ארוס, אדוניס, ארס – פרק ט"ז

לפרק הקודם
=================

רעד חולף בגוו של ערן כאשר הוא חש לפתע בשפתיה הרכות של מישי עוטפות את איברו. לשמחתו הפעם היא לא מתגרה בו ומותחת אותו עד כלות אלא ניגשת ישר למלאכה ופיה הרך והרטוב חובק אותו באהבה. הוא נאנח אל פיה של דודה ענת כאשר מישי מתחילה להעניק לו מציצה אטית ומושקעת, רטובה ועמוקה, לשונה מלקקת את הזין הממלא את פיה, שפתיה הרכות והחושניות מתאמצות להקיף את איברו ואצבעותיה מרחפות סביב כפרפרים ביום אביב, מלטפות ירכיים ואשכים, ישבן וזין. ערן מביט לעבר מישי ונפעם מיופייה של האסייתית, עיני השקד השחורות מביטות בו מלמטה בעוד איברו מזדקר מפיה, בוהק מרוקה והיא מניעה את ראשה קדימה ואחורה. כובע המצחייה ההפוך שלה משווה לה מראה נערי חמוד ושיערותיה השחורות מתנודדות עם כל תנועה של ראשה כמו מטוטלת מעץ הובנה.

מישי לוקחת את ידיו של ערן והיא מניחה אותן על כובעה.

"Fuck me.” היא אומרת ומחזירה את שפתיה אל ראש הזין. ערן מביט בה בסקרנות, לא יורד לסוף דעתה ומישי מוציאה שוב את איברו מפיה.

"Fuck my face.” היא אומרת שוב ומשיבה את הזין הקשה אל בין שפתיה.

ערן נועץ בה מבט תמה, תוהה אם ירד לסוף דעתה. ידיו נחות על ראשה והוא מניע את אגנו באטיות לפנים ומישי מהנהנת באישור מתחתיו, מעודדת אותו להמשיך. הוא מתחיל להיכנס לקצב, נזהר שלא להגזים אך מוצא שמישי הודפת אותו עמוק ומהר יותר לתוך פיה, כאילו דוחקת בו להגביר. בזהירות, ערן מתחיל להגביר מעט את הקצב, הודף עוד סנטימטר או שניים אל בין שפתיה בכל ניעה, תר אחר סימני מחאה בעיניה אך מבטה יציב, מתריס כמעט. ערן מגביר עוד יותר את הקצב, אוחז את ראשה בידיו וכמעט מזיין אותה כאילו פיה היה כּוּס.

עיניה של מיש דומעות מתחתיו אך היא נותנת בו מבט יציב ומהנהנת לאישור, לעידוד. ערן זוקף גבה בפליאה ומתחיל לדפוק את פניה בתנועות גסות, איברו פולש אל גרונה ואשדי רוק נפלטים משפתיה בעוד ראשה כלוא בידיו. קולות לעלוע רמים ממלאים את החנות הקטנה בעודו דופק את גרונה ופיה של האסייתית הלוהטת ודודה ענת מביטה במחזה בתדהמה מהצד. לבסוף מסמנת מישי לערן בידיה והוא ממהר לנתק מגע, מניח לה להשיב את נשימתה בעוד איברו מגיר רוק על הרצפה. עיניה של מישי דומעות אך היא מחייכת אליו בניצחון לפני שהיא חוזרת לעטוף את איברו הרטוב בשפתיה הרכות, במציצה קונבנציונלית הפעם.

באטיות מהוססת, דודה ענת מצטרפת אל הצעירה האסייתית ומתחילה לפנק את ערן במציצה מעודנת של פטמותיו והוא מתנשם בקול ומלטף את מחלפותיה השחורות של האישה המבוגרת. היא יונקת בעוצמה את פטמתו הימנית ולשונה מלקקת את הפטמה בתוך פיה, ידיה מלטפות את גופו, סוגדת לבטנו השרירית באצבעותיה. ערן נאנח בקול, ליבו הולם בעוז לנוכח הפה הרטוב המענג את איברו והשפתיים הרכות היונקות את פטמותיו, מקשות אותן לכדורים קטנים ורעבים. הוא לא יוכל להחזיק עוד הרבה זמן מעמד, פעמוני הסערה כבר מדנדנים בשיפולי בטנו, משגרים עקצוצי עונג בכל גופו.

בדיוק ברגע המתאים דודה ענת מזדקפת ומנשקת אותו בחושניות, שפתיה הרכות נמעכות אל מול שלו. ערן עוצם את עיניו ומתחיל לפלוט לתוך פיה של מישי, נאנח אל פיה של דודתו כמו ילד אבוד. נתז אחר נתז הוא פולט בהתרגשות אל בין שפתיה המענגות של המוכרת הצעירה והיא מפסיקה לנוע ולמצוץ לו ורק מניחה לו למלא את פיה במנה ועוד מנה של שפיך, בולעת ויונקת אותו לתיאבון בעוד ערן מתנשק בלהט עם דודתו, ידו האחת חובקת את מותנה והשנייה אוחזת בשד גדול מעל חליפת הגוף השקופה.

צמרמורות מתלקחות בגוו של ערן בעודו פולט שוב ושוב בפה הצעיר תחתיו ומישי בולעת את הזרע החמים בתאבון. ראש הזין שלו עדיין שופך כאשר היא מוציאה אותו מפיה, נותנת בו מבט מתגרה ואז מורחת את הזרע הניגר על שפתיה ולחייה, מושחת את פניה בזרעו כאילו הזין שלו היה מכחול בשר גדול.

לפני שערן מתחיל אפילו לחשוב על להרגע, אומרת מישי משהו קצר באטלקית לדודה ענת ומושכת בידה, מטה. דודה ענת מהססת לרגע וערן מבין שהיא פוסחת על שתי הסעיפים אך ברגע הבא היא כורעת לצד האסייתית ונוטלת את איברו בשפתיה הרכות, מנקה אותו ויונקת את שאריות השפיך בעוד מישי נותנת בו חיוך מטונף מלמטה.

מישי נוגעת בכתפה של דודה ענת ואומרת לה דבר מה ודודה ענת מוותרת למישי על איברו של ערן אשר לא הספיק להתרפות לחלוטין וכפי שזה נראה גם לא יגיע לכדי רפיון מלא בזמן הקרוב. מתחת לכובע המצחייה ההפוך שלה מישי מנקה את איברו ביסודיות ומכיוון שהוא אינו זקור לחלוטין, היא תוחבת אותו בקלות עמוק אל תוך פיה, הישר אל המפגש המענג עם גרונה הצר. עיניה המלוכסנות מביטות בו מלמטה, שחורות ויפות וצל החיוך שבהן מגעיש את דמו של ערן: הוא לא יהיה רפוי עוד זמן רב.

הזין זקור למחצה כאשר, על פי הנחיה של מישי, שתי הנשים כורעות זו מול זו, מצמידות כמעט את שפתיהן זו לזו ואז מניחות את הזין בין שני זוגות השפתיים. ערן מניח את ידיו על עורפן של שתי הנשים בעודן מוצצות לו בתיאום את הזין, נעות מלמטה למעלה בהרמוניה, לשונותיהן מלקקות את חלקו התחתון של הזין. שני ראשים יפים של שתי יפיפיות, האסייתית הצעירה חובשת כובע מצחיה הפוך, שחור שיערה מתנדנד מעט עם כל תנועה שלה והשנייה, דודתו המבוגרת, עם פניה האציליות, אפה הדק וריסיה העבים והארוכים.

כבדרך אגב, מניחה מישי את ידה על ירכה של דודה ענת וערן חש בדודתו קופאת לרגע ובנשימתה נעתקת. אך מישי אינה מפסיקה למצוץ וכאשר היא מתחילה ללטף את ירכה של דודתו, המתח מתפוגג מגופה תוך כמה רגעים עד שהיא חוזרת לענג אותו בשפתיה ולשונה ביחד עם הצעירה המלטפת אותה. אצבעותיה הסקרניות של מישי מתקרבות יותר ויותר אל מפשעתה החשופה של דודה ענת וזו נרתעת וקופאת מעט בתחילה, אך בחלוף הדקות היא נרגעת. לצערו של ערן, הוא לא מצליח לראות את הרגע בוא מישי נוגעת בערוותה העירומה של דודה ענת אך התנשפויות הפתאומית וההתרחבות הרגעית של עיניה מספרות לו את אשר קרה. גם הפעם מתקשח גופה של דודה ענת אך כנראה שמישי מפעילה איזה קסם באצבעותיה הצעירות כי במהרה מזדגג מעט מבטה של דודתו והיא מפשקת מעט את ירכיה.

שתי הנשים מרוכזות במתרחש בין רגליה של דודה ענת והתיאום של מציצתן נחלש, לכן ערן מניח יד מקבעת על ראשיהן ומתחיל להניע הוא את אגנו קדימה ואחורה, מחכך אותו בתנועות קצובות בין שני זוגות השפתיים הרכות. דודה ענת נאנחת אל איברו בעוד מישי מענגת אותה באצבעותיה, אנחותיה משגרות ויברציות מפנקות אל הזין הזקור עכשיו המתחכך בשפתיים הרטובות וערן מגרגר גם הוא בסיפוק.

דודה ענת מסיטה עכשיו את מישי ותובעת את כל איברו של אחיינה לעצמה, עוטפת אותו בפיה הרך והרטוב בזמן שמישי מלטפת אותה באזור האסור והמרגש שלה. ערן, קצר סבלנות מעט, מניח את ידו על ראשה ומניע את אגנו קדימה בסדרת תנועות קצרות ורעבות, בועל את ראשה כפי שעשה קודם עם מישי. הוא לא נדחק עמוק מדי, מקפיד לסגת ברגע שהוא חש בהתנגדות אך למשך כמה רגעים הופכות פניה היפות של דודה ענת לכּוּס והא מזיין אותו במהירות. מישי מביטה ברעבתנות בזיון הפנים ותוך כמה דקות תובעת את תורה. ערן שש להיענות לה והוא מניח יד אדנותית על כובע המצחייה שלה וחוזר לזיין את פניה,חזק וקשה ומהיר, מוציא מגרונה קולות לעלוע רמים בעוד אגנו כמו יורה את הזין אל תוך פיה במהירות. מישי ודודה ענת כורעות תחתיו, שתי ידיו של ערן נחות על ראשיהן ובדקות הבאות הוא מזיין את פניהן בזו אחר זו, תנועותיו תכליתיות ונמרצות.

"תזיין את דודה שלך.” מורה לפתע מישי, פניה השזופות סמוקות ומיוזעות, אש בעיניה השחורות. “אני רוצה לראות אותך מעמיד אותה על ארבע ומזיין אותה.”

ערן פוסק לרגע מלזיין את פניה המיוזעות של דודתו ומגרד את ראשו בחוסר שביעות רצון. הוא לא רצה לזיין את דודה ענת עד שדוד אריק לא יהיה נוכח והיא תהיה זו שתרצה בכך. אבל הוא מניח שיוכל להתפשר, לזיין אותה קצת ואז לעבור אל הצעירה הלוהטת.

"תעמדו על ארבע.” הוא מצווה באנגלית על שתי הנשים. שוב מביטה דודה ענת במבוכה במישי ובאחיינה ונושכת את שפתה התחתונה. מישי ממהרת לציית והיא כורעת על השטיח, מנדנדת את ישבנה החטוב והקטן מול ערן ודודה ענת, לאחר עוד כמה שניות של היסוס, מצטרפת אליה, ישבנה הרך והבהיר נתון עדיין בחליפת הרשת השחורה.

ערן כורע מאחורי דודתו ומלטף את ישבנה, כריות אצבעותיו מרחפות על שפתי ערוותה התפוחות, נוגעות–לא נוגעות. השפתיים סמוקות מהטיפול אותן קיבלה ממישי ובוהקות מהמיצים הניגרים מממנה. דודה ענת נאנחת בקול כאשר הוא מחליק את אצבעו באופן מובהק יותר על הסדק החמים, כרית אצבעו מתחככת בעדינות לכל אורך המפגש שבין השפתיים, מהדגדגן ועד פי הטבעת.

הוא מקרב את ראש הזין אל בין שפתיה התפוחות ודודה ענת מתנשפת כאשר הוא מחליק מעט פנימה. כאשר הוא אינו זקוק יותר לעזרה מידיו בייצוב הזין, הוא מניח את שתיהן על ישבנה עטוי חליפת הרשת ומתחיל לבעול אותה באטיות.

ערן לא רוצה להניח לה לגמור כך, הוא מתכוון להשאיר אותה רעבה ומגורה עד שתיכנע לו מול עיניו של דוד אריק. לכן הוא מזיין אותה לאט וביסודיות, קשוב לגופה ונזהר שהיא לא תגנוב לו איזה שיא, חלילה. מישי מביטה בשניהם בעיניים קרועות, תאווה ניבטת מעיניה המלוכסנות והשחורות למראה האחיין הבועל את דודתו המבוגרת מול עיניה. מבלי משים, היא מלטפת את ירכה השזופה, עיניה בולעות את המשגל הסוטה המתחרש מול עיניה.

"ראית?" הוא שואל את האסייתית הכפופה.

"א–הא.” היא עונה בקול נמוך.

"עכשיו תורך.”

ערן יוצא מדודה ענת, ואנחתה היא שילוב מכמיר לב של תסכול ורעב. הוא מתעלם ממנה, מדדה לעבר מישי ומלטף את ערוותה. בניגוד לדודה ענת, שפתיה חיצוניות של מישי קטנות ודקות והשפתיים הפנימיות מתפרצות מבינהן במלוא הדרן, קפלים עדינים וחומים של בשר ערווה עדין. ערן מפשק את שפתיה בשתי אצבעות ומקרב את ראש הזין הרטוב עדיין ממיציה של דודתו אל החור הוורדרד המסתתר בין השפתיים ותוחב אותו מעט פנימה. דחיפה קטנה, אנקה רכה, והראש בפנים.

מישי צרה ולוהטת והכּוּס הצעיר שלה לופת אותו כמו כפפה. היא הדוקה כל כך עד שהוא בקושי יכול לנוע וערן מטלטל את איברו בעדינות קדימה ואחורה, מניח לה להתרגל אליו. הוא מביט בדודה ענת ומוצא של תערובת של כמיהה ואכזבה, תשוקה וקנאה וסיפוק קר גואה בו.

הוא מתחיל לשגול את מישי בתנועות מדודות, כובש אותה סנטימטר אחר סנטימטר. מדי כמה רגעים הוא עוצר למשך כמה שניות כדי להניח לה להסתגל אליו ואז מחדש את תנועותיו וגניחותיה של מישי הופכות גבוהות ונרגשות יותר ככל שהוא כובש יותר ממנה, עד שאשכיו מלטפים את ערוותה. מישי מסתגלת אליו לאיטה והוא חש בה נרפית תחתיו, מניע את איברו בתנועות קטנות וסבלניות עד שהוא מצליח להשקיע את כולו בסדק הצר שלה.

ערן מזיין עכשיו את מישי בקצב אחיד. היא רטובה וחלקלקה אמנם אך צרה כל כך עד שהוא צריך כמעט להיאבק בה בכל ניעה של אגנו. ערן אוחז את ישבנה השזוף והחטוב בשתי ידיו ושוגל אותה, עמוק ונינוח, בעוד מישי נאנחת תחתיו, ראשה עטוי כובע המצחייה מתנדנד מצד לצד, למטה ולמעלה. זוג הכדורים הקטנים של ישבנה השזוף נבלעים כליל בכפות ידיו הגדולות והוא מתענג על מראה הזין שלו הנבלע בחריץ ההדוק ועל גניחותיה העדינות. קולות חלקלקים בוקעים מהכּוּס שלה הבולע אותו ברעבתנות, ואלו משתלבים באנחותיה של המוכרת, מתחלפים לפעמים שברי איטלקית ומלמולים באותה שפה אסייתית בה מדברים מן הסתם הוריה. אפילו דודה ענת מצטרפת לחגיגה ובמקום להלחם ברעב הפושה בה, היא מצמידה את כתפיה לשטיח ומלטפת עכשיו את מפשעתה, מאוננת ללא בושה מול עיניו של ערן. מישי כורעת על ארבע תחתיו, רגליה השזופות נעולות עדיין במגפי הקאובואים והוא רוכב עליה כאילו הייתה בוקרת צעירה, מגפיה מיטלטלים בכל פעם שאגנו פוגש בשלה.

מישי מסבה את פניה לאחור והיא יפה וסמוקה, עיני השקד השחורות של נוצצות כמו אגלי הזיעה על מצחה. כמה קווצות שיער סוררות נמלטו מתחת לכובע המצחייה ההפוך והן מרקדות על פניה, מיטלטלות בקצב האגן ההולם בישבנה. עיניה של מישי מתגלגלות מעלה ואנחותיה מעמיקות והופכות להיות גרוניות יותר, רסיסי מלים שאינו מבין ניגרים מבין שפתיה כמפל. היא מרכינה עכשיו את ראשה בכניעה מוחלטת, מתמסרת לחלוטין לעונג הבוער בה ולגבר הצעיר הבועל אותה ונסחפת עוד ועוד עד שהיא צועקת בקול רם, גופה החטוב רוטט תחתיו, שזוף ומיוזע וערן מתפרץ גם הוא לבסוף, נאנח כאשר הוא מתחיל לפלוט לתוכה והוא מצטמרר כאשר הנתזים פורצים ממנו, מרטיטים את גוו. רגעים ארוכים הם מתנשפים בכבדות עד שהסערה שוככת בהדרגה וערן נעצר, מיוזע ומתנשף בכבדות ומחליק באטיות מהכּוּס הצר של המוכרת הצעירה.

ערן מתיישב ונשען על דלפק המכירה, מנגב זיעה ממצחו, חזהו עולה ויורד במהירות. מישי מתיישבת גם היא לידו ומגחכת כילדה שובבה כאשר מבטה פוגש את מבטו וערן נדבק בחיוכה. רק דודה ענת ענת עומדת לצידם, כאותו תלמיד שלא נבחר לשחק כדורגל, ידיה מלטפות את ירכיה הבהירות, מתקרבות ומתרחקות מהאפרסק השמנמן של שפתי ערוותה מבלי משים.

"זה היה נחמד.” אומר ערן באנגלית ומתרומם באטיות. “נהנית?” הוא שואל את דודה ענת בעברית, חיוך מתגרה על קצה שפתיו.

"כמעט.” היא עונה במרירות, מישירה את עיניה השחורות אל עיניו.

חיוכו של ערן מתפשט.

דודה ענת משלמת על הבגדים ואז לוקחת את התחתונים איתם באה כדי ללכת אל חדר ההלבשה, אך ערן מצקצק בלשונו.

"תישארי עם החליפה הזאת מתחת לשמלה, זה מתאים לך.”

"ערן!” מתרחבות עיניה של דודה ענת. “אני לא יכולה לצאת ככה לרחוב, נו באמת…”

"את יכולה לבחור: רק החליפה או חליפת הגוף והשמלה. מה את בוחרת?”

"ערן, השתגעת?”

"ערן, ערן ערן.” הוא מחקה אותה בלעג. “יאללה, תלבשי את השמלה לפני שאני דוחף אותך לרחוב כמו שאת.”

דודה ענת מביטה בו ובמישי אשר עוקבת בסקרנות אחר חילופי הדברים בעודה מתלבשת אבל ערן לא מראה סימנים שהוא עומד לסגת מהדרישה המשפילה וממישי ממילא אין לה ציפיות לכן היא לוקחת את השמלה השקופה ובידיים רועדות לובשת אותה. היא מתאפקת שלא להביט בעצמה בראי ושומרת את מבטה כבוש ברצפה כאשר ערן משלם בכרטיס האשראי שלה.

"חכה.” אומרת מישי לפני שהם נפרדים.

"מה?”

מישי מחייכת חיוך שובב ושולפת מתחת לדלפק קופסת עת קטנה ומגישה לערן. ערן פותח את הקופסא בסקרנות ומוצא שם זוג כדורים זהובים, קשורים בחוט.

"מה אלה?”

"כדורי בן–ווה.” אומרת מישי. “דודה שלך מכניסה אותם לתוכה וככה היא הולכת. בתוך כל כדור יש משקולת קטנה והם זזים וכשהיא זזה, זה שומר על המנוע רץ…” היא מוסיפה בחיוך מתרחב. ערן מחייך אליה בחזרה ומביט בדודה ענת ומהנהן.

"תשכח מזה!” רושפת דודה ענת. “פשוט תשכח מזה!”

"אני ממש איהנה לדחוף לך אותם בכוח.” הוא אומר בפשטות ומתקרב אליה, תכליתי כגרזן.

דודה ענת חושפת את שיניה בחימה, לוקחת מידו את הקופסה והולכת אל חדר ההלבשה.

"לאן את הולכת?”

"לנסות לשמור על שריד מהכבוד העצמי שלי.” היא מתריסה.

היא חוזרת כעבור כמה רגעים, פניה מכורכמים.

"נו, הם בפנים?”

"כן.” היא עונה.

"תני לבדוק.” תובע ערן ובאדישות מרים את חזית שמלתה הדקיקה. אצבעו מלטפת את החריץ שבין שפתיה, מחליקה פנימה ופוגשת שם חפץ עגול וקשה.

"כל הכבוד.” הוא אומר לה ומודה למישי המצחקקת בקול. אחר כך נפרד ערן מהמוכרת בנשיקה ידידותית על הלחי והם יוצאים מהחנות. בחוץ התגברה הרוח ועננים מכסים את השמיים ומזג האוויר הופך נסבל הרבה יותר, כמעט נעים.

"אני רעב.” אומר ערן. “איפה אפשר לאכול כאן?”

"אתה לא מתכוון שאני אסתובב ככה?” מתפלצת דודה ענת.

"אני רעב.” הוא חוזר בפשטות. “את מעדיפה להגיד לי לאן ללכת או שפשוט נשוטט? אני אשמח לטייל קצת בעיר עם דודתי היפה.”

"בסדר, בסדר.” מסננת דודה ענת. “אה…נמשיך כאן.”

הם ממשיכים במעלה הרחוב, מתרחקים מהמכונית של ערן.

"איך זה ללכת עם הכדורים האלה?” שואל ערן בסקרנות.

"מרגיז.” היא עונה במהירות.

"רק מרגיז או קצת נעים?”

לפני שהיא יכולה לענות, שני גברים פוסעים מולם ומתקרבים אליהם וערן מגחך לעצמו כאשר הוא מבחין בפניהם ובתגובה הכמעט זהה שלהם: בהתחלה מצחם נחרש בתלם סקרני כאשר הם סוקרים את לבושה של דודה ענת, מיד אחריו העיניים ממצמצות כמסרבות להאמין ואז נפערות, שותות לרוויה את המחזה. שמלתה השקופה של דודה ענת חושפת כמעט לחלוטין את בגד הגוף אשר תחתיה ולאחר מבט או שניים מבין כל מי שצופה בה כי שני המעגלים הוורדרדים אשר על שדיה אינם עיטור על השמלה אלא פטמותיה ממש ושהחריץ הברור למדי במפגש ירכיה אינו אשליה אופטית או קפל בבד אלא הדבר האמיתי. העובדה שאינה לובשת חזייה מחמירה עוד יותר את מצבה של דודה ענת אשר שדיה הגדולים מתנודדים באופן חופשי עם כל צעד שהיא עושה.

אחד הגברים מביט בערן בפליאה וזה קורץ לו. הגבר מחייך אליו ושורק בהתלהבות וערן צוחק ומהנהן כקוסם הזוכה לתשואות.

"הם אוהבים אותך.” אומר ערן.

"הם רואים אישה עירומה ברחוב, מה אתה חושב?”

"אני חושב שהם רוצים לעשות איתך מה שאני עשיתי איתך.” הוא עונה ומחבק את מותנה, חש בהתרגשות מבליחה לרגע בגופה. “היית רוצה לעשות כמה דברים אם הייתה לנו פרטיות?” הוא שואל ומלטף את חלקו העליון של ישבנה.

"אני לא מסופקת.” היא עונה אחרי כמה רגעים.

"והכדורים שבתוכך לא מרגיעים אותך?”

"מרגיעים אותי?” היא מרימה את קולה. “ממש לא.”

"מתגעגעת לזין שלי?” הוא שואל ומלטף את ישבנה המלא.

"ערן די.” היא עונה בשמץ התנשפויות. “הנה. הנה המסעדה שלך.”

המסעדה נראית כמסעדה למקומיים, לא לתיירים. היא קטנה ואפלולית ודודה ענת ממהרת לאתר את הפינה הרחוקה והאפלה ביותר ולתפוס שם שולחן אך המלצר המבוגר מבחין בישבנה הכמעט עירום המהדס בין השולחנות ומבטו ננעץ בשני פלחי העכוז המרקדים בכל צעד שהיא עושה. הוא מביט בערן במבוכה אך זה מחייך אליו בעידוד וחיוך קטן מפציע על שפתיו של המלצר.

"עוד מעריץ.” מחייך ערן כאשר הוא מתיישב מול דודה ענת.

"איכסה, תפרגן לי משהו יותר אטרקטיבי.” מוחה דודה ענת.

"כמו האחיין הסקסי שלך?” הוא שואל.

דודה ענת נושכת את שפתיה ופוכרת באצבעותיה לרגע, התרגשותה גלויה וסמיכה כריבת תות בצנצנת. ערן מניח את ידו על ידה של דודה ענת והיא מביטה בו עיניים גדולות. באגודלו הוא מלטף את גב ידה בעצלתיים, עור ידה הופך לעור ברווז במהירות. כף ידה של דודה ענת מתהפכת על גבה והיא מפשקת את אצבעותיה אינסטינקטיבית וערן מלטף את האמה והקמיצה מהפרקים הראשון והשני וחזרה, לא מתקרב אל המפגש בין שתי האצבעות. דודה ענת מלקקת את שפתיה המלאות.

המלצר מתקרב אליהם, מביא עמו שני תפריטים. הוא מדבר בנימוס אל דודה ענת אך מתקשה להסיר את מבטו מהעמק שבין שדיה הגדולים והלבנים עד שדודה ענת גוערת בו באיטלקית מתפרצת והוא מסמיק. לאחר שדודה ענת מסבירה לערן את התפריט, הוא בוחר בריזוטו, מאוכזב שוב לגלות שפיצה הרבה פחות פופולרית באיטליה מכפי שניתן היה לחשוב. המלצר לוקח את ההזמנה ומסתלק, מותיר את שניהם בדממה הטעונה של פינת המסעדה.

"אז איך זה להיות עם הכדורים האלה בתוכך?” שואל שוב ערן ומלטף את כף ידה, אצבעותיו מרחפות מעלה ומטה בפישוק של הקמיצה והאמה.

"אמרתי לך. מטריד.” עונה דודתו, נחיריה רחבים ופניה סמוקות.

"הם זזים שם כל הזמן? מתנדנדים? מזכירים לך אותנו? במיטה שלך? באמבטיה? על חוף האגם?”

"ערן, די…זה מספיק…”

"אולי את בכלל נזכרת ביער, הא? איך קשרתי אותך לסלע ודפקתי אותך בתחת?”

שפתיה החושניות של דודה ענת נפשקות בכמיהה ועיניה כמעט נעצמות. ערן מביט בפליאה כיצד היא מניעה בתנועות זעירות את אגנה קדימה ואחורה, מן הסתם מטלטלת את הכדורים הקטנים בתוכה.

"תחלצי את הנעל ותיישרי את הרגל שלך.” מורה ערן ודודה ענת מצייתת, מוחה אפוף צמר גפן מתוק. “עכשיו תרימי את הרגל ותניחי אותה…כאן.” הוא אומר, אוחז ברגלה ומניח אותה על מפשעתו. דודה ענת שואפת בחדות כאשר כף רגלה היחפה נחה על איברו הקשה של אחיינה מתחת לשולחן.

"זה מה שאת צריכה, הא?”

"די…” היא מבקשת וכמעט מסלקת את רגלה אך התנועה מהססת ולאחר רגע היא משיבה אותה אל הזין הזקור.

"מרגישה את הזין הזה?” שואל ערן בקול שיחה רגיל, העברית מקנה להם את החשאיות הנדרשת. “היית רוצה לשבת עליו? להרגיש אותו ממלא אותך?”

שפתיה של דודה ענת משתפלות בעליבות והיא מהנהנת, שפלה לנוכח הרעב המאכל אותה.

"רוצה להריח אותי? לטעום אותי? להתמסר לי?”

היא מהנהנת בראש מושפל, אגנה מתרוצץ קדימה ואחורה, הכדורים מרגיעים אותה כמו שבנזין מכבה שריפות.

"לכי לשירותים, תתכופפי, תפשילי את השמלה ותחכי לי שם.”

דודה ענת פוערת את עיניה.

"ואם מישהו יבוא?”

"זה סיכון שתצטרכי לקחת.”

דודה ענת מביטה סביב כפוסחת על שני הסעיפים ואז מהנהנת, פניה אדומות. היא מתרוממת מכיסאה, מביטה שוב סביב במבט תמים הזועק אשם בכל המסעדה ואז עושה פעמיה אל השירותים. אבל ערן לא מתכוון ללכת אחריה, בוודאי שכך אחרי שהמלצר מגיע ומניח את הצלחות על השולחן, ממלמל משהו מנומס באיטלקית מהירה שערן לא מבין. ערן מחייך, מודה לו ומתחיל לסעוד בתיאבון.

אישה רזה ומתולתלת הולכת לידו ומתקרבת אל השירותים וערן מתאמץ לרסן את החיוך שלו. כמה רגעים אחר כך נשמעות צעקות נשיות מחדר השירותים ודודה ענת מגיעה בהליכה מהירה, סמוקה כעגבנייה.

"איפה היית?” היא רושפת.

"מצטער,” הוא מושך בכתפו. “בדיוק הגיע האוכל.”

"בן זונה.” היא מסננת.

"היחס הזה לאמא שלי זה בדיוק מה שהכניס אותך לכל הצרות האלה.” אומר ערן בקור. “קצת יותר נימוס כלפיה בבקשה.”

"סליחה, לא התכוונתי.”

"עכשיו תאכלי ותשתקי.” הוא מצווה ושניהם מתמקדים באוכל שבצלחות. אחרי כמה דקות ערן נרגע והוא חולץ את נעלו מתחת לשולחן ואז מגביה אותה אל בין ירכיה של דודתו. דודה ענת מרימה את עיניה בפליאה כאשר היא חשה בכף רגלו החשופה מחליקה אל מפשעתה העירומה, חמימה ולחה מהתרגשות.

"נחמד?” הוא שואל ודודה ענת מהנהנת במבוכה.

"תאונני לי על הרגל.” הוא מורה לה. “אם תשכנעי אותי שאת רצינית, אולי אני אתן לך קצת זין היום.”

עיניה של דודה ענת נפערות ושרשרת של הבעות מתחלפות על פניה כמסכות תאטרון: מחאה והתרסה, תקווה וכמיהה ולבסוף רעב פשוט וגס. היא מניחה את זרועותיה על שולחן המסעדה, משפילה את ראשה ומתחילה להניע את אגנה קדימה ואחורה.

ערן חש ברטיבות שופעת מהחריץ שלה, מושחת את גב כף רגלו במיצים חלקלקים. דודה ענת אוחזת בזרועותיו ומתרוממת קמעה, מחליקה את הסדק הרעב שלה על עורו, נשטפת בעליל בגלי העונג הנובעים מהמגע הישיר של גופו בדגדגנה הכמהּה. שפתיה החושניות נפערות ועיניה מתגלגלות מעלה והיא ממשיכה לנוע כמי שכפאו שד, קדימה ואחורה, עוד ועוד, הכדורים שבתוכה מתגלגלים ומשקשקים בכל פעם שהיא מחככת את אגנה בגב כף רגלו.

"תחשבי על הזין שלי כשאת מאוננת.” אומר ערן בפתיינות, דבריו כמו קורנס בפניה. “ממלא אותך. חודר אלייך. גדול ונעים בתוכך…”

עיניה של דודה ענת מזדגגות וזרזיף רוק קטנטן ניגר מזווית פיה בעודה מחככת את שפתי ערוותה השמנמנות על עורו. היא לופתת את זרועותיו בידיים נואשות, שרירי ירכיה רועדים ממאמץ ההזדקפות לתנוחה שתאפשר לה חופש תנועה מקסימלי ואת היכולת הרבה ביותר לענג את עצמה על רגלו. שדיה של דודה ענת רוטטים באופן מעורר תיאבון בכל פעם שהיא מחליקה את מפשעתה החלקלקה על רגלו ובעיניה הוא רואה עכשיו רק לבן, האישונים שלה התגלגלו מעלה אל מעבר לכאן ועכשיו.

"המלצר מסתכל עלייך.” אומר ערן בשקט. האיש המבוגר מרוחק כעשרה מטרים מהם, חבוי למחצה מאחורי פינה אך ערן מבחין בו בכל זאת.

"לא אכפת…” היא מסננת. “…כלום…לא אכפת…”

"רוצה ללכת לשירותים? לגמור את זה כמו שצריך?”

"כן.” היא עונה במהירות אך אינה יכולה להפסיק להניע את ערוותה הרטובה קדימה ואחורה כמטוטלת שטנית.

"קומי, אני מיד בא.”

"באמת?”

"כן.” משקר ערן.

סמוקה ורועדת מתרוממת דודה ענת והיא ממהרת שוב אל חדר השירותים, כשהיא מסננת: “תבוא מהר.” ערן מחכה שהיא תיעלם ואז קם מכיסאו, מחייך בנימוס אל המלצר המבוגר ויוצא מהמסעדה כשהוא לוקח איתו את הטלפון הסלולרי של דודה ענת. כמה דקות אחר כך הוא מגיע אל המכונית, מניע אותה ומפעיל את המזגן.

חמש דקות אחר כך הוא רואה אותה מגיעה, צעדיה מדודים ומדויקים, חזהּ מתנודד במתינות, גדול וחופשי מלבד חליפת הגוף השקופה. משקפי השמש מסתירות את עיניה אך שפתיה של דודה ענת מכווצות בכעס כאשר היא פותחת את דלת המכונית ומתיישבת ככדור תותח במושב הנוסע.

"תחגרי.” אומר ערן בשוויון נפש ומשלב להילוך אחורי. “אני יזיין אותך אחר כך, בסדר? תקבלי קצת זין היום.”

"אין גבול ל…חוצפה והזלזול שלך.” רושפת דודה ענת בעודה מקליקה. “אתה מרשה לעצמך להתנהג כמו…כמו חזיר גס רוח. באיזו זכות אתה מרשה לעצמך להתנהג ככה? באיזו זכות?”

"שה.” עונה ערן ומשתלב בתנועה. כעבור כמה דקות הוא כבר על הכביש המהיר היוצא מלודי ושניהם שותקים, ערן בשלווה ודודה ענת בהתנשפויות נזעמות ורבות רושם.

"הכדורים עדיין בכּוּס שלך, נכון?” הוא שואל כאשר המכונית פונה אל הכביש הצר המלווה את היער "שלהם" ממזרח.

מההתנשפות של דודה ענת נדמה לערן שהיא עומדת לומר משהו מריר או עוקצני אך לבסוף היא רק מסננת "כן.”

"וכל התנועות האלה לא מזיזות אותם?”

"הן כן.” היא מודה ומזווית העין הוא מבחין בה נעה במקומה בחוסר שקט.

"תני לי להרגיש.” הוא אומר ומניח יד באדנות על ברכה השמאלית. נשיפה חרישית נפלטת מפיה של דודה ענת והיא מפשילה את שמלתה השקופה מעלה, חושפת את ירכיה המלאות.

"ערן, אתה נוהג…” היא ממלמלת לנוכח ידו המחליקה על ירכה, אוספת עוד יותר את שמלתה עד שערוותה החשופה, החפה משיערות, גלויה לחלוטין לאצבעותיו אם יחליט לגעת בה.

ערן מחליק את אצבעותיו על עורה המשיי, מתקרב אל המפגש שבין רגליה אך אינו נוגע במפשעה. דודה ענת מתנשמת בקול לצידו והוא חש בה מתאפקת לשלוט בעצמה, לשבת בכיסא בלי לאבד שליטה. הוא נשאר מפוקס על הכביש במבטו אך ידו הימנית מלטפת את ירכיה העירומות של דודתו, כריות אצבעותיו מתוות תלמים של צמרמורת על עורה הרך, החמים. הוא אוחז לרגע ביד שמאל שלה ומניח אותה על מפשעתו ואנחה רכה נפלטת מפיה כאשר היא חשה בזין האורב מתחת לבד, זקור למחצה ומבטיח הבטחות מסעירות בין אצבעותיה הממששות אותו בהססנות.

"תפתחי לי את הרוכסן.” אומר ערן ודודה ענת מנסה לפתוח אותו ביד שמאל אך מתקשה, לכן היא רוכנת לעברו ונאבקת ברוכסן בסיוע יד ימין עד שהיא מצליחה להוריד אותו למטה. מבלי שתתבקש היא מפשילה לו גם את התחתונים ובמהרה היא מלטפת באצבעות עורגות את איברו המתקשה במהירות.

ערן מבחין בה גוהרת לעבר מפשעתו, מלקקת את שפתיה החושניות אך הוא שולח יד ומחזיר אותה לישיבה זקופה.

"רוצה למצוץ אותו?” הוא שואל, חוזר ללטף את מפשעתה.

"א–הה.” היא ממלמלת.

"רוצה להרגיש אותו ממלא לך את הפה?”

"כן.” היא מתנשפת, כמעט מתפתלת במושב.

"מה את מעדיפה, לשבת עלי ולזיין את עצמך או לעמוד על ארבע ולהניח לי לדפוק אותך מאחורה?” שואל ערן. הם פונים עכשיו אל דרך העפר המובילה אל הוילה והמכונית מיטלטלת מעט בדרך המשובשת.

"אני מצטער, הקפיצות האלה מקפיצות לך את ה…עניינים?” שואל ערן בחיוך דק, מבטו נשלח לרגע אל מפשעתה מעוררת התיאבון של דודתו. “הכדורים קופצים שם?”

"כן.” מתנשפת דודה ענת, אנחה דקה נפלטת מפיה.

"את רוצה שאני אעצור…ונעבור למושב האחורי?” שואל ערן, אצבעותיו לא יותר מסנטימטר מהחריץ הגועש שלה, אך גם לא פחות.

"כן…כן…” היא עונה, מהנהנת במרץ.

"ומה תעשי כשאני אשב במושב האחורי?”

"אני אשב עלייך…” היא אומרת בקול שקרוב לבכי. “ואני אקפוץ…הו…עוד ועוד ועוד…”

ערן מאותת ומאט, סוטה לצד הדרך עד שהוא עוצר את המכונית. דודה ענת מביטה בו בעיניים קרועות, נחיריה מורחבים מהתרגשות ושדיה הכבדים עולים ויורדים במהירות מתחת לבגד הגוף השקוף.

"מה אתה עושה?” היא שואלת.

"מה את רוצה שאני אעשה?” הוא שואל ומביט בעיניה. היא מהססת רגע אבל ההתרגשות פוגעת בה כמו מכת רוח והיא נושכת את שפתיה ואז מלקקת אותם, נאבקת לשווא לשמור על משהו מהעמדת הפנים המתמשכת שלה, זו שהוא קורע ממנה בחתיכות כבר יומיים.

ערן מסדר בעצלתיים את מכנסיו ואז מחכה ומביט בה, עיניו כמו קורעות נתחים מהכבוד העצמי שלה. אין מפלט ממבטו וכל התשובות שהיא רוצה לתת בוקעות משיפולי בטנה אך היא סוכרת אותן בקושי בפיה, נאבקת במלים המשתוקקות להתפרץ.

הוא יוצא מהמכונית באטיות, מביט בה מביטה בו, עיניה גדולות כצלחות תה. ערן פותח את דלת הנוסע כמו ג'נטלמן מושלם ומגיש לה את ידו במחווה אבירית. דודה ענת לוקחת את ידו ויוצאת מהמכונית ושניהם עומדים לצד דרך העפר לצד שדה, היער מצדה השני של הדרך.

ערן שולח יד אל בין ירכיה של דודה ענת והיא משפילה את כתפיה ושומטת את ראשה כאשר ידו מתקרבת אל מפשעתה. אנחה רכה נפלטת מפיה כאשר ידו מתעלמת מהשמלה השקופה ואצבעו מחליקה בקלות בין שפתי ערוותה השמנמנות, חלקלקות ממצי תאווה. נשימתה נעתקת כאשר האצבע פולשת פנימה, פוגשת את כדור המתכת המענג ומטריף ומשגע אותה בשעות האחרונות.

"תוציאי אותם, הגיע הזמן לזין אמיתי.”

"כאן?” מקרקרת דודה ענת, מביטה סביב. הם לבד כאן עכשיו אבל אנשים נוסעים לפעמים על הכביש הזה ומיד שנוסע כאן בטוח מכיר אותה ואת דוד אריק.

"תוציאי אותם.” אומר ערן ומניח את ידו מתחת למפשעתה. דודה ענת מרפה את שריריה ושני הכדורים מחליקים ממנה, נוחתים בידו הפרוסה, רטובים ושמנוניים ממיציה.

"איך את רוצה את זה? שאני אדפוק אותך מאחורה או שאת מעדיפה לשבת עלי?” הוא שואל בשלווה, כאילו שואל אותה אם היא מעדיפה וניל או שוקו.

דודה ענת מעיפה עוד מבט מסביב, מוודאת שאין איש, שאף מכונית לא מתקרבת. היא פוכרת באצבעותיה ונושכת את שפתה התחתונה, ראשה מסתובב לצד זה ואז לשני בעודה בוחנת את האופק, את היער, השדה והאגם המרוחק.

"אני רוצה לשבת עלייך.” היא אומרת לבסוף בקול קטן.

"אחלה.” עונה ערן בשלווה ומלטף את תלתליה.

הוא ניגש בשלווה אל המכונית ונכנס פנימה. בעודו מביט בה מבפנים הוא מגביה את ישבנו ומפשיל את מכנסיו ותחתוניו, איברו מזדקר בעצלתיים.

"בואי.” הוא מצווה.

דודה ענת מעיפה עוד מבט סביבה ואז נכנסת גם היא אל המכונית ומתחילה להתמקם מעליו.

"איפה הסלולרי שלך?” שואל ערן.

"מה? למה אתה צריך אותו?”

"אני רוצה שתתקשרי לדוד אריק, תגידי לו מה אנחנו עושים.” הוא מישיר מבט אל עיניה. דודה ענת מחווירה.

"בשביל מה?”

"כדי שהוא ידע שאת רוכבת עלי, שהזין שלי עמוק בכּוּס שלך.”

"בשביל מה?” היא שואלת בשנית, תקועה עדיין באוויר מעליו בתנוחה מוזרה.

"בשביל הכיף שלי.” הוא אומר. “איפה הטלפון שלך?”

"בתיק.”

"תוציאי אותו.”

דודה ענת מסתובבת, רוכנת לעבר מושב הנוסע ושולפת את המכשיר הסלולרי באצבעות רועדות. היא אוחזת בו ומביטה בערן בעיניים קרועות.

"תתקשרי לדוד אריק.” הוא אומר.

======================

לפרק הבא