לפרק הקודם
====================
"לא, אסור לנו.” מתעקשת אמא.
הם ממשיכים להתנשק וידו מחליקה במורד מותנה עד שהוא מלטף את העור החמים והחלק של ירכה. אמא סוגרת את רגליה כאשר ידו של מור מתקרבת אל מפשעתה ומור מרחיק את ידו בסבלנות וחוזר ללטף את ירכיה ואז עולה בחזרה למותניה, אגודלו מלטפת את מותנה השמאלית. נשימותיה של אמא כבדות מתחתיו והוא חש בכוח הרצון שלה מתמוסס כעוגייה בכוס חלב ותשוקתה הגואה נותנת את אותותיה בגופה המשתוקק אליו באנחות רכות, באצבעות מלטפות, באגן חסר מנוח.
"מוריק די, חמוד…” נאנקת אמא כאשר נשיקותיו על צווארה מצמררות את גופה ואצבעותיו שוב מתקרבות את מפשעתה. אמא שוב סוגרת את ירכיה כמגנה על שעריה אך לנוכח התקפת הפיתוי שלו הגנותיה מגושמות ומהוססות וירכיה לא הדוקות זו לזו כפי שהיו קודם.
"מה די?” שואל מור ומנצל את ההזדמנות ללקק את אוזנה, ידיו נאבקות ברכות בירכיה הסגורות עדיין, בדרך את מפשעתה הרעבה. “תגידי שאת לא רוצה ילד ואני מפסיק, אוקיי? תעני על שאלה פשוטה: את רוצה ילד או לא?”
"זה מסובך, מור…” נאנקת אמא ומור מסיג שוב ידיו מבין ירכיה, מלטף את דרכו במעלה ידיה המגוננות, ציפורניו משאירות שובלים עדינים–בוערים על עורה הרך.
"זה דווקא לא מסובך, בכלל לא.” הוא אומר ומנשק את רקתה השמאלית. “אני בטוח שחשבת על זה לא מעט מאז שהתחלנו…אני אפילו בטוח שאת יודעת את התשובה לשאלה, אז אני אשאל אותה שוב: את רוצה ילד או לא?”
"אני לא רוצה ילד בלי אבא.”
"למה בלי אבא?” שואל מור ומפסיק לרגע את מלאכת הפיתוי.
"מי יהיה אבא שלו?”
"אבא שלי.”
"ממש. אחלה אבא.” עונה אמא במרירות.
"ויהיה לו גם דוד. מאוד קרוב. אולי אפילו…דוד שלא עוזב את הבית.” אומר מור ונושק למצחה של אמא.
"ו…לדוד לא תהיה חברה? אישה?” שואלת אמא, עיניה נעוצות באלו של מור, יפות ופגיעות.
"לא.” עונה מור ואמא נושכת את שפתה התחתונה מבלי משים. “הדוד לא צריך אף אישה אחרת כי יש לו את האישה המושלמת…”
"מור…” מתנשפת אמא, חלשה בזרועותיו.
"את רוצה ילד, אמא?” שואל מור אל תוך אוזנה ואמא מהנהנת בראשה קלות, בתנועה קטנה, בלתי מורגשת כמעט אבל אז אומרת:
"אסור לנו…”
"רוצה שנלך למיטה?”
אמא מהנהנת בשנית, תנועת ראשה מיקרוסקופית כמעט אך עבור מור היא ברורה כנפנוף דגל.
אמא חלשה מהתרגשות ומור אוסף אותה בזרועותיו כחתן את כלתו ומרים אותה באוויר בקלות, הריגוש שמרוקן את האוויר מגופה ממלא אותו עוצמה בוערת. בצעדים נחושים עולה מור במדרגות עם אמו המאמצת בזרועותיו, נכנס אל חדר השינה של ההורים ומניח אותה על המיטה הגדולה.
מור מעפיל על המיטה, אל בין רגליה של אמא. ללא מילה, היא מניחה לו להפשיל את מכנסיה הקצרים ותחתוניה בתנועה אחת וכאשר הוא מפשיט אותה הוא משליך את פיסות הבד על הרצפה ורגליה השזופות מתפשקות מולו, ערוותה משולש פרוותי בין ירכיה אשר באמצעו פס ורוד צופן סודות מתוקים. חזהּ הקטן של אמא עולה ויורד במהירות כאשר מור פושט את מכנסיו ותחתוניו ואז את חולצתו והוא ניצב עירום וזקור בין רגליה הפשוקות לרווחה. אמא צופה בו כמהופנטת כאשר מור אוחז באיברו ומתקרב אליה, אנחה רכה נפלטת מפיה כאשר ראש הזין מתחכך בשפתיה הוורודות.
הוא לא ממהר. בתנועות מתונות הוא משפשף את הזין מעלה ומטה בשפתיה, חש בה מתחממת ומתלחלחת מרגע לרגע. נשימותיה של אמא הופכות כבדות וגופה מתרכך תחתיו ככל שחולפים הרגעים והראש הרך של איברו מלטף שוב ושוב את החריץ הנרטב שלה, מהדגדגן ועד בואכה פי הטבעת, שוב ושוב, מרגש ומסעיר ומצית אש המתפרצת ממפשעתה דרך בטנה עד שהיא מבעירה את כל גופה, לוהטת מתחת לעור.
מור מחדיר את ראש הזין אל בין שפתיה בתנועה זהירה אך לפתע אמא נדה בראשה לשלילה ומסלקת אותו ממנה. מור מהנהן ללא משמעות, נסוג מעט וממשיך לחכך את ראש הזין החלקלק ממיציה בשפתיים הרכות והוורודות, מתענג על נשימותיה החטופות והתשוקה אליו המשתקפת בכל נשימה שלה, בכל תנועה של רגליה, בכל מבט כמהה. אמא מפשקת את רגליה עוד יותר, כמהה להחדיר אותו פנימה ונאבקת עם עצמה מאבק עז ומכמיר לב אך אותות תבוסתה ניכרים בכל מבט עורג שלה ובכל נשימה מתרססת.
"רוצה לזיין אותי בתחת?” שואלת אמא ומנסה להסתובב ולהפנות אליו את ישבנה המפואר אך מור לוכד את קרסוליה ביד חזקה ומחזיר אותה לתנוחה המקורית, פשוקה על גבה.
"רוצה להרגיש את הזין הזה?” שואל מור ומחכך אותו שוב בסדק הרטוב של אמא. “רוצה להרגיש כמה הוא קשה? רוצה את כולו בכּוּס?”
"אתה לא הוגן…” נאנחת אמא ומתפתלת מעט, רגע מחדירה אותו מעט אליה ורגע מתחמקת ממנו. “אנחנו לא יכולים…אמרתי לך…”
"אנחנו יכולים ואת רוצה. את רוצה זין ואת רוצה ילד. אם את לא רוצה, תגידי ואני אלך. ללכת?”
"לא.” נדה אמא בראשה.
"אז מה?” שואל מור ומחדיר שוב את קצה הזין אל הסדק הרטוב של אמא. הפעם אמא לא הודפת אותו ולא מתרחקת.
"תישאר…” נאנחת אמא. “אל תלך.”
"לבוא או ללכת?”
"בוא.” אומרת אמא ונאנחת בקול כאשר הוא מחדיר עוד כמה סנטימטרים של זין עבה אל הסדק הרטוב שלה. “אבל רק לכמה רגעים…שאני ארגיש אותך בפנים ואז תצא…” היא ממלמלת, מצטמררת בעונג כאשר איברו מחליק לתוכה, שוקע את הסנטימטרים הראשונים.
"לצאת?” שואל מור ומניע את איברו מעט אחורה.
"עוד לא!” ממהרת אמא לומר. “עוד קצת…ואז תצא…”
"ברור.” עונה מור בסרקזם קל. “ברור שאני אצא.” הוא מוסיף ומחדיר עוד שניים–שלושה סנטימטרים אל תוך המנהרה החלקלקה שלה.
"בוא אלי.” מבקשת אמא ומור גוהר אליה, מכסה את גופה בגופו החזק, אגנו הרחב מפשק את ירכיה עוד יותר.
"ככה?” הוא שואל, נעוץ כמעט לחלוטין בתוכה.
"כן…”
"עמוק?”
"הו…” נאנחת אמא. “זה טוב…”
"את אוהבת את הזין הגדול שלי בכּוּס שלך?” הוא שואל בעוד איברו שוקע לתוכה עד האשכים, סוחט אנקת עונג גרונית.
"כן…”
"אבל עוד מעט אני אצטרך לצאת.” מתעלל בה מור בעודו מזיין אותה לאיטו, טובע שוב ושוב בתאוותה המבעבעת. “אנחנו לא רוצים שאני אגמור לך בפנים ואעבר אותך…הדבר האחרון שאת רוצה זה ילד או ילדה חמודים…”
"מור…מור…” נאנחת אמא והוא חש בדפנות ההדוקות שלה נרטבות ומתלהטות עוד יותר.
הוא דופק אותה מתוּן ועמוק ונחוש, שוקע עמוק בין דפנותיה ההדוקות בכל פעם מחדש, מתענג על לפיתת הכפפה החלקלקה שלה ואמא מחבקת אותו בכוח, מאמצת אותו לחיקה ולא נותנת לו שום סיכוי לצאת גם אם היה רוצה. שפתיהם נעולות בנשיקה והוא מחדיר את לשונו אל פיה בעודו ננעץ עמוק בין רגליה, כובש כל חלק בגופה שהוא יכול. הוא רוצה לכבוש את כולה, את הגוף והנפש והלב והכל, לדפוק אותה ולגמור לה בפנים ואז לנוח ואז לעשות את זה שוב ושוב עד שהיא תיכנס להריון. זה מה שהוא רוצה וזה מה שהיא רוצה וזה מה שיהיה.
רגליה היפות של אמא מכוסות דוק של זיעה ושדיה רטובים לגמרי ומור מתכופף ומוצץ אחד מהם במשך כמה שניות ואז חוזר ומנשק את אמא, חופן את פניה המיוזעות בידו ומלטף את שפתיה המלאות באגודלו. אגנו שוקע שוב ביוֹרה הלוהטת שלה ואיברו מחליק בין דפנותיה הצרות בקול אוושה רמה וחלקלקה. המיטה חורקת תחת משקל גופותיהם המזדווגים וריח תשוקתם ממלא את האוויר, מיוזע וחריף, מלא אנחות והתנשפויות, חריקות מיטה וציוצי מזרן.
"אני הולך לגמור אמא…” מתנשף מור מעל אמו. “את רוצה שאני אצא?”
"עוד לא…עוד קצת…” נאנקת אמא ושולחת את ידיה לאסוף את גבו אליה. “תן לי עוד…”
"אוקיי…עוד קצת…” אומר מור החש בשיא שלו מתקרב במהירות. “עוד קצת…הנה…הנה זה בא אמא…עוד קצת…”
"מור..!”
"עוד קצת…” מתנשף מור ודופק את אמא בכוח, מזעזע את המיטה ואת אמא המפושקת תחתיו. “ו…הנה…אמא…הנה…אני גומר…אמא…”
"אל תפסיק…אל תפסיק…אלתפסיקאלתפסיקאלתפסיק…” נאנקת אמא בעוד נתזים ראשונים של זרע נורים אל תוך רחמה החשוף. מור ממשיך לדפוק אותה, מפמפם לתוכה נתז אחר נתז, מציף את רחמה בזרע חמים. הם מתנשקים בעוד השיאים של שניהם מתנפצים זה על זה כמו שני גלי ענק בולעים האחד את השנייה, אשכיו ממשיכים לפלוט את מטענם הפורה עמוק לתוכה עד שהוא פולט עוד פעם אחת אחרונה בצמרור גוו ואז נרגע, שוכב מעל אמו הפשוקה ומתנשף.
"עכשיו לצאת?” הוא שואל.
"אידיוט.” אומרת אמא בחיוך קטן. “אתה באמת רוצה להיות אבא, הא?”
"כן.” מודה מור. “אבא של הילדים שלך.”
"ילדים?”
"למה לא?”
"כי אתה לא יודע איך זה לגדל ילד אחד, אתה כבר רוצה עוד?”
"אני אולי לא יודע אבל את כן. עשית עבודה מצוינת עם רוית ואיתי.”
"חנפן.”
"נכון, תפסת אותי.” מודה מור. “אני אפסיק.”
"לא, לא לא, אל תפסיק.”
"אוקיי.” אומר מור ומניע את אגנו, איברו מראה סימנים ראשונים של התקשות.
"לא לזה התכוונתי.” נוזפת בו אמא.
"למה לא?” מיתמם מור ומניע את אגנו בשנית.
"כי אין לי כוח לעוד פעם…אני בקושי נושמת, יא משוגע…”
"איזה שקרנית, אני מרגיש אותך נרטבת.”
"א', לא קוראים לאמא 'שקרנית' וב', אני רטובה מהזרע שלך, ליצן.”
"אויש, תסתמי כבר.” אומר מור ורוכן אל עבר פניה של אמא והיא מקדמת את פיו בנשיקה. איברו קשה למחצה והוא מתחיל להניע את אגנו בתנועות זהירות לבל יחליק החוצה. לשונה המשתוקקת של אמא משלהבת אותו ובמהרה הוא קשה כמעט לחלוטין, בועל את אמא בתנועות קצובות ועמוקות.
הכּוּס של אמא חמים ורטוב מהתערובת של מיצים וזרע ומור מתקשה ומזדקר עד שדופנותיה לוחצות עליו באופן מסעיר, שולחות אדוות עונג בגוו כאשר הוא ננעץ עמוק בתוכה, מפשק את ירכיה בכל פעם שאגנו נצמד לשלה. אבל אמא לא נשארת חייבת והיא מחבקת אותו ברעבתנות, מונעת ממנו לצאת גם אם היה רוצה בכך, חמה וחשקנית. ברגעים הבאים הם מזדיינים ללא אומר ורק אנקותיהם והתנשפויותיהם החייתיות כמעט מפרות את הדממה, ביחד עם החריקות הקצובות של המיטה הגדולה, מיטת ההורים.
"אתה רוצה לזיין אותי בתחת?” שואלת אמא כאשר מור נעצר כדי לנוח כמעט, אחרי דקות ארוכות של דפיקה מיוזעת ונמרצת.
"את כבר בהריון?”
"כנראה שלא.”
"אז לא.” אומר מור וחוזר לשגול אותה, תנועותיו אטיות ועמוקות עכשיו והוא משקיע אותה אל תוך המזרון בכל פעם שהוא צולל לתוכה.
"אתה רציני, הא?”
"כן.” משיב מור. “אני אמשיך לזיין אותך בכּוּס שוב ושוב ושוב עד שתהיה לך בטן עגולה ויפה.”
"הוֹ…” נאנחת אמא ולנוכח גל הרטיבות אשר מציף אותה, מור יודע שפגע במטרה.
"מה את רוצה, בן או בת?” הוא ממשיך, תוקע את הזין עמוק ככל שיוכל בתוכה.
"אל תפסיק…תמשיך…”
"את רוצה בת חמודה?” שואל מור, אגנו הולם באמא, אטי ומוחלט. “שתחזיק אותך עם אצבעות קטנטנות כשתניקי אותה?”
"עוד! עוד!” נאנקת אמא ומור רואה את ההתפרצות שלה קרבה ובאה.
"אולי בן שובב שיעשה לך בלגן ותמיד יצחיק אותך?”
"הוֹ מוריק! אל תפסיק! תגמור בפנים! תמלא אותי! תן לי עוד! תן לי הכל!”
"רוצה הכל? את כל הזרע שלי?”
"כן! תמלא אותי! תעבּר אותי! תן לי את הכל! תעשה לי ילד, מור!”
"הנה זה בא…תרגישי…” אומר מור באוזנה של אמא ושניהם קופאים בעוד מור מתרכז וממשיך לדפוק אותה, חש בשיא קרב ובא. השיא השני תמיד חזק יותר מהראשון ומור נאנח בקול כאשר הוא פוגע בו, גל סערה אל מול כפיס עץ, מעיף ומטלטל אותו בעודו פולט מטען נוסף של זרע אל תוך רחמה החשוף אל אמא אשר גם היא נאנחת ומתרגשת מתחתיו אך מור נסער מכדי להבחין בדיוק. אצבעותיהם שוב מוצאות אלו את אלו ומשתלבות בעודו מתפרק בתוכה ורק כעבור כמה רגעים הם נרגעים מספיק כדי להתנשק עוד פעם אחת לפני שמור מתגלגל ממנה, מיוזע ומרוקן.
רגעים ארוכים הם שוכבים בשקט עד שמור זוחל אל אמא וזו מתכרבלת בחיקו, מניחה לו ללטף את שיערותיה ולנשק את פדחתה.
"אתה באמת הולך על זה.” אומרת אמא.
"אנחנו הולכים על זה.” מתקן מור. “ביחד.”
"ואבא שלך?”
"הוא יחשוב שהתינוק שלו.”
"הוא לא יאהב את זה.” אומרת אמא. “הוא ממש לא ירצה להיות אבא בגילו.”
"לא, אבל הוא ממילא לא הטיפוס שקם בלילה לתינוק, נכון?”
אמא נוחרת בבוז.
"נו, אז אני אהיה הדוד המסור. וגם יהיה לי תרוץ להישאר בבית, כדי לעזור לך עם התינוק.”
"אתה משוגע.”
"משוגע, אבל עלייך. אני רעב, אולי נאכל משהו?”
והם יורדים למטבח לאכול.
למרבה ההקלה, אמא לא מתחרטת על אותו הבוקר ובשבוע הקרוב מור ואמא מזדיינים בכל רגע פנוי ובכל מקום בבית.
“מישהו יכול לעזור לי עם ארוחת הערב?” מגיע קולה של אמא מהמטבח כאשר אבא והוא צופים בארסנל בטלוויזיה הגדולה בסלון.
"אתה או אני?” שואל מור את אבא באדישות מעושה.
"מה פתאום אני?” משתומם אבא. “עבדתי היום, לך אתה.”
מור לא מתקן אותו ולא מזכיר לו שגם הוא עבד היום. תחת זאת הוא רק קם בלב עולץ וניגש אל המטבח.
אמא מחכה במטבח, שעונה על הכיור לבושה בחצאית. החצאית מורמת מעלה, חושפת את כל ירכיה השזופות והחטובות ואת חלקם התחתון של פלחי עכוזה העגולים.
"צריכה עזרה?” שואל מור בקול ורוכן לנשק את עורפה.
"צריכה אותך.” היא מסננת בחזרה.
מור מפשיל את החצאית ואצבעותיו מגלות לו שהיא כבר רטובה ומוכנה. הוא חולץ את איברו וחודר אל הכּוּס ההדוק שלה ואמא מבליעה אנקה נרגשת. מור מאונן לה בעודו בועל אותה באטיות מעל הכיור ואמא נאחזת בשיש ומתמסרת לזין הממלא את ישותה. שניהם מתנשפים חרישית, מתאמצים לשמור על השקט בעודו מחליק פנימה והחוצה מהכּוּס הרטוב שלה בתנועות קצובות ועמוקות, נשימותיהם משתלבות בקולות החלקלקים הבוקעים מבין ירכיה והלהג הבלתי פוסק של הטלוויזיה.
ריחה המיוחם של אמא מדגדג את נחיריו של מור והוא מחבק אותה מאחור, עוטף אותה כליל בזרועותיו. אמא מתמסרת לו, מתרפקת על גופו הגדול, על ריחו הגברי ועל חום גופו, נפתחת אליו וכמהה אליו ומניחה לתנועות האגן הקצובות להוביל אותם מעלה והלאה, רחוק מכאן ומעכשיו ומבעלה הסרוח על הטלוויזיה בסלון, אל עתיד קסום, דמיוני כמעט, אבל אולי אפשרי.
רגעים ארוכים הם משתגלים כך, חבוקים ומתנשקים, מתנשפים ונרגשים עד שאמא מתפוצצת בשקט ומור גומר כמה רגעים אחר כך, מציף אותה במנה נוספת של זרע חמים. אמא לא טורחת להתנקות ובהמשך הערב מור נטרף מהתרגשות למראה זרעו המזדרזף במורד ירכיה בעודה מגישה לאבא חביתה.
"מה זה הריח הזה?” שואל אבא במהלך הארוחה וגבותיה של אמא מתרוממות בחשד.
"לא מריח כלום.”עונה מור בקור רוח. “מה אתה מריח?”
"ריח כמו של…חרובים.” עונה אבא במבוכה. “ריקי, יש לנו עץ חרובים בגינה?”
"אתה לא יודע איזה עצים יש לך בגינה?” שואל מור.
"מאיפה שאני אדע? זה תחביב של אמא שלך, לא שלי.”
"אולי זה הבושם החדש שלי.” אומרת אמא בשמץ של זדוניות. “משהו אורגני. נעים בעינייך?”
"מגעיל.” עונה אבא.
“אני דווקא אוהבת את הריח הזה.” אומרת אמא בשלווה, ניצוץ זדוני בעיניה. "תתחיל להתרגל.”
אבא רוטן וחוזר לצלחת שלו.
"אתה צריך טרמפ?” שואל אבא באחד הבקרים.
"אני מתחיל מאוחר היום.” מסביר מור. “איפה אמא?”
"במיטה, 'לא מרגישה טוב' הגברת.” מחקה אותה אבא במרירות. “אה, כן, כמעט שכחתי. היא ביקשה שתעלה אליה.”
"נראה מה היא צריכה.” אומר מור בפרצוף פוקר, איברו מתקשה מתחת לשולחן.
מור קם ועולה לחדר השינה. הוא מציץ פנימה ולא רואה דבר כי התריסים סגורים.
"אמא?” הוא שואל באפלולית.
"כמה אני צריכה לחכות?”
"אבא למטה.” אומר מור אך הוא פושט את חולצתו ותחתוני הבוקסר בעודו מתקרב אל המיטה. אמא מסיטה את השמיכה והוא רואה שהיא עירומה מתחתיה, פשוקת רגליים ומחייכת במשובה. הם מתנשקים כמה רגעים לפני שהוא חודר אליה ומתחיל לשגול אותה בתנועות אטיות וחרישיות. אמא מתאמצת לשמור על השקט בעודה נבעלת אך כאשר נהם מכוניתו של אבא נשמע מבחוץ היא משחררת את חרצובות לשונה וקוראת בשמו של מור שידפוק אותה, שיזיין אותה, שיעשה לה אלף ילדים והם גומרים באנחות והתנשפויות וזיעה וחריקות מיטה. בחוסר רצון בולט נחלץ לבסוף מור מנרתיקה גדוש הזרע, מתארגן ואז עולה על האופניים החשמליים ונוסע לעבודה.
בחדר הכביסה, במרתף, בדרך לקניון (פעם הלוך ופעם חזור) וכמעט מדי לילה אחרי שאבא הולך לישון, בשבועיים הקרובים לא עובר כמעט יום בו מור לא מזיין את אמא, ממלא את רחמה בזרעו. לפעמים אחרי זיון חפוז היא לובשת מכנסיים בהירים אחר כך כדי שמור יוכל לראות את זרעו ניגר ממפשעתה ומכתים את מכנסיה ליד אבא וכשזה קורה אמא יודעת שמור מחורמן כל כך שיש סיכוי טוב שיופיע אצלה בלילה וידרוש ממנה לבוא למיטתו, שם הם מבלים עוד שעות של אהבה אסורה בלילה, מתישים זה את זו עד השעות הקטנות של הלילה.
לילה משוגע אחד מחליט מור שלא לדרוש ממנה לבוא אליו ותחת זאת זוחל עד שהוא נשכב עליה ומכסה את פיה בידו בעוד אבא נוחר כששים סנטימטרים מהם.
"ששש…” הוא אומר כאשר אמא פוערת את עיניה.
אמא מביטה באבא ונדה בראשה לשלילה אך מור כבר מפשיל את תחתוניו ביד אחת ואחר כך מסיט את תחתוניה הצידה. מחאותיה של אמא נבלעות בכף ידו אך היא נרטבת במהירות וכאשר ראש הזין שלו מפשפש בין שפתי ערוותה היא נרגעת כחתלתול אשר אמו נושכת בעורפו. היא לא לגמרי רגועה כאשר מור משקיע את איברו בערוותה הרטובה אך היא מאמצת אותו אליה ומניחה לו לבעול אותה בחושך, סנטימטרים מאביו, בעלה, הנוחר לידם. דקות ארוכות הם משתגלים לאט בחושך, האטיות החרישית משלהבת את שניהם עד שמור נרעד ופולט את מטענו לתוכה, מציף אותה בעוד מנת זרע אסור. דקות ארוכות הוא שוכב מעליה ומתנשף ואז נושק למצחה וחוזר לחדרו בלב הולם.
החלק המסובך יותר הוא לגרום לאבא לשכב עם אמא. אבא כבר די ויתר על עניין הסקס ואמא נאלצת לפתות ולהציק לו שוב ושוב עד שהוא נעתר לילה אחד ומור שומע באוזניים כלות ולסתות חשוקות את קריאות התאווה של אמא. בבוקר, לאחר שאבא יוצא, הוא מזיין אותה בכוח ובפראות ואמא מניחה לו להפליק על ישבנה ואף לחנוק אותה ורק מתרה בו כשהוא מתחיל מגזים. הוא בוכה קצת אחרי שהוא גומר ואמא אוספת אותו אל זרועותיה ומניחה לו לפרוק את משא נפשו, איברו קבור בנרתיקה.
ואז מגיעה ההודעה. מור יושב במשמרת ולפתע הטלפון רוטט והוא רואה שזו אמא. הוא יודע מיד במה מדובר עוד לפני שפתח. הצילום הוא של ערכה לבדיקת הריון. הוא לא מבין את התוצאה אבל את חמשת החיוכים שמלווים אותה הוא דווקא כן מבין. התרגשות ופחד ממלאים אותו, מעורבים בהתעלות וחוסר ודאות. כל התחושות של אב צעיר, מוכפלים במערכת השקרים אשר לתוכה הם הולכים להביא את הילוד הצעיר. דקות ארוכות הוא רק עומד וממצמץ בלי מילה אבל בסוף מתפשט לו חיוך ענק על הפנים.
אמא מתכננת בתחכום את האופן בו היא תספר לאבא. קודם היא נפגשת עם רווית לארוחת צהריים ומספרת לה שאביה יהיה אבא פעם אחת נוספת באופן לא מתוכנן. רווית היא זו שמציעה ששלושתם יהיו נוכחים כשהיא תספר לאבא במהלך ארוחת הערב אבל איש מהם לא מביא בחשבון את עוצמת זעמו של אבא.
"את עושה הפלה, יא מטומטמת!” שואג אבא ודופק על השולחן. “אני לא רוצה ילד, הבנת?”
"איציק, בוא נרגע, נחשוב על זה, אוקיי?” שואלת אמא.
"על מה יש לחשוב, בהמה? מה את רוצה, את הכסף שלי? שיהיו לך ילדים משלך? כי זה מה שעובר לה בראש!” רושף אבא לעבר מור ורווית. “היא רוצה את הירושה שלכם, אל תטעו!”
"טוב, תגזים, אבא.” עונה רווית. “היא רוצה ילד, זה טבעי לא?”
"טבעי להיות אבא בן ששים?! לא! ממש לא טבעי! בשביל זה באת אלי אז, יא גנבת זרע! בשביל זה! תעשי הפלה, מטומטמת, או שאת עפה מהבית הזה, שמעת?”
"היא לא הולכת לשום מקום.” מתערב מור.
"מי שאל אותך, חתיכת כלומניק?! יושב על התחת שלו בעבודה האפסית שלו ואוכל ושותה על חשבוני! מי אתה שתקבע מי ילך ומי יישאר בבית הזה?”
"בכל זאת, היא לא הולכת ולא עושה הפלה עד שתרגעו ותדברו על זה.” עונה מור בקור רוח.
"על מה יש לדבר, הא?!” צורח אבא, רסיסי רוק ניתזים מפיו. “על מה?!”
"אבא, תשב, זה לא בריא לך להתרגש ככה.” אומרת רווית.
"את לא תגידי לי לשבת, פּישרית! עוד אחת שתגיד לי מה לעשות!”
הוא הולם באגרופו על השולחן והכלים רוקדים. פניו של סמוקות ועיניו בולטות מחוריהן ושיניו חשופות מזעם כשהוא מדבר:
"את הולכת לעשות הפלה, שמעת אותי?! תעשי הפלה!”
"לא.” אומרת אמא.
"אתה לא מחליט על זה לבד.” מוסיף מור. “זאת החלטה של שניכם.”
"אבא, תירגע.” אומרת רווית.
"שלושתכם…אתם…” מתחיל אבא לומר ואז משתתק, מחוויר באחת וצונח על הרצפה, מפרכס.
האמבולנס מגיע כעבור עשרים דקות ואבא המונשם מובל אל בית החולים. אמא חיוורת ומבוהלת בשעות הראשונות אך כאשר אבא מתייצב היא נרגעת. היא מתעקשת לבלות את הלילה ליד מיטתו ומור מחליף אותה בבוקר.
בימים הקרובים שלושתם מבלים ליד מיטתו של אבא במשמרות. כאשר רווית "במשמרת", אמא ומור ממעטים להימצא ביחידות וגם כאשר הם נקלעים זה למחיצתו של זו, מור לא יודע בדיוק כיצד לנהוג. להפתעתו, אמא מרוחקת ונדמה שהבכי לעולם אינו רחוק מפניה ומור לא יודע מה לומר ואיך להרגיע אותה, אם בכלל אפשר. כאשר הוא מנסה להתקרב אליה היא מרימה יד חוצצת והוא נסוג, נבוך וחסר אונים. הוא מחליט להניח לה עד שהדברים ירגעו מעט.
אבא חוזר להכרה כעבור שבוע וחצי אך הרופא אוסר עליהם להיכנס לחדרו ביחד ורק לאמא מותר להישאר איתו. אחר כך מסביר להם הרופא שאבא עבר שבץ חמור ושכרגע יכולות התקשור שלו נפגעו במידה שאינה ידועה עדיין.
"מה זאת אומרת?” שואלת רווית. “שהוא לא יכול לדבר?”
"כרגע לא.” מסביר הרופא, דוקטור חמדי. “לא לדבר, לא להזיז את הידיים…הוא די משותק. אתם תצטרכו לשכור מטפל כדי לרחוץ ולנקות אותו.”
"לא.” עונה אמא נחרצות. “הוא בעלי, אני אטפל בו.”
"אמא, את לא חייבת…” פותח מור.
"אני כן.” מתעקשת אמא. “הוא בעלי.”
מור מביט בה במבט אלכסוני, תוהה אם הנאמנות החדשה לבעלה תקרין גם על מערכת היחסים שלהם.
"בסדר.” מתרצה הרופא. “אבל העובד הסוציאלי יסביר לכם את הזכויות שלכם ואת ההתאמות שתצטרכו לערוך בבית.”
"איזה התאמות?” תוהה מור.
"דרושות התאמות כדי להנגיש אותו לאבא שלך.” מסביר הרופא. “הוא יהיה על כיסא גלגלים ואנחנו לא יודעים מתי, אם בכלל, יוכל לרדת ממנו. רמפה כדי להיכנס לבית, מעלית במדרגות, מקלחת מונגשת ועוד הרבה התאמות. אל תדאגו, העובד הסוציאלי יסביר לכם הכל.”
מהרגע שהעובד הסוציאלי מבקר אצלהם, ההנגשה אורכת שבועיים. מור לא זכר שיש כל כך הרבה מדרגות בבית: חוץ מהמדרגות לקומה השנייה יש מדרגות בכניסה לבית, אחת בכניסה למטבח ואחת ביציאה למרפסת האחורית. את חדר השירותים הקטן של האורחים הם מרחיבים למקלחת מלאה וחלק מפינת הטלוויזיה יהפוך לחדרו החדש של אבא. מצד שני, אמא מחליטה שלא להתקין מעלית במדרגות לכן הקומה השנייה תיוותר מחוץ לתחום עבור אבא ותהפוך לנחלתם הבלעדית של מור ואמא. לא שהוא יודע מה זה אומר: מאז האירוע של אבא, הוא ישן במיטתו והיא במיטתה ונדמה שמעולם לא קרה בינהם דבר ובכל פעם שהוא מנסה להתקרב אליה היא מרימה יד חוצצת. אלמלא היה מבחין בה מלטפת לעתים את בטנה השטוחה עדיין, היה יכול לחשוב שהכול היה בדמיון.
מדי שבוע, מור מבלה כמה שעות עם אבא בבית החולים. הוא לוקח אותו בכיסא גלגלים לטייל בחוץ אך אבא אינו תקשורתי כלל. הוא מביט סביבו ונדמה למור שהוא חש בזעמו רוחש מאחורי פניו הקפואות אך אבא אינו אומר מילה ומלבד תנועות קלות, אקראיות למראה, של ידו, הוא אבוד בתוך גופו השבור. לעתים בוקעות הברות או נהמות מפיו הסגור אבל מור לא מצליח לחבר אותן לכדי מלים וגם הקלינאית המלווה אותם מתייאשת לבסוף מהרעיון שפיו יוכל לשמש לו לתקשורת אמיתית. הוא רזה מאוד במהלך שהותו בבית החולים ומחבית סמוקה הפך לזקן רזה וחיוור, כלוא בגופו הבוגדני כשרק הזעם וחוסר האונים מארחים לו חברה.
אבא משוחרר מבית החולים חודש לאחר האשפוז ורכב מיוחד מוביל אותו הביתה, שם מגלגל אותו מור אל חדרו. יש לו זמזם הצמוד לכיסא הגלגלים והוא יודע להשתמש בו כשהוא רוצה שמישהו ייגש אליו, אם כי אין לו דרך להסביר את מבוקשו באופן מדויק ומור חש שבאיזשהו מקום הוא לא ממש מתאמץ להיות מדויק, כאילו שואב הנאה מכך שלא מבינים אותו, שהוא יכול להתעצבן על כולם, להתעלל בכולם ולהרגיש שהוא מוקף במטומטמים. כך היה תמיד.
לאבא יש את החדר שלו ומותקנת שם טלוויזיה גדולה ועבור הלילות יש לו אינטרקום המאפשר לאמא לשמוע אותו אם יזמזם לה. לפעמים הוא סתם נהנה להקפיץ אותה באמצע הלילה ולגרום לה להתחיל לנחש את מבוקשו אבל למרות שמור מציע פעם או פעמיים שיביאו אח או אחות, אמא מסרבת בתוקף.
"הוא בעלי.” היא אומרת בנחישות. “רק אני מטפלת בו.”
מערכת היחסים של אמא ומור נשארת קפואה וקורקטית בכל אותו זמן והוא חש בחוֹמה גבהה בינהם בכל פעם שהם לבדם. פעם אחת כאשר שניהם לבד במטבח ואבא במרפסת האחורית, מתחיל מור לומר:
"אז מה, כל מה שהיה ביננו…מת?”
"לא, אבל אנחנו צריכים לחכות.” אומרת אמא מבלי להביט בו.
"לחכות למה?”
"מור די.” היא פוסקת. “עוד לא. זה לא פשוט לי…הכל. תחכה.”
"לחכות למה? שאבא ימות? למה בדיוק?”
"מוריק, די. תחכה. קצת סבלנות.”
ומור מחכה. בטנה של אמא מתחילה לבלוט וחברותיה מגיחות מדי פעם לביתם וכולן מלטפות את הבטן הגדולה. רק למור אמא לא מרשה ללטף את הבטן ותמיד היא מתחמקת ממגעו. הוא, סוער ומבולבל ומתוסכל, כועס על עצמו, על אבא ועל אמא גם. הוא מבלה יותר בחוץ עכשיו: יותר יוצא עם חברים אחרי העבודה, יותר משחק כדורגל ורץ. הוא רץ הרבה עכשיו.
את ארוחות הערב הם אוכלים שלושתם, אם מור נוכח. בדרך כלל אמא מאכילה את אבא וכאשר היא שוגה ומזונו נשפך מעט הוא מגיב בחרחורים ונהמות נזעמים, לעתים אף מוסיף על כך כמה לחיצות זמזם נרגזות, למרות שכולם נוכחים. בימים הראשונים להגעתו של אבא הביתה, הבית מלא חברים, לקוחות ושותפים עסקיים הבאים לדרוש בשלומו אך חוסר האונים של אבא ומזגו ההנרגן מרחיקים את כולם ותוך חודש מיום שהגיע הביתה, איש אינו מבקר אותו יותר, אפילו סבא וסבא שבאו לביקור קצר ותו לא.
ערב אחד בעודם אוכלים ארוחת ערב בדממה אומרת אמא לאבא:
"אתה יודע איציק, יש משהו שרציתי להגיד לך הרבה זמן.”
אבא מביט בה בפה מלא דייסה, עיניו מצטמצמות.
"התינוק שיש לי בבטן? הוא לא שלך.” היא אומרת בשלווה וליבו של מור מזנק לגרונו.
עיניו של אבא נפערות, שפתיו מתעקלות מעט ולסתותיו נחשקות.
"הוא של מור.” היא ממשיכה ונחשול אימה ממלא עכשיו את מור.
אבא מפנה את מבטו אל מור וזה מתכווץ בבהלה אך לא אומר דבר.
"הוא מזיין אותי כבר כמה חודשים. מאז ההצגה ההיא, זוכר? בחוג לדרמה? זאת שהיית שולח אותנו למרתף לעשות חזרות כדי שלא נרעיש לך? אז הוא התחיל איתי.” מספרת אמא בנימה עניינית כאילו רק חוזרת על איזו רכילות ששמעה על אחד השכנים. “בהתחלה התנגדתי לו אבל…עובדה שתמיד חזרתי לעוד.”
"אמא!” פולט מור.
"אם אני משקרת, תגיד שאני משקרת.” מישירה אמא מבט אליו ומור לא מצליח לענות. הוא משתהה.
"אני משקרת?”
"לא.” אוזר מור אומץ לבסוף. קולו סדוק והוא ממהר לכחכח בגרונו כדי לנקות אותו. הוא לא רוצה להוסיף דברים אבל גם לא רוצה להשאיר את אמא לבד מול אבא, לכן אומר, קולו מוזר באוזניו: “בהתחלה הייתי רק מזיין אותה בתחת אבל לפני חודשיים החלטתי שאני רוצה גם לעבּר אותה. היא בהריון ממני, אבא.”
שפתיו של אבא חושפות את שיניו מרוב זעם ונהמות חסרות פשר בוקעות מגרונו.
"עד עכשיו מור ישן בחדר שלו ואני בשלי אבל נראה לי שעדיף שהוא יעבור לישון איתי, לא?” מציעה אמא בשלווה. “המיטה פשוט יותר גדולה. ואני מצטערת מראש על הרעש, אני יכולה להיות קולנית למדי כשהוא דוחף את הזין שלו לתחת שלי. אף פעם לא חשבתי שלהזדיין בתחת יכול להיות כל כך כיף, איציק.”
אמא קמה ממקומה ומסובבת את כיסאו של אבא לעבר החלל הריק שבין שולחן האוכל לארון המזווה.
"רוצה לראות, איציק?” היא שואלת בשלווה אך אבא לא עונה, רק בוהה בהם בזעם.
"בוא, מוריק, נעשה לו הדגמה. התגעגעתי לזין שלך.”
ליבו של מור פועם בעוז כאשר הוא מבין מה היא מבקשת לעשות, פחד וחרמנות מתערבבים בו ומרפים את גפיו. אמא מלקקת את שפתיה ומלטפת את חזהּ, מזקירה את שדיה הקטנים בהזמנה ואז ידיה גולשות את בטנה העגולה אשר שם נח לו העובר, בנו או בתו שלו מור.
"כאן?” הוא מהסס.
"אם אתה רוצה אותי, אז כאן. כאן ועכשיו.” אומרת אמא בקול רך ויציב, כורעת על ברכיה על מגבת מטבח.
רגע ההיסוס של מור נמשך. למרות הדרך הארוכה שעבר עם אמא, לרגע הזה הוא לא היה מוכן והלב שלו עוד שנייה מתפרץ החוצה מהחזה. להתגנב מאחורי הגב של אבא היה כיף מרגש ואסור אבל עכשיו, נראה לו, הוא נדרש לקפיצה הגדולה ביותר. עכשיו הוא צריך לקחת אחריות על מעשיו בחודשים האחרונים.
מור בולע רוק. אחר כך הוא קם בהתרגשות מכיסאו, גרירת הרגליים על הרצפה נשמעת כשאגת אדירים באוזניו, וניגש לעמוד מול אמא הכורעת. אמא מחייכת במתיקות אל אבא ומפשילה את מכנסיו של מור, מחככת את ראשה בתחתוניו ברוב רושם ומלקקת את שפתיה בעודה מביטה בבעלה. היא מנשקת את איברו המזדקר של מור מעל התחתונים וזה מתעורר ומתקשח ובמהרה ליבו של מור הולם בפראות בחזהו. הכל כל כך אסור ולוהט ומטורף שהוא חייב להירגע או שהוא יתעלף.
ואז אמא מפשילה את תחתוניו ומנשקת את איברו באהבה.
"איזה זין מתוק יש לבן שלך, איציק.” היא אומרת, מנשקת אותו נשיקות קטנות ומתוקות מלמעלה עד למטה. “אין חור שהוא עוד לא דפק אותי, אתה יודע?”
הדיבור המטונף של אמא מעניק לכל הסיטואציה הזו טונים מוקצנים, סוראליסטיים. כאילו כל הקולות רמים מדי והריחות עזים מדי והאורות הרגילים של המטבח מסנוורים. אבל האפקט הנוסף של ההקצנה הזו היא שכל נגיעה של אמא במפשעתו משגרת בו ניצוצות, וכל משפט אסור מהדהד בראשו ומגביר את הלהט בחלציו. הוא רוצה את אמא כמו שלא רצה אותה זמן רב והאש שמתלקחת בו שולחת את ידיו אל ראשה המלטף את חזית תחתוניו ואצבעותיו נחות מתחת ללסתה.
אמא מופתעת כאשר הוא מושך אותה מעלה אך כאשר היא מביטה בפניו היא מבינה. היא מניחה לו להוביל אותה לעמידה ושניהם מתנשקים בלהט מול פניו של אבא, לרגע אדישים אליו לגמרי. אך ברגע הבא נוכחותו מבעירה בהם אש רעה והם מתגפפים בתשוקה מולו, מודעים למבטו, לנהמותיו חסרות האונים בעוד מור חופן בגלוי את שדיה של אמא מעל הסוודר הדק שהיא לובשת בידו האחת, השנייה אוחזת בפלח עכוז עסיסי אשר נאבק במכנסי בד גמיש וצהוב.
מור מעיף מבט באבא בעודו מחליק את ידו אל תוך מכנסיה של אמא ואבא מאדים ולוחץ על הזמזם שלו. בימים אחרים שניהם שונאים את הזמזום הטורדני אך כעת הוא נשמע למור כמו מוסיקה קצבית וחושנית, סדרת זמזומים ארוכים ונזעמים המלווים את אצבעותיו של מור המפשפשות בערוותה השעירה של אמא המתנשפת.
"בזזז..! בזזז..!”
מכנסיו של מור מחליקים מטה ואמא לוחשת באוזנו:
"שב על הכיסא.”
"בזזז..! בזזזז..!”
מור מדדה אל כיסא האוכל ומתיישב, מפשיל את תחתוניו. אמא כורעת בין רגליו, כשפחה לרגלי אדונה, נותנת מבט בבעלה ואז מכניסה את איברו של מור אל פיה, לקול רעידותיו החנוקות של אבא. היא מוצצת למור באהבה ומסירות, סוגדת לו בפה רטוב ושפתיים קטיפתיות ולשון רכה וזריזה ואנקות התסכול של אבא נמהלות בקולות הרטובים שמפיק פיה המלא בזין עסיסי. באצבעות עדינות היא מאוננת לו, לשונה מרחפת על ראש הזין הרגיש ודפנות פיה מעסות וסוחטות את איברו וכאשר היא חשה שהוא מתחיל להתקרב לנקודת האל חזור, היא מפסיקה ומנשקת אותו מעדנות, מלמעלה עד למטה.
"איך זה היה, איציק?” שואלת אמא ומתרוממת, פושטת את מכנסיה ההדוקים. “על זה ויתרת כל השנים. אבל לא רק על זה. יש עוד.” היא אומרת ומשליכה את מכנסיה ותחתוניה על ראשו של אבא, משאירה רק עין אחת מציצה מתחת לבד.
"בזזזזזזז..!” מזמזם אבא, רוטט וסמוק בכסאו. "בזזזזזזז..!”
אמא נעמדת מול מור הישוב ומניפה רגל שזופה מעל ירכיו, מציבה את מפשעתה מעל זקפתו. היא מביטה באבא, אוחזת בראש הזין ואז מתיישבת עליו בתנועה אטית, מניחה לו לפלח את דרכו לתוך הסדק החלקלק שלה. היא מתנשפת כאשר ראש הזין מחליק פנימה, מתרוממת מעט למעלה ואז יורדת שוב, כובשת אותו שוב ושוב עד שכל הזין של בנה המאומץ ממלא את הנדן ההדוק והלוהט שלה, בטנה העגולה מתחככת בבטנו. היא נותנת עוד מבט מתגרה באבא ואז גוהרת אל מור ומנשקת אותו בלהט.
היא מתחילה לשגול את עצמה בתנועות קצובות, משפדת את עצמה על איברו של מור מעלה ומטה מול עיניו של אבא בעוד מור נאחז בכיסא ומניח לה לרכוב עליו. הכּוּס שלה רטוב וחם והוא משמיע קולות חלקלקים בכל פעם שהזין ממלא אותו ומור מצטמרר מעונג לנוכח המגע המלטף של דופנותיה הצרות. הוא שולח את ידיו לאחור וחופן את שני כדורי ישבנה, מעסה אותם ומסייע לה לקפוץ עליו מעלה ומטה, החוצה ופנימה, קצבי ואסור וחושני ומרושע. החשבון שלו עם אבא לא עמוק כמו זה של אמא אבל זה כבר לא משנה, אם הוא כבר קפץ למים האסורים אז עדיף שייהנה מהרחצה ולא ייסר את עצמו יותר מדי, ויש ממה ליהנות. אמא לוהטת וחושקת, פרועה וחושנית, שזופה ועסיסית והוא רוצה אותה עכשיו, רוצה אותה כאן, רוצה אותה לתמיד.
וככה הוא מתפוצץ בתוכה כשהוא אוחז את עורפה ביד אחת ואת מותנה בשנייה, מקפיץ אותה עליו בעודו פולט נתזים לתוכה ואמא נאנחת שעוד לא ועוד קצת והיא ממשיכה לקפוץ עליו גם כשהוא מתחיל כבר להירגע אבל לבסוף היא משיגה אותו ונאנחת באוזנו בעוד האורגזמה מטלטלת את גופה.
כאשר אמא מתרוממת ממור, רגעים ארוכים אחר כך, היא ניצבת מול אבא, מיוזעת ומחייכת. זרע ניגר במורד ירכה והיא אוספת את תחתוניה ומכנסיה מראשו של אבא.
"אתה רוצה לראות טלוויזיה עכשיו?” היא שואלת בשלווה.
"בזזזזזזז..!”
אמא לוקחת את כיסא הגלגלים שלו ומגלגלת אותו אל הסלון, שם היא מפעילה עבורו את הטלוויזיה.
“מור ואני עולים למעלה עכשיו, אני ארד אחר כך לרחוץ אותך, בסדר?”
"בזזזזזזז..! בזזזזזזז..! "בזז..! בזזזזזזזזזזזזזזזז..!”
========הסוף==========
כמה מלים לסיום
–הסיפור הזה נכתב בהשראת הסיפורים של Alwayswantedto. לסיפורים שלו יש שתי תמות מרכזיות: טיזינג בכמויות וגילוי עריות של אמא ובן, שתי תמות שממילא אני מחובר עליהן.
–בגרסה הראשונית ריקי הייתה אמו הביולוגית של מור. די מהר החלטתי שזה עבוד לי יותר טוב אם היא תהיה אמא מאמצת. אני מניח שחלק מהקוראים יברך על ההחלטה וחלק היה מעדיף שהייתי נשאר עם הגרסה המקורית.
–הבעיה בסיפור טיזינג הוא שברגע שהכיבוש מצליח, קשה לשמור על הצדקה להמשיך אותו אבל רציתי להמשיך לגלות מה עלה בגורלם של מור וריקי, לכן הוספתי כיבושים אחרים: מציצה, ואחר כך זיון יחיד בתחת, ואז אמא נסוגה ומור מפתה אותה להזדיין איתו באופו קבוע ולבסוף הכיבוש האולטימטיבי, העיבור. באופן הזה אני יכול להעלות את המתח לאורך כל הסיפור גם לאחר שהפיתוי הראשוני הושלם.
–היו קוראים שהציעו שהוא יזיין גם את רווית. רעיון טוב, חבל שלא חשבתי עליו במהלך הכתיבה. בכל מקרה, אל חשש, יהיו עוד סיפורים ועוד אחיות 🙂
אקורד סיום מרשים, אם לא מפוצץ.
משום שהעלית את זה באחרית, אתייחס לעניין הטיזינג. לטעמי העסק לא הצליח לשמור מתח לאורך 16 פרקים. הייתה תחושה של דריכה במקום בחלק מהפרקים.
שוב, אחלה סיומת.
הסיפור היה נהדר עד לקראת הסוף, אבל בשביל מה הסוף האכזרי הזה?
אי אפשר לעזוב בעל מזניח בלי להפוך אותו לנכה אילם שכלוא בחיי סיוט עם אישה ובן שמתעללים בשפיותו?
דו ביסט א קליינע ממזר.
דאס איז די בעסטער דערציילונג איך לייענען אין מיין גאנצע לעבן!!
מעניין מה שאמרת את מדברת גם עברית?
חייב להסכים עם הכותב "גורע" לפני…
סיום חזק מאוד,הייתי כותב גם לא כל כך צפוי -המכה הרגשית-פיזית לאב כי לא בנית כל כך את הכיוון הזה(היו ניצוצות של איבה מסויימת אבל לא בווליום שסיימת) של האם לא צפוי גם בכלל מכיוון הבן-האכזריות שבדבר.
למרות שאני אישית אוהב את הז"אנר של "הלקיחה הברברית של האחר" מולו.
לגבי הטיזינג היו עליות וירידות בפרקים,היו פרקים שמאוד אהבתי היו פרקים שפחות.אבל סך הכל סיפור אירוטי טוב מאוד הייתי נותן לו 8 מ 10. אני הייתי מעדיף שהפרק הזה היה למשל פרק ח וממנו היו כמה פרקים נוספים שמראים את המציאות החדשה בבית. עם כל המשתמע מכך. נשמע לי יותר מעניין מאשר הרדיפה האינסופית לעבר,שנהנתי ממנה אמנם אך לפרקים.
אהבתי את ההפתעה הסוף. אם כי אני לא מתחבר לסיפורי קוקהולד כך כך, ולא ממש התחברתי לקטע של הענשת האב.
זה הזכיר לי קצת את הסרט "ירח מר" )מי שלא ראה-מומלץ(.
כמה שלא סימפטתי את האב, הוא לא השאיר רושם של אדם רע, כך שכל הקטע בסוף נראה לי קשה מדי. מה גם שחיבוטי הנפש של מור כמעט ולא היו קיימים וזה נראה לי קצת מוזר.
אבל בגדול – אחלה סיפור, אחלה טוויסטים ואחלה אקורד סיום.
ואם יורשה לי להציע הצעות לגבי רעיונות עתידיים – סלבס. רעיון מופרע – קח דוגמגישה ותאר מה הולך מאחורי הקלעים ומה היא הייתה צריכה לעשות כדי להגיע למעלה.
לך על הקצה – למשל "המירוץ לצמרת של דנה אינטרנשיונל"
אחד הסיפורים הטובים ביותר שלך, ואחד הסיפורים הארוטיים הטובים בעברית בכלל. לא מסכים בכלל עם קודמיי. נהניתי מכל פרק יותר ויותר ופרק הסיום ממש מדהים בעיני, ובמיוחד הטיזינג שמור עושה שהוא שואל אותה אם היא רוצה תינוק או תינוקת. ממש שיעור בפסיכולוגיה של הריגוש המיני!
מגיעה לך תודה גדולה על שעות של הנאה.
מצויין! בראבו! הסיום סוריאליסטי ומרושע. וזה מחרמן בטירוף!!
וואו.
חיכיתי ממש לסיום וציפיתי לטויסט מטורף.
באמת סיום לא קל.
זה הסגנון שלך זה מה שאתה אוהב. עוף על זה!
סיום אכזרי ומושלם.
בתור אחד שזה לא ממש הזאנר המועדף נהניתי מאוד! ואני מחכה שתמשיך לזאנר האחות הקטנה שלא התבגרה מהשלב האנאלי (;
סיפור מהמם!!! תמשיך כך.
גמרתי אין ספור פעמים מהסיפור הזה. תודה, אשמח לעוד ועוד סיפורי משפחה. אולי עם סטראפאון בין האמא/אחות לבן?
את יכול להמשיך לאחר שהאמא ילדה את הילד הראשון
https://m.maariv.co.il/news/viral/Article-992440
מבוסס על סיפור אמיתי.
הייתי חייב