הצד השני של הבריכה – פרק נ"ז

"אז זה בסדר אם אני.. אתן לו נשיקה?” היא שואלת ומבלי לחכות לתשובה מנשקת לי את קצה הזין. “כי הוא בן 18 וזה?”

 

“תעשי מה שאת רוצה.” ממלמל ערן, ואני כמעט יכול לשמוע את השיניים שלו חורקות כאשר בתו מתחילה לנשק את איברי מבלי להסיר ממנו את עיניה.

 

“אני עושה.” היא אומרת בין נשיקה לנשיקה. “כי אני בת 18 וזה בסדר. וזאת בחירה שלי למצוץ לעזי את הזין.”

 

“פאק.” ממלמלת שירן כאשר רותם פוערת את שפתיה ועוטפת אותי באהבה ואני נאנח בעונג.

 

עיניה של רותם מביטות בי מלמטה בעודה מענגת אותי בפה רטוב, תלתליה המנומשים מרקדים עם כל ניעה של ראשה. מבטה נע ביני לבין אביה ואין לי ספק שההזדגגות הקלה של עיניה הכחולות מעידה על הריגוש שהיא חווה מהמציצה מולו. ערן נועץ בה מבט עז, בולע כל ניעת ראש אדמוני, כל התמתחות  שפתיים רכות על איברי, כל הצצה של לשונה הוורודה.

 

בטקסיות מופגנת אשר ברור שנועדה יותר לעיניו של אביה מאשר אלי היא שולפת את איברי הרטוב והקשה מפיה ואז מתחילה לנשק את דרכה מטה לעבר אשכי. כאשר היא מגיעה אליהם היא מלקקת אותם באהבה, איברי כבד ורעב על פניה המנומשות והיא מאוננת לי ברפיון, מבטה נעוץ עכשיו בזה של ערן.

 

“לעזאזל, רותם…” מסנן ערן, מבטו נעוץ בבתו המלקקת את אשכי בהתגרות.

 

“שנינו בני 18, אבא…” היא אומרת ומעניקה לי ליקוק ארוך מלמטה ועד למעלה, מקנחת כאשר ראש הזין שלי בפיה.

 

שירן ניגשת אלי עכשיו ונעמדת מאחורי, מלטפת את בטני השרירית.

 

“זה ממש סקסי.” היא אומרת, קולה הנמוך באוזני. “הוא ממש מתחרמן מזה…”

 

אני מביט לעבר מפשעתו של המאמן שלי ורואה שהיא צודקת. ערן לובש מכנסי אימון וזקפתו נראית בבירור בעודו צופה בעיניים קרועות בבתו המוצצת. עם דוניא הוא פוצץ את העסק ואפק לא פה ואני קצת מתבאס שאין לו את מי לזיין עכשיו.

 

שירן אוחזת בידי ומובילה אותה באסרטיביות לתוך מכנסיה, הישר אל מתחת לתחתונים. אני לא ממש מופתע מהרטיבות שפוגשת את אצבעי, לילדה הזאת יש משיכה לקינק מהרגע שהתחלנו להזדיין, גם אם היא לא שרוטה כמו אמהּ. כמו שחיין בהישמע אקדח הזינוק אצבעי צוללת אל בין שפתי ערוותה של אחותי ואנחת עונג נפלטת מפיה כאשר אני מתחיל לענג אותה.

 

מצב מוזר. רותם כורעת תחתי ומוצצת לי את הזין מול עיניו הרעבות של אביה ואני קרוע בין להתמסר לעונג שהיא מסבה לי, לפחוד מאביה ולאונן לשירן הנאחזת בכתפי ומתמסרת לאצבעי. קולות רטובים בוקעים מגרונה של הג'ינג'ית הדדנית, מתערבלים בקולות פכפוך רפים מערוותה של שירן ואנחות רכות מגרונה.

 

“עזי…” ממלמלת שירן מאחורי. “אני רוצה בבקשה… את ערן.”

 

לרגע אני קופא. אני לא צריך להיות מופתע, היא רמזה על זה לא פעם ולא פעמיים וערן הוא גבר סקסי בדרכו המחוספסת. ועדיין, משהו פרימיטיבי ורכושני נוהם בי לפתע. שירן שלי. היא שייכת לי. היא לא תהיה עם אחרים. הבטן שלי מתכווצת.

 

“את לא שייכת לי.” אני עונה חרישית והיא מלחכת את אוזני.

 

“אני יודעת,”. היא עונה, קולה שבור עונג. “אני רוצה ש… תרצה. אני כל כך מגורה.”

 

“אני אוהב אותך כל כך, שירני.” אני שומע את עצמי אומר. “לכי תזייני לו את הצורה, יפה שלי.”

 

“באמת?!”

 

“כן, אני מת לראות אותו מפרק אותך.” אני חצי משקר, חצי מנסה לייצר לעצמי מציאות. זה לא יהיה קל.

 

“תודה, יפֶה שלי!”. היא  מנשקת את עורפי. “אני אוהבת אותך!”

 

אני חש בה עכשיו מתנתקת ממני ופוסעת בהססנות מעושה לעבר ערן.

 

“ערן, אני ממש צריכה עזרה…” היא אומרת בהתחנחנות מגושמת במתכוון. “אני רק בת 18 ואף פעם לא הייתי עם גבר מבוגר כמוך…”

 

ערן מביט בה בתדהמה קומית כמעט, מבטו מדלג בינה לבין בתו ואלי ואל קארין אשר כדרכה, עומדת בצד ומביטה במתרחש. שירן נהנית מתשומת הלב ומפנה את ישבנה אל ערן ומפשילה את מכנסיה ותחתוניה, חושפת את ישבנה כליל השלמות.

 

“אמרו לי שהטוסיק שלי גדול מדי…” היא מתלוננת. “הוא בסדר בעינייך?”

 

“הוא מדהים.” מנסר קולו המחוספס של ערן. “הוא ממש מושלם.”

 

“תודה!" היא מצייצת ומצחקקת. “ואתה יכול… ללמד אותי להתנשק? אף פעם לא התנשקתי עם גבר מנוסה כמוך…”

 

ערן מעיף עוד מבט סביבו אך מבין שאף אחד לא עומד למחות. הוא שולח יד גדולה אל ישבנה של אחותי, אוסף אותה אליו וחופן אותו ברעבתנות בעוד שירן מרימה אליו את ראשה. הלב שלי נצבט מעט כאשר היא מפשקת את שפתיה לקראתו והם מתנשקים ברעבתנות, ידיו של הגבר המבוגר חומסות עכשיו את גופה הצעיר, מעסות את שדיה מעל החולצה ואף מפשילות את מכנסיה עד ירכיה, חושפות את ערוותה הזהובה ואת הגבעות העגולות של ישבנה.

 

רותם מחדשת את התקפתה על איברי ואני גונח כאשר לשונה מחליקה סביב ראש הזין שלי בעוד ידה מאוננת את הזין שלי הרטוב מרוקה. אני נקרע בין הדחף לגמוע במבטי את מראה פניה היפות אשר איברי נעוץ במרכזן לבין המראה המרגש/מכאיב של שירן המתמסרת לגבר המגודל, מכנסיה מופשלים עד אמצע ירכיה ואצבעו העבה שוגלת אותה בתנועות מדודות ויעילות, אנקותיה נבלעות בפיו הצמוד אל שלה.

“ששש, תזרום איתה.” מגיע קולה המתוק של קארין ביחד עם התחושה המופלאה של שדיים-ענקיים-נצמדים-אליך-מאחור. “זה רק סקס, אהוב שלי. היא מאוהבת בך, תפרגן לה.”

 

אני מחבק את גווה הצנום של קארין בידי הימנית ומנשק אותה בשקיקה, אסיר תודה על דבריה שעושים לי עכשיו סדר בראש. אני לוקח שד גדול וכבד בידי ויונק את הפטמה בעוד רותם ממשיכה לענג אותי בפיה למטה, לשונה מרקדת מצד לצד. ידי השנייה מחליקה אל מכנסיה של קארין ואני חופן פלח עכוז קטן ועגלגל, אצבעותיי נמשכות אל החום הבוקע מהחריץ שלה כמו דבורים לצוף. היא מרגיעה מול המתח והכעס של לצפות בערן עם שירן ואני נאחז בה, בשקט והשלווה שלה, יודע שוב שאני אוהב אותה ומודה למי שצריך להודות שאני לא נאלץ לבחור בינה לבין שירן.

 

“את היית ילדה רעה…” אני שומע את ערן נוהם אבל שירן לא עונה ורק נאנחת, קולה שבור עונג מאצבעו של ערן בתוכה. הוא מביט בה בריכוז בעודו בועל אותה באגרסיביות באצבעו, מפיק צלילים רטובים ורמים ממפשעתה וקולות רמים ונרגשים מפיה.

 

“אוי…עזי…תזיין אותי עם…תזיין אותי… ” היא נאנחת ומלכסנת את מבטה אלי מכיוון שסנטרה נתון בידו של ערן. אני לא יודע אם אני צריך להתעצבן שהיא מניחה לו לדחוף לה אצבע לכּוּס או להיות מוחמא מכך שאני זה השם הראשון שיש לה בראש כשהיא גומרת. כמו בובה תלויה על חבל היא רוטטת עכשיו בעודו אוחז בראשה ביד אחת ומזיין אותה באצבעו, הרבה יותר קשוח ממה שאני הייתי מעז אי פעם. כאשר שירן משיבה את נשימתה לאחר השיא הקולני הוא מביט בבתו המוצצת לי את הזין ורותם מחזירה לו מבט שאת טיבו אני לא מצליח להבין.

 

קארין כורעת לצד רותם עכשיו ושתי הדדניות מוצצות לי, האדמונית לא מוותרת על ראש הזין ורעותה מוצאת את מקומה מתחתי ומלקקת את אשכי ברכות. ארבעה שדיים כבדים מיטלטלים בקצב המציצה, מלטפים את רגלי ואני מת כבר להיכנס למיטה איתן ולחוש את הדדיים הללו מול חזי, זרועותיי ופי. אני מלטף את שני הראשים בערגה, מודה להן על העונג הרך והרטוב שהן מעניקות לי: פה חמים ושופע יונק את ראש הזין שלי ושתי לשונות מלוות אותו, חרוצות וגמישות ומרגשות.

 

שרעפי נקטעים כאשר אני שומע את ערן נוהם: “יאללה, תעלי למיטה.”

 

“זה לא מה ש….” מתחילה אחותי לומר אבל הוא דוחף אותה בחוסר סבלנות על ערמת המזרונים, כוחו גורם לה להראות כמו בובת משחק כשהיא נופלת על גבה על המיטה.

 

“זה בדיוק מה ש…” הוא אומר, פושט את חולצתו.

 

אני צופה בשירן, לראות אם היא רוצה שאתערב אבל היא לא אומרת דבר ואני מניח שהיא מרגישה בטוחה דיה איתי ועם קארין פה. בתנועות קצרות רוח הוא פושט גם את מכנסיו ותחתוניו, משחרר זין קשה, עבה יותר משלי אך מעט קצר יותר. עיניה של שירן נפערות כאשר היא מבחינה בגודלו, מתנודד באיום כאשר הוא ספק פושט את מכנסיה, ספק תולש אותם ממנה. אני לא יכול שלא לחוש שערן מתקדם מהר מדי וחזק מדי אבל אני לא עושה כלום, מניח לשירן לנהל את הסיטואציה שהיא עצמה יזמה.

 

“פאק.” נאנחת רותם מתחתי, איברי הרטוב מורח אותה ברוק בעודה מביטה במתרחש. “אפשר גם?” היא שואלת כמו ילדה בחנות צעצועים.

 

“כן.” אני אומר מהר. יש ווייב אחר באוויר, ווייב זר ומעט כוחני. רותם היא סקסית בטירוף אבל אם עד עכשיו הייתי מזיין אותה למרות שהיא הבת של ערן, כרגע מה שאני רוצה זה לזיין אותה בגלל זה. מולו.

 

ערן מכין את איברו העבה ומביט באחותי במבט זאבי כאילו הייתה שייה שמנמנה אבל היא אומרת:

 

“שים קונדום.”

 

“מה?!” הוא נעצר.

 

“שים פאקינג קונדום.” היא מוסיפה. “רק עזי נכנס בלי.” היא מוסיפה ברכות ומביטה בי.

 

“תמיד יש לך אחד בכיס שמאל של המכנסיים.” מנדבת רותם בעודה מתפשטת. נראה לי שכל הדיבורים האלה מרגיזים אותו. גם ההתעקשות של שירן, גם האזכור שלי ובטח ההערה האחרונה של בתו. אני מבחין בו חושק את לסתותיו ומהנהן, ואז ניגש אל מכנסיו ושולף משם קונדום ולובש אותו.

 

הוא לא מבזבז עכשיו זמן על משחק מקדים עם שירן. ערן כורע בין ברכיה, מכוון את איברו אל החריץ שלה ודוחף. שירן נאנקת אבל הוא לא שועה לאנקותיה, רק אוחז בפרקי ידיה של התיכוניסטית הלוהטת, ממסמר אותה תחתיו ודופק אותה מיד בשיא המרץ שגופו השרירי מסוגל לייצר.

 

חוסר אונים וזעם, קנאה וחרמנות בוערים בי כאילו אבקת שריפה נוזלית זורמת בעורקי. רותם שוכבת על גבה על מזרון סמוך, ירכיה העבות פשוקות והחריץ הרטוב שלה ורוד ומזמין, חלקלק ועירום מולי. אבל אני לא רוצה לזיין אותה בכּוּס עכשיו, אני רוצה להוליך את כל האש הרעה שבוערת בי, אני רוצה לדפוק אותה. בתחת, חזק וכואב.

 

אני לא לגמרי מכיר את העזי הזה שאוחז עכשיו בברכה של רותם והופך אותה בגסות על בטנה, והמבט שהיא נותנת בי מבהיר לי שגם היא מופתעת.

 

“תביאי לי משהו שמנוני.” אני ספק מבקש, ספק מצווה על קארין. “אני הולך לתת לה בתחת.” אני מוסיף, כדי שאביה ישמע. אני מפחד ממנו מהיום שאני מכיר אותו אבל עכשיו אני… מישהו אחר. הוא מזיין את הבחורה שאני אוהב וזה מרגיז אותי ומבלבל אותי ומכאיב לי ואני חייב… להכאיב לו בחזרה, עם שיניים חשוקות  וזין קשה ודופק ב240 קמ"ש. קארין ניגשת לקופסת כלי הרחצה שלנו ואני בינתיים מחליק לכּוּס הרטוב של רותם, צופה בערן מפרק את אחותי.

 

עם הקצת-פחות-ממטר-שבעים שלה, שירן לא נחשבת לילדה נמוכה וערן עצמו נמוך ממני אבל בעיני רוחי הוא מגמד אותה ממש. משהו בשרירי הבאדי בילדר שלו, שיני הזאב החשוקות שלו והנחישות בה הוא הולם באגנה כאילו מנסה לשבור אותו גורמת לי לראות שם פתאום נערת תיכון תמימה וצעירה אשר נבעלת בפראות על ידי גבר מבוגר וטורפני ולא את אחותי החזקה והסרקסטית שיודעת תמיד איך להשיג את מה שהיא רוצה. אולי זה גדול עליה. אולי היא לא ידעה למה היא נכנסת כשהיא התחילה עם משחק הפיתוי הזה. אולי היא לא הביאה בחשבון כמה הוא מתחרפן לראות את בתו מוצצת לי את הזין.

 

אבל שירן רק נדפקת תחתיו ונאנקת ולא אומרת "די!” או "עזי!” אז ערן ממשיך במלוא הפראות ולי אין עילה להתערב, אני רק אוחז בתחת השמנמן של בתו ודופק אותה מאחורה, עמוק וחזק וטוב. היא רטובה וחלקלקה, צופה באביה מזיין את שירן במזרן לידי ואני תוהה אם אי פעם הייתה קרובה אליו פיזית בזמן שהוא מזיין כפי שהיא עכשיו.

 

נגיעה בכתפי וקארין עומדת שם, רזה ושופעת, אוחזת בידה שפופרת נוזל סיכה. אני אמור לשאול את עצמי איפה היא בסיפור הזה, צופה בשתי אהבותיה מזדיינות עם אחרים אבל אני מלא כל כך בסערת רגשותיי שלי שלא נותר בי מקום להכיל את שלה. אולי זה תמיד כך.

 

אני מתיז במהירות את נוזל הסיכה החלקלק על איברי ועל החור הקטן של רותם. בלב הולם, כאילו אני מאחר לאיזו תחרות, אני מניח את ראש הזין שלי בכניסה לפי הטבעת שלה ודוחף. מעט חזק מדי, מעט מהר מדי.

 

רותם נאנקת ולראשונה מאז שעלה על המיטה ועל אחותי, ערן מפנה את ראשו ומשהו רע עולז בי כאשר אני מבחין במבטו למראה הזין שלי הנעוץ בתחת של בתו. אני ממהר להפנות את ראשי, מתמקד בתחת הגדול והמנומש שאני מזיין ביותר אגרסיביות ממה שנכון ומנומס וראוי. רותם בחורה קשוחה ומשהו מרושע בי מתענג על נאקות הכאב הקלות שבוקעות מפיה בכל פעם שאני ננעץ בה מעט יותר מדי חזק, יותר מדי עמוק. לזכותה של רשעות יאמר שהיא עושה נפלאות לשיכוך כאבים, וכל עוד אני טוחן לה את התחת, הכאב שהרגשתי כאשר ראיתי את ערן מזיין את שירן שוכך קמעה.

 

קארין מזרזפת עוד נוזל סיכה על איברי ואני מנצל את ההזדמנות ומנשק אותה, את קרן האור בענן השחור/אדום הממלא את ראשי. לשונה בפי וגופה בידי מזכירים לי לרגע אהבה פשוטה ונקייה יותר, בלי הטרפת של הרגעים האחרונים אבל אז אני שומע את שירן ושוב יורד עלי המסך.

 

“ערן… תדפוק אותי… תדפוק אותי עראאן…תגמור איתי… עראאאאן!”

 

ושירן מתפוצצת מתחת לשרירן המבוגר, אגנו כמו בוכנה אורגנית מפמפם אותה ללא הפוגה בעודה שורטת את גבו ונושכת את כתפיו.

 

“שניה…” היא ממלמלת אבל הוא ללא הפוגה ממשיך לדפוק אותה, כאילו אדיש לאורגזמה שלה ולצרכיה בכלל, כאילו היא רק חור צעיר והדוק שנועד לדפיקה. “שניה, ערן…”

 

“סתמי.” הוא נוהם בשקט וסוכר את פיה.

 

מה שקורה עכשיו בינהם הוא יותר מסקס או פחות מסקס והוא מעלה עוד יותר את הטירוף בחדר. גבר מבוגר וחזק שוכב על תיכוניסטית ומזיין אותה בכוח בעודו סוכר את פיה בידו. שירן לא יכולה להתנגד לו כי הוא חזק ממנה פי מאה אבל עכשיו היא גם לא יכולה להגיד שהיא מתנגדת, שהיא לא רוצה, שדי. מול העיניים שלי, ערן אונס את שירן.

 

אולי.

 

ואני קרוע. קרוע כי אני כועס עליו וכי אני גם כועס עליה וגם על הצביעות שלי אני כועס ובסופו של דבר זה סקס בין שני אנשים בוגרים אבל הוא סותם לה את הפה אז איך היא תוכל להגיד שהיא לא רוצה ואולי בכלל מגיע לה שהיא הלכה איתו מלכתחילה וכן יש בי משהו מאוד אפל ועמוק שמתענג לרגע על העובדה שאולי הוא באמת אונס אותה ומגיע לה ו…

 

קארין מניחה יד על כתפי, חמה ומרגיעה ואני חש איך המטען הכבד שוב מתפוגג ברגע, איך קרן השמש קורעת בקלות את חשרת ענני הסערה שבראשי. היא לא צריכה להגיד מילה, בעצם העובדה שהיא פה לידי היא כמו אומרת לי שהכל בסדר ושירן יודעת לדאוג לעצמה, בטח שכאשר שני האנשים שהיא הכי אוהבת בעולם לידה ואני אוהב אותה ומנשק אותה, חופן פלח עכוז קטן וחמוד ומוריד מעט את הקצב בו אני מפרק את רותם.

 

תחת גופו המאסיבי של ערן, שירן הנדפקת בפראות מביטה בי בעיניים פעורות ואני לא יודע לפרש את ההבעה שלה, האם זו אימה וחוסר אונים או אקסטזה מכל הקטע המוטרף. אני תוהה לרגע מה היא הייתה צועקת אם הוא היה מסיר את ידו הגדולה מפיה אבל המחשבה שאולי היא הייתה קוראת "ערן!” דוקרת אותי ושוב יש בי משהו קטן ורע שחושב שאולי זה באמת ואולי מגיע לה שהוא משתמש בה בברוטליות כזאת והיא לא יכולה למחות.

 

וקארין שוב מצילה את המצב. היא נשכבת על גבה ומפשקת את רגליה מתחת לראשה של רותם, מזמינה אותה אל ערוותה העירומה וברגע אחד תשומת הלב של כולם נשאבת אל המחזה של רותם המנמיכה את ראשה האדמוני, חורצת את לשונה וניגשת לעבודה על החריץ של קארין.

 

ההשפעה על ערן היא מיידית. עיניו נצמדות למראה של בתו השופעת המלחכת בחדווה את החריץ הוורוד של חברתי הדדנית בעוד קארין, בתצוגת דרמה לא אופיינית, אוחזת בשדיה הגדולים ומשחקת בהם לעיני כל, מושכת את פטמותיה לסירוגין ונאנחת ברכות. שוב אני נרגע, נשטף במתח המתפוגג מהחדר וחוזר להתענג על הזיון המשובח שמעניק לי התחת השופע והג'ינג'י של רותם. שדיה הגדולים מרקדים בכל פעם שאני ננעץ בישבנה והיא נאנחת לתוך הכּוּס של קארין כאשר אשכי מלטפים את דגדגנה בתנועות קצובות.

 

אני שומע את אנקותיה של שירן ומבין שפיה לא סכור יותר. היא עדיין על גבה, מפושקת ונבעלת על ידי הגבר המבוגר והשרירי ועיניה המתגלגלות בחוריהן והדציבלים המתגברים הבוקעים מפיה מאותתים לי שהיא בדרך לאורגזמה קולנית. אינסטינקטיבית, ידה תרה אחרי ידה של קארין ומוצאת אותה ובתוך כמה רגעים קולה הנמוך מנסר את החדר בקריאות נסערות. אני מגביר את קצב מהלומות האגן שלי בעודי רוכב על גלי העונג שהולכים וגואים בי. לרגע אחד, מסעיר ומפחיד באחת אני מביט בעיניו של ערן בעודי מתחיל לגמור בתחת העסיסי של בתו אבל לאחריו אני נשטף עם גלי האקסטזה ושוכח ממנו ומכולם, רק מתמכר לשפע העונג שזורם עכשיו בעורקי ומטלטל אותי.

 

שתיקה מוזרה ממלאת את החלל כאשר אני מתעשת. לא ממש התעלפתי אבל אני מוצא את עצמי שוכב על הגב עם צלצול עדין באוזניים ואני לא ממש זוכר את עצמי יוצא מהתחת של רותם. מוצא את המשקפיים שלי ומבחין בערן קושר קונדום בתנועות מיומנות, חצי חיוך על פניו.

 

“אוקיי רותם,” הוא אומר בקול הפלדה הנגררת שלו. “הוכחת את הטענה שלך.”

 

“אני תמיד צודקת.” היא עונה. רותם שכובה על הצד עכשיו וגאווה קטנה ניצתת בי למראה זרזיף הזרע שלי שניגר מישבנה. “אבא.”

 

“אני אזוז עכשיו.” הוא אומר. “נמשיך מחר? לעבוד הכוונה.” הוא מוסיף.

 

“חבל.” אני אומר. “לא עדיף שתישן פה?”

 

מבלי לתאם, ארבעה זוגות עיניים מביטות עכשיו באחותי.

 

“בכיף.” היא אומרת, אבל אני לא מצליח לגמרי לפענח את קולה.

 

“את בטוחה?” שואל ערן. “זה כולה עשר דקות נסיעה בשעה הזאת.”

 

“בטוחה.” היא עונה. “הכל טוב.”

 

נראה שרווח לערן והוא מהנהן במהירות.

 

“סבבה, אני אעלה לישון למעלה.”

 

“אולי אני אבוא לישון איתך?” פולטת רותם.

 

“לא.” הוא עונה במהירות.

 

“פשוט נראה לי שהם צריכים קצת זמן לעצמם.” ממשיכה רותם.

 

“לא.” מתעקש אביה. “עוד לא.” הוא מוסיף בחצי פה.

 

“סבבה, אני אקח כמה מזרונים ואמצא חדר.”

 

“בקומה הראשונה.” מדגיש ערן.

 

“כן, אבא.” היא אומרת בשמץ סרקזם.

 

כמה דקות אחר כך אני מכורבל, עירום, עם שתי הנשים האהובות עלי בעולם. שירן שוכבת באמצע בגבה אלי כאשר קארין מולה, מלטפת את פניה ברכות. רגעים ארוכים אנחנו לא מדברים, מניחים לאצבעות לאהוב ולהרגיע.

 

שקט.

 

“ממש כעסתי עלייך.” אני פולט פתאום. “אני כל כך מתבייש.”

 

“אני יודעת. אני לא אחזור על זה.” עונה אחותי.

 

“מה? לא!” אני עונה. “זה ממש לא מה שאמרתי.”

 

“אני יודעת. פרגנת לי מההתחלה עד הסוף למרות שהיה נראה לי באיזה שלב שאתה מתחיל לבכות. לא, זה לא אתה.”

 

“אז מה?” אני שואל.

 

“אני רוצה רק אותך.” היא אומרת בפשטות. "הבנתי את זה מיד כשהוא… חדר אלי. הבנתי שאני לא רוצה.”

 

“אז למה לא אמרת כלום?!” אני חש בלבי מגביר את פעימותיו.

 

“רציתי… להרגיש איך זה כשאני לא רוצה.” היא אומרת בשקט. “רציתי להרגיש איך זה… אונס. או משהו קרוב לזה.”

 

“רצית מה?!”

 

“תשתוק כבר, היסטריה.” היא חותכת אותי בקלות. “אתה היית שם וקארין ורותם. הייתי הכי בטוחה בעולם ועדיין… כשהוא חסם לי את הפה וזיין אותי חזק וידעתי שאני לא יכולה להפסיק אותו היה מפחיד נורא וגם קצת מרגש. אבל למדתי שאני לא אוהבת את המשחק הזה. לא של אונס ולא עם מישהו אחר שהוא לא אתה.”

 

“עזי כמעט השתגע.” מגיע קולה העדין של קארין מצדה השני של אהובתי.

 

“ואת, כרגיל, הצלת את המצב.” אני אומר ושולח יד עיוורת לגשש אחר פניה של קארין. “ חיים שלי את.” אני מוסיף כאשר אצבעותיי נחות על עור פניה העדין.

 

“רותם ממש התחרמנה מאבא שלה.” אומרת קארין בשקט.

 

“ראית את זה?” שואלת שירן.

 

“היא כל הזמן הסתכלה עליו.”

 

“אונס אותי.” משלימה שירן.

 

“את יכולה להפסיק להגיד את זה?” אני נזעק.

 

“אני צריכה.” היא אומרת בשקט. “אני צריכה להגיד כדי לעכל את זה. ואני צריכה שתשמעו את זה כי אתם האהבה שלי.”

 

“בסדר, סליחה.” אני אומר ומנשק את פדחתה הזהובה.

 

“ראיתי בעיניים שלו שזה בכוונה. שהוא חוסם לי את הפה ומחזיק אותי ושהוא נהנה מזה שאני חסרת אונים  באמת. שאני לא יכולה להגיד 'לא'.”

 

“פאק.” אני מסנן.

 

“…והייתי כל כך רטובה.” היא ממשיכה תחת לטיפות אצבעותיה של קארין. “כל כך פחדתי והייתי כל כך חרמנית. אולי גם מזה פחדתי. שאני רוצה שיאנסו אותי. אבל אני לא רוצה. והייתי רטובה וחרמנית כי… לא יודעת. הייתי. אבל אתם יודעים מה חשבתי כל הזמן? שאני רוצה את עזי. שאני מתגעגעת לעזי שלי. שלנו.”

 

“את צריכה לספר על זה לאמא שלך.” אומרת קארין.

 

“כן.” מסכימה שירן. “אבל קודם כל אני צריכה את עזי.”

 

ואני מעליה והיא מפשקת את ירכיה ואני מחליק בעדינות אל החריץ הדווי שלה והיא מחבקת אותי ובוכה ורטובה ואוהבת אותי ואני את קארין וקארין את שנינו עד שאנחנו לא יכולים יותר ונרדמים.

 

*           *           *

 

מתעורר למשמע דיבורים. פאק, מה השעה? כולם ערים חוץ ממני, איזה לא נעים. לא מוצא את המשקפיים ובמהלך הגישוש אני מבין שיש עוד אנשים סביבי ושכולם רואים אותי עירום. יופי.

 

“וואו, עזי…” נשמע קולה של… לאה אולי. “כבר?”

 

“זאת זקפת הבוקר המפורסמת שלו.” נשמע קולה של שירן, משועשע כרגיל.

 

“מישהו ראה את המשקפיים שלי?” אני ממלמל, מנסה לאתר אותם בערפל הצבעים סביבי.

 

“זה לא שלא ניסית אותה…” נשמע קולו של אפק. קולה, קולה, אני צריך להתרגל.

 

“את מקנאת?” שואלת שירן וגם אני וגם אפק עונים בבת אחת: “איכס, לא!”

 

מוצא את המשקפיים ומגלה שלאה, אפק וספיר הצטרפו מתישהו ושערן ורותם מכינים ארוחת בוקר ושמי שלא, מביט על הזין שלי. חוטף סדין לכל צחקוקיהן של הנוכחות ואז מאתר בגדים וזוכה למטר מחאות כאשר אני לובש אותם. כל זה עוד לפני הקפה.

 

יש לי המון שאלות למראה הנוכחים היושבים עכשיו ואוכלים בטבעיות סלטים טריים ולחמים וקפה וכל טוב שמישהו, כנראה לאה, הביא. מה נסגר בין לאה ואפק ומה בדיוק חושבת ספיר על האקס שלה שהפך לבת (אקסית?) ואיך אחותי מרגישה היום ואם היא דיברה עם מיכל ואיך היה לרותם אתמול ובלילה והכל מתרוצץ לי במוח כמו כדור פינג פונג בחדר סגור שרק הולך ומגביר את מהירותו בכל פעם שהוא נתקל בקיר של אי ידיעה.

 

ערן מסביר שלמעשה הכנת הקירות לעבודות חשמל נגמרה והיום נתמקד בעבודות דומות עבור צנרת המים. נחשוף תעלות ואת הצינורות שבהם כדי לאמוד את מצב הצנרת  ולהחליף את הצינורות הדרושים החלפה. הוא כבר פחות מופתע מהאיכות המוגזמת שסבא שלי דפק פה ומביט בי בהערכה כשהוא מרחיב על יתרונותיה כאילו היו לי יד ורגל בהחלטות שהתקבלו אי אז לפני מאה שנה או משהו.

 

מתחלקים לזוגות ומחלקים גזרות. שירן וקארין, לאה ממהרת להצטוות לערן, כנראה כדי להפריד אותו מאפק, רותם ואפק ואני עם ספיר.

לעבודה.

==================================

לפרק הבא