אני מתעורר מאוחר מדי. באינסטינקט אבל מאוחר מדי. אני אמור לפגוש את דוניא בעוד חצי שעה בכניסה לתיכון אשכולות ואני עדיין עירום במיטה. עם מיכל ושירן חבוקות בזרועותיי, שתי ערוות עירומות מתחככות בירכי. הממ…כמה זמן אני באמת צריך כדי להגיע לאשכולות? ומה יקרה אם אני אאחר קצת?
אבל המבוגר האחראי (והחרדתי) שבי משבית את השמחה ואני מנסה להחליק החוצה מתחת לשמיכה בלי שהבנות ישימו לב, מתמלא גאווה מטופשת למראה כתמי הזרע הקרוש על הסדין ועל ירכיה של אחותי. בגמישות של נינג'ה אני מצליח לרדת מהמזרון בלי שישימו לב אליי ואז מחפש בדומיה בגדים ללבוש. שירן, שחשה מתוך שינה בחום גופי נעלם, תרה בזרועותיה אחר מקור חמימות אחר והנשימה שלי נעצרת כשהיא מוצאת את גופה העירום של אמהּ. התמונה האחרונה שיש לי בראש לפני שאני יוצא מהדלת זה של האם והבת העירומות ישנות בתנוחת כפיות. לעזאזל, הייתי נותן הרבה כדי להיות שם כשהן תתעוררנה. נותן אוכל לספיידרמן, ממלא דלק בפקפק, עולה על האופניים ומתחיל לרכוב.
הגשם תופס אותי בחצי הדרך לתיכון ואני מגיע לשם רטוב לגמרי. דוניא מחכה לי ליד השער והעיניים שלה כמעט קופצות מהחורים כשהיא רואה אותי:
“עזי!” היא קוראת מתחת למטרייה.
אני ממהר אליה למרות שלאן בדיוק יש לי למהר? אני כבר רטוב לגמרי.
“הי.” אני אומר.
“בוקר טוב. איך נוכל לשוחח עם המורים כך?” היא אומרת, סוקרת את בגדי הרטובים.
“אה…”
“מחר אני אבוא לאסוף אותך מהבית שלך.”
“סבבה.”
“אבל עכשיו נצטרך לבטל הבּגישה.” היא ממשיכה בכעס כבוש.
“לא נצטרך. ניכנס ככה.” אני מתריס. האמת היא שמתחיל להיות לי קר אבל לא בא לי לתת לה לרדת עלי.
“ככה?” היא שואלת ושוב סוקרת אותי.
“כן.” אני אומר בנחישות וממהר לעבר השער.
“טוב, חכה לי!” היא אומרת וממהרת אחרי.
התיכון הזה נמצא השנה בתהליך שיפוצים ולכן רק חצי מהכיתות מאוישות, עובדה המשרה למסדרונות נופך קודר ומשמים משהו, במיוחד לנוכח הגשם והאפרוריות בחוץ. המשרד של סגנית המנהלת נמצא בקומה השנייה ואנחנו מוצאים אותו אחרי תעייה קלה במסדרונות.
“שלום.” אומרת דוניא ונכנסת אל המשרד. “אנחנו דוניא ועזי…בקשר למחשוב?”
“שלום, שלום. הכנסו בבקשה.” אומרת תמי הסגנית אבל כשהיא רואה אותי העיניים התכולות שלה נפערות כמו אלו של דוניא קודם לכן.
“מה קרה לך?” היא שואלת.
“אופניים לא היו הבחירה הכי טובה הבוקר.” אני אומר, מתאמץ לעצור את הנקישה בשיני.
“אפשר להגיד.” היא אומרת ובוחנת את הבגדים הצמודים לגופי. “טוב, אי אפשר לעבוד ככה,” היא מוסיפה בהחלטיות. “אתה עוד תקבל לי פה דלקת ראות. בן כמה אתה?”
“18.”
“וזה מה שאתה עושה במקום ללמוד?” היא קמה מהכיסא.
“אני צריך לעבוד, סיפור ארוך.”
“הבנתי.” היא אומרת וסוקרת אותי. אז אני סוקר אותה: תמי בלונדינית והשיער שלה חלק ומגיע עד אמצע הגב להערכתי. אני חושב שאין לה מטר ושבעים אבל היא היא מגיעה לגובה הזה ועוד על ידי מגפי העקב השחורים שלה. למרות שהיא מלאה למדי, היא לא מהססת ללבוש חצאית שחורה שמגיעה מעט מעל ברכיה וחולצה הדוקה בצבע לילך המתארת בדיוק את קווי המתאר של שדיה הקטנים.
היא לוקחת שלט רחוק מהשולחן ומגבירה את עוצמת המזגן לחימום מרבי ורווחה מתחילה למלא אותי.
“תתפשט, אני אלך לחפש רדיאטור כדי שתוכל לשים עליו את הבגדים שלך.”
“אין צורך, המזגן זה מספיק, באמת.”
“לא, זה לא.” היא ניגשת לתא בשולחנה ומוציאה משם בקבוק אלכוהול ושתי כוסות.
“תשתה את זה. זה לא יחמם אותך באמת, אבל זה נותן תחושה של חום.”
“אוקיי.” אני אומר בשיניים נוקשות אבל הידיים שלי רועדות כל כך שאני לא מצליח לפתוח את הבקבוק. היא פותחת את הבקבוק, ממלאת כוסית בנוזל זהוב ומגישה לי. החרא הזה שורף את דרכו לקיבה שלי אבל אני באמת מרגיש טיפה יותר חמים, למרות שמבחינה מדעית, אני יודע, זאת תחושה בלבד.
"עכשיו תוריד את החולצה.” היא אומרת. "אתה לא יכול להישאר עם הבגדים הרטובים האלה, אפילו עד שאני אחזור.”
אני מציית ופושט את החולצה, זוכה אגב כך להרמת גבה מעריכה כשסגנית המנהלת סוקרת את גופי, מתעכבת לרגע על החזה ושיפולי הבטן השטוחה.
“יופי, ועכשיו מכנסיים.”
דוניא מביטה בי במבוכה אבל אני מתעלם ממנה. באצבעות רועדות אני מתחיל להיאבק בשרוכי הנעליים אבל מתקשה להתיר אותם. אחרי כמה רגעים תמי כורעת תחתי ללא גינוני טקס ומתחילה להתיר את הקשרים ואני לא יכול להתעלם מהאופן שבו החצאית החליקה במעלה ירכיה השמנמנות, חושפת כמה סנטימטרים של עור בהיר וחלק.
“גמרתי.” היא אומרת, המשובה בעיניה הכחולות רומזת לי שעבר פרק זמן מסוים מהרגע שהתירה את שרוכי הנעליים שלי, פרק זמן שבו בהיתי בירכיה.
אני מרים את הרגליים בזו אחר זו והיא חולצת את הנעליים שלי ואז בטבעיות שולחת ידיים אל כפתורי המכנסיים שלי. מגע אצבעותיה על איברי, למרות שכבות הבד הרטוב שמפקידות בינהם, שולח בו התעוררות קלה. הזיכרונות מהסקס המטורף אמש ומראה ירכיה העבות של המורה לא תורמים רבות להרגעת האווירה ואז שהיא מחלצת ממני את המכנסיים ומותירה אותי בתחתונים בלבד, קווי המתאר של הזין נראים בבירור מתחת לבד הרטוב.
“טוב.” היא אומרת בנימה משועשעת ואני שם לב ששפתיה משוחות בשפתון ורוד נועז. אין לי שום ספק שעם החצאית הזו, המגפיים, העיניים הכחולות והשפתון: אם היא מתלבשת כך בכל יום (ואין לי סיבה להניח שלא), היא חלומם הרטוב של הרבה תלמידי תיכון.
“תישארו כאן, אני הולכת לבדוק אם יש רדיאטור באחד החדרים הקרובים.”
“תודה.” אני אומר ומביט בה מעכסת בדרכה מחוץ לחדר, ישבנה השופע מתנודד בגאווה מצד לצד, מיומן, מן הסתם, בלכידת עיניהם של נערים חרמנים.
“תראה איזה בלגן עשית.” מסננת דוניא בשקט עוד לפני שצעדי מגפיה של תמי נעלמים במסדרון. “אנחנו באנו למכור בִּה, לא לעשות…תצוגת אופנה למורה זאת.”
“יהיה בסדר, דוניא.” אני אומר, ראשי סחרחר מעט. אני אף פעם לא שותה אבל זוכר במעומעם משהו שאסור לשתות על בטן ריקה. בגלל שיצאתי בחפזון לא אכלתי כלום ועכשיו אני בהחלט מרגיש את ה…ויסקי…כתוב על הבקבוק, עושה לי נעים בגוף. אז אני מוזג לעצמי עוד כוסית.
“עזי!” רושפת דוניא. “אל תשתה עוד אחת!”
“את רוצה שאני אקבל היפותרמיה?” אני מגחך ומוריד עוד כוסית. וואו, זה…בום.
“אתה צריך להיות…” דוניא מחפשת את המילים. “…לא שיכור כשהיא באה. אנחנו באים למכור, לא לעשות שטויות.”
אני מרגיש טוב עכשיו. המזגן יבש את העור הרטוב שלי והחדר חם והאלכוהול כנראה גם מוסיף לבלגן ואני מודע לזה שרק שנינו כאן, את תמי אפשר לשמוע מקילומטרים. וזה לא שלא הזדיינו כבר בבתי ספר…
אני לוקח שוב את הבקבוק ודוניא נזעקת, כמעט מבוהלת.
“עזי, די!” היא אומרת ושולחת יד אל הבקבוק אבל חיכיתי לזה. אני לוכד את ידה ומושך אותה אליי, מניח את הבקבוק על השולחן של תמי תוך כדי.
“הי דוניא.” אני אומר, מושך אותה אליי.
“עזי!” היא ממלמלת ומעיפה מבט בדלת. אבל הידיים שלי כבר נחות על התחת שלה, התחת הסקסי שכבר דפקתי כמה פעמים. היום הוא ארוז בטייץ שחורים והאצבעות שלי יודעות איפה ללטף. כמו חתול זכר שנושך את הנקבה המיוחמת בעורפה, התנגדותה של דוניא מתמוססת כשאצבעות שלי מחליקות על הקפל שבין הישבן לשיא הירך ואני חש בה נרפית בין זרועותיי.
“עזי…אי אפשר עכשיו…” היא ממלמלת, מניחה לי ללטף את החריץ הסודי שלה ואני חש בחמימות מתחילה לנבוע משם. “אם היא תבוא?”
“את יודעת מה הייתי עושה אם היינו לבד?” אני משנה טקטיקה, שמאלי עדיין לופתת את ימינה, ימיני מלטפת את מפשעתה.
“מה..?” היא נושמת בחדות.
“הייתי אומר לך לעמוד על ארבע…את אוהבת שאני אומר לך לעמוד על ארבע?”
נדמה לי שאני שומע פסיעה או שתיים בחוץ ואני קופא לרגע אבל הצעדים אותם שמעתי מתרחקים, לא מתקרבים ואני ממשיך ללטף את החריץ של דוניא מעל בד הטייץ.
“אה? את אוהבת, דוניא?”
היא מהנהנת הנהון זעיר וחמוד וסקסי.
אני מחזיק אותה עכשיו רק ביד ימין במפשעה ואת יד שמאל שולח אל התיק שלה. פשפוש קטן ואני מוציא את קרם הידיים השמנוני שהיא כל כך אוהבת. עיניה נפערות לרגע כשאני מראה לה אותו.
“ואז הייתי מוריד לך את המכנסיים והתחתונים, דוניא…” אני אומר באוזנה. ידה החופשיה של דוניא מוצאת את הזין שלי והיא מתחילה ללטף אותו מעל התחתונים הלחים, מתנשמת באוזני. “כשאת עומדת על ארבע, כמו שאת אוהבת…”
אני שומע את פסיעותיה הנמרצות של תמי ומשחרר בעצלתיים את דוניא. הדלת נפתחת ודוניא מצייצת בבהלה כאשר סגנית המנהלת נכנסת במרץ אל חדרה.
“לא מצאתי שום רדיאטור פה במסדרון.” היא אומרת, מביטה בי בעניין, מתעלמת מדוניא.
“טוב, אפשר לדבר ככה..?” ממלמלת דוניא ומיטיבה את החיג'אב על ראשה.
“אני אגיד לך מה.” היא פונה לדוניא. “לך יש אוטו?”
“כן.”
“יופי. אז תכנסי לאוטו שלך וסעי ואני אשאר פה עם…”
“…עזי.”
“…עזי, עד שהבגדים שלו יתייבשו ובינתיים הוא יוכל להסביר לי על המערכת.”
“אבל…” מתחילה דוניא לומר.
“…ואם אחר כך אני עדיין ארגיש שאני צריכה הסבר מקיף לגבי התנאים והתשלום וכולי, פשוט נקבע את הפגישה הזו מחדש, בסדר?” היא מחייכת במתיקות קרה לעבר דוניא, עיניה הכחולות כמו דוחפות את הערביה הצעירה מהחדר. “יופי, חמודה. ביי.”
דוניא מביטה בי במבוכה אבל אני רק מושך בכתפיים. לאן אני אלך כשכל הבגדים שלי רטובים?
"ביי." אומרת תמי שוב, עיניה כחול קפוא.
“אני אתקשר אלייך כשאני אצא מכאן.” אני אומר לה.
“יש לנו אִת 'רננים' בעוד שעתיים.” היא מזכירה לי בחמיצות.
“סעי, אני אקפיץ אותו ל'רננים'.” מצווה תמי. “להתראות…איך אמרת?”
“דוניא.”
“להתראות, דוניא.”
דוניא הנבוכה לוקחת את תיקה ויוצאת מבלי לתת בי מבט ואני נשאר עם תמי והמשובה שבעיניה.
“כבר עשית את זה, הא?” היא פותחת.
“את מה?”
“להיות עם תחתונים בחדר עם אישה מבוגרת.”
“כן.” אני אומר בפשטות.
“לא רואים עליך. הייתי בטוח שאתה ממש חננה כשנכנסת, רטוב ורועד ומשקפופר. גוף לא רע, אני מודה.”
“מה איתך?” אני שואל באומץ. “את היית בחדר עם תלמיד בתחתונים?”
“נראה לך?” היא שואלת. “אתה רוצה שיפטרו אותי?”
“אז מה, אני הולך להיות הראשון שלך?”
“תראו תראו את החוצפן הזה. מי אמר שאתה תהיה הראשון?”
“אני לא מבית הספר הזה. את בקושי יודעת איך קוראים לי. את לא מצליחה להוריד ממני את העיניים מהרגע שהורדתי חולצה. אני אהיה הראשון שלך?”
“אתה כל כך יפה…” היא נושכת את שפתה התחתונה ומביטה בגוף העירום שלי בערגה. אני מוצא את הבקבוק וממלא לה כוס והיא ממהרת לרוקן אותה בלגימה אחת.
“תודה. בדיוק מה שהייתי צריכה.” היא אומרת.
תמי נשענת על שולחן המורה (סגנית המנהלת ליתר דיוק) שלה והחזה הקטן שלה עולה ויורד במהירות מתחת לחולצה.
“אני אוהבת את הקטע.” היא אומרת אחרי כמה שניות, מביטה החוצה.
“של המורה הסקסית?” אני מנחש והיא מהנהנת במהירות, כאילו שמחה לפרוק את הסוד מלבה. “כן.”
“הם חושבים שאני לא יודעת. כאלה חמודים. כאילו אני לא יודעת שהם מסתכלים לי על החזה כשאני לא לובשת חזייה. 'היא לא לובשת חזייה!', 'היא לא לובשת חזייה!', הם חושבים שאני לא שומעת. הם חושבים שאני מנדנדת את התחת ככה במקרה אבל אני מרגישה את העיניים שלהם עלי וזה מרגש אותי. פעם בכמה חודשים כשאני נכנסת לכיתה אני יושבת על השולחן ככה כאילו בקטע חברי וכאילו לא שמה לב שהחצאית מתרוממת לי קצת.”
אני לוקח כיסא ומתיישב מולה. מכיוון שהיא נשענת על השולחן, ראשי נמצא מול מפשעתה, ירכיה השמנמנות בהירות מולי מתחת לחצאית.
“זה מדליק אותך שהם חרמנים עליך?” אני שואל, נוגע ברגל יחפה במגף שחור. היא מהנהנת במהירות.
“את יודעת שהם בטוח מאוננים עליך.” אני ממשיך, צופה בהתרגשותה גואה. “הולכים לשירותים אחרי השיעור ומאוננים על מה הם היו רוצים לעשות איתך.”
שתי הרגליים שלי נחות על הרצפה בין רגליה ואני מרחיק אותן זו מזו באיטיות, מפשק אותה מולי.
“לפעמים, אם בית הספר ריק אני נכנסת לשירותי הבנים לראות מה כתוב עלי.” היא מודה, חזהּ הקטן עולה ויורד במהירות. “פעם…” היא מתחילה.
“כן?” אני שואל, רגלי הימנית מלטפת את רגלה השמאלית על המגף ומעט מעליו, על העור החשוף מתחת לברך.
“פעם, כשהייתי בטוחה שאני ממש לבד…אני לא מאמינה שאני אומרת את זה…”
“נו?”
“אז אוננתי שם באחד התאים של היודביתניקים. מישהו כתב שם: 'תמי הסגנית + אוטובוס כדורסל = גנגבנג'”
“זאת הפנטזיה שלך?” אני שואל, כף הרגל שלי מלטפת את החלק התחתון שי ירכה השמאלית, אצבעותיי מחליקות אל מתחת לחצאיתה.
“אל תגזים. אני אישה נשואה, לא איזה…לא יודעת. זה היה פשוט כל כך מפתיע והזוי שפשוט התיישבתי שם (המנקים גמרו לנקות שם שעה קודם, כן?), הורדתי את התחתונים ואוננתי כמו נערה מתבגרת. זה היה פסיכי ומרגש כל כך…”
אני קם מהכיסא וסוגר את המרחק בינינו שגם ככה לא היה גדול, נעמד בין ירכיה הפשוקות.
“תמי…” אני אומר ומלטף את פניה בגב כף ידי, מיתמר מעל סגנית המנהלת.
“מה?” היא אומרת בקול קטן, עיניה התכולות מביטות בי מלמטה.
“אני הולך להיות הראשון שלך.”
ידי המלטפת נחה עכשיו על עורפה ואני גוהר לנשק אותה. הנשיקה הראשונה וגם השנייה מוצאות אותה מהוססת ופסיבית אבל כבר למדתי שנשיקות זה משחק של סבלנות ולקראת הנשיקה השלישית היא נפתחת אליי ושתי לשונות מלטפות זו את זו בתוך ענן של אדי אלכוהול. ידי השמאלית מלטפת את שדיה הקטנים מעל חולצת הכפתורים ואני חש בשני החמודים שלה מתרגשים מתחת לבד.
בהתחלה היא מנסה לא לגעת בי, עדיין מהססת ונלחמת בעצמה. המשחק שלה זה משחק של פלירטוטים, אני מאמין לה כשהיא אמרה שאף פעם לא עשתה את זה עם תלמיד. אבל המשחק שלה יצא משליטה ואני הולך לזיין אותה כאן על השולחן שלה בשם כל התלמידים בבצפר הזה שחלמו לעשות את זה ולא יזכו לכך. בחלוף הרגעים ידיה מתחילות לגעת בי בצורה מהוססת אך עכבותיה נחלשות מרגע לרגע ועד מהרה היא מלטפת את גופי בסקרנות ורעבתנות.
תמי נושמת בקול כאשר אצבעותיה מוצאות את זקפתי מתחת לתחתונים הנאבקים להכיל אותה ועיניה נפערות לרגע באופן מענג. היא אומדת את אורכו ועוביו, מבסיס האשכים ועד ראש הזין וממלמלת: “אללה יוסתור…”
זה בדיוק הזמן להדוף אותה לאחור ולהשכיב אותה על השולחן שלה. לשמחתי האזור מאחוריה/מתחתיה ריק אז נחסכת ממני הדרמה של להעיף הכל על הרצפה וכשאני מניח את הידיים החזקות שלי על חזהּ ודוחף, תמי נשכבת בצייתנות ומביטה בי בהתרגשות. ההִשכבוּת והעובדה שאני עומד בין הרגליים שלה החליקו את חצאיתה עד למעלה וכרגע ירכיה העסיסיות עירומות לגמרי מתחתי ובמפגש בינהן משולש בד כחול וקטן מכסה את ערוותה, קשור משני צדדיו בשרוכים. הגברת מסתובבת עם חוטיני בתיכון, למה אני לא מופתע?
היתרון בחוטיני הוא שממש קל להסיט אותו וזה מה שאני עושה להפתעתה של סגנית המנהלת, חושף ערווה כהה מגולחת לכדי ריבוע קטנטן ומעוצב מעל חריץ ורדרד. ניחוח מיצי ערווה ממלא את אפי ואני מחייך אל תמי המביטה בי מלמטה, בהלה וריגוש בעיניה הקטנות. אני מניח את ידי השמאלית על גרונה, מצמיד אותה בעדינות נחושה לשולחן ובימנית אני מוביל את קצה הזין לתוך הסדק שלה. דחיפה קטנה סוחטת אנקת צער מתמי אך היא אינה מנסה לסלק אותי.
“הנה הראשון שלך.” אני אומר ומתחיל לזיין אותה באיטיות.
בהתחלה תמי רק נשארת לשכב על השולחן, ידיה שמוטות בצדי הגוף והיא מביטה בתקרה ובי חליפות. לי זה לא אכפת, אני מרים את רגליה ל90 מעלות, אוחז בירכיים השמנמנות מתחת לברך ומזיין אותה בתנועות איטיות ועמוקות, כובש את האישה המבוגרת סנטימטר אחר סנטימטר. לאחר כמה רגעים תמי מושכת את ברכיה לאחור כדי להקל על החדירה ואני משחרר את הידיים, פותח בזהירות את כפתורי חולצתה ומשחרר לחופשי את השדיים הקטנים, חומי הפטמות. היא נרטבת כאשר אני שולח יד אל חזהּ, מלטף וצובט בעדינות את הפטמות, ואנחה רכה נפלטת מפיה.
לזכותה של תמי יאמר שההיסוסים והצער חולפים די מהר ובתוך כמה רגעים הידיים שלה חוקרות את הגוף שלי, מלטפות את השרירים השונים, לומדות אותי באצבעותיה בערגה מתגברת. מאוחר יותר היא אף מזדקפת לחצי ישיבה, מחבקת אותי מאחורי העורף ומלטפת את הגב השרירי כשאני מזיין אותה. שפתותינו נפגשות ואין יותר היסוס בנשיקתה, רק רעב, ואני נשען על השולחן ומגביר את קצב הזיון, רגליה עטויות המגפיים מרקדות משני צדדי.
התנוחה הזאת (וכנראה גם האלכוהול) מעלים בי רעיון נועז. ידי, שנחות על השולחן מתחתיה, חופנות את פלחי העכוז השופעים שלה, אוחזות בהן בכוח ואז אני מתרכז ומתרומם לעמידה, מרים את סגנית המנהלת ההמומה באוויר תוך שהיא משופדת על הזין שלי.
“תורידאותי!” היא צווחת אבל אני לא מתכוון לעשות את זה עדיין. אין ספק שהיא שוקלת הרבה יותר ממיכל שאותה גם זיינתי ככה אבל אני מספיק חזק בשביל להתמודד גם עם המשקל של זאת ואני מתחיל להקפיץ אותה בתנועות מדודות, תוך שהיא נאחזת בבהלה וריגוש בעורפי. בחלוף הרגעים היא מתחילה להרגיש בטוחה בזרועותיי ואנחנו מתנשקים בלהט, הזין שלי מפמפם אותה בתנועות קצובות.
“אתה מדהים אבל תוריד אותי…” היא מתנשפת אחרי כמה דקות, פניה מיוזעות, קווצה משיערה הזהוב נדבק למצחה.
“תגמרי ואני אוריד אותך.” אני עונה, גם מתנשף כי בכל זאת היא כבדה אבל נחוש כמו נער דביל. “אני הראשון שלך, תגמרי ככה…”
“אני מתה…לא דמיינתי בחיים שלי שזה יהיה…אוה…תמשיך לזיין אותי! אוה! אוה! אוה!”
אני ממשיך להקפיץ את המורה השמנה על הזין שלי והאנחות מתגברות, הופכות לקריאות וממלאות את האוזניים שלי ואת חלל החדר. תמי נאחזת בי ומתחילה להתפתל עלי עד שלרגע אני חושש שאני עומד לאבד את האחיזה על התחת השופע שלה אבל אני מצליח לשמור על האחיזה ולהנמיך אותה לשולחן בלי שזה נגמר בפציעה.
“אללה יוסתור.” היא ממלמלת, פשוקה ומתנשפת. חולצתה של סגנית המנהלת פתוחה, שדיה הקטנים זקורים ונרגשים וחצאיתה מופשלת למותניה, חושפת את ערוותה העירומה, וורודה מרוב מהלומות סקס. אני יוצא ממנה וניגש אל ראשה של הסגנית, מגיש לה את הזין למציצה. היא מבינה בדיוק את כוונתי, מגישה לי את שפתיה למציצה ומתחילה לינוק ממני בהתלהבות כמו עגלה רעבה. אני יותר מדי חרמן כדי ליהנות ממציצה ממושכת ובתוך כמה רגעים אני מתנהג כמו חזיר מושלם: יוצא מהפה שלה, מניח את יד שמאל על ראשה זהוב השיער כדי להצמיד אותה לשולחן ומאונן לעבר פניה ביד ימין. במהרה אני נאנח ומתחיל לגמור לה על הפנים והיא אינסטינקטיבית מנסה להתחמק כאשר אך ידי חזקה יותר: גשמי ברכה בחוץ וגשם של שפיך על פניה של סגנית המנהלת הצמודה למקומה. ארבעה, חמישה נתזים סמיכים ולבנים מטנפים את פניה היפות לפני שאני מסופק ומחזיר את הזין אל פיה. בלי להסס, תמי מתחילה לינוק אותו שוב ברעבתנות, עיניה הקטנות והיפות מביטות בי מלמטה בהתרגשות. סטירה מגיעה לי, אבל זאת זורמת ואני מתכנן לבדוק עד כמה.
לאחר שאני מוציא את הזין שלי מהפה שלה, אני ניגש שוב אל בין רגליה, אוחז בקרסולי מגפיה ומרים אותם מעלה עד שרגליה השמנמנות ניצבות לשולחן ואז מפשק אותה מעט. גבותיה של תמי מתקדרות במבוכה כשהיא חשה את ראש הזין שלי מפשפש בכניסה האחורית שלה אבל אני אני רק אומר לה:
“תרפי.”
“מה?”
“תרפי, אני נכנס.”
“מה? לא שם, זה…”
אז אני נכנס. החור שלה חלקלק בכל המיצים שהיא הגירה מהכּוּס והזין רטוב מהרוק שלה ואני מבקיע בקלות את דרכי לתוכה.
“אני בפנים, עדיף שתרפי.” אני מודיע לה.
“אף פעם לא עשיתי את זה שמה.” היא מודיעה בפליאה אך לא נשמעת מזועזעת יתר על המידה.
“יופי, תרפי.”
אז היא מרפה והכניסה הופכת להיות נעימה יותר. שתי הרגליים שלה ישרות וניצבות לשולחן והיא אוחזת בירכיה כדי לייצב אותן בזמן שאני ממשיך לכבוש את התחת שלה בתנועות מדודות. אחרי כמה רגעים היא מכופפת מעט את הברכיים לעבר חזהּ, כנראה באופן שמקל עליה את כל החדירה.
“זין בתחת, מי היה מאמין.” היא ממלמלת בעיניים עצומות מתחתי. “דורון רק יכול לחלום על זה.”
“ואיך זה?”
“לא נורא. אני יכולה להתרגל לזה.”
מבחוץ נשמעת המית הגשם והעיר וכאן רחש המזגן הקולות העדינים של חריקת רגלי השולחן מתמזגים באנחות הרכות של סגנית המנהלת הנדפקת מתחתי בתנועות קצובות. אני מפשק את רגליה ושתי ירכיה העבות נפתחות באיטיות, מגלות בפני את כל סודותיה. בתנוחה זו הדגדגן חשוף לחלוטין ומבלי להפסיק לזיין אותה, אני שולח יד כדי לפרוט עליו. כשהאגודל שלי מוצאת אותו, היא מפיקה ממנה קולות נעימים ומתוקים, למרות שהאינטונציה המורתית לא עזבה אותה לגמרי.
החצאית כבר מזמן נאספה למעלה עד שהיא נראית כמו אבנט, המגפיים מתנדנדים משני צדי גופה בכל פעם שאני שוקע בתוכה, החולצה מופשלת לשני הצדדים, חושפת את שדיה העירומים והחוטיני הקטנטן הוסט בקלילות מהדרך. היא לובשת את כל פריטי הלבוש אותם לבשה חצי שעה קודם לכן וזיינתי אותה כבר בשלושה חורים מאז. אני לא ממהר במיוחד, דופק אותה בתחת לאט ונינוח. אני רוצה שהיא תגמור ככה. למדתי כבר שלכבוש אישה זה לא רק לשים בה את הפין שלך אלא לגרום לה לגמור. וככה, על הגב ופשוקת ירכיים, עם הזין שלי בתחת שלה והאגודל על הדגדגן, אני מביא אותה לאורגזמה של התנשפויות ואנחות ורעידות בעודה לופתת את שולחנה בשתי ידיים ומשתחררת עם שאר הגוף.
סגנית המנהלת שוכבת על גבה ומתנשפת בכבדות כשאני מחליק ממנה, פניה סמוקות ועיניה התכולות סוערות, שיערה דבוק בזיעה למצחה.
“נו, אז איך היה הראשון שלך?” אני מלטף את שערותיה.
היא מהנהנת אך לא אומרת כלום, כאילו האורגזמה פוצצה את המילים ממוחה.
“טוב, אז בואי נעשה עוד וריאציה…הווריאציה הקלאסית.”
אני חוזר אל ראש השולחן, אוחז במותניה ובמאמץ מסוים מסובב את גופה הכבד עד שהיא נשענת על השולחן. היא ניצבת במגפיה השחורים, ירכיה השמנמנות עירומות ומעליהן תחת שופע ובהיר אשר שרוכי החוטיני שלו נכנעו מזמן מניסיון להגן על הכניסה האחורית ומעליהן מופשלת חצאיתה המעטרת את גבה התחתון כמו אבנט רחב וחסר תועלת. אני לוקח את קרם הידיים שדוניא לא הספיקה להכניס לתיקה, מושח את הזין שלי ומציב את ראשו בכניסה האחורית הכבר לא בתולית של סגנית המנהלת.
“זאת הווריאציה הקלאסית.” אני אומר ודוחף.
“אהּ!” נאנקת סגנית המנהלת ונאחזת בשולחן. “לאט!”
סבבה, לאט. אני לא ממהר. התחת הדשן שלה כל כך יפה מתחתי שאני מזיין אותו בתנועות נינוחות, נהנה מהאופן שבו הזין מחליק אל בין גבעות הבשר העגלגלות שלה. אני אוחז בפלחי העכוז כמו בוס ותוקע אותה בתחת שוב ושוב ושוב, בשם כל תלמידי הבצפר שחלמו ועוד יחלמו לעשות את זה. מראש הזין ועד הביצים, כל הזין נעלם בין כדורי הבשר הרוטטים שלה.
"אהּ! אהּ! אהּ!” היא נאנחת תחתי, קריאותיה רכות יותר. נראה שהיא למדה די מהר איך ליהנות מזה ואני מרגיש אותה רפויה וזורמת, לא קפואה וסובלת. החרמנות שלי גוברת ואני יודע שאין לי עוד הרבה למשוך ואני מגביר את קצב הדפיקות, שולח אדוות בפלחי הישבן הרכים אשר תחתי. השולחן המסיבי שעד כה עמד במשימה בגבורה מתחיל לחרוק בכל פעם שאני הולם בה באגני, משפד לה את התחת הלבנבן בניעות מתגברות והולכות.
בסוף המניאק שבי יוצא קצת בכל זאת. אני גוהר וחופן לה את השערות, מושך את ראשה לאחור כמו אחזתי ברסן. האנקות שלה מתגברות וממלאות את חלל החדר הקטן ורגלי השולחן חורקות באיום עם דפיקה אבל אני שוקע בעונג שלי רוכב עליה חזק וקשה ומשתמש בגופה העסיסי לצרכיי האנוכיים. ידי עדיין לופתת את שערותיה ואני מאלץ אותה להביט בי כשאני מתחיל לגמור לה בתחת, מודע רק במעומעם לעיניה התכולות מתגלגלות בחוריהן, לפיה הפעור באקסטזה, לקריאות הגרוניות הנפלטות מגרונה תוך שאני מזריק מנה אחר מנה של זרע לתוך פחזניית ישבנה העסיסית. לבסוף, נבוך משהו, אני מרפה משיערה ומנשק את פדחתה בגמלוניות.
“צא.” היא אומרת ואני מחליק ממנה.
הבגדים שלי כבר התייבשו פחות או יותר ואני מתלבש בזמן שהיא גם מתאפסת על עצמה. למרבה המזל יש לה תא שירותים קטן שבו היא יכולה להתארגן על עצמה והיא נכנסת אליו, יוצאת כעבור כמה רגעים ומביטה בי בעיניה התכולות במבט שאני לא לגמרי מבין.
“טוב, הבטחתי לך שאני אקפיץ אותך לבית הספר הבא לפגישה שלכם, נכון?”
“כן, זה היה נחמד.”
עשר דקות אחר כך האופניים שלי מועמסים על המכונית שלה ואנחנו נוסעים לתיכון 'רננים'.
“אז מה…בכל בית ספר יש לך מפגש כזה?” היא שואלת מבלי להביט בי.
“לא.” אני אומר בכנות. כלומר, את דוניא זיינתי כבר בתוך בית ספר אבל אני מניח שהיא התכוונה לסקס עם מורות.
“אז…אני הראשונה שלך?” היא שואלת, חיוך קטן על שפתיה הוורודות.
“אני מניח שאפשר להגיד שכן.” אני מחייך.
“מעודד. תראה, אני את עודד הבוס שלך מכירה, הוא חבר של אחי. הוא בחור מאוד ישר ממה שאני זוכרת. אני אדבר עם האחראית מחשוב על פרטי התשלום והמימון וחוץ מזה אני לא רואה סיבה שלא לחתום על החוזה.”
“תודה.”
“אבל יש לי רק תנאי קטן: אני לא רוצה לראות אותך אצלנו בבית הספר.”
“אוקיי.”
“אתה היית הראשון שלי. אני מקווה שגם האחרון.” היא אומרת לגשם.
* * *
דוניא מורידה אותי מול הבית. היא הסתקרנה מה בדיוק קרה עם תמי סגנית המנהלת אבל לא שאלה בפירוש ואני לא מנדב מידע על חיי הסקס שלי. למזלי המורה למחשוב ב'רננים' הייתה דעתנית וידעה את החומר ועד סוף החקירה האגרסיבית שלה דוניא כמעט שוכחת את החלק הראשון של יום העבודה. כדי להימנע מתקריות מצערות כמו "עזי מגיע לפגישה רטוב ומרשים כמו חתלתול שנמשה משלולית", הוחלט שלהבא שהיא תבוא לאסוף אותי ישר מהבית.
הבית הקטן ריק, שירן בלימודים ומיכל שלחה לי הודעה שהלכה לעירייה לסדר אישורים. מחליף לבגדים יבשים והולך לעבוד בבית הגדול, לפרק את הקיר הדפוק. כשאני אגמור עם הקיר אתקשר לערן שייתן לי הוראות איך להתחיל לעבוד על חדר השינה הגדול וכשהוא יהיה מוכן, נפנה את הבית הקטן. הרבה עבודה, הרבה דברים שיכולים להשתבש, וילד מטומטם אחד שחושב שעם פטיש, אהבה ואמונה אפשר לשנות את העולם או משהו. איזה מפגר.
אני שומע צעדים במדרגות.
"שירן?"
"לא." מגיע קולה של סקטבורד.
"הי!" אני אומר, מחייך אליה.
"מה זה כל ה..?" היא מחווה סביבה וגם אל מחוץ לבית. כלי עבודה. פקפק. מדורה. הבית הקטן מאוכלס. היא דווקא לא מחייכת.
"לא סיפרתי לך."
"לא סיפרת לי מה?"
"אבא שלי תפס אותי ואת… מיכל. ביחד. והוא… פחות התלהב. זרק אותי מהבית."
"אז באת לפה?" היא שואלת, עדיין קרירה.
"זה הבית שלי." אני מזכיר לה בשמץ של חדות.
"טוב."
"לא, באמת." אני מנסה לפייס אותה. "אין לי לאן ללכת. ואני רוצה לנסות לשפץ פה ולגור פה."
"עם שתי המכשפות שמהיום שאני מכירה אותך אתה שונא?"
"כן."
היא מביטה סביב, עיניה הכחולות מעפעפות כמה פעמים.
"מה?" אני שואל.
"כלום. תהנה."
"נו מה את מתעצבנת?"
"ביי." היא אומרת ומפנה אלי את גבה. רגע אחר כך אני שומע אותה מחליקה במורד המדרגות, כנראה כשהסקייטבורד הפוך. לא ידעתי שהיא יכולה לעשות את זה.
מבאס. .מ.ב.א.ס. איכשהו פגעתי בה, בחברה הקטנה והמוזרה שלי. היא כנראה תפסה את המקום הזה כמקום פרטי. שלנו. המקום בו אני אוביל אותה ל… מיניות שלה או משהו. ופתאום היא מוצאת שהדיסנילנד שלה הפך להיות אתר בניה וחדר השינה שלה נהיה תחנת רכבת. פגעתי בה, אבל בכולם אני פוגע בסוף, לא? לוקח את הפטיש וחוזר לעבוד.
הפקפק נדלק באישזהו שלב ואני מניח שמישהי מהבנות חזרה אבל ממשיך לעבוד, אין לי עוד המון שעות אור.
“עזי?” נשמע קולה של מיכל כשכבר מתחיל להחשיך.
“כאן!” אני צועק.
“רוצה לשתות משהו?”
"כן בבקשה."
מיכל מביאה לי תה חם ועוגיות ואני עושה הפסקה בזמן שהיא מספרת לי על ההתקדמות שלה בעירייה. היא מקווה שבשבוע הבא כבר יוכלו לשלוח פקח וזה מישהו שהיא מכירה אז עם קצת מזל לא יהיו צרות. אחר כך היא נוטשת אותי ואני ממשיך לעבוד לאור מנורות עד שבשמונה היא מגיעה שוב.
"וואו, התקדמת הרבה."
"יותר לאט ממה שקיוויתי."
“יאללה, תקפל להיום ולך להתקלח. האוכל עוד מעט מוכן. אל תהרוג את עצמך ביום אחד.”
“טוב.”
מסדר את החדר כמה שאני יכול, זה היה משהו שערן אמר לי בביקור הקודם שלו. תמיד תמיד להקפיד שאזור העבודה יהיה נקי ומסודר בגמר יום העבודה. אני דוחף אבנים לדליים שאוריד איתי למטה, את מה שלא אספיק היום עורם ליד הקיר, מטאטא את האבק ויורד במדרגות. את האבנים אני זורק למכולת האשפה של ערן, מחזיר את הדליים לכניסה לבית הגדול ונכנס אל הבית הקטן.
מיכל מחייכת אליי כשאני נכנס.
“הי.” היא אומרת, קורנת אפילו כשהיא לבושה בבגדים של שירן בבית המצ'וקמק הזה.
“הי.”
“איך שם?”
“מתקדם. איפה שירן?”
“לומדת בחדר.”
“וואלה.”
מטונף עדיין, אני ניגש אל החדר הנוסף ומציץ.
“הי סיס.”
“הי.”
נראית לי מוטרדת משהו.
“מה קורה?”
“סבבה.” היא אומרת ביבושת.
“באמת סבבה?”
“לא כל כך.”
“אז?”
“קארין.” היא אומרת, כאילו המילה פוצעת את פיה.
“מה איתה? הייתה איתנו אתמול היה סבבה, לא?”
שירן נאנחת.
“מה?”
“דיברנו קצת היום. היא מרגישה שהיא נדחקת החוצה. שהיא מאבדת גם אותי וגם אותך.”
“איזה שטויות.”
“באמת?” שירן מרימה גבה. “אתה בטוח?”
“אני הולך להתקלח.” אני בורח באומץ. מצד שני, אמיץ מספיק כדי לעשות מקלחת קרה בחורף. פאק, יש דברים שאי אפשר להתרגל אליהם, מים קרים בחורף.
הבית מואר לאור נרות כמובן והפקפק מטרטר חרישית החוץ, אנחנו משתמשים בחשמל המועט בשביל המקרר ובשביל התנורים הקטנים, האחד בחדר הראשי והשני בחדר הקטן. ארוחת הערב שקטה, גם אם לא מתוחה ממש. נראה לי שמיכל מבינה שיש "משהו" אבל לא מבינה בדיוק מה והיא נותנת לנו ספייס לסגור את זה לבד ולא נדחפת. אחרי הארוחה שירן חוזרת לחדר שלה ללמוד ואני נשאר עם מיכל.
“הכל בסדר?” היא שואלת.
“כן. סתם. משהו שאנחנו צריכים לסגור.”
“אוקיי.”
אחרי כמה דקות אני ניגש לחדר ודופק על הדלת.
“כנס.” עונה שירן.
“את רוצה להמשיך לדבר על זה?” אני אומר ונכנס, מתיישב על הכיסא השני.
“אני צריכה לחשוב.”
“גם אני.”
“על מה אתה צריך לחשוב?”
“את יודעת מה? אני לא צריך לחשוב. אני לא אעשה כלום שיפגע בך.”
“אמרתָ אתמול שאתה אוהב אותה.”
“גם את אמרת את זה.”
“כי זה נכון.”
“כן.” אני אומר.
“אז על זה אני צריכה לחשוב. וגם אתה. אנחנו לא רוצים לפגוע בה וברור שהיא מרגישה בחוץ כששנינו יחד פה והיא באה לבקר ומקסימום רואה אותי בבצפר ובג'אז. ככל שאנחנו מתקרבים אחד לשני, קארין מרגישה שאנחנו דוחפים אותה החוצה. שהיא תאבד גם אותי וגם אותך.”
“אולי אני אדבר איתה?”
“ומה תגיד לה בדיוק?”
אני נושף בקול.
“לא יודע.” אני מודה. “אבל בכל זאת אני אגיד לה שדיברתי איתך ואני יודע שיש בעיה ושנפתור אותה…”
“וואו, זה נשמע גרוע.” אומרת שירן.
“תכלס.” אני נאלץ להודות.
“אל תדבר איתה.” אומרת שירן. “תן לי לחשוב על זה.”
התקדמנו לאנשהו עם השיחה הזאת? לא נראה לי.
כשאני חוזר אל החדר הראשי, מיכל מביטה בי בסקרנות אך לא אומרת דבר.
“יהיה בסדר.” אני אומר ומיכל מחייכת.
“דיברתי עם חברת חשמל היום.” היא אומרת. “הם ישלחו הנה מישהו בימים הקרובים כדי להעריך את המוכנות שלנו לחידוש אספקת החשמל.”
“הגיע הזמן שיהיה לנו חשמל. המקלחות הקרות האלה הורגות אותי.” אני מודה.
“אני לא מבינה איך אתה עושה את זה. לא שלהתקלח במכון זה יותר כיף.”
“אולי אפשר לחמם בגז איכשהו?” אני תוהה.
“אתה חושב?”
“לא יודע. אני אשאל את ערן.”
שולח לו הודעה:
עזי – יש לך כמה דקות?
ערן – מה קורה? מתקדם?
עזי – כן. נראה לי שמחר אני גומר לפרק את הקיר. רוצה לבוא לראות?
ערן – אני אנסה. דרך אגב, לאה מסרה לי שהתכניות כמעט מוכנות.
עזי – מעולה. אז מה עכשיו? אתה בא להגיד לי איך להתקדם?
ערן – כן, אני מקווה לקפוץ מחר, הכי מאוחר מחרתיים, בסדר?
עזי – סבבה. תודה. ועוד דבר: אפשר לארגן איזה חימום בגז עד שיהיה לנו חשמל?
ערן – זה לא פשוט…גז זה לא משחק. אבל תן לי לראות מה אני יכול לקמבן, בסדר?
עזי- מעולה, תודה רבה. אז תעדכן אותי מתי אתה בא, בסדר?
ערן – בסדר. לילה טוב.
“טוב, הוא אומר שיש מצב לחמם בגז אבל הוא צריך לבדוק.” אני אומר.
“וואו, מים חמים יהיו שדרוג מטורף.” נאנחת מיכל באפלולית.
“תכלס.”
אנחנו שותקים. בחוץ הגשם מלטף בעדינות את הגג, מחריש מעט את טרטור הפקפק. בפנים האפלולית מופרת רק על ידי כמה נרות והסלילים הכתומים של התנור.
“אין טלוויזיה, הא?” אומרת מיכל.
“ואין מחשב.” אני עונה בכמיהה קלה.
“אז מה נשאר לנו לעשות?” היא שואלת ומתיישבת עלי.
=========================
לפרק הבא
הדמויות האלו שאנחנו מלווים כבר כל כך הרבה זמן הם כבר חלק מחיינו, אני מרגיש שאני מכיר אותם אישית.
הודות לכותב המושלם כמובן..
אז תודה על הכל
ומבחינתי האישית.. תמשיך ים הסדרה הזו לנצח..
על כל פרק מגיעה לך תודה גדולה. שירה אירוטית מחרמנת ומענגת ברמות פסיכיות.
Very good chapter, loved it. It is talking with the chapter of Yoetcet you published earlier.
The figures are also gettng better.
As a guy with glasses please notice sex is wo glasses, they come off ASA you start.
Keep on the excellent work.
הפרק לא עודכן בעמוד הראשי, חבל שאנשים שבמטח יפספסו 😉
קשה להיות טמבל, אבל נראה שלי זה דווקא בא בקלות 🙁 מתקן.
פצצה!!!
כל פרק טוב יותר
מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים
תודה!