הצד השני של הבריכה – פרק מ'

ערן מוריד אותי מחוץ לחצר. אם רצה לבדוק משהו בבית ולכן בא, נראה שהחליט לוותר על זה. אולי הוא עוד לא בשל לראות אותי עם הבת שלו. לא שיש הרבה מה לראות: כשאני מגיע עם הקפה אל הבית, שירן ורותם כבר לבושות ומוכנות לנסוע לבית הספר.

 

"אתה חי." אומרת רותם ביבושת. "מפתיע."

 

"כן." אני אומר. "אני חושב שאנחנו בסדר. להיות אבא זה יותר מסובך ממה שחשבתי." אינסטינקטיבית העיניים שלי נמשכות לאלו של שירן והיא לשלי והדופק שלי מתגבר. חיוך קטן שלה. חיוך קטן שלי. פאק, אם היה לנו זמן הייתי …

 

"יאללה, לכי לבית ספר." קוטעת אותנו מיכל ששום דבר לא נעלם מעיניה. "לא נשאר לך עוד הרבה מהשנה, תנצלי את מה שנשאר."

 

"תודה על הקפה." מתקרבת אליי שירן ועוד רגע אנחנו מתנשקים ועוד רגע ידיים ועוד רגע שדיים ו …

 

"נו!?" קוראת מיכל בחוסר סבלנות. "את תאחרי."

"את תאחרי." מחקה אותה שירן במרירות מעושה. היא מתרחקת מאיתנו בעינטוז תיאטרלי, רותם מצחקקת לצדה בקול. אחרי כמה רגעים הן מתרחקות ואני שומע את המכונית של שירן מתניעה.

 

"ילדים." נאנחת מיכל.

"אז איך היה?" היא שואלת כשהשקט אופף את הגינה.

 

"אני חושב שבסדר. נראה לי שזה שהוא ראה אותנו ביחד הזכיר לו שהיא כבר לא ילדה והוא מרגיש שהיא הולכת לעזוב אותו."

 

"מה, היית הראשון שלה?!"

 

"לא, אבל הראשון שהוא ראה בעיניים."

 

"מזיין את הבת שלו."

 

קליק.

 

"זה מדליק אותךְ, הא?"

 

"אותי?!" היא מיתממת.

 

אני מתקרב אליה באיטיות נחושה, האדרנלין המתפרק מחשמל אותי, פוגע בי כמו ברק באנטנה. מיכל נעמדת ומניחה לי לאחוז במותניה, מרימה אליי את סנטרה לנשיקה, נצמדת כנגד הקיר. היא לובשת מכנסי טרנינג צהובים ורפויים וסווטשרט כתום, בגדים שבגלגול הקודם לא הייתי יכול לדמיין אותה לובשת אבל בכל זאת היא נראית בהם לוהטת. כדרכה בזמן האחרון היא לא לובשת חזייה וידי המחליקה אל מתחת לסווטשרט חופנת שם שדיים עירומים וחמימים.

 

מתנשקים והיא נאנקת אל תוך פי, קולה נמוך וחושני בעודה חופנת לי את הזין מעל המכנסיים. אני מנשק את עורפה ושואל:

 

“אז …זה מדליק אותך שהוא ראה אותי במיטה עם הבת שלו?”

 

“א-הה …” היא מתנשפת, לופתת לי את הזין.

 

“את רוצה יותר …”

 

“כן …”

 

“את רוצה שהוא יראה אותי מזיין אותה …לא?”

 

“פאק, עזי, אתה מטריף אותי.”

 

בלי לחשוב אני אוחז בסווטשרט שלה ומפשיל אותו מעלה בתנועה מהירה ואגרסיבית, מפשיט את פלג גופה העליון לקול צווחתה המופתעת. ברגע הבא אני פושט גם את החולצה שלי ומחבק אותה, שדיה העירומים, פטמותיה זקורות קור דוקרות את חזי ואנחנו מתנשקים בלהט.

 

“בוא נכנס ותזיין אותי כבר, נו!” היא תובעת ואנחנו נכנסים פנימה, עירומים למחצה, חרמנים בעוצמה מלאה. שני זוגות מכנסיים מופשלים במהירות שלו הייתה מעט גבוהה יותר היו נשברים חלונות בבית ובתוך רגע או שניים היא על גבה ואני שוקע בחריץ הרטוב והלוהט שלה, ממלא אותה בזין קשה. שפתותינו כמו מתרסקות אלו כנגד אלו והלשונות נשלחות זו מול זו, דוקרות זו את זו בלהט ורעב.

 

“אז זה מה שמדליק אותך? לראות אותי מזיין את רותם מול הפרצוף של אבא שלה?”

 

“כן!” היא נוהמת.

 

“איך אתה רוצה שאני אזיין אותה מולו?”

 

“אני רוצה ש… שתעמיד אותה על ארבע… אני רוצה שהוא יראה אותך דופק את הבת שלו מאחורה… שיראה איך היא משפילה את הראש ונדפקת …”

 

היא לא רק דיבורים, הכּוּס שלה מוצף בכל פעם שהיא מדברת ככה, אין ספק שהקינק חזק אצלה יותר מאשר הכח אצל לוּק. אני מחליט לזרום עם הקינק שלה ולסכן את הלב המסכן שלי ואומר:

 

“אולי את תזדייני עם ערן באותו זמן?”

 

הדקירה ברורה כשאני אומר את זה אבל הכאב מביא איתו גם ריגוש ואני גאה לגלות שהדברים שאמרתי משיגים את האפקט הרצוי על מיכל.

 

“פא-אק! זה טווב! תמשיך!”

 

אני ממשיך לתקוע אותה, מתאר לה את הסצנה הדמיונית שבה אני מזיין את רותם והיא את ערן. הראש שלי מרחף ליד אוזנה ואני שוקע ברטיבות שלה, מספר לה איך ערן צופה בזין שלי, רטוב ממיצי ערווה של הבת שלו, מחליק פנימה והחוצה מהכּוּס שלה.

 

“פאק!” היא גומרת בקול, מקשיתה את גבה תחתי. “פאק זה טוב! זה טווב!”

 

אבל אני לא מפסיק ולא נותן לה לנוח מהאורגזמה הקולנית. מאוד חרמן ואולי טיפונת זועף וכואב אני מרים את רגליה עד שברכיה צמודות לכתפי ואז מחדש את ההתקפה, עולה וצולל בתוך הרטיבות החלקלקה שלה, דופק אותה מהר וטוב, האשכים שלי נוחתים שוב ושוב על ישבנה הקטן. מיכל בקושי מצליחה להסדיר את נשימתה וכבר היא מתחילה להעפיל שוב, עיניה כמעט מתגלגלות בחוריהן.

 

הרגליים של מיכל פשוקות לרווחה מתחתי והאגן שלי עולה ויורד בקצב מהיר, מפיק קולות רטובים ומשתוקקים מהכּוּס שלה. שוקיה החטובים מתנודדים משני צידי ראשי בכל פעם שאני תוקע אותה לעומק, ממלא אותה עד הביצים. אני רוכן ומנשק את האישה הסקסית שמתחתי, אם אחותי, אשת אבי, והלשונות שלנו נפגשות שוב בחדווה אסורה ולוהטת. הידיים שלה חופשיות והיא מלטפת את הגוף המיוזע שלי, תובעת בעלות על השרירים החזקים, מתמסרת לזין העבה הממלא את ישותה. הקפלים הרטובים של ערוותה לופתים אותי בכל פעם שאני יוצא ונכנס, מושחים אותי במיצי חרמנות לוהטים.

 

שוב ושוב אני שוקע בנדן הרטוב והלוהט שלה והיא מתמסרת לי, מקופלת תחתי ופשוקה אליי, עד שאני לא יכול לעצור בעצמי. אני גוהר אליה ומנשק אותה, חש באשכי מתכווצים לקראת השיא ואז בצמרמורת המענגת המבשרת את ההתפרצות. ברגע הבא אני נאנח בקול כשאשכי פולטים את מטענם לתוכה והיא אוחזת בי, לרגע כמו אמא מנחמת, בעודה ממלא אותה בנתז אחר נתז של זרע. היא מלטפת את שערותי עד שהסערה חולפת, עד שאני נרגע, עד שהכאב חולף.

 

"מיכל." אני אומר אחרי כמה רגעים. "אני… אשמח לראות אותך מזדיינת עם ערן… או כל מי שבא לך."

 

"אתה חמוד." היא אומרת ומנשקת לי את המצח. "זה לא שאני צריכה את רשותך… "

 

"זה לא מה שהתכוונתי… "

 

" …אבל זה נחמד מאוד מצדך בכל מקרה. אני באמת לא רוצה לפגוע בך."

 

"זה היה… סקסי לדמיין אותך עם ערן. כלומר עכשיו זה היה סקסי. קודם…"

 

"הלם."

 

"כן."

 

"ועכשיו?"

 

"כאב…מרגש? יש דבר כזה?"

 

"בסקס יש הכל, כל עוד הכל בהסכמה."

 

היינו כנראה ממשיכים עם הפילוסופיה המינית הזאת (או סתם מריצים עוד סיבוב) אבל אני שומע את ספיידרמן נובח בחוץ ואת שער הגן נפתח.

 

"נו, מה? מי זה עכשיו?"

 

"אולי ערן שינה את דעתו?" מגחכת מיכל.

 

"אפילו לא בצחוק." אני אומר וממהר להתלבש. תחתונים, מכנסיים, נעליים.

 

"עזי?!" נשמעת צעקה מבחוץ. מי זה? ואיפה החולצה שלי לעזאזל?

 

"רגע!" אני קורא וחוטף סווטשרט שנח על השולחן. "אני בא."

 

חאלד עומד כמה מטרים מהבית הקטן וספיידרמן נותן בו מבט עוין. פאדיחה, הנה הסווטשרט שלי, זרוק על האדמה ליד זה של מיכל.

 

"מה קורה?" אני שואל וניגש ללחוץ לו את היד. "ספיידרמן, לך מפה, נודניק. זה חאלד, אתה מכיר אותו, כלב סנילי."

 

"היבאתי ליךָ המסגרות והחלונות לכמה חדרים." הוא אומר. "וגם מזרונים."

 

"יאללה, מעולה. איפה זה, בחוץ?"

 

"כן."

 

אני יוצא מהגינה ורואה שם סמי טריילר חונה מול הבית. המשטח עמוס ביותר מזרונים ממה שראיתי בכל החיים ובחלקו הקדמי מסגרות וחלונות. אני חוזר לחצר, שם חאלד מנסה להתיידד עם ספיידרמן החשדן.

 

"אחי, מה זה כל המזרונים האלה?"

 

"חשבתי נעשה עסק." הוא מחייך בערמומיות.

 

"אה …סבבה. איזה עסק?"

 

"אני …גם מתעסק עם מזרונים. קונה מאיזה אחד באשקלון ומוכר …קצת אצלנו במגזר, קצת לכל מיני… אתרי קמפינג כאלה, קצת לאנשים פרטיים שאוהבים לקחת מזרונים לטיולים. עסק מהצד."

 

"ו…?"

 

"וההוא מאשקלון נכנס לחובות ומכר לי הרבה יותר ממה שאני אצליח להעיף, הכל חדש חדש. בחורף אנשים לא יוצאים לקמפינג והאתרים סגורים. אז חשבתי לך יש בית גדול, לי אין מקום לשים המזרונים… נעשה ככה… קומבינה. אני שם את המזרונים פה ואתה משתמש מה שאתה צריך."

 

כמה בדיוק אני צריך? אנחנו כולה שלושה אנשים פה. מצד שני, מה אכפת לי? יש לי חדרים ספייר, מה אכפת אם חדר אחד יהיה מלא במזרונים? יש לי אינטרס שחאלד ירצה לעזור לי פה ושם.

 

"סבבה, אין בעיה. אני אדחוף את כולם לאיזה חדר, בסדר?"

 

"סבבה." הוא עונה. "בוא, נעלה למעלה, נבחר חדר, אני אראה לך איך מכניסים מסגרת, איך שמים חלון ואחרי שיהיה חדר סגור טוב לחורף, תוכל לשים בו המזרונים, סבבה?"

 

"רעיון טוב." אני אומר, לא אדיש לעובדה שהוא אמר "תוכל" לשים בו את המזרונים. יאללה, סנג'ר אותי.

 

אנחנו הולכים למשאית ולוקחים את אחת המסגרות וחלון תואם. בחצי השעה הקרובה הוא מלמד אותי איך להוציא את המסגרת הישנה, איך לנקות טוב את הפתח ולתקן נזקים ואז כיצד להכניס אותה בצורה מושלמת ולאטום סביב. שעה אחר כך יש לנו חדר אטום לחורף שחאלד יכול להיות סמוך ובטוח שהמזרונים החדשים דנדשים שלו לא יינזקו בו מגשם.

 

בשעות הקרובות מתברר לי שמלאכת העמסת מזרונים היא מסובכת יותר מכפי שהיא נראית. למזרונים אין את הכובד הברוטלי של מרצפות אבל הם מסורבלים להחריד ואני מצליח להעלות לא יותר משמונה בכל נגלה. די מהר אני מחליט שכדי לשחרר את חאלד (שעסוק בקפה ופלירטוטים עם מיכל) אני פשוט אפרוק את תכולת המשאית לתוך הסלון העצום של הקומה הראשונה ובמהלך השבת אעלה את הכל לחדר האכסון. כששירן חוזרת מבית הספר המשאית כבר כמעט פרוקה ואני מעדכן אותה בהתפתחות החדשה, נרגש לנוכח ההתקדמות. אני רוצה לגמור עם חדר השינה כדי שנוכל לשפץ את הבית הקטן, אני נגעל מכל לילה בחורבה הזאת.

 

חאלד נראה מאוכזב משהו כשאני מודיע לו שהמשאית פרוקה, נראה שהוא היה שמח לבלות עוד זמן עם מיכל אשר פטמותיה הזקורות נראות בבירור מתחת לחולצה הדקה שהיא לובשת.

 

"אני …יבוא השבוע להסביר לך איך מרכיבים החלונות." הוא אומר.

 

"וואו, מעולה." אני אומר, מופתע. הוא לא נתן לי את הרושם שהוא רוצה לעבוד פה, רק ללמד אותי מה לעשות ולעוף.

 

"יהיה נחמד לראות אותך פה שוב." אומרת מיכל והוא מסמיק.

 

"שלום עזי. שלום מיכל ושירן." הוא אומר ומתרחק.

 

"יש!" אני מניף יד באוויר בהתלהבות. "יש! יש! פאקינג יש!"

 

"מה יש?" שואלת שירן.

 

"יש מסגרות ויש חלונות. עוד מעט יהיה חדר שינה נורמלי עם מיטה נורמלית. צ'רצ'יל אמר: 'זה לא הסוף, זה אפילו לא ההתחלה של הסוף, אבל זה סוף ההתחלה.'"

 

"איזה חנרד, יא אללה שלך." היא מפטירה בחיוך. "אכלתם?"

 

"לא." אני אומר. "מה את מעדיפה, להכין צהריים או להעלות מזרונים?" ואני מסביר לה את הקומבינה עם חאלד.

 

"אתה יודע מה? מזרונים. תכין אתה צהריים."

 

אז אני מכין צהריים ושירן ומיכל מעמיסות את המזרונים עד שאני קורא להן לאכול. אני מספר לשירן על הנסיעה שלי עם ערן והיא תוהה מה הולך לקרות בין רותם לאבא שלה.

 

"איזה אירוניה." היא אומרת. "היא …בדיוק הפוכה ממנו."

 

"מה זאת אומרת?"

 

"אני יהרוג אותכם אם תספרו לה שאמרתי לכם."

 

"נשבע."

 

"אמא?"

 

"נשבעת, נו."

 

"רותם דווקא …כן אוהבת לראות את אבא שלה מזיין."

 

הלב שלי מנתר בלי לדעת למה ואני רואה שגם חיישני הקינק אצל מיכל מזדקרים.

 

"באיזה קטע?" אני שואל.

 

"היא סיפרה היום ככה… ש… כבר כמה שנים… בכל פעם שערן היה מביא בחורה הביתה היא הייתה מנסה להציץ… לפעמים גם מצליחה. אני אפילו חושדת שזה שהיא באה אלייך זה היה כשהיא חרמנית מזה שהיא שמעה שהוא…"

 

"זיין אותי?" שואלת מיכל בשלווה.

 

"כן."

 

"אוקיי, זה מוזר." אני אומר אבל הזין שלי משדר תחושות די ברורות. "אני יכול ללכת לעבוד על החלונות?"

 

"'אמא, אני יכול ללכת לשחק במשחק החדש שלי?' ככה אתה נשמע." אומרת מיכל.

 

"אז אני יכול? הכנתי שיעורים, אני יכול ללכת לשחק בחלונות?"

 

"איזה שיעורים הכנת?" שואלת שירן.

 

"העברתי לאמא שלך הדרכה מינית." אני מגחך וקם מהכיסא. "יאללה חלונווות!" אני צועק כשאני יוצא מהבית.

 

"איזה חנננננרד!" צועקת שירן אחרי.

 

אני עושה עוד חדר אחד לפני חדר השינה, מעדיף ללמוד ולטעות על החדרים הפחות חשובים. אני עובד לאט לאט ומדוד מדוד, כשזה הבית שלך אתה לא רוצה שום טעות ושום עיגול פינות. אחרי החדר הזה אני עושה ליתר בטחון חדר נוסף, סוקר בגאווה את מעשה ידי: הזוויות ישרות, הטיח-גבס חלק והמסגרות מעוגנות היטב בפתחי החלונות. אני מתלבט אם להמשיך בשוונג כבר לחדר השינה אבל מחליט לחכות, בחוץ כבר מתחיל להחשיך ואני רוצה לבצע את המאסטרפיס שלי באור יום. במקום זה אני ממלא את המיטה הענקית במזרונים, מארגן אותם כמו בפאזל עד שאני מצליח להרים משטח אחיד שלא יזוז כשאנשים ישנו עליו. מה אעשה עם סדינים למפלצת הזאת? כנראה שלא יהיה מנוס מלהזמין לפחות שניים בהזמנה מיוחדת.

 

כשאני גומר לשחק עם המיטה אני חוזר למלאכת הפרך של המרצפות. התקדמתי לא רע השבוע ורוב המרצפות כבר בחדרים שלהן, הערימות של הפסולת והמרצפות למכירה הולכות וגבהות. לראשונה חש בשמץ אופטימיות מתגנב ללבי כשאני סוקר את הפרויקט. זה לא הסוף, אבל סוף ההתחלה מתקרב.

 

קארין היא זו שבאה לקרוא לי לאכול. ההתלהבות מביאה אותי לעבוד מהר ולמרות הקור אני רטוב מזיעה אבל כשאני רואה אותה, לבושה בסווטשרט צווארון גולף סגול והדוק אשר כמו מכריח אותי להביט בשדיים המפוארים אשר תחתיו, גיחוך רעב מתפשט על פני.

 

"ממש לא, עזי!" היא קוראת בעודי מתקרב אליה. "אתה כולך רטוב ומסריח והבאתי אוכל… מיכל… ושירן מחכות לנו עזי!!" היא צווחת ונמלטת ממני כאשר אני ממשיך להתקרב אליה בנחישות. היא בורחת בצעדים קלים לעבר הבית הקטן ואני נכנס פנימה כמה שניות אחריה.

 

"חזרתְ כלכך מהר? ולבושה?" זוקפת מיכל גבה. "עזי, אתה מזדקן."

 

"מצחיק."

 

"לך להתקלח, החברה שלך פינקה אותנו באוכל מ'צ'ונגסם'."

 

"זה היה רעיון של אבא שלי."

 

"יאללה, נו." רוטנת שירן. "כולם רעבים פה."

 

האוכל באמת טעים אבל הקינוח טעים יותר. אנחנו נרדמים, עירומים ושבעים, בסבך מענג של עירום רך ועור חמים.

 

את השבת אני מבלה בבית הגדול. אחרי ארוחת הבוקר אני חוזר אל הבית בצפייה לתקן סוף סוף את חלונות חדר השינה אבל מגלה משום מה שאני נרתע מכך, מוצא את עצמי מתקן את שאר חלונות הבית. שירן וקארין לומדות לבגרות באנגלית ומיכל ממשיכה להעמיס מזרונים, ממלאת את חדר המזרונים לאט אבל בטוח.

 

"עזי, אתה יכול לעזור לי פה עם משהו?"

 

"בא." אני אומר, נעצר בפתח החדר. שני שלישים מהחדר כבר מלאים במזרונים בגובה חמש שכבות ועל הבמה המאולתרת הזו כורעת מיכל על ארבע, עירומה כביום היוולדה, ומניעה את ישבנה הקטן מצד לצד, כמו סוסת מירוץ אצילית הממתינה שירכבו עליה. החלק הכי סקסי אולי זה שהיא לא מביטה בי בכלל, רק מרכינה את ראשה ומניחה לי לעשות כרצוני.

 

אני בועט את נעלי העבודה ופושט את המכנסיים ואז מעפיל על במת המזרונים. בשתי ידי אני מפשק את לחיי עכוזה ואז צולל פנימה בלשון שלוחה מלקק את הסדק המתוק שלה מהחריץ על פי הטבעת. מיכל נאנחת ברכות תחתי ואני מריח אותה מתחילה להירטב. בתוך כמה רגעים אני עולה עליה, אוחז בטוסיק הקטן בשתי ידי ודופק אותה לאורגזמה קולנית, ממלא אותה בזרע דקותיים אחר כך.

"דמיינתי שאתה חאלד." היא אומרת לי אחר כך. "הריח של המזרונים החדשים האלה פתאום הדליק אותי …"

 

"את רוצה להזדיין איתו?"

 

"לא יודעת, אבל זה בטוח היה כיף להזדיין איתך ולחשוב עליו."

 

"את וואחד קינקית." אני אומר ומנשק את מצחה. "אל תשתני לי."

 

"נו, גמרת את חדר השינה?" שואלת קארין בזמן ארוחת הצהריים. "אפשר לבוא לראות?"

 

"לא." אני מודה.

 

"באמת? למה?" שואלת שירן.

 

אני נאנח.

 

"אני מפחד לפשל. שזה לא יצא מושלם."

 

"איזה עזי פרפקציוניסט חמוד." אומרת אחותי. "אבל אל תילחץ, חאלד אמר שאין לו בעיה לבוא לעזור לך, לא?"

 

מיכל מלכסנת אליי מבט ואני לא יכול לעצור את הגיחוך.

 

"מה?" שואלת שירן בחשדנות.

 

"אמא שלך תשמח לראות פה את חאלד שוב …"

 

"עזי!" רושפת מיכל בזעם מעושה. "ג'נטלמן לא מגלה!"

 

"הריח של המזרונים גרם לאמא שלך לחשוב על חאלד …"

 

"עזי!" היא צווחת ומכה בי באגרופיה הקטנים אבל אני רק צוחק והודף אותה.

 

"אמא שלך זה… וואו." אומרת קארין.

 

"מי שמדברת." אני אומר. "את בעצמך וואו." היא עדיין לובשת את חולצת הגולף ההדוקה מאתמול אבל לא טרחה ללבוש חזייה וכעת פטמותיה הזקורות מנסות להבקיע את דרכן לחופשי מבעד לבד הסגול.

 

"אתה רוצה אותי?" היא שואלת, מסמיקה לנוכח מבטיהן של שירן ומיכל.

 

"כן."

 

"כאן ועכשיו?"

 

"כאן ועכשיו."

 

"אוּוּ, עזי מוותר על עבודה בשביל לזיין אותך, קארין. זה הכי רומנטי שלו אֶבֶר."

 

לקארין פחות נוח עם הסקס לעיני כולם אבל כנראה שלשירן ומיכל היא כבר מתחילה להתרגל. היא מתיישבת עלי ואנחנו מתנשקים לאט באהבה, ידי נשארות על מותניה הצרות, אגודלי מלטפים את עצמות האגן שלה. לשונה פוגשת את לשוני ואנחנו טובעים זה בזו באטיות.

 

לשמחתי היא לובשת מכנסיים קצרים ורפויים, קלים להפשטה. מבלי להחמיץ נשיקה אחת אני מפשיל את מכנסי שלי והיא נפטרת משלה. בשתי אצבעות קארין מפשקת את שפתי ערוותה ואז מחליקה אותן מעל הראש הזקור והרעב שלי.

 

קארין נושכת את שפתה התחתונה כאשר היא מחליקה עלי, מגירה שפע מיצי ערווה על הזין הקשה. אני מגניב יד אל מתחת לחולצתה ההדוקה, פוגש שם שד כבד וגדול, חופן אותו ביד מיובלת וגסה. היא עומדת על הרצפה, אוחזת בכתפי ומתחילה להניע את אגנה מעלה ומטה, כובשת אותי בתנועות קצובות.

 

"יש דברים שאני אף פעם לא אתעייף מלראות." ממלמלת שירן מאחורי קארין, מן הסתם צופה כמהופנטת בזין שלי המחליק אל ערוותה של חברתה.

 

"תחזיקי אותה." נשמע קולה הנמוך של מיכל ואני רואה את ידיה של אחותי על כתפיה של קארין. קארין החדירה אותי כולי לתוכה עכשיו והיא מניעה את אגנה בתנועות קצובות ורעבות, קדימה ואחורה, דופקת אותי ברעבתנות גלויה. לאחר כמה רגעים היא פושטת את חולצתה ההדוקה, חושפת את שדיה הגדולים המזדקרים מגווה הדק. אני לא יכול להתאפק וחופן שד גדול אחד ומוביל אותו אל פי, מוצץ את פטמתה של קארין המזיינת אותי וחש בה נרטבת ככל שאני מגביר את עוצמת היניקה.

 

ראשה של שירן מפציע מעל כתפה של קארין ולפי מבט ההתעלות שעל פניה אני מנחש שאמהּ מענגת אותה מאחור בדרך כלשהי. קארין מפנה אליה את ראשה והן מתנשקות, רעבות זו לזו. כעבור רגעים ארוכים הן קוטעות את הנשיקה ועולות לנשום אוויר, חסרות נשימה. שירן מתעשתת ראשונה ומקרבת את ראשה אל פני, שפתותינו נפגשות מעל כתפה הצנומה של קארין.

 

עכשיו אני מניח את ידי על ישבנה הקטן של קארין, חופן אותו ולש את הכדורים החמודים בין אצבעותיי. קארין נאנחת כאשר אני מפשק אותה ואני חוזר אל שפתיה הרכות, חש בה נאנקת אל תוך פי. שירן כנראה חשה במתרחש ואני מרגיש את אצבעותיה מפשפשות בחריץ המפושק של קארין, מלטפות את האשכים שלי ועולות מעלה עד החור הקטן.

 

"חולה על התחת שלךְ, חיים שלי." מסננת שירן ולאור האופן שבו מתקשח גופה הדק של קארין אני מנחש שאחותי החליקה לה אצבע לתחת. עכשיו אני אוחז בתחת הקטן ומפשק אותה לקראת אחותי, מזיין את הכוס הרטוב של קארין בעוד שירן מזיינת אותה בתחת.

 

רעשים רטובים ממלאים את החדר הקטן והכיסא חורק תחתי, חסון אך סובל בעליל. התנשפויותיהן של קארין ושירן מתמזגת בחריקות הכיסא וקולה המתגבר של שירן ממלא אותה בסקרנות מה מעוללת לה אמהּ.

 

"עזי… יפה שלי… שירני… אוהבת אותך כל כך…" נאנחת קארין, ראשה על כתפי. "אתם בתוכי… אתם מרגשים אותי… אתם החיים שלי, אני אוהבת אתכם… אני עפה, אהבות שלי… אני עפההה…"

 

והיא נאחזת בי ואני דופק אותה מלמטה בעוד שירן מזיינת אותה בתחת באצבעה, כשהיא בעצמה מעונגת בדרך כלשהי על ידי אמהּ.

 

"אמא! אמא! תעשי לי עוד! תעשי לי כבר! אמא!"

 

ואז אני לא יכול יותר ובקריאה גדולה מתחיל לגמור, פולט נתז אחר נתז לתוכה ערוותה הלוהטת של קארין, שומע את שירן נאנחת ומתנשפת מאחוריה. אני נאחז בתחת הקטן שבידי, נושך לעצמי את השפה במאמץ להשאיר מעוגן למציאות הזאת בעודי פולט זרע לתוכה בניעות ארוכות ומרגשות. ושירן מחבקת אותי ואני אותה וקארין ביננו ולכמה רגעים אנחנו מה שרצינו להיות: אחד.

 

====================================================

לפרק הבא

מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.

Print Friendly, PDF & Email

20 thoughts on “הצד השני של הבריכה – פרק מ'”

  1. מעולה כרגיל
    אוי ואבוי הקיץ מתקרב – לא מספיק שסאונה טורקית בחוץ – גם נצטרך להתגעגע

    1. למעשה, אני אמור לצאת לשנת שבתון השנה כפי שעשיתי ב2014 אבל אולי בגלל שאני באמצע הספר (בסוף השליש השני ליתר דיוק) אני אדחה את שנת השבתון בשנה אחת.

  2. וואו פרק מעולה הצליח לגרום לי לזקפה לאורך כל הפרק.מחכה כבר לאיורים המצטיינים שלך שרק מוסיפים

  3. דור אתה בהחלט הכותב הכי טוב במדינה של סיפורי סקס…
    אני רק רואה שיש סיפור חדש ומייד נהיית רטובה וחרמנית.. גם אם זה באמצע יום עבודה אני ישר עפה לשירותים לפינוק הדו שבועי שלי…

    אגב- מאד אהבתי את הרפרנס לסיפורי קורונה עם המסעדה..
    "לך להתקלח, החברה שלך פינקה אותנו באוכל מ'צ'ונגסם'."

    מתי יהיו המשכים לסיפורים משם? אני מתה לדעת איך המשיך הרומן בין אורן לרותם ובין בוסי לקלואי..

    אוהבת את הכתיבה שלך… ובעלי אוהב את מה שהוא מקבל אחר כך…
    ליז.

  4. דור, אני מצרף את התגובה שלי לסיפור "יהיה בסדר" מהישנים שלך. פשוט מדהים! והשאיר כל כך הרבה טעם לעוד:

    וואו, פשוט וואו. הכי מחרמן שקראתי אי פעם, ללא תחרות אפילו.
    הכניעות שלה, יחד עם הניצול הבוטח והלא מגמגם שלו הופכים את הסצנה לשובה ואת המפשעה לקשה. חזק הרבה יותר מכל התיאורים הבוטים והאגרסיביים שבעולם.

    בבקשה עוד סיפורים כאלה, דור, בבקשה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *