אנחנו נכנסים למכונית ודוניא חוגרת את עצמה, מניעה ומתחילה לנהוג, השתיקה דוחקת את האווירה הקלילה של ארוחת הבוקר. נוסעים; אני, ודוניא והמבוכה שלי.
"אני מצטער על … הבוקר." אני אומר לבסוף.
"ככה אתה.” היא מושכת בכתפיים. “ככה אתם."
"פשוט … רותם … היא נכנסה אליי למיטה ו … עד היום בבוקר … אני ניסיתי לא להביך אותך … מאז שהגעת כאילו."
"כן, אתה חמוד."
שותקים.
"אני צריכה לסבּר לך משהו." היא אומרת, מבטאה מתעבה.
אני שותק.
"משהו שלא סיפרתי לאף אחד." היא ממשיכה.
"אני לא אספר לאף אחד."
חושבת כמה רגעים.
"כשהייתי בת חמש היה לי יום הולדת. כולם הגיעו, הדודים והחברים וכולם. ואימא הכינה לי עוגה ונרות ואני נשמתי נשימה עמוקה וכיביתי הנרות בנשיפה ארוכה ארוכה וכולם מחאו כף. ואח שלי פתחאללה שאל אותי מה חלומי … מה המשאלה שלי. ואני אמרתי, בלי לחשוב: 'שאני יתחתן עם יהודי'"
"את הסטירה של אבא שלי אני זוכרת עד היום. הוא איש עדין, האבא. בּעם ראשונה ואחרונה שהוא הכה אותי, אף בּעם לא הרים עלי מאז. אני חושבת עד היום הוא מתחרט על הסטירה ההיא. יש אצלנו אמירה שכשמגיעים לשמיים המלאך נותן לך לשנות משהו אחד בחיים שלך ואם בחרת נכון אתה יכול להגיע לגן עדן. אני חושבת אם אבא שלי היה יכול לשנות דבר אחד היה מבטל את הסטירה הזאת. שבוע הוא ביקש ממני סליחה. מהבת שלו, ילדה בת חמש."
"אני סלחתי לו אבל למדתי. אסור לי להגיד דברים כאלה. אבל המשכתי לחשוב עליהם. כשהיו לי בובות ו …בובות בנים?"
"בובים?" אני מציע.
"בובות בנים." מתעקשת דוניא. "אם היו שואלים אותי הייתי אומרת 'אין להם שמות' למה לא רציתי שידעו שכשאני לבד אני קוראת להם 'שי' ו'נדב' ו'אריק' והבנות–בובות היו מתחתנות איתם ומתנשקות איתם. אבל לא גיליתי לאף אחד. אצלנו זה נחשב בגידה, כאילו אני חושבת ערבים פחות טובים. אבל אני לא חושבת ערבים פחות טובים, אני פשוט… מתרגשת מבנים יהודים. למה זה בסדר לאהוב חזה גדול או שיער בלונדיני אבל לא בסדר לאהוב יהודי? אז למדתי להחביא ולא לדבר על זה עם אף אחד."
"ככה כל בּעם היה מגיע יהודי לאבא שלי הייתי מסתכלת עליו. ככה מרחוק מרחוק אבל מסתכלת. נזהרת אבל מסתכלת. מתרגשת אבל מסתכלת."
"ואז כשהגעתי למעונות הרגשתי כמו… כמו ילדה בחנות ממתקים. אבל אסור לגעת. נזהרתי. בטח כשראין כל הזמן לידי. ואז הגעת לחנות של עודד ואני ראיתי כזה… חמוד וכזה… גוף יפה וכזה יהודי… כל הזמן הייתי חושבת עליך עד ההפסקת חשמל. אני נתתי לך מה שרצית אבל לקחתי ממך מה אני רציתי. וכל בּעם שנתתי גם לקחתי, אתה מבין?"
"ואז הגיע ערן." אני פולט.
דוניא משתתקת. אני תוהה אם היית גס רוח, אבל כבר מאוחר מדי, אני ממשיך: "ראיתי אתכם אתמול, הלכתי לקרוא לו."
"ערן…" היא אומרת ואני כמעט יכול לשמוע את בלוטות הרוק שלה. "כל הזמן אני הייתי מתרגשת מהרגע שהוא הגיע. גם ככה כל לילה הייתי שומעת אותך עם הבנות… מתעלסים… ומנסה להעמיד פנים שלא שומעת אבל כשראיתי אותו הרגשתי כמו על ענן. כשהוא אמר לי לבוא איתו לקומה השנייה חשבתי אני מתעלפת מרוב שרציתי."
“הוא כל מה שרציתי אני חושבת.” היא ממשיכה. “כזה גדול וחזק ואומר לאנשים מה לעשות והידיים שלו כאלה מחוספסות וחזקות. מה שהוא יגיד לי אני יעשה.”
“אני חושב שגם את מוצאת חן בעיניו.”
“באמת?”
“נראה לי שהוא נדלק עליך מהר.” לא רציתי להגיד לה שהוא כבר זיין את מיכל ושרותם אמרה שיש לו קטע עם ערביות. אני מקווה שהיא תתמודד עם זה טוב כשהיא תגלה את זה.
מרוב בלגן עם הבית (וזיונים לרוב) אני שבע סקס ודוניא כנראה גם שבעה או נבוכה ויום העבודה שלנו בבתי הספר עובר חלק ויעיל, הכנסנו עוד שני חוזים לפרויקט. עודד יהיה מרוצה וגם אני, כל שקל חשוב עכשיו. במקום לאכול בקיוסק כמו שהיינו פעם אני שולח הודעה למיכל אם צריך לקנות משהו והיא שולחת לי רשימה קצרה אז אנחנו עוברים בסופרמרקט. כשאנחנו בדרך חזרה מתקשרת מיכל שוב ומודיעה לי שהחברים שלי הגיעו לעבוד ושכדאי שנביא עוד מצרכים, אז אנחנו חוזרים למלא את תא המטען, לכל יבבותיו של כרטיס האשראי שלי. עוד לא נגענו באינסטלציה, בחשמל, בטיח ובסיד ובעוד איזה אלף הוצאות אחרות שעוד יהיו עד שהבית הזה יושלם; העבודה היא חינם אבל החומרים לא נופלים מהשמיים.
כשאנחנו מגיעים אנחנו פוגשים את לאה, ספיר, אפק ועידן. שירן וקארין הלכו לרקוד. מיכל חילקה את כולם לקבוצות עבודה ועכשיו אפק ועידן מעלים ומורידים מרצפות, ספיר מקרצפת טיח וסיד ישן מהקירות בקומה השנייה ולאה גם עושה משהו עם הקיר למטה, ליד דלת היציאה האחורית. אני ניגש להגיד שלום לכולם, לוחץ ידיים ומתחבק, נרגש וממצמץ.
אחרי שגמרתי עם החברים שלי אני יורד לראות מה עושה לאה. להפתעתי אני מגלה אותה אוחזת בפטיש שלושה קילו ואזמל, שוברת פס עמוק לאורך קיר בקומה הראשונה, חושפת חוטי חשמל וצינורות מים. כשאני מתקרב אליה היא מיישרת את הגב, מוחה אבק מפניה ונאנחת.
“כבר שכחתי כמה זה כיף ללכלך ידיים בבניין.” היא אומרת בחיוך גאה.
שיערה הזהוב עטוף בבנדנה כחולה וסקסית והיא לובשת גופיה אפורה, פטמותיה ששות להלשין שהיא חסרת חזייה כמובן.
“ערן אמר לך לשבור את ה..?”
“תעלות.” היא משלימה. “ולא, הוא לא אמר לי, אני אמרתי לו. והוא הסכים. תצטרכו להחליף את הצנרות ובשביל זה צריך לחשוף אותה.”
“וואו, תודה.”
“את צריכה עזרה?”
“כן.” היא אומרת וסוקרת אותי.
אני מחייך והזין שלי מתמתח אבל אני אומר:
“אפק פה.”
“נו, זה לא עצר אותך ביום כיפור.”
“אז זה היה בלילה. בחדר שלך. מאחורי דלת סגורה.”
צעדים מתקרבים ואני מסתובב, נפנה אל מיכל המצטרפת אלינו.
“הי חמוד.” היא אומרת בעצלתיים וניגשת אליי לנשיקה. אני חייב לנשק אותה כדי שלא לייבש ואתה והיא מנשקת אותי בלהט מול לאה, מלטפת את חזי.
“אמרו לך שאת בת זונה?” שואלת לאה ומיכל מצחקקת.
“אם היית יודעת איך הוא זיין אותי בבוקר …”
“ורק לי הוא עושה פרצופים …” מתלוננת לאה.
“כי אפק פה!” אני רושף בשקט. “הוא הבן שלך!”
“זה מדליק אותי, אתה יודע את זה.”
“אני נדלק רק מלראות אותך.” אני פולט. אין מה לעשות, אני חם על האישה הזאת מהיום שהבנתי מה זאת זקפה והלוק המרושל/מזמין שלה, רק להרים לה את החולצה ולמצוץ שד קטן, תמיד ריגש אותי.
“יש לו זין מדהים.” מלבה מיכל את היצרים. “לא בא לך לטעום? בטח זה מלא עדיין מהטעם של הכּוּס שלי מהבוקר …”
“מיכל!” אני כאילו מתעצבן אבל תשומת לבי נחטפת כאשר לאה שולחת יד עדינה לעבר מכנסי הטרנינג שלי, מוצאת אותי קשה וכבד.
“הי!” אני מוחה בצביעות מסוימת כי אני לא ממש מתרחק ממנה.
“ששש … תן לי רק לבדוק מה קורה פה …” היא אומרת ומחליקה יד אל המכנסיים שלי.
"לעזאזל.” היא ממלמלת כאשר אצבעותיה חופנות את זקפתי כמה רגעים אחר כן. “יש לךְ את זה כל יום?”
“א–הה.” אומרת מיכל בניצחון.
“זה לא הוגן.” מתלוננת לאה, אצבעותיה מלטפות את הזין הקשה.
“מה שלא הוגן זה להזדיין ליד אפק.” אני אומר ומצליח לאזור מספיק כוח כדי להתרחק ממנה, מתנשף ונרגש. לאה מחייכת חיוך ציידות ומסמנת תנועת V באצבעותיה מעיניה אליי וחוזר חלילה. אני צופה בך. הזין שלי כמעט בוכה כשאני מתרחק ממנה אבל לזיין אותה ליד אפק? להשפיל אותו ככה? אני לא שם.
הולך לראות איך מתקדמים האחרים.
אפק ועידן מקשקשים עם ספיר.
“גמרנו להעלות את כל המרצפות.” אומר אפק כשאני מתקרב.
“באמא'שך?” אני שואל, מרגיש טיפה אשם על השאלה. אני ממש הייתי שמח להיות באמא שלו.
“הכל.” אומר עידן, מגניב מבט לעבר ספיר כאשר אפק לא מסתכל. לא שאני יכול להאשים אותו: ספיר לובשת ערימת חורים המוקפים במעט ג'ינס הדוק, דרכו מבצבץ בפתיינות עורה הכהה. חולצת בית הספר שלה הדוקה על שדיה הנדיבים כמו תמיד, מבהירה לכולם את צורתם, על ההשתפלות העדינה והצורה המאורכת שלהם.
“וואו, מדהים.” אני אומר בכנות.
“מה נשאר?” שואל אפק.
“אם יש לכם כוח, אני אלמד אתכם לפרק את המרצפות בלי לשבור.”
“סבבה.” עונה אפק.
“אבל מתי אוכלים?” שואל עידן.
“גם אני רעב.” אני מודה. “בואו נלך לקמבן לעצמנו משהו.”
מיכל מנצחת על הכנת ארוחת הצהריים, וכולם מצחקקים ומתלהבים ממראה סיר הפסטה הנח על העצים באח. לאה מופקדת על הלהבה, עידן ואפק על הסלט ומיכל מכינה רוטב ועורכת שולחן מכמה לוחות וקרשים שאספה היום. עד שהאוכל יהיה מוכן אני עולה למעלה, לראות מה הספיקה ספיר היום ולאמוד את מלאכת עקירת המדרגות בה נעסוק בזמן הקרוב.
“לא רע, הא?” אני שומע את קולה של ספיר מאחורי.
“יפה מאוד.” אני מודה. “יהיה קל לצבוע אחר כך, את עושה עבודה יסודית.”
“תודה. זה כיף.”
היא נעמדת לידי ואני נפנה להסתכל בה. שדיה הכבדים מותחים את חולצת בית הספר בחזייה וכדורי עכוזה מתפרצים לאחור מתחת לבד הגמיש של הג'ינס הקרוע, חושפים ריבוע נדיב של עור שחור ומפתה. זה לא הוגן שאת לאה דחיתי ועל ספיר אני מתחרמן באותן נסיבות ממש אבל כשאני קולט ששנינו לבד בקומה וכולם עסוקים למטה עם האוכל אני ממש צריך לעצור בעצמי. ספיר היא זונה מניפולטיבית אבל היא לוהטת והיא יודעת את זה, הגוף שלי פועם חרמנות בפּוּלסים ואני חש בהם מהדהדים בעצבי.
גם היא מביטה בי, סוקרת אותי מלמטה למעלה, מבטה מתעכב ללא בושה על מפשעתי והזין שלי מגיב מיד, מתקשה ומותח את בד הטרנינג.
נראה ששנינו רוצים אבל עדיין לא יודעים מה להגיד. אנחנו לא זוג, היא החברה של חבר שלי. זאת חרא של התנהגות, גם שלה וגם שלי, בטח שכשהוא בקומה למטה.
“אתה חושב עלי לפעמים? אחרי אז שהיית אצלי?”
אני מהנהן. אולי "חושב לפעמים" זה לא מדויק בין כל הבנות סביבי אבל אני בהחלט חושב עליה עכשיו. חושב על התחת העגול והכהה הזה ועל הזין שלי נעוץ בתוכו.
“אני מתרגשת כל פעם שאני באה לפה.” היא מודה. “כי אני מקווה שתרצה לזיין אותי.”
“אני רוצה כל פעם.” אני אומר בקול חורק. “פשוט … עם אפק וכולם… זה לא מתאים …”
“אז אתה לא מתפדח כי אני שחורה?”
“מה?! ממש לא.” אני אומר מהר. מאיפה זה הגיע?
“מת לזיין את התחת השחור שלך.” אני פולט וכל המחסומים נעלמים.
אני גוהר אליה ומנשק אותה, שולח יד חצופה הישר אל בין בין רגליה, חש במפשעתה מתלהטת מתחת לג'ינס. את היד השנייה אני מניח על חולצת בית הספר, חופן שד גדול וסוחט אותו מעט, שומע אותה נאנקת בפי.
הופך אותה ונצמד אליה מאחור וספיר הנמוכה מזדקפת על קצות האצבעות כדי שזקפתי תחליק אל בין פלחי עכוזה, מתנשפת כאשר אני חופן עכשיו את שני שדיה מאחור. היא שולחת יד אל עורפי ומתנשפת כאשר אני פולש אל מתחת לחולצתה, אצבעותיי מערסלות את השדיים מעל החזייה המאסיבית.
רוצה את התחת שלה. רוצה לבעול את התחת השחור שלה. מפנָה את ראשה אליי ואנחנו מתנשקים, ידי על שדיה ואני מתחכך בישבנה השופע כמו כלב מיוחם. נאנקת בפי כאשר אצבעותיי מאתרות את פטמותיה מעל בד החזייה וממוללות אותן עד שהן קשות כצמד גולות.
ספיר לא פראיירית. היא שולחת את ידה הפנויה מטה ומחליקה אותה בקלות לתוך הטרנינג שלי, פולשת אל התחתונים וחופנת שם את האשכים והזין. היא אוחזת בזין באצבעות חמימות ומאוננת אותו, מתמכרת לטיפול הגס שאני מעניק לשדיה.
היא מתהפכת אליי עכשיו, שוב נעמדת על קצות אצבעותיה ואנחנו מתנשקים ברעבתנות. ידי, חופשיות לרגע, מאתרות את חזית מכנסיה ופותחות את הרוכסן, מפשילות את הג'ינס עד תחתית ירכיה. אני צריך להתכופף מעט כדי לחפון את פלחי עכוזה השופעים אבל התחושה של גבעות הבשר הרוטטות תחת ידי שווה את המאמץ ואני מפשק אותם, פוער את פי הטבעת שלה באצבעות חזקות. אני מעלה יד אחת ומקרב את אצבעי לפיה והיא מוצצת אותה בשקיקה כמה רגעים, אז אני מחזיר אותה מטה ומתחיל להניע אותה בתנועות מעגליות סביב פיה הטבעת שלה, סוחט ממנה התנשפויות נרגשות.
“צריכה שתחדור אליי.” היא נוהמת.
“יש לך קרם או משהו?”
“מאיפה לי?”
“שניה.” אני אומר ומסובב אותה שוב כשגבה אליי. כורע מתחתיה על מרצפות המאוריציוס, לחיי ישבנה גבעות נהדרות של בשר תחת שחור כמעט. מרים את המשקפיים על הראש, באצבעות חזקות אני מסיט חוטיני מגוחך הצידה, מפשק את פלחי העכוז ומתחיל ללחך אותה שם, לשוני מפתה ומרככת את הטבעת האנאלית של ספיר. אצטרך לרָצות אותה מאוד כדי שתרצה להיפתח אל הזין שלי בלי סיכוך רציני יותר מרוק.
מעלי ספיר נשענת על הקיר, מכנסיה מופשלים והיא נאנחת ומתנשפת ברכות ואני צולל בין שפע פלחי ישבנה, מלקק ומנשק, חודר בלשוני ומרפרף על החור הקטן והביישן שלה. היא שולחת יד לאחור ומלטפת את משקפי ואת שיערי הקצוץ, הודפת אותי ברעבתנות מתגברת פנימה, מטביעה אותי בין הגבעות הרוטטות של בשר ישבנה, דוחקת בי לזיין אותה בלשוני לפני שאני משפד אותה עם הזין.
“אוכל!” נשמעת הקריאה מלטה.
“מישהו ראה את עזי?”
“איפה ספיר?”
לעזאזל.
“אל תפסיק …” מבקשת ספיר מעלי אבל אני כבר נחלץ מהתופת החושנית של ישבנה ומזדקף, מסדר את המשקפיים על עיני.
“הם עוד רגע ישלחו מישהו לחפש אותנו, וזה עלול להיות אפק.” אני אומר, מצפוני דוקר.
“סבבה,” היא מתרצה. “אבל אתה חייב לי.”
אני נאנח, אשם וחרמן, ומהנהן. ספיר מסתדרת, דוחקת את כדורי התחת הגדולים שלה לתוך המכנסיים. לחכות לה? לא לחכות לה? לרדת ביחד או לא? בסוף לא מחכה לה ויורד במדרגות לפני שבאמת ישלחו מישהו לחפש אותי.
הראשונה שפוגשת אותי כשאני יורד במדרגות היא שירן. האחרים עסוקים באכילה אבל היא כבר מכירה מספיק טוב את הגבר שלה ומבט אחד לעבר פני הסמוקות והמפשעה הגדושה מבהיר לה בדיוק איפה היה אחיה החסר מנוח.
“האוכל מוכן, עזי.” היא אומרת בסקרנות, מביטה מאחורי לראות מי תופיע שם. לספיר נדרשות עשרים שניות כדי להגיח ושירן נותנת בה מבט נוקב בעוד אני מנסה לחמוק ולנהל את התקרית הזו מאוחר יותר אך שירן אומרת: “אפשר אותך שניה, עזי?”
ספיר נעצרת ומביטה בנו ושירן נותנת בה מבט נוקב.
“רצית משהו?” היא שואלת את ספיר וזו נדה בראשה לשלילה וממשיכה בדרכה.
“אפשר אותך שנייה למעלה?”
“בטח.” אני אומר.
עולים במדרגות, המולת ארוחת הצהריים נחלשת מאחורינו. הלב שלי דופק חזק, אני קצת מרגיש שאני בצרות אבל לא סגור בדיוק למה: אחרי הכל, שירן הייתה מאוד ברורה בזה שהיא סבבה עם זה שאני מזיין אחרות.
היא עוצרת מחוץ ל"חדר המזרונים", החדר שבו נותרו מזרוניו החדשים של חאלד שלא השתמשנו בהם במיטה/מגה–מזרון למטה.
“זיינתָ אותה?”
“לא.” אני אומר את האמת אבל מוסיף מיד: “היינו מאוד מאוד קרובים לזה אבל אז שמעתי שהאוכל מוכן אז חתכתי.”
היא שותקת, חוככת בדעתה ולועסת את שפתה התחתונה.
“אם את רוצה ש …”
“זה בסדר.” היא קוטעת אותי. “זה פשוט … לא תמיד קל, במיוחד איתה משום מה. תגיד לי שאתה אוהב רק אותי.”
“אני אוהב רק אותך ואת קארין.” אני מזכיר לה.
“וספיר היא סתם זיון.” היא מוסיפה.
“ספיר היא סתם זיון.”אני חוזר על דבריה.
שירן מרימה אליי את פניה ומנשקת אותי. היא אחרי אימון ולובשת בגד גוף, גרבי ירך מצמר וטוניקה ארוכה וכשהיא נצמדת אליי אני נושם את הזיעה שלה וזה כל כך שירן שזה מרגש נורא. אני לא יודע אם זה הוגן שספיר תחמם אותי ושירן תקבל אותי אבל זה מה שיהיה.
“קח אותי לחדר מזרונים.” היא מתנשפת, נאחזת בעורפי ומרימה את רגליה, נתלית עלי. אני מניח את שתי הידיים מתחת לתחת הכי יפה בעולם, מרים אותה ונכנס אל החדר. למרות שמזרונים רבים נלקחו אל הקומה הראשונה לצורך לינה, עדיין יש פה כמה עשרות מהם ואני מנמיך את שירן ונשכב עליה.
“הם יתהו איפה אנחנו.” אני אומר ומנשק אותה.
“הם יודעים איפה אנחנו.” היא שולחת יד אל מפשעתי מעל המכנסיים.
“הם יתהו מה אנחנו עושים.”
“תדפוק אותי חזק, אני רוצה שהם ידעו מה אנחנו עושים.”
“את רצית להסתיר את זה …” אני מזכיר לה.
אני חש בה עושה משהו בין רגליה ואז משהו משתחרר.
“מי למטה?” היא שואלת, רטורית, וממשיכה להתעסק עם המפשעות שלנו. “אמא שלי? יודעת. קארין? פאק, חבל שהיא לא פה. ספיר? כבר יודעת. עידן ואפק? אם הם לא ניחשו כבר אתה תוכל לדאוג שיסתמו את הפה, נכון?”
מפשעת בגד הגוף שלה כנראה הייתה מחוברת בכפתורים או טיקטקים או משהו כגון זה והחיוך שמתפשט על פניה רומז שצדקתי.
“אהה.” אני עונה.
“וחוץ מזה … למי הם כבר יגידו?” היא ממשיכה. “מי מדבר עם החחנרדים האלה בבצפר?”
אבל אני לא מתעמק יותר בסוגיה כי אצבעותיה מפשילות את מכנסי הטרנינג שלי ביחד עם התחתונים, אוחזות בזין הרעב ומוליכות ראשו אל הלהט הרטוב שבין רגליה.
“כֶןןן …” היא מסננת כשאני מחליק לתוכה בניעה ארוכה וקשוחה אחת. “פאק, עזי … הקנאה עושה אותי כל כך חרמנית …”
מחוץ לחלון הפעור המיית רוח, מלמטה ומלמולי אנשים אוכלים ומשוחחים, מישהו צוחק. פה שקט מתוק ואפלולית אפורה ואחותי נדפקת מתחתי, פשוקה ורעבה אליי, מניעה את אגנה מעלה בתנועת זיון נגדי בכל פעם שאני שוקע בתוכה.
“אני אוהבת לראות אותך מזיין אחרות …” היא מתנשפת. “זה עושה אותי קנאית וחרמנית …”
“ואני אוהב לזיין אותך כל כך.” אני עונה בכנות ואז נשען על כתפי, שולח את ידי לחפון את פלחי עכוזה. הם מוצקים וחמימים תחת ידָי ואני אוחז בהם, מפשק אותה וננעץ עמוק יותר בתוכה.
“אני רוצה לראות אותך…” היא מתנשפת בהתרגשות. “מזיין את ספיר… תגרום לה לצרוח את השם שלך, עזי…”
“רוצה לראות אותי מזיין את התחת הגדול שלה?” אני שואל, מחליק אצבע רטובת מיצים אל פי הטבעת שלה. שירן מצטמררת ונאנחת, תמיד היא אוהבת תשומת לב שם.
“רוצה לראות אותי מחליק לתוך התחת השחור שלה?”
“כן…” היא נאנחת. “עזי תספר לי איך תזיין אותה …”
אני מאיץ את קצב הזיון, דופק אותה עמוק ונחוש עכשיו, טובע בתנועות קצובות במעמקי רטיבותה.
“אני אעמיד אותה על ארבע … והיא … היא תסתכל אחורה …”
“היא תראה את הזין הגדול שלך!” קוראת שירן בהתרגשות גוברת.
“כן …” אני אומר, מנסה לעבור במוח בין הגוף הלוהט של אחותי, לזה הדמיוני של ספיר עד למילים קוהרנטיות שיצאו לי מהפה. שירן בינתיים מרימה את ברכיה, תובעת ממני לדפוק אותה עמוק וחזק כמו שהיא אוהבת.
“ואז … היא תרגיש אותו מאחורה …”
“והיא תרגיש אותו לוחץ לה שם …” נאנקת שירן. “זה סקסייי..! תמשיך!”
“ואז אני אדחוף ואלחץ ואחדור לה לתחת …”
“… והיא תצעק!”
“כן… ואני אחזיק לה במותניים ואזיין לה את התחת …”
“עזי!” צועקת שירן ואני מבין שהיא גומרת עכשיו. “עזי תדפוק אותי כבר! נו תזיין אותי עזי! עזי!”
ואני מתרכז עכשיו בלא לשנות את הקצב, בועל אותה עמוק ורטוב בין המזרונים בחדר המתאפל וצעקותיה מגרשות את השקט, מהדהדות בין הקירות הריקים. וכשאני מתפוצץ לתוכה אני מבין שזה גם מדליק אותה, שכולם ישמעו שאני מזיין אותה, מסמנת את הטריטוריה שלה גם אם מרשה לאחרות לבוא ללחך מעט מדי פעם.
כשאני נרגע אני גוהר עליה ומחבק אותה, הודף את ראשה אל חיקי. מתנשפים זה בחיקו של זו.
“אתה רק שלי.” היא אומרת. “שלי ושל קארין.”
“אני יודע.”
“ואני מתה לראות אותך מזיין את ספיר.” היא ממשיכה בקול הנמוך והסקסי שלה.
“על זה.”
“אל תתלהב כל כך.” היא מתגרה.
“לכי תחפשי.”
“כבר מצאתי.”
“כבר היינו עושים את זה אם עזי לא היה נבהל פתאום.” נשמע קולה של ספיר. האינסטינקט הראשון שלי הוא להסתתר, להתחבא. אין מה לעשות, אנחנו מאולפים להתבייש. אבל כבר זיינתי הרבה פעמים מול קהל בשבועות האחרונים, ואני מושל בעצמי.
ספיר מתקרבת אלינו, צופה בנו בשעשוע.
“את חוצפנית שאין דברים כאלה.” אומרת אחותי, איברי עדיין בתוכה. ספיר רק מושכת בכתפה באדישות.
“אני אשמח לראות אותו פותח לך את התחת.” ממשיכה שירן. “אבל … קודם צריך לטפל בחוצפנות הזאת שלך.”
“אה, כן?” מתריסה ספיר שמשמעת היא לא בדיוק הצד החזק שלה. “על מה חשבת?”
ממש פרק טוב. יש בו פילפל והוא מעניין.
ובעולם מקביל, עזי מגלה שספיר לא מצטיינת במלאכת הניגוב.
אם יש סיבה שבגללה אני חוזר לספר כולו מספר רב של פעמים זה קטעים כמו הקטע הזה….
"…“באמא'שך?” אני שואל, מרגיש טיפה אשם על השאלה. אני ממש הייתי שמח להיות באמא שלו…."
ההומור והכתיבה עושים לי את זה.
מאז שהאתר חזר, אני שוב לא יכול לעבור ליד בניין שמשפצים אותו בלי לחשוב על הסדרה 🙂 ומאחר ומשפצים פה מלא בניינים, אני חושב על הסדרה כמעט כל הזמן :)))