פרק י"א – אמא יונקת
“מה מטריד אותך?” שואלת איילה את בעלה. הקטנה נרדמה עכשיו ואחיה עוד לא חזרו ויש לה זמן נדיר עם בעלה לבד באמצע היום.
“שום דבר.” מפטיר עזריאל. “דברים… ברומו של עולם, לא משהו שאת…”
“שום דבר או דברים ברומו של עולם?”
עזריאל מהנהן, מבין שנוצח.
“הקמע של אבא שלי נעלם.” הוא נאלץ להודות.
“הקמע ה…חזק? נעלם?” היא שואלת בחדות. הוא שונא את הטון הזה אצלה, נחמץ לנוכח מה שהוא יודע שיעבור בדקות הקרובות.
“כן.”
“אמרת שהוא חשוב בשביל לבנות איתו חצר. שתוכל להשתמש ב… כוחות שלו.” היא ממשיכה בחקירתה, קולה סכינים דקים.
“כן.”
”אז איך הוא נעלם?” מגבירה איילה את קולה מעט. כבר שנים היא מפנטזת על חצר משלה, גדולה יותר משל כל המקובלים בדרום. מכל המקובלים בארץ.
“נראה לי ישראל היה שם ולקח אותו. הבן של זאב.”
“מה?! הקטנצי'ק?”
“כן. הייתי אצל אבא שלי ושאלתי אותו.”
"אבא שלך?! הוא הבין? הוא דיבר?”
“הוא לחש לי רק מילה אחת: 'ישראל'.”
“ואתה בטוח שהוא התכוון ל… חרא הקטן הזה? של אחיך?”
“כן, ישראל היה שם, את זה כבר ידעתי. אבל הלכתי אליהם הביתה והוא שיקר לי בפרצוף. ואמא שלו… ה… משוגעת הזאת… פתאום גידלה עמוד שדרה ו… סילקה אותי משם.”
“חנה המשוגעת?! סילקה אותך?!”
“כן.”
“אבל היא… סמרטוט כזה…”
“היא לא הייתה סמרטוט כשהיא סילקה אותי, תאמיני לי.” אומר עזריאל, פניו מתלהטים מההשפלה הכפולה: זיכרון המפגש המשונה מול חנה והחקירה אשתו.
איילה שותקת, חוככת בדעתה. זה מוזר. ומסוכן לתכניות שלהם. היא כבר יודעת איזה בית היא רוצה לבנות ואיזה מכוניות לרכוש. היא לא הולכת לוותר על הכל עכשיו.
“אולי אני אסע לשם.” היא אומרת.
“מה את יכולה שאני לא?”
“יש לי דרכים.”
“היא משוגעת, אנחנו יודעים את זה כבר שנים.”
“לא היא, הילד. אני אדבר עם הילד. אני אהיה… נחמדה. הוא… נער מתבגר, לא?”
“איילה, באמת! מה תעשי, מעשה אסתר?! איך את בכלל מציעה את זה?!” הוא מגביר את קולו, לראשונה מזהה סלע מוסרי גבוה מעט יותר משלה ונחפז לעמוד עליו.
“אוי, תרגע, עזרי. 'מעשה אסתר'. תגזים, למה לא? קצת אני אחייך וקצת עם העיניים, זה הכל.”
עזריאל שותק. הוא יודע כמה אשתו יפה, הכי יפה במושב בקלות. אולי בכל המועצה.
“תן לי לנסות, זה חשוב, לא?” היא אומרת במתיקות.
“כן.” הוא מודה, רווחה פושה בו לנוכח השינוי בטון השיחה.
“אז תן לי לנסות, אני רק אדבר איתו.”
“איסור יחוד, כן?”
“נו מה אתה חושב, שנולדתי אתמול?!”
“מחילה.”
* * *
בדרך חזרה הביתה הביתה ישראל מחייך לעצמו. הכאב בבטן שכך וטל גדידה לא באמת רוצה לרצוח אותו והוא זיין את יעל המנהלת (למטרה טובה!) ואת דודה דקלה כל הלילה והדברים… מסתדרים. הרי לא סתם הקב"ה נותן לאנשים מתנות, אלא שישתמשו בהן, לא? ואם הוא עוזר לאנשים הקרובים אליו, אמא ודודה דקלה אז מה רע? הן לא יותר שמחות מאז ש… התחיל כל הסיפור?
אולי המתנה הזו לא מהקב"ה.
הכל זה מהקב"ה.
הוא מופתע מעט שלילית לא חולקת איתו את הנסיעה, בדרך כלל היא אוהבת לצוץ ולאכול לו את הראש אבל הפעם אין לה זכר. אבל הוא שמח שהיא לא באה, היא… גורמת לו להרגיש קצת אשם. כאילו הוא לא משתמש בכח שלו לטובה, כאשר למעשה הוא כן. אבל היא שדה, זה מה ששדים עושים, לא? גורמים לך להרגיש רע עם עצמך?
“שלום!” הוא אומר כאשר הוא נכנס הביתה. הלב שלו נצבט כאשר הוא רואה את אמא היוצאת אליו מהמטבח. היא שוב נראית… מבוהלת, כאילו כבר אכזבה אותו. כאילו היא לא בסדר ואשמה.
“איך היה בבית הספר?” היא שואלת, לועסת מבלי משים את שפתה התחתונה במחווה שהוא מכיר מהיום שהוא זוכר את עצמו או משהו.
“סבבה.” הוא אומר ונזכר לפתע ביעל המנהלת, פשוקה תחתיו ומאמצת אותו אליה, השולחן חורק מתחתם. “ממש טוב.”
“היה משהו בבית הספר?” שואלת אמא, קוראת משהו בפניו.
ישראל נכשל בהסתרת חיוך שבע רצון. גאווה פראית מתלקחת בו. אבל הוא מהסס, זה עדיין לא נורמלי לספר לאמא שלך על… חיי המין שלך.
“אתה… היית עם מישהי? בבית הספר?” מתעקשת אמא.
“כן.” הוא לא יכול לעצור בעצמו.
“תלמידה?”
“לא.” הוא מישיר אליה מבט מתריס, מתגרה אפילו.
“מורה?!”
“המנהלת.” הוא מתריס בלב הולם, איברו מתקשה. ואז הוא הוא שומע את עצמו מוסיף: “זיינתי אותה על השולחן שלה. וגם את דודה דקלה, כל הלילה.”
זה מרגש אותו להגיד את זה לאמא. כל כך אסור אבל… הוא רוצה שהיא תכיר את ה… כיבושים שלו. שתראה אותו כמו שהוא: גבר. לא הילד הצנום שהיא מרגישה אשמה בגלל קומתו, אלא גבר. לרגע הם לא אמא ובנה אלא גבר ואישה וככה הוא רוצה שהיא תראה אותו.
“הו.” היא אומרת, חשה בכמיהה פושה בשיפולי בטנה, מסלקת לפחות את הפחד. ילד. גבר. כובש.
“אתה… רוצה… עזרה?” היא ממלמלת.
ישראל חש בצורך שלה וזה מכה בו, ממלא אותו בעוצמה.
“את רוצה?” הוא שואל אותה, רוצה שזה יבוא ממנה.
“בסדר.” היא אומרת ובולעת רוק ומשהו בו מתקומם, רוצה שהיא תבקש אבל הוא מדכא את זה, הוא לא משתמש בכח שלו לרע. הוא לא יהיה כזה.
“בואי לחדר, אמא.” הוא מצווה. אמא מהנהנת.
השקט. הטקס הקטן בו היא פושטת את שמלתה וחזייתה. המגבת, בקבוק שמן התינוקות.
חנה מושחת את איברו של בנה בשמן ומתחילה לעסות את הזין העבה בידה הענוגה, מביטה באיברו ברעבתנות השמורה לעולל בין יומו החש בפטמה קרבה. פיה מלא רוק וכל גופה כמו מעקצץ מרוב צורך, זכרון טעם זרעו של ישראל וניחוחו ממלאים את פיה ואפה והיא רעבה כל כך, רוצה כל כך את הטעם החיים שלו, המגרש את הפחד ומשרה בה רוגע ושלווה אליהם היא כמהה כמעט בכל דקת עירות. קולות חלקלקים ורטובים ממלאים את החדר והיא שומעת את עצמה נאנחת עוד לפני שהיא מבינה מי השמיע את הקול.
ישראל שולח את ידו את פיה ולבה מנתר לרגע ואז היא פותחת את שפתיה, מניחה לאגודלו לפלוש אל פיה, מוצצת אותה בשקיקה. זה מרגש, שהוא יודע מה הוא רוצה. שהוא… שולט בה קצת. ואגודלו מסיירת בפיה וידה ממשיכה לאונן לו, רכה וחלקלקה והוא קשה כל כך בפיה, לא, לא בפיה, בידה. קשה ונחוש כל כך, הבן שלה. גבר.
“קשה לי לגמור.” הוא אומר אחרי כמה זמן. “פשוט… הייתי עם דודה דקלה ועם יעל וזה… אולי אחר כך?”
“לא.” היא פולטת, הצורך גואה בה באחת. המחשבה שתצא מחדרו לא מסופקת מפחידה יותר מהפחד עצמו. אין לה כוחות להתמודד עם החרדה יותר.
הוא ידע שהיא תגיב כך והוא שונא את עצמו קצת על זה, אבל הוא יותר מדי נרגש ורעב מכדי להקשיב למצפונו.
“אבל קשה לי.” הוא שומע את עצמו אומר, נרגש ומעט אשם כי הוא יודע לאן הוא חותר.
“אבל… צריך.” אומרת אמא בתחינה.
הלב פועם במאתיים קמ"ש כאשר הוא נעמד, אוחז באיברו ומוביל אותו אל פיה, ואמא מביטה בו בהלם. ישראל לא אומר כלום רק מניח את ראש הזין על שפתיה של אמו אבל היא שומרת על פיה סגור, עיניה מפלבלות במבוכה וחשש. הוא שולח את ידו, אגודלו לפנים והיא מפשקת את שפתיה בצייתנות. ישראל מהנהן ומחליק את איברו אל בין שפתיה של אמא.
“ישראל, לא…” היא ממלמלת בפה מלא זין אבל הוא מניח יד אדנותית על כיסוי הראש שלה.
“רק לרגע.” הוא אומר.
“רק לרגע?” היא שואלת, איברו עדיין בפיה.
“כן.”
עכשיו, כאשר השקר מוסכם על שניהם, היא משחררת. זה מה שהיא רצתה, את צינור השפע הזה יש בפיה, לינוק הישר מהמקור. חנה מניעה את ראשה בתנועות קלות, רוצה עוד מזה בפה, לחוש בטעם השפע ממלא אותה, מזין אותה. ידו של שרוליק על ראשה מתווה את הקצב, וזה נעים עוד יותר, ממלא אותה בטחון. הוא יודע מה הוא עושה והיא מניחה לו להתוות את הקצב, מוצצת ומלקקת את הזין הפלאי, את מקור החיים והאושר.
בלב הולם, ישראל צופה מלמעלה באמו המוצצת לו את הזין. פניה, היפות כל כך תמיד, יפות עוד יותר עם זין בין שפתיה והיא מביטה בו בעיניה הכחולות מלמטה, ממקומה טבעי לוחש בו משהו. ידו על כיסוי הראש שלה שולטת בתנועה והוא מתווה את הקצב בו היא מניעה את ראשה, קדימה ואחורה, רטוב וחם וחלקלק ואסור.
“כן…” הוא נאנח. “ככה… זה טוב, אמא. עוד…”
זה פלא. נס. הזין שלו בין השפתיים של אמא והיא מוצצת לו, ממש יונקת בשקיקה, רעבה לזרעו. היא מביטה בו מלמטה וכאשר הוא מחייך אליה, עיניה נוצצות. זה כל כך מרגש, כל כך אסור, כל כך מושלם. ישראל חושב על כל מה שעשה עם הנשים האחרות ותוהה אם גם עם אמא יהיה כך. הוא רוצה, אבל זה כל כך אסור. והשפתיים שלה נמתחות מעט על הזין שלו כאשר היא מסיגה את ראשה לאחור והלשון שלה מענגת אותו בתוך הפה והיא כורעת, מתחתיו והוא מרגיש בעוצמה שלו ו…
“אמא..!” הוא פולט כאשר השיא מתפוצץ בו פתאום והיא חשה בזרעו מציף את פיה, מגלשה לגן עדן והיא מוצצת ויונקת הכל וזה ישר בתוכה והיא גולשת וגולשת למעלה לתוך האור וכל גופה שר כשהזרם המופלא הזה זורם בתוכה וממלא אותה ויש בה קול, קטן ורזה שמוחה וממלמל שזה אסור אבל הוא צל קטן בתוך האור הממלא אותה והיא מתעלמת ממנו בקלות.
נתז אחר נתז הוא משקה אותה, ואמא בולעת את הכל בשקיקה, ברעבתנות, יונקת ממנו כל טיפה וזה כל כך מרגש שהוא גומר שוב, מזנק מעלה בעודו גומר, מזין אותה בזרעו והיא יונקת ויונקת ויונקת כל טיפה, נאנקת באקסטזה בעודה עושה כן.
הוא יוצא מפיה ונשכב על המיטה, מביט בתקרה ומתנשף. אמא מצצה לו את הזין. והוא גמר לה בפה. והיא בלעה הכל.
הכל מדהים.
“היום את לא צריכה ללכת להתקלח.” הוא אומר לכיוון התקרה ואמא מצחקקת.
“נכון.”
“איך את מרגישה?”
“נפלא.” היא אומרת.
הוא זוחל אל קצה המיטה ומביט באמא. זו שוכבת על הגב על השטיח, עירומה מלבד תחתוניה וכיסוי הראש שלה, ידיה משולבות על בטנה, ממסגרות את שדיה הגדולים. מבטו נמשך אל תחתוניה והוא מבחין בקווי המתאר של ערווה סמיכה ובצבע הלח של בד התחתונים. אמא קולטת את מבטו ואינסטינקטיבית מניחה יד על מפשעתה, מסתירה אותה ממבטו וישראל מחייך בעצלתיים ונשכב שוב על גבו.
“מה השעה?” שואל ישראל.
“הגעת הביתה בשתיים ורבע.”
“מתי אבא חוזר?”
“לא לפני הערב.” אומרת אמא והוא שומע את הרעד בקולה.
“אז יש לנו זמן.”
אמא לא שואלת עוד זמן למה.
ישראל מחליק ממיטתו ובחיוך מתיישב על בטנה של אמא, זקור ונכון.
“אני רוצה את השדיים שלך, אמא. תצמידי לי אותם.”
ישראל מבחין בהתרגשותה כאשר היא חופנת את שדיה, יוצרת נקיק נדיב עבורו. הוא לוקח את בקבוק שמן התינוקות אשר נשאר מיותם קודם לכן, ומזרזף מעט על שדיה של אמו. אחר כך הוא נשען על כפות ידיו על הרצפה מעל ראשה, איברו בין שדיה המשומנים ומתחיל להניע את אגנו.
“אוההה… אמא… זה מדהים…”
“יופי, יפה שלי…” ממלמלת חנה.
נעים לה לחוש בגופו הקטן אך החזק להפליא מחליק מעל גופה בתנועות אסורות כל כך, תנועות בעילה מובהקות. גאווה אימהית מוזרה ממלאת אותה כאשר היא חשה באיברו הכבד מחליק בין שדיה ולמרות ההלם הקודם, המחשבה עליו בועל נשים חזקות כמו רונית גדידה ויעל מנהלת בית הספר מרוממת את רוחה. הזין גדול ונעים בין שדיה של חנה ופיה מתמלא רוק במחשבה עליו מציף אותה בעונג הנוזלי שהוא פולט, זכרון הגמירה שלו בפיה לפני מספר רגעים עדיין צרוב בתודעתה כמו מבט ארוך על השמש.
ישראל ממשיך לזיין לאמא את השדיים, והם רכים וחלקלקים ועוטפים אותו ברכות ואהבה. הוא גמר לא מזמן, וכעת הוא מתענג עם הזיון האיטי, על האוושות הרכות של בשר שדיה ועל אנקותיה הרכות שלו אמו. מחשבותיו נודדות והוא מוצא את עצמו חושב על תחתוניה וגן העדן המסתתר מתחתם. האדם גורש מגן העדן בגלל חטאו הוא מנסה להזכיר לעצמו אבל שוב ושוב הוא מוצא את עצמו כמהּ לחטא המושלם הזה, האיסור החמור מכולם.
הוא רוצה עוד. משהו נוסף, משהו שיוכיח… בעלות עליה. זו המילה. מבטו נופל פתאום על כיסוי הראש שלה, ירוק ופרחוני וישראל משעין את משקלו על יד שמאל בלבד, שולח יד ימין אל הבד. אבל אמא חשה בידו ואינסטינקטיבית שולחת את ידה לאחוז בידו, מניעה את ראשה לשלילה. שניהם יודעים שזה גבול: את כיסוי הראש היא מסירה רק עבור אבא, על זה הקפידה מאז ומעולם. לרגע הם מביטים זה בעיניה של זו והרעב שלו מוצא שם לא כעס כי אם… תחינה. היא מבקשת ממנו לא מילים שיתיר לה להשאיר את כיסוי הראש במקומו.
וזה מרגש. נעים לו שאמא מבקשת את רשותו וזה ממלא אותו רעב ועוצמה. הוא מתרצה, מחזיר את ידו לרצפה וחוזר לזיין את שדיה, מרטיט אותם בכל ניעה. הקצב מהיר עכשיו, זיון מהיר ומלא תשוקה ואגנו מחליק על בטנה בתנועות משגל ברורות ומרגשות.
“אמא..! אוהה…!”
“תן לי… יפה שלי…. תן לי…”
ישראל מזדקף בתנועה חלקה ומהירה ונעמד בפישוק מעל ברכיה של אמא. הוא מאונן באטיות, סוקר את נוף גופה זב החימוקים והשפע ואז מתחיל לגמור עליה. הנתז הראשון נוחת על פניה והיא נאנחת כאשר נחל קטן מחליק במורד לשונה אל פיה הפעור. הנתזים הבאים נוחתים על שדיה הבוהקים, בטנה העירומה ושוב על פניה. את הנתזים האחרונים הוא מכוון בהתגרות מרגשת אל משולש הבד של תחתוניה, מביט בעיניה של אמא בעודו מרסס את מפשעתה בזרעו. האופן בו אמא נושכת את שפתה התחתונה כאשר הוא עושה את זה גורמת לו לאלץ את עצמו לשכב על המיטה לפני שיקרע ממנה את התחתונים.
ומה תעשה אז?
"עכשיו אני כן צריכה להתקלח.” מצחקקת אמא, נהרה בוהקת מציפה אותה.
“אולי אני אצטרף אלייך?” הוא פולט.
“לא, שרוליק.” היא מרצינה, אבל לא כועסת. לא נראה שהיא מסוגלת לכעוס עכשיו גם אם תרצה אבל שניהם עירומים במקלחת… זה לא.
* * *
זאב שמח למצוא את חנה מחויכת, והיא אפילו לא מוחה או מתכווצת כאשר הוא מספר על הנסיעה הקרובה לאומן. הכל סגור, הוא מסביר. הם ישנו במלון מכובד אבל לא יקר.
“יופי.” אומר חנה ומחייכת. היא יושבת על הכיסא במרפסת, במה שהפך להיות המקום הכמעט קבוע שלה בשבועות האחרונים. הוא יודע שהבית יהיה במצב פחות מסודר מכפי שהוא רגיל, אבל זה מחיר זעום לעומת המחיר של לראות אותה מתייסרת לפני הנסיעה שלו. גם ככה חנה'לה שלו קצת… רגישה. הנסיעות הללו מערערות אותה ממש. או לפחות ערערו בעבר, הפעם היא ממש "משחררת", כמו שאומרים. אולי היא מתבגרת עם השנים.
“התקלחת?” שואל זאב.
“כן, קצת הזעתי.” היא אומרת בשלווה, מיטיבה את כיסוי הראש הסגול על ראשה.
“איפה שרול?”
“יצא.”
“לחבר?”
“לא, לאחותי.”
“לדקלה? מה יש לו לעשות שם?”
לרגע היא רוצה לומר שהוא הלך לתקן שם משהו, אבל המחשבה על לשקר לזאב עוצרת את לשונה. במקום זה היא פולטת המהום ומושכת בכתפה וזאב מהנהן ומשרבב את שפתו בהסכמה עמומה.
“בטח הלך לעזור לה שם עם משהו.” הוא אומר. “הכל בסדר אצלה?”
“כן.” מחייכת חנה.
“היא נראתה קצת יותר… בסדר בפעם האחרונה. יש לה מישהו?” הוא שואל בשקט.
“יש מָשהו, כן.”
“מה זה 'משהו'?”
“התחלה של קשר.”
“בגילה או… מבוגר?” לאלמנות לא פשוט למצוא מישהו בגילן.
“דווקא יותר צעיר, ממה שהבנתי.” היא אומרת, חשה התעלות רגעית, על כך שאחותה מצאה "מישהו" טוב יותר ממה שציפה זאב, גם עם ה"מישהו" הזה הוא בנה שלה. היא מופתעת מעט לגלות שהיא אינה מוטרדת כלל מהמחשבה על כך להניח שברגעים אלו ממש שוגל בנה את אחותה, להיפך. היא נזכרת בסיפוק המשונה שחשה קודם, כאשר חשבה עליו בועל את מנהלת בית הספר ואת רונית גדידה היהירה. גאווה מוזרה.
“חנ'קה?”
“הא?”
“שאלתי אם את מכינה ארוחת ערב או שאת רוצה שאני.”
“תכין, עבדתי קשה היום.” היא שומעת את עצמה אומרת. “ממילא זה רק שנינו. אם יהודית תבוא, זה יהיה מאוחר.”
“בסדר.” הוא אומר, חמוץ מעט אבל עדיין מעדיף שלא להתמודד שוב עם חרדותיה של אשתו לקראת נסיעתו לאוקראינה. “אני תיכף אקרא לך.”
ארוחת הערב רגועה והיא מוצאת עצמה מחייכת הרבה, אבל לא תמיד להלצותיו של זאב. ה… זיון… עם ישראל מותיר אותה נינוחה ומאושרת, כאילו כל החיים שלה זוהרים במעט זהב. החזה מעט כואב, מרגיש גדוש אבל אפילו זה משום מה דבר טוב. זה קשור לישראל אבל היא לא מאמינה שהיא בהריון.
עדיין.
המחשבה האחרונה בכל זאת מצננת אותה מעט. עד עכשיו היא עשתה דברים כדי… להקל על בנה אבל להתעבר ממנו? ניאוף וממזרות…? ועדיין, המחשבה על גופו החזק בין ירכיה שולח גל ריגוש בשיפולי בטנה ומבלי משים היא מלטפת את בטנה.
“היית רוצה עוד אחד, זאב?” היא שואלת.
“עוד מה?”
“עוד ילד.”
הוא מביט בה כאילו נפלה מהירח. הם לא מדברים על זה אבל יש לו קופסת קונדומים והם משתמשים בהם מאז שישראל נולד, בהסכמה שבשתיקה.
“בגילנו?!”
“זה מגוחך, נכון?” היא שואלת בטון חולמני. “אבל אם הקב"ה ירצה… כמו שרה אימנו…”
“אם הקב"ה ירצה, אז כן. תאומים אפילו.” הוא מוסיף בגיחוך.
הטלפון של הבית מצלצל ושניהם נזעקים לרגע. לפעמים הם שוכחים שהוא שם, וזאב אומר כל פעם שצריך לנתק אותו וחבל על הכסף, ממילא היום כולם מתקשרים לסלולרי.
“מי זה?” הוא שואל.
“מאיפה אני יודעת?” היא מצחקקת.
הוא קם ונכנס אל הבית וחנה שומעת אותו עונה.
“חנק'ה, זו רונית גדידה, הזאתי שששרול עובד אצלה.”
“מה היא רוצה?”
“שואלת איפה שרול.”
חנה נושכת את שפתה התחתונה.
“תגיד לה שהוא אצל דקלה.”
היא שומעת קולו ואז הוא יוצא אל המרפסת.
“מי זאת?”
“שרול עובד אצלה. מטפל להם בגינה.”
“אז למה דחוף לה לדעת איפה הוא בערב?” תמה בעלה.
“שאלת אותה?”
“לא. זה לא ענייני.”
“אז זה לא עניינך.”
“אני נכנס, עוד מעט חדשות. את… מפנה פה? את המטבח וכו'?”
“אני אגיע לזה. כנס הביתה. או! הנה יודית באה.”
* * *
ישראל שוכב בין ירכיה הפשוקות של דודה דקלה, מביט בעיניה הבהירות, עיניו צורבות מעט ממלח הזיעה. מבע ההערצה בפניה מחישה את הדופק שלו ונדמה שהרעב שלו כלפיה הולך וגובר. אצבעו הימנית קבורה בפי הטבעת שלה, וזה הדוק ורטוב מרוב זיעה, זרע ומיצי ערווה של השעות האחרונות. כאשר דפק אותה קודם לכן מאחורה הבין פתאום כמה יפה הישבן שלה אבל כאשר עלה בו דחף פתאומי להכניס את איברו אל החור הקטן היא מנעה זאת ממנו.
אבל המחשבה נזרעה.
האישה המבוגרת מחבקת אותו בידיה ורגליה, דוחקת בו לדפוק אותה עוד ועוד ולמרות שגמרה אין ספור פעמים מאז שהגיע, דודה דקלה רוצה עוד. למרות השפע הרטוב של מיצי ערווה וזרע ואולי מפני שלא ילדה מעולם, הכּוּס שלה הדוק יותר מאשר האחרות שבעל והיא מעסה את איברו בשריריה הפנימיים, כפפה חלקלקה וקטיפתית של עונג. הוא מזיין אותה באיברו העבה ובאצבעו, נהנה מהאופן שבו הטבעת האנאלית שלה סוגרת עליו.
דפיקות בדלת.
“אל תפסיק.” מבקשת דודה דקלה. “עוד קצת.”
“ישראל?!” נשמע קול נשי מבחוץ. “אבא שלך אמר לי שאתה פה.”
הוא קופא.
“מי זאת?” שואלת דודה דקלה, לא נזעקת, יותר חמוצה.
“רונית גדידה.” הוא אומר, ומחליק ממנה בניעה אחת, יורד מהמיטה.
“העשירה מההרחבה?!”
“כן.” הוא אומר, לובש חולצה ומכנסיים קצרים ואז הולך אל הדלת.
ישראל מעיף מבט בעינית לראות שאין שם אף אחד אחר ושזו לא מלכודת או משהו, אבל גברת גדידה עומדת לבדה מחוץ לדלת, נעה מעט מצד לצד בחוסר שקט.
הוא פותח את הדלת מעט, מודע לכך שהזין הזקור והכבד שלו ברור לחלוטין בין המכנסיים הרפויים והחולצה.
“אהלן.” אומר ישראל בשלווה, מתענג על ההלם שלה.
“אה… הי…” היא ממלמלת, עיניה נעוצות בזקפתו וישראל מתפנה לסקור אותה. גברת גדידה נועלת נעליים מוזרות משהו, לכאורה הן נעלי התעמלות אך הן מצוידות בפלטפורמה גבוהה אשר כנראה לא מאפשרת באמת להתעמל בהן. לרגליה היא לובשת מכנסי יוגה נמוכות גזרה באופן מגוחך, החושפות את שלישן העליון של עצמות אגנה, נמוכות כדי סנטימטרים בודדים מעל מפשעתה. הבד הצהבהב שקוף כמעט לגמרי והחוטיני שלה גלוי לחלוטין מתחתיו, ורוד וקטן, משוך מעט פנימה אל בין שפתי ערוותה הברורות. חולצת האימון האדומה שלה מגיעה אמנם עד המרפקים אך גזורה מלמטה באופן כזה שקצם התחתון של שדיה כמעט חשוף.
“רצית משהו?” הוא שואל בתמימות מעושה.
“אה… דודה שלך פה?” היא שואלת ומנסה להציץ פנימה.
“כן, בחדר השינה.”
“אה…” היא אומרת באכזבה.
“מה רצית?”
“סתם… לראות מה שלומך…” היא בולעת רוק.
“בואי, בואי, את יכולה להיכנס. לראות מה שלומי וכו'”
“אבל דודה שלך…”
“אני בעל הבית פה.” הוא מסביר, לבו מזנק למשמע דבריו.
גברת גדידה מהססת עוד רגע או שניים ואז נכנסת פנימה, בוחנת בסקרנות את הבית. ישראל מניח לה להתקדם ומביט בישבנה, מגלה שהמכנסיים תוכננו כך שיכנסו עמוק לחריץ ישבנה, מעצימים את יופיים של פלחי עכוזה השזופים. רעיון צץ במוחו של ישראל והוא מצטמרר לרגע לנוכח הריגוש המציף אותו.
הם נכנסים אל הסלון וישראל מתיישב על הספה ולאחר היסוס קצר מתיישבת גברת גדידה ליד הנער המיוזע והזקור כאילו זה הדבר הכי נורמלי בחיים.
דודה דקלה מופיעה מכיוון חדרה, לבושה בחלוק המצניע את עירומה, וישראל תוהה אם התלבשה מתחת לחלוק.
“שלום.” היא אומרת במבוכה.
“אה… הי…” עונה גברת גדידה, מבטה מזנק בין זקפתו של ישראל למארחת. “אה… ישראל עובד אצלי… באתי…” היא לא ממש משלימה את המשפט.
“זה בסדר, היא יודעת למה באת.” אומר ישראל ומניח את ידו על כתפה. גברת גדידה שואפת בחדות.
“איך הגינה?” הוא שואל בתמימות, מלטף בעצלתיים את עורפה.
“אה… בסדר…” היא עונה, בוהה במפשעתו, בולעת רוק.
“הנוריות פרחו?”
“מה?”
“הנוריות, ליד הברכה. מה שלומן?”
“אה… בסדר. יפות.”
דודה דקלה מתיישבת בספה הקטנה, מביטה בסקרנות באחיינה המלטף באדנות את האישה המבוגרת והיפה, אשר נראה שאינה מסוגלת להתיק את מבטה ממפשעתו. ישראל מחייך אליה, חיוכו מתגרה, גאה.
“טוב, אחרי שדיברנו על הגינה, את רוצה עוד משהו?”
“אה… אני רוצה.. בפרטיות…” ממלמלת גברת גדידה.
“קצת לא נעים לי, דודה שלי היא כמו אשתי, אין לי סודות ממנה. למעשה, נראה לי מנומס שמה שאת רוצה, תבקשי ממנה.”
“מה?!” היא בולעת רוק.
“את רוצה את זה, גברת גדידה?” הוא שואל ומניח את ידה על זקפתו. תצוגת הכח מחרמנת אותו והוא משגר אליה את הרעב הגואה בו.
“אה… כן…” היא עונה בכמיהה. “בבקשה.”
“אז תבקשי מדודה שלי. קוראים לה דקלה. תבקשי ממנה למצוץ לי.”
גברת גדידה מביטה בדודה דקלה בהלם קל, וזו נראית מופתעת לא פחות ממנה. אבל החרמנות גוברת על ההיגיון והיא אומרת: “אני… יכולה למצוץ ל… ישראל את הזין?”
ישראל מהנהן אל דודתו וזו אומרת "כן… בסדר.”
כמו מפולת שלגים, גברת גדידה גולשת לעבר מפשעתו של הנער ומפשילה את מכנסיו בתנועה חסרת סבלנות. ישראל מצחקק כאשר קול נשימתה הקטועה ממלא לרגע את החדר למראה איברו הזקור ונושף ברכות מתענגת כאשר היא מחליקה את הזין אל פיה.
“כן…” נאנח ישראל כאשר פיה הרך הרטוב, עוטף את ראש איברו. גברת גדידה מניעה את ראשה מעלה ומטה ברעבתנות, נאנקת בשקיקה בעודה מוצצת ומלקקת את הזין הגדול. הוא מרים את מבטו אל דודה דקלה, עוצמה גואה בו, שוצפת בו, בעודו צופה בה פעורת מבט לנוכח האישה המבוגרת שהגיעה עד אליה הביתה כדי… למצוץ לאחיינה הצעיר את הזין. הוא מחייך אל דודה דקלה, חיוך כובש ונינוח, מניח יד על ראשה המוצץ של גברת גדידה, מבטו לא סר לרגע מעיניה הפעורות של דודתו. חיוכו מתעקם בסיפוק כאשר הוא מזהה את הכמיהה זולגת אל פניה של דודה דקלה ולבו מדלג… הערב הזה יכול להיות מאוד מרגש.
הנער שולח את ידו במורד גבה של המילף הלוהטת. למרות כל מה שעשה, עם אחרות ואיתה, ליבה עדיין מזנק כאשר הוא מחליק באדנות לתוך מכנסי היוגה השקופים, חופן פלח עכוז שזוף ומוצק. גברת גדידה נאנקת בפה מלא זין.
ישראל מביט בדודתו הרעבה ורומז לה באצבעו להתקרב. ברגליים רועדות, דקלה מתקרבת אליו ומתיישבת על הספה לצדו, מבטה נע בין פניו של אחיינה לשכנתה העסוקה בלענג אותו בפיה. הוא מניח יד אדנותית על עורפה של דודה דקלה, מושך אותה אליו לנשיקה וכעבור רגע הוא מחליק את לשונו אל פיה, שומע אותה נאנחת ברכות.
הנער הצנום יושב על הספה בסלון, מילף שזופה אחת כורעת על השטיח למרגלותיו ומוצצת את איברו הגדול בעוד השנייה, דודתו, מתנשקת איתו בלהט, נאנחת בעוד לשונו כובשת את פיה וידיו משחקות בשדיה העירומים מתחת לחלוק. קולות רטובים של מציצה מתמזגים באנחות רכות, שתי הנשים הבשלות כמהות באופן לא טבעי כמעט לזין העבה והזקור.
“רוצה ללמוד טריק חדש?” שואלת לילית.
“לעזאזל, הבהלת אותי!”
“אתה מתקדם מאוד יפה, אני חושבת שמגיע לך פרס קטן. שניים, למעשה.”
“מה הפרס?” מסתקרן ישראל, תוהה ולא תוהה איך הוא גם מדבר איתה וגם מתנשק עם דודה דקלה.
“תמשוך את הרגליים אחורה, תצמיד את הברכיים לכתפיים.”
“אז איך היא תמצוץ לי ככה?” הוא מתלונן. לא בא לו להוציא את הזין מהפה הרטוב והחמים של המילף הלוהטת.
“היא לא, היא תאכל לך את התחת.” מחייכת לילית בזדון קל.
“מה?!”
“תנסה.” מורה לילית.
במורת רוח מסוימת ישראל מרחיק את ראשה של רונית גדידה מאיברו ומתקפל כפי שאמרה לו השדה, פי הטבעת שלו חשוף עכשיו, ניצב סנטימטרים בודד מפניה. היא מביטה בו במבוכה אך לילית אומרת:
“דחוף את הפרצוף שלה לתחת שלך.”
ישראל מציית ומניח את ידו על מחלפותיה השחורות של המילף הנבוכה, מכוון את פיה אל החור הקטן שלו. המגע הרגעי של שפתיה על האזור הרגיש מבהיר לו מיד מה הוא רוצה עכשיו.
“תלקקי.” הוא נוהם, ידו על ראשה. “עם הלשון.”
רונית גדידה מייללת משהו במחאה אבל ידו של ישראל נחושת–רעב להשאירה במקומה והוא מצמיד אותה בתובענות אל אחוריו, כעבור רגע חש בלשונה מרפרפת על הטבעת האנאלית הרגישה ושולחת גלי עונג פראיים בגופו.
“כן. עוד. ככה.” הוא תובע. “זה טוב.”
למרות מחאותיה הרפות, המילף החטובה מתחילה ללקק את החור הרגיש של אדונה הצעיר, לשונה הרטובה חולפת על הטבעת הרגישה, סוחטת נאקות עונג מהנער. כאשר הוא תובע ממנה להחדיר את לשונה אל הנקב הצר היא מהססת רק לרגע, ולאחריו נעתרת ומחליקה לשון חלקלקה אל פי הטבעת של הנער, כמו מזיינת אותו בלשונה, מפיקה צלילי סקס רטובים בחלל הסלון השקט. בעיניים זגוגות עונג מביט ישראל בדודתו הבוהה בתדהמה במתרחש, ריגושו של אחיינה מהדהד בין ירכיו השוקקות.
רעיון מפציע בו והוא שולח יד אדנותית אל עורפה של דודתו היושבת לצדו, מוביל אותה אל איברו אשר נזנח לרגע וכעת הוא נח על בטנו החלקה והשרירית, שמנמן ורטוב ומרגש. פיה של דודה דקלה מתמלא רוק כאשר היא מבינה את כוונתו והיא נאנחת בריגוש ואז אוחזת בזין הכבד ומכניסה אותו בשקיקה אל בין שפתיה.
שתי נשים, שני ראשים, ענן זהוב של עונג בוהק. ישראל עוצם את עיניו ומניח לעצמו להיסחף, שבוי בעדן המרגש. ידו נחה על ראשה של רונית גדידה המפנקת את פי הטבעת שלו, מחדירה את לשונה פנימה ומלקקת אותו שוב ושוב, שולחת גלים בוהקים בגופו. ידו השנייה מלטפת כבדרך אגב את גבה של דודה דקלה המוצצת את איברו באהבה, סוגדת לאחיינה בפה רטוב ולשון משיית.
“נהנה?” שואלת השדה, צל לגלוג בקולה.
“מאוד.” הוא נאנח. “זה מדהים.”
“רוצה לגמור לדודה שלך בפה בזמן שרונית גדידה אוכלת לך את התחת?”
“כן…” הוא נושף. “כן… כן…”
“אז בוא, אלופי. תן לדודתך את הזרע… ואחר כך… יש לי עוד מתנה קטנה בשבילך.”
קולות רטובים ממלאים את החלל כאשר שתי הנשים המבוגרות מענגות אותו בפיות רטובים ולשונות חרוצות. שתי נשים בשלות שכל מאוויהן כעת מתמצים בנער הצנום שעל הספה והעונג שהוא חש ממלא אותן, מציף את עורקיהן ומציף את חלציהן. שתי נשים יפות אשר תפקידן כעת מתמצה בהסבת עונג לו, לישראל.
ואז הוא מתפרק.
ישראל נאנח בקול ומתנשף, חש בזרעו נפלט אל פיה של דודה דקלה בעוד אור מסמא מציף את תודעתו. דודה דקלה נאנקת והוא מרגיש אותה גומרת בעודה שותה את זרעו, יונקת נתז אחר נתז בעוד רונית גדידה תוחבת את לשונה עמוק ככל שהיא יכולה לתוכו. גפיו מיטלטלים לרגע והשיא הזה עז כל כך עד שלכמה רגעים הוא שוכח הכל. אין כלום, רק פה רך ורעב שיונק ממנו ומענג אותו ועוד לשון מרגשת וחצופה מאחור אשר מכפילה את האקסטזה, משלשת אותה.
כאשר הוא נרגע לבסוף הוא נזעק: שתי הנשים נראות כאילו איבדו את הכרתן, רונית גדידה שוכבת בתנוחה עוברית על השטיח ודודתו שרועה על צדה על הספה, זרזיף של רוק וזרע ניגר מפיה ועיניה כמעט עצומות.
“דודה דקלה?” הוא שואל בחשש.
“הן בסדר.” מגחכת לילית. “עוד מעט הן יתאוששו.”
“מה קרה להן?”
“הן חוות גם את התשוקה שלך וגם את השיא שלהן. כשאתה גומר הן מגיבות לזה… חזק.”
“אה.” ישראל נרגע. “הבטחת ללמד אותי עוד משהו.” הוא מוסיף כעבור רגע.
“אתה כבר רוצה שוב?” משתוממת השדה בחיוך רחב.
“תלוי מה.” הוא מתגונן.
“מה דעתך על התחת של גברת גדידה?”
===========================================
פנטסטי
היה שווה להרוג את נסראללה בשביל הרקטום של גדידה
אני גומרת ורטובה ואוווו כל הפרקים מגרים וכתובים במתח מיני חזק אוהבת . תמשיך עודדדד
איזו ח ג י ג ה, יישתדרג שמך
"את כל כך יפה
זה לא ייאמן
את האיילה אני הוא הזאב
את כל כך יפה
זה לא יתואר".
מחכה בקוצר רוח למעשה אסתר…
פשוט אחד הפרקים היפים שכתבת…
וואאוו
כל פרק משתדרג ..
הכי אני אוהב את ההתקרבות לאמא של שרול..
אני מת שהמחסום ביניהם ייפרץ והוא ישחיל אותה ..
ואם יהיה היריון ממנו – בכלל בונוס ..
האבא ביקש תאומים חחח
מדהים ממש.
אני לא מצליח למצוא שום סופר, בעברית או באנגלית, שישווה לך.
אם נוח לך לקרוא באנגלית, חפש את הסיפורים של Rawly Rawls. הסיפורים שלו הם ההשראה החזקה ביותר על הסיפור הזה ואם אתה אוהב את לילו יש מצב שתאהב גם את הסיפורים שלו.
הפאזל של אנקי בעיני יצירת מופת של ממש. אני מדמיין משחק שמבוסס על זה, וכואב לי שזה כנראה לא יקרה.
מאוד ממליץ על Palmer Mansion ועל Mothership Wilderness. שניהם קרובים ברוחם ל"לילו".
חברה, תנו לינקים לסיפורים….
יש בי תקווה למחר בבוקר
המתח מגמיר אותי
בעיני, אני חושב שזה אחד הפרקים הטובים ביותר אם לא הטוב ביותר שכתבת.
אם סיפור גורם לתחושות כאלו, משמע הסופר פגע בול בפוני.
ציפיות להמשך
הגיסה מזהה מה יש לשרול בין הרגלים ומתמכרת הגדידות אם ובת באורגיה עם שרול
מה קורה עם יהודית?
מה קורה עם האמא?
כייף שיש למה לצפות!!!
נו, אולי לקראת יום כיפור תעשה מערוף ותשחרר את כל שאר הפרקים?
תצא צדיק.
א-לוקים עדי אם זה לא מה שחשבתי, בדיוק מה שחשבתי, שיהיה איזה משהו מגרה ביום המשמים הזה, איזה תפילות ארוכות יא וואלי.
הגיע יום כיפור בבוקר ואני מצטער שאין עוד פרקים. אפשר את גב' גדידה, הבת שלה, המורה בבית הספר נשים העזר נשים בבית הכנסת. בקיצור הרבה אפשרויות
גמר חתימה טובה
חנק'ה, זו איזו… רונית כדידה
אבא של ישראל מכיר את גדידה להתייחס אליה בפרקים הקודמים.
תוקן, תודה.
תודה על סיפור מעולה.
מרוב אורגזמות גב חדידה משנה לעתים שמה לגב' גדידה או הפוך.