“את בסדר?”
בוקר עכשיו ודוניא עירומה בזרועותיי ואנחנו בתנוחת כפיות. בדרך כלל אני פחדן ונמנע ולשאול שאלות קשות אבל הייתי חייב לדעת אם היא בסדר. בסדר עם האופן שבה ערן ריסק לה את הלב, בסדר עם לאבד את הבתולין, בסדר עם להזדיין איתי במיטה אחת עם שירן וקארין, בסדר עם זה שגמרתי לה בפנים אחרי שהיא סוג של אמרה לי לצאת. פעמיים. הרבה דברים יכולים להיות לא בסדר.
היא מהנהנת ואני נרגע. כלומר, רוב הגוף שלי נרגע אבל יש חלק אחר שדווקא מתעורר.
“מה קרה לשיער שלך?” אני שואל. שיערה התנפח בלילה ועכשיו הוא כמעט כמו כדור שמקיף את כל ראשה בהילה שחורה ומקורזלת.
“ככה הוא, תמיד אוהב להתריס.” היא מגחכת. “אם אני לא אוסרת אותו בחיג'אב, הוא מתנפח עד אינסוף כמעט.”
“זה סקסי.” אני אומר ומתקשה עוד יותר. אפרו אצל שחורות זה סקסי בטירוף, שולח איזה וויב של שנות השבעים או משהו.
“בשבילך הכל סקסי.” אני שומע את קולה הנמוך של אחותי מאחורי. “אם לא היינו פה מזמן היית מזיין את הקירות.” דוניא צוחקת בשקט ואני יודע מתי עדיף לי לסתום. ממילא הזין שלי קשה לגמרי עכשיו ודוניא לא מוחה כאשר הוא מחליק על עור ירכיה החמים, הקטיפתי. עוד סיבוב על הבוקר? למה לא?
“מה שלומך, דוניא?” מגיע קולה המתוק של קארין.
“יותר, טוב. תודה!”
“ישנת טוב?”
“כן. לא חשבתי שאישן ככה עם… עם עוד אנשים במיטה… אבל ישנתי טוב מאוד.”
ראש הזין שלי מאתר את שפתי ערוותה של דוניא בעינו האחת ונצמד אליה, מתביית אל החמימות והלחות הנרמזים משם. אני מניע את האגן בתנועה זהירה מעלה, רגיש לדוניא ולתגובתה. שירן וקארין מקשקשות בינהן ואני נע עוד מעט למעלה עד שאני מחליק סנטימטר או שניים פנימה, דוניא ואני שומרים על שתיקה של קושרי קשר תחת גשם הפטפוטים של אחותי.
“…מה אתם שקטים ככה?” שואלת שירן לפתע, מחליקה את ידיה מתחת לשמיכות לעבר מפשעתי. “עזי! אתה מניאק שאין דברים כאלה…”
“מה הוא עשה?” משתוממת קארין.
“מה הוא עשה? מה את חושבת שהוא עשה?! הוא שוב בתוכה!”
דוניא צוחקת בעוד שירן לופתת את איברי באצבעות רכות אך נחושות.
“לא, אתה לא, חמודי. יש לך חובות. יש סדרי עדיפויות.”
“ושירן היא בראש סדר העדיפויות.” עוקצת קארין ברכות.
“ברור.” מסכימה איתה אחותי.
“ממילא קצת… כואב לי שמה…” אומרת דוניא בביישנות.
“טוב, לקבל שם את עזי בתור הבחור הראשון שלך זה לא פשוט.” מסבירה שירן. “לי יש מזל, אני כבר מיומנת.” היא ממשיכה, מתיישבת עלי בתנועות זורמות וחלקות של מתעמלת קרקע ואז מחדירה אותי לתוכה בקלות, מחייכת בניצחון כאשר ראש הזין שלי נעגן בין שפתי ערוותה השמנמנות.
“אל תשכח של מי אתה.” היא אומרת, מציגה בגאווה את גופה השזוף תמיד, פטמותיה זקורות מריגוש או צינה. “אתה שייך לנו, עזי. לי ולקארין.” היא מוסיפה, מטעימה את דבריה בנעיצה של אגנה. “לאחרות אני רק משאילה אותך.”
דוניא מביטה במתרחש בסקרנות. אני מבין שהיא אף פעם לא ראתה אותי עם אחרת מקרוב כל כך, באור יום. אני מודה שאני מתחרמן מזה, מלזיין אחרת מולה, במיוחד יפיפייה כמו שירן. אני מרים את ידי וחופן את שדיה התפוחיים של אחותי והיא נאנחת, עורה קריר מול חמימות ידי והחריץ שלה משפיע עלי עכשיו שפע מיצים לוהטים.
“אני אוהבת לראות אותך מזיין אותה.” אומרת קארין וכורעת מעלי לנשיקה. פיה רך ואוהב והיא מערסלת את לשוני בתוכו, לשונה חוקרת את פי. אני שולח את ידי הפנויה אל מפשעתה, מוצא אותה רטובה ונכונה וקארין נאנחת באוזני כאשר אני מתחיל ללטף את ערוותה.
שירן רוכבת עלי, דופקת אותי בתנועות רעבות ונחושות בעוד אני מזיין את קארין באצבעותיי, מביא אותה להיאנח בין שפתי, לנשק את לחיי ואוזני בשקיקה מתגברת. אני מגניב מבט לעבר דוניא הצופה בנו בעיניים קרועות ושולח יד יהירה לעבר שדהּ המקפץ של אחותי, ממולל פטמה וסוחט ממנה קריאת עונג רמה. נשימתה של דוניא נעתקת ואני שולח את היד מחזהּ של אחותי לעבר פניה של דוניא, מלטף אותם באדנות. כן, אני ממש עף על עצמי כשאני מביט לדוניא בעיניים ומזיין שתיים אחרות.
אבל הזיון הזה נקטע כמה רגעים אחרי ששירן גומרת בסדרת התנשפויות רמות ונעיצות עמוקות של אגנה על איברי. דוניא, שחשבתי ששביתי בקסמי המיניות המתפרצת שלי, המתינה עד ששירן תגמור לגמור ואז הודיעה לי שאנחנו מאחרים לפגישה הבאה שלנו, וזה כבר אחרי שבזבזתי את הזמן לארוחת הבוקר. לקול צחוקן של שירן וקארין שמסרבות לעזור לי מול הסטודנטית הנחושה אני נאלץ לצאת ממיטת המזרונים אל אוויר הבוקר הצונן ולהתלבש. המחשבה על שירן וקארין עירומות מתחת לשמיכות ושפע של פנאי מציפה אותי במרירות אבל החרדה מזעמה של דוניא מפקסת אותי. אני חושש ממנה וממה שהיא מייצגת: כסף שאני ממש צריך.
בגלל שאנחנו ממהרים לפגישה הראשונה בתיכון אנחנו רק מדברים על העבודה. דוניא כמובן שעשתה את שיעורי הבית שלה והיא סוגרת לי את הפערים בזמן שאני מעיין בתיק שהיא הכינה. היא משתוממת בהתחלה כשאנחנו מגיעים לתיכון אבל אני מסביר לה שזה תיכון דתי ובגלל זה אין שם בנות וכל הבנים שם חובשים כיפה. כולם חוץ ממני. למזלי אני מוצא כובע מצחיה מונח על שולחן באחד המסדרונות וככה נראה טיפה יותר שייך, עד כמה שבחור מגודל ושרירי עם משקפי בקבוק עראק, כובע מצחיה מעפן וערבייה לידו יכול להראות שייך בתיכון דתי.
שייך, לא שייך, הפגישה עוברת בסדר גמור ונראה שמרכז מגמת המחשוב יצא מרוצה. אחרי הפגישה יש לנו זמן לאכול צהריים על חשבון עודד ואנחנו מוצאים מזנון נחמד, מזמינים בדלפק ומתיישבים.
“מה?” שואלת דוניא כשהיא רואה איך אני מביט בה.
“סתם.”
“מה סתם?”
“השיער שלך, מתחת למטפחת… הוא תפוח כזה. מצחיק קצת.”
היא נאנחת בקוצר רוח.
“זה קללה מהיום שנולדתי. אם אני לא שמה סיכות וכובע… כובע שינה… ישר אחרי המקלחת ככה זה נראה. ואתמול…”
פרץ אדרנלין קטן פורץ בי כשאני זוכר איך חדרתי אליה וכנראה משהו בהבעה שלי מסגיר זאת.
“נהנית אמש, מה?” היא אומרת, מבטה נעוץ בשלי.
“כן.”
“להיות הראשון שלי? לנצח את ערן? גם וגם?”
“יש מצב.” אני מודה, מסמיק מעט, מרגיש שטחי ורדוד.
“אולי גם אני רציתי…”
“להכניס לערן?”
“אולי.” היא מושכת בכתפה. האוכל מגיע ולמשך כמה דקות אנחנו מרוקנים את הצלחות ומהרהרים, עד שאני אומר:
“אני חושב שערן לא עשה לך את זה בכוונה. הוא…”
“אני מבינה.” היא קוטעת אותי. “אני נסחפתי יתר על המידה. כבר סיפרתי לך על ה… משיכה שלי ל…”
“כן.”
“אז זה כנראה חלק מזה. והוא גם מבוגר וסמכותי ו… חסון מאוד. אבל עדיין זה כואב בלב.” היא מוסיפה באנחה.
“אני לא מכיר את חיי המין של ערן אבל אני מכיר אותו בתור בנאדם כבר הרבה שנים. הוא המאמן שלי לשחייה.”
“לא ידעתי.”
“כן. ויש לו את הקטע הקשוח הזה אבל זה הכל הצגה. הוא צועק אבל לא מעליב, לוחץ אבל לא משפיל. הוא רוצה שהאחרים יצליחו. שיהיה להם טוב. אני לא יודע איך הוא עם נשים אבל נראה לי שאם בנאדם הוא טוב אז הוא טוב ואם הוא לא אז הוא לא.”
דוניא נאנחת ומביטה ברחוב.
“אני מסכימה איתך, הוא באמת בנאדם טוב. הוא לא… עשה מה שעשה כדי לפגוע בי, הוא פשוט…”
“הוא לא ידע שאת אוהבת אותו.” אני פולט, מתחרט על המלים מיד כשהם בוקעות משפתי אבל דוניא מהנהנת בהסכמה.
“ואם היה יודע, מה? היה מתחתן עם ערבייה בת עשרים ושתיים?”
“אני לא יודע אם הוא רוצה להתחתן בכלל.”
“בדיוק.”
“את רוצה… להיות איתו שוב?” אני שואל כעבור כמה דקות.
“כרגע אני לא יכולה לחשוב עליו בכלל. אני מבולבלת. אולי אני אסע להורים בסוף השבוע, אספר להם מעט מה קורה. אפסיק להיות המריונט של בת דודתי רָיאן. כל הזמן אני רק מפחדת ומפחדת שהיא תספר, די עם זה כבר. אני אספר ושהיא תלך לעזאזל.”
אני לא יודע מה להגיד על זה. לפעמים החיים מזכירים לי שאני בסך הכל תיכוניסט ושאני לא מבין את העולם כמו המבוגרים, גם אם אני מתנהג כמוהם לפעמים.
“בוא, יש לנו עוד עבודה.”
באופן משעשע התיכון אליו אנחנו נוסעים אחר הצהריים הוא תיכון דתי לבנות אבל שם הפגישה הולכת יותר קשה. יש איזה אנטי מהרגע שאנחנו נכנסים, השאלות עוקצניות, ההערות קנטרניות וכל היסוס שלנו גורר גלגול עיניים והנדת ראש מזלזלת. לפעמים אנשים שעובדים בשביל המדינה מתייחסים לכל קבלן כאילו הוא בא לעקוץ אותם, כאילו יש איזה רשע מובנה בלעשות כסף. אנחנו יוצאים פחות אופטימיים מהתיכון הקודם אבל אני לפחות מרגיש שהיינו ממש טובים. אחרי שהתחריתי וזכיתי עשרות פעמים מאז הילדות אני יודע שלפעמים היית 100% ובכל זאת מפסיד. מגיל צעיר לא הייתי מלקה את עצמי כשהפסדתי, רק מתבאס קצת ומתכונן לתחרות הבאה.
אני כמעט מתפתה לקפוץ על שירן וקארין כשאני חוזר הביתה. יצאתי משירן היום בלי לגמור והמחשבה על שתי אהובותיי מבלות את הבוקר עירומות מתחת לשמיכות חלפה במוחי יותר מפעם אחת היום אבל החשש מהכישלון בחוזה עם התיכון השני היום מדרבנת אותי לעבוד ואני אפילו לא נכנס אל הסלון/אולם שינה אלא מדלג ישר אל הקומה השנייה. הערב אני גומר לרצף אותה לגמרי והמחשבה על כך מסעירה אותי כמעט יותר מסקס. הצד השני של הבריכה כבר לא רחוק עכשיו, אני רק צריך לתת עוד פוש.
מאחד החדרים הסמוכים אני שומע דיבורים ומבין שמישהו עלה כשלא שמתי לב. תוהה אם זאת דוניא, קארין או שירן אבל לא מייחס לכך יותר מדי משמעות: בשבועות האחרונים התרגלתי לגור בבית שהוא כמו תחנת רכבת, תמיד מישהו בא או הולך. שונה כל כך מהבית השקט של אבא שלי. אינסטינקטיבית אני מתעלם מהקולות וחוזר למדיטציה של המרצפות עד שאני מבין שלפחות אחד הקולות הוא של עידן. אוקיי, זה קצת מוזר שהוא לא בא להגיד משהו אבל מה אכפת לי? חוץ מזה הוא סטלן ידוע, יש מצב שהוא פשוט שכח להגיד לי שהוא פה בכלל וישר התחיל לעבוד.
אבל הוא לא לבד. קול נשי משוחח איתו ועכשיו אני סקרן. אני מניח בזהירות את שפופרת דבק המרצפות אשר בידי ומזדקף בשקט, יוצא מהחדר.
“מה הוא עושה אצל רותם?” נשמע קולו הרדום של עידן.
“מה זה משנה?” עונה לאה. “מה שמשנה נמצא פה.” היא אומרת ועידן משתנק.
אני מציץ פנימה ורואה את לאה מתמסרת לחיבוקו הגמלוני של חברי. הפעם, כשאפק לא פה, אני מרגיש הרבה יותר נוח להציץ להם ואפילו מתחרמן לראות את ידיו של עידן נוגעות בכל המקומות שעליהם הוא חולם בטח הרבה שנים. ידו חופנת שד מעל חולצתה והיא נאנחת כאשר הוא מנשנש את אוזנה. ללאה באמת יש משהו עם צעירים ונראה שחוסר הניסיון והגמלוניות שלו לא מרתיעים אותה, להיפך.
“מה עם ערן?” הוא ממלמל, בכל זאת שומר על מעט עלבון.
“ערן לא פה ואפק לא פה, רק אתה ואני. אתה רוצה לנצל את זה?” שואלת לאה וכורעת על ברכיה מולו. היא מחככת את פניה במפשעתו, שואפת עמוקות את הג'ינס. עידן משתתק ולאה מרימה אליו את ראשה, ומתירה את כפתורי הג'ינס שלו בזה אחר זה.
“אההה…זה מה שאני אוהבת…” אני שומע את קולה מהדהד בחדר כאשר מכנסיו מופשלים ומשאירים רק תחתונים תְפוחי-זין. שוב היא מחככת את פניה בבד התחתונים, שואפת מלוא חזה את ניחוח מפשעתו הצעיר שרק עומד מעליה, אחוז פליאה לנוכח הנס שקרה לו כבר פעמיים.
“אתה רוצה שאני אמצוץ לך, עידני?” היא שואלת והוא מהנהן במהירות. אני רק יכול לדמיין את התרגשותו ואולי גם קצת מקנא בראשוניות שבחוויה שלו.
אבל ללאה יש סבלנות ועידן יותר המום ממה שאני הייתי ביום כיפור או שהוא פחות אגרסיבי במיטה ממני. לאה לא ממהרת להפשיל את תחתוניו, במקום זה מלטפת את זקפתו ומנשקת אותה, מחככת את פניה מול הבד הדק ואפילו, כך נראה לי, נושכת אותו בעדינות. עידן נאנח ברכות ונשען על הקיר, צופה בה בכמיהה והשתאות כמותן לא ראיתי מעולם על פניו האדישות/מנומנמות. הוא מלטף את מחלפותיה הארוכות בעדינות, כאילו חושש שהיא חלום ושאם יגע בה היא תתפוגג.
לבסוף לאה חסה עליו ומפשילה גם את תחתוניו. הפעם היא לא מתעללת בו ולאחר שתיים או שלוש נשיקות היא מכניסה אותו אל פיה. למרות שכבר ראיתי אותה מבצעת הפלא הזה בעבר יותר מפעם אחת, הלב שלי עדיין מחסיר פעימה בפליאה כאשר לפתע אני רואה אותה מניעה את ראשה קדימה, מכניסה עוד ועוד ועוד מאיברו של עידן אל פיה, מעבר לפה, דרך בית הבליעה וללא ספק אל מעמקי הגרון. עידן מביט בה בהלם מוחלט ולאה מביטה בו מלמטה בסיפוק של קוסמת שהעלימה ארנבת מול קהל נדהם.
שקוע כל כל בקסם המתחולל מול פני, כנראה שאני זז או שואף בחדות או משהו כי לפתע עידן מרים את עיניו ומבחין בי, עיניו נקרעות בתמהיל של תדהמה ואימה. לאה, שחשה בו מוציאה אותו באטיות מפיה ומבלי לטרוח לפנות אלי אומרת:
“מה זה, בעל הבית הגיע?”
עידן מהנהן, נבוך בעליל כאילו נתפס בקלקלתו, נראה כאילו נאבק בדחף להכניס את הזין למכנסיים ולברוח. אנשים נורמליים לא זורמים כשמישהו אחר תופס אותם מזדיינים, בטח שלא בפעם הראשונה.
“אה… הי עזי.” הוא ממלמל.
“קיוויתי שהוא יופיע.” אומרת לאה בשלווה, הפעם כן מסתובבת לעברי. בידה האחת היא אוחזת באיברו הרטוב של עידן, מאוננת לו באיטיות, מונעת ממנו להתרכך.
“אני ממש ממש אשמח למצוץ לשניכם.” היא ממשיכה, קולה מעובה התרגשות. גם הזין שלי מתקשה אבל אני לא מצליח לקרוא את עידן, לכן אני לא נכנס לחדר.
“אתה בסדר עם זה?” היא שואלת את עידן בפתיינות, מנקדת את דבריה בנשיקות לאיברו. “שאני אמצוץ לשניכם ביחד?”
“זה ממש מוזר.” הוא מאנפף, נבוך בעליל. יש דברים שנראים טבעי בסרט פורנו אבל כשהם קורים במציאות אתה קולט כמה הם מוזרים.
“מוזר טוב או מוזר רע?” היא מתעקשת, אוחזת באיברו ונראה לי עכשיו שהיא עושה את זה כדי למנוע ממנו להתרחק. נראה לי שלעידן כל העסק לא בא טוב ואני מחליט לנתק מגע.
“ממש מצטער, יש לי מלא עבודה למטה.” אני אומר ולפני שלאה מספיקה לשנות את דעתי אני מסתובב ומתרחק משם, יורד לקומה הראשונה.
קארין היא זאת שפוגשת אותי למטה, קולטת אותי מיד.
“מה קרה?”
“קטע מוזר.” אני אומר ומספר לה.
“הבית הזה… ואתה, תכלס… גורמים להרבה דברים להשתגע, במיוחד במה שקשור ל…”
“…סקס.” אני משלים.
“…התכוונתי להגיד אהבה אבל כן, גם וגם.” מחייכת קארין. “אז לפעמים כשמישהו מתנהג נורמלי זה ממש נראה לנו מוזר. אז בתור מישהי שפחות… משתגעת, עד כמה שאפשר להגיד 'פחות משתגעת' על מישהי שיש לה בויפרנד וגרלפרנד שהיא מאוהבת בהם, יותר קל לי לזהות שאנשים פחות בטרפת שלכם. ועידן… לא שם.”
“עוד לא.” אני מוסיף.
“יש מצב.” היא עונה. “אבל ממה שאני שומעת מהקומה השנייה נראה שעידן לומד מהר את הטרפת.”
“איפה דוניא ושירן?” אני שואל וקארין מגחכת.
“מה מצחיק?”
“שאלת 'איפה דוניא ושירן' והתכוונת לשאול 'אני חרמן ורוצה לזיין אותך' אבל ממתי הנוכחות שלהן מפריעה לך?”
“אולי בא לי קצת שנהיה רק שנינו?” אני אומר, מניח יד על שד כבד מעל החולצה.
“הצלה טובה!” היא מחמיאה לי. “מזלך שגם לי בא קצת פרטיות איתך. כמו אז, בחדר שלי, עם אבא שלי בסלון…”
מתנשקים. החדר שקט מלבד אנקותיה הקצובות של לאה הנדפקת בקומה השנייה. קארין לובשת סווצ'ר קפוצ'ון ואני חופן את שדיה הגדולים מעל הבד, מתחרמן אפילו מלהרגיש את החזייה המסיבית שלה. קארין נאנקת כאשר אני מוצא את פטמותיה וממולל אותן והן מזדקרות, תותים מוצקים מתחת לשכבות הבד. ממשיך לנשק אותה ולשחק לה בשדיים הגדולים והיא נאנחת ברכות, מלטפת את חזי מתחת לחולצה ומטפלת גם היא בפטמותיי, כאילו מחקה את הטיפול שאני מעניק לה.
פותח את רוכסן הסווצ'ר שלה ומגלה שהיא לובשת רק חזייה מתחתיו, לבנה ומסיבית וסקסית. דוחף את יד שמאל למכנסי הטרנינג שלה ואת ימין אל גבה, לעבר קרסי חזייתה. תחתוניה של קארין לחים וחמימים כאשר אני מחליק אצבע לתוכם והיא נאנחת כאשר אני מוצא את שפתי ערוותה. מיד אחר כך אני מצליח לפתוח את החזייה, שולח את יד ימין בחזרה לפרונט כדי לאסוף את הפרס הגדול: השדיים הגדולים של קארין. תוך שאני מאונן לה אני אוחז בשד גדול ומגיש אותו אל פי, יונק אותו ומלטף פטמה זקורה בלשוני וקארין נאנחת בהתרגשות ותוחבת יד למכנסי, אצבעותיה לופתות בחמדנות את איברי.
“אני חשבתי על זה עוד.” ממלמלת קארין באוזני, ידה נעימה על אשכי. “אני מוכנה היום… ש… תגמור בתוכי…”
“ברצינות?!” אני מקרקר, לבי מחסיר פעימה.
“כן. אני רוצה ממך ילד. לגדל אותו ביחד עם שירן. זה יהיה מדהים.”
“זה יהיה פסיכי.” אני אומר, בועט את הנעליים מרגליי.
גם הנעליים שלה נושרות להן ואיתן מחליקים גם מכנסיה ותחתוניה, ואפי מתמלא בניחוח החרמנות שלה. היא מפשיטה ממני את הסווצ'ר ועכשיו אנחנו שנינו עירומים ליד ערמת/מיטת המזרונים, מתרגשים ורעבים זה לזו.
“קר.” היא אומרת ומחליקה אל מתחת לשמיכות ואני זוכה להצצה בישבנה העירום והקטן. כמו בתחרות שחיה אני ממהר אחריה וכעבור רגע אנחנו שנינו מתחת לשמיכה, חולקים חום גוף, עור מול עור. אנחנו מתנשקים באיטיות, איברי נלחץ מול בטנה, שדיה השופעים מול חזי.
“בוא אלי.” היא מבקשת ואני מרגיש את הלהט שבין רגליה מתגבר. “החלטתי. אני רוצה. בוא אלי.”
“מה עם שירן?” אני אומר פתאום.
“מה איתה?”
“זה יהיה יותר… כלומר, אם היא תהיה איתנו זה יהיה יותר…”
“טקסי.” משלימה קארין את דברי. “זה יהיה מושלם אם היא תהיה איתנו. וואו. לא חשבתי על זה.”
“אז מה נעשה עכשיו?” אני שואל באכזבה. לעזאזל, אני מת להחליק לתוכה, להרגיש כמה היא צרה ורטובה ולוהטת אלי.
“לך תעשה מקלחת קרה.” אומרת קארין ומניחה את כפות רגליה על בטני, מרחיקה את עצמה ממני.
“אין לך לב.”
“אתה סתם חרמן. לך תתקלח, זה יהיה שווה את זה. מבטיחה. גם מחר אני אהיה מוכנה.”
“מֶה.” אני נאנח ויוצא מהמיטה אל הקור. למה הייתי צריך להעלות את הנושא של אחותי בדיוק?! בכל זאת מקבל את עצתה של קארין והולך למועדון כדי להתקלח במים קרים. זאת לא סתם אמונה טפלה, ההלם של המים הקרים בחורף חזק כל כך שהחרמנות נשטפת ממני בשניות. כשאני חוזר אל הבית אני כמעט מסוגל לחשוב באופן הגיוני.
עידן ולאה משוחחים עם שירן בסלון ועידן מסמיק כשהוא רואה אותי. זה מצחיק אותי אבל אני מתאפק. הוא מתנהג כאילו אנחנו ב… עולם אחר, בעולם הישן. בעולם המשונה שלי לא קרה כלום אבל הוא מתפדח מזה שראיתי אותו עם לאה.
דוניא פורקת קניות אל המקרר והארגזים המשמשים אותנו כמזווה והיא מנופפת לי כשאני נכנס.
“אני נוסעת להורים.” היא אומרת. “יש לנו הרבה לדבר.”
“בהצלחה.”
“את יוצאת עכשיו?” שואל עידן.
“כן. אתה זקוק להסעה?”
“לאה, את יוצאת עוד מעט?” הוא שואל אותה.
“לא, נראה לי שאני אשאר פה עוד קצת.” היא אומרת בהטעמה מסוימת, מביטה בשירן במבט כמעט מתגרה. “תיסע איתה, חמוד.”
“בסדר.” הוא אומר בפרצוף מכורכם משהו. “אז אני יכול לבוא איתך?” הוא שואל את דוניא.
“בוודאי.”
“אז מה, רצית להישאר פה איתנו הלילה?” שואלת שירן את לאה אחרי שדוניא ועידן עוזבים.
“אם זה בסדר מבחינתכם.” היא עונה לצעירה, שתיהן עומדות זו מול זו, מביטות זו בזו.
“איפה אפק?”
“הוא הלך לישון אצל רותם, וממילא הוא לא צריך את אמא בבית.”
“אצל רותם?” אני משתומם אבל אף אחת לא שמה לב אלי.
שירן מרימה את ידה ומלטפת את לחייה של לאה.
“אני אשמח לארח אותך במיטה שלנו. זוכרת מה הבטחתי לך בפעם הקודמת? מה יקרה אם תישארי איתנו ללילה? התחת המילפי הקטן שלך שייך לעזי.”
“ואני אמרתי לך שאין סיכוי שאני מניחה לו להיכנס לשם.” מתריסה לאה.
“אני חושבת שאת רוצה את זה.” אומרת שירן בשקט סמכותי. “את רוצה להתנגד. את רוצה שקארין ואני נחזיק אותך בזמן שעזי… חודר אלייך מאחורה.”
“לא…” אומרת לאה בשקט, קולה נרגש.
“כן.” אומרת שירן ומקרבת את פניה לנשיקה. לאה נרגשת ומופתעת והיא נרתעת מעט אך שירן אוחזת בעורפה, מונעת ממנה להתרחק ומצמידה את שפתיה לאלו של לאה. הלב שלי מחסיר פעימה כאשר אני מבחין בלאה נכנעת ומפשקת מעט את שפתיה, מספיק כדי שאחותי תחליק את לשונה אל פיה של האישה המבוגרת.
ידה השמאלית של שירן אוחזת עדיין בעורפה העדין של לאה והימנית מלטפת את הג'ינס המהוהה שלה, מחליקה באדנות של נערה מתנשאת על מפשעתה של האישה המבוגרת. לאה נאנחת אל פיה של שירן וזו ממקדת את אצבעה על החריץ של לאה מעל הבד המשופשף, סוחטת ממנה אנחה נוספת. מבט מלא משמעות משירן שולח את קארין לחבק את לאה מאחור והיא חופנת את השדיים הקטנים של אמו של אפק מעל החולצה, מנשקת את אוזנה. קארין פחות בקטע של להזדיין עם אחרים ואחרות אבל אני יודע כמה היא מתרגשת מלרגש את שירן ואין לי ספק שהיא רטובה עכשיו רק מלראות את הבעת החרמנות על פניה אחותי.
מכנסיה של לאה מופשלים עכשיו עד ירכיה ביחד עם התחתונים ולאה הנרגשת מניחה לשירן להחליק אצבע אל החריץ הרטוב בעליל שלה. קארין בינתיים הפשילה מעלה את הסוודר של לאה וכעת היא משחקת בשדיה הקטנים והעירומים בעודה מנשנשת את תנוך אוזנה. ידיה החמימות של קארין חופנות את השדיים הזקופים, מערסלות אותם ואצבעותיה ממוללות את הפטמות וצובטות אותן עד שהן מזדקרות לכדי זוג מחקי עיפרון סמוקים.
“מוכנה לעוד פנטזיית אונס, לאה? אנחנו יודעים מה את אוהבת, אהבה קשוחה.”
===============================================
מעניין איך תגיב המשפחה של דניא. האם כבוד המשפחה יחסל את ההרמון של עזי?
המשך התפתחות העלילה וההפתעות.
אני נהנה לקרוא.
תודה דור.
ממתינים להמשך …
חבל שלא קרה כלום בתיכון הדתי של הבנות יכל להיות מעניין. אם תוכל באחד הפרקים לעשות את זה זה יהיה נהדר
מת לשמוע איך היה לאפק אצל רותם
לאפק עוד יהיו סצנות… סבלנות.
תודה!!! מחכה לאפק, וגם לרותם…
תודה תודה תודה
עזי צריך איזה כאפת התעוררות…
ולו כדי להעריך.
שירן ו/או: קארין עם גבר אחר.
חכה…
יאללה נה
חלפו שבועיים
'כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו
פותחים פה גדול
ומחכים למנה הבאה….'
דור, עברו שבועיים אני בקריז….