הבריונים – פרק ב'

לפרק הקודם
============================
"…פעם אחרונה ולא כלום.” נשמע קולו של דניאל מתוך המטבח. “או שאת משחקת יפה… יצטער שהוא חי בכלל…עוד לא ראית כלום. וכמו שהבטחתי, אני מאוד נחמד אליו בבצפר. …החלק שלך בעסק: תסתובבי, תרימי ת'חצאית ותראי לי ת'תחת.”
אמא ממלמלת משהו ומחוץ לפתח המטבח שומע ששי את נקישת עקביה המהוססות.
"איזה תחת, רותי. גדול ועגול ויפה.” נשמע קולו של דניאל, רם וגס יותר. “מגפיים וחצאית, איזה קלאסה…עכשיו תורידי ת'תחתונים שנראה את הכל…”
עוד תנועה של גוף ואוושת בגדים מגיעה לששי העומד במסדרון, לבו הולם במהירות.
"וואו, כמה שיער.” נשמע קולו של דניאל. כסא חורק וצעדי נעלי ההתעמלות של דניאל.
"שה, מה את קופצת? תתכופפי.”
אמא צווחת בכאב ודניאל צוחק.
"שה, אהבלה. אני אוהב לתפוס לך ת'שיערות של הכּוּס. יש לך כל כך הרבה שזה ממש כיף.”
אמא צווחת בשנית וששי כמעט מסתער פנימה, עוצר את עצמו ברגע האחרון.
"זה כיף, איך השיערות שלך ממלאות לי 'תיד.”
"די…” נשמע קולה המתחנן של אמא. “בבקשה תפסיק…”
"רוצה למצוץ לי 'תזין עכשיו?”
"מה?! אאוו! כן!”
צעדי נעלי ספורט וחריקת כיסא. נקישות עקבי המגפיים. יש שקט במשך כמה רגעים והקול היחיד שנשמע באוזני ששי הוא הלמות ליבו. אחר כך הוא שומע את דניאל.
"לא רע…לא חשבתי שחננה כמוך מוצצת כל כך טוב…הפה שלך כל כך חם ורטוב…תמצצי אותו, ביץ'…תמצצי לילד מהבצפר של הבן שלך…”
קולות נוספים נשמעים עכשיו. כאילו דבר מה נתקע בגרונה של אמא וששי נרעד כאשר הוא מבין שה"דבר מה" הוא הזין של חברו לכיתה. הוא רוצה לברוח. הוא רוצה לראות. הוא נשאר מחוץ למטבח בעיניים קרועות לנוכח האימה שאינו רואה.
קליק! נשמע לפתע קול מהמטבח.
"מה אתה עושה?” נשמע קולה של אמא.
קליק!
"רק מזכרת.” עונה דניאל.
"לא אמרנו שום דבר על תמונות!”
"תמשיכי למצוץ, זונה, או שעוד שנייה כל בצפר מקבל את התמונה הזאת.”
"לא!”
"אז קדימה, לעבודה. ותשחקי לי בביצים…יופי, זונה. יש לך את זה לגמרי.”
ששי עומד ממוסמר למקומו, פיו יבש וגפיו משותקות. הוא נמצא כמיליון קילומטרים משם אך שמיעתו חדה כשל עטלף. הוא שומע את התנשפויותיו של דניאל, את קולות הלעלוע של אמו כאשר איברו של דניאל ממלא את פיה ומידפק על גרונה הצר, את חריקת הכיסא ואת הקלקות מצלמת הטלפון. התנשפויותיו של דניאל הולכות ותכפות עד שהוא נאנח ואומר:
"תבלעי את הכל, בת זונה. הכל הכל…הו!”
הקולות שוככים למשך כמה שניות ואז לפתע נשמע קולו של דניאל:
"אתה כאן, ששי?”
ששי נזעק כאיילה שנלכדה באורות מכונית.
"הוא בחדר שלו…” ממלמלת אמא.
"ממש…אל תדאגי, גם בפעם הקודמת הוא ראה אותנו, נכון, ששי?”
ששי מנסה להתגנב משם בשקט אך קולו של דניאל רודף אחריו.
"אני יודע שאתה כאן, אפס. אם אתה לא מגיע לכאן מיד אני מזיין את אמא שלך בתחת ומעלה את התמונות לרשת. אחת…שתיים…”
ששי מסתובב ונכנס אל המטבח, מובס ושפל כתפיים. דניאל יושב על כיסא ואמא כורעת בין רגליו, סמוקה וסתורה. היא משפילה את פניה במבוכה כאשר היא רואה אותו.
"הי, גבר.” אומר דניאל באותו חיוך שששי למד כבר לשנוא. הוא מלטף את שיערותיה השחורות של אמא באדנות כאילו הייתה חיית המחמד שלו. במעומעם ששי מודע לעובדה שאמא לא מנסה לקום ונשארת לכרוע מתחתיו.
"אמרתי לך 'הי', לא יזיקו לך קצת נימוסים. ככה את מגדלת את הבן שלך?”
"הי.” רוטן ששי.
"רוצה לספר לששי מה עשית עכשיו?”
"לא.” ממלמלת אמא, מבטה עדיין כבוש ברצפה. “בבקשה…קיבלת מה שרצית…לא ככה.”
"את רוצה לספר לו או שאני אראה לו את התמונות?”
"לא!” נזעקת אמא.
"אז תספרי לו.”
"מצצתי…מצצתי לו את הזין.” היא ממלמלת מבלי להביט בבנה.
"ואיפה גמרתי לך?”
"בפה.”
"ובלעת הכל?”
"כן.”
"אמא שלך בלעה את כל השפיך שלי.” אומר דניאל בחיוך גדול וששי מהנהן בסתמיות, סחרחורת קלה ממלאת אותו.
"ואמא שלך הולכת להמשיך לבלוע את השפיך שלי מתי שיבוא לי, נכון?” הוא שואל את אמא הכורעת תחתיו. אמא מהנהנת מבלי להרים את מבטה.
"אז הנה ההסכם המעודכן: בתמורה לכך שגברת רותי לוי, להלן 'הזונה', תספק שירותי מין ככל שתידרש למר מר דניאל עצמון, להלן 'הבוס', מר ששי לוי, להלן ה'בן זונה', ימשיך ליהנות ממטרית הגנה מלאה מהבוס. מקובל עליכם ההסכם? ששי?”
ששי משתתק, לא מסוגל לענות.
"מקובל עלייך בן זונה?” מרים דניאל את קולו, אוחז בכוח בשיערותיה של אמא עד שזו נאנקת בכאב.
"כן, כן!” צועק ששי.
"תגיד את זה. מה אומר החוזה?”
"ש…אמא שלי…תספק לך שירותי מין ובתמורה אתה…לא תציק לי יותר…”
"אני אספק לך מטרית הגנה.” מתקן אותו דניאל. "מקובל עלייך, זונה?”
"כן.” נאנקת אמא אשר דניאל עדיין לופת את שיערותיה בכוח.
"יופי. עכשיו עוף לאמבטיה ותביא לי איזה וזלין או קרם ידיים או משהו כי אני הולך לפתוח לאמא שלך 'תתחת.”
"לא!” ממלמלת אמא. “בבקשה לא!”
"אתה רוצה שהיא תקבל את זה יבש או רטוב?” שואל דניאל את ששי שעומד ומביט בו קפוא וכבד איברים. “זאת הבחירה שלך.”
ברגלי עופרת וראש סחרחר ששי ממהר אל האמבטיה. הוא פותח את ארון התרופות ומוציא משם צנצנת וזלין קטנה ואז חוזר בלב הולם אל המטבח. אמא כפופה על שולחן האוכל, דניאל אוחז בשערותיה ביד אחת, מצמיד אותה אל השולחן, בידו השנייה לוכד את ידיה מאחורי הגב. חצאיתה של אמא מופשלת מעלה, חושפת את ישבנה המלא והעירום של אמא.
"תמרח לה 'תתחת אם אתה רוצה שאני יבוא רטוב.”
"לא! בבקשה!” נאנקת אמא ומנסה להשתחרר אך דניאל לופת את ראשה וידיה והיא חסרת אונים לנוכח כוחו.
"קדימה, או שאני בא יבש.”
ששי מנסה לפזר את הענן הממלא את מוחו. כמו בערפל הוא מורח משחה שמנונית על אצבעותיו ואז מושח אותה על ישבנה של אמא, מנסה לגעת בה כמה שפחות. פלחי עכוזה עגולים וגדולים, מוצקים כשני כדורי כדורעף רכים ובהירים.
"אוקיי, זה מספיק. אתה יכול ללכת או להישאר אם בא לך לראות איך אני פותח לה את התחת.” אומר דניאל ברשעות.
אך כל כוחותיו של ששי נטשו אותו והיא נשאר כמי שכפאו שד, כמי שצופה בתאונה מחרידה ואינו יכול לעשות דבר כדי למנוע אותה אך אינו יכול גם להסיר את עיניו. דניאל משחרר את ראשה של אמא והיא מנסה לנוע אנה ואנה אך ידו השנייה עדיין לופתת את ידיה בכוח. הוא מקרב את איברו אל החור הקטן והבתולי של אמא ואז, לקול זעקותיה, מבקיע את דרכו אל הישבן הגדול והלבנבן.
"לא! לא! לאההה!” זועקת אמא כאשר ראש הזין חודר אליה. דניאל משחרר את ידו השנייה ואוחז במותניה של אמא, מתחיל לזיין אותה בתחת בתנועות קצובות ונמרצות. אמא מנסה עוד להתרומם מספר פעמים אך דניאל הודף אותה מטה מבלי להפסיק לזיין אותה עד שהיא מתייאשת ממאבקיה ורק נאחזת בשולחן האוכל בעודו רוכב על התחת הדשן.
אגנו של דניאל הולם בישבנה של אמא, שולח אדוות מהירות בפלחי עכוזה החיוורים מלמעלה ובירכיה העבות מלמטה. רגליה עטויות המגפיים נרעדות בכל פעם שהוא פוגע בה והשולחן מלווה את אנקותיה בחריקות אומללות משלו, עד כדי כך שששי תוהה כמה הוא חזק ואם אין מצב שישבר. דניאל מביט בששי וקורץ לו מבלי להפסיק לזיין את אמא בתחת וששי כמעט מתעלף לנוכח הזוועה.
הזמן חס על ששי והרגעים מתמזגים זה בזה, בליל של אנקות, חריקות, התנשפויות ותחינות עד שדניאל נאנח, מתנשף ומתחיל לגמור בתחת של אמא. רעד מטלטל את גוו והוא פולט את מטענו אל תוך ישבנה של אמא במשך פרק זמן שנראה כמו נצח, ממלא את התחת הלבנבן בשפיך.
"חברים,” אומר דניאל בחגיגיות, איברו עדיין תקוע בישבנה של אמא. “אני חושב שזו תחילתה של ידידות מופלאה.”
ששי עדיין אבוד עמוק בערפל מוחו. הוא לא כל כך שם לב מה מתרחש סביבו אך בשלב מסוים דניאל כבר לא נמצא במטבח ואמא אומרת משהו על מקלחת. הזמן חולף. הערב יורד ואמא חוזרת אל המטבח וששי מבין שהוא לא זז מהכיסא. אמא מתיישבת על כיסא סמוך, רטובה מהמקלחת ולובשת טרנינג. היא מתחילה לומר משהו ואז פורצת בבכי.
"אני מצטערת…” היא ממלמלת. “אני אמא איומה כל כך…מה עשיתי?”
דבריה של אמא מנערים את ששי, מוציאים אותו מקפאונו.
"מה?” הוא שואל.
"אני כל כך מצטערת.”
"על מה?” הוא משתומם.
"על מה ש…” היא לא מצליחה להשלים את המשפט.
"אין על מה להתנצל.” אומר ששי בלהט. “אין לך כלום על מה להתנצל. עשית את זה בשבילי, אמא. אם כבר, אני צריך להתנצל בפנייך שהכנסתי אותך לזה. שלא הצלחתי להתמודד עם דניאל. זה פשוט…זה פשוט היה גדול מדי…אפילו חשבתי…”
"חשבת מה?” קוטעת אמא את בכייה.
"להתאבד.” מודה ששי, על סף בכי.
"מה?!”
"כן.” נאנח ששי. “זה היה גיהינום מה שהוא עשה לי בבצפר, אמא. לא סיפרתי לך כלום כי לא רציתי להדאיג אותך אבל…זה היה ממש גיהינום.” הוא אומר, נאבק בדמעות.
"טוב, יהיה בסדר.” אומרת אמא ומחבקת אותו. “כל עוד אנחנו שנינו יחד הכל יהיה בסדר, נכון?”
"כן. בסוף ימאס לו.”
"אתה רומז שימאס לו מהאמא הזקנה שלך?” שואלת אמא בהומור של מפסידים.
"מה? לא! פשוט…”
"סתם צחקתי…” אומרת אמא ומגחכת בעיניים אדומות, מושכת באפה.
"מצחיק מאוד.” אומר ששי אבל גם הוא מחייך.
"יש לו תמונות.” אומרת אמא וחיוכו של ששי נעלם. הוא לא אומר כלום.
"עם התמונות אנחנו כבר לא יכולים לברוח. בכל מקום שיהיה הוא יוכל להפיץ את התמונות האלה.”
"כן.” אומר ששי סתמית.
"אני מקווה שימאס לו ושהוא יעבור להיטפל למישהו אחר.” אומרת אמא ושניהם שותקים.
“טוב, מה עם ארוחת ערב? רעב?” שואלת אמא לבסוף.
"כן, אי אפשר לעשות סקס כל היום…” פולט ששי בדיחה זהירה אך לרווחתו אמא מתפרצת בצחוק.
"אתה תהרוג אותי עם הבדיחות שלך. יאללה, אני אחמם לנו קצת פסטה. היו לך שיעורים?”
והחיים חוזרים למסלולם הלא גרוע והעניינים כמעט בסדר בבית הספר. זה לא שששי מצליח לשכוח את מה שהיה אבל העובדה שהוא ואמא מיושרים עוזרת לו לשרוד את זה. הם ביחד בתוך זה, מתמודדים עם זה כמו צוות. אין להם ברירה, לא לה ולא לו. המצב בבית הספר היה כל כך רע שהוא באמת כבר חשב על לקפוץ מאיזה גג ולגמור עם הכל ועכשיו הכל נורמלי, בבית הספר לפחות. כלומר: נורמלי ברמה של "מישהו–מהכיתה–שלך–מזיין–את–אמא–שלך" נורמלי.
אמא פחות בסדר, כל בוקר היא קמה עם עיניים נפוחות ואף אדום מבכי.
דניאל ביקר אצלם לפני יומיים שוב, הביקור השלישי מאז נאום ה"חבר או אויב" והזיון במטבח. הוא הגיע לפני ארוחת ערב והודיע שיישאר ללילה, אחרי שאמר לאבא שלו שהוא ישן אצל חבר כדי ללמוד למבחן. זה התחיל מזה שהוא הכריח את אמא למצוץ לו במטבח וגמר לה על הפרצוף בזמן שהוא מסתכל על ששי ומגחך. כשהיא ביקשה ללכת להתקלח או לפחות לשטוף פנים הוא אמר לה שאין מצב, שהיא צריכה להתרגל לריח. "הבושם החדש שלך”, הוא קרא לזה.
אחר כך הוא הורה לה להתפשט ולזחול בבית עם אטבים על הפטמות וככה להכין להם ארוחת ערב. אחרי ארוחת הערב הוא לקח אותה למיטה. כל הלילה חרקו קפיצי המיטה של אמא והיא זעקה ונאנקה. ששי ישב ליד דלת חדרה, בלי לדעת למה בדיוק, עד שכפות רגליו כמעט קפאו ורק אז חזר למיטה, מתעטף בשמיכה. ועדיין המשיכו החריקות והנאקות ממיטתה של אמא. לפחות בבוקר עיניה לא היו נפוחות מבכי וגם בבית הספר הדברים המשיכו להיות כמעט נורמליים.
=========================================
לפרק הבא