ארוס, אדוניס, ארס – פרק ט'

לפרק הקודם
===================

כאשר הם מתרחקים מחדר האוכל הוא אוחז בעורפה של אלוּרה ואוחז בידה מאחורי הגב והיא מתנשפת בהתרגשות. הוא רוצה שהחשש ילבה את הריגוש שלה וכדי שזה יקרה הוא צריך לשחק באגרסיביות, להעביר את המסר שהיא אינה שולטת במשחק אלא נשלטת, בובה חסרת אונים בידיו.

הם מגיעים אל הכניסה האחורית אל הבית וערן מוודא שהם לבדם ואז מצמיד את האישה הגדולה אל הדלת ונצמד אליה מאחור, הודף את זקפתו אל בין פלחי עכוזה ואומר באוזנה:

"I'm going to fuck, you,Alura”

"ערן…” ממלמלת אלוּרה הנרגשת, נשימתה המהירה מעלה הבל על זכוכית הדלת. “אסור לנו.”

הוא פותח את הדלת והלילה מסתער עליהם, בולע את תקוותיה האחרונות של אלוּרה באפלה הדוממת. צעדיהם נשמעים כגריסה על החצץ כשהם עוזבים את השטח המרוצף לכיוון המוסך בו מבלה ערן את ימיו והמבנה גדל מולם בעלטה, שקט ומאיים. ידו האחת של ערן אוחזת בעורפה של אלוּרה והשנייה מפשילה את שמלתה ההדוקה, חושפת את הישבן הגדול ואת התחתונים הקטנים במפתיע שהיא לובשת, לא יותר ממשולש קטן ובהיר באפלולית, זעיר על רקע התחת הגדול. למרות התנשפויותיה הנרגשות, אלורה לא אומרת דבר ומניחה לצעיר החזק להוביל אותה אל תוך הלילה.

אחרי צעידה בשביל החצץ הם מגיעים לשולחן פיקניק גדול מתחת לגזֶבּו וערן נעצר. ביד שמאל הוא ספק מחבק, ספק לופת את חזהּ וצווארה אלוּרה ובשנייה הוא מלטף בגסות את ישבנה החשוף.

"תקשיבי לשקט, אלוּרה.” הוא אומר וחופן בגסות מוקפדת את אחד מפלחי עכוזה. אלוּרה לא אומרת דבר, נשימותיה מהירות ושטוחות. בעודו חובק אותה מאחור בידו השמאלית, ערן אוסף את שמלתה בידו הימנית וחושף גם את ירכיה ומפשעתה. יבבה מתוקה נפלטת מפיה של אלוּרה כאשר הוא מחדיר בחוצפה את ידו הימנית אל תחתוניה, מחליק על ערווה חלקה למשעי.

"מגלחת, אלוּרה?”

היא נדה בראשה לשלילה.

"הוא אף פעם לא צמח שם.” היא ממלמלת ונשימתה נעתקת בקול כאשר אצבעו האמצעית מחליקה אל תוך הסדק הצר שלה. כמו שחשד ערן, היא רטובה לחלוטין ומיציה ניגרים על כף ידו בעודו מלטף את קפלי הבשר החלקלקים.

"איזה שקט…” הוא לוחש באוזנה בעודו מאונן לה ביד אחת, השנייה מצמידה את גופה המלא לגופו השרירי. “תצטרכי להיות שקטה לחלוטין כשאני אזיין אותך.”

"הו!” נפלטת אנחה נרגשת מפיה.

"הבאתי לך הפתעה קטנה.” הוא אומר ומוציא מהמקטורן שלו בקבוקון קטן שלקח משולחן האוכל. “את יודעת מה זה?”

"לא.” היא ממלמלת.

"שמן זין, כדי שהזין שלי יחליק בקלות לתוך התחת הגדול שלך, מה דעתך?”

אלוּרה מיבבת בחולשה ונאחזת במסעד הספסל. ערן אוחז בה ומכופף אותה לצורת ר' בעודה נשענת על הספסל, מושך אותה אחורה בכוח עד שישבנה מזדקר לאחור. הוא תולש וקורע ממנה את התחתונים הפעוטים ואלוּרה מחרישה יבבת הפתעה לנוכח האגרסיביות המסעירה שלו וממלמלת "מיה דיו" שוב ושוב לעצמה אך מלבד זאת לא מוחה ולא מורה לו לחדול.

בחושך, ערן מזליף מעט שמן זית לעבר חריץ ישבנה ומחכה לנוזל באצבעו על פי הטבעת שלה. כאשר הוא חש בשמן מחליק הוא מתחיל לעסות את החור הקטן באצבעו, מרכך את התנגדותו ומעסה אותו לכדי כניעה. האישה הגדולה נאנקת חרישית כאשר הוא מגביר את הלחץ על פי הטבעת שלה אך ערן לא מרפה, רק לוחש "ששש….” אנקה נוספת והאצבע בפנים.

"מתרגשת?” הוא שואל את האישה הגדולה הכפופה תחתיו וראשה הבלונדיני מהנהן בהכנעה, האור הקלוש מהוילה מבהיק את מחלפותיה.

"יופי, כי זו רק אצבע.” אומר ערן ומחדיר אותה עמוק יותר לישבנה של אלוּרה. “תדמייני את הזין שלי שם.”

"מיה דיו.” נאנחת אלוּרה. “ממה מיה.”

ערן מזליף עוד מעט שמן ומניח את האצבע האמצעית בעמדת שיגור מחוץ לטבעת האנאלית שלה.

"הנה עוד אצבע.” הוא אומר ולוחץ ואלוּרה נאבקת להחריש את אנקתה כאשר גם האצבע השנייה מחליקה אל החור הקטן.

"ששש…” לוחש ערן ומלטף בידו השמאלית את ישבנה הגדול כאילו היה חזירת המחמד שלו. “תרפי, זה יהיה בסדר…” הוא מוסיף ומתחיל לבעול אותה באצבעותיו. הוא ממשיך לשגול אותה באצבעו עוד כמה רגעים עד שהוא מרגיש שהיא נרגעת מעט וישבנה רפוי יותר, מוכן לדבר האמיתי.

ערן נדרך כשהוא שומע רחש מתוך הלילה, מישהו דורך על אבני החצץ. מישהו שמכיר את החצר טוב מספיק כדי לדעת להתנהל בה בלילה מבלי להדליק תאורה או להזדקק לפנס. הוא מחייך לעצמו כאשר הוא שומע את הצעדים מתקרבים עוד יותר, צעדים של מישהו שמכיר אמנם את החצר אך אינו מיומן בהליכה לילית שקטה. מצוין. אם הוא צודק לגבי הניחוש שלו לגבי זהות האורחת, הוא ישמח אם היא תהיה כאן כדי לשמוע את החלק הבא.

ערן מזליף עוד מעט שמן על החריץ של אלוּרה ואז מוציא בזהירות את אצבעותיו. לפני שהשער שלה מצליח להיסגר הוא מניח את ראש הזין שלו על החור הקטן ודוחף, מבקיע את דרכו אל בין שני כדורי הבשר העבים שלה.

אלוּרה נאנקת אל תוך הלילה וערן מחייך בסיפוק לעבר הדמות הכהה שהולכת ומתממשת באטיות בחושך.

"לאט…” ממלמלת אלוּרה הכפופה תחתיו וערן נעצר, מניח לה להסתגל לזין הנעוץ בתחת העבה שלה. יש לו זמן. הוא ממתין כמה רגעים ואז נע עוד כמה סנטימטרים פנימה, עיני הלילה שלו מזהות את תווי המתאר של הזין המחליק אל גבעות הבשר של ישבנה של האיטלקייה המבוגרת.

כאשר היא משופדת כדבעי הוא שולח יד אל מפשעתה ומוצא את דגדגנה. הוא לא הולך לדפוק אותה ממש, לא עכשיו בכל אופן. עכשיו הוא רוצה לגרום לה לגמור עם זין נעוץ בתחת.

"אוה..” היא נושמת בקול ברכות כאשר הוא מתחיל לאונן לה, נשענת על מסעד הספסל. קולות רטובים בוקעים ממפשעתה בעודו מפשפש שם, מניע את כרית אצבעו בתנועות מעגליות זריזות על הדגדגן, סוחט נשיפות עונג מפיה.

"נעים?” הוא שואל אך אלוּרה לא עונה. ערן אוחז בשיערותיה, מרים אותה לחצי עמידה ושואל שוב:

"נעים?”

"כן.”

"אני צריך שתגידי משהו בשבילי.” הוא אומר ומשחרר אותה לתנוחת כפיפה.

"בסדר.” היא ממלמלת.

"Eran”

"Eran” היא חוזרת אחריו.

"mezayen”

"מה?”

"mezyen, say it”

"mezazen”

"mezayen” הוא מתקן אותה ותוקע את איברו בתנועה חדה בתחת הגדול, מבהיר את הנקודה.

אלוּרה נאנקת וקוראת:

"mezayen…mezayen ”

"oti”

"oti”

"batahat”

"batahat”

"בדיוק.” אומר ערן. “עכשיו הכל ביחד: Eran mezayn oti batahat”

“Eran mezayn oti batahat” אומרת אלוּרה אל הלילה.

"יותר חזק.” הוא אומר.

“!Eran mezayn oti batahat” נאנקת אלוּרה בעוד אצבעותיו המחוננות של ערן מטריפות את דגדגנה. ירכיה לחים ממצי התאווה שלה וערן חש בה מתמסרת לחלוטין לשליטתו, מהתנוחה המשפילה ועד לצעקות חסרות הפשר מבחינתה. וככל שהוא מקצין יותר היא מתרגשת יותר.

"עוד פעם.”

“Eran mezayn oti batahat” היא נאנקת בקול. “Eran mezayn oti batahat”

"את רוצה לגמור?” שואל ערן. “את רוצה לגמור עם זין גדול בתחת?”

"הו!” מתנשפת האישה הגדולה הכפופה תחתיו, מתמסרת בעונג לאצבעותיו.

"מיה דיו!” היא נאנחת בקול. “מיה דיו…אוֹהּ! אוֹהּ! אוֹהּ!”

גופה של אלורה נרפה בעודה מתרכזת בשיא שלה, נאנחת ומתנשפת בקול בעוד ערן מלווה אותה באצבעותיו.

“Eran mezayn oti batahat” היא נאנחת בלי שהתבקשה. “הו! הו!”

האנחות וההתנשפויות שלה נוסקות לקרשצ'נדו באוויר הליל ולאחר כמה רגעים היא משתתקת ונרגעת, מתנשפת בכבדות בעודה נשענת על מסעד הספסל. ערן יוצא ממנה בתנועה חדה ואלורה נאנקת בכאב לנוכח התנועה הלא צפויה אך כאשר היא משוחררת ממנו היא מתיישבת בברכיים כושלות על הספסל.

ערן לא מדבר איתה. יש ברז בסמוך לשולחן וערן מאתר אותו, שוטף את הזין ואז מנגב אותו בתחתוניה הקרועים של אלורה.

הוא מתיישב משמאלה על הספסל ומניח את ידו על כתפה משל היו זוג אוהבים.

"אנחנו צריכים לחזור.” היא אומרת בקול רועד.

"עוד לא גמרתי איתך.” הוא מודיע לה וידו עוברת אל עורפה, שם היא נחה באדנות. ערן אוחז בעורפה ומבלי להגיד מילה מוביל אותה באדנות אל מפשעתו ביד ימין, זוקר את איברו בידו השמאלית. אלורה מהססת כאשר היא מבינה שהוא מתכוון לדחוף את איברו אל פיה אך הוא נחוש מדי עבורה ולאחר מאבק קצר היא נאלצת לפתוח את פיה ולבלוע את הצפרדע ואיברו ממלא את פיה במהירות, נעצר ממש בכניסה לגרונה.

היא רוצה אותו אגרסיבי והוא יהיה אגרסיבי. ערן אוחז בראשה הזהוב בשתי ידיים ומניע את אגנו מעלה בתנועות קצרות ומהירות, דה–פקטו משגל את פניה. אלוּרה ההמומה מנסה להתנגד. היא נאחזת בספסל ומנסה להתרומם אך ערן לוכד את זרועותיה מאחורי הגב ביד ימין ואז ממשיך לבעול את פיה בתנועות קצובות עד שהיא משתנקת ומלעלעת בעוד הזין ממלא את פיה עד אפס מקום ורוק שופע מפיה, ניגר על אשכיו ומכנסיו של ערן.

אחרי כמה רגעים אינטנסיביים כאלה הוא מניח לה, ואלוּרה מזדקפת, מתנשפת עמוקות ומביטה בו בשילוב של אימה והערצה. באור הקלוש המגיע מהבית הוא רואה את סנטרה בוהק מרוק, חזה הגדול עולה ויורד במהירות.

"תתפשטי.” הוא מצווה.

"מה את רוצה לעשות?” היא שואלת בהתרגשות.

"תתפשטי או שאני אקרע לך את השמלה.” הוא אומר באדישות והאישה עבת הבשר שואפת בתדהמה וממהרת להיחלץ מהשמלה ההדוקה, מניחה אותה בזהירות על השולחן. כעבור כמה רגעים היא עירומה מלבד נעלי העקב, עומדת מולו בחשש והתרגשות. ערן קצת מתבאס שהוא לא יכול לראות אותה בתאורה טובה יותר אבל גם באפלה גופה הדשן והעסיסי מרהיב, מהירכיים העבות ועד השדיים הגדולים והכתפיים והזרועות העגולות ומלאות.

"שבי עלי.” הוא מורה ואלורה מצייתת בלי להתווכח. עירומה, היא כורעת מעליו על הספסל, פניה פונות אל פניו ואז אוחזת באיברו ומתחילה להנמיך את עצמה על מפשעתו. למרות או אולי בגלל הברוטליות בה נהג בה, היא רטובה לחלוטין וזקוקה רק לחיכוך קל של ראש איברו בחריץ שלה כדי למשוח אותו לחלוטין בנוזלי הסיכה שלה. כאשר הוא משומן כדבעי היא יורדת עליו בכח, נאנחת בקול כשהוא מחליק לתוכה. היא מניעה את אגנה הכבד מעלה ומטה ותוך מספר ניעות, קוברת את כל איברו בתוכה.

ערן מניח את ידיו על גבה ומחליק אותן מטה, מתפעל מגופה. מבלי להיות שמנה, היא מאסיבית. כולה גדולה ועבה אך כמעט ואין בה קפלי שומן, הכל עבה ומלא ומוצק. מותניה רחבות וידיו גולשות מטה עד שהן נחות על פלחי עכוזה הגדולים, גבעות רוטטות של בשר תחת רך ועגול והוא מפשק אותן בעדינות ומפעיל לחץ על פי הטבעת שלה, סוחט ממנה אנחת עונג וגל של ריגוש חלקלק מציף את את איברו. אחר כך הוא מלטף את דרכו מטה עד שידיו נחות על ירכיה העבות, חש בשריריה משתרגים במאמץ בעודה דופקת את עצמה על איברו.

“!Eran mezayn oti batahat” נאנחת אלורה פתאום ואם ערן לא היה חרמן כל כך הוא היה מגחך.

“!Eran mezayn oti batahat” היא קוראת בקול. ידיה של אלורה אוחזות בגב הספסל והיא עולה ויורדת בתנועות כבדות ועמוקות, הספסל חורק תחת כובד משקלה. ריח החרמנות שלה בוקע ממפשעתה ומדגדג את נחיריו של ערן והוא אוחז בישבנה, ידיו לא מצליחות לחפון את פלחי העכוז הגדולים.

ידיו של ערן מטפסות עכשיו מעלה, מלטפות את שדי הסיליקון הגדולים ונחות על צווארה. באפלה, עיניה נפערות כאשר אצבעותיו מתחילות להתהדק על צווארה והיא מביטה בו בחשש וקופאת.

"ששש…” אומר ערן, ידיו עדיין הדוקות על צווארה. “תמשיכי, זה בסדר.”

אלוּרה חוזרת לדפוק את עצמה על הזין שלו, עדיין מביטה בו בדאגה אך הסדק הצר שלה מספר את הסיפור האמיתי וגל חדש של נוזלי סיכה שופע ממנה עכשיו, מושח את הזין שלו בהתרגשות חלקלקה. הוא מביט בפניה ומהדק את אחיזתו על גרונה בזהירות ובעוצמה וגם בחושך הוא מבחין באופן שבו היא מגלגלת את עיניה ופוערת את פיה באקסטזה, רוכבת עליו מהר וחזק עכשיו, אגנה הכבד הולם בו כמו בוכנה חושנית ועצומה.

ואז הוא חש ברעד מטלטל את גופה כאשר היא מתחילה להתפוצץ עליו. היא מתאמצת לנשום דרך אצבעותיו החזקות והוא משחרר את אחיזתו על גרונה רק במעט, מאלץ אותה להיאבק על האוויר והיא מחרחרת בהתרגשות בעודה הולמת בו בעוצמה באגנה הכבד. השיא שלו מזנק עליו עכשיו ומציף אותו, מתלקח מאזור המפשעה ופושה בגופו דרך הבטן והירכיים וכלה ברגליים והידיים וקצות האצבעות המתרופפות עכשיו על צווארה והיא נושמת מלא חזה וגונחת בקול בעודה מיטלטלת על גל חדש ועצום הגורם לה לקרוא בשמו של ערן, בשמו של האלוהים, בנו הנבחר ואמו הבתולה.

זה נגמר. היא יושבת עליו, מיוזעת ומתנשפת וערן מודע עכשיו למשקלה עליו, כבד ולא נוח בחלוף הדקות.

"אנחנו צריכים לחזור.” הוא אומר.

"איך אני אחזור ככה?” שואלת אלורה, דאגה בקולה, ומתרוממת ממנו. “כולי מרוחה…כל האיפור מרוח, התחתונים שלי קרועים…”

"בגלל זה אמרתי לך להוריד את השמלה.” מסביר ערן ונשאר לשבת. “תשטפי את הפנים ותלבשי את השמלה והכל יהיה בסדר.”

"אני עדיין יראה כאילו…”

"כאילו הקאת ושטפת פנים.”

"מה?”

"את תיראי כאילו הקאת ושטפת פנים.”

אלוּרה שותקת.

"בסדר, רעיון טוב.” היא אומרת אחרי כמה שניות. באפלה היא מוצאת את שמלתה המקופלת ואת החזייה ולובשת אותן, מסתדרת כמיטב יכולתה.

"אל תכנסי לתוך הבית.” הוא אומר כאשר הם מתחילים לחזור לכיוון הווילה.

"למה?”

"תישארי בחוץ, את מרגישה קצת לא טוב. גם מי שיצא יראה אותך בחושך ויהיה לו יותר קל להאמין.”

"ואתה תיכנס?”

"כן.”

הוא משאיר אותה ישובה על הספסל בכניסה ונכנס אל הבית. רמות האלכוהול גאו בארבעים הדקות בו הם נעדרו והשיחה רמה יותר והמבטים מפוקסים פחות. הוא תר אחר דודה ענת אך היא אינה נראית סביב השולחן.

"אשתך הקיאה.” הוא אומר בקול לרודולף, בעלה של אלורה. “שלוש פעמים. היא בחוץ, נתתי לי לשתות מיץ תפוזים אבל אני מציע שתיסעו הביתה.”

חלק מהשיחות נקטעות ורודולף מרים אליו מבט מצועף.

"אשתך.” חוזר ערן על דבריו בסבלנות. “לא מרגישה טוב. היא צריכה לנסוע הביתה.”

"נראה לך שאני יכול לנהוג?” לואט רודולף. מישהו צוחק מאחוריו.

"אז אולי היא תנהג?” מציע ערן.

רודולף נוחר בצחוק וכמעט מתמוטט על השולחן.

"היא? לנהוג? עדיף שאני כבר אנהג.”

"גם אתה לא מסוגל לנהוג, אולי תישנו כאן?” מציע דוד אריק.

דבריו של רודולף מרוחים וערן בקושי מצליח להבין את האיטלקית שלו אבל יודע לזהות שיכור שפוך מהתחת כשהוא רואה אחד. כרגע לא ממש אכפת לו מה תהיה ההחלטה והוא עולה לחדר שלו כדי להתקלח ואז נכנס למיטה לקרוא.

מחלון חדרו הוא שומע את הזוגות נכנסים למכוניות, מי בצחקוקים ומי בשיר ורכב אחר רכב מתניע ונעלם בגריסת אבני חצץ. הוא כמעט חוזר לקרוא כשהוא שומע דיון אחר בין קולות נשיים באיטלקית מהוסה. את המלים הוא לא מצליח להבין אבל את הקולות כן והוא כמעט בטוח שזו דודתו משוחחת עם אלורה והראשונה לא נשמעת מרוצה. האם אלורה ורודולף נשארו לישון בוילה? איברו של ערן נרעד מתחת לשמיכה וחיוך קטן מגיח על שפתיו כשהוא חושב על אלורה לבדה במיטה לצד בעלה הלום האלכוהול. הממ…המסיבה עוד לא נגמרה.

אי שם במסדרון הוא שומע עוד דיונים נרגזים, הפעם בעברית בין דודה ענת ודוד אריק. גם הפעם הוא מצליח להבחין בעיקר באינטונציה ובקושי במלים ונדמה שדודתו כועסת אך דודו לא ממש מבין למה. לערן דווקא יש כמה רעיונות על מה יצא קצפה והחיוך שלו מתרחב, דודה ענת מגיבה כמו שרצה. היא לא מרשה לא לשחק מתחת לחגורה? אז הגיע הזמן להוריד את החגורה.

הוא מחכה שלושת רבעי שעה עד שהקולות בבית שוככים ואז יוצא ממיטתו, לבוש רק בתחתוני בוקסר. ערן מסייר בקצרה בבית כדי לוודא שאף אחד לא מסתובב במסדרונות ומוצא אותם ריקים. חדר האוכל מלוכלך, מן הסתם ממתין לפרני מחר או משהו. לא משנה, הוא יודע מה הוא רוצה לעשות עכשיו.

יש לא מעט חדרי אורחים בוילה הגדולה אבל ערן מכסה במהירות את כולם עד שהוא מוצא את מבוקשו. את נחירותיו של רודולף הוא שומע גם מחוץ לחדר וכשהוא פותח את הדלת בזהירות הוא מבחין בבעל ובאישה ישנים במיטת האורחים הגדולה, רודולף שוכב על גבו ומנסר את שמי הלילה ואשתו ישנה לצדו מתחת לשמיכת קיץ קלה.

עיניה של אלורה נפערות בבהלה כאשר ערן מניח את ידו הגדולה על פיה.

"ששש…” הוא אומר.

"ממממ!”

ערן רק מחייך אליה ואומר שוב "ששש…” הוא מחליק יד אל מתחת לשמיכה ומוצא את הבלונדה המגודלת עירומה כביום היוולדה. אצבעותיו נעות מעצמן לעבר הכּוּס החלק.

"ממממ!!” ממלמלת אלורה בפה חסום ומכוונת בעיניה התכולות לעבר בעלה השוכב עדיין על גבו ונוחר כחזיר.

"הוא ישן.” לוחש ערן ומלטף את שדיה הגדולים, חש בהתנגדותה מתחילה להתמוסס. למרות זאת היא נדה בראשה לשלילה בתנועות קצרות ונמרצות, עיניה פעורות ותקיפות. ידו האחת עדיין על פיה, ערן לוקח את פיטמה אחת בין שתי אצבעות וממולל אותה בעדינות, סוחט ממנה גלגול עיניים קטן ולא רצוני.

"כן…” הוא אומר בשקט. “את רואה, זה יכול להיות די נחמד…”

"מממ!” היא מוחה.

עדן מתעלם ממנה וממשיך לשחק בשדיה בעדינות ביד אחת, השנייה סוכרת את פיה. הוא גוהר עליה ומנשק את מצחה ומלקק את אוזנה ושומע אותה מתנשפת בהתרגשות.

"אני יכול להוריד את היד עכשיו?”

אלורה מהנהנת.

"ותשמרי על השקט?”

היא מהססת לרגע ואז מהנהנת בשנית.

ערן מחייך ומסיר את ידו מפיה של אלורה ומשתמש בה כדי להתחיל ללטף את דרום גופה, ידו השנייה ממשיכה לפנק את שדיה וכתפיה.

"No.” אומרות שפתיה ללא קול אך כאשר אצבעותיו של ערן מחליקות בשיפולי בטנה ירכיה העבות של אלורה מתפשקות מעצמן. אבל ערן לא ניגש ישר לעניין, אלא מתחיל ללטף את ירכיה, לשרטט עליהן צורות ומעגלים בכריות אצבעותיו, ידו השנייה מקדישה תשומת לב מלאה לפטמות הרגישות. החמימות מתגברת בין ירכיה ונשימותיה הופכות להיות מהירות יותר ולמרות שהיא עדיין מביטה בו בעיניים מודאגות, באפלולית הוא רואה שהיא מתקשה למנוע מהן להתגלגל למעלה מרוב עונג.

נחירותיו של רודולף רמות וקצובות בעוד אשתו נושכת את שפתה התחתונה ואוחזת בכתפו השרירית של ערן ומתמסרת לידיו, האחת בין ירכיה והשנייה על חזהּ. אצבעות מלטפות, ממוללות, מרחפות וצובטות ואם האיטלקייה המגודלת מודעת לבעלה הנוחר מטר ממנה, היא לא מראה שום סימן לכך. נשימותיה הופכות לשטוחות ומהירות יותר ואנקות רעב עדינות נפלטות מפיה מדי פעם עד שערן נאלץ לסלק את ידו מחזהּ ולהניח אותה על פיה כמו קודם. נראה שהתנוחה הדומיננטית הזו בו הוא סותם לה את הפה ביד אחת ומפשפש בערוותה הרטובה באחרת מרגשים את אלורה עוד יותר ונדמה לו שעוד רגע היא גומרת רק מהאצבעות שלו.

ערן מזדקף באחת ופושט את חולצתו ומכנסי הבוקסר שלו ואלורה, המומת תשוקה מביטה בו בתדהמה באפלולית, עיניה בריכות בהירות של השתוממות.

"!Eran no” היא מסננת בשקט כאשר ערן מטפס על המיטה הרחבה אבל ערן לא שועה לה. הוא כורע בין רגליה, אוחז בקרסוליה ומפשק אותם בתנועה נחושה. רודולף משגר נחירה עמוקה אל אוויר הלילה וערן מגחך כאשר הוא גוהר על גופה הגדול של אלורה, מכוון את איברו אל החריץ המשתוקק שלה.

"!No No” היא ממלמלת כאשר ראש הזין מחליק לתוכה בקלות אבל ערן רק לוחש לה "ששש…” ואז נשכב עליה וסוכר שוב את פיה. “איזי…” הוא מוסיף ומתחיל לבעול אותה.

ערן מביט בעיניה של אלורה המביטות בו בתדהמה ומניע את אגנו, ננעץ לתוכה עד הסוף. תנועותיו אטיות וחרישיות אבל הוא מזיין אותה בנחישות ליד בעלה הישן, לא אדיש לסכנה אבל גם לא נרתע ממנה. למרות מחאותיה אלורה רטובה ולוהטת והקולות שמלווים את החריקה העדינה של קפיצי המיטה הם של מיציה החלקלקים והתנשפויותיה.

"אני יכול להוריד את היד?” שואל ערן חרישית וכמעט מצחקק כאשר הוא חש בה נדה בראשה לשלילה. בין אם הסיבה לסירובה היא שהיא לא בטוחה שתשלוט בעצמה ובין אם זה בגלל שהיא מתרגשת מהיד השתלטנית על פיה, האופן שבו היא מבקשת שישאיר אותה מדליק את ערן עוד יותר. פאק, הוא נהנה לשלוט באישה הגדולה הזאת. פאק, הוא נהנה לשלוט בכלל.

ידיה של אלורה מלטפות את גופו השרירי של הצעיר הבועל אותה, חוקרות את עורפו וכתפיו, גוו ופלחי עכוזו המוצקים ומעוררי התיאבון. היא מתמסרת לו לחלוטין, נסחפת אחריו לעבר הריגוש ומתעלמת מהסכנה הנוחרת בשלוות שיכורים לידה. ערן חש בה מתלהטת תחתיו והיא מתחילה להניע את אגנה לעומתו, מפשקת את ירכיה בכל פעם שהוא ננעץ בתוכה. נשימותיה מתגברות וערן חושש שהיא תיחנק אם ימשיך לסכור את פיה אבל ברור לו שבמצבה אם יסיר את ידו היא תזעק עד לב השמיים ולבסוף גם תעיר את בעלה השיכור, דודה ענת ודוד אריק עם או בלי כדורי השינה שלו. החדר שלו, מצד שני, ממוקם בקצה השני של הבית.

ערן קופא ועיניה של אלורה מביעות יותר זעזוע מכפי שהביעו מהרגע שפלש אל חייה. הוא מתרומם ממנה ללא מילה ושפתיה מתעוות מטה בעלבון הדומה כל כך למחווה של ילדה בת ארבע שלקחו לה את הבובה עד שערן מתאפק שלא לחייך. תחת זאת הוא נעמד על השטיח מעליה ומחווה לה באצבעו לבוא אחריו.

אלורה מתיישבת על המיטה ופותחת את ידיה לאות שאינה מבינה את רצונו וערן חוזר על הציווי השקט, מחווה הפעם לעבר הדלת. אלורה נדה בראשה כמי שאינה מאמינה אך היא מעיפה עוד מבט בבעלה הנוחר בקול ואז מתרוממת מהמיטה, עירומה כביום היוולדה ונעמדת בצייתנות לצד אדונה הצעיר האוסף את בגדי השינה שלו מהרצפה.

ערן אוחז בידה ומוביל אותה במסדרונות הבית החשוכים והשקטים. הוא אוחז בעורפה ומוביל אותה לפניו כמו הייתה שבוית מלחמה או שלל שזכה בו, ועיניו מתמגנטות לפלחי ישבנה העצומים והחטובים, המתכווצים לכדורי עסיסיים בכל פעם שהיא פוסעת. מחלפותיה הזהובות כמו זוהרות בחושך, מרקדות על כתפיה העבות וגבה ושרירי ירכיה העסיסיות מתהדקים ונרפים מעל שוקיה החטובים.

כאשר הם מגיעים לחדרו ערן סוגר את הדלת בקליק ואלורה עומדת לידו, סוקרת את המיטה בהתרגשות.

"כאן לא ישמעו אותך צועקת.” אומר לה ערן ומחבק אותה מאחור, איברו הקשה העוטף בתחתוני בוקסר נבלע בין פלחי עכוזה הגדולים.

"אנחנו עושים טעות…” היא ממלמלת במבטא האיטלקי הסקסי שלה אבל לא מתנגדת כאשר ערן הודף אותה אל המיטה. הלב של ערן מנתר כאשר אלורה מוותרת סוף סוף על העמדת הפנים ונשארת לעמוד על ארבע, ראשה זהוב המחלפות מורכן וישבנה העירום מזמין אותו לחמוס אותו.

ערן מתפשט במהירות ואז עולה על המיטה וכורע מאחוריה, מביט בגופה גדול. למרות שכבר דפק אותה לפני כמה שעות, זה היה זיון בעלטה והוא לא יכול היה לראות אותה טוב. כעת הוא נעצר לרגע ובעודו מלטף את ישבנה, סוקר את גופה כפירט הבוחן את האוצר על ספינת הסוחר שהכריע.

ירכיה של אלורה עבות ושזופות וכמו עמודי שיש במוזאון הן נושאות בגאווה תחת גדול ועגול, פלחי העכוז גדולים כמו אבטיחים קטנים וחפים מצלוליט כמעט לחלוטין. קפלי שומן עדינים מעטרים את מותניה ומעניקים לה רכות ועדינות ומשם עולה גבה הנגמר בזוג כתפיים דשנות ועגולות. שפתי ערווה אפרסקיות ותפוחות קורצות בין ירכיה באור העמום של מנורת הלילה שלו.

אלוּרה נאנחת כאשר ערן מלטף את שפתי ערוותה והוא חש בחמימות והרטיבות הבוקעים מהן. ככל שהוא מלטף היא נרטבת והולכת ובמהרה היא רטובה וחלקלקה מספיק כדי שיחדיר אליה את אצבעו ללא מאמץ. ערן מניח את ראש הזין בכניסה לחריץ שלה ודוחף דחיפה עדינה.

נשימתה של אלורה נעתקת והיא ממתינה בקוצר רוח שערן יכנס עמוק יותר אבל הוא רק מחכה ומניח לראש הזין שלו להתבשל במיצים הלוהטים שלה. בחלוף הרגעים היא מתחילה להניע את אגנה בקוצר רוח וערן מגחך חרישית למראה האישה המגודלת המשפדת את עצמה על איברו, נשימותיה הופכות מהירות וקצרות יותר.

הוא לוקח פיקוד אחרי כמה רגעים ואלורה נרגעת מיד כאשר היא חשה באצבעותיו טובעות במשמני ישבנה, מרתקות אותה באדנות למקומה. אנחות רכות נפלטות מפיה כאשר הוא מתחיל לדפוק אותה, איברו החלקלק ממיצי מתנוצץ באור מנורת הלילה. ריח של סקס מתנשא באוויר ומדגדג את נחיריו של ערן, מהול בניחוח שמפו נשי ובושם עדין ויקר וערן משתכר בעדנות מהקוקטייל הזה בעודו רוכב על האישה המבוגרת והדשנה.

בתנועות קצובות, אגנו של ערן פוגע בישבנה הרך של אלוּרה ושולח אדוות בכל גופה, ממשמני מותניה וירכיה הדשנות ועד זרועותיה ושוקיה. אלורה מתנשפת במרץ בכל פעם שהוא דופק אותה והיא אוחזת בסדין המיטה באצבעות ארוכות ועדינות המעוטרות בציפורניים אדומות ועשויות היטב. התנשפויותיה הפכו זה מכבר לאנחות ואלו התגברו לקריאות עונג בעודה מתמסרת בלב שלם וגוף רעב לצעיר החוגג על גופה הדשן, לופת את ישבנה באצבעות חזקות והולם בה בעוצמה, מטלטל אותה מעלה מעלה.

אלורה מנסה לשלוט באנקות העונג שלה כאשר היא מתפוצצת תחתיו וקוברת את פניה בכרית שלו אבל ערן מודע עדיין לכמה רעש היא עושה, קריאותיה העמומות ממלאות את חלל החדר. לא משנה. בעלה ממילא הלום אלכוהול, דוד אריק לוקח כדורי שינה ודודה ענת…נו זה לא יהיה כל כך נורא אם היא תשמע אותו טוחן את חברתה הטובה.

האישה הגדולה מתנשפת בכבדות מתחתיו, מאוששת מאורגזמה מטלטלת מציאוּת אך ערן לא מניח לה. הוא יוצא ממנה, אוחז בירכיה והופך אותה על גבה.

"מומנטו…” היא מתנשפת כאשר הוא מחייך אליה ומכוון את איברו אל בין שפתיה ערוותה העסיסיות. “ערן, מומ…אהּ!”

ערן קובר את איברו בכּוּס הלוהט שלה בשלוש ניעות קצרות ואלורה הסתורה והמיוזעת מוצאת את עצמה נבעלת שוב. אשכיו הכבדים של ערן מתדפקים ישבנה והוא מקפיד להינעץ עמוק בתוכה בכל פעם, סוחט ממנה נאקת עונג. פיו תר אחר פיה ולשונו מבקיעה את דרכה אל בין שפתיה, שניהם מתנשקים בלהט בעודם מטלטלים את המיטה הגדולה.

ידיה של אלורה מזדחלות על המיטה עד שכפות ידיה נחות בגובה ראשה, מרפקיה בתשעים מעלות כאילו היא מרימה את ידיה בכניעה. הכניעות הזו, אמיתית או מדומיינת, מעוררת משהו בערן והוא מניח את זרועותיו על שלה, מונע ממנה להתרומם ולוכד אותה במקומה. נראה שקלע לדעתה של האישה הגדולה כי היא מתחילה להניע את ידיה מתחתיו כאילו מחפשת להימלט ממנו וערן המנחש את כוונתה מפעיל את משקלו וכוחו, כולא אותה תחתיו.

גל של רטיבות מציף את אלורה כאשר מאבקה נכשל וזרועותיו החזקות של הצעיר מונעות ממנה להימלט ממנו. עיניה הכחולות מתגלגלות מעלה בהתרגשות בעוד איברו העבה שוקע שוב ושוב ברטיבותה הלוהטת, בועל אותה בעודה חסרת ישע תחתיו. רגליה הדשנות של אלורה מתפשקות מתחתיו בכניעה וברכיה מתרוממות מעלה, מברכות אותו ומזמינות אותו לכבוש אותה ללא הפוגה. לאחר כמה רגעים ערן מבחין ברגליה מתיישרות בתשעים מעלות מעלה לכיוון תקרת החדר בעוד פניה השזופות מכוסות בפניני זיעה נוצצות וחזהּ המרקד בוהק גם הוא.

משהו מושך את תשומת לבו של ערן לעבר דלת החדר והוא מוצא אותה פתוחה לכדי סדק. משונה, הוא היה בטוח שסגר את הדלת כשנכנס. לפני שהוא מצליח להתעמק בכך אלורה עושה עוד מאמץ להדוף את גופו השרירי ממנה והוא מחייך אליה ולוכד אותה בקלות, סוחט עוד גל של התרגשות רטובה בין דפנותיה כאשר היא נוכחת שוב שהוא חזק ממנה והיא נתונה לחסדיו. ערן גוהר אליה ומנשק אותה והיא משתוקקת אליו בחזרה ונאנחת בפיו, מיוזעת וחסרת אונים, חרמנית ורטובה ולוהטת ומתפוצצת תחתיו ובפיו והפעם ערן נסחף אחריה וגומר בתוכה, ההתרגשות מטלטלת את גופו ומצמררת אותו עד שהאורגזמה שלו שוככת.

"you are amazing.” היא לוחשת באוזנו ומלטפת את תלתליו.

"so are you.” הוא עונה ומנשק את מצחה.

"I need to take a shower and go back to my room.” היא מתנצלת וערן קם ממנה במאמץ.

אלורה מתרוממת בכבדות מהמיטה, סמוקה ורטובה ומראה גופה הדשן והשופע משהו קטן מתעורר בערן אבל הוא מצחקק לנוכח אומץ הלב של האביר התשוש בחלציו. “ארצה.” הוא אומר לעצמו ושומע את המים נפתחים במקלחת שלו. באקט של חוסר אבירות מוחלט הוא נרדם לפני שהיא יוצאת מהמקלחת ומחדרו.

ערן פוגש את דודה ענת למחרת לפני הצהריים. כאשר התעורר היום כבר עלה והצצה קטנה בחלון גילתה לו שמכוניתם של אלורה ורודולף כבר נעלמה. הוא מתקלח, מפטפט מעט עם דודו במטבח ובדרך אגב שואל על אלורה ובעלה.

"נסעו בבוקר.” אומר דוד אריק. “דודה שלך הצליחה לריב איתה איכשהו אבל זאת מצליחה לריב עם כל אחד. זה מה שעושה השעמום לאנשים.”

"על מה הן רבו?”

דוד אריק רק מושך בכתפיו. לדודתו אין זכר ופרני עסוקה בניקוי הבלגן, מחייכת אליו בבישנות מדי פעם וערן סוקר את גופה הצעיר והגמיש למראה.

אחרי האוכל ערן הולך למוסך. הוא ממשיך לפרק את החלקים הגמורים במנוע, נאבק באותו בורג עקשן שמסרב להשתחרר אך מאיים להיקרע אם יפעיל עליו ערן לחץ חזק מדי בראצ'ט. דוד אריק מבקר אותו במוסך לראות מה שלום המכונית ולברר אם הוא רוצה משהו מהמוסך של גישה כי הוא נוסע לעיר לכמה שעות, להחזיר את פרני ולעשות סידורים. דקות ספורות אחרי שערן שומע את נהמת הג'יפ הגדול שלו מתרחק, נשמעים עקביה של דודה ענת על החצץ והיא נכנסת בנקישות מהירות אל המוסך.

"מה זה היה אתמול בלילה?” שואלת דודה ענת ללא הקדמה.

ערן מזדקף. דודה ענת לובשת שמלת סריג אפורה והדוקה בעלת שסע נדיב המגיעה עד מעל לברכיה, חושפת את רגליה הארוכות. היא חוגרת חגורת עור עבה המדגישה את מותניה הצרות ונועלת סנדלי פלטפורמה המבליטים את שוקיה החטובים. בד השמלה האלגנטי מכסה אמנם את שדיה הגדולים אך באותה עת מסגיר את גודלם וצורתם. לאישה הזאת יש יכולת לשדר קלאסה ופתיינות באותה ערכת בגדים.

"מה היה מה?” מיתמם ערן, סוקר את גופה השופע.

"אתה ואלוּרה!” היא מרימה את קולה. “אל תשחק את האידיוט, זה לא מתאים לא לך ולא לי. מה זה פה…סדום ועמורה? מה נראה לך, שאתה תבוא הנה ותתחיל לזיין נשים נשואות?”

ערן נד בראשו וחוזר אל המנוע.

"תסתובב אלי כשאני מדברת אליך…קבצן קטן!”

הוא נושף אוויר בנשיפה ארוכה, מפנה את גבו אליה. צעדיה מתקרבים אליו מאחור והיא בועטת בו בנעל העקב שלה, בעיטה עלובה ולא מדויקת בשוק הימני.

ערן מניח את הראצ'ט שבידו ומתרומם, מסתובב אליה.

"על מי אנחנו מדברים?”

"מה?”

"הנשים הנשואות שאני מזיין, זה אלוּרה או את? זה מה שמפריע לך? שזיינתי את אלורה ולא אותך?”

היא מפתיעה אותו בסטירה מצלצלת וערן ממצמץ כמה פעמים, טועם דם בפיו.

"אל תהיה חצוף.” היא רושפת.

"פרני כבר לא כאן היום, נכון?” שואל ערן מתקרב אליה, לחיו עדיין לוהטת.

"מה!? מה זה קשור?” שואלת דודה ענת ומתרחקת מעט לאחור.

“היא ניקתה ונסעה עם אריק, לא?” אומר ערן ומתקרב באטיות אל דודתו הנסוגה.

"אז מה? מה זה משנה? אל תתקרב יותר!”

"אז חיכית שנהיה לבד בשביל לבלבל לי את המוח על אלורה, אחרי שעקבת אחרינו אתמול.”

"אני לא עקבתי אחריכם!” טוענת דודה ענת וצווחת הפתעה נפלטת מפיה כאשר גבה פוגע בקיר המוסך. “נראה לך שאני אתרוצץ באמצע הלילה על עקבים בחצץ?”

"מכל המתחם, רק אזור הפיקניק מכוסה בחצץ, איך את יודעת איפה זיינתי אותה?”

ערן מחייך אליה בניצחון ודודה ענת משתתקת כמי שנתפסה בקלקלתה, מלקקת את שפתיה בעצבנות. הוא משעין את יד שמאל על הקיר, חוסם את דרכה החוצה ומלטף את פניה בגב אצבעות ימינו.

"אז מה, עקבת אחרינו אתמול בלילה וראית שזיינתי אותה?”

דודה ענת מסמיקה ומשפילה את מבטה.

"אני תוהה אם זה יותר עיצבן אותך או יותר חירמן אותך.” הוא אומר בסקרנות סטואית מעושה, ידו הימנית גולשת מן הלחי אל חזהּ והיא שואפת בחדות כאשר גב אצבעותיו מלטפות לרגע את שדהּ השמאלי ומרפרפות להרף עין על פטמתה. דודה ענת לא עונה. נשימותיה מהירות ושדיה הגדולים עולים ויורדים מתחת לאצבעותיו.

"אני חושב שבסוף זה יותר חירמן אותך.” הוא אומר ומניח יד חצופה על שדה השמאלי מעל השמלה, וציוץ הפתעה נפלט מפיה של דודה ענת. “חירמן אותך מספיק בשביל שתלבשי את השמלה ההדוקה והחצי שקופה הזאת, תחכי שנהיה לבד ותבואי לבלבל לי את המוח על אלורה. את יודעת למה באת?”

"ערן, אני…” היא מקרקרת, נסערת בעליל.

"את באת בשביל שאני אזיין אותך. בלי השטויות של 'מעל החגורה מתחת לחגורה'.”

"אתה ואני לא…מזדיינים…אמרתי לך.” היא אומרת בקול תקיף הרבה פחות ממה שנראה שניסתה.

"זה הולך להשתנות עכשיו.” הוא אומר ולוכד את ידה השמאלית.

"ערן די! תעזוב אותי מיד!” נאבקת דודה ענת אך ערן מתעלם ממנה ואחרי מאבק קצר, ידו השמאלית לופתת את שתי ידיה מאחורי גבה, מותירות את ידו הימנית חופשיה.

"ערן!” היא רושפת, שדיה הגדולים רוטטים מולו.

"נמאס לי מהמשחקים שלך, דודה ענת.” הוא אומר ומלטף את ירכיה מעל השמלה.

"תשחרר אותי מיד! אני אצרח!”

"תצרחי, את זאת שדאגת שלא יהיה אף אחד בבית לפני שבאת אלי…” אומר ערן ומנסה להביא את ידו אל מתחת לשמלה. דודה ענת נעה מצד לצד בניסיון להתחמק אך ערן לוחץ בכוח את אגודלו לתוך פרק ידה והיא צווחת בכאב.

"תפסיקי להשתולל.” מורה ערן ודודה ענת מפסיקה לנוע, מביטה בו במבט נסער ושיער סתור.

"אני הולך לזיין אותך, דודה ענת.” הוא מסביר ומחליק את ידו בין ירכיה, מלטף את האזור האסור.

"שלא תעיז!” היא רושפת. “אמרתי לך, אנחנו לא יורדים מתחת לחגורה!”

"זאת הבעיה שלך? בסדר.” הוא עונה ומתחיל לטפל בחגורתה. אחרי שניים או שלושה ניסיונות הוא מצליח והחגורה נופלת על רצפת המוסך. “רק מעל החגורה.”

====================

לפרק הבא