========================
אמא ובת–אל לא מדברות על מה שהיה. בת–אל שומעת את אמא בוכה בלילות והלב שלה כמעט נשבר אבל כשבת–אל מנסה לדבר איתה על זה, אמא רק עושה תנועה עם היד שהיא לא רוצה לדבר. בהתחלה נראה שלא יהיה לזה סוף אבל אחרי כמה ימים אמא נראית יותר טוב ואפילו מחייכת טיפה ואחרי שבוע היא כבר חזרה לעצמה פחות או יותר, ככה בת–אל מרגישה.
"הראית לפיני את המלים?” אמא שואלת אותה באחד הערבים.
"כן.” אומרת בת–אל. “הוא אמר שהם מצוינים.” היא מוסיפה בגאווה. את הקטע שבו הוא כורעת תחתיו בפרצוף מכוסה שפיך היא לא אומרת לאמא, למה לצער אותה סתם? גם ככה אמא בטח הבינה מלבד.
"ומה עכשיו?” שואלת אמא.
"מלחין.” אומרת בת–אל ומרגישה איך נהיה לה קר בלב, למרות מנסה לא להראות לאמא, שלא להוסיף לה עוגמת נפש כמו שאומרים.
אמא נדה בראשה ולא מוסיפה דבר אך בת–אל רואה את פניה מתקדרות.
"מאמה, זה רק עד שאני יהיה מפורסמת.” היא אומרת לאמא.
אמא נדה בראשה ומנסה לחייך אבל החיוך העצוב מכאיב לבת–אל עוד יותר. אמא רואה את הכאב שלה ומתקרבת אליה והן מתחבקות.
"את באמת רוצה את זה? גם עם כל הסְחְלָה?” שואלת אמא ובת–אל מהנהנת מיד.
"אני חייבת את זה.” היא אומרת בשקט.
"בסדר, חיים שלי. אז תעשי מה שצריך אבל…תשמרי על עצמך, בסדר?”
"בסדר.” עונה בת–אל ומחבקת את אמא חזק חזק.
את השיר היא הדביקה לעצמה על השולחן בבית הספר. לא שהיא צריכה ממש לראות את המלים, הם כבר מזמן בראש שלה באותיות של אש אבל כשהיא רואה את הנייר ואת השם "אבי גוזלן" למעלה, זה נותן לה כח ושמחה והיא אפילו לא מתעצבנת כשהתיכוניסטית מסתכלים לה על השדיים כשהם חושבים שהיא לא מרגישה. למרות הכל, היא מתקדמת. היא לרגע לא חשבה שזה יהיה ככה, אבל היא מתקדמת. אולי זה יצליח.
ואז פיני מסדר לה פגישה אצל המלחין, שימי בנדוִד. “תלבשי נעלי בד לבנות וחצאית ג'ינס קצרה.” מנחה אותה פיני.
"מה זה קצרה, עד האמצע רגל?”
פיני נאנח כמו בכל פעם שהיא מזייפת.
"לא, קצרה עד כאן.” הוא אומר ומדגים על עצמו והעיניים של בת–אל נפתחות.
"אבל אין לי חצאיות כאלה. זה לא מסתיר כלום, רואים כל הרגל.”
"סבבה, אז אני אגיד לו שאת לא באה, בסדר?”
"לא, לא, אני ימצא בשוק.” ממהרת בת–אל לומר. “אני יקנה, אל תידג.”
וככה היא מוצאת את עצמה בלובי של מגדל בצפון העיר, נועלת את הנעלי בד הלבנות ולובשת את החצאית שהיא בחיים לא חשבה שהיא תלבש כזאת, כזאתי שרואים לה כמעט את כל הרגליים ואם היא מתכופפת בטוח רואים לה את התחתונים. היא לובשת חולצת סטרץ' ורדרדה והדוקה ופיני התקשר להגיד לה שעדיף שלא תלבש חזייה. הוא לא השתכנע גם כשהיא אמרה לו שכולם יראו לה את השדיים ככה כשהיא תלך ושזה כאילו היא הולכת חצי ערומה. לפחות הוא לא אמר לה להתאפר.
"יש לך הזדמנות אחת להרשים אותו, בת–אל.” פיני אמר לה. “כמוך באות אליו אלף. תזכרי כמה את רוצה את זה.” הוא הוסיף ובת–אל עשתה כן עם הראש חזק ומהר.
הלובי גדול כמו של בית מלון ויש שומר בבניין, לבוש מדים כמו בסרטים. הוא בחור מבוגר וקצת מזכיר לה את בכוֹר של שושנה, שהיה חשמלאי עד שנפל מהפיגום ועכשיו הוא על ביטוח לאומי.
"כן?” הוא שואל אותה צחי השומר וסוקר אותה מלמטה למעלה. היא על הגבול בין נערת ליווי לסתם שרלילה. אסור לו להכניס נערות ליווי אבל שרלילות זה חוקי ויש כאן מהן בשפע במגדל.
"אני לשימי בנדוד. דירה 45.” אומרת בת–אל.
"יש לך נשק?” שואל צחי בהומור ומחייך, מתאמץ שלא לבהות בשדיים הגדולים שלה. איך הם זזים שם, אללה יוסתור.
"לא…מה פתאום?”
"אני יכול לבדוק?” הוא מגחך וקורץ. זאת הבדיחה הקבועה שלו עם בחורות שהוא יודע שלא יתלוננו עליו.
"אה…בסדר…” עונה בת–אל בתמימות וצחי קופא לרגע: זאת סתם בדיחה, אף אחת לא אומרת “בסדר” על הבדיחה הזאת.
"בדיקה גופנית.” אומר צחי, מעיף מבט סביב. “פשוט אסור להכניס נשק לבניין.” הוא מוסיף במבוכה, קצת מקווה שהיא תקלוט את הדחקה ותלך מכאן.
אבל בת–אל לא טובה בלקלוט דחקות והיא רק מהנהנת. היא מביטה בשעונה, יש לה רבע שעה.
"אבל אני צריכה לעלות עוד רבע שעה, בסדר?”
"רבע שעה, אין בעיה.” הוא אומר ומביט שוב מאחוריה ומאחוריו. רק יגע לה קצת במותניים ויריח אותה כדי שיהיה לו על מה לאונן במקלחת, זה יותר טוב מכל חיי המין שלו בשנים האחרונות.
צחי לוקח מהדלפק שלט שעליו כתוב "השומר בסיור" ומניח אותו על הדלפק.
"בואי.” הוא מורה לבת–אל ומנחה אותה לעבר חדר קטן מאחורי העמדה.
קירות החדרון מכוסים מדפי מתכת אפורים ועליהם ציוד. שולחן משרדי קטן עומד בקצה ועליו מחשב. כמעט על כל שולחן יש מחשב, צצה מחשבה בראשה של בת–אל. מעניין.
"תעמדי ככה ותחזיקי במדף.” אומר צחי ומדגים. בת–אל מפנה אליו את גבה ואוחזת במדף כמו שהוא אמר לה והוא נעמד מאחוריה. רק יגע בה קצת, להרגיש את הגוף שלה, ודי.
צחי מניח ידיים על המותניים שלה בזהירות, מתענג על מותניה הצרות. אף אחד לא מלמד שומרים בבניינים לבצע חיפוש גופני, הוא סתם מאלתר לפי מה שהוא ראה בסרטים. אסור לו להגזים כי אם היא תחליט לפתוח את הפה, זה מינימום פיטורים, אם לא כלא.
תוך שהוא מתעלם מהחלטתו הקודמת, צחי מוצא את עצמו טופח בזהירות במורד מותניה, נשאר באזור הנייטראלי של ירכיה החיצוניות. אין מה לטפוח על רגליים חשופות, כמובן, אבל צחי בכל זאת מתקדם מטה בטפיחות קלות, חש בעור החמים והחלק מתחת לידיו. ירכיים, ברכיים, קרסוליים.
אסור! אסור! אסור!
הטפיחות הופכות לליטופים זהירים בדרכו למעלה והלב שלו מתחיל לדפוק חזק כשהוא מגיע אל החצאית שלה. הוא מעז להכניס רק אגודל מתחת לבד הג'ינס אבל כוס אמק, הוא הכניס לה יד מתחת לחצאית. בדמיון שלו הסיפור מקבל הרבה יותר צבעים כשהוא יספר אותו ליוּדה וסרגיי. לפני שהיא תגיד משהו, צחי ממהר לעלות למעלה, לא לפני שהוא גונב איזה ליטוף על התחת שלה עם גב כף היד, כאילו במקרה. אין תגובה, היא רק נשענת על המדף בסבלנות.
הוא חוזר אל המותניים שלה וממשש לה את הבטן כאילו אפשר להחביא משהו בחולצה הדוקה ושקופה כל כך. היא לא אומרת כלום אז הוא עולה טיפה יותר למעלה ועוד למעלה עד שקצות האצבעות שלו נוגעות בחלק התחתון של השדיים שלה.
צחי קופא, אומד את תגובותיה, נכון לנתק מגע אם תאמר משהו או תזיז אותו. אבל אף מחאה לא מגיעה והיא פשוט עומדת שם בסבלנות כמו ילדה טובה ומניחה לו לחשש אותה. הוא מפשיר אחרי כמה שניות ואז מלטף שוב את בטנה מעלה ולא עוצר גם כשהוא חש בבשר שדיה הרך מתחת לבד החולצה הדקיק. צחי מתנשף חרישית כשהוא חופן את השדיים הגדולים של הצעירה וזו לא פוצה פה.
היא גם לא מוחה כשהוא מחליק את הידיים המזיעות שלו מתחת לחולצה הדקה שלה, הלב שלו דופק כל כך חזק שהוא עוד שנייה מתחרש. השדיים שלה כבדים ומוצקים בידיו והוא חופן ומעסה אותם רגעים ארוכים, מתאמץ לא להתנשם חזק מדי, לא קולט שזה באמת קורה, שהוא באמת מחשש את הצעירה היפה הזאת בחדר האחורי והיא פשוט מניחה לו לעשות את זה.
ואז הלב שלו קופא. אולי היא מסתלבטת עליו? הוא כבר שמע על מקרים כאלה ושדיים יכולים להיות מסיליקון…
אולי היא לא בדיוק היא?
הוא מתגבר על הדחף לעזוב אותה בקפיצה ותחת זאת מחליק יד אמיצה במורד בטנה, אל בין הירכיים מעל החצאית. סוֹ פָאר סוֹ גוּד, הוא לא מרגיש שום בדיקה חשודה אבל ליתר בטחון שולח את ידו אל מתחת לחצאית ובשילוב של אומץ וחוצפה אצבעותיו פולשות את מתחת לתחתונים.
כּוּס! ליבו עולץ בקרבו בעודו מחליק אצבע לתוך פרוות ערוותה. זאת גברת!
הוא מנתר בבהלה כשהיא מדברת פתאום:
"מה השעה?”
"אה…שתי דקות לתשע.” הוא מקרקר מבלי להשיג את ידיו, האחת במפשעתה והשנייה חופנת שד גדול.
"אז אני צריכה לעלות.” היא אומרת בקולה המתוק.
"כבר?” מתנשף השומר.
"כן.” היא אומרת. “אני יכולה לעלות? גמרנו?”
"אני לא.” הוא אומר באכזבה. “תעלי, תעלי.”
"בסדר, סליחה.” אומרת בת–אל ומסדרת את הבגדים. “אבל אני ממש צריכה לעלות, בסדר? אני לא רוצה לאחר. הוא צריך להלחין לי שיר.”
"מי?” שואל השומר בעודו מוביל אותה אל מחוץ לחדרון, בוחן את סביבתו.
"אה…” מהססת בת–אל, מחטטת בתיקה כשהם הולכים אל לובי המעליות. “רגע…רשמתי לי על פתק שימי בנדוד.”
"טוב, בסדר.” אומר צחי.
מעלית נפתחת והיא נכנסת אליה.
"לחזור אחר כך?” היא שואלת בתמימות.
"מה?”
"בשביל לגמור את הבדיקה…” היא אומרת כשהדלתות מתחילות להיסגר.
"אה, כן, בטח. תח…” ומילותיו האחרונות נקטעות.
בעוד המעלית נוסקת אל תוך השמיים, בת–אל פותחת שוב את תיקה ומוודאת בפעם האלף שהדף שנתן לה אבי גוזלן נמצא בו. יש לה מלים מצוינים והיא יודעת לשיר הרבה יותר טוב ממה שחשבה אי פעם שתדע. עכשיו היא רק צריכה לשכנע את המלחין הזה ויהיה לה שיר משלה! מרוב התרגשות היא מצחקקת במעלית, נבהלת מצחוקה כמו חתולה קטנטנה ואז מצחקקת שוב מהטפשונות שלה.
קלינג! המעלית מצלצלת חרישית ונעצרת. בת–אל נושמת נשימה עמוקה ויוצאת מהמעלית.
על דלת דירה 45 יש לוחית מוזהבת: “ג'סיקה & שימי בן דוד" ובת–אל נוקשת עליה בעדינות.
הדלת נפתחת וגבר גבוה ונאה עומד בפתח. הוא רזה ושרירי ויש לו קעקוע צבעוני וגדול על היד. הוא מגניב כזה, חושבת בת–אל לעצמה, מופתעת מהאופן שבו ליבה מנתר לרגע.
"אהלן, בת–אל?” הוא שואל בקול עמוק כמו של שדרן רדיו.
"אה…כן…” היא מסמיקה.
"בואי, תיכנסי.” הוא מזמין אותה. בת מנשקת את המזוזה ונכנסת פנימה.
הסלון גדול ונעים ודלת זכוכית גדולה מובילה למרפסת, משם מנצנצים אורות עיר ופנסי מכוניות כיהלומים. פסנתר גדול עומד בקצה החדר והם מתקרבים אליו.
"רוצה לשתות? לאכול משהו?” הוא שואל ונדמה לה שהקול שלו מגיע ישר לתוכה או משוּ.
"לא, תודה.”
"אוקיי, אז ספרי לי, למה באת?”
"אני רוצה להיות זמרת, ו…” פותחת בת–אל.
"יש לך קול מתוק, אמרו לך?” קוטע אותה שימי והיא מסמיקה עוד יותר.
"תודה…ו…אבי גוזלן כתב לי שיר…”
"איזה יופי!” אומר שימי. “בטח הבאת אותו.”
"כן!”
בת–אל מפשפשת בתיקה בהתרגשות, מוצאת את הדף ומגישה אותו בגאווה לשימי.
"ואללה, גוזלן.” אומר המלחין ומעיין בדף. "בואי נראה מה יש כאן."
בת צופה בו מתרכז ולאחר כמה רגעים מתחיל להמהם לעצמו. בת–אל צופה בו, מרותקת: בהתחלה אין לו כיוון והוא משתנה כמו הרוח אך מדי כמה רגעים משתנה ההמהום ובכל פעם הוא הופך להיות ערטילאי פחות ומדויק יותר עד שכעבור עשרים דקות לערך היא ממש שומעת מנגינה שחוזרת על עצמה.
הוא מחייך עכשיו ומקליד קצת על הפסנתר וליבה של בת–אל עולץ בה כשהיא מבינה שהיא מכירה את מה שהוא מנגן, זה ההמהום שהפך ללחן שיהיה שיר. השיר הראשון שלה!
"אוקיי…אוקיי…” הוא אומר אחרי כמה זמן. “אני חושב שזה כמעט מוכן.”
"באמת?”
"באמת–באמת.” הוא מחייך אליה חיוך חם.
ואז הוא מתחיל לנגן את המנגינה שהיא כבר קצת מכירה ושר את המלים שהיא ממש ממש מכירה ולבית השני היא כבר מצטרפת אליו. בהתחלה קצת מהססת אבל הוא מחייך אליה את החיוך הנעים שלו וממשיך לנגן ולשיר ורומז לה להצטרף אליו ואת הבית השלישי הם שרים ממש ביחד. כשהם גומרים, היא מתנשפת ונרגשת, מביטה בו בעיניים נוצצות ומבריקות.
"יא ולי, איזה יפה יצא!”
"יש עוד מה לשפר, אבל זה לא רע.” מחייך שימי. “רוצה עוד פעם לשיר ביחד?”
"בטח!” עונה בת–אל בהתלהבות ושימי טופח על ירכו השמאלית בהזמנה טבעית, כאילו הם חברים ותיקים. “תתקרבי, אני צריך להרגיש אותך שרה.” הוא מסביר.
בת–אל מתרוממת ממקומה לידו ומתיישבת בטבעיות על ירכו, מגלה במבוכה שאינה יודעת היכן להניח את ידה הימנית, אבל שימי מחלץ אותה מהמבוכה ופשוט מניח את ידה על גבו. כעת היא יושבת על ירכיו, רגליה בניצב אל שלו וזרועותיו כמו עוטפות אותה כאשר הן נחות על הפסנתר. היא מריחה אותו ומסמיקה מבפנים, הוא מריח נקי וחמוד ולא כמו הגברים המגעילים שעד עכשיו היא עבדה איתם.
"יאללה, עוד פעם.” מחייך שימי. “מוכנה?”
בת–אל מהנהנת בהתרגשות.
שימי פורט על הפסנתר ופתח נפתח בעולם וממנו זורם קסם ממקום אחר ומאיר את הסלון בצבעים ומנגינות מתוקים, ישר מגן עדן. הוא מעודד אותה והיא מצטרפת אליו והיסוס שלה נעלם ממש מהר ותוך כמה שניות היא כבר שרה בקול חזק את כל המלים, בדיוק לפי המנגינה או כמעט בדיוק, היא קצת מפספסת פה ושם.
והם גומרים ביחד שוב אבל למרות זאת השקט מלא במוזיקה והשיר כאילו נמשך ונמשך ולא נגמר והיא יודעת שהיא צדקה כשהיא התעקשה, אפילו שהמכשפה הרוסייה מהמתנ"ס אמרה לה שהיא לא יודעת לשיר. היא נולדה לזה והיא כל כך כל כך רוצה את זה שהיא מרגישה את זה בוער לה בין הרגליים כמו מדורת ל"ג בעומר.
"את מרוצה מהלחן?” הוא שואל אותה, שפתיו קרובות אל אוזנה והלב שלה דופק חזק מהקרבה הזאת.
"כן.”
"את רוצה אותו?”
"כן. בבקשה.”
"ומה…את מוכנה לעשות בשבילו?” שואל שימי ומניח יד על ירכיה החשופות.
"מה שתרצה.” מתנשפת בת–אל הנרגשת ומפשקת את ירכיה מבלי לחשוב.
"ומה את רוצה?” מפתיע אותה שימי, מלטף את ירכה באצבעות חמימות.
"שתעשה לי מה שאתה רוצה.” היא רוצה להגיד אבל במקום זה רק אומרת: “את השיר.”
צמרמורת עונג פושה בגווה כשאצבעותיו מחליקות אל מתחת לחצאית הג'ינס הקצרה והלב שלה דופק חזק חזק.
"את רוצה שאני אגע לך בין הרגליים…בשביל השיר?”
בת–אל מהנהנת, בלב הולם.
"את חושבת שאת רטובה שם?” הוא שואל, אצבעותיו סנטימטרים בודדים מ"שם".
בת–אל מהנהנת, חשה בגל ריגוש נוסף מציף אותה.
"זה נעים לך כשאני מלטף כאן?” הוא שואל ומלטף את עמקי ירכיה, קולו מצמרר כליטוף במורד הצוואר.
אנחה קלה נפלטת מגרונה של בת–אל והיא ממהרת לנשוך את שפתיה החושניות במבוכה, מסמיקה בין ירכיה המתלהטות.
"נעים או לא?” הוא מתעקש, אצבעותיו מתקרבות ומתרחקות אל תחתוניה ומטריפות אותה.
"קצת.” היא נאלצת להודות בלב שואג.
"וזה?” הוא שואל ונוגע בתחתוניה הרטובים, מצמרר את הצעירה המבולבלת.
"כן.” היא עונה בשקט, עיניה הגדולות עצומות למחצה. “כן.”
"הו!” היא משתנקת כאשר אצבע עבה מחליקה אל מתחת לתחתוניה ומפשפשת בין שפתי ערוותה. אך במהרה האצבע נתקלת בקרום תוּמתה וכאב מרעיד את גופה.
"לא שם!” היא מבקשת.
"אז איפה?” הוא מלקקת את תנוך אוזנה, אצבעו הנסוגה מאתרת את כפתור העונג שלה ומתחילה לרפרף עליו במהירות בעוד ידיו השנייה מפנקת שָד כבד באצבעות קלילות.
"מאחורה.” היא עונה בביישנות.
"את רוצה שאני יזיין אותך בתחת?” הוא שואל והמלים הגסות מרגשות אותה במקום שידחו אותה.
"כן.”
"קיבלת שם פעם?”
"מלא פעמים.” היא מודה בתמימות, מושכת בכתפה כבדרך אגב.
"את משהו אחר, אין דברים כאלה.” מחייך שימי. “לכי לספה, הטרפת אותי לגמרי.”
בת–אל קמה ברגליים פקות והולכת אל הספה.
"תשכבי על הגב.” מורה לה שימי ומתקרב אליה, מתיר את חגורת מכנסיו.
בת–אל בולעת רוק ונשכבת על הספה הרחבה, חזהּ הגדול עולה ויורד בהתרגשות לנוכח הגבר הקרב אליה. הוא כל כך שונה משני הגברים האחרים שידעה, כל כך נעים אבל יחד עם זה חזק ו…סקסי. היא מסמיקה פנימה כשהיא חושבת על המילה הזאת, אבל ברגע שחשבה אותה היא לא יכולה להוציא אותה מראש. לגברים כמוהו מתכוונים כשאומרים סקסי.
סקסי, הוא כל כך סקסי.
"תרימי ת'רגליים, מתוקה.” הוא אומר ומפשיל את מכנסיו ותחתוניו, איברו מתנודד בציפייה.
בלב הולם מניפה בת–אל את רגליה גבוה באוויר וחצאיתה מופשלת מעלה, חושפת את החוטיני הזעיר שלבשה ואז הוא כורע בין רגליה המונפות ופושט ממנה את התחתונים הפעוטים. ערוותה עירומה מולו אך הוא מתעתד לתקוף את החור הקטן וההדוק של הצעירה, לקבור את הזין עמוד בתחת העסיסי שלה.
הוא מושח את איברו ברוק ומחכך אותו בחור הקטן, שמח לגלות שהמיצים השמנוניים הזולגים מערוותה עומדים להקל על מלאכתו.
"מוכנה?” הוא שואל את הצעירה הפשוקה תחתיו.
"כן, אבל לא חזק מדי, בסדר?”
"בסדר.” הוא מחייך ומחדיר בעדינות את ראש הזין. בת–אל מתקשחת לרגע אבל נרגעת ומהנהנת, לאות כי היא מוכנה ליותר ושימי מחדיר עוד כמה סנטימטרים לתוכה, מניח לה להתרגל לנוכחותו.
לפתע מודעת בת–אל להימצאותה של דמות נוספת בחדר. היא נחרדת למראה אישה גבוהה ויפה הלבושה בחצאית אלגנטית ומגפיים המתקרבת–אליה במהירות, פניה ארשת של זעם.
"מה בדיוק את עושה עם בעלי, זונה?” שואגת האישה, עיניה הכחולות זועמות כקרחונים ושיערה הזהוב בוער בחימה.
"אה…” ממלמלת בת–אל, הזין הגדול של שימי עדיין נעוץ בישבנה.
"'אה…' זה תשובה לגיטימית ברפת שממנה באת, פרה מטומטמת?” שואגת הבלונדינית ונעמדת ליד הספה. שימי מחליק מישבנה של בת–אל ונעמד מאחורי אשתו, משועשע בעליל מהמחזה, ובת–אל נותרת בודדה ופשוקה, מבוהלת עד קצות תלתליה.
"לא.” עונה בת–אל באימה.
"זאת לא תשובה, פרה. אז אני שואלת אותך למה את מזדיינת עם בעלי ואת לא טורחת לענות לי?” שואגת הבלונדה. “הא?! תעני לי!”
"לא יודעת.” פולטת בת–אל המבועתת.
"טוב, אני מבינה שעם הפה שלך אין הרבה מה לעשות בדיבור, בואי מה עוד הוא יודע לעשות.” רושפת הבלונדינית. ג'סיקה, נזכרת בת–אל בשם מהדלת. זאת בטח ג'סיקה.
"היא מצצה לך כבר?” שואלת ג'סיקה את בעלה.
"לא.”
"אז בואו נראה אם המטומטמת יודעת לעשות משהו יעיל עם הפה הזה.”
ג'סיקה אוחזת בתלתליה של בת–אל ומושכת אותה בכוח, תוך שהיא מתעלמת מצווחות הכאב שלה, עד שבת–אל כורעת על ברכיה.
"בוא, לָאבי. תביא את הזין שלך ונראה מה היא שווה עם הפה שלה.”
שימי מחייך כאילו זאת הכל בדיחה אחת ענקית וקרב אל בת–אל, איברו מזדקר בהתרגשות מול פניה. בת–אל מפשקת את שפתיה ועוטפת אותו מבלי שתצטווה, ליבה הולם באימה מפני הבלונדינית המשוגעת. קודם היא התעצבנה שהיא מזדיינת עם בעלה ואז היא מכריחה אותה למצוץ לו? היא באמת משוגעת, זאתי.
"מממ…” מתפנק שימי על פיה המחונן של הצעירה. היא אולי אָמָה ולשיר היא כנראה לא יודעת אבל היא יודעת מה לעשות עם זין, זה בטוח. הפה שלה חם ורך ורטוב והיא גם יודעת לתת לשון איפה שצריך ומבחינתו של שימי אפשר לגמור את זה בזה אבל הוא מכיר את ג'סיקה: כשאשתו במצב רוח כזה, לבת–אל מצפה לילה ארוך.
"זה לא מספיק עמוק, פרה.” נוחרת גס'יקה בבוז. “קחי אותו עמוק!”
בת–אל מנסה לבלוע אותו עמוק יותר אך רפלקס הפליטה שלה מתפרץ ומאלץ אותה לסגת בבהלה.
"יותר עמוק!” תובעת ג'סיקה ומניחה שתי ידיים מאחורי ראשה של בת–אל באיום. בת–אל מנסה נואשות לדחוק יותר מבשר הזין של שימי אל תוך פיה לפני שהבלונדינית המשוגעת תידחף אותה בכוח אך היא מצליחה לשפר את הישגיה רק במעט לפני שהיא נסוגה, משתעלת ומשתנקת.
"לא טוב.” מסננת ג'סיקה בזעם. “ממש. לא. טוב.”
ביד חזקה אחת אוחזת ג'סיקה את שתי ידיה של בת–אל המתנשמת מאחורי הגב ולופתת אותן באצבעות ברזל ובשנייה היא אוחזת בתלתליה ומובילה אותה כקרבן אל המזבח. קצה הזין מתדפק על שפתיה של בת והיא מפשקת אותן, מניחה לזין לפלוש אל חלל פיה כמו צונאמי ולמלא אותו בבשר קשה. אבל ג'סיקה אינה מסתפקת בכיבוש פיה של בת–אל: היא הודפת את ראשה קדימה, תוחבת בכוח את איברו של בעלה אל מעמקי פיה של הצעירה המבוהלת.
שימי נאנק בעונג למגע בית הבליעה ההדוק של בת–אל. גרונה צר והדוק כמו כּוּס של ילדה קטנה והוא לופת את הזין באגרוף של קטיפה רטובה. עיניה של בת–אל בולטות מחוריהן ודמעות זולגות על לחייה אך לשימי לא אכפת, הוא מתמסר לעונג שמרעיף עליו גרונה ומתעלם מהשתנקויותיה החנוקות. רוק ניגר במפלים מפיה ומרטיב את חולצתה הדקה ושדיה הגדולים עירומים עכשיו כמעט לחלוטין. לבסוף מניחה לה ג'סיקה לסגת ובת–אל כורעת ונשענת על ידיה, משתעלת ומשתנקת בקול רם.
"מספיק נחת.” אומרת ג'סיקה כעבור כמה רגעים וחוזרת לאחוז בציציות ראשה של בת–אל. “לעבודה, ביץ'!”
"לא, בבקמממ….” אך תחינתה של בת–אל נקטעת כאשר שימי דוחף את הזין הרטוב שלו וזה מחליק מבין שפתיה אל חלל פיה, חולף לאורך לשונה הרכה ואז ננעץ במורד גרונה ההדוק. שימי מחייך אל אשתו ואז מתחיל לשגול את גרונה הצר של הצעירה הלכודה, פניה היפות מסמיקות והולכות ולחייה שטופות דמעות.
ג'סיקה מצמידה את מפשעתה אל אחורי ראשה של בת–אל ואז מתחילה להניע את אגנה בתנועות זיון, מפריחה נשיקה לעבר בעלה. ראשה של בת–אל לכוד בין מפשעתה של ג'סיקה לזין של שימי ובמשך כמה רגעים אונסת הרעיה המרושעת את גרונה ההדוק של בת–אל בתנועות אגן קצובות, כאילו מזיינת את בעלה על ידי פיה של הצעירה היפה. קולות לעלוע רמים בוקעים מגרונה של בת–אל ומפיה גדוש הזין ורוּקה מרטיב לחלוטין את חולצתה, הופך את הבד הדקיק לשקוף לחלוטין והוא נדבק אל עטיניה הדשנים, מדגיש את צורתם המושלמת.
"מספיק.” רושפת ג'סיקה לבסוף ומניחה לבת–אל. איברו של שימי מחליק מתוך גרונה ופיה של בת–אל וזו מתמוטטת על ברכיה, כתפיה צמודות לרצפה והיא משתעלת ומתנשפת חליפות.
"עכשיו אני רוצה לראות איך היא אוכלת בתחת.” אומרת ג'סיקה ומלקקת את שפתיה. “אבל חזק, אל תרחם עליה.”
"יוּ גָּט איט, בייבי.” מגחך שימי.
ג'סיקה מתיישבת על הספה ואוחזת בתלתליה של בת–אל הצווחת, משעינה את פלג גופה העליון על ברכה. היא מפשילה את חצאית הג'ינס של בת–אל וחושפת את ישבנה העסיסי של הצעירה ואז מניחה את שתי ידיה על פלחי עכוזה העגולים ומפשקת אותם בהזמנה לבעלה.
"make it hard.” היא אומרת ומלקקת את שפתיה בהתרגשות.
שימי מכוון את איברו הרטוב עדיין מרוּקה של בת–אל לעבר החור הקטן ואז הודף אותו פנימה באבחה אחת. בת–אל האומללה מנסה להתרומם אך ג'סיקה לוכדת אותה בין זרועה וברך ומונעת ממנה לקום.
"אהּ! אהּ!” נאנקת בת–אל בעוד שימי מזיין את ישבנה עמוק וחזק.
"נעים לך, פרה?” שואלת ג'סיקה את בת–אל הלכודה. “נעים לך זין ענק בתחת?”
"אי! די!”
"אז בפעם הבאה אל תפתי את בעלי, הבנת?”
"אני לא!”
"אני יודעת מה ראיתי, את קוראת לי שקרנית?” זועמת ג'סיקה. “את חוצפנית! תן לה חזק! תפתח לה את התחת!”
פלחי עכוזה הדשנים של בת–אל מרקדים בפראות כאשר שימי הולם בה בכוח, מכה אחר מכה, ושדיה הגדולים מתנדנדים, כלואים עדיין בחולצה הדקיקה והרטובה. ג'סיקה מפשקת שני הכדורים המשלמים של התחת שלה, מקלה על בעלה לחדור עמוק יותר, לשפד אותה מראש הזין ועד הבסיס. שימי רואה את נחיריה המתרחבים של אשתו ואת האופן שבו היא מלקקת את שפתיה ותוהה מי מבין שניהם נהנה יותר מההתעללות בצעירה הסתומה, הוא או היא.
ג'סיקה מתיישבת עכשיו על גב הספה, אגנה מול פניה של בת–אל. היא מפשילה את חצאיתה מעלה ומקלפת את תחתוניה התחרה השחורים שלה בסדרת תנועות מהירות, חושפת את ערוות הזהב שלה אל מול פניה של בת–אל המבועתת. מבלי לומר מילה היא אוחזת בתלתליה של בת–אל והודפת את פניה היפות אל הכּוּס המוזהב שלה, מחככת את ערוותה הרטובה בפיה של הצעירה המזועזעת.
"לא! לא!” צווחת בת–אל בפה מלא פרווה זהובה בעוד שימי ממלא את ישבנה בזין.
"תוציאי את הלשון, פרה.” רושפת ג'סיקה. “אני רוצה טיפול בדיוק כמוהו.”
"בבקשה לא! אני לא ככה!” מיבבת בת–אל מבין ירכיה השזופות של ג'סיקה. “אני רק עם בנים, אני!”
"אני לא לרמה שלך, פרה?” שואלת ג'סיקה, לופתת את תלתליה של בת–אל ומאלצת את הצעירה המבוהלת להישיר אליה מבט.
"לא!”
"מה אמרת?!”
"לא התכוונתי!” מיבבת בת–אל, שיערות זהובות אקראיות מעטרות את פניה היפות. “רק אמרתי שאני הולכת רק עם בנים, לא עם בנות!”
"את הולכת עם מי שאני אומרת לך, ברור? ותוציאי את הלשון לפני שאני אוציא לך אותה עם צבת.”
בת–אל האומללה חורצת את לשונה וג'סיקה שוב אוחזת בתלתליה ומצמידה את פניה אל מפשעתה בכוח.
"עכשיו תתחילי לאכול אותי וכדאי שזה יהיה טוב. עד עכשיו רק שיחקתי איתך, את לא רוצה לגלות מה קורה כשאני באמת מעוצבנת.”
ללא מחאות נוספות, בת–אל המתייפחת מתחילה ללקק את חריץ מפשעתה של ג'סיקה. חיוך עקום מתפשט על פניה של הבלונדינית כשהיא מתמסרת ללשון הצעירה המלקקת אותה, מחלקת לה הוראות מדי כמה רגעים.
"זה הדגדגן שלי, פרה. תלקקי אותו כאילו זה היה העגל שלך.” היא נאנחת בעונג. “ככה, פרה…את לומדת מהר…עוד…תמשיכי ככה…”
מאחור דופק שימי את ישבנה העגול של בת–אל בתנועות חזקות ומהירות ומלפנים היא מלחכת את ערוותה הזהובה של ג'סיקה בלשון זריזה, גועל ועליבות מעווים את פניה היפות. מדי פעם ג'סיקה אינה מסתפקת במה שנותנת לה בת–אל ובמקום להניח לה לענג אותה, היא חופנת את שיערותיה ותוחבת את פניה עמוק לערוותה הרטובה, מחככת את מפשעתה על אפה ופיה של בת–אל האומללה עד שהיא באה על סיפוקה והיא מניחה לצעירה לחזור וללקק אותה.
"יֶה, בייבי…איט מי, יוּ הוֹר…”
כעבור כמה רגעים מתגברות אנקותיה של ג'סיקה והיא הודפת בכוח את ראשה של בת–אל אל זהוב פרוות ערוותה וגומרת בסדרת אנחות מהירות בעוד שימי מבקיע את דרכו עמוק אל מעיה של הדדנית הצעירה ללא רחמים. היא אוחזת בראשה של בת–אל ומקרבת אותו אל פניה ולזוועתה של הצעירה, מנשקת אותה, לשונה פולשת אל פיה של בת–אל בנשיקה תאוותנית.
"זה היה טוב.” לוחשת ג'סיקה באוזנה כנחש. “אני כבר לא יכולה לחכות לסיבוב השני…”
"לא…בבקשה…אני לא כזאת…” נאנקת בת–אל המיוסרת אך ג'סיקה הודפת אותה מטה, מצמידה אותה אל הספה בשתי כפות רגליים יחפות בעוד בעלה פותח לה את התחת, חזק ומהר. אנקותיה המיוסרות של בת–אל נבלעות בכריות הספה.
"תהפוך אותה, בא לי לשבת עליה.” אומרת ג'סיקה שהתפשטה בינתיים.
היא שזופה וארוכת גפיים ושיערה הזהוב שופע על ראשה ובין ירכיה ושדיה אשר נותחו ביד אומן זקופים וגאים, עטרותיהם בוערות בוורוד. מבלי לצאת ממנה, שימי מרים את בת–אל והופך אותה על גבה וכאשר היא מביטה מעלה, בת–אל רואה באימה את מפשעתה של גס'יקה צוללת אליה כמו נץ העט על ארנב שמנמן.
לפני שבת–אל מספיקה לומר משהו, כבר עוטפת את שפתיה פרוות ערוותה הרטובה של ג'סיקה הכורעת בגבה אל בעלה. ג'סיקה מתחילה לשגול את פניה של בת–אל האומללה, מחככת את הסדק המגיר שלה בשפתיה ואפה של הצעירה, מאוננת עליה בתנועות נמרצות כאילו הייתה בת–אל חפץ. שוקיה של ג'סיקה לוכדות את ידיה של בת–אל, מונעות ממנה להתקומם או להיאבק בה והיא אונסת את פניה של בת–אל בתנועות רעבות, קולות רטובים בוקעים ממפשעתה, מתערבבים במחאותיה הרפות של בת, פיה מלא כּוּס.
"תוציאי את הלשון.” נאנחת ג'סיקה, תנועותיה מהירות ורעבות ובת–אל מתאמצת לשרבב את לשונה החוצה. ג'סיקה נאנחת כאשר היא מחככת את ערוותה מול הלשון השלוחה, אוחזת במצחה של בת–אל כאילו הייתה ידית בעודה בועלת את לשונה הרכה.
עיניה של ג'סיקה מתגלגלות כאשר השיא השני הולם בה והיא רוכבת בפראות על פניה של בת–אל, מושחת אותה במיציה בתנועות חדות ורעבות. מאחוריה מתנשף שימי והיא מפנה את ראשה אליו ומבטיהם נפגשים בדיוק כשהוא מתחיל למלא את ישבנה של בת–אל בשפיך. נתז אחר נתז נורה אל עמקי ישבנה בעוד ג'סיקה רוכבת על ראשה המתולתל כבוקרת ברודיאו, גלי העונג האחרונים מטלטלים אותה עד שהיא נרגעת ומתיישבת על פרצופה המעונה של בת–אל, קוברת אותה בזהוב פרוות ערוותה.
שימי נאנח ומחליק מתוך ישבנה גדוש השפיך של בת–אל, שוכב על גבו ומתנשף ואשתו נשכבת לצידו, אוחזת בידו ומצחקקת. שניהם אדישים לבת–אל המתרוממת בזהירות לישיבה, סמוקה וסתורה ומיוזעת, שפיך ניגר מחור ישבנה.
"אני יכולה לקבל את הלחן?” היא שואלת.
"אני אשלח אותו לפיני כהן, בסדר?” עונה שימי. “אני אכין דמו ואשלח הכל לפיני, עם תווים והכל.”
"יופי, תודה.” מחייכת בת–אל ומתרוממת באטיות.
"לכי להתקלח.” מצווה ג'סיקה השרועה על השטיח. “את לא יכולה לצאת ככה מהבית, אנשים יחשבו ששימי מזמין לכאן זונות.”
"איפה המקלחת?” שואלת הצעירה ההמומה.
"לכי במסדרון שם, דלת שלישית משמאל.”
כאשר יוצאת בת–אל מהמקלחת, שימי יושב על הספה הגדולה ואשתו רוכבת עליו, עירומה ורעבה. היא נאנחת בקול בעודה משפדת את עצמה על איברו.
"אני לא מוצאת את התחתונים שלי.” אומרת בת–אל.
"זאת מזכרת בשבילנו.” מסבירה ג'סיקה הנבעלת, שיערה מתבדר סביב כתפיה הענוגות. “תלכי הביתה בלי.”
"בסדר." עונה בת–אל בקול מתוק. “אז…להתראות.”
יגעה ומאושרת יוצאת בת–אל מהדירה. הלחן מתנגן בראשה שוב ושוב והמלים מתאימות לו כמו כפפה ליד. במעלית היא שרה בקול את השיר כולו בקול רם, מחייכת אל דמותה הניבטת בראי וכאשר נפתחת דלת המעלית היא עדיין שרה בקול, גאה ומאושרת.
צחי השומר שומע את השירה עוד לפני שהמעלית נעצרת והוא מתרומם כדי לראות מי שר. אין בבניין הזה הרבה אנשים שסתם שרים בקול להנאתם והוא תוהה אם גב' סגל מ62 שוב השתכרה. להפתעתו, כשדלת המעלית נפתחת הוא רואה את הכוסית מקודם, שמחה ומאושרת, אך כשהיא רואה אותו פניה מרצינים מיד ואפה מתעקם בחוסר שביעות רצון.
"אוי, שכחתי לגמרי!” היא אומרת.
"מה?” שואל צחי.
"שכחתי את הבדיקה…הבטיחותית…צריך לגמור אותה, נכון?”
"אה…כן…בטח…צריך לגמור.” עונה צחי ההמום. בשעתיים שעברו מאז שעלתה למעלה הוא צפה בסרטון שלה ממצלמות האבטחה איזה שלוש פעמים, מחפש כל פעם את הפריים המושלם בשביל הבּזזים שלה. הוא תכנן להכין לעצמו עותק והנה היא באה שוב.
"אני צריכה ללכת הביתה, אז…אפשר מהר?” היא שואלת בקולה המתוק.
"בטח.” מחייך אליה צחי בלב הולם. “בואי אחרי.”
"הוא כתב לי מוזיקה.” אומרת הבחורה כשהוא מוביל אותה לחדר האחורי.
"מי?”
"שימי בנדוד. הוא כתב לי לחן לשיר, רוצה לשמוע?”
"בסדר, אבל קודם תישעני על המדף.” אומר צחי, מתאמץ להישמע סמכותי.
"בסדר.” מצייתת בת–אל ונשענת על המדף בגבה אליו, מפשקת את רגליה. צחי נועץ מבטו בתחת העגול שלה שכמעט מתפרץ מתחת לחצאית הג'ינס הקצרצרה, ברגליים הארוכות הנגמרות בסניקרס הלבנות והתמימות למראה.
“אני יכולה עכשיו?”
"יכולה מה?”
"לשיר? רוצה לשמוע את השיר שלי? בזמן שאתה בודק אותי?”
"בטח, אין בעיה…”
שעונה על המדף היא פוצחת בשיר וצחי מתחיל לטפוח על גבה בעדינות, מבין לתדהמתנו שהיא לא לובשת חזייה. הוא טופח את דרכו במורד גבה ומותניה הצרות והיא אינה מפסיקה לשיר גם כשידיו גולשות אל ישבנה, נוגעות בתחת האסור בזהירות, אך כאשר צחי שם לב שהיא אינה גוערת בו או אפילו מתייחסת לחוצפתו, ידיו מעזות יותר ובמהרה הן ממששות וממזמזות את התחת העסיסי מעל בד הג'ינס.
פיו מלא רוק ולבו פועם בעוז וצחי עוצר בעצמו מלהפשיל את חצאיתה, ממשיך לחפש כלי נשק על הצעירה המזמרת. יש לה קול מתוק אמנם אבל נראה לו שהיא קצת מזייפת אבל זה לא ממש משנה לו. הרגליים שלה חלקות ונעימות והיא בקושי שמה לב לזה שהוא מלטף אותן עד כפות הרגליים ואז מציץ למעלה במעלה החצאית.
הלב שלו מזנק שוב כשהוא מבין מה זה הדבר השחור שהוא רואה בין הרגליים שלה: כּוּס עירום. היא מסתובבת כאן בלי תחתונים ובלי חזייה ונותנת לזקן כמוהו לדחוף לה ידיים חופשי. או שהיא מסוממת, או שעובדים עליו או שהקב"ה החליט להחזיר לו על השנים ההן שהוא כן שמר מצוות.
"יפה?” היא שואלת בגאווה מבלי להסתובב.
"מה…השיר? בטח, בטח יפה.” הוא אומר ונעמד מאחוריה, לא בטוח מה לעשות עכשיו וכמה האומץ יהיה לו.
"אני יכולה לשיר עוד פעם?”
"בטח, מאמי. כמה שאת רוצה. אני אוהב מוזיקה.” אומר צחי ומלקק את שפתיו, בולע רוק.
שעונה על המדף היא מתחילה שוב לשיר בשמחה וצחי שולח אצבעות רועדות אל חצאיתה ומפשיל אותה למעלה באטיות, חושף את הקימורים הנדיבים של ישבנה לאיטו. הזמן חולף בסלואו מושן בעוד ירחיה מפציעים מאחורי ענני הג'ינס עד שהם נגלים במלוא הדרם, עגולים ומוצקים וחלקים כשתי לחמניות עצומות. הוא שולח אצבע מהססת אל חריץ ישבנה אך הבחורה ממשיכה לשיר כאילו כלום, לכן הוא נוגע בה שוב, ממש בחריץ של התחת.
מעוּדד מהתעלמותה, צחי בולע רוק ונוגע לה בכּוּס ממש, נרתע במהירות כאשר היא נעה בחוסר נוחות. אבל היא לא אומרת כלום ואפילו לא מפסיקה לשיר אז הוא נוגע לה שוב שם, ישר בשפתיים של הכּוּס. להפתעתו היא שולחת את היד לאחור ואוחזת בידו, מרחיקה אותו מערוותה אבל מובילה אותו מעלה, אל חור התחת שלה.
מה?!
צחי לא נולד אתמול, אפילו לא לפני חמישים שנה, אבל כזאת בחורה הוא לא פגש. הוא נוגע לה בהיסוס בחור התחת והיא לא אומרת דבר, גם כשהוא דוחף את האצבע מעט פנימה. היא לא תגיד כלום, צורח לו קול בראש. מה שהוא לא יעשה לה, היא לא תגיד כלום, זאת
הוא לא חושב וכבר לא מעמיד פנים שזו בדיקה ביטחונית. היא הכּוּסית הכי מהממת שהוא ראה בחיים והיא נותנת לו לעשות לה כמעט כל מה שהוא חלם והוא הולך לנצל את זה עד הסוף. ולא אכפת לו אם יכנס מישהו ולא אכפת לו אם יתפסו אותו ויפטרו אותו, צחי רק יודע שאם הוא יפסיד את ההזדמנות הזאת הוא לא יסלח לעצמו בחיים.
כמי שכפאו שד, צחי אוחז בידה של הצעירה ואומר: “בואי רגע.” היא מביטה בו בעיני האיילה הגדולות שלה ומניחה לו להוביל אותה אל שולחן הכתיבה הישן והגדול, שאף אחד לא ישב מאחוריו אף פעם ולא ברור למה הוא שם אבל עכשיו יהיה לו תפקיד.
"תשכבי על הגב.” מצווה צחי בלב פועם בעוצמה, פיו גדוש ברוק כמו בכל פעם שהוא מתרגש.
"זה חלק מהבדיקה?” היא מצייצת אבל צחי לא עונה ורק משכיב אותה על הגב. חצאית הג'ינס הקצרה שלה מופשלת מעלה ופרוותה השופעת נחשפת, משולש סמיך ושחור בין ירכיה המלאות. אבל העסק שלו הוא לא במשולש אלא בחור הקטן המתחבא בין הכדורים המושלמים של עגבותיה.
"אני יכולה לשיר?” היא שואלת.
"כן.” עונה צחי בקול מוזר ומתיר את חגורת מכנסיו. הזין הזקן שלו עומד כמו תורן והוא מורח אותו בכמויות של רוק עד שהוא בוהק וקשה ומוכן לקרב.
"תרימי עוד.” הוא אומר והיא מצייתת, מרימה את רגליה העירומות מעלה, נעלי הסניקרז הלבנות שלה מצביעות אל התקרה ושוקיה הנהדרים רוטטים.
צחי מכוון את ראש הזין שלו אל החור הקטן שלה ודוחף. היא נאנקת לרגע בעודה שרה אך מתאמצת לחזור ולשיר וצחי מתחיל לזיין אותה באטיות, המום לחלוטין מהמזל הטוב שנפל בחיקו. השדיים הגדולים שלה רוקדים מתחת לחולצתה הדקיקה וצחי שולח יד אמיצה ומפשיל את הבד מעלה,משחרר אותה לחופשי. הם רוטטים בכל פעם שאגנו מחליק פנימה וצחי גוהר מטה ומכניס שד אחד אל פיו, מוצץ אותו בעדינות.
בעודו בועל אותה, השומר הזקן מוצץ את פטמותיה וידו תרה אחר דגדגנה והיא נרעדת כאשר אצבעותיו פוגשות את הכפתור הגדול ומתחילות לשחק בו בתנועות מיומנות. הוא ממשיך לענג אותה ובחלוף הרגעים שומע אנחות קטנות מבצבצות בין המלים והמשפטים הבוקעים מפיה והיא מתנשמת עמוק יותר מרגע לרגע. מעוּדד, צחי ממשיך לשחק בדגדגנה והיא מפנה את ראשה אל הצד, נפתחת אליו בהדרגה, שירה הולך וקלש עד שהוא נבלע באנחות גבוהות ומתוקות.
"אני עפה!” קוראת הצעירה. “אמא'לה, אני עפה!”
השומר המזדקן ממשיך לזיין אותה בתחת, פיו מוצץ במרץ את שדיה הגדולים ואצבעו מרטיטה את הדגדגן הנסער שלה. לפתע הוא חש בידה נחה בעדינות על עורפו, מלטפת את שיערותיו בעודה נאנחת בקול, קולה המתוק ממלא את החדרון, מתערבב בחריקות השולחן הישן והאוושה החלקלקה של זין המחליק לחור תחת צר והדוק. מיצי ריגוש ניגרים מהסדק הרעב שלה ומשמנים את איברו של צחי וזה מחליק בקלות אל בין הגבעות השמנמנות של עכוזיה.
צחי לא יכול להחזיק יותר והוא נאנח ומתפוצץ בתחת של הצעירה הנאנחת תחתיו.
"אני גומר!” הוא מתנשף, חש באיברו פולט מטען של שבועות אל תוך התחת העסיסי אשר תחתיו. “הוי, אני גומר!”
"רגע!” היא קוראת מתחתיו כאשר היא חשה בו מאט. “שנייה!”
אבל הוא רק יכול להזיז עוד קצת את התחת קדימה ואחורה והזין שלו נרפה במהירות עד שהוא מחליק ממנה, רך ומבויש.
"זהו?” היא שואלת אותו, מתנשפת, כשהוא מתרחק ממנה, נושם בכבדות ומסדיר את בגדיו.
"אני מצטער.” הוא אומר.
בת–אל קמה מהשולחן, נבוכה וסמוקה.
"אני יכולה ללכת..? גמרנו?” היא שואלת ואוספת את תיקה.
"עכשיו כן.” הוא אומר.
"אה…תודה.” היא אומרת ויוצאת מהחדר הקטן. “לילה טוב.”
המוח שלה כמו סופה כל הדרך הביתה. היא לא מפסיקה לזמזם לעצמה את השיר באוטובוס אבל היא גם כל הזמן מרגישה משהו בין הרגליים, משהו נעים שמתפשט כמו דבש חם. כשהיא חושבת על הידיים של שימי ועל הקול שלו היא מסמיקה וכשהיא נזכרת באצבעות של השומר הזקן בין הרגליים שלה הלב שלה עף לגרון. היא לא לובשת תחתונים והיא פתאום מוצאת את עצמה מחככת את הירכיים וזה עושה לה נעים אבל אז אישה אחת זקנה מסתכלת עליה בפרצוף לימון והיא מתפדחת ומפסיקה.
"איך היה, שֶרי?” שואלת אותה אמא כשהיא נכנסת הביתה בפה מלא שיר.
"יש לי שיר!” עונה בת–אל בשמחה ומתחילה מיד לשיר מההתחלה. התלהבותה מדביקה את אמא והיא מניעה את הראש לפי הקצב ומחבקת אותה מאחורה והן שרות ככה במטבח פעמיים עד שבת–אל מפסיקה ומתחילה לספר לה כמה היה שימי מקסים ואיך היא פגשה את אשתו ואמא לא עושה פרצופים ולא עושה תנועה קטנה כזאת עם הראש, רק מחייכת אליה ומלטפת לה את הראש.
אחרי האוכל היא עושה כביסה ואז נכנסת להתקלח, מזמזמת את המנגינה בעודה מסבנת את שדיה הגדולים ואת חריץ ישבנה. זיק התרגשות חולף בה כשהיא נוגעת בדגדגנה ואז הכל חוזר אליה: שימי והקול הנעים שלו והריח והחיוך שלו והידיים של השומר הזקן והיא נשענת על קיר האמבטיה ונוגעת לעצמה שמה ונוגעת ונוגעת ונוגעת עד שהכל מתפוצץ והיא דוחפת את האגרוף לפה שאמא לא תשמע אותה צועקת. היא לא זוכרת על מה בדיוק חלמה בלילה אבל בבוקר, כשהיא מתכוננת לעבודה, היא מרחרחת את ידה ומריחה שם את הריח שלה ושברי זיכרונות חושניים מציפים אותה לרגע.
פיני כבר קיבל את הדמו משימי ואחרי שהוא גומר לה בפה הם עובדים עליו שעתיים עד שהוא מבין שזה הכי טוב שהיא יכולה ואז הוא מכופף אותה ומזיין את התחת הדשן שלה וגומר לה בפנים.
"טוב, יש שיר ולחן, אפשר להתקדם.” הוא מסביר לה בעודו מסדר את בגדיו.”אני יסדר לך פגישה עם מוטי חיים.”
"מי זה?”
"מפיק גדול שאני מכיר. עכשיו צריך להתחיל לרוץ: לשכור אולפן, לשלם לנגנים, להביא קליפ. צריך גם מישהו עם כיסים עמוקים ומוטי הוא הכל ביחד. עם שיר ולחן וקצת…מאמץ מצידך…יש מצב שהוא יסכים להשקיע בך.”
"יופי!” זורחת בת–אל ומוחאת כפיים בהתרגשות. “אז מה עכשיו?”
"תחכי לטלפון ממני, אני אנסה לתפוס אותו.”
"יופי, תודה!” אומרת בת–אל ולהפתעתו של פיני מחבקת אותו חיבוק חם.
"אין בעד מה.” הוא אומר ומחבק אותה בחזרה, נדבק בהתלהבותה.
"לא, באמת.” היא מניחה את ראשה על כתפו ושדיה הגדולים נצמדים לחזהו. “תודה על הכל.”
"את יודעת מה?” אומר פיני ומניח את ידיו על ישבנה. “את יכולה להודות לי כבר עכשיו.”
============
מצויין!
הנחליאלי שב… מעולה!
מה שמיוחד בסיפורים שלך, מה שהופך אותם ל'עברי משובח', מה שמבדל אותם ממה שכל ילדון מתבגר יכל לכתוב, הוא יכולת הסיפור שלך. יצירת העלילה המרתקת, אפקט ההפתעה ושבירת השגרה, שימת הלב לפרטים הכי קטנים.
בסיפור הנוכחי אין את זה.
כל מתבגר יכל לכתוב אותו, אין עלילה מיוחדת, הכל גלוי וצפוי וידוע.
גם אם יש איזה טוויסט מיוחד לסוף, הוא לא מצדיק פרקים בהמשכים.
האם אני מתלונן? ממש לא. אהיה חצוף אם כן. אני רק מעיר את תשומת לבך.
אכן בסיפור הנוכחי יש יותר סקס מעלילה ובדיוק לשם כך הוא נקרא "סיפור זימה" מלבד זה אם תחפש תמצא בבלוג סיפורים ארוכים עם עלילה ארוכה ומושקעת יותר שלא מתמקדים רק בסקס אלא גם בסיפור עצמו , נראה שזה הסגנון של דור פעם ופעם כך .
דור אני מבקש ממך לא להקשיב לכל הכביכול גאונים האלה שמזיינים את המוח, זה סיפור מחרמן וסקסי ומאוד מגניב, עם רעיון מקורי והומור, ומאוד מחרמן.
מחכה להמשך, ומאוד מקווה שהאמא עוד תחזור!!
כתוב היטב .מדהים . ומיוחד ..
צחכה להמשך
ממש מחרמן אותי הקטע של האישה הרעה שמכריחה מישהי להיות עם בעלה וגם מנצלת מינית את הבחורה, יש שם לסיטואציה הזו בפורנו?
חפש Cuckquean, אבל אני לא בטוח שזה 100% זה.
נסה וריאציות של
femdom ffm
או
Couple domination
משהו כזה
https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=64077d19f00fd
דור, איך אין פוסט המלצות / ביקורות על סרטים באמת?
אוי, פוסט המלצות זה חלום מדהים אבל אני חייב לכם כל כך הרבה, שלא בא לי להתחייב לעוד משהו. אבל בכל זאת, אי אפשר לצאת בידיים ריקות אז כל אלו מומלצים
Anal Intensive 10 – פורנו מרכז-ארופאי מעולה מהשנים הראשונות של האלף
Lyen Parker – Anal casting cutie @ AssHole Fever – ליאן פרקר יפיפייה, נראית בדיוק ההיפך מהסטיגמה של שחקניות פורנו
Sexy Susi and Zenza Raggi -PublicDisgraceKink – A Good Whore Brings her own Mattress – מסוג הסצנות שאפשר לצלם רק במזרח/מרכז אירופה: עירומה למחצה, סקסי סוזי סוחבת איתה מזרון ברחבי עיר אירופאית וזנזה ראגי מזיין אותה במקומות פומביים למחצה.
Up your ass 14 – קצת פורנו אמריקאי עם קאסט מרשים של שחקנים שחורים ושחקניות לבנות ולוהטות.