נראה שמיכל וקארין החליטו ללחך זו את השטיח של זו עד הצהרים, כי רק כשהשמש הרפה נמצאת גבוה בשמים אני קולט אותן יוצאות מהבית, אוחזות בבגדים להחלפה ומגבות בדרך למכון, להתקלח. עד שהן חוזרות גם הרימון וגם המִכנף הנאה כבר קצוצים ומסודרים ואני מתבונן במעשה ידי בסיפוק.
״פשש…״ אומרת מיכל ומביטה בהערכה בערמת הענפים הגבוהה ובעצים המסודרים. ״את לא מאמינה מה היה כאן.״ היא אומרת לקארין.
״ראיתי אתמול.״ עונה קארין וסוקרת את עץ הרימונים בזמן שאני סוקר את שני הרימונים שלה. היא לא לבשה חזייה ובאוויר הקריר פטמותיה בולטות בבירור מתחת לבד החולצה. מיכל קולטת את המבט שלי, מחייכת חיוך קטן ואוחזת בידה של הצעירה הגבוהה, מושכת אותה אחריה.
״בואי נלך להכין ארוחת צהרים לפני שעזי יתחיל לאכול אותנו.״
״לא שיש לי בעיה עם זה!״ אני קורא אחריהן אבל הן רק צוחקות ומתרחקות לעבר הבית הקטן והמחשבות שלי חוזרות למטוטלת המשולשת הקבועה שלהן בימים האחרונים: חרדה מהעתיד וגודל האחריות, משימות ותלויות הדדיות וחרמנות בריאה. שירן הבלונדינית האתלטית עם הגוף החטוב והרגליים המושלמות, קארין הרזה/שופעת עם העיניים הצוחקות והאופי הכנוע ומיכל הפטיט, המבוגרת והסוטה מבין שלושתן. פריק אמיתית. אבל ככל שאני שוקע במחשבות עליהן גובר בי אי השקט והחרדה: כל דקה שאני מזיין זאת דקה שאני לא עובד בה, מגדיל את הסיכוי שאפסיד את הבית ואת המשפחה הקטנה שלי. בנהמת זעם אני מושך ענף רימון עבה ועיקש ומשליך אותו אל ערמת הגזם ברחוב. רק דבר אחד חשוב: להגיע לצד השני של הבריכה. מהר.
״עזי!״ נשמעת קריאה מהבית. ״בוא לאכול!״
הבטן שלי מקרקרת בקול כשאני נכנס אל הבית הקטן ומריח את האוכל. רק מיכל נמצאת בחדר המרכזי, את שירן וקארין אני לא רואה.
״איפה הבנות?״
״לומדות.״ עונה מיכל, גומרת לערוך את השולחן. ״קראתי להן כבר שלוש פעמים, לך תביא אותן.״
הבית הקטן הוא קטן ואני מגיע לחדר האורחים בחמישה צעדים. המראה שמקדם את פני בכניסה לחדר מחמם את לבי וכמעט מעלה דמעות בעיניים שלי: שירן וקארין יושבות על כיסאות, לבושות במכנסיים וחולצה ולומדות אנגלית לבגרות.
״לומדות! כל הכבוד, שירני!״ אני פולט בגאווה מטופשת.
״אויש, תרגיע ׳אבא׳.״ עונה שירן ומגלגלת עיניים כאילו הייתה הבת מתבגרת שלי. קארין מצחקקת.
״טוב, בואו לאכול.״
בארוחה הן שלושתן צופות בי מעמיס מזון לתוך הפה במבטים משועשעים. עם כל הכבוד לארוחת הכריכים של שירן, הגוף שלי צריך כמויות גדולות של פרוטאינים ופחמימות שלא קיבלתי בבוקר.
״מה?!״ אני שואל כשאני מבחין איך קארין בוהה בי.
“כמה אתה אוכל?!”
“אם היית גדלה איתו היית מתרגלת.” אומרת שירן. “שנתיים לקח לי להפנים כמה הוא יכול להעמיס, זה.”
“אני שורף הרבה קלוריות.” אני נוהם. “צריך הרבה פחמימות וחלבונים, ככה זה עובד. אתן מתקדמות עם החומר?”
“כן, 'אבא'…” עונה שירן בלעג דק. “אנחנו לומדות יפה יפה וקארין בכלל לא מלקקת לי את הכּוּס…”
“…כי אמא שלך גמרה לי את הלשון…” פורצת קארין בצחוק והעיניים החמודות שלה הופכות לשני פסים דקים של דמות מצוירת.
“טוב…טוב…טוב…בואו נרגיע.” אני אומר, מרגיש די לא רגוע. “לכן יש בגרות ללמוד ולי יש קיר לשבור.”
“גמרת עם העצים?” שואלת מיכל.
“בינתיים. עכשיו אני רוצה לשבור את הקיר שקבעתי עם ערן.”
“אני יכולה לעזור? אין לי מה לעשות פה.”
“אה…כן…את יכולה לפנות את השברים.”
“לרחוב?”
“לא, אין לנו עוד מכולת אשפה. בינתיים נעשה ערימה קרובה לשער עד שערן יארגן לנו מכולת אשפה.”
“טוב, לך לעבוד, אני אצטרף אלייך.”
זאת הרגשה די נעימה לעלות במדרגות עם פטיש 5 קילו, ואני מניח אותו על הכתף, מרגיש קצת כמו קלאוד סטרייף משקפופר אבל אחרי כמה מכות אני מגלה שלשבור קיר זה יותר מסובך ממה שזה נראה. אל"ף, כל פעם שהפטיש שובר את הבלוקים, הקיר פולט ענן אבק שמכסה לי את המשקפיים ונכנס לי לעיניים, לאף ולפה. בי"ת, הקיר מחובר מהרצפה עד התקרה, זה שאני אעשה בו חור באמצע לא ממש יעזור לי. אני צריך לתכנן איך אני שובר אותו. גימ"ל, הקיר הזה מניאק חזק כי סבא שלי בנה את הבית הזה מניאק חזק וזה שהחלטנו להוריד אותו כי הוא סדוק זה לא ממש מרשים אותו. דל"ת, בתור בונוס, אם אני מכה בזווית לא טובה, אני חוטף מכת נגד מהקיר שעוברת דרך הידית של הפטיש וכמעט תולשת לי את האצבעות. בקיצור, לא כיף. כאילו…נחמד אבל לא כמו שדמיינתי את זה. ובאף סרט הגיבור לא עוצר לנקות את המשקפיים כל חצי דקה.
הדקות מתמשכות ואני מתחיל לתפוס קצב שזה טוב ורע כי למרות שאני מתקדם מהר יותר, אני גם מתעייף קצת יותר ואחרי כמה דקות אני צריך לפשוט את החולצה כי היא נרטבת מזיעה. זיעה גם נכנסת לי לעיניים ומתחילה לצרוב וכשאני מנגב אותה בחוסר זהירות אני מכניס אבק לעיניים. תכלס, להזיע בבריכה זה יותר פרקטי. אבל בכל זאת אני מתקדם והקיר נראה פחות אימתני ממה שהוא נראה בדקות הראשונות.
“נחמד!” נשמע קולה של מיכל ואני מוריד את הפטיש, מודה בשקט על ההזדמנות לעשות הפסקה קטנה.
“מה נחמד?” אני שואל ומסתכל על מעשה ידי בגאווה מסוימת.
“איך שאתה נראה בלי חולצה…” היא מגחכת.
“יופי…” אני עונה ונד בראשי, כמעט נעלב. רציתי שהיא תחמיא לי על ההתקדמות בהרס הקיר.
“את זה אני יכולה להתחיל לפנות?”
“כן. מה שלא כבד מדי. ומה שאת רוצה שאני אפורר עם הפטיש אם זה גדול מדי, שימי בערימה ואני אשבור לך.”
“סבבה.”
מיכל הביאה ארגז קרטון והיא ממלאת אותו בשברי בלוקים ואז מרימה אותו. כשהיא מתרחקת אני גונב הצצה בתחת הקטן המעכס לו מתחת לג'ינס שהיא לובשת, מכנסיים ישנים של שירן שכנראה הוסבו עכשיו למכנסי עבודה. בשעה הקרובה אנחנו עובדים ביעילות מפתיעה והשיחה היא עניינית בלבד. בלוקים, ערימות, אבק, ארגז.
למען האמת מיכל די מפתיעה אותי באיך שהיא ממוקדת והיא לא מתקשקשת יותר מדי: מעמיסה שברים לארגז, סוחבת למטה וחוזרת. אני, מצד שני דווקא יותר מאבד ריכוז כשהיא מגיעה בכל פעם. מרוב מאמץ היא מתחילה להזיע והחולצה שלה נדבקת לה לגוף. הפטמות, בגלל הקור באוויר, מזדקרות מתחת לבד בנוסף המכנסיים ששאלה משירן לא באמת נועדו לעבודה אגרסיבית כל כך ומרוב הכריעות וההעמסות והשפשופים, די מהר הם הופכים להיות מכנסיים קרועים ומשופשפים ומתחת לבד הכחול על ירכה הימנית מציץ עורה השזוף והחלק דרך מלבן קרוע וחלקם התחתון של פלחי עכוזה מבצבצים דרך שני קרעים ארוכים שנפתחו בבת אחת כאשר כרעה להרים ארגז גדוש.
“אז…איך זה לגלות שהבת שלך היא…לסבית?” אני שואל את מיכל באחת ההפסקות הקצרות שלנו.
“טוב, אחרי מה שראיתי את שניכם עושים אני לא יודעת אם 'לסבית' זה תיאור מדויק שלה…”
“את יודעת למה אני מתכוון, נו.”
מיכל מהנהנת ואני מנסה לא להסתכל על השדיים שלה מתחת לבד הלח שנצמד אליהם בחמדנות.
“ברור שזה היה הלם אבל כמו שאמרתי…זה היה גם ממש סקסי. כן, אני יודעת שזה די סוטה לחשוב על המצב הזה כ'סקסי'. תאמין לי ששכבתי ערה הרבה לילות וניסיתי להבין את עצמי אבל בסוף, בכל פעם שהייתי שומעת את קארין נאנחת ממה ששירן הייתה עושה לה…וואו, הייתי נרטבת מזה.” היא מוסיפה במבט חולמני, נושכת לרגע מרגש אחד את שפתה התחתונה.
“קארין ממש מאוהבת בשירן, הא?” אני אומר.
“זה לא נראה לך הדדי?” מחזירה מיכל.
“למען האמת כן.”
“ואיך אתה מרגיש ביחס לאחותך?” יורה מיכל פתאום, עיניה ממסמרות למקומי אותי כפנסי מכונית על שועל בכביש.
אני שותק.
“זה לא רק סקס, הא?” היא אומרת ברוך.
אני נד בראשי לשלילה.
מיכל נושפת לאט. “אולי זה היה פשוט יותר אם זה היה רק סקס.”
“כן.” אני אומר בעגמומיות.
“באמת היית מוותר על כולן בשבילה?”
“כן.” אני מהנהן במהירות. זה די ברור לי.
“גם עלי?” היא מטה את ראשה הצידה, חיוך קטן על שפתיה.
“על כולן.” אני אומר בנחישות.
“אני מאמינה לך. אני מקווה שזה יצליח לכם. אפילו לא אכפת לי להיות סבתא.”
“מה?”
“אל תהיה ליצן. אני מכירה את הבת שלי. שירן לא משתמשת באמצעי מניעה ועם כמויות הזרע שמילאת אותה, רק אם לאחד מכם יש בעיה היא לא תיכנס להריון. למעשה, אני אהיה מאוד מופתעת אם היא לא כבר בהריון.”
אני רק מהנהן.
“אתה לוקח את זה די בקלות.” היא אומרת בנוקשות מסוימת.
“אני לא לוקח שום דבר בקלות.”
“תכלס. אז? נער אחר בגילך היה מתעלף כשהוא היה חושב על להכניס את…החברה שלו להריון.”
“אולי גם לי לא אכפת להיות אבא כמו שלך לא אכפת להיות סבתא.”
“אתה בטוח בזה?”
“כן.”
מיכל מתבוננת בי, אומדת אותי. “אתה ילד טוב, עזי.” היא אומרת לבסוף. “קצת דפוק אבל סך הכל טוב. רוצה לשתות?”
“רעיון טוב.”
מיכל ממלאת עוד ארגז באבנים ואז יורדת במדרגות, משאירה אותי עם הקיר שממנו כבר פירקתי רבע. הגוף מתחיל לכאוב לי והזין חצי זקור, מגרגר מתחת למכנסיים כמו טיגריס שמתעורר לאטו. עוד מכה ועוד בלוק נשבר ועוד מכה ואני מוריד אותו מהקיר ובועט את החתיכות שנשארו מהקיר לרצפה ואז לערימה בשביל מיכל. הידיים אדומות ומתחילות להתפתח עליהן שלפוחיות אבל יש לי הרגשה שבשבועות הקרובים העור שלי בכפות הידיים יהפוך להיות גס ומחוספס בהרבה.
כשמיכל עולה במדרגות עם כמה כוסות מים בארז הקרטון שלה, היא לא ממש מצליחה לעצור את החיוך שלה.
“מה?”
“אחות שלך וקארין…”
“מה איתן?”
“לא ממש לומדות…”
“ברצינות?!” אני מתרגז.
“קארין אוכלת לשירן את התחת כאילו זה היה הקינוח הכי טעים בעולם, מפשקת לה שם את הלחיים ומלקקת כמו איזו חתלתולה…”
“סאמק.” אני אומר, חצי בגלל שאני מת ללכת לשם וחצי בגלל ששירן אמורה ללמוד לבגרות, לא להתפנק עם הלשון של קארין בחור התחת שלה. אוקיי, אולי לא בדיוק חצי חצי, יותר שמונים עשרים. בעצם…לא משנה. עדיף להרים את הפטיש ולתת את כל החרמנות בקיר מאשר לרדת במדרגות, להיכנס לבית ולאבד שעתיים עבודה. אבל החרמנות זה טוב, כי היא מציפה אותי באדרנלין והאדרנלין משכך את הכאבים בשרירים ואת החששות במוח, שתמיד דוקרים אותי בקטנה כשאני לא שם לב כמו סיכות שנשארו בבגד חדש.
“טוב, שנלך לארגן ארוחת ערב?” אומרת מיכל לבסוף.
“מה השעה?” אני נאנח כמו איזה זקן ומזדקף. הגב שלי כואב וגם כפות הידיים, אני לא רגיל להרביץ ככה בפטיש.
"עוד מעט שמונה. עבדת יפה.”
“אני יכול עוד.” אני מתנשף.
“יש לך עוד שבועות ארוכים של עבודה.” אומרת מיכל ומתקרבת אליי. “אין טעם שתקרע את עצמך עכשיו. וחוץ מזה…” היא מפתיעה אותי כשהיא גוהרת אל הפטמה שלי ונותנת בה מציצה קטנה. “אני כולי רטובה מלראות אותך ככה עם הגוף הזה חצי עירום ואני בטוחה שגם שירן…”
אני שולח את ידי לאחוז בה אבל היא מתכופפת במהירות, מצחקקת וחומקת ממני לאחור.
“לא עכשיו, לא ככה.” היא אומרת כשהיא נמצאת מחוץ לטווח הזרועות שלי. “אני מציעה שתלך למכון להתקלח. ואז אחרי שתחזור, אני אלך להתקלח ואז נאכל כמו בני אדם…”
“ואז..?” אני שואל, מתקרב אליה.
“אז נמצא מה לעשות.”
“טוב, אני גם רעב וגם…” אני נותן בה מבט טורפני. “…רעב. אז בשביל לקצר תהליכים אני הולך להתקלח אצלנו במים הקרים ואת תוכלי ללכת למכון להתקלח במים החמים וכשאת תחזרי תהיה ארוחת ערב.”
“אני לא יכולה לתת לך להתקלח במים הקרים האלה!”
“יאללה, קטן עלי. לכי כבר לפני שאני קופץ עליך כאן ועכשיו.”
“מממ…” היא שוב נושכת את שפתה התחתונה בפתיינות. “…אבל בא לי לעוף מכאן כבר. ניפגש עוד מעט.”
אני נשאר לעשות סדר, לוקח את המנורה הניידת שערן השאיר לי ואז יורד במדרגות בצעדים אטיים וכואבים, שרירים שלא עבדו קשה כל כך מעולם גונחים במחאה עם כל צעד שאני עושה.
בבית אני מוצא רק את שירן, והיא יושבת בחדר הקטן ולומדת ברצינות מרשימה.
“הי.” אני אומר.
“הי…ואוו…מה קרה לך?”
אני מגחך בלאות. אני כולי מיוזע ומטונף באבק.
“היה לי ריב עם איזה קיר. איפה קארין?”
“הלכה. מסרה לך ד"ש.”
אני מהנהן בלאות.
“הולך להתקלח.” אני אומר. “ואז נאכל, בסדר?”
המקלחת הקרה עושה מה שמקלחת קרה אמורה לעשות ואני קצת נרגע. כשאני יוצא (אחרי הכל אף אחד לא מאריך במקלחת קרה) אני רואה שחדר המגורים עדיין ריק אז אני מתחיל להכין ארוחת ערב גדולה עם הרבה חלבונים ופחמימות כדי להחזיר לעצמי את מה שאיבדתי ולאפשר לשרירים להבנות אחרי האימון שנתתי להם היום וגם סלט ענק שאני ממלא בעדשים ושקדים.
מיכל נכנסת, רחוצה ולבושה בטרנינג פיג'מה שלה, מחייכת אליי חיוך מסתורי והולכת אל החדר הקטן. אני שומע אותה מדברת עם שירן בקולות מהוסים שכנראה נועדו למנוע ממני לשמוע את הנאמר אבל אני לא מתאמץ להקשיב. אני מקווה שזה משהו נחמד, איזו הפתעה בשבילי אולי? הדופק שלי מתחיל להאיץ כשאני חושב על כמה הפתעות שהן יכולות לעשות לי. או שלא. או שהן סתם מדברות על דברים שלא קשורים אליי. העולם לא באמת מסתובב סביבי.
“יאללה, אתן באות? כי אני עוד שניה מתחרע על הכל לבד.” אני אומר בקול ומתחיל לערוך את השולחן.
מיכל ושירן מגיעות ומיכל שואלת:
“אתה חייב לאכול עכשיו?”
“למה, מה…?”
“בגלל שהיית כזה חמודי היום…” פותחת מיכל.
“אני תמיד חמודי.”
“…וגם בגלל שאני חרמנית עליך טילים…” ממשיכה שירן.
“החלטנו לעשות לך הפתעה קטנה לפני האוכל שגם תוכל לאכול בנחת ולדחוף אוכל ל…מכונה הפסיכית הזאת שאתה מחזיק שם וגם הביצים שלך לא יתפוצצו כי נראה שאחרי היום אתה עוד מעט מתחיל להתפתל לי על הרצפה מכאב ביצים.”
“מממ…אוקיי…”
שתיהן ניגשות אליי ומתרפקות עלי ולרגע הרעב נשכח ממני. הן מנשקות אותי בזו אחר זו ואני מרשה לעצמי להחליק לשתיהן יד אל מכנסי הטרנינג ששתיהן לובשות, חופן שני פלחי עכוז עירומים בידיים דוויות: הקטן של מיכל ממלא לי את היד בדיוק והעגול של שירן מעט גדול יותר מכף ידי, חטוב וחמים בין אצבעותיי.
הלשון שלי מתלטפת עם זו של האמא ואז עם זו של הבת בעודי חופן את שני הישבנים, מלטף את החריץ עד שפתי הערווה, משחק להן שם וסוחט מהן התנשפויות נרגשות. ידיים עדינות פולשות אל המכנסיים שלי ומוצאות שם זין קשה ורעב, כמהּ למגע.
“רוצה להתחיל מאיזה מציצה טובה? מפנקת?” מיכל נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגיע הישר אל האוזן שלי וקולה הנמוך פורט לי על מיתרי הנשמה. “רוצה לראות את שירני מוצצת לך את הזין בזמן שאני מוצצת לך את הפטמות?”
“כֶּה…” אני ממלמל כמו אידיוט.
מיכל מניחה את ידה על כתפה של שירן וזו מתחילה לנשק את דרכה מטה, מתפתלת בחושניות חתולית של רקדנית מיומנת: שפתיה הרכות מנשקות את סנטרי, מרחפות על הצוואר, מרפרפות על החזה, מוצצות להרף עין את פטמתי ואז תוך שהיא כורעת בתנועה חלקה, מוצאות את הזין שלי הכלוא בצינוק התחתונים.
בינתיים מיכל מתבייתת לי על הפטמות ומתחילה ללקק ולמצוץ אותן, עוברת מצד לצד. היא מכניסה פטמה קטנה אל בין שפתיה ואז יונקת אותה ומשחקת בה בלשונה, סוחטת ממני התנשפויות ואנקות רכות תוך כדי ששירן מלמטה מחככת את פניה בזין הקשה שלי מעל בד הטרנינג והתחתונים, מדי פעם אפילו מתגרה בי בליקוק יבש של הזין מעל שכבות הבד, מבטיחה ולא מקיימת. המשקפיים שלי מתמלאים אדים ואני מסיר אותם, שמח שמשהו מסיח לרגע את דעתי מהעונג/גירוי של שירן ואז מרגיש אותה סוף סוף מפשילה לי את המכנסיים.
פה רך ואוהב עוטף את ראש הזין שלי וברגע הבא אני נבלע בעדן של חמימות רטובה. לשמחתי אחותי הבינה שהמשחק המקדים כבר נגמר והיא מתחילה למצוץ בלי משחקים נוספים. אבל לנשק אותו היא אוהבת בכל מקרה ואחרי כמה רגעים בהם היא מפנקת את הזין שלי בפיה היא מוציאה אותו ומתחילה לנשק אותו מראש הזין ועד הבסיס, שם היא מלקקת את האשכים בעודה מאוננת בעדינות את הזין הרטוב מרוקה.
למעלה האמא ממשיכה למצוץ לי את הפטמות בעוד הבת מוצצת לי את הזין למטה. שירן מפשיטה ממני את המכנסיים והתחתונים לגמרי ואני ניצב כמו איזה פסל של אל מלחמה כששתי המהממות האלה מתפתלות עלי בחרמנות ומטריפות אותי עם השפתיים והלשונות שלהן, גורמות לי להרגיש כמו האיש הכי גדול בעולם. אני יודע שזה זמני ושעוד מעט החרדות ינעצו בי את שיניהן הקרות אבל בינתיים אני מרפה, מרשה לעצמי להיסחף בפנטזיה. אחר כך אחזור להיות נער שהסתבך במשהו שאולי גדול עליו אבל כרגע אני שייח, אני מלך הבית, שליט העולם.
“אתה יודע מה ההפתעה שלך?” לוחשת מיכל באוזני, לשונה שולחת גם ליקוק מצמרר עונג לתוך האוזן.
“מה?”
“זה קצת קינקי…אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?”
“כן.” אני עונה בפה יבש, ניגוד מוחלט לפה הרטוב של שירן שמביטה בי מלמטה, פניה היפות מלאות בזין שלי.
“אתה…תגמור לשירן בפה…והיא תעביר לי את הזרע שלך לפה שלי…כי אני אוהבת לבלוע לך…”
“אוי אלוהים…”
“מדליק אותך?” היא שואלת ומלטפת לי את התחת מאחור בעוד בתה יונקת אותי מלפנים.
“אני עוד שניה מקבל פה התקף לב.” אני מודה.
“אז יאללה, חמוד שלי. תגמור לה בפה…תן לה את הכל…”
טוב, אני כבר לא צריך הרבה עידוד. גם ככה אני חרמן מהבוקר ואז היה לי את מיכל בלבוש שהפך ונהיה סקסי ככל שהבגדים שלה נקרעו בעבודה וגם היא מספרת לי על איך שירן וקארין מזדיינות ואז אני נותן לשירן בראש כשאמא שלה מוצצת לי את הפטמות ועכשיו פּצצת הקינק הזאת? בום! אני מתחיל לגמור לאחותי הסקסית בפה, מרגיש איך היא מתאפקת להחזיק הכל בפנים ויש הרבה בלי עין רעה כי הביצים שלי מייצרות מהבוקר. עוד נתז ועוד נתז ושירן מקפידה שהכל יכנס לה לפה ויישאר שם ואני פולט ופולט מהמחשבה מה השלב הבא בתוכנית הסוטה של מיכל.
“זהו?” שואלת מיכל.
עוד צמרמורת אחרונה והנתז האחרון נפלט אל בין השפתיים הרכות של שירן ואני מהנהן בחולשה.
מיכל מביטה בי בפתיינות תאטרלית ואז מביטה בשירן, כאילו רוצה לוודא שבתה לא נרתעה מהתכנית הסוטה של אמא שלה. אבל עיניה החומות של אחותי מלאות משובה והיא אינה משפילה את מבטה גם כשמיכל נשכבת על המזרן המתנפח הגדול. שירן מעיפה בי מבט, כדי לוודא שאני רואה הכל ואז גוהרת בזהירות מעל אמה, פיה מעל זה של מיכל. הלב שלי נעצר כשאני רואה שרק סנטימטר או שניים מפרידים בין השפתיים שלהן כשהיא פותחת את הפה וזרזיף של זרע ורוק ניגר מבין שפתיה ישר לפה של מיכל.
אני מתיישב בכבדות ושירן מביטה בי ומצחקקת למראה הבעת ההלם שעל פני. מיכל בולעת את כל השפיך ומתרוממת לישיבה, מחייכת בנצחון על ביצוע מושלם של התמרון הסוטה והמטריף שלה.
“איך ההפתעה?” היא שואלת ומלקקת את שפתיה כמו חתלתולה שגמרה את השמנת.
“אני עוד רגע מתעלף פה.” אני מודה ושני חיוכים מאירים את הבית הקטן כמו זיקוקים. פאק, השפתיים שלהן היו כל כך קרובות, המוח שלי מריץ את הרגע הזה בסלואו מושן.
“טוב, 'אבא' שלך הכין אחלה ארוחת ערב, ככה זה נראה.” אומרת מיכל ונעמדת. “אז בואו נאכל.”
ארוחת הערב נורמלית באופן מוזר כמעט. הפקפק מפקפק בחוץ, התנור הקטן מחמם אותנו ומספיק גם למנורה ומיכל מדליקה את אוסף הנרות שלה בכל הפמוטות והכל חמים ונעים ומואר.
“אז תזכיר לי מה עוד יש לעשות?” שואלת שירן אחרי כמה דקות של אכילה בהן אני חוקר אותה על הבגרות בלי להשתדל לצאת יותר מדי נודניק.
“לשפץ את הבית…” אני מגחך.
“נו..?!” היא מתעצבנת. “מה עוד יש לעשות בזמן הקרוב, כאילו.”
“בשלב הבא נתמקד בלהשמיש את חדר השינה הגדול.”
“למה?”
“כדי שנוכל לעבור לשם בזמן שמשפצים את הבית הקטן, הזה.”
“מה זאת אומרת משפצים? כבר משופץ כאן. יש לנו איפה לישון.”
“לא, אני מתכוון משפצים-משפצים. חשמל. דוד. גז. חלונות נורמליים. סיוד. השיפוץ כולו ייקח כמה חודשים, אנחנו לא יכולים לגור בחורבה הזאת כל הזמן הזה. הסיד מתקלף פה. החלונות לא נסגרים. מגעיל פה.”
שירן מביטה בהערכה באמה וזו מהנהנת באישור. “אז…קודם נשפץ את חדר השינה בבית הגדול ואז נשפץ את הבית הזה ואז נגור פה בזמן השיפוץ בבית הגדול? כאילו…עד שיגמרו את השיפוצים?”
“כן.”
“מתוחכם.” היא מביטה בי ואז שוב באמה.
“ומאיפה יש לנו…לך את הכסף לכל זה?”
“אמרתי לך אז. ערן יעזור לנו במחיר עלות. הוא לא יעבוד פה, בעיקר ידריך אותי ויעזור לי לקנות את מה שצריך במחיר עלות.”
“אה…אז הדיל שעשית איתו אז שלא תלך ליחידה שלך וזה?”
“כן.” אני אומר, מרגיש עדיין דקירה בלב לנוכח הוויתור. “כן. זאת העסקה.” אני אומר שוב ומהנהן.
“זה…שווה לך? הדיל זה?” היא שואלת ברכות.
“כן." אני אומר במהירות. בזה אין לי ספק.
“למה?”
“אמרתי לך כבר.” אני אומר, מביט בה ובאמה. “לשתיכן ליתר דיוק. אתן המשפחה שלי. אני אעשה בשבילכן הכל. אם אני צריך לוותר על תלתן, אני אוותר. אני אני צריך לשבור את הגב שלי עם השיפוץ, בקטנה. אם אני צריך להסתובב כל היום בבתי ספר ולהתקין את המערכות האלה בשביל שיהיה לנו כסף בינתיים, זה מה שיהיה. הודעתי לך שאני לא אשכב עם אחרות ואני מתכוון לזה. הכל בשביל המשפחה שלי.
ומה את חושבת, שאני לא מודע לכמה זה הכל מוזר? שאת אחותי המאומצת ואנחנו מזדיינים? ושאני גם שוכב עם אמא שלך? ועם אחרות? כן, אני לגמרי מודע לכמה הכל מוזר אבל בסוף לא אכפת לי כלום: רק שהמשפחה שלי תישאר ביחד ולא אכפת לי ההגדרות ומה מקובל ומה לא ומה אנשים חושבים. רק המשפחה שלי חשובה. רק אתן.”
אני גומר את הנאום שלי ואינסטינקטיבית מוריד את המשקפיים, מנגב אותן בחולצה. הפנים שלי לוהטות ואני מרגיש את הלב שלי דופק ואת הפה יבש. הבית שקט ורק הפקפק מטרטר בחוץ.
“איזה חמוד.” אומרת מיכל אחרי כמה רגעים. “מה את אומרת, שירני?”
“אני אומרת שאני כל כך רטובה עכשיו.” אומרת שירן ומורידה את הסווצ'ר בתנועה חלקה, חושפת את שדיה השזופים.
הרגעים הבאים הם סערה של כיסאות נגררים ובגדים מתעופפים אבל כשאני חוזר לאיפוס שירן שוכבת תחתי על המזרון המתנפח הגדול, ברכיה מתחת לכתפי ואני מזיין אותה בתנועות עמוקות ויסודיות. היא לא שיקרה, הכּוּס שלה עולה על גדותיו מרוב מיצים חלקלקים ושרירי דפנותיה לופתים את הזין שלי בתאווה בעודי שוקע בתוכה שוב ושוב. ולמרות הכל, למרות הגוף המושלם שלה והריח של הסקס והאנחות שלה, מה שהכי מטריף אותי הן העיניים החומות הנעוצות בי מלמטה. אני מעליה. אני בתוכה. אני חולש על האישה הכי יפה בעולם.
מיכל נשכבת לצד בתהּ, מביטה בה בתערובת מושלמת של אהבה וערגה. שירן מתיקה את מבטה ממני ומפנה אותו לעבר אמה ולרגע הכמיהה בין שתי אלה מתלהטת עד שהיא נראית כאילו עומדת לחרוך את המזרון. בידה השמאלית, מיכל מחבקת את ראשה של בתה הנדפקת וזו קוברת את פניה בצווארה של אמה, מתנשפת בהתרגשות בקצב הזיון. אצבעות ידה הימנית של מיכל מלטפות את גופה העירום של בתה, אם כי היא נשארת רק באזור בטנה, מתרחקת מהשדיים התפוחיים מעל ומערוותה הזהובה מתחת.
מכיוון שאני נשען על שירן המחזיקה את כתפי ברגליה החזקות, ידי פנויות יחסית ואני מחליט לפנק גם את מיכל. בתנוחה בה היא שוכבת ומחבקת את ראשה של שירן ומרפקה נח מעל שערותיה הזהובות, קל לי להגיע אל מפשעתה העירומה לכן אני שולח את אצבעות ידי הימנית ומחליק אותן אל הסדק הרטוב והלוהט שלה. מיכל משתנקת לרגע בהפתעה כשאני מתחיל לבעול אותה בשתי אצבעות ואני משקיע יותר ריכוז בקואורדינציה, איך לזיין את שתיהן בעת ובעונה אחת.
“שירני…” נאנחת מיכל בקולה הנמוך, והסקסי.
“אמא…” עונה שירן.
“זה כל כך טוב…הוא מדהים, שירני…מה שהוא עושה לי…”
מיכל מתרוממת מעט משכיבה על הגב לשכיבה על כתף שמאל, זרועה השמאלית עדיין מחבקת את ראשה של שירן מלמעלה כמו כתר, אצבעותיה על צווארה של בתה. הפנים שלהן קרובות כל כך, השפתיים לא יותר מחמישה סנטימטרים זו מזו. ואז שלושה. שירן מפשקת את שפתיה החושניות לקראת אמה וזו, מלטפת את גופה של שירן ברכות, נעצרת לפתע כמי שפוסחת על שני הסעיפים אך נדמה ששירן לא חשה בכך ופיה פעור כמו גוזל רעב לקראת אמו.
מיכל מביטה בשפתיה הרכות של בתה ומלקקת את שפתיה שלה, מביטה בשירן ברעבתנות גלויה אך היסוסיה ברורים. עבורי המתח הזה, השפתיים החושניות הקרובות כל כך, שלא לדבר על הימצאותי בין רגליה של הבחורה הכי יפה בעולם כאשר אמה המוכנה להידפק בעוד רגע לצדה, כל אלה הופכים לצונאמי שמציף אותי בהפתעה ופתאום אני מרגיש שאני…
“גומר..!” אני נאנק ומתחיל לפלוט את זרעי לתוך שירן מתחתי. האנקה הרמה שלי קוטעת באחת את המתח בין שירן ומיכל וזו, אצבעותיי עדיין בתוכה, מזדקפת על מרפקיה כדי לראות טוב יותר איך אני מזריק את מטחי הזרע שלי לתוך בתה. אני נשען על שתי הידיים עכשיו, מתרכז בשיא שלי, גחליליות עונג מרחפות על אגם הגב שלי, מציתות בו נקודות עונג. בעיניים עצומות אני חש בשפתיה של מיכל נוגעות בשלי ולשונה פולשת לתוך פי ואנחנו מתנשקים תוך שאני ממלא את שירן בנתזי זרע, שומע אותה נאנקת מתחתי.
אני מתחיל להזדקף כדי לצאת משירן ומיכל ממהרת לכרוע לצדי. כאשר הזין שלי מחליק מהכּוּס המהביל של שירן, מיצי ערווה וזרע מתחילים להיפלט החוצה ומטנפים את ירכיה כלילי השלמות. למרות שהדופק שלי עוד לא ממש התייצב, הלב שלי כמעט נעצר בחריקת בלמים: מיכל גוהרת בין ירכיה הפשוקות של בתה ומתחילה לנקות אותה בלשונה, ראשה כמעט על מפשעתה של שירן.
“אני מנקה אותך…” ממלמלת מיכל, קולה מעובה התרגשות ואני מבחין שלשונה מתקרבת יותר ויותר אל שפתי ערוותה השמנמנות של בתה.
“אוקיי…” עונה שירן ומניחה יד על שיערה הקצר של מיכל. עיניה היפות של אחותי עצומות והיא מפשקת ירכיה לעבר אמהּ אך זו ממשיכה ללקק את הירכיים ביסודיות, אפילו כשכבר אין שם יותר דבר מלבד רוּקה שלה. מיכל מהססת, אני מבין. היא אמנם פריק אבל את הצעד הזה לא קל לה לעשות. אני מחליט "לשנות נושא”.
הזין שלי לא הספיק באמת לרדת והמראה המדהים של הראש של האם בין הרגליים של הבת החזיר אותו לתפקוד מלא. אני כורע מאחורי האישה העירומה, מפליק לה אחת על התחת כדי שתבין שהמשחק ממשיך לכיוון אחר ואז מחליק את ראש הזין אל בין שפתי הערווה הגרגרניות שלה. מיכל מזדקפת על המרפקים ונאנחת בעונג כשאני מתחיל לכבוש אותה, והיא רטובה ולוהטת.
אני שולח ידיים לעבר הברכיים של שירן ואוחז בהן בזמן שאני מזיין את אמהּ הכורעת מעליה. מהלומות האגן שלי חזקות ורעבות בכל פעם שאני שוקע בביצה התובענית של ערוותה ודופנותיה אוחזות בי בעקשנות, משל מסרבות לתת לי לצאת. מזווית העין אני רואה את ידה של שירן נעה אל בין רגליה וארשת ההתעלות שפושה על פניה רומזת שהיא התחילה לאונן תוך שאני מזיין את אמה מעליה. מיכל תשושת העונג מנמיכה באיטיות את כתפיה על שראשה נח על חזהּ התפוחי של בתה וכל כולה התמסרות לזין הדופק אותה מאחור. ידה האחת של שירן שקועה בעינוג עצמי נמרץ אך השנייה מחבקת את ראשה של אמה הנדפקת עליה, מלטפת את שערותיה הקצרות באהבה.
ושוב הלב שלי נעצר אבל הפעם זו לא התראת שווא: ידה של מיכל נשלחת לעבר שדה הימני של שירן והיא מכוונת את הפטמה אל פיה, סוחטת גניחת התרגשות מבתה כאשר השפתיים נסגרות על הפטמה הצעירה ומתחילות למצוץ אותה. תנועות האוננות של שירן הופכות קדחתניות בעודה מתמסרת לשפתיה ולשונה של אמהּ, ואצבעותיה, שעד עכשיו ליטפו רק את פדחתה של מיכל מתחילות להחליק מטה, מלטפות את גבה העירום בתעוזה גוברת.
אני רחוק מהשיא שלי אבל ברגעים הבאים שתיהן גומרות בזו אחר זו כמה פעמים. מיכל, נבעלת על ידִי בתנועות קצובות מאחור, ידָי אוחזות בישבנה הקטן בעודה מוצצת ומלקקת את שדיה של בתה ושירן מאוננת ומלטפת את גופה העירום של אמה השוכבת עליה. בגלל שמיכל שוכבת נמוך יותר על בתה, ידה של שירן לא מדרימה יותר מגבה התחתון של אמה אבל אני מבחין שכמה פעמים היא בודקת כמה נמוך תוכל להגיע. מה שמביא לי את הרעיון הבא.
ידָי חוזרות אל ברכיה של שירן ואני מגביר את עוצמת המהלומות בהן אני דופק את מיכל. מיכל התשושה קמעה מופתעת מהתגברות עוצמת המהלומות והיא מוצאת את עצמה מחליקה מעלה בתוך כמה שניות עד שפניה נמצאות מעל אלו של בתה. שירן מניחה עכשיו את שתי ידיה על פלחי עכוזה הקטנים והחטובים של אמהּ, מעסה וחופנת אותם בחמדנות.
“אוי, אלוהים…” נאנקת מיכל ואני מבחין באצבעותיה של בתה פולשות לכל מקום פרטי במפשעתה של אמהּ, מלטפות לי את הזין אבל גם כנראה נוגעות בדגדגן הקטן של מיכל. שירן תרה אחר שפתיה של מיכל אבל זו מתחמקת וקוברת את פניה בחיקה של בתה, מתמסרת לאצבעותיה הנועזות.
יותר נועזות משחשבתי, למעשה. מכיוון שאני אוחז בשירן ולא במיכל, ישבנה השזוף של האישה הלוהטת מופקר לידיה הסקרניות של בתה וזו חוזרת לאחוז בו ואז..מתחילה להרים את אגנה מעלה, בתנועות חיכוך. בתנועות קצובות, שירן מחככת את מפשעתה הרטובה בזו של אמה, סוחטת ממנה אנחות ריגוש עמומות כשהיא קוברת את פניה בחיקה של בתה הרעבה.
בתנוחה זו הערוות נמצאות זו מעל זו, קרובות כל כך זו לזו שאני מחליט להחליק מתוך הסדק הצר של מיכל ואז לחדור הישר אל זה של בתה. שירן קוראת בקול ואני מתרכז כדי למצוא את האופן הנכון בו אני יכול לזיין אותה בלי להפריע לה לחכך את ערוותה הרעבה בזו של אמה. הפתרון הוא להיות מעט יותר פסיבי ורק לשהות בתוך הכּוּס הלוהט של אחותי בלי הרבה תנועה, מפנה לה את הבמה למופע המרכזי. אני מביט באחותי היפה המזיינת את אמה ומרגיש את השיא הבא שלה מתקרב, תנועות אגנה רעבות ונואשות. היא אוחזת בישבנה של מיכל רק ביד אחת עכשיו, השנייה ספק מחבקת, ספק לופתת את צווארה ואז, תוך שעיניה מתגלגלות מעלה בחוריהן, פולטת נהמת אקסטזה עמוקה וגרונית והשיא שפוגע בה כמו גל עצום בשובר גלים, שוטף גם אותי ואני מתפרק בפעם השלישית הערב אל תוך הכּוּס הרטוב של הילדה הכי יפה בעולם.
לאף אחד אין כוח למקלחת נוספת או לדבר על מה שקרה כאן בשעה האחרונה. שלושתינו, עירומים ומיוזעים, מתכרבלים מתחת לשמיכה ונרדמים מיד לצלילי גנרטור הפקפק, מלווה בגשם עדין.
=========================
לפרק הבא
מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.
וואוווו איזה פינוק של פרק
מה עם סקטבורד? התגעגענו
חייב לומר – הסיפור חוזר על עצמו.
אומנם אירוטי ואיכותי אבל איפה ההפתעות, השליטה ושאר מיני ירקות.
בעיניי, סר מעט הטעם מאז שנעלמה המילפית מהעבודה של האבא. לאן נעלמה באמת?
פרק סופר מאכזב. כל הסצינות הסקס ממש לקוחות מעוד סרט פורנו. מכיוון שהרגלת כבר בסיפור לסצינות של אמא ובת זה דיי מאבד מהריגוש. בייחוד כשהסצינות מועתקות מסרטי פורנו.
פרק מדהים. והחלק האחרון שלו דורש איור.
האמת?
אני מאוכזב.
לא מהפרק, אלא כי ציפיתי שרכישה של הספר תהיה משתלמת.. בפועל מי שרכש את הספר מראש קיבל עונש – חודשים ארוכים בלי לקרוא סיפור חדש ממך.
חשבתי שהיה חוזה בלתי כתוב, שכל העלאת תוכן לאתר, תהיה במקביל העלאת תוכן חדש לסמאשוורד. קיוויתי אולי גם שזה יעודד אותך לכתוב יותר.
יש דרך לקבל יותר סיפורים?
קצב הכתיבה שלי קבוע והוא תואם את קצב הפרסום.
אם יש סיפורים אחרי הספר השני, אשמח לקנות אותם אחד אחד. אתה כותב מדהים והסיפור ניפלא. אחד הטובים שלך אי פעם.
סיפור מדהים!
מחכה בקוצר רוח לחזרה של סקייטבורד
מיציתי את הסדרה
נמאס מהדמויות ומהסקס שחוזר על עצמו בין אותן דמויות
בגלל זה הסיפור של נדב היה כל כך מרענן.
מחכה שתתחיל סיפור חדש
תודה על המלים החמות, כיף לכתוב לקוראים מפרגנים ואדיבים כמוך.
נ.ב.
אם אתה מחכה לסיפורים שאינם קשורים ל"בצד השני של הבריכה", תצטרך להמתין עד אוקטובר 2022.
אוקטובר 2022?
כלומר יש עוד בסביבות 30 פרקים של הצד השני של הבריכה? 🤩
פלוס מינוס והם מאוד טובים אם לשפוט את רמת הכיף שלי מלכתוב אותם.
אתה צודק,אני מתנצל תגובה לא במקום
דווקא בגלל שאני אוהב את הכתיבה שלך קיוויתי שתתחיל סדרה אחרת.
לדעתי עדיף עד מקסימום 8-10 פרקים. לא כרך חדש להארי פוטר
אבל זו הפלטפורמה שלך אז אני רק אגיד תודה על מה שיש
זה בפירוש ספר מצוין. הדמויות כאן מאופיינות ברמה אחרת. סאלי שומר, נגיד, זה קטע הורס של דמות קאלט.
אני יודע שזה קצת מוזר, כי מה פתאום לדבר על ספרות כשזה סיפור מיני אבל אני תופס את עצמי לפעמים קצת מרפרף בקטעי סקס ויותר מתעכב בקטעי בילד אפ.
נגיד, אני חושב שהחזית עם אבא שלו יש בה פוטנציאל דרמטי גדול.
יש בהחלט הרבה פוטנציאל עלילתי טוב ואני עוקב בעניין. יש הרבה קסם בסיפור בן הרבה פרקים שיכול למתוח יריעה רחבה והרבה קווי עלילה.
יאללה יאללה, כולם נהיו פה מבקרי ספרות מ"הארץ" ובאים בדרישות.
רבותי, זה סיפור מצוין, ואחלה פרק. הבחור בנה לנו פה יקום מדהים, אחלה דמויות, אחלה עלילה ועוד זרק לנו תמונות כבונוס. מה רע?
דור – אחלה פרק. רק דבר אחד – תלתן זו יחידה אמיתית? קשה למצוא מידע עליהם. אני מניח שהם תפ ממ.
"תלתן" זו יחידה דמיונית (עד כמה שאני יודע 😉 )
קודם כל אני נהניתי מהפרק מאוד 🙂
ודבר שני אנשים פה צריכים להרגע, הבן אדם לא חייב לכם כלום פעם אחרונה שבדקתי הוא מעלה מה שכיף לו ומעניין אותו.
אבל כן יש לי הצעה: אולי תעלה פה תחרות סיפורים של הקוראים? ככה למי שפחות אכפת מהצד השני של הבריכה יוכל לקרוא דברים אחרים וגם יהיה יותר טראפיק (אני משתדלת להכנס דרך גוגל כמה פעמים בשבוע בשביל לעזור לך אבל תכלס אני יודעת +- מתי מתעדכן פרק חדש וחוץ מזה אין לי יותר מדי מה לעשות פה את הסיפורים שלטעמי אני כבר מכירה בעלפה)
אני לא יודע למה צריך תחרות: מי שיש לו סיפור ברמה סבירה ושולח לי, אני שמח לפרסם.
יחד עם זה, אם יש מי שחושב שתחרות תדרבן אותו מוזמן להגיב פה ונמדוד היענות. אני מציע פרס טנטיבי: הכותב הזוכה יוכל לבקש ממני 3-4 איורים לציור ו/או שאכתוב עבורו סיפור בן 3000 מילה (בערך גודל סטנדרטי של סיפור או פרק שלי).
אוהב את העלילה הכוללת ואהבתי את הפרק הזה,
אבל אוקטובר 2022? נשמע המון זמן. אני בטוח שאקרא הכל ואחזור לסיפורים ישנים, אבל הרעיון לתחרות בין הקוראים נשמע מבטיח.
זה נחמד מאוד, אבל אני מתגעגע לדור נוב ה old school עם הדיאלוגים והסיטואציות המורכבות.
סבלנות, יש לי עוד הרבה שנות כתיבה.