====================================
בדרך הביתה גופה כאב והיא הרגישה את השפיך של פיני ניגר מישבנה כשהיא הייתה הולכת ברחוב ומרטיב את תחתוניה. היא גם ניגבה כמה דמעות אבל סירבה להרשות לעצמה לבכות ממש: היא הולכת להיות כוכבת ותעשה מה שצריך בשביל זה. ככה זה וזהו.
אל הדירה הקטנה הגיעה עם עיניים יבשות אך אדומות ורטיבות במפשעה.
בבית היא לא אמרה דבר ואמא לא חקרה. אמא החכמה, יודעת מתי לדבר ומתי לשתוק. אבא עליו השלום תמיד היה קורא לה "המלכה" ובת–אל הבינה את זה מגיל אפס: אמא היפה והחכמה בטוח הייתה מלכה בגלגול קודם.
"איך היה?” שאלה אמא.
"בסדר.” ענתה בת–אל במבט מושפל. “אני מתקדמת.”
"יופי.” אמרה אמא. “לכי להתקלח, אני מיד מגיעה ארוחה, בסדר?”
"תחכי, אני יָזור לך.”
"לא היום, שֶרי.” פסקה אמא. “היום רק תנוחי, חיים שלי.”
"בסדר.” נכנעה בת–אל והלכה להתקלח, לשטוף מעצמה את הזוהמה.
כאשר יצאה מהמקלחת, כבר חשה רעננה הרבה יותר, כאילו המים החמים הדליקו מחדש את התקווה שלה.
"את נראית הרבה יותר טוב, כפרה.” אמרה אמא. “האור חזר לך לעיניים.”
"אני גם מרגישה הרבה יותר טוב." אמרה בת–אל וחיבקה את אמה מאחור. “תודה, ממה.”
"על מה, חיים שלי?”
"על זה שאת כזאת…מלכה.”
"איך אני יכולה לא להיות מלכה כשיש לי כזאת נסיכה בבית?”
בת–אל חוזרת לשבת ואמא עורכת את השולחן ומגישה את אוכל. בת–אל מספרת לה על החזרה, מתמקדת במה שראוי לספר ומעלימה את הפרטים הקשים. פיני שהיא מציירת לאמא הוא גבר נדיב ואצילי שמאמין בה ורואה את הפוטנציאל שלה להיות כוכבת וכאשר היא מדברת ככה העיניים שלה זורחות וחיוכה של אמא מתרחב ונדמה שגם היא נדבקת בהתלהבותה של הבת.
"…הוא ממש ממש חביב–לב, כמו שאומרים. ממש ממש.”
"יופי, חיים שלי.”
אחר כך הן רואות את "הכוכב החדש" בטלוויזיה ובת–אל מדמיינת את עצמה על הבמה, שרה וכולם מוחאים לה כפיים והזרקורים ואבא בשמיים מחייך אליה ודמעה גולשת במורד לחיה. אמא מגישה לה טישו ובת–אל מחייכת אליה.
בשבועות הבאים פיני מקיים את חלקו בעסקה. הוא מקפיד לאמן אותה בנאמנות, לעבוד איתה על פיתוח הקול ומלמד אותה על האספקטים המדעיים של התחום הזה. הם עוברים על הסולמות והוא מסביר לה על שבעת הרזונטורים ועל שלושת הרגיסטרים.
"הקול מופק דרך שלושה רגיסטרים עיקריים.” הוא חוזר שוב. “מה הם?”
"הראש, החזה והאגן.” היא מדקלמת.
"נכון. והרזונטורים?”
זה כבר יותר קשה.
"הסינוסים…חלל האף…בית החזה…קנה הנשימה…הגרון…הלוע ו…” בת–אל סופרת באצבעותיה.
"ו..?” זוקר פיני את גבותיו.
"יש לי שש…”
"חסר לך אחד.”
"הסינוסים…חלל האף… בית החזה…קנה הנשימה…הגרון…הלוע…מה חסר?”
"תני לי להזכיר לך.” אומר פיני ונוקש באצבעותיו. נקישה אחת.
במה שכבר הפך להיות כמעט אינסטינקט, בת–אל ממהרת לצנוח על ברכיה ולהתיר את כפתורי מכנסיו של מורה. איברו כבר זקור למחצה כאשר אצבעותיה הענוגות מפשילות את תחתוניו והיא מכניסה אותו אל פיה הרטוב והחם בתנועה מיומנת.
"חלל הפה.” הוא מזכיר לה ומלטף את תלתליה. “הרזונטור השביעי הוא חלל הפה.”
באותו יום מצב רוחו נינוח והוא מניח לה לענג אותו בשפתיה הרכות ובאצבעותיה המלטפות עד שהוא גומר לה בפה, מעטר את שפתיה באיור ורד לבן של שפיך. בימים אחרים הוא נינוח פחות ואז הוא אוחז בראשה ובועל את פניה, דוחק את איברו עמוק אל תוך גרונה, מתענג על קולות הלעלוע הרמים הבוקעים מבית הבליעה שלה, על עיניה הנפערות באימה ועל אשדי הרוק הניגרים על סנטרה ומרטיבים את שדיה.
בת–אל למדה להסתגל לנקישה בודדת, הבעיה שלה היא עם הנקישה הכפולה. ליבה מחסיר פעימה כאשר הוא נוקש פעמיים. או אז היא ניגשת אל שולחן העבודה הארוך וללא מילה מפשילה את מכנסיה ומתכופפת, נאחזת בשולחן לקראת הבאות. לעתים הוא מכין אותה בסדרה ארוכה של ליקוקים ושימונים, מפנק את פי הטבעת שלה רגעים ארוכים לקראת החדירה וכאשר זו מגיעה, היא לא כל כך גרועה. יש ימים בהם הוא מלטף ועדין ואצבעותיו מעסות אותה תוך כדי ומרגשות אותה עד שהיא מתפוצצת. אבל יש ימים אחרים בהם הוא נמהר ואכזר ונהנה להכאיב לה עד שהיא בוכה.
"את רוצה להיות כוכבת? בטוחה?” הוא שואל מבעד למסך הכאב שלה. והתשובה תמיד אחת:
"כן.”
תמיד "כן.”
והשבועות חולפים וחייה מתמלאים ברגיסטרים וסולמות ומנעדים ותרגילי נשימה. הרבה תרגילי נשימה. הימים חולפים לאט. היא לא אוהבת את עבודתה במזכירה מחליפה בבית הספר ולאחר השעות הארוכות שבילתה עם פיני היא כבר למדה לזהות את האופן שבו מביטים בה התלמידים גדושי ההורמונים. כאשר אמרה לאחת המורות שהיא לומדת בערב כדי להיות כוכבת, מישהו מלמל שהיא כבר "הכוכבת של שירותי הבנים" והיו גיחוכים וצחקוקים סביב. את הנגר שעיצב את שולחן המזכירה צריך לתלות: השולחן מעט גבוה מדי ותמיד יש לה את הרושם שבעודה ישובת מאחוריו, שדיה מוצגים לראווה בפני כל תלמיד כאילו היו זוג אבטיחים אצל הירקן.
אך הערבים הם הסיבה שבגללה היא קמה בבוקר מהמיטה. למרות שהיא יודעת שכמעט בכל ערב פיני הולך להשתמש בה כאילו הייתה ספוג השפיך הפרטי שלו, הוא נאמן לדבריו ומאמן אותה ערב ערב על פיתוח הקול שלה, על הדיקציה על ההעמדה והגשת השיר וליבה עולץ כאשר היא מטפסת למשרדו במתנ"ס כל פעם. לפעמים הוא מתחיל במציצה, מרסס את פניה בשפיך ואז הם מתחילים. הוא אוהב שהיא נשארת עם הזרע שלו על הפנים כל הערב ולפעמים הוא כל כך מתחרמן מזה שהוא מזיין אותה פעם שנייה. לפעמים הוא שולח ידיים כל הערב עד שבסוף הוא נוקש פעמיים באצבעותיו ואז מכופף אותה על השולחן וטוחן את ישבנה הצעיר והבשרני. לפעמים הוא מניח לה לנפשה. אבל בדבר אחד הוא עקבי: פיני ממשיך ללמד אותה את כל מה שהוא יודע.
הערב בת–אל שוכבת על מזרון הזיונים המונח על השטיח. הוא אמר לה לשכב על המזרון ושם גהר עליה ונישק אותה, משחק בשדיה הגדולים מעל לחולצתה. בת אל שוכבת בסבלנות בזמן שפיני מוצץ לה את הפטמות מעל החזייה והחולצה, נהנה לראות אותן מזדקרות דרך שתי שכבות בד. הוא משפשף לה את המפשעה מעל הג'ינס ומשחק לה בשדיים כמה דקות ואז מזדקף, כורע בין הברכיים שלה. הוא שולח את ידיו אל חגורתה ומתיר אותה ובת–אל מקשיתה בצייתנות את גבה כדי הניח לו להפשיט ממנה את מכנסיה אך להפתעתה הוא אינו מפשיט ממנה את המכנסיים לחלוטין, רק חושף את ישבנה, מותיר את מכנסיה ותחתוניה מופשלים רק עד הירכיים, חושף את ערוותה וישבנה הדשן.
מפשעת הג'ינס הופכת עכשיו למעין ידית והוא משתמש בה כדי להרים את רגליה של בת–אל גבוה עד שזו מקופלת לשניים, ברכיה מרחפות כעשרים סנטימטרים מעל שדיה. בתנוחה הזו ישבנה העסיסי מתרומם באוויר לקראת פיני וזה מפשיל את מכנסיו ותחתוניו ומשחרר את איברו הגדול, מצליף בו פעם ופעמיים על ערוותה החשופה.
"רוצה כאן?” שואל פיני ומחכך את ראש הזין בין שפתי ערוותה.
"לא!” אומרת בת אל במהירות.
פיני יורק על איברו ומושח את הראש בכמות נדיבה של רוק ואז מקרב אותו אל החור הקטן אשר נחשף בין פלחי עכוזה השופעים.
"מוכנה?”
בת–אל מהנהנת, מה היא כבר יכולה לענות? ככה זה וזהו.
פיני הודף את איברו ובת–אל נאנקת תחתיו וקופאת כאשר הוא פולש, מבקיע את דרכו אל התחת הרך שלה. הוא מתחיל לדפוק אותה, רגליה הלבושות בג'ינס מונפות אל על וישבנה העירום משופד על ידי איברו העבה. מעל ראשה, נעלי הבד שלה מתנופפות בקצב הזיון, רוקדות בכל פעם שהוא נועץ את הזין שלו בתחת העסיסי. היא מקופלת וזה לא נוח לה בבטן והחור הקטן שולח ניצוצות בעיניה כשפיני טוחן אותו בנחת אותו אבל ברור לה שלפיני זה לא אכפת, היא הדוקה והוא נהנה וזה מה שחשוב לו.
הגב של בת–אל כואב והיא מרגישה כמו בובה בתנוחה המוזרה הזאתי. משום מה פיני השאיר אותה לבושה לגמרי: הרגליים לבושות בג'ינס, הנעליים נעולות, חולצה וחזייה עליה ורק הכּוּס והתחת שלה הם החלקים היחידים שחשופים, כאילו הוא משתמש רק במה שהוא צריך ומה שהוא צריך זה רק חור. בכל פעם שהוא דופק אותה הנעליים מתנופפות לה גבוה מעל הראש והשרוכים מתנדנדים מצד לצד, אדישים לבעלת הנעליים הנטחנת עכשיו מתחתם.
אחרי דקות ארוכות בהן הוא משקיע את הזין שלו בתחת שלה עד הביצים, פיני נאנח ומקלל והיא מרגישה אותו גומר, ממלא לה את התחת בשפיך בעודה מקופלת כך תחתיו, מכנסיה כמעט מכסים את פניה.
פיני מסדיר את נשימותיו ותוך שהוא עדיין נעוץ בישבנה, אומר:
"את צריכה שיר.”
"מה?” היא עונה מבעד לג'ינס.
"שיר. שיר משלך. דיברתי עם אבי גוזלן. מחר בערב תבואי אליו, תראי לו איך את שרה ותסבירי לו למה את רוצה שיר שלו. אם הוא ישתכנע, הוא יעניק לך שיר.”
"למה זה חייב להיות האבי גוזלן הזה?” היא שואלת, עדיין מקופלת.
"שתי סיבות.” הוא מסביר, עדיין משפד אותה באיברו, מקפל אותה כאילו הייתה חולצה. “אל"ף, הוא כותב להיטים פצצה. הוא יודע מה הולך ואיך לכתוב להיט. בי"ת, הוא מותג. יהיה לך הרבה יותר קל להגיע לשדרנים ומלחינים אחרים אם יהיה לך שיר של אבי גוזלן ולא משהו שכתבת לבד, אוקיי?”
"הבנתי.” היא עונה מתחתיו.
"יופי.” אומר פיני ומתרומם ממנה, איברו מחליק מישבנה. בתוך כמה שניות היא חשה בזרזיף הזרע שלו ניגר מהחור הפעור שלה, מוסיף עוד שלולית שפיך למזרון. “אז מחר בערב, במקום לבוא הנה, תתקלחי, תתלבשי יפה, ותקפצי לדירה שלו ותסבירי לו למה את רוצה ממנו שיר ולמה כדאי לו לתת לך את השיר הכי טוב שלו.”
"השיר הכי טוב שלו?”
"לכותבים כמוהו יש כמה רמות של שירים.” הוא אומר, מנגב את איברו מעליה במגבון לח. “את השירים הטובים באמת הם נותנים לזמרים פצצות שיביאו להם הרבה תמלוגים או לזמרים מתחילים עם מלא כסף. כדאי לך לנסות להשיג שיר כזה כי שיר טוב שאבי גוזלן חתום עליו יפתח לך הרבה דלתות.”
"ו…הוא פשוט ייתן לי את השיר?” היא שואלת, מתרוממת לאטה אחרי שנדמה לה שזרזוף השפיך מישבנה נגמר.
"את כנראה תצטרכי לשכנע אותו.” מסביר פיני.
"איך?” שואלת בת–אל בתמימות.
"תחשבי על משהו.”
* * *
המונית עוצרת מול בית גדול ופרטי ובת–אל מביטה בו בעיניים קרועות. הוא לא גדול כמו הבתים של העשירים בסרטים אבל הוא יפה ומתוחכם יותר מכל בית שראתה אי פעם.
"בואי, שֶׁרי.” אומרת אמא.
בת–אל ואמא מתקרבות אל השער הגדול. אינטרקום גדול קבוע בחומה ואמא לוחצת על הכפתור. היא נראית שלווה ובטוחה אבל בת–אל שמה לב שאצבעותיה רועדות קצת.
פיני הודיע להם שאבי גוזלן יהיה מוכן לפגוש אותה אבל רק אם תבוא עם אמהּ.
"מה?” התפלאה בת–אל אבל פיני לא הסכים להסביר.
"זה מה שהוא דרש. תביני כשתגיעו לשם.” הוא הוסיף. “ותתלבשו יפה, תעשו רושם טוב.”
"בסדר.” ענתה בת–אל, מבולבלת מעט.
אמא הייתה קצת יותר חשדנית. “מי זה האבי גוזלן הזה, חיים שלי? מה הוא רוצה? למה אני צריכה לבוא?” אבל בת–אל לא ידעה בדיוק להסביר ואמא, שהיא חכמה כמו פקיד בעירייה, קצת קראה עליו באינטרנט וראתה שהוא באמת כתב הרבה שירים, אפילו כאלה שבת–אל מכירה ואוהבת אז היא הסכימה לבוא.
אמא לבושה אלגנט: נעלי עקב ושמלה שחורה שמגיעה עד מתחת לברכיים שלה. היא יותר "מלאה", כמו שאומרים, מבת–אל והשדיים שלה גדולים יותר אבל בעיני בת–אל היא הרבה יותר יפה עם האף הדק המלכותי שלה, השפתיים המלאות והעיניים השחורות עם הריסים הארוכים והמהממים. בת–אל התלבשה גם היא בשמלה, רק ירוקה כהה ומגיעה מעל הברכיים. אמא לא מתה על השמלה הזאת אבל פיני לימד את בת–אל שיש לה עוד יתרונות ושהיא לא צריכה להתבייש בשום מתנה שיש לה, לו באלו שמקדימה ולא באלו שמאחורה.
"כן.” אומר מישהו באינטרקום.
"זאת…בת–אל סימון ואמא שלי. פיני שלח אותנו.”
זמזום נשמע מהשער ואמא הודפת אותו פנימה.
"תיכנסו.” מצווה קול גברי.
החצר גדולה ועשרות זרקורים קטנים מאירים את העצים והשיחים השונים ומאי שם מפכפכים מים. שביל שיש מוביל מהשער אל דלת הכניסה והן פוסעות עליו בצעדים מהוססים, נקישות נעליהן מהדהדות בחלל החצר.
"ואי לי, זה כמו ארמון, ממה.” לוחשת בת–אל, שותה בעיניה את כל הפאר.
הדלת גדולה ואפורה ואמא מצלצלת בפעמון. בת–אל עצבנית משום מה והיא אוחזת בידה של אמא וזו חמימה ויבשה ונוסכת בה מעט בטחון.
"יהיה בסדר.” אומרת אמא.
"ככה זה וזהו.” פולטת בת–אל.
"מה?” שואלת אמא.
הדלת נפתחת ואבי גוזלן עומד בפתח. הוא נמוך יותר ממה שהיה נדמה לבת–אל מהתמונות במחשב ויותר שמן והוא לובש חליפת טרנינג אדומה ונעלי ספורט, אבל לא נראה שהוא מתכוון לרוץ. או רץ אי פעם בשנים האחרונות.
"אהלן.” מחייך גוזלן אל בת–אל ואמה, סוקר את גופן מלמטה למעלה כמי שבוחן שתי פרות אותן קנה בשוק, אך אף שריר לא נע על פניה של אמא. לא רע, הוא חושב לעצמו. לא רע בכלל. גם הילדה וגם האמא ובטח ובטח ששתיהן ביחד.
"בואו, תיכנסו.” הוא מנופף בידו בתנועה מזמינה. “רוצות לשתות משהו, לאכול?”
"לא, תודה.” אומרת האמא בנימוס ומנשקת את המזוזה כשהיא נכנסת. הראש של זאתי זקוף בגאווה והיא כל כך יפה שהלב של גוזלן דופק חזק. מעניין אם הילדה באמת רוצה להיות כוכבת כמו שפיני אמר. לפי התמונות והסרטונים ששלח פיני, היא רוצה מאוד.
הוא מוביל אותן מחדר הכניסה דרך המסדרון הרחב המוביל אל הפטיו הגדול אשר מבעד לחלונותיו הגדולים נשקפת החצר האחורית ולבסוף אל הסלון הגדול, המרוהט בטוב טעם. על אחת הספות הכין ערימת מגבות נקיות וכמה בקבוקונים ושפופרות עומדים על שולחן סמוך. אם הערב ילך כמו שתכנן, הוא נצטרך הרבה נוזל סיכה. יש גם מזוודה קטנה ושחורה שאורבת בצד, אבל זה למתקדמים והן לא נראות לו הסוג המתקדם.
"אז…” אומר גוזלן ומתיישב בכורסה החביבה עליו. “שבו…שבו…ספרי לי למה באתן.”
"פיני אמר שתכתוב לי שיר.” אומרת הילדה, בת–אל.
"אה.” עונה גוזלן בכובד ראש, שוב סוקר את שתיהן במבטים חודרים. לשתיהן יש שדיים גדולים וזה מצוין. הילדה צרה, מהסוג שקוראים באמריקה slim 'n stacked, יעני מותניים צרות, תחת לא ענק ושדיים גדולים. האמא מלאה יותר: המותניים שלה עבות מתחת לשמלה אבל גם השדיים שלה, ענקיים ממש. שתיהן יפות, הקטנה יפה כמו מלאך תמים עם עיניים גדולות ורעמת תלתלים כמעט כמו של הכושיות באמריקה והאמא כמו מלכה עם פנים עדינות, אף דק וריסים ענקיים. אם פיני צדק, אללה יוסתור מה שהוא יעשה להן.
"את האמא?” הוא פונה לאמא כעבור רגעים ארוכים של מחשבה.
"כן.” עונה האמא בפשטות.
"תקומי, נראה אותך.”
מצחה מתקמט לרגע אך היא קמה מהספה ונעמדת.
"תתקרבי.”
האמא צועדת שני צעדים קדימה והוא מבחין שבת–אל מסמיקה מהאופן שבו הוא סוקר את גופה של אמהּ.
"לא רע…לא רע…אמא ובת, זה נחמד.” הוא אומר ומחכך את ידיו זו בזו. “בסדר, שבי.” כשהיא מתרחקת הוא מבחין בתחת שלה מתנדנד מתחת לשמלה, עגול וגדול.
"אז את רוצה שיר?” הוא פונה אל בת–אל.
"כן בבקשה.” היא עונה בנימוס.
"ולמה אני?”
"כי פיני אמר שאתה הכי טוב בארץ ואני מתה על השירים שלך.”
"אני באמת הכי טוב. ואם אני לא אסכים, מה תעשי?”
"מה?” שואלת בת–אל ועיניה נפערות. בלב עולץ הוא מבחין שתגובתה של האמא נסערת לא פחות: נראה שהן אפילו לא חשבו על האפשרות הזאת.
"למה מה?” שואלת האמא. "למה לא תסכים?”
"אם לא…יסתדר, לא יודע. מה תעשו?”
“לא יודעת.” עונה הילדה. "אני…אני ילך למישו אחר.”
"את מי את מכירה?” שואל גוזלן בקול רך כחבל תליה.
"אפֶחָד.” מודה בת–אל.
"אבל פיני מהמתנ"ס אמר לה שאתה תעזור לה.” אומרת האמא ונועצת בו את עיניה היפות.
“מה פיני לימד אותך?” משנה גוזלן את הנושא ובת–אל מתעודדת.
"פיתוח קול.” היא עונה ומנסה לחייך. האמא מהנהנת.
"הוא לימד אותה פיתוח קול.”
"מה בפיתוח קול?”
"הכול.” ממשיכה בת–אל בגאווה. “הוא לימד אותי סולמות, איך לעשות חימום ולמה זה חשוב יעני, ותהודה, וה…רזונטורים, והרגיסטרים…הכל.” האמא מתבוננת בבתה בהערכה ואז נותנת בגוזלן מבט גאה, מנצח כמעט.
"הוא לימד אותך עוד משהו?” שואל גוזלן.
"אממ…” בת–אל מקמטת את אפה. “זהו, נירֶה לי.”
אבי גוזלן מרים את ידו הימנית כאילו הוא עומד לנקוש באצבעותיו והלם פושט על פניה של בת–אל.
"אז…לימד אותך עוד משהו או לא לימד?”
"לימד.” עונה בת–אל בגרון יבש.
"מה הוא לימד?” שואל גוזלן ומניע מעט את אצבעותיו באיום.
"אני לא 'כולה להגיד.” מקרקרת בת–אל.
"את מעדיפה להדגים?” שואל גוזלן בקול נעים.
בת–אל נדה בראשה לשלילה ומשפילה את פניה. האמא נועצת בבתה מבט סקרן ומקמטת את מצחה.
"אני אשאל עוד פעם אחת ואם את לא עונה, שתיכן עפות מפה, בסדר?”
"לא ליד אמא.” אומרת בת–אל. “אפשר…בפרטיות?”
"מה הוא לימד אותך?!” לוחשת האמא אבל בת–אל נדה בראשה לשלילה ומשפילה מבטה.
"אפשר ליד אמא. זה כל הכיף.” מגחך גוזלן וקם מכורסתו.
ליבו של גוזלן הולם בפראות כאשר הוא מתקרב אליהן. למרות שאינו גבוה במיוחד, הוא מרגיש כמיתמר מעל שתי הנשים כמו הר.
"תרדו על הברכיים.” מצווה גוזלן. “עכשיו.”
"לא.” לוחשת אמא אבל בת אל כבר נכנעת. היא כורעת על ברכיה על השטיח, טובעת ברכותו, ראשה עדיין מושפל.
"או שתיכן, או שתעופו.” אומר גוזלן. “גם את, אמא.”
בת–אל לא מעזה להביט באמהּ, כאילו לא מעזה לדרוש ממנה כלום. הוא מבין שהילדה לא גילתה לה כלום על הרפתקאותיה עם פיני. האם האמא ניחשה לבד? כמה היא רוצה להיות כוכבת? פיני נטע בה תקוות ונראה שהיא כבר החלה להאמין שהיא יכולה: כמה חזקה התמונה שלה בראש שהיא עומדת על במה ושרה וכולם מריעים לה ואבא שלה רואה אותה מהשמיים?
האמא נותנת בו מבט שוטם ואז כורעת לצד בתה, זקופה וגאה כמלכה שבויה.
גוזלן מחייך אל שתיהן מלמעלה ומלטף את ראשיהן. האמא נרתעת אבל בת–אל כבר מקבלת את גורלה.
"איזה יופי,” הוא מתנשף קלות. “אמא ובת. עכשיו, מתוקה, בואי תראי לאמא מה עוד למדת. תראי לה איך את הולכת להיות כוכבת.”
ואז הוא נוקש באצבעותיו ומביט בבת–אל.
הנקישה מהדהדת בסלון ונראה כאילו בת–אל רואה את אצבעותיו נעות בהילוך אטי. היא מביטה בפניו של גוזלן לאט, כאילו שחתה בסירופ והוא מהנהן באטיות, מבהיר לה שמה שהיא חושבת שקורה באמת קורה.
דממה. בת אל לא זזה.
גוזלן נותן בה מבט קר ונוקש בשנית.
בלב עולץ הוא צופה בבת–אל שולחת את ידה לעבר מכנסיו. באצבעות רועדות היא אוחזת בגומי של הטרנינג, סמוקה מבושה. לאחר רגע של היסוס היא מפשילה את המכנסיים והתחתונים ורעד חולף בה כאשר הזין הכבד של גוזלן צונח מעלוות הבד כאילו היה נחש עצים ענק.
"תראי אותו לאמא.” מצווה גוזלן.
בת–אל אוחזת בזין בידה ומביטה באמהּ בפרצוף מכורכם: ההשפלה על פניה המלכה נראית כאילו תביא אותה לכדי בכי בכל רגע ועיניה היפות מתנוצצות מדמעות עצורות.
"תמשיכי מה שלימד אותך פיני.” מצווה גוזלן.
הוא צופה בילדה מקרבת את איברו המזדקר אל פיה. פניה הצעירים מתעווים מגועל כאשר הזין מחליק אל בין שפתיה אך היא לא נעצרת ומכניסה אותו אל פיה המענג.
"יופי…” ממלמל גוזלן. “יאללה, למצוץ. תרוויחי את השיר שלך ביושר.”
מלמעלה צופה גוזלן בנערה היפה מניעה את ראשה קדימה ואחורה, מתפנק על האופן בו איברו ממלא את פיה. האמא כמעט מתעלפת לנוכח הזין המחליק אל בין שפתיה של בתה והוא קורץ לה ומגחך, מתענג על הזוועה הנסוכה על פניה היפות של האישה המבוגרת. שפתיה המלאות של בת–אל עוטפות אותו ברכות ופיה רטוב ומיומן וגוזלן מלטף אותה בחיבה, מחזיר את מבטו אל האמא ההמומה וזוקר את אגודלו לאישור. נראה שפיני עשה עבודה טובה, כי בת–אל מניחה יד עדינה על איברו ומתחילה לאונן לו, סוחטת אותו אל תוך פיה החושני.
"כל הכבוד.” הוא מחמיא לה. “יודעת למצוץ יופי, הבת שלך.” הוא אומר לאמא וזו נראית כאילו סטר לה.
קולות לעלוע עדינים בוקעים מלועה של בת–אל בעודה מוצצת את הזין שלו. רוק ניגר משפתיה הרכות, מטפטף על סנטרה ונוחת על חזית שמלתה. בתנועות קצובות ומיומנות הוא מענגת אותו בפה רך, אצבעות זריזות ושפתיים עדינות כקטיפה. כל הכבוד לפיני הזה, מילה שלו זו מילה. זאת לא הזמרת הראשונה שמוצאת את עצמה עם הזין שלו בפה, כמובן, אבל היא הראשונה שהביאה את אמא.
"כל הכבוד, באמת.” אומר גוזלן לאמא ושולף את איברו מפיה של בת–אל, מותיר אחריו חוט דק של רוק הניגר מסנטרה. "עכשיו את." הוא מכוון את הזין לעברה של האמא וזו בוהה בו בזוועה.
"נו?!”
האמא מנידה את ראשה לשלילה.
"נו, לא מצצת אף פעם?”
האמא שוב מסמנת "לא" עם הראש בעודה נועצת מבט מזועזע בזין נוטף הרוק הבוהה בה בחזרה כעשרים סנטימטרים מפניה.
"ברצינות?” הוא משתומם.
"כן.” היא עונה בקול סדוק. “בעלי…עליו השלום…אף פעם לא…”
"לא מעניין." הוא קוטע אותה. "קדימה, תפתחי את הפה.” הוא מוסיף ומקרב את הזין הרטוב אל פניה של האישה המבוגרת.
"לא.” לוחשת האמא אל מול הזין המרחף מולה כמו זמרת אל מיקרופון בשרני.
"יאללה, עופו.” מתעצבן גוזלן. "אני מבזבז את הזמן שלי. את רוצה שיר טוב?” הוא פונה לבת–אל המתנשפת, רוק ניגר על חזית שמלתה. “בשביל מה? את תהרסי אותו. רוצה לפצות אותי על העבודה שלי? על שיר שזמרת אחרת יכולה לשיר יותר טוב? תגידי לאמא שלך שתפתח את הפה שלה, אין לי זמן לזה.”
בת–אל מביטה באמה אך אינה מעזה להגיד את המלים. אמא מתנשפת בכבדות ומביטה בה בחזרה, עיניה זזות מבתה אל הזין המאיים שמול פניה.
"הבת שלך בתולה?” מנסה גוזלן טקטיקה אחרת.
"כן.” עונה אמא בתקיפות אך ליתר בטחון שולחת מביט זריז אל בתה וזו מהנהנת קלות.
"את רוצה שהיא תצא מכאן בתולה?”
הפעם נראה שהוא פגע במטרה וכתפיה של אמא נשמטות לרגע. מעוּדד, גוזלן ממשיך את המתקפה: “את רוצה להיות פרימדונה? סבבה. הבת שלך רוצה להיות כוכבת יותר מכל דבר אחר. אני אזמין לך מונית ואת הבת שלך אני אקח לחדר השינה. דבר אחד אני מבטיח לך: בתולה היא לא תצא מכאן. אני אוציא אותה מכאן עם גוזלן קטן בבטן.”
האמא מתבוננת בו ואז ברצפה ואז בבת שלה. רק על דבר אחד היא לא מסתכלת, על הזין הגדול שמרחף מול העיניים שלה.
"יאללה, בת אל, תשכבי על הספה ותפתחי את הרגליים.” אומר גוזלן.
"אתה לה תכתוב שיר טוב?” שואלת האמא בעליבות לאחר כמה רגעים, עיניה נשואות אליו בתבוסה גלויה.
"תקבלו שיר ליגה.” מפטיר גוזלן. “עכשיו תפתחי את הפה, אמא.”
בלב הולם הוא צופה באשה המבוגרת מפשקת את שפתיה המלאות בכניעה ומניחה לו להחדיר את איברו בינהן, לפלוש אל פיה הרטוב והחם.
"תתחילי למצוץ.” מורה המלחין והאמא מתחילה להניע את ראשה קדימה ואחורה בצייתנות, בתה צופה בה במבוכה.
האמא מוצצת די גרוע, אבל זה לא ממש משנה. הבעת ההשפלה על פניה היפות, המלאות בזין, שווה את התנועות הגולמניות ואת המגע האקראי של שיניים על הזין. היא מניעה את ראשה קדימה ואחורה, שיערה השחור והחלק נע כמו פני אגם שלו בעוד הוא ממלא את פיה בבשר רטוב וקשה.
"יותר עמוק.” הוא מורה לאמא וזו מתאמצת לדחוק עוד סנטימטר של איברו לתוך פיה אך רפלקס הפליטה דוחה אותו מיד והיא פולטת את הזין החוצה.
"לא טוב.” הוא אומר וסוטר לבת–אל, וזו צווחת בהפתעה.
"מה עשיתי?” היא שואלת. “איה, זה כאב…”
"אמא, אם אני אומר לך לרדת עמוק, תרדי עמוק, או שהילדה תחטוף, ברור?”
האמא מהנהנת מתחתיו, לוקחת את הזין בפיה ומנסה שוב. היא מתרכזת ומנסה מעט יותר ממוט הבשר שלו אל תוך פיה. היא לא מגיעה יותר עמוק אבל הפעם היא מצליחה לשהות יותר שניות כאשר הזין שלו ממלא את פיה.
"קומי.” מצווה גוזלן על בת–אל וזו מזדרזת להיעמד, עדיין משפשפת את לחייה המאדימה.
"תפתחי את הכפתורים.” הוא אומר, מחווה לעבר הכפתורים הקדמיים בשמלתה. בת–אל פותחת את הכפתורים הכסופים, מהחזה ועד הבטן, ניצבת מולו כששולי השמלה חושפים את חזייתה הלבנה, שדיה הגדולים ממלאים את הבד העבה, עולים ויורדים בקצב נשימתה. האמא ממשיכה למצוץ בלי להפסיק, ראשה נע קדימה ואחורה בעודה בולעת את גאוותו של גוזלן שוב ושוב.
"איזה בזזים, אללה יוסתור.” ממלמל גוזלן. “רגע, אמא, קומי, אני רוצה לראות גם את שלך.”
גוזלן אוחז בזרועה של אמא ומקים אותה על רגליה. האמא עדיין מתנשפת, סמוקה ומיוזעת מעט והיא מביטה בגוזלן ובבתה החשופה חלופות.
"תפתחי את השמלה, כמו הבת שלך.” הוא מורה לאמא.
היא מתירה את כפתורי שמלתה מלמעלה למטה: חזה עליון, חזה אמצע, עוד חזה אמצע, עוד חזה אמצע, חזה תחתון ובטן. כמו בתה, היא מפשילה את שולי השמלה וחושפת את חזייתה השחורה מבלי להביט בו.
"עכשיו תורידו חזיות.” הוא מצווה.
הבת מצייתת בלי להסס והאמא זזה רק אחרי שהיא רואה שחזייתה של בתה נופלת על הרצפה כמו דגל כניעה לבן. כעבור רגע נחות שתי החזיות האדירות על הרצפה והאמא והבת שתיהן עומדות לפניו, חשופות חזה ושפלות מבט.
גוזלן שוזף את שני זוגות השדיים המפוארים אשר מולו. של הבת גדולים כמו שתי אשכוליות וזקופים כמו נחישותה. של האם עייפים מעט יותר אך גדולים בהרבה, כמו שני מלונים מאורכים. פסי שיזוף דקים מעטרים את שדיה של בת–אל, רומזים על שיזוף בביקיני שמרני אך שדיה של האמא כהים בדיוק כמו שאר עורה, בגון זית עמוק.
"איזה יופי.” ממלמל גוזלן וגוהר לעבר בת–אל. הוא חופן שד גדול ומלקק את העטרה בחמדנות, חש בפטמה השחומה מזדקרת בפיו. אחר כך הוא נפנה לחזהּ של אמהּ, מרים כל שד בשתי ידיים ומגחך לנוכח משקלם. הוא קובר את פניו בין שדיה, מתענג על מגע בשר שדיה הרך על פניו. מהאחת לשנייה הוא עובר כמו פרפר בין פרחים, מוצץ פטמות, מנשק עטרות וקובר את פניו בעמק הרך של גבעות השד.
"טוב, איפה היינו?” הוא שואל כעבור רגעים ארוכים של עונג דדים. “אמא, על הברכיים, תחזרי לעבודה.”
האמא מהנהנת חלושות וכורעת על ברכיה. היא אוחזת באיברו של גוזלן ומכניסה אותו אל פיה וגוזלן גוהר לנשק את בתה. אינסטינקטיבית, בת–אל מפנה ממנו את פניה אך הוא אוחז בפטמתה באיום בין אצבע ואגודל ומנסה שוב. הפעם היא פושקת את שפתיה לקראתו בכניעה ולשונו פולשת אל פיה הצעיר, חומסת את לשונה של הנערה בעוד אמהּ מענגת אותו בפה רך ונכון. שדיה האדירים מתנועעים כזוג גבעות חומות מתחת לראשה, בוהקים במקום בה רוקה צנח עליהם.
"אני הולך לזיין אותך בתחת.” הוא לוחש לבת–אל, בעוד אמהּ מפנקת אותו בפיה הרטוב. “וגם אותה. את כבר לא בתולה שמה אבל היא בטח כן.”
"וָקשה לא.” לוחשת בת–אל באימה סקסית. “תעשה לי מה ש'תה רוצה, אבל אותה תעזוב!”
"זה יהיה כל כך כיף…” לוחש גוזלן בהתרגשות.
"וָקשה לא!”
"יאללה, רדי גם.” אומר גוזלן בקול ומניח יד על כתפה של בת–אל, הודף אותה מטה. בת–אל כורעת ליד אמא וגוזלן שולף את איברו מפיה של האם ומגיש אותו לבת.
בת–אל מבינה את כוונתו ומתחילה למצוץ את הזין הרטוב עדיין מרוּקהּ של אמהּ והשיפור באיכות מורגש מיד. האמא עדיין חסרת ניסיון, אולי גם כשרון, אך זאתי גם מנוסה וגם כשרון יש, בלי עין הרע. הפה שלה כמו כפפה רטובה והדוקה והשפתיים שלה שרות שיר נפלא למיקרופון שלו. אצבעותיה לופתות את בסיס איברו בשילוב המושלם עדינות וכוח והיא חולבת אותו בתנועות מנוסות אל תוך פיה הצעיר, הרטוב. שפתיה החושניות של בת–אל מאמצות את הזין הקשה שלו ושדיה הגדולים מרקדים בקצב המציצה.
"את רואה, ככה מוצצים.” מסביר גוזלן לאמא וזו מהנהנת קלושות. “אם הבת שלך יכולה למצוץ ככה, למה את לא? תנסי שוב.” הוא אומר ושולף את איברו מהפה המחונן של הבת.
האמא לא מתווכחת. היא פושקת את פיה ועוטפת את הזין הרטוב, הפעם מרוּקהּ של הבת, בשפתיים רכות ומלאות. אבל תנועותיה גמלוניות ונוקשות וניכר בה שהיא לא מתאמצת לעשות לו טוב וגוזלן מתעצבן. בשביל מה הן פה? לא בשביל לעשות לו טוב?
"טוב, למצוץ את לא יודעת, נצטרך לבדוק כמה עמוק את יודעת לבלוע.” אומר גוזלן ומוציא את איברו מפיה של האמא, מותיר את סנטרה הדק רטוב מרוק.
"בת–אל, תכניסי שתי אצבעות לפה של אמא שלך.” מצווה גוזלן ושני זוגות עיניים מביטים בו באימה. “זה רק אצבעות, תאמיני לי שיש דברים יותר גרועים שאני יכול להגיד לך להכניס לפה שלה.”
האם והבת מביטות זו בזו ושיחה כלשהי מתנהלת בינהם ואז בת–אל מניחה שתי אצבעות בפתח שפתיה של אמהּ.
"יופי, יותר עמוק.” מצווה גוזלן ובת–אל מחדירה את אצבעותיה לפיה של של אמהּ עד מחציתן.
"החוצה…ושוב פנימה…ככה…כן…” אומר גוזלן, מרותק ומחורמן למראה הבת השוגלת את פיה של אמה באצבעותיה. "ועכשיו יותר עמוק…תחזיקי את זה…נו!” מתרגז גוזלן למראה האם החומקת מאצבעותיה של בת–אל, פולטת אותן החוצה מפיה ומתנשפת עמוקות.
הוא ניגש אל המזוודה, לוקח משם שוט קטן ושחור ואזיקים וחוזר אל צמד הנשים המביטות בו בחלחלה.
"אני מת להצליף לך על השדיים.” הוא אומר לאמא. “תמשיכי לעצבן אותי. וזה…” הוא מגביהה את האזיקים. “כשהידיים שלך יהיו קשורות מאחורי הגב יהיה לי הרבה יותר קל, תאמיני לי. אז עכשיו אנחנו יכולים בטוב ויכולים ברע. מה את בוחרת?”
"בטוב.” אומרת האמא בעליבות.
"אז יאללה.” אומר גוזלן ומחווה בראשו לעבר הבת המביטה בו בעיניים קרועות.
הבת מניחה שוב את אצבעותיה בפתח הפה של אמהּ ואז מחליקה אותן פנימה. כאשר היא מגיעה לנקודת הפליטה גוזלן מבחין באם נאבקת לשמור על קור רוח והיא נלחמת שתי שניות באינסטינקט שלה לפני שהיא פולטת בבהלה את האצבעות מפיה ומתנשמת ומתנשפת עמוקות.
גוזלן מתעצבן. הוא אוחז באמא הצווחת בעורפה והודף אותה בכוח לעבר הספה, קובר את פניה בכריות. הוא לופת את ידה הימנית, מעקם אותה אל מאחורי הגב ואז חוטף את השמאלית ומעקם גם אותה עד ששתי הידיים נחות זו על זו, פרקי היד מוצלבים.
"תני לי 'תאזיקים.” הוא נוהם לעבר הבת בעוד אמא נאבקת וזועקת אל כריות הספה. כמי שכפאה שד, בת–אל לוקחת את האזיקים הזרוקים על השטיח ומגישה אותם לגוזלן. בחיוך ניצחון עקום הוא אוזק את ידיה של האמא מאחורי גבה ומתרומם והאמא מזדקפת, מבטה פרוע ושיערה סתור. היא נאבקת למשך כמה שניות באזיקים עד שהיא מבינה שאין בכוחה להביס אותם. או אז נשמטות כתפיה ונדמה שרוח הקרב נטשה אותה.
"על הברכיים.” מצווה גוזלן, השוט בידו והיא מצייתת ללא מחאה.
באיזשהו מקום במוחו תוהה גוזלן למה אינן קמות והולכות. האם החלום חזק כל כך או שהן כל כך שבויות בסיטואציה שבכלל שכחו שאינו יכול לאלץ אותן לעשות כלום? כל זה לא משנה, כי האמא אזוקה וצייתנית וכל מה שנותר זה לראות כמה רחוק הוא יכול ללכת.
"אמרתי לך שאני מת להצליף לך על השדיים. הזהרתי אותך.”
"לא!” מתחננת האמא, אינסטינקטיבית מנסה להסתיר את שדיה אך כאשר ידיה כפותות מאחורי הגב אין לה איך לעשות זאת והדבר היחיד שהיא מצליחה לעשות זה לטלטל אותם מצד לצד באופן מגרה.
השוט שורק ואמא זועקת כאשר העור השחור נוחת על שדה השמאלי. לפני שהיא מצליחה להתעשת הוא מנחית לה עוד צליפה גם על הימני והיא זועקת שוב. רטט התרגשות חולף בגוו של גוזלן והוא מחייך בסיפוק.
"בואו נמשיך, ואמא, תנסי להתאפק יותר, בסדר?”
בת–אל מניחה אצבעותיה על שפתיה של אמהּ ומחדירה אותן לתוך פיה. סנטימטר אחד ואז שניים ושלושה וכאשר היא מגיעה לנקודת הפליטה, גוזלן צופה בעניין בגופה של האמא קופא בעודה נאבקת באינסטינקט הפליטה, שולחת מבט מתחנן לעברו.
"תישארי שם עד שאני אספור עד שלוש.” הוא מצווה והאמא מצייתת, מביטה בו בעיניים קרועות בעוד אצבעותיה של בת–אל נעוצות עמוק מדי בפיה. “אחת…שתיים…שלוש…”
בת–אל מוציאה את האצבעות והאמא מתנשפת בכבדות למשך כמה שניות.
"לא רע, בואו נחזור לעבודה. עוד פעם.” הוא מורה לאחר כמה רגעים. בת–אל מתחילה לשגול את פיה של אמהּ באצבעותיה, מניחה לה להסתגל לאצבעות הפולשות לפני שתחדור עמוק יותר. כאשר קצות אצבעותיה נוגעות בנקודת הפליטה בעומק הפה של אמהּ היא נעצרת ומביטה בגוזלן, אמא משתנקת בקצות אצבעותיה.
"עד ארבע.” מצווה גוזלן. “אחת…שתיים…”שלוש…ו…”עוד לא…ארבע…”
בת–אל שולפת אצבעות גדושות רוק מפיה של אמהּ וזו מלעלעלת ומשתנקת, רוק ניגר מפיה בכמויות, מציף את שדיה הגדולים והעירומים. גוזלן לא זוכר מתי הוא נהנה ככה. זאת לא פעם ראשונה שהוא מניאק אבל שתי אלה מוציאות ממנו איכויות אחרות לגמרי.
"התקדמנו, עכשיו ננסה לספור עד שמונה.” מצהיר גוזלן ושני זוגות עיניים מביטים בו בבעתה. “קדימה.”
אצבעותיה של בת–אל פולשות שוב לפיה של אמהּ וכאשר היא מגיעה לנקודת הפליטה, הוא מתחיל לספור: “אחת…שתיים…שלוש…ארבע…חמש…שש…”
האמא לא יכולה יותר והיא מטה את ראשה בחדות, משתעלת ומשתנקת ומגירה רוק על דדיה המרקדים.
"אמרנו שמונה.” אומר גוזלן בקור. “אולי לא אכפת לך מהבת שלך,” הוא פונה לאישה המבוגרת. “אז היא תחטוף בגלל השטויות שלך. שבי על הידיים.” מצווה גוזלן על בת–אל.
"לא!” אומרת אמא.
"מאוחר מדי. שבי על הידיים.”
בת–אל מניחה את ידיה מאחורי ישבנה, יושבת עליהן וזוקפת את חזהּ הצעיר והמושלם, אשכוליות שדיה עולות ויורדות בפחד. גוזלן מחייך אל שתי הנשים חיוך עקום ואז מצליף בכוח בשדיה של בת–אל בשוט המרושע, מצליח לפגוע בשניהם בצליפה אחת. שתיהן צורחות, האחת מכאב והשנייה בחוסר אונים אך בת–אל נשארת לשבת על ידיה באופן מעורר הערכה.
הוא מצליף שוב ושתיהן זועקות. הפעם פגע בשד השמאלי וזה מסמיק במהירות, מתווה בבירור את לשונות העור של השוט. ההצלפה הבאה נוחתת על השד הימני ושוב שתיהן זועקות, קולותיהן מוזיקה לאוזניו של התמלילן.
"אז…תשע?” שואל גוזלן את האמא וזו מהנהנת במהירות.
אצבעותיה של בת–אל שוקעות אל פיה של אמהּ בתנועות קצובות והיא כובשת את חלל הפה בהדרגה, עד ששתי האצבעות קבורות עמוק בין השפתיים וגוזלן מתחיל לספור.
"אחת…שתיים…שלוש…ארבע…תיזהרי ממני…ארבע…ארבע…חמש…שש…שבע…ש–מ–ו–נ–ה…עוד קצת…עוד טיפה…תשע.”
בת–אל ממהרת לסלק את אצבעותיה מפיה של אמהּ וזו מתקפלת ומשתעלת, משתנקת ומתנשפת במשך כמה רגעים עד שנשימתה חוזרת אליה.
"יאללה, קומי.” מצווה גוזלן ומקרב את איברו אל פיה של בת–אל. מבלי לומר מילה היא מפשקת את שפתיה לקראתו ועוטפת אותו בפה חם ורטוב. היא מתחילה להניע את ראשה במרץ קדימה ואחורה, דדיה הדוויים מפזזים לכל עבר. לשונה של הצעירה מלטפת את תחתית הזין והיא מניעה את ראשה בתנועות בורג קטנות ומענגות, מלקקת אותו תוך כדי.
"מדהים.” מודה גוזלן. “עכשיו תורך, אמא, בואי נראה מה למדת.”
הוא מקרב את ראש הזין אל פיה של האם הכפותה וזו בוהה בו בבעתה גלויה אך מפשקת את שפתיה ללא מרי. הוא מניח את שתי ידיו על ראשה ומתחיל לשגול את פניה בתנועות קצרות, לא נכנס עמוק עדיין. האמא נאבקת באזיקיה בתסכול אך מלבד נאקות חנוקות–זין, אינה יכולה לעשות דבר בעוד גוזלן מזיין את פיה הרטוב. מדי כמה רגעים הוא מניח לה להשיב את נשימתה ואז חוזר שוב, לדפוק את הפה שלה כאילו היה כּוּס.
כעבור כמה רגעים כאלו שולף גוזלן את איברו ומקרב אותו אל פניה של הבת וזו ממהרת לכשף אותו בלשונה הזריזה ושפתיה הרכות. היא אוחזת בבסיס איברו ומעסה אותו, סוחטת אותו בלחץ מענג אל תוך פיה הרטוב. האמא מביטה בהם מהצד, שדיה האדירים רטובים לגמרי מכמויות הרוק אשר נגרו מפיה בדקות האחרונות וגוזלן תוהה כמה עמוק יוכל להחליק אל תוך גרונה של האישה המבוגרת.
"תורך.” מודיע גוזלן ושולף את איברו מפיה של הבת, מחדיר אותו לזה של אמהּ.
הפעם הוא פחות עדין איתה והוא דופק אותה יותר מהר ויותר עמוק, אוחז בראשה בשתי ידיים ומזיין את בית הבליעה שלה כאילו היה חריץ כּוּס לוהט, בעוד האמא הכפותה מלעלעת ומשתנקת, חסרת אונים לעצור את הזין הפולש עמוק יותר ויותר אל גרונה. גוזלן יוצא לאחר כמה רגעים, מניח לה להשיב את נשימתה בעוד נהרות רוק ניגרים מסנטרה ואז אוחז שוב בפיה ומחדש את המתקפה. הוא גונח בעונג כאשר ראש הזין מבקיע את דרכו לתוך גרונה של האישה המבוגרת ועיניה כמעט יוצאות מחוריהן בעודה נחנקת בפה מלא בשר זין.
בדקות הבאות הוא עובר מפה לפה חליפות. מהפה הרך והמיומן של הבת לגרון הצר והעמוק של אמהּ, זו כנועה ומענגת והשנייה מבועתת ומיוסרת אך שתיהן מפנקות אותו כל אחת בדרכה, יפות וכנועות, חושניות ומושפלות, זוג דדניות עירומות למחצה אשר שדיהן הגדולים מתנודדים בקצב המציצה, רכים ורטובים מרוק וזיעה, גבעות בשר רך ומזמין.
גוזלן מתפלא על משך הזמן שהוא מחזיק מעמד עם שתי אלה, אבל הוא יודע שאי אפשר להמשיך לנצח. הוא מרגיש את הדגדוג הולך ונבנה לו בקצות האצבעות ואז מתפשט ומתפשט בגופו עד שהוא מגיע אל המפשעה ואז יודע שזה בא. הוא מוציא את הזין שלו מהפה של הילדה ומכוון אותו לעבר פניה. היא מתורגלת ולא זזה אבל האמא מסתכלת עליו בסקרנות וגוזלן מפנה את הזין אליה, ככה שאת השפריץ הראשון בפרצוף היא זאת שחוטפת. האמא מקרקרת משהו והפרצוף שלה מתכרכם אבל לפני שהיא מספיקה לזוז אוחז לה גוזלן יפה יפה בציצית ראשה ונותן לה עוד זרנוק למצח. את הנתז הבא הוא דווקא מעניק לקטנה ואת הבאים הוא מחלק לסירוגין, אחת לזאת ואחת לזאת עד שמסכת שפיך מכסה את הפנים של שתיהן וזרע מטפטף מעין אל לחי וסנטר וניקווה לבסוף על השדיים הגדולים.
"לא רע בכלל.” הוא מתנשף. “תנקי אותי.” הוא מורה לבת–אל וזו ממהרת לפעור את פיה ולינוק ממנו את טיפות השפיך האחרונות כמו עגלה רעבה.
"יפה מאוד.” הוא אומר בנשיפה ארוכה. “אני אלך להביא לכם את השיר.”
"אתה יכול לשחרר אותי?” שואלת האמא.
"אני חושש שעדיף להשאיר אותך קשורה,” מסביר גוזלן וניגש אל מגירה בשולחן כתיבה סמוך. “בת–אל, יש עוד דברים שפיני לימד אותך, לא?”
"כן.” עונה בת–אל בשקט.
"מה הוא לימד אותך?” הוא שומע את האמא שואלת בחרדה.
"שה.” עונה גוזלן. “עוד מעט תדעי.”
"אני יכולה לקום?” מבקשת האמא. “הרגליים כואב לי.”
"סבבה.” עונה גוזלן בנדיבות והאם והבת מתרוממות לעמידה, מותחות את רגליהן הדואבות. גוזלן צופה בהן מסתובבות בסלון שלו, שדיהן הגדולים והעירומים מתנודדים כשהן הולכות ופניהן מטונפות בזרעו ומפשעתו עולצת. עוד מעט הוא יהיה מוכן לסיבוב שני. הן משוחחות בינהן בשקט אך הוא לא שומע מה הן אומרות. האמא שולחת בו מבטים שוטמים ונראה לו שהבת מנסה לשכנע אותה במשהו.
"הנה השיר.” הוא אומר ושתיהן נעצרות ומביטות בו.
הוא ניגש אליהן ומגיש לבת–אל את הדף.
"מתי כתבת את זה?” היא שואלת, אוחזת בדף בהתרגשות.
"לפני שנתיים.” הוא מסביר. “זה היה צריך להיות של נתי פרץ,”
"נתי פרץ נתי פרץ?” קוטעת אותו האם, זרזיף זרע תלוי מסנטרה. “'כנף של מלאך', 'את האש בעצמותי', 'עם הנצח לא יכנע'? נתי פרץ הזמר?”
"לא, נתי פרץ נהג אוטובוס מנתניה.” מתעצבן גוזלן. “ברור שנתי פרץ הזמר.”
"כפרה שלי.” ממלמלת האם, מגוחכת מעט עם ידיה הכפותות מאחורי הגב והשדיים המזדקרים מלפנים.
”אבל בסוף הוא הרגיז אותי ולא הסכמתי לתת לו את זה. את יודעת שהוא ישן שני לילות מחוץ לדלת שלי בשביל שאני אסכים? בחורף ישן. ולא הסכמתי. אצלי מילה זה מילה.”
"זה מהמם.” אומרת בת–אל, פניה היפות מכוסות עדיין בשפיך.
"תראי לי.” מבקשת האמא הכפותה ובת–אל מראה לה.
"באמת יפה.” היא מודה.
"רוצות אותו?”
בת–אל מהנהנת במהירות ואמהּ מביטה בה באלכסון, כמי שחשפה את קלפיה מוקדם מדי.
"הוא כבר שלנו.” היא מנסה בכל זאת להתחכם.
"לא. הבטחתי לכם שיר, אף אחד לא אמר שתקבלו את זה. המגירה שלי מלאה שירים, נשמה.”
"אני רוצה את זה.” פולטת בת–אל במהירות.
"אני יודע שאת רוצה את זה.” מחייך אליה גוזלן בחמימות, איברו מתקשה במכנסיו. הוא פורש אליה את זרועותיו לחיבוק והיא מהססת לרגע ואז ניגשת אליו ומחבקת אותו, שדיה הגדולים והעירומים נמעכים מול חזהו. גוזלן מנשק אותה, לשונו טועמת את שיירי זרעו בפיה וידיו מעסות את פלחי עכוזה המוצקים מעל השמלה.
"אני יודע שאת רוצה את זה,” הוא מנשק את אוזנה. “ואת גם תקבלי את זה, עוד קצת והשיר שלך, בסדר?”
בת–אל מהנהנת בעוד ידיו חופנות ומעסות את ישבנה. הוא אוסף את בד השמלה באצבעותיו, חושף את רגליה וירכיה אל מול אמא הצופה במתרחש בחשש גובר. כאשר התחתונים נחשפים, ידיו פולשות שתיהן פנימה כשני ילדים שובבים הקופצים לבריכה אסורה ביום קיץ.
"מממ…אני אוהב את התחת של הבת שלך…” הוא אומר לאמא, מתענג על עיניה הנפערות בבעתה.
"תורידי את התחתונים.” הוא אומר באוזנה של בת–אל וזו שולחת את ידיה לאחור ומפשילה אותם, בעודו ממזמז את ישבנה ללא הפסק. כאשר עכוזה הדשן חשוף הוא שולח את אצבעו האמצעית לעבר פיה של האמא וזו מבינה שעליה למצוץ אותה. הוא מניח לאמא למצוץ את אצבעו בעודו מחכך את מפשעתו המתעוררת בערוותה של הבת, מעל השמלה, ידו השנייה מלטפת את הגבעות העגלגלות של בשר ישבנה הרך.
גוזלן שולף את האצבע הרטובה מפיה של האמא ואז מחדיר אותה אל חור התחת הקטן של הבת, איברו מזדקר לנוכח עיניה הנפערות של האמא היפה. הוא מניע את האצבע פנימה והחוצה, מזיין את הילדה בתחת מול פרצופה הנדהם של האם, ידו השנייה משחקת עכשיו בשד גדול של בת–אל, אצבעותיו ממזמזות את פטמתה.
הוא מרים את יד שמאל כמנצח בתזמורת ונוקש פעם ומיד פעם נוספת ובת–אל מזדקפת ומביטה בו בחוסר אונים. היא כמעט מתחילה להגיד משהו אבל לא, תחת זאת היא פשוט כורעת על ברכיה כשפלג גופה העליון נח על הספה, עכוזה פונה אל גוזלן.
גוזלן מחייך וניגש אל השולחן עם שפופרות נוזלי הסיכה שהכין קודם. הוא בוחר נוזל בריח תות וחוזר אל הצעירה הכורעת, מתפשט בשלווה בדרכו הלוך וחזור עד שהוא עומד מעליה, עירום וזקור. הוא מפשיל את השמלה כלפי מעלה, חושף את ירכיה המלאות ועכוזה העסיסי של בת–אל ואז מטפטף כמה טיפות על איברו ומאונן אותו לקשיות מלאה.
"שבי על הספה.” מורה גוזלן לאמא. הוא רוצה שהיא תראה הכל, תראה מה הוא הולך לעשות גם לה.
"רצית לראות מה פיני עוד לימד את הבת שלך?” הוא מגחך אל האמא המתיישבת בגמלוניות, רוכן אל התחת המלא שמתחתיו. “הנה.”
הוא דוחף את ראש הזין בתנועה מהירה אל תוך התחת הצעיר ואנקה נפלטת מפיה של בת–אל.
"רגע, רגע…” נאנקת הצעירה תחתיו. "לאט…”
"בסדר, לאט.” הוא אומר ומתחיל לבעול אותה בסדרת תנועות גסות ומהירות, סוחט נאקות מהילדה. "איזי איזי…"
יותר משהוא נהנה מהלפיתה של החור ההדוק שלה, מהתחת העגול ומצווחותיה הצייצניות של בת–אל, גוזלן מתענג על האימה המקדירה עכשיו את פניה של אמהּ כמו ענן שחור, פוערת את עיניה כמו שתי צלחות קטנות. הוא אוחז במותניה הצרות של הכוכבת לעתיד ותוקע את איברו עמוק בישבנה, מביט בחיוך עקום על האם הכפותה המביטה במחזה בזוועה. גוזלן מפריח נשיקה לעבר האמא ונועץ שוב את איברו בישבנה של הבת, סוחט ממנה אנקה קולנית.
"עוד מעט תורך, בסדר?” הוא שואל את האמא וזו לא עונה, חיוורת מאימה.
פניה של בת–אל נדחפים אל תוך הספה בעוד איברו שוקע בין כריות ישבנה הרכות, המהלומות המהירות של אגנו משלחות אדוות בפלחי עכוזה. חלל הסלון מתמלא בקולות החלקלקים של הזין המחליק לתוך ישבנה של הצעירה וממנו, אנקותיה החנוקות והתנשפויותיו של גוזלן. כמו קפטן של ספינה בעת סערה, הוא אוחז במותניים הצרים של בת–אל ודופק את דרכו בנמרצוּת אפלה, משחרר את כל שדיו מכלאיהם לעיניה המבועתות של האמא אשר קצרה ידה מלהושיע.
לאחר כמה דקות הוא מאט, מתנשף, ואומר לאמא:
"יאללה, עכשיו תורך. מוכנה?”
"לא!” היא לוחשת וגוזלן מגחך, שולף את איברו המטונף מחורה של בת–אל. עדיין מתנשף, הוא לוקח מגבת מערימת המגבות ומנקה את הזין ביסודיות, מבטו נעוץ כל העת באמא המבוהלת.
"אני יכולה לקום?” שואלת בת–אל.
"לא.” אומר גוזלן בפשטות ולוקח בקבוקון עם חומר סיכה.
עירום וזקור הוא ניגש אל האם וזו מביטה בו בבעתה, ארנבת לכודה מול נחש שמן, אימתה מאיצה את הדופק שלו עד שהדם הולם באוזניו.
"אם רוצה את השיר הזה, את הולכת לעבוד בשבילו.” הוא אומר ואוחז בכתפה של האישה המבוגרת ביד אחת וזרועה ביד השנייה, מקים אותה לעמידה. הוא מנצל את התנוחה בה הוא עומד מאחוריה ומחבק אותה מאחור, משחק בשדיה הכבדים בעודו לוחש באוזנה: “אני הולך לזיין את התחת הגדול שלך, מאמי. וזה יהיה לי מדהים.”
"בבקשה…” ממלמלת האמא כאשר הוא מושיב אותה על ברכיה ואז הודף אותה מטה על הספה, כך שהיא שוכבת לצד בתה, ידיה כפותות עדיין מאוחר גבה.
"ששש…” לוחש גוזלן ומנשק את ישבנה הגדול, המכוסה עדיין בשמלה.
גוזלן מחכך את פניו בתחת הגדול מעל הבד אנה ואנה, נעצר מדי פעם כדי לנשק ולפרקים לנשוך בעדינות. כשידו האחת בין ירכיה הדשנות, הוא אוחז בשמלה בידיו, צובט את הבד בין אצבע ואגודל ואז לוחץ את הבד מטה לתוך חריץ ישבנה עד שתווי המתאר של ירחיה מפציעים, עגולים וגדולים והוא קובר את פניו בינהם.
עכשיו הוא מפשיל את שמלתה של האמא מעלה, חושף את ירכיה השמנמנות ואז את תחתוניה השחורות והאלגנטיות במפתיע. הוא אוחז בהן בזהירות ומפשיל אותן מטה, עד ירכיה, ואנקת הבהלה שלה מסעירה אותו, שולחת רטט עונג בגוו. פלחי עכוזה הם שני כדורים שחומים ושופעים, מוצקים במפתיע, כל שכן ביחס לגודלם. הם מתפרצים אחורה בחדווה, משמרים את צורתם העגולה והעסיסית ויוצרים חריץ אפל בינהם, בקצהו מבצבצות שיערות ערוותה.
האמא משתנקת כאשר הוא תוחב את פניו אל בין כדורי הבשר של עכוזה, לשונו תרה ומוצאת את החור הקטן שלה והוא מלקק אותו ללא היסוס. רגעים ארוכים הוא מנשק ומלקק את התחת הגדול, מגיר עליו כמויות נדיבות של רוק ומגרז בלשונו את השער האחורי שלה עד שזה חלקלק ובוהק, רגוע ונינוח ועיוור לחלוטין לעומד להתרגש עליו.
"מוכנה?” שואל גוזלן ומזדקף, מושח עוד רוק על איברו. “רוצות את השיר?”
"כן.” עונה בת–אל הכורעת, חשופת ישבן, לצד אימה.
"לא…” לוחשת האמא. “בבקשה…תהיה עדין…אף פעם לא עשיתי שמה…”
"אל תדאגי, אני אכנס לאט לאט…” הוא מחייך אליה בחיבה, מחכך את ראש הזין בפי הטבעת החלקלק שלה. “איזי איזי.” הוא אומר ואז נועץ את איברו פנימה באבחה חדה והאמא צווחת בקול.
"רגע!” היא מיללת בעודו הודף ודוחף ומבקיע את איברו לתוכה, משפד את ישבנה הגדול בתנועה ארוכה ומייסרת. “אהה!!!”
"אין רגע, מאמי.” נאנח גוזלן המתפרע על ישבנה הגדול. “מהרגע שראיתי אותך בכניסה ידעתי שאני חם על התחת שלך…כל השאר היה רק טיזינג…”
האמא נאנקת בקול מיוסר בכל פעם שהוא משפד את התחת השחום, פניה היפות מכורכמות ומצחה קמוט וחיוור. גוזלן מניח שתי ידיים חמדניות על כדורי עכוזה ודופק אותה בתחת כאילו היה בעל הבית של העולם. הילדה מניחה יד מנחמת על כתפי אמהּ ואומרת לה משהו בקול נמוך וזו מהנהנת ומשפילה את ראשה ונאחזת בכריות הספה, פרקי אצבעותיה מלבינים. נעלי העקב האלגנטיות עדיין נחות על רגליה, מרקדות בקצב הזיון. גם הצעירה עדיין נעולה וגוזלן מוצא את המראה של ארבע הנעליים נחות זו לצד זו משעשע ומחרמן כאחד.
גוזלן חופן את דדיה האדירים של האמא הנאנקת בעודו מזיין את התחת השופע, ידיו כמו מודדים את משקלם של שדיה. אצבעותיו תרות אחר פטמותיה והוא צובט אותן כשהוא מוצא את כדורי השוקולד הקטנים, סוחט עוד נאקת כאב מהאישה המבוגרת.
"איזה כיף לזיין אותך בתחת, פרה…” הוא לוחש באוזנה, ידיו סוחטות בכוח את שדיה. “אותך ואת הבת שלך…”
גוזלן נעצר ואז מחליק באטיות מתוך התחת הגדול ונעמד. הוא מנגב את איברו במטליות לחות, משמן אותו היטב, ואז מביט בשני הישבנים תחתיו: האחד צעיר ומוצק ושובב והשני גדול ועגול ושחום. דילמה לא פשוטה עומדת בפניו.
"מי רוצָה עכשיו?” הוא שואל ושתיהן מפנות אליו את הראש בבהלה.
גוזלן מחייך לעבר הנשים הכורעות תחתיו ומפנה את איברו לעומתן כאילו היה פגיון, פעם מול זו ופעם מול זו.
"אן, דן דינו…יאללה, אל תישברו לי עכשיו. עוד קצת ואתן מקבלות שיר בנזונה, רק עוד קצת זין בתחת, מה הסיפור?”
שתיהן מביטות בזין הבוהק כמו להב ממורט, זקור ורעב לפעולה ואז מסתכלות זו בזו. לגוזלן נראה שיותר הגון שבת–אל תתנדב, אחרי הכל האמא באה בגללה, אבל הוא לא מתערב, זה עניין שלהן.
"אוקיי, אין מתנדבת.” הוא אומר באכזבה ולוקח את השוט. "תראו מה נעשה. מעכשיו, בת–אל תסתכלי ימינה, אמא תסתכלי שמאלה. לא להחזיר את הראש, ברור?” שואל גוזלן ומנופף בשוט באיום. שתי הנשים כורעות עכשיו על הברכיים מבטן פונה זה מזו, ושני זוגות שדיים גדולים מיטלטלים מהתנועה.
"עכשיו תראו מה נעשה. אני אשאל שאלה: 'מי רוצה לקבל בתחת?' ואז אני אספור עד שלוש. כשאני אגיע לשלוש, כל אחת יכולה להגיד 'אני' או 'היא'. אם שתיכן אומרות 'אני', אז אני אשמח לתת לכן מה שרציתן וכל אחת תקבל חמש דקות בתחת ודי ואתן הולכות הביתה עם השיר. אם אחת אומרת 'אני' והשנייה אומרת 'היא', אז הגעתן להסכמה וזאת שבחרתן מקבלת בתחת עד שאני אגמור והשנייה גמרה להיום. ואם שתיכן אומרות 'היא', שתיכן מקבלות בתחת, פעם זאת ופעם זאת, עד שאני גומר. מי ששותקת, כאילו צעקה 'אני', כן?”
הוא מניח להן להבין בערך מה עומד להתרחש ואז שואל: "מוכנות?”
גוזלן לא רוצה לתת להן יותר מדי זמן לעכל או לחשוב, רוצה לראות איך הן פועלות מהבטן. “מי רוצה לקבל עוד זין בתחת? אחת שתיים שלוש!”
"היא!”
"היא!”
האמת? הוא מופתע. היה בטוח שהילדה תתאפס על עצמה. מה, היא לא מבינה מה אמא שלה עושה בשבילה? אבל כאמור, זה עניין שלהן ואם יש משהו אחד שהוא למד בחיים זה לא להתערב בין שתי בחורות, בטח ובטח כשהן אמא ובת.
"איזה מתוקות…” הוא מחייך אליהן. “כל אחת דואגת לתחת שלה, הא? חחח…” הוא מגחך.
גוזלן סוקר את הנשים הכורעות תחתיו, מתנשמות בהתרגשות וחשש גובר. שתיהן יפות, האמא כמו מלכה שבויה ואצילת פנים והבת חיונית וגדולת עיניים ושתיהן לבושות שמלות ונעולות נעלי עקב אלגנטיות. זו וגם זו חשופות שת, ישבנה העירום של בת–אל צעיר ומוצק ודשן ושל אמהּ נדיב ושופע ורך. השמלות פתוחות ושדיהן הגדולים של שתיהן מתנודדים עם כל ניעה שהן עושות, של בת גדולים ובהירים ושל אמא אדירים ממש, מזמינים אותו לטבוע בבשר הרך.
"לא קל לבחור.” אומר גוזלן לנוכח שני העכוזים המפנקים אשר תחתיו. “לא קל…אבל יש לנו מנצחת.”
עיניה של האמא מתרחבות באימה כשהוא גוהר מאחוריה ומקרב שוב את ראש איברו אל חור ישבנה המעונה. ידה נשלחת לעבר זו של בתה ואצבעותיהן משתלבות כשהוא חודר אל הישבן הגדול, איטי ומתון מכפי שהיה קודם לכן. אנקה מיוסרת נפלטת מפיה כאשר הוא נועץ את איברו בתוכה ללא רחמים וליבו מזנק בגיל כאשר היא אוחזת אינסטינקטיבית בכרית ומגישה אותה אל פיה, נושכת את הכרית בעודו משפד את ישבנה בשמחה וששון, עמוק וחזק ומהיר.
שדיה של האמא מתנדנדים לפי מהלומות אגנו ואדוות מרקדות על ישבנה בכל פעם שאגנו הולם בתחת הגדול, נועץ את הזין עמוק בין פלחי העכוז השחומים. אצבעותיה חיוורות מרוב מאמץ והיא נושכת את הכרית בעוז עד שגוזלן תוהה אם היא יכולה להשאיר בו סימני נשיכה. מזכרת יפה מערב מושלם, הוא מגחך לעצמו ותוקע אותה שוב, סוחט אנקה מיוסרת מפיה המלא בכרית, ידיו נחות באדנות על התחת העגול. בכל פעם שהוא דופק אותה רגליה מתנודדות מעט על הרצפה כרגלי בובת סמרטוטים, חסרות אונים כגבירתן הנבעלת, כורעת על ספה ונטחנת חסרת ישע.
אחרי כמה רגעים הוא נעצר ומחליק ממנה, צופה בחור התחת שלה נסגר לאיטו בעודו נעמד. גוזלן מנגב את הזין ומתנשף, סוקר בגיחוך את התחת המחולל תחתיו ואז נותן מבט זדוני בילדה.
היא יותר צעירה ויותר מנוסה כשהוא רוכב לה על התחת, חזק ונחוש כמו פר הרבעה. הטוסיק שלה עגול ורך אמנם אך הוא מוצק בהרבה מזה של אמהּ ושומר על צורתו האגסית גם כשגוזלן דופק אותה הכי חזק והכי מהר שהוא יכול והשדיים הגדולים שלה מתנופפים לכל עבר והאמא שלה מתחננת שיפסיק כבר והוא רק מצחקק וממשיך לטחון את התחת העסיסי של הילדה שלה עד שהוא בעצמו מתעייף ונעצר בשביל לנשום, מנגב את הזיעה בשרוול הטרנינג.
הוא מחזיק עוד חצי שעה ככה. מזיין פעם את התחת של זאת ואז את התחת של זאת. פעם של האמא ואז את של הבת. שני תחתים שופעים ועגולים והוא מזיין את שניהם לסירוגין, חופן שדיים וממזמז עכוזים עד שהוא לא יכול יותר ומתפרק עמוק בתחת של הילדה. רועד ועייף הוא קורס על השטיח ומצחקק לעצמו, מתנשף ומיוזע ומבסוט כאילו הוא שיכור.
"כדאי שתעופו מכאן.” הוא אומר אחרי כמה דקות, חזהו עדיין עולה ויורד. “גמרתי עכשיו אבל אם תישארו עוד כמה דקות, באמא שלי שאני לוקח ויאגרה וטוחן את שתיכן עד שלא תוכלו ללכת.”
"ומה עם השיר?” שואלת בת–אל באומץ.
"הוא שלך, קחי אותו.” עונה גוזלן. “ואם תרצי עוד שירים, תבואי.”
"בסדר.” ממלמלת בת–אל.
"ותביאי את אמא, כן?”
=======================
פרק מאוד מושקע אהבתי מאוד!!!!!!
כמה נקודות שעניינו אותי:
מה האמא הבינה או חשדה לפני שהגיעה לבית של גוזלן
למה האמא לא הביעה יותר התנגדות ופשוט זרמה עם הבת, אישה מבוגרת גם אם קצת לא משכילה שמגיעה מחברה מאוד שמרנית אבל הולכת שולל כל כך בקלות? מה עם איזה שיחה בינהן, נסיון שכנוע של בת אל, משהו?
יש סיכוי שהסיפור יגמר בניצחון הטוב על הרע, אפשרי אבל לא מגביל: בת אל מזיינת את שנים בתחת עם דילדו אחרי שהיא הופכת לכוכבת גדולה ומפורסמת? (לא כאקט מיני שמביא עונג אלא בתור כמו נקמה)
דור לטעמי חלה התדרדרות רוב סיפורך יש בהן סטייה על גבול הארוטיקה כאן יש אינוס פגיעה גופנית פיזית גם בבת וגם באם לא מתחברת אפילו סובלת עד סלידה חבל
פחות אהבתי…. השתלשלות האירועים בעיקר בכל מה שקשור לאם פתאום נראה לי די תלוש מהמציאות ואף על גבול הפנטזיה מידי .קצת מימד בדיוני הייתי אומר.
אין מספיק רקע על האם כדי לקבל במוח תפנית כזו,וגם כל הכניעה של האם בעיקר וגם הבת נראית פשטנית מידי לנוכח המטרה-כולה שיר…
בדר"כ סוג כזה של "אבדן דרך,פשיטת רגל מוסרית" של נשים/אנשים בא אחרי איום מהותי/קיומי של חיים ולא מירוץ לכוכבות.
פחות אהבתי את הכיוון עצמו אבל זה לא גורע עדיין מהסצנות עצמן גם אם הם מופרכות מידי.
מתחבר למה שאמרו… אני מת על הסיפורים שלך אבל זה מהפחות מוצלחים…
חוץ מזה שיש פה סטיגמה ענקית, לא נכונה וממש לא יפה על תעשיית מוסיקה מסויימת…
חבל עד עכשיו היית מושלם…
בהתייחס לקודמיי, נראה שחסרים כאן רבדי העומק של הדמויות הנשיות של החלק הסמוי ביחסים ביניהן ושל מה שדוחף אותן וגורם לקילוף המחיצות טיפין טיפין. לשם השוואה בסצנת "הקזינו של אלדד", הצלחת ביד אומן, להוליך אותנו בדרך שעושה האמא, גרמת לנו להזדהות עם הדילמה בה התחבטה ולהזיל ריר מכל דרדור שלה בדרך לתהום ותו"כ מגניבה הנאת בשרים נטו… לא פלא שאפילו את אלדד היא מקסימה… בקיצור זה נחמד לבקע את פי הטבעת אבל זה מסעיר ומטריף אם הצלחת לבקע, באותה הנשימה גם את נבכי נשמתה של הגיבורה…
תודה על הפרגון, אחי, אבל כולה זיין אותה בתחת, לא? 🙂
פרק מצוין, בשרני ומתובל.
באשר להתפתחות ההדרגתית בעלילה ולעומקן הרגשי של הדמויות, לפעמים זה חשוב ולפעמים לא. כאן- לא.
יש כאן בת ואם שופעות חזה ומפוחדות קלות שמקבלות זין בתחת בניגוד לרצון, לי זה מספיק.
אני מסכים גם עם רוי
אבל גם עם דן חסכן
וגם עם ק.נ. 🙁
מצפה לפרק גאנגבאנג אחרי ההפסקה..
כולם מסכימים עם כולם ורק אני מסכים עם עצמי.
קודם כל – תודה דור על הסיפורים. אתה בהחלט מפריח את השממה.
לעניין הסיפור עצמו – נראה שהסיפור הוא על 2 נשים רפות שכל על גבול הפיגור, בעלות מימדי גוף מבורכים, שנאלצו לעבור מעשי אינוס שונים ומשונים.
קשה לי להתחבר לסיפור. יש כאלה שממש נהנים לקרוא סיפורים כאלה – סבבה. בכיף.
אבל לקרוא סיפור ניצול מצוקה המציג בהילוך איטי רציחת נפשות ורציחת משפחה – וואלה לא תודה.
שוב – מי שנהנה מהז'אנר – בכיף. אני לא מוצא שרידי תשוקה בסיפור. דווקא הייתי שמח לקרוא איך הערסים האלה חוטפים בעיטה בביצים וברית מילה מאולתרת בסגנון דאעש.
תהנה בחופש.
ואוו.. מדהים!
תמשיך עוד!
סיפור מהטובים שלך עד עכשיו.
אני מת להמשך!!
הסיפור אולי יוצא מתחום הנוחות שרוב האנשים נהנים לקרוא, אבל זו רק הסיבה שהוא פתוח עד לאינסוף.. אני מקווה שלקחת את הסיפור הזה הכי רחוק שאפשר, צריך סיפור אחד שהלך רחוק מדי ברזומה.
מעבר לזה, הכתיבה מצויינת והסיפור מאוד מחרמן, וגם הרעיון! אמא ובת כוסיות מקבלות מין קשוח ביחד. מדהים.
מחכה להמשך כבר חודשים!!! אני מקווה שלא שכחת!
בן אלף זונות