בבוקר ארוחת הבוקר נראית מעט פחות מוזרה, במיוחד שמיכל קנתה גזייה אתמול ומכינה חביתות וסלט וקפה לשלושתנו. שירן מביטה בנו במבט עקום אחרי הרעש שעשינו לה בלילה אבל מכיוון שהיא הייתה זאת שנהנתה להטריף את אמהּ באותה שיטה בדיוק עד לפני כמה שבועות, היא לא ממש יכולה לבוא בטענות. למרות שאני מתאמץ להסתיר את זה, הלב שלי כבד מרגע ההשכמה ואחרי ששירן הולכת לבית הספר. יש לי אימון היום אחר הצהריים ואני מתלבט אם להתקשר לערן כבר עכשיו ולספר לו שאני מפסיק לשחות או לדבר איתו באימון. מצד אחד, יותר בוגר לדבר פנים אל פנים, מצד שני, זה יותר מפחיד, מצד שלישי, אני מעדיף לדחות את הקץ, מצד רביעי, אני רוצה כבר לגמור עם זה. בא לי למות.
"מה?” שואלת מיכל, לנוכח לבטי שכנראה מוקרנים על פני כאילו היו קולנוע דרייב אין ישן.
אני מספר לה על הלבטים והיא מחייכת בחיבה. "איזה חמוד אתה. תתקשר אליו עכשיו, תשאל אותו איפה הוא ותיסע אליו ואז תדבר איתו פנים אל פנים.”
"תודה!”
אני יוצא לחצר ובלב כבד שולף את הטלפון מהכיס. ערן עונה לי אחרי שלושה צלצולים.
"הי עזי.”
"הי ערן.”
"מה קורה? אבא שוב נתן לך עונש?”
בא לי לבכות. אני שותק.
"עזי, הכל בסדר?”
"אני צריך להפסיק לשחות.” אני פולט. בדיוק "תיסע אליו ואז תדבר איתו פנים אל פנים."
"מה?!”
אני מספר לו בקצרה שאבא שלי זרק אותי מהבית ואני עכשיו גר בחצר של הבית הישן של סבא שלי ואני רוצה לשפץ אותו אבל אין לי המון כסף ואני אצטרך לעבוד אבל ממש לעבוד וגם אני מפסיק ללמוד ואני אצטרך לשפץ אותו ו …
"וֹאוֹ וֹאוֹ וֹאוֹ, סתום שנייה.” נוהם ערן מבעד לטלפון. “מה הכתובת, אני בא אלייך.”
"עכשיו?!”
"כן, יש לי חצי שעה פנויה.”
עשר דקות אחר כך אני שומע את טנדר הפיק אפ העצום של ערן חונה בחוץ והשער הקטן חורק.
ערן נמוך ממני במעט אבל הוא הרבה יותר שרירי, כי הוא לא שוחה כמוני ומשקיע הרבה בפיתוח גוף. יש לו שיער אפור קצוץ צמוד, עיניים נוקבות והליכה קפיצית, כאילו בכל רגע הוא הולך לתת לחיים בוקס בבטן.
"מה קורה, ילד?” הוא שואל וטופח על כתפי, מטלטל אותי למרות כל המאסה שלי.
"יכול להיות יותר טוב.”
"בוא, תראה לי את המצב.”
אני מלווה אותו בגינה ומראה לו את בית האורחים, שם הוא פוגש את מיכל.
"מיכל.” היא מושיטה את ידה. “אשתו …לשעבר כנראה של אבא של עזי.”
"ערן, אני המאמן של עזי. אני מקווה שלא לשעבר.”
מיכל מלווה אותנו בסיור בבית וערן סוקר את החדרים והקירות במבט של מקצוען, מרים פתחים של חשמל, בוחן את המרצפות ודופק מדי פעם בנקודות שונות בקיר. אני סקרן אבל לא אומר כלום אבל מיכל אומרת אחרי כמה דקות:
"אתה …מבין בתחום?”
"אני שיפוצניק כבר חמש עשרה שנה.” הוא אומר בחיוך קטן.
"באמת?!” אני משתומם. “לא ידעתי.”
"מה חשבת, שאני יכול לשלם מזונות לשתי נשים ממשכורת של מאמן שחייה?” הוא מגחך. “האימון זה בשביל הנשמה, אין בזה כסף.”
"לא ידעתי.” אני מרגיש קצת טמבל.
"עכשיו אתה יודע.” הוא אומר ואנחנו ממשיכים בסיור. אחר כך אנחנו יוצאים מהבית ומסתובבים בחצר, סוקרים את הצמחייה, הריצוף והבריכה.
"תראה …” הוא אומר בסוף, כשאנחנו חוזרים לאזור הבית הקטן. “סך הכל, המצב לא גרוע. טוב אפילו, בהתחשב שלא גרו כאן הרבה שנים. נראה שסבא שלך השקיע בבנייה איכותית ולא עיגל פינות.”
"אני שומע פה איזה 'אבל'.”
"כן. זה לא הולך להיות זול. להביא את כל העסק הזה למצב שאפשר לגור בו ו …מה אמרת? להפעיל פה סטודיו ליוגה וריקוד?”
"כן.”
"אז זה לא עסק זול.”
אני אומר לו כמה יש לי בבנק עכשיו ונותן הערכות אופטימיות לגבי כמה יכנס לי מהפרויקט עם עודד וערן מריץ את מהספרים ומהמהם.
"אני אהיה הוגן איתך: אין מצב שתצליח עם הכסף הזה לכסות את כל השיפוץ.”
אני מנסה לשמור על קור רוח אבל הלב שלי קופא. התקווה שפרפרה בחזי במשך יממה, גוועת. בלי הבית הזה כולם יתפזרו ואני שוב אהיה לבד.
"יש מצב שאבא שלך מלווה לך כסף?”
"לא.” מיכל ואני אומרים בבת אחת.
"טוב. אז תחשוב איך אתה רוצה להתקדם. ובכל מקרה, אני ממש רוצה שתבוא לאימון היום, המוקדמות זה עוד חודשיים ואני רוצה אותך בכושר שיא.”
"לא נראה לי, ערן.” אני נד בראש. “אני חייב להתרכז פה ואיכשהו לגמור את השיפוץ לפני שאני מתגייס בקיץ. אין לי זמן לשחות. זה נגמר.”
עכשיו ערן נראה נפול פנים והביטחון הקליל שהוא תמיד מקרין מתעמעם מעט.
"אתה לא יכול להפסיק, עזי." הוא אומר. "יש לך כשרון אמיתי. יש לך סיכוי להגיע לאולימפיאדה.”
"אני יודע.” אני מהנהן, מבטי כבוש בריצוף. “אבל כמו שאומרים: להתרכז בצד השני של הבריכה. הבריכה שלי היא הבית הזה.”
ערן חושק את לסתותיו ומהנהן לאט.
"אני ממש חייב לזוז. לא וויתרתי לך, אנחנו נדבר אחר כך.”
"להתראות.”
"להתראות. היה נעים להכיר אותך.” הוא אומר בנימוס למיכל.
"גם אותך.”
"אתה באמת הולך לוותר על השחייה?” שואלת מיכל.
"א-הה.” אני אומר וסוקר את הבית במבט של מטפס הרים מתחת לצוק אימתני. “אני הולך לשפץ את הבית הזה עד שהוא יהיה מושלם.”
"קר לי.” אומרת מיכל ונכנסת אל הבית הקטן. אני נשאר עוד כמה רגעים בחוץ ואז מצטרף אליה.
"מה אתה הולך לעשות היום?” היא שואלת. מוזר להיות פתאום מחוץ לכל המסגרות כמעט.
"קבעתי להיפגש עם דוניא בבית ספר מעלה שלמה בעשר. זה המפגש הראשון, אנחנו נפגשים עם המורה למחשבים שם.”
"בהצלחה.”
"מה את הולכת לעשות?”
"אה …הייתי שמחה אם היית משאיר לי קצת כסף או כרטיס אשראי. אני רוצה לקנות קצת דברים שיהפכו את השהייה פה ליותר נסבלת. גם שלנו וגם של שירן. זה קשה לה.”
"סבבה.” אני אומר ונותן לה את כרטיס האשראי שלי.
"להתראות.”
אפק ועידן, אני צריך לעדכן אותם בערך מה קורה. יש לנו את הקבוצה שלהם בצ׳אט שם אני מסביר להם שאני לא הולך להגיע לבית ספר בימים הקרובים.
עזי – שומעים?
אפק – מה קורה? לאן נעלמת?
עזי – סיפור ארוך. רבתי עם אבא שלי עזבתי את הבית ואני לא הולך להגיע לבית ספר בעתיד נראה לעין.
עידן – הכל בסדר? צריך משו?
אפק – רוצה לבוא לישון אצלי כמה ימים?
אני מנגב דוק דמעות מהעיניים. לא חשבתי ששתי שאלות סתמיות כל כך ירגשו אותי ככה.
עזי – הכל בסדר. הכל תחת שליטה.
אפק – טוב. סבבה. איפה אתה אבל?
עזי – בבית הישן של סבא שלי.
אופק – אבל הוא הרוס, לא?
עזי – אני … מנסה לשפץ אותו.
אפק – ואתה גר שם לבד כאילו?
עזי – לא… גם שירן ומיכל איתי.
עידן – שירן אחותך ומיכל אמא שלה?
עזי – כן… זה מסובך…
עידן – שניה. עזבת את הבית שלך עם אחותך שירן שאתה שונא ואמא שלה שאתה שונא?
עזי – אנחנו כבר בסדר. עזבו, זה מסובך.
עידן – בהחלט מסובך.
עזי – טוב, אני צריך ללכת. אני יהיה איתכם בקשר עוד כמה ימים. כשניפגש פנים אל פנים, אני אסביר לכם את כל הסיפור.
אפק – סבבה אחי. אם אתה צריך משהו, דבר איתנו.
עידן – מה שתצטרך, אחי.
אני מרים את המשקפיים ומנגב לרגע את העיניים. אחר כך אני כותב:
עזי – תודה אחים שלי. אני ממש מעריך את זה.
אני מגיע לתיכון עשר דקות לפני הזמן, שמח שמזג האוויר הקריר מייבש את הזיעה של במהירות. דוניא מגיעה במכונית שלה וחונה במגרש החנייה של בית הספר. היא לובשת ג'ינס משופשף והדוק שמחמיא לרגליה הארוכות, חולצה הדוקה ושחורה ומעליה גופיה כחולה המטשטשת בתחכום את קווי המתאר של גופה. החיג'אב לבן ופרחוני הפעם, הדוק סביב פניה היפים, מהן פורצות עיניה הירוקות והשמחות.
"עזי, מה שלומך?”
"מעולה, איך את?”
"יופי, יופי.”
היא מובילה את הדרך ואני נהנה ממבט בישבן המוצק מתחת לג'ינס ההדוק. יש לה תיק גב אלגנטי ללפטופ ואני תוהה אם גם בתוכו היא דאגה להביא קרם ידיים.
אני הכנתי שיעורים את שיעורי הבית שנתנה לי דוניא וכאשר רונית המורה למחשבים שואלת את השאלות שלה, יש לי את כל התשובות מוכנות. רמת אבטחה, רמת הגבלה וסיווג, הסטנדרטים של משרד החינוך, גיבוי תכנים ואפליקציות להורים. התחומים חדשים לי אבל בזכות ההכנה שעשתה דוניא, התכוננתי לפגישה ואני מצליח לענות לכל שאלה של רונית בביטחון, ודוניא משלימה אותי בכל מה שנוגע לתחזוקה ותקציבים עתידיים.
"בסדר.” אומרת רונית לבסוף, אחרי כמעט שעתיים של שיחה שכללו גם טיול בבית הספר כדי לבדוק את נקודות התקשורת השונות. “בסדר גמור. נראה שיש לי את כל מה שאני צריכה. אני אמלא את הניירת ואעביר את זה למחוז אבל אני ממש מקווה שתוך כמה שבועות תהיה תשובה חיובית.”
"מעולה.” אני מחייך.
"גם אתה.” מחייכת אליי המורה. “אני צריכה לזוז לישיבה, אתם תמצאו את הדרך שלכם החוצה?”
"ברור.”
"להתראות, עזי.” היא אומרת ומתרחקת, טיפה מנענעת את התחת.
"'להתראות עזי'." מחקה אותה דוניא בלעג ומוסיפה משהו לא נחמד כנראה בערבית.
אני מגחך.
"מה קרה לך?”
"ראית איך היא הסתכלה עליך? לא הורידה ממך את העיניים.” היא רושפת.
"נו, ומה הבעיה עם זה?”
"היא לא רואה שאני כאן, כאילו?”
"מה?”
"לא משנה.” היא רושפת. “בוא נזוז.”
דוניא הכועסת הולכת במהירות לפני, מה שנותן לי הזדמנות לבחון את ישבנה המעכס, עגול ומוצק ומזמין. לרגע חולפת בי מחשבה לנסות לעשות משהו אבל הכל פה מלא תלמידים, אני לא רוצה להרוס את הפרויקט הזה אחרי פגישה אחת.
"אתה רוצה לאכול?” היא שואלת כשאנחנו יוצאים מבית הספר.
"מתי הפגישה הבאה שלנו?”
"עוד שעה.”
"בסדר, בואי נלך לאכול משהו.”
אני דוחף את האופניים למכונית שלה ומתיישב במושב הנוסע. כשדוניא מתיישבת אני מבחין במרובע גזור בקפידה אופנתית באזור הירך שלה, חושף עור שחום וסקסי. בא לי ללטף אותה אבל אני שומר את הידיים שלי לעצמי. עם כל מה שעברנו, מערכת היחסים בינינו רחוקה מלהיות מוגדרת והיא בכל זאת סטודנטית מבוגרת ממני, לא תלמידת תיכון.
אנחנו אוכלים כריכים מעולים בקיוסק פועלים ומנצלים את הזמן לפטפט ולעבור שוב על החומר. דוניא מחמיאה לי על הבקיאות שלי ואני מחמיא לה על השליטה שלה במספרים ובסכומים.
"אנחנו צוות טוב.” אני אומר.
"כן, ואני מקווה שהמורה הבאה תבין את זה.”
"מה זאת אומרת?”
דוניא נותנת בי מבט זועף. מה אני מפספס פה?
"יאללה, בוא ניסע, שלא נאחר.”
גם בבית הספר הזה אנחנו פוגשים מורה למחשבים אשר משום מה גם לה קוראים רונית. הפגישה דומה במהלכה לפגישה הקודמת אבל דוניא מתנהגת שונה. מעט יותר קצרת רוח. יותר חדה, ולא בקטע טוב. התשובות שלה קצרות, עם רמז של עוקצנות. למזלנו המורה מפגינה יותר אורך רוח ממה שמגיע לנו וכנראה בגלל שהיא ממהרת הביתה היא לא נותנת לגישה של דוניא להרתיע אותה ותוך שעה וקצת אנחנו סוגרים את העסק. כשהמורה הולכת, אני נשאר עם דוניא לבד בכיתה.
"מה הקטע שלך?” אני שואל.
"איזה קטע?”
"שאת מדברת אליה לא יפה. שאת עצבנית. שאת כועסת על שתי המורות שפגשנו היום?”
"אתה לא תבין.” היא אומרת ומפנה ממני את ראשה, משלבת את ידיה, ממסגרת אגב כך את שדיה התפוחיים. “ותפסיק להתייחס אליי כאילו אתה המורה שלי. אתה לא.”
אני קם. הכיתה מהדהדת את קולנו בין השולחנות והכיסאות. גליל בריסטול שחור זרוק. סרגל מתכת.
"תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה.”
"אז למה התנהגת כמו כלבה ליד המורות?” אני שואל, ומפסיק לשחק.
"עזי …” היא ממלמלת מבלי להרים את הראש.
"למה?”
"כי כשאנחנו ביחד …” היא רושפת. “ …שלא תסתכל עליך ככה. שרמוטה."
אני נושף בתסכול.
"דוניא …” לא יודע איך להמשיך אבל אחרי כמה שניות מתאפס.
" …את לא יכולה לדפוק את כל הפרויקט הזה בגלל שאיך שהמורות האלה מסתכלות עלי, אוקיי?”
"אני לא …”
"את כן.” אני אומר בחדות. "אני ממש צריך את הכסף הזה וההתנהגות הילדותית שלך לא יכולה להמשך, זה ברור? זה ביזנס, דוניא. עודד צריך אותך מאופסת. אני צריך אותך מאופסת. אני לא יכול להצליח בעדייך.”
דוניא מזדקפת ונעה מצד לצד במבוכה.
"הגזמתי, כן?” היא שואלת בשקט.
"כן.” אני אומר בפחות כעס. “אני גם ככה לא יכול לראות אותן כשאת לידי.”
"באמת?”
"א-הה …”
"אני מצטערת.” היא אומרת בראש מושפל.
"לא קרה כלום.”
דוניא נותנת בי מבט שובב.
"אני הייתי ילדה רעה.”
ילדה רעה? העיניים שלי חוזרות את סרגל המתכת ומשם אל שולחן המורה והמוח שלי מעבד את התנהגותה מהבוקר.
"דוניא, גשי לשולחן המורה.” אני אומר.
"מה?”
"את באמת היית ילדה רעה.”
דוניא מעיפה מבט בדלת הכיתה ואני ניגש בהליכה אטית וסוגר אותה ואז נועל בעזרת המנעול האינטגרלי. אני שומע אותה נושמת נשימה עמוקה ונרגשת והיא מתכופפת על שולחן המורה, נשענת במרפקיה על השולחן. אני ניגש אל סרגל המתכת ומרים אותו, מכה בכף ידי בתנועות איטיות ורבות רושם כמו איזה מורה מהמאה ה19. דוניא נושכת את שפתה התחתונה ומסמיקה.
אני נעמד מאחוריה ומלטף לה את התחת בסרגל, שומע את נשימתה נעתקת. הסרגל נע במעגל על ישבנה ואז יורד אל בין ירכיה, מטפס באיטיות עד מפשעתה. דוניא מהנהנת באיטיות, לעצמה, מתמכרת למגע וצוללת לתוך תוכה.
אני מרים את הסרגל ואז מנחית אותו על ישבנה עטוי הג'ינס, ודוניא פולטת צווחה קטנה ומתוקה. אני מרים אותו בשנית ומנחית אותו שוב, וקול הצליפה מהדהד בכיתה, מלווה בעוד צווחה המתוקה של דוניא. אחרי שלוש הצלפות נוספות אני מניח את הסרגל על השולחן ומלטף את הישבן החבול באצבעותיי, סוחט ממנה גרגורי הכרת תודה. ידי מחליקה במורד ישבנה ואל בין רגליה ואצבעותיי מספרות לי על החום שמפיץ הכבשן שלה. היא חובבת בדים דקים והג'ינס הזה לא שונה וכשאני מתחיל לעסות את ערוותה מעל הבד היא נאנחת ומשפילה את ראשה בעונג.
מבלי שתשים לב, אני לוקח שוב את הסרגל ותוך כדי שאני מאונן לה ביד ימין, אני מצליף בישבנה ביד שמאל. דוניא גומלת לי באנקה גרונית ואני מנסה את התרגיל הזה שוב: מעסה את ערוותה השופעת מעל הבד ביד אחת ומצליף בה בסרגל ביד השנייה. לאצבעות המאוננות יש תפקיד כפול, לענג אותה ולרתק אותה למקומה שלא תברח כאשר היא חשה בסרגל נוחת. התרגיל הזה מטריף אותה ואני חוזר עליו שוב ושוב, משתדל לא להכות פעמיים באותו מקום ולהצליף בה בקצב משתנה, כדי להעניק לה רגעים של ציפייה מתוקה וחשש מסעיר לפני המכה ודוניא גומלת לי במלמולים נרגשים ומתגבהים עד שהיא כמעט גומרת.
אני מפסיק וניגש אל התיק שלה, פותח אותו בתנועות איטיות מול עיניה. כפי שציפיתי, שפופרת קרם הידיים נמצאת בפנים ואני שולה אותה באיטיות מעושה, צופה בעיניה נפערות ואז פוסע במתינות אחורה. כאשר אצבעותיי מתירות את כפתור מכנסי הג'ינס אני מרשה לעצמי להיצמד אליה מאחור, דוחק את זקפתי בין פלחי העכוז במחווה ברורה.
נשימותיה של דוניא נשמעות בבירור בחדר הכיתה כאשר אני מפשיל את הג'ינס ההדוק שלה ואת תחתוניה הקטנים, חושף את כדורי עכוזה השחומים. הריח העז של ערוותה מדגדג את נחירי ואני מרשה לעצמי ללטף את שפתיים הרעבות, חש בגופה מתקשח כשאני מתקרב לחריץ הלוהט שלה, שם היא שומרת את בתוליה עדיין. בתנועות מדודות אני מושח את פי הטבעת המוכר והאהוב בקרם שמנוני, משחק בו במשך מספר רגעים עד שהוא רגוע וחלקלק ומוכן לקראתי ואז מצפה את הזין הזקור במידה נכבדת של קרם.
ביד אחת אני מפשק את הפלחים הרוטטים בשתי אצבעות ובשנייה מקרב את ראש הזין הקשה אל החור האחורי שלה. כאשר הראש נוגע בטבעת הצרה אני לוחץ במתינות, חש בה נרפית מעט ואז מבקיע את דרכי אל תוך התחת ההדוק שלה.
דוניא נאנחת חרישית מתחתי וצמרמורת מדגדגת אותי. עכשיו כשראש הזין קבור בבטחה בין כדורי הבשר השחומים של ישבנה, אני אוחז בתחת המוצק בשתי ידי ומתחיל לזיין אותה עמוק וטוב. הקרם הופך את התנועה לחלקלקה ונעימה ואני מתענג על כיבוש הישבן ההדוק, ממלא אותו בזין קשה. דוניא גונחת עם כל תנועה שלי ואני חש בה מתרכזת כדי להרפות את הטבעת האנאלית שלה. אני מאט קצת, לקבל את העובי הזה בתחת זה בטח לא סיפור פשוט ואני רוצה שהיא תהיה משוחררת ותהנה מהזיון כמוני.
ואני נהנה. ממש. התחת כדורי ושחום בידי ואני תוקע אותו בתנועות קצובות, משפד אותה מראש הזין ועד הביצים. בכל תנועה האשכים שלי מלטפים את ערוותה והיא נאנחת ברכות, ממלמלת בערבית ומניעה את ראשה קדימה ואחורה אך הוא נשאר מושפל. יש פסים כהים יותר במקום בו הפלקתי לה עם הסרגל ואני מלטף את הסימנים, נהנה אולי קצת לראות את הסימנים שהותרתי בה. היא אוהבת את זה קשוח ואני נהנה לתת לה את זה קשוח, וין וין.
רגלי השולחן חורקות מעט בכל פעם שאני תוקע אותה אבל אנחנו משתדלים להישאר שקטים. עד עכשיו לא שמענו מורים, ילדים או מנקים אבל אם יתפסו אותנו כאן זה עלול להיות מביך. לשמחתי, בית הספר דומם ואם יש מנקים עכשיו הם רחוקים מאיתנו ומלבד אנקותיה העדינות של דוניא, אוושת הזין המשפד אותה והחריקות הקלות של השולחן, אני לא שומע דבר. זה רק שנינו בכיתה, אני והיא, הזין שלי והתחת שלה והתנועות האלו, קצובות ונחושות ולא פוסקות.
דוניא כבר הייתה קודם על סף הגמירה ולכן היא מתקרבת אליה שוב לפני שחולפות עשר דקות. אני חש בה נרפית ומתרכזת, שומע את מלמוליה מתגברים ומלטף את פלחי הבשר הדוויים מבלי להפסיק לזיין אותה. אני דווקא מתחיל לגמור לפניה אבל שומע אותה מתרוממת חרישית ברגע שנתזי הזרע הראשונים מתחילים להתפרץ לתוכה ואני ממשיך לפמפם זרע לתוכה, שומע אותה מצטרפת לשיא שלי בהתנשפויות ומלמולים. אני רוכן אליה מאחור ומנשק לה את החיג'אב והיא מצחקקת.
במהירות אנחנו מסתדרים ומתנקים בעזרת מטליות חד פעמיות שהביאה איתה ואחרי כמה רגעים אנחנו יוצאים מהכיתה, מסודרים ותמימים.
"אבל ברצינות, דוניא,” אני אומר כשאנחנו פוסעים אל המכונית. “אי אפשר להמשיך ככה, את חייבת להיות קוּל ליד המורות האלה.”
"בסדר, עזי.” היא מהנהנת. “סליחה.”
"לא קרה כלום.”
"ואם אני ילדה רעה …” היא אומרת ברצינות ואז פורצת בצחוק, מכסה את פיה בידה.
כשהיא מורידה אותי בבית השמש כבר מתחילה לשקוע.
"כאן אתה גר עכשיו?”
"כן, עברתי לכאן.”
"למה? אתה לא גר בבית …שבּעם הורדתי אותך שמה?”
אני נאנח.
"זה מסובך. אבא שלי ואשתו מתגרשים אז אני גר איתה עכשיו.”
"ולא איתו?”
"לא.”
"יותר טוב עם האמא.” היא פוסקת.
"כן, רק שהיא לא אמא שלי.”
"אה …נכון …” היא אומרת במבוכה. ניכר בה שהיא לא יודעת בדיוק איך להמשיך את השיחה אז היא רק מגישה לי את התכניות למחר ואנחנו נפרדים.
ספיידרמן ניגש אליי בכשכוש זנב כשאני מתקרב אל הבית הקטן ואני מלטף אותו. אחד היתרונות שבלגור כאן זה שאני לא צריך לצאת איתו, במצבה הנוכחי של הגינה לא אכפת לא הוא יחרבן איפה שבא לו. לפני שאני נכנס אל הבית הקטן אני סוקר את הבית הגדול, ניצב לו מתריס מול נתיב חיי, הקרחון שעליו אולי תתרסק הטיטאניק שלי. לא. אני אשבור אותך, קרחון. אני חושב על זה שהחברים שלי מתחילים עכשיו אימון בבריכה והלב שלי נחמץ. ערן אמר שיש לי סיכוי להגיע לאולימפיאדה ואני הולך לוותר על הסיכוי הזה. סיכוי למשפחה או סיכוי לתהילה? קשה לי לנשום פתאום. מה אני עושה?
"מה קורה?” שואלת מיכל. היא עומדת בפתח הבית הקטן, שעונה על המשקוף. מכיוון שאבא שלי שלח אותה מהבית בלי בגדים, היא נאלצת ללבוש את אלו של שירן והמראה שלה בבגדים הסקסיים של שירן מיד מאיץ לי את הדופק. מיכל לובשת עכשיו חצאית כחולה וקצרה מאוד וחולצה ארוכה, לבנה ושקופה למחצה אשר מתחתיה ניבטים שדיה הקטנים והעירומים. אני תוהה אם היא הייתה מרשה לבתה ללבוש את הבגדים האלה בגלגול הקודם שלנו.
"עכשיו הרבה יותר טוב.” אני אומר, סוקר את גופה בחרמנות מופגנת, מוגזמת אפילו. מיכל מגחכת.
"ערן היה כאן קודם. הוא הביא לנו את זה.” הוא מצביעה על גנרטור פקפק קטן שעומד רחוק מהבית. כבל נמשך ממנו עד חלון המטבח הקטן.
"וואו, איזה תותח.” אני אומר בשמחה.
"לגמרי. והוא ביקש שתתקשר אליו.”
אני גונח במרירות. אז זה הקטע? משחד אותי בגנרטור כדי שאחזור לשחות? כאילו, לוותר על השחייה זה גם ככה קשה לי, למה הוא משחק לי עם הראש?
"אחר כך.”
"עכשיו.” מצווה מיכל ואני נושף נשיפה ארוכה ומתקשר אליו, מראש קצת עצבני.
"ערן.” אני אומר כשהוא עונה.
"עזי.”
"מה רצית?” אני שואל בחוסר נימוס.
"חשבתי על איזה פתרון שיכול לעזור לך. לעזור לנו.”
"נו?”
"אני לא יכול לבוא לעבוד אצלך חינם ולך אין את הכסף לשלם לי. מה שאני יכול לעשות זה לעזור לך. להדריך אותך. למכור לך חומרים במחיר עלות. אני אבוא להדריך אותך מתי שתצטרך, אתן לך הוראות, אתה תעבוד ואני אבוא לבדוק ו …לאמן אותך. ככה החשבון יצא הרבה יותר זול. למעשה, אין לך שום דרך לשפץ את הבית הגדול הזה בצורה כל כך זולה. אתה תשלם כמעט רק על חומרים וכלים, ורק זה במחירי עלות.”
"אוקיי, נשמע מגניב.”
"אבל …” נשמע קולו מהצד השני.
"הנחתי שיש 'אבל'."
"אתה מוותר על היחידה ההיא, הולך כמו ילד טוב לתכנית ספורטאי מצטיין ומשקיע במה שחשוב, באולימפיאדה.”
"ועד הגיוס?”
"עד הגיוס תשקיע בבית. מהגיוס אתה שלי.”
אני חושב. רציתי מאוד להגיע לתלתן. מאז הבר מצווה בערך. לוותר על היחידה שסבא שלי הקים? לוותר על להמשיך את הדרך שלו?
"עזי?”
"כן, כן, אני חושב על זה.”
"אין מה לחשוב, תאמין לי. דיל יותר טוב מזה לא תקבל.”
"סבבה.” אני מחליט. “אני בפנים.”
"זהו?! אתה לא רוצה …"
"אני בפנים."
"מעולה. מעולה. אז אני אצלך מחר בשבע בבוקר.”
"אני אהיה מוכן. וערן …”
"הא?”
"תודה על הפּקפּק.”
"בכיף. רק אל תשכח לתדלק אותו, כן?”
"ברור.”
מיכל השיגה שתי מנורות, מפצל וכבלים מאריכים ועכשיו יש קצת חשמל בבית. בנוסף יש לנו גם שולחן אוכל יותר נורמלי במקום הדבר הגמדי ההוא שעליו אכלנו אתמול ועל השולחן פרוסה מפה פשוטה. כמה כלי אוכל לא תואמים מונחים שטופים ליד הכיור.
"וואו, מאיפה השגת את כל זה?”
"הסתובבתי. נסעתי לשוק.” מיכל מחייכת בגאווה.
"איך נסעת?”
"באוטובוס.”
"ריספקט! והשולחן?”
"היה זרוק ברחוב כמה בתים מפה.” חיוכה מתרחב. "הוא יותר כבד ממה שהוא נראה, המנוול."
"מים וחשמל, סכום ושולחן אוכל. אנחנו כמעט חלק מהציוויליזציה.”
"מה שמעתי שדיברת עם ערן?”
הלב שלי מתכווץ ואני לוקח כמה נשימות לפני שאני עונה.
"אני מוותר על 'תלתן' ואלך למסלול של ספורטאי מצטיין. בתמורה, ערן יעזור לנו עם השיפוץ עד למחיר שנוכל לעמוד בו.”
"הנסיעה ליפאן, היחידה שלך …על כל החלומות אתה מוותר.” היא אומרת בשקט. רק הפּקפּק מנסר את הדממה.
"חלומות של ילד.” אני אומר ומעיף מבט החוצה, לעבר הבית והחצר. “יש לי חלום אחר עכשיו, יותר גדול מכל האחרים ביחד.”
"הבית?”
"המשפחה בבית.”
מיכל מתקרבת אליי ומחבקת אותי מאחור.
"כשהכרתי אותך היית בן 10.” היא אומרת, מניחה את ראשה על גבי. “בעולם האמיתי עברו קצת יותר משמונה שנים, אצלך עברו …שלושים.”
"גדלתי בסביבה קשוחה.”
"אני הייתי חלק ממנה. מצטערת על זה.”
"אני יודע.”
"זה לא היה קל לראות אותך. תמיד רציני כל כך. תמיד נחוש כל כך. עובד. לומד. שוחה. אתה גורם לכולם להראות רפים ועצלנים לעומתך. תמיד כעסתי עליך כל כך:כל הזמן הרגשתי שאתה גורם לשירן להראות טפשה וחלשה לעומתך.”
"זה לא בכוונה והיא בטח לא טפשה ולא חלשה.”
"אני יודעת. אני פשוט לא לגמרי מפנימה כמה אני נשענת על ילד.”
"אני כבר לא ילד.”
"גם את זה אני יודעת.”
ידה של מיכל מחליקה במורד בטני, מלטפת את השרירים ומחליקה לתוך המכנסיים והתחתונים, מעירה נמים משנתם. בידה השנייה, מיכל מרימה את חולצתי, חושפת את הגב ומתחילה לנשק אותו, נשיקות רכות ומתוקות בעודה משחקת לי בזין המתקשה.
"אני אוהבת את הגב הסקסי הזה.” היא אומרת בקולה הנמוך, אצבעותיה מלטפות לי עכשיו את האשכים. “וגם את התחת השרירי שלך.” היא מוסיפה ונצמדת אליו.
אני שולח יד אחורה וחופן את ישבנה של מיכל בחצאית הסקסית של בתה. אצבעותיי מגששות ומוצאות ערווה עירומה, ושנינו מתנשפים לרגע כשאני מרחף על השפתיים החמימות.
"כל הקניות שעשית ולא מצאת זמן לקנות תחתונים?”
"הייתי עסוקה.” היא מתנצלת מאחורי, מתגרה בזין שלי בתנועות ליטוף ארוכות מהאשכים ועד הראש, תוך שאני מחליק בתנועות מלטפות על החריץ המתלהט שלה.
"אז בעצם …מאז שעברנו לפה את כל הזמן מסתובבת בלי תחתונים?” המחשבה על זה מאיצה לי את הדופק.
"את זה תצטרך לגלות כל פעם מחדש.”
"אני אשמח.” אני אומר ומחליק אצבע לתוך החריץ שלה, מוצא אותה חלקלקה וחמה. מיכל נצמדת אליי מאחור ומאוננת לי, מגעה על הזין עדין ומלטף ומגרה ואני מזיין אותה באצבע והיא רטובה והדוקה סביבי.
שנינו מתנשפים בחדר הדומם, מיכל מתרפקת ומפנקת, מתמסרת ומענגת. אני משתדל להתרכז לשמור על התנועות שלי ממוקדות ומענגות אבל זה לא קל עם ההטרפה שמיכל מביאה בי, מוצאת בדיוק את השביל שבין רומזת למקיימת, בין טיזינג ערפילי לסקס פרוורטי ומרגש. רוב הזמן רק כריות אצבעותיה נוגעות בי, מבטיחות עוד ועוד הבטחות אבל לעתים, להרף עין, היא עוטפת את הזין הרעב בחמש אצבעות רכות ולרגע קצר אחד סוחטת את הזין האומלל ואז מותירה אותו שוב קשה, רעב ומשתוקק.
"די עם זה.” נאנחת מיכל אחרי כמה רגעים. היא עוברת לפנים ואנחנו מתנשקים בתאווה, לשונותינו מסתחררות ברעבתנות. אני חופן את ישבנה העירום מתחת לחצאית מלטף את החריץ הרטוב מאחור, איברי הקשה מתחכך בבטנה. כעבור כמה רגעים הוא מחליק בין החולצה לעורה ואני מזיין כך את עור הבטן שלה בתנועות מגושמות ונואשות.
"תוריד את החולצה.” היא מצווה בביטחון הישן שלה ואני מציית בצייתנות הישנה שלי.
"וואו, החזה הזה…” היא אומרת בתאווה ורוכנת למצוץ לי פטמה. אני נאנק כשהאישה המבוגרת מכניסה את הפטמה שלי לפיה ומתחילה למצוץ אותה, מלטפת לי את הזין בתנועות נחושות יותר מקודם. מיכל יונקת את הפטמה ואז מלקקת אותה כשהיא בתוך פיה, מפעילה ביניקתה בדיוק את הלחץ המתאים בין עונג וכאב. תוך שהיא מוצצת פטמה אחת היא משחקת עם השנייה בין אצבעותיה, ממוללת וצובטת אותה, מטריפה לי את שתי הפטמות ואת הזין בעת ובעונה אחת.
מיכל מתחילה לנשק את דרכה למטה, סוגדת לבטן השרירית שלי בנשיקותיה. לבסוף היא כורעת תחתי ואוחזת בזין הקשה בחמש אצבעות, מקרבת אותו אל פיה.
נשימתי נקטעת בקול כשהיא מתחילה למצוץ אותו, מכניסה את הראש לפיה ואז צוללת עמוק בתנועה מהירה. מיכל עושה עוד כמה תנועות כאלו ובמהרה הזין מכוסה כולו בשכבה עבה של רוק. עכשיו היא אוחזת בו בחמש אצבעות ומתחילה לאונן אותו לתוך פיה, אגרופה רטוב הרוק עולה ויורד על בוכנת הבשר בעוד פיה מתמקד בראש הזין. הלשון המיומנת מלקקת את ראש הזין שלי בתנועות מעגליות ואצבעותיה הרכות של מיכל סוחטות את הזין מבסיס האשכים ואז מחצית הזין, כך שבכל רגע נתון היא מענגת לי כמעט שלושה רבעים מהזין, וזה מטריף.
על רקע הפקפק המטרטר חרישית בחוץ אני שומע משהו זז בחוץ ומעיף מבט אל החלון. התאורה בפנים קלושה ולכן אני לא עיוור לגמרי כשאני מביט אל החושך ואני מזהה את קווי המתאר המוכרים של אחותי המביטה בנו בחלון. כאשר היא מבינה שאני רואה אותה היא זזה הצידה במהירות. אני מתלבט לכמה שניות אם לומר משהו למיכל אבל העונג הבלתי פוסק של שפתיה הרכות, הלשון הזריזה והאצבעות הרטובות ממס את תהליכי החשיבה שלי ואני רק נאנח בעונג, מתמסר לאישה היפיפייה הכורעת תחתי בצייתנות ומוצצת לי את הזין, סוגדת לי בפה רטוב ונכון.
התחרמנתי טילים כשהייתי מזיין את שירן וידעתי שמיכל שומעת ועכשיו אני מתחרמן מלזיין את אמא שלה כששירן רואה. היה לי ברור שהיא חזרה להביט בנו וכשאני מעיף שוב מבט מהיר בחלון אני רואה שוב את צלליתה. מכל ההתחרמנויות המוקדמות אני כבר די קרוב לגמור והמחשבה על שירן הצופה בי גומר לאמא שלה בפה או בפרצוף כמעט עוצרת לי את הנשימה. מיכל מרגישה בהתרגשות הגואה בי ומביטה בי מלמטה, מאוננת לי בתנועות רטובות ונמרצות.
"תגמור לי בפה.” היא תובעת וחוזרת להרטיב ואז למצוץ את הזין. ידה על מוט הבשר שלי נעה במהירות, מפמפמת וסוחטת את השיא שלי ואני מעיף עוד מבט אחד החוצה, מתרגש עד התעלפות כמעט לראות שם את שירן צופה בי גומר לאמא שלה בפה. משיפולי הבטן אני חש בהר הגעש מתפרץ ובעוד רגע או שניים הנתז הראשון של זרע נפלט אל תוך פיה של מיכל והיא גומעת אותו ברעבתנות. אני מחזיר את מבטי אל האשה היפה מתחתי ואז שוב אל החלון, צופה באמא ואז בבת תוך כדי שאני מרווה את מיכל בנתז אחר נתז של שפיך והיא יונקת את הכל עד הטיפה האחרונה. זה היה כל כך אינטנסיבי שבתוך כמה רגעים הראיה של משחירה מעט ואני נשען על שולחן האוכל, מתנשף בכבדות.
אני מסתדר די מהר כי מתחיל להיות לי לא נעים משירן שקופאת בחוץ. מיכל עולה אליי לנשיקה וכשאנחנו מתנשקים, אני טועם את טעם הזרע שלי בפה שלה. אין לי זכות להתלונן, אני שמתי אותו שם.
"הבת שלך בחוץ.” אני אומר לה בשקט.
"הממ…ניחשתי את זה.” היא אומרת בשלווה. “שירני?”
רק טרטור הפקפק מפר את הדממה.
"את יכולה להיכנס, חמודה.” ממשיכה מיכל.
הדלת נכנסת ומשירן נכנסת סוקרת אותנו במבטה.
"קר בחוץ.” היא אומרת.
"יכולת להיכנס קודם.” עונה אמה, קולה מתוח מעט כאילו מחכה לעימות.
שירן מתחילה לדבר אבל משתתקת. אחר כך היא אומרת בנימה שמתאמצת להיות קלילה: "יש חשמל, איזה מגניב.”
רווחה ממלאת אותי על הפיצוץ שנמנע.
"כן, ערן המאמן שלי הביא אותו, איזה נחמד מצדו.” אני אומר.
"אח שלך החליט שהוא לא הולך ליחידה הזאת ובתמורה ערן הזה יארגן לנו את השיפוץ.”
"באמת?” פוערת שירן עיניים. "ויתרת על תלתן?"
"כן.”
"למה?”
"כדי שיהיה לנו מקום לגור בו. מקום…מעולה.”
"האמת שיש פה פוטנציאל.” מודה שירן. "אחרי שיפוץ הכוונה."
"נעשה ממנו בית פצצות.” אני מסכים.
"אתם רוצים לעשות קומזיץ?” שואלת מיכל.
"מה זה?” אני שואל.
"מדורה.” היא מסבירה. “אפשר לעשות מדורה בחוץ. עוד כמה שבועות או חודשים יהיה פה גן יפה אבל בינתיים אפשר לארגן כאן איזה מדורה, לא?”
"אני זורם.” אני אומר.
"מה את אומרת?” שואלת מיכל ושנינו מביטים בה בציפייה, כמהים למסמס את המתח בין שירן לאמה, בין שירן לביני.
"בסדר.”
"אז אני אלך למצוא קצת קרשים בסביבה. שירן, סעי בבקשה לקנות לנו איזה קצת אלכוהול ודברים לקומזיץ, סבבה?”
"כן אבא.” היא אומרת בסרקזם.
"אני אארגן כיסאות, אזיז את המנורות ואעשה שיהיה לנו נעים.”
"יאללה.”
"אולי תיסע איתי ונחפש קרשים?” מציעה שירן. "נוכל להביא אותם באוטו.”
"אוקיי.” אני לא מעז לסרב לה.
"מה ראית?” אני שואל כשאנחנו נכנסים למכונית שלה.
"די הכל.” היא אומרת. “הגעתי קצת אחריך.”
אני שותק. נוסעים.
"אין לי זכות להתלונן. ככה אתה.” היא ממשיכה. מה אני אגיד על זה? אני כמעט מתחיל להצטער שוב אבל שותק.
"אתה באמת הולך לוותר על תלתן?”
"כן.”
"לא הבנתי למה.”
"רגע, הנה כמה משטחים.”
שירן עוצרת את המכונית ואני יורד ומעמיס כמה משטחים מפורקים לתא המטען של המכונית, נזהר שלא לשרוט את האוטו ולא להישרט מהשבבים. ממשיכים לעבר אזור החנויות.
"אז? למה אתה הולך לוותר על תלתן? שנים אתה אוכל לנו ת'ראס עם סיפורים על זה שסבא שלך הקים אותה וזה וזה.”
"כי אתן המשפחה שלי.” אני אומר. “אף פעם לא הייתה לי משפחה, אתן המשפחה שלי ואני עושה מה שאני יכול בשביל שהמשפחה שלי לא תתפרק.”
"איזה דפוק אתה, באמא שלי.” היא אומרת ברכות אבל כבר למדתי ששירן מסתירה את הרגשות שלה מאחורי גדר של קוצי בסרקזם.
"כן.” אני מודה. שירן נאנחת ונדה בראשה.
עשרים דקות אחר כך אנחנו עוצרים מחוץ לבית. אני פורק את העצים ושירן מביאה את האלכוהול, הדלק המוצק וגפרורים שקנינו. מיכל מצאה עבורנו אזור פתוח יחסית על אדמה, גררה לידו ספסל עץ מאסיבי, משכה מנורת קריאה והכינה ארוחת ערב מאולתרת של ירקות חתוכים, לחם וקופסאות שימורים. אני בונה שם קונוס משברי משטחים ואז מצית אותו ובמהרה שלושתנו יושבים על הספסל ליד האש, מכוסים בשק שינה שפתחנו כשמיכה ואוחזים בפחיות בירה. ספיידרמן מרוצה מההפתעה ולאחר שהסתובב סביבה כמה פעמים, מצא לו מרחק נוח וכעת הוא מנמנם במרחק מושלם מהאש.
"לפני שלושה ימים עוד היינו בבית.” אני אומר לאף אחד. “חשבתי שאני אראה את הפורמולה אחת חוזרת לפוג'י.”
"ולי היו תכשיטים יפים ובגדים יפים והיה לי נוח.” אומרת מיכל.
"לי היה מושלם.” אומרת שירן. היא מתפרקדת עלי ואני מניח עליה יד זהירה, שמח לגלות שהיא לא מסירה אותה ממני. אם יש משהו שלמדתי בשבועות האחרונים זה לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, בטח בין שתי נשים שיודעות שאני מזיין אחת את השנייה.
"הרסתי לכן את הכל.” אני אומר, חושף את אשמתי.
"אני גם הייתי שם.” מזכירה מיכל.
"ואני התחלתי עם כל הגלגל הזה.” מודה שירן.
"את?” שואלת אמה. “איך?”
"אני הייתי הראשונה שלו.”
"באמת? טוב…הגיוני בעצם.”
"מה הגיוני, שלא הייתה לי חברה?" אני נעלב. "מה הגיוני בזה?”
"כי אתה די חנֶרד.” אומרת מיכל בשלווה ואחרי שנייה של שקט שירן מתפוצצת מצחוק לצידי.
"גם את התחלת?”
"נו…היא צדקה.” מסבירה מיכל לקול צחוקה של בתה. “תמיד עם המרוצים שלך וה…אנימציות שלך וכל זה. אף פעם לא הולך למסיבות, לא מתעניין בבחורות. חנֶרד.”
"טוב, אולי.” אני מסכים.
הצחוק שוכך ואני מוצא את שתיהן מתרפקות עלי, זרועותיי מחבקות אותן.
"אמא.” פותחת שירן.
"מה, חמודה.”
"אני…יכולה לחלוק בו איתך.” אומרת שירן בשקט.
"ברצינות?”
"כן. אני לא ממש יכולה להתנזר ממנו וגם…”
"גם מה?” אני דוחק בה, איברי מתקשה.
"זה גם היה די סקסי לראות אותו גומר לך בפה. ולשמוע אתכם מזדיינים אתמול…פאק…אף פעם לא הייתי כל כך רטובה ועצבנית בבת אחת.”
"עצבנית למה?” אני מסתקרן.
"כי עוד לא שחררתי אז כעסתי אבל בבוקר…משהו השתחרר. למעשה הסיבה היחידה שלא נכנסתי לראות אתכם אחר הצהריים זה כי התביישתי.”
אני לא יודע מה להגיד אז אני מנשק לה את הראש. אהבה מציפה אותי, חונקת אותי. אחותי האהובה אני חושב פתאום.
"אני לא הולך לזיין אף אחת חוץ מכן.” אני שומע את עצמי אומר. מה?! מאיפה זה בא? אבל אחרי שמילים בחוץ אני יודע שזה נכון. אני לא יכול לפגוע בהן יותר. אם הן המשפחה שלי, הן המשפחה שלי.
"מה?!” שואלת מיכל.
"מה ששמעת. רק שתיכן. לא את קארין. לא את לאה. לא את דוניא. לא את סאלי שומר…”
"אתה מזיין את סאלי שומר הפרה השמנה הזאת?” נזעקת מיכל.
"כן. היא ממש לא פרה רק יש עטינים כמו של…טוב, פרה. אבל היא חמודה וחכמה ושכבתי איתה כמה פעמים כשהייתן בלונדון.”
"ומי זאת דוניא?”
"מנהלת חשבונות של עודד בחנות.”
"וה וה.” אומרת מיכל. “ואתה תפסיק בגללנו?”
"כן.” אני אומר בשלווה. אולי זה בכלל מעיק לזיין כל כך הרבה בנות. “אני…איש משפחה עכשיו. או, אני רוצה להיות. אני אוהב אותך.” אני מנשק את שערותיה של שירן. “ואני אוהב אותך.” אני מנשק את מיכל. “ואני מפסיק לזיין בנות אחרות.”
שקט. קרשים מתפצפצים במדורה והפקפק מטרטר אי שם מאחורי שיח ההרדוף.
"אני רוצה להיות רק איתך. רק איתכן. אני מצטער ש…”
"אויש, תסתום.” אומרת שירן ומתרוממת אליי לנשיקה. שפתינו נפגשות ואני יכול להישבע שהרגשתי חשמל מקצות האצבעות עד השערות. אולי אנחנו יושבים קרוב מדי לחוט המאריך.
יד רכה מלטפת לי את המפשעה ולרגע מענג אחד אני מבין שאני לא יודע מי זאת, האמא או הבת. יד שנייה מצטרפת לראשונה ואני חש בהן משלבות אצבעות במחוות פיוס וחיבה. אני מפנה את ראשי אל מיכל ומתנשק גם איתה. לאט. עמוק.
"הבויפרנד שלך מנשק מעולה.” אומרת מיכל אחרי כמה רגעים.
"הבויפרנד שלנו.” עונה שירן ושנינו חוזרים להתנשק נשיקה חושנית וממושכת. יד אחת אוחזת עכשיו באיברי המתקשה מעל המכנסיים ומושכת אותו בתנועות קצרות ומחרמנות. אני מלטף את ירכיהן של שתיהן מתחת לשמיכה, של מיכל עירומות מלבד החצאית הקצרה, של שירן מכוסות בגרביוני ריקוד דקים. מנשק את מיכל. מנשק את שירן. יד פותחת רוכסן המכנסיים שלי. אני מתרומם וידיים מחליקות את המכנסיים שלי למטה. אצבעות מלטפות את הזין בתחתונים. עוד לא הפשיטו אותם, שתי אלו מרושעות אותו דבר.
"שירני…” נאנחת מיכל.
"מה?”
"האצבע שלו בתוכי.” היא נאנקת כשאצבע מחליקה אל בין השפתיים הרטובות.
"אני רוצה להרגיש.” ממלמלת שירן. מתחת לכיסוי, ידה מוצאת את היד שלי והיא אוחזת בעדינות בפרק כף היד שלי, מרגישה את ניעות האצבע שלי בתוך אימהּ.
"זה סקסי…” היא אומרת ונושכת את שפתה התחתונה. שירן מרימה את אגנה ומקלפת בזהירות את הגרביונים והתחתונים ואז אוחזת בידי השמאלית ומובילה אותה אל מפשעתה הרטובה.
"אוהּ…” היא משתנקת.
"מה קרה…שירני?”
"הוא גם בתוכי…” ממלמלת אחותי.
"זה פסיכי…” מתנשפת מיכל.
"זה סקסי.” עונה שירן.
האצבעות שלי טובלות בשני מעיינות חמימים וחלקלקים ושתי הנשים הכי סקסיות בעולם מתנשפות משני צדדי. אצבעות מלטפות לי את הזין והוא קשה ופועם, מייחל כבר לחדור לכּוּס הדוּק ורטוב. הראש שלי פונה פעם לצד אחד ופעם לצד השני ואני מנשק פעם את האמא ופעם את הבת, לומד את טעמיהן המיוחדים, את התנשפויותיהן הנרגשות, מידת הרכות והמוצקות של שפתיהן. כאב מוזר מתחיל לצוץ בחלקן התחתון של זרועותיי, באזור החיבור לפרק כף היד ואני מבין שהכאב מגיע מהתנועות הבלתי פוסקות של אצבעותיי המשכשכות בערוותן של מיכל ושירן אבל אין לי שום כוונה להפסיק. אני לא יודע אם הגורל יזמן לי עוד מצבים בהן אני יושב בין אמא ובת מהממות ואני מחליק לשתיהן אצבעות לכּוּס אבל אם לא, את ההזדמנות הזו אני אנצל עד תומה.
"אמא…” נאנקת שירן משמאלי ואני חש בידה מגששת לעבר אמהּ. ידה מוצאת את זו של מיכל ואוחזת בה והן משלבות אצבעות בעודי ממשיך לדפוק אותן באצבעות חלקלקות וידיים דואבות. ההתנשפויות הסטראופוניות משני צדדי מבשרות לי ששתיהן בדך למעלה והאחיזה שלהן זו בזו רק מגבירה את התרגשותן, את המיקוד שלהן לקראת האורגזמות. למרות הקרירות סביב אני חש בזיעה מתאגלת על פני אבל אני לא מפסיק, ממשיך לאונן לשתיהן ללא הפוגה ועל על אף הכאב.
"עזי!” גונחת מיכל מימין ואני חש באחיזתה מתהדקת סביב אצבעות בתה. “עזי אל תפסיק! אני גומרת! שירני!”
"אמא!” נאנחת גם בתה משמאלי. “פאק! אוהּ פאק!”
ברגעים הבאים שתי הנשים נאנקות וגונחות אל תוך הלילה בעוד האורגזמה מטלטלת את שתיהן, מרימה אותן בגל גדול וסוער ואז מנחיתה אותן מטה בעדינות מתוקה.
"סאמק…הידיים שלי…” אני נאנק בכאב, שולף את הידיים מתחת לשק השינה. באור המנורה והמדורה שתי הידיים מתנוצצות ממיצי כּוּס, מה שמיד מסב את תשומת לבי מהכאב לכמה שאני תותח.
"זה היה מדהים.” אומרת מיכל.
"לגמרי.” עונה שירן.
"אבל…עם כל הכבוד לאצבע שלך…” מיכל קמה ממקומה בעצלתיים. היא ניצבת לפני, גבה אל האש, ואוחזת בידה בשולי החצאית של שירן. “עם כל הכבוד לאצבע שלך אני צריכה את הזין שלך כאן.” היא אומרת ומפשילה את החצאית הקצרה מעלה. חושפת את ערוותה העירומה.
"בואי.” אני אומר וטופח על ירכי.
"רגע, מה פתאום תורה?” מתרעמת שירן. “שלושה ימים אני שומעת אתכם מזדיינים בלעדי ועכשיו תורך? זוזי,נו!” היא אומרת בצחוק, או לפחות לא לגמרי ברצינות.
שירן מתרוממת גם היא ונעמדת בהיכון ומיכל מרימה את ידיה במחוות ויתור ומתיישבת לידי. מתישהו היא הספיקה להיפטר לגמרי מהגרביונים וכעת היא מתיישבת מעלי, עירומה מהחזה ומטה ואוחזת בזין הזקור שלי באצבעות מנוסות. הבעסה היחידה היא שבאור הקלוש של מנורת השולחן והמדורה, אני בקושי רואה את המפשעה המדהימה שלה.
ראש הזין נוגע בחריץ הרטוב של אחותי ונשימתה נעתקת. גם שלי. מיכל מביטה מרותקת בזין שלי המחליק לתוך בתה. ידה מחפשת את ידי ואצבעותינו משתלבות. באגודל אני מלטף את גב ידה, מרגיע אותה. למרות הדרך הארוכה שהלכנו בשבועות האחרונים ולמרות שהיא יודעת שאני מזיין את שירן, ברור לי שלראות את זה זה לא פשוט, בטח שלא בפעם הראשונה.
"התגעגעתי.” אומרת שירן בחיוך מאושר כשהזין שלי ממלא אותה, קשה ומסיבי. החיוך שלה קורן ואני חש באצבעותיה של מיכל נרפות מעט.
"אני אוהבת אותך, שירני.”
"ואני אותך, אמא.” היא אומרת ומתחילה לנוע מעלה ומטה, ידיה על כתפי.
אני משתחרר מידה של מיכל ומתחיל ללטף את גופה המושלם של אחותי, את ירכיה החזקות, ישבנה הכדורי ובטנה המוצקה. ידי מחליקה מתחת לחולצתה ואני מוצא את חזייתה שם ושירן ממהרת לשלוח יד לאחור ולהתיר את קרסי החזייה. כמה רגעים אחר כך אני חופן שד מוצק וחמים מתחת לבד, משחק בפטמה בעוד שירן מזיינת את עצמה על איברי. אני מרים יד שנייה ומשחק לה בשני השדיים עכשיו, מתבאס שוב שאני לא רואה אותם אבל מתמקד במגע. פטמותיה זקורות ואני משחק בהן באצבעותיי, לפרקים מלטף, חג סביב העטרה במעגל או לוכד את הפטמה בין שתי אצבעות וסוחט מעט, מעורר בה גל של התרגשות רטובה.
מיכל גוהרת אליי ואני טובע בנשיקה חושנית של האם בעודי מזיין את הבת. נשיקותיה זולגות מטה והיא מפשילה שוב את החולצה שלי וחושפת את הפטמות שלי, מפנקת אותן בשפתיים ולשון תוך כדי שאני משחק עם השדיים של בתה. אחרי כמה רגעים אני שולח את ידי ימין מהחזה של שירן אל גופה של מיכל, מלטף את עורפה וגבה עד שאני מגיע אל ישבנה. בקלות אני מפשיל את החצאית הקטנה מעלה ואצבעותיי מוצאות את החריץ הרטוב שלה ומתחילות ללטף אותו, גורמות למיכל לגרגר כגורת חתולים מאושרת עם הפטמה שלי בפיה.
כדרכה, שירן מגירה עלי אשדים של מיצי ערווה וקולות הזין מדגדגים את נחירי וכפי הנראה מגיעים גם לאפה של אמהּ.
"אני מריחה את הריח שלך…” היא ממלמלת ומביטה בבתה. שירן כמעט אדישה אלינו, מתענגת על הזין הקשה הממלא את הווייתה, עיניה מגולגלות מעלה והיא קופצת מעלה ומעלה בתנועות קטנות ורעבות. מיכל נושמת לעומק חזה את הריח של בתה ואני כמעט יכול לחוש את זרם ההתרגשות שמציף אותה. היא מתרוממת מעט מגובה החזה שלי ומזנקת אליי לנשיקה לוהטת, כמעט טורפת אותי ברעבתנות. בתנוחה הזו יותר קל לי להגיע אל חזית מפשעתה ובתוך כמה שניות אני שוב נוטע אצבע בכּוּס הרטוב שלה ומתחיל לאונן לה עד שהיא שומטת את ראשה על כתפי.
"נטרפת מהריח שלה?” אני לוחש באוזנה של מיכל והיא מהנהנת במהירות. ההשלכות של האופן שבו היא מתחרמנת מהסקס של בתה הן מסעירות ומרגשות אבל אני לא לוחץ, נותן לה להתקדם בקצב שלה. ממילא שירן זוכה עכשיו למלוא תשומת הלב שלי.
"עזי! עזי!” היא נאנקת בקול, ידיה על כתפיה. ” אוֹה! אמא'לה…עזי…אוֹוֹהּהּ!! עזייי…אמא…”
שירן דופקת אותי חזק עכשיו ושרירי ירכיה משתרגים בכל פעם שהיא עולה ויורדת. אני מאבד את השליטה העצמית שלי ומתחיל לגמור גם, חש בנתזים שלי נורים לתוכה, זנבות הזיקוקין שלהם משאירים שובלי צמרמורת בגווי.
"אתה גומר?” שואלת מיכל ואני מהנהן, מרוב חרמנות ההתפרקות מרגישה לי כמו שנראים הטייסים בסרטוני 9 כוחות ג'י. שירן עטה עלי ואנחנו מתחבקים וגומרים ביחד, לרגע הופכים לישות אחת ואני בתוכה גומר, גומר, גומר.
הכל שחור לכמה שניות ואז אני מתאפס. נשיפות עמוקות, שלי. וגם של שירן. הראש של שירן על הכתף שלי.
"וואו, חשבתי שאיבדתי את שניכם.” מצחקקת מיכל.
"זה היה…אינטנסיבי.” מודה שירן.
"שמתי לב. אני מקווה שלא התשת לי אותו.” אומרת מיכל בנימה מאשימה.
"אנחנו נראה מי יתיש את מי הלילה.” אני מתריס כלפיה.
מיכל מגחכת לעבר בתה.
"באמת פּר חמוד מצאת.”
שירן מגחכת אליה בחזרה ומתרוממת ממני, מגירה זרע ומיצי ערווה על ירכי.
"תורך?” אני שואל את מיכל בשחצנות.
"נראה לי שמר בחור שלך קצת מנומנם.” היא עוקצת ומחווה לעבר הזין שלי שנוצץ באור המדורה. הוא באמת קצת פחות זקור ממה שהיה קודם אבל עדיין שמנמן ועירני מספיק.
"תמצצי אותו קצת, הוא יתעורר.”
"איוו…” אומרת שירן למראה הזין המטונף אבל כבר למדתי שבמיכל יש צד קינקי. היא מגחכת אליי וכורעת בין ירכי, אוחזת בזין באצבעותיה ובתוך שניות בולעת את כולו, מוצצת את הקוקטייל השפיך ומיצי הערווה של בתה.
"אמא!"
"'ססאמק…" אני מלמל בהתרגשות. לאישה הזאת אין גבולות. מיכל מתחילה למצוץ במיומנות, אוחזת בזין הרטוב באצבעותיה וחולבת אותו לתוך פיה העוטף את הראש הרעב. שירן עומדת לידה, נוזלים מזדחלים באיטיות במורד ירכיה, והיא צופה, מרותקת באמהּ המוצצת לי את הזין. היא מלקקת את שפתיה החושניות, כאילו הייתה אסופית קפואה הרואה ארוחה דשנה בחלון מסעדה.
"בואי, שירני.” אומרת מיכל ואוחזת בידה של בתה. “שברת, שילמת. זאת אשמתך שהוא ירד.”
"הוא בקושי ירד…” ממלמלת שירן אך בכל זאת כורעת לצד אמה בין ירכי, אוחזת בזין הזקור ומתחילה לנשק אותו מהראש עד בסיס הזין, שם היא מעניקה ליקוקים ארוכים ואוהבים לאשכים. אני מסתכל בשילוב של הלם מוחלט וגאווה מטורפת בשתיהן, האמא והבת, שכורעות בין הירכיים שלי ומוצצות לי את הזין בזו אחר זו, ממש מתחרות בינהן על הזכות לענג אותי בפה רטוב ושפתיים רכות.
"אתה אוהב את זה, יא שייח…” מחייכת מיכל מלמטה.
"כן…” אני מודה.
"אבל אני לא.” היא חותכת ומזדקפת. “כבר נהיה ממש קר וקופא לי התחת פה, בוא ניכנס פנימה.”
כאילו כדי להדגיש את דבריה של מיכל, אני מרגיש טיפה נוחתת על ראשי. אני מרים את הראש ומקבל אחת במצח ואז בעין.
"גשם.” אני אומר. מה נסגר עם החורף השנה? ביטלו את הסתיו?
"פאק.” אומרת שירן ומזדקפת.
"כנסו הביתה, ותדליקו נרות." אני מורה תוך כדי עמידה. "אני אכבה את הפּקפּק.”
"איזה בוס אח שלך נהיה…” ממלמלת מיכל ושירן מצחקקת. הן ממהרות הביתה אבל אני שומע את שירן עונה: “אח שלי? יותר כמו אבא שלי…ובעלך, על הדרך…”
אין לי זמן או פנאי לשמוע את המשך השיחה. אני ממהר אל הפּקפּק ומכבה אותו. תוך שאני נזהר מהחלקים הלוהטים אני גורר אותו בחושך לעבר הבית. לשמחתי אני כבר מבחין בנרות נדלקים בפנים ואני ממהר לעבר הפתח המואר ביחד עם הגנרטור הכבד, נכנס פנימה וסוגר את הדלת. ספיידרמן שורט את הדלת ואני פותח לו והוא נותן בי מבט מאשים לפני שהוא נכנס ומוצא לעצמו מקום בין מיכל שמדליקה נרות ושירן שעסוקה בסידור שאריות האוכל בצידנית. בעודה נעה ממקום למקום, ישבנה הקטן של מיכל מתנועע בחושניות מתחת לחצאית הקצרה ששאלה מבתהּ.
"טוב, זה היה מעצבן.” אני אומר, עיני מתמגנטות לאחוריה של מיכל. “אה…איפה היינו?”
מיכל מפנה אליי את ראשה וחיוך קטן מחליק משולי שפתיה. היא מביטה בי ואז נושפת בחושניות בגפרור שבידה: “פוווו…”
מבלי להכביר מילים היא חולצת את נעלי ההתעמלות שלה ואז זוחלת על המזרן המתנפח, נשכבת על הגב ופותחת את הרגליים בהזמנה בוטה וסקסית, מרימה אותן גבוה באוויר תוך הפשלה זימתית של חצאיתה וחשיפת ערוותה העירומה. הלב שלי מזנק ואני ממהר להיפטר מהנעליים והמכנסיים שלי, מדדה במהירות על המזרן. מיכל מחייכת אליי בפתיינות כשאני כורע בין הרגליים שלה וצמרמורת מרטיטה את פניה כאשר ראש הזין שלי מחליק בין שפתי החריץ שלה, שכבר רטוב וחלקלק ממיצים.
"בוא אליי.” היא מבקשת, סדק של חוסר בטחון סודק את קולה הנמוך והסקסי. “אני רוצה להרגיש את הגוף שלך עלי.”
זה לא הזמן למשחקים, היא באמת צריכה אותי, ואני צריך אותה. אני מחליק את ראש הזין פנימה והיא נאנקת חרישית ונושכת ברכות את שפתה התחתונה.
"בוא אליי…” היא לוחשת ומסמנת לי לשכב עליה. מה שהיה פעם אסור אצלה, הפך בבת אחת למה שהכי מטריף אותה. אני נשען על המרפקים וגוהר עליה, קובר את גופה הקטן מתחת לגופי, רגליה מתפשקות כשאגני צולל ונצמד לשלה. היא רעבה והרעב שלה מדביק אותי ואני ננעץ בה בתנועות קצרות אך עמוקות, ממלא את הכּוּס הקטן וההדוק שלה בזין קשה. אנחנו מביטים זה בזו בעיניים והן מזגגות קמעה בכל פעם שאני ממלא אותה והאישה המבוגרת נושכת את שפתה התחתונה ברכות ומבטה נודד אל התקרה.
"אני אוהבת שאתה כל כך גדול, עזי…” היא נאנחת ומלטפת את הצלעות שלי ואני לא יודע אם היא מתכוונת לזין או לגוף שלי, שמכסה אותה כמו שמיכה של שרירים. מיכל מביטה הצידה וכאשר אני מלווה את מבטה אני מבין שהיא מביטה בשירן שעומדת ומתבוננת בנו, מרותקת למתרחש. אוקיי, אז קודם זיינתי את הבת מול האמא ועכשיו אני מזיין את האמא מול הבת ושתי הפעמים סקסיות בטירוף. שירן לובשת רק חולצה ובגד ריקוד אשר מפשעתו פתוחה, את הגרביונים היא הסירה בחוץ.
אני רוצה לשאול את שירן אם היא מתחרמנת מזה, אם היא רטובה ממה שהיא רואה אבל האמת היא שאני מתפדח לדבר ככה. אבל המבטים אומרים הכל: המבט שלה רעב ושל אמהּ מרוגש, כמו ערוותה שמוצפת במיצים לוהטים השוטפים את הזין שלי. יש משהו מוזר במבטים האלה. יש משהו קינקי במבטים האלה. יש משהו סקסי בטירוף במבטים האלה. אני נזכר בכל הפעמים שזיינתי את שירן כששנינו יודעים שמיכל שומעת, ועכשיו אני מזיין את האלה הפֶּטיט הזו מול עיניה של בתה. פאק, זה סקסי אני חושב ונותן למיכל אחת עמוקה, סוחט ממנה אנקה גרונית.
"בוא אליי.” ממלמלת מיכל שוב ואני רוכן אליה, מחליק את ידי בין גבה והמזרן, ספק מחבק, ספק כולא אותה בין זרועותיי השריריות. אנחנו מתנשקים והיא צמאה אליי, שפתותינו נפגשות בעוצמה והיא כמו שותה את לשוני בצמא. שוב ושוב אני חודר אליה, ממלא אותה בזין והיא נאנקת בפי בכל פעם, לשונותינו מסתייפות בנשיקה ארוכה.
אני מעיף מבט בשירן. היא נראית רעבה ואומללה, כמו אותה יתומה קפואה המביטה באותו חלון מסעדה. אני מביט בעיניה וננעץ עמוק באמהּ, סוחט גרגור עונג ממיכל והשתנקות קולנית משירן. עכשיו אני מישיר אליה מבט בכל פעם שאני מחליק לתוך הנדן הלוהט של האישה המבוגרת, מבחין איך מבטה של שירן מזדגג מעט, כאילו הזין שלי ממלא אותה ולא את אמה המפושקת מתחתי.
"נראה לך שהיא אוהבת את זה?” אני אומר באוזנה של מיכל. הכּוּס שלה עונה לי בשיטפון לוהט לפני שהמילים בוקעות מפיה.
"אוהּ…כן…” היא נאנקת.
"את אוהבת להזדיין לה מול הפרצוף?” אני שואל, עדיין בשקט.
"כן…כן!” היא קוראת.
"קודם זיינתי אותה ועכשיו אותך, זה מדליק אותך?”
"אפילו…” היא ממלמלת. “אפילו…לא שטפת את הזין…אלוהים…זה כל כך קינקי וסקסי…”
"את כל כך סקסית מתחתי.” אני מודה ומנשק אותה. “את רוצה לגמור כששירן מסתכלת?”
"כן!” היא קוראת. “אוהּ, כן! שירני…שירני…אני גומרת…אני מתה עליו…זה טוווב…שירני…”
אני מתרומם מעט כדי לראות את הכל: את האישה היפה המתפוצצת מתחתי, פניה מכורכמי עונג ואת אחותי המאומצת הצופה בי מזיין את אמהּ ולמרות שגמרה בצעקות לפני עשרים דקות או משהו, נראה כאילו היא מוכנה לעוד סיבוב. ועוד מבט אל מיכל, עיניה מתגלגלות בחוריהן עד שהן כמעט לבנות ובחזרה אל שירן המלקקת את שפתה בהיסח הדעת ואז אני כבר לא יכול לעצור ומתחיל לגמור, פולט לתוכה, גבי מתקשת בעודי נדחק אליה, עמוק יותר, חזק יותר. אולי אני צועק משהו. אחרי שניה או שתיים מיכל נעה קדימה במהירות, חומקת מאיברי ואני נשאר במקומי, אוחז בזין וממשיך לפלוט על גבה כמו שחקן פורנו. זה שהיא מביטה בי עושה את זה יותר סקסי.
מתנשף. מתנשפים. מנשק אותה במצח ואז יורד ממנה בזהירות. מיכל נשכבת על הצד ופונה לעבר שירן ואני נשכב מאחוריה, שתי כפיות מיוזעות ומדיפות סקס. שירן מביטה בנו במבוכה עכשיו. המופע נגמר והמזרן שלה בחדר השני. אולי היא רוצה להצטרף אלינו, אולי זה מוזר מדי.
“יש מקום, ריני.” אומרת מיכל ברכות. “יש לעזי עוד צד. אל תשני לבד.”
חיוך קטן ומהיר מתפשט על פניה של שירן והיא מהנהנת. בתוך כמה שניות גופה העירום צמוד אליי מאחור, אמה העירומה מלפנים וגשם מתופף ברכות על הגג הישן. לילה טוב.
================================================================
מזכיר לכם שאל האתר שלי מגיעים על ידי הקלדת "סיפורי סקס" בגוגל.
היי דור, זה לא הפרק הנכון לדעתי 🙂
הוא ממשיך כאן קטע שלא קשור לקודם
תוקן.
וואו! חיכיתי לפיוס בינהן הרבה זמן
וואו, מדהים.
קצת חבל לראות שעזי לא ישכב עם נשים אחרות אבל אני בטוח שמתישהו ההבטחה הזאת תשבר (לפחות אם כלום לא השתנה בסיפור בחופשות הקיץ) כי אם אני לא טועה נאמר שלקארין תהיה עוד מעורבות בסיפור. 😉
חוץ מזה יהיה נחמד לראות אם תפתח עוד את העניין של שירן עם דמות אב, בפרק האחרון כשהיא אמרה אבא זה היה נראה ציני וכועס ועכשיו זה היה נראה גם מרוגש וחרמני.
אחד הטובים שלך!
אבל הפתיחה של הפרק לא מספיק ברורה.
גיליתי שהיו חסרים עמודים שלמים בפתיחה של הפרק. תוקן.
לטעמי שתיים ביחד זה קצת בלאגן בכתיבה
שתיים? עזי רק מתחמם.
I like it very much. I foresee that Eran will have a role in the fuck fest. Maybe some action with Michal . The sex is excellent. .
The pictures are also very good, you are getting better.
Keep it on
לא מאשר את התיאוריה שלך ולא מכחיש. ימים יגידו. תודה על הפרגון!
תודה רבה על ההשקעה
הכיף כולו שלי 🙂
תיקון הגהה: לערן אתה קורא לפעמים ניר (בקטע שהוא בא להעריך את העבודה)
לעזאזל, ידעתי שלא הצלחתי למצוא את כל ה"ניר"ים…
ברור שיהיה עוד אחרות. שכחת את ההבטחה על ספיר? הבטחת שהיא עוד תחזור…
וואו זה היה פרק מטווווורף!
פוחד להמשיך לפרק הבא, איך אפשר להתאושש אחרי כזה קלימקס?! (בכל מובן אפשרי😉)
עוקב אחריך כבר שנים וזה אחד הפרקים הטובים! ב-ה' הידיעה.
ההשערה שלי היא שהוא יחליק פנימה את סקייטבורד, כי הוא לא מחשיב אותו לבחורה 😄
איזה פרק חולה עליך
שלום רב
מקווה ששנת השבתון מצליחה להגשים את המטרות שלה.
לגבי הצד השני של הבריכה מקווה שיש כוונהלחבר בין סלי ומיכל המהלך העלילה למאיק אפ סקס
אם יש משהו שלמדתי בשבועות האחרונים זה לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, בטח בין שתי נשים שיודעות שאני מזיין אחת אחת השנייה.
תיקון: אחת אחת השנייה => אחת את השנייה.
תוקן, תודה!