הצד השני של הבריכה – פרק ל"א

מזג האוויר משקף את הדכדוך שלי ושל שירן, קר ואפור ומניאק. דוניא חמודה אבל אחרי איך שפתחתי לה את התחת אתמול אין מה לדבר על סקס וזה בסדר, באמת אין לי מצברוח: פגעתי בסקטבורד, אני פוגע בקארין, כמה שהמצב יותר טוב הוא נהיה יותר חרבנא. משתדל להיות מרוכז בשיחות עם האנשים בבתי הספר, פועל באוטומט אבל לא עושה פדיחות.

ארוחת צהרים עם דוניא בבית קפה (על חשבון עודד, מה אכפת לי), עושים סיכום והיא מחזירה אותי הביתה.

כשאנחנו מתקרבים אל הבית אני רואה משאית חונה מול השער. משאית גדולה וירוקה עם משטחי מרצפות ומנוף. ערן לא היה אמור להודיע לי מראש שהוא מגיע?

אני יוצא מהמכונית ומתקרב אל הנהג שעסוק עכשיו בתפעול המנוף.

“שלום.” אני אומר.

הנהג הוא גבר גבוה ורזה מאוד, עם שיער אפור ועיניים בצבע אפר של סיגריה. הוא נד בראשו באופן שיגזול ממנו את כמות האנרגיה המועטה ביותר שאינה התעלמות מוחלטת ומרים את המשטח. אני צופה במשטח מתרומם מהמשאית, מורם מעל שער החצר ואז המנוף מוריד אותו. רגע, מה?! המנוף הזה יכול לצאת עוד הרבה יותר וכל מטר שהוא לא יקרב לי אותו לבית הגדול זה מאות קילוגרמים שאני אצטרך לסחוב בידיים.

“אה…תראה, אני צריך שתקרב לי את המשטחים יותר לבית.” אני אומר.

הנהג שוב מביט בי באדישות לרגע, ואז מתעסק בידיות המנוף, מחזיר אותו אל המשאית. האדישות שלו מרגיזה אותי ואני גם לא בטוח שהוא לא יניח גם את המשטח הזה צמוד לכניסה ויחסום אותה.

“אתה יכול לענות לי?” אני שואל.

“ילד, מה אתה רוצה?” הוא שואל תוך שהוא גונח ומטפס על רמפת המשאית כדי לקשור את משטח המרצפות הבא אל הקרס.

“זה הבית שלי והמרצפות שלי ואני רוצה…מבקש…שתניח לי אותן הכי קרוב לבית שאתה יכול עם המנוף כי אחרת אני צריך לסחוב אותן לקומה השנייה לבד.”

אני מבחין בתנועה מזווית העין ורואה את מיכל מתקרבת. לא יודע למה, אני מסמן לה לא להתקרב. זה הקטע שלי עכשיו.

“אתה שומע אותי?” אני מגביר מעט את הקול.

“אין לי זין לעמוד פה כל היום לסדר 'ך את הגינה.” אומר הנהג. “אתה מוכן לעוף לי מהעיניים? אני צריך להוריד 'תמשטחים, לא…” המטפורה גוועת בפיו.

“לא.” אני מתעקש. “אני לא עף לך מהעיניים. אני מבקש ממך לשים את המשטח הכי רחוק שאפשר. לקרב אותו לבית. אני צריך להעלות את כל המרצפות לקומה השנייה.”

“לא בא לי.” הוא נאנק כשהוא יורד מהרמפה וחוזר אל ידיות הבקרה.

המשטח השני מתרומם מעל השער וזעם מתודלק בחוסר אונים מציף אותי. הבן זונה הזה פשוט לא סופר אותי בגלל הגיל שלי. רעיון מטומטם ממלא אותי ואני מזנק אחרי המשטח וממהר לעמוד מתחתיו,. מאות קילוגרמים של מרצפות מרחפים מעל ראשי.

“עזי!” צועקת מיכל.

“עוף משם!” צועק המפעיל.

“לא.” אני אומר, מרגיש את המשקל העצום מתנדנד מעל הראש שלי. “שים את זה שם.” אני מצביע לעבר הבית.

“ילד, יא חתיכת מטומטם, זה ייפול לך על הראש!”

“אם זה ייפול לי על הראש אני לא ארגיש כלום אבל אתה תרגיש איך זה להיות בכלא הרבה זמן!” אני אומר באומץ שאין לי.

“ילד זבל. עוד שנייה אני עולה על המשאית ונוסע, יא מפגר.”

“תיסע, נראה מי יחתום לך על התעודת משלוח. תסביר לבוס שלך שאיבדת משטח, נראה מה הוא יגיד.”

בתעודות משלוח אני מבין מהחנות של עודד, בשביל נהגים תעודת משלוח זה כמו כסף מזומן.

“בן של זונה.” אומר הנהג.

“אמא שלי מתה.” אני אומר, המשטח עדיין מתנודד מעל לראשי.

“באמת?” הוא שואל, מבטו נודד אל מיכל.

“כן.” היא אומרת. “עזי, אתה יכול לעוף משם?”

“לא, אחרת הוא יניח את המשטח כאן ואני אצטרך להעמיס אותו לבד לקומה השנייה.”

נראה שנמאס למפעיל מכל הקטע והוא נד בראשו.

“בסדר. אני יכול לתת לך עוד…עשר, שתיים עשרה מטר.” הוא אומר לבסוף.

“תודה רבה,” אני עונה. “אני צריך להעמיס הכל ביד אז כל מטר יעזור.”

עוד מכונית נעצרת ולאה יוצאת ממנה אבל אין לי זמן אליה עכשיו. אני יוצא בזהירות מתחת למשטח, צופה בדריכות במפעיל המשאית, מחכה לאיזה טריק אבל נראה שהוא לא מתכוון לעבוד עלי והוא מרחיק את הזרוע עד שהמשאית מתחילה לרעוד.

“זה הכי הרבה שאפשר.” הוא צועק.

“תודה רבה.” אני אומר, חש בלב שלי דופק במהירות שיא, אדרנלין שוצף לי בעורקים.

“מה קרה פה?” שואלת לאה. “ראיתי איזה דרמה כשהחניתי.”

“הנהג רצה לזרוק את המרצפות ליד השער ולברוח.” מסבירה מיכל שמתקרבת אלינו. “עזי פה…הראה לו מי בעל הבית.”

טוב שהיא זאת שמסבירה כי מרוב אדרנלין אני בטוח שהקול שלי יצא רועד ומוזר. אני רק מהנהן וצופה במפעיל מחזיר את הזרוע אל הרמפה ורותם את המשטח הבא אל הקרס. למרות שנראה לי שהוא לא יעשה יותר טריקים, אני ממשיך לצפות בו בדריכות, לאה ומיכל מאחורי. אחר כך אני מציע לו שאני אעמוד על הרמפה ואקשור את המשטחים והוא מסכים, נראה לי שהגב שלו מציק לו והוא שמח לוותר על הטיפוסים. חצי שעה אחר כך כל המשטחים פרוקים והוא אפילו הסכים לקרב את המשטח הראשון הכי קרוב אל הבית שהוא היה יכול.

רק כששאון המשאית המתרחקת גווע, אני חש באדרנלין מתחיל להתפרק. לאה ומיכל נכנסו בינתיים אל הבית ושתיהן מביטות בי כשאני נכנס, שיחתן נקטעת. הן שעונות על השיש, כוסות קפה בידיהן ויש משהו במבטים שלהן שמכניס אותי לדריכות. כבר למדתי שמילף אחת מסובבת אותי במעגלים אם בא לה, מה יכולות לעשות שתיים?

“זה היה יפה מאוד.” אומרת לאה.

“תודה.” אני עונה, עדיין מביט בהן בחשדנות קלה.

“למה סימנת לי להתרחק?” שואלת מיכל.

“אה…כי כל עוד הוא דיבר רק איתי היה סיכוי לדבר איתו בהגיון.” אני מסביר מה שידעתי אינטואיטיבית קודם, בלי לדעת למה. “אם הוא היה רואה אותך זה היה נהיה משחק של גברים…משחק על אגו… והוא לא היה רוצה להתקפל מולך.” אני מסביר.

“חכם.” אומרת לאה, חיוך קטן בזווית פיה.

“אמרתי לך.” אומרת מיכל.

“אני יודעת.” עונה לאה. “להזכיר לך שהוא שורץ אצלי בין הרגליים מאז שהוא כזה קטן?”

אני מסמיק כשהיא אומרת "בין הרגליים” ושתיהן מחייכות עכשיו.

“איזה חמוד הוא כשהוא נבוך.” אומרת לאה.

“כי אמרת 'בין הרגליים שלי'.” מסבירה מיכל. “והוא בטח מיד נזכר את השעות שהוא בילה בין הרגליים שלך ביום כיפור.”

הפרצוף שלי עולה באש עכשיו ואני מרגיש כמו ילד ששתי הבריוניות הכי מרושעות בכיתה מתעללות בו.

“עזי? לא!" מגחכת לאה ושתיהן עכשיו מתפוצצות מצחוק. "לעזי אין מחשבות על סקס…”

“אני בטוחה שגם עכשיו לא…” מוסיפה מיכל.

“אני רואה שלא…” אומרת מיכל ומצביעה אל המפשעה שלי, שם הזין מנותק לגמרי מהמבוכה שמציפה אותי. אבל אני מבין לאן זה הולך. והאמת? עם כל האדרנלין מהסיפור קודם אני לגמרי מוכן ללכת לשם.

אז אני הולך.

הבית הזה קטן ותוך שני צעדים וחצי אני מול שתיהן, פחות נבוך, יותר רעב. אני מחבק את מיכל בזרועי הימנית ואת לאה בשמאלית, מצמיד אותן זו לזו ובלי יותר מדי משחקים גוהר אל לאה ומטביע נשיקה על שפתיה, לשוני פולשת אל תוך פיה באדנות. אחרי לאה אני עובר אל מיכל וטועם את פיה, לשוני מחליקה לתוכה, כובשת את לשונה.

לאה ומיכל רזות יחסית וכפות הידיים שלי חופנות בקלות שני פלחי עכוז, של לאה מעל ג'ינס מהוה ושל מיכל מעל מכנסי בית רפויים, הבד הדק מגלה לי את כל מכמני שריריה. עדיין מעל הבד וללא הרבה נימוס אני מחליק אצבעות לתוך חריצי הישבן של שתי הנשים, אצבעותיי מסיירות על הקו המתוק שבין פי הטבעת והחריץ, והתנשפויות רכות מקבלות את ידי בברכה.

אני מנשק את מיכל, לאט ומשתוקק, וחש בארבע ידיים רעבתניות מחליקות על גופי. בניגוד אליי, שתי הנשים המבוגרות יותר מנוסות ופחות מנומסות וידיהן ממהרות לפלוש אל מתחת לבגדים שלי, ידיים חמימות על ישבן, בטן, מפשעה, חזה. מנשק את לאה, טועם את לשונה מול שלי ובינתיים מחקה את מעשיהן: ידיי מחליקות עכשיו לתוך שני זוגות מכנסיים, כפות ידי חופנות ברעבתנות שני פלחי עכוז ערומים של שתי אמהות לוהטות. הישבן של מיכל מוצק וחטוב תחת כף ידי הימנית, זה של לאה רך ונינוח יותר, מתמסר יותר לידי השמאלית הלשה אותו. אני דוחף את הידיים עמוק יותר למכנסיים עד שקצות האצבעות פוגשות חריצים לחים וחמימים.

מכנסי הבית של מיכל הם מראש רפויים ומעניקים לי גישה קלה לצפונותיה אבל הג'ינס של לאה מתחילים לעצבן די מהר, עד שלאה עצמה ממהרת להתיר את הכפתורים, מעניקה לי גישה חופשית למקומות הקדושים. מכנסי הג'ינס של לאה גולשים במורד ירכיה ובאקט של לוליינות מרשימה אני הודף בעזרת יד ימין וכף רגל ימין גם את מכנסיה של מיכל עד אמצע ירכיה, ביחד עם התחתונים. עכשיו יש לי שתי אמהות רטובות ורעבות, שעונות על השיש במטבח כאשר מכנסיהן ותחתוניהן מופשלים עד הירכיים ושתי ערוות עירומות ונכונות, מגרש משחקים לאצבעותיי.

הצג תמונה

לאה ואני מתנשקים ברעבתנות כשאני מחליק את אצבעי האמצעית אל בין שפתי ערוותה והיא נאנחת אל בין שפתי, לשונה כמו שואבת אותי אל תוך פיה הרטוב. יד ענוגה אוחזת בזין שלי ומשחקת בו, והוא קשה וגדול בין אצבעות רכות ועכשיו תורה של מיכל להיאנח כשאני מחדיר את אצבע מידי השנייה אל תוך הסדק הרטוב שלה. שתי המילפיות מתנשפות ונאנחות כשאני בועל אותן באצבעות, מנשקות אותי לסירוגין בלהט מתגבר ומשחקות לי בזין ובאשכים.

האצבעות שלי רטובות לחלוטין ממיצי ערווה ואני מחליק אותן קדימה ואחורה על החריצים הלוהטים שלהן, מסדק הערווה ועד פי הטבעת. אני יודע כבר שמיכל קצת סרבנית אנאלי אבל את הגישה של לאה אני לא מכיר ואני מספיק שיכור-חרמנות כדי לבדוק. בזהירות אך בנחישות אני מחליק אצבע חלקלקה אל תוך החור האחורי שלה ונשימתה נעתקת בקול רם כל כך שמיכל מביטה בה בסקרנות. אחרי מבט קצר היא מבינה את המצב.

“לילד יש משיכה לחור הזה.” היא מסבירה לרעותה, המסדירה את נשימתה בעודי פולש אל החור ההדוק שלה.

“אני כל כך חרמנית…” מתנשפת לאה. “שהוא יכול לעשות לי מה שהוא רוצה עכשיו…”

אוקיי, אז המחשבה על לזיין את לאה בתחת בזיון הראשון שבו אני מזיין אותה עם מיכל בהחלט מעופפת לרגע לכל אורך המוח שלי כמו כוכב שביט מסנוור, כמעט מסמא לי את ההיגיון לגמרי, אבל ברגע הבא אני מחליט להרגיע עם זה ולתייק את המידע לשימוש עתידי. למרות זאת, היא לא יודעת שהחלטתי לוותר על זה בינתיים אז אני מתכוון לעשות לה הצגה קטנה.

תוך כדי נשיקות אני מסובב את לאה כך שגבה אליי, במשך כמה רגעים חופן את שדיה הקטנים מעל החולצה, ממולל את פטמותיה בעוד הזין הקשה שלי דוקר אותה מאחור. אחר כך אני מניח יד גדולה על גבה והודף אותה מטה בעדינות בלתי מתפשרת עד שהיא מתכופפת על השיש, ישבנה הרך והעירום מתחתי. כאשר אני מפשק את פלחי העכוז הרכים מיכל מביטה בי וזוקפת גבה בשאלה אך אני נד בראשי לשלילה. “אחר כך" אני מסמן באצבעי בתנועה עגולה וחיוך מתפשט על פניה של מיכל.

החיוך המשועשע של מיכל הופך לחיוך מתגרה והיא הודפת אותי בעדינות הצידה ותופסת את מקומי מאחורי לאה הכפופה. אצבעותיה אוחזות בפלחי עכוזה של האישה השנייה והלב שלי מחסיר פעימה כאשר היא צוללת ותוקעת את לשונה בחור הקטן של רעותה, סוחטת ממנה אנקת עונג וריגוש. בלב הולם אני צופה במיכל מלחכת את פי הטבעת של לאה, מרככת אותו וכאילו מכינה אותו לחדירה. לאה עומדת שעונה על השיש, מכנסיה מופשלים וראשה מורכן בחולשת תשוקה, צמתה הזהובה מתנודדת קלות והיא מתמכרת ללשונה הפולשנית של מיכל.

אחרי כמה רגעים מיכל מזדקפת קמעה, פניה סמוקים ולוהטים ומפשקת את פלחי עכוזה של לאה, פותחת את החור הקטן והכהה, רטוב הרוק. לאה נאנחת בציפייה כאשר היא חשה בזין שלי נח על הטבעת ההדוקה אני נותן דחיפה קטנה, מצטמרר לנוכח הנאקה הנרגשת שלה. אבל החלטתי שלא, ואני מסיג מעט את הזין ואז מחליק אותו מטה ופנימה, בתנועה נחושה אחת מחדיר שליש ממנו אל בין שפתי הערווה הלוהטות ולאה נאנקת בהפתעה והתרגשות.

לאה רטובה ולוהטת ואני אוחז בישבן הרך שלה בשתי ידיים ומתחיל לכבוש אותה בתנועות קצובות. שעונה על השיש, היא כפופה מתחתי, זוקרת את ישבנה לעומתי ומניחה לי להשתמש בגופה הרעב כרצוני, ניחוח מיצי ערוותה מציף את נחירי. מיכל עומדת לצדי ואני מתכופף מעט כדי לנשק אותה ולשונותינו מסתייפות בזמן שאני חופן פלח ישבן עירום ומוצק שלה, אפילו מועך אותו מעט בקשיחות, סוחט ממנה התנשפות נרגשת. אחר כך אנחנו נפרדים ואני חוזר להניח את שתי ידי על מותניה של לאה ומיכל תרה אחר פטמתי השמאלית, מתחילה למצוץ וללקק אותה.

הצג תמונה

אחרי כמה רגעים צווחה קלה נפלטת מפיה של לאה כאשר כל הזין שלי ממלא אותה, אשכי מתדפקים על שפתי ערוותה. מכנסי הג'ינס כבר מופשלים עד הברכיים אך הם מגבילים את יכולתה לפשק את הרגליים והיא נאבקת לחלוץ את נעליה ולבעוט את מכנסיה עד שלבסוף היא עומדת עירומה ופשוקה מתחתי, מוכנה לזיון מהיר ועמוק יותר.

וזה מה שאני נותן לה עכשיו. בתנועות נחושות ומהירות אני בועל את אמא של אפק מאחור, מחליק שוב ושוב את הזין אל תוך הנדן הרטוב והלוהט שלה. למרות שהיא רזה, כמעט גרומה אפילו, אדוות זעירות מרחפות על פלחי ישבנה וגווה הבהירים וצמתה הזהובה מרקדת בקצב שאני מתווה, הפאפּ-פאפּ-פאפּ הקצוב של האגן שלי שפוגע לה בתחת בכל פעם. מיכל, שמרגישה כנראה קצת בחוץ, שולחת יד אל מתחת לבטנה של לאה והאנחה הגרונית שאני שומע ברגע הבא מבשרת לי שכפי הנראה היא מצאה דגדגן רעב והחלה להאכיל אותו. מיכל הכפופה מביטה בי מלמטה, ראשה נח על גבה העירום של לאה. אני מגיש לה אגודל והיא מתחילה למצוץ אותו בשקיקה, מאוננת ללאה תוך כדי. כאשר האגודל רטוב מרוקה, אני מניח אותו על פי הטבעת של לאה ולוחץ חזק ובנחישות, מחליק דרך הטבעת האנאלית הקפוצה.

“אוי…עזי…" נאנחת לאה, האורגזמה שלה ממלאת את חלל הבית הקטן. "תמשיך…מיכל…אוי…אתם שניכם…אל תפסיקו…עזי..!”

והצמה הזהובה מתנדנדת, והאצבע שלי תקועה לה בתחת ומיכל מאוננת לה ואני ממלא אותה בזין קשוח בתנועות קצובות עד שלאה מתחילה לצעוק ולהתנשף וגופה הרזה נרעד רגעים ארוכים כשהיא גומרת, כפופה על השיש בבית הקטן ומגירה מיצי חרמנות שמנוניים על הזין שלי.

אני מחליק החוצה ממנה, אוחז בעורפה ומסייע לה לעמוד על רגליים רועדות. מיכל מחייכת אליה ומחליקה שתי אצבעות שמנוניות אל פיה של לאה וזו מוצצת את מיציה מהן, מניחה לרעותה לזיין את פיה עד שאצבעותיה נקיות.

לאה רועדת עדיין בפוסט אורגזמה ומיכל משחרת לטרף כמו נקבת פנתר, משילה מעצמה את שארית בגדיה בתנועות מהירות ורעבות. עכשיו אני מחבק את שתיהן ומנשק אותן לסירוגין, טועם את שרידי מיצי הכּוּס של לאה בפיה לאחר שניקתה את מיכל. שני גופים של נשים מבוגרות בידי, של מיכל קטן וחטוב, של לאה ארוך יותר ורזה.

“תתנשקו.” אני מבקש בגרון חרב. מיכל, משובה בעיניה ממהרת להיענות, אולי היא נהנית להפתיע את לאה. היא אוחזת בפניה של לאה בידיים עדינות ומקרבת את שפתיה אל אלו של רעותה, לשונה פולשת במהירות. לאה הנבוכה לרגע ממלמלת אל פיה של מיכל אך מחאותיה, אם אכן היא אלה מחאות, גוועות במהרה והיא משיבה נשיקה שערה.

בלב הולם התרגשות אני צופה בהן מתנשקות באטיות, בחושניות. אני תוהה כמה מזה זו תשוקה אמתית וכמה הצגה בשבילי אבל זה כנראה לא ממש משנה: המחזה של שתי הנשים המבוגרות והלוהטות אשר מתזמזות מולי כמו שתי תלמידות תיכון שיכורות מאיץ לי את הדופק. תוך כדי שהן מתנשקות מיכל מניחה את ידה בין רגליה של לאה וזו מפשקת לקראתה את ירכיה, מניחה לה ללטף את שפתי ערוותה. לאה מניחה יד מהססת על שדה של מיכל, אומדת את משלו בעוד מיכל מחליקה את אצבעה האמצעית לתוכה, סוחטת ממנה התנשפות נרגשת. עכשיו לאה מחקה את מיכל ומניחה גם היא את ידה על ערוותה של רעותה ושתיהן מתחילות לאונן זו לזו מול עיני, ידיים בין ערוות, כפות ידיים על שדיים ושפתיים נעולות בנשיקות לוהטות.

אני נצמד אל מיכל מאחור, “מחנה" את זקפתי הכבדה מעל ישבנה העירום. לאה מטפלת לה בשד אחד, אני חופן את השני ואז גוהר אל אוזנה, מלקק אותה מעט.

“רוצה לגמור ככה?” אני שואל. בתגובה, מיכל רק מהנהנת ואני דוחף את הלשון לאוזנה, מנשל את לאה מחזהּ של מיכל ומשחק עכשיו בשני שדיה מאחור. לאה מלטפת את פניה של מיכל, משפשפת את ערוותה בתנועות מדויקות וקולות רטובים וסקסיים להפליא בוקעים מבין ירכיה החטובות של האישה הקטנה. למרות שהן התחילו בפעולה הדדית, אני מבחין שמיכל כבר פחות פעילה ורק מתמקדת בעונג שלאה ואני מסבים לה, מפנקים אותה בשתי לשונות וארבע ידיים. היא שולחת את ידיה לאחור, מלטפת את שרירי ירכי ומתרפקת עלי, מתמסרת לפעולותינו המענגות על גופה.

“ככה?” אני שואל ומיכל מהנהנת שוב, עיניה עצומות. “תגמרי עם האצבעות של לאה בכּוּס שלך? את אוהבת שאני מחזיק לך את השדיים?”

“כן.” היא נאנקת. “כן…תמשיכו…”

אני משחק עם שדיה של מיכל, קטנים וגאים ויפים ממש כמותה. מיכל נאנחת כשאני ממוללת את פטמותיה ואלו מזדקרות בין אצבעותיי. לאה גוהרת אליה ומנשקת את שפתיה ברעבתנות, ידה כמו סופה רטובה על מפשעתה של מיכל.

ידי החופנות את שדיה של מיכל תומכות בה כאשר הגל הראשון של השיא מכה בה והיא נאנחת אל בין שפתיה של לאה. זו מפסיקה לנשק ותחת זאת מחבקת אותי ואת מיכל בידה האחת, השנייה ממשיכה להוביל את רעותה במשעולים הזהובים של הריגוש המתפוצץ. כמו מילוי בסנדוויץ' מיכל לכודה בין גופינו ונראה שגם לאה וגם אני מרגישים כל רטט וכל צמרמורת המזעזעים את גופה הקטן. גם כאשר היא נרגעת לבסוף, לאה לא מתרחקת אלא להיפך, מחבקת אותי גם בידה השנייה, כולאת אגב כך את מיכל בין ידינו. אני מחלץ את ידי מהכריך ומניח אותן על לחיי ישבנה העירומים של לאה.

“הייתם מדהימים.” נאנחת מיכל ומניחה את ראשה על חזה העירום של לאה. אני מנשק את עורפה.

“מה יהיה עם הזין שלך?” היא שואלת. “עוד רגע עושה לי חור בגב.”

“אפשר שתמצצו לי שתיכן?” אני שואל ומתרחק מהן, מתיישב על אחד מכיסאות האוכל. “אני…ממש רוצה.”

“חוצפן הילד.” אומרת מיכל. “ככה מדברים לנשים מבוגרות?”

“לגמרי.” עונה לאה. “אנחנו יכולות להיות האמהות שלו.”

שתיהן מביטות בי, חסרות הבעה, ולרגע אני חושב שאולי הגזמתי. אחר כך הן מביטות זו בזו ואני קופא, מרגיש כמו בסרטים שחבר המושבעים מתכנס להכרעת הדין.

“את רוצה את ביצים או את הראש?” שואלת מיכל את לאה אחרי כמה שניות.

“אני אתחיל מהביצים.” עונה לאה. “אחר כך נתחלף.”

מרוצות מהדחקה שלהן, שתי הנשים העירומות כורעות על ארבע משני צדדי.

אנחה רמה נפלטת מפי כאשר שני פיות מיומנים מתחילים לעבוד לי על הזין. לשונה של לאה מלחכת לי את שק האשכים בעדינות, שולחת צמרמורות עונג דרך חריץ העכוז עד למעלה הגב בעוד מיכל עוטפת בשפתיים רכות את ראש הזין. בתנועות חושניות היא מתמודדת עם גודלו, מותירה את הראש בוהק מרוק כאשר היא מוציאה אותו מפיה לאחר כמה שניות ומלקקת את קשיותו. מדי כמה רגעים היא מתרוממת, מגירה שפע רוק על הזין הקשה ומאוננת אותו בידה בתנועות רכות ומתגרות לפני שהיא חוזרת למצוץ אותו. לאה בינתיים מכניסה אשך אחד אל הרוך שבין שפתיה ומוצצות אותו בעדינות, לשונה מלקקת אותי באהבה.

כמו איזה מלך, אני מניח את כפות ידי על ראשיהן של שתי האמהות העירומות שמוצצות לי את הזין. לאה עלתה בינתיים וכעת היא מלקקת את בסיס הזין בליקוקים ארוכים ורטובים בעוד מיכל יוצרת עיגול בשתי אצבעות ומאוננת לי לתוך פיה. ידי עדיין על שערותיהן הזהובות אני מביט בהן, פניהן מלאות בזין שלי והן מענגות אותי בלשונות ורודות, כמו סוגדות לי בשפתיים רכות. הזין רטוב ונוצץ מרוּקן ולאה מביטה בי בעודה מתחככת בו בחושניות, מתפלשת בו למשך כמה רגעים לפני שהיא חוזרת למצוץ אותו, עולה למעלה ועוטפת את הראש הרעב באהבה רכה ורטובה. אחרי כמה רגעים מיכל מתחילה ללחך את כולו בליקוקים מרפרפים ולאה מחקה אותה ואני צופה, מוקסם, בלשונות מרחפות על הזין שלי כמו שני פרפרים וורודים.

עדיין מתואמות, שתי הנשים יורדות מטה ומתחילות ללקק לי את האשכים, לשונותיהן מפנקות אותי מלמטה אך מיכל מחזיקה בזין בידה הרכה ומאוננת לי בעצלתיים תוך כדי. הלב שלי הולם בעוצמה למראה פניהן היפות, מיוזעות ומשוחות רוק, מרוחות על הזין שלי במאמציהן לענג אותי. בהדרגה מתואמת לשונותיהן ושפתותיהן עולות שוב במעלה הזין ובמהרה שתיהן כמו מתחרות מי תמצוץ לי את ראש הזין, הודפות בעדינות זו את זו בלחייהן כדי לזכות בכמה שניות של הראש הרך-קשה שלי בין השפתיים.

לבסוף אני לא יכול יותר. יותר מדי ריגוש, יותר מדי לשונות ורודות, שפתיים חושניות, ידיים מאוננות ופנים סמוקות. כמו הילד המטומטם שאני, אני נעמד בלי לחשוב ואוחז בזין, מכוון אותו לעבר פניהן של מיכל ולאה הכורעות תחתי. לשמחתי במקום להחטיף לי סטירה על מה שדי ברור שאני עומד לעשות, הן זורמות איתי ומצמידות ראש לראש, עוצמות את העיניים ומחכות לגשם. יד אחת אני מניח על הראשים של שתיהן, מצמיד אותן זו לזו ובשנייה מאונן במרץ. לא שאני צריך לעבוד קשה מדי, אני כל כך חרמן מכל מה שעשינו עד עכשיו, שלא לדבר על האדרנלין שעדיין שוצף לי בעורקים שתוך כמה שניות אני מתחיל לגמור, משפיך על שתי האמהות הסקסיות שמתחתי, מטנף להן את הפנים בשרוכים ארוכים של שפיך. פס עבה ולבנבן של זרע נוחת על הלחי של לאה, השטף הבא על אפה הקטן של מיכל ואז עוד אחד על שערות המצח והאף ועוד ועוד, נדמה שאני לא מפסיק לגמור על שתי המילפיות אשר מצידן רק עוצמות עיניים וחורצות לשון, נותנות לי הזדמנות גם לגמור להן בפה, מנה אחת לכל אחת.

“גמרת?” מצחקקת לאה בעיניים עצומות.

“תביא מגבת.” מורה מיכל.

אני לא עונה. המראה שלהן ככה, כורעות מתחתי ומטונפות מהזרע שלי לא נותן לזין שלי לרדת.

“לא גמרתי.” אני שומע את עצמי.

“מה?” אומרות שתיהן בבת אחת.

עיניה של מיכל עדיין עצומות כאשר אני אוחז בידה ומקים אותה ואז מוביל אותה אל המזרון המתנפח הגדול.

“מה אתה עושה, משוגע?” היא צווחת וצוחקת כאשר אני משכיב אותה על גבה.

“עוד לא גמרתי.” אני אומר ואוחז בקרסוליה, מרים אותם עד שהיא מקופלת כך שברכיה מרחפות סנטימטרים בודדים מעל הכתפיים שלה.

“לאה!” היא מצחקקת לנוכח הזין שלי המפשפש בין שפתי ערוותה אבל הקול הבא שהיא משמיעה הוא אנחה נמוכה כאשר אני מחליק אל הנדן הרטוב שלה, ממלא אותה במספר ניעות מהירות ואז גוהר כך שכתפי דוחקות בברכיה, מצמידות אותן לכתפיה.

אני מתחיל לזיין אותה והיא נאנחת בהתרגשות, ידיה מלטפות הישבן השרירי שלי. עיניה עדיין עצומות בגלל הזרע שלי ואני עושה את המעשה הג'נטלמני היחיד שאני יכול לעשות: מלקק לה את העיניים, מנקה אותה מהזרע שלי. פנימה והחוצה אני בועל אותה, מקפל אותה לשניים וממלא אותה בבשר זין קשה ורעב עדיין, כאילו לגמור לה וללאה בפרצוף זה היה רק חימום. בתנוחה הזו הידיים שלי תפוסות לחלוטין כי כל משקל הגוף של כפות הידיים אבל מיכל פנויה, והיא משתמשת בידיה כדי ללטף לי את הגב וצד החזה, מדי פעם משחקת לי בפטמות.

“איזה פר.” אני שומע את קולה של לאה. אני מפנה את המבט ורואה אותה יושבת על הכיסא עליו ישבתי קודם לכן, רגליה פונות אלינו ואצבעותיה בין ערוותה. אצבעה האמצעית גורפת מעט ממיצי הערווה שלה ואז היא מעסה את הדגדגן בתנועה מעגלית, משום מה מוצצת את קצה הצמה הזהובה שלה כמו תינוקת עם מוצץ.

“לגמרי.” נאנחת מיכל מתחתי. “הוא לא מפסיק.”

מעלה ומטה האגן שלי נע, כמו בוכנה במנוע גדול, ואני מפמפם בשר זין אל גופה הפטיט והחטוב של מיכל. שערותיה הקצרות והבהירות של מיכל רטובות מזיעה והן מתחילות להידבק לה לפנים, מחזקות את מראה ה"רטובה וחרמנית" שלה. המזרון חורק את החריקות המוזרות הרגילות שלו ואליו מתלווים הקולות הרטובים מהכוס של לאה המאוננת על הכיסא לצדנו ברגליים פשוקות והתנשפויותיה הנרגשות של מיכל, שוקיה השזופים והחטובים מרקדים משני צדי ראשי.

עכשיו אני עומד לגמור שוב. אני גוהר בזהירות אל מיכל ומצמיד את שפתי אל שלה לנשיקה, לשונותינו מסתייפות ברעבתנות. אני חש בשיניה תרות אחר שפתי התחתונה, מנחש מה היא רוצה לעשות ומניח לה לנשוך אותי, חש בנרתיק בהצפה בנרתיק שלה מבעד לצעיפי הכאב משפתי הנשוכה.

“אני הולך לגמור.” אני לוחש באוזנה. "אני הולך לגמור לך בפנים."

“ביחד.” היא נאנחת.

דווקא גניחה רמה מכיוונה של לאה היא זו שדוחפת את שנינו מעל לשיא. אני חש בהתרגשות מתפוצצת בי שוב, שולחת נתזים לתוך גופה הקטן והקומפקטי של מיכל. זו, ללא בושה והתחשבות שולחת את ידיה אל גבי ואני חש בה שורטת אותי בהתרגשות הגואה בה, דוחפת את שיניה לחפש את שפתי הדוויה. תוך שאני ממשיך לפלוט לתוכה, אני מוותר לה שוב, והעונג שמציף אותי מואר בהבזק של כאב כאשר היא נושכת אותי בשנית בעודי מציף את רחמה בנתז אחר נתז של זרע עד שהשיטפון נרגע. רגעים ארוכים אנחנו שוכבים כך, מקופלים ומתנשפים, מביטים זה בעיני זו.

“עכשיו גמרתי.” אני מכריז.

“למרות שאם הייתי מבקשת יפה היית נותן לי עוד סיבוב?” שואלת לאה.

אני מביט בה מוצצת את מיצי ערוותה מאצבעותיה בחושניות מפתה ויודע את התשובה.

“כנראה שכן.” אני נאנח ומתרומם בחוסר רצון מהמזרון. “אבל אני חייב לעבוד.”

“אני יודעת שכן.” אומרת לאה. “אני זוכרת אותך ביום כיפור.”

לרגע אני שוקל לקחת אותה אל המזרון ואני כל כך שקוף ששתי הנשים פורצות בצחוק.

“לך, לך.” שולחת אותי מיכל. “אני יודעת מה קורה לך כשאתה חושב שלא תעמוד ביעדים שלך. אין לי כוח לראות אותך מתחרפן.”

"מה קורה לו?" מסתקרנת לאה.

"הוא נהיה עצובי." עונה מיכל, בלעג עדין.

* * *

בארוחת הערב מיכל מספרת לבתה את סיפור המשטחים ואני נהנה לשמוע את ההגזמות הקטנות שלה. מהסיפור שלה נעלמו חוסר האונים והפחד שלי ואני יוצא איזה איש בזלת עם סנטר מפלדה שעמד מול המפעיל המרושע. אני מתקן אותה פה ושם, אבל סך הכל אני די מבסוט מעצמי: אני לא בטוח שהרבה ילדים מהשכבה שלי היו מתנהגים ככה מול מבוגר מניאק.

“אני רוצה לחזור לעבוד.” אומרת מיכל ומביטה בי ואני לא יכול שלא לשים לב שהיא אמרה "רוצה לחזור לעבוד" ולא "אני חוזרת לעבוד”.

“איפה? אצל אבא שלי לא נראה לי ש…”

“לא, במכון. לאמן שם. לקחת עוד קבוצות. לא יזיק לנו הכסף.” היא אומרת ומביטה בי. זה קצת מוזר לי כל הקטע, היא צריכה לבקש ממני אישור? למה? אבל אם היא כן צריכה את האישור שלי משום מה, אני אנסה לתת לה משהו שהיא תעריך. אני עושה את עצמי חושב על כמה שניות.

“אוקיי.” אני אומר בקול שאני מקווה שנשמע סמכותי. “אנחנו באמת צריכים את הכסף.”

“מחר בבוקר יגיעו מחברת חשמל לבדוק את הנושא של החיבור שלנו לרשת.” מוסיפה מיכל.

“באיזו שעה?”

“בין שמונה לאחת עשרה.”

“רציתי להיות פה כשהם מגיעים.”

“למה, אתה מבין משהו בחשמל?” שואלת שירן.

“לא.” אני מודה. “אבל בכל זאת.”

“מכיוון שכולנו מבינים בנושא באותה מידה ואני הכי פנויה,” אומרת מיכל. ”אני אשאר ברשותך.”

“הגיוני.” אני נאנח. “אולי אני אבקש מערן לבוא?”

“זה לא רעיון רע.” מסכימה מיכל. “איך היה בבית ספר, שיר?”

מוזר לי לשמוע את הסיפורים של שירן, כמו גוֹלה השומע את סיפוריו של אורח מארץ הולדתו. הכל נשמע מוכר אבל אני יודע ששום דבר לא רלוונטי אליי. הכל זאת, תשומת הלב שלי נחטפת מיד כאשר שירן מזכירה את קארין.

“איך היא?” אני שואל, מקווה שבנימה נייטראלית.

תשובתה של שירן היא רק מבט. דווקא מיכל היא זו שנאנחת.

“קשה לה עם מה שקורה בינכם?”

“היא לא יודעת איפה היא בקשר הזה.” מסבירה שירן. “היא לא חושבת שהיא יכולה להתחרות בעזי מולי ומולי מול עזי.”

“למה להתחרות?” שואלת מיכל.

“מה זאת אומרת?” זוקפת שירן את גבותיה הכהות ומביטה בי. אני הרי הצעתי רעיון דומה לפני כמה ימים.

“זאת אומרת…תראו…ברור לשלושתנו שמה שקורה בינינו לבין עזי, ובין עזי ל…יקום…הוא לא ממש שגרתי, נכון?”

“אוקיי.” אומרת שירן.

“אז למה שלא תרחיבו את ה…אנומליה הזו עוד קצת ותכלילו את קארין ב…”

“זוגיות?” שואלת שירן בשמץ חיוך מריר.

“קשר.” מתקנת אותה אמה. “תהפכו קשר זוגי לקשר משולש.”

“מה זאת אומרת?” שואלת שירן.

“את האמת?” עונה אמהּ. “אני לא יודעת. תחשבו בעצמכם. תמצאו לכם מסגרת שמתאימה לכם. לשלושתכם. אני מתגעגעת לקארין ואני מתגעגעת לבת הקורנת שלי.”

שירן ואני מסתכלים אחד על השני ובלי להגיד מילה נעמדים, מתארגנים לנסיעה.

“מה קרה?” שואלת מיכל.

“אנחנו נוסעים לקארין.” מסבירה שירן.

“עכשיו? זה לא יחכה למחר?”

“לא.” אני אומר ושנינו יוצאים מהבית.

“למה אני נתקעת תמיד עם הכלים?” צועקת מיכל כאשר אנחנו נבלעים בחשכת הגינה.

“מה נגיד לה?” אני שואל את שירן.

“לא יודעת.” היא עונה, צעדיה מהירים ונחושים בחושך. “אבל לפחות בוא נדבר איתה.”

“את לא רוצה לחשוב על…עמדה מתואמת?” אני ממהר אחריה, מתמקד בחולצה הבהירה שלה כי ראיית הלילה שלי (כמו שאר הראייה שלי) טובה הרבה פחות משלה.

“לא.” מגיע קולה בפסקנות מתוך החושך. אנחנו יוצאים אל הרחוב והיא פותחת את דלת מכוניתה. כאשר אני מתיישב היא ממשיכה:

“למעשה, עמדה מתואמת זה ההיפך משלישיה. ממערכת יחסים משולשת.”

“איך?”

אם אנחנו באים מתואמים זה…כמו שניים נגד אחת, לא?” היא מתניעה את המכונית. “זה בדיוק הדבר שממנו היא חששה: שאנחנו נהיה זוג והיא בחוץ.”

“זה לא מה שהתכוונתי…”

“תודיע לה שאנחנו באים.” חותכת אותי שירן. “באים לדבר איתה.”

הלב שלי דופק חזק, אני חושש מ…לא יודע ממה. ממה שיהיה כשנגיע. זה מטומטם, אני אוהב את קארין, קארין אוהבת אותי, קארין אוהבת את שירן ושירן את קארין. מה יכול פה לא להצליח? הכל עונה לי איזה מניאק בראש. לך תזדיין אני עונה לו ושולח לקארין.

ע – הי.

הדקות עוברות והיא לא עונה.

“ענתה לך?” מתעניינת שירן.

“לא.”

“נו?”

“מה אני אעשה?”

אבל בסוף היא עונה.

ק – הי.

ע – אנחנו בדרך אלייך.

=========================

לפרק הבא

מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.