הצד השני של הבריכה – פרק ל"ט

זאת בטח הדרך הכי אטית שבה אפשר ללכת חמישים מטר. בכל כמה מטרים אנחנו עוצרים ומתמזמזים. אני מתנשק עם אחותי-אהובתי, מצמיד אותה לקיר אצבעותיי על מפשעתה מעל המכנסיים. מגיעים עד חצי המדרגות. רותם מתנשקת עם שירן, ידיים על שדיים, הזין שלי בכּוּס הלוהט של שירן. במורד המדרגות רותם מרימה רגל שמנמנה אל הכתף שלי ואני מחליק את הזין אל הכּוּס הרטוב שלה, אנחנו מתנשקים תוך ששירן נצמדת אליי מאחור. הגן חשוך וקר אבל בכל זאת האצבעות שלי פולשות אל מפשעתה של שירן והיא חמה ורטובה כשאני מאונן לה מלפנים, שירן מאחור.

 

"מצאת אות..?" מתחילה מיכל לשאול כשאנחנו נכנסים אל הבית הקטן אבל השאלה קופאת בגרונה. "אוקיי, התשובה היא 'כן'." היא עונה לעצמה ביבושת, חיוך קטן על שפתיה.

 

אני בקושי מבחין בה, בקושי חש בדקירת כאב או עצב או ווטאבר כי בין שירן ורותם הרעבות אלי לא נשאר לי הרבה רוחב פס בשביל שום דבר שהוא לא סקס טהור. וב"סקס טהור" אני מתכוון לרותם שאיכשהו עירומה לחלוטין עכשיו, שוכבת על המזרן המתנפח עם הרגליים העבות והמנומשות פשוקות לרווחה ובינהן הכּוּס השמנמן והעירום שלה.

 

"תרד לי, עזי." היא מבקשת.

 

כאילו הגישו מולי צלחת של פאי תות עסיסי אני צולל ישר פנימה, מפשק את השפתיים הבשרניות וחושף את הדגדגן. ניחוח סקס ממלא את נחירי עד שכרון אני מתחיל ללקק את הכפתורון החמוד, מביא אותה לפשק את רגליה עוד יותר. אני מחליק לתוכה את אצבעי האמצעית ומעקל אותה מעט, מלטף את האזור הרגיש מבפנים וקולה המאנפף משהו של רותם מתגבהה והיא מניחה יד על ראשי ועקב על הגב שלי. ללא לאוּת אני מלקק אותה שם שוב ושוב ושוב, בועל אותה באצבעי.

 

אני מעיף מבט למעלה ורואה שגם שירן מפנקת אותה והיא מוצצת את פטמותיה בזו אחר זו וחוזר חלילה. כשיד תובענית אחת על ראשי אני צופה ברותם אוחזת במחלפותיה הזהובות של אחותי ומושכת אותה לנשיקה לוהטת, נאנקת ומתנשפת אל תוך פיה. גופה של רותם נדרך והיא נאנקת אל פיה של אחותי ואני לא מפסיק ללקק את החריץ הוורדרד ללא הפוגה וגם כשהיא נרגעת אני ממשיך, מרפרף על הסדק הרטוב ומנקר במקור-לשון את הדגדגן מבלי להפסיק להרטיט אותה מבפנים עד שהיא מטפסת שוב, לפני שבכלל הספיקה לרדת.

 

"הרגת אותי …" היא נאנחת לבסוף. "עכשיו אני צריכה זין …"

 

"שוב תורך?" מתרעמת שירן.

 

"מה אכפת לך, לך יש אותו תמיד …"

 

"טוב, אבל אל תחשבי שתמיד את תקבלי אותו כמה שאת רוצה …" מתלוננת אחותי אבל כשאני מתנשא על ידי מעל גופה המעולף למחצה של רותם היא אוחזת בזין ומובילה אותו לתוך החריץ הוורדרד, כמו גוררת המכניסה אוניית משא גדולה לנמל קטן. גופה השופע של רותם נרעד לרגע באופן סקסי להפליא כשאני מתחיל למלא אותה בזין קשה, נשען על זרועותיי וצופה בי נדחק לתוכה. אני מתחיל לכבוש אותה והיא פוערת את עיניה בהשתאות אל מול אחותי וזו מחייכת אליה בגאווה, כחוואית המציגה לראווה את הפר המטופח והמרשים שלה בתחרות.

 

בתנועות קצובות ומדודות אני כובש את הג'ינג'ית הלוהטת, צופה בה פשוקה מתחתי, רכה ורעבה ומקבלת את זכרותי בהכנעה. כל היהירות הסרקסטית שלה התפוגגה זה מכבר והיא רק שוכבת ופותחת את הרגליים העבות והרכות, מניחה לי לדפוק אותה עוד ועוד, מתמכרת בעליל לזין הקשה הממלא אותה. הכּוּס שלה חמדן וחלקלק, סוחט אותי בבואי ובצאתי, העונג שולח בי אצבעות צמרמורת עדינות. אני מביט באחותי והיא בי ואנחנו מתנשקים מעל רותם הנאנחת ברכות, כאילו כבשנו אותה יחדיו.

 

לראשונה אני חש בנוח מספיק כדי להביט במיכל. היא עירומה וגופה העדין וההדוק מפתה אותי אפילו כשאני בתוך רותם הלוהטת. מבטה נבוך משהו, כמהּ וחושש ואני מנחש שהיא אינה יודעת איך לנהוג. רוצָה אותי וחוששת מתגובותיי? גם אני לא יודע בדיוק מה אני רוצה ממנה אבל לראשונה מאז שראיתי אותה עם ערן המאזניים מתחילים להתיישר והכאב שאני גורם לה מתחיל להשפיע עלי יותר ממה שראיתי. ובכלל …ערן? אני מזיין את הבת שלו! המחשבה האפלה מציתה בי אש מחודשת ואני מגביר את קצב הזיון. רותם מחליטה לאסוף את רגליה והיא מניחה אותן על חזי מאלצת אותי לעבור לכריעה על הברכיים בעודי מזיין אותה. אני אוחז בידיה, השדיים הגדולים והמנומשים שלה רוקדים בכל פעם שאני הולם בה ועיניה הכחולות מתגלגלות מעלה כשיא גואה בה, מביא אותה להתנשף בכבדות, אצבעותיה משתרגות באלו של שירן.

אני מניח לה להירגע מהאורגזמה ובינתיים מושיט יד לעבר מיכל. לאחר רגע של היסוס היא לוקחת את ידי ואנחנו מתחבקים, רווחה עצומה ממלאת אותי. התגעגעתי אליה בימי הזעם האלה. עקביה של רותם הושכבת על גבה עדיין נחים על חזי ומיכל כורעת מעל ירכיה כשפניה אליי וכשאנחנו מתנשקים, שדיה החמודים נמעכים מול חזי. היא לוקחת את ידי הימנית ומניחה אותה על פלח עכוז קטן וחמוד ואז לוקחת את ידי השנייה ומניחה אותה על השני. אני קבור עדיין בכּוּס של רותם, מתמזמז בפראות עם מיכל, החיים שלי טובים.

 

"תשחק לי עם התחת …" לוחשת מיכל באוזני. "הלילה אתה מקבל אותו …"

 

"מה?!"

 

מיכל מגחכת ומתרוממת ממני, נשכבת על בטנה ליד רותם.

 

"שירני, בואי תכיני לי את הטוסיק. אני רוצה לפצות את עזי."

 

"אין לך על מה לפצות אותי." אני אומר. רותם מביטה בה בסקרנות, איברי עדיין ממלא אותה.

 

"אני צריכה לפצות אותך על זה שהכאבתי לך." מסבירה מיכל. "אני לא מתחרטת שהזדיינתי עם ערן, אבל כן כואב לי שהכאבתי לך. בואי, שירני …" היא מפשקת את פלחי העכוז הקטנים לקראת בתה.

 

"פאק …" ממלמלת רותם למראה שירן הכורעת מעל ישבנה של אמה. היא מסלקת את ידיה של מיכל ואז מפשקת בעצמה את הלחיים החמודות ומתחילה לנשק את הפלחים, נשיקותיה מרפרפות ועדינות. בתחילה היא מפזרת אותן באופן אקראי על גבעות הבשר המוצקות אך בחלוף הרגעים היא מתחילה להתקרב יותר אל החור הקטן שבמרכזן. אני חש ברותם נרטבת תחתי, מפשק אותה ונשכב עליה.

 

"מדליק אתך?"

 

רותם נושכת את השפתיים ומהנהנת. אני שולח את ידי לאחור ולמטה, חופן את פלחי עכוזה שלה והם עסיסיים, מעט גדולים מכף ידי, רכים משל שירן. היא מביטה בשירן הצוללת עכשיו בין פלחי העכוז של אמה ומשתנקת בהתרגשות. אצבעותיי מתחילות ללטף את החריץ האחורי שלה, הרטוב עכשיו ממיציה.

 

"מה יותר מדליק אותךְ, לראות ככה את שירן עם אמא שלה או הידיעה שאני הולך לדחוף את הזין שלי לחור הקטן ההוא?"

 

רותם נאנקת למשמע דברי ואני מדגיש את כוונתי כשאני מחליק אצבע עבה לחור הקטן שלה.

 

"תמשיך …פאק …לא מאמינה שאני הולכת לגמור שוב …"

 

אני מזיין אותה בתנועות קצרות, אצבעי המשוחה במיצים חלקלקים חודרת אליה גם מאחור. בעיניים קלות היא צופה בשירן מלחכת את פי הטבעת של מיכל וזו מתנשפת בהתרגשות, מתענגת על הלשון המפנקת. רותם אוחזת בעורפי ורגליה נכרכות סביבי, נראה שהיא נסחפת לעבר עוד שיא, חזק יותר מקודמיו. היא מתקשה להתמקד בראשה היפה של אחותי בין לחיי עכוזה של אמהּ אבל נאבקת שלא להחמיץ אפילו שניה אחת. השיא מכה בה כששירן מתרוממת מעל הישבן הקטן וגוהרת לנשק את רותם המופתעת. אני רק יכול לדמיין את הריגוש שמציף את רותם כשהיא טועמת את מיכל על הלשון שחודרת אל פיה והיא נאנחת ומתנשפת מול שפתיה של אחותי, מחבקת אותי ומטלטלת מתחתי.

 

"עכשיו תורי." אומרת מיכל בקול הנמוך והסקסי שלה. היא כורעת על ארבע, ישבנה הקטן והעגלגל בולט לאחור ונותנת בי מבט מזמין, משועשע. חור התחת שלה כהה ורטוב מרוק והמחשבה שאני עומד לפלח אותו ברגעים הקרובים מאיצה בי את הדופק לשיא.

 

במהירות אני מזדקף וכורע מאחורי מיכל והיא מרכינה את ראשה בהכנעה. רותם ושירן מביטות בי, מרותקות, בעודי מקרב את ראש הזין הזקור לעבר חור התחת של האישה המבוגרת. שירן אוחזת באיברי ומכוונת אותו בעודי אוחז בפלחי העכוז הקטנים, מפשק אותם באגודליי. ניעה קטנה ואיל הבשר מבקיע את דרכו מבעד לשער ההדוק ומיכל נאנקת מתחתי. השילוב של רוקה של שירן ומיצי ערוותה של רותם הופך את אזורי החיכוך לחלקלקים ובתוך כמה רגעים אני מצליח להדוף את כל הראש התפוח מעבר למפתן.

 

פאק, המילף הקטנה הזאת הדוקה. אני מניח לה להתרגל אליי במשך כמה רגעים לפני שאני ממשיך פנימה, מתענג על ההתנגדות הלוחצת של הטבעת השרירית שלה. הידיים שלי אוחזות בישבן המילפי הקטן, מקבעות אותו בעודי כובש את דרכי פנימה, קשה ונחוש. הכאב שהסבה לי כשראיתי אותה עם ערן מזין את הריגוש שלי ואני דופק אותה בנחישות, מתעלם מציוצי המחאה הבוקעים מפיה מדי פעם. היא רצתה לסבול קצת כדי לכפר? סבבה.

 

פנימה והחוצה אני דופק אותה, קשה מול הטוסיק הקטן, משפד אותה בבשר זין קשוח. מיכל מביטה בי, פניה היפות תערובת מכשפת של סבל והתעלות ואני נותן עוד תנועת עומק טובה עם האגן, ממלא את התחת שלה עד הביצים והיא נאנקת בקול.

 

"הוא כולו בתוכה …" ממלמלת רותם.

 

"אני מקנאה." אומרת שירן. "חולה על זה שהוא בתחת שלי."

 

"וואו, חשבתי שאני המנוּסָה פה …" מוסיפה רותם, עיניה הכחולות פעורות בפליאה.

 

"הוא מתייבש, שירני. "מודיעה מיכל. "תביאי קערה וסמרטוט."

 

אני מאט ורותם מביטה בסקרנות בשירן הממהרת אל המטבחון, חוזרת משם עם מגבות נקיות וקערה מלאה במים חמים. אני שולף את הזין מהתחת של מיכל ושירן מנקה אותו בקפידה לפני שהיא עוטפת אותו בפה רך ורטוב.

 

"לא. מאמינה." ממלמלת רותם.

 

שירן מוציאה את הזין מפיה ומגישה אותו לרעותה. רותם מהססת לרגע ואז שפתיה החושניות בולעות אותו גם והיא מניעה את ראשה, מחלפות האש שלה מתנודדות בעצלתיים.

 

"הרבה רוק." מנחה אותה שירן ועיניה הכחולות של רותם בורקות כשהיא מביטה בי ובאחותי, פיה מלא זין.

 

"יש?" שואלת שירן ורותם מהנהנת, יונקת אותי בחמדנות.

 

"יאללה, אני רוצה לראות אותו גומר לאמא שלי בתחת." אומרת שירן והלב שלי מדלג למשמע הדיבור המטונף והסקסי.

 

רותם משחררת אותי ואני לוקח את הזין נוטף הרוק שלי ותוקע אותו בתחת הקטן של מיכל בתנועה אחת, קובר את כולו עד הביצים, ידי אוחזות במותניה הצרות, מרתקות אותה למקומה. מיכל נאנקת בקול, אגרופיה חופנים את הסדין על המזרן ואני מתחיל לזיין אותה, חזק ומהר.

 

"וואו …" ממלמלת רותם לידי.

 

"תזיין אותה, עזי. חזק." תובעת שירן. "אני רוצה שהיא תגמור ככה …תגמור לה עמוק בתחת, עזי."

 

מיכל קטנה ועדינה ואני מרתק את גופה העדין ללא קושי בידי החזקות. הטוסיק שלה עגלגל מתחתי, רוטט בכל פעם שאני מממלא אותו בזין הקשה שלי. אנקותיה של מיכל מתגברות ונראה לי שהיא בדרך לגמור ואני ממשיך לרכוב עליה, נחוש ואדון, חולש על גופה ההדוק. שירן כורעת לצידי, מזדקפת ומנשקת אותי בעודי בועל את אמא, רוכב עליה כאילו הייתה סוסת מרוץ.

 

רותם נעה לפתע במהירות ונשכבת מול פניה של מיכל, מפשקת את ירכיה המנומשות, חושפת את ערוותה העירומה. היא אוחזת בראשה זהוב המחלפות של מיכל ומנחה אותה לעבר מפשעתה, נאנחת בקול כאשר לשונה של האישה המבוגרת יותר פוגשת את החריץ הלוהט שלה. זה כל כך סקסי שאני ממש מתאפק לא לגמור, הזין שלי קבור בתחת ההדוק של מיכל, האגן ניטח קדימה בלי שליטה כמעט. כשאחותי מורה לרותם לשכב על הגב ואז מתיישבת לה על הפנים אני מרגיש התקף לב מתקרב: אני מזיין בתחת את מיכל שאוכלת את הכּוּס של רותם שמצידה מלחכת את השטיח של אחותי. המוח שלי על סף קריסה.

 

ואז אני מתחיל לגמור. הרעם מתחיל במפשעה שלי ואז מתפשט בהדרגה בכל הגוף. אני מביט בשירן הרוכבת על פניה של רותם וצמרמורת מטלטלת אותי. אני נאנח בקול כאשר הנתז הראשון נפלט לתוך הטוסיק הקטן של מיכל, אוחז בה בחוזקה כשאני משגר אליה גם את השני והשלישי. עיניה של אחותי מזדגגות ואני מבין שהיא לא רחוקה ממצבי בהרבה ובתוך כמה רגעים היא מתחילה להתנשף בקול גם היא, מחככת את אגנה בפניה של רותם. נתז אחר נתז אני מפמפם אל תוך התחת ההדוק של מיכל, מציף את מעיה בשפיך ולרגע לי נדמה שזה לא יגמר אף פעם, שהזרע עומד לפרוץ לה מהפה ומהאוזניים.

 

אבל בסוף זה נגמר ואני מחליק בחוסר רצון מהתחת ההדוק של המילף המתוקה והיא מתמוטטת על הבטן, זרע ניכר מחור התחת המורחב משהו שלה. כמה רגעים אחר כך מצטרפות אליה רותם ושירן: שלוש יפיפיות עירומות אשר את שלושתן זיינתי. לא רע.

 

"ראשון במקלחת!" אני קורא ומזנק לעבר האמבטיה.

 

"הי!" צווחת שירן מאחורי ואני מצחקק אבל לא מצליח לסגור את דלת המקלחת. אני מפעיל את המים שיתחממו מעט ונפנה לחבק את אחותי היפה אשר עורה מצומרר מקור.

 

"נו, אז זיינתי את רותם, מרוצה?"

 

"זה היה מדהים." היא מתרפקת עלי. "וגם את אמא שלי. יש לי את הפר הכי חמוד בעולם."

 

"זה מאוד מחפיץ, את יודעת?" אני מתלונן.

 

"מה, זה שאני מתייחסת אלייך רק כאילו אתה תחת הורס וכתפיים רחבות ובטן 'פאק אני מתה מהדבר הזה'?"

 

"כן, משהו כזה …" אני מתלונן.

 

"יאללה, כנס למקלחת, חמוד." היא הודפת אותי לתוך המים החמים. "אמא שלי ורותם נהנו ממך, אבל אני רק נהייתי רעבה יותר מכל הבלגן הזה."

 

שירן נצמדת אליי מאחור ומלטפת אותי, ידיה מגיעות די מהר לאשכים. ביד אחת היא משחקת לי בפטמה, בשנייה היא מתחילה לעסות לי את הזין, עוברת בריחוף בינו לבין האשכים הרגישים שלי. היא משחה את היד באיזה קרם או משהו, היד שלה לא תמימה כשהיא חולבת לי את הזין ואני נזכר בקטע שאמא שלה עשתה לי לפני כמה ימים, חלבה אותי ככה עם שתי אצבעות חלקלקות בתחת שלי.

 

"אוּ, אה, מאפס למאה תוך שתי שניות, הא?" היא אומרת בהערכה כשהזין שלי מתקשה לה ביד, אם כי, למען האמת אני לא במאה, יותר כמו תשעים ומשהו אחוז קשיות.

 

אבל שירן לא בקטע של לעשות לי ביד עד שאני אגמור. כשאני מספיק קשה לטעמה היא מסובבת אותי ומזדקפת על כריות כפות הרגל, מדביקה לי נשיקה רעבה על השפתיים.

 

"תרים אותי כמו שהרמת את אמא שלי." היא דורשת.

 

שירן היא הכי יפה בעולם וכשהיא מבקשת משהו כזה אני לא יכול להגיד לה לא. היא אוחזת בעורפי וברצף של תנועות מיומנות כבר אני אוחז בה ומניף אותה עד שהמפשעה שלה מרחפת מול הזין הזקור שלי.

 

"תכניסי אותו." אני מורה לה והיא שולחת אצבעות ומובילה אותו אל בין השפתיים הבשרניות שלה, טובלת את ראש הזין באש הנוזלית שבין רגליה.

 

שירן כבדה יותר מאמהּ והעובדה ששנינו רטובים לא עוזרת אבל היא הצליחה להדליק אותי ובתוך כמה רגעים אני לא סתם קשה אלא רעב אליה כאילו מעולם לא שכבנו. אני מצמיד אותה לקיר, מצחי מועך את מצחה נגד האריחים ולשונותינו כמו מצליפות זו בזו בפיות רעבים. מעלה ומטה, מעלה ומטה אני מקפיץ אותה ושירן נאנקת בפי בכל פעם שהיא נוחתת, משתפדת על הזין הקשה שלי מתחת למים החמים. כמי שזיין פעם או פעמיים למדתי שקשה להתנשק כשהפה חסום בנשיקה והמים מציפים את האף, לכן אני מחליש מעט את הזרם ומהתרחק מעט מהזרם, מזיין את אחותי הלוהטת בניעות אגן חזקות ונחושות.

 

דפיקות בדלת.

 

"שירני, מה קורה?!" מגיע קולה של מיכל. "אני צריכה להישטף פה!"

 

"רגע, אמא!" מצחקקת שירן.

 

"אתם מזדיינים שם?!"

 

"נו, מה חשבת?"

 

גם אני מצחקק אבל ממשיך לטחון את אחותי-אהובתי, שומע את מיכל מתמרמרת לרותם ומתמלא גאווה לנוכח הפליאה בקולה של הג'ינג'ית. אף אחת לא יפה כמו שירן אבל רותם היא פצצה מטורפת וזה מעיף אותי לשמוע אותה מתפלאת ככה. כן, בייבי. מה ששמעת. אני מגביר את הקצב על שירן, מביא אותה לצעוק חזק שישמעו גם בחוץ. בזהירות שלא לאבד את האחיזה אני שולח זרת אל המפשעה שלה ומאונן תוך שאני דופק אותה ושירן צועקת בשמי מתחת למים.

 

"אל תגמרו את המים!" צועקת מיכל.

 

"כבר גומרים!" אני צועק בחזרה.

 

וזה די נכון. למרות שגמרתי לפני איזה רבע שעה אני שוב כולי דלוק ושירן רטובה וחרמנית מכל הערב. היא מניחה את ראשה על כתפי ונאחזת בי, השיא מטלטל את גופה מסביבי.

 

"עזי תזיין אותי …" היא נאנחת. "עזי תגמור איתי …תגמור איתי כבר עזי …"

 

אף ג'נטלמן לא יכול לסרב להזמנה כזאת, בטח ובטח כשאני חושב שוב על הרחם הלא מוגן שלה ועל האפשרות שאני מעבר אותה עכשיו אם היא לא כבר בהריון ממני. אני יודע שאף בן שמונה עשרה לא אמור לייחל לעבר את החברה שלו אבל אותי זה מטריף. משא כל השעות האחרונות קורס עלי ואני נאחז בשירן, מוחץ אותה כנגד הקיר ומתחיל לפלוט לתוכה, מנשק את כתפה הרטובה שוב ושוב. האורגזמה השנייה באותו ערב אינטנסיבית יותר מהראשונה ולאחריה אני מרגיש מרוקן לרגע, נאבק להוריד ממני את שירן בלי להפיל אותה. לשמחתי היא קולטת את המצב שלי ומסבנת אותי, חופפת לי את הראש ומעיפה אותי מהמקלחת כמעט בלי שאצטרך לעשות דבר.

 

יצאתי די זבל, אני מודה. בזמן שהאחרות מתקלחות אני מנשנש לי מהאוכל שהכינה מיכל (רק קצת!) ואז רק מתיישב (רק לרגע!) על המזרון לחכות להן ורק נשכב שנייה ובום, נופל מעייפות. מזיין ונרדם, קלאסה.

 

אני מתעורר עם שתי בחורות עירומות מחבקות אותי. רותם ושירן. הלב שלי יוצא פתאום לקארין, מתבאס שהיא לא כאן. לא בגלל שאני רוצה לזיין גם אותה (ואני רוצה לזיין גם אותה) אלא בגלל שהיא חלק ממני, חלק מאיתנו, ואני רוצה שהיא תחווה את זה.

 

אני שומע מנוע נוהם בחוץ. נעצר.

 

אני קפוא, נזכר בסיפור שלמדנו בי"א. הרוצחים של …ארנסט המינגווי. המתאגרף השוודי יודע שבאים להרוג אותו והוא רק שוכב שם ולא זז. אני שומע את השער של החצר נפתח, את הצעדים הכבדים. גם אני יודע שבאים להרוג אותי. עכשיו אולי אני מבין אותו, את המתאגרף השוודי. יש מצבים שבהם אי אפשר לברוח. יש אנשים שימצאו אותך תמיד.

 

הדלת נפתחת. ערן.

 

האמת היא שלא דמיינתי כמה מהר הוא יכול לזוז. רגע אחד אני מתחת לשק השינה ונעים לי וברגע הבא אני מונף באוויר, עם כל הכמעט מאה קילו שלי, עם היד של ערן על הגרון שלי. מאי שם אני מודע לספיידרמן נובח אבל זה יותר ממלא אותי דאגה לשלומו מאשר תחושה שהוא יעזור לי.

 

"חתיכה של בן של זונה..!" הוא מסנן.

 

"אבא!" צורחת רותם.

 

המשקפיים שלי …איפשהו …הכל מטושטש. כאב איום בבטן, הוא נתן לי שם אגרוף אני מבין, האוויר מתרוקן מראותי ואני לא מצליח למלא אותן מחדש. לא נושם.

 

"תעזוב אותו!" צורחת רותם שוב. אבל לערן אין כוונה כזאת והוא נוגח לי בפנים ורק באינסטינקט של הרגע האחרון אני מציל אף את האף שלי משבר במחיר של כאב איום במצח.

 

"די כבר, ערן!" צועקת מיכל אבל קשה לי להתרכז במתרחש, אני באמת רק מנסה לנשום, הראות מסרבות לשתף פעולה, האוויר אוזל. תנועה מהירה, קשה לי לראות מי. שיער בלונדיני, קופצת על ערן. האוויר החסר שורף חור בראות שלי ואני לא מצליח למלא אותן בחזרה. רעמת שיער כתום מזנקת עליו גם ואחיזתו בגרון שלי משתחררת סוף סוף ואני נשמט על המזרן, כורע, עירום, מצליח סוף סוף לנשום מעט. ממש מעט. נשימות מהירות ושטוחות עד כאב. לפי בליל הרגליים והצעקות אני מבין שגם מיכל לא טומנת את ידה בצלחת ועכשיו שלושתן נאבקות בו, מונעות ממנו להגיע אליי, צועקות ונאבקות בחמת זעם.

 

מוצא את המשקפיים שלי במקרה. מרים את הראש. הנשימה הסתדרה קצת. בכוחות משותפים שלוש האמזונות מצליחות להדוף את הטרול העצום מהמערה שלנו ואני שומע את הדי המאבק מבחוץ, אני לבד בבית. אחרי כמה רגעים נכנסות מיכל ושירן, עירומות עדיין ומיכל חוטפת שק שינה ומוציאה אותו החוצה.

 

"רותם רוצה לדבר עם אבא שלה, והוא לא מוכן לדבר איתה כשהיא עירומה." מסבירה לי שירן. "אתה בסדר?"

 

מהנהן. הפה שלי יבש, הגרון כואב והבטן גם מהמכות שהוא דפק לי אבל אני מכיר את הגוף שלי ונראה לי שהכל מחובר.

 

מיכל נכנסת הביתה.

 

"הוא בסדר?"

 

"כן." מסבירה שירן ואני מהנהן.

 

מבחוץ אנחנו שומעים את רותם ואביה.

 

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צועקת רותם. "מה? לעזאזל? אתה חושב? שאתה עושה?"

 

"מה את חושבת..?"

 

"די עם זה כבר!" צורחת רותם, זעמה כמעט מבקיע את הקיר. אנחנו צריכים להפסיק להקשיב להם? זה די קשה, הם עומדים פחות ממטר מהדלת וצועקים בקול.

 

"רותם, את לא יכולה…"

 

"אני כן!" היא זועמת, קוטעת את אביה כאילו היה ילד סורר. "אני לגמרי כן! כי אני בת שמונה עשרה ואני אעשה מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה!"

 

"אבל הוא…"

 

"לא עניינך מה הוא!" היא מתפרצת שוב, כמו שרפת יער ברוח מזרחית. "לא עניינך! אני אזדיין… כן אבא … אזדיין … עם מי שאני רוצה! אני. בת. שמונה עשרה."

 

"את לא תגורי אצלי בבית ו…"

 

"אז אני אלך ממך, אבא! ואתה לא תראה אותי יותר בחיים!"

 

"רותם, אני לא אתן לו להשכיב… "

 

"להשכיב? אני רדפתי אחריו, אבא! הוא לא הסכים! אני השכבתי אותו!"

 

שתיקה משתררת בחוץ ובפנים ורק שריקת הרוח הקרירה מפרה אותה. למרות המכות שחטפתי אני מרחם קצת על ערן. הג'ינג'ית הזאת בהחלט יודעת להשבית את אבא שלה, גדול וחזק ככל שיהיה.

 

"אני רק רוצה שיהיה לך טוב." הוא אומר לבסוף, קולו חנוק מעט.

 

"אני יודעת, אבא." נשמע קולה של רותם, רך יותר. "אבל… די כבר. באמת."

 

את התגובה של ערן אני לא שומע. אני מביט במיכל ושירן והן מביטות בי בחזרה.

 

"בואו נתלבש." אומרת מיכל בשקט וכולנו ממהרים להיענות וכשהדלת נפתחת כולנו פחות או יותר לבושים אבל דווקא רותם העירומה מכוסה בבטחונה יותר מכולנו. ערן מביט בנו ואני נרתע כשמבטו פוגש בשלי. בשביב גאווה אני מבחין במעט דם ניגר משפתו התחתונה, אולי הצלחתי לפגוע בו למרות הכל. או שהיו אלה הבנות.

 

"אנחנו צריכים לדבר." הוא אומר לי בחמיצות מסוימת. "בוא."

 

שירן נזעקת אך רותם מרימה את ידה לאות הרגעה ואחותי משתתקת. אני בולע רוק ויוצא מהחדר החמים, חש שוב כאותו מתאגרף בסיפור של המינגווי, רק שיצאתי כבר מהטקסט המקורי. אני אלתור עכשיו.

 

"בוא ניסע לשתות איזה קפה." אומר ערן בקול הברזל-נגרר-על-מרצפות שלו. אני רק מהנהן. מופתע לגלות שהגוף מתפקד פחות או יותר בסדר, חוץ מכאב חזק ועמום בירך שם הוא דפק לי ברכיה מתישהו. אני צריך להרגיש רע שלא תקפתי בחזרה ושבעצם הבנות הצילו לי את התחת? אולי. אבל אני לא מרגיש רע. מפוצץ מאדרנלין, זה בטוח.

 

נכנסים לפיק אפ הענק וערן מתניע. נוסעים להביא קפה. אני שותק. מה אני אגיד?

 

"זה לא פשוט לגדל ילדה לבד." הוא אומר אחרי כמה דקות. אני מהנהן, לא שאני מבין בזה.

 

"נורית … אמא שלה … עזבה אותנו כשרותם הייתה תינוקת."

 

"למה?" אני שואל, למרות שאולי זה לא מלא טקט.

 

"כי אני … פרוע."

 

"מה זה פרוע?"

 

"עזוב. בכל אופן… היא לא יכלה לסבול אותי ועזבה."

 

"וככה השאירה את רותם?"

 

ערן שותק, כאילו בורר את מילותיו.

 

"זה לא פשוט."

 

"מה לא פשוט?"

 

"זה לא פשוט לגדל ילד."

 

"את זה אפילו אני יודע."

 

"היא התייאשה ממני ועוד יותר מלגדל איתי ילדה."

 

"אני עדיין לא …"

 

"היא עזבה עם חברה. מאהבת." פולט ערן.

 

אני שותק ואז אומר: "אז זה לא 'הייתי פרוע'."

 

"זה גם. עזוב, זאת היסטוריה ולא בא לי להיכנס לזה."

 

שותקים, מה יש לי להגיד? אנחנו מגיעים לתחנת הדלק, ערן מתדלק ואני הולך להביא קפה. חמש כוסות. מה השעה? שבע ועשרים. הבנות יצטרכו ללכת לבית הספר עוד מעט. כמה זה דפוק ללכת לבצפר אחרי בוקר כזה. הדבר הכי נורמלי בעולם אחרי …איך בדיוק אני מגדיר את הבוקר הזה?

 

"זזנו?" שואל ערן.

 

"כן."

 

עולים לקבינה והוא מניע. שותקים. כמו סלעי שרטון שחורים על החוף, הכאבים מתחילים להגיח דרך ערפל האדרנלין מתפוגג לאטו: בירך, בבטן, בגרון. חזק הבנזונה.

 

"אני חושב שהתפוצצתי בגלל ש …ראיתי …ש …רותם פעילה מינית." הוא פולט לבסוף.

 

"לא ידעת?!"

 

"ידעתי פה." הוא מצביע על הראש. "אבל לא פה." הוא דופק על החזה. "עד שלא ראיתי אותה עירומה איתך במיטה, הצלחתי להדחיק."

 

הוא נאנח, קורע לב לרגע.

 

"זה תמיד היינו רק שנינו, אתה מבין?" הוא שואל. "רותם ואבא נגד העולם."

 

"ועכשיו?"

 

"עכשיו זה …השתנה." הוא אומר, הכאב מנקד את דבריו.

 

"ערן …" אני מתחיל, לא בדיוק יודע איך להמשיך.

 

"עזוב. הגזמתי. אני אגיד את זה ככה: אל תשבור לה את הלב או שאני באמת אפגע בך." הוא נוהם.

 

"אוקיי." באחורי התודעה שלי נדלק אור ומסלק אפלה שלא הייתי מודע לקיומה: הוא לא אמר שהוא יפסיק לעזור לי לשפץ. הוא לא אמר כלום על הבית. אני יודע שאני צריך פשוט לסתום את הפה אבל בכל זאת אני שואל:

 

"ותמשיך לעזור לי? עם הבית?"

 

"בטח." הוא עונה.

 

"תודה." אני אומר ופתאום רוצה לבכות. אדרנלין זה מניאק כזה.

====================================================

לפרק הבא

מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.

 

Print Friendly, PDF & Email

7 thoughts on “הצד השני של הבריכה – פרק ל"ט”

  1. היי דור
    תודה על עוד פרק מצויין
    נראה שבקטע של המקלחת התבלבלו לך היוצרות בין מיכל ורותם
    כתוב שמיכל צועקת להם להזדרז אבל רותם הג'ינג'ית עומדת שם בחוץ

  2. נחמד מאוד. מוצא חן בעיני יותר מהפרקים האחרונים.
    אני מזכיר שאם היתה דרך לנווט בין הפרקים זה יכול היה לעזור מאוד לקוראים.

  3. שירן היפה מכולן – מה עם כמה תמונות שלה?

    מאז שהיא מסרה שאני חמוד לפני כמה שבועות אני מתגעגע אליה עוד יותר

  4. אולי אני out of line here אבל מה עם האבא של עזי?
    ככה נעלם מהתמונה?

    פרק מצוין. עלה והצלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.