לפרק הקודם
======================================
בבית היא נכנסת שוב אל המקלחת. גם כדי לשטוף מעצמה את הריחות וגם כדי לראות שוב את העגילים על פטמותיה ובדגדגנה אבל ליבה המחסיר פעימה כשהיא מבחינה בנצנוצי המתכת המתוקים רומז לה שההתרגשות שלה דומה יותר לשתיית מים גנובים מאשר לאבל על כבודה העצמי המחוּלל. אחרי המקלחת היא חוזרת אל המיטה, לאיזו שנ"צ הגונה והיא תוחבת כרית בין רגליה עירומות ומניעה אותה בתנועות אטיות, גולשת אל השינה עם חיוך קטן ורגוע.
אחר הצהריים היא מתעוררת, עדיין מרחפת על אותה עננה ורודה האופפת אותה בשעות האחרונות אשר ללא ספק מבשרת על תחילת הדמנציה שלה. קצת מוקדם, אבל דודה גניה איבדה את זה בערך בגילה, אז אולי זה קטע משפחתי. היא מדמיינת את דודה רבקה הקמוטה והגועלית משתגלת עם כמה צעירים חסונים וצחקוק רם פורץ מפיה. אחר כך היא עוברת לחדר העבודה ופותחת את הקובץ עם הספר שהתחילה לכתוב לפני ארבע שנים ולא נגעה בו בשנה האחרונה. בא לה ליצור משהו. בא לה לצעוק מהמרפסת. בא לה להתפוצץ.
השמש מתחילה לשקוע כאשר צלצול נשמע בדלת והיא מקמטת את מצחה בסקרנות ואז ליבה מחסיר פעימה: אולי זה זאב. היא מהדקת את החלוק אל מותניה וממהרת אל הדלת ברגליים יחפות, לא יודעת אם תפתח לו ולא רוצה שישמע אותה בדירה אך להפתעתה היא רואה את שחר, התלמידה שפגשה בבוקר בבית הספר. היא ממהרת לפתוח את הדלת, ליבה הולם בהתרגשות משום מה.
"שחר? מה קרה חמודה?”
"אני…רציתי לראות אותך.” אומרת שחר, מעבירה את משקלה מרגל לרגל. “אה…רציתי לדבר איתך, 'זתומרת.” מתקנת התלמידה במהירות.
"בטח, בטח, תיכנסי.”
שחר לבושה במכנסיים קצרים ורפויים בצבע ירקרק לימוני וכאשר היא חולפת על פניה, האישה המבוגרת מוצאת את עצמה סוקרת את רגליה השזופות והחלקות ואת כדורי ישבנה הקטנים מתחת לבד.
תמר מובילה אותה אל הסלון ומורה לה לשבת על הספה.
"אני אביא לנו משהו לשתות.” היא אומרת ואז הולכת אל המטבח ומוציאה בקבוק מים קרים ושתי כוסות מהמקרר. מכיוון שלא התכוונה לקבל אורחים, היא לבושה רק בתחתונים וחלוק ולרגע היא שוקלת אם ללכת להחליף למשהו ייצוגי יותר אך מוותרת על הרעיון ומסתפקת בהידוק של חגורת החלוק על מותניה ומתחילה לחזור אל הסלון. בדרכה חוזרת על צעדיה, לוקחת גם בקבוק יין ושתי כוסות ואז חוזרת לסלון.
"הבאתי גם מים וגם יין.” היא מחייכת ומתיישבת ליד התלמידה, מקפידה לסגור את חלוקה.
"אני לא יודעת אם מותר לי יין.” מחייכת שחר. יש לה עיניים קטנות ומלאות חיים וכשהיא מחייכת הן כמעט נעלמות מעל לחייה המנומשות, פניה המתוקות כמו זורחות בחיוך המאיר את כל החדר ומציפות את היועצת בנהרה.
"שטויות.” היא עונה. “אבל אם לא בא לך יין את יכולה לשתות מים. סיפרת לאמא ואבא מאז הבוקר?”
"לא.” מעקמת שחר את אפה הקטן. “לא סיפרתי לאף אחד, רק לך.”
"תודה על האמון.” מחייכת תמר וליבה מאיץ לרגע בהתרגשות. “אבל תהיי חייבת לספר להם חמודה. בקרוב.”
"אני יודעת.”
"וגם לגוראל.” היא ממשיכה, התרגשות ואשם נמסכים לדם בעורקיה כשהיא נזכרת בזיון הסוער שלהם במשרדה.
"כן.” עונה שחר בקדרות מסוימת.
"מה יש?” חוקרת היועצת.
שחר מושכת בכתפה ופניה מתכרכמים.
"את אוהבת אותו?”
"לא.” היא עונה. “חשבתי על זה הרבה מאז שגילית שאני בהריון. אני אוהבת…להיות איתו אבל אני לא אוהבת אותו. אני לא בטוחה שאני רוצה לגדל את הילד שלי איתו. זה הגיוני?”
"כן.” עונה תמר. “מאז ההיריון גם החשיבה שלך כנראה קצת השתנתה. את מתחילה יותר לחשוב כמו אמא לעתיד מאשר כמו תלמידת תיכון.”
שחר מהנהנת ומשפילה את מבטה במבוכה ותמר מתמלאת דחף לחבק אותה אך מצליחה למשול בעצמה ותחת זאת שולחת את ידה לכוס היין, ממלאת אותה ולוגמת מעט.
"יהיה בסדר, חמודה.” היא אומרת .”אני בטוחה שהכל יסתדר. מה שכן, אתם תצטרכו להחליט כמה החלטות: אם גוראל יישאר בחיים שלך. אם הוא יגדל את הילד. או שאולי תחליטו שעדיף שתגדלי אותו עם ההורים. הרבה החלטות לקבל.”
שחר מהנהנת ואז שולחת יד אל בקבוק היין ומוזגת לעצמה כוס. היא שותה לגימה ארוכה, נאבקת בעליל במשקה האדום אך לבסוף מורידה אותו, מניחה לו לגלוש פנימה.
"מממ…” היא אומרת. “זה לא ממש טעים, אבל זה עושה נעים.”
"לחיי ההרפתקאה הגדולה שלך.” אומרת תמר ושתיהן מקישות בכוסות היין שלהן. “בעיקרון עדיף שלא תשתי יין בהריון אבל נחרוג מזה הפעם. את יודעת באיזה שבוע את? את יודעת איך לחשב?”
שחר מהנהנת.
"בדקתי ברשת. אני מאמינה שאני בשבוע ה14.”
"והבטן יצאה לך?”
"קצת.” מסמיקה שחר.
"אפשר להרגיש?”
"בטח.” עונה שחר, מרימה את חולצת הטי וחושפת בטן שטוחה ושזופה, עם רמז של התעגלות.
תמר מניחה את ידה על הבטן הצעירה ומלטפת אותה בעדינות וחיוך מאיר את פניה של שחר.
"מממ…איזה נחמד.” היא מגרגרת ונשענת על כריות הספה, מותירה את בטנה חשופה לידה הרכה של תמר. “ואיזה נחמד זה לדבר סופסוף עם מישו על זה, חשבתי שאני מתה…”
"איתי את תמיד יכולה לדבר, חמודה.” אומרת תמר, ידה ממשיכה ללטף את הבטן בתנועות מעגליות, מהפנטות.
"אפשר עוד יין? זה היה יותר טעים ממה שחשבתי.”
"בוודאי.” עונה תמר ומוזגת לילדה היפה עוד כוס. שחר לוקחת את הכוס ביד אחת, בשנייה מרימה שוב את שולי חולצתה, חושפת את בטנה לליטופים נוספים ותמר מחייכת אליה ומלטפת את הבטן החלקה.
פעמוני האזהרה בראשה של תמר הישנה היו כבר מזמן צורחים לנוכח מצעד ההפרות של חוזרי מנכ"ל משרד החינוך שעל הספה: יושבת יועצת בבית הספר, לבושה רק בתחתונים וחלוק ושותה יין עם תלמידה הרה בעודה מלטפת אותה באופן אינטימי, וזאת ללא שקיימה אפילו צעד אחד מרשימת הנהלים השמורים למצב בו תלמידה מדווחת על הריון. אך מאז שהתעוררה הבוקר נדמה מישהו קטם את הענבלים בפעמוני האזהרה שלה ואת המנורות האדומות צבע בוורוד רך וכך אין שום התרעה כאשר היא מניחה בידידותיות את ידה השמאלית על כתפה של שחר והמלים הבאות בוקעות מגרונה:
"השדיים שלך גדלו קצת?”
"כן.” אומרת שחר בשקט, מבליטה את חזהּ מעט. היא לובשת חולצת טי בצבע לימון והבד ההדוק מבליט את שדיה התפוחיים, את דוגמת החזייה הלבנה מתחת ואת פטמותיה המזדקרות.
"כשאני הייתי בתחילת ההיריון, הם קצת כאבו לי. הם כואבים לך?”
"כן.”
"אתה יודעת מה מאוד עזר לי?”
"מה?” שואלת שחר.
"כשיהודה, בעלי, ליטף לי אותם. בעדינות. זה היה נעים.”
"זה נשמע מאוד נעים…” אומרת התלמידה ונושכת את שפתה, משפילה את מבטה.
"את רוצה להרגיש איך זה?” שומעת היועצת את המלים מנתרות מפיה. שחר נושפת בהתרגשות.
"כן.” היא עונה חרישית.
תמר מרימה את ידה ומלטפת בעדינות בגב אצבעותיה את שדה הצעיר של שחר וזו נושפת נשיפת רווחה ארוכה. באטיות היא מניעה את אצבעותיה על השד התפוח, כמו רקדנית בטן, מכשפת את העור בכריות אצבעותיה. היא לא חופנת, לא מעסה ולא מועכת את הדד הרגיש, רק מלטפת ומרמזת, מחליקה ונושבת עליו מעל בד החולצה ומעל החזייה, אפילו שומרת מרחק מהפטמה החושנית, נשארת רק באזור הנייטראלי יותר של השד.
"נעים?” היא שואלת, פיה סנטימטרים מאוזנה של הנערה, ידה השמאלית מחבקת את הכתף העדינה.
"מאוד.” נאנחת שחר. “אל תפסיקי.”
ידה השמאלית של תמר מלטפת עכשיו את צווארה של שחר ואת האזור הענוג אשר מתחת לאוזנה וזו מרכינה את ראשה לאחור, מתמסרת לאצבעות הרכות על פניה ועל שדה. היא מפנה את פניה לעבר היועצת, שפתיה רכות ומזמינות ותמר נמשכת לעברן, נוגעת בעדינות בשפתיים החושניות בשפתיה שלה. הנערה נאנחת ברכות ומפשקת את שפתיה בהזמנה, ותמר רוכנת אליה בשנית, מנשקת אותה נשיקה קטיפתית ונינוחה, מלטפת את פניה ביד אחת ואת שדהּ בשנייה ולמשך רגעים ארוכים הן מתנשקות ונפרדות, מגששות את דרכן זו לזו, ממפות את הדרכים החדשות, האסורות, המסתוריות.
בתחילה הן ישבו זו לצד זו אך כעת תמר גוהרת לכיוון התלמידה הצעירה, רגלה הימנית נחה על רגלה הימנית של שחר וחזהּ סנטימטרים מזה של שחר. להפתעתה הנעימה של תמר הלשון של שחר היא אשר פולשת ראשונה וליבה מזנק בהתרגשות לנוכח היוזמה המרגשת, לשונה ממהרת לפגוש את הלשון הצעירה, מקדמת אותה בברכה אל פיה. היא חשה בידה של שחר מלטפת בהססנות את שדיה הגדולים, מרחפת על קווי המתאר שלהם מעל הסאטן הרך של החלוק ונאנחת אל תוך פיה.
ידיים נשיות מלטפות שדיים, אומדות משקל, חוקרות קווי מתאר ואזורים רגישים. שפתיים רכות גואות זו על זו כגלים באגם ולשונות סקרניות מגששות אזורים אסורים בעוד היועצת המבוגרת ותלמידתה מפרות מספיק חוקים, תקנות ונהלים כדי להושיב את תמר בכלא לשנים רבות. תמר חשה בשחר מתקשחת כאשר אצבעותיה מוצאות את הטבעות הנעוצות בפטמותיה ועיניה החומות נפערות מעט. מבלי לחשוב תמר פותחת את החלוק ומניחה לתלמידה הצעירה לבחון את פטמותיה המעוטרות וזו צופה בהן, מרותקת.
"ממתי זה?” שואלת שחר בסקרנות. “זה מתמיד?”
"כמה ימים.” משקרת תמר ומסמיקה.
"למה עשית את זה?”
"לא יודעת…פתאום…בא לי לנסות משהו מטורף. זה מוצא חן בעינייך?”
"א–הה.” עונה שחר וגוהרת אל שדה הימני של תמר. ליבה של היועצת מזנק לחזהּ כאשר לשונה הוורודה של התלמידה הצעירה נשלחת בלקיקה הססנית, מלקקת הן את הפטמה הרגישה והן את הטבעת, מרימה ומורידה אותה מעט.
"נעים?”
"מאוד…” מגרגרת האישה המבוגרת.
שחר חופנת את השד הכבד והעירום בידה ומתחילה ללקק בזהירות, משחקת בטבעת הזהובה ומענגת את הפטמה. כעבור כמה רגעים בהם היא מענגת שד אחד היא עוזבת אותו בזהירות, לוקחת את השני בשתי ידיה ולשונה הזריזה מתחילה לפנק את הפטמה השנייה, משגרת זרמי עונג המתפרצים משדיה של תמר אל שיפולי בטנה, מסמרים את שיערות גבה. מבלי משים כמעט מניחה האישה המבוגרת את ידה הימנית על ירכה של התלמידה והיא מתחילה ללטף את עורה החמים והחלק. שחר מתנשפת בהתרגשות ומפשקת את ירכיה בהזמנה ואצבעותיה של תמר נמשכות כמו מעצמן אל מעבר למכנסיים הרפויים. לרגע היא עוד מנסה לעצור בעצמה, משהו משרידי ההיגיון שלה מנסה להחזיר לידיו את המושכות אך אנחה רכה ועדינה הנפלטת מגרונה של שחר, מלווה בניעה קלה של האגן קדימה, מבטלת כל הגיון.
תמר המתמסרת ללשונה של תלמידתה הצעירה מלטפת אותה עכשיו מתחת למכנסיים, אצבעותיה פוגשות בד דק וחמים. רוק מציף פתאום את פיה כשהיא חושבת על הערווה הצעירה החבויה מתחת ותשוקה בלתי הגיונית מציפה אותה, לכרוע בין ירכיה של הילדה המתוקה, לפשק אותה ולטעום אותה. שחר מתנשפת כאשר אצבעותיה של תמר מסיטות את תחתוניה וליבה של היועצת מחסיר פעימה כאשר היא חשה כמה חמה ורטובה הצעירה הנרגשת. תמר הודפת בעדינות את שחר לאחור והן מתנשקות בעוד אצבעותיה של תמר מאתרות את הקו הסודי שבין שפתי הערווה הצעירות, קצות אצבעותיה מסתככות מיד בנוזלי חלקלקים וחמימים. בעודן מתנשקות בלהט שחר משתרעת לאחור בכניעה מתוקה ומפשקת את ירכיה בהזמנה ליועצת אשר חשה כאילו דעתה השתבשה עליה אך איבדה את התקווה להבין את הסיבות לכך או את רצון להלחם בטירוף הזר.
שתי אצבעות של תמר מחליקות לתוך התלמידה הנרגשת וסערה לוהטת וחלקלקה אופפת אותן. שחר שרועה לאחור בספה והיא מלטפת את שיערותיה הזהובות של האישה המבוגרת, נכנעת לה בתשוקה עדינה ומניחה לה לעשות בה כרצונה. אבל המכנסיים והתחתונים מגבילות את תמר אשר ממילא פוסחת על שני סעיפים מהרגע ששחר נכנסה בדלת ומבלי לחשוב מחליקה את אצבעותיה מתוכה ואז כורעת בין רגליה הנחות על השטיח.
שחר לא זקוקה לאף מילה כדי להבין את כוונתה של תמר ובלב עולץ צופה בה תמר מרימה את אגנה. היא אוחזת במכנסיים והתחתונים ומושכת אותן מטה, חושפת ערווה עדינה ודלילה ומעליה שפתי ערווה דקות ושחומות אשר בינהן מבצבצות שפתיים פנימיות כהות. תמר, אשר לא ראתה מקרוב הרבה ערוות נשיות, מסתכלת בפרח הצעיר בפליאה ומתקרבת להריח אותו. הריח העשיר ממלא את נחיריה עד לשיכרון חושים והיא רוכנת מטה, מפשקת את השפתיים באצבעות זהירות וחושפת את הכפתור הביישן של דגדגנה. לשונה מתפרצת מעצמה ושחר נושמת בחדות כאשר הגל הוורוד פוגע בדגדגן ומתחיל לטלטל אותו כסירת דייגים זעירה על גלי ים.
"היועצת…” נאנחת התלמידה הצעירה והיפה. “זה נעים…”
שחר משתרעת לאחור על הספה ומפשקת את רגליה הארוכות לעבר היועצת השופעת הכורעת על השטיח, ראשה דבוק למפשעה הצעירה. מבלי לחשוב היא מזקירה את אצבעה האמצעית ומגששת אחר הכניסה האחורית של שחר, מוצאת אותה רטובה וחלקלקה ממצים ורוק ושחר גונחת בקול כאשר היא מחדירה אליה את האצבע מבלי להפסיק ללקק לה. בתנועות אטיות ומדודות היא מניעה את אצבעה בחור הקטן והחלקלק, לשונה ממשיכה להמטיר עונג זריז ורך על הכפתור הרעב של התלמידה הצעירה וזו מגלגלת את עיניה מעלה ומלטפת את השיערות הזהובות של האישה המבוגרת.
לפתע נרעשות שתיהן לנוכח תנועה בלתי צפויה בנוכחותן וברגע הבא צונח זאב ליד שחר ההמומה, מניח יד שרירית על כתפה של הילדה ורגל כבדה על גבה של היועצת הכורעת.
"שלום בנות!” הוא מחייך חיוך רחב.
"אמא'לה!” צווחת שחר ומנסה להתרחק ולכסות את מפשעתה העירומה אך ידו של זאב מרתקת אותה למקומה.
"את תישארי שם.” מצווה זאב על תמר המנסה להתרומם, מכביד עליה את רגלו.
"אמא'לה מי זה!?” מייללת שחר, עיניה הגדולות והשחורות פעורות באימה.
"אני זאב ואני החבר המיוחד של תמר, נכון תמרי?”
"זאב, תעזוב אותה, היא לא קשורה לזה.”מתחננת האישה המבוגרת מהשטיח. "תן לה ללכת!”
"די, איזה מצחיקה את. את בסך הכל רוצה שאני אתן לה ללכת בשביל לשמור אותי לעצמך!”
"זאב, זה לא מצחיק!”
"אל תכעסי, מאמי. בואי הנה.” מורה זאב ומסיר את רגלו מהאישה המבוגרת. הוא טופח על הספה לצדו ותמר מביטה בו ובשחר בפנים מלאי מיצי כּוּס ותלתלי ערווה.
"בואי, נו.” הוא אומר, קולו הנמוך רך ומזמין, מושך אותה כמו מדורה לעש.
תמר קמה בכבדות, גופה דואב מהכריעה הלא נוחה ומתיישבת לצד זאב, קרוב יותר ממה שהייתה צריכה, היא מבינה. היא לא סגרה את החלוק והוא נפתח, חושף את ירכיה העבות, קפלי בטנה העדינים וערוותה הזהובה והסמיכה.
"ראית את זה?” שואל זאב את התלמידה הצעירה ואוחז בעגיל הדגדגן של תמר, וזו מסמיקה בבושה.
"לא.” עונה שחר בעיניים עגולות.
"אני עשיתי לה את כל ההפתעות האלה.” הוא מסביר לה. “בכלל באתי לראות מה שלומך ואיך זה יצא ואז ראיתי שאת ממש ממש אוהבת את הכל.”
"די, זאב.” אומרת תמר במבוכה. “זה לא בסדר, היא רק ילדה…”
"תני לי נשיקה, מאמי.” הוא אומר ונדרשת לה בדיוק שנייה אחת של היסוס לפני שהיא מפשקת את שפתיה לעומתו ומניחה לו לפלוש אל פיה. זאב מניח יד גדולה על שדה ומעסה אותו בעדינות, סוחט ממנה אנקת עונג. אצבעותיו אוחזות בטבעת ומתחילות למשוך אותה מעט, הופכות את העונג לכאב–עונג חזק ומאיץ דופק. ידו אוחזת בידה ומניחה אותה על חזית מכנסיו ובברכיים פקות ופרפרים בבטן היא חשה בזקפה הקשה והמבטיחה שם, אצבעותיה מלטפות את האורח הבלתי קרוא באהבה מנותקת מכל הגיון.
"שחר, לכי הביתה…” ממלמלת תמר אבל שחר לא קמה, רק צופה בלב הולם באצבעות המטופחות של מורתה מתירות את חגורתו של הצעיר השרירי בתנועות רועדות התרגשות ואז במאבק הקצר שלהן עם הרוכסן. זאב מרים מעט את אגנו כדי לאפשר לאישה שהייתה יכולה להיות אמא שלו להפשיל ממנו את מכנסיו ותחתוניו ואיברו הזקור מפציע מתחת לבד הג'ינס, גאה כאריה בראש להקתו.
"שחר…לכי כבר, נו…” ממלמלת תמר, מלטפת בשקיקה את העור הרך והחמים בין אצבעותיה, חשה ברוק ממלא את פיה.
"היא לא הולכת.” אומר זאב בפשטות ושתיהן מקבלות את דבריו בהנהון קל.
תמר אשר יצאה ידי חובתה להגן על תלמידתה לא עוצרת בעצמה יותר והיא גוהרת עכשיו ברעבתנות על הזין ובולעת אותו בניעה אחת, עוטפת אותו בפה רך ורטוב ואוהב. זאב מחייך אל הילדה ואוחז בסנטרה והיא מפשקת אליו את שפתיה לנשיקה ביישנית אך הוא רק מרפרף על שפתיה ומנשק את סנטרה ולחייה עד ששפתיו מרחפות מעל אוזניה.
"אני הולך לזיין אותה, רוצה לראות?”
שחר מתנשמת בקול ומהנהנת.
"…ואז אותך.”
"הו…” היא ממלמלת ומחככת את ירכיה העירומות זו בזו.
“תנשקי אותי.” מצווה זאב והנערה מצייתת, פיה הצעיר נפשק אליו בהתרגשות, לשונה מקבלת את לשונו בברכה. זאב מתמסר למציצה של היועצת, ידיו חוקרות את גופה הצעיר של שחר. הוא מלטף בעדינות את שדיה המוצקים, גולש בגב ידו במורד בטנה ואז מלטף את ירכיה, שומע את נשימתה נעתקת.
“תראי איך היא מוצצת לי…” הוא לוחש באוזנה של שחר, ידיו מרחפות כמו פרפרים בין ירכיה. שחר מזדקפת מעט וצופה מוקסמת במחזה: תמר היועצת מבצפר כורעת על השטיח ומוצצת למהמם הזה את הזין, ראשה עולה ויורד, תלתליה הזהובים מרקדים. כל הביקור הזה הזוי מהשניה הראשונה אבל היא אף פעם לא הרגישה רטובה כל כך עם גוראל, הלב שלה אף פעם לא דפק חזק כל כך כמו שהיא מרגישה עכשיו ליד ה…איש הזה.
תמר מנשקת את דרכה במורד איברו של זאב, מאוננת לו בתנועות רפות ומתגרות. היא מלקקת בשקידה את אשכיו והאנחה הרכה שנפלטת מפיו ממלאת אותה בגאווה. היא ממשיכה לנשק לו את הביצים ברכּוּת, נרגשת מהחרמנות הגואה בו ואז משגרת רצף ליקוקים מהירים על העור השעיר והרגיש. היא תרה בעיניה אחר מבטו של תלמידה לשעבר אך הוא מתעלם ממנה ועסוק בהסערת הצעירה הנרגשת שלצדו, עירומה מלבד גרביה ונעלי הספורט. הם מתנשקים בלהט על הספה ותמר עוקבת אחרי ידו המרפרפת בין ירכיה של שחר, מרפרפת מבלי לנגוע.
הרעב בגופה של שחר כמו מביא אותה לסף התפוצצות אבל לזאב זה לא אכפת. הוא מניח יד חזקה על עורפה של התלמידה הצעירה והודף אותה מטה באטיות נחושה, עד שהיא מוצאת את עצמה על השטיח. שחר נבוכה בשניות הראשונות אך עד מהרה היא מבינה את כוונתו. סמוקת ריגוש והשפלה היא כורעת ליד היועצת ושתיהן גם יחד מתחילות לפנק אותו בלשונותיהן הוורודות.
זאב נותן בהן מבט שבע רצון. שני הראשים שלהן שוקדים על עינוגו והוא מניח יד גדולה על כל ראש, אחת על תלתליה הזהובים של היועצת המבוגרת והשנייה על שיערה החום של הילדה. שתיהן מביטות בו מלמטה, חולקות בזין שלו כאילו היה מתנה נדירה מהאלים. תמר המיומנת יותר חוזרת לפנק את אשכיו ושחר עוטפת בהססנות משהו את ראש הזין ואז מתחילה למצוץ לו בכנות נרגשת, עיניה תרות אחרי מבטו. כאשר הוא מחייך מהנהן לעברה באישור, להקת פרפרים מתרוממת בשיפולי בטנה.
תמר, שמשילה את מנהגי הרעיה החסודה שלה כמו נחש המשיל עור ישן ולוחץ, פונה לעבר תלמידתה הצעירה ושתיהן מתנשקות בלהט מול פניו של זאב, חיוכו מתרחב לנוכח המחווה. היא מחזירה לו חיוך גאה ומתגרה ואז חוזרת למצוץ את איברו ולמשך כמה רגעים הן שתיהן מוצצות לו, מלקקות אותו מעלה ומטה בתיאום, אף מול אף, שפתיים נוגעות זו בזו וזין רטוב מרוק בינהן. ידה המיומנת של תמר אוחזת באשכיו וזו של שחר בבסיס הזין ושתיהן מעסות אותו בעדינות תוך כדי שהן מפנקות אותו בשפתיים רכות ולשונות רטובות.
לבסוף הוא כבר לא יכול להכיל יותר את העונג ונעמד מעליהן. ביד אחת אוחז זאב במחלפות ראשיהן, מצמיד אותן זו לזו, לחי אל לחי ובשנייה מכוון את איברו אל פניהן היפות, פיותיהן פשוקות בציפייה ולשונותיהן נכונות. הוא נותן כמה פמפומים ואז מתחיל לגמור עליהן, משפיך על פניהן היפות מצד לצד, מטנף אותן בשרוכי זרע סמיכים ולבנבנים הניתזים מהן בעוצמת הגמירה. את הנתזים האחרונים הוא מכוון אל פיה של תמר וזו ממהרת לבלוע את הכל ואז פוערת את פיה ובולעת אותו יפה, מוצצת ממנו את שאריות השפיך האחרונות.
“תלקקי אותה.” מורה זאב לתמר בגרון ניחר ותמר ממהרת לציית, מלקקת את שרידי הזרע מפניה של התלמידה הצעירה וזו מחרה–מחזיקה אחריה, מלקקת את השפיך מלחייה של תמר עד ששתיהן נקיות, מתנשקות בלהט תחתיו.
“תמצצי לו, מאמי.” מורה תמר לתלמידתה ונעמדת בכבדות, מיטלטלת רגע לנוכח סחרחורת רגעית. כאשר היא מתעשתת, היא לוחשת באוזנו של זאב:
“היא בתולה, מעניין אותך?”
“ברצינות?” שואל זאב בחשדנות לנוכח המסירות שמגלה שחר במציצת איברו.
“א–הה. כלומר, היא עשתה את זה, אבל רק…בתחת.”
“זין.”
“באמת. היה לה איזה חבר…” היא מסננת באוזנו. “איזה…פושטק מי"א…שהיה מזיין אותה בתחת…רק בתחת…”
“את אוהבת לדבר מלוכלך, הא?” עונה זאב בשקט וחובק את מותניה, מצמיד את גופה העירום והדשן של האישה המבוגרת אליו.
“מדברים על תחת…” הוא אומר וחופן פלח עכוז שופע, נוגע באצבעו בחור הקטן, דקירה רבת משמעות.
למרות סחרור הסקס שבו היא נמצאת בימים האחרונים וריסוק כמעט כל הטאבואים שהכירה, לבה של תמר מזנק לגרונה כשהיא מבינה את משמעות דבריו של זאב. היא אישה מבוגרת וכרבות מבנות דורה מתוכנתת לפחד מזה, אין מה לעשות.
אבל ידו של זאב לופתת את עורפה ומורידה אותה אל הרצפה ללא שמץ של עדינות או סבלנות והיא מוצאת את עצמה כורעת על ברכיה, מצחה צמוד לשטיח. שחר מרותקת למחזה, עיניה הגדולות גומעות בהתרגשות את התכליתיות של הבחור הזה, את הבעת הנחישות על פניו כאשר הוא מסלק את ידיה של היועצת המבוהלת המנסה להגן על החור הקטן שלה.
“זאב, חכה שנייה…” מייללת תמר, אך הוא מתעלם ממנה רק מניח יד חזקה על גבה התחתון.
“תפתחי לי אותה.” הוא מחייך אל שחר וזו, כמי שכפאה שד, מניחה את ידיה על פלחי העכוז השופעים והרכים של היועצת ומפשקת אותה לרווחה, חושפת את החור הוורדרד והמבוהל.
לבה של תמר הולם במהירות כאשר היא חשה בראש הזין נצמד אל הפתח הקטן וחולשת אימה תוקפת אותה, על סף עילפון כמעט. “תרפי.” היא שומעת את קולו של זאב אי שם מאחור. “תרפי, תמר.” והיא מנסה להרפות ומתכווצת מעט כאשר הלחץ על הטבעת שלה מתגבר עד לבלי נשוא, חזק וקשה כמו ברזל ממש והיא נאנקת כאשר הוא מבקיע את דרכו לתוכה, משפד אותה, ממלא אותה, כובש אותה בעוצמה לא מתפשרת אך במתינות מפתיעה. הזין חלקלק מהרוק של שחר כנראה וכשהוא מתחיל ממש לדפוק אותה, בתנועות מדודות בהתחלה, זה הרבה פחות טראומטי ממש שחשבה והיא חשה במתח החרדה נוטש את גופה, מתחלף ברווחה זהובה ונעימה.
“ראית?” שואל זאב את התלמידה הצעירה המביטה במתרחש בעיניים עגולות. “ככה מזיינים בתחת.”
“היא יודעת.” נאנקת תמר מלמטה ושחר מסמיקה.
“עכשיו היא רואה איך זה, כי עוד מעט יהיה תורה.” מסביר זאב באדישות, טוחן את האישה הכורעת תחתיו באצבעותיו כמעט טובעות ברכות המפנקת של כדורי ישבנה הבהירים. קדימה ואחורה הוא תוקע אותה, חסר מנוחה ונחוש לשפד אותה עד הסוף, עד שישקע כולו בין הגבעות הרוטטות שלה.
“אהּ! אהּ! אהּ!” שומעת תמר את האנקות ניגרות מפיה, תוהה אם תמיד נשמעה ככה בסקס או שזה משהו חדש שזאב ולהקתו הוציאו ממנה, איזו ונוס–של–החרמנות העולה מן הים של ההתנהגות הראויה בה הייתה טבועה כל חייה הבוגרים. אולי היא מתחבאת כאן, מתחת לעלוות תלתליה הזהובים, אולי היא לבד ואיש לא יכול לראות ולשמוע אותה ככה, נאנקת מרעב כמו חיה פצועה.
כאילו קרא את מחשבותיה, תמר חשה בידו של זאב לופתת את מחלפותיה ומושכת את ראשה לאחור עד שהיא פנים מול פנים מול התלמידה המרותקת. זאב מכאיב לה מעט אבל יש משהו בטוטאליות של האחיזה הזו בעודו רוכב לה בפראות על התחת שמטריף אותה והיא חשה בעיניה מזדגגות ומתגלגלות מעלה כשהיא מתחילה להתלקח בין הרגליים. איכשהו היא מודעת לטיפת רוק מזדרדפת לה מזווית פיה בזמן שהאורגזמה מטלטלת אותה אבל היא לא יכולה לעשות דבר כדי למחות אותה, כל גופה מזדעזע בשיא הזיון הפראי שכופה עליה זאב.
לאט לאט היא נוחתת וריח זר עולה באפה, כמו איזו תיבת הרחה מהסיפורים שקראה כילדה. כאשר היא פוקחת את העיניים היא מוצאת את שחר כורעת מולה במעין תנוחת גשר, פניה מעלה, אגנה באוויר והיא שעונה על קרסוליה ומרפקיה בלבד והיא חשוב: ערוותה הצעירה פשוקה מול פניה של תמר. אינסטינקטיבית תמר מפנה את מבטה לאחור וההנהון הקטן של זאב מבהיר לה מה הוא רוצה שהיא תעשה. אולי הייתה מרגישה נוח יותר אם גל רטיבות לא היה מציף אותה.
אנחה קטנה ומתוקה נפלטת מפיה של התלמידה כשהיועצת מתחילה ללחך את ערוותה בעוד זאב ממשיך לטחון את התחת הגדול שלה ללא הפוגה. הקולות העדינים הבוקעים מפיה של שחר כאשר תמר מלקקת לה את החריץ, המבוכה הקלה שגורמת לה להסיט את עיניה ממנו, הרעננות שנדמה כאילו נובעת מכל מילימטר בגופה הצעיר: יש משהו כל בתולי בתלמידה הזאת שזאב צריך לעצור בעצמו כדי לא להסתער עליה ולזיין אותה בכל חור שהאל הטוב נתן לה. הוא אוחז בלחיי התחת הדשנות של תמר ומשפד אותה עמוק וטוב, הודף אותה לעבר הכּוּס הרעב של הילדה, משגר אותה בתוך כמה דקות לאורגזמה קולנית. כאשר שחר מתפרקת על השטיח הוא ממשיך לדהור על התחת של תמר, ידיו לופתות את גבעות הבשר הרכות, קולות פאפּ! פאפּ! פאפּ! רמים נשמעים בכל פעם שהוא ננעץ עמוק במעיה, מלווים באנקה נסערת. תמר משפילה את ראשה בנִכנָעוּת, ירכיה רוטטות ושדיה מרקדים בקצב הבלתי מתפשר שמתווה זאב עד שפעם נוספת היא מתפוצצת תחתיו, חופנת את תלתלי השטיח, צמרמורות מטלטלות את גופה.
הוא מתרומם מכריעה, חיוך זאבי קטן מפציע על פניו למראה שתי הנשים המתנשפות על השטיח, האחת מבוגרת דיה כדי להיות אמו, כולה שופעת קימורים, גופה הבהיר מעוטר בקעקועים חדשים והשנייה תלמידת תיכון צעירה, הדוקה ושזופה, פסי שיזוף מסמנים את שדיה הקטנים וישבנה העגלגל. הוא ניגש בעצלתיים לשירותים, שוטף את הזין היטב, משתין ואז חוזר אל הסלון, להמשיך את העבודה.
שחר צנופה בתנוחה עוברית, מחויכת ונרגשת כאשר הוא מתקרב אבל הוא ניגש דווקא אל רעותה הדשנה, איברו הזקור למחצה מתנודד לפניו. תמר הספיקה ללבוש את החלוק שלה והיא יושבת בקצה הספה וכאשר הזין מיטלטל מול פניה היא אוחזת בו בצייתנות ומגישה אותו אל בין שפתיה. סיפוק זדוני מענג את זאב לנוכח התכרכמות פניה של האישה המבוגרת כאשר טעמן של טיפות השתן האחרונות באיברו ממלא את פיה אך מבטו מתרה בה שלא תפסיק למצוץ לו עד שיתקשה ובמהרה הוא קשוח וזקור, בוהק מרוקה של תמר.
זאב נעמד מעל שחר וזו מביטה בו בתמהיל של הערצה, רעב וחשש. חיוך איטי מתפשט על פניו והוא כורע באטיות ליד רגליה, אוחז בשוקיה העטויות עדיין גרבי ספורט לבנות ומפשק אותה באדנות.
“אני בתולה.” היא אומרת בקול קטן כאשר הוא מושך אותה אליו, אוחז באחורי ברכיה עד שהיא פשוקה מתחתיו. “כאילו…רציתי להשאר בתולה עד הבויפרנד הראשון…זה שאני יאהב כאילו.”
פסי השיזוף של שחר יוצרים ניגוד מטריף בין הירכיים השזופות למפשעה הבהירה יותר אשר במרכזה שפתי ערווה דקות ושחומות, בינהן מבצבצות שפתיים פנימיות כהות. סיכויי ההישרדות של בתוליה דומים לזה של כדור שלג בגהינום, וזאב מפשק את ירכיה הדקות, מניח את איברו הקשה בין השפתיים הפנימיות, המנשקות את ראש הזין בלהט. באדישות הוא מקפל אותה, מרים את רגליה כך שמרפקיו צמודים לאחורי ברכיה, ירכיה כמעט נוגעות בזרועותיה השמוטות מצדי גופה והסניקרז שלה מצביעות אל התקרה.
“אולי אני יהיה זה שתאהבי…” הוא אומר בחיוך דק אך שחר מניעה את ראשה לשלילה.
“תכלס.” הוא מודה ונועץ את איברו בתוכה.
נשימתה של שחר נעתקת באחת וגופה נדרך אבל זאב סבלני ומניח לה להרגע לפני שהוא כובש עוד כמה סנטימטרים, מבתק את בתוליה בתנועה עמוקה. שוב היא נדרכת ואנקת כאב עדינה נפלטת מפיה אבל זאב ממתין בסבלנות שגופה נרגע ושואל בשקט:
“את בסדר?”
“א–הה.” היא עונה, מוחה דמעה.
“את כבר לא בתולה.”
“הבנתי את זה.”
תשובתו של זאב היא להתחיל לזיין אותה, תנועותיו קצרות ועדינות, מניח לה להתרגל אליו. יש לו זמן והוא יודע שבעוד כמה רגעים הסרקזם והמרירות יישטפו ממנה, הוא רק צריך לשמור על קור רוח ולא להתרגש מהפרצוף החמוץ–מתוק שלה. רגליה עדיין כלואות באוויר, הסניקרז מתנודדות בעדינות בכל פעם שהוא חודר אליה והוא נותן בה מבט משועשע, חש בגוף הצעיר מפשיר באטיות תחתיו. הכּוּס שלה הדוק סביב הזין שלו וככל שחולפים הרגעים הוא חש בה מתלחלחת ונרטבת לקראתו עד שגופה נכנע לגמרי ומתמסר לחלוטין לזין הכובש.
עמוק וקצוב, זאב מזיין את התלמידה וכפי שצפה, נראה שהיא מתמכרת במהירות לממתק הבשר שהוא מזריק לה. בהתחלה היא עוד שטמה אותו על גזל בתוליה אבל בהדרגה היא מתנשפת ברכות והמבט בעיניה מתרכך ומשתנה ממריר לכנוע ואז לרעב. מיצים לוהטים שוצפים סביב איברו ומדי פעם חש זאב שהיא מתחילה ללמוד איך להפעיל את שריריה הפנימיים, עד שדופנותיה הצרות כמו מעסות את הזין הקשה, כאילו היא מנסה לחלוב ממנו את העונג. זאב נושך את שפתו התחתונה כאשר סחיטה אחת לוחצת את הזין בחלקלקות הדוקה וחיוך נצחון קטן מפציע על פניה של שחר מתחתיו.
“את אוהבת את זה?”
“קצת.” היא מודה.
“תמר אומרת שכבר הזדיינת.” הוא מוסיף מבלי להפסיק לזיין אותה, איברו כמו בוכנה העולה ושוקעת בקדח חלקלק.
“כן. מאחורה.”
“מישהו מבצפר?”
“כן. ילד שקטן ממני בשנה.”
“ואהבת את זה?”
“יותר מדי.”
חיוכו של זאב מתרחב. יש לה פה, לזאת.
“אז עוד מעט אני אתן לך שם זין של מבוגר.”
“הוא גדול מדי…” היא ממלמלת אבל גל הריגוש שמציף את הכּוּס שלה מגלה שיש לה עוד דעות בנושא.
“תגמרי ונבדוק, סבבה?”
שחר נושכת את שפתה וכאילו מתנתקת מהכאן ועכשיו, מזכירה לו את הצוללנים בסרטים שיושבים על דופן הסירה ומפילים עצמם אחורה, לתוך הים. המחשבה על הזין הזה מפלח אותה מטביעה אותה בריגוש ובתוך כמה רגעים היא מתחילה להיאנח בקול, ידיה הכלואות מלטפות את ירכיו. תמר נשכבת לצדה של התלמידה ומלטפת את שדיה הצעירים ואת בטנה השטוחה וכאשר אצבעותיה מחליקות למטה יותר, שחר נקלעת סוף סוף אל השיא שלה וזאב חש בה רוטטת תחתיו, צופה בה מלקקת את שפתיה כשנחשול האקסטזה הולם בה, סוחף ומטלטל אותה והיא גומרת באנחות וקריאות תחתיו.
זאב מניח לה לרדת מהשיא שלה, גופה הצעיר נרפה בהדרגה והיא מתנשמת בשלווה. הוא מלטף את שיערותיה בחיבה במשך כמה רגעים, מניח לה לעכל את אובדן בתוליה. שחר מצטנפת תחתיו, מתרפקת על ירכו השרירית, איברו הרטוב שוקע בתלתליה. הוא רומז לתמר באצבעו וזו זוחלת אליו, שדיה הגדולים מתנדנדים.
“סדרי פה את הכריות של הספה על השטיח, אני רוצה שהיא תשכב עליהן.” הוא מורה לאישה המבוגרת וזו ממהרת לעשות כמצוותו, מכינה מעין שולחן רך מהכריות המוצקות של הספה. זאב מתרומם בעדינות ואוחז בידה של שחר, מרים אותה לעמידה. הוא אוחז בסנטרה באצבעו ומרים את פניה לנשיקה, פולש אל פיה של הצעירה בעודו מלטף את בטנה ושדיה הצעירים. בידו השניה הוא מקרב אליו את תמר, מצמיד את גופה הנעים והדשן אל גופו, ידו הימנית חופנת בגסות את לחי עכוזה, לוחצת את הבשר הרך עד שהיא נאנקת בקול.
“אני אוהב להכאיב לך.” הוא אומר ומנשק אותה וזו משיבה לו נשיקה לוהטת.
“אני יודעת.” היא מודה בהתרגשות.
ידו השמאלית של זאב מסיירת על גופה הצעיר של שחר, כאילו הפוך לזה של תמר. שחר הדוקה וחטובה, עדינה ואתלטית בעוד תמר מלאה ורכה, שופעת ודשנה. המשותף לשתיהן עכשיו הוא ששתיהן רטובות וחמימות כאשר הוא מחליק את אצבעותיו על המפשעות המשתוקקות, ושתיהן מפשקות מבלי משים את ירכיהן בהזמנה.
הוא מעמיד אותן זו מול זו והן מתנשקות, שדיים קטנים טובעים בשדיים גדולים, מפשעות נצמדות זו לזו ולשונות מסתייפות בריגוש. זאב עצמו נצמד לשחר מאחור, איברו הקשה מחליק בין פלחי העכוז הקטנים שלה, מחכך את החריץ הצעיר.
“יאללה.” הוא אומר באוזנה של שחר אחרי רגעים ארוכים של מזמוזים ונשיקות. הוא אוחז בעורפה בעדינות ומוביל אותה אל מזבח הכריות, כאילו יצאו לטיול על הר המוריה. זאב הודף את שחר עד שהיא נשכבת על בטנה, ישבנה הצעיר מזדקר באוויר בהזמנה. אחר כך הוא כורע מאחוריה ותוחב את פניו אל תוך הישבן הצעיר, מפשק את הלחיים המוצקות באגודליו, חושף את הטבעת הכהה והביישנית. שחר משתנקת כאשר לשונו של זאב מתחילה ללקק את החור הקטן אבל זאב מיומן בלשונו ובמהרה היא מתנשפת בקול.
“לא אכל לך את התחת החבר שלך?” שואל זאב כבדרך אגב.
שחר מניעה את ראשה לשלילה.
“ילד.” הוא מפטיר ונעמד, ניגש לעבר ראשה. “תמר, תמשיכי מה שהתחלתי.” הוא מורה וזו כורעת תחתיו ושולחת את לשונה ללא היסוס אל חור התחת הענוג של תלמידתה. זאב ניגש באדנות אל הצעירה ומגיש לה את איברו למציצה.
“עמוק ורטוב, דרלינג.” הוא מורה. “אני הולך להכניס לך אותו עד הביצים, זה האינטרס שלך שהוא יהיה כמה שיותר רטוב.”
בין אם הפחד מניע אותה ובין אם רעב לזין הזקור, שחר מפשקת את שפתיה לעומתו וזאב מחליק את הזין אל הפה הצעיר והרטוב. מאחור היועצת המבוגרת אוכלת לה את התחת בלשון זריזה ורעבה ומלפנים היא עצמה מתאמצת לבלוע כמה שיותר מהזין הקשה של זאב אשר אוחז בראשה ללא עדינות רבה וכובש את פיה. במהרה שחר מתחילה להיחנק מרוב זין ופיה פולט אשדים של רוק המצפים את הזין החומס את פיה. דמעות נוזלות מעיניה השחורות אך זאב יודע בדיוק כמה לדחוף לפני שיגזים והוא מזיין את פניה היפות של שחר בקשיחות ומיומנות במשך רגעים ארוכים.
“אתה בן זונה.” היא ממלמלת כאשר הוא מניח לה לבסוף ויוצא מפיה, תליוני רוק משתרכים מהזין אל סנטרה.
“עכשיו גילית?” הוא צוחק וניגש אל מאחוריה. “זוזי, נשמה, עכשיו תורי שם.” הוא אומר לתמר.
חור התחת של שחר רטוב ורפוי אחרי אמבט–הלשונות שעבר ברבע השעה האחרונה והוא מתפשק לעבר זאב בתמימות כחתלתול מתפנק. זאב מפשק את פלחי העכוז הקטנים באגודליו ומניח את הראש הרטוב על הטבעת האנאלית של התלמידה. ללא שיהוי מיותר הוא דוחף בנחישות ושחר נאנקת בקול כשהוא מבקיע את דרכו לתוכה.
“זה זין של גבר, חמודה.” הא מסביר ומתחיל לבעול את הטוסיק הקטן. מהספה, צופה תמר בתלמידתה פוערת עיניים, המלים קופאות בגרונה בעוד זאב אוחז בישבן הקטן בשתי ידיו, ממלא אותו עוד ועוד בשר זין קשה. העדינות של שחר כל כך מנוגדת לקשיחות של זאב שתמר חשה במעיין שבין רגליה מתחיל לפכות וללא היסוס או בושה היא מניחה אצבע על הכפתור הקטן שלה ומתחילה לאונן למראה הילדה הנטחנת מול עיניה.
שחר חופנת את השטיח באגרופים קטנים, נאבקת להרפות לנוכח הפלישה אל ישבנה. גוראל זיין אותה שם כבר הרבה פעמים אבל עדיין זאב גורם לה להרגיש כמעט בתולה. זה לא רק הגודל: למרות הדיבור הקשוח, זאב יודע בדיוק את הקצב הנכון שבו היא מרגישה כמעט חסרת שליטה וכמעט חסרת אונים אבל לא לגמרי והוא לוחץ את המפשעה שלה אל הכריות באופן מענג אשר ביחד עם הלחץ האיום והנפלא על הטבעת האנאלית שלה מעורר בה תחושות שלא חוותה מעולם עם גוראל. היא באמת לא ידעה שאפשר להרגיש ככה בסקס.
כדורי עכוזה של שחר שזופים למחצה, שחומים במקום בו היו חשופים לשמש ובהירים באזור המוסתר תחת בד בגד הים. האזורים הבהירים כמו מסמנים לזאב את המטרה שעליו לכבוש, החור הקטן שבמרכז החריץ. פנימה והחוצה, חזק ונחוש כובש זאב את ישבנה המוצק, כבר שני שלישים ממנו קבורים בין הגבעות העגלגלות. הוא אוחז בתחת הקטן בידיו הגדולות לוכד אותו וכובש אותו בתנועות קצובות ובלתי מתפשרות.
“הנה, יפה שלי.” הוא אומר ביותר התרגשות מכפי שהיה רוצה להודות. “כל הזין בתחת שלך.”
ברגליים חלשות, תמר קמה ממקומה לראות ועיניה נפערות למראה בטנו השטוחה של זאב הצמודה לישבן הנערי של שחר. זאב שולח יד כבדרך אגב אל מפשעתה של תמר והיא מצטמררת כאשר הוא מחליק אצבע בקלות אל הנקיק הרטוב שלה.
זאב מושח את איברו במיצי הערווה של האישה המבוגרת, מקל על החדירה. הוא מרגיש שהשיא שלו מתקרב ומתאמץ למשוך אותו עוד יותר. שחר נאנקת בהתרגשות בכל פעם שהוא שוקע בתוכה, הודף את דגדגנה לעבר כריות הספה, אנקותיה הקצובות מתוקות ועדינות. התחת הקטן הדוק ולוהט סביב הזין שלו והטבעת האנאלית לוחצת ומעסה אותו בכל פעם שהוא מחליק פנימה, בכל פעם שהוא נסוג לאחור. שחר רוכנת ונושכת את כרית הספה כאשר זאב תוקע אותה עמוק במיוחד, משפד אותה על איברו הקשה, אגרופיה אוחזים בשטיח בעוצמה.
“זאב…” נאנקת שחר באקסטזה. “אני גוווומרתת…זה מדהים…אוה! תמשיך לזיייין אותייייייי…”
והאורגזמה פוגעת בה כמו רכבת משא, מעקלת את אצבעות רגליה בסניקרז, מצמררת את גווה, מגירה זרזיף רוק מזווית פיה. זאב משחרר את זרעו גם הוא לאחר כמה שניות, כמו מטוס הפצצה עתיק המשחרר את פצצותיו בצלילה ונוסק למרומים. נתז אחר נתז הוא פולט לתוך מעיה הלוהטים של הילדה, אוחז את ישבנה הקטן בעוצמה בעודו מפמם את זרעו עמוק לתוכה. שוב ושוב הוא מתנשף ונאנח ברכות, השיא לא מרפה ממנו, סוחט אותו פעם אחר פעם עד שהוא נותר חסר נשימה.
“אני רוצה להתקלח.” הוא מורה לתמר אחרי כמה רגעים. “לכי תפעילי לי את המים במקלחת.”
תמר מהנהנת וקמה ממקומה במהירות בעוד זאב מחליק באטיות מהתחת ההדוק של התלמידה, חיוך של סיפוק על פניו למראה זרזיף הזרע הניגר מהחור הפעוט שלה. חמש דקות אחר כך היא מסייעת לאישה המבוגרת לשטוף את גופו העירום ומביאות אותו לעוד זקפה על הדרך ועשר דקות אחר כך שלושתם עירומים במיטה הרחבה שבחדר השינה. שחר תרגיש דווייה ומיוסרת עד סוף השבוע.
* * *
שחר מתקשה לעלות במדרגות עם כרסה התפוחה והן נעצרות בכל קומה.
“את בסדר?” שואלת תמר בדאגה. היא נועלת מגפיים שחורים וגבוהים וחולצת טי אשר המקטורן דמוי העור שמעליו לא מצליח להסתיר את קווי המתאר הברורים של הפירסינג על שדיה האדירים, העירומים. היא יודעת כמה זאב אוהב את הלוק של ה"שרמוטה–מילף" וערוותה כבר חמה ולחה מהבוקר.
“כן…כן…” מחייכת התלמידה. “עוד לא התרגלתי ל…כרס הזאת…”
“הם מתים עליה, הא?!” שואלת היועצת לשעבר בשמץ של קנאה.
“אל תהיי כזאת, הם גם חרמנים עלייך.”
“תודה, חמודה.” עונה תמר והן מתנשקות בחדר המדרגות. תמר מניחה את ידה על מפשעת הטייץ של שחר ומעסה אותה בעדינות וזו נאנחת ברכות.
“די…הוא שונא לחכות…” היא נאנקת בחושך.
“צודקת.” מודה תמר, מתנשפת. “יאללה, יש לו יום הולדת. בואי נערוך לו מסיבה שהוא לא ישכח.”
==========================================
הסוף
כתוב מצוין. מאוד אהבתי את הביתוק של שחר
האמת שהסוף מזכיר לי קצת את הסיפור עם שלושת הדתיות 🙂
מדהים כמו תמיד, הקטע של הצעירה ההריונית הוא מדהים ואני מקווה שיחזור עוד
תמר הייתה בבת אל רוצה להיות כוכבת פרק אחרון