“הוא מה?” אני שואל, לבי הולם בכח בחזה.
“כלום, לא משנה.”
אני תוהה אם לדחוק בו או לשחרר ובסוף, כרגיל, הפחדן שבי זוכה ואני מניח לזה. מתמקד בסלט ועורך שולחן ואז אני הולך לקרוא לכולם לארוחת הצהריים, חצי מופתע שאני לא מפריע לאף אחד ואחת באמצע זיון.
אני בעיקר שותק בארוחה, מביט באחרים וחושב אבל זה בסדר, ערן ממלא את הארוחה בסיפוריו, כמעט משתזף תחת מבטיהן של הנשים הצעירות סביבו. הוא מצחיק ומעניין ואני מבחין בדוניא המביטה בו בהערצה, שיערה המקורזל אופף את ראשה כמו כדור ספוגי שחור וגדול. מדהים איך היא מחביאה את כולו מתחת לחיג'אב. לא רק הערצה, אני מבין. גאווה. היא גאה בו כאילו היה… הגבר שלה. עוד קווץ' בלב, אני מקווה שהוא לא ישבור לה את הלב. גם כשאני מזכיר לעצמי שזאת לא אחריות שלי וששניהם מבוגרים זה לא ממש מרגיע אותי. אני הכרתי בינהם, הקשר שלהם מתהווה פה, בבית שלי.
חלאס עם הסרטים, עוד לא קרה כלום.
וכמה שדוניא גאה, עידן נראה מבואס. הוא תולה מבטים עורגים בלאה ואני מתחיל לחשוב שהוא מאוהב בה. קצת מתנשא מצדי אבל הגיוני אם היא הזיון הראשון שלו ויש מצב שגם לו יש קראש ישן עליה. אני נאנח, מבואס מכמות הבלגן שאני מכניס לחיים של האנשים שאני הכי אוהב.
“מה קרה?” שואלת קארין בשקט. זאת רגישה, היא קולטת אותי מקילומטרים.
“סתם. העבודה. הלחץ.”
“זאת לא הייתה אנחה כזאת.” קודחות בי עיניה. פאק, היא חריפה.
“טוב, אני אספר לכן אחר כך. זה לא נורא, אני מבטיח לך.”
אני ממש מתרגש לראות את ההתקדמות של השעות הבאות. רותם ואני מתקתקים מרצפות והאחרים חושפים את צינורות המים ותעלות החשמל, מקלפים את הטיח ומנקים. כאשר הערב יורד יש איזה חשמל באוויר, כאילו ההתרגשות שלי עוברת בכולם. במקום ארוחת ערב אפק מכין כריכים לכולם כי ההתלהבות דוחפת את כולם להמשיך עוד ועוד, עד עשר בערב. רק אני, האבא המריר שכמותי מוטרד מכך ששירן וקארין לא לומדות למבחן אבל אני יודע שאם אני אעז להגיד את זה לא יפסיקו להסתלבט עלי עד יומי האחרון.
לבסוף אוספים את הכלים וכולם נפרדים בחיבוקים ונשיקות, דוניא אפילו מזילה דמעה כשערן נפרד ממנה. אני מנסה להשתמט ממקלחת אבל שירן וקארין דוחפות וגוררות אותי בכח למועדון הספורט ואז רוחצות אותי בצורה הכי פחות אירוטית שאפשר לדמיין. עשרים דקות אחר כך אני במיטה, מתכרבל עם שתיהן, תשוש ומאושר לרגע. החרדה שלי כנראה טיפה יותר עייפה ממני.
מתעורר כשמישהי מוצצת לי את הזין. מבעד לעיני הסגורות אני מבין שהבוקר עלה ואני מחליט להשאיר את העיניים סגורות ולהתענג. פה רך ורטוב עולה ויורד לי על הזין, אצבעות מאוננות לי על בסיסו ו… עוד לשון על האשכים. שתיהן, שתי הנשים האהובות עלי ביותר בעולם.
“בוקר טוב.” אני ממלמל בעיניים עצומות. ידי מגששות מטה ואני מניח יד אחת על כל ראש, אם כבר שייח אז עד הסוף.
“התעורר סוף סוף.” מגיע קולה הנמוך של אחותי וקולה המתוק של קארין עונה:
“הוא דווקא ער כבר שתי דקות לפחות.”
“לפחות החלק החשוב בו.” עונה שירן אשר לעולם לא מחמיצה הזדמנות להחפיץ אותי. עכשיו הן מפסיקות לדבר סוף סוף וממשיכות ללקק ולמצוץ, לנשק ולענג לי את הזין ואת האשכים. מחליק את ידי מראשה של קארין, מלטף את כתפה הצרה ומניע אותה לפנים, חופן שד כבד ועירום. קארין נאנחת ברכות כאשר אני מתחיל למולל בעדינות את הפטמה, חופן ומעסה את השד הכבד.
אנחות רכות בוקעות מפיה של קארין ואני חש שהלשון שלה כבר פחות יעילה על אשכי מכפי שהייתה. לא משנה, זה גם סקסי בטירוף לחרמן את קארין מנקל, הילדה עם השדיים הכי גדולים בבצפר ולשמוע אותה נאנחת ככה. מי עוד זכה לכך?
צעדים נשמעים מהמדרגות וקולה המתנגן של דוניא מברך אותנו בבוקר טוב. גם היא נפטרה די מהר מהביישנות שלה, אולי אחרי שהבינה שכולם יודעים מה היא עושה עם ערן. ללא המשקפיים אני מבחין בדמותה במעומעם אבל נראה לי שהיא חזרה לחיג'אב.
“בוקר טוב, דוניא.” אני ממלמל, נאנח בעונג לנוכח מתקפה מחודשת של לשונה של אחותי, הזין של ממלא את פיה.
“אנחנו צריכים לצאת עוד חצי שעה.” היא מזכירה לי. יום ראשון, יום עבודה.
“נשחרר לך אותו.” מבטיחה שירן. “רוצה להצטרף?”
“לא תודה.” עונה דוניא במהירות. “אני רק עם… לא תודה.”
זה מדליק אותי לדעת שדוניא צופה בנו. מצית בי משהו פראי. אני מתרומם ואוחז בגופה העדין והארוך של קארין, מעמיד אותה על ארבע בתנועות חזקות וחפוזות. קארין מתנשפת בהתרגשות כאשר ראש הזין מגשש בכניסה האחורית אל החריץ שלה, להט רטוב בוקע מבין השפתיים. כאשר ראש הזין עגון היטב אני אוחז במותניה ומתחיל לכבוש אותה.
קארין היא ילדה עדינה ובדרך כלל אני עדין איתה אבל הפעם משהו ניצת בי, אולי הידיעה שזו הפעם הראשונה שדוניא צופה בי כך, מזיין מישהי אחרת מקרוב. אני כובש אותה בתנועות חזקות ורעבות, לופת את מותניה הצרים ודופק אותה ללא הפוגה. בתוך כמה רגעים האשכים שלי כבר מתדפקים על שפתיה ואנחותיה הרכות של אהובתי הדדנית ממלאות את האוויר.
לשירן יש חוש מפותח לדרמה ונראה שגם היא נהנית מההצגה הראשונה שלנו מול דוניא. היא נעמדת וכורעת מעל קארין הנדפקת ואז ממש נשכבת עליה, מביאה את ישבנה האלוהי מעל זה של קארין. גם היא רוצה אותי.
אני מחליק מתוך קארין ומזדקף מעט, מחליק את הזין הרטוב אל בין שפתיה המשתוקקות. שירן חופנת את שדיה הגדולים של קארין, מפנקת אותם בזמן שאני מתחיל לדפוק אותה, מדוד בהתחלה אך מהיר יותר ויותר כעבור כמה דקות. ידי חופנות את הכדורים המושלמים של ישבנה ואני דופק אותה עמוק וקצוב, מרטיט את פלחי העכוז המושלמים בעודה שוכבת על קארין, מפנקת שד אחד שלה ומאוננת לה בידה השנייה.
בדקות הקרובות אני עובר בין שירן לקארין הכורעות על ארבע מתחתי זו על זו, מעיף אותן זו אחר זו למרומים כמו שתי עמדות זיקוקין די נור אבל לצערי אין לנו הרבה זמן כי דוניא מכחכחת בגרונה כעבור רבע שעה ומזכירה לי שעלינו לצאת עוד מעט.
“יאללה, צא.” מצווה שירן אחרי כמה רגעים.
“אבל לא גמרתי.” אני מתלונן, חש בגופה הלוהט חומק ממני.
“דוניא תהרוג אותך אם תאחרו, נכון?”
“נכון מאוד.” מגיע אלי קולה המתנגן. “שטוף פנים ונצא. הכנתי לשנינו כריכים וקפה, נוכל לסעוד במכונית.”
“אין צדק.” אני ממלמל אבל יודע שאין לי את האומץ להסתכן בזעמן של שלושתן.
“אני מזכיר לכן ללמוד לאנגלית.” אני מכניס להן בקטנה. "המבחן השבוע.”
עשר דקות אחר כך אנחנו יושבים במכונית בדרך לבית הספר התיכון ע"ש הנדבן "ג'ון הולמס".
“אתה בר מזל, עזי.” אומרת דוניא.
“למה?”
“אתה… אהוב. הן אוהבות אותך, שירן וקארין.”
“אני משתדל להיות ראוי לזה.”
“זה ניכר.” היא אומרת. אני מתמקד בכריך, אבוקדו עם אגוזים.
“אני.. אפשר לשאול שאלה?” היא שואלת.
“אף פעם לא הבנתי למה שואלים את זה.” אני עונה בפה מלא כריך. “איזו תשובה מי ששואל שאלה כזו מצפה לקבל?”
“אולי זו לא שאלה אלא דרך למשוך את תשומת לבו של הנשאל? שידע כי השואל עומד לשאול שאלה חשובה.”
“אולי, לא חשבתי על זה.” אני אומר ומשתדל לשתות מהטרמוס בלי להתרחץ בקפה תוך כדי. “אז מה רצית לשאול?”
“אולי אתה יודע אם… מדוע לערן אין… מדוע אינו נשוי?”
“אני חושב שהם התגרשו אבל אני לא זוכר. למה?”
דוניא לא עונה.
“הבנתי.” אני אומר. “את בטוחה שזה נבון?” אני שואל, זוכר את ערן דופק את לאה מאחורי הסלע העצום והלב מתכווץ לי.
“הלב אינו נבון.” היא עונה.
“תכלס.”
"אתה התאהבת פעם ב… מישהו שלא היית צריך?”
“לא ממש. אולי כן, בעצם.” אני מודה. “אני מבין עכשיו ששירן ואני אולי מאוהבים זה בזו הרבה לפני שנהיינו… זוג. אז אולי זה נחשב?”
“היא לא תשבור לך את הלב.”
“אני מקווה מאוד.”
“ואתה גם לא תשבור לה.”
“חס וחלילה. את יודעת שהצעתי לה שאני אפסיק… להיות עם אחרות?”
“באמת?”
“כן. אבל היא רוצה שאני אמשיך. זה מדליק אותה.”
“אני לא חושבת שאני יכול לראות את ע… את מי שאוֹהָב אם הוא… הולך עם אחרות.”
“הגיוני.” אני אומר ומבליע אנחה רכה. טיטאניק, תכירי זה קרחון, קרחון, טיטאניק. האם אני אמור להגיד לה מראש שערן זיין את לאה או שזה לא ענייני? אולי זה היה משהו חד פעמי והוא דווקא כן ירצה להתמסר אליה. ברור: שרירן יהודי מבוגר וגרוש וסטודנטית ערבייה צעירה, מה כבר יכול להשתבש? מצד שני, אני מאוהב באחותי החורגת ובחברתה הטובה אז אולי אני צריך לשחרר את הראש קצת.
בעודנו מחכים לרכזת המיחשוב של בית הספר הזין שלי נזכר שלא גמרתי כבר כמעט יממה. אני שולח יד זהירה לעבר פניה של דוניא ומלטף אותה בגב אצבעותיי. כאשר היא אינה מוחה אני שולח את ידי מטה, מלטף את דרכי לעבר חזהּ, אצבעותיי מתעכבות על פטמתה המזדקרת.
“עזי, בבקשה.” היא אומרת בעדינות ומסירה את ידי.
“אף אחד לא יגיע חצי שעה.” אני מזכיר לה.
“אני מעדיפה… רק ערן.” היא מסמיקה.
“אוקיי, סליחה.” אני אומר, נבוך גם אני. “אני ממש מצטער, לא אחזור על זה.”
“זה בסדר גמור.”
כשאנחנו חוזרים הביתה אחר הצהריים דוניא מבחינה במשאית של ערן ומזדקפת בהתרגשות. צעדיה לתוך הבית מהירים וברור שהיא מתאפקת שלא לפרוץ בריצה. כאשר היא רואה אותו עומד בסלון ובוחן את אחת מתעלות החשמל היא לא מצליחה להתאפק ורצה אליו. ערן מבחין בה, מזדקף ואוסף אותה בזרועותיו. בעודה מתרפקת עליו הוא מחליק את שתי ידיו אל תוך מכנסי הטייץ שלה, חופן את פלחי עכוזה באדנות מול כולם אך נראה שהדבר לא מפריע לדוניא והיא מתנשקת איתו בלהט.
“טוב, אם תסלחו לנו…” מגחך ערן אחרי כמה דקות של התמזמזות פראית.
“אנחנו עולים למעלה.” מתנשפת דוניא.
כמה דקות אחר כך גניחותיה הקצובות ממלאות את הבית, עדות לכך שערן התחיל שוב לשבור לה את התחת.
“זה יגמר בבכי.” אני אומר.
“למה?” שואלת קארין.
“היא מאוהבת והוא… אתמול ראיתי אותו עם לאה. זה מה שקצת ביאס אותי בצהריים אם את זוכרת.”
“הוא ישבור לה את הלב.” אומרת שירן.
“כן.” אני אומר בעגמומיות.
“חבל, היא כזאת חמודה.” מעקמת שירן את אפה החמוד בעוד דוניא נאנקת בקול.
“חמודה או… חמודה?” שואלת קארין בהתגרות.
“יפה שלי, אני לא עזי. אני לא חייבת להשכיב כל כוסית שעוברת ברחוב.”
“אז היא כוסית עכשיו, הא?” מתגרה קארין בכעס מעושה ושירן מתפוצצת מצחוק.
“דיברנו היום.” מרצינה אחותי כעבור כמה שניות.
“הסתבכתי?” אני שואל.
“אתם מזדיינים בלי גלולות ובלי קונדום מההתחלה.” אומרת קארין.
“את בהריון?” אני שואל את אחותי בלב הולם.
“עוד לא, אבל זה מכניס לקארין רעיונות לראש.”
הלב שלי מתחיל לדפוק יותר חזק והפה מתייבש. אני רק מביט בה.
“לא יודעת, חשבתי על זה.” היא אומרת בביישנות. “ככל שאני יותר איתכם המחשבה על להיות בהריון… ממך, ביחד איתךְ… זה לא יוצא לי מהראש.”
“היא לא נתנה לי ללמוד היום.” מתלוננת שירן בחיוך.
“תינוק זה החלטה רצינית.” אני ממלמל. “אנחנו רק בני שמונה עשרה.”
“אתה לא רוצה?” שואלת קארין.
“אני מת לזה.” המלים נפלטות מפי. "מת. זה ממש לא חכם אבל… פאק, אני מת להיות אבא של הבן שלך.”
“אולי ננסה עכשיו?” היא נושכת את השפה התחתונה.
“לא, אני חייב לעבוד.” אני אומר בנחישות מהולה בחרדה ישנה ואהובה. “אם אנחנו הולכים להפוך את הבית הזה למשפחתון אנחנו צריכים שהוא יהיה מוכן מראש. אי אפשר לגדל ילדים בחורבה. להתראות.”
בלב פועם וזין קשה אני מתרחק מהן ועולה במהירות לקומה שנייה. במורד המסדרון ערן שובר לדוניא הנרגשת את התחת אבל אני בקושי שומע את זה. כמו בתחרות אני מניח לחרדה לדחוף אותי, חושק שפתיים ומרצף כאחוז דיבוק. מנקה, מסמן, מורח דבק, מניח מרצפת וחוזר חלילה. לא חושב, רק הופך להיות מכונת ריצוף. מנקה, מסמן, דבק, מרצפת.
כשערן גומר הוא ממשיך לעבוד על התעלות וצינורות המים. הוא חושף הכל בצורה נקייה ומסודרת, מכין הכל לעבודות השלב הבא. לצערה של דוניא הוא לא נשאר לאכול איתנו וארוחת הערב היא בפורום מצומצם יחסית, רק שירן, קארין, דוניא ואני.
“שמעת משהו מאמא שלך?” אני שואל את שירן.
“אני לא הולכת לתווך בינכם.” היא מודיעה לי. “אתם ילדים גדולים, תסתדרו.”
“מה אתה רוצה לעשות?” שואלת קארין.
“לא חשבתי על זה.”
“התחלנו לבנות נוסחה, לא?” היא מתעקשת. “נערוך הצבעות ולך תהיה הצבעה כפולה?”
“כן.” אני נאנח.
“אז מה עוד לא ברור?”
“אני רוצה לחשוב על זה לפני שאני נותן לאחרים הצבעה על הבית…”
“שלך?” משלימה קארין. “אתה תשמח להכניס אותי להריון אבל זה יישאר הבית שלך?”
“לא אמרתי שזה הגיוני, זה פשוט… לא קל לי לוותר על השליטה בדבר היחיד שהיה קבוע בחיים שלי, אוקיי? אין לי אמא, אין לי באמת אבא, לא סבא ולא סבתא, לא דודים… כלום. היה לי כלב וגם הוא הלך. מה נשאר לי?”
“אנחנו.” אומרת שירן ומניחה את ידה על כתפי. “אני לא נכנסת ב… קטע הזה שלך עם אמא שלי אבל אתה חייב לדעת שיש לך אותנו לתמיד. גם אם הבית הזה יישרף…”
“חס וחלילה!”
“חס וחלילה יישרף, אנחנו נהיה איתך.”
“אנחנו הבית שלך.” אומרת קארין.
“Home is wherever I'm with you” מזמררת שירן.
“אתן צודקות.” אני נאנח. “תנו לי יום יומיים לעכל את זה ואני אתקשר אליה, סבבה?”
“תודה.” אומרת קארין.
“ערן לא רצה להישאר לישון?” אני שואל את דוניא.
“נראה לי זה מסובך בשבילו.” היא מסבירה. “אם הוא יישאר גם רותם תרצה להישאר ואז אתה והיא… הוא לא אוהב זה. בגלל זה נראה לי לא נשאר. חבל.” היא פולטת. בכל זאת העיניים שלה זורחות ונראה לי שזה שפנינו אליה בשביל לשאול על ערן מחזק אצלה בראש את הקשר בינהם.
“טוב, יש לנו מספיק חדרים ומזרונים למי שירצה.” אני אומר.
“אבל קר למעלה." אומרת דוניא. "ועוד מעט יהיה יותר קר.”
“את מוזמנת לישון איתנו.” אומרת שירן. “ליד האח חמים ונעים.”
“היא… מעדיפה שלא. רוצה להיות רק עם ערן.” אני ממהר להסביר.
“אני מבינה שניסית?” שואלת שירן עם טקט של קרנף משתולל.
“עזי תמיד מנסה.” עונה דוניא בשקט ומחייכת.
“טוב, וזה גם עובד לו.”
“רדו ממני, סבבה? כשאומרים לי 'לא' אז זה 'לא'.”
“זה נכון.” ממהרת דוניא להודות.
אחרי ארוחת הערב אני משכנע את הבנות ללמוד קצת בצד בעוד דוניא מתכוננת למבחן משלה. יש איזו שלווה ביתית נחמדה לראות את שלושתן לומדות ליד האח המבוערת ואני מחייך לעצמי חיוך דבילי כשאני מביט בהן כך. עוד כמה ימים אגמור לרצף את את הקומה השנייה וכשאני רואה את הסוף אני מתמלא אנרגיה, מרץ, תקווה. נזכר במה שאמר צ'ר'ציל, סוף ההתחלה קרוב. אולי כבר נגמרה ההתחלה.
אני שומע את דוניא מתקרבת ומסתובב אליה. היא נקיה וריחנית אחרי מקלחת, שיערה אסוף במגבת, ועיני נמשכות אוטומטית אל מפשעתה. לעזאזל, דווקא בגלל ש"אסור" לי לזיין אותה ממש בא לי עליה. דוניא מבינה את מבטי וחיוך עולה על פניה השחומות.
“יש לך הפתעה במיטה, עזי.” היא אומרת במבטאה המתנגן, חיוכה מתרחב כשאני מזדקף במהירות.
“הן לא יסכימו שתכנס למיטה מלוכלך!” היא קוראת אחרי בעודי ממהר במדרגות.
שתי הבנות הכי כוסיות בבית הספר שוכבות עירומות במיטת המזרונים, מלטפות את עצמן בעצלות תיאטרלית כשאני יורד במדרגות.
“לך תתקלח.” מצווה אחותי ואני כמעט נוהם לעברה כמו כלב אבל ממהר לציית. קר בחוץ כשאני יוצא לעבר המועדון וקור כלבים כשאני חוזר עשר דקות אחר כך, לא לגמרי יבש אבל אני מאוד ממוקד מטרה עכשיו, והמטרה נמצאת בין רגליהן של שירן וקארין.
“אתה קר!” צווחת שירן במחאה כשאני מחליק אל מתחת לשמיכה.
“אז תחממי אותי.” אני עונה.
“אתה מניאק.” היא מתלוננת אבל נצמדת אלי מלפנים בעוד קארין מחבקת אותי מאחור.
“למה היית מבואס אתמול?” שואלת קארין.
“הוא היה מבואס?”
“א-הה.”
“זה לא משהו טרגי אבל אני יכול להיות בתוך אחת מכן כשאני מספר?”
“איזה רומנטיקן, אני מתה.” מגחכת שירן אבל ממהרת לשכב על גבה בהזמנה. דקה אחר כך אני נעוץ בנדן הרטוב שלה והיא מגרגרת באושר.
“פשוט…” אני אומר, דופק את אחותי בניעות איטיות ונינוחות. “ראיתי את לאה מזדיינת גם עם עידן…”
“מה?!” נזעקת שירן.
“… וגם עם ערן.” אני ממשיך, חש ברטיבות מציפה את שירן. היא מרגישה שהרגשתי ומבוכה מרחפת על פניה לרגע.
“ולמה זה ביאס אותך?” שואלת קארין.
“כי זה יגמר בבכי. של אפק שיגלה שאמא שלו מזדיינת עם כל מי שהיא יכולה, של עידן שנראה לי מתאהב בלאה, זה יגמר בבכי.”
“איזה חמוד אח שלי…” מתנשפת שירן מתחתי ומלטפת את פני בגב אצבעותיה. “לב מזהב וזין מפלדה.”
“באמת חמוד.” ממלמלת קארין באוזני אחרי שנעמדה בכריעה לצדי והיא מלטפת את גבי העירום.
בזאת נגמרים הדיבורים בינתיים. שירן צופה בי מלמטה דופק אותה, רגליה פשוקות לרווחה ואגנה מתרומם אל שלי בכל פעם שאני שוקע בחריץ ההדוק שלה. קארין נשענת עלי, שדיה הכבדים על גבי והיא מאוננת, קולות רטובים וסקסיים בוקעים ממפשעתה.
“ריני…” נאנחת שירן מתחתי. “את רוצה תינוק?”
“פאק.” נאנחת קארין ואני חש בה מאיצה את קצב האוננות שלה.
“אני רוצה.” ממשיכה אחותי, מטריפה אותי. “אני רוצה שתהיה אבא של הילדה שלי, עזי. אני פתוחה אלייך ,יפה שלי. אני חשופה. אני רוצה אותך בפנים, תעבר אותי, תעשה אותי אמא!”
“את פסיכית…” ממלמלת קארין לידי אבל מהטון שלה ברור לי שהיא מתחרמנת מדבריה של שירן. מרגיש משהו מטפטף על כתפי ומביט אינסטינקטיבית, מגלה זרזיף רוק קטן שניגר עלי מסנטרה של קארין. בהחלט מתחרמנת.
“בלי קונדום, בלי גלולות, נסיך שלי. נטורל.” רושפת שירן. “קח אותי, יא פר. תרביע אותי. תעבר אותי!”
“רני…” נאנחת קארין לידי. “את כל כך יפה… שניכם… זה מדהים לראות אותך… אולי עכשיו… אולי בדיוק עכשיו… פאק!” היא מתפוצצת לידי, מאוננת בפראות בידה הימנית, השמאלית חופנת שד גדול וממוללת פטמה זקורה. “אני… רוצה… גם….” היא נאנקת בדרכה אל השחקים.
“שתי פסיכיות.” אני אומר ברוך אבל על מי אני עובד? אני מחורמן ברמות. אני לא חושב על לילות ללא שינה, חיתולים או על עוד חרדות כלכליות. רק על הרחם החשוף של שירן ועל זה של קארין, שניהם ממתינים לי שאזריע אותם. עמוק וחזק ורטוב אני דופק את שירן עכשיו ואנקותיה מתגבהות מעלה והיא מחבקת את קארין שהתמוטטה בינתיים לצדה, נאחזת בה בעודה נאנחת ונושפת בשיא שלה. כשהיא נרגעת אני אוחז בה בידיים חזקות, הופך אותה על ארבע ודופק אותה עמוק וטוב בעודה מתנשקת בלהט עם קארין, משחקת עם שדיה הגדולים.
ואז אני יוצא מהכּוּס הרטוב של אחותי ומניח את ראש הזין על החור הקטן שלה. שירן מצחקקת.
“מה קרה?” שואלת קארין.
“מישהו… פאק…” היא נאנקת כשאני מתחיל להבקיע את דרכי אל בין פלחי העכוז שלה. “… קצת נלחץ מלהכניס אותי להריון… לא משנה, גם שם אני אוההההבת…”
ושירן נאנחת באנקות קצובות כשאני מפרק לה את התחת, חופן את הכדורים הזהובים/מוצקים של ישבנה בשתי ידיים ותוקע אותה נחוש ועמוק, עד הביצים. קארין נשכבת מתחתיה ושירן גוהרת אל שדיה הגדולים, לוקחת פטמה בפיה ומוצצת אותה בעוד רעותה מלטפת את שיערה הזהוב. שירן אמנם כורעת אבל יד אחת היא שולחת אל החריץ הרטוב של קארין, מאוננת לה בעדינות ודופקת אותה בגסות חליפות, מדי פעם שולפת את ידה ספוגת מיצי הערווה ותוחבת אותה אל פיה של קארין, מורה לה למצוץ את מיצי הריגוש שלה.
בשלב מסוים אני חש שאחותי מניעה את ידה באופן שונה בין רגליה של קארין השוכבת תחתיה. מבלי להפסיק לדפוק את התחת המושלם שלה אני מציץ בסקרנות ומבחין שהיא תחבה את כל אצבעותיה אל החריץ המשתוקק של קארין וזו זוחלת מעט למעלה במזרון, מתרחקת ממני כך שראשה של שירן נח מעל בטנה. בתנוחה הזו לשירן יש יותר חופש פעולה ואני צופה בה כמהופנט בעודה מכניסה את כל אגרופה הקטן לתוך הכּוּס הרטוב של קארין.
“הו, רני…” נאנחת קארין, עיניה עצומות והיא אוחזת בשדיה הגדולים. “זה מטורף…”
בזהירות ואהבה מתחילה אחותי לזיין באגרופה את קארין. אמת ידה השזופה מחליקה פנימה והחוצה מתוך קארין וזו מתנשפת בהתרגשות ומפשקת את רגליה הארוכות לקראתה, מניחה לשירן לכבוש אותה בתנועות קטנות וקצובות. קארין צובטת את פטמותיה הזקורות ונאנקת, מתמסרת כליל לעונג שמסב לה אגרופה של שירן הנעוץ בתוכה ואני ממשיך לדפוק את אותה, עמוק וקצוב. מעיה של שירן אופפים את הזין שלי, חלקלקים ומענגים והטבעת האנאלית שלה סוחטת אותי בכל פעם שאני נכנס ויוצא.
קארין גומרת פעמיים כאשר אגרופה של שירן שתול בתוכה לפני שהיא מתפרקת ומשתרעת לאחור על המזרון, מעולפת למחצה. בשלב הזה גם אני כבר לא יכול לעצור בעצמי: אני אוחז בכדורים המוצקים של ישבנה של שירן ודופק אותם חזק ומהר מטלטל את כל גופה בכל פעם שאגני הולם בה מאחור, תוקע את הזין שלי בתחת שלה עד האשכים ממש.
שירן חופנת את המזרון בכח כשהיא גומרת, קוראת בשמי ובשמה של קארין ואני גולש אחריה במהירות, מתפרק לתוך התחת המופלא שלה ומפמפם נתז אחר נתז של זרע עמוק לתוכה. זה נמשך כמו נצח אבל לבסוף אנחנו נרגעים ושוכבים מתנשפים על המזרון, מצחקקים ומאוהבים ומיוזעים. מה שעוד נמשך כמו נצח זו המקלחת ששירן מאלצת אותי להתקלח בקור בגלל שהיא לא מתכוונת לישון בלי להתקלח אחרי שגמרתי לה בתחת ולא בא לה ללכת לבד למועדון הספורט בלילה. אבל יש צרות גדולות יותר לאדם מאשר להתקלח עם יפיפייה כמו שירן ואני לא מתלונן.
============================
עוד פרק נהדר.
מקדם את העלילה ואת המציאות עוד שלב / צעד.
תודה.
ושתמשיך כך.
וווואו! לרגעים תוך כדי הקריאה חששתי שזה הפרק האחרון.
לאיזה עוד שיאים רגשיים, אירוטים ופורנוגרפים תוכל לקחת את הסיפור ואותנו???
תודה תודה.
וואו .עוד פרק מופלא
רק שימשיך כך…..
נראה לי שצריך טוויסט נוסף בעלילה
פשוט אלוףףףף
מחכה בקוצר רוח
לכל פרק שלך
מה עם יחידת תלתן?!?
מאד חשוב לי להתעדכן…????