איך לחרמן – על כתיבת סיפורי סקס מעולים

מישהי הפנתה אותי לסיפור שלא אני כתבתי, ושאלה אותי מה דעתי עליו. אז התיישבתי לכתוב את המאמר הזה, שדן בשלושת (או שניים וחצי) היסודות שתורמים ליצירה ארוטיקה בכלל ו סיפורי זימה מצוינים בפרט.

הערה א': במאמר הזה אשתמש בדוגמאות של גבר ואישה אבל הן רלוונטיות לכל מגדר או זן שבא לכם.

הערה ב': כתיבת ארוטיקה היא עיסוק קרוב ללבי אבל רוב מה שאכתוב כאן רלוונטי לכל יצירה ארוטית: סיפורי זימה, סרטי סקס, איורים וכו'

נתחיל מתיאור קצר: זוג מזדיין על מיטה.

היא קוברת את ראשה בשקע שבין הכתף שלי לצוואר ומושכת באף בזמן שהיא רוכבת עלי, חמה וחלקלקה הדוקה ושופעת. במקביל, המשיכות באף מתגברות והופכות ליבבות רכות. רטובה למטה ומתייפחת למעלה, הייתי צוחק אם לא הייתי חושש שזה יקלקל לי את הזיון. היא מתרפקת עלי בזמן שהיא בוכה כמו ילדה קטנה ומזיינת את עצמה, רעבה לדברים היחידים שיציבים בחיים שלה כרגע: שקע הצוואר שלי והזין שלי.

אחרי כמה רגעים אני כל כך רעב אליה שאני מתרומם בקוצר רוח והופך אותה כשהיא בגבה על המיטה. עיניה אדומות הבכי נפערות בפליאה כשאני מתחיל לדפוק אותה חזק ומהר והכּוּס שלה מגיב בהתאם, מפיק קולות חלקלקים ורטובים הממלאים את החדר הקטן. נראה שהחרמנות מגבירה אצלה את הבכי והיא חופנת את הכרית שלי, קוברת בה את פניה ומתייפחת לתוכה בעודה נדפקת, קרסוליה לופתות את שוקי ברעבתנות.

אני עוצר את הזיון, משיב את נשימתי וצופה בה תחתי, פשוקה וחושנית. הבטן שלה כמו גבעה שטוחה והשדיים שטוחים כמעט כמוה, מעוטרים בסימני נשיכה/יניקה שלי מאמש, עטרות קטנות ובמרכזן פטמות מתוקות. הכתפיים דקות ועדינות והצוואר בהיר, מעוטר גם הוא בשניים או שלושה היקים ברורים. כל מי שיראה אותה בחוץ ידע שזיינתי אותה וזה מדליק אותי. כשהיא חשה שהזיון נעצר היא מסירה בהדרגה את הכרית מפניה, מציצה בי כמו ילדה מתחת לשמיכה. פניה סמוקות ושיערה הבהיר סתור ודבוק לפניה. רק עכשיו אני מבחין בשניים–שלושה נמשים חמודים על אפה הסולד ובצלקת זעירה על שפתה העליונה.

הקטע הזה הוא קטע טכני. אנחנו לא יודעים כלום על הזוג. לא את הגילאים שלהם, רק מעט מאיך שהם נראים, כלום על מערכת היחסים בינהם או איך הגיעו למצב הזה. ועדיין הוא מחרמן.

המקבילה לסצנה הזו היא סצנה פורנוגרפית מצולמת היטב עם שחקנים אסתטיים ותאורה וסאונד טובים. יש כאלה שסצנות מסוג זה לא עושות להם כלום אבל תעשיית הפורנו חיה בזכות סרטים כאלו אז כנראה שרבים יכולים להסתפק ביסוד הטכני של המדיה.

וזה היסוד הראשון ליצירת סיפורי זימה טובים. הטכניקה. גיבורים אסתטיים, תיאורים טובים, תאורה, סאונד, תחביר ודקדוק: כל מה שמעביר את חוויית הזיון נטו. אפשר לקרוא ליסוד הזה גם היסוד הפורנוגרפי.

היסוד הזה לבדו הוא מספיק כדי ליצור סצנות מחרמנות ובתנאי שהוא עשוי היטב. קחו בחורה עם ציצים גדולים, שימו אותה על מיטה, פנקו אותה בגבר חתיך ושרירי עם זין מכובד והתוצאה יכולה להיות מרגשת מאוד אם התיאורים היו ברמה גבוהה והכתיבה מדויקת בפן התחבירי והדקדוקי שלה.

עכשיו אוסיף עוד כמה משפטים לסצנה שהבאתי למעלה.

“אתה המורה החביב עלי.” היא מתנשפת מתחתי.

“אני יודע.” אני אומר, מניע את איברי בתוכה. “ואני ממש מסתכן במה שאנחנו עושים עכשיו.”

“…וזה סקסי.”

מה שמוסיפים המשפטים האלו לפסקאות שהבאתי קודם הוא פער בין הדמויות. ככל שהפער בין הדמויות גדול יותר (מבחינה חברתית, תרבותית, דתית וכו') סגירת הפער מעלה את רמת הריגוש בסצנה. לדוגמא:

1. אם הדמויות היו גבר ואישה נשואים, אין בינהם פער ולכן הסצנה הייתה נשענת על היסוד הטכני (או הפורנוגרפי) בלבד. זה לא אומר שהיא לא הייתה מחרמנת, אלא שיש לה "מנוע" אחד פחות.
2. אם הדמויות היו זוג רווקים, נאמר עמיתים לעבודה, הפער בינהם היה גדל מעט (כי בתחילת הסיפור הם לא זוג) וכך גם הסיפוק של הקורא כאשר היינו מגיעים לסצנת הסקס.
3. ומה אם הדמויות היו מתרבויות או דתות שונות? הפער בינהם הוא גדול בהרבה עכשיו, ושוב: גם הסיפוק של הקורא כאשר הסיפור מגיע ל"מימוש" (יעני סקס).
4. הפער האולטימטיבי (הנפוץ) הוא סיפורי גילוי עריות. הפער התרבותי בין הגיבורים הוא עצום אבל כאשר היוצר מצליח לגשר עליו, קוראים רבים לא ישכחו את סצנות הסקס.

בפורנוגרפיה מצולמת, לדוגמא, סצנות בין גזעיות (שחורים ולבנות בדרך כלל) נשענות מאוד על הפער המרומז הזה: הלבנות בדרך כלל מייצגות מעמד גבוה יותר וביום יום נשמר מרחק בין שחורים ולבנות. כאשר יוצרים בריטים כותבים סיפורי זימה פער המעמדות מככב לא פעם בסיפורים, בדרך כלל בהם בן מעמד נמוך כובש אישה מהמעמד הגבוה.

החסרון בהפעלת יסוד הפער הוא הקושי שבכתיבה אמינה שלו. כדי לשכנע את הקורא שהסיפור סביר ולנטרל את חוסר האמון שבו (suspension of disbelief), על היוצר להשקיע הרבה באמינות. מצד אחד, הדמויות צריכות להיות אמינות והקורא צריך להאמין שהן מי שהן מייצגות. מהצד השני, אם הדמויות מתנהגות כמצופה מהן ויש בינהן פער גדול, המאמץ לגשר על הפער הוא רב. אחת הסיבות לפופולריות של הסיפור "פייגי אונד די פייגלע" הוא שמצד אחד, עיצוב הדמויות הוא אמין יחסית (פייגי מתנהגת באופן שהולם בדרך כלל את המצופה מאישה חרדית) ומצד שני השקעתי פרקים רבים בסגירת הפער בינהם באופן שנתפס כאמין על ידי רוב הקוראים.

שתי טעויות הגסות שעושים כותבי ארוטיקה רבים הן:

1. ניסיון חסר סבלנות לגשר על הפער בין דמויות שמצופה שיהיה בינהן פער, לדוגמא: סיפור גילוי עריות בו האם מזנקת בחדווה למיטת בנה זמן קצר לאחר תחילת הסיפור.
2. בניית דמויות לא אמינה. לדוגמא: אישה חרדית שלא מתנהגת כמו אישה חרדית.

אפשר לטעון ששתי הטעויות האלה הן בעצם אותה טעות שנובעת מניסיון גס וקצר רוח להגיע כבר לאקשן. חשוב לי לחזור ולהבהיר כי סיפורי זימה עדיין יכולים להיות לוהטים אם הם כתובים היטב אבל הם מחמיצים יסוד חשוב אם שתי דמויות שאמור להיות בינהן פער רב גישרו על הפער הזה באופן לא אמין רק כדי שהכותב יוכל להכניס אותן למיטה.

אז יש לנו שני יסודות: היסוד הטכני והפער בין הדמויות. נעבור להדגים את היסוד השלישי.

“לא אכפת לך שאני לא על גלולה?” היא שואלת מתחתי, ברכיה צמודות לכתפיה וכפות רגליה משני צדי ראשי. כבר גמרתי בה פעמיים בשעה הקרובה והשאלה הזאת לבדה מקרבת אותי לשיא השלישי.

“לא ממש.” אני מתנשף, ממשיך לדפוק אותה עמוק וטוב.

“אתה מת לעבר אותי, הא? את התלמידה הצעירה והסקסית שלך?”

“יש מצב.” אני מודה.

היסוד השלישי (או השני וחצי, אני עדיין לא סגור אם הוא יסוד בפני עצמו) הוא הפֶטיש. הפטיש הוא יסוד שקיים במדיה פורנוגרפית (שוב: סיפור, סרטון, תמונה וכו') אשר עצם קיומו מרגש מאוד חלק מהקוראים. לדוגמה: שדיים גדולים, מין אנאלי, בגדי עור, גילוי עריות או בדוגמא שלמעלה: עיבּוּר.

לפֶטיש יש תכונה מעניינת: ככל שהוא פונה למכנה משותף רחב יותר (לדוגמא: שיער זהוב, יחסי מורה-תלמידה וכו') כך הוא מעורר פחות אבל גם יוצר פחות אנטגוניזם. ככל שהוא פונה למכנה משותף צר יותר (לדוגמא: מין עם בעלי חיים, גילוי עריות וכו') הוא מרגש יותר את חסידיו אבל יש לו פוטנציאל ליצור אנטגוניזם כלפי קוראים אחרים אותם הוא מרתיע. יש קוראים שיהיו אדישים לפטיש "חזק" אבל יהיו גם כאלה שממש לא יוכלו להנות מהסצנה אם הוא מופיע בה.

אז מה היה לנו?

כדי לחרמן, מספיק שסצנת סקס תהיה מעולה מבחינה טכנית. דמויות מושכות, תיאורים טובים, תחביר ודקדוק ויש סצנה מרגשת. כדי להכפיל ולשלש את רמת הריגוש אצל הקורא, צריך להשתמש בפער בין הדמויות ולהשקיע בסגירת הפער הזה: הדמויות צריכות להיות אמינות וסגירת הפער מתקבלת על הדעת. הוספת פֶטיש היא עוד מכפיל כוח אבל יש להשתמש בו בחכמה כי פטישים מסוימים "יכבו" לגמרי אחדים מהקוראים, יש לקחת זאת בחשבון.