בחוץ הגשם ניטח בזעם על בנין המועצה וגילי נוקש שוב על הדלת, חושב שאולי לא נשמעה הנקישה הראשונה בגלל הגשם והרוח בחוץ. על הדלת יש שלט קטן ועליו כתוב:
מחלקת הנדסה.
שעות קבלת קהל: ימים א,ב,ד,ה
0830 – 1230
1600 – 1800
גילי מביט בטלפון הסלולרי שלו בתסכול: השעה היא 1743 אבל אף אחד לא פותח את הדלת. הוא נוקש שוב, בפחות עדינות הפעם.
צעדים נשמעים מאחוריו וגילי מסתובב לעבר הקול, מביט בהפתעה באישה העומדת בכניסה למסדרון.
"גילי?”
"הי!” הוא מחייך אליה חיוך ענק.
"מה העניינים?” שואלת יהודית. “מה אתה עושה כאן?”
"באתי להוציא היתר בניה. ההורים שלי רוצים למכור את הבית וצריך את זה בשביל הטאבו או משהו. התקשרתי ל…”
"שרית?”
"כן. והיא אמרה לי שפתוח עד שש אבל עכשיו היא לא..אף אחד לא פותח לי את הדלת.”
"היא באמת הרגישה לא טוב קודם.”
"את עובדת כאן?”
"כן, בגזברות.”
"ו…יש מצב שאת יכולה לפתוח לי או משהו?”
"לא.” מתכרכמות פניה. “אני מצטערת. ממש אסור לי.”
גילי נושף בתסכול, חש באוויר יוצא ממפרשיו, משמיט את כתפיו.
"באת מרחוק?”
"אני לומד בבאר שבע.”
"אוי ואבוי.”
"לגמרי. טוב, אני חייב לזוז. האוטובוס הבא יוצא מכאן בשש ואם אני מפספס אותו אני מפספס את הרכבת לבאר שבע.”
"ומה…תחזור שוב?”
"אין לי ברירה. ההורים באירופה ואני הייתי אמור להוציא את ההיתר הזה כבר בשבוע שעבר. אני אחזור מחר.”
"לא.” אומרת יהודית.
"מה?”
"תבוא לישון אצלי. עידן אמור להגיע עוד מעט, אני בטוח שהוא יהיה ממש מבסוט לראות אותך. זאת תהיה הפתעה מדהימה.”
"ו…יש לך חדר אקסטרה?”
"כן. שירי עזבה את הבית. הבית די ריק מאז שגדעון נפטר.”
"אני ממש מצטער שלא יכולתי לבוא להלוויה. אני לא הייתי בארץ כשזה קרה. אמא אמרה לי אבל הייתי בדרום אמריקה.”
"זה בסדר.” מחייכת אליו יהודית חיוך קטן ולא שמח. “באמת לא הייתי רוצה שתחזור מדרום אמריקה בשביל משהו כזה. טוב, אז אתה מגיע אלינו לארוחת ערב? עידן כל כך ישמח.”
"את בטוחה שזה לא בלגן?”
"אויש, מתי נהיית כזה פולני?” צוחקת יהודית ומכה אותו בצחוק בכתפו. “בוא, אני חונה לא רחוק.”
הבעיה היא ש"לא רחוק" כשהשמיים ריקים שונה לגמרי מ"לא רחוק" כשגשם ורוח משתוללים בחוץ. יהודית וגילי עומדים בכניסה לבנין המועצה ומביטים במכונית הקטנה החונה כחמישים מטרים מהכניסה.
"נרוץ?” שואלת יהודית.
"לא, מה פתאום.” מתנגד גילי באבירות. “תני לי את המפתחות ואני אביא את האוטו.”
"עזוב, עדיף לרוץ.” אומרת יהודית ולפני שגילי מצליח להתנגד בשנית היא פורצת בריצה לעבר המכונית.
גילי ממהר בעקבותיה של יהודית. הוא מדביק אותה כעבור כמה מטרים אך אין טעם בלהשיג אותה, ממילא מפתחות המכונית אצלה, לכן הוא רץ לצידה.
"בעצם זה היה רעיון די טיפשי!” צועקת יהודית בחצי הדרך.
"עכשיו את אומרת לי?” צועק גילי בחזרה.
יהודית פורצת בצחוק ואת המטרים האחרונים למכונית הם עושים כשהם רטובים ומצחקקים. לאחר פשפוש קצר בארנק מוצאת יהודית את המפתחות ושניהם נדחקים במהירות למכונית.
"זה היה כיף.” אומרת יהודית ומתניעה את המכונית.
"הממ…זאת הגדרה די מעניינת לכיף.”
"אוי, מה נהיית כזה כבד?” היא נוזפת בו. “אני מזכירה לך שאני הזקנה מבין שנינו.”
"זקנה עלק. למה בת כמה את?”
"תתבייש לך, איזו מין שאלה זו? ליידי בחיים לא מגלה.”
"אני מצטער…”
"סתם, נו. אני צוחקת איתך. אני ארמוז לך שהייתי בת עשרים ושתיים כשעידן נולד.”
"וואו, את ממש צעירה. אבל גדעון היה…”
"גדעון היה מבוגר ממני בעשרים שנה. הוא היה המרצה שלי באוניברסיטה.”
"אה.” אומר גילי. הוא נזכר בימים הארוכים שבילה אצלם בבית. עידן, אחותו הצעירה שירי, יהודית וגדעון. גדעון תמיד היה מבוגר מהאבות האחרים אבל איכשהו הוא היה אבא בסדר כזה. לא מתאמץ להיות קוּל, לא קשוח, לא אדיש. תמיד היה נחמד לחבריו של עידן, שואל, מתעניין. איש טוב. ועכשיו הוא מת.
החימום של האוטו כבר פועל במלוא העוצמה וגילי מרגיש פחות כמו חתול שחזר הביתה מהגשם.
"הייתם חברים ממש טובים פעם, הא?” אומרת יהודית.
"כן.” אומר גילי.
"מה קרה?”
"החיים קרו, נראה לי.” עונה גילי במצב רוח פילוסופי. “דווקא זה התחיל אחלה. הרי הגענו ביחד לגבעתי וכבר חשבנו שהכל יהיה כמו פעם, עידנגילי. אבל אז הציבו אותנו בגדודים נפרדים ואחרי זה הוא יצא לקצינים.”
"הוא אמר שקצת כעסת עליו על זה.”
"הממ…יש מצב.” מודה גילי.
"באמת? למה?”
"לא יודע. אולי…כאילו הוא מתנשא מעלי? או שאולי אם הוא יוצא לקצינים אז הוא ישאר עוד שנה ולא נוכל לטייל בדרום אמריקה כמו שתיכננו. אולי הכל ביחד. לא יודע. אבל זה מה שהיה. ואז אני בכלל עברתי למודיעין והוא נשאר בגדוד אז בכלל לא ראינו אחד את השני וכשההורים שלי עזבו לתל אביב אז כבר לא יצא לי לחזור לכאן וזהו, אני מניח. התנתק הקשר.”
"חבל.” אומרת יהודית.
"כן. מה שלומו? מה הוא עושה בימים אלו?”
"הנה, הגענו. הוא יספר לך על זה בעצמו.”
הגשם שוטף בחוץ ועשרים המטרים וגרם המדרגות שאחריהם מספיקים כדי להרטיב את שניהם שוב כמעט לרמה בה נרטבו קודם. יהודית פותחת את הדלת ושניהם ממהרים פנימה.
הבית קריר עכשיו ויהודית עומדת וחוככת בדעתה מה לעשות.
"אוקיי..” היא ממלמלת לעצמה. “להדליק את האח…מקלחות…יין…קודם כל יין.” היא מחליטה. גילי, בינתיים, לא יכול שלא להבחין באופן שבו פטמותיה הזקורות דוקרות את חולצתה הצהובה. בד החולצה הדק נצמד לשדיה הקטנים של יהודית וגילי מתרגש פתאום כאשר הוא מבין שהיא אינה לובשת חזייה.
“לא, אתה יודע מה?” היא מתחילה לומר וגילי מסמיק כאשר היא מבחינה בו בוהה בשדיה ומשתתקת.
"אה..טוב…” היא אומרת. “אני מציעה שקודם כל נלך להתקלח. אני בחדר השינה שלי ואתה במקלחת של הילדים, בסדר?”
"אוקיי.”
"אתה יודע איפה זה, כן?”
"כן, ברור.”
"אני אניח לך מחוץ לדלת מגבת ובגדים יבשים של עידן.”
"תודה.”
המים החמים מפשירים את גילי וכעבור כמה דקות הוא גומר להתקלח. מחוץ לדלת חדר האמבטיה מחכים לו מגבת ובגדיו של עידן והוא מתנגב ומתלבש.
יהודית דיברה קודם על להדליק את האח והוא מחליט שזה משהו שהוא יכול לעשות בעצמו. בעבר עידן והוא הדליקו את האח פעמים רבות והוא יודע איפה נמצאים העצים, ואיפה הדלק המוצק. הוא בונה קונוס מהעצים הבינוניים, ממלא אותו בזרדים ודלק נוזלי ואז מדליק. כאשר האש מתחילה לתפוס הוא מוסיף גזעים עבים יותר שיהפכו לגחלים בשעות הקרובות.
"זה כמו לרכוב על אופניים, הא?” שואלת יהודית.
גילי מגחך.
"כן. נו ככה זה בנים, תמיד אוהבים לשחק באש.”
יהודית צוחקת וגילי מתקשה לפתע הוא כאשר נזכר בשדיה הזקורים מתחת לחולצה הרטובה.
"היה לי טלפון או אסאמאס?”
גילי מסתובב אליה.
"לא שמעתי.”
היא לובשת עכשיו סוודר צמרירי ולבן ומכנסי ג'ינס שיושבים עליה הדוק וטוב. שיערה שחור וגלי סביב פניה הבהירות ועיניה השחורות זוהרות במרכזן.
היא נגשת לתיקה ומוציאה ממנו את הטלפון.
"אין דיבורית. פקקים בואדי ערה. מאחר.” היא מקריאה בקול רם. “זה היה לפני עשרים דקות. טוב, אני אלך לחמם את הפסטה. אתה רעב?”
"מאוד.” מודה גילי, חש ברוק ממלא את פיו.
"יופי. אני אכין את כל מה שצריך בשביל שכשהבן יקיר לי יבוא, נוכל ישר לאכול. אבל קודם הבטחתי לך יין. רוצה?”
"בבקשה.”
גילי יושב על הספה מול האח ובוהה בלהבות ויהודית מתקרבת, אוחזת בידיה שתי כוסות יין אדום.
"לחיים.” היא אומרת ושניהם נוקשים בכוסותיהם. “לחיי חברים ישנים.”
"לחיים.”
היא לוגמת מהיין ולמשך כמה רגעים שניהם שותקים ומתבוננים באש ואז היא קמה ממקומה וחוזרת אל המטבח. מחשבותיו של גילי רצות ללא כיוון ברור בעוד היין נמסך בדמו. מקומות שהיה בהם. אנשים שהיו איתו. עידן, החבר שהיה פעם הכי טוב ופתאום הפך לסתם איש מהעבר. גדעון, אבא של עידן שמת. דברים נגמרים. גם הדברים שנראה לך שתמיד יהיו, נגמרים.
"טוב, עכשיו נשאר רק לחכות.” אומרת יהודית ומתיישבת על הספה לידו. היא הביאה איתה מהמטבח את בקבוק היין והיא מוזגת לעצמה כוס נוספת.
"עוד אחת?”
"בבקשה.” אומר גילי. “טעים היין הזה.”
"מאוד. עושים אותו כאן, לא רחוק.”
"ממש טעים.”
"אז מה הוא עושה בימים אלו?”
"לומד. התחיל עבודה סוציאלית.”
"ואללה.”
"ואתה?”
"גומר מדעי המחשב אבל לא בא לי על זה.”
"אז מה תעשה?”
"לא יודע.” מודה גילי. “בא לי לעבוד עם ילדים. אולי הוראה.”
"באמת?”
"כן.”
"ומה עם כסף?”
"כסף, כן. אולי אני אצטרך להישאר בהייטק אחרי הכל.”
יהודית צוחקת.
"ומה עם חברה?”
"עזבי, נושא כאוב.”
"באמת? אתה?!”
"כן, אני.”
"כזה יפיוף ובלי חברה?”
"אל"ף, אני לא כזה יפיוף. ובי"ת…לא יודע מה בי"ת. אני טיפה יותר ביישן ממה שאני משדר. אני חושב.”
"אתה חמוד. תמיד היית חמוד.” אומרת יהודית ומשהו בטון שלה גורם לגילי להביט בה. עיניה השחורות נעוצות כמו שתי מדורות אפלות ומשהו בחלציו של גילי מתעורר שוב. הוא משפיל את עיניו ומלקק את שפתיו במבוכה.
"גם את.” הוא שומע את המלים נפלטות מפיו.
"מה, חמודה?” היא מחייכת.
"לא..סתם…לא משנה.”
"מה לא משנה, זה נשמע מעניין.”
"עזבי.”
"גילי רום, סיקרנת אותי ואני דורשת לדעת למה התכוונת.” היא אומרת בטון תיאטרלי.
"כשהייתי…בגיל ההתבגרות אז…כאילו…לפעמים…אז כאילו חשבתי שאת סקסית.”
"מה, ועכשיו אני לא?”
"לא! זאת אומרת כן! אבל…זה לא אותו דבר.” הוא אומר ומיד מקלל את עצמו.
"מה זאת אומרת 'לא אותו דבר'?” היא אומרת.
ואז כובים האורות.
"הפסקת חשמל.” הוא אומר.
"מעניין אם זה רק אצלינו או בכל השכונה.”
האש מהאח מפיצה אור עמום ויהודית קמה ופוסעת בזהירות אל החלון.
"הממ…הכל חשוך. בטח איזה ענף קרע חוט חשמל, נראה לי שיש סיפור כזה כל חורף.”
"מזל שהדלקנו את האש.”
"כן. טוב, אני לא יודעת מה איתך, אני רעבה. אני מציעה שנתחיל לאכול וכשהוד מעלתו החבר שלך ובני היקר יואיל להגיע, נחמם לו מנה.”
"את לא רוצה לברר איפה הוא?”
"אוקיי, אני אסמס לו.”
"צריכה עזרה?”
"בוא, תערוך את השולחן.”
כאשר גילי מגיע אל המטבח, יהודית כבר הדליקה שני נרות. את האחד היא משאירה בקרבתה ואת השני היא נותנת לגילי כדי שיקח אל שולחן האוכל. אחר כך הוא עורך שלוש מפיות, שלוש ערכות סכו"ם ושלוש כוסות יין. בעודו מתהלך לידה במטבח, ריחה השמפו של יהודית ממלא את נחיריו ואיברו שוב מזדקר. הוא מרגיע את עצמו: עידן בדרך.
הטלפון של יהודית רוטט.
"פקק. תתחילו בלעדי.” היא קוראת מהמסך בקול. “טוב, אז נתחיל.”
"יאללה.”
יהודית מגישה את הצלחות שלה ושל גילי ואז מביאה את הנר השני ומתיישבת מול גילי.
"נו, ערב רומנטי מול האח המבוערת לאור נרות עם חתיך צעיר.” היא אומרת "אכן הפתעה משובבת לב.”
"לחיי ההפתעות.” אומר גילי והם נוקשים בכוסותיהם.
שניהם רעבים עכשיו לכן בדקות הראשונות לארוחה הם ממעטים לדבר ומתמקדים באטריות. אחרי כמה רגעים גילי חש ברעב שוכך והשתיקה מעיקה עליו מעט והוא שואל:
"אז מה את עושה במועצה?”
"מנהלת חשבונות. כמו תמיד.”
"נחמד שם?”
"סך הכל כן. אנשים נחמדים. אפילו הגזבר, למרות שהוא קצת מתקרצץ לפעמים.”
"מה זאת אומרת מתקרצץ?”
"תמיד הייתה לו איזו תמונה בראש שבגלל שגדעון מבוגר ממני אז אני לא…מסופקת. אז הוא כל פעם ניסה לגשש. מאז שגדעון נפטר הוא שדרג את ההתקרצצויות שלו, במיוחד שהוא יודע שאין לי מישהו. אבל סך הכל הוא איש חביב ולא מזיק. טמבל חרמן, אבל לא מזיק.”
"מה, אין לך אך אחד?”
"לא.” היא אומרת בחיוך קטן חסר שמחה. “אני…לא בדיוק סחורה אטרקטיבית.”
"מה?! למה?”
"למה? גברים בגילי מעדיפים בחורות בגילך. על מבוגרים יותר לא בא לי, למרות שכולם חושבים שבגלל גדעון אז אני אוהבת זקנים.”
"את לא.”
"לא. אני אהבתי את גדעון. היו לו את היתרונות שלו ואת החסרונות שלו אבל אהבתי אותו.”
"מה היו היתרונות והחסרונות שלו?”
"גדעון? הוא היה גבר מתוק ונדיב וחבר טוב ואינטלקטואל.”
"נשמע כמו אוסף של יתרונות.” אומר גילי.
הוא מיישר בהיסח הדעת את רגלו ואצבעותיו פוגשות ברגליה מתחת לשולחן. הדחף הראשוני שלו הוא לסגת אך למרות זאת הוא נשאר לגעת בה. יהודית לא מרחיקה אותו.
"תראה…” היא נאנחת ומטלטלת את ראשה מעט. “גבר שמתקרב לשבעים יש לו גם את החסרונות שלו, אתה מבין?”
"אני…חושב שכן.”
הוא מניע את בוהן רגלו הימנית בתנועת ליטוף עדינה, מלטף את גב כף רגלה של יהודית. זו מחייכת אליו חיוך בלתי נראה כמעט ועונה לו:
"אז לקחתי את כל החבילה והייתי מרוצה מכל החבילה. היו לנו חיבה עמוקה, ידידות, הערכה, בטחון כלכלי. אז…במיטה הוא לא היה משהו. לא אסון, חלילה. החיים הם לא שחור ולבן. ” היא ממהרת להבהיר. “זה פשוט היה פשוט…בסדר כזה. אבל שוב, בסך הכל, החבילה הייתה טובה לי. באמת שאין לי תלונות. אני רק מספרת את זה כדי להבהיר שאני לא קטגורית נמשכת לגברים מבוגרים ממני.”
"הבנתי.” אומר גילי. “אז גברים בגילך מתעניינים בבחורות בגילי וגברים מבוגרים יותר לא ממש מעניינים אותך. מה עם…גברים בגילי?”
הוא מפשק את אצבעות רגליו ואז לוכד את אצבעות רגליה מתחת לשולחן. לאחר רגע של היסוס גם היא מפשקת את אצבעותיה לקראתו והם משתלבים זה בזו. נדמה לו שהתנשפות זעירה נפלטת מבין שפתיה.
"לא יודעת.” היא אומרת ומישירה אליו מבט, עיניה נוקבות אותו בשחור. “לא ניסיתי.”
גילי מכווץ מעט את אצבעות רגלו, מהדק אותן סביב שלה. היא משפילה את ראשה ונושכת לרגע את שפתיה.
"עידן עוד מעט יבוא.” היא אומרת, מכוונת את דבריה לגילי ואל עצמה כאחד. היא מרחיקה את כף רגלה משלו ומזדקפת. גם גילי מזדקף.
"כן.” הוא מהנהן. “עוד מעט.”
"אני לא יודעת מה איתך, אני מלאה.”
"גם אני.”
"יש מוס נהדר.”
"אני מלא, לא יכול לאכול כלום עכשיו.”
"כן, אני מציעה שנשב לנוח קצת על הספה ואת הקינוח נאכל כשעידן יבוא.”
"רעיון מצוין.”
הם קמים לפנות את הכלים המלוכלכים לכיור ולפתע היא עומדת לפניו בגבה אליו מול הכיור, סנטימטרים ספורים ממנו. גופה ריחני ורך למראה והוא ממש יכול לחוש בעורה החמים בידיו, בגופה כמעט נמס בזרועותיו.
יהודית מסתובבת ומוצאת אותו עומד מאחוריה ועיניה נפערות. הם מביטים זה בזו, סנטימטרים ספורים מפרידים בינהם. סנטימטרים ספורים במטבח ואוקיינוס שלם של חובה, מוסכמות ונאמנות. שפתיה נראות רכות כל כך, מזמינות כל כך והוא כמעט יכול לחוש ברכותן על שפתיו.
"עידן עוד מעט יגיע.” היא אומרת, קולה מעובה.
"כן.” הוא מחייך חיוך קטן וזז, מפנה לה את הדרך.
הם גומרים לפנות את השולחן, לוקחים את כוסות היין ומתיישבים על הספה מול האח, רחוק ככל האפשר זה מזו.
"אז מה שלום ההורים?” היא מנסה.
"בסדר. בהונגריה. מטיילים.”
"איזה יופי.” היא אומרת. “מה אמא עושה?”
"הנחיית קבוצות. נמאס לה מהוראה.”
"כן, זה מקצוע ממש…”
הטלפון שלה מזמזם על מסעד הספה והיא מביטה בו, קוראת את ההודעה שוב ושוב.
"מה…קורה?” שואל גילי.
"אוטובוס התהפך וחוסם את שני המסלולים. עושה פרסה. אבוא פעם אחרת.” היא מקריאה. “הוא לא מגיע.”
"הוא לא מגיע.” אומר גילי ועיניהם נפגשות.
במעומם גילי חש בכוס היין נשמטת מידו והוא שומע אותה נופלת על השטיח העבה, אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שהוא מתקרב במהירות ליהודית ובתוך פחות משניה גוהר מעליה. כוס היין השניה נופלת ונשברת בקול צלצול וגם הטלפון שלה מקרקש במחאה כאשר הוא נחבט ברצפה, אבל גם אלו לא חשובים. מה שחשוב זה פיה הרך הנמס אל פיו. מה שחשוב הם שפתיה הרכות של אמא של עידן המתפשקות בהזמנה. מה שחשוב זה לשונה המקבלת באהבה את לשונו הפולשת אל פיה.
ידו מחליקה אל מתחת לסוודר האנגורה הלבן שלה ומוצאת שם את חזה החשוף. אצבעות ידו נחות על שד קטן ועירום והיא מצטמררת בזרועותיו. הוא מוצא את פטמתה וממולל אותה בעדינות והיא נאנחת אל תוך פיו ומלטפת את שיערו. רגעים ארוכים הם מתנשקים כך. נאנקים ומתנשפים, צוללים בתשוקה מבלי לעלות לאוויר.
יהודית שוברת את הנשיקה והודפת אותו לאחור בספה למצב ישיבה. שיערה סטור ועיניה פרועות. היא מפשילה את חולצתו עד הצוואר ומתנפלת על פטמתו השמאלית, מוצצת ומלקקת אותה.
"אני אוהב את זה.” ממלמל גילי.
מבלי להפסיק למצוץ את פטמתו, ידה של יהודית מחליקה מטה וליבו של גילי כמעט ונעצר כאשר היא פוגשת את זקפתו מעל מכנסי הטרנינג. היא מתחילה ללטף את הזין הזקור מעל הבד, שפתיה לא עוזבות את הפטמה השמאלית שלו.
"זה טוב.” הוא ממלמל. “זה טוב.”
יהודית מפסיקה למצוץ ומתחילה לנשק את דרכה למטה, מנשקת את חזהו ואת בטנו, מחליקה את לחייה על שרירי בטנו.
"אני אוהבת את החזה שלך. חלק עם קצת שיערות. כל כך סקסי.” היא לוחשת ונושקת לבטנו, מלטפת את חזהו. לאחר מכן ממשיכה בדרכה דרומה, מלקקת ומנשקת.
אצבעותיה של יהודית מפשילות את מכנסיו ותחתוניו במשיכה אטית אחת ואיברו הזקור מגיח מתחת לבד, רעב וזקור.
"איזה יופי.” היא אומרת. “אף פעם לא ראיתי כזה גדול.”
"תמצצי אותו.” מקרקר גילי בתחינה. “אני חייב שתמצצי לי אותו.”
יהודית לא עונה אך ברגע הבא עוטפות שפתיה הרכות את ראש הזין שלו, פיה חם ורטוב על איברו. ראשה מתחיל לעלות ולרדת על הזין שלו וגילי נאנח בעונג, מלטף בעדינות את גבה.
יהודית מוצצת לו את הזין כאילו היה זה טקס דתי והיא סוגדת לו בפיה בכוונה מלאה, כמו מתענגת על כל שניה, ראשה עולה ויורד ושפתיה מעסות כל סנטימטר של איברו, משאירות אחריהן שובל רוק רטוב. ידה הבהירה נחה על בסיס איברו והיא מעסה אותו באטיות, ידה השניה חופנת בעדינות את אשכיו. מבעד לערפילי העונג, גילי מבחין בצורת המשפך הקטנה שקיבל פיה, שפתיה מתאמצות להכיל את איברו.
"זה טוב…” הוא ממלמל. “זה ממש טוב…”
היא ממשיכה למצוץ לו באותו שילוב מרגש של יסודיות והשקעה, מעסה את אשכיו ומענגת את איברו בפה נדיב ברוק וליקוקים. כמו ילדה המתפנקת עם גביע גלידה טוב נדמה שהאישה המבוגרת לא טעמה מעולם דבר מה טעים יותר מהזין הבוהק הממלא את פיה והאנחות העמומות הבוקעות מגרונה מרמזות כי יהודית נהנית מהמציצה לא פחות מגילי.
גילי עוצם את עיניו, מטה את ראשו לאחור וחושב כמה מדהים זה שאמו של מי שהיה חברו הטוב מוצצת לו את הזין כמו איזו זונה. הוא מלטף את מחלפותיה השחורות, מתווה באצבעו על עצמות שדרתה ומרשה לעצמו באדנות לפלוש אל מכנסי הג'ינס שלה, חופן שם ישבן רך ומלא. היא שוב מלקקת את איברו והוא נאנח ברכות, חושב כמה זה הולך להיות מטורף לגמור בפה של אמא של עידן.
"אני הולך לגמור לך בפה…” הוא ממלמל בהתרגשות. “יהודית…אני הולך לגמור לך בפה…”
אם דבריו של גילי הרתיעו את יהודית, אין לכך סימן וכעבור כמה רגעים גופו של גילי מתחיל לרעוד במאמץ של ריכוז. יהודית, איברו של גילי עדיין נעוץ כמעט בגרונה ממשיכה למצוץ לו בשקידה, פיה אופף את הזין שלו גם כאשר הוא מתחיל לפלוט בין שפתיה. גילי נאנק בקול כאשר הוא מתחיל לגמור לה בפה, נאבק לרסן את אגנו לבל יזנק מעלה בעודו פולט נתז אחר נתז בפיה.
יהודית לא נרתעת מנתזי הזרע הנפלטים מאיברו של גילי ומבעד לשרעפי העונג שלו הוא מבחין באישה המבוגרת יונקת ובולעת את כל השפיך, השאריות נפלטות מזוויות פיה וניגרות מטה, מעורבות ברוקה. השניות חולפות והאקסטזה הראשונית חולפת וגילי הנרגש מסדיר את נשימתו.
להפתעתו מגלה גילי שיהודית, אשר גמרה למצוץ את הטיפות האחרונות של שפיך ממנו, ממשיכה למצוץ לו ללא הפסקה. עדיין מתנשף, הוא נותן בה מבט שואל וצל חיוך חולף בעיניה השחורות כאשר היא מניחה את ידה העדינה על בסיס איברו וחוזרת לאונן לו. היא רוצה שיזיין אותה, הוא מבין בהתרגשות. היא חרמנית. אמא של עידן חרמנית.
"אוקיי, זה נראה לי בסדר.” אומרת יהודית ומוציאה את איברו מתוך פיה.
יהודית בוחנת את מעשה פיה בגאווה: איברו של גילי זקור ובוהק מרוק ומוכן לשימוש מיידי והיא מתפשטת מולו באטיות מרהיבה. באטיות מחושבת היא פושטת את סוודר האנגורה הרך שלה וגילי נאנק בהתרגשות למראה שדיה הקטנים והחמודים, המגיחים מתחת לבד, שתי גבעות שלג ועליהן פטמות דובדבניות. בתנועות חושניות היא מחליקה מתוך מכנסי הג'ינס המשופשפים שלה והוא משתנק כאשר ההפתעה הקטנה שלה מתגלה: מכנסוני משי קטנים ושחורים בגזרת בוקסר הנצמדים בחמדנות לאגנה הרחב.
"לפשוט?” היא שואלת ומטה את ראשה הטיה קלה לצד בהססנות מעושה.
"בבקשה.” מתחנן גילי בנימוס.
בתנועות אטיות, מבטה מתגרה וממזרי, יהודית תוקעת את אגודליה בתחתונים הסקסיים ואז מפשילה אותם למטה במשחק מתגרה: מורידה מעט ואז מעלה מעט בחזרה, חושפת טפחיים ומכסה טפח. ליבו של גילי מחסיר פעימה כאשר שיערות ערוותה מתחילות לבצבץ מעל התחתונים, בהתחלה רק כתם אפל ובחלוף הרגעים מפציעה ערוותה במלוא תפארתה: משולש שחור וסמיך של תלתלים מקורזלים בין ירכיה הבהירות.
יהודית עומדת מולו עכשיו, ידיה על מותניה בתנוחה מתגרה אשר גורמת לגילי לתהות אם היא תמיד בטוחה כל כך בעצמה או שמא האלכוהול והחרמנות עושים את העבודה. תהה אשר תהה הסיבה, עיניו סוקרות אותה מלמטה למעלה בהשתאות, בולעות כל פרט בגופה העירום. רגליה חלקות ובהירות וירכיה מלאות ורכות, המפגש בינהן קורץ לו בהבטחה סמיכה ואפלה, ואגנה רחב ומזמין. בטנה עגולה מעט, השנים והלידות נתנו בה את אותותיהם ומעליה חזה קטן ומוצק, חיוור אפילו יותר משאר עורה ובמרכז כל שד מציצה בביישנות פטמה קטנה וורודה. צווארה ארוך ומעליו פניה היפות והעדינות, מעוטרות ברעמת תלתליה השחורים. גילי לא יכול לחשוב על שוב דבר שהוא רוצה יותר מאשר לזנק עליה ולזיין אותה שוב ושוב ושוב ושוב.
במקום זה הוא רק יושב ומביט באישה המבוגרת מתקרבת אליו.
יהודית פוסעת לעברו באטיות, וליבו של גילי מתחיל להאיץ, איברו כל כך קשה עד שנדמה לו שיוכל לחורר בעזרתו לוחות עץ. הוא צופה בה, מהופנט, בעודה מגיעה אליו, נעמדת מעליו, מפשקת את רגליה מעל איברו הזקור. פרוות ערוותה השחורה נמצאת עכשיו מילימטרים מעל ראש הזין שלו והיא מניחה את ידיה על כתפיו החסונות ואז מחככת אותה בעדינות בראש הזין הרגיש, רומזת לו על החמימות והרטיבות שימצא בין רגליה.
היא שולחת יד אל בין רגליה ומפשקת את שפתי ערוותה, חושפת את הוורדרדות החבויה בפנים, מילימטרים מעל ראש הזין שלו. רק תנועה קטנה, הוא יודע, והיא עוטפת אותו והוא כל כך צריך את זה עכשיו שהוא יכול להתפוצץ.
"רוצה אותי?” היא שואלת.
"הכי בעולם.” הוא אומר במהירות. “הכי הכי שיש.”
בידה האחת היא נשענת על כתפו, בשנייה היא ממשיכה לפשק את שפתי ערוותה. היא מחייכת חצי חיוך, עיניה בארות אפלות של תאווה, ואז מורידה עליו את אגנה.
ראש איברו נוגע בשפתי ערוותה ואלו חמות ורטובות בדיוק כפי שדמיין. בתנועה קלה היא מתיישבת עליו, מחדירה את הראש לתוכה והוא נאנק כאשר ערוותה עוטפת אותו, שדיה הקטנים מול פניו. באטיות מייסרת היא נעה עליו מעלה ומטה, מחדירה את איברו הזקור עד כאב לתוכה סנטימטר אחר סנטימטר.
"תסתכל עלי.” מצווה יהודית ואוחזת בסנטרו באצבעותיה וכמו ילד צייתן הוא מיישיר מבטו אל פניה היפים של אמא של עידן בעודה מחליקה את איברו אל החריץ שלה, רטוב ולוהט ומלטף.
גילי טובע בעיניה של האישה המבוגרת בעודה מזיינת את עצמה על איברו. היא מניחה את ידיה על חזהו העירום, נשענת עליו בעודה מחדירה את איברו הקשה לתוכה שוב ושוב, עמוק וחזק, נאנחת עם כל חדירה. מציה ניגרים במורד ירכיה וקולות רטובים ממלאים עכשיו את חלל הסלון, ביחד עם חריקות הספה וגניחותיה הרכות של יהודית.
ידיו של גילי מלטפות את ירכיה עד שהן מגיעות אל ישבנה. פלחי ישבנה עגולים ורכים והוא חופן אותם בחמדנות בעודה מזיינת את עצמה, מתענג על משקלם. למרות ששניהם אחרי מקלחת, אגלי זיעה מבצבצים אצל שניהם ובאור העמום מהאח, יהודית כמו זוהרת בכתום. ריח זיעה ממלא את נחיריו של גילי, מעורב בניחוח סקס וריח עצים בוערים והוא חושב לעצמו ששילוב טוב יותר מזה של ניחוחות לא יכול להיות.
כעבור כמה רגעים יהודית מתחילה להאט ונשימותיה הופכות כבדות יותר.
"טוב…זה לא קל לקפוץ ככה…אני כבר לא בת שמונה עשרה…” היא מתנצלת, מתנשפת.
"יש לי רעיון יותר טוב.” אומר גילי. הוא אוחז בישבנה בידיו ואומר לה: “תחזיקי אותי.”
"מה?! לא! גילי! גילי!!”
אבל גילי כבר מתרומם כאשר היא בזרועותיו החזקות, איברו ננעץ עמוק יותר בתוכה, ויהודית צווחת בהתרגשות וחשש.
"גילי, תוריד אותי, יא משוגע!” היא תובעת אבל גילי חש בנחשול ההתרגשות המציף אותה בעודה משופדת כך על איברו, משקלה נח כולו על ידיו ועל הזין שלו.
"אני אוריד אותך ואעלה אותך, אוקיי?” הוא מתלוצץ ומקפיץ אותה פעם אחת. יהודית נאנקת וממלמלת עוד איזה "תוריד אותי…” במחאה אך היא לא ממש מתנגדת והתגברות מציה הלוהטים מבהירים לגילי שיש דברים שגבר צעיר וחסון כמוהו יכול להציע לאישה מבוגרת ומנוסה כמוה, דברים שאולי היא חלמה עליהם בעבר אך כנראה מעולם לא ניסתה עם בעלה המבוגר ממנה בעשרים שנה. והדברים הללו מרגשים ומסעירים אותה.
גילי מקפיץ אותה מעלה ומטה עכשיו והיא נאחזת בו בעודה משופדת כך על איברו. זיעה מכסה את שניהם גופם מחליקים זה מול זה, בוהקים בלהבות. ידיו אוחזות בישבנה, אצבעותיו חופנות את פלחי עכוזה המיוזעים, והוא מקפיץ אותה מעלה ומניח לה להחליק על איברו הרטוב ממציה, ציפורניה לופתות את גבו ושורטות אותו ללא רחמים.
"הו גילי…” היא נאנקת באוזנו. “הו גילי…הו גילי..! הו גילי.!! הו גילי!!!”
האורגזמה של יהודית מטלטלת את גופה והיא נאחזת בו כאילו היא טובעת בים האקסטזה שלה והוא הרפסודה שלה, העוגן שלה אל המציאות ואם תאבד את אחיזתה בו, תרחף לנצח בחלל של סופרנובות ולעולם לא תחזור אל המציאות. עיניה נעצמות ונפקחות לסירוגין בעוד גל אחר גל של אקסטזה מרעיד אותה, שריריה רוטטים וגפיה לופתות אותו בעוצמה.
כאשר היא פוקחת את עיניה לבסוף היא מוצאת את עצמה על השטיח, פשוקת רגליים, גופו העירום של גילי שוכב עליה.
"זה היה משהו.” היא ממלמלת ועוצמת את עיניה. “משהו משהו. לא חשבתי שזה יכול להיות ככה.” היא אומרת בשקט וגילי לא בטוח שהוא אמור היה לשמוע את ההערה האחרונה.
במשך כמה רגעים הם רק שוכבים כך ונרגעים, מביטים זה בזו. הרגע הזה אמור להיות מביך אבל לשמחתו של גילי הוא לא חש בריחוק או מבוכה. הם שני זרים שמצאו עצמם באינטימיות חדשה ומהירה, אבל יש להם היסטוריה ארוכה, גם אם מעולם לא חשב עליה כך. כלומר, זה אפילו לא נכון. בתור נער הוא חשב על קימוריה הרכים של אמא של עידן לא פעם ולא פעמיים, פשוט לא חשב שימצא אותה כך, עירומה, מיוזעת ופשוקת רגליים תחתיו, רטובה ורעבה אליו. גילי מתחיל להניע את אגנו.
"מה, שוב?” שואלת יהודית, אבל גל חדש של רטיבות מלווה את דבריה.
"לא נראה לי שאת מתנגדת.” הוא אומר והודף את אגנו, משקיע את איברו בערוותה הרטובה.
"ממש לא.” היא מתנשפת. “אבל…רגע, יש משהו שאני ממש רוצה לנסות.”
"מה?”
היא מניחה את ידיה על חזהו והודפת קלות, רומזת לו שיתרומם ממנה. הדבר האחרון שבא לו לעשות עכשיו זה לצאת מהכּוּס הרטוב שלה אבל בדברים האלה יש לו כלל: לציית מיד בלי משחקים. 'לא' זה 'לא' ו'צא' זה 'צא'.
גילי מתגלגל ממנה באכזבה מסוימת ומביט בה בסקרנות בעודה מתרוממת בכבדות, מתנדנדת מעט כשהיא מתייצבת. במבט רעב הוא צופה בגופה, חיוור ומלא, בעודה מתרחקת מהסלון, ישבנה הרך מתנדנד בהולכה ותוהה מה בדיוק היא רוצה לנסות. הוא שומע אותה באחד החדרים, דלתות ומגירות נפתחות ונסגרות עד ששקט משתרר.
כעבור כמה רגעים היא חוזרת, אוחזת דבר מה בידה וליבו של גילי מחסיר פעימה כאשר היא מתקרבת: החפץ אותו היא אוחזת הוא צנצנת וזלין, מהסוג שיש בכל בית.
"כמו שאמרתי…” הוא אומרת וכורעת על ארבע מולו. “יש משהו שתמיד רציתי לנסות. הערב נראה לי כמו הזמן המושלם לזה. הזמן המושלם להזדיין בתחת.” היא מוסיפה, מצחקקת בהתרגשות למשמע המילים הגסות היוצאות מפיה.
"את בטוחה?” שואל גילי, איברו שוב זקור עד כאב למראה ישבנה החיוור והרך, כרית רכה ובוהקת באור העמום.
היא מהנהנת.
"גדעון לא היה מוכן לשמוע על זה.” היא אומרת, גבה מופנה אליו, ראשה מושפל. “לא שהצקתי לו יותר מדי אבל זה תמיד סיקרן אותי. בדור שלי, להזדיין בתחת,” גילי מקבל את הרושם שהיא נהנית להגיד את המלים הללו.“היה משהו שזונות עושות. או הבחורות הזולות. לא משהו שילדות טובות, רעיות ואמהות, עושות. בטח שלא נהנות ממנו.”
גילי שומע את דבריה אבל עיניו מהופנטות לאצבעותיה החיוורות המושחות וזלין סביב פי הטבעת שלה בתנועות מהוססות, סביב סביב, פנימה והחוצה.
"נדמה לי שהיום יש יותר פתיחות לזה, לא?” ממשיכה יהודית, קולה גבוה יותר. “בדור שלכם?”
"כן.” ממלמל גילי, בוהה בחור הקטן של יהודית, הבוהק ממשחה.
"אתה מוכן?” שואלת יהודית, מפנה אליו את מבטה. עיניה השחורות בורקות. האם זה בחשש או בהתרגשות, גילי לא יודע, אבל זה כבר לא משנה לו. הוא מהנהן.
גילי אוחז באיברו הזקור ומכוון אותו אל פי הטבעת של אמו של עידן וזו משפילה את ראשה, נשיפת התרגשות או חרדה נפלטת מפיה כאשר ראש הזין נוגע בטבעת הצרה והיא מתכווצת.
"תרפי.” מורה לה גילי. “תדחפי, אל תכווצי.”
"עשית את זה כבר?” שואלת יהודית מבלי להפנות את ראשה.
"כן.” מודה גילי.
"יופי.” ממלמלת יהודית. “אני שמחה שאתה…כבר מנוסה בזה…גדעון ואני אף פעם לא…אה!!”
גילי מאבד לרגע את סבלנותו, דוחף את איברו לישבנה ורצף מלמוליה נקטע באחת, אנקה חרישית נפלטת מפיה כאשר ראש הזין שלו מבקיע את הטבעת האנאלית שלה.
"רגע…” היא מתנשפת. “תן לי שניה…”
הוא נותן לה שניה או שתיים והיא נרפית מעט ואז הוא אוחז במותניה בעדינות ונדחק עוד מעט פנימה והיא מתנשפת ומתקשחת. הוא כל כך מגורה עכשיו שמה שבא לו באמת זה לאחוז במותניה ולזיין לה את התחת בכוח וכוסומק הצרחות שלה אבל הוא מתאפק ומניח לה להתרגל לחדירה עד שהוא מבחין בגופה שוב נרפה.
"תודה…על הסבלנות…” היא אומרת וגילי דוחק עוד שני סנטימטרים לתוך ישבנה הלבנבן.
היא מתנשמת שוב במהירות, ראשה עולה לרגע ואז יורד, גל שחור של תלתלים ובינהם עורף בהיר וצר. גבה בהיר ומיוזע וקפלי שומן דקים מעטרים את חלקו התחתון, בואכה מותניה. במורד מותניה מתפרץ אגנה לצדדים, רחב, אמהי ונדיב. פלחי עכוזה עגולים ורכים ובמרכזם נעוץ עתה איברו של גילי, רוב איברו כבר נבלע בתוך ישבנה.
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה…” מתנשפת יהודית. “אני מזדיינת בתחת…זה כל כך מלוכלך וזנותי וסקסי…אה!” היא נאנקת כאשר גילי תוקע את הסנטימטרים האחרונים בתחת שלה.
"כולו בפנים, יהודית.” הוא אומר, מנחש שהדבר יחרמן אותה. יהודית מתנשפת בהתרגשות ושולחת יד לאחור, למשש. אצבעותיה מרחפות על בטנו, יורדות למטה ופוגשות את ישבנה.
"וואו, כולו בתחת שלי…אני מתה…” היא מצחקקת בהתרגשות, בהיסטריה כמעט.
גילי חרמן מכדי לפתח דיאלוג ופשוט מתחיל לזיין אותה בתחת. נשימתה נעתקת כאשר הוא מתחיל להניע את אגנו והוא מאט קצת, אבל לא עוצר.
"תרפי ותדחפי.” הוא מייעץ לה מבלי להפסיק לדפוק את ישבנה.
"אוקיי…” היא מתנשפת. “אוקיי…”
תנועותיו של גילי אטיות ומדודות אבל הוא לא חס עליה ובכל ניעה הוא תוקע אותה עד הסוף, קובר את הזין בתחת שלה עד האשכים. גילי הוא בחור טוב ונשמה טובה אבל משהו קטן בו מתחרמן מהציוץ הקטן שבורח לה כשהוא דוחף לה את הסנטימטר האחרון, הקצת יותר מדי.
ידה של יהודית נעה לאחור ואוחזת בידו של גילי, מכוונת אותה ללא אומר אל עבר ערוותה. פרוותה של האישה המבוגרת לוהטת ורטובה וגילי מתחיל לפרוט על שפתי ערוותה, אצבעותיו מוצאות במהירות את הדגדגן הרעב. הוא משפד לה את התחת בקצב יציב וקבוע בעודו מאונן לה ואנקותיה אשר שיקפו קודם לכן חוסר נוחות ומאמץ, מתרככות עכשיו, ביחס ישיר לרטיבות הנובעת מבין רגליה. איברו מגורז הוזלין מחליק באוושה חרישית אל בין לחיי עכוזיה והיא נאנחת בהתרגשות בכל פעם שהוא משפד אותה כך.
אגרופיה של אמא של עידן חופנים את השטיח בעודה נטחנת בתחת בתנועות מדודות מול האח המבוערת, איברו של גילי נבלע בישבנה לכל אורכו, מהראש ועד האשכים. אצבעותיו של גילי פורטות על הענבל שלה, שולחות דנדון הולך ומתגבר בגופה, מקצות אצבעות הרגליים ועד לשורשי שיערותיה והיא משפילה את ראשה מטה עד שכל שעידן רואה הוא צווארה הבהיר, המיוזע.
אנקותיה של יהודית מתגברות עכשיו וקצבן הופך קבוע וגילי מסלק את ידו ממפשעתה ואוחז בישבנה בשתי ידיים, ידיו מסגרת לתמונה הרכה והבוהקת של ישבנה. בתנוחה זו קל לו יותר לדפוק אותה מהר יותר וחזק יותר ואנקותיה של האישה שהכיר מילדות הופכות לגניחות רמות של תשוקה. היא שולחת יד אל מפשעתה הרעבה ואצבעותיה ממשיכות את שהפסיק גילי, נאנקת בקול בכל פעם שאיברו שוקע בתוכה ואשכיו פוגעים במפשעתה.
"הוי גילי! הוי גילי! הוי…גיייליייי!” היא זועקת בקול כאשר האורגזמה מתחילה לטלטל את גופה, בהונות רגליה מתעקלות, ראשה מתנדנד מצד לצד. “הוי גילי זה מדהייים!”
וגילי לא צריך יותר. הזיעה צורבת את עיניו והוא מתנשף בכבדות כאשר הוא חש ברעד הנעים פושה בגופו ומתפרץ דרך חלציו ולתוך מעיה של יהודית. הוא אוחזת במותניה בכח בעודו ממלא את ישבנה בנתז אחר נתז של זרע חם. הוא שומע אותה נאנחת וקוראת בשמו, ממלמלת מלמולים חסרי פשר ומתנשפת בקול אבל הוא עסוק מדי בעונג שלו מכדי לשים לב. לאחר רגעים ארוכים כאלה הוא נשען על ידיו על השטיח, רועד ממאמץ והתרגשות. יהודית מושכת בידיו בעדינות והוא מבין את הרמז ונשכב מאחוריה בתנוחת כפית, מול האח, ומחבק אותה בחושך.
חזרת להפציץ. סיפור משובח. עשה את העבודה.
וואו וואו וואו.
אני מרגיש כמו גילי רועד ממאמץ והתרגשות…
ותודה רבה
מצויין. בנוי היטב ומדויק.
מעולה!!! הכישרון שלך בלבנות סיפור סקס הוא אדיר, לדעתי בעיקר בגלל שגם לפי הסקס אתה יודע למשוך את הקורא…
ממש מעולה.
הייתי שמחה אם בסוף עידן היה נכנס, או אפילו באמצע.
הוווווו…… הנה סיפוררררררר!!!
וואוווווו זה היה מעוללההה!!!!
תודה. תודה. תודה.
וווווואאאאאווווו!!!! אדירררר!!!!!!!!!
נחמד מאד, עדין וסקסי.
סוג של סיפור שכנראה רובם אוהבים, עדיין יש
מקום חשוב לקטגוריות חוץ ממניסטרים,
בחורף הזה הסיפור הופך לאחד הסיפורים המחרמנים ביותר שקראתי אי פעם .
וקראתי אותו לפחות 10 פעמים .
סיפור פשוט מתוק ומטריף .