סיפורים מהבידוד – התרופה הכי טובה

כמחווה לעם המבודד בציון את סיפורי הקורונה אפרסם מיד ובחינם. תהנו.
======================================================

סיפורים מהבידוד – התרופה הכי טובה

טל שומעת את הטלפון מצלצל אבל נעים לה מדי באמבטיה מכדי לצאת. המים הקרירים הורידו לה את החום והג'וינט התמזג עם היין לאיזה באזז מענג שאפילו הצלצול לא מצליח לשבור. היא נשענת לאחור ומתחילה ללטף את מפשעתה, מגרגרת בסיפוק כשהזמזום מתגבר, פועם את דרכו מבין ירכיה אל שיפולי בטנה ממעל ואל ירכיה מתחת. נעים.

תאכלי תחת, קורונה. היא חושבת לעצמה ומצחקקת בקול. את רק עושה אותי יותר חרמנית, אבל להרוג אותי לא הצלחת.

שוב הטלפון.

“אני בבידוד!” היא צועקת ופורצת בצחוק, כאילו מי שמתקשר יכול לשמוע אותה.

אבל הטלפון מתעקש והיא יודעת שהיא לא תצליח להתפנק כמו שהתכוונה עד שלא תענה לו. למרות מה שכולם חושבים היא לא חסרת אחריות עד כדי כך.

“כוס האמא שלך.” היא מקללת בהטעמה כשהיא יוצאת מהמים. את האמבטיה חיממה והיא לא טורחת ללבוש מגבת, קולטת בראי את דמותה העירומה והרטובה. רזה. שזופה. פסי שיזוף של ביקיני. קמטים. עור בוהק מהמים הניגרים. שיערה החום והרטוב כהה עכשיו, נצמד לצווארה כמו מפלים שחורים שמגיעים כמעט עד שדיה הקטנים.

ריני!

לבה של טל הולם בקרבה והיא מקללת את עצמה על ההתרגשות. ביג פאקינג דיל, אחותך הגדולה טרחה להתקשר לשאול מה שלום אחותה החולה בקורונה, באמת סיבה לקבל התקף לב.

לרגע היא שוקלת לשחק אותה קוּל ולהניח לריני להתקשר שוב אבל זה חזק ממנה: טל מנגבת את ידיה, אוחזת בטלפון ומתקשרת לריני.

“הי רין!” היא אומרת.

“את בסדר?” שואלת ריני מצדו השני של הקו.

“כן, איזה חמודה שהתקשרת!” מתמוגגת טל. “אני מרגישה הרבה יותר טוב, היום החום עלה לי רק אחר הצהריים והורדתי אותו בלי כדור.”

“אז את יכולה לשמור על אלון?”

“מה?!”

“אלון אובחן. בקורונה. הוא נשא.” אומרת ריני בטלפון. “ויועד אחרי ההשתלה… המערכת החיסונית שלו… את יודעת. אני חייבת להוציא אותו מהבית.”

פאקינג יועד הגבר המושלם והכליה המזדיינת שלו. ואיזה מין שם זה "יועד" לעזאזל?

רגע, בשביל זה היא התקשרה?

“רגע, בשביל זה התקשרת?” היא שואלת, קולה כמעט חנוק.

“כן, אני חייבת להוציא אותו מהבית לפני שהוא ידביק לי את יועד. ואף אחד לא מוכן עכשיו…”

“רק אחותך הרווקה.” משלימה טל, כתפיה נרפות מתחת לתנור האמבט.

“אני צריכה את העזרה שלך, טליק.”

טליק עלאק.

“ברור.”

“אז אני יכולה להביא אותו?”

טל כמעט אוזרת אומץ, כמעט מנתקת לה את הטלפון בפרצוף, אבל אז מחשבה אחרת צצה במוחה. מחשבה פראית ומופרעת שכתובה באותיות של גראס ועלבון, יין וחרמנות. מחשבה גולמית, פראית ומרגשת, קווי מתאר גסים של תכנית, אופק של יעד משוגע וסקסי.

“כן, תביאי.” היא אומרת לבסוף, נושכת את שפתה התחתונה.

“את מרגישה מספיק טוב בשביל לטפל בו?”

“אני אטפל בו טוב.” עונה טל. “אל תדאגי, אני אטפל בו ממש טוב.”

* * *

ריני הבת זונה כבר הייתה בדרך כשהיא התקשרה. זה כל כך מובן שטל תגיד כן, אחרי הכל איזה תוכניות יכולות להיות לגרושה חסרת ילדים בת 45? רק להיות שמרטפית לאחותה המוצלחת, הקצינה הבכירה הנשואה למנכ"ל הכוכב. אבל טל מטאטאת את גבעת העלבונות מתחת לשטיח כי עכשיו היא רוצה להפיג את כל חששותיה של ריני, לשלוח אותה לדרכה שמחה ורגועה. היא מארגנת במהירות את הדירה, מפעילה את המזגן והמאווררים כדי להפיג ריחות חשודים ומבלה את מחצית השעה עד שהפעמון מצלצל בסידור קדחתני, כמו לפני ארבעים שנה כשהיו מסדרות את הבית לפני שאמא חוזרת מהעבודה. כבר אז הייתה ריני מפעילה עליה מניפולציות כדי שתבצע את המטלות הבזויות יותר.

“אמא תכעס עלייך בגלל שלא זרקת את הזבל.”

“אבל אני זרקתי אתמול!”

“אני אגיד לה שהיה תורך וחוץ מזה את יודעת שהיא אף פעם לא כועסת עלי.”

כשפעמון הכניסה מצלצל טל מעיפה מבט בדירה הקטנה ולבה מתרחב. היא עשתה עבודה טובה, העסק נראה מתוקתק. גרושה ולא נשואה למלך היקום, מנהלת משרד ולא אלוף משנה (או תת אלוף? מה היא עכשיו?), דירה קטנה ולא הוילה במושב של ריני ויועד אבל היא בכל זאת שולטת במרחב שלה ואת זה אף אחד לא ייקח ממנה.

אחותה ובנה עומדים בכניסה, מסכות על מופשלות על חזיהם וריני אוחזת בתיק מלא, כפי הנראה בגדים לשהיה ממושכת עבור אלון. אלון נראה חצי מסטול כשהוא נשען על אמו אבל בכל זאת הוא מתאמץ להזדקף ולחייך אל דודתו.

“הי אלוני!” ממהרת טל לחבק אותו.

“אל..!” מתחילה ריני להתרות בה אבל אז נמלכת בדעתה. “בעצם כבר יש לך את הוירוס.”

“כן.” עונה טל. “יש לו חום.”

“כן, וכבר נתתי לו כל מה שמותר אז בשלוש השעות הקרובות אסור לתת לו כלום.”

“בסדר, אני אכניס אותו לאמבטיה פושרת.”

“זה עובד?”

“זה עבד לי בשבוע האחרון.” מחייכת טל אל אחותה הגדולה וזו כמעט מחייכת בחזרה. מעין עווית כזאת, בטח כמו שיש לה כשהיא נאלצת לבקש טובה מחייל שנחות ממנה בדרגה והיא לא יכולה לפקד עליו משום מה.

“יופי. תודה.” היא חולצת את המילה מפיה כאילו הייתה קוץ שנתקע בלשונה. “הבאתי לו גם תיק עם מה שהוא יצטרך לימים הקרובים. יש לך מכונת כביסה?”

מכונת כביסה? לא, זה יקר מדי בשביל מזכירות מטומטמות. אנחנו פשוט מחליפות צד בבגדים.

“כן, הכל טוב.” היא מחייכת אל ריני. “אני אדאג שהוא ילבש רק בגדים נקיים. את לא חושבת שהוא יסתובב פה עירום, נכון?”

“נכון.” מעווה ריני את פניה בחזרה. “אז… שוב תודה ואני אני אהיה בקשר. להתראות אלוני.”

“ביי…” ממלמל אלון.

ריני יוצאת מהדירה במהירות כאילו חששה להידבק. בוירוס או בלוזריות של אחותה, קשה לדעת מה מפחיד אותה יותר. אבל זה בסדר, היא השאירה מאחוריה את מה שחשוב. טל נועלת את דלת הדירה.

“בוא חומד, אתה חם, ניקח אותך לעשות אמבטיה.”

עם מטר שבעים ושניים סנטימטרים מעל הרצפה טל רחוקה מלהיחשב בחורה נמוכה אבל אלוני עובר אותה באיזה חמישה סנטימטרים לפחות, מאתגר אותה במימדיו כשהיא מובילה אותו אל חדר האמבט. היא מצליחה להושיב אותו על האסלה וממלאת את האמבטיה במים פושרים: כאשר הם יתקררו בהדרגה ירד גם חום גופו.

המים ממלאים את האמבט והיא נפנית להפשיט את אלון. לשמחתה הוא נועל מגפי קרסול שיורדים בקלות והיא מניחה בתוכם את הגרביים אותם היא מקלפת מכפות רגליו.

עכשיו היא מהססת. היא יכולת לצאת מהחדר ולהשאיר אותו להתפשט ולהיכנס למים או… לעזור לו. לבה מגביר את מרוצתו עכשיו והיא נושכת לרגע את שפתה.

טוב, רק הצצה קטנה ואז…

טל אוחזת בחלק העליון של מכנסי הטרנינג של הנער ואז מושכת אותם מטה ואלוני מרים את אגנו אינסטינקטיבית.

פאק.

מה יש שם בתחתונים?! או שהילד הביא סטוק של גרביים לשעת חירום או שיועד הוריש לו גנים של חמור. היא ממצמצת כמה רגעים מול הנפח של התחתונים של אלון. זה לא הגיוני.

טל ממהרת לקום על רגליה ואוחזת בחולצתו, מושכת אותה מעלה במהירות, כמעט בגסות. עכשיו הוא נותר בתחתונים בלבד והיא מתנשפת לרגע לפני שהיא אוחזת בחלקם העליון ומפשילה אותם למטה.

לא נכון. מה זה, באמא?

זה הזין הכי גדול והכי יפה שהיא ראתה בחיים. עבה וארוך עם אשכים בריאים, מעוטרים בערווה זהובה והפה של טל מתמלא רוק מהמחשבה עליו בפה שלה. מהמחשבה שהוא יהיה איתה עכשיו… כמה זמן בדיוק? אחותה הנפלאה אפילו לא טרחה לסכם את זה איתה. קיבינימט, היא ממש צריכה להתאמץ בשביל לא להכניס אותו לפה עכשיו.

טל מפשילה ממנו את התחתונים ומסייעת לו להיכנס לאמבטיה, שם הוא שוכב במים הפושרים, הזין שלו צף כמו גזע באגם. כמובן שיכלה להשאיר אותו עם סבון או לוותר לו לגמרי על מקלחת, אבל איפה הכיף בזה?

טל לוקחת סבון ומתחילה לסבן את כפות רגליו של אחיינה, סוקרת אגב כך את גופו. גופו של אלון שזוף בגון דבשי, שיערו זהוב ומגיע עד למטה מאוזניו. איזה ילד יפה. היא לא ממהרת, מסבנת את ברכיו מעלה ומטה והוא פוקח את עיניו הכחולות כאשר אצבעותיה מלטפות את ירכיו.

הזין של אלון מתקשה וגדל עוד יותר והיא מבחינה שהוא מסמיק למרות חיוורונו. היא תוהה איפה הוא נמצא, בין החום לחרמנות, המבוכה לרעב, המוסכמות להורמונים. לעת עתה טל מתעלמת מהזין וממשיכה לסבן את בטנו השטוחה של הנער ואת חזהו, מתעכבת על פטמותיו הקטנות ומתענגת על אנקת העונג הרכה הנפלטת מפיו. שוב מתעורר בה דחף לגהור על החזה הזה ולמצוץ לו פטמה בעודה אוחזת בזין העבה שלו אבל היא מתגברת עליו וממשיכה לסבן את הגוף החלק, עולה אל כתפיו וזרועותיו, מסבנת אותן בזו אחר זו.

לבה קופא כאשר היא מבחינה פתאום בעיניו הנעוצות בה.

“איך אתה מרגיש?” היא שואלת.

“הרבה יותר טוב.”

“נראה לי שהחום שלך ירד.”

“נראה לי.”

“אתה רעב?”

הוא מהרהר לרגע ואז מהנהן.

“קצת. נראה לי.”

“בגילך אם אתה לא ממש רעב אז אתה כנראה עוד לא ממש בריא. אבל זה שאתה קצת אומר שכנראה ירד לך החום. מה להכין לך?”

“אפשר כריך שוקולד?”

איזה חמוד זה.

“בטח, חמוד. להביא לך לפה?”

“לא, אני רוצה לצאת כבר.”

"אני אביא לך בגדים.”

התיק שלו נשאר בכניסה והיא פותחת אותו ותרה אחרי מכנסיים נקיים, חולצה ותחתונים. במחשבה שנייה היא מחזירה את התחתונים לתיק, סוגרת אותו ודוחפת אותו מתחת לספה.

“הנה הבגדים ומגבת, אני הולכת להכין לך את הכריך. את הבגדים שבאת איתם אני אכבס, אל תתעסק איתם.”

“תודה.”

כשהוא יוצא מחדר האמבטיה הוא באמת נראה יותר מאושש מאשר איך שנראה כשהגיע. עיניה נמשכות אוטומטית אל מכנסיו והיא מבחינה שם מתחת למכנסי הטרנינג הרפויים בקווי המתאר של זין ממש לא רפוי. גם היא החליפה בגדים בינתיים: מחליפת טרנינג פיג'מה משעממת שנועדה להרגיע את אחותה למכנסי שרוול לבנים ושקופים למחצה עם חוטיני מתחתם וחולצה ארוכת שרוולים שרק אחיין עיוור יחמיץ את העובדה שדודתו לא לובשת חזייה מתחתיה.

“התאוששת, חמוד?”

“כן, תודה!” הוא מחייך אליה חיוך גדול.

“יאללה, בוא נאכל.”

וככה הם אוכלים בפינת הטלוויזיה שלה מול "איך פגשתי את אמא שלך" והיא מחליטה לדחות את התוכניות שלה לזין הנהדר ולילד המתוק שמחובר אליו כשהיא רואה שהוא לא גמר את הכריך.

“אתה עייף?”

“כן.” הוא מודה.

לרגע היא שוקלת לשלוח אותו לצחצח שיניים אבל היא תצטרך לשלוף את התיק שלו והוא יראה איפה… דחפה אותו.

“אני אקח אותך למיטה.” היא אומרת והוא מהנהן.

“אני ישן פה?” הוא שואל כשהיא מובילה אותו למיטתה הגדולה.

“זאת מיטה מספיק גדולה.” היא מושכת בכתפה בביטול מעושה. “ככה אם תצטרך אותי למשהו באמצע הלילה אני אשמע מיד, בסדר?”

“תודה.”

הילד נוחר תוך כמה רגעים והיא תוהה מה היא הולכת לעשות עכשיו. השעה רק שמונה והדופק שלה לא ממש רגוע מאז שפשטה ממנו את המכנסיים. הולכת לסדר את האמבטיה, מפעילה מכונת כביסה ומנסה לשבת מול הטלוויזיה אבל… הילד היפה הזה חורך לה את הרשתית עם העור הדבשי שלו, מתנוצץ במי האמבטיה עם עיניים כחולות וזין ענק. לרגע היא חושבת ללכת לאמבטיה לאונן אבל אז בא לה רעיון טוב יותר. היא מצחצחת שיניים ואחר כך נכנסת לחדר השינה, שומעת את נשימתו השלווה של הנער.

טל פושטת את מכנסי השרוול ואת החולצה בגבה אל אלון. אם הוא ישן לא קרה כלום, אם הוא ער… שיהנה. היא לובשת חולצת טי גדולה ונכנסת למיטה, חשה בליבה הולם ובירכיה גועשות.

אצבעותיה גולשות במורד בטנה הקשה ישר אל התחתונים, מכירות את הדרך, והיא נאנחת ברכות כאשר הן מוצאות את החריץ הרטוב. היא נזכרת שאחותה הייתה זו שהפריעה לה לאונן אחר הצהריים אז זה סוג של באשמתה, שהיא מאוננת עכשיו חמישים סנטימטרים מאחיינה. מאוננת כל כך חזק שהיא שומעת את הקולות הרטובים הבוקעים מתחתוניה. אם הוא ישן לא קרה כלום ואם הוא ער… שיבין מה הוא עושה לה. ושוב מראה הזין הזה קרוב כל כך לפנים שלה, קרוב עד שהיא כמעט יכולה לטעום אותו ממש. אולי תשלח יד? רק להרגיש אותו לרגע?

חשה את חום גופו של הנער קרוב כל כך. הגוף החלק והנעים למראה הזה, עם הזין הלא הגיוני שתקוע לו שם. מאוננת בעיניים מזוגגות ותוהה אם הוא בתול. תקעת כבר את הדבר הזה לאיזו נערה, אלוני? היא הצליחה ללכת אחר כך? האנחה-צחקוק שלה יוצאת ממש מוזר והיא נושכת שפתיים. מכריחה את עצמה להירגע ומעיפה את עצמה למעלה בהתנשפויות חרישיות ושפתיים נשוכות. עד שהיא נרגעת, אחרי ארבע או חמש אורגזמות, היא מבינה שמחר היא תיראה כאילו מישהו דפק לה אגרוף בשפתיים. זה מצחיק אותה והיא נרדמת עם גיחוך על שפתיה הדואבות, לב הולם וסיפוק בין הרגליים. סיפוק זמני.

בלילה היא מתעוררת כשאלון זז וממלמל. מתיישבת ואז כורעת לצדו, נוגעת במצחו. פאק, זה חם. מה השעה? השעון ליד המיטה מורה 03:32. גוררת רגליים והולכת להביא לו משכך כאבים וכוס מים.

“אלוני.” היא אומרת ומלטפת את מצחו. “אלוני קום, קח כדור. החום שלך עולה.”

“אה?” הוא ממלמל.

“שב. קח כדור.”

“אה?”

זה מתחיל להיות מעצבן אבל אחרי עוד פעמיים הוא מניח לה להושיב אותו, פותח את פיו בצייתנות ובולע את הכדור. נותנת לו את המים והוא בולע. ילד טוב.

“לילה טוב.” היא אומרת לחושך. הוא מסתובב עוד מצד לצד, נאבק בבערה אשר משתוללת בגופו אבל לבסוף החומר משפיע והוא נרגע. לילה טוב.

מתעוררת בפקיחת עיניים מהירה, כאילו נזרקה מהשינה למים קרים. אלון? מסתובבת הצידה ורואה אותו שוכב על הגב וישן בשלווה. השמיכה שלו נפלה וכעת ה"אין דברים כאלה" שלו מתוח בטרנינג, עוד שנייה מבצבץ החוצה, עוד רגע בפה של דודה שלו. צאי מהמיטה, מטומטמת.

יוצאת להתארגן על ארוחת בוקר. בודקת מיילים מהמשרד אבל כשאין ספקים ואין ישיבות ואין עובדי ניקיון ותפעול למנהלת המשרד אין ממש מה לעשות חוץ מאשר לבחור את המלתחה שלה, שתכלול היום תחתונים קטנים מאוד וחלוק סאטן שמכסה אולי רבע מהירכיים שלה. חזייה? חחח.

כשאלון מתעורר היא מנסה למצוא רמזים בפניו האם שמע את ההרפתקה הלילית שלה אבל לשמחתה או אכזבתה, טל מגלה שלא נראה שהוא שם לב לסערה שהתחוללה בין הסדינים לצדו. הוא אוכל את ארוחת בוקר שהכינה לו, מספר לה קצת על בית ספר ועל התופים שלו ואז לוקח את הטבלט שלו והולך לשקוע בספה. מה שכן, פעמיים תפסה אותו נועץ את מבטו בחזה שלה וזה נותן לה רעיון.

טל לוקחת את הלפטופ שלה ומתיישבת מולו, בצד הרחוק של ספת הL שלה. היא מקפידה להציב את המסך על ברכיה המוגבהות בתנוחה שאינה נוחה לעבודה כלל אך מסתירה לחלוטין את פניה מפניו ובו זמנית חושפת מולו את תחתוניה מתחת לחלוק הקטן. המחשבה על אחיינה נועץ את מבטו במפשעתה מציפה אותה והיא עוצמת את עיניה מאחורי המסך, מנסה לדמיין ולחוש את מבטו עליה, קרן שמש חמימה על תחתוניה המתלחלחים במהירות.

עכשיו הדילמה היא אם לנסות לתפוס אותו מציץ או לא. אם תבחין בו מציץ לה זה יהיה מספק כל כך אבל היא עלולה להפחיד אותו, וחוץ מזה: מה יהיה אם תגלה שהוא לא? שהוא שקוע באינסטגרם שלו או בסרטוני התופים או ווטאבר? לבדוק או לחכות?

בסוף מחליטה להחליק את הלפטופ שלה למעלה לכיוון הברכיים כך שנוצר חלון בין מפשעתה למקלדת הלפטופ. בהדרגה היא רואה את כפות רגליו, הברכיים, הירכיים ו… בינגו! ידו של אלון נחה על זקפתו הכבירה והוא מלטף את עצמו מתחת לטרנינג. טל כמעט שומטת את הלפטופ מרוב התרגשות והפה שלה, כמו המפשעה, מתמלאים מיד.

מה לעשות? בא לה לדחוף ידיים לכּוּס. הרעיון הזה מעיף אותה והיא ממש צריכה להשתלט על הנשימה מרוב שהוא מסעיר.

אל תעשי את זה. אל תעשי את זה.

רק אניח שם את היד. את לא יודעת אם הוא מסתכל.

בכל זאת, אל תעשי את זה.

ובכל זאת, יד ימין נשלחת אל מתחת לתחתונים והיא כמעט מתעלפת כשהיא מרגישה את הרטיבות מתחת לאצבעותיה, לא יותר משלושה מטרים מאלון. גאה בעצמה כשהיא לא מניעה את האצבעות.

הוא רואה? לא רואה?

רואה, אחושרמוטה רואה. ידו נעה עכשיו בתנועות ברורות יותר מתחת לטרנינג. היא אמנם לא נער מתבגר אבל יודעת לזהות אוננות כשהיא רואה אותה. וכמו היו חוטים סמויים בין אצבעותיו לאלו שלה, היא מתחילה

להניע את אצבעותיה באיטיות מתחת לבד הדק, כרית אצבעה הרטובה מלטפת ומעסה את הדגדגן הרעב. פאק, זה הדבר הכי סקסי אי פעם. כל כך מטונף וכל כך מרגש.

היא יכולה לגמור ככה? הוא יכול לגמור ככה? ואם יגמור במכנסיים, איך ינקה את כל ה… המחשבה עליו מטונף מזרע מרגשת אותה. שוכב שם עם כל המפשעה ספוגה בזרע צעיר והיא זוחלת אליו ומלקקת את הכל והוא מתקשה שוב ו…

הלפטופ שלה (שמזמן אמרה לעמיחי שהוא כבד מדי) מחליק עכשיו מידה השמאלית והיא צווחת ומנסה לתפוס אותו, שולפת את ידה מתחתוניה הרטובים במהירות. גם אלון מזדקף במבט אשם וטל מבחינה שידו נקיה.

“מה קרה?” הוא שואל, אשם מתוק על פניו.

“הלפטופ נפל לי.” היא אומרת בלב הולם.

“את בסדר?”

“כן, איך אתה מרגיש?”

“בסדר.”

היא ניגשת אליו ומניחה את ידה על מצחו, מאוחר מדי מבינה שזו מדיפה ריחות של מיצי ערוותה.

“אין לך חום.” היא קובעת. “זה יהיה בסדר אם אני אקפוץ לכמה דקות למכולת לקנות כמה דברים?”

“כן.”

“רוצה משהו?”

“אהה… מיץ תפוזים אם יש.”

איזה חמוד זה. אולי גם תקנה לו קרם ידיים?

“בסדר חמוד, אני מתלבשת, יוצאת, וטיק טק חוזרת.”

היא מרגישה פושעת כשהיא צועדת ברחובות עם המסכה המטופשת על פניה אבל הם די ריקים גם ככה. עד עכשיו הייתה מתקשרת למכולת ומבקשת משלוח אבל עכשיו היא מרגישה שאם לא תצא מהבית היא תאבד שליטה. וחוץ מזה, זו הפעם הראשונה שהיא יוצאת מזה שבוע וזה נחמד לה. שולחת הודעה לניסים מהמכולת עם רשימת הקניות ומוסרת שהיא באה לקחת ושישאירו לה את זה בחוץ. הם כל כך מפחדים מחולה מאובחנת שהסל כבר מחכה לה מחוץ לדלתות, סל עם גלגלים של המכולת עם פתק שתחזיר אותו בהזדמנות והתנצלות שאין מיץ תפוזים. כשהיא באה אליהם למכולת הם ממש יעילים, טל מגחכת מתחת למסכה. הפחד עושה את שלו.

בהברקה של רגע היא שולחת הודעה לשכן בדלת ממול, שרירן נחמד בשם שחר ששוכר דירה עם עוד צעיר וצעירה ולפעמים הם מדברים במדרגות. מסבירה לו שמארחת את אחיינה החולה ושואלת אם יש להם מיץ תפוזים כי במכולת אין. מיץ התפוזים מחכה לה מחוץ לדלת של שלושת השותפים.

כשהיא חוזרת הביתה טל מוצאת שהחולה שלה נרדם על הספה, לכן היא מכסה אותו ומתיישבת לידו לצפות בטלוויזיה בשקט. לקראת שתיים עשרה נראה שהחום שלו עולה והוא מתנועע בחוסר נוחות מתחת לשמיכה. היא מעירה אותו ונותנת לו עוד משכך כאבים ומיץ תפוזים. מבט התודה שהוא נותן בה לפני שהוא שוקע שוב בתנומה מקפיץ לה את הלב.

כשהוא מתעורר לקראת אחת הוא מחייך אליה חיוך ממס ירכיים ומתמתח, מפיל את השמיכה בתהליך. עיניה מתמגנטות לעבר מפשעתו התפוחה והיא מתנשמת כאשר היא מבחינה בראש הזין מבצבץ לרגע מתחת לטרנינג לפני שאלון ממהר להסתדר, מסמיק במבוכה מתוקה.

“מתי אוכלים?” הוא שואל.

“רעב?”

“כן.” הוא עונה במהירות. זה סימן טוב.

"עשר דקות, תשרוד?”

“אשרוד. צריכה עזרה?”

“תנוח, הכל טוב.”

אלון קם ממקומו ומדשדש לעבר השירותים, זקפתו מרימה אוהל מרשים בחזית מכנסיו. טל מחממת פסטה ומכינה רוטב, מוזגת שתייה וחותכת סלט ואז יושבת לחכות לו שיחזור.

“אלון?” היא קוראת כעבור כמה רגעים כשהוא מבושש לחזור. אין עונה.

טל ניגשת אל תא השירותים אך הדלת פתוחה והוא אינו שם. היא הולכת אל האמבטיה ופותחת את הדלת, מוצאת אותו שרוע על השטיחון.

“אלון?!” היא כורעת לידו ומטלטלת אותו בעדינות, מודעת במעומעם למכנסיו המופשלים. “אלון?!”

רווחה מציפה אותה כשהוא פותח את עיניו הכחולות, מפלבל במבוכה.

“מה קרה?” היא שואלת.

“לא יודע.” הוא מודה.

“התעלפת.” היא אומרת ומסייעת לו לעמוד ואז אוחזת במכנסיו כדי להלביש אותו. הבד רטוב והיא לרגע חושבת שזה שתן אבל מוחה מזהה את הריח במהירות. זרע. מבט נוסף מגלה שרוכים לבנבנים על האסלה הלבנה, שלוליות לבנבנות משכשכות במים, על הרצפה. פאק, היא בודקת אם לא טינף גם את המראה אבל לשם לפחות הוא לא הגיע. מתאמצת שלא לצחקק. איזו אורגזמה, חמוד. מפרגנת.

נראה שאלון לא מודע לגמרי לנסיבות ההתעלפות שלו והיא לא מעלה את הנושא, דווקא מתענגת על הידיעה שאחיינה יושב לידה מטונף מזרע בעודו מכלה את הפסטה מהצלחת.

“טעים.” הוא אומר.

“הכל טעים כשרעבים.”

“את מבשלת יותר טוב מאמא.”

“אני עושה עוד דברים יותר טוב מאמא.” היא אומרת.

“כמו מה?”

“דברים שאמא לא עושה.” היא פולטת.

“מה למשל?”

הלב שלה דופק חזק אבל היא מצליחה רק לחייך חיוך שהיא מקווה שהוא מסתורי ועונה: “כשתרגיש יותר טוב.”

את אחר הצהריים הם מבלים מול הטלוויזיה, היא שוב בחלוק קטנטן שחושף את רגליה הארוכות והוא בטרנינג המדיף ריח קלוש ומענג של זרע. מדי פעם כשהיא קמה להביא משהו לנשנש, חושפת את ישבנה בתחתונים או טפח מחזהּ הקטן אם במקרה החלוק לא סגור היטב. כצפוי, איברו מתעורר במהירות והיא מעיפה בו מבט גאה פה ושם, נהנית לגעת באלון מדי כמה דקות, נגיעות תמימות לחלוטין בזרועו או בירכו כדי להזכיר לאחיינה ולאיברו שהיא שם. נראה שאלון נע בין תשישות וחום לחרמנות ורעב. לפרקים היא חשה בו מתוח ורגיש ולפרקים הוא רפוי ומטושטש מעט אבל בסך הכל היא מרגישה שהמצב שלו משתפר.

“דיברת עם אמא שלך?” היא שואלת לקראת ערב.

אלון מושך בכתפיו.

“היא שלחה ווטסאפ. כתבתי לה שאני בסדר.”

טל מהנהנת.

“יש עליה הרבה עומס, עם הקורונה בצבא וזה. הרבה חיילים לא יודעים מה לעשות וזה.”

“ברור.” עונה טל. “ועם אבא שלך?”

“לא.” עונה אלון בלי להביט בה. “גם הוא מאוד עסוק. בגלל הקורונה וזה.”

“שניהם מאוד עסוקים.”

“כן.” מהנהן אלון.

שותקים קצת בזמן שהרחוב השקט גם ככה מדומם עוד יותר, אנשים מתחבאים בבתים מפני אויב דמיוני, לא מוחשי, לא מוכר.

“החום שלך עולה?”

“טיפה.”

“רוצה כדור?”

“אולי אמבטיה… כמו אתמול.” אומר אלון ומסמיק כשהוא משפיל את מבטו אל השטיח.

כמו אתמול. נייס.

“אין בעיה, אני אלך למלא לך מים.” אומרת טל.

כאשר האמבטיה מלאה במים פושרים היא קוראת לו לבוא ומושיבה אותו על האסלה. למרות שהוא לא שפוך כמו אתמול, אלון לא מתנגד כאשר היא מפשיטה אותו, שואפת מלוא האף את ריח הזרע ממפשעת המכנסיים שלו. שניהם מעמידים פנים שזה לגמרי טבעי שהדודה בת ה45 תרחץ בסבון וספוג את אחיינה העירום, מכפות הרגליים והקרסוליים ובמעלה השוקיים והירכיים.

אלון עוצם עיניים כאשר אצבעותיה העדינות של דודתו אוחזות באיברו הכבד ומסבנות אותו, נשימותיו הן הקול היחיד שממלא את האמבט. הזין עבה וקשה בידה, כמעט גרוטסקי על גופו הנערי. אבל טל לא מתעכבת על הזין: אם הוא יגמור עכשיו זה יהיה קצת בלגן, להתרחץ באמבטיה שגמר בתוכה נראה לה מוזר ולא ממש היגייני. היא ממשיכה לסבן את דרכה במעלה בטנו, מסובבת את הסבון על פטמותיו המזדקרות של הנער, סוחטת ממנו נאקת עונג וכמיהה.

“נחמד שאני רוחצת אותך.”

“כן.” הוא ממלמל.

“חשוב לשמור על היגיינה בזמן קורונה.”

“נכון.” הוא נאנח כאשר היא מחליקה את הסבון מפטמה לפטמה.

ממשיכה למשוח את גופו בסבון, חזה, כתפיים, זרועות ואצבעות, הסבון כמו מלקק אותו בלשון בורית שמנונית וחלקלקה. הזין של אלון קשה ועבה, מזדקר מחוץ למים כמו אי קטן.

“מה יהיה עם הדבר הזה?” היא מחווה לעברו. “זה תמיד ככה?”

אלון מושך בכתפיו במבוכה.

“אני חושב שזה החום… ואת. אבל מאז אתמול… שבאתי לפה… אני כל הזמן…”

“הבנתי. בוא, בוא נטפל בבעיה שלא תלך להביא ביד ותתעלף ותשבור את הראש.”

אלון פוער את עיניו הכחולות במבוכה והיא מצחקקת.

“איך ריססת לי פה את כל האמבטיה בשפיך, ילד.”

“מצטער.” הוא מסמיק. “פשוט ראיתי את האצבעות שלך מתחת לתחתונים.”

הוא מביט בה, מיתמם.

“על הספה.” היא מבהירה.

“אתה התחלת…”

“אני סתם גירבצתי…”

“המממ…”

“באמת!”

“אתה הבאת ביד מולי כי חשבת שאני לא רואה.”

אלון מניח יד על פניו ומסמיק.

“איזה פאדיחה.” הוא ממלמל.

טל צוחקת.

“רוצה לצאת ולהתנגב לבד או שאתה… צריך עזרה עם להתנגב?”

חיוך קטן מפציע על שפתיו של אלון.

“אם אפשר עזרה… אני עוד קצת חלש…”

“טוב, אם אתה חלש אז אתה חלש. צא מהמים.”

היא נעמדת ומושיטה לו יד, מסייעת לו לצאת ולהיעמד על שטיחון האמבט הרך, ידיו שמוטות מצדי גופו. טל מייבשת את שיערו ואת גבו ואז נעמדת לפניו, מנגבת את פניו בתנועות רכות, זולגת במורד כתפיו וידיו ואז סופגת את המים מכפות הידיים.

טל מניעה את המגבת בתנועות עגולות על בטנו החלקה של אלון, עיניה נעוצות בעיניו הכחולות. ידה פוגשת את זקפתו והיא מספיגה את אשכיו ואז כורעת ומתחילה לייבש גם את ירכיו, שוקיו וקרסוליו. כאשר היא מסיימת היא כורעת תחתיו, זקופת גב, פניה מול זקפתו הפועמת.

אלון שואף עמוקות כאשר טל מכניסה את ראש הזין לפיה, עוטפת אותו ברכות רטובה. למשמע קולו של אחיינה, טל למודת הניסיון, מוציאה אותו מיד מפיה. הדבר האחרון שהיא צריכה זה שהוא יתעלף לה מעמידה בזמן שהיא יורדת לו.

“שב על האסלה.” היא מצווה והוא ממהר לציית. טל כורעת בין רגליו של הנער ותוחבת את ראש הזין אל פיה, שומעת אותו משתנק בהתרגשות מעליה. על הזין הזה יש מספיק מקום "לעבוד" והיא אוחזת בו בידה, מאוננת לו בעודה יונקת ומוצצת את הראש הרגיש ואלון נאחז במושב האסלה בשתי ידיים, מתמסר לפה הרך המענג אותו. היא פולטת כמויות נדיבות של רוק ומניעה את ידה בתנועות מהירות, מרימה אליו את עיניה בפה מלא זין כדי לצפות בו מגלגל את עיניו מעלה מרוב עונג.

עם כזאת מפלצת אין מה לדבר על לדחוף אותו לגרון, לפחות לא בלי הרבה הכנה מנטלית, לכן טל מניעה את ראשה בתנועות בורג בעודה מלקקת את ראש הזין ומאוננת את הזין העבה והרטוב, שומעת אותו מייבב בעונג מעליה. רוק ניגר במורד הזין והיא אוספת אותו בידה השנייה, מעסה את אשכיו המרשימים ברוק בין אצבעותיה. נראה לה שהוא מנסה להתאפק מלגמור ובהונות רגליו נאחזות בשטיחון אבל זה קרב אבוד: הוא חרמן, חולה ובן 16 וכעבור כמה רגעים הוא מתפוצץ בפיה של דודתו וזו משתדלת לבלוע את הכל, מפמפמת אותו לתוך פיה שוב ושוב עד שהוא גונח ונרעד.

“אתה בסדר?” היא שואלת בפה מלא זרע.

“אה-הה.”

“עומד להתעלף?”

“לא.”

“קצת סחרחורת?”

“כן.”

“כשתרגיש יותר טוב נלך לסלון, בסדר?”

הוא מהנהן והיא נעמדת וסוקרת את עצמה בראי: סמוקה, מטונפת רוק ושפיך סביב פיה, סתורת שיער, חיה. חיה בעשרים וארבע שעות האחרונות יותר ממה שחיה בעשר השנים האחרונות. ללא מבוכה היא פושטת את החלוק ומניחה לו ליפול על הרצפה ופושטת את תחתוניה מול אלון, מניחה לו לשזוף אותה במבטה; מבוגרת. רזה, בואכה גרומה. שזופה תמידית עם פסי שיזוף של ביקיני שמרני. משולש ערווה המגולח אך ורק כדי להתאים לתחתוני הביקיני ותו לא, פראי וסמיך. שדיים קטנים שהחזיקו יותר מאלו של בנות גילה השופעים יותר אך מתחילים גם הם להחלש.

“וואו.” הוא אומר. “עוד רגע אני מתעלף שוב.”

“שקרן וחנפן.” היא אומרת.

“באמת.”

שואפת עמוקות, מתענגת על ריח הזרע באפה אבל רוחצת את פניה בכל זאת כי… לא נעים כל כך. היא אמורה להתחרט? שגזלה את תמימותו של תיכוניסט חסר ישע או משהו? אחיינה? בודקת את מצפונה אבל הוא מנמנם, לא יפריע לה לחמוס את בתוליו של אל האהבה הצעיר הכלוא אצלה בדירה.

“אני בסלון.” היא אומרת. “אם תרגיש שאתה חזק מספיק אתה מוזמן להצטרף אלי.”

לשמחתה הוא מהנהן במהירות. הוא רוצה כל מה שיש לך לתת לו.

שומעת אותו מטופף מאחוריה, רגליו קלות ובטוחות. החרמנות מביסה את המחלה. פתאום הוא מחבק אותה מאחור, גמלוני וחמוד, מנסה לנשק את עורפה, אלגנטי כמו קולב מעילים.

בכל זאת נעתרת לו. מניחה לזרועותיו לגלות את חזית גופה המתבגר. למרות הציניות היא מתנשפת כאשר כף יד חמה נחה על שד קטן ואצבעות הססניות חוקרות את הפטמה הראשונה שלהן. יד נוספת נשלחת את ערוותה הסמיכה ואצבע מגששת… מגששת… ומחליקה לתוכה. כמעט בעל כורחה טל מוצאת את עצמה מתרפקת לאחור, מתמסרת לתנועותיו הגמלוניות אך מלאות התשוקה של הנער הצעיר.

אבל היא לא אבודה לחלוטין בקסמיו. יד ימינה מחליקה אחורה והיא חופנת פלח עכוז עגול וחלק ומוצק, מצמידה אותו אליה מאחור, מצמידה את זקפתו אליו מאחור. זקפתו, פאק, הוא כבר מתקשה שוב. גל רטיבות מציף אותה לנוכח המחשבה על הדבר הזה ממלא אותה ושוב מתמלא פיה רוק.

טל מסתובבת אליו, מלטפת את פניו בעודו מלטף את גבה בתנועות מגושמות, חוקר עיוור בשטח לא נודע. כמה הוא יפה, עם הבלונד הזה והעיניים הכחולות, מין קלישאה קליפורנית בישראל. חייבת אותו בתוכה. עכשיו.

“שב.” היא מסננת ומחווה לעבר הספה. “שב, יא בן זונה לפני שאני אונסת אותך פה.”

אלון חושף שיניים צחורות בחיוך ומתיישב על הספה, צופה בה מתקרבת עם רגליים רזות וכּוּס בוער. היא עולה בכריעה על הספה, ערוותה מעל זקפתו, ורעד חולף בגווה כאשר היא חשה את משקל הזין בין אצבעותיה; אם הייתה נוצריה הייתה מצטלבת עכשיו.

למזלה ראש הזין צר יחסית לשאר האיבר והיא מחככת אותו במעיין החלקלק של שפתי ערוותה. כאשר הוא מסוכך היטב היא מחדירה את הראש הקשה אל בין שפתיה ומניחה את ידיה על כתפיו הצרות של אחיינה. טל נושכת את שפתה התחתונה בערגה כאשר היא מתחילה להניע את אגנה מעלה ומטה, מחליקה את הזין המתעבה לתוכה, מבטה נעוץ בעיניו היפות של הנער. אלון מבין בה בפליאה, נקרע בעליל בין הדחף לעצום את עיניו כדי להתמסר לעונג לבין הרצון לקלוט את כל מה שקורה מולו, עליו.

ידיו של הילד שמוטות משני צדי גופו וטל לוקחת אותן ומניחה אותן על שדיה הקטנים.

"תפנק אותם.” היא אומרת בקול נמוך ואלון מציית, מלטף את הפטמות הזקורות באצבעות חקרניות, שולח צמרמורות ריגוש בגווה של דודתו.

חצי זין כבר בתוכה, ממלא אותה בעונג אסור. היא מדמיינת נערה מסכנה בת גילו שהזין הראשון שתפגוש יהיה הדבר הזה וכמעט מגחכת אלמלא הייתה כל כך חרמנית. נאנקת כשהיא נאבקת לרדת עוד כמה סנטימטרים למטה, לשפד את עצמה עוד על הזין הלא הגיוני הזה.

“תצבוט לי את הפטמות.” היא נאנחת. “בעדינות. פאק… זה טוב…”

לומד מהר החמוד. מלטף את השדיים הקטנים וצובט את הפטמות והיא מרגישה שהוא מוביל אותה בדרך לאורגזמה הראשונה שלה. עולה ויורדת לאט, מרפה את הכּוּס ומשפיעה מיצי ערווה על הזין, מתמלאת מרגע לרגע בבשר זין צעיר וקשה. אלון מביט בה בפליאה של ילד, משתאה לנוכח הקסם שלו להפוך אישה מבוגרת ליצור רעב וחשקני כל כך. אם הוא ימשיך ככה הוא יוכל להקסים עוד הרבה בנות, לכשף אותן מבנות אדם לשלוליות תשוקה. היא עוקבת אחר מבטו המדרים, יורד מטה אל החיבור ביניהם, המקום בו איברו העבה והחלקלק נעלם לתוך גופה.

טל שולחת את ידה הימנית אל פניו ומלטפת אותן. כאשר היא מחליקה את אגודלה אל פיו הוא פוער את שפתיו בצייתנות ומניח לה להחליק פנימה, יונק את האצבע מבלי להפסיק לענג את חזהּ הקטן והרגיש. היא מרגישה את זה בא, מניחה לשיא להבנות בין רגליה באיטיות, עם הידיים שלו על השדיים שלה, והאגודל שהוא מוצץ לה והעיניים היפות והזין הקשה הממלא אותה והיא נושכת את השפה ונאנקת בקול כשזה פוגע בה פורץ מבין רגליה בכל נימי גופה ומסמא אותה ומטלטל אותה ובאמצע הסופה הזו שוב הזין הזה שכמו מעגן אותה למציאות, כליא ברק לברקים המשתוללים בכל גופה מקצות האצבעות עד עצבי השיניים.

“גמרת?” הוא שואל אותה בפליאה והיא מצחקקת.

“כן, אפשר להגיד שכן.”

“אז… מפסיקים או..?”

“אתה הולך להתעלף?”

“ממש לא.”

“רוצה עוד?”

“כן!” הוא אומר במהירות.

“אז למה להפסיק?” היא גוהרת אליו וכאשר שפתיהם נפגשות היא מחליקה את לשונה אל שלו, חומסת את פיו הבתולי.

“תחזיק לי את התחת.” היא מורה, ואלון ממהר לציית. יש לה ישבן קטן ומשעמם, ממש לא לפי האופנה האחרונה, אבל היא מתה על ההרגשה של גבר החופן את שני פלחי העכוז שלה, גם אם זה "גבר" שהיא עצמה החליפה לו חיתולים לפני לא המון שנים.

“ככה אני אוהבת את זה.” היא לוחשת באוזנו, מלקקת את התנוך. “תחזיק אותי ככה… תמלא אותי עם הזין הענק שלך, ילד…”

“תפתח לי את התחת, מתוק. בעדינות. יופי…” היא נאנחת כשאצבעותיו מותחות אותה, מפעילות לחץ מענג על פי הטבעת.

היא מתרפקת עליו עכשיו, הזין שלו קבור בתוכה במלואו, ראשה על כתפו וידיו על ישבנה. כל כך מושלם. עם זין גדול כל כך היא לא יכולה ממש להשתולל עליו אבל מניעה את אגנה בתנועות מעגליות, מתמוגגת מהבעת הפליאה על פניו היפים. כל כך מתוק שהיא נדלקת מזה עוד ועוד, מזיינת אותו ברעבתנות רטובה, טורפת אותו בנשיקות רק להכניס כמה שיותר ממנו לתוכה.

נשימתה נעתקת כאשר אצבע חקרנית מוצאת את פי הטבעת שלה והיא מהנהנת באישור ומרפה.

"איזי.” היא מסננת כשהאצבע המיוזעת מחליקה לתוכה מאחור בעוד הזין השמן ממלא אותה מלפנים.

“אתה רוצה לזיין אותי בכל חור, הא?!” היא נאנקת.

“להוציא?”

“לא, זה טוב.” היא מודה ושוב בולעת אותו בנשיקה, מניחה לו לבעול אותה בכל חור. “פסיכי, אבל טוב.” היא מתנשפת אחרי הנשיקה גוזל הנשימה.

והיא ממשיכה לרכוב על אחיינה בשקט, במתינות, עמוק ורטוב וסקסי. מצח למצח, נשיקות ארוכות, היא מלקקת לו את הזיעה והוא מוצץ לה פטמה. היא צובטת לו בפטמות והוא מזיין אותה באיטיות בתחת באצבעו המיוזעת. הוא משחרר לה את הישבן ומלטף את גופה הרזה, את קמטיה, את עצמות האגן שכמעט בולטות מתחת לעור. אלון מניח יד על כתפה, אצבעותיו אוחזות בעורפה הצר ומניע את אגנו מעלה בתנועה הססנית, דופק אותה מלמטה.

“פאק.” היא נאנקת.

“כואב?”

“לא, כבר התרגלתי אליו. תמשיך אבל בזהירות. אל תשתולל.”

“אני חלש מדי בשביל להשתולל.” הוא מודה.

“עומד להתעלף?” היא מוודאת.

“לא.” הוא אומר ומנקד את המשפט בניעה עירנית של אגנו כלפי מעלה.

טל מניחה לו להוביל עכשיו, מניחה את מצחה על כתפו ומתמסרת לעונג שמסב לה איברו השמן, המסוכך במיצי ערוותה המפמפם אותה מלמטה למעלה. הוא נאנק בקול עכשיו וזה מרגש אותה, אוהבת לשמוע את הגבר שלה גומר, לא מחריש את העונג שלו כאילו היה איזה סוד. קולו נעים, גבוה מעט כאילו עוד לא התקבע והוא פולט סדרת אנחות קצובות, אחת בכל פעם שהוא ננעץ בה מתחתיה. טל חשה בחיוך ענק מתפשט על פניה כמו אדוות סביב אבן הפוגעת באגם כאשר נתז ראשון של זרע נפלט לתוכה ואחריו עוד אחד ועוד והיא עונה לו בניעות רעבות של אגנה, נועצת עצמה על הזין הרטוב ממיצים וזרע עד שהיא עצמה גם מקללת וגונחת וקוראת בשמו של אחיינה ומתפוצצת עליו זיקוקים זיקוקים.

“אתה בסדר?” היא שואלת כעבור כמה רגעים. עיניו של אלון עצומות וכשהוא לא עונה היא שואלת שוב, בהילות בקולה: “אלון?!”

חיוך גדול מתפשט על פניו של הילד.

“הכי בסדר.” הוא אומר בלי לפקוח את העיניים.

“אולי זה לא היה מאוד אחראי מצדי.” היא אומרת. “אתה עוד חולה.”

“ככה אני מבריא הכי טוב.” הוא מבטיח לה. “נראה לי שאני צריך להישאר פה עוד כמה שבועות.”

“אין לי התנגדות.” אומרת טל. "רעב?”

“בטירוף.” מודה אלון.

“נראה שאתה באמת מתחיל להתאושש.”