הצד השני של הבריכה – פרק כ"ו

“את…” אני נזכר בדבריה של שירן מקודם. ואו, אני יכול להיות עם מי שאני רוצה עכשיו. נראה שקארין מודעת לשינוי הסטטוס וחיוכה מתרחב, מקטין באופן המתוק ביותר את עיניה לכדי חריצים והיא הופכת להיות הכי חמודה בעולם.

“הבנתי שהגעת לאיזושהי הסכמה עם שירן.” היא אומרת ושולחת יד אל חזית חצאיתה. בפה יבש אני מהנהן והיא חושפת באיטיות את ירכיה העדינות. נשימתי נעתקת כשערוותה העירומה מבליחה לרגע, כתם פרוותי ואפל בין ירכיה בחשכה המתגברת וקארין עוזבת את קדמת חצאיתה, הבד נופל ומסתיר שוב את הקסם.

“היא צריכה ללמוד לבגרות.” אני אומר פתאום וקארין פורצת בצחוק.

“מה מצחיק? יש לכן בגרות עוד…”

“היא אמרה לי שהיא התחילה לקרוא לך 'אבא' וחשבתי שזה רק בקטע קינקי אבל אני מתחילה להבין למה.”

“נו, בגרויות זה חשוב.” אני רוטן.

“…אמר זה שהחליט לא לגשת לבגרות.”

“בינתיים.”

"בינתיים.”

“טוב, אז אתה בא?”

“בא.”

הבית הקטן מלא בניחוחות של מזון. מיכל הצליחה להפציץ עם הכיריים הקטנים שהשיגה ועל השולחן אני רואה קדרה מפיצה ריחות מעוררי רוק, שני סלטים, בקבוק יין, לחם ומטבלים. כשאני מנסה להתגנב לבדוק מה יש בקדרה חוסמת מיכל את דרכי. אינסטינקטיבית אני שולח יד אל חזהּ אך היא שולחת בי מבט מתרה.

“קארין לא יודעת שאנחנו…” היא אומרת בשקט ואני ממהר להתרחק. לא ברור לי אם קארין ראתה או לא.

הבנות מתקלחות במכון שבו מיכל מאמנת אבל אני מתעצל ללכת לשם וגם קצת לא נעים לי אז אני עושה מקלחת קרה, מרגיש את כל הצ'קרות שלי נפתחות מההלם אבל מקפיד להסתבן טוב ולחפוף את הראש. אחר כך אני מתגלח ומשקיע בדאודורנט ואפטר שייב ואז יוצא מהמקלחת, לבוש במגבת בלבד אל החדר הראשי, שם התרמיל שלי משמש לי ארון.

זאת לא ההרגשה הכי גרועה בעולם כאשר שש עיניים נשיות ננעצות בי מסתובב בחדר. אני לובש תחתונים (ולא ממש מתאמץ להסתיר את המפשעה) ואז ג'ינס וחולצת טריקו לבנה ארוכה. קלאסה.

מיכל אמנם אמרה שהיא מרגישה לא נוח להתלבש בבגדים האלגנטיים שהבאתי לה אבל לכבוד הארוחה היא לבשה שמלה שחורה שיורדת סנטימטרים בודדים מתחת למפשעתה ונועלת עקבים, לראשונה מאז שהגענו אל הבית. צדדי השמלה חשופים בצורה מתוחכמת המתגרה בצופה לנסות להציץ לשדיה אך הללו נשארים מוסתרים מכל זווית. לעומתן אחותי לבשה אוברול צהוב וקצר מכנסיים המאלץ את מי שמתבונן בה להביט ברגליה הנהדרות ורומז לצופה שהיא אינה לובשת חזייה מתחת לבד הצהוב והדק.

“ארוחת שבת ראשונה בבית החדש!” אני אומר.

“אני רוצה להדליק נרות, אתה יודע לברך?” שואלת שירן בביישנות.

“מה? מאיפה אני יודע לברך?”

“לא יודעת.”

“אוקיי, זה חשוב לך? אני אחפש ברשת. שנייה.”

אני לא מאמין בשום צורה האלוהים, מלאכים ודרדסים אבל אני מבין שזה חשוב לה ובמצב הלא שגרתי בו אנחנו נמצאים אני הרבה יותר קשוב לצרכים של אחרים. בינתיים היא מוציאה נרות ופמוטים ומדליקה אותם. אני מוכרח להודות שאני מתרגש יותר משחשבתי כשאני מקריא את הברכות מהטלפון, אחר כך היא מציבה אותם על החלון, נהרה מאירה את פניה. טוב, היא צדקה: הקידוש והנרות עשו משהו.

מתברר שהתבשיל הריחני היה ריזוטו פטריות וכולן צוחקות כשהן שומעות את הבטן שלי מקרקרת לפתע.

“החזיר הזה תמיד רעב…” צוחקת קארין.

“לא חזיר, פר.” עונה מיכל.

“אמא!” רושפת שירן.

“עזי ואני שוכבים.” אומרת מיכל בשלווה.

“אמא!” שירן עכשיו ממש כועסת.

“שירי, קארין תהיה איתנו כל הסופשבוע, נכון? אנחנו מכירות את הפר שלנו, ב24 שעות הקרובות בכל רגע נתון אני אשמע אותו מזיין אותך או את קארין, נכון?” קארין מסמיקה כעגבנייה אבל מיכל מתעלמת ממנה וממשיכה. “מה אני אמורה לעשות בינתיים, לשבת על כיסא הנדנדה ולסרוג?”

שירן מביטה בקארין, שתיהן אדומות במבוכה.

“ובכל מקרה,” ממשיכה מיכל בקול רך יותר. “אתן חברות טובות, היית מספרת לה בכל מקרה נכון?”

“כן.” מודה שירן.

“נו, אז חסכתי לך.”

“תודה.” מתרצה שירן.

בכל מהלך חילופי הדברים האלה אני הייתי עסוק בלתקוע ריזוטו מעולה אבל אחרי כמה כפות בבטן אני רגוע יותר.

“ואני מאוד מעריך את זה שאתן מתייחסות אליי כמו אל פר ההרבעה שלכן אבל עם כל הכבוד אני מתכוון לעבוד קשה בסוף השבוע. אני רוצה לגמור את הרימון ולהמשיך עם הערבה. ערן ולאה עוזרים לנו כי הם מאמינים בנו אבל אם הם לא יראו שאנחנו נרתמים, הם לא ירתמו בעצמם.”

“אוקי…” אומרת שירן בגלגול עיניים מסוים. “איך אני יכולה לעזור?”

“תלמדי לבגרות.” אני אומר אינסטינקטיבית ושירן וקארין מתחילות לצחוק.

“אני שמח שזה מצחיק אותך אבל בגרויות זה פאקינג רציני.” אני אומר אבל זה כמו לכבות שריפה עם בנזין, הצחוק מתגבר עוד יותר.

“אוקיי, זה רשמי.” צוחקת קארין. “אח שלך נהיה אבא.”

“הי," מרצינה שירן. "רק אני מסתלבטת על אח שלי.”

“את רוצה שאני אסתלבט עליך?” מגחכת קארין.

“נראה אותך.”

"אני מזהירה אותך…"

"או-אה…רצינית…" מגחכת קארין. “להסתלבט עליך זה לא כל כך קשה, הרבנית שירן. מאז שהתחלתי להזדיין עם אחיך ראיתי את האור.”

“הבנתי מה את עושה, זה בסדר. את תקבלי מה שרצית.”

“מה היא רצתה?” אני שואל, מסוקרן. היה פה איזה וויב לא ברור צד קארין, כאילו היא הכתה בכוונה מתחת לחגורה. בעיני זה אפילו היה קצת לא מתאים.

“טוב, אתה ומיכל הם לא היחידים עם סודות…” אומרת קארין בנימה מסתורית.

“מה, את מתכוונת לזה שאת ושירן מזדיינות..?” שואלת מיכל בתמימות מעושה ושתי הבנות פוערות עיניים לעומתה.

“ילדים תמיד חושבים שההורים שלהם סתומים.” נאנחת מיכל למראה פליאתן.

“מה?! על מה את מדברת?” אני שואל.

“שירן וקארין הן לא רק חברות.” היא מסבירה לי בחיוך ניצחון אותו היא מתאמצת להסתיר, נהנית מהמבוכה המאדימה את פניהן של שתי הבנות.

“או מיי גוד.” אומרת קארין אדומת הפנים ומכסה את פניה.

“אני יכולה לספר?” שואלת מיכל ברכות.

“לי אין בעיה. ריני?” שואלת שירן את חברתה.

פניה של קארין עדיין מכוסות והיא מהנהנת.

“אני לא אספר אם זה מפריע לך, באמת.” אומרת מיכל בשקט.

“לא, זה בסדר.” מסירה קארין את ידיה מהפנים. “אנחנו די טיפשות אם חשבנו שאפשר להסתיר דבר כזה. עוד יין מישהו?” כולנו מקבלים את ההצעה, עוד כוס מתרוקנת ומיכל מתחילה.

“לפני כמה זמן הייתה איזו בעיה עם הPorsche, היא הייתה מדוממת לי ברמזורים. שמתי אותה במוסך וחזרתי הביתה במונית. כשנכנסתי הביתה, שמעתי קולות…חשודים. אבל לא בלתי צפויים בהינתן שהיו לי שני מתבגרים בבית. התנצלתי כבר על ההתנהגות שלי בעבר וזו עוד הזדמנות להתנצל. הייתי בטוחה שאני שומעת אותך צופה בפורנו במחשב ו…רציתי לכעוס ולהביך אותך. אני ממש מתביישת כשאני נזכרת באיך שהייתי.”

“סלחתי, תמשיכי.”

"כשעליתי לקומה השנייה הבנתי שהקולות זה לא בדיוק מה שחשבתי. הן לא נשמעו כאילו הם באו מרמקולים. עכשיו כבר הייתי סקרנית. הלכתי בשקט אבל ככל שהתקרבתי יותר הבנתי שהקולות לא מגיעים מחדר שלך, עזי, אלא מהחדר של שירן.”

“או מיי גוד.” ממלמלת קארין, מסמיקה במהירות.

"הדלת לחדר של שירן הייתה פתוחה לגמרי לכן לא יכולתי להציץ בלי להיתפס. במקום זה יצאתי מחלון חדר השינה שלי, נכנסתי דרך החלון של עזי ומשם הצצתי, דרך הדלת שלו.”

“וואו, אמא.” אומרת שירן בסרקזם קל. "איזה השקעה."

“מדריכת יוגה או לא? בכל אופן, אז הבנתי ששירן וקארין הן יותר מאשר חברות טובות.”

“נו, מה ראית?” אני שואל.

מיכל מביטה בנו בחיוך דק, ברור שהיא נהנית מההצגה.

“נו, תספרי כבר ונגמור עם זה.” רוטנת שירן.

“שירן ישבה על המיטה עם הרגליים על הרצפה וקארין הייתה על הברכיים של שירן, הרגליים מצד אחד, הידיים נוגעות ברצפה בצד השני. קארין לבשה ג'ינס אבל המכנסיים שלה היו מופשלים וגם התחתונים. על התחת של קארין היה אדום מרוב סימני סטירות. לא יודעת מה היא עשתה אבל שירן הענישה אותה טוב. מול העיניים שלי היא הורידה לה עוד סטירה מצלצלת על התחת.

כנראה שהגעתי בסוף החלק הזה של ההצגה כי שירן שאלה: “גמרת להתחכם?” או משהו כזה וקארין אמרה שכן. שירן אמרה "אז עכשיו תפצי אותי על עוגמת הנפש", שוב, לא זוכרת את הביטוי המדויק, והורידה את קארין מהברכיים שלה. היא התיישבה על קצה המיטה וקארין פשטה ממנה את המכנסיים והתחתונים ואז כרעה בין הרגליים שלה והתחילה ל…אתם יודעים מה. אני חייבת להגיד שזה היה די הלם לראות את הראש של קארין בין הירכיים של הבת שלי ככה. ולשמוע את הקולות ששירן הוציאה…מה אני אגיד לך שירי, אם הייתי יודעת מי זאת אמא שלך הייתי אומרת לה מה דעתי על מה שיוצא לך מהפה…

התרחקתי משם, התגנבתי החוצה והלכתי ברגל לקניון לשתות כוס קפה. כשחזרתי, קארין כבר לא הייתה בבית. אבל מאז ידעתי שאתן יותר מחברות וכשהיא הייתה באה לישון אצלך, הייתי לפעמים באה להקשיב מחוץ לדלת שלך. ותמיד נתתן לי מה לשמוע…”

“אמא, את כזאת סוטה, אני מתה.”

“כן.” מודה מיכל ביובש. “עוד יין?”

שלושה פיות אומרים "כן" והבקבוק מתרוקן בתוך כמה רגעים.

“אני לא מאמינה שידעת כל הזמן הזה.” אומרת שירן.

“אני מתה פה.” ממלמלת קארין, עדיין אדומה.

“בואי בואי בואי, אין לך מה להתפדח.” אומרת שירן ואוחזת בידה של חברתה תוך שהיא דוחפת את הכיסא לאחור. שירן מושכת בעדינות את קארין אליה וזו קמה מכסאה ומתקרבת אליה ואז מתיישבת על ירכה.

שירן מניחה יד על צווארה של קארין ומביטה לה בעיניים: “אין לנו מה להתבייש, סבבה?”

קארין מהנהנת.

“את החיים שלי, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך, הבנת?” היא אומרת לחברתה הגבוהה.

קארין מהנהנת שוב, נדמה לי שאני רואה דמעה בזוית עינה.

ואז זה קורה: שירן מגביהה את פיה לעבר זה של קארין והן מתנשקות, לאט וברוך.

“פאק.” אני מקרקר בפה יבש.

אחרי הנשיקה הן נפרדות לרגע ושירן מנגבת דמעה מזוית עינה של קארין. הפעם תורה של קארין לנשק את שירן וזו מפשקת את שפתיה המלאות לקראתה בחדווה. הנשיקה הזו שונה מהראשונה והיא אינה נשיקת ניחום אלא משהו אחר, ער וחיוני יותר ואנחות רכות נפלטות מפיותיהן של שירן וקארין. הנשיקה השלישית רעבה יותר ונראה לי שאחותי כבר עברה שלב, אני מכיר את המבט הרעב בעיניה לפני שהיא טורפת את שפתיה של קארין שוב.

קארין יושבת בחיקה של שירן כשישבנה על ירכיה ושירן מחבקת את גבה בידה השמאלית אך עכשיו ידה הימנית שעד כה הייתה תלויה באוויר מתעוררת לחיים. היא מלטפת בגב היד את דרכה מעלה, במעלה הירך, דרך המותן ואז, תוך שהיא עושה לי התקף לב קטן, מניחה אותה על שד גדול, מעסה אותו תוך שהיא מנשקת את חברתה בלהט. קארין נאנחת בקול אך אינה נשארת חייבת והיא מחליקה את ידה לתוך חולצתה של שירן דרך המחשוף הגדול, חופנת שד תפוחי ומוצק וגורמת לאחותי להיאנק במתיקות.

“זה הדבר הכי סקסי שראיתי בחיים.” אני ממלמל.

“הן רק מתחממות.” אומרת מיכל באוזני. הייתי כל כך מרותק שלא שמתי לב בכלל שהיא קמה. עכשיו היא עומדת לצדי, מביטה במתרחש מרותקת. “קארין יותר ביישנית אבל לבת שלי יש ראש מלוכלך מאוד. ראיתי אותן עושות דברים…מרגשים. אבל אף פעם לא מכל כך קרוב…”

ידה של קארין עדיין עסוקה בחולצתה של שירן אבל אחותי הזיזה את ידה וכעת היא עסוקה בין רגליה הארוכות של חברתה השופעת, חבויה מתחת לחצאית. לפני הבעת פניה של קארין אני מנחש שיש לה לפחות אצבע אחת בכּוּס, אם לא שתיים. מרפקה של שירן נע בתנועות קצובות בין ברכיה של קארין וזו נאנחת בקולה המתוק, מתמסרת לחברתה הבועלת אותה. שירן מביטה בי במבט מתגרה שעוצר לי את הדופק לרגע ואז שולחת את ידה השמאלית אל עורפה של קארין, דוחפת את ראשה לעוד נשיקה תובענית.

מיכל לוקחת את ידי ומובילה אותה אל מתחת לשמלתה השחורה ובמעלה ירכיה, שם מקדם אותי גל של רטיבות לוהטת.

“אני חייבת לשבת עליך.” היא אומרת, רעב בקולה הנמוך והסקסי.

“אני רוצה לראות!” אני מוחה.

“אני אתן לך מה שתרצה, אני חייבת לשבת עליך עכשיו. אני כל כך חמה, בבקשה.”

בשביל לראות אותן תוך שהיא רוכבת עלי אני אצטרך לשבת עם הגב אליהן (או כמעט עם הגב) כדי להעניק לה זווית תצפית טובה. אני באמת לא רוצה לעשות את זה, למרות שהזין שלי קשה כמו ברזל ואני מת לזיין. זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותן ביחד ובא לי לראות את זה. מצד שני, אני מרגיש כמה מיכל צריכה את זה, לרכוב עלי תוך שהיא צופה בהן מתמזמזות. אני קרוע לשתיים, צופה במתרחש ולא זז.

“נו, עזי, בבקשה. מה שתרצה, רק תוותר לי עכשיו!” מתחננת מיכל ואני מוותר. אני מפנה את הכיסא כך שאני פותח זווית קהה אליהן ומרים את האגן. מיכל עטה עלי ומפשילה לי את המכנסיים והתחתונים במשיכה, נושכת את שפתיה בערגה כשהיא רואה את הזין שלי מוכן לפעולה. בתנועה גמישה היא מניפה רגל מעל הירכיים שלי, כורעת מעלי ואוחזת בזין הקשה באצבעות חמימות. אני לא מופתע לגלות שלא טרחה ללבוש תחתונים ובתוך כמה שניות גופה הקטן יורד על ראש הזין שלי אשר פוגש ערווה רטובה. מיכל גונחת כאשר אני מחליק לתוכה והיא מתיישבת עלי בניעות קטנות ורעבות.

הזווית הקהה מונעת ממני לראות את המתרחש בין קארין ושירן בלי להסתכן בצוואר תפוס, לכן אני מתמקד במילף הלוהטת שרוכבת עלי. בשמלה שלה יש את הפטנט שנועד לחשוף את צד בית החזה בלי לחשוף את השדיים אבל הוא לא יעיל במיוחד נגד ידיים ובמהרה אני חופן שד רך בכל יד. כעונש על זה שבגללה אני מפספס את ההצגה אני אוחז בפטמות שלה בין אצבע ואגודל ומתעלל בהן קצת, ממולל וצובט אותן בזו אחר זו אבל מיכל חרמנית ורעבה כל כך שהכאב כנראה רק מחדד אצלה את התחושות ואני מרגיש בה נרטבת בכל פעם שאני סוחט פטמה קטנה, נאנקת באוזני בקולה הצרוד והסקסי.

מאחורי אני שומע את קארין ושירן נאנחות ומתנשפות ומעלי אמהּ של שירן מתחרמנת מרגע לרגע, עולה ויורדת על הזין שלי בתנועות קצובות ורעבות. אני מוציא את יד ימין מהשמלה ומחליק אותה מתחת לבד באזור הישבן. מפשעתה של מיכל מגירה מיצים ואני מושח את אצבעותיי בהם ואז מגיש לה אותם למציצה והיא פוערת את שפתיה ויונקת את מיציה מאצבעותיי, נאנחת בריגוש. האצבעות חוזרות את מפשעתה הנובעת וחוזרות, חלקלקות ממיצים ורוק, אל חריץ ישבנה. אני מאתר באצבעי האמצעית את החור האחורי הקטן שלה ואז לוחץ בנחישות.

מיכל נאנקת בהפתעה לנוכח ההפתעה הלא צפויה אבל אין לה סיכוי ובתוך שניה האצבע החלקלקה מחליקה אל התחת הקטן שלה. גל ריגוש נוסף מציף את המילף הפֶטיט הרוכבת עלי והיא נשענת עלי עוד יותר, מנסה להרפות את פי הטבעת שלה לנוכח אצבעי הנחושה. גניחותיה של מיכל מתגברות ונראה לי שהוא הולכת לגמור, לכן אני מוסיף גם זרת לעבר הדגדגן שלה כדי לוודא שהיא מתפוצצת כמו שצריך.

“פאק, עזי! פא-אק! זה טוב! זה טוווב! פאאק!” היא נאנחת באוזני, עיניה נעוצות במה ששירן וקארין עושות. אני מתרכז בלא לגמור, מלווה אותה בדרכה אל מחוץ לאטמוספרה והצעקות שלה גוברות על אלו של קארין ושירן כשהיא גונחת ונאנחת באוזני. אני תוהה אם זו הגמירה האינטנסיבית ביותר שראיתי אותה גומרת. לבסוף היא נוחתת בחזרה, גניחותיה הופכות לאנחות ואלו להתנשפויות עד שהיא מתרפקת עלי, ראשה על כתפי.

“תודה.” היא אומרת בשקט.

“אין בעד מה.”

“אני חושבת שתורך עכשיו.” היא מוסיפה בנימה שמאיצה את הדופק שלי.

מיכל מתרוממת ממני, הזין שלי מחליק מהכּוּס הרטוב שלה, ואני מסתובב בכיסא ונאנח בהתרגשות: מרוב שהייתי עסוק עם התחת שלה, לא שמתי לב שהמשחק בין שירן וקארין עלה שלב. אחותי יושבת על קצה הכיסא שלה, ירכיה המושלמות פשוקות לרווחה והיא מסיטה הצידה את מפשעת האוברול הצהוב שלה ביד אחת, השנייה מונחת באדנות על ראשה של קארין השפחה שלה. על השטיח בין רגליה כורעת קארין על ארבע, ראשה שתול במפשעתה של אחותי והיא מלחכת אותה במרץ. המבט שנותנת בי שירן מבהיר לי בדיוק מה היא מצפה שאעשה.

אני קם מהכיסא ומשתופף מאחורי קארין הכורעת, ברכי בין מגפיה השחורים. כאשר אני מפשיל את חצאיתה וחושף את ישבנה הצנום היא מפנה אליי את ראשה להביט בי, פניה רטובות ממיצי ערווה ומספר תלתלים זהובים דבוקים ללחייה. קארין מחייכת בחיבה ואז חוזרת למלאכתה ואני מפשק את שפתי ערוותה, מניח את ראש הזין בכניסה לחריץ הצר ודוחף מעט.

איזה כיף. ראש הזין נח בבטחה בתעלה הרטובה שלה, אני מניח את הידיים על הטוסיק הקטן כשהאגודלים למעלה ושאר האצבעות אוחזות באגן ומתחיל לדפוק אותה בתנועות איטיות.

קארין נאנחת לתוך הכּוּס של שירן ואחותי מחייכת אליי בחיבה. היא שולחת אליי אגרוף באיטיות ואני משיב לה באחד משלי ושני האגרופים נפגשים במחוות ניצחון בעודנו מזיינים את חברתנו הדדנית מאחור ומלפנים. אני מחזיר את ידי אל התחת שמתחתי וחוזר לדפוק את קארין, שומע אותה גונחת בפה מלא כּוּס ושירן קורצת, אוחזת במחלפותיה של קארין והודפת מעט את אגנה לתוך פניה של חברתה.

“את יודעת מה נזכרתי, ריני?” שואלת שירן וקארין נדה בראשה לשלילה, ראשה נטוע בין ירכיה החטובות של אחותי.

“שכל הסיפור הזה התחיל בגלל שהיו לך יציאות מגעילות כלפי ושבכלל מגיע לך עונש, נכון?”

קארין מהנהנת, פניה רטובי המיצים קבורים בערוותה של אחותי.

“תן לה איזה פליק, עזי.” אומרת שירן בשלווה.

"מה?"

"תן לה איזה פליק על התחת הקטן והחמוד שלה."

פלאק! אני מוריד אחת כבדה על הטוסיק הקטן ושירן מצחקקת.

“פליק מעזי זה לא פליק ממני, הא קארין? הספיק לך?”

קארין נדה בראשה לשלילה ושירן נותנת בי מבט מאשר.

פלאק! אני מוריד עוד אחת, חש בקארין נרטבת מתחתי. פלאק! אני זורם ומוריד עוד אחת. סימני כפות ידי הגדולות נראות בבירור על ישבנה הבהיר של קארין ושירן צופה בהם מרותקת, מלקקת את השפתיים בהיסח הדעת והודפת את ראשה של קארין אל מפשעתה הרטובה. הכּוּס של קארין הדוק סביב הזין שלי והיא סוחטת אותי כמו כפפת משי רטובה, מעסה אותי כשאני נכנס וכשאני יוצא. התחת שלה קטן ומוצק, והוא רוטט לרגע בכל פעם שאני דופק אותה. המותניים של קארין צרות ומעליהן גבה מתרחב רק במעט, שדיה הגדולים מיטלטלים מהצדדים בכל פעם שהאגן שלי פוגע בישבנה. החדר מתמלא במנגינה המופלאה של התנשפויות ואנחות, ריחות סקס משכרים וחריקותיו של הכיסא עליו יושבת שירן.

אני גוהר וחופן את שדיה הכבדים של קארין מאחור והיא נאנחת בהתרגשות, פיה מלא בכּוּס. שדיה המופלאים מוצקים וגדולים וממלאים את כפות ידי תוך שאני דופק אותה, סוחט ממנה סדרת התנשפויות עמומות. שירן נראית לי כבר על הקצה: היא נשענת ביד אחת על הכיסא ומרימה את אגנה באוויר, בשנייה היא לופתת את שיערה של קארין בעודה הודפת את מפשעתה לעבר פניה של חברתה, כמעט בועלת את פניה מרוב רעבתנות.

“את הולכת לגמור, סיס?” אני שואל ושירן מהנהנת בעיניים מזוגגות.

“את הולכת לגמור לה בפה בזמן שאני מזיין אותה מאחורה?”

“אה-הה…” היא נאנחת, שפתיה המושלמות פשוקות קמעה, עיניה מתגלגלות בחוריהן.

“בואי נגמור ביחד…” אני אומר. “בואי אליי, סיס…”

שירן נועצת בי מבט מזוגג ונושכת את שפתה התחתונה בחושניות. כמה היא יפה ככה עם הלחיים המלאות שלה והאף הכפתורי הקטן והצמות הזהובות מתנדנדות בקצב בו היא מחככת את החריץ הרעב שלה בפניה של קארין. גם אני כבר די על הקצה ואני חוזר אל הישבן הקטן שמתחתי, אוחז בו בשתי ידיים בעודי דופק את הדדנית החביבה עלי בתנועות עמוקות ומדודות, חש בשדיים הכבדים מתנדנדים לאטם. אני מהנהן לעבר אחותי כשאני מרגיש את הריגוש שלי פורץ את הסכר ונאנח בקול רם, כאילו נותן את האות לשירן.

“רין…תמשיכי…עזי…בוא איתי…עזי!” היא צועקת, מילותיה מתגברות ואז הופכות לגבב הברות נמוך וגרוני בעודה נרעדת פעם אחר פעם, מושחת בפראות את פניה של קארין במיצי כּוּס. מהצד השני של קארין אני חש באשכי פולטים סדרת נתזים לתוך קארין, מלווים בצמרמורת מטלטלת ומענגת. כל הריגוש של השעות האחרונות פורץ עכשיו בסדרה כמעט בלתי נגמרת של התפרצויות שכמו מחשמלות את עמוד השדרה שלי ומטלטלות את גווי עד שהן שוככות בהדרגה. לאחר כמה רגעים משתרר שקט בחדר הקטן והאוויר מתמלא בהתנשפויות נרגשות וענן אדי סקס מהבילים.

“אתה הולך לצאת ממנה?” שואלת מיכל שבינתיים התפשטה.

“אה…”כן.” אני אומר, למרות שתכלס כרגע זה נראה שהייתי יכול להישאר בכּוּס המתוק הזה לנצח.

“אז חכה רגע, אתה יודע מה אני אוהבת.”

אני לא לגמרי מבין למה היא מתכוונת אבל אני לא לגמרי בהכרה אחרי האורגזמה הפיצוצית שחוויתי. מיכל נשכבת על הרצפה לידנו וכמו מכונאית המחליקה מתחת למכונית, היא דוחפת את עצמה עד שראשה נמצא מתחת למפשעתה של קארין.

“אוקיי, עכשיו תצא.” היא אומרת.

אני יוצא מקארין בסקרנות ותוך כדי שהזין שלי מחליק החוצה, התערובת של זרע ומיצי הערווה מתחילה לזרזף החוצה…הישר אל פיה הפעור של מיכל.

“פאק.” אני אומר.

“מה קורה?” שואלת שירן ומתרוממת ברגליים רועדות מהכיסא שלה, מסדרת את האוברול הצהוב.

“פאק.” היא אומרת.

מיכל לא מסתפקת רק בלשתות את הנקטר האסור ישר מהמקור. היא מניח זוג ידיים תובעניות על ישבנה הקטן של קארין ומתחילה להדוף את אגנה למטה, לעבר פיה. קארין מעיפה בשירן מבט שואל ואני נפעם מכמה יפה היא נראית כך, בשיערה הסתור, פניה הסמוקות הרוויות במיצי ערווה והתלתלים הזהובים מערוותה של שירן הדבוקים לעורה פה ושם. שירן מהססת לרגע אבל מהנהנת באישור וקארין מורידה את אגנה לעבר פיה של מיכל, מתנשפת בהתרגשות כאשר לשונה של המילף הרעבה פוגשת את מפשעתה.

“אההה…” נאנחת קארין ברכות כשהיא מתמכרת במהירות ללשון המפנקת.

“אמא שלך סוטה.” אני אומר.

“ואתה מת על זה.”

“כן. מתבאס שכבר גמרתי שלוש פעמים, הייתי מת להצטרף אליהן.”

“היית מזיין אותי עכשיו?” שואלת שירן.

“לגמרי.” אני מודה אבל הזין שלי צועק שהוא לא בבית.

“איך אמא שלי?” שואלת שירן.

“מהממת…” מתנשפת קארין. מיכל שינתה בינתיים את תנוחתה והיא שוכבת כך שמפשעתה שלה נחה מתחת לפניה של קארין. שירן מניחה רגל יחפה על ראשה של חברתה והודפת אותה מטה בנחישות עוד שראשה של קארין קבור בערוותה של אמה. בגלל הפרשי הגבהים בינהן קארין נאלצת להקשית את גבה הרזה, מבליטה אגב כך את עצמות שדרתה, קצה שדיה הגדולים מחכך את בטנה של מיכל.

“את לא מגזימה קצת?” אני שואל למראה המחווה הגסה.

“ככה אנחנו.” מסבירה לי שירן ונצמדת אליי מלפנים, מתרפקת עלי כשגבה צמוד לחזי. “היא אוהבת שאני אומרת לה מה לעשות. פאק, זה סקסי.”

המבוגרת והצעירה נתונות עכשיו ב69 קלאסי על שטיח הבית הקטן. ידיה של קארין לופתות את ירכיה ופלחי עכוזה של מיכל מלמטה והיא מפשקת את ערוותה כאילו הייתה זו צדפה עסיסית, מלחכת אותה בתאוותנות. מצידה, לשונה של מיכל נורית בתנועות קצובות אל דגדגנה של הצעירה השוכבת מעליה, מרגשת ומטריפה אותה. בידיה הפנויות היא משחקת בחריץ הוורדרד של קארין, מפשקת את פלחי העכוז ומחליקה לתוכה אצבעות לכל חריץ וחור שהיא מוצאת. לנוכח מיומנותה של מיכל, הצעירה מתקשה לשמור על ריכוז אך כשהיא מרימה את ראשה כדי להתנשף בריגוש, שירן שולחת כף רגל יחפה והודפת את פנימה בחזרה למטה, אל ערוותה הרעבה של אמה.

זה שהזין שלי כבר לא במשחק זה לא אומר שאני לא חרמן. שירן נתונה בזרועותיי ואני שולח את ידי אל מפשעת האוברול שלה, מסיט את הבד הצידה ומחליק אצבע לתוך החריץ הרטוב שלה. את היד השנייה אני שולח אל חזה ומתחיל לשחק בשדה השמאלי מעל בד האוברול. שירן מגרגרת בסיפוק כשאני מתחיל לאונן לה, מחבקת את עורפי ומתמסרת לאצבעותיי. שנינו מביטים במיכל וקארין על הרצפה, מלחכות זו את ערוותה של זו. ברבע השעה הקרובות שלושתן נאנחות ומתנשפות וגונחות, קולותיהן עולים ומתגברים עד שהן מתפוצצות בזו אחר זו כמו שלושה זיקוקים לוהטים.

ארבעתנו מטפסים על המזרון המתנפח למשך כמה דקות ואז הבנות מתחילות לדון האם ללכת להתקלח במכון או במקלחת שלנו. המים במכון חמים אבל בחוץ קר, נדרשות כמה דקות הליכה לשם וזו גם מקלחת ציבורית אחרי הכל. לבסוף הן מחליטות להתקלח במים קרים אצלנו במקלחת ואני מחליט שקריאות החשק שמילאו קודם את חלל הבית הקטן לא מתקרבות בעוצמתן לצווחות האימה שלהן כשהן מתרחצות במים הקרים. התפקיד שלי הוא לשכב עירום מתחת לשמיכה ולחמם אותן בזו אחר זו כשהן יוצאות מהמקלחת, עירומות ורועדות. האמת היא שלשכב, עירום ומכורבל עם שלוש יפיפיות עירומות זה לא התפקיד הגרוע ביותר שקיבלתי על עצמי אי פעם. לערב אין סוף ארוטי או דרמטי במיוחד, אני פשוט נרדם באיזשהו שלב.

גם הבוקר לא גדוש בסקס. אני רגיל להתעורר מוקדם ומה שממלא לי את הראש זה לא שירן וקארין שישנות משני צדדי לבושות בחולצות טי בלבד (לא הצצתי, פשוט ראיתי את ה…פאק, הן לוהטות) אלא עומס המשימות שיש לי היום. בימי השבוע אני צריך לעבוד בפרויקט בתי הספר עם דוניא כדי שיהיה לי איך לשלם על כל ההרפתקה הזאת אז את סופי השבוע אני חייב לנצל בשביל לקדם את הבית כמה שאני יכול.

החרדה מעוררת אותי יותר מהר מכל קפה. המשימות שאני צריך להספיק בבית. האחריות שלקחתי על עצמי כשהובלתי את מיכל ושירן איתי מתיישבת לי כמו סדן על החזה. למרות שאני יודע שאני לא היחיד שאשם בזה, אם הייתי משאיר את הזין בתחתונים הן היו גרות עדיין בבית עם חשמל נורמלי ומים חמים. בגללי הן ישנות על מזרון מתנפח ומתקלחות במים קפואים, וזה עוד לפני החורף. אלה המחשבות ששולחות אותי לצאת מתחת לשמיכה (אחרי שאני גונב עוד מבט אחרון בשני הישבנים העירומים של שירן וקארין), להתלבש חרישית ולצאת מהבית.

אני יוצא אל האוויר הצונן של שבת בבוקר. ארוחת הבוקר תחכה עד שהבנות יתעוררו. עכשיו אני צריך לבחור בין להמשיך לעבוד בגינה, לפנות פסולת או לשבור את הקיר בין חדר מספר 3 ו 4 בקומה השנייה. אני פוסל את שבירת הקיר כי היא תרעיש לבנות וחושב שאולי אם מישהי תרצה לעזור לי אז אשאיר לה את פינוי הפסולת. אם ככה, חוזר לנקות את הג'ונגל בחלקו הדרומי של הבית.

עץ הרימון המכוסח נותן בי מבט שוטם כשאני מתקרב אבל אני לא נרתע. זה הוא שחירבן פה רימונים רקובים בכל מקום וביחד עם החברים שלו הפכו את הגינה היפה של סבא שלי לג'ונגל מגעיל. אז עכשיו תשלמו, הגרזן הגיע. וחוץ מזה, אני לא כורת אף אחד מהם, רק מספר אותם כדי שיהיו יותר יפים. החורף תוקף מהר וחזק השנה אבל לעבודה בגינה זה יתרון: האוויר הקריר גורם לעבודת הגינה להרגיש נעימה יותר לאורך זמן.

עד שמונה וחצי אני כבר גומר עם הרימון ואפילו מספיק לאסוף את הרימונים הרקובים. הבא בתור הוא שותפו לפשע, המִכְנף הנאה שבמשך שנים טינף את כל הגינה בפרחים שהיו צהובים במקור אבל הפכו עם השנים למרבצי טינופת עצומים. על המכנף הנאה אני מטפס ומתחיל לנסר ענפים בזהירות, מקפיד שלא להישען על ענף שאני מנסר (קרה לי פעמיים בטעות, תיקנתי את עצמי בזמן). כשאני קורא חדשות תמיד נתפסת לי העין על המסכנים האלה שעשו איזו תאונה ביתית ונשארים אחר כך נכים לכל החיים. לא בא לי להיות אחד מהם.

אף פעם לא עשיתי עבודת גינה אבל זה נחמד. בבית של אבא שלי היה לנו גנן וממילא הייתי עסוק מדי בעולם הישן שלי. מצחיק, תמיד נתפסתי על ידי כולם כבחור רציני, עכשיו אני מבין שהכל היה שטויות. היחידה, השחייה, המרוץ מכונית: הכל היה אני ואני ואני. עכשיו עושה את זה בשביל המשפחה, זה כאילו מגמד את כל מה שעשיתי עד עכשיו. אני מתאמן עכשיו הרבה פחות אז הגוף צמא לעבודה פיזית ואני נהנה לאמץ אותו ככה, ובטח כשאני רואה תוצאות כמו שמעידה ערמת הענפים המצטברת מתחת לעץ.

“וואו, וואו.” נשמע קול מתחתי. שירן, כפכפים לרגליה והיא לבושה בטי שירט-כותונת של נבחרת השחייה שלי, עומדת תחתי ואומדת את הערימה שהצלחתי לייצר מהבוקר. אוויר הבוקר הקר מזקיר את פטמותיה והן דוקרות בבירור את בד החולצה. “מישהו היה חרוץ הבוקר.”

“אני חייב לנצל את השבת בשביל לקדם כמה דברים בבית, כי במהלך השבוע אני חייב לקדם את הפרויקט עם עודד.” אני מסביר לה מלמעלה. “יש אוכל אולי?”

חיוך מסתורי מבצבץ על שפתיה של שירן.

“סוג של…”

“סוג של מה..?”

“קארין אוכלת את אמא שלי…” מצחקקת שירן.

“אוי, נו.” אני מתרגז קצת. “אנחנו צריכים להיות רציניים. את צריכה ללמוד לבגרות ואני ממש אשמח אם אמא שלך תתן לי יד בבית.”

“טוב, אמא שלי נותנת יד עכשיו לקארין. כמעט עד המרפק.”

“כוסאמק.” אני אומר ויורד מהעץ, כמעט כועס.

אני חוצה את המרחק בין החצר הדרומית אל הבית הקטן, שומע כבר כשאני מתקרב את אנחותיהן של מיכל וקארין. אני פותח את הדלת בתנופה ונעצר: על המזרון המתנפח שוכבת קארין על גבה, רגליה הארוכות פשוקות והיא עירומה, אגנה כמה סנטימטרים באוויר. על ירכה הימנית יושבת מיכל, עירומה גם היא, כאשר ברכה האחת נחה על המזרן בין רגליה של קארין והשנייה מחוצה להן. שתי המפשעות צמודות זו לזו ונראה שמיכל מזיינת את קארין במרץ, מפיקה קולות רטובים ממפשעתה.

“יש לנו הרבה עבודה היום.” אני אומר בהרבה פחות שכנוע עצמי ממה שרציתי.

“אני…על זה…” נאנחת מיכל. “עוד רגע…”

מיכל נשענת עכשיו לאחור על שתי ידיה וקארין אוחזת בירכה של האישה המבוגרת יותר, מאמצת אותה אל מפשעתה ובעצמה מחככת את ערוותה בזו של מיכל. הן מביטות זו בזו במבט של תאווה טהורה ואני מבין שאם לא אתרחק מכאן עכשיו, יגרמו עיכובים רציניים ללוחות הזמנים שלי. אבל האופן שבו הן מחככות את מפשעותיהן זו בזו כמו גלים שמתנפצים האחד מול השני מחשמל אותי, נוטע אותי על עומדי ואני מרותק למתרחש. רציתי לתת יציאה דרמטית, נזעמת, אבל אני סתם נשאר לעמוד כמו דביל עם הפה קצת פעור.

דווקא שירן מצילה אותי. היא מחבקת אותי מאחור ואומרת: “אתה מבין למה אין ארוחת בוקר?”

ידי נעה אינסטינקטיבית בין ירכיה ומוצאת שם את ערוותה העירומה מתחת לכותונות אבל דווקא תובנה זו מקיצה אותי מהחלום הוורוד בו אני שוקע ואני מתרחק ממנה בצעדים מהירים ואשכים מיוסרים וממהר בחזרה אל הגינה. “תודיעי לי כשיש אוכל.” אני ממלמל לעבר שירן. ליתר בטחון אני מטפס על העץ וממשיך לעבוד שם, ספיידרמן צופה בי מלמטה ומייבב במבוכה. הוא מרגיש שאני עושה משהו טיפשי אבל לא מבין בדיוק מה, רק יודע שהוא לא מצליח להיות איתי וזה עושה אותו עצוב.

“שקט, חמוד.” אני אומר לו. “וזוז, אני מפיל ענף. זוז כבר, נו!”

ספיידרמן מתאמץ לקום וזז כמה צעדים לאחור. גאון הכלב הזה, חולה על התחת המפליץ שלו.

אני עובד על העץ, קצת כועס, קצת רעב, די חרמן, בטוח מבולבל. מה הייתי אמור לעשות, לצעוק? לא נראה לי. להצטרף אליהן? מפתה, אבל לא. מקצץ כמה ענפים קטנים כדי לפנות לי מקום להיכנס עם המסור ואז אני שומע צעדים. שירן מתקרבת, נושאת ארגז קרטון קטן עם אוכל ושתייה מהמטבח שמיכה על כתפיה.

״מה קורה?״ אני שואל מלמעלה.

״זאת כנראה ארוחת הבוקר שלנו…״ היא מגחכת. ״יאללה, רד, אני לא יכולה לעלות לשם עם האוכל.״

רוק מציף את הפה שלי ואני יורד בחיפזון מהעץ.

״בוא נלך לספסל ליד המדורה, נשב שם.״

אנחנו מתיישבים על הספסל מול פחמי המדורה ואני לוקח לחמנייה, מפוצץ אותה בטחינה, עגבניות ושקדים קלויים ומתחיל לטחון במרץ. המדורה הכבויה קרובה יותר לבית הקטן ומעל המיית הרוח אני שומע מדי פעם את קארין ומיכל מזדיינות בהתלהבות.

״זה מבאס אותך?״ אני שואל את אחותי בפה מלא לחמנייה, מחווה לעבר הבית ורסיסי האקסטזה הנשמעים מכיוונו.

״בגדול, לא.״ היא עונה אחרי רגע של מחשבה.

״ובקטן?״

היא נושפת באריכות.

״זה לא הקטע של אמא שלי וקארין.״ היא אומרת לי לבסוף. ״פשוט…״ היא נתקעת.

״פשוט מה?״

״זה פשוט הרגיש לי היום טיפה יותר מדי, אתה מבין? ואל תבין אותי לא נכון, אני פאקינג חרמנית כמו ששמת לב אבל לראות אותך עם אמא שלי ואז לראות את קארין עם אמא שלי ושוב…זה מחרמן טילים אבל זה הרבה בבת אחת, מבין?״

״אני חושב שכן. לראות שאמא שלך היא הכי…פריק מכולנו….זה לא מפריע לך?״

״בהתחלה קצת התחרפנתי אבל עכשיו זה דווקא פאקינג מגניב לראות אותה פסיכית ככה, כאילו…שותה את השפיך שלך מהכּוּס של קארין? חשבתי שאני מתעלפת. היא כל כך…״

״…סקסית.״ אני משלים בטבעיות.

״כן.״ היא אומרת ומשפשפת את המצח כאילו מוטרדת. ״היא כל כך סקסית. אני לא אמורה לחשוב ככה על אמא שלי.״ היא מוסיפה.

״כל אחד חושב ככה על אמא שלך…״ אני מגחך.

״יופי, אידיוט. אתה יודע למה אני מתכוונת. אני לא אמורה להתחרמן מלראות אותה גומרת.״

״כשאת רואה אותן ביחד, את מקנאת בקארין?״ אני שואל בשקט ומיד מתחרט.

שירן לא עונה, רק נושפת בשקט ומסתכלת בפחמים, מתעלמת מהלחמנייה בידה. אני לא יודע מה לעשות, לכן אני רק מניח יד על כתפה והיא משעינה את הראש עלי. אנחנו שותקים ברוח, מוגנים מהצינה בשמיכה ואני מקווה שהרגע הזה לא יגמר.

״אתה אוהב אותי?״ היא שואלת, מבטה בפחמים.

״כן.״

לשמחתי אני עונה מהר כי זה נכון. וואו, אפילו לא ידעתי עד שאמרתי.

״אני אוהבת אותך. תאהב רק אותי, בסדר?״ היא מבקשת בקול קטן.

״מה עם קארין?״ אני שואל.

״בשבילי או בשבילך?״

האמת היא שחשבתי על שירן וקארין כשאמרתי את זה אבל כשהיא שואלת אני מבין שקארין היא לא סתם זיון בשבילי.

״נתחיל מבשבילך. עד אתמול לא ידעתי שאתן…מזדיינות אבל אם זה נמשך על כך הרבה זמן זה לא רק סקס, נכון?״

״לא.״

״אז מה היא תחשוב על זה שאני אוהב אותך ואת אותי?״

״היא יודעת, או מנחשת, שאני אוהבת אותך כבר הרבה זמן. זה שאתה אוהב אותי אולי עלול להלחיץ אותה קצת. עם כל הקטע שלה של להיות השפוטה שלי, היא די קנאית.״

״אני לא רוצֶה להבריח אותה. אני לא רוצֶה לפגוע בה.״

״כי אתה אוהב גם אותה?״

״כן.״ אני מודה. ״כשהיא כעסה עלי ממש התגעגעתי אליה. כשהיא הסתובבה עם עדי דלוש חשבתי שאני מת.״

״גם אני.״

קולה של קארין נשמע מהבית הקטן, גבוה ונסער.

״נותנת עבודה, אמא שלך.״ אני אומר.

״כן.״ עונה שירן בחיוך קטן. חיוך גאה אולי. מהצד נראה לי שהיא לא מקנאה לקארין אבל אני תוהה אם היא מקנאה בה. ״מסביר מאיפה אני ככה. פאק, אני שוב חרמנית.״

בקפיצה נחשונית אני מזנק מתוך השמיכה.

״יש לי עבודה, סיס.״ אני אומר ובורח בחזרה אל העץ לפני שנתחיל לחכך פה מפשעות עד הערב.

=============================

לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

6 thoughts on “הצד השני של הבריכה – פרק כ"ו”

  1. אף פעם לא מצליח לראות את התמונות בסמאשוורדס אז זו הסיבה העיקרית שלא קניתי כבר את כל הספר.

    1. זה לא שאתה לא יכול לראות אותן: סמאשקוורדס לא מרשים איורים פורנוגרפיים, לכן בפרקים אין תמונות. בספר יש תמונות פין-אפ שיצרתי כבונוס לרוכשים ולא יופיעו באתר.

  2. אז בעצם אם אני רוכש פרקים בודדים אני לא יכול לראות את האיורים. הבנתי נכון?

    1. בפרקים הבודדים אותם אני מעלה לסמאשוורדס אין איורים בגלל המדיניות של סמאשוורדס שאוסרת פורנוגרפיה מאוירת מפורשת. בספר השני הוספתי כבונוס לרוכשים איורים סקסיים שאין בהם סקס מפורש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *