לפרק הקודם
=====================
פאק. הלב שלי קופא. וגם הפה.
"תענה לי.” היא ממשיכה בזעם קר.
"כן.” אני מקרקר, הלב שלי דופק חזק. איפה הגיבור הכובש? איפה הבלש הערמומי? האישה הזאת משפיטה אותי במבט. מפשיטה אותי במבט. אני מרגיש עירום מתחת למבט השורף שלה, נמלה מתחת לזכוכית מגדלת בשמש.
"והראית לו את התכשיטים שלי?”
אני מהנהן. יש בי משהו שרוצה להתנצל, שרוצה להכחיש, להימלט מהעיניים החומות של האישה המפחידה הזאת אבל היא יודעת יותר מדי ואני מרגיש לכוד.
"למה?”
"כי…רציתי לוודא ש…את באמת גונבת כסף מהחברה.” אני אומר בפה יבש.
"מה?!”
"מה ששמעת.” אני אומר בקול שמנסה להיות אמיץ אבל יוצא קטן, מתאמץ להביט לה בעיניים אבל מרגיש יותר כמו ילד נזוף מאשר בלש קשוח.
"למה?”
"כי אני…” לא מצליח להגיד את זה.
"אתה מה?!”
"את צריכה להפסיק…זה לא בסדר.” הפה שלי משלשל משפטי מחץ חדים כמו נייר טואלט רטוב.
"שלא תעיז להתערב לי בעניינים, הבנת, זבל קטן?! אתה והזונה השמנה הזאת סאלי שומר, שכדאי שהיא תתחיל לחפש לעצמה עבודה כבר מחר.”
זאת הייתה טעות. הפחד שלי שוכך כשהיא מתחילה לאיים על סאלי; בלי קשר למה שקרה בינינו בשעות האחרונות, אני עדיין מרגיש רגשות עמוקים וחזקים כלפי מי שהייתה כמו אמא של בשנים הראשונות אחרי שאמא שלי נפטרה.
"אני הולך לספר לאבא שלי.” אני אומר בשקט, מתאמץ להסתכל לה בעיניים. זה לא קל כי היא מפחידה אותי נורא אבל אני מתאמץ לא להשפיל מבט, ממצמץ מאחורי המשקפיים.
"מה?!”
אני מהנהן.
"שלא תעיז!”
אני מושך בכתפיים, מתאמץ לעמוד מול העיניים הזועמות nבלי לרעוד. היא לובשת חליפה שחורה ואלגנטית ודרך כפתור המקטורן אני רואה את קצה השדיים שלה ורמז לחזייה לבנה אבל אני לא חושב על סקס בכלל, רק נאבק לא להשפיל מבט, לא לבכות כמו איזה ילד קטן. אבל בסוף אני נכשל ומוריד את העיניים לרצפה, לא יכול באמת להתנגד לה. אפילו דוק דמעות מבצבץ לפתע ואני מעפעף אותו במהירות.
"אני אגיד לו.” אני מתעקש ומביט בשטיחון שעל הרצפה, נאבק להרים את המבט שלי שוב. “את גונבת כסף מהחברה דרך כרטיס האשראי וקונה תכשיטים. כל התכשיטים שאמרת שהם מזויפים הם לא. שיקרת לו כל השנים.”
"עזי, אתה לא יכול לעשות את זה.” היא אומרת בטון אחר.
"אני חייב.” אני עונה בנחישות שפלת רוח. “אני מצטער.”
תכלס אני באמת כמעט מצטער עכשיו שאני הולך לספר לאבא שלי אבל אני כבר לא יכול לחזור אחורה. השקעתי בזה יותר מדי.
"הוא יעיף אותי מכאן.” היא אומרת בשקט. “אותי ואת שירן.”
"אני מצטער.”
"תחשוב טוב על מה שאתה רוצה לעשות.” היא נוטשת את הטון המרוכך. מיכל מסתובבת ויוצאת מהמטבח ואני נשאר ליד השיש עם סכין וחצי עגבנייה מדממת על הקרש.
אני מרגיש לבד. הלוואי שהיה לי עם מי להתייעץ. קפצתי למים עמוקים ועכשיו אני מרגיש את הסחף גונב אותי לעומק ולרגע שוב קשה לי לנשום. אבא שלי לא פה, לא שהייתי מדבר איתו. אני לא מדבר איתו על כלום. אם סאלי הייתה יכולה להיות המבוגר שאני יכול להתייעץ איתו אז הרסתי גם את זה וקארין כועסת עלי, לא שהייתי מגלה לה. עידן ואפק? לא יודע, מסובך מדי. הם יודעים קצת, אולי אני אדבר עם עידן, הוא יכול להיות חכם כשבא לו. בסרטים הגיבורים עושים את הדבר הנכון וכולם מריעים להם אבל אני לא מרגיש שמישהו יריע לי כשאגלה לאבא שלי שמיכל גונבת כל השנים האלה. הוא כנראה יתגרש ממנה אבל זה לא שהוא יודה לי, בטח יכעס עלי גם. פאק. מצד אחד, תהרס המשפחה. מצד שני, גם ככה אין משפחה מבחינתי אז חרא על כולם.
אני אוכל לבד ואז יוצא מהבית והולך למשרד של סאלי, להביא את האופניים. אזור התעשייה די מפחיד בלילה אבל אני בחור גדול ושקוע יותר מדי בבאסה בשביל לפחד. לוקח את האופניים ורוכב בחזרה הביתה. מקלחת. לילה טוב.
מתעורר בלילה. חושך. מה קורה?
מישהו איתי במיטה. שירן?
"מממ?”
"ששש…” נשמע קול נשי. יד קטנה חופנת לי את האשכים והזין ואני מתעורר במהירות. שיער זהוב. שפתיים נצמדות לי לפטמה ומתחילות למצוץ בעוד האצבעות מלטפות לי את האשכים, ציפורניים שורטות לי בעדינות את הזין. היא מנשקת לי את שתי הפטמות בזו אחר זו ואז זולגת מטה במורד החזה עד שאני מרגיש שדיים מלטפים לי את הזין. השפתיים ממשיכות לזלוג מטה, חולפות על פני הבטן והנשיקות מתמקדות עכשיו בירכיים שלי האצבעות העדינות מלטפות את הזין.
נשיקות וליטופים, שפתיים ושיניים על הירכיים שלי, אצבעות עדינות על הזין והאשכים. הזין קשה ורעב, מייחל למגע אבל זוכה רק לליטופים מהטיזרית. מת להרגיש עליו פה רטוב או כּוּס לוהט, אפילו אצבעות חזקות ונחושות שיחלבו אותו אבל פיית הלילה הזאת רק מרפרפת בעדינות, מבטיחה ולא מקיימת. אני מתנשף בתיסכול ומחכה שהיא תפסיק להתעלל בי, שמח שהיא כבר לא כועסת עלי על הקטע עם קארין ועוד יותר שמח שהיא באה אלי גם כשהיא לא חייבת.
היא אוחזת בי בשתי ידיים ומסמנת לי להתהפך ולשכב על הבטן. What the fuck? יאללה, אני מתהפך, לפחות הזין מתחכך עכשיו בסדין. אני מיד מרגיש את השפתיים שלה על הירכיים שלי והיא מנשקת אותן, עולה מעלה מעלה עד התחת. ידיים קטנות אוחזות בפלחי התחת שלי ואני מתנשף כשאני מרגיש משהו רטוב ורך כמו לשון מלקק לי את פי הטבעת.
זה הקטע עכשיו. היא מתחילה ללקק לי את הטבעת במרץ ואני נאנח לכרית, מניע את האגן בתנועות חרמנות מתוסכלות. זה כל כך טוב, מאיפה שירן למדה את זה? הלשון נדחפת לי עמוק פנימה ולרגעים זה מרגיש כאילו היא מזיינת אותי בתחת עם הלשון. בא לי לנשוך את הכרית מרוב שאני מחורמן ולרגע חולפת בי המחשבה להתנפל עליה אבל אני נזכר בבלגן עם סאלי ונרגע: אני עדיין קצת מפחד מלאבד שליטה. היא מסמנת לי להרים את האגן ואז מלטפת את הזין הקשה שלי כשהיא אוכלת לי את התחת ואני עוד רגע מתעלף מחרמנות ומרעב ומתסכול.
שוב היא מסמנת לי להתהפך ואני מקווה שהיא גמרה לשחק. בחושך אני מבחין בדמות שלה מניפה רגל מעל האגן שלי והיא מניחה את המפשעה הרטובה שלה על אורך הזין שלי, מושחת אותו במיצים. אחרי כמה רגעים של משחק כזה, היא רוכנת אלי וקול נמוך וסקסי לוחש:
"אתה רוצה לשכוח מג'ולז ג'ולז?”
"מיכל?!”
"ששש… אני אזיין אותך…” היא אומרת ומניעה את אגנה בתנועה רבת משמעות. “…ואתה תפסיק להיות שרלוק הולמס ותשכח מהתכשיטים האלה. מה דעתך?”
הלוואי והייתי יכול להגיד שאמרתי לה לעוף משם. שעמדתי על העקרונות שלי. שהתעקשתי. הלוואי ויכולתי להגיד שעשיתי את הדבר הנכון. אבל אני ילד והיא מבוגרת ואני מת מפחד מלעשות מהלך כזה שיטלטל את כל הבית ושירן כבר לא כזאת מפלצת ולא בא לי להעיף אותה מהבית ואבא שלי…עם כל הכבוד…שקודם יהיה אבא וחרא על הכסף שלו.
"בסדר.” אני אומר ושיניים צחורות מבהיקות בחיוך באפלה. אני חש באצבעותיה תרות אחר הזין שלי וברגע הבא היא מחליקה את הראש פנימה ואני נאנח בקול כשהרטיבות הלוהטת שלה אופפת אותי.
מיכל מניחה את הידיים על החזה שלי ומתחילה להניע את את אגנה בתנועות קטנות ומדודות, מתמלאת בבשר עזי סנטימטר אחר סנטימטר.
"פאק, אתה גדול.” היא מסננת בחושך אבל אני מניח שבשביל קטנה כמוה, כל אחד הוא גדול. עדיין זה נחמד לשמוע.
היא מזיינת את עצמה עלי בתנועות קטנות ומדודות. אולי היא עושה את זה בשביל להגן על עצמה שאני לא אלשין עליה אבל הכּוּס שלה חם ורטוב והדוק כמו איזה כפפה. אני מרים את הידיים בחושך ומלטף אותה, לומד את הגוף הקטן וההדוק שלה. אין ספק שהיוגה וההתעמלות עושים את שלהם: הבטן שטוחה כמו של בתה האתלטית, המותניים צרות וחזקות והשדיים קטנים וחמודים, נבלעים לי בקלות בכף היד. אני ממולל את הפטמות בין אצבעות והיא נאנחת ברכות מעלי, גופה מצטמרר מעל שלי.
הידיים שלי ממשיכות לחקור את גופה של האישה שהפחידה אותי כל השנים האלה ואני מלטף את הצלעות והמותניים עד שאני נח על הטוסיק הקטן. כפות הידיים שלי חופנות בקלות את הלחמניות הקטנות של פלחי עכוזה ואני מעסה אותם בעדינות, סוחט נאקת התרגשות באפלה. אצבעותיי מפשקות את לחייה ואני נוגע בפי הטבעת, חש בגל התרגשות רטובה מציף אותה. מעניין, גם הבת שלה הגיבה ככה. בתנועות איטיות אני ממשיך לעסות לה את התחת, משחק בזהירות עם פי הטבעת, חש בה מתרגשת ומתלהטת מעלי. אולי היא באה בשביל להשתיק אותי, אבל אין לי ספק שהיא מקבלת עכשיו זיון שהיא לא חשבה שתקבל.
אני. תותח.
"פאק…פאק…” היא לוחשת בחושך. “זה טוב…בוא אלי…”
"מה?”
"תזיין אותי!” היא רושפת. “מלמטה, נו!”
אני מבין את כוונתה עכשיו, מניע את האגן בתנועות מהירות וקצב הנשימה שלה הולך ומתגבר. שתי הידיים שלי אוחזות במותניים הצרות שלה ואני דופק אותה מלמטה, חזק וקצוב ונשימותיה מתגברות בחושך, נמהלות בחריקה הקלה של קפיצי המיטה.
"ככה?” אני שואל.
"א-הה.” היא נאנחת. “אתה הולך לגמור?”
"עוד מעט…”
"אל תגמור בפנים.” היא נאנקת.
באפלולית אני מבחין בידייה משולבות מעל ראשה, מלטפות את שיערותיה בעודה מתמסרת לקצב שלי מלמטה. אני מדמיין אותה באור, נטרף מזה שזיינתי גם אותה וגם את הבת שלה ומשתכר מזה שהיא שלי עכשיו.
"זה טוב…” היא נאנחת, גופה רוטט מעלי. “פאק…פאק…”
"הולך לגמור…” אני מזהיר אותה.
"עוד לא! תתאפק! אני כמעט שם…” היא רושפת בחושך. “זה כל כך טוב..!”
למה אמרת את זה? למה אמרת לילד שמזיין אותך שזה כל כך טוב?
"מיכל אני…” מתחיל להגיד והיא מבינה ומזנקת ממני מיד. הבולבול שלי נבהל מהעזיבה הפתאומית והגמירה שעמדה להיות פיצוץ משתהה לרגע ואז מתחילה לנזול בקול ענות חלושה. אבל מיכל לא משאירה אותי לבד: במהירות היא אוחזת בזין הרטוב ממיציה והזרזיף הראשון של שפיך ומתחילה לאונן לי במרץ ובתוך כמה שניות אני מרגיש נתזים חמים של שפיך על הפרצוף והחזה שלי. היא חולבת אותי בתנועות מדויקות ומהירות ואני נאנח בחושך כשהיא סוחטת אותי עד הסוף, האורגזמה שהתחילה קצת מעפנה מתפוצצת לי בין הרגליים עכשיו.
מיכל זוחלת אלי ולוחשת באוזני:
"אז יש לנו הבנה?”
"בעיקרון כן.” אני מתנשף.
"מה זה 'בעיקרון'?”
"זה היה זיון אחד וזה היה נחמד אבל…אני רוצה עוד.” אני אומר בחוצפה.
"בן זונה.”
"לא נראה לי שסבלת.”
היא שותקת.
"נדבר מחר, בינתיים אני יכולה להיות רגועה?”
"כן.”
"לילה טוב.”
"לילה טוב.”
בבוקר שירן עדיין מעיפה בי את המבטים הנזעמים שלה. אני יודע שהיא פגועה באמת כי היא לא אומרת שום דבר נבזי ומגעיל, רק מסתכלת עלי כאילו היא רוצה לרצוח אותי, בטח שלא מציעה לי טרמפ לבצפר. את המבטים של מיכל קשה לי לפענח אבל היא לוהטת כרגיל עם תלבושת שמעלה לי מיד אסוציאציות של רוכבת סוסים: מכנסיים צמודים ובהירים מבד יקר למראה, מגפיים שחורים עד הברך ומקטורן שחור אשר מתחתיו מבצבצת חולצה לבנה ותחילתו של מחשוף קטן. רק כובע רכיבה ושוט חסרים. נדמה לי שהיא עונדת היום יותר תכשיטים מתמיד, כאילו מתריסה מולי, חוגגת את הניצחון שלה. איזה סקסית היא, אללה יוסתור. עם החליפה ההדוקה והסקסית, התכשיטים השיער הבלונדי שכמו מתפוצץ מעל הצוואר שלה וכל האלגנס שהיא מעיפה פה, היא האישה עם הכי הרבה קלאס שאני מכיר. אולי בגלל זה היא לא עוברת להדריך יוגה במשרה מלאה: כשהיא הולכת למשרד היא יכולה לדפוק הופעה.
שירן יוצאת ואני נשאר לבד עם מיכל אשר מניחה את כּוּס הקפה שלה אחרי שצעדיה של אחותי החורגת מתרחקים.
"אנחנו צריכים לדבר.” היא אומרת.
"אוקיי.”
"אתה לא הולך לרוץ לאבא שלך ולקשקש, אוקיי?”
"סבבה. ואת הולכת להפסיק עם הכרטיס אשראי שלו?”
"זה באמת חשוב לך?” היא שואלת.
אני מהסס. עד אתמול, עד שכמעט חשפתי אותה, זה היה לי הדבר הכי חשוב בעולם. אחרי שקיבלתי רגליים קרות וכּוּס לוהט…לא כל כך.
"פחות.” היא משלימה במקומי ומחייכת חיוך ניצחון קטן. “אז אני אגיד לך מה: הכל ימשיך כמו שהיה רק שיהיו לך…טובות הנאה מדי פעם.”
"תגדירי 'מדי פעם'.”
"פשש…נהיית חצוף.”
למרות ההרפתקה אמש זה לא שאני מאוהב בה או משהו, יש לה עוד הרבה לפצות על כל השנים של המגעילות שלה אז אני רק מושך בכתף. יש הבדל בין לגלח כמה שקלים מהארנק לבין להפוך את זה לשיטה, לענוד את התכשיטים מול הפרצוף של כולם ועוד לרוץ לספר לבת שלך בגאווה.
"'מדי פעם' זה כשבא לי.” אני אומר.
"תשכח מזה, חצוף קטן!”
"אז תשכחי את מההסכם שלנו.” אני מושך בכתף. אתמול פחדתי ממנה אבל היום כבר לא. אם היא מוכנה להיכנס אלי למיטה באמצע הלילה ולהזדיין עם הבן של בעלה, היא די נואשת.
"בן זונה.”
"למעשה, 'מדי פעם' זה עכשיו.” אני אומר ונעמד, הכיסא חורק תחתי.
"ממש לא, עזי, אני ממהרת לארוחת בוקר עם עדית וטליה.”
"תודיעי לחברות שלך שאת מאחרת.” אני מניח יד גדולה על עורפה. “כי הבן של בעלך הולך לזיין אותך.”
"עזי…”
אני חזק והיא קטנה ואני מקים אותה בקלות מישיבה ומוריד אותה אל שולחן האוכל, מכופף אותה בצורת ר'.
"תורידי 'תמכנסיים, מיכל.” אני מורה לה.
"עזי, תפסיק עם זה מיד!” היא אומרת אבל נשארת כפופה על השולחן בלי לנסות לקום.
"אם אני אפשיט אותך זה עלול להיקרע ואז תצטרכי להחליף בגדים. זה מה שאת רוצה?”
מיכל מסננת בזעם ושולחת את ידיה לחזית מכנסיה, והלב שלי גואה כשהיא מתירה את החגורה הצרה והשחורה שלה בקול קרקוש עדין, מלווה בצליל החלקת רוכסן נפתח. אחר כך היא מחליקה את אגודליה אדומי הציפורניים אל חלקם העליון של המכנסיים ההדוקים, מפשילה אותם ומותירה רק תחתונים קטנים ויוקרתיים למראה לכסות את הישבן הקטן והחטוב.
"פששש…אללה יוסטור.” אני אומר ומלטף לה את הירכיים. מיכל לובשת תחתוני סאטן לבנים ואני מלטף אותה שם, מחפש את שפתי הערווה. כשאני מוצא אותן היא מתנשפת בקול ואנחה רכה נפלטת מהפה שלה כשאני משחק לה שם קצת.
אבל היא ממהרת וגם אני, אז אין לי המון זמן. אני מפשיל את התחתונים הסקסיים עד שהם נופלים על המכנסיים וחושף את כל הטוסיק הקטן והחצוף. ביד אחת אני מוביל את ראש הזין אל הכּוּס שלה ובשנייה אני מפשק אותה, דוחף את הזין פנימה עד שהראש נח היטב בקפלים ההדוקים שלה. היא פחות רטובה מאתמול אבל רחוקה מאוד מלהיות אדישה וכשאני מתחיל לנוע קדימה ואחורה גופה מגלה את כל הסודות והשקרים שלה.
מיכל, אשתו הסקסית של אבא שלי, עומדת שעונה על מרפקיה וכפופה על שולחן האוכל ומקבלת את הזין שלי. בגלל שהיא נמוכה היא נאלצת לעמוד על קצות המגפיים והמאמץ הזה מבליט עוד יותר את שרירי הישבן והירכיים שלה. למרות מחאותיה הראשוניות היא מתלחלחת במהירות ובתוך כמה רגעים הזין משכשך ביוֹרה חלקלקה של מיצי כּוּס. שיערותיה הזהובות המזדקרות סביב צווארה האלגנטי מרקדות בכל פעם שאני תוקע אותה, משקפות את זהב תכשיטיה הגנובים.
היא מסובבת את הראש ומביטה בי מלמטה בהתרסה כאילו…לא יודע מה. מבט מזלזל כאילו. אני אוחז בתחת הקטן ומגביר את הקצב והעוצמה והבעת הזחיחות עפה לה מהפנים. זה מה שאת רוצה, ביץ'? סקס קשוח? אוקיי, אז אני שחיין ואני יודע 'קשוח'. אני מחזיק לה את התחת בשתי ידיים ומפרק אותה בתנועות מהירות והיא מתחילה להאנח ולגנוח, הפה שלה נפתח ונסגר כמו דג בלי אוויר.
פאפּ! פאפּ! פאפּ! האגן שלי פוגע בירכיים שלה. השולחן חורק מהמכות והיא מתנשפת ונאנחת, לגמרי משחררת עכשיו כשרק שנינו לבד בבית. זה מטריף את האגו שלי לשמוע אותה עפה ככה ואני מרגיש כמו קינג. הידיים שלי אוחזות במותניים הצרות שלה ואני רוכב על הרוכבת בקצב מהיר מוציא ממנה נאקות ואנחות ואפילו קללות שלא הייתי בחיים מאמין שיצאו מהפה האלגנטי שלה.
מיכל מפנה אלי שוב את הראש וקולטת את המבט בעיניים שלי.
"אל…תגמור בפנים…” היא נאנקת בין מהלומה למהלומה.
"אני חייב.” אני אומר, יודע שאני לא יכול להפסיק עכשיו. עוד רגע…עוד שנייה…ו…
"היית מת.” היא מסננת ואז מפתיעה אותי בסיבוב מהיר. היא נחלצת ממני ואז כורעת תחתי בגמישות, אוחזת בזין הרטוב שלי.
רגע, מה היא עושה בדיוק?!
מיכל מתחילה למצוץ לי במיומנות מדהימה, כזו שלא נתקלתי בה אצל קארין או שירן. היא מוצצת בתנועות מהירות תוך כדי שהיא מאוננת לי באצבעות עדינות וכשאני מתחיל לגמור לה בפה היא פשוט שואבת את הכל בלי להחסיר פעימה. אני תוהה אם מיכל מנסה לא להתלכלך או שהיא פשוט שרמוטה שאוהבת שפיך כי אני לא ממש רואה שיש לה בעיה לבלוע נתז אחרי נתז עד שאשכים שלי מרוקנים לגמרי והיא בולעת את כל המיץ עזי שלי.
"מה הקטע עם לא לגמור בפנים?” אני שואל אותה כשהיא מתרוממת.
"אבא שלך ואני לא ממש מזדיינים,” היא אומרת באדישות בעודה מתרוממת ומסדרת את בגדיה, מוחה בדייקנות טיפת שפיך סוררת מקצה השפה צבועת השפתון. “גלולות משמינות אותי והיו לי עניינים עם ההתקן אז…עדיף להיות זהירים.”
"אוקיי.”
"אני באוטו,” היא אומרת בשלווה. “תזדרז כי אני מאחרת.”
אני אוסף את הדברים, נועל את הבית ויוצא אל המכונית שלה. מיכל מתקנת את השפתון שקצת נמרח לה כשהיא מצצה לי קודם ואחרי שהיא שבעת רצון היא מתניעה ואנחנו יוצאים מהחנייה.
"אז זה מה שיהיה?” היא שואלת בטון שאני לא מצליח לפענח.
"מה?”
"'תורידי את המכנסיים' ולעסק?” היא עונה באדישות, עיניה בכביש. השאלה מפתיעה אותי ואני לא יודע בדיוק מה לענות, שוב מודע עד כאב לעובדה שהאישה הזאת בליגה אחרת ממני.
"אולי אני אשתעמם באיזשהו שלב.” אני אומר, מנסה לשחק אותה קוּל.
"תשתעמם, הא?!” היא אומרת בשמץ לגלוג. “האפרוח נהייה תרנגול.”
אין לי משהו שנון לענות לזה אז אני שותק, מקווה שאני יוצא מהקטע גבר מסתורי ולא ילד מבוהל.
בבית ספר אני מחכה להפסקה הראשונה כדי ליישב את העניינים מול קארין שחושבת שסיפרתי לשירן ששכבנו. אפק ועידן מרגישים שאני מעוצבן עליהם בגלל פליטות הפה שלהם מאתמול ושומרים מרחק וברגע שנגמר השיעור אני יוצא במהירות מהכיתה לחפש אותה. ההפסקה הראשונה היא קצרה אז אני מוצא אותה עם שתי חברות כמה דקות לפני תחילת השיעור; בגלל שאין לי הרבה זמן לדבר אני ניגש ישר אליה.
"אפשר לדבר איתך?” אני פונה אליה. החברות מביטות בי בפליאה אבל אני מתעלם מהן.
"אין לנו על מה לדבר.”
אני נאנח, לא רוצה לעשות סצנה. אני מהנהן, מסתובב וחוזר לכיתה.
בכיתה אני מנצל את העובדה שדור שיושב לידי לא הגיע היום כדי לנסח תשובה לקארין. אני כותב אותה במחברת ואז כשאני מרוצה מהנוסח מחכה שיגמר השיעור ושולח לה את הכל בהודעה. אני מסביר שאפק ראה אותנו אוכלים וששירן עשתה את כל ההקשר ושזה כל מה שהיא יודעת. "אני לא מספר כלום לאף אחד”, אני מוסיף. "לא רוצה שתִפגעי ולא מתכוון לספר לאף אחד בלי לתאם איתך.”
את השיעור הבא אני מעביר במחשבות על סאלי והזיון איתה. אני חייב להתנצל על ההתנהגות שלי: עם כל ההצגות שלה וזה שברור לי שהיא עפה שם מתחתי זה עדיין היה חצי אונס. מתחיל לנסח הודעה לשלוח לה אבל מחליט שזה לא מתאים, התנצלות כזאת צריכה לבוא פנים אל פנים. אני תוהה למה היא הייתה רטובה וחרמנית תוך כדי ודי ברור לי שהיא גמרה יותר מפעם אחת אבל…פאק. סקס זה יותר מסובך ממה שרואים בסרטים, בטח שעם נשים מבוגרות. אני רוצה לשלוח לה הודעה שאני רוצה להיפגש כדי להתנצל אבל אפילו את זה לא מצליח לנסח. גם אם אני אשלח לה הודעה כזאת אני בספק אם היא תענה לי, בטח לא תרצה להיפגש איתי. מכל הבלגנים שלי בימים האחרונים על זה אני הכי מבואס. טוב, האמת היא שיש לי די הרבה דברים להיות מבואס עליהם.
"מה קורה?” שואל אפק בהפסקה הבאה.
"אתה עדיין מעוצבן?” שואל עידן ברגישות לא אופיינית.
"לא. סתם סיבכתם אותי עם שירן קצת.”
"לא שמתי לב שהיא שם.” עונה עידן. “פשוט הייתי המום מזה ש…” הוא מעיף מבט זהיר מסביב. “אתה יודע, אתה וקארין מנקל.”
"אנחנו סתם דיברנו קצת.”
"על מה?”
אני מנסה לחשוב על משהו שהוא לא שקר בוטה.
"על שירן ואיך שהיא מתייחסת לקארין. היא וקארין רבו אז קארין רצתה…לא יודע…לדבר איתי כאילו.”
"אה.” אומר עידן בהקלה. “אז אתה וקארין לא ביחד.”
"לא נראה לי.” אני מנסה להתחמק.
"זה לא 'לא'.” מדגיש אפק, תמיד הכי רגיש מבין שלושתנו.
"כן, מה זה 'לא נראה לי'?” שואל עידן.
"לא יודע, נו.”
"מה 'לא יודע'? מה 'לא נראה לי'? יצאת עם קארין מנקל? התנשקת איתה? הזדיינתם? מה אתה כן יודע?”
"אני יודע ש'לך תמצוץ', אוקיי?” אני אומר. “היא ילדה נחמדה. דיברנו קצת. אולי יהיה עניין ואולי לא. כמו שאתם יודעים אני לא איזה ז'ונגלר. גם אני הייתי בהלם כשהיא באה לדבר איתי והייתי צריך להתאמץ בשביל לא להסתכל לה על השדיים. נקווה לטוב, נו.”
"המממ…” מפטיר עידן ואני שם לב שדווקא אפק מקשיב לו הפעם, מחכה לחוות דעתו. בדרך כלל לא מקשיבים לעידן.
"חוץ מזה שספיר לוי שמה עליו עין." מספר עידן.
"ספיר לוי? באמת?" אני מופתע. אף פעם לא שמעתי את אפק מתייחס לבנות.
"כן. מוזר, הא?" אומר אפק. "היא כזאת…קצת…"
"ערסית." משלים עידן. "אבל עזי יודע, הוא יצא איתה, נכון?"
"פעמיים בכיתה י'."
"ואללה? לא ידעתי." אומר אפק.
"אולי עזי קצת התפדח שהוא יוצא עם אתיופית."
"אל תהיה בן של זונה." אני מתעצבן. "זה היה כיתה י'. כולם 'לא רוצים להגיד' כשהם מתחילים לצאת. ואם אתה חייב לדעת, זאת היא שרצתה שאני לא אספר, סבבה? עוד אחת שהתפדחה מהחנון. לך תמצוץ, עידן."
"סליחה, אמרתי בצחוק."
בדיוק אז הטלפון שלי רוטט ואני מרים אותו. הודעה מקארין. לפני שאני מספיק לקרוא אני מודע לעיניים של אפק עלי ומבחין שהוא הספיק לראות ממי זה.
"זה מקארין.” הוא אומר בקול שטוח.
"כן.” אני נאנח.
"תראה מה היא רוצה.”
"אחר כך.”
שתיקה.
"תראה…” אני מודה כאילו אני אשם במשהו. "אני לא יודע מה קורה איתי ואיתה…עד אתמול אפילו לא ידעתי שיש אני והיא, אוקיי? אז עכשיו רק פאקינג תרד ממני כבר, אוקיי?”
אני קם ללכת ואז עוצר ומסתובב אליהם.
"ואף מילה לאף אחד או שתחפש לך חבר אחר. וגם אתה, אפק.”
עידן נוהם בהסכמה ואפק מהנהן. קצת עצבני ודי מבולבל אני ממשיך ללכת, בודק את ההודעה של קארין.
ק-אוקיי…אני צריכה לחשוב אם מתאים לי הסיפור. נדבר בראשון.
מה זה אומר? שהיא סולחת לי? בעצם סולחת זה לא המילה הנכונה כי לא עשיתי כלום. שהיא הבינה שזה לא אני?
ע-סבבה, סופ"ש דבש.
ק-דבש
ההפתעה האמיתית היא בהודעה הבאה שתופסת אותי אחרי הצלצול האחרון. היא מסאלי. הלב שלי מזנק לגרון כשאני רואה את השם שלה ואני נע בין אשמה שלא התנצלתי עדיין לחרדה שאולי היא התלוננה עלי לאבא שלי או למשטרה או משהו.
ס-מצאתי עוד כמה דברים על מיכל, רוצה לבוא לראות?
מה? בין מאות תלמידים שזולגים בדרך הביתה אני עומד, המום יותר מאשר אם היא הייתה שולחת לי ניידת לכאן. לבוא לראות מה היא מצאה? כאילו כלום לא קרה אתמול?
ס-?
ע-איפה את?
ס-במשרד שלי. לבוא לקחת אותך?
ע-לא, זה בסדר. אני עוד מעט מגיע.
ס- אני מחכה 🙂
סמיילי. “אני מחכה".
או שזאת מלכודת או שאני לגמרי לא קראתי אותה. ואיך בכלל ילד בתיכון יכול לקרוא אישה בת ארבעים?
האופניים שלי בבית אז אני לוקח אוטובוס לאזור התעשייה, המוח שלי מתפזר לאלף כיוונים. מה היא רוצה? להעניש אותי? איכשהו אני לא מצליח להתחבר לזה. נזכר באיך שהיא לא עשתה כלום כשדחפתי לה ידיים לחזה. כשנצמדתי אליה מאחור בחדר השינה של אבא שלי ומיכל, חפנתי לה את השדיים ודחפתי את הזין שלי בין פלחי העכוז הגדולים. כשהוריתי לה לנסוע אליה הביתה היה לה ברור שאני רוצה לזיין אותה והיא פשוט עשתה את זה ו…הניחה לי. זאת המילה, היא פשוט מניחה לי לעשות מה שאני רוצה. אני כל הזמן מחכה שהיא תעצור אותי אבל היא לא. אבל למה לא פשוט להגיד, כוסאמק? אם היא תבקש אני מבטיח לתת לה מה שהיא רוצה.
ואם אני טועה לגמרי? ואם הגזמתי לחלוטין אתמול והיא הייתה סבלנית פעם אחת אבל לא תהיה סבלנית עוד פעם? הכל מרגיש גדול עלי פתאום. רבאק, רק התחלתי לזיין לפני כמה ימים ופתאום אני מתחיל להסתבך עם שאלות כאלה. מצד שני, כל כך הרבה כּוּס ואני רק נהיה יותר ויותר חרמן. הזין שלי קשה כשאני נזכר איך התפרקתי על סאלי על המיטה שלה ואיך היא נעמדה על ארבע בצייתנות ונתנה לי להביא בה כאילו כלום.
אזור התעשייה ריק ושומם ואחרי שאני יורד מהאוטובוס אני כמעט לבד שם. אני מגיע לחצר של המחסנים ורואה שם את המכונית של סאלי אבל החצר ריקה מאדם והשער נעול. מעיף מבט סביב ומטפס על הגדר, מקווה שאין מצלמות או משהו ואז מטפס פנימה. אחר כך אני חושב שהייתי פשוט יכול להתקשר לסאלי.
הלב שלי מאיץ כשאני מתקרב אל המשרד שלה, שוב לא יודע מה אני אמצא בפנים. בכיתה רציתי לתכנן התנצלות אבל לא יצא לי ועכשיו כל המלים שאיכשהו ארגנתי פורחות באוויר כמו להקת יונים מבוהלות ומשאירות אותי מכוסה בחרא של היסוסים. דופק על הדלת.
"כן.” נשמע הקול מבפנים.
===============================
אולי תעשה נס חנוכה ותפרסם גם בשבוע הבא?
מרשים ביותר.
בז'אנר הזה, (קצת כמו בסקס) יש נקודת שיא ברורה שאליה כל השאר מוביל. אבל בסיפור טוב (כמו בסקס טוב..) הנקודה הזו לא מנותקת מהקשר, והמתח נבנה בצורה הגיונית שמובילה לנקודה בבנייה הדרגתית.
נראה שבסיפור הזה אתה מנסה למתוח את גבולות ההיגיון, כך שיעברו כמה שיותר נקודות שיא מופרכות בצורה שתישאר קוהרנטית והגיונית עלילתית, בלי לוותר על המבנה ועל ההיגיון הפנימי (שאמור להיות סטנדרטי יחסית, בניגוד לסיפורי גוזמאות כמו של דפי).
כתיבה משובחת כמו תמיד.
ציפיתי לפרק שבו מיכל נכנסת לסיפור
ואכן לא אכזבת.
תענוג !
תודה
משובח ביותר. תענוג לקרוא.
Excellent, I like sepcifically the rimming.
אח אח אח, משובח. איזה כיף.
אני לא מצליח לנחש את מה שהולך לקרות, העלילה מסתעפת, יש הפתעות, ואני פשוט נהנה. זה סיפור מצויין, התיאורים, ההתלבטויות, הלפני, התוך כדי והאחרי, הכל מקבל יחס ופירוט. אני ממש נהנה לקרוא את הסיפורים ידידי, תודה לך.
נו כבר, אתה מותח אותנו בטירוף!!! מתי יעלה הפרק הבא???