הזעם – פרק ד'

פרק ד'

“יש בעיות?” שואל אושיק את אורי, מבטו סכין.

“עזוב, הוא תמיד ככה. כמו ספתא שלי.” מגחכת אגם.

“לא, הכל בסדר.” עונה אורי.

“אוקיי, אם אתה חושב שיהיה בעיות אתה יכול לצאת עכשיו.”

“לא, אני אשאר.” אומר אורי, פניו מושפלים.

“בואי, בעלת הבית.” מחייך אליה אושיק. “בואי נקבל 'תאורחים.”

“ממש בעלת הבית.” מצחקקת אגם וצווחת כאשר אושיק מרים אותה לעמידה. “נראה לך שאני יכולה ללכת ככה עם הנעליים האלה?!”

“אני יעזור לך. בואי.”

“לאן?!” היא שואלת, נצמדת לאושיק בדרכו.

“אמרתי לך: הגיעו אורחים.”

“איזה אורחים?” היא לא מבינה ואושיק לא עונה.

הם מגיעים אל הדלת. מבלי לומר מילה, אושיק אוחז במכנסוניה מלפנים ומאחור ומושך מעט למעלה ואגם חשה בבד מחליק אל קפלי ערוותה. היא מביטה במבוכה, מבחינה בקווי המתאר של שפתי ערוותה ברורים מתחת לבד הדקיק.

“אושיק, מה…”

“ששש!” הוא מצווה, מציץ בעינית ופותח את הדלת.

שלושה גברים עומדים בכניסה, כולם מזכירים לה אושיק באופן כלשהו. בשרירים. בקעקועים. באווירה הדקה של רצינות תהומית, בואכה סכנה, שהם משרים. נראה לה שכולם מעט יותר מבוגרים מאושיק.

גברים מבוגרים, מתרונן בה קול קטן ומטומטם. יותר מדי יין.

“בואו, כנסו.” אומר אושיק ומכניס אותם פנימה.

“לא חרטטת.” אומר אחד, משופם ורחב.

“מאיפה היא? מיהלום?” שואל השני, הגבוה מכולם.

“לא, היא בחינם. באה אלי. רוצה זין.” אומר אושיק ודבריו ננעצים בליבה כסכינים דקות של השפלה.

“הי!” היא מתרגזת. “אושיק, מה הדיבור הזה?!”

“סתמי.” אומר לה אושיק בשקט.

“איך קוראים לך, חמודה?” שואל זה שעוד לא דיבר. יש לו עיניים כחולות וקרות פאות לחיים עבותות. יש לו שיער שחור וצדעיים אפורים אומר לה הקול הקטן והמטומטם בראש. כמו שאת אוהבת.

“אגם.” היא אומרת בקול קטן, מוצאת את עצמה נדחקת לעבר אושיק כמבקשת לחסות בצלו.

“אני שמעון.” אומר צדעיים אפורים ומקרב את גב ידו אל פניה, מלטף את לחייה בעדינות. אגודלו נחה על שפתיה, חגה עליהן ואז לוחצת פנימה. מופתעת, אגם פותחת את פיה מעט, מניחה לאגודלו להחליק פנימה.

“או–אה…” צוחק המשופם ושולח יד אל צלעותיה. “אתה בטוח שהיא לא מקצועית, אושיק?”

“בטוח, בטוח.” עונה אושיק. ”גמרה תיכון, הולכת לצבא והכל.”

“אולי היא תהיה קצינה כמו ששון.” אומר הגבוה והמשופם צוחק.

“יותר מזרון פלוגתי.” אומר ששון ומלטף באדישות את שדיה מעל החולצה. למרבה המבוכה היא חשה בפטמותיה מזדקרות. אבל המבוכה נוטעת בה מעט זעם והיא ממירה אותו לאומץ.

“הי!” היא מתרגזת. ”די עם זה! אושיק! זה לא מתאים!”

אבל אושיק לא עונה, רק לופת את ידיה בתנועה זריזה מאחורי גבה. ששון ניגש אליה ומפשיל בשלווה את חולצתה מעלה, חושף את שדיה העירומים והמוצקים בעוד שמעון שולח יד אל מפשעתה, מלטף את שפתי ערוותה מעל בד המכנסונים הדק.

“אושיק! די, נו!” היא מתחננת, מבועתת. “אני רוצה הביתה!”

אושיק צוחק.

“סבבה, אבל קודם תפנקי 'תחברים שלי.”

הוא מוביל אותה אל הסלון, מבוהלת, מיבבת ונאבקת ברפיון, הבהלה מכבידה את ידיה. בסלון הוא משחרר אותה והיא מתרחקת כמה צעדים, מנסה למצוא מוצא, אך ארבעה גברים מבוגרים חוסמים את דרכה אל דלת הדירה. היא מחפשת את אורי אך הוא לא שם. היא לבד.

אושיק מתקרב אליה, אוחז כוס יין ביד אחת ומשהו קטן וורוד בשניה.

“קחי את זה.” הוא אומר, מגיש לה את הגלולה.

“לא.”

“את יכולה לבלוע מעצמך ואני יכול לדחוף לך את זה לפה אם בא לך, אבל בכל מקרה זה נכנס.”

“מה זה?”

“משהו טוב.” מחייך שמעון, חיוך כחול עיניים וקר. “זה יעזור לך להעביר את הערב.”

“אני…” מתחילה אגם להגיד אבל היא יודעת שכרגע אין לה מה לעשות. היא מביטה בהם והם ומבוגרים והיא ילדה קטנה וחסרת אונים.

בכתפיים שמוטות אגם לוקחת את הגלולה הקטנה ואת כוס היין, ובולעת.

“ילדה טובה.” אומר ששון ואושיק צוחק.

“מה מצחיק?” שואל המשופם.

“היא אוהבת שאומרים לה שהיא ילדה טובה.” מגחך אושיק ואגם מסמיקה, מרגישה קטנה ומטומטמת: רק ילדה מפגרת מתרגשת שניה לפני פאקינג אונס קבוצתי כי גבר מבוגר אמר לה שהיא ילדה טובה.

“בואי הנה.” אומר אושיק וקולו מוכר ומול שלושת הזרים, אולי אפילו מנחם מעט. הוא מחבק אותה והיא מתמסרת לזרועותיו החזקות ולנשיקתו וללשונו הפולשת אל פיה והוא עוטף אותה ומגן עליה ולמרות שהלב שלה דופק חזק והיא יודעת מה הולך לקרות אבל לא רוצה לחשוב על זה, רק להתמקד בכמה שזה נעים שהוא ככה גדול וחזק כזה. לא רוצה להפסיק את החיבוק.

אושיק הופך אותה, גבה אליו ופניה אל השלושה והיא מסמיקה אבל הוא מחבק אותה מאחור וזה יותר טוב. היא חשה את נשימתו על תנוך אוזנה.

“אני רוצה שתהיי ילדה טובה.” הוא אומר באוזנה, קולו מצמרר אותה, שולח רטטים עדינים מאוזנה אל גפיה ובטנה ו…למטה קצת.

“רק איתך.” היא מתעקשת.

“אחר כך.” הוא אומר ומלטף בעדינות את צלעותיה. מה אחר כך? הם יהיו רק שניהם? ומה עד… אחר כך?

הוא מרים את חולצתה, חושף את שדיה הצעירים והזקורים.

“אושיק…” היא מבקשת בעליבות אבל הוא רק עונה לה “ששש, אני פה…”

“איזה ציצי…” אומר ששון וגוהר אל שדה השמאלי. המאבק שלה חסר תוחלת ובתוך שניות פטמתה בפיו של הגבר המשופם והוא מוצץ אותה באופן שמשגר ניצוצות מפטמתה לשאר גופה.

“גם אני רוצה.” אומר שמעון ומתכופף אל שדהּ השני, גם הוא משגר מיד נעימים בגופה הצעיר. מישהו נוגע לה במפשעה והיא סוגרת את רגליה, או לפחות מנסה לסגור כי ידיים חזקות מונעות זאת ממנה. אצבע זרה מסיטה את המכנסונים והיא נאנקת בהשפלה וחוסר אונים כאשר גבר זר דוחף לה אצבע לכּוּס. גבר מבוגר.

“רטובה השרמוטה.” נשמע קולו של אלעד הגבוה ומישהו צוחק. אגם מסמיקה מהשפלה וחוסר אונים: גם אם היא רטובה זה עדיין אונס.

“אני רוצה הביתה…” היא מתעקשת.

“את רוצה זין, זה מה שאת רוצה.” נוהם אושיק. ידיים חזקות לוחצות אותה מטה והיא מוצאת את עצמה על הברכיים, מפלבלת בעיניה במבוכה, תוהה מתי תתחיל הגלולה לעבוד ומה היא עושה בכלל.

קרקוש חגורות. ערפל ורדרד בראש. מכנסיים מחליקות מטה. זינים קשים מקיפים אותה. מביטה בהם, נבוכה מאיפה הגיעו בכלל. מלמט הגברים נראים ענקיים, כמו אלים קדמונים, כולאים אותה בכלא סורגי רגליהם. אבאים.

“תפתחי 'תפה.” אומר מישהו אבל נראה לה שהוא אמר את זה מזמן. סטירה בצד ראשה.

“'פתחי 'תפה אומרים לך!” אומר אושיק מאי שם. פותחת את הפה וזין מחליק פנימה. מישהו נאנח מלמעלה.

“'סתכלי עלי.” תובע בעל הזין והיא מרימה מבט. זה ששון, נועץ בה מבט רעב מעל שפמו.

“איזה יפה זאת עם הזין שלי בפה שְלה.” הוא מהגג. “תתחילי למצוץ.”

היא סתם בוהה בו עם פה מלא זין, כאילו הוא מדבר נורא לאט. או נורא מהר.

“נו, יא שרמוטה!” רושף מישהו, וגל עצב מפזר לרגע את הערפל הוורדרד המסמיך בתודעתה: הם כבר לא יקראו לה 'ילדה טובה'.

והיא מתחילה למצוץ את הזין. מניעה את ראשה קדימה ואחורה, עיניה נעוצות באלו של של ששון והוא מחייך אליה, אולי באישור, וזה קצת נחמד. מישהו אוחז בידה ומניח אותה על זין קשה וכעבור שניה ידיה השניה נחה על זין קשה נוסף והם אומר לה לעשות להם ביד והיא מנסה אבל זה לא פשוט עם מוחה המתערפל למרות שהטשטוש עושה אותה פחות עצובה ומקהה מעט את הפחד.

כמו בסרטונים שהסאונד לא מסונכרן עם התמונה היא קולטת ששון יצא לה מהפה רק אחרי שאלעד הגבוה נכנס אליו. אלעד אוחז בראשה בשתי ידיים ומתחיל לזיין לה את הפנים, לא מהר נורא אבל יותר מדי עמוק והיא רוצה להגיד לו אבל היא לא ממש יכולה עם זין שממלא לה את כל הפה וממש מנסה להגיע לגרון כמעט.

הגרון שלה משמיע קולות "לוּג! לוּג! לוּג!” מטופשים והיא נאבקת לנשום בעוד הגבר שמעליה משתמש בפניה היפות כאילו היו כּוּס. הם גוערים בה שתעשה להם ביד והיא ממהרת לענג אותם, קצת מפחדת ממכות וקצת עמוק בפנים מקווה שלפחות יגידו לה משהו נחמד מדי פעם.

“תורי.” קובע שמעון ובלי להתווכח הם מתחלפים ושוב יש לה זין בפה וכעבור כמה שניות, גם שני זרגים רעבים, אחד בכל יד.

שמעון אפילו לא מעמיד פנים שהוא מעוניין במציצה. הוא אוחז בראשה של אגם ומתחיל לזיין את פניה היפות, יותר לאט מאלעד הגבוה אבל הרבה יותר עמוק. בין השפתיים ומעל הלשון ומעל לבית הבליעה ואל תוך הגרון שלה והיא מצפה שתתמלא פחד אבל העיניים שלו כחולות ויפות והוא מביט בה באישור והצדעיים שלו אפורים כל כך והיא רוצה שהוא ישמח והוא כן מחייך אליה קצת באישור ונסוג, מניח לה לנשום דרך האף לפני שהוא צולל שוב.

“מוצצת עמוק.” הוא אומר והיא שמחה שאבא גאה בה. לא, לא אבא, זה הכדור והם אונסים אותה והיא צריכה ללכת הביתה, לאמא. אבל לאמא לא אכפת ממנה וגם אבא אין לה, רק אלה, האבאים האלה והם גדולים וחזקים כל כך, הרבה יותר מעידו החנון של אמא. עידו יהיה אבא? הוא בכלל לא נראה כמו אבא.

“כוס אמק, איזה יפה את.” אומר שמעון מעליה והיא רוצה לחייך אליו אבל איך אפשר לחייך כשהפרצוף שלה דבוק לשערות ערוותו והריח שלו ממלא לה את הנחיריים? הוא מעלה אותה, מניח לה לנשום שנייה ונכנס שוב, חופן את ראשה בידו, דוחף עמוק ונאנח כשהגרון שלה מתהדק סביב איברו.

“יאללה, מתי מזיינים אותה?” אומר מישהו. “בא לי כּוּס של תיכוניסטית.”

“שנייה.” עונה שמעון. הוא מגביר עכשיו את הקצב שלו, לא ממש מהר אבל עמוק ונחוש, מהשפתיים, על הלשון ועמוק לתוך גרונה. ושוב. ושוב. והוא מתנשף עכשיו בקול והיא נבהלת מזה שהוא יגמור לה ככה, היא לא רוצה לטבוע בשפיך והיא מאבדת את מה שהחזיק אותה עד עכשיו ומנסה לברוח אבל הוא חזק, אוחז בה כמו צבת מפלדה וממשיך לאנוס לה את הגרון ואז היא חשה בזרעו מתחיל להיפלט לתוכה והיא מתאמצת לבלוע הכל הכל והידיים שלו חזקות על ראשה והזין שלו חונק אותה והיא בולעת ובולעת.

הוא יוצא, אגם קורסת על השטיח, משתעלת, נוטפת זיעה, שפיך ורוק.

“איך הייתה?” שואל אושיק בעוד אגם מתנשפת בכבדות, מתאמצת להשיב לעצמה את נשימתה ולבלוע או לירוק את שאריות השפיך.

“מהממת.” מתנשף שמעון ואגם מוצאת את עצמה עולצת פעמיים, גם על המחמאה וגם שאושיק שמע שהחמיאו לה. ואז היא שונאת את עצמה כפליים כשהיא רואה, רק לרגע, מבליחה בערפילי מוחה המטושטש למה היא הפכה להיות. איזה ילדה קטנה ומטומטמת היא נהייתה.

ילדה.

ידיים חזקות אוחזות בה. משכיבות אותה.

היא על השטיח. ששון גוהר בין רגליה ומושך את מכנסוניה, חושף את ערוותה העירומה. היא מתביישת ומכסה את פניה בידה, שלא לראות.

“איזה כוּס.” הוא אומר בהערכה. “פרח.”

“והשיער, יא אללה שלה: זהב.”

“זהב טהור.”

“גם הריח של המיצים שלה…” אומר ששון והיא מצחקקת לעצמה שהוא אומר מיצים במלעיל, כאילו זה כמה חתולים שקוראים להם מיצי.

ואז הלשון שלו.

כמו חשמל זה מתפשט לה בגוף, יותר הפתעה מכל דבר אחר. ויחד עם ההפתעה והנעים, עצב. עצב עמוק שהיא יודעת שהם יאנסו אותה ואף אחד לא יבוא ולאף אחד לא אכפת שהיא לא רוצה כי היא רק גוף בשבילם, גוף קטן וסקסי בשביל לזיין שוב ושוב. והיא לבד כל כך ובא לה לחבק מישהו, אפילו את אושיק ושהוא יגיד לה שיהיה בסדר אבל היא לא מטומטמת, לא באמת, ולאושיק לא באמת אכפת לה יותר מאשר האחרים. הוא פאקינג הזמין אותם לאנוס אותה, אחרי הכל.

בין הרגליים שלה ששון יודע מה הוא עושה והלשון שלו עפה לה על הדגדגן והאצבעות שלו מחזיקות את שפתיה פשוקות וההתקפה של העונג ממוטטת את התנגדויותיה, אבל היא עדיין מתנגדת. אפילו בועטת קצת אבל ידיים חזקות לופתות את רגליה ללא קושי, שומרות על ירכיה החטובות פשוקות.

עיניה עצומות, לכן היא לא רואה שמישהו גוהר למצוץ לה פטמה, רק מרגישה אותו פתאום, שפתיים ולשון ויניקה ועונג חריף ומפתיע. היא מתחלחלת מהמחשבה שהם יגרמו לה לגמור. רק לא זה. רק לא זה. זה לא הוגן. לפחות אם הייתה יכולה להישאר בסבל ובהשפלה הייתה נשארת עם כבוד עצמי, אבל הם גוררים אותה מאזור האפל של הקורבנוּת בעבותות של עונג חסר רחמים.

היא לא מצליחה לעצור את האנחה, הכּוּס שלה בוער בעונג ומי שמטפל לה בשדיים עובר מאחד לשני. לא! לא! תהיי בשקט! אבל האנחה הבאה חזקה יותר והיא רוצה לבכות מרוב השפלה כאשר היא מבחינה שאגנה הצעיר מתרומם לעבר פיו של ששון המלחך ומלקק אותה במיומנות מטריפה, מרסק את גאוותה.

“היא אוהבת את זה.” נשמע קולו של שמעון והוא מחקה אותה נאנחת. מישהו צוחק והיא באמת מתחילה לבכות עכשיו, דמעותיה מרטיבות את מרפקה המכסה עדיין את פניה. והיא עדיין בוכה כשהיא חשה בשיא שלה מתקרב והיא רוצה לעצור אותו ולא יכולה וזה משפיל אותה עוד יותר והיא נאנקת בבכי, חשה בדמעות חמות זולגות על לחייה אבל לא מספיק כדי לכבות את המדורה שבין רגליה. עוד רגע והיא גומרת.

ואז זה מפסיק.

ערוותה הבוגדנית נאנקת בצער כאשר לשונו של ששון נעלמת לפתע, משאירה אותה כמו ספינת חלל אשר הספירה לאחור שלה הופסקה ב2. ריקה. מתנשפת.

אגם מסירה את ידה ומבעד לקליידוסקופ דמעותיה רואה את ששון פושט במהירות את מכנסיו, איברו קשה וזקור.

“לא.” היא נבהלת משום מה. למרות הכל היא מסרבת להיות הזונה המטומטמת שאפילו לא נלחמת. “לא! די! אושיק!”

אבל הם רק מגחכים וידיים חזקות אוחזות בידיה ומפשקות את רגליה. ידיים מחוספסות וחמימות וחזקות והיא כמו בובת סמרטוטים מול עוצמתם. וששון מניח את ראש הזין שלו בכניסה הרטובה שלה, והיא נרתעת כאילו חשמל אבל אין לה לאן לברוח ותוך שנייה ראש הזין מחליק לתוכה והכּוּס החרא שלה משפיל אותה בשפע מיצים וגיצי ריגוש, תובע את העונג שנגזל ממנו רגעים קודם לכן.

ששון מחליק לתוכה ואז נשכב עליה, גדול וחזק מעל גופה הקטן. יש לו ריח נעים מדווחת הזונה המטומטמת שבתוכה והיא רושפת כלפיה בעוד הוא מתחיל לבעול אותה.

אגם מסיטה את מבטה הצידה, אולי לחמוק ממבטו של ששון, אולי לחפש את אושיק או אורי. אבל ששון אוחז בפניה ומאלץ אותה להביט בעיניה.

“איזה יפה את, באמא.” הוא אומר.

“די…” היא ממלמלת.

“ששש… די לריב, תהיי ילדה טובה ואבא ייתן לך מתנה.”

לא. לא זה. זאת מניפולציה. מניפולציה מטומטמת. זאת אפילו לא מניפולציה, סתם איזה חרא שסוטים אומרים. אבל למרבה הבושה איפשהו זה כן עובד. איפשהו בשיפולי בטנה היא ילדה טובה ואבא אוהב אותה ועוטף אותה ומגן עליה והיא אפילו לא שמה לב שהירכיים שלה מתפשקות ושעקביה תרות אחר שוקיו ונועלות אותו בתוכה ומעליה והאגן שלו הולם בה עמוק וחזק והפעם היא יודעת שהיא הולכת לגמור ולמרבה ההפתעה היא לא מחופפת לגמרי והיא יודעת שהיא צריכה להיות עצובה אבל הרעב שבין רגליה חזק יותר והיא לא יכולה לעצור את זה והיא צועקת וגומרת ומחבקת לו את הגב חזק חזק שיתקע את הזין שלו הכי עמוק שאפשר והיא ילדה טובה והיא שרמוטה זבל והוא לא ילך והוא תמיד ישמור עליה.

צחקוקים. היא נוחתת לאט, לתוך הצחקוקים שלהם.

“…מה אמרתי לך?”

“שרמוטה זה שרמוטה.”

ששון ממשיך לזיין אותה חזק ועמוק, קצת עמוק מדי. כשהוא דוחף ממש עמוק זה קצת כואב לה עכשיו, אחרי שהיא גמרה. זה כאב גם קודם והיא פשוט הייתה יותר מדי חרמנית בשביל לשים לב או שהוא פשוט נכנס עכשיו יותר עמוק?

“די… זה עמוק מדי…” היא מבקשת.

“את אוהבת שאבא מביא בך עמוק, מאמי.” עונה ששון ושוב דמעות מציפות את עיניה. אבל הכאב עוזר לה לזכור מי היא ומי היא לא ומי ששון לא ואף פעם לא יהיה לה אבא והיא עצובה ולבד ולמרות שהיא יודעת שזה בדיוק ההיפך ממה שהיא צריכה לעשות, ידיה הבוגדניות נשלחות לחבק את הגבר המבוגר הבועל אותה, תרות אחר נחמה.

“כן, מאמי.” הוא אומר וגוהר לנשק אותה. להפתעתה הוא לא תוחב את לשונו אל פיה אלא מנשק בעדינות את מצחה, מציף את ערוותה בהתייפחויות נרגשות. לא, נו. תפסיקי כבר!

“היא אשכרה אוהבת את זה, לא מאמין.” נאנח ששון, נשען על מרפקיו מעליה, דופק אותה עמוק וחסר רחמים. “מה נתת לה?”

“סתם, חלש חלש בקטנה.” נשמע קולו של אושיק.

“מנת ילדים.” אומר אלעד ומישהו מגחך.

“את פשוט ילדה קטנה שאוהבת זין, הא?” שואל ששון בקול רגוע ושוב ה"ילדה הקטנה" שלו מעיפה לה את הדופק ומציפה לה את הכּוּס. אבל משהו משתנה. משהו בפניו של ששון. חיוך קטן מפציע לרגע על פניו. אוי, פאק, הוא קלט אותה?!

הוא גוהר ולוחש באוזנה.

“קלטתי אותך, מאמי. יש לך דדי אישוז, נשמה?”

“לא.” היא משקרת, חשה בליבה הולם בעוז.

“אז בואי נראה אם הכּוּס שלך נרטב כשאני יגיד שאת ילדה טובה… הנה… את רוצה להיות ילדה טובה של אבא..?”

“לא… די…” היא מתחננת, ערוותה שוצפת וליבה פועם בפראות. “תפסיק…”

“פגשתי כמוך…” הוא ממשיך ליצוק את הרעל המתוק שלו באוזנה. “ילדות טובות שרק רוצות איזה אבא חזק שידאג להן…”

“אוהה…” היא לא יכולה לחשוב. היא שונאת אותו כל כך, שנאתה כמו שמש מול עיניה.

“…אז קיבלת עכשיו לא אבא אחד אלא ארבע. ארבע אבאים שיעשו לך טוב אם תהיי ילדה טובה.”

“אוההה… אהא…” השמש מתגברת ומסמאת אותה, זורחת בין רגליה ובכל גופה.

“את תהיי ילדה טובה ותעשי מה שאבא אומר, אגמי?”

“כן…” היא שומעת את עצמה עונה, בוכה, גומרת. “כן..! כן!”

“שמישהו יתן לה זין בפה.” אומר ששון ומזדקף, מזיין אותה עמוק וחזק בגב ישר. אלעד כורע לצד ראשה, מחליק את איברו הישר אל בין שפתיה הרכות בעודה גומרת, גופה הצעיר מיטלטל. והאור ממלא אותה עוד כמה רגעים והיא בקושי מרגישה בבשר הקשה הממלא את פיה, רק מוצצת ועושה עם היד ואבא אמר, לא אבא, ששון, אמר שיהיו לה ארבעה אבאים והיא יודעת שזה לא נכון אבל היא גם יודעת שכשהיא רואה את השערות האפורות והשרירים והדיבור הסמכותי הזה אז ששון צדק והיא תעשה מה שהאבאים ירצו והיא תהיה ילדה טובה טובה, הכי טובה בעולם.

גם אם זה הכל שקר, כרגע זה יותר חזק מהאמת.

ששון מקלל ורושף וגופו מתקשח בעודו פולט לתוכה ואגם מתמלאת גאווה מטומטמת שהיא גרמה לו לגמור והייתה רוצה להביט בו ולראות שהוא שמח אבל אלעד מזיין לה את הפנים והיא לא יכולה להזיז את הראש, רק קצת את העיניים.

ששון שולף את עצמו מהכּוּס שלה ואושיק אומר: “לך אליה שתנקה לך 'תזין.”

“מחונכת טוב.” צוחק ששון ואלעד יוצא לה מהפה ומפנה את מקומו לששון. זה כורע לצד ראשה והיא מוצאת את עצמה מפשקת את פיה לקראת איברו הנוטף, עיניה תרות אחר עיניו כמקוששות עדויות לסיפוקו. הזין המטונף מחליק אל פיה והיא נתקפת גועל אבל בכל זאת מתגברת ומתחילה למצוץ הכל. אגם רוצה לשאול אותו אם היא הייתה בסדר, רק שזה לא ממש אפשרי עם פה מלא זין.

“גמרת?” שואל אלעד את ששון בטון ענייני.

“כן, נקי נקי.” צוחק ששון ומתיישב על הספה.

אלעד אוחז במותניה וללא מלים הופך אותה על בטנה, מושך את אגנה מעלה עד שהיא עומדת על ארבע, ראשה מורכן בכניעה.

מה עכשיו? מה היא מרגישה? מה היא רוצה? הכל באוויר, הכל נורא ומוזר ואיום ומבולבל.

ראש זין מפשפש בין שפתי ערוותה ולרגע היא לא זוכרת מי זה. כמה דפוקה היא יכולה להיות אם היא לא יודעת אפילו מי הולך לזיין אותה?! מעיפה מבט לאחור: אה, אלעד הגבוה.

הוא הוריד חולצה והיא רואה שהוא גבוה ושרירי והיא מסמיקה כשהוא קולט שהיא בוחנת את גופו, ממהרת להשפיל את מבטה. דפוקה.

“נדלקה עלייך.” אומר שמעון ביבושת והיא מקללת את עצמה.

“לפי איך שהיא רטובה, חופשי נדלקה.” אומר אלעד מאחוריה, נדחק אל החריץ הרטוב שלה. “ולפי כמה שהיא הדוקה, לכולכם יש זין גפרור.”

“זדיין.” אומר ששון, ושמעון צוחק.

אלעד דופק אותה חזק ומהר ישר מההתחלה. ממש חזק וממש מהר. הוא אוחז במותניה הצרות של אגם ואגנו הולם בה בכזו עוצמה שלרגע נדמה לה שסתימות יתחילו לעוף לה מהפה.

“די… רגע… שנייה…” מתחננת הילדה אבל אלעד כאילו לא שומע. הידיים שלו כמו צבתות של איזה רובוט והאגן שלו נותן בה בום–בום–בומים בלי הפסקה, מזעזע את גופה. פלחי ישבנה המוצקים של אגם מרקדים בקצב הפראי של הזיון ושדיה הקטנים רוטטים עם כל מהלומה.

אגם חופנת את השטיח, נאבקת להיאחז במשהו תחת המתקפה הפראית. הזין גדול והוא הולם בה עמוק, מכאיב לה אך ידיו החזקות לא מניחות לה להתרחק. דמעות ממלאות את עיניה, זולגות במורד לחייה, דמעות של כאב והשפלה ותיעוב עצמי וזעם. אמא. זה בגללה. גם העיפה אותה מהבית וגם לא מחפשת אותה כשארבעה גברים אונסים אותה.

לאף אחד לא אכפת ממנה.

“די…” היא מייבבת. “ששון… תגיד לו…”

“נראה לך שהוא יגיד לי?” מתעצבן אלעד. הוא חופן את שערותיה ומושך את ראשה לאחור. “מה הוא יגיד לי, הא? למה מי הוא?!”

“תרגיע.” אומר אושיק ונעמד מולה, קרסוליו העירומים ממלאים את שדה הראיה שלה. “אל תשבור לי 'תילדה.”

מבעד למסך הכאב וההשפלה היא חשה באיזה מתח בין אושיק ואלעד ומרכינה את ראשה, לא ליצור קשר עין ושאף אחד לא יחשוב שהיא לטובת האחר.

“את רוצה באיזי?” שואל אלעד לבסוף. מאט את ניעות אגנו.

“כן. בבקשה.” היא אומרת, אסירת תודה, ומושכת באף.

“אין בעיה.” הוא אומר.

להפתעתה הוא לא רק עוצר אלא מחליק ממנה, הודף אותה מטה כך שהיא שכובה על השטיח. לפני שהיא מספיקה להסדיר את נשימה, אלעד נשכב עליה, קובר את גופה הקטן תחת שלו, איברו נח בין פלחי עכוזה העגלגלים.

“בואי באיזי.” הוא אומר ואוחז באיברו, מחפש כניסה. לרגע היא חושבת שהוא טעה אך כאשר הוא מחליק בניעה ארוכה ומייסרת אל פי הטבעת שלה, היא מבינה שהוא לא.

“איי..!” היא נאנקת, הזין שלו מפלח את ישבנה והיא רואה ניצוצות. “אאו!”

“רצית איזי, זה איזי.” הוא מגחך, קובר אותה תחתיו, איברו נעוץ בישבנה הקטן.

“אחי, אתה חתיכת גונזיל.” נשמע קולו של ששון. “היא נראית ילדה קטנה לידו.”

“יא פדופיל.” צוחק שמעון.

אבל אגם בקושי שומעת את הקולות, הם מגיעים מרחוק. היא כל כך חסרת אונים, כמו פרפרית שמשופדת על סיכה, כל כך… אפסית לנוכח כוחו של הגבר המבוגר שבועל אותה, שמשתמש בה להנאתו. היא מתאמצת להרפות את הטבעת האנאלית שלה וביחד עם נוזל הסיכה זה מקהה את רוב הכאב, מותיר רק תחושה עמומה של חיכוך וחדירה לתוכה. למרות תחנוניה, למרות מאבקה חסר התוחלת הוא ממשיך לשפד את ישבנה הקטן, אטי ועמוק, נחוש וחסר רחמים.

מנסה שוב לחמוק ממנו אבל אלעד רק מגחך ומצמיד את מרפקיו לצדי זרועותיה, נועל אותה בכלוב של גופו החזק. עכשיו היא באמת לא יכולה לנוע, רק לשכב שם ולקבל, קטנה וחסרת משמעות כמו… לא… היא נאבקת בזה. היא לא ילדה קטנה וזה לא אבא שמחזיק אותה חזק חזק אלא… אבל הגוף מבולבל או כמהה לעוצמה הזו של גוף חזק של מבוגר שאף פעם לא היה שם והבלבול פושה בה, מישבן למפשעה ובעורקים ובהיר והיא חשה בזה מגיע שוב, לוהט ובוהק ואולי מרחוק את צחוקם של האבאים… לא, הגברים האחרים כשהיא גומרת בקול, נאנחת ורוטטת, גדושת אקסטזה ותיעוב עצמי, ריגוש ובוז.

אגם רוצה את אבא שלה, בא לה לבכות. למה לכל החברות יש אבא ולי אין, הא?! השאלה הזו ששאלה את עצמה מליוני פעמים כשהייתה קטנה. למה לי לא?

ומתוך האור הגדול בוקע חושך ובחושך יש קולות אבל היא עוצמת את העיניים ומתחבאת מתחת לשמיכה. משהו מתדפק על שפתיה והיא אינסטינקטיבית פותחת אותן, מניחה לזין של אלעד להחליק פנימה, מוצצת ומנקה אותו מבלי לחשוב.

“ילדה טובה.” אומר אבא בחושך וזהרורים מרצדים מול פניה. הייתה מחייכת גם אם לא היה לה זין בפה.

“יאללה, הפסקה?” שואל אושיק.

“אתה לא רוצה?” שואל ששון ולבה של אגם מנתר.

“כבר זיינתי אותה מספיק, תאמין לי.” אומר אושיק והיא פותחת את עיניה מיד, תרה אחריו.

“קלוט אותה,איך נעלבה.” צוחק ששון ומגרד את שפמו. “ היא רוצה אותך.”

“כן?” שואל אושיק, כורע ליד ראשה. הוא מלטף את שיערותיה ברכות והיא מתמכרת למגע אצבעותיו המחוספסות, החזקות. “את רוצה אותי?”

הכוס שלה כואב. למעשה כל הגוף שלה כואב. אבל היא ממש רוצה שיחבק אותה, שיגיד שהכל יהיה בסדר. שישמור עליה.

“כן.” היא עונה.

אגם מסתובבת על גבה ומפשקת את רגליה מול אושיק. היא הייתה רוצה שהם יהיו לבד, במיטה, ולא מוקפים בחברים שלו על השטיח בסלון אחרי שכולם זיינו אותה בניגוד לרצונה. אבל זה מה שיש והיא ממש חייבת נחמה עכשיו, אם הוא לא יבוא אליה עכשיו אחרי כל מה שעשו לה החברים שלו היא תרגיש פצועה לנצח.

“בוא אלי.” היא מבקשת ונדמה לה שמשהו בו מתרכך לרגע, הקור שמושל בהן מתפוגג ומשהו אחר, חם ונעים יותר מחליף אותו.

“נו, אם כזאת כוסית צעירה רוצה שאני יפרק לה 'תכוס אני לא יכול להגיד לא.” הוא אומר ומישהו צוחק.

אבל הוא לא מפרק לה 'תכוס. הוא עדין וגדול, חזק ונחוש והוא כל מה שהיא רצתה עכשיו. הוא הנחמה שהיא הייתה זקוקה לה. והוא שוכב עליה והיא מרגישה את כל השרירים שלו, חזקים כמו קירות, חזקים כמו בית יציב וחם ונעים כשהוא נע בתוכה, מענג אותה עם כל תנועה של אגנו.

אגם מרימה את פניה אל פניו ולשונה חודרת אל פיו, תובעת ממנו את כל האהבה שהוא יכול לתת לה, גם אם זו אהבה מזויפת, סתם חרמנות חולפת של גבר מבוגר כלפי נערה צעירה ויפה ומטומטמת שיש לה דדי אישוז והוא מנצל אותה בשביל סקס. גם עם כל זה, הנשיקה הזו מושלמת והאהבה שלה מתערבבת עם הצער וההתעלות עם התיעוב העצמי והריגוש בכל הוורידים ובכל התאים בגוף. והידיים שלו מלטפות את גופה הצעיר והחושני, מגלות את ירכיה, חופנות את פלחי עכוזה ומתגרות בעדינות מפתיעה בחור הקטן שלה, אשר שופד זה לא מכבר על ידי איברו של אלעד.

קרסוליה נועלים את שוקיו החזקים של אושיק וידיה תובעות מגבו להישאר ולא לעזור לעולם כי לכולן יש אז גם היא רוצה, גם אם זה לא באמת, זה יותר טוב מכלום והיא כבר לא יכולה יותר בלי. היא לא באמת גדולה, היא ילדה קטנה שמפחדת וכועסת והיא צריכה… מישהו, מישהו גדול וחזק שיגן עליה ואם זה איזה חרא כזה כמו אושיק אז גם בסדר, רק שישאר וישמור עליה כי היא לא יכולה לבד מול העולם וצבא ורישיון והכל לבד כי אמא עם התינוק החדש ועם עידו אז בבקשה בבקשה תמשיך לזיין אותי ותאהב אותי ותשמור עלי ואני אעשה הכל ואני אהיה שלך וזה טוב כל כך כי זה מה שאני צריכה ואל תפסיק כי הנה בא עוד גל גדול, ענק ותחזיק אותי שאני לא אסחף.

והגל ענק ועשוי מאור אבל אבא מחזיק אותה חזק חזק וגומר בתוכה והיא צועקת ושורטת לו את הגב מרוב שהיא עפה והיא מרגישה את הזרע שלו בתוכה וחושבת על הריון ואם היא תיכנס להריון היא לא תלך לצבא והיא מחזיקה אותו יותר חזק, שלא לאבד אף טיפה, ילדה טובה גומרת הכל הכל.

============================

פיה של אגם מתייבש כאשר היא דופקת בדלת הגדולה והיא חשה בזיעה בין אצבעותיה האוחזות בידית הצ'ימידן. יש עינית מצלמה מעל הדלת והיא לא יודעת אם היא צריכה להביט בעינית או להתעלם ממנה.

מישהו מתקרב לדלת מצדה השני ואז הדלת נפתחת. נשימתה נעתקת כאשר דמותו של אושיק מתגלה והוא בדיוק אותו גדול ושרירי ומקועקע כפי שזכרה. הוא סוקר אותה מבלי לומר מילה ולבה מנתר כאשר היא מבחינה בניצוץ בעיניו. היא התלבשה בשביל… לקבל את הניצוץ הזה אבל היא לא הייתה בטוחה מה יחשוב על הכרס ההריונית.

“למה לא עשית הפלה?”

“לא יודעת.” היא משקרת.

“אמא לא התלהבה מילדה הריונית? העיפה אותך?”

“אין לה כח לטפל בתינוקת שלה וגם בשלי.”

“זה מה שהיא אמרה?!” הוא שואל, שפתיו מתכווצות בחדות, תחילת זעם בעיניו.

“בדרך שלה. היא כל הזמן אמרה שיהיה מורכב בבית עם שני תינוקות. ושאולי אני צעירה מדי ושאני לא צריכה לעשות את הטעות שהיא עשתה.”

“וכמה שהיא אמרה את זה יותר, התחשק לך דווקא להשאיר את התינוק.” הוא אומר, רמז חיוך בצדו הימני של פיו.

“כן.” היא עונה, מרשה לעצמה גם חיוך קטן. הוא אמנם עוד לא הזמין אותה להיכנס, אבל גם לא אמר לה לעוף משם.

הוא סוקר אותה והיא חשה בדופק שלה מתגבר. סנדלים עם פלטפורמה קלה. חצאית ג'ינס קצרה מאוד. חולצת טי ארוכת שרוולים עם הוּדי על הראש.

“תיכנסי.” אומר אושיק לבסוף. “תרגישי כמו בבית, אני תיכף חוזר.”

הבית הזה גדול מהדירה ששכר עם אורי. אורי סירב בהתחלה להגיד לה מה הכתובת ואז התרצה וניסה להרוויח מציצה בעבור המידע אבל ברגע האחרון, מאחורי שיח בפארק המוזיקלי, נמלך בדעתו. הוא רק נתן לה את הכתובת, נאנח ואמר לה שהיא עושה טעות. טעות גדולה. ואז הוא הלך.

לרגע היא זוכרת את ההתרגשות שאחזה בה בפעם הקודמת שבחנה את דירתו של אושיק. את הילדה קרועת העיניים שנסחפת לעולם של גדולים ומחפשת דברים גדולים להגיד כדי שיחשבו שהיא גדולה. פחחח. אף אחד לא רצה שהיא תהיה גדולה, רק גדולה מספיק כדי לא ללכת לכלא.

אבל חוץ מזה, כמה שיותר קטנה, עדיף להם. קטנה ויפה ותמימה. לפחות היא לא תמימה יותר.

כאשר היא שומעת את אושיק חוזר, עירום וזקור למחצה, פוסע בשלווה ואוחז בידו איזו שפופרת, הלב שלה מזנק אבל זה לא פחד. היא די ידעה שזה יגיע לזה אם הוא לא יעיף אותה ו… כן, היא חשה בשיפולי הבטן שלה מתעוררים. רוק ממלא את פיה. הוא עדיין יכול להעיף אותה אחרי.

אושיק מגיע אליה, אוחז בשולי חצאית הג'ינס ומרים אותם, מגלה את הסוד שלה.

“ילדה טובה.” הוא אומר בקול מעובה ושולח יד אל מפשעתה העירומה. “ילדה טובה באה לאבא בלי תחתונים.”

בהברקה של רגע פשטה אותם מחוץ לדלת. חשבה להרים את חצאיתה מולו כאשר יפתח את הדלת, שיראה לה את הכּוּס, אבל התביישה. לא משנה, נראה שזה עבד בכל מקרה.

אושיק מביט בעיניה כאשר הוא מושח מעט משחה שמנונית על אצבעו ושולח אותה לעבר אחוריה, מפשפש אחר החור הקטן שלה. היא משתנקת כאשר הוא מחליק פנימה אבל לא אומרת דבר, רק מרפה את שריריה ככל שהיא יכולה.

“התגעגתי לזה.” הוא אומר ולמרות אי הנוחות, גל חדש של רוק ממלא את פיה כאשר היא מבחינה שאיברו קשה כמעט לחלוטין. היא מהססת לרגע לפני ששולחת יד עדינה אל הזין הקשה ואושיק נאנח ברכות כאשר אצבעותיה חופנות אותו. “התגעגעתי לתחת הקטן שלך.”

“גם אני… התגעגעתי.” היא אומרת בכנות, אם כי יותר קשה לה לפרט כמו שהוא מפרט.

כאשר היא חשה ביד תובענית על גבה היא מבינה את כוונתו ומתכופפת, נאחזת במסעד הספה. אושיק נעמד מאחוריה ומפשיל את חצאיתה, חושף את הטוסיק הקטן שגדל רק במעט במהלך ההריון.

“אני אוהב חצאיות ג'ינס.” הוא אומר, קולו מעובה. “תפתחי 'תתחת.”

אגם נשענת עם יד אחד על מסעד הספה ואת השנייה שולחת לאחור, אבל אושיק אומר:

“שתי ידיים. תפתחי את התחת עם שתי ידיים.”

זה כבר מסובך כי אין לה בדיוק איך להישען לכן אגם כורעת על הספה, מניחה את ראשה על גב הספה ואז מפשילה את חצאיתה מעלה ומפשקת את עכוזיה העירומים לעברו, חושפת בכניעה את החור האחורי.

ליבה צונח כאשר היא חשה בנוזל סיכה על פי הטבעת שלה, למרות שידעה שזה מגיע. למודת ניסיון, היא מרפה את החור הקטן ככל שהיא יכולה וכאשר האצבע מחליקה פנימה, היא חודרת בקלות יחסית.

“תגורי פה כמה שתרצי. תוכלי לעזוב מתי שבא לך.” אומר אושיק, בועל אותה באטיות באצבעו, מתענג על הלחץ שמפעיל החור הקטן אפילו על אצבע אחת. אגם נאנקת כאשר הוא מחליק את השנייה אבל הוא לא עוצר לרגע.

"תבחרי חדר בבית בשבילך וחדר בבית לתינוק. ברוך השם, בית גדול. אני יתן לך כרטיס אשראי, תקחי מונית, תקני לתינוק מה שצריך. תשאירי אצלך 'תכרטיס, רק אל תגרמי לי להתחרט על זה, כי את תתחרטי על זה.”

“אוקיי.” היא נאנחת.

אושיק מוציא את שתי אצבעותיו מישבנה ואגם נושכת את שפתה כאשר היא חשה בראש הזין מגשש את דרכו, מתאמצת שוב לפשק ולהרפות כי היא יודעת שזה יכאב.

חדירה, היא נאנקת בקול, כוכבים מציפים לרגע את שדה הראיה שלה. הוא עבה, ממלא אותה.

“את לא חברה שלי.” אומר אושיק ומתחיל לבעול את ישבנה הצעיר במתינות. הוא אוחז במותניה הצרות עדיין ומחליק את הזין העבה שלו לישבנה הצר, אדיש לאנקותיה הרמות. “את לא בת זוג שלי. ואת בטח ובטח שלא אשתי. את סתם איזה כוס שאני מזיין. ואני יזיין אותך מתי שבא לי ואיך שבא לי.”

השדיים שלה כבר התחילו לגדול והם מתנדנדים בקצב האיטי שמתווה אגנו בכל פעם שהוא משפד אותה.

”את יכולה להביא חברות, אבל דיר בלאק אני רואה פה בן. אפילו לא אחד.” הוא ממשיך, ממלא אותה בזין עבה ואז מחליק אותו כמעט החוצה. “ברור שאני אביא בחורות, למה זה הבית שלי ואם אני ירצה שתזדייני איתם, או אם חברים שאני יביא, את תזדייני או שתעופי מפה.”

“אוקיי…” נאנקת אגם.

“אני תמיד יתן לך כסף לילד, גם אם תגורי פה וגם אם לא.” הוא חופן את ישבנה הקטן בידיו הגדולות, המיובלות, מחלק שוב את איברו בניעה עמוקה המסמאת אותה בכאב. “אם תרצי כסף בשביל ללמוד או לפתוח עסק או משו גם יש על מה לדבר, אבל דיר בלאק את תובעת מזונות או משו מטומטם כזה. והילד לא יקרא לי אבא בחיים. אני דוד אושיק בשבילו."

“ברור.”

“יופי מטומטמת…” הוא נאנק והלב שלה קצת מתכווץ כי היא רצתה שהוא יקרא לה בשם אחר. “יופי מטומטמת… יופימטומטמת….בת זונה… בת… זונהההה!” ואז הוא נושף והיא מרגישה אותו גומר לה בתחת, נתזים נתזים של שפיך חזק וחמים.

אושיק מתנשף כאשר הוא מחליק ממנה ואז אוחז בכתפה ומוריד אותה לכריעה. לרגע היא לא מבינה מה הוא רוצה אבל כאשר איברו מתנדנד מול פניה, רטוב ולא לגמרי רפוי, התרגול שלה חוזר והיא פוערת את פיה, מחליקה את הזין פנימה ומנקה אותו ביסודיות.

“ילדה טובה.” הוא נושף ומלטף את שיערותיה. “ילדה טובה של אבא. עכשיו לכי להתקלח ואז נמצא לך חדר.”

============================

הסוף

============================

בשנים האחרונות אני מתעסק קצת בסיפורים שהם ללא ספק סיפורי אונס אבל אני מנסה להביא בהם יותר מרק שחור ולבן, אנס וקורבן. אני מנסה להכנס לראש של קורבנות שמוצאות פיסות עונג באקט שהוא אלים, אכזרי ומשפיל. נסיתי לבנות את אגם כך שהיא תהיה אמינה ומניעיה ניתנים להבנה, בלי להפוך אותה לדמות חד מימדית ש"פשוט אוהבת את זה", כי די ברור שהיא לא. היא אוהבת משהו אחר שיוצא במהלך האקט האלים אבל את האקט עצמו אין לי ספק שהיא שונאת. הסיפור הזה מושפע מהסיפור המושלם כמעט.

18 and naive

מאת roxymoves, אשר לצערי כתב(?) מעט מדי סיפורים.

ולסיום. בשבילי זה מובן מאליו, אבל למי שצריך שאני אכתוב את זה: גם אם הקורבן גמרה מאה פעם, על הפעם הבודדה שהיא אמרה "לא" האנס צריך ללכת לכלא.