כמה חודשים אחרי השחרור נועם קלט שנשבר לו מהישיבה סופית. אם לפני הגיוס חשב שזה משבר זמני, שזה יעבור – עכשיו הוא הבין שהתת מודע שלו שדחף אותו להמשיך לפיקוד ולוותר על מסלול ההסדר קלט הרבה לפניו שנשבר לו מלשבת על התחת כל היום ולטחון גמרא. לא הייתה לו התנגדות עקרונית, אבל זה לא תפס אותו. ולשבת ככה כמה שנים טובות לסבול – לא רלוונטי. ברגע שההתרגשות מהמפגש המחודש עם החבר'ה נגמרה והוא התחיל להפנים את השגרה השוחקת, הוא הבין שזה לא שייך. קצת התייעצויות עם הרב שלו וההורים, והוא החליט לחזור הביתה, ולהתכונן לקבלה לאוניברסיטה.
בימים הראשונים זה היה נפלא: הוא היה קם מוקדם, מתפלל, לומד את החומר לבגרויות שהוא תכנן לשפר, אחר כך אולי קצת גמרא, ובערב היה יוצא לריצה ומפנק את עצמו בארוחת ערב, ואולי באיזה פרק מסדרה. אבל לאט לאט הישיבה הממושכת בחוסר מעש, בייחוד לעומת ההתרחשות הצבאית העמוסה, החלה להשפיעה עליו. ה'פרק מסדרה' נהפך לשתיים, ארבע או בינג', הריצה נזנחה, הוא התחיל להתעורר בעשר והלאה, וגילה להפתעתו שהבגרויות נורא רחוקות ושהוא שולט בחומר.
אמא לא אהבה את זה. בארוחת הערב היא תחקרה אותו בתמימות על ההספק היומי שלו, הזכירה לו את השאיפות הגבוהות שלו לשנה הבאה, התעניינה מה החברים שלו עושים או אם הוא לא מתגעגע לחבר'ה בישיבה. הוא חשד שהיא לא נהנית לראות אותו מתבטל, אבל גם שנמאס לה שהוא מסתובב לה בין הרגליים ומפר את השקט של הוריו המזדקנים.
*
"בוקר טוב נועם!" אמו התיישבה על המיטה בתנופה, מעירה אותו, פותחת את החלון לאור השחר המוקדם.
"מה? מה השעה? למה?" נזעק נועם כשהבחין בשעה המוקדמת.
"אתה צריך להספיק להתפלל לפני העבודה כמובן", אמא חייכה.
נועם הזדקף בחשד וכיסה את עצמו בפוך, עכשיו כבר ער לחלוטין. "מה עבודה" נהם בחשד. "לא זכור לי שהתראיינתי לאיפשהו".
"אוי!" אמו היתממה "מה, שכחתי לספר לך? יש לי חברה מהעבודה שהתגרשה לפני כמה שבועות, ופשוט קורסת מהעומס. היא חייבת מנקה דחוף, פעם בשבוע"
"לא נראה לי. אל"ף לא מתאים לי נקיון, בי"ת אני עמוס בבגרויות ובפסיכו, אין לי מקום לסיכה בלו"ז, גימ"ל שחררי אותי כבר" נאנק נועם, חוזר למצב שכיבה ומעמיק את ההתכרבלות.
"אוי, ממש לא שמתי לב. אתה ידוע, פשוט קמת אתמול באחת עשרה ויש כל כך הרבה דברים שהנחת על ספרי הלימוד, אז חשבתי ש… אוי, חבל שלא אמרת לי קודם, ממש לא נעים לי. כבר הבטחתי לה והיא ממש בונה על זה. אתה חייב לבוא, לפחות הפעם. חוצמזה, היא תפנק אותך. היי טק, אתה יודע. יאללה, אני מכינה לך סנדוויץ'." פולניות תמיד מנצחות בסוף.
בעשרה לשמונה, נועם, בבגדי עבודה, עייפות של אחרי קפה שחור ובמצב רוח ממורמר מצא את עצמו בכניסה לדירה, כמה רחובות סמוך אליו. נועם נאנח עמוקות, מלא רחמים עצמיים, ונקש בדלת. הוא בקושי נגע בדלת והיא נפתחת לסערה.
"יופי, נעים מאוד שבאת, אני רותי, אני חייבת לעוף, אני מאחרת לגן ולעבודה, יש חומרי ניקיון מתחת הכיור, צריך טאטוא וספונג'ה, שירותים, סדר בבלאגן וכזה, להחליף מצעים, הכנתי לך אל תדאג, יש גם אוכל-מים-קרים במקרר חייבת לעוף השארתי פתק עם הטלפון תתקשר אם אתה צריך משהו, והכי חשוב – בוקר טוב. אני טסה מכאן". אומרת לו מי שהסתבר שהיא רותי במהירות כל כך גבוהה שהוא חושש שהיא תיחנק אם בטעות תבלע מילה תוך כדי שהיא אוספת פריטים אחרונים, אוחזת בידיהם של שני ילדים בגילאי הגן (תאומים הוא חושב) ולוקחת אותם לרכב.
נועם ניצב המום בדלת הבית הפתוחה לרווחה, ותהה לעצמו אם היא הייתה שמה לב אם הוא היה שליח דואר או משהו כזה. למען האמת, כשאמא אמרה 'גרושה מהעבודה' הוא ציפה לאיזה גברת בגיל העמידה המאוחר עם שיער צבוע אדום ומבט ממורמר, ולא לבחורה בגילאי העשרים המאוחרים שמסתובבת בחצאית צרה וחולצה מחמיאה עם כיסוי ראש מלא.
הבית אכן היה שרוי בבלאגן, ונועם התחיל להכניס בו סדר, להרים את הצעצועים, לסדר את הספות, ולרוקן את הכיור העולה על גדותיו. לא קשה להבחין שזה היה הבית של הזוג גם לפני הגירושין, הוא נראה כאילו זוג ידיים גבריות תלו בו מדפים ומנורות וביצעו שלל שפצורים. גם אם, כפי שנועם ציין לעצמו בביקורתיות, לא באיכות גבוהה. אותם ידיים גם עברו על הספרייה וניקו חלקים ממנה, השאירו כמה קירות עם צל של תמונה, וארון ריק בחדר ההורים. כשנועם ניגש להחליף מצעים הוא הבחין שהמיטה הזוגית מסודרת למשעי בחצי אחד ומבולגנת בחצי אחר. משהו בכך שהיא עוד לא התרגלה לישון לבד צבט בו.
כשנעם סיים וחזר הביתה (מפטיר לעצמו כמו מ"כ טוב רטוב זה נקי), הוא דמיין איך הוא מודיע לאמו שעם כל הכבוד – יש גבול לכל תעלול, ושעד שבוע הבא רותי תצליח למצוא מחליפה. אבל אמא לא הייתה בבית, ואחר הצהריים היא העבירה לו הודעה נרגשת מרותי על כמה שהבית מבריק ועל כמה שהוא הציל אותה – וכשהעיניים הכחולות העייפות שלה ניצבו בדמיונו, הוא גילה שהסירוב שלו התמוסס. כמובן, גם כסף זה נחמד.
במהלך השבועות הבאים נועם התייצב שם בזמן, אפילו קצת לפני, הספיק לפטפט קצת עם רותי שדמותה החלה להתגבש אצלו לאישה בעלת אופי עליז-בעקרון-אך-בדיכאון, מהירת לשון וחדה. הבית התחיל להתמלא ולהתגבר על החלל שנפער בו. את מקום הספרים הישנים היא ממלאת בעציצים וקופסאות (וגם בכמה ספרים ארוטיים, הוא גילה להפתעתו). היא ביקשה ממנו לתלות לה תמונות ולהחליף לה מנורה. הוא כבר התחיל להבחין בין שבוע שהילדים לא אצלה (בלאגן) לבין שבוע שהילדים כן (בלאגן אטומי). וכשבוקר אחד רותי יצאה מהבית בלי המטפחת והוא העיר לה בעדינות שהיא שכחה, היא הסתובבה אליו במבט נחוש והודיעה לו שזהו, היא גמרה עם בעלה וגמרה עם זה. היא לא מתכוונת להסתובב לכל מקום עם תזכורת. נעם חייך במבוכה, ואמר לה שהוא שמח לשמוע. היא העבירה יד בשיער השחור הארוך וחייכה אליו.
באופן מפתיע נועם גילה שהיציאה השבועית מהבית לצד הכסף שהיא מביאה, מסדרת לו את השבוע ומקלה עליו ללמוד. הוא חזר לרוץ, וביקר גם בישיבה בשבתות. הוא באמת התגעגע לחבר'ה.
[]
בוקר אחד כשהוא סידר את המיטה שלה שעכשיו כבר זלגה גם לחצי השני, חפץ פלסטי משונה נפל מבין המצעים. הוא הרים אותו בזהירות, מגלה להפתעתו שהדבר הזה רטוב במין חומר שמנוני שנועם לא מזהה. הוא הבחין שעל החפץ יש מתג קטן ולחץ. רק כשהחפץ התחיל לרטוט התחוור לו מה הוא מחזיק בידיים ואיפה זה היה תקוע קודם והוא השתנק, שומט את הויברטור לרצפה. הוא הרים את הויברטור לאפו והריח. הריח שלה טוב, הוא הופתע, מרגיש כאילו חדר לתוך קודש הקודשים שלה. גם הזין שלו הרגיש כך, והתקשה במכנסיו במהירות מכאיבה. בלי לחשוב פעמיים, נועם פתח את הארון שלה והוציא תחתונים עדינות, ותוך כדי שהוא הסניף את הויברטור הוא שפשף את הזין שלו בתחתונים. החיכוך במשי החלקלק והעדין, יחד עם ההתרגשות מהריח ומהסיטואציה, מעיף את נעם והוא גמר מהר, מדמיין את רותי צופה בו, מחליקה את השער הארוך השחור.
שבוע אחר כך היא ביקשה ממנו לשמור על הילדים בערב, והוא נעתר בשמחה. כשהוא הגיע הם כבר ישנים, וחוץ מלשמוע אותם מתגלגלים במיטות וממלמלים תוך כדי שינה, הוא השתעמם. הוא ניסה לעשות קצת מתמטיקה, אבל כבר היה מאוחר ולא היה לו ראש לזה, ובמקום נועם שלף אחד מהספרים הסודיים כביכול שלה (מנקים רואים הכל. באמת.) והתחיל לקרוא להנאתו. הוא לא הפשיל מכנסיים לגמרי, אבל לדחוף את היד למכנס הרפוי זה מספיק בשבילו. הוא ממש לא התכוון להסביר לילד בן שלוש מה הוא עושה שם ולמה הוא לא צריך לספר לאמא, וככה הוא מעביר לו את הזמן בעינוג עצמי איטי ומהנה תוך כדי הקריאה של הספר הדי בנאלי שהוא מחזיק. מפליא עד כמה סקס מוכר, הוא קובע לעצמו, כי עלילה אין כאן, וגם הדמויות פח.
"שיט" הוא פולט, כשבסביבות השעה שתיים עשרה הוא שומע צעדים מהירים במדרגות. הוא מיהר להסתדר ולדחוף את הספר מאחורי כריות הספה, מתפלל שהזקפה שלו לא בולטת מדי מתחת לחולצה.
אבל במצב שבה נכנסת רותי לדירתה, הוא היה יכול להיות בזקפה מלאה והיא לא הייתה שמה לב, למרות שהוא לא התאפק והעביר מבט חפוז על חצאיתה הצמודה ועל החזה המתפקע מתחת לחולצה ההדוקה. היא דמעה ונחנקה, רועדת כולה. "הכל בסדר?" הוא שואל בדאגה. היא מתיישבת על הספה, מנסה לדבר ומשתנקת בבכי. רק אחרי שהוא הגיש לה כוס מים וחבילת טישו הוא הצליח לדובב אותה.
"אז… אני מבין שהדייט לא היה מוצלח?" הוא שאל בעדינות.
היא מהנהנת.
"את רוצה לספר לי למה? אולי אני יכול לעזור?" הוא הציע.
"עזוב.. אתה לא תבין… אתה חמוד, אבל דוס מדי" רותי ענתה, נחנקת מדמעות בין מילה למילה.
הוא התקרב אליה על הספה, לא מסוגל לראות אותה בוכה ככה ולא לעשות שום דבר, שיחק עם הידיים שלו בעצבנות. היא נראתה מפורקת הרבה יותר מכל מה שהוא ראה אותה, כל הדכאון והעצב של הגירושין קפצו עליה בבת אחת למרות הזמן שעבר, החזירו אותה חודשים ארוכים אחורה.
"די, תרגעי. לספר זה חשוב, זה יקל עלייך גם אם לא אבין". אמר נועם והניח בהססנות אין קץ יד עדינה על כתפה, מנסה להרגיע.
היא השתתקה, ונועם התלבט אם בגלל שהיד עזרה להרגיע או מההפתעה שהוא, הדוס, נגע בה. כשהיא דיברה לבסוף נועם גילה שהיד עדיין על הכתף שלה, ושהוא לא מסוגל להוריד אותה משם. "הוא פשוט… היה נשוי… כל מה שהוא רצה… לא אני עניינתי אותו… הוא רק רצה סקס." היא אומרת ומצטמררת. "הוא אמר שאף אחד לא ירצה אותי, שאני אשאר לבד לנצח. שכולם יודעים מה עשיתי, למרות שלא עשיתי כלום. שאף אחד לא ירצה אותי יותר. שכולם שונאים אותי. שאם לא… אתן לו… הוא ידאג שאף אחד לא יצא איתי יותר"
"ונתת לו?" נועם נחרד ומרותק.
"בטח נתתי לו. ביס נתתי לו. כזאת נשיכה בזין שהוא בחיים לא ישכח, שאשתו של המנוול הזה תדע הכל עליו". רותי הזדקפה בלוחמנות. "אבל הוא הרביץ לי וירק עליי. ועכשיו באמת אף אחד לא ירצה אותי, הוא בטח יסלף הכל, יגיד שאני התחלתי איתו או משהו". היא חזרה למרר בבכי, השעינה ראשה על כתפו. נועם לא היה מסוגל להפסיק להביט בחזה השופע שנפרש מלוא האופק לנגד עיניו, מרגיש ייסורי מצפון על הניצול של אישה במצוקה, אך לכוד מההתרגשות שבמגע הראשון והאסור בגופה של אישה זרה. הוא ליטף את כתפה בגמלוניות, ניסה להרגיע אותה. "עזבי, הוא סתם מאיים. אני אומר לך, כולם ירצו אותך. את בחורה נהדרת, אינטלקטואלית, שמחה, חתיכה – " נועם נשך את הלשון. "כן, אתה חושב שאני חתיכה?" רותי שאלה במרירות "ממש חתיכה, היחידים שרוצים אותי הם גברים נשואים בגיל העמידה". "בעיני את ממש חתיכה" אמר נעם והסמיק "אני חושב שבציבור שלנו כל הסיפור עם גרושות הוא מורכב יותר. אולי את אפילו חתיכה מדי, את מבינה. זה מפחיד גברים". אמילי שתקה, תופסת את המבט של נעם שלא הצליח להתנתק מהחזה המפואר. "כן, אה? אם אתה אומר…" קרצה אליו. "אני חושב שכבר קצת מאוחר לך, לא? שאמא לא תדאג".
נועם נמלט לעבר הדלת, סמוק עד לשורשי השערות.
כעבור יומיים, כשנועם הגיע לנקות את הבית, הוא הקפיד לאחר כדי שלא להיתקל ברותי. הוא פצח בשגרת המטלות, סידור, אבק, מיטות, טאטוא – ולקראת הסוף, רגע לפני הספונג'ה, הוא שמע את הדלת נפתחת. "הלו" קראה רותי. "אתה מסתדר? הכל טוב?" כשהיא נכנסה לחדר הילדים אותו הוא ניקה הוא נדהם למראה השינוי שהתחולל בה ביומיים בלבד. הוא עזב בחורה מסמורטטת, בוכיה ומפורקת, אבל הרותי שמולו מלאת אנרגיה, השיער שלה נראה בוהק או משהו מהרגיל (אם נועם לא היה בייניש, הוא היה יודע שהיא עשתה פן) היא עשתה לק והתאפרה, והתלבשה בצורה לא אופיינית בשמלה שחורה קצרה ובחולצת כפתורים כמעט-שקופה ולא מכופתרת עד הסוף. "אני בסדר גמור. הכל טוב? את צריכה משהו?" נועם המופתע השיב.
"וואי, האמת שכן. אשמח אם תעזור לי במשהו. יש לי ברכב מזוודה כבדה שאני רוצה לאחסן בארון למעלה, זה בסדר לך? תוכל?".
המזוודה שברכב באמת כבדה, כאילו היא מלא אבנים, ונועם העלה אותה במאמץ ניכר אל הדירה. בחדר השינה רותי העמידה לו כיסא מול הארון וחיכתה ליד, מחלקת לו הוראות. כשהוא דוחף את המזוודה לארון, הוא גילה שהיא נכנסת רק בזווית כזו שהוא חייב להחזיק אותה שלא תחליק חוצה. "רותי, את יכולה שניה לעזור לי? זה…" הוא בלע את הלשון כשרותי, שפניה ניצבו מול מפשעתו כשהוא עמד על הכיסא, פתחה לו את החגורה והפשילה את המכנסיים. "מה- מה את עושה?" הוא הזדעזע אך לא יכול לעזוב את המזוודה שתקועה בחצי הדרך לארון, מרחפת בדיוק מעל הראש של רותי, כשציפורנה מלטפת את הזין שלו מעל הבוקסר. "אוי, תשתוק. אני יודעת שאתה מת לזה." רותי סיננה, העבירה את הציפורן באיטיות משוועת על בסיס הזין (שכבר נמתח למלוא התורן) "אבל אני דתי, את יודעת – "
"לא ראיתי שזה הפריע לך לאונן עם התחתונים שלי, או לגמור את חמישים גוונים" היא קטעה אותו והוא נחנק, מסמיק עד לתנוכי אוזניו (אם היה אפשרי להסמיק מעבר למה שהוא כבר הסמיק ברגע שהיא נגעה בו) "וחוץ מזה, טבלתי. ותאמין לי, אני מבינה קצת בהלכה ויודעת מה יותר חמור ממה, גרושה שטבלה או אוננות". ותוך כדי דיבור היא הפשילה את התחתונים שלו. "או, חמודי, מישהו כאן מתרגש לראות אותי, ואיזה גודל…" היא כיסתה את העטרת בנשיקות, צובעת אותה באודם המבהיק שלה, וירדה מטה לאורך הזין אל בסיס האיבר. היא כססה בעדינות את בסיס הזין, והכניסה אותו לפיה. הלב של נועם דפק כאילו הוא בסיום מרתון, והגרון שלו התייבש. הוא הסתכל בעיניים לא מאמינות ברותי, שקרצה לו בעיניה הכחולות והמשיכה במלאכתה. היא עברה למצוץ לו את הביצים, בעוד ביד אחת היא חלבה לו את הזין באגרוף , ובציפורני היד השנייה היא שרטה בעדינות את הישבן ואת האזור שבינו לאשכים. היא הכניסה שוב את הזין לפה שלה וסובבה אותו בתנועות בורג, ובמקביל המשיכה לעסות את אשכיו בעדינות בידיה. כשהזין היה רטוב מספיק היא התמקדה בקצה וליהטטה בלשונה סביב הכיפה במקביל לתנועות הסיבוב המנוגדות של אצבעות ידיה סביב הזין המתוח שלו. "אני גומר" הוא לעלע, בקושי מצליח לדבר. הוא חשב שהוא רואה ברקים. בתגובה היא רק הגבירה את הקצב, ולרגע לא ניתקה את פיה מהזין ואת עיניה מעיניו. הוא עצם אותם וגמר ברעדה, והעולם השחיר לרגע. ברעידות העונג הוא פלט כמות זרע שהוא בחיים לא חשב שטמונה בו היישר אל פיה, והיא ליקקה הכל בתאווה ובלעה. כשהוא סיים היא ליקקה אותו בלשונה, שאבה כל טיפת זרע סוררת, וחייכה.
"מצויין. עכשיו לא תגמור לי מהר מדי בהמשך".
"בהמשך?" הוא נחנק, והיא גיחכה. "כן. אתה יכול להוריד את המזוודה הזאת, יש לנו הרבה מה להספיק וחבל שתתעייף סתם."
הוא ירד מהכיסא המום, סחרחר מעט ורותי הסתערה על פיו בנשיקות, אכלה את שפתיו בתאווה ולקקה את שיניו ברעב רוקדת טנגו עם הלשון שלו, בעוד ידיה שורטות את חזהו מתחת לחולצתו, מגרות את פטמותיו. נועם, שזו הנשיקה הראשונה שלו, קפא. הוא הרגיש כאילו המודעות שלו הצטמצמה לנקודות בהם רותי נוגעת בו. הוא כולו לשון ושפתיים. רותי אחזה בידיו השמוטות כחסרות תועלת בצדי גופו והניחה אותם על שדיה, נאנחת בקוצר רוח. נועם, שזה לו המגע הראשון איתם, המום לא רק ממנו אלא גם ובעיקר מהרכות הלא צפויה, מהעדינות החלקה של בטנה השטוחה והשרירית ושל שדיה העגולים והמוצקים. הוא לא דמיין לעצמו מעולם שככה זה מרגיש.
בלי שנועם שם לב, הם התקדמו לכיוון המיטה, והיא דחפה אותו על גבו, עוצרת רק בשביל לפשוט את החצאית נותרת לבושה בחולצה השקופה שפתחה, תחתונים ובעקבים בלבד. היא התיישבה עליו בפישוק והניחה את התחתונים שלה על איברו הערום והזקוף למחצה, פשטה את החזיה (נועם הסתבך) וגחנה אל חזהו מכסה אותו בנשיקות. נועם אזר אומץ ושלח את ידיו מיוזמתו אל חזה הזקוף, ממולל את פטמותיה בעדינות "יפה ילד…" היא ציחקקה. "מישהו פה מתחיל לתפוס ביטחון. בוא נזקיף לך את הזין שוב, אה? זכור לי שאתה אוהב את התחתונים שלי, לא?" היא שיפשפה את התחתונים שלה על הזין שלו, וככל שהוא הזדקר היא השתמשה בו יותר ויותר כידית לעינוגיה שלה, מחזיקה אותו ומגרה אתו את הדגדגן שלה מעבר לתחתונים כשנועם ממרגיש כאילו בעוד שניה הזין המתוח והנפוח שלו קורע את התחתונים ממנה. "יותר מדי זמן…" היא מלמלה לעצמה, "הרבה יותר מדי". היא פשטה את תחתוניה במהירות, ולפני שנועם הספיק לעכל היא החדירה את הזין שלו לכוס שלה, מבתקת באחת את בתוליו הדמיוניים. הוא מעולם לא דמיין לעצמו את ההרגשה הזאת, את השרירים החמים והפועמים ביחד עם החלקלקות הצרה, את התנועה שלא נתונה לשליטתו בעוד היא רוכבת עליו בעיניים עצומות, נאנחת וגונחת בהנאה. כל כך שונה מהאגרוף הרטוב שלו. העונג הציף את כל כולו, וכשהיא אמרה לו שהיא רוצה דוגי כל העכבות שלו נושרים והוא התנתק ממנה, הופך אותה על הבטן ומתחיל לבעול אותה באיטיות ובחזקה, מכור לעונג, להרגשה המצמררת שעוברת בכל חוט השדרה שלו עד שהיא מגיעה לקצה הזין ומתפוצצת שם בכל פעם שהוא מוציא ומכניס את הזין. האנחות שלה התגברו ונועם הקפיד לשמור על קצב קבוע, עד שהיא הגיעה לאורגזמה וההתפוצצות שלה עוטפת את שניהם והוא גמר בתוכה במטחי זרע ארוכים, קורס על גבה, מחבק אותה כאסיר תודה.
"תודה לך" הוא לחש לה, מרגיש כתלמיד כנוע בעוד היא מתכרבלת בתוכו ומהמהמת בעונג.
"אתה כל כך חמוד… אבל יש לך עוד הרבה מה ללמוד. טוב שאתה לא הולך לשום מקום". רותי לחשה באוזנו ולקקה אותה. נועם המותש הופתע וציחקק כשהיא סובבה אותו על הגב והתחילה לדגדג וללטף אותו בחזה ובשרירי הבטן בציפורניה הארוכות, בעודה מנשקת את הפטמות שלו ומזקירה אותן. נועם לא האמין, אבל ההנאה והשדיים הנפלאות שלה שמזווית זאת נראו גדולים ומפתים, והרגישו נפלא בידיו – הזקירו את הזין המותש עוד לפני שרותי הגיעה לשם בפיה. כשהיא הבחינה בכך היא שלחה יד אחת למפשעתו, בעודה מתקדמת באיטיות במורד חזהו בנשיקות ושריטות, מעסה בעדינות את איברו הרטוב במיציה וברוקה. כשהיא הגיעה סוף למפשעתו עם פיה הזין שלו כבר זקוף במלואו. היא נישקה אותו קלות והפתיעה אותו כשהיא משכה לו בזין. "יאללה, מקלחת, אתה כולך מסריח" היא אמרה ומשכה אותו בזין לכיוון המקלחת.
מתחת לזרם המים החמים רותי סיבנה אותו, מקפידה לאחוז כל העת ביד אחת באיברו ולמשוך אותו או לפמפם אותו באיטיות, ונועם במקביל סיבן אותה, נפעם שוב ושוב מהתחושה ומהחופשיות שבה הוא נוגע בעורה המבהיק והאסור. כשרותי סיימה לסבן אותו ביסודיות, היא נטלה את ראש הטוש, כוונה אותו לעוצמה חזקה וממוקדת והתחילה לשטוף אותו בלי לגעת בו. בתחילה בחזהו וגבו, ולאחר מכן היא מיקדה את הזרם הקולח על הזין שלו, מסתירה ומגלה את הזרם כך שנוצרות פעימות של כאב ועונג בזרם החזק. כשהזין שלו עמד מספיק היא כרעה, מכניסה אותו לאט לפיה הרטוב עד שאפה נושק לבטנו, והוציאה אותו החוצה לאט בתנועות סיבוביות ובעוד נועם המתענג עוצם עיניים היא זעזעה אותו כשהיא כיוונה את הזרם החזק לפי הטבעת שלו. מסובבת את הזרם במעגלים קטנים, ובידה השנייה שרטה את ישבנו וירכו בתנועות עמוקות ואיטיות, ולאחר מכן כשאיברו הפועם בפיה היא כרעה בעצמה על הטוש, רועדת. כשהיא הרגישה שהוא הולך לסיים היא התחילה לינוק את הזין, יוצרת סביבו ואקום חמים ונעים ששלח ברקים בכל גופו ונועם גמר בטלטלה לתוך פיה, עולמו השחיר והוא מתנדנד קלות. היא מנגבת אותו ואותה, ונועם ההמום והמותש מתכרבל לידה במיטה הרחבה ונרדם תוך שניות.
כשהוא התעורר היא עדיין ישנה, והוא התלבש בשקט ויוצא. שמש צהריים קשה ניצבת ברקיע, מכה בו ללא רחם, בעוד הוא התחיל לעכל את מה שקרה לו. הוא. הדוס. בעל, כלומר, שכב, כלומר – והמילה החזקה מהדהדת בו – זיין אישה. לפני החתונה. רגשות האשמה הציפו אותו כמו בחילה צורבת, מחלחלים בכל גופו, והוא הרגיש איך כל הרבנים שלו מסתכלים עליו באכזבה ובצער בתוך ראשו, מצקצקים בלשונם. החרטה גאתה בו, והוא הבטיח לעצמו שזה לא יחזור על עצמו לעולם ושהוא יפסיק לנקות אצלה, ואולי אפילו יחזור לישיבה.
כשהוא הגיע הביתה הוא נכנס להתקלח שוב, לשטוף מעצמו את המעשים שלו, את הרוח הטוב כל כך של רותי, מנסה לגעת בעצמו כמה שפחות. לארוחת ערב אין לו תאבון והתפילה שלו באותו ערב הייתה מהארוכות ומלאות החרטה שלו מעולם, אבל הזיכרונות שלו ושלה, ושלהם, לא הפסיקו לצוף בו.
בימים הבאים נועם יצא פחות מהחדר והטביע את עצמו בלימודים. אף אחד מסביב לא שם לב לדכדוך שלו, והוא הלך והעמיק. הוא ישב וניסח הודעות ארוכות לרותי בהם הוא מסביר לה למה הוא עוזב ומפסיק לנקות אצלה, ושנא את עצמו כל פעם מחדש כשלא היה שולח אותם לבסוף. במקום זה, כשאיתי, החברותא שלו משנה א' ועד הגיוס והחבר הכי טוב שלו התקשר לשדך לו ידידה, למרות שעד עכשיו הוא הרגיש לא בשל להתחתן, עכשיו הוא הרגיש שהוא חייב להתחיל לצאת לדייטים – העיקר להתרחק מכל הבוץ הזה, ובלי לשמוע יותר מדי פרטים הוא הסכים להצעה.
*
"נועם, אתה יודע את מי הזמנתי אלינו לשבת?" שאלה אמו בעליזות בערב שבת, כשהוא יצא מהמקלחת.
"לא…" ענה נועם, תחושה מבשרת רעות פועמת לו בבטן.
"את רותי! הילדים אצל הגרוש, והיא לבד בשבת, אז חשבתי – נועם? הכל טוב?"
"קצת לא מרגיש טוב, אמא"
"לא נורא, קח כדור יעבור." הזניחה אותו אמו, וחוזרת לבישולים.
אחרי תפילת ערב שבת הארוכה נועם חזר הביתה ורותי חיכתה לו בסלון מפטפטת עם אמו ואחיותיו. "שבת שלום", הוא בירך אותה בנימוס קריר, והיא עונה לו בשבת שלום חמה. "הנה הבחור שלי הגיע! אתן לא מבינות מה הייתי עושה בלעדיו, אין, הוא מציל אותי כל שבוע מחדש!"
"כן, הוא מנקה טוב?" חקרה אימו, ממצה כל מחמאה אפשרית.
"אוי, תענוג איך שהוא עובד, אין נקודה שהוא לא חודר אליה. חבל שהוא לא מגיע פעמיים בשבוע!"
נועם המובך והמוטרד מלמל משהו בלתי מחייב ונסוג למטבח, אך אמו הגיעה לאחר כמה דקות ונזפה בו על היחס לאורחת החשובה.
"תפסיק להתפדח נועמוש! אתה צריך לארח אותה כמו גבר!" ונועם שלא הפסיק לחשוב מה היה קורה אם אמו הייתה יודעת איך היא אירחה אותו כמו גבר, הנהן בחולשה.
כשהוא חזר לסלון המשפחה קמה לסעוד בשולחן ואמו מושיבה את רותי בין אחיותיו. נועם שר את הפיוטים מתוך הברכון בריכוז עילאי ומזויף גונב מבטים ברותי, היושבת מולו. רותי לבשה שמלה ארגמנית כהה וצמודה עם שסעי צד ארוכים וקצת-גבוהים-מדי ומחשוף מעט גבולי למשפחה דוסית, וכיסתה את ראשה מנימוס בסרט צהוב בהיר. כל פעם שנועם הסתכל עליה פיסות זכרון קפצו מול עיניו, תמונה שלה מוצצת לו את הזין באיטיות, נועצות בו את עיניה הכחולות. תמונה שלה דוהרת עליו. תמונה של ישבנה המוצק בולע את איברו בדוגי. כשהם סיימו את הקידוש לנועם אין מנוס אלא לסגור את הברכון. הוא גילה שבניגוד לפרצופו הסמוק רותי נראית נינוחה ומשוחרת.
במהלך הדגים השיחה התפתחה וזרמה לאקטואליה ופוליטיקה, ונועם שנסחף בה כמעט שכח את הסקס, ומתחיל להתווכח בלהט עם אביו ורותי על קפיטליזם, סוציאליזם וכחלון. רק כאשר הוא פינה את הצלחות הקטנות וניצב מעל רותי, שלפתע רכנה אחורה וסיפקה לו תצפית מלאה על שדיה המוצקים והמושלמים. "גם בבית אתה מנקה, אה?" צחקה. הכל חזר אליו במכה, והוא הסתיר בגמלוניות את איברו הזקוף במכנסיו.
נועם ניצל את שטיפת צלחות הדגים כדי להסדיר את מחשבותיו ונשימותיו, מסיח ביוזמה את דעתו. לאחר כמה דקות, אחיותיו ורותי הגיעו לעזור ולהגיש את המנה העיקרית והוא פנה לחזור איתן לשולחן. הוא הופתע לגמרי כשרותי נעצרה בפתאומיות, ונתקל בישבנה המוצק והמדהים באיברו המתוח-עדיין. הוא עוד פחות מוכן כשרותי שולחת ידיים אחורה ואוחזת בישבנו בחוזקה מצמידה אותו אליה והוא הבין שהיא בלי תחתונים ולעורה רק שמלה דקיקה. למרות שלנועם זה הרגיש כנצח, לאחר שניות מועטות היא התנתקה ממנו ויצאה מהמטבח, ונועם נשאר להסדיר את נשימתו (ומכנסיו המתפקעות) במטבח.
כשהוא התיישב סוף סוף לאכול המשפחה כבר עברה דיון והיא עסוקה בוויכוח קולני במיוחד על גיוס בנות (להפתעתו רותי נגד ואמו דווקא בעד) ונועם שהתעניין פחות התמקד באכילה ובהתחמקות ממבטיה של רותי. נעם קפץ כשמשהו נוגע ברגלו והחל לטפס לאורכה, ובזחילה איטית כף רגלה של רותי טיפסה לאורך רגלו והתמקמה במפשעתו. לנועם לא הייתה דרך להתנגד, ורותי המשיכה בויכוח באותו הלהט כשכף רגלה שיחקה לו בזין מעל למכנסיים, מסתובבת בעדינות ומועכת את איברו המתוח (נועם הרגיש כאילו מכנסיו נקרעות עוד רגע), וקטעה את נשימתו של נועם לפרקים. העינוי המענג נמשך עד שברגע של אסרטיביות נועם משך את כיסאו באיטיות אחורה, ראה איך ברגע אחד רותי איבדה את שיווי משקלה בהפתעה, אך התעשתה בזריזות והמשיכה בדיון בלי להחסיר מילה. שאר הארוחה עברה בשלום יחסי, עד שלבסוף, כשנועם הודיע שהוא יוצא לסיבוב ליל שבת עם החבר'ה, אמו שמחה להודיע לו ש"בדרך לסיבוב אתה מלווה את רותי, וזה מאוד ג'נטלמני ואדיב מצידך, אני שמחה לשמוע שהתנדבת."
את הדרך לביתה של רותי הם עשו בשתיקה, נועם מוביל בכמה צעדים. רק כשהם הגיעו לפתח הבניין ורותי שלפה את המפתחות, היא הסתובבה והצמידה אותו לקיר ביד אחת ותפסה לו את הזין בחזקה ביד השנייה.
"חלאס. תתבגר." היא אמרה והסתכלה בעיניו במבט יציב. "פעלת, נהנית. אף אחד לא אנס אותך, אתה גבר בן 23, אתה מוזמן להתחיל להתנהג בהתאם. אתה יודע יותר טוב ממני שגרושה שטבלה זה דרבנן ושלאונן זה דאורייתא, ואתה יודע טוב מאוד שכל הרגשות אשמה שלך לא קשורים למציאות אלא לדמיונות שדחפו לך לראש. אז חלאס. אנחנו שני אנשים בוגרים, ואין בזה שום בעיה. אתה יכול להתנהג בהתאם, לשלוח סמס יפה, לא לעזוב כמו איזה גנב. חוצמזה – " היא מחייכת, חושפת את שיניה המבהיקות " לא סיימת לנקות".
נועם לא מגיב, גם כשהיא פותחת את מכנסי השבת ומוצצת לו באיטיות באורה הקלוש של מנורת הרחוב. רותי ליקקה לו את הזין כמו גלידה קרה, כירסמה אותו בשיניה הקטנות, בולעת כמעט את ביציו. נועם לא הגיב גם כשרותי משכה אותו לדירה והורידה ממנו את חולצת השבת, מנשקת אותו בלהט. הוא התעורר מקיפאונו רק כשהגיעו לחדר השינה שלה ונועם הפשיל את שמלתה ודחף אותה על מיטתה בגסות, קיפל את רגליה החטובות ובעל אותה בחוזקה, מחזיק בשדיה העסיסיים כשני מצופים לטובע, נועץ את איברו הנוקשה עד הסוף בכל הכוח שוב ושוב, מכמעט קצה הכיפה הנפוחה עד לבסיס, החדיר אותו בכעס, בתסכול, מזיל דמעות מלוחות של הפסד צורב כשהוא זיין אותה בכל הכוח. הוא לא הרגיש שהעוצמה של החדירות והברוטליות שלו, מרעידות את כל גופה של רותי ומרטיבות את הכוס שלה יותר ויותר, והיא רועדת בעונג וגומרת. זועקת ומתפרקת בזרועותיו. הוא כבול בתוך תחושותיו מסתחרר בהם כבסערה, שבוי בתענוג הגולמי, ברעידות בבסיס עמוד השידרה, כשלבסוף הוא ממלא את רותי בזרע חם ומלוח כדמעותיו.
כשהוא יצא מהדירה, מנגב את איברו על מיטתה, רותי לחשה לו "יום שני. בשמונה".
הוא יודע שהוא יגיע.
=========================
נדב ישמח לתגובות פה אבל ניתן לפנות אליו גם באופן פרטי ב nadav.sela999@gmail.com
איזה יופי. יצירת אמנות. רוצים עוד!
טוב מאד. ראוי להתארח אצל דור נוב.
יפה מאד נדב.
עלילה זורמת ואמינה, נהנתי.
אבנר
כדאי להעיר שהסיפור הופיע בצורה זו או אחרת בסליזי
זה גם מסביר את המעבר מרותי לאמילי באמצע הטקסט (בסליזי זו אמילי)
שני, הייתי רוצה לעשות לך את אותו הדבר. שנמש???
אם את בקטע של למורית…
טוב מאוד. כתוב היטב סיטואציה פחות מחרמנת אבל הכתיבה מעולה.
יפה מאוד…
אשמח לעוד
חבל רק שיש שגיאות כתיב.
יש מי שלא מזיז לו, ויש מי שמייצר אצלו תחושה של עילגות ורשלנות.
תחתונים עדינים ולא עדינות. שדיים נפלאים ולא נפלאות. עטרה ולא עטרת.
חוץ מזה, אחלה סיפור.
כתוב בצורה נפלאה ומחרמנת
הערה קטנה: יש קצת יותר מידי מעבר בין נועם למען וזה קצת צרם לי
סיפור שכתוב בצורה נפלאה ומגרה. מחכה בקוצר רוח להמשך.
סיפור שמתאים לרמה של המקום😃.
אשמח לעוד.
אחלה סיפור
מחרמן.כתוב מצויין
תמשיך ככה
מעולה ממש.
תביא לנו עוד
מקסים! אמנם קצת ונילי לטעמי, אבל הכתיבה ברמה מעולה 🙂
קל לראות שאתה ונועם מגיעים מאותו העולם, ואולי הוא אפילו גרסה צעירה של עצמך(הרגשות שלו מתוארים בצורה ממש אמינה, בניגוד להתנהגות והרגשות של רותי שלא כל כך קניתי)
anyway great story and keep up the good work *claps*
הי! תודה לכם על התגובות החמות.
מקבל את ההערות לתשומת לבי, מקווה להשתפר בהמשך.
שרדונה – לדעתי פעם התכתבנו בדיסקורד ונתתי לך לקרוא גרסה ראשונית יותר של הסיפור, גם אז טענת שהוא ונילי 🙂