דגנית רוכנת על שולחן המורה ועוברת על הציונים. סוף השנה מתקרב ומבחנים אלו כבר יכנסו לתעודה, לכן היא מקפידה על הבדיקה שבעתיים לבל תיפול טעות שתפגע במי מהתלמידים, חלילה.
דלת הכיתה נפתחת ורון מציץ פנימה.
״מה העניינים, טיצ'?״ הוא נכנס והיא מחייכת אליו אינסטינקטיבית. קשה שלא לחייך אל הנער הזה, על עיניו השחורות והבורקות תמיד. נקודת האור בכיתה הלא פשוטה הזאת.
״אני עוברת על המבחנים שלכם.״ היא אומרת.
״נתת לי מאה?״ היא שואל, משובה בעיניו.
״תקבל כמה שמגיע לך, כמו כולם.״ קולה מתקשה מעט.
״סתם, בצחוק. כאילו אכפת לי.״
״באמת חבל שלא אכפת לך,״ פותחת דגנית. ״ אתה יודע, אם היית…״
״המורה. המורה, המורה,״ מרים רון את ידיו, קוטע את דבריה. ״לא בשביל זה באתי. מה את עושה היום בערב?״
״סתם, שום דבר מיוחד.״ היא מסמיקה. לא רוצה להגיד לו שלגיל בעלה ולה יש תכנון–זיון, כמו שגיל קורא להם בגועל. ״למה?״ היא מוסיפה בחשדנות.
״יופי, אז אין לך תירוץ לא לבוא למדורה שלנו.״ הוא מחייך בשיניים צחורות. ״רשמתי לך כאן הוראות הגעה, אנחנו מחכים לך בתשע, בסדר?״
״א…אני לא מאמינה שיהיה לי זמן, באמת. יש לי המון מבחנים לבדוק.״
״נו, באמת, ל״ג בעומר, אל תהיי כבדה, המורה.״
"אבל ל"ג בעומר זה רק מחר.”
"כן, אבל אנחנו כל כך מתרגשים מהנס של בר כוכבא, שהחלטנו להקדים.” אומר רון והיא צוחקת.
״לא, באמת, סוף השנה מתקרב והציונים האלו ממש חשובים.״
״די, נו. כולם יודעים שעמוק בפנים את מתה על הכיתה שלנו אז את יכולה לבוא לכמה דקות למדורה. בשם הכתה אני מבטיח לך שהמבחנים יחכו.״ אומר רון בעודו מתרחק ויוצא מהכיתה.
״אני לא יודעת…״ היא מתחילה וקולו של רון קוטע את דבריה בעודו מתרחק במסדרון.
״תבואי, כולם מתים שתבואי כבר. להתראות בערב!״
״…אם יהיה לי זמן.״ אומרת דגנית בחיוך ונדה בראשה. רון הזה, איך אפשר לסרב לו? נכון, י״א 3 היא כיתה מאתגרת ויש מתח באוויר שהוביל לתקריות חריפות שכבר הגיעו להנהלה כמה פעמים. רון, מצד שני, הוא אחד התלמידים החמודים בכיתה, רק חבל לה שלפעמים הוא מסתובב עם חברה שגוררים אותו למטה.
היא מסמסת לגיל שהיא מתעכבת לבדוק מבחנים ושתגיע לקראת ערב. ״ערב פוקר״ מסמס בעלה והיא מחייכת במרירות. להתקשר בשביל לנזוף בו? אסאמאס ארסי? אין לה כוח לריב. יאללה, עוד ערב לבד.
או שאולי לא?
***
הכתובת שנתן לה רון מובילה אותה אל מחוץ לעיר, אל אתרי הבניה של שכונה חדשה. ההוראות מורכבות אך מדויקות ולאחר כעשרים דקות של נסיעה לפי ההוראות היא מבחינה במדורה עליזה ובכמה דמויות סביב לה.
בעודה תרה בין שלדי הבניינים אחר מקום חף מפסולת בניין לחנות בו היא תוהה אם יש איזה חוזר מנכ״ל שאוסר עליה לחגוג ל"ג בעומר עם תלמידים ואם אינה מסכנת את הקריירה שלה. איזה שטויות, היא נוזפת בעצמה. בסך הכל מדורה, לא יזיק לה להוריד קצת את המתח עם החבר'ה, שיראו שהיא לא רק איזה מלכת קרח שרק נותנת שיעורים ועונשים. ובכל מקרה היא קופצת רק לכמה דקות וגיל ממילא בפוקר הזה שלו אז גם לו לא ממש אכפת ממנה. יאללה, יהיה כיף. בהחלטה ספונטנית היא מסירה את המשקפיים שלה ומשאירה אותם באוטו, פותחת את הדלת ויוצאת.
היא שומעת טייפ מנגן מוסיקה קצבית אך לא מופרעת מדי ובינה לבינה שמחה על שאין זאת מוסיקה מזרחית. דמויות נעות ליד האש אך ללא משקפיה היא מתקשה לזהות את הפנים.
״המורה, הגעת!״ מגיע קולו של רון ודמותו מתקרבת אליה. ״וואו, מעולה!״
״אהלן המורה!״ את הקול הזה היא משייכת לאריק.
עד כה זיהתה במברכים את רון כמובן וגם את הראל, אריק וטמיר. למען האמת אלו בדיוק התלמידים שהייתה מעדיפה שרון לא יסתובב איתם. יאללה, רק תגיד שלום והביתה.
״שלום לנוכחים.״ היא אומרת במבוכה מסוימת. ״קפצתי לכמה דקות להגיד שלום. איפה כולם?״
״מה זאת אומרת?״ שואל קולו של אריק. ״אנחנו כולם.״
״אבל…חשבתי שרון אמר לי שזאת מדורת הכיתה.״ אומרת דגנית במבוכה.
"מדורת כיתה?” מצחקק רון. “מה אנחנו, בכיתה ה'?”
"אני פשוט…כנראה התבלבלתי. מה, אני הבחורה היחידה כאן?”
"גם אם היו פה אלף בחורות בשבילינו את מלכת הנשף.” אומר רון והיא מוצאת עצמה צוחקת לנוכח החנופה הגלויה.
"קחי, המורה.” מגיש לה טמיר בקבוק קר. באור המדורה המשקה נראה אדום ותמים למראה, כמו מיץ תות מוגז או משהו. היא לוגמת לגימה זהירה.
"מממ…טעים! מה זה?”
"בריזר.”
"רק בלי אלכוהול, בסדר? אסור לי לשתות אלכוהול.” היא לוגמת לגימה נוספת.
"אסור לך? למה?” שואל רון.
"כי זה עובד עלי ממש מהר ועושה אותי ממש…” היא מגלגלת אצבע ליד רקתה. “מממ…טעים הבריזר הזה.”
"ממש מה?” מתעניין רון.
"קלת דעת.” היא מצחקקת, מרגישה את הקרח בינה לבין תלמידיה נסדק. זה היה רעיון טוב לבוא לכאן, היא כבר נהנית. שילך לעזאזל גיל והפוקר שלו.
"רוצה לשבת? הבאנו כורסאות.” מציע אריק.
"אתם מאורגנים יופי.” אומרת דגנית ומניחה לאריק להוביל אותה אל כורסה זוגית. “מאיפה הכורסאות?”
"ההורים שלי זרקו אותם לפני שבועיים,” אומר טמיר. “אז רון הציע שניקח אותם למדורה.”
"אותן.” מתקנת דגנית.
"מה?” שואל טמיר.
"אותן. הכורסאות הן נקבות.”
"כמוך. הנה, את לא הנקבה היחידה כאן.” אומר רון ודגנית מצחקקת. “המורה והכורסאות, ממש ערב נשים. עוד מעט נזמין סקסולוגית.”
דגנית מצחקקת ואריק ממשיך:
"נכון יש אצל בחורות את הקטע הזה של ללכת עם חברות לעשות פיפי? אז אני מקווה שאת לא מתכוונת לקחת לנו את הכורסאות כשתלכי להשתין.”
דגנית צוחקת עכשיו בקול בעוד רון ואריק ממשיכים עם הפינג פונג הזה של בדיחות. אחר כך הם מתחילים לחקות תלמידים מהכיתה בעוד טמיר לוקח מידה את בקבוק הבריזר הריק ומחליף אותו בבקבוק מלא כמעט בלי שהיא שמה לב.
"…אתם הגזזזזמתם לגמררררייי!” מחקה אריק את סגן המנהל ודגנית מתפוצצת מצחוק.
"די…תפסיקו…אתם איומים. איומים ממש.” היא ממלמלת בצחוק, למרות שכרגע הם בכלל לא נוראים.
"…אתם אצלי גמממממרתם, יוד אלף שלישית!” מצטרף אליו רון בחיקוי של אריק הנודניק ודגנית מתחילה לחוש בכאב ממשי בצלעותיה מרוב צחוק. הבקבוק שלה כמעט ריק שוב וטמיר מגיש לה כוס קרה וצוננת.
"מממ…ממש טעים!” היא קוראת. “מה זה?”
"קפיריניה.” אומר טמיר. "משקה מברזיל. אני הכנתי.”
"בלי אלכוהול, נכון?” היא מוודאת. “כי אלכוהול עושה אותי קצת…” הפעם האצבע מסתובבת סביב רקתה בסיבוב ארוך יותר והיא חורצת לשון ופוזלת במחווה מוגזמת.
"טעים?” מתחמק טמיר.
"מאווווד טעים. באמת הכנת?”
"כן.”
"אתה חייב לתת לי את המתכון.” היא מצחקקת וגומרת את תכולת הכוס. ”אתה בטוח שאין בזה אלכוהול?”
"אולי קצת, בשביל ה'שמייח'.” מודה טמיר. “אבל לא טעים?”
"מאווווד טעים.” מצחיקה דגנית את עצמה.
"עד מתי את איתנו?” שואל רון.
"בעלי חוזר הביתה בשתיים, אז כנראה שלפני זה.”
"ככה בעלך משאיר אותך עם הפושטקים של י"א 3?”
"תפסיק, אתם לא כל כך גרועים. אוי, מה זה השיר הזה? ה'טיק טוק'? אני מתה עליו!”
כאשר היא קמה מהכורסה היא מתנדנדת מעט אבל מתייצבת במהירות. היא מתחילה לרקוד לצלילי השיר, מנענעת את אגנה מצד לצד בהתלהבות.
"אוּ–אה, המורה! יש עלייך!” קורא רון ואריק שורק בשתי אצבעות.
דגנית מתלהבת ומגבירה את חושניות תנועותיה. עם גיל בקושי יוצא לה לרקוד והוא שונא שהיא שותה וכאן הכל כל כך…זורם. כיפי. כשלומדים לזרום איתם הם באמת מתוקים, החברה של י"א 3. בהתלהבות של הריקוד היא אוחזת בחצאיתה וכמעט בלי משים היא מגביהה אותה מעט, חושפת כמה סנטימטרים מעל ברכיה.
"עוד! עוד! עוד!” מתלהבים הבנים ודגנית מחייכת אליהם ומגביהה את בד החצאית גבוה יותר, כמעט עד אמצע ירכיה. משהו בה אומר לה שזה אסור אבל היא נהנית כל כך שלא אכפת לה להיות טיפ'לה שובבה.
רון ניגש אליה, בידו כוס בעלת שני קשים. הריקוד מצמיא אותה והיא שותה בשקיקה את הקפיריניה הצוננת ורון שותה גם הוא, פניו הנאים סנטימטרים משלה. ביחד הם מרוקנים את הכוס ורון מתרחק, משאיר אותה לרקוד לבדה.
"תחתונים! תחתונים! תחתונים!”
"אל תגזימו!” היא צוחקת, אבל בכל זאת מגביהה עוד יותר את חצאיתה, עד שהיא ממש מתחת למפשעתה. משהו מבהיק מול פניה והיא ממצמצת ונדרשות לה כמו שניות כדי להבין שהראל שלף את הטלפון הסלולרי שלו הוא מצלם אותה עכשיו. הצעירים של היום עם הטלפונים שלהם, זה ממש חלק בלתי נפרד מהם.
"אם מישהו יראה את זה, אני כל כך מפוטרת!” היא מתפוצצת מצחוק. “כל כך כל כך כל כך מפוטרת…”
"אף אחד לא יראה את זה.” מבטיח הראל והיא מלקקת את שפתיה במחווה קומית–ארוטית מול המצלמה.
"תחתונים! תחתונים! תחתונים!” חוזרת הנהמה.
"אמרתי לכם, אתם מגזימים.”
"רק לשנייה, המורה!” קורא טמיר.
"כן, רק לשנייה!” אומר אריק.
"מבטיחים?”
"כן!”
היא מרוגשת עכשיו וליבה הולם בה במהירות. היא מביטה בפניהם המשולהבות של תלמידיה, ומוצאת שהיא נהנית למשוך את הרגע הזה. כל כך נעים לה להיות במרכז תשומת הלב שלהם והמחשבות שלה עפות מהר כל כך שהיא רק מצליחה לראות את המציאות מטשטשת מבעד עיניה כמו הנוף מרכבת מהירה. מזמן לא נהנתה כל כך, למען האמת. כמו צנחן הקופץ ממטוס היא קופאת לרגע, אוזרת אומץ ואז מרימה את חצאיתה אל על, חושפת את תחתוניה לנוכח תלמידיה המשולהבים.
"וווווווֱּ!” בוקעת קריאה והאדרנלין שואג בעורקיה כמו רוח מזרחית, מייבש את פיה. למזלה רון צץ שם עם כוס קפיריניה נוספת בעלת שני קשים והם לוגמים את המשקה הקר, עיניים מול עיניים, אף מול אף, שפתיים מול שפתיים.
כאשר המשקה נגמר רון מסלק את הכוס ובאופן טבעי לגמרי מקרב את שפתיו לשלה ומנשק אותה. הכל זז לאט עכשיו ולפני שהיא מבינה מה קורה לשון צעירה וחצופה פולשת אל תוך פיה, חוקרת וסוקרת סביב. היא ממצמצת לנוכח המיני–זרקור של הראל המצלם עכשיו, יותר מבולבלת מאשר כועסת או המומה.
ואז רון נסוג ממנה ומחייך בשובבות והיא מוצאת עצמה מחייכת אליו בחזרה, מבולבלת, מרוגשת, קצת מסוחררת. הם מתחילים למלמל משהו ונדרשות לה כמה שניות כדי להבין מה היא המילה שהם ממלמלים עכשיו.
המילה היא “כוּס".
אוי.
"כוּס!” הם קוראים. "כוּס!”
"זה לא.” היא אומרת.
"כוּס!” ממשיכות הקריאות. "כוּס! כוּס!”
"לא…די…”
ארבעתם מתקרבים אליה עכשיו בנהמות קצובות והיא נסוגה, גבה אל המדורה.
"כוּס! כוּס! כוּס!”
היא ממש מרגישה את חום המדורה עכשיו באחוריה וביחד עם האלכוהול היא מרגישה חלשה ומסוחררת, עוד רגע ותתעלף אל תוך הלהבות. הם עוצרים עכשיו אך ממשיכים בקריאותיהם והיא חשה לכודה, בינם לבין האש.
"כוּס! כוּס! כוּס!”
"טוב…אז רק הצצה אחת ודי…" היא שומעת את המלים בוקעות משפתיה, קצת מבוהלת, קצת עייפה, קצת מרוגשת. "אחר כך אני אני צריכה לשבת.”
"או לשכב.” אומר רון.
מסונוורת מהזרקור היא עוצמת את עיניה וחושפת את תחתוניה, אוזרת אומץ לפני מה שהיא אמורה לעשות עכשיו. לפתע היא חשה בזוג ידיים זריזות מפשילות את תחתוניה מטה, חושפות את ערוותה הסמיכה לעיני תלמידיה. מבולבלת, היא צופה ברון מחליק את תחתוניה עד למטה ואז נאבק ברגליה כדי להוריד את תחתוניה למטה. מוזר, הרי היא אמרה רק הצצה אחת, לא?
היא מרגישה משיכה עזה ואז שומעת קול קריעה וברגע הבא רון מניף את תחתוניה הקרועים מעלה ושאגה פורצת מגרונות הנערים.
"אני צריכה לשבת.” ממלמלת דגנית ואריק אוחז במותניה ומוביל אותה אל עבר האפלולית, ברכיה פקות. ידו פולשת אל מתחת לחצאיתה וחופנת את ישבנה העירום מתחת לבד אך היא מבולבלת מדי מכדי לומר משהו, הכל קורה כל כך מהר, כל כך מוזר. רגע אחד היא רוקדת בכיף ושותה משקה קר וטעים וברגע הבא היא שוכבת על מזרון גדול שהופיע משום מקום ורון כורע בין רגליה, מסיר את חגורת מכנסיו.
"מה אתה עושה?” היא שואלת אותו בבלבול.
"מה נראה לך שאני עושה?” הוא שואל, איברו הזקור בידו.
היא מנסה להתנגד אבל היא שיכורה והם חרמנים, היא אחת והם ארבעה. הראל אוחז בידיה, אריק וטמיר אוחזים ברגליה הבועטות בכוח ומפשקים אותן ואז רון מתחיל לאנוס אותה. כעבור כמה דקות של מאבק רגליה, אשר התנופפו בהתחלה בפראות, מרגישות כבדות וחלשות ותנועותיה הופכות גמלוניות ועלובות יותר. את להט הקרב והאימה שהציפו אותה בשניות הראשונות של האונס מחליפים כאב בצלעות ויאוש כאשר היא מבינה שהיא הולכת להפסיד להם אך למרות הכל היא עדיין נאבקת חלושות.
רון גומר בשאגות שימחה, ממלא אותה בזרע צעיר ולוהט, וחבריו מצטרפים לשאגותיו בצחוק ונהמות. טמיר מחליף אותו ולרגע היא אוזרת כוח ומחדשת את מאבקה אך מתעייפת במהירות עד שנכנעת ומניחה לו לבעול אותה ורק שוכבת על המזרון, מתנשפת ומובסת. כאשר גם הוא גומר, עולה עליה הראל והיא כבר לא נלחמת ורק שוכבת, פשוקת רגליים, וממתינה שיגמור. אחריו תורו של אריק וכאשר הוא גומר בתוכה ויוצא היא נשארת לשכב, ערוותה הכהה מתנוצצת מזיעה ושפיך, שפתי ערוותה סמוקות ונפוחות ורגליה החיוורות פשוקות בהזמנה כפויה.
בשעתיים הבאות היא המזרון שלהם ותלמידיה עולים עליה בזה אחר זה ללא הפסקה וללא לאות, ממלאים אותה בזרע. אפילו את התנוחה שלה הם לא משנים והיא שוכבת בשלולית של זיעה ושפיך הניגרים סביב אגנה. אחד אחרי השני הם תופסים זה את מקומו של זה בין רגליה, מזיינים וגומרים, שותים וצוחקים. לבסוף הם עוזרים לה להתלבש ומובילים אותה אל המכונית שלה.
רון נוהג ומסיע אותה לביתה ואז מוציא אותה מהמכונית.
"תראי, הגעת עוד לפני חצות, אז יש לך מלא זמן להתקלח. אם תרצי את הקליפים שהראל צילם תתקשרי אלי, הא?” הוא צוחק. “ אני ממש שמח שהגעת למדורה שלנו, המורה. יש מסיבה בשבוע הבא, את מגיעה, כן?”
מאוכזב.
ציפיתי לסיפור הזה כבר ממתי שקראתי את התיאור שלו ב"מה בתנור". התחיל נהדר, ציפיתי להמון, ולא האמנתי שכבר הגעתי לסוף. כל מה שקורה לפני מתואר (יחסית) בפרוטרוט, אבל הסקס עצמו זה עניין של.. פסקה שתיים?
מה גם שזה אונס גס ובניגוד לסיפורים קודמים לא היה אפילו שמץ של הנאה מהמין או סתם רצון או אפילו הסכמה כלשהי.. קיויתי שאולי זה קצר כי יש המשך, אבל זה "היא משתכרת הם אונסים אותה שעתיים מורידים אותה בבית"
אני מקווה מאוד שהשורה האחרונה היא רמז לסיפור המשך..
באמת שאני מצטער ולא נעים לי לכתוב את התגובה הזאתי אבל אני חושב שאנשים יסכימו איתי בעניין
מסכים עם ג'וני.אתה כותב מעולה וכל סיפור שלך הוא חגיגה.אבל אונס זה לא מין.ואין פה הנאה ותשוקה.התפספס
אני לא חושב שהתפספס בגלל שבאונס אין הנאה ותשוקה, אני חושב שהתפספס בגלל שהתיאור עצמו היה לקוני מדי. חסר קצת רגש של הכותב לא של הסיטואציה. אני יכול להבין את הרצון להעביר את חוסר המשמעות של המין בסצנה אבל אחרי בנייה כל כך גבוהה זה טיפה מאכזב.
אני אישית ציפיתי ליותר
אני חושב שכל מי שאוהב פנטזיות אונס, לא אוהב את אונס נקי, אלא את הרמז שמאוחוריו שהבחורה אוהבת את זה, החיוך הקטן שאחרי או הגמירה שלה, חסר פה הרמז הזה.. ולכן לא היה פה סיפור אירוטי..
בסיפור זה יש רק אונס גופני חסר את האונס הנפשי שמשדרג אותו למשל לצלם את המורה ערומה חלקית או מתנשקת אם אחד התלמידים ורק ממועד מאוחר יותר לנצל אותה תוך הקשבה לחיבותי הנפש שלה
מסכימה עם רב המגיבים. לדעתי זה לא מתאים לך עדיף שתוריד את הסיפור, זה פשוט סיפור של אונס. אין צורך שתפרסם את תגובתי זו.
איי מה מי למה ואיך ….. ?
סיפור מעולה דור
רק צריך קצת יותר תיאור של הסקס ושל איך שהם מרגישים אותו
לילט
כמה שהסיפור הזה קצר יש בו את הסיטואציה הכי מחרמנת ועוצמתית מסיפורי האתר .
דור , אנא עשה עימדו חסד , כתוב סיפור הרחבה לסיפור הזה או סיפור עם נושא דומה .