לפרק הקודם
=============
מור נשאר לשבת על הספה, זקור למחצה ומגחך לעצמו. על המסך מתרוצצים קאובואים או שודדים או מה שהם לא יהיו ואבא בוהה בהם, ראשו מתנודד. לאחר כמה דקות נוספות ראשו של אבא צונח ברכות על חזהו ומור קם מהספה, לבו הולם בעודו מטפס במדרגות.
הוא שומע את המים זורמים בחדר האמבטיה של ההורים וממתין כמה שניות כדי להחזיר לעצמו את הקוּל ואז הוא פותח את דלת חדר האמבטיה. במקלחון בין האדים הוא מבחין בדמותה של אמא, שזופה ועירומה, משולש כהה מרומז בין ירכיה.
מור פותח את דלת המקלחון ואמא מחניקה צווחת בהלה קטנה.
"מוריק! הבהלת אותי.”
"אבא נרדם.” הוא מבשר לה, סוקר את גופה העירום, השזוף. שדיה של אמא קטנים אך זקופים, מותניה צרות ומתחתן מתפרץ ישבנה כאביב אחר החורף, חיוני, שזוף ועגלגל. ירכיה חזקות ומלאות ובמפגש בינהן פורח נווה המדבר של פרוות ערוותה הכהה, מבטיח ומרגש כמתנת יום הולדת עטופה.
אמא מכבה את המים ולא אומרת דבר, רק ניצבת במקלחת, עירומה ומטפטפת, פניה תמהיל של חשש התרגשות וכמיהה.
מור מתקרב אל אמא וזו נרתעת לרגע אך נעצרת.
"מה ההודעה ששלחת לי היום?” שואל מור, פיו צמוד לאוזנה של אמא.
"אני שלך.” היא לוחשת.
"רדי על הברכיים.” הוא מצווה ואמא כורעת במקלחון, נוטפת מים, מביטה בו בצייתנות נרגשת.
"מה שלחת לי היום?” הוא שואל ומלטף את שיערותיה הרטובות.
"אני שלך.”
"אל תשכחי את זה.” אומר מור ומסתובב. "לילה טוב.”
וזה המשחק שהוא משחק בימים הבאים. עכשיו כאשר אמא בכף ידו, מור לא ממהר לכבוש אותה. הוא נהנה להשאיר אותה במתח, למרות שהדבר לא קל עבורו מפני שהדחף שלו הוא לכופף אותה על איזו ספה, להפשיל לה את המכנסיים והתחתונים ולתקוע אותה בתחת אבל הוא נהנה מאי הוודאות שלה, ממבטיה החרדים–משתוקקים, מהאופן שבו היא נדרכת בכל פעם שהוא מתקרב אליה. בימים הקרובים הוא מרבה להביט בה במבטים ספק מאיימים, ספק מבטיחים והידיים שלו מלטפות את גופה בכל רגע שהם נמצאים ביחידות. שדיה, ערוותה וישבנה, בכולם הוא מבקר כשהם במטבח, בחדר הכביסה או בסטודיו שלה.
"הי אמא.” אומר מור ונכנס אחריה אל חדר הכביסה. אמא מביטה בו באותו מבט נרגש המפציע על פניה בכל פעם שהיא חושבת ש"זה זה" ומביטה אינסטינקטיבית מאחוריו, אומדת את מרחקו של אבא מהם. אבא נמצא מחוץ לבית והם שומעים אותו מדבר בקול רם בטלפון שלו, מנופף בידיו ברוב רושם.
"הי מוריק.” היא אומרת לאט. אמא לובשת מכנסי בית דקים וסגולים, רפויים מחד אך מחמיאים לישבנה הבשרני מאידך.
מור מתקרב אליה ומחבק אותה, חש בה נמסה בזרועותיו החזקות. הוא מלטף את גבה, אצבעותיו מרפרפות על התחת העגול, עדינות כפרפרים.
"תורידי את התחתונים.” הוא אומר באוזנה, בשקט.
"מוריק..אבא יכול להיכנס…” היא ממלמלת רפות, מתרפקת על כתפו.
בעודו מחבק אותה, מור אוחז במכנסיה ומפשיל אותם עד אמצע ירכיה ואמא מניעה את רגליה עד שהתחתונים נושרים אל הרצפה והיא נשארת בתחתונים ורודים וזעירים אשר בקושי מכסים את כדורי ישבנה.
"תורידי אותם.” הוא אומר בקול מהפנט, לוחך את תנוך אוזנה.
"מוריק…” היא נאנחת ושולחת אגודלים אל תחתוניה. היא תוחבת את אצבעותיה אל מתחת לרצועות הבד ופושטת את התחתונים, נשארת עירומה למחצה בזרועותיו של בנה המאומץ. מור מלטף את ישבנה העירום ומנשק את עורפה ואמא מגרגרת בחיקו, מלטפת את גבו החזק.
"תתכופפי.”
היא לא מתלוננת, לא מוחה. מור חש בריחה ממלא את החדר הקטן, מתמזג בנשימותיה הנרגשות. אמא מתכופפת ונשענת על מכונת הכביסה, מגישה לו את ישבנה העירום והמושלם ומור רוכן ומנשק את שני פלחי עכוזה, נשיקה אחת לשמאל ואחת לימין.
"תלבשי את המכנסיים.” הוא אומר ולוקח את תחתוניה.
"מה?!”
"את יכולה להסתובב בלי מכנסיים, אבל אבא עלול לשאול שאלות…”
אמא מסתובבת אליו.
"אתה…אתה…” היא מתחילה להגיד אך מור מגחך אליה וקורץ. “אין לך לב.” היא מסיימת, נסחפת גם היא בחיוכו השובה.
"ושלא תחשבי על ללבוש חדשים.” הוא אומר ויוצא מהחדר.
רבע שעה אחר כך אמא גוזמת ורדים בחצר ומור מתקרב אליה מאחור.
"יצאו יפים השנה.” הוא אומר, מלטף את ישבנה העירום מתחת למכנסיים הדקים.
"א–הה…” ממלמלת אמא.
מור אוחז בידה ומניח אותה על חזית מכנסיו ואנחה נפלטת מפיה של אמא כאשר היא חשה באיברו הזקור. אמא מתנשפת ואוחזת בזרג הקשה, נושכת את שפתה התחתונה בהתרגשות וליבו של מור מזנק אל גרונו כשהיא שולחת מבטים סביב, אומדת את מצב הפרטיות שלהם.
"את בודקת אם מישהו רואה?” הוא מתעניין. “בא לך לרדת על הברכיים? להכניס אותו לפה?”
"בוא ניכנס פנימה…” מתנשפת אמא, חסרת סבלנות.
"אבל אבא בבית.” הוא אומר בתמימות מעושה.
"נרד בשקט למרתף, נו, מוריק…” היא אומרת, מלטפת את מפשעתו ואת ירכיו השריריות.
"פעם אחרת.” הוא אומר במאמץ. “יש לך מלא עבודה בגינה.”
"מוריק!” היא רושפת אבל הוא רק צוחק ונכנס אל הבית.
"מה המצב, אבא?” הוא שואל.
"מה היא רוצה?”
"שאני יעזור לה עם הורדים.”
"אלוהים יודע למה היא צריכה כל כל הרבה עזרה, זאת.” רוטן אבא. “אפשר לחשוב מה היא כבר עושה כל היום.”
בערב אחר הוא פושט ממנה את תחתוניה ומשאיר אותה חשופה בשאר הערב ואז מעסה את רגליה כשהיא עירומה מתחת לכותונת. פעם אחת אחרי שאבא נוסע לעבודה הוא מורה לה להתכופף על שולחן האוכל ולהפשיל את מכנסי הפיג'מה שלה, מניח מולה שפופרת וזלין. אמא מצייתת במהירות ומפשילה גם את התחתונים אך מור אוזר כוח רצון של גיבור מיתולוגי ורק נושק ללחייה ונוסע לעבודה. אחר כך הוא יאונן בשירותים כמעט כל שלוש שעות אבל העיקר שהוא מצליח לחמם את אמא עוד קצת ועוד קצת. עד שהיא מתחילה לגלוש.
"מוריק, אתה יכול לשחק איתי טניס היום?” שואלת אמא ביום שישי בבוקר.
"למה, איפה צופיה?” שואל מור.
"היא חולה.”
"הרבה שנים לא שיחקתי.”
"נו, מה אכפת לך.” מבקשת אמא. “כבר שילמתי על המגרש, חבל לפספס.”
"אוקיי, יאללה.”
אמא נועלת נעלי טניס ולובשת שמלת טניס בכתום וורוד. למיטב זכרונו, היא אמורה ללבוש מכנסיים מתחתיה אך הפעם היא משאירה את רגליה חשופות. שמלת הטניס מבליטה את גזרתה האגסית ונדמה שישבנה מתאמץ להימלט מתחת לשולי השמלה הקצרה אשר מגיעה בקושי עד אמצע הירכיים ומור מרשה לעצמו ללטף את ירכיה החלקות בכל הדרך למגרש הטניס ואמא מכסה את מפשעתה במעט הבד של החצאית בכל פעם שהוא עולה גבוה מדי אך אינה עוצרת בעדו.
כצפוי אמא מובילה במשחק אך מור נותן פייט לא רע. הוא צעיר ממנה והוא בכושר טוב ולמרות שהיא מובילה הוא מצליח להדביק אותה ולתת לה קרב צמוד. רק אחרי חצי שעה הוא מבחין בסודה של אמא.
אמא מתכופפת כדי לחבוט בכדור ומעוצמת המכה מתרוממים לרגע שולי השמלה ועיניו של מור מבחינות במשולש הכהה שבין ירכיה של אמא. היא לא לובשת תחתונים! נרעש מור וחוטף נקודה טיפשית.
"מה קרה, אתה לא מרוכז?” שואלת אמא וצל חיוך על פניה.
"את לא לובשת תחתונים?”
חיוכה של אמא מתפשט ומאיר את פניה היפות.
"יאללה, תגיש.” היא אומרת ומוחה את הזיעה ממצחה.
אבל איזה סיכוי יש לו כשמבטו נמשך שוב ושוב אל אותו משולש אפל שבין רגליה והוא מתקשה להבחין בכדור, שלא לדבר על לפגוע בו ביעילות.
"נו, תתאפס על עצמך, אתה ממש לא מרוכז.” מלגלגת אמא ואוחזת בשולי שמלתה כאילו עומדת להרים אותם. עיניו של מור מתמגנטות אל המפגש הדמיוני שבין רגלה אך היא רק מחליקה את שולי השמלה ומגישה כדור נוסף. באורח פלא מור מצליח לפגוע בכדור אך כעבור שתי מכות נוספות ממתרוממת שוב שמלתה של אמא, הפעם חושפת ירך ומעט טוסיק שובב בעודה הולמת בכוח בכדור ולמור אין שום סיכוי לענות למכה הזו.
"נו, באמת, היה כבר עדיף לי לשחק עם אבא שלך.” היא מלגלגת.
עכשיו מור מתעצבן. הוא מאלץ את עצמו להתאפס ומתרכז בכדור ורק בכדור. בדקות הבאות הוא משחק מדויק וחזק, אגרסיבי כמעט ושולח את אמא להתרוצץ ברחבי המגרש, נאנקת בקול בכל פעם שהיא חובטת בכדור ששלח אליה מור. היא עדיין מצליחה לנצח אבל כאשר הם גומרים לשחק היא מתנשפת בכבדות, חזהּ עולה ויורד במהירות מתחת לשמלה הספורטיבית, פטמותיה דוקרות את הבד הדק.
"משחק טוב.” מודה מור ומלקק את שפתיו, בוחן את גופה העסיסי של אמא, עירום מתחת לשמלה.
"אתה אוהב לשחק.” מתנשפת אמא.
"כן, ואני גם אוהב לראות אותך מזיעה ומתנשפת.”
"כן, אבל בינתיים נראה שרק על המגרש.”
הזוג הבא שהזמין את המגרש דוחק בהם לפנות אותו והם מתחילים לפסוע לכיוון המלתחות. כאשר השביל מוביל אותם לקטע מבודד בין שיחי ההדס הודף מור קלות את אמא כדי שתלך לפניו ואז מרים את שולי שמלתה. נשימתו נעתקת כאשר ישבנה העירום של אמא מפציע מתחת לבד הוורוד, פלחי עכוזה שזופים ועגולים ודוק של זיעה מכסה אותם, מבהיק את עורה המתנוצץ בשמש. מור מחבק את אמא בכוח מאחור וידו נשלחת אל ערוותה המיוזעת.
"את שלי.” הוא רושף באוזנה.
"אז תעשה עם זה משהו כבר.” היא עונה מבלי להביט בו. “די כבר עם המשחקים האלה.”
הוא מסובב אותה ושפתיהם נפגשות בלהט, לשונותיהם מתנפצות זו על זו כמו גלי סערה על סלע והוא טועם את המלח על עורה. הוא מחבק את מותניה בידו השמאלית, הימנית חומסת את ערוותה הרטובה ואצבעו מחליקה בחוצפה אל הסדק הנסתר שלה. עוד רגע והוא מסובב אותה ומזיין אותה כאן.
צעדים נשמעים מאחור והם ממהרים להתנתק ומתחילים ללכת.
"ריקי?” שואלת צופיה חברתה של אמא. “את מרגישה טוב?”
"כן…אה…התאוששתי ואז לא רציתי לבלבל את המוח ומור הסכים לשחק איתי.”
"הי מורי, מה שלומך?” שואלת צופיה. “איך גדלת, יא אללה! שיחקת עם אמא שלך?”
"כן.”
"איך היא?”
"קרעה אותי.” מודה מור.
"זה לא היה לי כל כך קל.” ממהרת אמא לומר.
"טוב, בא לך לשתות משהו?” שואלת צופיה את אמא. “אני חייבת לספר לך משהו. אני מצטערת, מורי, זה לא סובל דיחוי, תסלח לנו?”
"כן, סבבה.” אומר מור. “אני אזוז הביתה.”
"לא, חכה קצת, אני אקח אותך.” אומרת אמא.
"שטויות, אני ממילא צריך לעבור בחנות מחשבים לקחת משהו.”
"טוב, נתראה בבית.”
בבית הוא מגלה שרווית אחותו, אורן בעלה ושוני הקטנה הגיעו לביקור והם מבלים איתם את כל יום השבת. אמא ומור מביטים זה בזו בעיניים רעבות בכל סוף השבוע אך עם כל כך הרבה עיניים סביב הם לא יכולים לעשות דבר ולמרבה האכזבה אמא כל כך מותשת במוצאי שבת שהיא פשוט מתנצלת, מנשקת את לחיו בצורה הכי אימהית שאפשר ועולה לישון מוקדם.
כאשר מור נכנס אל המטבח ביום ראשון בבוקר הוא מגלה את אמא ליד השיש, לבושה בחצאית ג'ינס, גרבי קרסול בצבע לבן וסניקרס לבנים. לפתע הוא מדמיין אותה מופשלת חצאית ונשגלת וליבו מזנק אל גרונו. אבא יושב ליד שולחן האוכל, מבטו נעוץ כתמיד בלפטופ שלו.
"בוקר טוב.” הוא אומר.
"הררמף…” ממלמל אבא מבלי להרים את מבטו.
"בוקר טוב חמוד.” מחייכת אמא אל מור המתקרב אליה.
"חצאית יפה.” אומר מור ומלטף את ישבנה, אצבעותיו מגששות אחר תחתונים אך הוא לא בטוח אם היא לובשת או לא.
"תודה.” עונה אמא ומסלקת את ידו, מבטה נשלח לעבר אבא.
"מתי אתה עובד היום?” שואלת אמא.
"אני חושב שאני לא אלך היום לעבודה. אני אבלה איתך.” אומר מור ואמא מתנשמת בהתרגשות, עיניה שוב נשלחות אל אבא.
"אין לך משמרת?”
מור לוקח את הטלפון, מגיע למסך ההודעות וכותב הודעה חדשה למירי, אחראית המשמרת.
"לא מרגיש טוב, מצטער. נשאר בבית. :(“ הוא מקריא בקול את ההודעה ושולח, נותן מבט באמא. חזהּ הקטן של אמא עולה ויורד במהירות והיא מלקקת את שפתיה המלאות בציפייה. מור מהנהן.
אמא נושכת את שפתה ומביטה באבא בפעם השלישית בדקות האחרונות. זה אדיש לחלוטין לדרמה המתחוללת ליד השיש והוא רוטן משהו אל המסך.
"אתה רוצה קפה, מוריק?” שואלת אמא, רעד קל בקולה.
"בשמחה.” עונה מור ויוצא מהמטבח. הוא הולך לחדר האמבטיה וחוזר כעבור דקה, אוחז בידו שפופרת וזלין אותה הוא מניח בנון שאלנט על השיש מול אמא. עיניה של אמא נפערות ומבטה מדלג בין השפופרת, מור ואבא, חזהּ עולה ויורד כאילו גמרה ריצה ארוכה.
אמא ניגשת אל הכיור ומתחילה לשטוף מחבת אך לאחר כמה רגעים סוגרת את המים ומנגבת את ידיה. היא מביטה באבא ואז מפנה את המזון משולחן האוכל. מבלי להשלים את מלאכת פינוי השולחן היא מסדרת את כיסאות שולחן האוכל ואז לוקחת פתאום את העיתונים שעל השולחן ומסדרת אותם לערמה.
"צריך לקחת אותם למִחזּור.” היא אומרת לאבא.
"אני מבין שאת עסוקה היום?” שואל אבא בסרקזם דק.
"כן, אני עסוקה היום! מה יקרה אם פעם אחת תיקח את העיתונים למחזור, הא? ייפול לך יהלום מהכתר?! למה אני תמיד צריכה לעשות בכל בבית הזה?” רושפת אמא ואבא ממצמץ אליה בכעס, נכון אלי קרב. אך משהו במבטה מרתיע אותו והוא רק אומר:
"בסדר…בסדר…אני אקח את העיתונים…" אומר אבא ומתרומם. "טוב, אני זז…אתה מרגיש לא טוב אמרת?”
"כן.”
"אז אתה נשאר עם אמא בבית?” שואל אבא ופוזל לעבר אמא שחזרה לרחוץ כלים, מסננת בכעס.
"כן.”
"טוב, תבלו.” מגחך אבא וקורץ למור.
"אל תדאג לנו.” מחייך אליו מור.
הדלת נסגרת מאחורי אבא וכעבור כמה רגעים נוהם מנוע מכוניתו בחנייה. הנהם נחלש ושקט ממלא את חלל המטבח, מופרע רק על ידי קרקושי הכלים של אמא השוטפת ליד הכיור.
"אני לא מבינה אותו…” היא מסננת בעודה מקרצפת בזעם את המחבת. “מה יקרה אם הוא פעם אחת…”
מור אוחז בכתפיה של אמא ומסובב אותה אליו ודבריה נקטעים רק כאשר הוא מצמיד את שפתיו אל שפתיה בנשיקה רעבה. הם מתנשקים פעם ופעמיים ושלוש, כמהים ורעבים זה אל זו שיכורים מהתובנה שיש להם יום שלם לבלות ביחד ללא הפרעה. יום שבו כל החסמים הוסרו וכל הטאבואים עומדים להישבר.
מור מפשיל את גופייתה של אמא ושני שדיה מציצים אליו, שזופים ומתוקים למראה. הוא אוחז באחד בידו, רוכן ומנשק את שדהּ, מלקק את הפטמה המזדקרת כמחק של עיפרון. אמא נאנחת בקולה הרך ומלטפת את ראשו כאשר הוא מתחיל למצוץ את הפטמה, נשענת לאחור על השיש ומניחה לבנה לענג את שדיה הרגישים. ברגעים הקרובים הוא עובר משד לשד ואנחותיה של אמא מתגברות בסערה נרגשת, ביחד עם נשימותיה הכבדות.
מור רעב מדי למשחק מקדים ממושך יותר והוא מזדקף ומביט בעיניה של אמא. אחר כך הוא אוחז שוב בכתפה, מוביל אותה לעבר שולחן האוכל הכבד והודף אותה מטה. אמא נשענת על השולחן בצייתנות נרגשת ומבליטה את ישבנה ומור מפשיל את חצאית הג'ינס הקצרה וחושף תחת עגול ושזוף. אמא לובשת חוטיני שחור אך מור מסיט אותו הצידה באגודלו, מפנה את הדרך אל החור הקטן.
הוא לוקח את צנצנת הוזלין ומושח כמות נדיבה על אצבעו ועל פי הטבעת של אמא. במשך כמה רגעים הוא מלטף את החור הקטן, מושח אותו בכמויות מתגברות של משחה שמנונית ומחדיר לאמא אצבע ואז שתיים, מתענג על אנקתה הנרגשת כאשר שתי אצבעותיו תקועות עמוק בתחת העגול.
מור מפשיל את מכנסיו ומושח עוד וזלין, הפעם על איברו. החור של אמא כבר מוכן אליו והוא מצמיד את ראש הזין התפוח אל הטבעת הצרה. דחיפה חזקה, אנקת כאב קלה והוא בפנים, בתחת המושלם של אמא.
כשהיא שעונה על שולחן האוכל וחצאיתה מופשלת על מותניה, מור מתחיל לדפוק את אמא בתחת, תנועותיו מהירות ועמוקות, גסות אפילו. יהיה זמן בו הוא יהיה מאהב עדין ומתחשב אבל לא עכשיו. עכשיו הוא דופק אותה חזק וגס, תוך שהוא מתעלם מאנקותיה הרמות. נראה שהוא מכאיב לה מעט אך אמא לא מבקשת ממנו לצאת או אפילו להאט, רק נאחזת בשתי ידיים בשולחן המאסיבי, מפשקת את רגליה ומתמכרת לפתיחת התחת האלימה אשר מעניק לה בנה.
"אוֹ, אלוהים…” נאנקת אמא, מרוחה על השולחן. “תזיין אותי בתחת מוריק…תזיין אותי בתחת תזיין אותי בתחת תקרע אותי מוריק…”
"של מי את?”
"שלך, מור…אני שלך…אני שלך…”
כדורי ישבנה של אמא רוטטים בכל פעם שמור ננעץ עמוק בינהם, שזופים ומוצקים כאגוזי קוקוס. מור אוחז בתחת העגול בשתי ידיו, תוקע את איברו עמוק יותר פנימה ואמא מייללת ודופקת על השולחן עד שהוא יוצא מעט אך הוא אינו מפסיק לזיין אותה, תנועותיו רעבות ופראיות. הוא לא מזיין רק את התחת העסיסי אשר תחתיו, הוא מזיין את אמא ואת כל החודשים של התשוקה שגאתה בו, מוכלת על ידי חומות של מוסכמות וטאבואים. אבל הלחץ הלך וגבר עד שהן קרסו בקול נפץ רם והותירו את נחשולי הרעב של מור להתרסק על ישבנה של אמא.
פאפּ! פאפּ! פאפּ!
השולחן הוא שולחן יקר ומאסיבי מעץ אלון מלא אך נוכח התקפתו של מור גם הוא חורק בכל פעם שאגנו של מור כמו מתנפץ על התחת הבשרני של אמא ואוושה חלקלקה מלווה את איברו בכל פעם שהוא צולל אל בין פלחי עכוזה, גניחותיה הקצובות משלימות את ההרמוניה. דקות ארוכות הוא ממשיך לזיין את התחת העסיסי מתחתיו וגם כאשר הוא שומע את אנקותיה של אמא מתגברות לכדי אורגזמה קולנית הוא ממשיך לדפוק אותה ללא הפוגה, מזיין ללא יכולת להפסיק כמי שכפאו שד, שד עצום ואדיר של רעב וחרמנות. האורגזמה של אמא מתגברת והיא מתפוצצת תחתיו בסדרת אנקות, קוראת בשמו ונאנחת בעודו מזיין אותה ללא הפסק, גם כשגניחותיה נחלשות.
"רגע…מור…” נאנחת אמא. “תעצור רגע…”
שטוף זיעה ומתנשף, מור נעצר, שפתיו חשוקות וחזהו עולה ויורד במהירות.
"מה יש?”
"הרגליים שלי הורגות אותי והשולחן כואב לי…אני חייבת לשכב שנייה…”
"אין בעיה.” עונה מור ויוצא ממנה, חרמן ופרוע. “בואי נלך למיטה.”
הוא חוטף את הוזלין, אוחז בעורפה של אמא ומוביל אותה בכוח במעלה המדרגות, סבלני כזאב מורעב מחוץ לדיר. הם חולפים על פני חדרו של מור וממשיכים במסדרון לכיוון חדר השינה של ההורים.
"לאן אתה הולך?!” שואלת אמא.
"לחדר השינה.”
"לא…מוריק…למה לא אצלך?” שואלת אמא כאשר הם נכנסים לחדר הגדול.
"המיטה יותר גדולה כאן.” מסביר מור בפשטות והודף אותה בכוח על המיטה. אמא נוחתת כשפניה כלפי מטה וממהרת להסתובב.
"רגע, מוריק…” היא אומרת כאשר הוא מטפס על המיטה אחריה נחוש ורעב. “אולי נלך אלייך לחדר?”
"למה?” הוא שואל ואז מוסיף: “רגע, לא מתאים לך להזדיין איתי במיטה שלך ושל אבא?”
אמא מהססת לרגע וזה כל התשובה שהוא צריך.
"הבנתי. אז דווקא בא לי לזיין אותך כאן.” הוא נוהם. הוא מושח עוד וזלין על הזין בעוד אמא מנסה לזחול מהמיטה אבל למור אין שום כוונה להניח לה. הוא תופס את קרסוליה המתרחקים ומושך אותה בכוח אליו, גורר אותה על פני המיטה הגדולה ואז הופך אותה על גבה בפראות. אחר כך הוא אוחז בשני קרסוליה של אמא ומניף אותם באוויר ולפני שהיא מצליחה להתעשת, מקרב את איברו אל פי הטבעת שלה ומשפד אותה בשנית לקול צווחתה הרמה.
אמא שרועה על גבה, חצאית הג'ינס שלה מופשלת מעלה, רגליה באוויר מעבר לכתפיו של מור והיא מפושקת ומשופדת. מבטו של מור ננעץ בעיניה של אמא והוא מטיח את אגנו בעוצמה קדימה ומטה, דוחק את איברו עמוק לתוך ישבנה ואמא נאנקת ועיניה מזדגגות בעונג ברור. שוב ושוב הוא דופק אותה ורגליה של אמא מתפשקות משני צידי כתפיו, שדיה הקטנים מרקדים בכל פעם שאגנו נוחת על שלה, דופק אותה כמו הקורנס את היתד, בעוד שוקיה של אמא מתנדנדים משני צדי ראשו והסניקרס הלבנים שלה מרצדים בזוויות עיניו. בכל פעם שהוא הולם בה ירכיה הדשנות רוטטות בחדווה בקצב התנשפויותיה וגופה שוקע מעט במזרן הרך.
המיטה חורקת ורוטטת מתחת לגופותיהם המזדווגים בפראות ולמור יש פלשבק מלפני הרבה שנים והוא נזכר בלילות בהם היה מתעורר לקול אנקותיה הקצובות של אמא, מלוות בחריקת המיטה. משהו בתוכו תמיד הורה לו לחזור לישון ולא לחקור את פשר הקולות אך עכשיו, כאשר הכל פתאום מתחבר והוא מבין את אשר שמע, אש חדשה ניצתה בו. הוא מזיין את אותה אישה שנאנחה אז. את אמא.
מור גוהר מטה, דוחק בפראות את ברכיה של אמא כמעט עד כתפיה ומנשק אותה בתאוותנות ואמא משיבה לו בנשיקה מחשמלת, מפשקת את שפתיה החושניות לקראתו ושולחת את לשונה הזריזה לקדם את לשונו, כמו מתגרה בו. הם מתנשקים רגעים ארוכים מבלי שמור מפסיק לזיין אותה אף לא לרגע, טיפות זיעה ניגרות ממצחו ונוחתות על פניה, והמיטה חורקת כמו באותו לילה לפני הרבה שנים, רק שהפעם אמא שייכת לו.
"אני הולך לגמור, אמא…” נאנח מור באוזנה. זה מגיע וזה כל כך גדול שאין לו שום סיכוי לעצור את
הפיצוץ.
"חכה לי…בן…” מתנשפת אמא. “עוד קצת…”
אצבעותיהם מוצאות אלו את אלו ומשתרגות בעוד מור נאבק לשווא בהתלקחות ההולכת וגואה בו, ניתנת לעצירה כמו הזריחה או הרוח.
"הנה…” נאנח מור. “אני גומר…”
"תגמור לי בתחת…כן…חמוד שלי, תגמור לאמא בתחת…” נאנקת אמא מתחתיו בעוד גופו של מור קובר אותה תחתיו, שרירי ולוהט ומיוזע. דבריה המטונפים של אמא הם כמו בנזין על מדורתו ומשלהבים עוד יותר את השיא הבוער בו ונתז אחר נתז של זרע ניתחים מחלציו לעומק ישבנה של אמא.
"בוא אלי…בוא לאמא…” נאנחת אמא וגם גופה שלה נרעד בשיא משלה ומור גומר וגומר, ממלא את התחת העסיסי של אמא בכמויות לא הגיוניות של שפיך, כאילו שנה אגר את כל השפע אותו הוא מזריק עכשיו לאחוריה. אשכיו של מור מתכווצים בעדינות שוב ושוב, משגרים נתז אחר נתז של זרע לתוכה ללא הפוגה עד שמור מדמיין כי בעוד רגע היא תתחיל לפרוק שפיך מאוזניה.
לבסוף הוא מפסיק ונשען על מרפקיו מעל אמו, מתנשף בכבדות ומביט בעיניה, חיוך מבצבץ על שפתיו.
"צא…” אומרת אמא חשוקת שפתיים וחיוורת מעט. “צא מהר, זה כואב עכשיו.”
בתנועה חדה יוצא מור מישבנה של אמא ומתגלגל על גבו לידה ורגעים ארוכים שניהם שוכבים על גבם ומתנשפים. ידו של מור תרה אחר ידה כמו ילד קטן המחפש את אמו והם משלבים אצבעות בדממה.
לאחר קמה דקות מור קם מהמיטה וניגש אל האמבטיה. הוא רוחץ את הזין במים וסבון ואז משתין. אחר כך הוא חוזר אל המיטה ונעמד לרגע כדי לבחון אותה.
אמא שוכבת על גבה, לבושה עדיין בחצאית, גרבי קרסול וסניקרס לבנות. מתישהו היא הורידה את החולצה אך הוא לא זוכר מתי. היא שזופה ומיוזעת ומבין ירכיה השמנמנות ניגרים פלגי שפיך על הסדין ומור חש סיפוק מוזר לנוכח המראה, כמו זאב המסמן טריטוריה. היא מחייכת אליו, חיוך חתרני והוא מחייך אליה בחזרה ונשכב לידה.
"אז מה?” היא שואלת.
"אז מה?”
"מזיין את אמא שלך?”
"את לא באמת אמא שלי.”
"תגיד את זה עוד פעם אחת ואתה תחטוף כאלה מכות שתזכור מיד מי אמא שלך, עם כל זה שנדמה לך שאתה גדול וחזק.”
"אוקיי, אוקיי, צודקת.” ממהר מור להתנצל, הוא יודע שהעניין הזה די רגיש אצלה. “אז…כן. אני מזיין את אמא שלי.”
"בתחת.” היא מוסיפה.
"אה–הה. כזה תחת, רבאק. יש לך שני כדורי כדוריד שם, נשבע לך. כאלה עגולים ומושלמים…”
"כן, זה תמיד היה החלק הכי יפה שלי.” אומרת אמא בפשטות.
"אבל גם השדיים לא רעים.”
"עזוב, הם קטנים מדי.”
"אוי, מה את מבינה. הם קטנים וחמודים.”
"לפרה שלך היו זוג עטינים רציניים.” סונטת בו אמא.
"זה היה ונגמר.” סוגר מור במהירות את הנושא.
"דיר בלאק אני תופסת אותה מסתובבת כאן.”
"וואו, לא ידעתי שאת כזאת קנאית.”
אמא משתתקת והוא מרגיש שהשתיקה שלה היא תגובה.
"מה?” שואל מור.
"כלום.”
"מה כלום?”
אמא נאנחת.
"מה יש?” הוא חוקר.
"איך אני יכולה להיות לך קנאית אם אני…מה שלך? חברה שלך? אמא שלך? מה בדיוק?”
מור נשכב על בטנו ונשען על מרפקיו, בוחן את אמא.
"את רצינית, הא?”
"לא יודעת למה אתה מתכוון…”
"זה באמת מטריד אותך.”
"אוקיי…כן. מחר תהיה מישהי חדשה, מה אני אמורה להרגיש בקשר לזה?”
"לא תהיה מישהי חדשה.” עונה מור ומלטף את ירכה העירומה של אמא.
"ממש לא תהיה.” עונה אמא במרירות. “ולמה שלא תהיה?”
"כי יש לי את מה שאני רוצה.” הוא אומר, ידיו מתקרבות אל מפשעתה ומתרחקות ומור חש בנשימתה הנעתקת.
"זה מה שאתה רוצה?”
"אני רוצה להיות איתך תמיד.” עונה מור ומזדחל אל בין רגליה של אמא, איברו המתקשה על מפשעתה. “תמיד תמיד.” הוא ממשיך ומנשק את מצחה ואת לחיה. “רק איתך.” נשיקותיו מטפטפות על סנטרה ואפה של אמא ופיה נפער לקראתו כאדמה חרבה אל הגשם.
איברו של מור מחליק על שפתי ערוותה השמנמנות של אמא והוא חש בחמימות המתבשלת בהן, אך אמא שולחת יד, מסיטה אותו משם ומצקצקת בלשונה.
"מה?” שואל מור.
"זה לא בשבילך.” מסבירה אמא. “לא בלי קונדום בכל אופן.”
"למה?”
"אני לא על גלולות או שום אמצעי אחר.”
"ברצינות?”
"ברצינות.”
"למה?”
"כי אבא שלך ואני כבר הרבה שנים לא מקיימים יחסי מין.” מסבירה אמא מתחתיו, עירומה וחלקה ונעימה.
"באמת? למה?”
"כי..הכיף נגמר וילדים…לא…אנחנו לא…החלטנו שעדיף שאנחנו לא…לא רוצים, בקיצור.”
"ולא רצית אף פעם ילדים?”
"לא בא לי לדבר על זה.” היא עונה במהירות.
"אוקיי.” הוא נסוג. “פעם כן הייתם מזדיינים…שמעתי אתכם.”
"נו, אז?”
"אז למה הפסקתם? אל תגידי לי שלא בא לו עלייך…”
"פעם כן, אבל עם השנים אבא שלך השמין והזדקן ו…נמאס לו. לא יודעת.” אומרת אמא, פניה מהורהרים והיא מביטה במאוור התקרה. “אולי הוא גם מתבייש באיך שהוא נראה, למרות שאני אף פעם לא הצקתי לו יותר מדי על המראה שלו ולא דחיתי אותו.”
"ומה איתך, גם את ויתרת או ש…"
"או שמה?”
"או שהיה לך אולי מישהו מהצד?” שואל מור.
"אל תהיה מגעיל!” מתרגזת אמא. “בחיים לא היה לי אף אחד.”
"טוב, סליחה. אז…גם את ויתרת עליו?”
"בהתחלה עוד הייתי יוזמת אבל כמה אפשר לקבל דחייה? וחוץ מזה, אבא שלך לא אדם מאוד נעים גם ככה, אז הדחיות שלו…משפילות. התייחס אלי כאילו אני כלבה מיוחמת או משהו. 'די כבר, ריקי'…'נוף מה יש לך את, משועממת כל היום בבית?!' בסוף ויתרתי, כמה אפשר?”
"טוב, עכשיו לא תצטרכי לוותר, מעכשיו תקבלי רק את הטוב ביותר.” אומר מור והופך את אמא על בטנה. כדורי התחת שלה רוטטים לקראתו, שזופים ומפתים, ומור לוקח את הכרית של אבא ומניח מתחת לבטנה, מגביה את ישבנה.
"תפתחי.” מצווה מור.
=========
פרק מצויין מאוד אהבתי. הייתי מקזז קצת את הפרומו של הטיזינג לפני הזיון,למרות שגם אותו תימצתת בקצרה יחסית.מה שאולי פחות משתלב לי בפרק הזה זה הרצון להכנעה מצד מור,רצון להכנע מצד ריקי ואז אחרי הזיון פתיחות של מאהבים ישנים נושנים. חוץ מכך מאוד אהבתי את הפרק ואת הכיוון שהסיפור הולך. הכניסה הואגינלית של הבן את אימו והפרייתה קרבה ובאה…
נ.ב-דור לא נתת תשובה לבקשה שהפניתי אלייך בקשר לחידוש והרחבת סיפורים מצויינים כתובים שלך.אשמח לתשובה.
דווקא אהבתי את השיחה שאחרי…
היא פותחת קצת עומק לתוך הדמויות, וזה תמיד נחמד
משחק טניס כמשחק מקדים ואנאלוגיה לחילופי הכוח. עשוי היטב. הסדרה תופסת גובה.
כתיבה מצוינת ורהוטה – כל הכבוד !!! אשמח לקבל את הפרקים הבאים בתדירות גבוהה יותר
פרק טוב. סקרן לאיפה תקח את זה מכאן. החברה שלה צביה? חברה שלו?
נלעס כמו מסטיק.
מה זה טלנובלה? יאללה שיפרק לה כבר את התחת. איפה האקשן שהיה בסיפורים קודמים "טור הנדסי", "אחת מהחברה", "המשחקים של רמי ואיריס ו"שכר דירה" שהיה מצוין ומתאים מאוד לסיפור בהמשכים.
אם אהבת את אחת מהחברה, כנראה שגם אתה מעדיף את המשחקים הפסיכולוגיים על איזה שהוא "אקשן"
אני רק יגיד נקרא בשקיקה כמעט ללא הפסקה.
מחכה להמשך
בהחלט מאסטר-פיס.
אחזק את ידי המגיבים ואוסיף שהיינו שמחים לקבל סיפור ביניים קליל כדי להוריד את רמת הלחץ ולספק את התיאבון המתגבר.
אחלה סיפור באחלה קצב. כל אלה שרוצים שהעלילה תתקדם, הא לכם התקציר: "מור זיין את ריקי. הוא גמר. היא גמרה. הסוף"
חפרתם כהוגן, שחררו. מי שלא מתאים לו – שילך להזדיין. או יותר טוב – שיכתוב סיפור ויעלה לתגובות.
בדיוק!
וואו.
לגמרי וואו.
אני אשאיר לכל שאר מבקרי הספרות לנמק ולפרט.
אני רק אכתוב 'וואו'.
אני מצטרף לכל המברכים
אין ספק שיש פה כישרון שמוסתר תחת מעטה הסודיות של הסקס…
מה עם איזה טיול שלהם ביחד
כשהם יוצאים לבלות כזוג במקום שלא מכירים אותם ואז מפגש עם מישו שמכיר והריון לא מתוכנן