לא צריך שמיעה של חתול כדי להבין שערן ואפק כבר התחילו את החגיגה שלהם. כשאנחנו מתקרבים לחדר "של דוניא" אנחנו כבר שומעים את קולו הנמוך של ערן ואת זה של אפק, גבוה ונשי ממנו. יש חיתוך דיבור ברור מאוד לאופן שבו מדברים לפני סקס: עיניה של רותם נפערות ואני כמעט יכול לשמוע גם את המיצים ניגרים במורד חצאיתה.
להציץ עליהם מהמסדרון יכול להיות מביך במקרה שנחשף אז אני מצביע לעבר הדלת הקרובה אלינו. היא בצד הנגדי של המסדרון אבל היא מובילה לחדר המקושר לחדר אשר דלתו נפתחת מול החדר שבו נמצאים ערן ואפק. בסיום תמרון ההתגנבות שלנו אנחנו עומדים חבויים באפלולית, מציצים מתוך החדר "שלנו" מעבר למסדרון בחדר מולנו בו ערן ואפק מתנשקים בשקיקה.
איך אני מרגיש? מוזר.
ערן הוא גבר ואפק… נער ויש בי מחשבות ישנות שמזדעקות. ואפק הוא חבר שלי ומוזר לי לראות אותו כבחורה. ומוזר לי לראות את ערן מתייחס אליו כבחורה. אבל לערן ואפק זה לא משנה: ערן מנשק אותו כאילו היה הבחורה הכי סקסית בעולם ואפק נראה כאילו אין בעולם דבר שהוא רוצה יותר ממה שקורה עכשיו.
ללא שמץ של היסוס תוחב ערן את ידו לתוך המכנסונים הלוהטים של אפק ואני שומע את האנחה הרכה הנפלטת מפיו של אפק. עיניו מזדגגות לנוכח הטיפול שמעניק לו ערן וברור לי שהוא מתקשה לעמוד מרוב התרגשות, גבוה בחצי ראש מעל ערן כשהוא בנעלי העקב הבוהקות שלו. גופו של אפק בהיר וחלק כל כך שהוא באמת נשי להדהים. ערן מצליח לראות את האישה שהוא, את האישה שהוא רוצה להיות, והגוף העדין של אפק בהחלט מקל עליו את המלאכה.
ערן מפשיל מעט את המכנסונים והגרביונים של אפק ואיברו מזדקר לחופשי, זקור וגדול במפתיע. ערן לא נרתע, הוא אוחז בזין הקשה ומאונן לאפק, סוחט יבבות עונג מתוקות מפיו של חברי. בסדרת תנועות נחושות וחזקות ערן הופך עכשיו את אפק, נצמד אליו מאחור ומחבק אותו ביד שמאל, ידו הימנית לא משה מהזין הזקור. הוא מפשיל את מכנסיו ותחתוניו של אפק עד אמצע הירכיים, חושף תחת לבן ומוצק ונשי ומחכך את זקפתו שלו, הלבושה עדיין, בישבן הבהיר. המסר ברור.
אחרי כמה רגעים של ליטופים ונשיקות מאחור ערן מסובב את אפק כך שהם פונים זה מול זה ואז הם מתנשקים כמה פעמים לפני שערן מניח יד כבדה ותובענית על כתפו הדקה של אפק. זה מבין את הרמז וכורע על ברכיו, מחכך את פניו במפשעתו של הגבר המבוגר והחסון בשקיקה. להפתעתי רותם מחקה עכשיו את מעשיו של אפק, כורעת תחתי ואז, תוך שהיא מציצה לעבר אפק מדי כמה רגעים, ממשיכה לסגוד לאיברי הזקור מעל המכנסיים, מחככת את פניה ומלקקת את הזקפה מעל הבד. כאשר אפק מפשיל את מכנסיו של ערן לבסוף, רותם עושה כמוהו.
אוקיי, אני מודה שאני חרמן עכשיו. האם זה מהפה הרך של רותם על הזין שלי או מלראות את אפק עוטף באהבה את איברו של ערן או ההצצה הסודית הזאת או אני לא יודע ולא ממש אכפת לי. הזין שלי קשה כמו ברזל ותהיה הסיבה אשר תהיה, אני צופה מרותק בערן שם יד גדולה על הראש עטור הצמות של אפק ובזה מוצץ אותו בשקיקה והערצה ממש, מלקק את אשכיו השעירים של הגבר החזק והמבוגר, מנשק את דרכו לעבר הראש העבה ואז מנסה לתחוב אותו עמוק לתוך גרונו ככל האפשר.
“רוצה למצוץ את הזין שלי?” אני שומע את ערן נוהם בשקט. “שאני אעשה ממך בחורה?”
אפק מהנהן בפה מלא זין ורותם נאנקת מתחתי, גם פיה שלה מלא בזין והיא מאוננת מתחת לחצאיתה.
ערן מסתובב עכשיו ומפנה את ישבנו לעבר אפק, אוחז בראש קלוע הצמות והודף אותו לעבר ישבנו השרירי.
“תאכלי אותי טוב, יפה אחת. תדחפי לשם את הלשון שלך עמוק… תפנקי אותי, יפה שלי. כן… ככה… איזה לשון….”
אני לא מאוד מופתע מרותם האוחזת בירכי ומסמנת לי להסתובב, מחקה שוב את את אפק. מחייך בסיפוק כשאני חש באצבעותיה החזקות מפשקות את פלחי העכוז שלי ואת לשונה הנחושה נתחבת פנימה, מבקיעה את דרכה אל תוך החור הרגיש שלי. ידה אוחזת בזין הזקור שלי והיא מאוננת לי ברפיון, מן הסתם מחקה את מעשיו של אפק אבל אני לא מסתכל כרגע, רק נסחף עם העונג שהיא מסבה לי. לשונה רטובה ורכה וחרוצה והיא מענגת אותי במשך דקות ארוכות, עולה מדי כמה רגעים "לנשום אוויר" וכנראה גם להציץ על אביה ואפק. אני מביט עליהם ורואה שערן מניח יד דרשנית על ראשו של אפק, הודף אותו עמוק יותר אל בין שרירי ישבנו ומחקה אותו, דוחף ללא עדינות את ראשה האדמוני של רותם אל בין הכדורים השריריים של התחת שלי. פאק, הלשון הזאת מצמררת אותי.
אני מבחין בערן כשהוא מחלץ את אפק מבין פלחי ישבנו, אוחז בעורף ומוריד את הגוף הנשי לכריעה כנועה על מזרון על הרצפה, ישבן בהיר ובתולי בוהק באפלולית. רותם שקועה בתחת שלי ונדרשות לה כמה שניות כדי להבחין בהתפתחות החדשה בעלילה אבל כאשר היא קולטת את המתרחש היא ממהרת לחקות את אפק. למזלה, יש קרטון ישן על הרצפה. תחליף עלוב למזרון שעליו עומדת להידפק אפק אבל יותר טוב מכלום. לרוע מזלה, כאשר ערן מוציא מכיסו שפופרת של נוזל סיכה ומתחיל למשוח את איברו אין לי תחליף ראוי.
“אני לא הולך לזיין אותך בתחת ככה.” אני לוחש. “אין לי שום דבר לסכך.”
“הנה,” נאנחת רותם ומגישה לי שפופרת קרם קטנה. “בבקשה, עזי, אני ממש צריכה שתדפוק אותי עכשיו בתחת.”
כדי להדגיש את דבריה מנענעת רותם את ישבנה הג'ינג'י הגדול, גבעות הבשר שלה רוטטות בפתיינות.
“באת מוכנה, הא?” אני שואל, מת לתקוע את התחת הבשרני שלה. “את דמיינת את כל התרחיש הזה?”
“כן, כן!” היא מתחננת, בקול רם כל כך שערן היה יכול לשמוע אותה אלמלא מילאה נאקתה הכבושה של אפק החלל. ראיתי את הזין של ערן בפעולה ואני לא מקנא באפק עכשיו. את פניה אני לא רואה מהזווית שאני נמצא בה אבל אני כן רואה את אגרופיה הקטנים חופנים בכוח את המזרון בעוד ערן אוחז בישבנו הבהיר בידיים חזקות ומבקיע את דרכו בנחישות אל הטוסיק הבתולי.
“תרפי.” נוהם ערן ושולח יד ללטף בעדינות את צמתה של אפק.
“אני מנסה…” נאנקת אפק.
“איזי, יפָה שלי. איזי…”
“עזי, נו… בבקשה…” מבקשת רותם, כאילו מחמיצה את ההתחלה של הסרט לו חיכתה 18 שנה.
הזין שלי קשה טילים ואני מושח אותו בנוזל השמנוני מהשפופרת עד שהוא חלקלק ונוצץ. אני כורע בעמידה כמו ערן ומניח את ראש הזין על החור הקטן והביישן שלה, דוחף רק מעט כדי לעגן אותו. אחר כך אני אוחז בהררים המנומשים של בשר ישבנה וננעץ, סוחט מרותם אנקה כבושה.
אני אוהב את התחת של רותם. הגבעות השופעות שלה רוטטות בכל פעם שאני נדחק בינהן, בהירות ומנומשות ורכות כמו קצפת. אני חופן אותן בידי הגדולות ומחליק לתוכה בניעות קצובות ומענגות, כובש אותה סנטימטר אחרי סנטימטר, תשומת הלב שלי נעה לסירוגין בין העונג שמסב לי התחת העסיסי וההדוק שלה לבין המחזה בחדר השני, בו הופך ערן את אפק מבחור צעיר שאני זוכר כמעט מאז שאני זוכר את את עצמי לכוסית לוהטת שכורעת על ברכיה בכניעה, מקבלת בכניעה והערצה את אדונה החזק והמבוגר.
רותם ממש נושכת לעצמה את האגרוף בזמן שאני טוחן לה את התחת, משפד אותה עמוק וקשה וחלקלק. בשר ישבנה רוטט ומרקד בכל פעם שאני ננעץ בה, צולף בה באשכי, ואני לופת אותו באצבעות חזקות מייצר לעצמי ידיות של ממש מקפלי השומן שלה. אי אפשר לקרוא לרותם שמנה אבל היא בהחלט נופלת להגדרה של "יש מה לתפוס" וזה סקסי ברמות, לאחוז בה ככה והינעץ בה ככה, הכי עמוק שאפשר.
אצל אפק, מצד שני, התמונה שונה. התחת שלה קטן וענוג, כמעט נבלע בידיו הגדולות של ערן הרוכב עליה אדון וקשוח, מבהיר לה כבר במפגש הראשון בינהם את מקומו: על הברכיים, נדפק כמו הבחורה הלוהטת שהפך להיות. אני לא מכיר את הקולות שאפק מפיק מפיו, לא שמעתי אותם ממנו בעבר אבל אם זר היה שומע אותם הוא כנראה היה מנחש שלאיזה כוסית פותחים את התחת, ובליל ההברות והקולות שנפלטים מבין שפתיה הם תמהיל של עונג, חרדה, התמסרות וכאב.
“רוצָה להיות הבחורה שלי?” רושף ערן שלא מסוגל להיות בשקט גם אם הוא מתאמץ. נדמה לי שאני שומע את רותם עונה. נדמה לי שאני גם יודע מה.
“כן… בבקשה…” מאנפפת אפק בקולה החדש.
“רוצה למצוץ לי את הזין? להתקלח איתי? להתכבל איתי בלילה?”
“פאק… כן…” נאנחת אפק. “הכי כן…”
“רוצָה לגמור?”
“כן… בבקשה…”
מבלי לצאת מישבנה ההדוק, אני מניח את שתי ידי על הרצפה לידה כך שראשי קרוב לאוזנה.
“תראי איך אבא שלך מזיין את אפק…” אני לוחש באוזנה. “כמה הוא חזק…”
“פאק….” נאנחת רותם מתחתי, ידה מרקדת על ערוותה, מפיקה ממנה קולות רטובים. “כן…”
“את כולם הוא יכול לזיין, רותם. אבא שלך הוא הבוס. המלך.”
“כן! כן! כן!” היא נאנחת בשקט. “כן! אבא שלי! אבא! אבאאא…”
בשלב הזה אני נאלץ לסכור את פיה של רותם כי למרות האנחות הגבוהות והרמות של אפק, אני חושש שרותם תרעיש יותר והיא גומרת לי ביד, גופה השופע מיטלטל בסדרה אינסופית כמעט של רעידות. בחדר ממול ערן מפרק את אפק בתנועות קצובות וזו נאנקת בכל פעם שהגבר השרירי ננעץ בישבנה. רותם רוצה להישאר ולצפות אבל אני מבין שזה הרגע המושלם לחתוך ולא להסתכן בזעמו של ערן אם נתגלה. לא יודע איך הוא יגיב אם יראה אותנו מציצים וגם לא רוצה לגלות.
מחליק (בצער) מישבנה ההדוק של רותם ולפני שהיא מספיקה למחות אני אוחז בעורפה ומרים אותה לעמידה, סוכר את פיה.
“אנחנו חייבים לעוף. עכשיו.” אני אומר לה בשקט. מהחדר מעבר למסדרון עולים קולות סקס לוהט של גוף מתחכך בגוף, אוושת חומרי סיכה חרישית, אנחות רכות ונשיות והתנשפויות נחושות. רותם מביטה בי בבלבול אך מהנהנת, ענני האורגזמה בהם היא ריחפה עד לפני שניות מועטות מקהים, מן הסתם, את התנגדותה.
היא מסדירה את בגדיה ואנחנו מתגנבים אל מחוץ לחדר הסמוך ואל המסדרון, קולות הסקס מלווים אותנו בדרכנו מטה. כאשר אנחנו יורדים אל הקומה הראשונה היא מניחה את ראשה על חזי, מתרפקת.
“תודה, עזי.” אומרת רותם חרישית. “זה היה הדבר הכי סקסי שראיתי בחיים.”
“בכיף.” אני עונה במבוכה מסוימת, לא יודע איך לאכול את הרכות המפתיעה שהיא שמפגינה עכשיו.
“מה קרה?” שואלת שירן שמבחינה בנו, דוק של חשדנות מעיב על פניה.
“זה שלך.” אני אומר לרותם.
“כל מה שאתה קשור אליו זה שלי.” מצהירה שירן. “ונראה לי ששניכם עכשיו…”
“ראיתי את אבא שלי מזיין את אפק.” פולטת רותם בשקט. “וזה היה הדבר הכי סקסי בחיים שלי.”
אם עיניה של אחותי יכלו להפוך לכוכבים נוצצים או לבבות ורודים כמו באנימה יפני, זה בדיוק מה שהיה קורה אבל היא לא, לכן פניה הביעו רק שילוב מושלם של הערצה והשתאות.
“למעלה?” היא שואלת.
“כן.” מחייכת רותם.
“פאק, אבא שלך…” מתרחב חיוכה של שירן ועכשיו אני זה שצריך לכבוש את הקנאה. “באמת הוא… מזיין עכשיו את אפק?”
“כן!” מהנהנת רותם בהתרגשות.
“אפק מדהימה.” אומרת שירן בטבעיות.
“ואבא שלי… גם.” מוסיפה רותם ובולעת את רוקה. שירן מהנהנת במהירות.
“טוב, אם גמרתן לרייר על ערן אני יכול לחזור לעבוד?” אני שואל בשמץ מרירות.
“מישהו נעלב שהוא לא זה שמקבל את כל הכּוּס בבית?” זוקרת שירן גבה משועשעת.
“כּוּס…” מגחכת רותם ושתיהן פורצות בצחוק.
“אוקיי, הייתי פה.” אני אומר וחוזר אל המרצפות של הקומה הראשונה.
נראה כאילו ככל שהבית מתקדם החיים שלי מתהפכים. החבר הכי טוב שלי הפך להיות כוסית והוא מאושר כמו שלא ראיתי אותו אף פעם, שירן מגלה עניין גובר והולך בערן, מיכל עדיין לא רוצה לחזור וקארין רוצה גם היא לעשות לי ילד. ומעל הכל, הצל המפחיד של ההצלחה, של היום שאחרי שהבית הזה יעמוד. מה הלאה?
אבל מלאכת הריצוף מסדרת לי את הראש, רצף הפעולות מסלק בהדרגה את הבלבול, או לפחות מטשטש אותו. אני לא מצליח להעלים את החרדות אבל כן מצליח להקהות מעט את שיני הסיכה שלהן וגם זה משהו.
“הי.”
אני מרים את העיניים ורואה מול פני נעלי עקב אדומות, רגליים ארוכות ואפק.
“הי.” אני מזדקף, מיישר את גבי הכואב. “מה קורה?”
“הזדיינתי עם ערן.” היא אומרת בשקט, מתאמצת להבליע חיוך גדול.
“אה… מזל טוב?” אני עונה, שמח שלא נפלט לי משהו כמו "כן, אני יודע.”
“איך היה?” אני מוסיף במבוכה, תוהה אם הייתי שואל את אותה השאלה אם הוא היה בת. או שהוא בת?
“מגניב.” מתרחב החיוך על פני אפק. “קשוח אבל… ממש פאקינג מגניב.”
החיוך מידבק ובכל זאת יש לנו היסטוריה ארוכה של חברות אז גם אני מחייך בחזרה.
“רציתי רק לוודא שאתה ואני… כאילו… שזה לא מפריע לך…?”
“לי?” אני משתומם. “ממש לא. מה שעושה לך טוב, באמת.”
“לא מוזר לך?”
“טיפה,” אני מודה. “אבל אני אתרגל.”
“וממש חשוב לי להגיד משהו סופר חשוב: אני בשום אופן לא נמשכת אלייך, סבבה? שזה לא יעלה לך בראש וזה. אתה החבר הכי טוב שלי ואני מקווה שנצליח לשמור את זה ככה אבל אף פעם אל תחשוב שאני כאילו… מתחרמנת ממך, אוקיי?”
“אני לא יודע אם להיעלב או…” אני מנסה להתלוצץ אבל היא נשארת רצינית אז אני ממשיך: “סתם, צחקתי. אני… די שמח שאמרת שאת לא… נמשכת אלי וזה. לא חשבתי על זה עד עכשיו אבל זה היה עלול לצוץ בעתיד. אני כאילו… מדבר אלייך בבת עכשיו? מעכשיו והלאה כאילו?”
“נראה לי.” היא אומרת. “זה יותר כיף לי אבל יש לך הנחת חבר, אני לא אתחרפן אם תקלל אותי בבן כשאני אבעט לך בתחת ב Savage Fury…”
“לא, רק את תבעטי לי בתחת…” אני אומר והיא צוחקת, לכן אני מעיז להמשיך: “בן או בת אני גדול עלייך ב Savage Fury, עלייך ועל הסטלן.”
ואז אני נזכר: ”מה איתו? אמרת לו? ובכלל, למי סיפרת חוץ מאמא שלך? אבא שלך? בעז? קרן?”
“אף אחד.” היא אומרת, רצינות מעמעמת את חיוכה. “וכמו שראית גם לאמא שלי זה היה די בפוקס והיא עוד לא יודעת ש… הזדיינתי עם ערן. אני צריכה לחשוב איך בדיוק להגיד. הכל קרה די מהר, זה לא שאני יודע… יודעת שאני גיי מגיל קטן כמו בסיפורים. כאילו… אולי ידעתי ולא רציתי?”
“דיברנו על זה שהיית מעדיפה להיות סטרייט.”
“כן.” היא אומרת ללא התוגה שליוותה את דבריה באותה שיחה על המדרכה לפני כמה ימים. “אבל למרות שהכל עף במהירות טיל אני סך בכל סבבה עם זה. למרות שערן די שבּר לי ת'תחת קודם…” היא מצחקקת, בוחנת את תגובתי בסקרנות.
“כן, לא הייתי רוצה להיות בצד ה… מקבל שלו.”
“אוי, זה כיף!” היא פולטת, עיניה נפערות. “סורי, זה בטח מביך אותך נורא.”
“קצת.” אני מודה. “אבל זה החיים שלך ואת החברה… החבר… החברה הכי טובה שלי אז חוץ מזה שאף פעם לא נהגנו לדבר על סקס, זה בסדר אם תזכירי את זה מדי פעם.”
“פעם לא היה לנו מה להגיד אבל ממה שערן אומר אתה..די זיינת פה כל אישה בבית, כולל אחותך ואמא שלה.”
“…ואמא שלך.” אני מוסיף בשמץ רשעות, אולי אני מתעצבן שהיא פותחת ככה את חיי המין שלי.
“כן.” היא אומרת ללא חיוך. “מתברר שאמא שלי לא ממש יודעת לסגור את הרגליים שלה מול חתיכים.”
“זאת זכותה, את יודעת.”
“כן, אבל היא עדיין אמא שלי. וזה מוזר.”
אני פורץ בצחוק.
“מה?” היא משתוממת ואז מבינה.
“כן, כן. אתה צודק.” היא נאנחת. “אני לבושה כמו… כוסית ומזדיינת עם מאמן השחייה שלך ומתלוננת על זה שהעולם מוזר. אנחנו סבבה עם להכיל מוזרות עד שזה מגיע לחיים שלנו, נראה לי. המקום של המוזרות היא ברחוב, מעבר למסך, לא אצלנו.”
“מצטער, אני נושם מוזרות מאז ש… התחלתי לזיין גם את שירן וגם את אמא שלה. לפעמים אני חושב כמה שזה היה נורמלי. לזיין 'רק' את שתיהן בלי כל ה… הרמון הזה שצץ פתאום.”
“אז למה את ככה?” היא שואלת בסקרנות. “מאיפה כולן באו?”
“לא יודע.” אני מודה במבוכה, אני עדיין לא מרגיש בנוח עם החלק הזה שלי. “פשוט… קשה לי להגיד 'לא' לבחורה שרוצה, אני פשוט זורם איתה. באמת אני אומר, הלוואי והייתי יכול להסתפק רק בשירן וזהו. אבל קשה לי והיא מתוקה, מרשה לי להיות עם מי שבא לי. רק שאני אגיד לה.”
“וקארין?”
“אנחנו סוג של שלישייה. בלי סודות, משתפים הכל. היא טיפה פחות זורמת עם הקטע הזה שלי אבל היא אוהבת אותי ואת שירן אז היא מסכימה.”
“אני צריכה להגיד לעידן.” היא אומרת בהחלטיות. “לפני אבא שלי ואחי וקרן. אני חייבת להגיד לו. הוא פה?”
“לא ראיתי אותו.”
“אכפת לך אם… נעשה את זה ביחד? נספר לו וזה?”
“ממש לא. ואת חמודה שזה יותר חשוב לך מלספר למשפחה שלך, אבל גם את זה תצטרכי לעשות.”
“כן.” היא אומרת ביותר קלילות ממה שהייתי מצפה. אולי כשהיא פה, בבית המוזרות מוקפת בחברים (ואחרי זיון טוב), זה נראה יותר קל ממה שזה יהיה באמת ואולי זה באמת יהיה קל. מאיפה אני יודע? אני בעצמי הייתי בתול רק לפני כמה שבועות.
“אני הולך להתארגן על ארוחת ערב. כל ה…” היא מצביעה על הקירות החשופים סביבה ביד עדינה ונגעלת. “…בלגן שלכם פה זה פחות בשבילי.”
“איזה נסיכה, באמא.” אני מתלוצץ, מקווה שהיא תזרום עם הבדיחה.
“אני הנסיכה של ערן… שלום…” היא מעכסת ואני נאנח בעגמומיות. הכל מוזר.
חוזר למרצפות בעודי שומע את האחרים מתארגנים על ארוחת ערב ומקלחות. נראה שאפק לוקחת את מקומה של מיכל בתור המנהלת האדמיניסטרטיבית ואני שומע אותה חוקרת את הנוכחים מי נשאר לארוחת השבת ומי זז, שולחת אנשים למקלחות. מצחיק. בסחיבות הוא אף פעם לא מצא את עצמו אבל אחרי שהיא התחילה להיות… בחורה, אפק נכנסה לתפקיד חדש שכפי הנראה מתאים לה מאוד.
“הופה!” נשמע קולו של ערן. “עבודה עבודה נתת פה.”
הוא רוכן לידי ובוחן בדקדקנות את המרצפות. יש מגבת על כתפו והוא אוחז תיק רחצה.
“ריספקט.” הוא נוהם. “יאללה, גמרת להיום. עוד מעט ארוחת ערב.”
“כן, לא רע, הא?” אני נעמד, בוחן את ההספק שלי היום.
“יאללה, אתה בא להתקלח?” הוא שואל, מניח יד על כתפי. “רק אתה ואני..?”
“מה?!” אני מקרקר, מבועת פתאום. ערן מביט בעיני במשך כמה שניות ואז פורץ בצחוק.
“היית צריך לראות איזה מבט דפקת לי…” הוא צוחק. “'מה?!' כמעט קיבלת התקף לב…”
מאחוריו אני מבחין באפק, רותם ושירן צוחקות ואני מבין שהבדיחה הזאת לא הייתה מאולתרת.
“זה היה רעיון שלךְ!” אני אומר לאחותי, התובנה המפתיעה קוטעת את צחוקה.
“זה היה טוב!” מגחך ערן. “היא באה אלי ואמרה לי… 'תגיד לו שאתה רוצה להתקלח איתו, נראה מה הוא יגיד…'”
“יודע מה? בוא.” אני אומר, חש בדופק שלי מתגבר כמו לפני עימות. “נתקלח ביחד, אני אסבן אותך טוב.”
החיוך נעלם עכשיו מפניו של ערן באותה מהירות שבה גואה הצחוק מחדש בקרב הצופות שלנו.
“אין צורך, זה היה בצחוק.” הוא נוהם לקול צחוקן של הבנות.
“השפיט אותך, אבא!” מקניטה אותו רותם.
“יאללה ביי.” ממלמל ערן במבוכה. “אני הולך להתקלח במועדון. לבד!”
כשאני מתקרב אל הבנות רותם ואפק מוחאות לי כפיים אבל שירן אומדת את הבעת פני.
“את…” אני אומר ומתקרב אליה במהירות. עיניה נפערות לרגע בחשש אבל כאשר אני אוסף אותה לנשיקה היא נמסה בזרועותיי.
“מזלך שאני חרמן ושאני מאוהב בך, אחרת היית משלמת על התרגיל הזה ביוקר.” אני אומר ואנחנו מתנשקים לנגד עיניהם של אפק ורותם.
“אני אשמח לשמוע על האופן שבו הייתי אמורה לשלם.” היא עונה בין נשיקה לנשיקה מלטפת את ירכי. “אולי ארים תרומה מיוזמתי.”
“אל תדאגי, יש לנו את כל הלילה.” אני מלטף את חזהּ מעל הסווטשרט. “כל החובות ייסגרו.”
ארוחת הערב מתחילה ברגל ימין. הדיבור על חנוכת הבית בחג החנוכה ממלא את האוויר בהתרגשות ומוסיף אווירה מיוחדת לקבלת השבת המאולתרת שמארגן ערן. אפק וקארין קימבנו ארוחת שבת עשירה עם חלות וסלטים ופסטה והעליצות שמשרה אפק סביבה מידבקת, אני מנחש שמטען כבד שהיא הדחיקה חודשים ואף שנים ריחף מעל כתפיה הצנומות בימים האחרונים ועכשיו היא קלילה ומפטפטת וצוחקת יותר ממה שראיתי אותה זמן רב.
גם ערן חייכני וקולני כדרכו, כבר סלח לי כפי הנראה על הבדיחה מקודם וכעת הוא עסוק באחד התפקידים החביבים עליו, להיות מסמר הערב ולשעשע את כולם תוך שהוא בודק מדי פעם שאפק מביטה בו, וזו אכן תולה בו מבטים מעריצים. מצד אחד זה חמוד, מצד שני אני זוכר את דוניא שבורת הלב שתלתה בערן מבטים דומים לא מזמן והלב שלי מתכווץ. אני אהיה חייב לדבר עם ערן כדי להבהיר לו שאני מצפה שיהיה שקוף בכוונותיו כלפי אפק.
“אתה נשאר לישון פה, אבא?” שואלת רותם בשלב כלשהו.
“נראה לי שכן.” הוא אומר בקלילות, מבטו מדלג באינסטינקט לעבר אפק וזו מסמיקה ומשפילה את פניה.
“למה הסתכלת על אפק?” שואלת לאה לפתע.
“מה?” הוא עונה, נבוך בעליל מהשאלה.
“שאלתי שאלה פשוטה: למה הסתכלת על הבן שלי כשאמרת שנראה לך שאתה נשאר לישון פה הלילה?”
"אמא…” מתחילה אפק להגיד.
“לא סיפרת לה?” אני שואל את אפק ומיד מתחרט.
“הוא לא סיפר לי מה?” מישירה אלי לאה עכשיו את מבטה וכולם משתתקים, שתיקה של קושרי קשר.
“אני לא מאמינה.” היא מבינה לפתע. “שניה אחרי שהבן שלי יוצא מהארון ואתה כבר מזיין אותו?!”
“אמא..!” קוראת אפק, מזועזעת.
“לאה, תירגעי בבקשה.” אומר ערן. “אפק בת 18 והיא יכולה…”
“אתה תירגע! אתה תכניס את הזין שלך למכנסיים לעשר דקות!” היא רושפת אבל לא גולשת לאיבוד עשתונות. “גמרת לזיין את דוניא ועברת לילד שלי?!”
“טוב, לא ראיתי שאת בוחלת בילדים, גבירתי היקרה. עזי, עידן…”
“עידן?!” אני שומע את אפק נדהמת לידי.
“… לא ראיתי שהגיל מהווה בשבילך איזה מחסום.” ממשיך ערן.
“אבא, חלאס.” אומרת רותם בבטחון של מי שגדלה עם שור משתולל ואינה חוששת מקרניו.
“אני מדבר עכשיו.” הוא נוהם.
“אתה מדבר ואתה נוטה להתחרט על דברים שאתה אומר לפעמים, אבא.”
“טוב, אני זזה.” חותכת לאה. “ואפק, גם אתה.”
“אמא, אני רוצה…”
“לא הלילה.” פוסקת לאה. “הלילה אתה… את… ישנה בבית. 18 או לא, את… עדיין ה… בת שלי. פאק. לאוטו. קיבינימט.”
בכתפיים שמוטות ונקישת עקבים לוקחת אפק את הטלפון שלה ויוצאת אחרי אמהּ, מותירות אחריהן דממה נבוכה.
“למה היית צריך להיכנס בה ככה?” שואלת רותם את ערן.
“כי היא סתם מגזימה. זה לא ביג דיל. אפק ילדה מתוקה, בת 18 וזה מה שהיא רצתה. לאה יכולה לכבד את זה ובכל מקרה אין לה שום סיי.” קובע ערן בביטחון משולהב. “אפק יכולה לשכב עם מי שבא לה ואין ללאה זכות לצייץ.”
“באמת?” שואלת רותם בערמומיות שאביה מחמיץ. הלב שלי מתכווץ כי ברור לי שאני חלק מהמלכודת שהיא טומנת לו. לא לא לא לא.
“כן. סתם מתנפחת.”
“אוקיי.” אומרת רותם ומתקרבת אלי, בראש השולחן. לא, רותם. לא. לכי ממני. אבל היא לא שומעת את מחשבותיי ואם היא כן היא מתעלמת מהן. בתנועה חיננית היא כורעת בין רגלי ומביטה באביה.
“אני בת 18, אבא.” היא אומרת ומלטפת את ירכי.
אני מביט בתחינה בשירן אבל אהובתי הכלבה דווקא משועשעת מהמתרחש מול עיניה, חיוך קטן וסקרני מתפשט על פניה היפות ואת הבעת פניה של קארין אני לא מצליח לפענח. לשמחתי ערן מביט רק בבתו: מבט אחד ממנו והייתי בורח מהבית.
רותם מישירה מבט אל ערן בעודה אוחזת במכנסי בשתי ידיים חזקות ואז מפשילה אותן ביחד עם התחתונים ומחייכת בהתגרות לעבר אביה. מעולם לא התביישתי בזקפה כפי שאני מתבייש בה כרגע.
“משהו להגיד, אבא?” שואלת רותם ומלקקת את שפתיה בהתגרות גלויה, אבל ערן רק שותק, מסרב לתת לה את הסיפוק שבנסיגה.
===================================
ההרמון הופך לג׳ונגל, האמהות עוזבות את הבית והילדים האבודים נשארים לבד.
המתח בין עזי לערן מתגבר, עזי גונב (מציץ) מערן ורותם כמו ג׳ינג׳ית טובה רק מלבה את האש.
מתה מסקרנות להמשך העלילה!
התפתחות מעניינת..איןספור של טוויסטים בעלילה
יופי …
מחכים להמשך….
פרק מעולה, כרגיל, רק עניין continuity אחד – מאיפה לאה צצה פתאום?
בפרק הקודם היא ישנה אצלם ולא צוין שהיא הלכה
נגעת בנקודות רגישות בעבר אבל זו עולה על כולנו.
נכון שהיה משהו דומה בסיפור "העכבר", אבל שם זה היה פחות מתריס יותר כנוע.
ממש אהבתי איך לאט לאט ליכדת את הכוחות ובנית את המתח עד לנקודת ההיתוך הנוכחית.
אקדחים שראינו במערכה הראשונה והשניה הולכים להתפוצץ כאן…
בעולם יותר מתירני היינו מארגנים הקראה פומבית של הפרק הבא, עם רביעיית מיתר ושמפניות
זאת אולי תהיה המחמאה הכי גדולה עבורך כי אני ממשיך לקרוא את הסיפור שלך גם שעות אחרי שאני גומר.
בכתב ברייל או רגיל?!
חלפו שבועיים…
דוב לא יפה. אנחנו מחכים…