=========================================
אני שולח לה הודעה.
זה שקר, הרגע החלטתי להבריז מהלימודים, בפעם הראשונה בחיים.
היא שולחת לי את המיקום של המשרד שלה ואני הולך לסככת האופניים. חלונות בניין בית הספר מביטים בי בהאשמה אבל אני מתעלם מהם, מוצא (לשמחתי) את האופניים שלי ועולה עליהם. אני כל כך נרגש שאני מפר את ההוראה של ערן לדווש ונוסע בהם במצב חשמלי לגמרי. Jewels, לא ג'ולז, יא מפגר. Jewels” לא ג'ולז" אני מזמזם לעצמי כל הדרך.
הטלפון שלי מצלצל ואני נעצר בצד הדרך. קארין.
"הי מאמי.” אני אומר בטבעיות.
"איפה אתה?!”
"יצאתי מהבית ספר, היו לי סידורים.”
"אמרת לאחותך שאנחנו יוצאים? שזיינת אותי?” היא צועקת בטלפון, הזעם שלה כמו יד שיוצאת מהשפופרת ומונחת על צווארי.
"מה!? מה פתאום?”
"אז מאיפה היא יודעת? הא?”
"קארין, אני נשבע לך ש…”
"לא יכולת להתאפק. היית חייב לרוץ ולספר לכולם! איזה מין ילד אתה!? חשבתי שאתה לא כמו כולם! אתה כן!”
"קארין, לא אמרתי…”
"תלך לעזאזל!”
השיחה מתנתקת. 'סאמק. לחזור לבית הספר? להמשיך לסאלי? מחליט להמשיך. קארין תרגע ואני אסביר לה מה קורה. אבל מצב הרוח המרומם שלי מתקלקל ועכשיו אני פחות שמח ממה שהייתי קודם.
כשאני מגיע למיקום, אני מבין למה סאלי אומרת שאבא שלי תקע אותה. המשרדים של החברה שאני מכיר הם גדולים ויפים במרכז אבל המשרד הזה באזור התעשייה. זו חצר מגודרת שמלאה במחסנים ויש שם פועלים שמסתובבים. כשאני שואל אותם על סאלי שומר, בחור זקן וגבוה מצביע לי על משרד טרומי בודד בקצה החצר.
דופק על הדלת.
סאלי פותחת את הדלת ומחייכת אלי בחום. במבט חטוף אני רואה שזה משרד קטן ודי מצ'וקמק מהסוג שמובילים על משאיות. המבט שלי חטוף כי הוא נמשך אל סאלי או ליתר דיוק, אל המחשוף שלה. היא לובשת שמלה כחולה עם כפתורים כסופים בחזית והכפתורים פתוחים עכשיו מספיק כדי לחשוף כמעט רבע מהצל המפתה שבין שדיים גדולים. פאק, חשבתי שלקארין יש גדולים, אבל נראה שאלו של סאלי כמעט כפולים מהם והמחשוף שלה תופס את המבט שלי ודוחף אותו אל הצל כמו שראש צולל אל בין שדיים.
"אהלן.” היא אומרת ואני מרים את העיניים.
אם סאלי הבחינה בצלילת העומק של המבט היא לא עושה עניין ותחת זאת פורשת את זרועותיה בחיבוק אימהי. חיבוק המענה שלי מתחיל דווקא תמים אבל הריח של השיער שלה ותחושת השדיים העצומים שלה על החזה שלי מעורבבים בחרמנות וביטחון עצמי של ילד מטומטם גורמים לי לחכך את הזקפה במפשעה שלה וכשהיא לא מעיפה אותי, להוריד את הידיים מהגב התחתון טיפה יותר למטה, עד שקצות האצבעות נחות על פסגות הגבעות הרכות של פלחי העכוז שלה. באיזשהו מקום אני מצפה שהיא תהדוף אותי ותגער בי אבל השניות מתארכות והזין שלי מתקשה והיא רק עומדת שם ומחבקת אותי. כשאני נהיה נועז ומטומטם יותר ומוריד את הידיים עוד למטה היא מניחה את הידיים שלה בעדינות על החזה שלי ואומרת:
"בוא תראה לי מה מצאת.”
הלב דופק חזק והזין שלי קשה כשהיא מתנתקת ממני ומתיישבת ליד המחשב שלה.
"עזי..? מה מצאת?” היא מרימה אלי את עיניה הכחולות.
"אה…תחפשי 'Jules Jewels'.”
"איך אתה מאיית?”
אני נעמד מאחוריה ומאיית לה לאט, מתאמץ לשמור על הטון שלי יציב והיא מקלידה את האותיות לאט ומחפשת. מהמקום בו אני עומד יש נוף נהדר לשדיה ואני מתקרב אליה, נצמד אל גב הכיסא ואוחז במשענת.
"הנה, זה מה שמצאת?” היא שואלת.
"כן. את רואה, זאת חנות תכשיטים. נראה לי שזה מה שהיא קונה, לא?” אני שואל ומלטף את כתפיה כאילו בתמימות.
"יכול להיות. השם באמת מתאים.” היא עונה ומתעלמת מידי על כתפיה, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. היא סוקרת את אתר החברה, ולא מתייחסת לעובדה שקצות האצבעות שלי זולגות בחוצפה למטה, מלטפות את צווארון שמלתה ואת עור הכתפיים. הלב שלי דופק חזק ואני ממש לא חושב, רק חרמן וחוצפן. אתמול כל המשחקים עם קארין השאירו אותי יותר רעב ממה שהתחלתי, את שירן שחררתי ועכשיו סאלי עם המחשוף הענק הזה כאן, סבלנית משום מה לידיים חסרות הבושה שלי למרות שתכלס אני מחכה שבכל רגע היא תקום ותיתן לי איזה סטירה או משהו.
"מה אתה רוצה לעשות עכשיו?” היא שואלת ואני עושה בדיוק את מה שאני רוצה לעשות עכשיו: מעוּדד מההתעלמות שלה אני מוריד את הידיים עוד יותר למטה עד שקצות האצבעות נוגעות בהתגבהות הראשונית של שדיה, הכריות מחליקות על עורה החמים והאסור.
"עזי?” היא אומרת, ספק מוחה, ספק מצפה לתשובה לשאלה שלה. הבעיה היא שקשה לי לחשוב עכשיו כשהזין שלי כל כך קשה והלב שלי דופק כל כך חזק.
"אולי נלך לשם.” אני מקרקר ומחליק את היד עוד כמה סנטימטרים במורד החלק העליון של שדיה. זהו, אני כבר ממש נוגע לה בשדיים, מחכה לסטירה שתגיע בעוד שלוש…שתיים…
"ונשאל על התכשיטים?” היא שואלת מתחתי, קולה מעובה כאשר קצות אצבעותיי מחליקות אל מתחת לבד השמלה, פוגשות בחלק העליון של חזייה מסיבית.
"א-הה.” אני אומר ובקפיצה של תעוזה וטמטום מחליק את קצות האצבעות פנימה, אל מתחת לשיפולי חזייתה.
"עזי…” היא אומרת ואני קופא לרגע, ידי נחות כמעט לחלוטין על שדיה העירומים. אבל אני רק קופא, לא מוותר על הסנטימטרים שכבשתי ברוב חוצפתי.
"אולי נצלם את התכשיטים של מיכל ואז ניסע לחנות ונשאל אותם אם הם נקנו אצלם?” היא מציעה. אוקיי, היא לא אמרה לי שהגזמתי או שיש גבול או משהו ואני מעיף את ההיגיון מהחלון ועושה את הצעד האחרון, דוחף את הידיים עמוק ככל האפשר וחופן את השדיים העצומים של האישה המבוגרת.
"בסדר.” אני אומר אבל לא זז, רק עומד מאחוריה ומעסה את בשר שדיה הרך.
"אתה יודע איפה התכשיטים של מיכל?” היא שואלת בקולה העדין, אדישה לכאורה לאצבעותיי החופנות את דדיה אך ההתנשפות הקלה בדבריה מסגירה את התרגשותה.
"אה…כן, בחדר השינה שלה.”
"אוקיי, בוא ניסע.” היא אומרת ומזדקפת בפתאומיות ואני נאלץ לסלק את ידי מהחזייה שלה. בשוויון נפש מעושה היא מסדרת את שמלתה ומתחילה לארוז את התיק שלה ואני מביט בה, מופתע ממנה עכשיו יותר מאשר בדקות הקודמות.
"אתה מוכן?” היא שואלת אותי בפנים חתומות.
"אה…אוקיי. אני אשאיר את האופניים אצלך, בסדר?”
"בסדר גמור, אולי תכניס אותם למשרד, יש כאן כל מיני ארחי-פרחי. שלא יגנבו לך אותם.”
"אוקיי.”
יש שתיקה מוזרה במכונית כל הדרך אלינו הביתה. סאלי מביטה בדרך בראש זקוף ומתנהגת כאילו דבר לא קרה. הבית ריק כשאנחנו מגיעים וכשאנחנו נכנסים פנימה ההלם שלי שוכך וחרמנות תופסת את מקומו. אני לבד איתה בבית ריק, תוהה כמה רחוק אני יכול להגיע איתה לפני שהיא תציב את הגבול. זאת לא שירן שנאלצה לעשות מה שאני אומר לה או אפילו קארין, שתיהן ילדות בגילי. זאת אישה מבוגרת שגידלה אותי כשהייתי קטן, ליגה אחרת, אין מצב שהיא תתן לי לדחוף לה ידיים ככה בלי לעצור אותי. אבל הרגע עשיתי את זה והיא פשוט מעמידה פנים ששום דבר לא קרה.
נכנסים לחדר השינה ואני ניגש אל שולחן האיפור של מיכל, ומוצא את קופסת התכשיטים.
"הנה הקופסה.” אני אומר ופותח אותה, וסאלי מתקרבת כדי להביט בהם מקרוב. היא שולפת שרשרת זהב מהתיבה הקטנה ובוחנת אותה ואני נעמד מאחוריה לראות טוב יותר. אך אחרי כמה שניות החרמנות עושה את שלה ואני מחבק אותה מאחור, הודף את זקפתי אל בין פלחי עכוזה מעל השמלה.
"זה נראה לך אמיתי?” אני שואל, מניע מעט את האגן בתנועות איטיות.
"א-הה.” היא עונה, מרוכזת בשרשרת ולא בידי שעלוּ מעלה, חופנות את חלקם התחתון של דדיה הכבדים מעל השמלה. יש לי ידיים גדולות, ביסודי החברים היו צוחקים עלי שכשיורד גשם אפשר להסתתר מתחת ליד שלי כמו מטרייה, אבל אפילו הידיים שלי לא מצליחות לעטוף לגמרי את השדיים העצומים האלו.
"אני אצלם.” היא אומרת ומניחה את השרשרת על השולחן, שולפת את הטלפון שלה. בזמן שהיא מצלמת אני מנשק את עורפה ותנוך האוזן שלה והיא מתנשפת כשהלשון שלי פולשת לאוזנה. יד ימין ממשיכה לשחק לה בשד העצום אבל את שמאל אני מחליק מטה, במורד בטן עגלגלה ועד המפגש של ירכיה, מלטף את מפשעתה בעוד הזין שלי נקבר בין פלחי העכוז העסיסיים. קצות האצבעות שלי מדווחות על תלתלי ערווה אי שם מתחת לשמלה והתחתונים והיא מתנשפת בקול כאשר אני תר אחר הדגדגן מעל הבד אך ממשיכה להעמיד פנים ששום דבר לא קורה.
סאלי מוציאה ומצלמת עוד תכשיטים, מבלי להתייחס לעובדה שאני אוסף את חזית שמלתה ביד ימין עד שרגליה חשופות וידי מתגנבת אל מתחת לשמלה, מוצאת שם תחתונים לחים.
"עזי…” היא מתלוננת ומניעה מעט את אגנה מצד לצד אבל אני חרמן ולא ממש חושב ובידי החזקה אני מרתק אותה למקומה, מצמיד את האגן שלה לשלי ואז שולח את אצבעותיי החצופות אל מתחת לבד התחתונים, מוצא שם חמימות, רטיבות והתרגשות. השקט בחדר השינה מופר על ידי הקליקים המלאכותיים של מצלמתה והתנשפויותיה הרכות. מעוּדד מההתעלמות שלה אני אוסף ביד ימין את אחורי שמלתה עד שתחתונים גדולים ועדינים במפתיע נגלים לעיני, מכסים תחת עסיסי. בלי לחשוב אני מתחיל להפשיל את תחתוניה במורד הירכיים העבות ביד אחת, השנייה מתחילה להפשיל את המכנסיים שלי.
"בסדר, צילמתי מספיק.” אומרת סאלי, מתנשפת, וחומקת ממני לפני שאני מצליח לעצור בעדה. “אני מציעה שתחזיר את כל התכשיטים למקום, אני אחכה לך במכונית, בסדר?”
לפני שאני מצליח למצמץ היא יוצאת מחדר השינה ואני נשאר עם המכנסיים בדרך למטה, זין קשה ופרצוף של טמבל במראת האיפור של מיכל. מה דה פאק קורה כאן? באצבעות רועדות אני מסתדר ואז מחזיר את התכשיטים למקום. שותה מים במקלחת, נועל את הבית ונכנס אחריה למכונית.
כמו מקודם, הפנים שלה חתומים וזקופים, מנותקים כביכול ממה שקרה בחדר השינה ובמשרד שלה. בדרך לחנות התכשיטים אני מריץ את כל מה שקרה ומנסה להבין מה המשחק שלה ולא ממש מצליח. יש לי שכל, פז"ם של סיפורים פורנוגרפיים והרבה חוצפה אבל זאת אישה בת ארבעים ומשו ואני לא מבין את ההתנהגות שלה. היא רוצה? לא רוצה? רטובה ומתנשפת ונותנת לי לעשות מה שבא לי אבל בורחת לי ומעמידה פנים שלא קרה כלום? מה נסגר איתך, גברת?
"אני אראה להם את התכשיטים. אני אגיד להם שמישהי רצתה למכור לי אותם ואמרה שהיא שלהם ואני רוצה לוודא שהם באמת שלהם. נשמע לך הגיוני?”
"אה…כן.” אני אומר. האשכים שלי מתחילים לפעום בכאב מהתסכול המצטבר והייסורים מדכאים את החרמנות שלי. תכלס, התכשיטים של מיכל מעניינים לי 'תביצה עכשיו.
"יופי.” היא אומרת ושנינו שותקים בהמשך הנסיעה.
החנות נמצאת באזור מסחרי ישן ומבאס. המעלית חורקת וצפופה ולמרות הקרבה לסאלי אני לא יכול לחשוב עליה באופן מיני כרגע לנוכח הכאב הפועם בעדינות באשכי. יש מצלמה במעגל סגור שמצלמת אותנו כשאנחנו עומדים מול הדלת וכשזו נפתחת אנחנו מוצאים את עצמנו מאחורי סורגי מתכת, שם מעיף בנו מוכר שמנמן ולא מגולח מבט חוקר ואז לוחץ על הזמזם, מניח לנו להיכנס לחנות עצמה.
"שלום.” פותחת סאלי.
"שלום.”
"זה ג'ולס ג'ולס?”
"א-הה.” הוא עונה.
"אה…מישהי הציעה לי לקנות ממנה תכשיטים. היא אמרה שהיא קנתה אותם כאן. אתה יכול להגיד לי אם כן וכמה הם שווים?”
"יש לך אותם?”
"לא, יש לי תמונות.”
"אני לא יכול להתחייב שהם שלנו רק מתמונות.”
"בסדר, לא להתחייב. רק תן הערכה.”
"תני לי לראות.”
היא שולפת את הטלפון ומראה לו את התמונות.
"איך קוראים לאישה שהם שלה?” הוא שואל בחשדנות.
"מיכל גורן.” אני עונה.
"ומי אתה?”
"הבן שלה.” אני פולט, מדבר יותר מהר ממה שאני צריך.
"ולמה הבן שלה…מעורב ב…מכירה הזאת?” הוא שואל, סוקר את שנינו בחשדנות מתגברת.
"כי…היא לא יכלה לבוא אז היא שלחה אותי.” היא עונה, מרגיש את הפנים שלי מתלהטים.
הוא נושף ונד בראשו ואז מביט בתמונות הטלפון.
"זה נראה כמו דברים שלנו.” הוא מסכים להגיד.
"וכמה הם עולים?” אני שואל בלהיטות.
"תשאל את אמא שלך.” החשדנות שבקולו הופכת לכמעט עוינת. “אתם רוצים לקנות משהו?”
"לא, תודה, עזרת לנו מאוד.” ממהרת סאלי לענות לפני שאני אגיד עוד משהו מטומטם. באתי שרלוק הולמס, יצאתי יובל המבולבל.
"יום טוב.” הוא עונה בקרירות.
"מה אתה חושב?” שואלת סאלי כשאנחנו במעלית.
"שזה שלו. שכאן היא קונה את התכשיטים שלה על חשבון החברה ושכל הקטע שהם יעני מזויפים זה הדרך שלה לצחוק על אבא שלי ולענוד אותם מול הפרצוף שלו.”
סאלי מהנהנת. באור החיוור של המעלית אני מבחין ברמז לפטמותיה הזקורות מתחת לשמלה והחרמנות שלי מתלקחת, אם כי אני לא בדיוק יודע לאן לתעל אותה. אני לא ממש יכול לקפוץ עליה בלובי או ברחוב. אני מרגיש כמו זאב מעל פרה עסיסית המעפעפת לו בעיניים כחולות, ארוכות ריסים.
אנחנו שותקים עד המכונית וכאשר אנחנו נכנסים ונחגרים, סאלי שואלת:
"טוב, לאן עכשיו? הביתה או למשרד? אתה צריך לקחת את האופניים?”
"בעלך בבית?”
"זו לא שאלה מנומסת, עזי.” היא אומרת בתמימות. "אבל אם כבר שאלת, אני לא נשואה ואין אף אחד בדירה, אני מניחה שזו הייתה כוונתך."
"אז בואי ניסע אלייך הביתה.” אני שומע את עצמי אומר.
"אלי?” היא מביטה בי, עיניה נפערות לרגע.
"כן.” אני מישיר אליה מבט רעב וישיר. "אלייך לדירה. הריקה."
סאלי מעפעפת לרגע ואז מהנהנת הנהון קטן ותמים כאילו אין לה מושג מה אני רוצה ומניעה את המכונית, הבעת פניה מנותקת כל כך מהעומד להתרחש שהיא כמעט נראית יהירה.
הדרך אליה הביתה מייסרת וארוכה. אני לא יודע אם יש היום פקקים במיוחד או שזה סתם נראה ככה אבל זה מרגיש כאילו אנחנו יותר עומדים מאשר נוסעים. אני מסתובב אליה ומניח את יד ימין על הברך הקרובה אלי ומתחיל ללטף אותה, אוסף את בד השמלה תוך כדי. התנשפות חרישית נפלטת מפיה אך היא מישירה מבט אל הכביש ומתעלמת ממעשי, גם כאשר אני חושף את ברכה. היא ממשיכה לשתוק גם כשאני חושף את הברך השנייה ולא אומרת דבר אפילו כאשר שתי ירכיה העסיסיות גלויות לעין כל. צמרמורת אוחזת בה כשאני מלטף לה את הכּוּס מעל התחתונים והיא נאחזת חזק בהגה ובהעמדת הפנים שלה שלא קורה כלום.
בפנים חתומות סאלי פונה אל מגרש החנייה של בניין מגורים ואני מסלק את הידיים ממנה בעודה מחנה את המכונית. בתנועות שלוות כביכול היא יוצאת מהרכב, נועלת אותו ומסדרת את שמלתה. היא פוסעת לעבר הדלת האחורית לבניין ואני מאחוריה, חופן לרגע את עכוזיה כשהיא תרה אחר המפתח ופותחת את הדלת אל הלובי.
כשהיא לוחצת על כפתור המעלית אני מנצל את העובדה שהלובי ריק וגוהר עליה, מצמיד אותה אל הקיר ותר בשפתי אחרי שפתיה. סאלי מרחיקה את פניה ממני אבל אני כבר עברתי את השלב הזה במשחק ואני אוחז בתלתליה באצבעות חזקות ומפנה את פניה אלי. כאשר שפתי מסתערות על שלה היא נעתרת ומפשקת את שפתיה לעברי ומקבלת את לשוני הפולשת אל פיה.
המעלית מצלצלת ואני קוטע את הנשיקה וסאלי מתנשפת בכבדות וממלמלת:
"עזי, אני לא חושבת שזה כל כך בסדר…אני אישה מבוגרת ואתה…רק ילד. אני כמעט גידלתי אותך, עזי…”
"איזה קומה?” אני נוהם. היד שלי עדיין לופתת את תלתליה ואני מוליך אותה פנימה כמו איש מערות.
"שמינית.” היא מצייצת בקולה המתוק.
אני לוחץ על כפתור הקומה השמינית וכשהדלתות נסגרות ממשיך במתקפה, מצמיד אותה לדופן המעלית ודוחק במפשעתה בזין הקשה שלי. יד שמאל אוחזת בתלתליה ויד ימין מפשילה את חזית שמלתה מעלה עד שאני חש בתחתוניה. אני אוחז בהם בעוצמה ואז קורע אותם במשיכה אחת, ידי השחיין החזקות שלי מפרקות את הבד כאילו היה נייר טישו. סאלי זועקת אל תוך הפה שלי ועיניה הכחולות נפערות. אני אוסף את התחתונים הקרועים בידי וחוזר אל ערוותה העירומה; אצבעי האמצעית מוצאת את הסדק הנובע שבין שפתיי הערווה ומחליקה פנימה בקלות מרוב הרטיבות הניגרת.
המעלית קוטעת את זיון האצבע שלי ואני נסוג ממנה, משאיר את ידי קפוצה סביב תלתלי ראשה ומוליך אותה החוצה. אני מוליך אותה לעבר דלת דירתה והיא פותחת אותה באצבעות רועדות. למעשה כל גופה רועד מהתרגשות עד שאני חושש שהיא תתעלף לי כאן.
"עזי, אנחנו באמת לא יכולים…” היא ממלמלת כאשר אני סוגר את הדלת ומוביל אותה פנימה, עדיין אוחז בציציות ראשה. שד משתלט עלי ואני מכופף אותה, מאלץ אותה ללכת מקופלת בעודי תר אחר חדר השינה. כשאני מוצא את המיטה הגדולה אני מעיף אותה עליה ומוסיף דחיפה הגונה של רגלי בישבנה והאישה הגדולה נוחתת על בטנה, השמלה הבוגדנית מתרוממת וחושפת את ירכיה העבות, ישבנה הדשן ורמז לשפתי הערווה הורדרדות.
בתנועות חזקות ונחושות אני מעמיד את סאלי על ארבע ומפשיל את שמלתה לגמרי. היא ממתינה בדממה כנועה כאשר אני מפשיל את המכנסיים והתחתונים שלי בתנועות מהירות, לא טורח להתפשט לגמרי. הזין שלי קשה כמו ברזל כשאני מוביל אותו אל בין שפתיי ערוותה מאחור ונשימתה נעתקת כשהראש מפשפש בכניסה. רטיבות וחמימות מקבלות את פני כמו אורז מבושם הניתך על צבא משחרר וכאשר אני מיוצב בתוכה אני מניח את הידיים הגדולות שלי על התחת הדשן ומתחיל לדפוק אותה.
איזה כיף. הגוף של סאלי רך ושופע ובכל ניעה שלי היא רוטטת כולה, מפלחי העכוז ועד התלתלים החומים. היא לא אומרת דבר אבל ההתנשפויות הנרגשות שלה והכּוּס הרטוב מספרים לי מה שאני צריך לדעת. האישה המבוגרת רק כורעת על המיטה בתנוחת כניעה מושלמת, ראשה מושפל וישבנה חשוף, ומניחה לי לרכוב עליה, וזה מה שאני עושה, דופק אותה בתנועות חזקות ונמרצות. הגוף השופע שלה מעודד אותי לדפוק אותה בכוח ואני חוגג עליה, אוחז בתחת הגדול שלה בידיים החזקות שלי ומביא בה. עד לפני שלושה ימים הייתי בתול ופתאום אני מתחיל לזיין בלי הפסקה, מאחותי למחצה, דרך החברה הכי טובה שלה ועכשיו סאלי שומר שהייתה דמות מיתולוגית כל הילדות שלי כורעת מתחתי ונותנת לי לרכוב עליה כאילו אני קאובוי והיא סוסה מיוחמת.
בום! בום! בום! אני מביא בה, וכל המיטה שלה מזעזעת עם כל תנועה. אני מעיף מבט סביב ורואה תמונות שלה ושל איש בגילה, כנראה בעלה לשעבר או מישהו כזה, מכל מיני מקומות וזמנים. סאלי נאנחת ומתנשפת והריח של הכּוּס שלה ממלא לי את הנחיריים, מתערב עם הריח של הזיעה שמתחילה להתאגל על הגב התחתון שלה. חבל שאני לא יכול לראות את השדיים הענקיים, אבל זה סקסי לזיין אותה ככה כשהיא לבושה, כאילו אני רק חושף את החלק שלה שאני צריך, את הכּוּס הרטוב שיונק אותי עכשיו ברעבתנות. היא עושה משהו שאני לא מבין עם הדפנות שלו ואני כמעט מת כשהיא מעסה את הזין שלי עם השרירים או משהו, חולבת אותי תוך כדי זה שאני חצי-אונס אותה.
"עזי…די…” היא נאנקת ומנסה להתרומם ולהסתובב אלי אבל מרוב שאני בחרמנות של הזיון אני הודף אותה למטה: down, bitch. להפתעתי הכּוּס שלה גומל לי על המחווה הדומיננטית בעוד גל של רטיבות והיא מצמידה את הכתפיים על המזרון, מרימה עוד יותר את התחת כאילו היא מגישה לי אותו כמנחה באיזה מקדש. זה כבר יותר מדי ואני מתחיל גמור בתוכה, אוחז בפלחי העכוז הדשנים בכוח וננעץ בתוכה בזמן שאני ממלא אותה בנתז אחרי נתז של הזרע שלי. אנחותיה של סאלי מתגברות ואני מבין שהיא גומרת גם, מתנשפת ונאנחת אך לא אומרת דבר עד שהיא קורסת תחתי, מיוזעת ומתנשפת.
במשך כמה רגעים אני רק כורע מאחוריה, אגלי זיעה על הפנים ולב הולם. אני צופה בגופה הדשן, ממוטט תחתי, ומרגיש כמו יהושע מול החומות ההרוסות של יריחו. אני כובש. כבשתי אישה מבוגרת וסקסית. כבשתי אישה שהייתה כמו אמא שלי. אני אמור להרגיש חרא, אני מרגיש כמו מלך.
למרות שהרגע גמרתי, החרמנות שלי בקושי נרגעה והזין שלי מסרב לרדת. בתנועות החלטיות אני יוצא ממנה ואז אוחז ברגלה העבה והופך את גופה המעולף למחצה על גבה כך שהיא מפושקת תחתי, ערוותה הסמוקה מגירה שפיך על הירכיים המלאות. עיניה הכחולות של סאלי נפתחות בבהלה כאשר היא מבחינה בי מאונן את עצמי לקשיות מלאה ומפשפש בראש הזין בין שפתי ערוותה התפוחות.
"עוד סיבוב.” אני מודיע לה ומתחיל להניע את אגני.
"עזי…לא…” היא ממלמלת אבל אני מתעלם ממנה ונשכב עליה ממש, קובר את גופה הגדול תחת גופי הכבד. הירכיים העבות מתפשקות מאליהן כשאני מניע את אגני בתנועות דפיקה, שוקע בכּוּס הרטוב שלה עד האשכים. עיניה של סאלי פעורות תחתי ואני לא יודע אם זאת בהלה או הלם או לא יודע מה. אני מתכופף ומנשק אותה, פולש לה לפה עם הלשון כמו שהזין שלי פלש לה לכּּוּס. משהו בוער בי, אני רוצה שהיא תרגיש שאני בתוכה, כובש אותה ללא הפוגה.
סאלי מרימה את הידיים ומנסה להדוף אותי ברפיון אבל אני לוכד בקלות את ידיה מצמיד אותן למזרון משני צדי גופה. היא מנסה להיאבק בי לרגע ומבינה שאין לה סיכוי להדוף את הצעיר האתלטי וגל חדש של התרגשות מציף את הכּוּס שלה, עיניה מתגלגלות למעלה. כאילו היא פאקינג נהנית מזה, אני חושב, טיפה מבולבל. למרות ההצלחות שלי בימים האחרונים אני עדיין חסר ניסיון עם בחורות ולא לגמרי מבין מה קורה כאן ומה סאלי באמת רוצה. אבל תכלס לא אכפת לי כרגע, מה שאכפת לי זה הכּוּס הרטוב שלה שעוטף אותי ומכשף את הזין שלי באיזה וודו שאני לא מבין.
היא מפסיקה להיאבק בי עכשיו, רק שוכבת על הגב על הידיים מונחות בתנוחת "ידיים למעלה", הראש מוטה והעיניים עצומות. מהצד אני רואה רמז לסנטר כפול וסקסי שרוטט בכל פעם שאני שוקע לתוכה, והשדיים העצומים מרקדים מתחת לחזייה והשמלה. כמה היא יפה ככה, כשהיא נכנעת לי, רכה ופשוקה ודשנה, הגוף שלה מגרש משחקים שופע שאני משחק במתקנים שלו כמה שאני רוצה, הילד היחיד בלונה פארק. קפיצי המיטה חורקים בכל פעם שאני שוקע בתוכה, מעודדים אותי ומריעים לי על הצלחתי, מתמזגים עם אנחותיה הרפות והקצובות של סאלי.
"איך קוראים לי?” אני לוחש באוזנה.
"עזי.” היא ממלמלת.
"תגידי את זה.”
"עזי.”
"יותר חזק.”
"עזי!”
"יותר חזק!” אני צועק.
"עזי! עזי!”
"תמשיכי להגיד את השם שלי.”
"עזי!” היא קוראת. “עזי! עזי!”
אני דוחף את שתי הידיים מתחת לגב שלה, מחבק את הכתפיים שלה והודף את עצמי לתוכה בכוח. אנחותיה של סאלי מתגברות ואני מרגיש שזה איכשהו מדליק אותה להגיד את השם שלי. הידיים שלה נשארות על המיטה ובאיזשהו מקום אני תוהה למה היא לא מחבקת אותי או משהו אבל לא מתעסק עם זה יותר מדי, כי סאלי מתחילה לגמור מתחתי ואני צופה באישה המבוגרת מתפוצצת וצועקת את השם שלי, העיניים שלה פעורות ומתגלגלות מעלה, בוהות בעיוורון בעולם ואני כמעט יכול להרגיש את המפשעה שלה גועשת מסביב לזין שלי. הפעם אנחנו לא מתואמים כמו קודם ואני גומר רק אחרי שהיא נרגעת, מפמפם לתוכה מנה שנייה של זרע והיא לא מסתכלת עלי, כאילו מנסה להתעלם ממני.
כשאני נרגע אני שם לב לשקט בחדר, מרגיש את השתיקה כאילו הייתה מים שמטביעים אותי, עכשיו אני דווקא כן מרגיש אשם שזיינתי אותה על המיטה המשותפת שלהם. לא יודע מה להגיד, מרגיש הרבה פחות גיבור וכובש ומלך ממה שהרגשתי כשהייתי חרמן. פאק, אני מרגיש כמעט כמו ילד קטן ומבוהל.
"סאלי, אני…”
"כדאי שתלך.” היא אומרת בשקט מהמיטה.
"בסדר.” אני אומר בכתפיים שמוטות. השקט חונק אותי כשאני מתארגן ואני ממהר לצאת מהדירה, מצליח לנשום בחופשיות רק כשאני יוצא מהמעלית ומהבניין. איפה האופניים שלי? במשרד של סאלי. מאתר איפה אני נמצא ומתחיל ללכת הביתה.
אלף מחשבות בדרך. קארין שחושבת שאני מפיץ עליה סיפורים. שירן שמתנהגת מוזר כשהיא מבינה ששכבתי עם קארין. אני יודע את כל הפתרון לקומבינה של מיכל. אנסתי את סאלי. אנסתי את סאלי? קודם זה לא הרגיש ככה, עכשיו קצת יותר. איך הכל הסתבך ככה, רבאק. יותר מדי סיבוכים, אני לא הולך להגיד למיכל כלום, ישר לאבא שלי. לא יהיה כאן שידור חוזר של הסיפור עם שירן: היא זונה וגנבת ואני שונא שקרנים. זה לא בשביל אבא שלי, חרא עליו. זה שאני לא רוצה שהיא תגנוב בתוך המשפחה.
פחח…משפחה.
כשאני מגיע הביתה שירן מסתכלת עלי במבטי סכין אבל זה לא חדש לי, ככה זה תמיד היה. מה ששונה הוא שמיכל מסתכלת עלי כאילו היא רוצה להרוג אותי וזה קצת יותר מלחיץ. שירן ומיכל כבר אכלו ואני ניגש להכין לי ארוחת ערב.
"מה?” אני שואל את מיכל אחרי כמה דקות כשרק שנינו במטבח.
היא מביטה לעבר הסלון כדי לוודא שבתה לא בסביבה ואז אומרת בקול נמוך:
"היית בג'ולז ג'ולז היום?”
===============================
לפרק הבא
Nice to react first, great story great tension. You describe the fucking very nicely. Reminds a bit Basic Instinct of the cup and the psychologist. 🙂
Looking froward for the next one.
מדהים!!!
סיפור מעולה
והאתר לא שולח הודעות למייל על עדכונים
בדקת בספאם?
תמונות שיחה
https://ibb.co/s9bQjnZ
https://ibb.co/ZYJtCRf
אפשר למחוק את התגובה אחר כך
בוצע.