בדירה אחת: פרק ד' – הסיוט הכי גרוע של אבא

לפרק הקודם
==============
אני פוער עיניים ומביט בה אך היא ממהרת לחזור לחיבוק ושפתיה לוחשות: "ששש…זה בסדר, אני לא אגיד לה כלום. היא חמודה והכל אבל אני לא מתה על איך שהיא מתייחסת לכולם, כמו פיונים על הלוח שלה."

"תודה." אני אומר ומנשק את מצחה.

אנחנו מתנקים, מסדירים נשימה ושותים קצת ואז חוזרים למכונית.

"זהו, השתכנעת?" שואלת אלכס מהמושב האחורי כשאנחנו יוצאים מהחניון.

"כן." מודה לינוי. "לראות אותך גומרת לו בפה זה היה…פאק."

"מתה על הומואים את, הא?" ממשיכה אלכס.

"את מכירה אותי. מה עם פרנקו, עוד בארץ?"

"בספרד." עונה אלכס.

"חבל." נאנחת לינוי. "אני חולה עליו."

"מה איתך? שלא תרטיבי את הריפוד." צוחקת אלכס. "מחכה כבר למסיבה? אולי תתפסי סוף סוף איזה טחון-בייבי כזה שאבא שלך יהיה מאושר?"

"איכסה, יא זונה." עונה לינוי בשאט נפש. "איכסה איכסה איכסה. קודם כל זאת אזכרה לאמא שלי אז תסתמי 'תכוס שלך. וחוץ מזה תאמיני לי, אם שידוכים היו חוקיים היום הוא כבר מזמן היה מסדר לי איזה בן של שותף עסקי שלו, יפה כזה שהולך לג'ים כל יום ואין לו שערה על הגוף."

"בדיוק ההיפך מפרנקו…" צוחקת אלכס. "אבל מה לעשות, פרנקו לא אוהב בחורות."

"בן זונה." עונה לינוי לקול צחוקה של אלכס.

על פי הוראותיה של לינוי אני פונה בשלט המורה אל תלמי גלים. המושב קטן ומנומנם בשעת זו של שישי אחר הצהריים והיא מובילה אותי לעבר מועדון הנוער, שם אנחנו מורידים את אלכס שכבר נראה הרבה יותר כמו צעיר מאשר בחורה. אנחנו נפרדים ממנו ואלכס מתחיל לפסוע לעבר בית ההורים שלו ולינוי מנחה אותי כיצד להתקדם, מורה לי בבטחה לנסוע מעבר לשלטים המורים על איסור כניסה עקב עבודות שיפוץ בחוף.

"זה בטוח? לא ניפול לאיזה בור?" אני שואל אותה בתמימות.

"זה סתם איזה טריק נגד הארגונים הירוקים המזדיינים." מפטירה לינוי בחוסר סבלנות. "היום אסור לסגור חופים לאירועים פרטיים וזה אבל מותר לסגור חוף לצורך עבודות תשתית, אז פעם בשנה סוגרים את החוף הזה לעבודות תשתית וזהו."

"ואני מניח שאבא שלך מפצה את הועד או משהו?"

"או משהו." היא עונה.

מגרש החנייה מצחין מאדי האגזוז המבושמים של אאודי, ב.מ.וו, לקסוס ומרצדס ואני מיד מרגיש כמה המקום הזה הוא ליגות מעלי. לינוי יוצאת מהרכב מבלי להביט לאחור, שולחת איזה משרת צעיר שמקבל את פנינו לאסוף את המזוודות.

מעבר לחנייה יש רצועת דשא רחבה ומטופחת ומעבר לה החוף. כשמונה אוהלים מפוארים ולבנים ניצבים בחלק הצפוני של הדשא ולינוי מורה למשרת לקחת את חפצינו לאוהל שלנו. הדשא זרוע דקלים, מלצרים ואנשים יפים ויפות ולינוי פונה לעברם בבטחון, מהדסת על הדשא בעקביה, כדורי ישבנה מתהדקים מתחת למכנסיה הקצרים.

"בוא." היא מצווה עלי ומגישה לי זרוע לשלב.

אני מציית ומתלווה אליה, לבי הולם ופי יבש. מול כל היופי והעושר וההצלחה הזאת אני מרגיש בולט כמו חזיר על במת בלט.

לינוי בטח לא מודעת לזה אבל נראה כאילו הנוכחים על הדשא הם בדיוק ההיפך ממני. הצלחתם מגמדת כל הישג דל שלי, יופיים גורם לי להראות כעור ומוזנח וגם למבוגרים שבינהם יש את המשאבים כדי לגרום לעצמם להיראות חזקים ורבי און. כולם מביטים בלינוי ובי, מבטים מוצלבים בין אדם לאדם, בין קבוצות.

מה זה היצור הזה עם לינוי?

אני מגחך באיזו היסטריה לא לגמרי נשלטת כשאני מבין שיש אולי קווים מקבילים בין עשיר מזדקן אשר יפיפייה צעירה תלויה על זרועו לביני: אני עכשיו איזו חיית מחמד, לא שונה בהרבה מהבלונדינית המטפורית.

אנשים ניגשים אלינו ולינוי מציגה אותי בחיוך צחור שיניים. שני גברים כבני שלושים, שריריהם משחקים בעצלות מתחת לחולצות פולו. שניהם מביטים בי כמו זבוב שהתגלה על האוסובוקו היקר שלהם, הבעת הגועל מתפשטת ככל שנמשכת השיחה.

"זה גבי…כן, סוג של בויפרנד…מורה שלי למשחק…זה רציני, גבי?"

"אני בחור רציני." אני אומר בפה יבש, מרגיש כמו ילד קטן תחת מבטי שני אלה. צעירה בשמלה חושפת שוקיים חטובים מצטרפת אלינו, ומתנשקת עם לינוי.

"מה קורה סנדי?"

"מהמצב?"

מתפתחת שיחה אחריה אני לא מצליח לעקוב, שני הגברים מביטים בי כמו שני כלבי רוטוויילר הממתינים לפקודת תקיפה. לינוי מקפידה שלא לציין מי אני, מתענגת, מן הסתם, מהמבוכה של סנדי.

"מי…זה?" היא שואלת לבסוף, מחייכת אלי בנימוס קורע לחיים.

"גבי, אנחנו ביחד." עונה לינוי בקלילות. "כבר ארבעה חודשים, נכון, גבּוּש?"

"א-הה." אני מעווה את שפתי במשהו שאני מקווה שמתקבל כחיוך.

"איזה מהמם." עונה סנדי וסוקרת אותי מלמטה למעלה: הסנדלים, הג'ינס המהוה, חולצת המתנ"ס. "אבא שלך פגש אותו כבר?"

"עוד לא, הוא מאוד עסוק." עונה לינוי.

"הוא שם." מחווה סנדי לעבר מרכז הדשא, שם אני מבחין בהתקהלות קטנה של אנשים.

"אני אדבר איתו."

"טוב, מהממת." אומרת סנדי. "אני לא יפריע לך להגיד שלום לכולם וזה. דברי איתי!"

"סבבה."

מלצר מתקרב אלינו ולינוי לוקחת שתי כוסות יין מהמגש שלו וגומרת את שתיהן בזו אחר זו.

"מוכן?" היא שואלת אותי.

"א-הה." אני ממלמל, הלב דופק חזק.

"הוא מסתכל, אל תסתכל עליו…" היא אומרת בבהילות, פחות נשמעת בשליטה כמו בדרך כלל. "אני צריכה טובה, גבי. אני צריכה שתנשק אותי. אני רוצה שהוא יראה, אתה יכול בבקשה?"

"טוב." אני מסכים, החרמנות מרגיעה קצת את הלחץ, כמו סיגריה שבאה בול בזמן.

לינוי נצמדת אלי ואני מרגיש את שדיה נמחצים מול חזי, צעירים ומוצקים. היא מגישה לי את שפתיה לנשיקה ואני מזייף היסוס, לא פותח את שפתי לקראתה. כנערה נואשת באישון ליל, לשונה מידפקת על שפתי ואני נעטר לבסוף, מניח ללשונה לפלוש אל פי. תוך כדי נישוק היא אוחזת בידי ומנחה אותה אחורה, עד שהיא נחה על ישבנה המוצק. אני נכנס לתפקיד וחופן את הכדור המושלם, משחק בו באצבעות מיומנות. כאשר הנשיקה נמשכת אני מגדיל לעשות ומחליק את אצבעותיי אל מתחת למכנסיה, קצות האצבעות מרחפות על החריץ שבין פלחי העכוז החמימים ובגאווה אני שומע אותה נאנקת בפי.

"תודה." היא אומרת לבסוף, קוטעת את הנשיקה. "עכשיו בוא נלך להגיד שלום."

אני לא יכול שלא להיזכר בסצנה מתוך "בצהרי היום" כשאנחנו צועדים לעבר אביה של לינוי. נראה שהשמועה על המאהב המביך של לינוי כנראה כבר התפשטה בקהל וכולם מביטים בנו מתקרבים לעבר אביה אבל כולם שומרים מרחק, אף אחד לא מעז להיות בסביבה כאשר יתחילו צחצוחי החרבות. אם היו יכולים להתחבא ולהציץ מאחורי חלונות, היו עושים את זה.

"הי אבא." אומרת לינוי כאשר אנחנו לידם ואני נזכר שאני לא יודע בכלל איך קוראים לו. לבקש ממנה שתציג אותנו? להציג את עצמי? נראה שהוא בן גילי והוא התגשמות כל האחרים ביחד: שזוף, שרירי, שיניים מושלמות, עיניים כחולות ועצמות לחיים שאפשר לרסק עליהן ספינות. הוא חובק צעירה אסייתית יפיפייה, שיערה השחור מגיע עד ישבנה, עיני השקד שלה גדולות ושחורות והיא מביטה בי בבוז של כלב מחמד אצילי הפוגש כלב אשפתות.

"זה ה…חבר שלך שכולם מדברים עליו?" שואל האבא, סוקר אותי בגועל.

"זה גבי." אומרת לינוי. "גבי, זה רונן הלנתי, אבא שלי וזו..?"

"סרינה." יורק רונן. "מה זה, איזה דחקה בשביל לעצבן אותי?"

"מה זה מה?" שואלת לינוי במתיקות.

"זה! זה!" הוא מחווה בידו לעברי בחוסר סבלנות. "את כל פעם מחפשת מה יטריף אותי?"

"זה גבי והוא חבר שלי ואני אוהב אותו, מה הבעיה?"

"הבעיה היא שאת מבזה את הזכר של אמא שלך עם ההצגות האלה."

"אני מבזה את הזכר של אמא?" שואלת לינוי. "ומה איתך, עם הגן ילדים, סליחה, גן ילדות שפתחת במיטה שלך מאז שהיא נפטרה?"

"לינוי, את מתחילה להגזים!"

"מה הבעיה, אבא? זה לא מתאים שמבוגרים יוצאים עם צעירות? אני טיפה מתבלבלת פה."

"זה לא אותו דבר."

"למה לא?"

"אז זה הקטע? לעשות לי דווקא?" מסמיק רונן מזעם.

"לא הכל בחיים סובב סביבך, אדון רונן הלנתי." אומרת לינוי במתיקות. "פגשתי אותו בחוג דרמה. היה קליק. כיף לי איתו, סֶה טוּ."

רונן נושם נשימות עמוקות ונותן בי את אחד מהמבטים האלה שיכולים להרוג. אני משפיל את מבטי אבל גם ככה מרגיש כאילו העיניים שלו קודחות בי חורים. זה לא יעזור לנמלה אם היא לא תביט בזכוכית המגדלת, היא עדיין תתלקח בסוף.

"טוב. לא נריב ליד כולם." אומר רונן לבסוף. "תיהנו." הוא פולט ומתרחק, זרועו כרוכה סביב סרינה. האנשים סביב מביטים בנו, משפילים את עיניהם כאשר לינוי מבחינה בכך.

"איך היה?" אני שואל ברכות.

"תחבק אותי." היא מבקשת, קולה קטן. ואנחנו מתחבקים באמת עכשיו, שטופי אדרנלין ונסערים, כל אחד מסיבותיו שלו, ולינוי מניחה את ראשה בחיקי.

"את בסדר?" אני שואל והיא מהנהנת בשקט.

"השגת מה שרצית?"

"התחלתי." היא אומרת.

המשך המינגלינג מוזר ואפילו אני, שלא רגיל להסתובב עם אנשים כאלה, מרגיש את זה. נראה שאף אחד לא שש להתקרב אלינו ואלה שעושים זאת הם אלו שלא הצליחו להתרחק מאיתנו ופתאום מצאו את עצמם במרחק בו מקובל חברתית לבוא לדבר. השיחות איתם קפואות ומאולצות ואף אחד לא מנסה ליצור איתי קשר עין או לדבר איתי רחמנא לצלן. יש תזמורת כלי מיתר המנעימה את זמנם הסובבים ורחש דיבורים באוויר אבל בכל מקום אליו אנחנו מתקרבים גוועות השיחות ואנשים מתרחקים באטיות. פעמיים אני מבחין בלינוי המשועשעת "רודפת" אחרי קבוצה אומללה כזו, מרדף אטי ומנומס עד שהיא דוחקת את קרבנותיה לפינה ואלו נאלצים לפגוש בנו ואפילו ללחוץ לי ידיים.

ארוחת הערב ממשיכה את הקו של הקבלת הפנים. אנחנו יושבים לשולחן עם קרובי משפחה שכפי הנראה לוקים בחירשות זמנית וכאשר לינוי פונה אל האישה המבוגרת והנאה שלידה, לזו נדרשת כמה דקה עד שהיא עונה לה. השיחה אטית מוזרה עד שלינוי מבינה את הרמז ועוזבת אותה לנפשה. האחרים בשולחן מדברים בשקט, מבלי ליצור קשר עין איתי או עם לינוי כאילו חוששים שהמחלה שלה מידבקת. גם כאשר מקרינים שקופיות של אמהּ, מעטים מתקרבים לשוחח עם לינוי ואלו שעושים זאת, רק יוצאים ידי חובתם בכמה דברי נימוס וזהו. רונן, אני שם לב, לא נפרד מסרינה ואני משתדל שלא לבהות בצעירונת היפיפייה.

"אני לא מבין," אני אומר, הבריזה של הערב מקררת אותנו בעודנו יושבים על ספסל מול הים אחרי שנגמרה התכנית הרשמית. "יש כאן חברה' בגילך, למה אף אחד לא מדבר איתנו. אין לך חברות או חברים פה?"

"מתברר שלא." אומרת לינוי, מבטה בים המתכהה.

"וזה שווה לך? כל המלחמה זאת? אף אחד לא מדבר איתך? זה שווה?"

לינוי נאנחת ובאופן מפתיע ידה מוצאת את ידי.

"אני יכולה להיות שרוטה ככה לפעמים." היא אומרת לבסוף, עיניה נעוצות במים. "כשמרגיזים אותי, לפעמים אני רואה אדום. יוצאת למלחמה. אמא שלי גם הייתה ככה."

"אני חושב שהוא דואג לך." אני אומר. "ככה זה אבא."

לינוי שותקת במשך כמה רגעים ואז אומרת:

"למה אני כזאת דפוקה. אולי אתה צודק. אז מה אתה אומר, 'להפרד' ממך?"

"אני אתגעגע אלייך." אני אומר בחיוך.

"לפעמים אני מגזימה."

"לפעמים." אני אומר והיא צוחקת.

"טוב, אני הולכת לדבר איתו."

אני נשאר לשבת ולהביט במים, חש רגוע יותר מכפי שהייתי מהבוקר. אני ממש מקווה שהפארסה הזו תיגמר כבר, אני מרגיש קטן ובזוי כמו כלב הרחוב שלה וכל האנשים היפים והנכונים האלה כמו מדגישים את כל הכישלונות שלי. אני אשמח לעוף מכאן, מהשיזוף שלהם ומהשרירים שלהם ומהשיניים המושלמות ומהבגדים היקרים ומההחלטות הנכונות ומהנחישות וההתמדה שלהם. כמה זמן אני בוהה בים אני לא יודע אבל אני מתעורר משרעפי כאשר לינוי מתיישבת לידי.

"זהו? נפרדנו?" אני שואל.

"מחר בבוקר יקפיצו אותך הביתה." היא אומרת.

"איך הוא הגיב לזה?"

"הוא אמר שהוא מצטער אם זה שסרינה פה זה פגע בי והוא מצטער שלא פגשתי אותה לפני האזכרה."

"נשמע אחלה." אני אומר. "אולי אני אלך ללחוץ לו את היד?"

לינוי צוחקת.

"יאללה, אני עייפה. היה יום ארוך. אתה בא לישון?"

"נשמע כמו רעיון טוב."

"בוא נלך לאוהל."

האוהל הזה יותר מפואר מהרבה דירות בהן התגוררתי. יש בו מיטה זוגית מפוארת, עששיות קטנות וחמודות, שולחן ואפילו מקלחת מוסתרת מהחדר בוילון ניילון מעוצב. רק עבור שירותים יצטרך ההרפתקן הנועז לצאת לעמדת שירותים כללית.

אני הולך להתקלח ואז נכנס למיטה, מפנה את הגב לעבר המקלחת ומעניק לה כמה שיותר פרטיות שאפשר בנסיבות. אני תוהה אם לינוי לא מתחרטת עכשיו על שהיא צריכה לחלוק איתי אוהל, שלא לדבר על מיטה.

אני מתאמץ להעמיד פנים כישן כשהיא מחליקה אל המיטה, אפילו מתעלם ממנה כשהיא קוראת בשמי.

"גבי! גבי!" היא קוראת בשקט.

"מה?" אני מעמיד פני "הרגע התעוררתי".

"אתה יכול לחבק אותי? אני ממש צריכה חיבוק הלילה."

הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה שהיא תרגיש את הזין שלי שכמובן עומד מתוח מהרגע שהרגשתי את המשקל שלה על המיטה. אני שותק, אולי היא תוותר.

"גבי?"

לינוי, עוד אחת שתוותר.

"בסדר, חמודה." אני נכנע ונשכב על הגב והיצור הלוהט הזה, כולה שדיים וישבן ורגליים ולהט נעורים מתכרבל בחיקי, ראש זהוב נח על חזי. אני מחבק אותה, משתדל לא לגעת בשום חלק אסטרטגי. בהצלחה להירדם ככה, טמבל.

"גם לך זה לא היה פשוט לבוא הנה, הא?" היא אומרת. "ראיתי איך מסתכלים עלייך פה. ממש התבאסתי. גם מהם וגם ממך."

"שטויות."

"אני מצטערת שלפעמים אני כל כך אנוכית. לפעמים אני באמת חושבת רק על עצמי, לא רואה אף אחד ממטר בקטע רע."

"את היית מאוד פגועה."

"זה לא מצדיק שאני אסתובב איתך כאילו היית הצ'יוואווה שלי. או יותר נכון, דוב מאולף."

"יאללה, מחר אני אחזור הביתה והכל ישכח."

"איזה מתוק אתה."

שותקים. בחוץ הדיבורים הופכים למלמולים והמלמולים שוככים ומלבד טרטור גנרטורים והמיית הגלים משתרר שקט על החוף. אני מנסה להירדם אבל יש צעירה סקסית עירומה למחצה צמודה אלי וריח השמפו שלה מטריף אותי. ובכל זאת, לא מרשה לעצמי לזוז, לא לגעת בה ובשום אופן לא לנצל את המצב. מי שעשיתי עם שירה ותום לא יעבור בקלות עם לינוי, בטח כשהיא מוקפת בכל המשפחה והחברים שלה. קצב הנשימות של לינוי הופך קבוע יותר ואני מנחש שהיא ישנה או בדרכה לשם.

ואז אנחה.

בהתחלה נדמה לי שאני מדמיין אבל אז מגיעה עוד אחת. קול צעיר, גבוה, מתוק. מעולה, בדיוק מה שהייתי צריך, מישהו מזדיין באוהל סמוך. אלוהים, פשוט תזרוק אותי לרחוב וזהו.

"מה זה?" נדרכת לינוי.

"חשבתי שאת ישנה."

"אהּ!" נשמעת אנחה נוספת. "הוֹי!"

"זאת הסרינה הזאת!" רושפת לינוי.

"הוֹי! הווֹי!"

"הבן זונה הזה…מזיין אותה באזכרה של אמא שלי על החוף!"

"לינוי, תרגעי, כבר ישבתם את ההדורים…" אני מנסה להרגיע אותה. "מה אכפת לך מה הוא עושה? מחר היא כבר לא תהיה פה…"

"בן של זונה…" היא קמה מהמיטה, פוסעת על השטיח מצד לצד, מחפשת להכות מישהו. "אני יהרוג אותו."

"לינוי…"

ואז היא נעצרת ומביטה בי. גם באור העששיות אני רואה איך העיניים שלה רושפות. היא סוגרת את רוכסן האוהל וניגשת אל המזוודה שלה, שולפת משם שפופרת ואז, במבט של נקבת טיגריס היא נכנסת אל המיטה, כורעת מעל מפשעתי ומפשילה לי את התחתונים. למזלי הרב, השניות שבהן היא כעסה והלחיצה אותי הספיקו לי כדי שהזקפה תשכך מעט וכאשר הזין שלי נחשף לאוויר, הוא לא זקור לגמרי.

"הוא רוצה לזיין באזכרה של אמא שלי? סבבה." אומרת לינוי וצוללת לי על הזין.

אני טובע. פה רטוב. שפתיים רכות. עיניים כחולות מביטות בי באפלולית, הזין שלי נעוץ במרכז הפנים היפות. בתוך כמה שניות הזין שלי קשה ורטוב ולינוי מאוננת לי תוך שהיא מוצצת אותו.

"הומו או לא, יש לך זין מהמם." היא ממלמלת ומנשקת אותו מהאשכים ועד הראש. "ואני שמחה שהוא מגיב למציצה כמו כל זין."

"את יודעת למצוץ." אני נאנח.

"הרבה שנות ניסיון." היא אומרת, מלקקת אותו כמו סוכריה על מקל אך לא מפסיקה לאונן לי, ידה עדינה ומיומנת על מוט הבשר הרטוב. "עם התמחות בהומואים."

"באמת?" אני לא יכול לעצור את הסקרנות.

"א-הה." היא אומרת, נשיקותיה גולשות לנשק לי את האשכים. "חולה על הומואים. הזדיינתי עם אלכס כמה פעמים וגם עם פרנקו ועם עוד חברים שלהם."

"הוי!" מגיעות אנחותיה של סרינה לאוזנינו. "הוי! רונן! הוי!"

לינוי מרימה את ראשה ומביטה לעבר הדופן אשר מעברה נמצא האוהל של אביה. אני מדמיין את הגבר החסון מפרק את האסייתית הקטנה הפשוקה תחתיו, ננעץ בכּוּס הלוהט שלה והזין שלי מתקשה עוד יותר. לא שיש לי תלונות, הבת שלו כורעת עכשיו על ארבע על המיטה לצדי, צמד הכדורים כלילי השלמות של ישבנה מזמין אותי לשקוע בתוך החריץ האפל שבינהם.

"בוא תזיין אותי כמו הומו." היא דורשת. "תגרום לי לצעוק, שהבן זונה ישמע."

טוב, ניסיתי להיות המבוגר האחראי. ניסיתי להיות הדוד הטוב, המבוגר המכיל. ניסיתי להתאפק, ניסיתי לתת עצות טובות. לכמה שעות אפילו צמצמתי את המשבר בין לינוי לאביה. מה שאני צריך עכשיו זה להתלבש ולעוף מהאוהל, זה לא יהרוג אותי למצוא איזה מקום לישון בו פה על החוף ובבוקר לעזוב את הבית המשוגעים הזה. זה הדבר הנכון לעשות, אבל במקום זה אני מזדקף עד שאני כורע מאחורי לינוי, משקיף על הנוף המרהיב תחתי.

שוקיה השזופים של לינוי נחים על הסדין, חטובים ונהדרים, כמו מפוסלים מדבש מוצק. ירכיה מוצקות ונדיבות, ללא טיפת שומן מיותרת ומעליהן מתנשאים שני הכדורים המופלאים של התחת שלה, מואפלים בחריץ בינהם. הישבן מצר לקראת המותניים השריריות והגב הצר שמעליהן אשר מעליו שופעים תלתלים הזהובים. לינוי מנענעת בחושניות את ישבנה מתחתי ואומרת:

"אני צריכה את זה, גבי. תיכנס חזק ואל תפחד. כמו הומו טוב."

אני מלטף את לחיי הישבן, מוקסם משלמות והרכות של העור השזוף. שני פלחי העכוז לחוצים זה מול זה וצריך לפשק אותם כדי לחשוף את החור הקטן ואני עושה זאת ביראת קודש, מפשק את הלחיים באצבעותיי. ברכות אני שולח יד אל החריץ האפל, מלטף את החור הקטן המתכווץ בביישנות תחת מגעי. אחר כך אני כורע ומנשק לה את התחת, מניח את שפתי קודם על לחי זו ואז על אחרת, מלקק ושואף את ריחה האינטימי, המשכר. לינוי נאנחת מעונג מתחתי, מכשכשת בישבנה בציפייה.

אני מכווץ את שפתי ומנשק את פי הטבעת שלה ומלקק, ולינוי נאנחת שוב.

"תאכל לי את התחת!" היא מסננת. "תדחוף אותה פנימה!"

אני מזיין אותה בתחת עם הלשון עכשיו, הזין שלי כל כך קשה שאני מרגיש שעוד שנייה הוא מתפוצץ. לינוי שולחת את האצבעות אל הדגדגן ואני מרגיש בה מאוננת במרץ, מתמכרת ללשון שלי התחובה בין פלחי העכוז העגולים. פנימה והחוצה אני תוקע את הלשון והיא נאנחת ומתנשפת מתחתי, ללא ספק מתענגת על זיון התחת שאני מעניק לה עם הלשון.

"גבי זה טוב יא מהמם! אל תפסיק! בדיוק ככה!"

אז אני ממשיך בדיוק ככה, מלקק לה את החריץ ומזיין אותה עם הלשון, והיא מחזקת אותי עם עבודת אצבעות על הדגדגן. אני שומע בעיקר אותה אבל מרחוק אני שומע גם את סרינה נאנחת וגונחת ולינוי מגבירה את התנשפויותיה, עם או בלי קשר לאלו של הצעירה האסייתית הנבעלת על ידי אביה כמה מטרים משם.

"גבי!" קריאותיה של לינוי מתגברות. "ככה! אוה! ככה! אל תָ…אל תָ…גבי!! גבייי!!"

מתנשף, אני מתרומם מעליה, שומע את הצעירה מתנשפת בכבדות מתחתי. אני משחק עם פלחי העכוז שלה בעודה נרגעת בהדרגה, מחכך את ראש הזין בין הפלחים הבשרניים, הרטובים מרוקי. כמו בגרסה מוזרה של זיון שדיים, אני מחליק את הזין בחריץ שבין פלחי העכוז, אוחז בתחת כדי לעטוף את הזין שלי בישבנה המוצק. לאט ובסבלנות אני מחכך את הזין ככה, משפשף לה את החור באיברי הרטוב, חש בריגוש שלה מתגבר מרגע לרגע.

לינוי מניחה את כתפיה על המזרן ושולחת את ידיה לאחור. הלב שלי כמעט עוצר כאשר היא מניחה את ידיה על ישבנה, מפשקת לרווחה את פלחי העכוז העסיסיים, חושפת את החור הקטן. ללא שיהוי, אני מניח את ראש הזין על החור הקטן, הרטוב מרוב ליקוקים ומציצות. אני דוחף בעדינות, צופה בהתרגשות בטבעת הכהה נפתחת לאטה כדי להכיל אותי. בזהירות אני ממשיך את הדחיפה קדימה עד שראש הזין "קופץ" מעבר לטבעת ההדוקה, ולינוי נאנקת מתחתי.

באצבעות חזקות אני אוחז במותניה של הצעירה וממשיך את הכיבוש האנאלי, לא מסוגל להתיק את עיני ממראה החור הקטן שלה המתרחב כדי להכיל את העובי שלי.

"תזיין אותי בתחת!" נאנקת לינוי. "תזיין אותי כבר חזק!"

הזין שלי נעוץ היטב בתחת שלה ואני חש בטבעת שלה מתהדקת ונרפית כדי להכיל אותי. לינוי החרמנית מנענעת מעט את התחת כדי להקל על החדירה והגוף שלי מתקשח מעונג, אני לא מצליח להתנתק מהמראה המהפנט של הזין הקבור כמעט כולו בין הלחיים המוצקות שלה.

"אל תזוז." היא מצווה מתחתי. "חכה שנייה."

לינוי מתרוממת שוב על מרפקיה, נעמדת על ארבע. היא לוקחת את השפופרת שהוציאה קודם לכן מהמזוודה שלה ומשפריצה נוזל שקוף ושמנוני על פי הטבעת שלה, מסככת אותו. באטיות, היא מניעה את אגנה קדימה והזין שלי כמעט מחליק החוצה. אבל רגע לפני שהראש התפוח קופץ החוצה היא מטיחה את האגן לאחור, דוחפת את הזין עמוק לתוכה. היא חוזרת על הפעולה שוב ושוב, מהירה יותר הפעם, מזיינת את האיבר שלי בטבעת ההדוקה שלה. אני תקוע עמוק עכשיו, הזין שלי קבור בה עד הסוף ושנינו מצטמררים כאשר האשכים שלי מתחילים ללטף את ערוותה.

"אני מתה על זה! אני מתה עלזה! אנימתהלזה! גבי! פאק!" נאנקת לינוי, קולה הולך ומתגבר בעוד תנועותיה הופכות עמוקות ומהירות יותר. אני אמנם מניח יד על מותניה אבל לא עושה כלום, רק מתפנק על התחושה המטריפה של העיסוי שמעניק לי התחת ההדוק שלה ומשתכר למראה ישבנה המרהיב המשופד על איברי.

"את הולכת לגמור שוב, חמודה?"

"כן! עם הזין שלך בתחת שלי! אני מתה עלזה! גבי!"

והיא נאנקת ונוהמת ומתנשפת מתחתיו וגומרת שוב אבל לא מתעייפת ואחרי כמה שניות מפצירה בי לזיין אותה אז אני נענה לבקשתה ומתחיל לדפוק את התחת הצעיר, מהיר ועמוק. אני תוקע עכשיו הכי חזק שאני יכול, הכי עמוק שאפשר בגבולות התחת הלוהט שלה. אחרי כמה רגעים אני חש בה מתקשחת שוב וקולה מעפיל בסדרות אנחות נוספת:

"אני…שוב..! זה כל כך פאקינג חזק! גבי! עוד! עוד! אני לא יכולה יותר אל תפסיק! לא יכולה להפסיק לגמור!"

"לינוי!" מגיעה לחישה מבחוץ ואני קופא. קול גברי. זה אבא שלה.

"לינוי! די עם זה!"

"אל תפסיק!" היא מפנה אלי את ראשה, עיניה מתיזות ניצוצות כחולים.

"אבא שלך!" אני לוחש ומחווה לעבר פתח האוהל, קצת מבוהל. מישהו מנסה להתעסק עם הרוכסן אבל הוא נעול מבפנים.

"תזיין אותי!" נוהמת לינוי בקול. "תזיין אותי כבר חזק!"

"לינוי! די כבר!" מתגברות הלחישות מבחוץ אבל לינוי מנענעת את התחת בדרשנות והבהלה שלי שוככת, נדרסת על ידי החרמנות הגואה. אני מזיין בתחת ילדה סקסית בטירוף בגיל של האחיינית שלי, מה לעזאזל יותר חשוב מזה? אביה מנסה עוד כמה פעמים אבל נראה לי שהזעם שלו רק מדליק אותה יותר והיא גומרת שוב כשהזין שלה קבור בתחת המלכותי עד הביצים, אצבעותיה חופנות את הסדין בעוד גופה רוטט בסדרת רעידות ארוכה.

אני מניח לה להירגע והיא מנצלת את ההפוגה ויורדת מהמיטה, כורעת ברגליים רועדות על כרית הישיבה של הכיסא המרופד הפונה אל הפתח, התחת העגול שוב מבצבץ לאחור, מוכן לזיון. כאשר אני מתקרב אליה, איברי זקור ומתנודד כשאני הולך, היא אוחזת בו ומובילה אותו ישר אל החור הרעבתני שלה, נאנקת בקול כשאני מחליק אותו פנימה בתנועה גסה אחת. הפעם אני לא נוגע בה רק אוחז בידיות המרופדות של הכיסא ומזיין אותה בכוח. נראה שהסקס האנאלי הקשוח מטריף את הילדה ובתוך כמה רגעים אנקותיה שוב ממלאות את האוהל (וכנראה מתפזרות מרחק יפה מעבר לו). כאשר התנוחה הזו נמאסת עליה אנחנו חוזרים אל המיטה והיא נעמדת שוב בתנוחת דוגי צייתנית, מוכנה ומשתוקקת לזין הקשה והזקן שלי בישבנה הצעיר.

שוב ושוב הילדה גומרת מתחתי, הזין שלי עמוק בתחת העגול והעסיסי שלה. כמו שרמזה לי אלכס, היא אוהבת את זה קצת קשוח וכשאני מושך לה בשיערות בעודי טוחן לה את התחת קריאותיה הופכות נרגשות עוד יותר. האוויר המהביל מתמלא בקריאותיה ובריח הזיעה והסקס שלנו ואני רוכב עליה לעוד אורגזמה ועוד אחת, כל כך מחורמן שאני לא מפסיק ולא מתעייף ולא גומר, רק דופק אותה עוד ועוד ועוד והזיעה שורפת לי בעיניים והשרירים מתחילים למחות אבל אני לא רוצה להפסיק, לא יכול להפסיק לזיין את התחת המושלם של הילדה הזאת שיכולה להיות הבת שלי שגומרת ונרגעת ושוב גומרת עד שאני מבחין שהיא מתחילה להתעייף. בהדרגה כתפיה יורדות מטה עד שהן צמודות למזרון וקולה רך ושקט יותר.

"הרגת אותי…" ממלמלת לינוי. "פאק, פתחת לי את התחת טוב…" היא מצחקקת.

אני מתנשף, מנגב את הזיעה מהמצח ומהעיניים. וואו, זה היה פסיכי לגמרי. להתיש בזיון ילדה בגיל של טלי? לא רע בשביל פלוץ זקן.

"עכשיו תורך, יא זקן פסיכי שכמותך." היא מתנשפת מתחתי. "אני רוצה להרגיש אותך גומר לי בתחת."

ברגליים רועדות היא מחזיקה את הישבן העגול באוויר ואני נותן עוד התזה נדיבה של נוזל הסיכוך. הזין שלי מתחכך בטבעת האנאלית שלה, האשכים מצליפים לה בכּוּס הרטוב.

"תגמור לי בתחת, גבי. תעבּר לי את התחת. תמלא אותי בשפיך…תגמור, אני רוצה להרגיש אותך גומר..!"

אני דוחף קדימה בכוח, מזיין בעוצמה תוך שהאשכים שלי מתחילים להתהדק. אני שואף אוויר בכל ניעה, הולם בלחיי הישבן המוצקים, מרקיד אותם.

"הנה זה בא…" אני נאנח.

"כן…תגמור שם..!"

"הנה…זה…בא…"

את המטרים האחרונים של הספרינט אני מזיין חזק ועמוק, הזין שלי קבור עד הבסיס, האשכים נלחצים מול שפתי ערוותה. הפעימות המתפרצות מהזין שלי שולחים נתזים עזים של מיץ אשכים לוהט עמוק לתוך מעיה של הצעירה המיוזעת. אני נאנק בעודי מתיז שוב ושוב לתוך חור התחת הפתוח, גופי רועד, שיני חשוקות. ההתפרצויות הזרע שוככות בהדרגה עד שהן נעצרות ואני מתחיל לחלץ את הזין מהכלא הקטיפתי הלוהט שלו, חש בצורך עז לשבת, לשכב.

"לא לא לא לא לא." ממלמלת לינוי בבהילות. "חכה שניה, אני רוצה להרגיש אותו מתרכך שם."

"את רצינית?" אני שואל, עוד רגע אני מתעלף כאן.

"עוד רגע…אוקיי?"

"אוקיי…" אני נעתר לבקשתה וגופי נעתר לבקשתי שלא לאבד את ההכרה. אחרי כמה רגעים היא מניחה לי ואני יוצא ממנה, נאבק בדחף לשכב מפני שאם אשכב לא אתעורר עד הבוקר ואני חייב מקלחת אחרי זיון מטורף כזה. כשאני יוצא מהמקלחת, לינוי כבר ישנה שינה עמוקה. איזה יפיפייה, אללה יוסטור. אם לא הייתי חושש שאני אירדם תוך כדי זיון הייתי מעיר אותה בשביל עוד.

האומץ שהיה לה כשהייתה סגורה באוהל מתפוגג לפנות בוקר. לפני שהשמש זורחת אנחנו לוקחים את המפתחות של המכונית שלה ובורחים.

"גבי." היא פונה אלי כשאנחנו נוסעים דרומה על כביש החוץ באוויר הצונן עדיין.

"מה, חמודה."

"אתה הזקן ההומו הכי מטריף שפגשתי בחיים."

"אה…תודה?"

"ותודה שהסכמת לבוא איתי וניסית לעזור לי והסכמת…אתה יודע…לזיין אותי."

"אני עדיין חושב שכדאי שתנסי לפתור את הבעיות עם אבא, חמודה."

"אני לא בטוחה שהוא ירצה." היא פורצת בצחוק פרוע. "'לינוי! לינוי! תפסיקי! לינוי!" היא מחקה את אביה. "זה היה כיף להזדיין שהוא שומע! זה בשביל אמאאאא!" היא צועקת ברוח.

=====================
לפרק הבא

Print Friendly, PDF & Email

8 thoughts on “בדירה אחת: פרק ד' – הסיוט הכי גרוע של אבא”

    1. רק בגלל התגובה שלך שמתי לב לזה שיש עוד פרק.
      כנראה שהוא ייעד פרק לכל דיירת.
      האמת, חבל. המון פוטנציאל.

  1. אני הבנתי את הדמות של לינוי כגרסה מבוגרת של נאווה מ"הזדמנות שניה", מלכה קשה להשגה שאוהבת לשלוט. שהיחסים שלהם יהיו כל כך מסוכנים על גבוה הסחטנות.
    לא ממורמרת חסרת ביטחון שרוצה לרצות את אבא, ומקבלת בקלות כזו בתחת.

  2. וואו ! פרק קשוח ואינטנסיבי .
    מעניין באמת מה הגבול בין הומוסקסואל שמוכן לשכב גם עם נשים לבין ביסקסואל .
    הכתיבה טובה וזורמת אבל יש לי תחושה שהלחץ לפרסם את הפרק בעקבות הדרישות החוזרות ונשנות בדיסקורד גרמו לשחרור פרק שלא מוגהה במלואו .
    קצת מעציב לדעת שהעלילה הולכת להסתיים בפרק הבא 😐

  3. אני קוראת אותך כבר כמה שנים והפעם השארת אותי מסוקרנת לגבי הזהות המינית האמיצית של גבי…
    מחכה בחוסר סבלנות לפרק הבא

  4. דור, לא קשור לפוסט הזה אבל לא מצאתי מקום אחר להגיב בו:
    הקישור לבלוג של 'כל המוסיף' בעמוד הראשי- שבור.
    הוא ב-wordpress, לא ב-blogspot.
    הקישור התקין מצורף בפרטי התגובה שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *