סניף הדואר נפתח בשמונה וחצי אז תמיד אני מדמיין לעצמי שאם אני אגיע בשמונה עשרים ושמונה אז אני אהיה ראשון ואגמור עם זה בצ׳יק. כמובן שכאשר אני מגיע יש כבר תור של חמישה אנשים לפני ובדיוק היום הם פותחים אשנב אחד בלבד.
אני נאנח. הנה הלכה ישיבת הבוקר. אני מסמס לגדעון שאאחר ושייצג אותנו בכבוד וממתין בסבלנות לתורי.
דפיקות עקבים נשמעות מאחורי ואני מסתובב בהיסח הדעת ואז נעצר כאשר אני רואה אותה: אלוהים. אדירים. איזה. פרחה.
אני לא רגיל לראות בחורות כאלו אצלנו, היא כמו דמות מאיזה פרודיה על פרחות בטלוויזיה. לרגליה היא נועלת מגפי בוקרים מעור תנין עם חוד שכמו נוצר למחוץ מקקים. בחורים שלהם. עמוק בתוך הקיר. רגליה הארוכות מצופות בג׳ינס הדוק כל כך עד שנראה לי שאינה יכולה לפשוט את מכנסיה אלא רק להשיל אותן כמו נחש והמכנסיים עולים רק כמה סנטימטרים מעל מפשעתה כך שעצמות האגן שלה חשופות לעין כל. היא אינה מתאמצת במיוחד להסתיר את החוטיני שהיא לובשת וחלקו העליון מבצבץ בכחול מעל חגורתה המוזהבת, שולח שתי רצועות המחבקות את עורה. מותניה אינן רזות במיוחד והן מתפרצות כחישוק רך סביבה, ועגיל צנוע במפתיע מעטר את טבורה. את פלג גופה העליון מכסה ז׳קט ג׳ינס עם קישוטי פרוות נמר בחזית ובקצות השרוולים. חלקו העליון של הז׳קט פתוח וזוג שדיים שזופים מציצים בחוצפה החוצה, תליון זהב נח בעמק הרך למראה שבינהם. ציפורניה הארוכות בצורה מגוחכת צבועות בוורוד ובידה האחת היא אוחזת תיק קטנטן ומנומר. פניה עדינים וקטנים ומאופרים בסגנון המינימום איפור/מקסימום פרחה עם ליפסטיק וורוד, אייליינר וריסים מלאכותיים למראה. שיערה צבוע לזהוב ולראשה היא חובשת כובע בוקרים מנומר. אלוהים אדירים, השעה שמונה שלושים וארבע, ככה היא מתלבשת לדואר?
״וואי, איזה תור, אני מתה.״ היא מאנפפת לעצמה באופן שגורם לי לחשוב שאפה הקטן לא תמיד היה קטן כל כך.
״ממהרת?״ אני שואל.
״לא ממש, אני סתם שונאת לעמוד בתור.״
״את יכולה לעקוף אותי, אני לא ממהר.״
״במת?״ היא פוקחת את עיניה.
״בטח, אין בעיה.״
״איזה חמוד, תודה!״ היא אומרת וממהרת לעכס לפני. קליק – קליק – קליק. מותניה אמנם אינן דקות אך ישבנה קטן ומוצק למראה מתחת לג׳ינס, פלחי עכוזה בולטים בשובבות לאחור. מראה משובב נפש בהמתנה מייגעת בתור.
״פי, מה יהיה עם זאתי?״ היא מקטרת על פקידת הדואר או הקשישה הרוסייה שהיא משרתת או שתיהן. ״לא זזה, תאמין לי.״
״ככה זה פקידים, מה יש לה למהר? המשכורת נכנסת גם ככה.״
״תאמין לי.״ היא מסכימה איתי.
״כמה בולים את חושבת שהיא מקבלת כל חודש? כאילו, כמו שעובדי החברות הסלולריות מקבלים דקות אוויר, היא בטח מקבלת בולים, לא?״
היא מביטה בי לרגע ואז מבינה שאני מתלוצץ ופורצת בצחוק ואני ממשיך:
״אם היא רוצה שבעלה יביא לה משהו מהמטבח ישר כותבת לו גלויה, הא? ׳חומד, תעשה לי קפה בבקשה. בברכה, ציפורנית׳ לא דופקת חשבון, זאת.״
״איזה קורע אתה, מאיפה הבאת את ה׳ציפורנית׳ הזה?״ היא צוחקת בקול, נוגעת בידי תוך כדי וכולם מביטים בנו במבטים חמורים. אני שם לב שכולם זקנים רוסיים משום מה.
״תראי מה זה, היום זה יום הקשיש הרוסי או משהו?״ אני שואל אותה בשקט והיא מביטה סביב ואז שוב מתפוצצת מצחוק כאשר היא מבינה את כוונתי.
״דוגרי, מה נסגר עם כל הרוסים כאן?״ היא שואלת. הזקנה בדלפק גומרת את ענייניה וקשיש אחר תופס את מקומה.
״עמי.״ אני מגיש לה יש ללחיצה. ידה חמה ויבשה וכאשר היא לוחצת את שלי נדמה לי לרגע שהיא ליטפה אותי באגודלה.
״מלני.״ היא אומרת ואני תוהה אם היא נולדה כ׳מזל׳ או ׳מלכה׳. לא סביר שההורים שלה בדעה צלולה נתנו לה את השם מלני.
״את באה לכאן הרבה?״ אני שואל והיא שוב צוחקת.
״רק כשתופסים אותי מעל מאה שמונים ואני לא מצליחה לבטל את הקנס.״
״לבטל? איך מבטלים קנס על מאה שמונים קמ״ש? את חייבת ללמד אותי.״
בשיא הרצינות היא מכווצת את שפתיה הוורודות לצורת O, יוצרת מעגל בין האצבע והאגודל ומבצעת תנועת מציצה. משהו בטבעיות שבה ביצעה את תנועת היד וההבעה על פניה גורם לי לחשוב שהיא לא מתלוצצת והמחשבה עליה כורעת לצד הניידת עם איברו של השוטר בין שפתיה הרכות למראה מקשה את הזין שלי שגם ככה לא היה רפוי.
הבעת פניה רומזת לי שהבעת פני שיקפה בדיוק את התמונה שדימיינתי לעצמי אך היא רחוקה מלהיות נבוכה. נדמה לי שאפילו להיפך.
״טוב, אני מניח שזו טכניקה שאני לא יכול להשתמש בה…״ אני מתאושש אחרי כמה שניות של הלם.
״ניסית?״ היא שואלת ועכשיו תורי לצחוק.
״לא, אבל משהו אומר לי שיש לך יתרונות שאין לי אין.״
״מה, אלו?״ היא מזקירה מעט את חזה. שדיה אשר לא היו ממש מוסתרים גם ככה, מציצים עכשיו החוצה עוד יותר, שזופים ומושלמים למראה.
״אל תעשי את זה שוב, הלב שלי לא יעמוד בזה.״
״הלב או…״ היא מביטה בחזית מכנסי.
״צודקת, המכנסיים ילכו קודם, ואז מה אני אעשה, ככה באמצע הסניף עם מכנסיים קרועים?״
״תצטרך ללכת למקום עם יותר פרטיות, כנראה.״
״מכירה מקום כזה?״
״אני גרה פה, לא רחוק.״
״ואללה.״
״ואללה ואללה.״
תורה של מלני מגיע והיא מהדסת בצעדים קטנים אל הדלפק, שולפת מסמך מתיקה הקטן ומשלמת את הקנס, לא לפני שהיא מתלוננת על גובה הסכום בפני הפקידה. אחרי שהיא גומרת היא מסתובבת ומחייכת חיוך קטן כאשר היא חולפת לידי בדרכה אל הדלת החוצה.
״חכי רגע.״ אני אומר והיא נעצרת ומביטה בי בהפתעה משועשעת.
״מה קרה?״ היא שואלת בתמימות.
״אמרת שאת גרה קרוב, אולי נלך אלייך?״ אני מציע.
״בשביל מה?״ היא מיתממת.
״חשבתי שאולי תלמדי אותי עוד דרכים לבטל דוחות.״
היא מביטה בי, חיוך בזוית פיה, ואומרת:
״יאללה, אני זורמת. בעלי לא בבית. תזדרז.״
ואני מזדרז, עד כמה שאפשר להזדרז מול פקידה בדואר שעובדת בקצב שלה ולא ממש אכפת לה שיש לך חתיכת תחת שמעידה על עצמה שהיא "זורמת" בג'ינס סופר–סקיני, גרה קרוב ושבעלה לא בבית. טופס? טופס. חתימה? חתימה. כרטיס אשראי? לא מקבלים כרטיסי אשראי אדוני. מקלל. מרוקן את הארנק. שבעים. הנה עוד שלושה שקלים. חסר עוד אחד. הופך את הארנק. כיס מכנסיים קדמי ימני. ריק. כיס מכנסיים קדמי שמאלי. טישו ישן. כיס מכנסיים אחורי. יש! מעולם לא היה אזרח אשר שש כל כך לשלם קנס כמוני וצליל המחשב המחתים את הטופס נדמה לי כדנדון פעמוני מרום.
"זזנו?” אני שואל.
"זזנו.”
היא גרה באמת קרוב לדואר, אחרת אין סיכוי שהייתה מסוגלת ללכת במגפי הבוקרים המחודדות שלה בלי לנקוע איזה קרסול. המגפיים גם כופים עליה הליכה עקומה שתהרוס לה את הגב ביום מין הימים אך כעת רק מבליטה לה את הישבן אשר בולט גם במצב רגיל. אנשים נועצים מבטים בתופעת הטבע חבושת כובע הבוקרים המנומר אך לא נראה לי שמבטיהם מפריעים לה.
יצאנו מהמרכז וכעת הרחובות בהם אנחנו הולכים קטנים ושקטים. השכונה הזו הייתה פעם שיכון פועלים אך בשנים האחרונות עשירים החלו לקנות את הבתים הישנים ולאחד מגרשים.
מלני נעצרת, נשענת על עת פיקוס ענק וחופנת את שדיה מעל הז'קט.
"רוצה לראות אותם?”
"כאן?” אני שואל ומביט סביב: חוץ משנינו הרחוב שומם מלבד פיליפינית וזקנה היושבים על ספסל במורד הרחוב.
"רוצה או לא?”
"מאוד.” אני מודה.
מלני פותחת את רוכסן הז'קט באטיות והלב שלי קופא לנוכח המראה המתגלה. מצמיד שיני הרוכסן כמו נע בהילוך אטי למטה ובכל פעם שנפרדות שתי שיניים אני מגלה שהוא חושף רק עור חלק ושזוף, עוד ועוד ממנו, אף לא פיסת בד אחת. כאשר מצמיד השיניים מגיע עד מתחת לקו החזה אני מבין שהיא עירומה לגמרי מתחת לז'קט והיא מגחכת כאשר היא רואה את הבעת פני למראה שדיה.
"מוצא חן בעיניך? רק לפני חודשיים שמתי אותם.” היא פותחת את הז'קט מולי.
"מדהימים.” אני אומר. הם באמת מלאכת מחשבת. גדולים וזקופים מצד אחד אך המנתח העניק להם גם מעט נפילה אשר רק מוסיפה ליופיים.
"תנשק אותם.” היא מצווה ואני חופן את אחד מהם בזהירות ומקרב אותו אל פי עד כמה שהחומר המוזרק בפנים מניח לי להזיז אותו. אני מקרב את הפטמה אל פי ומוצץ אותה ומלני נאנחת ומלטפת את ראשי. מעוּדד, אני ממשיך לינוק ומלני ממלמלת:
"תעשה יותר חזק, עיניים שלי. מהניתוח הם לא כל כך רגישות כמו פעם.”
אני מכניס את הפטמה אל בין שיני ונוגס בעדינות והיא נאנק בהתרגשות. אוקיי, אז זה הקטע, אני מבין ומתחיל ללעוס בעדינות את הפטמה, נזהר שלא לפצוע אותה. מכיוון שכבר התיידדנו אני מתרומם כדי לנשק אותה ולשונה מזנקת אל תוך פי כלביאה רושפת. בעודינו מתנשקים אני מחבק אותה מאחור ואני מתאמץ ונדחק ברווח הצר שבין מכנסיה ההדוקים לגופה, חומד שם פלח ישבן קטן ועסיסי. מצידה היא לא נשארת חייבת ומכניסה גם היא יד אל מכנסי, חופנת את פלחי ישבני ומצמידה אותם אליה, תובעת את זקפתי אל מפשעתה הרעבה בעליל.
רעב מתלקח בנו כשריפה בתחנת דלק ואנחנו מתמזמזים מתחת לעץ עוד מספר רגעים, אדישים אפילו לשתי מכוניות שעוברות לידינו ביעף. בשלב מסוים שנינו מבינים שאם לא נמצא פרטיות נעשה את זה כאן ועכשיו, באמצע הרחוב וזה כבר עלול להיות מסובך.
מלני סוגרת את הז'קט שלה אך לא טורחת לרכוס אותו והיא צועדת בצעדים המהירים ביותר בהם היא מסוגלת לפסוע לעבר ביתה, שדיה העירומים כמו מפלסים את הדרך. אנחנו מחזיקים ידיים בעודינו פוסעים במהירות ברחוב ואיכשהו זה כמעט יותר סקסי מכל מה שהיה עד עכשיו וכל מה שעוד יגיע. אצבעות שלובות, צעדים על המדרכה, מגפי בוקרים, שדיים חשופים, כובע מנומר.
מגיעים אליה הביתה והיא מקישה את הקוד לשער: 1234. בחניה חונה האמר ענק ושחור ואנחנו חולפים על פניו ומגיעים אל דלת הכניסה ושוב היא מקישה את הקוד: 1234. הדלת נפתחת. הדלת נסגרת. רק שנינו והבית, כל ההבטחות עומדות להתממש.
אנחנו מתנשקים. בלהט. אני מוכן להישבע שהפה שלה כמו לבה, הלשון שלה כמו התפרצות געשית. יש טעם של איזו סיגריית מנטול אבל אצלי זה רק מחזק את הקטע של הר הגעש שהיא.
הז'קט מחליק ונופל על הרצפה ושדיה המוצקים מדי דוקרים את חולצתי בחוסר סבלנות. אני פושט אותה במהירות, מאבד כפתור בדרך, ועכשיו השדיים המוזרים נלחצים מול חזי העירום.
את הדרך הראשונה להימנע מתשלום דוחות היא מדגימה לי עכשיו. כמו טיפת טל על עלה היא זורמת למטה, כורעת תחתי ופותחת את חגורת מכנסי במהירות שלא תיאמן. לפני שאני מסוגל להגיד "כובע בוקרים", ראש הזין שלי כבר בין שפתיה והיא מתחילה לחולל קסמים בפיה הרך. הכובע מטריף אותי אבל אני גם רוצה לראות אותה מוצצת, לכן אני מתפשר וחובש את הכובע בעצמי, נושף בהתרגשות למראה שפתיה הוורודות על איברי. זה כל כך סקסי לראות איך זין בפה משנה לבחורה את הפרצוף, והפנים שלה קטנים ועדינים שזה מרגש במיוחד.
כמו שהיא הדגימה לי בסניף הדואר, היא אוחזת באיברי בשתי אצבעות ומתחילה לאונן לי בעודה מוצצת את ראש הזין. אני נאנח וממלמל משהו ומלטף את ראשה והיא מביטה בי מלמטה בעודה מפנקת אותי בפיה הרטוב, שפתיה הרכות ואצבעותיה הענוגות. היא נוצרה לסקס, אני מבין בעוד גל של ריגוש מצמרר את גופי. צריך להוציא רישיון בשביל בחורה כזאת, לא כל אחד יכול לעמוד בזה.
"יפיופה, בואי אלי, תני לי נשיקה על השפתיים!” נשמע לפתע שיר מאי שם ואני מביט סביב בהפתעה.
"יפיופה, בואי אלי, תני לי נשיקה על השפתיים!” נשמע שוב המשפט.
בתצוגת קואורדינציה מדהימה מלני מגששת אחר תיקה הזעיר, ומבלי להוציא את איברי מפיה מוצאת אותו ומוציאה טלפון סלולרי קטן ממנו.
"יפיופה, בואי אלי, תני לי נשיקה על השפתיים!”
"בעלי.” היא אומרת ופותחת את הטלפון.
"הי חיים שלי כפרות.” היא אומרת לטלפון. פיה אמנם לא פנוי עכשיו אך ידה אוחזת עדיין באיברי, מאוננת לי באטיות.
"סתם, בבית.” היא אומרת ומביטה בי מלמטה, מלקקת את שפתיה בחושניות, אצבעותיה ממשיכות לפנק אותי.
"הלכתי, שילמתי וחזרתי.”
"נו, אף פעם לא תופסים אותי, לא יודעת למה השרמוטה הזאתי התיישבה לי ככה על התחת אלהא ייחראק לאק בוק. איך ברזיל, כפרות?”
הפעם בעלה כנראה מדבר מעט יותר והיא מרשה לעצמה להחזיר את איברי אל בין שפתיה לכמה מציצות שקטות ואטיות, המטריפות אותי לא פחות מאלו שקודם.
"ואיך הבחורות שמה?” היא חוזרת לשיחה, ידה מארחת חברה לזין שלי ששוב נרטב מרוקה. “שלא יפלו לך העיניים, אללה יעתיק מא'עתה אל חמאר.”
"אני בטוחה, כפרות.”
"כרגיל, 'תה יודע. אילנית אולי תקפוץ אלי אחורי זה.”
בקואורדינציה של טייס קרב היא מתחילה להגביר את קצב אצבעותיה על איברי מבלי לאבד אף משפט, אף מילה.
"נו, אילנית, מהשכונה.”
אני נושך את שפתיי ומתאפק לשמור על השקט כאשר אצבעותיה מגבירות את קצבן עוד יותר. נשיפה חרישית בכל זאת נפלטת מפי והיא יורה בי מבט אזהרה מהיר ואז ממשיכה בשלה.
"נו זאתי שהייתה יוצאת עם האח של אבנר מרמת עמידר.”
"כן זאתי.”
אני לא יכול יותר ואני מרגיש את הכל עומד להתפרץ. המאמץ היחיד שלי זה לשמור על השקט וזה לא קל כאשר כל הגוף שלי עולה באש.
"בטח חושבת עלייך, כל הזמן, כפרות.” היא אומרת ואני משפיך על פרצופה בשיא השקט שאני יכול. שרוך לוהט של זרע ניתז על פניה והיא מתעלמת ממנו ואומרת:
"אין עלייך, חיים שלי.”
בידה האחת היא ממשיכה לאונן לי ובשנייה היא מחזיקה בטלפון. אני ממשיך לגמור עליה כשהיא אומרת:
"מתגעגעת אלייך, חיים שלי. לא יכולה לחכות כבר שתחזור. נשיקות. ביי.”
היא סוגרת את הטלפון ואני נאחז בקיר כדי להירגע.
"וואו, מלני.” אני אומר, לבי עדיין הולם בעוז. היא מתרוממת מהשטיח ומחייכת אלי חיוך רעב, פניה וחזה עדיין בוהקים משפיך. “זה היה מדהים.”
"תעצום עיניים ותשכב, נשמה, למה אני הולכת לרכב עלייך.” היא אומרת ומשתחלת מהג'ינס הבלתי אפשרי הזה שלה בתנועות נחש.
אני עוצם את עיני ונשכב בזהירות על השטיח אבל קשה לי להאמין שהזין שלי, שכבר התחיל להתנמנם לו, יחזור לפעולה כל כך מהר אחרי שגמרתי בכזאת עוצמה. אני כבר לא ילד, עם כל הצער שבדבר.
"תפתח.” היא אומרת ואני שורק בהתפעלות. היא פשטה את מכנסיה אבל טרחה לנעול שוב את מגפי עור התנין ולחבוש את כובע הבוקרים שלה. הכוס שלה מעוצב ומטופח אך בכל זאת משולש כהה וסמיך מעטר את ערוותה. הלב שלי, שכבר כמעט נרגע, חוזר לדפוק ספרינט והזין שכבר חשבתי שנכנס לתרדמת חורף מתעורר בחדווה.
מלני מחייכת חיוך רעב ונעמדת מעלי כבוקרת מעל סוס פראי, אך הסוס הזה מאולף לחלוטין עכשיו והוא מחכה בשקיקה שירכבו עליו. אני אוחז את איברי המתעורר והיא ממקמת את מפשעתה מעליו, שפתי ערוותה הסגורות מסתירות את כל הטוּב שלה. תוך שהיא כורעת באטיות לעבר הזין שלי, היא שולחת יד אל מפשעתה ומפשקת את שפתי ערוותה בשתי אצבעות בתנועה שראיתי רק אצל שחקניות פורנו, חושפת את העדן הוורוד שלה לעברי. היא משתהה כמה שניות כאשר היא קרובה אלי ואני חש בחום הפועם מבין רגליה, איברי מזדקר עכשיו בעוצמה מלאה, קשה ורעב וכואב. כאשר היא אוחזת בו באצבעותיה הרכות אני נאנח שוב, כמעט מתחנן אליה שתכניס אותו כבר, שתשב עלי, שתרכב עלי.
ואז היא יורדת.
לא שחשבתי אחרת, אבל מלני רטובה ורותחת כמו סופגניה ישר מהסיר, רוחשת ומבעבעת סקס. היא מניחה את ידיה על חזי ומחליקה את איברי אל הלהט שבין רגליה, כובשת אותי בשתיים – שלוש ניעות עמוקות ונחושות עד שהיא משפדת את עצמה לחלוטין על איברי, שיערות ערוותינו מתערבבות זו בזו ולאחר שייצבה את עצמה היא מתחילה להניע את אגנה.
מלני לא נעה בתנועות מהוססות, של מי שלומדת גבר זר. מהניעה הראשונה אגנה נע במהירות אבל נאמנה לפילוסופיה של קרמבו היא מאיצה תוך שניות עד שהיא דופקת אותי בתנועות עזות ורטובות, אגנה הולם בשלי כמו בוכנה על גל ארכובה. המנוע שלה משומן היטב ובמהרה שמן המנועים הלוהט שלה מרטיב את אשכי בעודה דופקת את עצמה על איברי, שדיה המיוזעים נעים מול פני בתנועות קטנות, כבולים למסד הסיליקון שלהם.
"הך פטיש עלה וצנח" אני נזכר בשיר ילדים מפגר שלמדנו פעם בגן אבל הפטיש הזה איננו פטיש חמש–קילו כבד אלא פטיש אוויר. עיניה של מלני עצומות וראשה מוטה הצידה מעט בעודה דופקת אותי, רטובה וחרמנית ואדישה להכל מלבד לבערה שבין רגליה, והגברת בוערת.
"חולה על הזין שלך, נשמה…” היא ממלמלת בעיניים עצומות, פניה מיוזעים. “חולה עליו…תן לי ת'זין הזה…תן לי…תן לי!” מתגבר קולה. “תן לי!! תן לי 'תזין הזה!!!”
ואני נותן לה, לא שהיא מחכה לי. אני פשוט שוכב מתחתיה ונזהר שלא להפריע לה לדפוק את עצמה, צופה בבוכנת הזין שלי נעלמת ומופיעה מחדש בתוך המנוע הלוהט שלה. לאחר כמה רגעים אני שולח יד אל שדיה הנייחים וחופן לי מלוא חופניים והיא נאנחת עוד יותר. מעודד, אני לוכד את פטמתה הימנית בין אגודל ואצבע וסוחט בכוח (כי “מהניתוח הם לא כל כך רגישות כמו פעם.”) וזה כנראה מה שהזיקוק הקטן הזה צריכה בשביל להתפוצץ באמת. במשך כמה רגעים היא נאנקת וזועקת וגופה נרעד מעלי בזמן שהיא גומרת. חלק בי חושב שזו הצגה מזויפת כמו הדברים האחרים בה, חלק אחר לא יכול להתעלם מהמעיין השופע שבין רגליה ומהרעידות בגפיה. אם היא שחקנית, היא צריכה חופשי חודשי באוסקר.
למשך כמה רגעים היא רק שוכבת עלי ומתנשפת, שני זרים שמוצאים עצמם באינטימיות שלא התכוונו אליה. אבל אני לא גמרתי עכשיו והזין שלי עדיין קשה בתוכה ובתוך כמה רגעים היא גם חשה בזה.
"לא הספיק לך, הא?” היא מצחקקת. “חרמן אחול בלוע.”
"בחיים לא פגשתי מישהי כמוך.” אני מודה. “תני לי נשיקה.”
היא מרימה את ראשה אלי ושפתי כמעט פוגשות את שפתיה אך היא חומקת ברגע האחרון, משחקת איתי. למשך כמה שניות אנחנו משחקים כך, נגיעות חטופת, נשיכה זעירה, ליקוק, עד שהיא נשברת ומניחה לי לנשק אותה כמו שצריך ולשונותינו נפגשות, מחשמלות זו את זו.
"אני צריך אותך.” אני נוהם, חרמן ורעב אליה.
"גם אני, כפרה.” היא ממלמלת בין נשיקה לנשיקה. “חמה עלייך, נשמה.”
עכשיו תורי ליזום.
"תחזיקי חזק.” אני אומר.
"מה 'תה עושה?” היא פוערת את עיניה אבל נאחזת בי ליתר בטחון.
אני אוחז בישבנה בכוח ואז עובר לישיבה. "אמא'לה!" היא צווחת בהתרגשות כאשר אני מתרומם, ידיה לופתות אותו בכוח. כעבור רגע נוסף אני משלים את המהלך ועכשיו אני עומד והיא בזרועותיי, ישבנה הקומפקטי נח בכפות ידי והיא משופדת על איברי.
"יא משוגע!” היא צווחת. “תוריד אותי, אני שמנה!”
אין גבר שלא אוהב שאישה אומרת לו "יא משוגע.”, ואני לא יוצא מהכלל. היא כמובן לא שמנה ואני חזק מספיק בשביל להחזיק אותה באוויר כמה דקות ואת זה אני עושה עכשיו, מזיין אותה בעודי אוחז את ישבנה, רגליה השזופות מיטלטלות עם כל ניעה שלי.
"את אוהבת שאני מקפיץ אותך, מאמי?” אני שואל והיא גונחת בתגובה ומהנהנת. בתנוחה הזו איברי חודר אליה עמוק ועיניה מתגלגלות מעונג. “את אוהבת שאני מקפיץ אותך כמו מנה תאילנדית בווק?”
בעזרת האגן והידיים אני מקפיץ אותה כמה סנטימטרים בכל פעם ואני נותן לה להחליק מטה על איברי המשומן, סוחט ממנה אנקת עונג בכל פעם, ידי חופנות את ישבנה הקטן והמיוזע. שנינו שטופי זיעה עכשיו וכאשר אנחנו מתנשקים, כמעט טורפים זה את זו בתאווה, זיעה מלוחה מתערבבת על שתי לשונות. אני מחליק מעט את ידי הימנית עד שאצבעי נוגעת בפי הטבעת שלה והיא נאנקת בהתרגשות. היא רטובה לגמרי מזיעה ואני מחליק את קצה אצבעי אל תוך הטוסיק הקטן אך למרות שהדבר מרגש אותה מאוד הוא מקשה עלי להקפיץ אותה ולכן אני נסוג וחוזר לחפון את פלחי עכוזה.
אנקותיה של מלני מתגברות וציפורניה מתחילות לשרוט את גבי. היא נאחזת בי בידיים וברגליים, נושכת את כתפי ושורטת את גבי בעודה גומרת ואני מתחיל לגמור תוך שניות. גל אדיר של ריגוש מציף את גופי, מטלטל כל שריר ועצם בי בעודי נאבק לשמור על יציבות ולא ליפול. אני מאמץ את החתולה הפראית הזאת אל גופי בעודה נושכת ושורטת אותי, חש באשכי מתכווצים ופולטים את מטענם לתוכה בעוצמה. רגעים חולפים כך ואנחנו נרגעים לאיטנו ואני מוריד אותה בזהירות אל הרצפה, שרירי רועדים מהמאמץ. אני לא בדיוק מתעלף אבל הגוף שלי אומר לי לא שאם לא אשכב עכשיו אז הדבר הבא שאראה יהיה הרבה שחור.
"זה היה מדהים.” אני אומר ונשכב על הרצפה.
"מה שנכון, נכון.” היא אומרת ומגששת אחר תיקה. אני שומע אותה מציתה סיגריה ואחר כך מגיע ריח עשן אל אפי.
"תגידי לי, לימדת אותי את כל הדרכים לבטל דו"ח מהירות או שיש עוד?”
"מה אתה חושב?” היא צוחקת.
אז מי הכותב האורח?
אין עליך יא דור כפרה. לא יודע אם יותר צחקתי מהתיאורים שלך או יותר התחרמנתי.
גמני כמוך!
"הפילוסופיה של קרמבו" הרגת אותי עם המשפט הזה
דור כל הכבוד על הסיפורים שלך אתה מוכשר בטירוף
יש מצב שאתה כותב סיפור על דתיות?
פשוט מדהים, ענק !!!
אתה צריך לפתוח קורס בכתיבה אומנותית …
רגיל וטוב.. 🙂
לדעתי אפשר להפוך את מלני לגיבורה שתופיע בעוד כמה סיפורים
כל הכבוד
סיפור חביב אני מאוד אופתע אם אכן אתה כתבת. בעיני הוא חסר את מגע הקסם שלך … אבל מספק ממילא הזדמנות נפלאה להודות לך על שעות של קריאה בשקיקה כבר כמה שנים
מלני – צריך אחת כזו בכל סניף דואר
קלעת בול! תמיד הייתה לי פנטזיה להיות מזוין על ידי פרחה כזו וזה עדיין לא התממש… נהנתי מכל רגע, אשמח לשמוע עוד על מלני ועל הגברים שהיא מזיינת.