בקצב מסחרר, חזק ועמוק וחסר רחמים כמו פטיש אוויר. והזיעה בעיניו וריח הגופרית באפו והמציאות הזו מיטשטשת מעט והוא בסדום או שמישהו אחר בסדום והוא נזכר בכך אבל העונג… כמו אור שחור–סגול ממלא את שדה הראייה שלו ומתפשט מחלציו אל כל גופו וטל גומרת שוב וצועקת ושתי אצבעות עכשיו בתחת שלה ומונה בוכה וגומרת והוא פולט… פולט כמו התפרצות געשית אל תוך הישבן השבור–כמעט של מונה וכל גופו מטלטל ועוד נתז ועוד אחד והוא נאבק לשמור על ההכרה ולא בטוח שהוא מצליח.
זה נגמר.
ישראל מחליק מישבנה המיוזע של מונה וזו צווחת בצרידות עד שהוא מוציא אותו לגמרי. נחל של זרע ניגר מחור התחת המחולל שלה, מכתים את מיטתה של טל. הוא נשכב על גבו, מביט בתקרה, טל משמאלו ומונה מימינו, שקט מוזר.
התעלות. תיעוב. המוח שלו ריק. שלושתם שותקים, מונה מושכת באפה, אולי נאבקת בבכי.
“מיי איי גו, מאדם?” היא שואלת בשקט.
“יס.” אומרת טל.
המוח שלו ריק אז קשה לישראל להבחין כמה זמן עבר אבל מונה כבר לא שם, רק הוא וטל.
“וואו.” היא אומרת.
הוא לא עונה.
“זה תמיד ככה?”
“איך?”
“אינטנסיבי.”
“היום זה היה יותר.” הוא מודה, צרחותיה של מונה המשופדת נשמעות לרגע באוזניו, מציפות בו ריגוש עם הדים רחוקים של חרטה. טל לא עונה.
“אני צריך ללכת.” הוא אומר.
“סבבה. השירותים שם.”
קם מהמיטה ושוטף את הזין. לא מביט בטל, לא מביט בכלום. מתלבש.
“להתראות.”
“להתראות ו…ישראל…”
הוא לא מסתובב.
“תודה.” אומרת טל בשקט. הוא מהנהן.
כמי שכפאו שד, הוא מתחיל ללכת הביתה. הוא משחזר את הסצנה במוחו, את המעבר המהיר מהמשרתת הבתולה והביישנית אל החרמנית המשתוקקת אליו כמו מכורה לסם ולבסוף את זעקותיה. למה הלב שלו הולם חזק כשהוא נזכר בהן? למה קילל אותה? למה נהנה מייסוריה?
“אתה קצת מאכזב אותי.” אומרת לילית.
“למה, היא לא צרחה מספיק חזק?” הוא מפטיר במרירות.
“ראית כמה פעמים היא גמרה?”
“היא לא רצתה את זה.”
“היא נהנתה, ורק העונג קובע.”
“מה קרה ל'אם זה נעים לשניכם, לכו על זה'?”
“לא היה לה נעים?” שואלת השדה.
“זה לא העיקר. היא לא רצתה.”
“… וזה עשה את זה ליותר מהנה בשבילך.” אומרת לילית וישראל כל כך שונא אותה שבא לו לבכות. ממש. הוא נאבק בדמעות. אחרי כמה רגעים הוא מצליח להשתלט על עצמו. זה כן היה כיף מטורף והמחשבה על לחזור על זה בעתיד… שאין באמת שום דבר שיוכל לעצור אותו מלעשות את זה בעתיד… משככת את הבלבול ואת התיעוב העצמי.
“אז למה אני 'קצת מאכזב' אותך?” הוא שואל אותה ליד שדרת הקזוארינות.
“יכולת לזיין את טל גדידה. בקלות.” אומרת לילית. ” לעבּר אותה…” היא מוסיפה בהתנשפות קלה.
“היא לא רצתה.” הוא אומר בגאווה, נהנה להתריס מולה השדה.
“אז בחרת לאנוס את הכושית.”
הוא לא עונה, רק חושק את לסתותיו, יודע שהיא צודקת. למרות שזה היה זה או טל, הוא בחר באפשרות הטובה יותר. או הרעה פחות.
“אתה לא… מתאהב בגדידה הזאת, נכון?” שואלת לילית בחשדנות.
“מה?! מה פתאום. אין סיכוי ש…” מישהי כמוה תסתכל עלי הוא משלים את המשפט בראש.
“מישהי כמוה תסתכל עלייך? כן, זה גם מה שאני חשבתי.” מסכימה השדה העצומה.
“פעם היית נחמדה יותר.” מפטיר ישראל במרירות.
“פעם היית טהור. הייתי צריכה לפתות אותך ולדחוף אותך, היום אתה דוחף את עצמך יפה מאוד לבד.”
“דוחף את עצמי ל… רוע.”
“דוחף את עצמך לאן שבא לך.”
“סור מרע ועשה טוב.” הוא ממלמל לעצמו והצחוק שלה הוא כמו שוט על הלב שלו.
“תן לרע צ'אנס, ילד. תראה כמה זה כיף.”
“בחיים לא.” הוא מתעקש, אבל המלים מרגישות ריקות בפיו. חסרות משקל.
“עוד קצת.” היא אומרת ואז היא לא שם.
'עוד קצת' הוא חושב, מבוהל אבל גם נרגש, איברו מתמתח קמעה במכנסיו.
סור מטוב ועשה רע. לא, לא! זה ההיפך!
אתה לא… מתאהב בגדידה הזאת, נכון? מה?! מה פתאום.
===============================================
וואו וואו וואו
היה שווה להמתין
חיכיתי חיכיתי והגיע פרק יג!!!
עוצמתי, חזק, האמא והבת טל והעוזרת… מטורף!!!
היה שווה את ההמתנה.
כמה זמן בערך לוקח למחבר לכתוב פרק?
מעניין, מתי הוא יזיין את איילה?
כשקראתי את הפרק הקודם, חשבתי שזה מה שיקרה בפרק הזה…
לא הבנתי, מה לא תקין במשפט "Get on your knees"?
שהוא הגה את ה־k, ולפני n לא הוגים את זה…
כלל מוזר, אבל בסדר…
אגב, כמה זמן בערך לוקח למחבר לכתוב פרק?
מעולה, הקטע עם המשרתת הכושית בעיקר. מאוד אינטנסיבי וקצת מרושע, מצד שני היא אהבה שמשתלטים עליה ככה, יש בתוכה גם זונה ועם קצת עידוד ודחיפה צפה הפרסונה של הזונה שרק רוצה שיפרקו אותה, שיתייחסו אליה כאל גוף בלבד, ישתמשו בה ככלי, ישתמשו בה בכל החורים לכל תאווה אסורה.
עצום.
הרבה זמן חיכינו.
היה שווה לחכות.
לא אשקר
לא היה דבר מחרמן כזה כבר הרבה זמן
מאז רותם וספיר לא הרטבתי ככה. טל מזכירה את הנערה הדומית שזיינה את אמא של ששי. וואוו השם ישמור האצבעות בתחת גמרו אותי דור בא לי שהיא תאגרף את המורה לאנגלית נראה לי שהתאהבתי טל גדידה בקטע של השתנות במקרה גם? או שזה לא ידבר לקהל פה הלכתי לכתוב פנפיקשיין וואו
מטורף היה שווה לחכות נשמח שהפרק הבא יבוא יותר מוקדם כי זה הגיע באיחור פרק מדהים נהנתי לקרוא
ושאלה קטנה האם גם בסיפור הזה יהיו איורים שאתה מוסיף כמו בצד השני של הבריכה של איך הדמויות נראות
בינתיים נראה שאין לי זמן לזה לצערי.
בשביל מה יש היום בינה מלאכותית?
מגיב לפני שקורא:
תודה על הפרק, חיכינו לו המון
תודה, אבל אין מה להגיב לפני שקוראים.
פרק משובח ביותר! מודה שקצת איבדתי אותך בפרקים הקודמים מבחינת הקצב והסדר אבל פה חזרת בגדול. ביססת וחיזקת את הסדר המשפחתי החדש, קידמת אותנו לקראת הכיבוש הרחוק של גדידה הבת, פיתחת את מערכת היחסים המסקרנת הזאת למקום עמוק ומרגש יותר, קיבלנו סיפור צד של גיבורה אקזוטית, מנה גדושה של כוחניות עם קצת נקיפות מצפון… תפריט עשיר ומלא. זה הפרק המושלם, שאפו.
מדהים דור הפרק הכי טוב מהסדרה הזאת לבינתיים תודה רבה על כתיבתך המוכשרת
נ.ב. שלא תחשוב ששכחנו את אשתו של דוד עזריאל
לא מהעולם הזה!
תודה
הו מיי גאדדדדדדד
גמרת אותיייי
הלוואי היה בלייטרוטיקה או בסטוריז אונליין מישהו שמתקרב אליך, אני נכנס לאתר שלך בכפייתיות כל יום
אמנם זה לא משתווה, אבל די טוב.
https://storiesonline.net/s/10043/the-battered-lamp
דומה למדי לסדרה הזו.
וסומאה – זו הטייה מעניינת של המילה. אין לי סימוכין לזה, אבל הייתי מצפה ל"סומית" או "סמואה". התלבטות
יש קצת פסיקים שאולי אפשר לשפר, לא ידעתי אם להיכנס לזה או שזה פחות מעניין מבחינתך. בכל מקרה, לפני "מייבשת את פיו" כדאי להוסיף פסיק
הוא רק נשאר לשכב על השטיח – לא כתוב לפני כן שהוא נשכב מעוצמת הכאב, אם כי זה מתבקש מהתיאור
מי עם לא – אם
התנהגותו מתפוגגת – כנראה התנגדותו?
לראות אותה מזיין אותה – הראשון צריך להיות "אותך"
שפתיה הערווה – שפתי
טיפה טיפה טוב – אולי טיפ טיפה?
מחליק אליה אל לשונו – את
כמהה מעט לקסם האפל – כמה
תוקן, תודה רבה!
תודה דור
מתינים בציפייה דרוכה, רוטטת וזקופה למעשה אסתר
שתיקה כהודיה – שתיקה כהודאה
פרק מדהים. שלא ייגמר לעולם.
זה ישאר ככה. תודה הכל אופן!
האמת שכל פרק מדהים יותר, בזכות הראייה הכוללת של כלל הדמויות ובמיוחד הראשיות, אתה מכיר את ישראל כלכך טוב ויודע להתוות לו מסלול מדהים.
דמויות משנה מקבלות חיים כלכך עמוקים, המנהלת יעל או המורה לאנגלית.
משהו קטן, רק בגלל שנראה שאתה מעריך את הדיוק:
אך כאשר הוא מחכך את זקפתו בחזית אגנה הריגוש מציף אותו והיא נאנקת בכניעה , מפשקת את שפתיה.
מהמשפט נראה שהניגודיות היא בין הזקפה להיאנקות
אבל אם הבנתי נכון הוא מגביר את הריגוש להכניע אותה
אך הוא מחכך את זקפתו בחזית אגנה כאשר הריגוש מציף אותו היא נאנקת בכניעה
זה כתוב בסדר, תודה!
אין לי מילים
מכושפת מהסיפור .
כל פרק מעולה יותר מהקודם.
תודה
וואו דור. וואוווווו. אין דברים כאלה.
לקחת אותי עם ישראל את כל הדרך, אשמה והתלהבות ואש הגיהנום. אמא׳לה ואבא׳לה.
סצנת הnonconsent מהחזקות ומהמורכבות שהיו לך. מדהים.
אכן מדהים.
גם לדעתי הפרק הטוב ביותר, בטח מהטובים…
וואו !!! אחד הפרקים הטובים ביותר אם לא ה..
בניית העלילה מצד אחד ומדד הריגוש המיני מצד שני.
בתור אחד שגם נמצא לא מעט בלייטרוטיקה וקראתי את כל הסיפורים שלך (יותר מפעם אחת..) אתה הטוב ביותר ביי פאר!!!
תודה על עוד פרק מענג ומעלף!!!
איפה הפרק הבא אתה מותח אותנו
פרק מושללללםםםםם
פאק הפרק הכי טוב שלך והיצירה הכי טובה שלך בפער הכל מרגיש פשוט מושלם הזרימה של הסיפור, סצנות הסקס, הבנייה וההתפתחות של הדמויות, הניסוח של המילים, פשוט יצירת אומנות. יותר מהייתי שמח לשלם בשביל גישה מוקדמת לזה אם אתה עדיין שוקל לפתוח את האפשרות הזאת שוב. תודה רבה.
פרק מדהים, קורא אותו בממד למזלי, כי האזעקות פה משתוללות כל הצהריים, ולא נותן להן להפריע. רק מפחד שטיל ינחת פה עליי ואתפס עם הטיל ביד.
באמת כתיבה מדהימה. עוקב אחרייך שנים, וזה משתבח