הסבר קצר על מה קורה פה: כאשר שלח לי בני גורביץ' (שם בדוי) את הסיפור, כתבתי לו שלטעמי נדרשים שינויים מהותיים בסיפור, בעיקר בסופו ובני גורביץ' (שם בדוי) כתב פרקי סיום חדשים. אלו הפרקים המקוריים.
===================================================
פרק י"ב
סלון הבית שלי מרווח גם בשביל משפחה בת שתים עשרה נפשות. כל שכן לי, שחי בגפי כרווק. אני זז מהעבודה מוקדם ומארגן את הזירה כך שתתאים לנוכחות נקבית. אחרי כמה שעות, הכל עומד מוכן.
רייזי מגיעה בשמונה אפס אפס. אני תוהה איזה תירוץ היא 'מכרה' הפעם לבעלה, אבל לא שואל. היא מאוד נבוכה ממני, אפילו קצת מפוחדת, ומנסה לחפות על זה בעזרת התעניינות מוגזמת בעיצוב הבית ודיבור בלתי פוסק שמאוד לא אופייני לה. עצם ההגעה שלה לכאן מופרך כל כך, הזוי כל כך. ברור לה, כשם שברור לי, שהערב הזה עלול להתפתח לכל מיני כיוונים שהיא מעולם לא העלתה על דעתה להגיע אליהם. אבל אחרי מה שהיה במסעדה, פשוט אין דרך חזרה. במשך חודשים היא סיפרה לעצמה שהיא שולטת בתהליך המסוכן הזה, אוכלת את תוכו וזורקת את קליפתו. אבל הכניסה הפתאומית של רותי לתוך הפרדס הקטן שלנו, שיבשה הכל, וברגע אחד של חוסר אחריות מצד רייזי, האחיזה נשמטה ממנה. מי שמחזיק עכשיו במושכות הם היצרים שלה, עזים, פראיים ומלאי חיים כמו שלא הכירה אותם מעולם, ולה אין כבר כוח להילחם בהם. העיניים הכנועות של רייזי מספרות לי שהיא באה בגישה פטליסטית. מה שיהיה יהיה.
רותי מאחרת בעשרים דקות. אני פותח לה את הדלת בתיאטרליות ומחווה לעבר הכורסאות. השתיים מתיישבות במרחק בטוח זו מזו, נזהרות מליצור קשר עין. על שולחן הקפה עומדים בקבוקי היין מהשבוע שעבר. הלבן כמעט מלא, האדום כמעט ריק. "בואו נשחק משחק", אני מציע להן.
"מה נשחק? מונופול?", רייזי מנסה להתלוצץ.
"אולי נקפוץ בחבל?", רותי מצטרפת אל המאמץ להצחיק, ואני ממש מעריך את זה.
האמת? שני הרעיונות לא רעים, אבל אירועי השבוע האחרון גרמו לכך שהמצב בהיר וצלול לכולנו כמו מים בחוף מלדיבי, ולא צריך ללכת סחור סחור אלא לגשת ישר לעניין. יש רק משחק אחד שיכול לפרק מטען עוצמתי כל כך של מתח מיני. "אמת או חובה. מכירות?".
המשחק הזה לא פופולרי במיוחד בציבור החרדי, מסיבות מובנות. אז התשובה של שתיהן שלילית. אני מסביר להן את החוקים בקצרה. המשתתפים יושבים במעגל על הרצפה ומסובבים בקבוק. מי שפיית הבקבוק נעצרת בסמוך אליו, צריך לבחור בין "אמת" ל"חובה". אם הוא בוחר "אמת", הוא יישאל שאלה ויהיה מוכרח לענות עליה בכנות מלאה. אם הוא בוחר "חובה", תוטל עליו מטלה והוא יהיה חייב לבצע אותה בלי להתחמק. שואל השאלות ומטיל המטלות הוא המשתתף הקרוב ביותר לתחתית הבקבוק. פשוט וקל.
לא רייזי טיפשה ולא רותי טיפשה. שתיהן קולטות לאן אני חותר, אבל גם מבינות שבמצב המסובך שנקלענו אליו, זה כנראה הפתרון היחיד. רייזי מהנהנת ראשונה במבט מהורהר, ואחריה רותי פולטת "טוב". אני נוטל את השאטו ולנדרו. "אבל קשה לשחק עם בקבוק מלא. מי מתנדבת לרוקן את הבקבוק הזה?".
"אני יכולה", רייזי מתנדבת בגבורה מעושה, ותוך כדי דיבור מוזגת את שארית תכולת הבקבוק לכוס, ממלאת אותה עד הקו העליון, הסמוך לשפה. רייזי מברכת "בורא פרי הגפן" ושותה מייד. הזכרתי כבר שהיא אוהבת יין?
אנחנו חולצים נעליים ומתיישבים במעגל על השטיח. אני נוטל את הכבוד לסובב את הבקבוק ראשון.
שני זוגות עיניים עוקבים במתח אחר בקבוק הזכוכית, שתנופתו נחלשת עם כל סיבוב. זוג העיניים השלישי, זה שלי, מתבונן ברגליה המשוכלות של רייזי, שמתאמצת למתוח את החצאית לכיסוי מקסימלי.
הבקבוק נעצר ומצביע על רייזי. תחתיתו קרובה אלי יותר מאשר אל רותי, ולכן זכות השאלה שלי.
"אמת או חובה?", אני שואל את רייזי.
היא מהססת לרגע. "אמת". בחורה חכמה, רייזי. זו הבחירה הנכונה עבור תחילת משחק, כאשר הגבולות עדיין לא ברורים.
היא מצפה שאגש ישר לעניין, ואני נאמן לעיקרון שלי שאסור לאכזב אישה יפה. "האם אמת שאת לא אוהבת את בעלך?".
רייזי מאדימה, אבל חותכת. "אמת".
עכשיו תורה לסובב את הבקבוק, ואני עולה בגורל. זכות השאלה נתונה לרותי.
"אמת או חובה?".
אני בוחר "אמת".
"האם אמת שאתה משלם לרייזי 30 אלף שקל לחודש?". או מיי גאד. הקנאה בוערת בה.
"אמת". לא נעים.
סיבוב נוסף. שוב רייזי. הפעם תורה של רותי לשאול. רייזי מעזה לבחור הפעם ב"חובה".
הסיכון משתלם. "חובה עלייך לשתות עוד כוס יין".
רייזי ממלאת לעצמה את הכוס בשאפוטייה הרמיטאז' הלבן, ושותה בנחת. היא מסובבת את הבקבוק והוא חוזר לאותה נקודה, ושוב היא בידיים של רותי. מזל גרוע.
"אמת או חובה?".
"חובה".
"חובה עלייך לשתות עוד כוס יין", רותי חוזרת על אותה הפקודה באותן המילים בדיוק. מה את עושה, רותי? חוויה מתקנת? לעזאזל, לא הספיקה לך פעם אחת?
הפעם רייזי נראית קצת מבוהלת. אבל אלו חוקי המשחק, אז היא מצייתת.
סוף סוף מגיע תורה של רותי. היא עושה את הבחירה המושכלת ואומרת "אמת". רייזי מתמתחת בדריכות, והחצאית שלה מגלה את הברכיים. נראה שהיא לא שמה לב. היא שואלת את רותי: "האם אמת שאת שונאת אותי?".
"אמת". רותי אפילו לא ממצמצת. יפה. כל המוגלה בחוץ. מכאן זה יכול רק להשתפר.
אני מתפלל שהבקבוק ימשיך להתעלם ממני, כדי שהדו-קרב המרתק הזה לא ייקטע באמצעו. תפילתי נענית, לעת עתה. רייזי עולה בגורל ובוחרת שוב "אמת". רותי ממשיכה להצליף בה. "האם אמת ששכבת עם הבוס?". וואו רותי.
"לא אמת", רייזי מישירה עיניים כנות, ואני רואה שהתשובה מרגיעה את רותי.
עכשיו תורי. "אמת או חובה?", שואלת רייזי. "חובה", אני משיב.
נראה שהמטלה מוכנה אצל רייזי מראש, כי היא לא משתהה אפילו לרגע כדי לחשוב. "חובה עליך לתת לרותי חיבוק".
אתם מבינים למה התאהבתי באישה הזאת? כל כולה נתינה.
רותי מסמיקה, אבל פורשת את זרועותיה לעברי, כמו שעושים לזאטוט. שנינו קמים במאמץ מהרצפה, ואני מועך את גופה הקטן אל גופי, זרועותי חובקות את גבה וזרועותיה את גבי. אני מרשה לעצמי למשוך קלות במטפחת שלה ולהשליך אותה מאחור, ואז לשחרר את השיער מהגומייה. הנוף יפה יותר ככה. ראשה של רותי מונח על החזה שלי, נשימותיה מואטות ושלווה נופלת עליה. כל הכבוד, רייזי.
ממשיכים. הבקבוק בוחר ברותי, וכל עוד רייזי היא ששואלת את השאלות, רותי נזהרת ובוחרת תמיד ב"אמת". רייזי מחייכת אליה חיוך מתוק: "האם אמת שאת כבר סולחת לי?".
"אמת", מחייכת אליה רותי בחזרה, ואני תופס שבעצם אני הכבש שנשחט בסולחה בין שתי הנשים. החיבוק שלי לרותי היה פיצוי מרייזי לחברתה הפגועה. גבר מוחפץ.
בסיבוב הבא, אני דורש מרייזי לשתות עוד כוס יין, והאישה כבר שתויה לגמרי. ככה יהיה לה הרבה יותר קל. היא עוד תודה לי על זה. מרותי אני דורש לתת נשיקה לרייזי, והיא עושה את זה בלי בעיות, למרות שלא נראה שהיא נהנית מהאקט.
רותי נהנית מדבר אחר: איבוד השליטה של רייזי, שהאלכוהול בדמה והנשיקה מאהובתה מרימים אותה לשחקים. הבקבוק מצביע עכשיו על רייזי ותחתיתו על רותי. רייזי בוחרת "חובה", ואני מרגיש שמשהו גדול הולך לקרות.
"חובה עלייך להוריד את החצאית", מודיעה לה רותי, ונשימתי נעתקת.
רייזי נעמדת במלוא גובהה, קצת מתנודדת אבל שומרת על שיווי משקל. היא מכניסה את שני אגודליה בשני צידי החצאית, ומורידה אותה בלי למחות ובלי להתווכח. החצאית נשפכת על הרצפה ומכסה את כפות רגליה, ואז היא יוצאת ממנה ומעיפה אותה בבעיטה הצידה. ליבי מפרפר בהתרגשות, ומוט ההיגוי שלי מלא עכשיו בדלק טילים.
אני עוצר אותה רגע לפני שהיא מתיישבת בחזרה. "תישארי לעמוד ככה, רייזי".
מה אומר לכם? מולי יש פרסומת חיה לגרביונים. בד הלייקרה השחור עוטף את רגליה של רייזי מאגן הירכיים ועד קצות האצבעות, בחיטוב מהמם. אילו איברים מושלמים יש לה! אני עוקב אחרי הרגל לכל אורכה. זהו יופי טהור שאין בו מתום. בלי לסובב את הבקבוק שוב, אני אומר לה, "עכשיו את החולצה".
רייזי מלעלעת בקול ילדותי, "רק אם רותי מפשיטה אותי".
רותי לא נופלת בפח, "רק אם מוישי מפשיט אותי".
במוחי חולפת המחשבה שהנה שוב אנחנו בתיקו מקסיקני, ואני משיב את התשובה המתבקשת, "רק אם רייזי מפשיטה אותי".
ושלושתנו פורצים בהתקפת צחוק היסטרי, שמרעידה את הבית כולו.
&&&
בפסיכולוגיה יש מונח בשם "דיסוציאציה", המתאר מצב שבו התודעה האנושית מכבה את עצמה למשך זמן מסוים, בגלל כאב או פגיעה קיצוניים שהם מעבר ליכולת הסבל של האדם. לפעמים הדרך היחידה לשרוד חוויה כזאת, היא התנתקות ממנה בשעת מעשה ודחיקתה לאחר מכן לתוך מגירה עמוקה מאוד באחורי הראש. אגב, זה נפוץ מאוד במקרים של פגיעות מיניות.
אבל דיסוציאציה אינה חידוש של הפסיכולוגיה המודרנית. יותר מאלף שנה קודם לכן, היהדות כבר הכירה במצב של "פרחה נשמתם". הטוויסט: שם זה קרה מרוב עונג. כי יש תענוג שהוא מעבר לסף ההכלה של התודעה האנושית.
כנראה שזה מה שקרה לי, כי מהמשך הערב הזה נותרו לי רק פרצי זיכרון קצרים. בראשי מתחלפות רק כמה תמונות בודדות מתוך סרט באורך מלא.
תמונה מספר 1: רייזי מרימה את ידיה מעל ראשה, ורותי מושכת את חולצתה תוך כדי עמידה על קצות האצבעות. החזייה של רייזי פשוטה מאוד, חסרת יומרות.
תמונה מספר 2: רותי כורעת לרגלי, עירומה לגמרי, ופותחת את רוכסן המכנסיים שלי.
תמונה מספר 3: רייזי שרועה על גבה, עיניה עצומות, ידיה מאחורי עורפה ובהונות רגליה מצביעות מעלה. שיער הערווה שלה מגודל כמו שיח, בלונדי עם נגיעות אדמוניות.
תמונה מספר 4: אני רודף אחרי רותי ברחבי הבית, לבוש בגרביים בלבד. היא מצחקקת ובורחת, עד שהיא מטילה עצמה בכוונה אל זרועותיי.
תמונה מספר 5: רייזי מתכופפת מעל רותי, קולעת את שערה לצמה.
תמונה מספר 6: אני יושב ישיבה מזרחית ומערסל את רייזי כמו תינוקת. הישבן שלה רך, השדיים רכים עוד יותר.
המסך מחשיך.
פרק י"ג
אני יושב במשרד עם רייזי ורותי. הדיל השתנה. זה ברור לכולנו. עכשיו זהו משולש יחסים, שכל צלע בו היא חד סטרית. אני אקבל את רייזי רק אם היא תקבל את רותי. ורייזי תקבל את רותי רק אם רותי תקבל אותי. ורותי תקבל אותי רק אם אני אקבל את רייזי.
היות שאף אחד מאיתנו לא רוצה לוותר על החלק שלו, זה יכול לעבוד. אני עצמי מוכן לדיל החדש ברצון רב. לא באמת אכפת לי לעשות מדי פעם סקס עם רותי. בסך הכל היא נקבה נאה. גם רותי נראית משוחררת. היא גרושה, ומותר לה. הפחד שלה מרייזי נעלם ברגע שאלמנט הטורפת והנטרפת התפוגג. אבל רייזי קצת מבוהלת מעצמה. היא חצתה גבול אסור מאוד עבור אישה נשואה.
אנחנו בצומת דרכים מכרעת עכשיו. הכל תלוי ברייזי, והמפתח אל רייזי בידיים של רותי, שאיתה סגרתי דברים בשקט מראש, בטלפון. עכשיו, כאשר שלושתנו שוב יחד, רותי פועלת על פי התוכנית ושוברת ראשונה את השתיקה המביכה. "רייזי, היה לך נעים אתמול?".
לשון עצבנית מלקקת את השפתיים. "מאוד", רייזי מודה.
"אני שמחה לשמוע", כך רותי, ותוך כדי דיבור היא מתחילה להתפשט בתנועות תיאטרליות. נשימתה של רייזי עוברת לקצב מהיר. היא מנסה להתאפק, אבל נשברת אחרי פחות מדקה, כאשר רותי מגששת בידיה אחר קרסי החזייה ומתקשה להתיר אותה. רייזי מסיטה באסרטיביות את ידיה של רותי, וממשיכה במלאכה בעצמה. רותי עומדת כמו בייבי דול אנושית, ורייזי מכרכרת סביבה, מורידה פרטי לבוש, מעבירה אצבע על עור חשוף ומסדרת את השיער הארוך של בובתה החדשה.
זה הרגע שלי להתערב. "רותי מסכימה להסדר הזה ביניכן, בתנאי אחד. והוא שיהיה הסדר דומה ביני לבינך, רייזי".
רייזי עכשיו מסניפה בתאווה את הגב החלק של רותי, גורמת לאישה הנמוכה יותר להצטמרר בהנאה. "ומה זה מממממ… דורש ממני?", רייזי מבררת.
"רק לזרום", אני מחייך. שום דבר ממה שקורה כאן לא הגיוני.
הלשון של רייזי כרגע עסוקה עם אזור מעט יותר אינטימי בגופה של רותי, אז אני מחשיב את הנהמה העמומה של רייזי כאישור. המחסום האחרון נשבר.
אי אפשר להסתגר יותר מדי זמן במשרד באמצע יום העבודה, ולכן אני נושם עמוק ומוכן להמתין עם מימוש ההסכם. רק דבר אחד נותר אצלי לא פתור, וכאשר רייזי מלבישה את רותי בחזרה, אני אומר לה, "את חייבת להסביר לי משהו, זה נראה לך הגיוני לגלח את השיער מהראש אבל להשאיר את השיער שבין הרגליים?".
"היום אני מגלחת אותו", היא מבטיחה.
"אפשר להיפרד?", אני משתובב.
"משיער הערווה שלי? אין בעיה. רק בלי ידיים". היא מרימה את החצאית למעלה ומפשילה מעט את הגרביונים והתחתונים. פניה סמוקות. "תגיד יפה שלום".
מזל וברכה, אני לוחש. ברגע זה סגרתי את העסקה הטובה בחיי.
&&&
בתקופה הבאה, רייזי בסחרור יצרים, והיא משגעת את רותי בלי סוף. בכל יום היא מגיעה עם רעיון הזוי אחר. היא דורשת מרותי לבוא לעבודה בלי תחתונים, קוראת לה לחדר באמצע היום כדי לטבול אצבע במיצי הנרתיק שלה, גוררת אותה לבחור יחד בגדים, מסתכנת איתה בנשיקות חפוזות בפינת הקפה, מועכת את שדיה בשובבות כשנראה לה שלא רואים. אני עוקב בהנאה מהולה בחשש. רייזי מיוחמת, והיא מגזימה. הרי רותי לא מתחרמנת מנשים, בדיוק כמו שאני לא חושק בגברים.
אבל לרותי יש יצרים משלה, והיא מוכנה לספוג את אהבתה החונקת של רייזי כדי לקבל ממני את מה שהיא רוצה. "מוישי, הישבן שלי כבר אדום מרוב ההפלקות של רייזי", היא באה להלשין באמצע יום העבודה. טוב, קחי נשיקה בפה, רק שתהיי מרוצה. "מוישי, נכון הנעליים האלה מכוערות רצח? רייזי בחרה לי אותן". בסדר, תבואי בערב ונעשה קצת סקס. יהיה כיף. "מוישי, רייזי היתה אצלי אתמול בבית ושיגעה אותי שעתיים שלמות". אני מושיב אותה על השולחן ויורד על ברכי באנחה מדומה, מגיע לה פיצוי. כמובן שאני דורש ממנה לתאר לי בינתיים בדיוק את מה שקרה באותן שעתיים לכל אורכן, בלי להחסיר פרט.
אין טעם לשקר. זה לא שאני סובל, כן? אני די נהנה מהמשחקים המיניים עם רותי, כמו שאתחרמן מכל מגע עם אישה חמודה. אבל הפרס האמיתי הוא רייזי, שאותה אני אוהב עכשיו בכל נפשי וגופי. אהבה שלא ידעתי מעודי. רותי עוד תימאס עלי מתישהו. רייזי לעולם לא.
והיות שאני איש עסקים ממולח, אני לא מוותר על שום תת-סעיף מהחלק שלי בדיל המשולש. רייזי מתגלגלת מצחוק בכל פעם שאני מתאר לה, בציוריות רבה, את ההלשנות של רותי עליה. לפעמים נראה שהיא חווה עוררות מינית מהשחזור המילולי של האהבה הלסבית שלה, לפחות כמו שהיא מתחרמנת מלעשות אותה בפועל. אני מציץ בתחתוניה בחוצפה, הם רטובים לגמרי. "טוב, אז הייתי ילדה רעה", היא מעווה את פניה בדרמטיות, "זה אומר שמגיע לי עונש?".
שנינו לא בקטע של בדס"מ, ולא זו הכוונה. ה'עונש' של רייזי הוא תינוי אהבים איתי. הגירוי שהיא מקבלת מהזיכרונות המתוקים עם רותי, מתגבר על הרתיעה המובנית שלה מהגוף הגברי שלי. כך שהעונש לא חמור עד כדי כך מבחינתה. נסבל, אפשר לומר. וכאשר אני מענג אותה בדגדגן, היא כל כך מתמסרת עד שאני מתחיל לחשוד שבכל זאת יש בה כמה אחוזי סטרייטיות. אולי היא ביסקסואלית. מזה ומזה אל תניחי ידך, רייזי.
לא תמיד זה כל כך פשוט. בתוך תוכה רייזי יודעת שמה שאנחנו עושים זו עבירה חמורה, אולי החמורה ביותר בתורה, מה שהופך אותה ל"רשעית הכי גדולה בעולם" – כך במילותיה שלה.
כי למרות הכל, רייזי היא אישה חרדית בכל שאר הליכותיה. חברותיה יתייגו אותה אפילו כ'צדיקה'. היא מאוד מאמינה בקב"ה, לעולם לא שוכחת לברך, נמנעת מלשון הרע ורכילות, וככל שזה יישמע אבסורדי, היא גם צנועה מאוד. אהבת נשים לא נחשבת מבחינתה לעבירה. כנראה שהיא מעולם לא התעמקה בסוגיית "נשים המסוללות זו בזו". אבל איתי – זה כבר סיפור אחר. לפעמים באמצע האקט היא מתחילה לבכות, ואני צריך לעצור הכל ולהשיב את רוחה. ימים שלמים היא יכולה להסתובב עם מצב רוח רע, ועבורי זה סימן לשמור מרחק. לעיתים קרובות אני רואה אותה מתיישבת באמצע העבודה עם ספר תהילים – תרופת סבתא ישנה לנקיפות מצפון.
אבל אהבתה של רייזי לרותי, אהבת אישה לאישה, שוצפת ופורצת את כל העכבות. עבור הזכות להיות עם רותי היא מוכנה לעשות הכל, כולל להסתכן בגיהנום נצחי. ולאט לאט, היא גם מתרגלת נפשית למצב החדש. המחסומים יורדים ורייזי פורחת כמו שלא היתה מעולם. אני מלבלב יחד איתה, במובן הכי מילולי של "יחד". איבר מיני מבלה שעות ארוכות בתוך הכוס הצר והעמוק והלח שלה, מחכך ומתחכך, מגלה שיאי עונג חדשים שלא ידעתי על קיומם. כשאני שואל אותה אם היא מעדיפה שנעשה את זה עם קונדום, היא מתעלמת. מבחינתה אין כרגע שום דבר מחוץ לחדר. אין עולם, אין אלוהים, אין תורה וגם אין בעל. וממילא אין שום סיכונים שצריך לקחת בחשבון. זו הדרך שלה להדחיק. שיהיה.
פרק י"ד
טיפ של אלופים: חפשו בגוגל תמונות "full frontal nude". לנגד עיניכם תתגלה גלריה מופלאה של נשים צעירות, מכל המינים והצבעים, עומדות זקופות ועירומות מול המצלמה. זה לא סתם עירום. זה עירום פרונטלי מלא. כל איברי האישה פרושים לפניכם, מסודרים כמו חיילים. צוואר, שדיים, כוס, רגליים. שלמות. אני יכול לעלעל בגלריות האלה במשך שעות.
יש הבדלי פרופורציות בין איברי הגוף אצל נשים שונות. יכולות לעמוד שתי נשים עירומות זו לצד זו באותה תמונה. שתיהן באותו הגובה ומאותו המוצא. אצל אחת, הרגליים תופסות איזה שישים אחוזים מהאורך הכולל (אם אתם מתחילים למדוד מהקצה העליון שמעל המותן), ומרכז הגוף עצמו – מה שקרוי באנגלית "טורסו" ובעברית מצוחצחת "גֵו" – קטן ומיניאטורי, ומסתיים במין משולש הכולל את שטח הרחם בלבד. אצל אחרת, הטורסו המוארך הוא העיקר, והרגליים קצרות ומתחילות יותר למטה. ההבדל הברור בין שתיהן הוא מיקומה של נקודת החיבור בין שתי הרגליים, כלומר, גובהו של איבר המין ביחס לרצפה. יש הרבה יופי בגיוון הזה.
עכשיו אני מקבל הדגמה חיה, בסלון הבית שלי, כשרייזי ורותי עומדות מולי בעירום מלא. שתי נקבות צעירות, שני גופים, שני סטים זהים של איברים. אבל איזה שוני! רייזי גבוהה, שערה בלונדי וקצר, עצמות לחייה גבוהות, עיניה גדולות ומימיות, עורה כמעט לבן, שכמותיה בולטות, ידיה ארוכות ודקות, שדיה מוצקים ומעט קטנים מהממוצע, פטמותיה ורדרדות וזקורות, מרכז הגוף שלה קטן, טבורה רדוד, שפתי הכוס שלה ביישניות ורגליה אינסופיות. הרווח הקטן שנוצר במשולש שבין הרגליים הצמודות והכוס המגולח שלה, מטריף אותי.
רותי נמוכה ממנה בראש. שערה ערמוני ומשתפך בגלים אדירים, פניה מעט מלאות, עיניה צרות ובוחנות, עורה בגון השמנת, כתפיה קומפקטיות, ידיה בשרניות ורכות, שדיה גדולים ומוארכים, פטמותיה כהות, מרכז הגוף שלה בעל נוכחות, טבורה שקוע, הכוס שלה בולט ורגליה מוצקות. אצל רותי אין שום רווח בין הרגליים. הבשר הרך של פנים הירך האחת מתיישר בצורה מושלמת עם זה של הירך השנייה, בקו אחד עד פתח הכוס. משולש מסוג אחר, יפהפה בדרכו.
אני יכול להמשיך לתאר לכם את התמונה הזאת במשך כמה פרקים שלמים, ולהתבונן בה גם יומיים בלי להתעייף. אבל זו אינה תמונה דוממת בגוגל, אלא תמונה חיה ונושמת. שני החזות עולים ויורדים בהתרגשות. כל המחסומים הוסרו, כל הלבטים התפוגגו. אני מבקש מהן לפשק רגליים, והן נענות בשמחה. ההבדל בין איברי המין שלהן מאוד בולט עכשיו. מבנה הנרתיק שלהן שונה גם מבפנים. אצל רייזי זה צר והדוק, אצל רותי יש יותר מרחב פעולה. אל תשאלו איך אני יודע.
שתי הנשים מעט גדולות ממני בגיל. אני בן 28. רייזי מגרדת 30, ונראה לי שרותי חגגה לאחרונה 31. לעולם אעדיף נשים בשלות על פני פרגיות צעירות מדי. אני מתפשט בתנועות איטיות, ולא מסיר את עיני אפילו לרגע משתיהן. אני תוהה אם הן אוהבות את מה שהן רואות. אני מעט יותר נמוך מרייזי והרבה יותר גבוה מרותי. הגוף שלי שעיר ומעט שזוף, השרירים מתוחים והישבן קפוץ. רייזי אמנם פחות בעניין של גברים, אבל היא בוודאי יכולה להעריך יופי גברי בעיניים אובייקטיביות.
רייזי תובעת את שלה ראשונה. היא מסובבת אליה את רותי ומאמצת אותה אל ליבה בחום. פניה של רותי מחוצים בתוך שדיה של רייזי, ושדיה נמעכים על בטנה של האישה הגבוהה יותר. מין לסבי הוא דבר מרהיב. לא בחינם זו קטגוריית הפורנו הפופולרית ביותר בדירוגים המתפרסמים מדי שנה.
החיבוק נמשך דקות ארוכות. רייזי מניחה את לחיה על ראשה השופע של רותי, עוצמת עיניים בשלווה, כאילו נרדמת על כרית. רותי תוחבת אצבע עמוק בין רגליה של רייזי, מעוררת את האהבה עד שתחפץ. רייזי גונחת כמו מתוך שינה.
רותי מתנתקת מאחיזתה של רייזי ונשכבת פרקדן על השטיח, פושטת איברים ופותחת רגליים. רייזי נענית ברצון להזמנה. גופה גמיש כאיילה. היא כורעת על ארבע ודדיה מזדקרים אנכית, כמתחננים שמישהו יחלוב אותם. היא מרכינה את ראשה ושולחת לשון חקרנית אל החריץ המגולח של רותי. יום יבוא, וגם רותי תחזיר לה באותה מטבע, אבל מוחה הסטרייטי של הברונטית עדיין נגעל מהרעיון לאכול כוס של אישה זרה, ובינתיים רייזי מסתפקת במה שיש. את מידת הסבלנות יש לה ממי ללמוד. רייזי נראית כל כך מיומנת, ואני מזכיר לעצמי לשאול אותה בהזדמנות אם היא היתה עם נשים גם בעבר. אולי 'שיחקה' קצת בסמינר?
רותי גונחת בקול, וזה הזמן שלי להצטרף. אני מלטף עם אפי את עמוד השדרה העירום של רייזי, וגורם לה להצטמרר ולהתגלגל לצד רותי. אני נשכב על גופה הלוהט של הערמונית, ומעביר כף יד מלאה על רגלה של הבלונדינית הסמוכה אלי, מלטף וגומע כל סנטימטר של עור רך וחשוף, מהמותן ועד הבוהן. פלא היצירה, הרגליים של רייזי. הזכרתי כבר שיש לה רגליים יפות? נדמה לי שהזכרתי.
אבל עכשיו רותי חובקת אותי בכוח בזרועותיה, דורשת אותי לעצמה, כביכול אני שלה בלבד, לא מוכנה להתחלק בי עם עוד אישה. אני מרפה מרייזי בהשלמה, ורותי אוחזת בראשי ומצמידה את מצחי אל מצחה. לשונה מטיילת בחלל הפה שלי, חוקרת כל סדק ומתענגת על טעם הרוק. אני מתענג כפליים, ואנחנו מתנשקים בקולות מציצה רמים.
אני הופך את רותי על בטנה ומחדיר את איברי בין פלחי ישבנה. אני לא מחפש שם את פי הטבעת. אולי יום אחד אלמד ליהנות ממנו, אבל היום לא יהיה היום הזה. אני פונה דרומה אל השפתיים השמנמנות של הנרתיק, שבוער בחום אדיר של אהבה כלואה. הדגדגן שלה כבר מגורה, הודות לעבודת הלשון של רייזי, והחיכוך עכשיו מוביל אותה בקצב מהיר אל האורגזמה. אחר כך מגיעה עוד אחת, ובשלישית אני כמעט גומר ביחד איתה, אבל מצליח לבלום את עצמי. עוד לא הגיע הזמן.
רייזי עדיין שוכבת צמוד אלינו, משתאה ומתנשמת בהתרגשות מהאורגזמות של רותי. ידה טמונה בין רגליה שלה, חופרת פנימה בשתי אצבעות ארוכות. אני מנסה להתנשק איתה, והיא מתחמקת. לא אוהבת את האקט הזה עם גבר. אולי יעבור לה יום אחד, אולי לא. אני תופס את פניה בשתי ידיים חזקות ומסתכל אל תוך עיניה מטווח אפס, ושנינו צוחקים. להתנשק היא אמנם לא מוכנה, אבל לפצות אותי על זה היא בהחלט מוכנה, פיצוי עם ריבית של שוק אפור.
היא מתרוממת מהשטיח, כורעת על ברכיה ומסמנת לי לעמוד. אני מציית בפליאה. האם רייזי מתכוונת לעשות את מה שאני חושב שהיא מתכוונת לעשות? התשובה חיובית. היא לוקחת בידה את איבר מיני, הרטוב כולו במיצי התאווה שהפריש נרתיקה של רותי, ומכניסה אותו לפיה. רייזי מוצצת לי בתנועות חלקות של הלוך ושוב, בלי תאונות שיניים ובלי השתנקויות, מחככת את איברי בצד הפנימי והרטוב של הלחי שלה, ואז הודפת אותו עם הלשון אל הלחי השנייה. האיבר שלי לא קטן, אבל חלל הפה שלה מספיק גדול כדי להכיל אותו. מה ההיגיון להיגעל מהלשון שלי אבל ליהנות מאיבר המין שלי? רייזי היא חידה, כמו תמיד.
הידיים של רייזי פנויות, ואחת מהן מרפרפת על האשכים שלי, נוגעת ולא נוגעת בשיער הדליל הצומח עליהם, ומדגדגת את הרקמה הרכה שמתחתם. אני מתכווץ מרוב עונג, ואחרי כמה שניות מאבד שליטה ופולט את מטען הזרעונים שלי היישר אל תוך הפה שלה, מטיח אותם בעוצמה אל דופן הגרון. היא נרתעת לאחור, יורקת וצוחקת, ושרוכי זרע אחרונים ניתזים על פניה ועל שדיה.
ורותי מופיעה משום מקום, מלקקת את השאריות.
לא משנה כמה עייף ומותש אני בסופו של אותו ערב, על דבר אחד אני לא מוותר. רייזי עומדת מולי שוב, פול פרונטל נוד, ואני מלביש אותה באהבה. מסיע במעלה רגליה את התחתונים השחורים הפשוטים ומיישר אותם בכף יד אוהבת, סוגר לה את קרסי החזייה תוך כדי מעיכה שובבה של השדיים, גורב לה את הגרביונים, מלביש לה את החצאית, משחיל את ידיה בשרוולי החולצה, ולבסוף מסדר לה את הפאה.
רותי יושבת בצד, רגל עירומה על רגל עירומה, ממתינה לתורה. רייזי הלבושה נעמדת מאחוריה וקולעת מחדש את שערה הפזור. אחר כך היא ממשיכה להלביש אותה ממש עד הנעליים. רותי חמה ורפויה ורכה, ונראה שהיא נהנית מאוד להיכנס לתפקיד ילדה קטנה של אמא.
לבסוף גם אני מקבל את הטיפול, למרות שכל זה קורה בבית שלי וממילא תיכף אפשוט שוב את הבגדים כדי להתקלח. אבל רותי לא תוותר לי, וברגעים אלו היצרים שולטים, וההיגיון צריך להכיר את מקומו ולשתוק.
אם תהיתם איך מרגישים בגן עדן – דעו שככה מרגישים בגן עדן. זהו הטוב המוחלט, השלווה הנצחית, העונג השלם, שאין אחריו ולא כלום.
אפילוג
רייזי נכנסת אל משרדי, צעדיה קלילים ורגליה מרקדות, נראות כמרחפות באוויר. היא כבר לא חולצת נעליים בכניסה, הסכמנו שזה היה ריגוש נפלא להתחלה, ואין בזה צורך יותר. רק את הפאה היא מורידה, ורעמת שערה הזהוב מקפצת וגולשת על עורפה. אני אוהב לראות את הפלומה הזאת גדלה מיום ליום. היא עדיין לא ארוכה דיה לאיסוף בקוקו, אבל היא כבר משווה לקרקפת של רייזי מראה נשי מאוד.
"אתה יודע מה התאריך היום, מוישי?" – היא מקפידה כמובן לקרוא לי כך רק כשאנחנו לבד.
"מה התאריך היום?", אני חוזר כהד על שאלתה. סוף חודש מרץ, לא? אנחנו עוד לא במשכורות החודשיות.
"אתן לך רמז", היא צופנת סוד. "שלחתי היום את הילדים עם חולצות לבנות".
עם הארץ שכמוני. היום ראש חודש ניסן! ברכת האילנות!
אני מוציא את הסידור מהמגירה ומתחיל לדפדף. "חכה רגע", רייזי צוהלת. "אסור שתהיה חציצה!". היא מתפשטת במהירות מכל בגדיה ונעמדת דום ברגליים צמודות, עירומה כביום היוולדה. כל סנטימטר בגופה הארוך נועץ בי עיניים בציפייה. איפה היא ואיפה רייזי של ראש חודש ניסן הקודם?
מעולם לא כיוונתי כל כך חזק בברכה. "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם".
"אמן", מתרונן קול הפעמונים של רייזי.
ותוך כדי שהיא יושבת וגורבת בחזרה את הגרביונים, ותוך כדי שכל חושי מתנקזים אל רגלי האיילה הנמתחות מולי בגמישות, רייזי מפטירה כבדרך אגב, "גם נשים חייבות בברכת האילנות, נכון?".
לא יודע. מצד אחד הזמן גרמא, מצד שני זו אינה מצוה אלא ברכת הנהנין… אידיוט, יש רק תשובה אחת נכונה. תגיד אותה כבר.
"נכון", אני מאשר.
"אז יש כאן עובדת די חדשה, קוראים לה אביטל. היא מאוד חרוצה ולדעתי מגיע לה קידום", רייזי מחייכת חיוך ממזרי.
אני נאנח. כשרייזי להוטה מדי, גבולות חוקיים עלולים להיחצות. אצטרך לפקח על זה מקרוב. אבל לסרב לא בא בחשבון. הרי גם נשים חייבות בברכת האילנות. חוץ מזה, זה טוב גם לרותי, שתשמח להפוגה קלה מאהבתה האובססיבית במקצת של רייזי. "אביטל הזאת, היא יפה מאוד?", אני מברר בחיוך.
"מאוד מאוד". הנהון נמרץ.
"אז בוודאי שמגיע לה קידום", אני כבר צוחק בקול, "תנסי לחשוב על משהו".
רייזי נעלמת מהחדר כרוח סופה. במצלמות אני רואה שהיא ניגשת לבחורה שחומה ונמוכה ממנה בראש, וההיא פוסעת בעקבותיה אל המשרד האישי של סמנכ"לית החברה, הגב' רייזל גולדרינג. מה יש לאישה הזאת עם נשים נמוכות וכהות? הדלת נסגרת מאחוריהן, ואני עונה "אמן" חרישית על ברכת האילנות של רייזי.
הסוף
==============================================================================
בני גורביץ' ישמח לקבל מיילים benygurr@gmail.com
אני דווקא העדפתי את הסוף המקורי.
אע"פ שהם דומים אחרי הכל…
האמת, בילדאפ ארוך, נעים, טיפה מייגע וכשמגיעים כבר לעניין, אז, זה מסתיים מהר מאוד…
כיף שחזרת, רק שאפוטייה הרמיטאז', זה יין לא כשר.
הסוף הזה נהדר! עשרות מונים יותר אמין ויותר מוצלח מאותו פרק י"ב המשונה שפורסם כאן לפני חצי שנה.
אלך לבדוק איך פרק י"ג בגרסה החדשה.
תודה לך על סיפור מושלם . מהמם ומדהים