פרק ג'
ואז הוא עושה משהו משונה. הוא מסיר את ראשה של אגם מהזין שלו ומרים את האגן, כך שישבנו עכשיו מול פניה. ידו, שעדיין נחה על ראשה, מפעילה לחץ והיא מוצאת את פניה תקועה בין פלחי עכוזו.
“תאכלי לי 'תתחת.” הוא מצווה.
“מה?!” היא משתוממת בפה מלא תחת, ידו כבדה וחסרת רחמים על תלתליה.
“עם הלשון. תאכלי לי את התחת טוב.” הוא מורה. “ותעשי לי ביד.”
“מה?!”
הוא לא עונה, רק מהדק את אחיזתו על תלתליה, שולח בה כאב.
“תכניסי 'תלשון שלך לתחת שלי, נו!”
הוא ממשיך להדק את אחיזתו עד שדמעות ממלאות את עיניה אבל היא מבינה וחורצת את לשונה, פוגשת בפי הטבעת המכווץ שלו. הוא מרפה.
“יופי, עכשיו תתחילי לפנק אותי שם.”
מזועזעת ונגעלת, אגם מתחילה ללקק בהססנות את החור הקטן, מתנחמת באנחה הרכה הבוקעת מפיו של אושיק.
“כן, זונה.” הוא רושף, מרפה עוד את אחיזתו בשערה. “תעשי לי טוב. עם לשון.”
והיא מתבאסת מאיך שהוא קרא לה אבל למרבה הבושה היא גם טיפ–טיפה שמחה שהיא עושה לו נעים והיא מלקקת את הטבעת השרירית, חשה בה נרפית בהדרגה.
“כנסי… כנסי…” הוא נוהם בעונג. “וגם תעשי לי ביד.”
היא אוחזת באיברו הרטוב עדיין מרוקה ומתחילה לאונן לו, לשונה נתחבת לאחוריו, נכנסת פנימה, חשה בטעם מריר ועדיין מלקקת כמיטב יכולתה.
“זה טוב…” הוא כמעט לוחש. “ילדה טובה… תאכלי לאבא 'תתחת…”
והיא מתעודדת, מלקקת לו את החריץ וצוללת פנימה, ידה עדינה ומענגת את הזין הקשה. ידו של אושיק מלטפת עכשיו את ראשה, נעימה ואוהבת וזהרורים ממלאים את אגם, קבורה כך בין גבעות התחת של הגבר המבוגר.
“זה טוב…” הוא נאנח והיא חשה בגופו מתקשח. “עוד קצת… עוד קצת ואני אתן לך את הכל…”
רעשים חלקלקים של לשון, שערות ישבן רטובות על לחייה, התנשפויות, שלה ושלו. לשונה נכנסת ויוצאת מחור התחת שלו, טועמת אותו ומענגת אותו וידה על איברו והוא קשה כמו ברזל עכשיו, קצת יבש אבל לא נראה שזה מפריע לאושיק שרק מתנשף ומחמיא לה ומקלל אותה ואומר לה דברים נעימים קצת.
ואז הוא קם ונעמד על השטיח והיא נשארת לכרוע על הספה, מבולבלת. מבלי לומר מילה הוא אוחז בתלתליה ביד שמאל, ביד ימין מאונן מול פניה.
“אל תזוזי!” הוא מורה ואז, לפני שהיא מבינה מה קורה, נתז הזרע הראשון נפלט לעבר פניה. אינסטינקטיבית, היא מנסה להסיט את ראשה אבל אושיק אוחז בה חזק והנתז נוחת על לחייה. אחריו מגיע עוד אחד ועוד אחד והוא מקלל אותה וקורא לה זונה ואומר לה כמה שהיא יפה ככה עם כל השפיך עליה והיא לא נלחמת (הקרקפת כבר ממש כואבת לה), רק מניחה לו לטנף את פניה, מלקטת את רסיסי מחמאותיו מערמת האשפה של רפש קללותיו.
כשהוא גומר, לרגע הוא רק עומד ומתנשף, אוחז בטלפון ומחייך אליה כאילו הם צמד ספורטאים שגמרו ביחד תחרות מפרכת.
“הגבר גמר, מה את עושה עם הזין?” הוא שואל והיא נזכרת ולוקחת את הזין בפה, מנקה אותו.
“יפה מאוד.” הוא אומר ומצלם אותה בעצלתיים. “כמה יפה את עם כל השפיך הזה עלייך, באמא.”
היא מוצצת לו את הזין יפה כמו שלמדה, מעפעפת את הדמעות. הקרקפת עדיין כואבת, אבל פחות.
“בסדר, עכשיו תורך.”
“תורי מה?”
"להרגיש איך זה שאוכלים לך את התחת.” הוא מחייך אליה. “ולך יש תחת… בֶּסט.”
“לא צריך… אני רוצה לשטוף פנים…” היא מתחילה להגיד אבל אושיק כרגיל מתעלם ממנה. הוא מוביל אותה אל קצה הספה ומשכיב אותה על בטנה על המסעד העבה, רגליה הארוכות שלוחות לאחור. ממש לא בא לה שהוא… יאכל לה את התחת אבל יש בה משהו שטיפה גאה בזה שהוא רוצה להחזיר לה טובה תחת טובה. שהוא רוצה שיהיה לה טוב. ידיו החזקות של אושיק מושכות אותה לאחור עד שאגנה בחציו באוויר ואז הוא כורע בין פלחי עכוזה ומפשק אותם באגודלים חזקים.
צמרמורת נעימה כאשר לשונו פוגשת בפי הטבעת שלה. אה… ככה זה מרגיש… זה לא רע… והוא מתחיל לאכול אותה במיומנות והיא מרפה בהדרגה את גופה, מניחה את ראשה על המסעד המרופד. לא רע בכלל. בניגוד אליה, הוא יודע מה הוא עושה ולשונו מהירה ונחושה, מרפרפת על החור הקטן והבתולי שלה ומרגשת אותו ואז הוא עוצר ומחליק אליה את הלשון, ממש מחדיר אותה שניים או שלושה סנטימטרים. וואו, זה ממש נעים.
“תרפי.” הוא מצווה. “את כל הגוף, במיוחד את החור.”
והיא משתדלת לציית, להרפות את כל השרירים כמו בשיעורי התעמלות כשרונית הייתה עושה להם הרפייה אחרי ריצה ארוכה וזה היה נעים רק לשכב על רצפת אולם ההתעמלות ולהקשיב לקול שלה המורה ולהרפות… אז היא גם רפויה עכשיו וגם נעים לה והיא נאחז במסעד, תוהה אם היא יכולה לגמור ככה ומניעה את אגנה מעט קדימה, מחפשת נקודת חיכוך עם הבד ומוצאת אחת. בתנועות הססניות, היא מתחילה לחכך את מפשעתה בריפוד, משלבת את העונג שמסבה לה לשונו של אושיק עם זה שהיא מצליחה להפיק מהמסעד. היא מגחכת לעצמה ללא קול, חושבת כמה היא לומדת על הגוף שלה ביממה האחרונה.
ואז פניו של אושיק נעלמות מישבנה והיא שומעת אותו נעמד.
“הי!” היא מוחה בנימה מתפנקת. “זה היה כיף, למה הפסקת?”
ואז ידו החזקה על גבה ומשהו קשה, הזין שלו, בכניסה האחורית שלה.
“הי!” היא נזעקת ומנסה לקום. “אושיק! לא!”
אבל הוא לא שועה לה ושדה ראייתה מתמלא זהרורי כאב כאשר הוא חודר בגסות אל התחת שלה, מצמיד אותה אל מסעד הספה.
“תרפי.” הוא מורה, דוחף פנימה ופנימה והיא מרגישה שהיא הולכת להתפוצץ מהדבר הזר הזה בתוכה, איפה שלא אמור להיכנס כלום.
“תצא!” היא זועקת בעיניים מלאות דמעות. “אושיק די! תצא!”
אבל הוא לא יוצא אלא אוחז במותניה הצרים ומתחיל לזיין אותה בתחת, עמוק וחזק. והיא צועקת ובוכה, אבל היא יודעת שזה לא אכפת לו, אולי זה אפילו יותר נעים לו. העיניים שלה מלאות דמעות אבל בזווית העין היא מבחינה בדמותה במראה, רגליה הארוכות והשזופות נעות בתזזית, מחפשות מפלט, גופו של אושיק גדול וחזק ונחוש מעל שלה, משפד את הישבן הקטן שלה שוב ושוב, עמוק וחסר רחמים והנה פניה, שטופות שפיך ודמעות ותלתלים דבוקים למצחה והיא נבעלת חזק ועמוק.
“אורי.” קורא אושיק ועיניה של אגם נפערות באימה. מה הוא רוצה ממנו? להזמין אותו? “בוא שנייה.”
אורי מגיע וכאשר הוא רואה את המחזה, אגם לא יכולה להבין את הבעת פניו. עצב? שקיקה? חוסר אונים?
“יש ליד המיטה שלי בשידה נוזל סיכה. תביא לי אותו למה היא מתייבשת פה.”
“אושיק, די…” מנסה אגם, אולי משהו ישתנה ליד אורי אבל זה מהנהן ומסתובב. התחת שלה מתחיל לשרוף ולמרות שמדי פעם אושיק מאט ומזרזף רוק פנימה, זה רק הולך ונהיה גרוע יותר, כאילו שזין עצום וקשה זה לא מספיק גרוע.
אורי מוצא את הבקבוקון וחוזר אל הסלון, שם השותף שלו ממשיך לטבוח בילדה היפה. היא מביטה בו ביאוש אבל עם כל השפיך והזיעה והשיער הסתור והכאב היא עדיין יפיפייה.
“אורי…” היא מבקשת. “בבקשה… תגיד לו… אתה לא כזה…”
בבת אחת כל הדם עולה לאורי לראש. למה היא בכלל עוד פה? הוא אמר לה לחתוך. ומה בדיוק הוא יגיד לאושיק? מי יכול להגיד לאושיק משהו? הוא מלכסן מבט אל אושיק וזה לוקח את הבקבוקון מידו ומשיב לו מבט לעגני, כאילו מאתגר אותו להתנגד לו.
אורי משפיל את המבט, שונא את עצמו ואת הילדה. איזה מהממת היא, עם הרגליים הארוכות והשזופות האלה והמשולש הבהיר, חסר השיזוף אשר מאלץ את מי שרואה את גופה העירום להביט ישר בישבן הקטן וההדוק למראה, זה שאושיק ממלא בזין שלו, קשה וגדול.
“איזה תחת יש לה זאת…” מגחך אושיק. “איזה כיף את, יא שרמוטה… רוצֶה?” הוא שואל את אורי.
ואורי רוצה. ממש רוצה. שונא את עצמו ורוצה. וזה אונס והיא בחרה להיות פה והיא ילדה והיא בגירה והוא הזהיר אותה וזה כואב לה והוא שמע אותה גומרת כל כך הרבה פעמים והיא כל כך יפה…
מסלק תלתל מפניה, נזהר שלא לגעת בזרעו המקריש של אושיק, אגודלו תרה אחר שפתיה. מבעד לערפילי הבושה והכאב היא מביטה בו, והוא מניח את אגודלו על שפתיה המלאות ולוחץ בעדינות. היא מביטה בו באכזבה, כאילו הוא… בוגד בה איכשהו. כאילו הוא צריך להיות “הטוב” כשאושיק “הרע” עושה מה שבא לו והיא תחזור אליו שוב ושוב.
הוא לוחץ את אגודלו אל שפתיה בכעס מתגבר: אגם המובסת מפשקת קמעה את פיה והוא מכניס את אגודלו פנימה, מסייר בחלל פיה הרך והרטוב.
“תמצצי.” הוא אומר בקול צרוד והיא מצייתת, מוצצת את אגודלו בעוד איברו של אושיק, קשה ורטוב ואכזר מזיין את התחת הקטן שלה בתנועות עמוקות, סוחט ממנה נאקות קטנות ועצובות.
אבל זה לא מספיק ולמרות שהוא ממש שונא את עצמו על זה הוא מוצא את עצמו מפשיל את מכנסיו ומקרב אליה את איברו הקשה. להפתעתו, ניצוץ מרדנות מאיר את עיניה של אגם והיא רושפת: “לא!”
“תפתחי.” דורש אורי.
“לא!”
זעם ממלא את אורי. אושיק כן והוא לא? הוא לא היה נחמד אליה קודם? הוא לא ניסה להציל אותה? ובסוף מה? היא הולכת לישון עם אושיק על הספה ונותנת לו לזיין אותה בתחת?
“תפתחי!”
“לך תזדיין!”
אושיק צוחק. “תעקם לה 'תיד, נו.”
וזה בדיוק מה שהוא עושה. היא עושה איזה ניסיון נואל להכות אותו או להבריח ממנו את ידה אבל זה לא משנה, היא לכודה תחת גופו של אושיק ואחרי חמש שניות ידה השמאלית מכוּפפות מאחורי גבהּ.
“אאו!” היא מיבבת.
“תפתחי.”
היא פותחת והוא מחליק את הזין פנימה, מרפה מעט את ידה ומתחיל לזיין את פניה והיא יפה כל כך, עם העיניים הכחולות והפנים המיוזעות והדמעות והשפיך והקולות הגרוניים כאשר הוא נכנס עמוק מדי אבל אין לה ממש הרבה מה לעשות כאשר ארבע כפות ידיים חזקות מצמידות אותה למקומה. וזה כל כך נעים לו, הפה שלה זה כמו כּוס קטן והדוק והוא דופק את הפנים היפות שלה ומביט בזין החלקלק למראה של אושיק צולל בין פלחי העכוז החיוורים, תוהה איך זה לזיין תחת קטן והדוק כל כך. הוא רוצה לבקש מאושיק להתחלף ונגעל מעצמו ושותק ורק מזיין את פיה של אגם קצת חזק יותר כמה רגעים, עד שהוא נרגע.
כשהוא נרגע זה יותר טוב לה, כלומר פחות גרוע. היא נאחזת בספה וככה מצליחה להרפות ואחרי שאושיק שפך שם את המה שזה לא יהיה, זה פחות שורף לה שם והיא הצליחה להרפות את התחת אז היא פחות מרגישה כאילו היא הולכת להיקרע לשניים.
היא מרגישה אצבע על פטמתה הימנית, לא מצליחה בדיוק להבין של מי, מפני שהראש שלה מסובב שמאלה חזק וכל מה שהיא רואה זה את הבטן אורי והזין שלו שתקוע לה בפה. והאצבעות מנומסות דווקא ולא מגעילות כמו שני הזינים האלה, מרפרפות בעדינות ומלטפות לה את השד ואחרי כמה רגעים חוזרות לפטמה. הדגדגן שלה נמצא על הנקודה שבה היא שמה אותו קודם, כשמה שהיה לה בתחת היה רק לשון חמודה וגם הוא, הדגדגן מתחיל לספר לה שהכל בסדר אצלו. ממש בסדר אפילו.
והיא אומרת לדגדגן "לא! לא! לא!” בראש, כי הפה שלה מלא בזין של אורי אבל הכפתור הקטן לא מקשיב וסוחף אחריו את כל הגוף וכל איבריה צועקים "יאיי!” ו"ווואו!” ולא מקשיבים לה שהיא בוכה ורק מתלהבים יותר ויותר והמפשעה והפטמות ואפילו התחת ואז היא נאנחת ומזדעזעת וגומרת בצעקות של בכי וזה כל כך טוב שהיא רוצה למות מההשפלה אבל זה פאקינג וואו ומה לא בסדר איתה ופאק זה מדהים ובהיר וכל הגוף שלה עולה באש אבל בקטע טוב.
אגם יורדת לאטה, חשה בריקנות בתחת ומשהו נוזל על ירכיה. היא פוקחת עיניים ורואה זין מולה ואושיק מחובר אליו ונזכרת במה שהוא אמר לה ובלי לחשוב פותחת את הפה לנקות אותו ויש לו טעם מריר שהיא לא רוצה לחשוב עליו אבל הוא אומר לה "ילדה טובה, לומדת מהר.” ומלטף לה את השיער והגוף שלה עדיין קצת מרחף.
“קח אותה להתקלח.” אומר אושיק מרחוק. “אני רוצה שהיא תהיה רעננה בערב.”
“כמה באים?” נשמע קולו של אורי.
“שלושה נראה לי.”
“בואי, אני אקח אותך להתקלח.” אומר אורי ומגיש לה את ידו, עוזר לה לעמוד.אחרי כל מה שעברה היא עדיין נראית מדהים, למרות ההיקים המרובים על שדיה וצווארה, כנראה מהלילה הקודם. אגם קמה ברגליים רועדות ומניחה לו להוביל אותה למקלחת.
היא מתיישבת על האסלה בזמן שהוא מכוון את המים, נושפת בכבדות, מבטה לא ברור, מנותק.
“את רוצה לדבר עם אמא שלך?” הוא שואל ברוך.
“זין עליה, היא יכולה ללכת להזדיין.” נוהמת אגם בחימה.
“מה?” הוא משתומם. “מה היא קשורה?”
“זה הכל בגללה.” רושפת הילדה. “מגיע לה.”
“מה מגיע לה?”
“שהבת שלה… זה מה שקרה לה. מגיע לזונה הזאת.” היא אומרת ומתחילה לבכות.
מה הוא יעשה? ינחם אותה? הרי בעצמו הוא זיין אותה, לגמרי בניגוד לרצונה. המים חמימים והוא מסייע לה לקום ומכניס אותה למים.
הוא נכנס איתה למקלחת, לכאורה כדי לשטוף אותה אבל הוא נהנה להיות עם הילדה היפה והעירומה במקלחת. הוא מסבן אותה, מלטף את מפשעתה וערוותה, מעביר סבון בעדינות את פי הטבעת הדווי שלה ואז עולה אל גבה. בעודו עומד מאחוריה, הוא חופף את שיערה בעדינות, מעסה את קרקפתה והיא נאנחת ברכות נוכח אצבעותיו המיומנות.
“נעים?” הוא שואל, איברו זקור למחצה בין ירכיה.
“כן.” היא עונה, ולא מסלקת את ידיו המשחקות בשדיה הצעירים והזקופים.
“את רוצה ללכת הביתה?” הוא שואל בשקט, לא שהוא חושב שאושיק מאזין להם.
“אני רוצה לישון.”
הוא חושב על החברים שאושיק הזמין ואז על גופה המרגש ואז אשמה מכווצת את ליבו ואז הוא חושב על אושיק כועס והלב שלו מתכווץ עוד יותר. הוא צריך להחליט. לעשות את הדבר הנכון.
“את יכולה לישון במיטה שלי.” הוא שומע את עצמו אומר, בז לעצמו ולפחדנות ולתאווה שלו.
“בסדר.” היא אומרת באפתיה תשושה והלב שלו הולם. רק עוד מכשול אחד.
הוא מנגב אותה, חופן שדיים וישבן מעל המגבת ומתאפק בקושי שלא לנשק אותה. כאשר היא יבשה הוא מלביש אותה בחלוק ואוחז בידה, מוביל אותה אל מחוץ לחדר האמבטיה.
“אני לוקח אותה לישון במיטה שלי.” הוא אומר לאושיק כבדרך אגב, פיו יבש וידיו כמעט רועדות. הוא לא רוצה שאושיק יגיד לו "לא" או יתעצבן אבל אושיק לא צפוי ומסוכן לפעמים אז הוא חש בסחרחורת קלה עולה בו בשניות בהן הוא ממתין לתשובתו של אושיק.
“בסדר.” עונה זה באדישות מהסלון.
אורי רוצה לצעוק ולקפוץ, אבל תחת זאת הוא מוביל את הילדה אל חדרו, קשה ואשם ורעב. הוא נועל את הדלת, מושיב אותה על המיטה והיא זוחלת אל מרכזה ומתכנסת לתנוחה עוברית. אורי נשכב לידה, מולה.
“כמה את יפה.” הוא אומר ומסלק כמה תלתלים ממצחה.
היא עוצמת עיניים.
אורי פותח את החלוק שלה, מביט בשדיה המרהיבים והיא עוצמת את עיניה. בעדינות הוא מפשיט אותה והיא לא מתנגדת, שוקעת בשינה עמוקה או מנסה לשקוע. והנה היא עירומה, אצלו במיטה והוא קשה ורעב והדלת נעולה והיא שלו. לא להרבה זמן, אבל היא שלו עכשיו.
רק שלו.
הוא משכיב אותה על גבה ומפשק את רגליה, נדהם מיופי ערוותה. למרות שהיא סמוקת–אלימות מהסקס הפראי של אושיק, שפתיה מלאות וסגורות ומעליהן פרוותה זהובה וסמיכה. אורי מלטף את החריץ שלה.
“מה אתה עושה?”
זה די ברור, לא? אז הוא לא עונה, רק ממשיך לעסות את הכּוּס הצעיר.
“די, נו. לא בא לי.” היא מתלוננת.
מה אפשר לענות על זה? אני אאנוס אותך בכל זאת? הזהרתי אותך כמה פעמים? את יפה מדי?
“רק קצת.” הוא שומע את עצמו אומר, ואז הוא מושח את איברו ברוק, הדופק הולם ברקותיו ומקרב את ראש הזין אל שפתותיה.
“די, בקשה, אני רוצה לישון.”
“ששש…” הוא אומר ומחליק מעט פנימה.
“אורי, די…” היא ממלמלת אבל הוא מתעלם ממנה ומתחיל לזיין אותה לאט. כאילו אם היא תירדם או שהוא יעשה את זה ממש לאט זה יהיה בסדר.
עדן. כמה היא הדוקה וחמימה סביב הזין שלו… בדיוק כפי שחלם שהיא תהיה. הוא מישיר אליה מבט, נדהם מיופייה הרענן ומכך שהוא בתוכה. לבו מתכווץ מעט כאשר הוא מבחין בדמעה מתעבה בשיפולי עינה, מחליקה הצידה לעבר רקתה אבל לא מפסיק להניע את אגנו בתוכה.
“רק קצת…” הוא ממלמל, ספק לה, ספק לעצמו. “קצת ודי.” הוא מוסיף כאילו היה זה בנו הקטן בעודו מצמיד משאף אינהלציה לפניו.
“לאט.” היא מבקשת ומושכת באפה.
“הכי לאט.” הוא מבטיח. “אני רוצה שיהיה לך נעים.”
“תודה.” היא אומרת ולבו מתחמם. הנה, היא רואה שהוא לא כזאת מפלצת.
“אני לא על גלולה או משהו.” היא אומרת בשקט. “אני יכולה להיכנס להריון.”
“את רוצה שאני אגמור בחוץ?” הוא שואל בצער.
היא מושכת בכתף.
“אושיק גמר כבר איזה מאה פעם בפנים.”
“אוקיי.” הוא אומר, לא בדיוק על מה.
ממשיך לזיין אותה. לאט. נעים. היא נרטבת קצת אבל לא אומרת כלום. לפחות לא מבקשת ממנו לצאת או אומרת שהיא לא רוצה, זה גרם לו להרגיש רע. מלטף את גופה הצעיר בעדינות, מהירכיים ובצדי הגב ובשדיים. היא נאנחת בשקט כאשר הוא נוגע לה בפטמות.
“נעים לך?” הוא שואל בשקט. היא מהנהנת הנהון קטן והוא חש בה נרטבת.
זה הרגע הכי ארוטי בחיים שלו.
מלטף לה את השד השני עכשיו, משחק בפטמה והיא נאנחת שוב. גוהר לנשק אותה והיא מסיטה את הראש באינסטינקט.
“סליחה.” הוא ממלמל. היא מצחקקת.
“מה מצחיק?” שואל אורי.
“אושיק היה מוריד לי סטירה.”
“אני לא אושיק.” הוא אומר, ממשיך לזיין אותה לאט ועדין וטוב.
“לא, אתה נחמד.” היא אומרת ולבו נדקר כשהיא אומרת את זה. גם כי הוא לא מצליח לשקר לעצמו מספיק כדי לשכנע את עצמו שהוא לא אונס אותה וגם כי חושש שהוא קצת מתאהב בה.
והוא נועץ בה מבט ומתחיל לזיין אותה מעט מהר יותר והיא מגיבה ונרטבת ומלטפת בגמלוניות את גבו והיא מביטה בו, כחולת עיניים ורעננה ומלאת חיים כל כך והיא שלו, גם אם לרגע קט וגם אם לא רצתה בכך, היא שלו והוא גורם לה להוציא את הקולות המתוקים והסקסיים האלה מפיה ועיניה מאבדות פוקוס והוא מבין שהוא גורם לה לגמור או לפחות להתקרב לזה והמחשבה שיצא ויגמור בחוץ עכשיו הגיונית כמו לישון בשק שינה על הירח והוא מביט בה כעודו מטפס, רוצה לחקוק את הרגע הזה לתמיד.
ופתאום הוא מדמיין אותה, בת 18 עם בטן עגולה והיא מאוהבת בו כי היא ראתה כמה הוא נחמד והם מתחתנים והוא יוצא מהעסק עם אושיק והיא תהיה שלו לתמיד תמיד, תמיד תביט בו ככה בעודו מעבר אותה והוא נאנח ומתחיל לפלוט בתוכה, יודע שזה הכי חזק ממה שהיה ומה שיהיה ורוצה להקליט את זה במוח אבל המוח כולו בקצר מעגלים ואור וחשמל וגופו רועד ופולט לתוכה עוד ועוד ועוד.
הוא מתנשף בכבדות, הלב דופק כל כך חזק שלרגע הוא באמת חושב שיחטוף התקף לב אבל הוא לא, רק מחליק ממנה ונשכב על הגב, לב רץ וריאות צמאות ופה יבש.
“וואו.” הוא אומר. “וואו.”
הוא פונה לעבר אגם אבל זו הפנתה אליו את גבה והיא מתכרבלת. אורי רוצה ללטף אותה או לחבק אותה אבל מתבייש. נרדם.
כאשר אורי מתעורר השמש כבר התחילה לשקוע. אגם ערה, לידו. בוהה בתקרה.
“בוקר טוב.” הוא אומר. היא לא עונה. הוא מביט בגופה העירום והיא מתכווצת. אגרוף דמיוני מכה בבטנו.
“אני רעב.” הוא אומר.
“גם אני.” היא עונה בלי להביט בו.
דפיקות בדלת. אורי נזעק.
“אורי.” נשמע קולו של אושיק. “תוריד 'תכלב. לא בא לי שהוא יחרבן פה.”
“סבבה.” עונה אורי ברווחה. “כבר יוצא.”
“את רוצה לבוא לסיבוב עם לירוי?” הוא שואל, מתלבש בחופזה.
“אוקיי.” עונה אגם. “איפה הבגדים שלי?”
“לא משנה, אני אתן לך משלי… אני אמצא לך משהו…שנייה….”
כמה רגעים אחר כך אגם לובשת תחתוני בוקסר של אורי המשמשים לה גם כמכנסיים וגם כתחתונים ומעליהם חולצת טי עצומה אשר נראית עליה כמו שמלה.
“לאן אתם הולכים?” שואל אושיק, שוכב על הספה על טלפון ביד. לבו של אורי קופא: האם הוא הדגיש את המילה אתם?
“יורדים עם לירוי.” אומר אורי בפה יבש.
“שניכם?” הוא שואל, סוקר את אורי ואגם.
“כן.” עונה אורי. “היא רצתה לבוא.” אושיק משתהה, בוחן אותם, ופיו של אושיק מתייבש.
“סבבה.” הוא אומר לבסוף, חוזר לטלפון.
“זה הטלפון שלי?” שואלת אגם.
“כן.” עונה אושיק באדישות. “סתם מסתכל.”
“בואי.” אומר אורי, מנסה לטשטש את הבהילות בקולו. הדבר האחרון שהיא תגיד משהו מטומטם ותעצבן את אושיק.
“אבל…” אומרת אגם אך אורי אוחז בידה וספק גורר, ספק מוביל אותה החוצה.
רווחה ממלאת אותו כאשר הם מחוץ לדלת, אבל הוא יודע שזה עוד לא נגמר ולא יודע כמה אומץ נשאר לו.
“איזה חמוד!” כורעת אגם ואוחזת בראשו של לירוי. “אתה חבר שלי? אתה חבר שלי? כן! אתה חבר שלי! אתה חבר שלי? אתה חבר שלי? אתה חמוד כזה!”
לבו של אורי נחמץ, כמה שהיא ילדה. אבל כאשר היא כורעת כך מכנסיה/תחתוניה מחליקים מעלה, חושפים את רגליה הארוכות והשזופות והוא זוכר איך זה כשהן כרוכות סביבו.
יוצאים מהמעלית. מהבניין. אורי מביט אחורה, לראות אם אושיק מציץ בהם אבל כמובן שלא, זו סתם הפרנויה שלו. הפחד מאושיק.
“אגם, את חייבת לחזור הביתה.” הוא פולט בשקט, אינסטינקטיבית מעיף עוד מבט מעלה, לעבר חלונות דירתם. “עכשיו.”
“למה?” שואלת אגם והוא יודע שאין לו אומץ להגיד לה. שאושיק הזמין חברים. שהוא יודע מה יקרה כאשר הם יגיעו לדירה, הם לא מהסוג שלו, אורי, הם יותר מהסוג של אושיק. מהחיים ה… קודמים שלו. אבל מה יקרה לו אם יחזור לדירה בלעדיה?
“אין לך מה לעשות פה יותר.” הוא אומר בעליבות. “ואמא שלך בטח…”
“חלאס עם אמא שלי.” מתחממת אגם. “אם היה לה אכפת היא כבר הייתה מתקשרת.”
“אולי היא התקשרה, הטלפון היה אצל אושיק. לכי תדעי מה הוא אמר לה.”
“אם הוא הצליח לזיין לה את השכל אז מגיע לה.” קובעת אגם ומפנה אליו את גבה. המחשבה שהיא עירומה מחוץ לחולצה והמכנסיים/תחתונים שלה שולחת בו גל ריגוש מזוהם באשמה. “וגם הטלפון שלי שם.”
“אני אביא לך אותו!” הוא כמעט מתחנן. “אני אביא לך אותו הביתה מחר, אוקיי? לכי הביתה.”
“אני רעבה. נעלה למעלה, נאכל ואז אני אזוז, בסדר, סבתא?”
מה הוא יגיד לה? שזה כבר יהיה מאוחר מדי? הוא לא רוצה להיות מפורש מדי, כי אם אושיק ישאל אותה מה אורי אמר לה והיא… תלשין עליו…
תלשין? כוס אמק, אולי גם הוא צריך לעוף מהדירה הזאת.
“יאללה, הוא חירבן, בוא נעלה.” אומרת אגם ופוסעת לעבר אפלולית חדר המדרגות. אולי הוא צודק, הסבתא. אולי היא באמת צריכה כבר לעוף, משם. אושיק הזה… הלב שלה מדלג לרגע אבל גם בפחד. הוא חדשות רעות, אבל יש בה משהו שרוצה… לנצח אותו. או… להראות לו שהיא לא ילדה קטנה. וכאשר דלתות המעלית נסגרות כמו דלת של כלא היא מוצאת את עצמה מתרגשת, כמו לפני קרב אגרוף או משהו. היא מצחקקת.
“מה מצחיק?” שואל אורי.
“אני דפוקה.” היא עונה ואורי נראה קצת עצוב.
“אתה תמיד נראה עצוב.” היא מודיעה לו.
“זה השפעה של בחורות צעירות עלי.”
“מה?!”
אורי רק מושך בכתפיו. יש לו לב טוב אבל הוא מוזר.
“חזרנו!” היא קוראת כאשר הם חוזרים לדירה. “מה יש לאכול? אני מתההה!”
“אני כבר מכין.” נשמע קולו של אושיק מהמטבח וריחות מעוררי ריר ממלאים את האוויר. “לכי להתקלח.”
“טוב, אבל תזדרז כי אני מתה מרעב!”
היא פוסעת לחדר המקלחת, מתפשטת ובוחנת לרגע את דמותה בראי. שזופה, יפה, סימני מציצה ונשיכה על שדיה וצווארה אבל זה לא כואב. זה היה מפחיד קודם וגם משפיל אבל עכשיו… בכל זאת, היא יודעת שהיא צריכה לעוף משם.
שוטפת את עצמה טוב טוב ומקרצפת, זיעה, זרע ובטח גם דמעות פה ושם. היא לא רוצה לחשוב על הזרע שבתוכה אבל ידיה נשלחות ללטף את בטנה. כמה מהר נקלט זרע? ואם היא תיכנס להריון, מה תעשה? איזה כיף יהיה להגיד לאמא "אמא, אני בהריון מאיזה גבר בגיל שלך שאני לא יודעת את שם המשפחה שלו. או שזה החבר שלו, שניהם זיינו אותי. הייתי הזונה שלהם, אמא.”
הזעם חוזר, כמו חבר ישן שאפשר לסמוך עליו. איפה היית, חמוד? אולי הוא התחבא כשהיא שיחקה עם אימה וכאב וריגוש אבל הנה הוא פה, מזכיר לה את כל מה שחטא כלפיה. מחזיר אותה הביתה. זעם על אמא וזעם על עידו ועל הצבא ועל החברות שלה שלא סופרות אותה. היא כמו עולה באש.
יוצאת מהמקלחת ונזכרת שאין לה מה ללבוש. על האסלה מונחים כמה פרטי לבוש ונעלי ספורט לבנות נחות על הרצפה.
המכנסיים הם מכנסונים קטנים וורודים עם פס לבן בשוליהם, מהסוג שאם הייתה מגיעה איתם לבצפר הייתה עפה כמו טיל הביתה. תחתונים אין. החולצה לבנה שומגיעה לה ממש מתחת לשדיים וכתוב עליה משהו באנגלית. בגלל שזה הפוך בראי קשה לה לרגע להבין אבל אז היא קולטת: SLUT. אושיק הזה דפוק! סוטה דפוק! מה נראה לו, שהיא תלבש את זה?! טוב, אבל זה לא שיש לה ברירות, מישהו לקח לה את הבגדים שאורי נתן לה וזה או זה או לצאת עם הציצי בחוץ.
יש שם גם צ'וקר לצוואר, אבל זין אם היא לובשת אותו.
“מה הקטע?!” היא נכנסת למטבח, שם אושיק מערבב סירים.
“מה?” הוא מסתובב, חיוך של סיפוק מאיר את פניה למראהּ, מקהה מעט את זעמה.
“מה זה?” היא מחווה בכל זאת לעבר הכיתוב על חזהּ. “SLUT? באמת?”
“זה מה שאת.” הוא אומר בשלווה. “וחוץ מזה, זה מה שהיה לי בגודל שלך.”
“איפה החולצה שלי? שבאתי איתה?”
אושיק מסתובב אל הסירים כאילו היא לא קיימת.
“בוא'נה, אתה חתיכת…”
“תזהרי.” הוא אומר באיום שקט. היא לא עונה.
“תהיי ילדה טובה: האוכל עוד מעט יהיה מוכן, תערכי את השולחן.”
אגם רעבה וקצת נזהרת כשהוא מדבר ככה, ולרגע נזכרת במבט שנתן לה כשיצאה מהאמבטיה עם הבגדים האלה וזה עושה לה נעים קצת. מתחילה לערוך את השולחן.
“אתה דפוק.” היא אומרת, מתנחמת בכך שזכתה לומר את המילה האחרונה. אושיק אפילו לא מושך בכתף.
“מה עשית בטלפון שלי?” היא נזכרת.
“סתם הסתכלתי.” הוא עונה בשלוות נפש, כאילו זה לא הקטע הכי מסריח להיכנס לטלפון של מישהו אחר בלי רשות.
“אמא שלי שלחה הודעה או משהו?” היא שואלת, מקווה שבטון אדיש.
“לא.” הוא עונה והיא שומעת את צחקוקו המריר של הזעם. כמובן שלא.
“בואי תטעמי.” אומר אושיק ומגיש לה כף מהבילה. האופן בו הוא מביט בה גורם לה להרגיש חשובה לרגע, כאילו דעתה ממש חשובה לו וזה נעים לה.
“נו?” הוא שואל. “אל תחזיקי אותי במתח.” היא מצחקקת.
“טעים ממש.” היא אומרת בפה מלא רוק. “וואו!”
“את סתם ממש רעבה.”
“לא, באמת! מה זה?!”
“משהו בוכרי, השם לא יגיד לך כלום.”
“אתה מבשל מעולה.”
“איזה חמודה.” הוא מחבק אותה והיא מתרפקת עליו ולא אומרת כלום כאשר ידו מחליקה אל מתחת למכנסונים, חופנת שם פלח עכוז עירום וקטן ומוצק. מתנשקים ולשונו פולשת אל פיה, אצבעותיו מחליקות על שפתי ערוותה והיא יודעת שהיא ממש צריכה ללכת משם כי אין מצב שזה לא יגמר רע.
הוא מוזג לשניהם כוסות יין והם נוקשים בכוסותיהם.
“לכי להתלבש ולקרוא לאורי ואני יגמור פה ונאכל.”
“מה להתלבש?” היא שואלת, מעט סחרחרה. “אני לבושה.”
“היה שם מין…” הוא מחווה לעבר צווארו.
“צ'וקר.” היא משלימה. “למה זה חשוב ש…”
“כן. אז תשימי ת'צ'וקר ו'תנעליים ותקראי לאורי ונאכל.”
אין לה כוח להתווכח איתה והיא ממש רעבה והנשיקה הזאת באה לה טוב אז היא חוזרת לאמבטיה, לובשת את הצ'וקר ואז מביטה בנעליים. הן לא נעלי ספורט לבנות רגילות, יש להן פלטפורמה של איזה עשרה סנטימטר לפחות. לרגע היא שוקלת לחזור למטבח אבל היא יודעת איך זה יגמר, לכן היא נועלת את הנעליים המגוחכות ומדדה אל חדרו של אורי.
“אורי!”
הדלת נפתחת ואורי עומד בפתח. עיניו נפערות לרגע כאשר הוא רואה אותה ואת מה שהיא לובשת, אבל לא כמו של אושיק. הוא שוב נראה עצוב וזה מיד מעצבן אותה. מקטין אותה.
“בוא לאכול.” היא רושפת, על סף הזעם. למה הוא תמיד חייב להיות מבאס כזה?
“אגם!” הוא אומר בלחישה רמה.
“סתום כבר. סתום. סתוםסתוםסתום.” היא מסננת בחימה וחוזרת אל המטבח בצעדים מוזרים וראש קל. לפחות הבעת פניו של אושיק לא מבאסת כמו של אורי ולמרות שהיא מבחינה שם ביותר מאשר התפעלות מיופייה, זה עדיף על החרא הזה של אורי.
שוב יין. היא שותה עוד כוס לפני שהאוכל מוכן ואז אושיק מגיש את הדברים שהכין ואומר לה את השמות והם נשמעים מוזרים ומצחיקים אבל הכל ממש טעים והיא לא מביטה באורי כי רק שותק ונראה מבואס והיא שמחה שהיא למדה ליהנות מהטעם של היין שהולך ממש מצוין עם האוכל הבוכרי של אושיק והכל נהיה נעים למרות שיש איזה זמזום מטריד באחורי תודעתה שלא ממש רוצה שהיא תהנה, כמו הפרצוף של אורי או כשאמא עושה פרצוף שהיא שוב לא מרוצה.
ואז צלצול בדלת.
“מי זה? שגרירות בוכרה?” צוחקת אגם.
“חברים.” עונה אושיק קצרות ואורי מסנן משהו שנשמע כמו 'פאק'.
==================================
המשך יבוא
מחרמן ומעולה. אין עליך.
אני כל כך אוהבת את הסיפורים היותר קשוחים שלך, פשוט תענוג.
דור שלום,
גם אני פחות מתחבר ל'פטיש' ול'ג'אנר' ברמת ה'סיפורורי סקס'.
מאידך, זו מלאכת מחשבת של ניתוח פסיכולוגי, ואפילו פסיכיאטרי, של מציאות סופר מורכבת הכוללת כלים לא לגיטימיים ואסורים ככלי עבודה להשגת המטרות.
מלחמה פסיכולוגית של חמאס עלינו בעניין החטופים כולל השפלה ואונס הבנות (והבנים) כשיטה 'לגיטימית' (מצדם) במלחמה מתכתב עם זה – אפילו, שאני כמעט בטוח שלא התכוונת לזה.
פעם טענה כנגדי, בהתכתבות, מישהי שהיא לא מבינה איך יכולים לאנוס אישה כי אם היא לא רוצה אז היא, כביכול, נועלת את הרגליים ולא ניתן לחדור.
מאידך, אלו עובדות שבכל יום שנשים נאנסות.
אפילו קראתי פעם שיש נקודה בחדירה שגם אם אין חומרי סיכה רצוניים, כמנגנון הגנה, הגוף הנשי מפריש נוזלים למניעת נזקים.
לא יודע כמה אמת רפואית יש כאן, אבל, זה מסוג הדילמות איתם אתה 'מתפתל' בסיפורך זה.
שלא ישתמע לא נכון, כאילו אני מנסה לטעון שאונס הינו דרך לגיטימית כי יש גם 'רצון מסויים', כביכול, בצד השני. אני ממש לא סבור ככה ולא מכוון לשם, אבל, מהסיפור שלך דווקא כן קצת משתמע ככה – אורי אונס אותה והיא נהנית כי זה יותר עדין ופחות ברוטאלי מהאונס של אושיק.
זה מעניין כנישה בפני עצמה, לאיו דווקא כשיטה ביחסי מין או יחסים…
1. אונס הוא לעולם לא לגיטימי.
2. אושיק הוא אנס שמקומו בכלא. גם אם אגם תגמור ארבעים אלף פעם, אושיק צריך ללכת לכלא על הפעם האחת שהיא אמרה "לא".
3. בסיפור פורנוגרפי, כפנטזיה, ניתן לחקור רבדים נוספים למין בכפיה, אבל בעולם האמיתי "לא" זה "לא".
אושיק אנס – זה קל…
ומה עם אורי?
הרי היא אמרה לא!
והוא בכ"ז חדר אליה.
ועוד קודם, בזמן האונס של אושיק, הכריח אותה למין אוראלי נגד רצונה.
מאידך, ניסה להזהיר אותה ועודד אותה לברוח, תוך סיכון עצמי מסויים.
זה כל המהות של הסיפור, כך נראה, המורכבות הזאת – המלחמה הפסיכולוגית.
אה, ברור. אורי גם.
נרמז בסיפור שאושיק כבר ישב בכלא, ייתכן שישב על אונס לפני 18 שנה, ובעקבותיו נולדה אגם??
לא.
אמא׳לה. פחד אלוהים. זה ממשיך להאיץ, אחפה זה יגמר אלוהים ישמור.
ואוו זה הולך ונבנה בצורה מטורפת, איך ממתינים שבועיים עכשיו
מעניין מאוד ,מקווה שההתעסקות שלו בטלפון זה בגלל שהוא הזמין את האמא ומחכה לנו פה נקמה מצידו
הסוף הולך לכאוב לנו, כמה שזה מזכיר את טור הנדסי.
אני חייבת, מוכרחה, שבסוף היא תלמד כל כך הרבה דפוסים קלוקלים שם, שהיא תחזור הביתה ותנסה (וכנראה גם תצליח) להדיח את האב החורג לבגידה באם המאכזבת. זה נראה לי עקבי עם האישיות שלה.
ובאמת איך מחכות שבועיים? ????
זה רק הולך ומשתפר
חלפו שבועיים
מתגעגעים
אוףף איפה הפרק הבא גם ככה קשה לחכות שבועיים (האמור אינו תלונה נגד דור)
תתלוננו, תתלוננו, אולי ככה אני אפסיק להתעצל 🙁 מחר (יום ראשון)!