מכתבים לעמוס

2 יוני 1988

ממרומי משרדו אשר בכלבו שלום, עמוס עומד ומשקיף על תל אביב. השמיים הצלולים הם ההפך הגמור של חשרות העננים המעיבים עליו, כבדים ומכבידים את לבו. חצי שנה חלפה מאז שבתו טסה לחו"ל, חצי שנה ורק שתי גלויות אשר חלקים נכבדים מהטקסט בהם מושחרים. החוקרים ששלח להודו נמצאים איתו בקשר יומי אבל "העקבות קרות" כמו שאומרים בשפה שלהם. יערה נראתה שם אבל זה היה מזמן, בינואר. בינתיים אין ידיעות נוספות. הבינתיים הזה נמשך כבר חודשיים. החיים של עמוס הופכים לבינתיים אחד גדול והשתיקות של דליה פוצעות אותו.

רונית מזכירתו דופקת בדלת ופותחת מבלי לחכות לתשובה. היא אוחזת בידה חבילה.

“מה זה?” שואל עמוס.

“לא יודעת אבל…משום מה הרגשתי שאולי זה…אולי זה קשור ל…יערה.” היא אומרת במבוכה.

“יערה?” הוא שואל בחדות. “למה את חושבת?”

“כי זאת לא חבילה רגילה…נראה לי.”

עמוס חוטף את החבילה מידה. היא נשלחה מישראל הוא מבחין בלב נחמץ.

“נשלחה מישראל, מה נראה לך, שיערה בבית הבראה בים המלח?” הוא מרים את קולו. בכל זאת החבילה בידיו מספקת לו פורקן והוא נועץ בה את ציפורניו וקורע את הקרטון, נעצר כאשר תכולתה מתגלה לעיניו: ספר קטן ומכתב מצורף אליו. הכתב מוכר והוא ממהר לקרוא בו.

12 במאי 1988

עמוס היקר,

ראשית עלי לברך אותך: אתה עומד להיות סבא. יערה בתך בהריון מתקדם ובכל יום עומדת ללדת. אינני יכול שלא לתהות אם אתה מזהה את כתב ידי. פעם הכרת אותו. ובכן, אחסוך לך את אי הנעימות הכרוכה בהודאה שכבר שכחת אותו ואזדהה. אני הוא הנרי דהלוי ואני אבי נכדך.

זוכר אותי? בטוחני שכן. הלא בילינו שלוש שנים בפיתוח המשאבה, זוכר? שלוש שנים בהם גרת בביתי ואכלת מצלחתי. שלוש שנים בהם חלקנו רעיון. חזון. חלום. שלוש שנים בהם היינו כמעט שניים שהם אחד, חושבים ביחד, פועלים ביחד, יוצרים ביחד. ואז נישלת אותי.

כואב לי לכתוב את זה. מצחיק, לא? אחרי חמש עשרה שנים, עדיין כואב לי לכתוב על הבגידה שלך. לכתוב? כואב לי אפילו לחשוב על הבגידה שלך. ולמען מה בגדת בי? תהילה? מה כאב לך לחלוק איתי את התהילה, הרי היינו כמו אחים! כסף? הרי את הכסף מהמשאבה יכולנו לחלוק ולכל אחד מאיתנו היה די והותר לעשר תקופות חיים. חשבת על הרעיונות האחרים אותם יכולנו לפתח? חשבת לאן היינו יכולים להגיע ביחד??? לפעמים אני שוכב ער במיטה ומנסה להבין מדוע. מדוע הערמת עלי. מדוע נישלת אותי. מדוע בגדת בי. ומה אומר לך, עמוס יקירי, אני עדיין לא מצליח להבין.

אבל זו איננה הסיבה שאני כותב לך. הסיבה שאני כותב לך היא יערה, בתך היפיפייה הכורעת ללדת. אתה יודע איפה היא? ובכן, יערה איתי.

אתה בהלם? אני מקווה שכן. חבל שאני לא יכול לראות את פניך עכשיו. מצד שני, אני יכול לראות את יערה בקצה השני של החדר. היא לובשת עכשיו מכנסיים קצרים וגופייה בלי חזייה ואני יכול לראות את השדיים החמודים שלה מתחת לחולצה. אני אוהב את השדיים של יערה. הם מנומשים העטרות שלה הן בצבע ורוד בוער, עם פטמות קטנות ואדמדמות כמו גרגירי יער שאני אוהב למצוץ. כשאנחנו לבדנו היא אוהבת להניח לבטנה הגדולה לבלוט החוצה ואני חייב לציין בסיפוק שההריון לא הרגיע את יצריה המיניים, להיפך…

אני מקווה שאתה חיוור עכשיו. שהפה שלך יבש. אני יודע מה אתה חושב לעצמך עכשיו: “איפה יערה?”

ובכן ידידי, אין לך מושג.

כל מה שאתה יודע הוא שהיא טסה להודו עם שרית חברתה לפני שמונה חודשים, נכון? אני יודע שהתנגדת לכך ואני יודע גם שאתה ודליה הפצרתם בה לטוס למקום תרבותי יותר. הצעתם לממן לה טיסה לאירופה או לארצות הברית, נכון? מה שאתה יודע זה שהיא טסה להודו. מה שאתה לא יודע הוא איפה היא עכשיו. איפה אנחנו עכשיו. ואת זה גם לא תדע.

אתה מבין, יערה ואני כבר לא בהודו. כידוע לך אני מכיר את העולם ואוהב לנדוד בו וכרגע אני נהנה מאוד מהנדודים, במיוחד כאשר בתך הצעירה מחממת את יצועי. אל תטרח להביט במעטפה. היא נשלחה מתל אביב על ידי חבר שלי (חבר אמתי, לא כמוך) וגם המעטפות הבאות יגיעו מתל אביב או ממקומות אחרים בארץ. אתה לא תדע איפה אנחנו ובמכתבים של יערה אשר אצרף מדי פעם, אשחיר כל מקום בו יש רמז למקום הימצאנו. היא לא יודעת שאני מצנזר אותה, כמובן. היא רק נותנת לי את הגלויות ואני שולח.

מצורף לחבילה זו הוא היומן לו קראתי "כיבושה של יערה" ובו מפורטת השתלשלות האירועים שהובילה לכך שבתך היקרה, בבת עיניך, מתמסרת אלי כל כולה בכל עת שאחפוץ בכך (ובעוד פעמים שלא…).

עלי לסיים את המכתב. בתך איבדה את סבלנותה והיא קוראת לי עכשיו.

שלך,

הנרי

נ.ב.

בתך שוכבת עכשיו עירומה במיטה ומאוננת מול עיני. היא יודעת כמה אני אוהב לראות אותה כך.

“זה ממנה?” שואלת רונית.

“עופי מפה.” עונה עמוס בקול רועד מבלי להביט בה. “עופי כבר!”

הוא מתיישב בכורסה ומתחיל לקרוא, לבו הולם ופיו יבש. הנרי. הנרי ויערה.

14 ביוני 1987

עמוס היקר.

אם אתה קורא מכתב זה, מזימתי הצליחה ובתך יערה מאוהבת בי עד מעל לראש. אם אתה קורא מכתב זה, הנקמה שלי בדרך להצלחה.

לפני כמה שבועות פגשתי את בתך. למען האמת, עלי להודות שזו הייתה פגישה מקרית לחלוטין. הייתי בחנות הטיולים אשר בדיזנגוף סנטר ופתאום ראיתי אותה שם, במדים, עם טלי חברתה מהצבא. מיד זיהיתי אותה. הלא הכרתי אותה כילדה וגם היום נראית כמו שילוב מושלם בינך לבין דליה אשתך. התקרבתי אליהן והקשבתי לשיחתן. הן רק התחילו לגלגל את הרעיון של לנסוע למקום רחוק, לא באמת החליטו לאן.

זרקתי מילה. שתיים. משפט. התחילה שיחה ומהר מאוד הבנתי שהיא אכן בתך. לא דחפתי את עצמי אבל מהר מאוד הן הבינו שאני יודע המון על כל מקום שעניין אותן. הודו? הייתי נפאל? הייתי. ויאטנם? הייתי. בורמה? הונדורס? גואטמלה? הייתי, הייתי והייתי. על כל מקום שעניין אותן, סיפרתי. אחר כך הלכנו לשתות קפה בקפולסקי ושם המשכתי לספר ולספר והן שתו הכל בצמא. תמיד אמרת ש"אני יודע לדבר”, זוכר? אמרת את זה לגנותי, כאילו אני אדם שכולו דיבורים ומיעוטו מעשים.

כבר נהיה מאוחר, לכן נתתי להן את הטלפון שלי והלכתי הביתה. לא רציתי להזמין אותן, רציתי שהן ירצו לבוא לבד. הזכרתי שיש לי דירה גדולה עם נוף מרהיב ובריזה נעימה בקיץ התל אביבי. טלי התקשרה אלי למחרת ושאלה אם יוכלו לקפוץ אלי להמשיך לדבר ואני הסכמתי.

החכמה במצבים כאלו היא להרעיף את תשומת הלב על הבחורה שאתה לא מתעתד לכבוש. אני הישמתי את עצמי כמתמקד דווקא בטלי ואל יערה שלך הייתי מרוחק ומעט עוקצני, אם כי תמיד הקפדתי להיות נחמד וחמים כלפיה. אחרי הביקור הראשון היו עוד ביקורים וחלקם היו ממושכים. דיברנו הרבה על אסיה ומרכז אמריקה אבל גם עם מוסיקה, פוליטיקה, סמים וסרטים.

טלי עשתה את הצעד הראשון. ערב אחד היא אמרה שהיא צריכה להיות בבסיס "הקריה" מוקדם בבוקר וביקשה לישון אצלי. הסכמתי אך כאשר היינו לבדינו הבהרתי לה שמדובר בהסדר שינה בלבד. למרות שהייתי ברור למדי, טלי ניסתה בכל זאת לפתות אותי. אחרי המקלחת היא הסתובבה בדירה בתחתונים וחולצת טי בלבד, מדיפה ריח סבון וניחוח נעורים לכל עבר, ליטפה אותי כבדרך אגב וברגע מתוק אחד אף ניסתה לנשק אותי. אני דחיתי את ניסיונותיה בנחישות. לא שיש לי התנגדות עקרונית לבנות תשע עשרה עירומות ומיוזעות במיטתי, פשוט ידעתי שאני מכוון לשלל עדיף בהרבה: בתך יערה.

שלא במפתיע, טלי נעלבה מדחיותיי. הייתי הגבר הראשון בו התאהבה ולמען האמת לחוסר הניסיון שלה לא היה שום סיכוי מול הניסיון העשיר שלי. היא הייתה רק פיון במשחק שלי. כאשר היא נסעה אל הצבא היא הייתה מרירה וזועפת ולא נפרדה ממני לשלום לפני שטרקה את הדלת.

למחרת התקשרה יערה, נחושה לברר מה עוללתי לחברתה. סיפרתי לה שכל מה שעשיתי היה לא להיענות לחיזורי טלי.

"למה?” שאלה יערה בטלפון. “היא אוהבת אותך.”

"אני מעדיף אותך.” אמרתי בשלווה.

יערה הייתה המומה מהווידוי הזה ושקט השתרר על הקו. היא ניסתה להיות נאמנה לחברתה ולנסות לשכנע אותי "לתת לה צ'אנס כי היא בחורה מדליקה" אבל אני סירבתי בנימוס וכעבור כמה דקות גמרנו את השיחה.

זה הכל להפעם,

שלך,

הנרי

28 ביוני 1987

עמוס היקר, אמש נישקתי את בתך.

לפני שבוע שמעתי שוב ממנה. היא התקשרה אלי כדי לשאול אם היא יכולה לבוא לתכנן איתי מסלול בהודו. הסכמתי בשמחה וקבענו להיום.

כאשר היא הגיעה היא הייתה לבושה במדים והייתה מיוזעת ועייפה מהחום של תל אביב. דיברנו על ורנסי, על הריקשות, על הסמטאות, על הגנגס. רק על דבר אחד לא דיברנו: על טלי.

שתינו יין על המרפסת שלי ודיברנו על הודו ועל מרחבים ותרבויות אחרות והעיניים של יערה נצצו. דיברנו גם המזרח מול המערב, המיתולוגיה ההודית, תפיסות החיים שם, השונות כל כך ממה שהכירה.

ואז נשקתי לה.

בהתחלה היא הייתה מופתעת אבל היא התעשתה מהר למדי. נישקתי לה שוב והפעם היא החזירה לי נשיקה והלשון שלה חדרה אל פי. התנשקנו כך במשך כמה רגעים והיד שלי התחילה ללטף את רגליה ואת ידיה. מהידיים עברתי לכתפיה שלה ומשם לחזה.

התחלתי לפתוח לה את כפתורי החולצה הצבאית. מבלי להפסיק להתנשק פתחתי לה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה כפתורים. היא לבשה חזייה לבנה ואני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את חלקו העליון של החזה המנומש שלה. ליטפתי לה את השדיים מעל החזייה והיא נאנחה ונישקה את העורף שלי.

נגעתי בזהירות בין רגליה והיא לא סילקה אותי. התרתי את חגורת המכנסיים הצבאיים שלה ואז פתחתי לה את הרוכסן. עד למטה.

עמוס יקירי, שווה בנפשך את התרגשותי כאשר החלקתי את ידי הימנית במורד תחתוניה של בתך הצעירה בעודה נאנחת באוזני. את מגע פרוות ערוותה הרטובה והלוהטת על אצבעותיי. את הריח המשכר של מיציה על ידי. אך קסומה מכל הייתה הידיעה שאני עומד לספר לך הכל. האמן לי, לא אחסוך ממך כל פרט.

לא שכבנו עדיין. אצבעותיי בערוותה עשו את עבודתן נאמנה והבאתי את בתך הצעירה לכמה וכמה שיאים קולניים בעודה יושבת עלי כמו ילדה היושבת על אביה האהוב. אחר כך היא הפכה מעט מלנכולית וביקשה את רשותי להישאר לישון ואני הסכמתי. את אותו הלילה בילינו בחדרים נפרדים, אבל יש לי הרגשה שהיא תכיר את מיטתי היכרות אינטימית.

היום בבוקר היא הייתה עדיין מעט מרוחקת אך לפני שיצאה מהדירה נישקה על לחיי. קראתי לה ונתתי לה מפתח לדירה. היא חייכה ולקחה אותו, נתנה לי עוד נשיקה ואז הלכה.

שלך,

הנרי

2 ביולי 1987

עמוס היקר,

היום יערה השתמשה במפתח שנתתי לה. הייתה שעת אחר הצהריים ואני ישבתי בסלון וקראתי ספר כאשר שמעתי את המפתח בחור המנעול. אני זוכר שחייכתי לעצמי, כי ידעתי שרק לה יש את המפתח. היא הגיעה מהצבא, מיוזעת ויגעה ועל כתפה צ'ימידן ענק.

כשהמבטים שלנו נפגשו, היא חייכה את החיוך המתוק שלה, חצי ביישני וחצי שובב, וזרקה את הצ'ימידן על הרצפה. ביקשתי ממנה להרים אותו ולשים אותו "במקום" והיא שרבבה שפה ואז גררה אותו לחדר בו ישנה בפעם הקודמת.

"יש מים חמים?” היא שאלה.

"תמיד.” אמרתי לה.

"איזה כיף.” היא אמרה לי. מתברר ש"ההורים הקשים שלה" (זה אתה, ידידי היקר) מפעילים את הדוד בשעות קבועות כדי לחסוך בחשמל ואם מישהו רוצה להתקלח כשאין מים חמים אז "זבש"ו", כדבריה. היא נכנסה להתקלח ויצאה כעשרים דקות אחר כך.

עמוס ידידי היקר, לו יכולת לראות את בתך כשיצאה מהמקלחת, נשימתך הייתה נעתקת. אני יודע זאת בוודאות, כי שלי כמעט ופרחה. היא לבשה מכנסי התעמלות קצרים אשר לא הצליחו לכסות לחלוטין את פלחי ישבנה העסיסיים (וכנראה שגם לא התאמצו יתר על המידה…), גופייה פשוטה ולבנה ותו לא. בתך החליטה שלא ללבוש חזייה ושדיה החצופים הזדקרו מול עיני מתחת לגופיה, פטמותיה הכהות עירומות בבירור מתחת לבד.

"הרבה יותר טוב.” היא אמרה.

אחר כך הכנו ארוחת צהריים ודיברנו. היא סיפרה לי על הצבא, על החברות ועל המשפחה. מתברר שאביה מרוכז כל היום בעסקיו ואמה עסוקה בלבזבז את כספו. כילדה לא היה להם זמן אליה, היא אמרה. היא אמרה שזה היה די כיף לגדול ככה, שלאף אחד לא "מבלבל לך את המוח" וש"נותנים לך חופש". היא "מבינה לחלוטין" את העובדה שהיית צריך לטפח את עסקייך, אחרי הכל, יש לך משפחה לדאוג לה, הלא כן? היה לה כסף, היה לה חופש, "מה עוד ילדה צריכה?”, היא שאלה. אחר כך חזרנו לסיפורי מסעות. פילים בתאילנד. מבריחי סמים בקולומביה. הפסגות עליהן טיפסתי בהימאליה.

השמש שקעה והכנתי לנו ארוחה קלה, אותה אכלנו מול השקיעה. לאחר מכן מזגתי לנו יין ועברנו לספת הקש הרחבה שלי הפונה גם היא אל הים. נטשנו את המסעות וחזרנו לדבר עליה. עלייך ליתר דיוק, עמוס ידידי. גיליתי שבילדותה, לא הגעת לאף הצגה בה השתתפה. היא כמובן "מבינה" אותך ומגינה עלייך, אבל השורה התחתונה היא שלא היית שם ברגעים בהם הייתה צריכה אותך. הזנחת אותה כמו שהזנחת אותי, ידידי היקר. מכל הסיבות הנכונות, אני בטוח. אין לי ספק שהסברת לה ולעצמך אלף פעמים מדוע לא היית בקהל כאשר היא גמרה להציג בעוד הצגה. אני תוהה אם ההסברים הללו דומים לאלו שנתת לעצמך כשהחלטת לבגוד בי. משהו על כך שזה הדבר ההכרחי לעשות אולי? שזה למען מטרה טובה?

כשהגיעו הדמעות היה לה טבעי להניח את ראשה בחיקי. “אף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד.” היא אמרה. בתגובה נשקתי לראשה. נשיקה חמה. אבהית אפילו.

הנשיקה שברה אותה והיא החלה לבכות. חיבקתי אותה והיא קברה את פניה בכתפי ומיררה בבכי במשך רגעים ארוכים בעודי מלטף את גבה. היא מלמלה שברי משפטים אשר לא היו תמיד קוהרנטיים לחלוטין, אבל המלים "הייתי כל כך לבד" ו"איפה הם היו?” נטו לחזור על עצמן.

עלי להודות שהרגע הזה היה רגע של חולשה עבורי. זה היה רגע בו בתך היפה הייתה פגיעה לחלוטין ולו רציתי, יכולתי לנצל אותה ולגזול את תומתה, אך עצרתי בעצמי. יכולתי לקחת אותה למיטתי ולהתענג על מכמני גופה הצעיר כל הלילה, אך חששתי שבבוקר היא תתפכח, תיבהל ותברח. לא זאת הייתה כוונתי. אתה מבין, ידידי היקר, מטרתי לא הייתה רק לגזול ממנה את בתוליה: רציתי לשעבד אותה אלי לחלוטין.

המשימה לא הייתה פשוטה: ריח שיערה המשכר של יערה דגדג בנחירי וגופה הצעיר להט בין זרועותיי. ידעתי שאם אשלח את ידי אל בין ירכיה היא תיאנק חרישית בזמן שאצבעותיי יפלשו אל מתחת למכנסוניה ותחתוניה ושיערתי שאמצע אותה כבר רטובה ומשתוקקת. שיערתי שאם אשלח לשון אל אוזנה ואחפון את אחד משדיה הצעירים מתחת לחולצה היא תתחיל לגנוח בקול ותשווע אלי שאפשיט אותה לחלוטין.

ולא עשיתי זאת.

ולא שהפיתוי לא היה שם. בתך ניסתה לרמוז לי שלא תתנגד אם אנצל את מצבה. היא נשקה לי לצווארי ואז החלה לעלות מעלה, לכיוון אוזני, אך אני התגברתי על יצרי, אחזתי בראשה ונשקתי למצחה.

"לא עכשיו.” אמרתי לה וחיבקתי אותה, מלטף את צווארה. “לא כשאת בוכה. לא כששתית. בפעם אחרת.”

למשמע דברי אלו היא פרצה בעוד סדרת יבבות וקברה את פניה בכתפה. “אתה כל כך טוב אלי…” היא מלמלה בין הדמעות.

“ששש…” אמרתי לה, מלטף את גבה. “אני כאן.”

"אתה תמיד תהיה כאן?” היא הרימה את פניה שטופות הדמעות אלי.

"אלא אם אני אעבור דירה…” התלוצצתי והיא צחקה והכתה בכתפי.

"אידיוט!” היא אמרה ואז הרצינה. “אתה תמיד תהיה כאן כשאצטרך?”

"כן.” אמרתי.

"תודה" היא אמרה בפשטות.

אחר כך ישבנו בשקט בעודי מחזיק את ידה והבטנו בלילה הולך ומאפיל. את הלילה בילינו בחדרים נפרדים: אני בחדר השינה והיא בחדרה. בינתיים.

שלך,

הנרי

5 ביולי 1987

עמוס היקר, אתמול גזלתי את בתוליה של בתך. כמה חודשים חיכיתי לכך שאוכל לכתוב את המשפט הזה והנה הוא בא ועל האמת להיאמר: זה היה טוב יותר מכפי שציפיתי וקיוויתי! בתך ישנה עכשיו במיטתי בשלווה כאשר כמות בלתי מבוטלת מזרעי נחה ברחמה. אם יתמזל מזלי, תהיה סבא בתוך פחות משנה.

בבוקר בתך קמה עם כאב ראש אך כאשר פתחה את החלון אל הים וחשה ברוח מלטפת את פניה "הודיעה" לי שאנחנו הולכים לים. למרות שאינני מחובבי חוף הים מחמת החום, החול ואור השמש, הסכמתי. המחשבה על בתך בבגד ים עוררה אותי ועלי להודות שגם המחשבה על האופן שבו אתאר לך אותה הייתה גם היא שיקול חשוב.

הו, עמוס, לו יכולת לראות כמה מצודדת היא נראתה היום, בבגד הים הביקיני הירוק הזה אשר החמיא כל כך לשיערה האדמוני! היא אמרה לי שקנתה אותו אתמול כאשר הגיעה לתל אביב ואני מרשה לעצמי להחמיא לעצמי ולנחש שהיא קנתה אותו מתוך מחשבה שאני אראה אותה לבושה בו. השיער האדמוני של התנופף ברוח כמו דגל אדום ונדמה לי שלא היה גבר אחד בחוף שלא נעץ בה מבט מעריץ ובי מבט מקנא. השתובבנו במים כמו זוג בני עשרה (למען הדיוק יערה היא עדיין בת עשרה אך אני כידוע לך כבר מזמן לא!) ובמהרה הפכו ההשתובבויות התמימות להתגפפויות בלתי תמימות בעליל. “להגנתי" אומר שהייתה זו דווקא יערה אשר החלה "לשלוח ידיים" אך עלי להודות שלא פיגרתי אחריה ובמהרה ידי פלשו אל תחתוני הביקיני של בתך יקירתך, חופן את ישבנה מתחת לבד ואף מחליק ידיים מתחת לחזיית הביקיני שלה כדי לחפון את שדיה הצעירים והנהדרים. וכל זאת במים אל מול כל עם ישראל! עלי לציין שעשינו זאת במרחק הגון מהחוף ולא מול פניה של "ישראלה ישראלי" ממש.

האמן לי שבשלב הזה בתך הייתה חשקנית כל כך שעוד מעט קט הייתה מפשיטה את בגד הים שלי במים ורוכבת עלי כנימפה על הגלים אך אני לא רציתי בכך ויצאתי אל החוף, אל המגבת שלנו שהייתה פרוסה במרחק מה מההמונים. יערה הצטרפה אלי כעבור כמה רגעים ונשכבה לידי אך אם חשבתי שהפסקת ההתגפפויות תצנן את ההתלהבות, הרי שטעות הייתה בידי. חמש דקות לאחר שיצאה והתנגבה, ביקשה ממני בתך למשוח אותה בקרם שיזוף.

שווה בנפשך, עמוס, את המראה: בתך היפה שוכבת על גבה על המגבת ואני, אשמאי זקן שכמוני, עושה בגופה הצעיר ככל העולה על רוחי. הלא ברור לך שלאחר ההתגפפויות במים ידי לא נשארנו באזורים ה"לגיטימיים" לאורך זמן, נכון? לאחר שגמרתי למשוח את שוקיה הדקים וירכיה החטובות, את בטנה השטוחה וכתפיה העדינות לא בזבזתי זמן לפני שהתיישבתי ליד ראשה של יערה, מניח לאצבעותיי לפלוש אל חזייתה וללטף את שדיה של בתך. הנה תמונה שהייתי רוצה שתשווה בנפשך: "חברך הוותיק" הנרי כאשר ידיו על שדיה הצעירים של בתך והיא אוחזת בזרועותיו בידיה הענוגות מחמת הריגוש שהוא מסב לה.

אני מקווה שאתה חיוור כסיד כשאתה מדמיין את התמונה שלי עם ידי בתוך חזייתה של יערה, אבל הנה אצייר לך תמונה נוספת: ידי יורדת דרומה במורד חזהּ, במורד בטנה והנה היא מחליקה אל תחתוני הביקיני של בתך. אל תפסיק לקרוא, "ידידי היקר"! לו יכולת לשמוע אותה מתנשפת בהתרגשות כאשר אצבעי החליקה בין שפתי ערוותה! לו ידעת כמה רטובה היא הייתה! לו יכולת לראות את בתך הצעירה אוחזת בידי המפשפשת בין רגליה, נאחזת בה שלא תברח חלילה! הלוואי ויכולתי לראות את פניך כאשר אתה קורא מכתב זה.

בתך הייתה מתוסכלת. היא לא הצליחה "לגמור" כך ולא העזה להתפרע יותר מדי מחמת המתרחצים האחרים שהיו אמנם כמה עשרות מטרים מאיתנו אך לא לגמרי מחוץ לטווח הראיה.

"בוא נחזור לדירה.” היא אמרה לי, מסרבת לשחרר את ידי המפשפשת בערוותה.

האם מבין אתה את משמעות המשפט הקצר הזה, עמוס? האם מבין אתה למה היא רצתה "לחזור לדירה"? אתה יודע דרך גבר בעלמה ואפילו מהנדס ואיש עסקים משעמם כמוך יודע מה הכוונה כאשר אישה יפה מבקשת ממך, שלא לומר מפצירה בך, “לחזור לדירה".

אז "חזרנו לדירה". אני ובתך היפה.

אני שמח לציין בפניך שכבר במדרגות החלה בתך "לתקוף" אותי. היא משכה אותי אליה בחדר המדרגות ולשונה פלשה אל פי כמו ג'ינגיס חאן אל אירופה. אני כמובן לא נשארתי חייב: בכל זאת, אם נערה "ג'ינג'ית" כזו חושקת בי, מן הראוי שאתן לה את מבוקשה, לא? שם בחדר המדרגות פתחתי את כפתורי מכנסי הג'ינס שלה ודחפתי את שתי ידי אל תחתוניה, חופן את ישבנה הרך. הנה עוד תמונה לאלבום הסיוטים שלך, עמוס: בתך מתגפפת עם זקן "חרמן" כמוני בחדר מדרגות כשהיא עירומה לגמרי מתחת למותניים, מכנסיה ותחתוניה זרוקים על המרצפות. אני מקווה שלבך הולם בעוז למקרא מלים אלו. אני מקווה שהפה שלך צחיח. אני מקווה שאתה חיוור כסיד.

והנה עוד תמונות לאלבום: הנרי הזקן ויערה מתגפפים ומתפשטים בתוך הדירה. יערה עירומה מלבד סנדלים. יערה פשוקה על מיטתו הרחבה של הנרי, אדמונית ומנומשת ויפה עד כאב. הנרי כורע בין ירכיה של יערה, איברו הזקור בידו.

היא הייתה רטובה לגמרי כאשר הנחתי את ראש הזין בכניסה אליה. חשוב לי שתדע כמה היא חשקה בי, בשותף הזקן של אביה מקדמת דנא.

"רגע!” היא אמרה רגע לפני שחדרתי. “יש לך קונדום? אני לא רוצה להיכנס להריון. אני לא על גלולה.”

לרגע הזה חיכיתי הרבה זמן והשקר נטף מפי כמו טל מהשמים.

"אני מבוגר מדי בשביל זה.” צחקתי. “מעל גיל ארבעים גברים כבר לא פוריים.”

לזכותה יאמר שהיא היססה עדיין, חוככת במוחה.

"אתה בטוח?”

"לגמרי. אני כבר הרבה שנים לא פורה.” אמרתי בביטחון, מחכך את ראש איברי בחריץ של בתך שהיה רטוב ולוהט. היא הייתה מתוקה וחסרת ניסיון והשקר שלי היה אמין לילדות חסרות ניסיון כמוה, במיוחד כאשר מיציהן הלוהטים ניגרים במורד ירכיהן.

"אוקיי.” היא אמרה ואני חדרתי.

לו יכולת לשמוע את נאקתה כאשר קרעתי את עטיפת הממתק שלה, היה ליבך נשבר, עמוס "יקירי". הנחתי לה להתרגל לנוכחותי עוד כמה רגעים ואז התחלתי לנוע לאט לאט, מניח לה להתחמם שוב. כעבור כמה דקות היא כבר הייתה שוב רטובה ומתנשפת.

"זה טוב.” היא נאנחה והתנשמה. “זה כיף.”

סלח לי על הפטפטנות שאחזה בי, אך חשוב לי שתדע כל פרט. חשוב לי שתדע איך רכנתי אליה ונישקתי אותה בעודי מניע את אגנה בין ירכיה, איברי נעוץ עמוק בתוך בתך. חשוב שתדע כמה נרגשת היא הייתה וכמה מלמולים מתוקים מלמלה באוזניי בעודי בועל אותה. לוואי ויכולת לשמוע את החריקה האטית של קפיצי המיטה בעודי שוקע בתוך ערוותה הרטובה של בתך האהובה, משקע את איברי בתוכה עד ה"ביצים" ממש. גם כאשר הפילהרמונית מנגנת את הקונצ'רטו לפסנתר מספר 3 היא לא יכולה להשתוות להרמוניה של קפיצי המיטה ואנקותיה הרכות של בתך.

הייתי איטי ועדין, רך ומתחשב ואצבעותינו היו משולבות כאשר "גמרתי" בתוכה, פולט את זרעי הישר לרחמה החשוף של בתך.

יערה התחילה לבכות. למען האמת עלי להודות שנבהלתי לרגע.

"מה קרה? הכאבתי לך?” שאלתי אותה.

"שטויות.” היא אמרה ומשכה באפה. “זה היה כל כך מדהים. כל כך קסום. תודה, הנרי. אני אוהבת אותך.”

מלות האהבה שלי נטפו כשקרים מפיו של סוכן מכירות ודמעות שטפו את פניה של המתוקה שלך ובתוך דקות ספורות קרה עוד נס והשמוק שלי החליט לחזור לעניינים. הפעם שכבתי תחתיה והנחתי לה לעשות את העבודה. אחרי הכל, לבחור בגילי מותר לנוח אחרי יום עבודה מפרך, ומלאכת הפיתוי של בתך, הגם שלא הייתה מורכבת מדי, הייתה ממושכת.

כמה יפה היא הייתה, שוגלת את עצמה על הזין שלי בעוד שדיה הצעירים מדלגים מעלה ומטה! לפרקים הייתה נשענת לאחר ומבליטה את שדיה התפוחיים ולפרקים הניחה את ידיה על חזי, אצבעותיה משתרגות בשיערות החזה שלי ושיפדה את עצמה שוב ושוב על איברי. עמוס יקירי, לו יכולת לראות את בתך היקרה בוערת באש התשוקה כמו אפרודיטה קטנה ולוהטת, היית בוודאי צורח מזעם ותסכול. והאמן לי ידיד יקר, הייתי משלם הרבה כדי לראות את פניך בעת ש"גמרתי" פעם שנייה, מציף את נרתיקה של בתך המתוקה. היא שכבה עלי, מתנשמת ומתנשפת, ממלמלת דברי אהבה באוזני.

את הלילה בילינו במיטתי, חבוקים כבני עשרה.

שלך,

הנרי

26 ביולי 1987

אני משתדל לכתוב לך מיד אחרי שבתך עוזבת את הדירה, כשריחה עוד ממלא את האוויר. יערה שוב באה אלי בסוף השבוע. במהלך השבוע שוחחנו כמה פעמים בטלפון ובכל שיחה התוודתה בפני על אהבתה וכמה היא חושבת עלי ועל הלילה שלנו ביחד.

ערב בואה, במהלך השיחה, שמעתי אותה לפתע גונחת בטלפון.

"מה קרה?” שאלתי אותה.

"זה היום שלי ש…אתה יודע…”

"יודע מה?”

"ביוץ. אתה בטוח שאתה לא יכול להכניס אותי להריון?”

צחקקתי, אך בלב פנימה החסרתי פעימה. ידעתי שהיא תבוא אלי למחרת והיא בשיא הפוריות שלה.

"אין סיכוי.” עניתי.

כאשר בתך הגיעה אלי, מיוזעת ולוהטת, היא ישר עטה עלי בחיבוקים ונשיקות ובתוך רגעים ספורים חולצת המדים שלה הייתה זרוקה על הרצפה ביחד עם החזייה ושדיה הצעירים הזדקרו בפי. היא רצתה "לעשות את זה" שם בהול של הדירה אך אני סירבתי בכל תוקף ושלחתי אותה, חמוצה ומאוכזבת מעט, למקלחת. זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שלי לעבר אותה, אתה מבין, ורציתי שנעשה זאת רחוצים ונקיים.

היא יצאה מהמקלחת כמו ונוס העולה מן הים (אם כי פחות צנועה מונוס של בוטיצ'לי…), שיערותיה גולשות על כתפיה כמו זוג אשדים בצבע הנחושת, כתפיה המנומשות מתנוצצות באגלי מים בודדים שנותרו עליהם וערוותה…הו…ערוותה בערה באש כתומה, משולש של פרווה בוערת בין ירכיה.

התנשקנו בדרך למיטה. ליטפתי את ירכיה של בתך ומצצתי את פטמותיה. היא נאנחה באוזני כאשר החלקתי אצבע לסדק שלה, שכבר היה רטוב וחמים. לו ידעת כמה מהר הילדה שלך "מתחממת", עמוס! כמה ענוג הוא קולה כאשר היא חשקנית! כמה רעבה היא הייתה אלי. לגבר המזדקן שהרעיף עליה אהבה ותשומת לב. לשותף הנבגד שלך, עמוס.

השכבתי אותה על המיטה וכרעתי בין רגליה ונישקתי את בטנה השטוחה. אני מקווה שאתה קורא, עמוס. קורא כל מילה. קורא איך נישקתי את דרכי במורד בטנה ואל משולש הפרווה האדמונית של בתך האהובה. ואני מקווה שאתה יכול לדמיין את גבי השעיר בין רגליה הפשוקות של יערה, ראשי בין ירכיה, את לשוני המלקקת את החריץ המתוק שלה ואת הדגדגן. נסה לשוות אותה קוראת בשמי בעונג, ידיה נחשים בשערותיי, זה המעט שאתה יכול לעשות עבורי.

יערה "גמרה" פעמיים או שלוש תחת התקפת לשוני וכאשר הנחתי לה לנפשה היא רק שכבה בעיניים עצומות, פשוקה ומתנשמת.

"עדיין כואב לך?” שאלתי אותה.

"כואב? מה כואב?”

"אמרת שכאבה לך הבטן אתמול.”

"אה, הביוץ. עוד קצת באוטובוס וזהו.”

זה בדיוק מה שרציתי לשמוע, עמוס ידידי. רציתי לוודא מעל כל צל של ספק שהיא מוכנה להתעבר.

"יופי, חמודה, לא רציתי להכאיב לך.”

הזדקפתי בין רגליה והשמוק שלי היה קשה כמו תורן מברזל. הרגליים של יערה, של בתך המתוקה, היו פתוחות ומזמינות, ירכיה בהירות למעט מספר נמשים ומעליהן שפתי ערוותה והסדק הצר והמזמין שבינהן. חיככתי את ראש הזין שלי בחריץ שלה, עמוס. בחריץ הרטוב של הבת שלך. והיא גנחה ונאנחה בהתרגשות. הלוואי ויכולתי להקליט את זה (אולי אעשה זאת בעתיד!). כשהייתי רטוב לגמרי ממיציה דחקתי אותו פנימה והיא נאנחה בסיפוק.

כמה הדוקה וצרה היא יערה, עמוס. כמה רטובה וחושקת הייתה הילדה שלך! היא הרימה את רגליה באוויר, מבקשת לקבל עוד ועוד ממני, עמוק ככל האפשר. וזאת אכן נתתי לה. עמוק יותר ויותר חדרתי אליה. לא כמו פר צעיר דפקתי אותה אלא להיפך, כמו פר זקן ומנוסה, הולם בה בתנועות מדודות. דמיין את השמוק שלי, אם תוכל. דמיין אותו מחליק אל בין שפתי ערוותה שלה, לתוך הרטיבות של הבת שלך, עמוק וחזק ובלתי מתפשר כמו נקמה. דמיין את הגוף הגדול שלי (אף פעם לא הייתי רזה ובעוונותי עליתי עוד כמה קילוגרמים עם השנים) קובר את גופה המתוק של יערונת שלך ועוד דמיין, אם עיניך אינן רטובות מדמעות, את ידיה הענוגות של בתך המחבקות את עורפי בעודי בועל אותה, מתחננות אלי שאתן לה עוד. יותר. יותר חזק ויותר עמוק. אחר כך, בעודה מוצפת בזרעי ומתנשפת תחתי, אמרה לי שהיא אוהבת את משקל גופי על גופה. “אני אוהבת שאתה מוחץ אותי.” היא אמרה ונישקה את מצחי המקומט.

אחר כך פתחתי עבורה בקבוק פינו נואר שנת '72 וטיגנתי עבורה שרימפס עם שום ורוזמרין. השילוב של היין עם השרימפס, על המרפסת מול הים כשהבריזה משחקת בשערותיה הביא אותה לכדי התרגשות כזו שבמהרה היא החלה לנוע בכסאה בחוסר סבלנות ולהביט בי במבט רעב כאילו הייתי אחד השרימפס. בתחילה העמדתי פנים כאילו איני מבין את מצוקתה, כאילו איני מבחין באופן בו שיחקה באש שיערה והסיטה שוב תלתל סורר מפניה ושילבה את רגליה פעם אחר פעם. בחלוף הדקות נשימותיה של בתך הפכו מהירות יותר והיא ליקקה את שפתיה החושניות, נימפה מתוקה המבקשת להילקח במעבה היער על ידי סאטיר זקן כמוני.

לבסוף לא יכולתי להתאפק וחייכתי אליה, מלטף את איברי מעל מכנסי ה"שרוול" המרווחים אשר לבשתי. כאן היא הפתיעה אותי: היא כרעה על ברכיה וזחלה אלי כנקבת טיגריס במעבה הג'ונגל וכאשר הגיעה אלי אחזה במכנסי והחלה למשוך אותן מטה. כרסי השופעת לא הפריעה לה, מה שהיא חיפשה היה למטה וכבר היה כמעט זקור כאשר היא החלה לנשק אותו. היא ילדה מתוקה ונשיקותיה היו מתוקות אף הן ובמהרה התרחש הנס והוא היה זקור לחלוטין. או אז הכניסה אותו בתך המתוקה אל בין שפתיה והחלה "מוצצת" אותו.

כמו עגלה רעבתנית ינקה בתך המתוקה את ה"עטין" שלי ותלתלי האש שלה ריקדו סביב ראשה כמו מדורה. עיניה הגדולות היו נעוצות בי כמו ילדה המחכה לאישור ואני חייכתי אליה בחיבה וליטפתי את שיערותיה, משלהב אותה. ראשה המתוק של יערה עלה וירד על השמוק שלי והרוק שלה טפטף על רצפת המרפסת בקול טפטוף עדין ומשובב נפש. כאשר שלחתי יד אל תוך חולצתה וחפנתי שמה שד אחד היא נאנחה בפה מלא בשר אך לא הפסיקה ממלאכת הקודש שלה.

אבל לי הייתה מטרה, ידיד יקר, ולא רציתי לאבד מזרעי לשווא לכן רמזתי לה לעמוד ויחד נכנסנו בנשיקות תאווה אל הדירה. על השטיח בסלון העמדתי אותה על ארבע והיא מיהרה לציית בהתלהבות, תוך שהיא מנדנדת את ישבנה בהזמנה רעבה ומפצירה בי "לבוא כבר". לאחר כמה רגעים בהם היתלתי בה באצבעותיי באתי אליה ורכבתי עליה כפרש על סוסת מרוץ אצילה. שווה בנפשך את תפוחי שדיה של בתך מתנדנדים במרץ בעודי אוחז במותניה הצרות. דמיין את אנקותיה הנרגשות ואת האופן המשולהב בו היא קוראת בשמי: “הנרי! זה טוב! הנרי! הנרי!” לא יכולתי שלא להזכר ביערונת הקטנה הרצה אלי לפני כשני עשורים וקוראת "הנרי!” כאשר הייתי מבקר בביתכם. והנה היא רובצת על ארבע, מיוזעת ורעבה אלי וקוראת בשמי בעודי הולם בה מאחור עד שלא יכולתי לעצור בעצמי יותר ומילאתי אותה במטען נוסף של זרע.

אני נשבע לך, עמוס היקר, שבתך החשקנית מחזירה אותי ארבע עשרה שנים לאחור, בדיוק את אותן ארבע עשרה שנים אותן גזלת ממני.

בערב שכבנו עירומים במיטה ודיברנו על השחרור שלה מהצבא ועל הטיול אותו נעשה מיד לאחריו. אני משכנע אותה שלא לגלות לכם דבר על הטיול כי תנסו לעצור אותה אם תדעו לאן היא מתכננת לנסוע. תשמח לשמוע שהיא מקבלת את דברי.

הבוקר היא לבשה את מדיה, הכנתי לה ארוחת בוקר מזינה ושלחתי אותה לדרכה, לאחר שהתגפפנו ממושכות ליד המפתן.

שלך,

הנרי

10 בנובמבר 1987 אי שם בהודו

עמוס היקר.

לא אפרט את הרפתקאותינו כתיירים בהודו עד כה. די לציין שיערה נהנית מהודו ומהמדריך המנוסה שלה אשר מכיר לה את רזי תת היבשת כשם ששום מדריך תיירים או ילדים בני עשרים לא יוכלו.

יערה החמיצה שני מחזורים וכבר הבינה שהיא בהריון. היא הייתה בהלם לזמן מה וכעסה עלי כי הבטחתי לה שלא תכנס להריון אך אי משכתי בכתפי והיתממתי עד שהיא נרגעה. עלי לציין שהיא התעשתה במהירות וכעבור יומיים היא זחלה בחזרה אל מיטתי והתנצלה על התנהגותה והסבירה שרק הייתה מופתעת. ליטפתי את שיערה ונשקתי לראשה ובמהרה חשתי בה מתחממת מתחת לשמיכה הדקה, מחככת את ערוותה בירכי, רטובה ורעבה אלי.

ליטפתי את ירכיה החלקות מתחת לשמיכה והרגשתי את החום הבוקע מבינהן, מתגבר כמו קצב נשימותיה באוזני. אצבעותיי ליטפו את החריץ של בתך המתוקה מלפנים ועד אחור, מתעכבות על פי הטבעת שלה ושמעתי את נשימתה נעתקת ככל שהשקעתי יותר תשומת לב בחור הקטן. אחרי שעיברתי אותה, דבר לא עצר אותי מלהרחיב את אופקיה המיניים של בתך, עמוס, ובאותו בוקר החלטתי לבצע בה מעשה סדום.

ביקשתי ממנה לשכב על בטנה ולהגביה את ישבנה בעזרת כרית: יערה היססה בהתחלה אך כבר למדה לבטוח בי ובמהרה תחבתי את ראשי בין פלחי עכוזה המתוקים של יערה, זוג הגבעות החיוורות, המנומשות בחלקן העליון. פישקתי את ישבנה ולשוני ליקקה את החור הקטן ובמהרה פלשה אליו, סוחטת התנשפויות נרגשות מיערה. ליקקתי אותה שמה במהירות בעוד אצבעותיי משחקות במפשעתה, מענגות את הכפתור העונג הקטן שלה ואנקותיה התגברו עד שהגיעו לקרשצ'נדו מחריש אוזניים כאשר לשוני תחובה עמוקי בישבנה.

בעודה משיבה את נשימתה הלכתי למטבח הקטן שלנו וחזרתי עם צנצנת של גהי, מעין חמאה הנמצאת בשפע במטבח ההודי. יערה עדיין הייתה שרועה על בטנה והיא הציצה בי בסקרנות בעודי מושח את אצבעי בגהי.

"מה אתה הולך לעשות, לבשל אותי?” היא צחקקה.

"תיכף תראי.” אמרתי וקירבתי את אצבעי השמנונית לישבנה.

נשימתה של יערה נעתקה כאשר התחלתי ללחוץ על החור הקטן.

"הנרי…אוֹהּ…”היא נאנחה כאשר פלשתי בעדינות לתוכה.

"רגע…ששש…” אמרתי לה, מניח לה להתרגל אליה. “תרפי…תרפי…”

נשימותיה של יערה חזרו לאיטן לקצב נורמלי ואני התחלתי להניע את אצבעי פנימה והחוצה, לתוך ישבנה של בתך היפה והחוצה ממנו. באצבעות ידי השנייה פרטתי על ערוותה ויערה החלה להיאנח ולגנוח בעודה נצמדת לכרית, מתמכרת לתחושות של אצבעי השמנונית בחור הקטן שלה. לו יכולת לשמוע את אנקותיה הגרוניות בעודה מתרגשת מהעונג הזר שהסבתי לה, עמוס. האם דליה אשתך חוותה אי פעם עונג אנאלי, עמוס? אני מפקפק בכך, "ידיד יקר". אתה אולי איש עסקים מבריק אך אין לי ספק שאתה משעמם בחדר המיטות כמו ספר חשבונות.

שתי אצבעות מגורזות בגהי היו תחובות עכשיו בישבנה הצעיר של יערה אך התחושות החדשות לא הרתיעו אותה, ההיפך הוא נכון. בתך נאנחה ונחרה בהתרגשות בעודי "דופק" אותה באצבעות, דוחף לה את האצבעות עמוק ל"תחת" והפצירה בי שלא להפסיק ולתת לה "עוד ועוד" כדבריה. אל חשש, ידיד יקר, נתתי לה "עוד ועוד" עד שגניחותיה מילאו את החדר והיא "גמרה" בקול רם, קוראת בשמי שוב ושוב.

שווה בנפשך עכשיו את בתך, עמוס. שוכבת על בטנה כאשר ישבנה הצעיר מוגבה על כרית בהזמנה, פי הטבעת שלה פשוק ומזמין והיא כולה רכה ותשושה מסדרת אורגזמות אשר טלטלו את גופה הצעיר. הייתי צריך כוח רצון של גיבור מימי קדם כדי לא לקחת את בתוליה האנליים באותו הרגע אך כבר למדתי שעם בתך היפה, בעזרת סבלנות אפשר להשיג הכל. ואכן, במשך כמה שבועות המשכנו להשתעשע כך בעודינו מטיילים בהודו האמתית, המסתורית והקסומה, חווים את הטינופת ביחד עם היופי, את הקדוש עם המכוער ואת התקווה ביחד עם היאוש של תת היבשת העצומה הזו.

כשבועיים אחר כך, במלון של ידידה ותיקה שלי, עשיתי את הצעד הנוסף, המתבקש כל כך. הגהי כבר הפך להיות דייר קבע ליד מיטתנו ואצבעותיי ביקרו בפי הטבעת של בתך הצעירה כמעט בכל לילה והיא כבר למדה לבקש ממני "לעשות לה שם". הפעם פינקתי אותה בליקוק ארוך ויסודי של החור הקטן ואחר כך הכנתי אותה באצבע שמנונית ועוד אחת אחריה ובתך שוותה שיא אחר שיא עד שכמעט לא נותרה נשימה בגופה.

יערה הייתה מעולפת כמעט כאשר הנחתי עוד כרית מתחת לישבנה והחלתי למשוח את איברי בגהי. היא הפנתה את מבטה לאחור ועיניה היפות התעגלו כאשר היא הבינה את כוונתי אך היא לא אמרה דבר ובמקום זאת רק השיבה את מבטה לפנים, מניחה לי לעשות בישבנה כרצוני.

שתי הגבעות העגלגלות ישבנה התנשאו כעת תחתי, בהירות וחלקות, ובינהן החריץ אשר במרכזו שכן החור הזעיר שאותו למדה לאהוב כל כך בשבועות האחרונים. הוא היה חלקלק ושמנוני מכל המשחקים ששיחקנו בחצי השעה האחרונה וכאשר ראש השמוק שלי נלחץ אותו, הוא קידם אותו בברכה והניח לו להחליק פנימה כמעט ללא הפרעה. יערה גנחה כאשר פלשתי אל ישבנה הבתולי אך היא רק הקשיתה את גבה ולא אמרה דבר. השמוק שלי עבה יותר ממה שהיא הייתה מורגלת אליו והיא התאמצה להרפות ולהניח לי "לדפוק" אותה ללא הפרעה ואילו אני המתנתי בסבלנות עד שתתרגל ורק התחלתי לנוע, חומס את בתוליה הנותרים בעונג עילאי.

בקול אוושה חלקלק השמוק שלי החליק פנימה והחוצה בתוך ישבנה הצר של בתך. ניכר היה ביערה שהיא נהנית פחות מהצורה הזו של סקס מאשר ממשחק האצבעות שלנו אך רציתי שתכיר את כל העושר הגלום בסקס ותכיר אותו מגבר בעל ניסיון. אחרי הכל, לא התכוונתי להישאר איתה לעד. הפעם היא לא קראה בשמי והגניחות הקלות אשר בקעו מפיה היו של חוסר נוחות אבל היא הניחה לי ליהנות מישבנה הצעיר עוד כמה רגעים, לתחוב את כל ה"חבר" שלי לתוך ה"תחת" שלה שוב ושוב עד שלא יכולתי לעצור בעצמי ומילאתי את ישבנה בפרי אשכי, אוחז במותניה הצרות בכוח. כמה יפה היא הייתה כאשר שכבה אחר כך על צדה וזרעי ניגר מישבנה הצעיר על פלחי עכוזה. לוואי יכולתי לצלם זאת עבורך!

תשמח בוודאי לדעת שההיריון הפך אותה לחשקנית עוד יותר מקודם!

שלך,

הנרי

7 ינואר 1988

עמוס היקר.

את הודו עזבנו זה מכבר וכבר כמה שבועות שאנחנו מטיילים בחלקים אחרים של אסיה, חלקים אשר לוטים בערפל עבור מרבית אנשי המערב אך אני בנדודי כבר תרתי אותם לאורכם ולרוחבם. כסב לעתיד תשמח בוודאי לדעת שבטנה של בתך הצעירה החלה כבר להתעגל ויערונת שלך מרבה ללטף אותה בגאווה, מלטפת את הילד או הילדה אשר נטעתי ברחמה. כמה הדבר משעשע, הלא כן? לו יכולת לחזור בזמן לאותו יום בשנת 1973 בו החלטת להדיח אותי מהחברה שהקמנו שנינו, האם עלה בדעתך שיבוא היום שבו בני ינמנם ברחמה? אני מניח שלא. אני מדמיין אותך לפעמים, קורא את המכתבים הללו בלב הולם ופה יבש. האם אתה קורא כל מילה או מקמט אותם בזעם? אני בטוח שאתה רוצה לקרוע אותם לגזרים אבל אינך יכול, הלא כן? אתה חייב לדעת, אך אני מקווה שהידיעה מעבירה אותך על דעתך. בתך הצעירה נמצאת אי שם באסיה בחברת אשמאי זקן אשר עיבר אותה ואין לך כל דרך להגיע אליה.

שלך,

הנרי

24 אפריל 1988

עמוס היקר.

מזל טוב, אתה סבא. החלטתי שלא לגלות לך את מין הילוד או את שמו/שמה. לגבי התכניות שלי עבור בתך ונכדך/נכדתך…כנראה שתיאלץ להיעזר בסבלנות.

שלך,

הנרי

נ.ב חבל שאינני שם כדי לצפות בך מגלה לדליה.

==============================

הסוף