===============
"נעים מאוד.” אומרת מעיין.
אמא רק מעווה את פניה במשהו שמזכיר חיוך מנומס ומהנהנת.
"אתם…חברים?” היא פולטת ומור המום לנוכח השאלה. אוקיי, זה היה ישיר.
"בינתיים אנחנו סתם מזדיינים, אחר כך נראה.” עונה מעיין בקלילות ופרץ צחוק נפלט מפיו של מור ההמום. אולי זה לא היה רעיון טוב להביא אותה לכאן.
"אה…” אומרת אמא אך מור ממהר להגיד "לילה טוב", אוחז בידה של מעיין ומוביל אותה אל חדרו.
"לילה טוב, ריקי.” קוראת מעיין כאשר הם עולים במדרגות. אמא לא עונה.
בחדרו של מור מדורת התשוקה מתלקחת מחדש. דלת החדר נסגרת בטריקה ומעיין נשענת עליה כשהם מתנשקים, ידו של מור מחליקה במהירות אל מתחת לחולצתה, חופנת שד גדול ומעיין נאנחת אל פיו כשהוא מעסה אותו. החולצה נעלמת איכשהו וגם החזייה מתעופפת והם עדיין עומדים, מתנשקים ומתמזמזים, השדיים הגדולים שלה מחוצים מול חזהו העירום. אח"כ, עדיין על הדלת משום מה, מעיין בלי תחתונים אבל עם אצבע בכּוּס, אוחזת בזין הקשה של מור וחולבת אותו בתנועות יבשות וחושניות ומור נטרף כשהיא שולחת אצבעות עדינות ללטף לו את הביצים.
ואז למיטה. הם מדלגים על שאר כללי הטקס ותוך כמה שניות מעיין שוכבת פשוקה ועירומה על המיטה ומור גוהר מעליה, ומחכך את הזין הקשה בשפתיים השמנמנות של הכוס שלה והיא נאנחת בריגוש וקוראת לו לבוא אליה כבר.
"ששש…” הוא אומר במבוכה רגעית.
"ששש אתה, תיכנס כבר, נו?!”
מור כבר רטוב ממנה והוא מחליק את הסנטימטרים הראשונים פנימה אבל שניהם חסרי סבלנות עכשיו ובמהרה הוא מגביר את הקצב, הולם בה באגנו בתנועות החזקות והעמוקות ביותר להן הוא מסוגל. במהרה הוא גוהר אליה לנשיקה וכמו שני טובעים הם נושמים דרך פיותיהם הצמודים, שפתותיהם נאבקות זו בזו, מוחצות אלו את אלו בעוד הלשונות מסייפות את הריקוד הרך והמתוק שלהן זו מול זו. ברכיה של מעיין מתרוממות מעלה בהזמנה אילמת כשהיא לוקחת אותו עמוק ככל שתוכל לתוך הכּוּס הצר והלוהט שלה, מחבקת אותו ברגליים חמדניות.
מעיין רטובה ולוהטת והכוס המדהים שלה לופת אותו כמו צבת קטיפתית, אוחז באיברו ומסרב להרפות בעודם משתגלים. אחר כך הם משנים תנוחה: כמו בסרט פורנו רך, מור יושב על המיטה ונשען לאחור בעוד מעיין יושבת עליו ונאחזת בו, משפדת את עצמו בתנועות רטובות ועמוקות על איברו הקשה, שדיה הגדולים והמיוזעים נמחצים מול חזהו בעודם מתנשקים. היא מגישה שד גדול אל פיו ומור יונק אותו בתאווה בעודה מתפוצצת עליו, נאחזת בצווארו ומחליקה עליו עמוק ככל שתוכל.
שלא במפתיע, מעיין מתגלה כבחורה קולנית למדי וגניחותיה ממלאות את חלל החדר במהירות בעודה מעודדת את מור, מכווינה אותו לאזורי החשק שלה ומפצירה בו בקול גדול שלא יפסיק לזיין אותה. בהתחלה הוא בקושי מודע לקריאותיה של מעיין, אחר כך הוא מוצא שהוא נבוך בגללן. לא בגלל אבא אשר אינו שומע דבר כשהוא ישן אלא בגלל התובנה שאמא יכולה לשמוע את מעיין מכל מקום בבית בו היא נמצאת.
"עוד! עוד! תתקע אותי, מור! תתקע אותי כבר!” צועקת מעיין כאשר מור תוקע אותה דוגי סטייל. “תזיין אותי! חזק! עוד! עוד! עוד! עוד!”
"ששש…” הוא מסנן ומאט קמעה. “אמא שלי שומעת אותך…”
"שתשמע…” נאנחת מעיין מתחתיו ,שדיה הגדולים מרקדים לכל עבר. “שתדע שיש לה…בן שווה זיון…”
מור כמעט גוער בה ומנסה להסות אותה אבל אז הוא חש ברגש חדש ומוזר מציף אותו. תחת שיהיה נבוך מכך שאמא ללא ספק שומעת את גניחותיה של מעיין, הוא מוצא את עצמו מגורה עוד יותר מכך. אחרי עוד כמה רגעים כבר לא אכפת לו שהיא עושה רעש, ולבסוף שהוא מרגיש שהוא ממש לא רוצה שמעיין תהיה בשקט, הוא אפילו רוצה שאמא תשמע אותו מזיין את מעיין.
"כן…עוד…הוֹ! עוד! עוד!” נאנחת מעיין ומור מתחרמן מקריאותיה ומהעובדה שאי שם בבית אמא שומעת אותן. זה מדליק אותו. מיוזע ומחורמן, מור מגביר את מהלומות אגנו בישבנה של מעיין וקפיצי המיטה חורקים בקצב המהיר שהוא מתווה בסנכרון מלא לדפיקות ראש המיטה בקיר. גם אחרי שהוא גומר הוא ממשיך באינרציה ומתקשה שוב בתוך הכּוּס הרטוב של מעיין אשר אינה מפסיקה להיאנח ולגנוח בקולי קולות.
וקפיצי המיטה צווחים והזיעה צורבת בעיניים וראש המיטה דופק בקיר ומעיין ומור נאנחים ומתנשפים עמוק אל תוך הלילה. מעיין היא כמו לונה פארק של סקס, מסיבת חרמנות שלא נגמרת, ועד שלוש לפנות בוקר הם מזדיינים וצוחקים, היא מוצצת לו את הזין ואחר כך הוא דופק לה את השדיים החלקלקים מזיעה ורוק ואז יורד לה עד שהיא גומרת ואז היא נעמדת על ארבע ומרכינה את הראש שידפוק אותה חזק והטוסיק הקטן שלה (דווקא לא מרשים כמו של אמא, הוא מודה בינו לבינו), רוקד בהתרגשות כשהוא דופק אותה. היא לא נותנת לו לזיין אותה בתחת אבל היא מספיק סקסית בכל צורה אחרת אז זה לא משנה.
כאשר מור מתעורר בבוקר מעיין אינה בחדר. שריריו מוחים כאשר הוא מתרומם לישיבה, מפלבל בעיניו במחאה על האור המסתנן מהתריסים הסגורים. פתק על השולחן.
"הי חמוד, היה כיף אבל אני צריכה לרוץ לעבודה. צלצל אלי!”
מור שוטף פנים, מצחצח שיניים ויורד אל המטבח בשרירים דואבים. אמא יושבת ליד שולחן האוכל וקוראת עיתון, לבושה באחת מחליפות הטרנינג הכעורות שאימצה מאז שהחליטה לקטוע את הסיפור שלהם. הוא לא זוכר שהיא אי פעם לבשה את הדבר החום והמעופש שהיא לובשת עכשיו וחשד עולה בו שהיא קנתה את הדברים הגועליים האלה במיוחד כדי לטשטש את הגוף שלה לידו.
כאשר הוא נכנס אל המטבח אמא מרימה את מבטה אליו ואז מורידה אותו בחזרה אל העיתון.
"בוקר טוב.” אומר מור, ריגוש ומבוכה מתערבלים בו.
"בוקר טוב.” עונה אמא מבלי להרים את מבטה מהעיתון.
"מה העניינים?”
"בסדר.” היא עונה בקול שיכול להפוך את יולי–אוגוסט באילת לסניף של אנטרקטיקה.
מור מביט בה, משועשע. כל זה בגלל ההצגה הקטנה של אתמול בלילה?
"את כועסת או משהו?”
"איזו סיבה יש לי לכעוס?” אמא מרימה את מבטה.
"לא יודע.” מור מושך בכתפו. “אז…את לא כועסת.”
"לא.”
"אחלה.”
בחצי השעה הקרובה הוא נהנה מהכעס והתסכול שלה. הוא מכין לעצמו ארוחת בוקר בעודו שורק, חותך את הסלט בקפידה לקוביות קטנות קטנות ומכין לעצמו טוסט, עליו הוא מורח אבוקדו.
"רוצה קפה?” הוא מציע באדיבות.
"לא.”
"אוקיי.”
מור מתיישב עם ארוחת הבוקר המפוארת שלו ומתחיל לאכול בתאבון, בוהה מחוץ לחלון.
"אז מה, היא חברה שלך?” פולטת אמא.
"מי? מעיין? לא יודע…”
"אה, שכחתי, אתם רק מזדיינים.” נזכרת אמא בסרקזם נוטף.
"בינתיים, כן.” עונה מור בשוויון נפש.
אמא נושפת בבוז.
"נראית באמת בחורה ברמה גבוהה.”
"היא חמודה ומצחיקה והיא טובה בשביל מה שאני צריך עכשיו.” עונה מור.
"אי אפשר להתעלם.”
"אני מקווה שלא הפרענו לך לישון.”
"לא, זה בסדר.”
"לא מפריע לך שהיא קצת…מתלהבת?” שואל מור.
"ממש לא.” מתריסה אמא.
"אוקיי…אחלה, כי היא תהיה כאן עוד הרבה.” משיב לה מור.
אמא לא אומרת דבר, רק מהנהנת ומפלבלת בעיניה. הפעם נראה לו שהוא קצת הגזים כי אמא נראית כאילו באמת הכאיב לה ולרגע הוא מצטער על דבריו אבל היי, זאת היא שאמרה שזאת הייתה טעות. נראה מי ישלם עליה.
הוא מתקשר למעיין מאוחר יותר והם נפגשים לארוחת צהריים בבית קפה ליד העבודה שלה. מור נבוך קצת כשהיא מגיעה, הכל קורה מהר כל כך, אך כאשר היא מתחילה לפטפט הוא נרגע. השיחה בינהם קולחת אך מור מוצא שהוא מוסח ומחשבותיו נודדות מדי פעם לאמא בבית. הטון הארסי בה דיברה על מעיין והמבט הפגוע שלה כאשר אמר לה שמעיין תבוא לישון אצלו עוד הרבה פעמים. כשנכנס למטבח בבוקר הוא נהנה להחזיר לאמא, אחר כך כבר עבר הכיף.
"הלו? אתה שם לב לבחורה עם הציצים הענקיים מולך?” שואלת מעיין ומור מגחך אליה.
"מצטער…מה אמרת?”
"יש לך מזל שאתה כזה חמוד, בחורה אחרת לא הייתה לוקחת את זה כל כך באיזי שאתה חולם בדייט הראשון שלנו.”
"זה הראשון?”
"הראשון שאני משתמשת בפה שלי בשביל לדבר, כן.”
מור פורץ בצחוק.
"אז מה אמרת?”
"את זה תוציא ממני רק במיטה…” מתגרה בו מעיין ומור חש באיברו מתעורר לחיים.
"את באה לישון אצלי?”
"אמא שלך תעמוד בזה?”
"היא ישנה מאוד חזק.” משקר מור. “היא לא שמעה כלום.”
"זה רק אומר שאני צריכה להתאמץ יותר.” משיבה מעיין ומור שוב צוחק.
"אני אבוא, אבל לא היום.”
"למה?”
"נדלקת? אתה אמור לשחק אותה קשה להשגה, לא?”
"אה, כן.טוב, סבבה, תבואי כשיתאים לך.” הוא אומר בקול אדיש ומזויף במכוון.
"אז אם שאלת, אז לאבא שלי יש יום הולדת היום ואנחנו יוצאים למסעדה.”
"אוקיי.”
"נסה להסתיר את האכזבה שלך.” עונה מעיין.
"רצית אותי קשה להשגה, לא?” מחייך מור.
אחר כל הם מזמינים חשבון ומעיין חייבת לחזור לעבודה. עד שהמלצר חוזר עם החשבון, מור מתקשר לאלכס ונותן לו דו"ח מצב כללי של מה שקרה בלילה, בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, זה לא הסגנון שלו או של אלכס. בדרך הביתה הוא נוסע לקניון לקנות לו נעלי ריצה, מתלבט בין זוג יפה ויקר לזוג די מכוער אבל פחות יקר ובסוף מחליט להתפשר ולקנות את הפחות יקר. נעלי ריצה צריכות להיות שימושיות, לא יפות.
הוא חוזר לארוחת הערב והתקפת הסרקזם של אמא פוגעת בו שניות אחרי שהוא פוגש אותה יושבת עם הלפטופ בסלון, לבושה בשמלת בית סמרטוטית וחסרת צורה.
"הי.”
"הי.”
"יהיה לנו את העונג שלסעוד עם החברה שלך הערב?” יורה אמא.
"לצערי לא.”
"נו, לפחות אני אוכל לישון בשקט הלילה.”
"חשבתי שאמרת שהיא לא מפריעה לך לישון.” אומר מור ואמא מסמיקה. האמפתיה שהוא חש כלפיה קודם מתאדה לנוכח הגועליות של אמא והוא נוחר בבוז ועולה לחדר וצופה בסרטוני אקסטרים ביוטיוב, נדהם מהדברים המדהימים שאנשים טיפשים עם הרבה זמן יכולים להגשים. אבא מגיע מאוחר יותר ושלושתם אוכלים ארוחת ערב.
אמא כמו נלחמת עם האוכל שלה כאילו היה אויב, חותכת את פשטידת הברוקולי כאילו היא מנסה לרצוח אותה ולא אומרת דבר וכשמור או אבא פונים אליה, היא עונה במינימום המלים שהיא יכולה. המתח סביב שולחן האוכל מוחשי כל כך עד שאפילו אבא שואל לבסוף:
"הכל בסדר ביניכם?”
מור שותק ומביט באמא.
"מה אתה מסתכל עלי?” היא תובעת.
"מבחינתי הכל מצוין.” עונה מור.
"הבן שלך הביא בחורה אתמול בלילה.” אומרת אמא בארס.
"נו, מה רע בזה?” שואל אבא ומחייך למור.
"היא לא נראית לי.” פוסקת אמא.
"טוב, סקרנת אותי. אני אשמח גם לפגוש אותה.”
"אני אשמח, אבל אם נצא לארוחת ערב או סרט או משהו אז נגיע רק לישון כאן.”
"לישון…” נוחרת אמא.
"יש לך בעיה עם זה שאני מביא הנה בחורות לישון?” שואל מור.
"כן, ריקי, מה הבעיה? הוא לא תינוק…”
"אין שום בעיה.” רושפת אמא וכמה מהשולחן בתנועה חדה, גוררת את הכיסא. היא לוקחת את הצלחת והסכו"ם שלה ומטיחה אותם ברעש בכיור ואז יוצאת מהמטבח. אבא מגחך אחריה בצאתה ומפזם לעצמו:
"הגוזלים שלי עזבו את הקן…”
"אתה חושב שזאת הסיבה?” שואל מור.
"נראה לי. או זה או שהיא במחזור ממש רציני…” אומר אבא וצוחק מהבדיחה של עצמו.
"אם זה משפיע עליה ככה, אולי אני צריך להפסיק עם מעיין…”
"מה פתאום?! זה יעבור לה. ככה זה עם כל אמא והבן שלה, תאמין לי.”
מור ומעיין נפגשים למחרת לסרט וארוחת ערב במסעדה ונשימתו של מור נעתקת למראה האופן שבו חזייתה בולטת מתחת לחולצתה, בהירה ומתריסה מתחת לחולצתה הירוקה, השקופה למחצה. במהלך הסרט הם מתמזמזים ממושכות אך עקב ריבוי הצופים באולם אינם יכולים להגזים למרות שמור מצליח למזמז את שדיה הגדולים של מעיין דקות ארוכות מעל החולצה וללטף את ירכיה. במסעדה יש להם כמה רגעים של פרטיות כאשר מעיין קורצת לו לפני שהיא הולכת לשרותים אך כאשר הם נכנסים לתא היא רק מתירה לו לדחוף לה ידיים לכּוּס ולא לזיין אותה עד הסוף, גומרת כאשר אצבעותיו המחוננות בין רגליה ופטמה אחת שלו בפיו.
אחר כך הם נוסעים לביתו של מור, מרוגשים וחרמנים, מתנשקים ומתמזמזים בכניסה לבית עד שמור מרגיש שאם לא יכנסו עכשיו הוא יזיין אותה שעונה על הדלת. כאשר הם נכנסים, אמא ואבא יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה ומור מציג את מעיין בפני אבא. אמא לא אומרת דבר למעיין ורק מחייכת חיוך נימוסין דק כתער ומסביר פנים פחות ממנו.
לאחר שיחת חולין קצרה עם אבא, מור ומעיין עולים לחדר אך מור, שהתקרר קצת, מעדיף לדחות את הסקס. השמיעה של אבא חלשה כמו הראיה שלו אבל מעיין קולנית כל כך עד שאפילו אבא עלול לשמוע אותה אם יהיה ער. רק אחרי שהוא שומע את צעדיו הכבדים של אבא עולים במדרגות וממתין עשר דקות עד שזה יגמור את ריטואל הערב שלו, הוא רוכן לעבר מעיין ומנשק אותה. שפתיה נפשקות בהזמנה והוא מקלף את חולצתה מעליה, מותיר אותה בג'ינס וחזייה, אחד השילובים הסקסיים ביותר שהוא מכיר, במיוחד אצל נשים צרות מותן וגדולות חזה.
הם מתנשקים ממושכות והוא מלטף אותה מלמטה למעלה ומעל החזייה אך מונע ממנה להתפשט, מסלק את ידיה בתקיפות מתגברת מקרסי חזייתה ומכפתורי מכנסיה. מעיין החרמנית לא מוותרת ומנסה להתפשט אך מור נהנה לתסכל אותה, מלטף את שדיה ואת ירכיה, את צווארה ואת זרועותיה עד שהיא נאנחת בקול ומתחננת להתפשט כבר ומור נעתר לבקשתה ולאחר דקות ארוכות של ליטופים ונשיקות הוא מתיר לה לשחרר את שדיה הגדולים מכלאם. היא פושטת את חזייתה ומור מוצץ את שדיה האחד אחר השני בעודו מעסה את מפשעתה הרעבה מעל הג'ינס, חש בחמימות מתגברת מתחת לבד. שוב הם רבים במשחק כשהיא מנסה לפשוט את מכנסיה והוא מונע זאת ממנה עד שהוא מניח לה להגיע אל כפתוריה ומעיין נחלצת ממכנסיה ותחתוניה בתנועה אחת, חושפת את ערוותה העירומה, פס מלבני של שיער סמיך ובמרכזו הפסים הוורודים של שער העונג שלה.
מור צולל אל ערוותה בלשון נכונה ומעיין מאמצת אותו אל הסדק הרעב שלה והוא מלחך אותה רגעים ממושכים, חש בה נרטבת ומתלהבת מתחת ללשונו. כאשר הוא מרים את עיניו הוא מבחין בה אוחזת בשדיה הגדולים וצובטת לעצמה את הפטמות ואיברו מתקשה כאילו היה יצוק ברזל לנוכח המראה הפורנוגרפי בעליל. הוא ממשיך ללקק אותה עד שהיא מושכת אותו לעלות עליה והוא חודר אליה באבחה אחת, מסתער לתוכה, קשה ורעב, ודופק אותה בכמיהה יוקדת ורעב בוער.
התנשפויותיה של מעיין הופכות לאנחות ואלו לקריאות רמות. היא חמה ורטובה, סוערת במיטה וכמו ילדה הסובלת מהפרעות קשב, מחליפה תנוחה בכל כמה רגעים. פעם היא רוכבת עליו כשהוא שוכב ואחר כך הוא מתיישב והיא יושבת עליו והם מתנשקים כשהיא משפדת את עצמה מעלה ומטה. אחר כך תעמוד על ארבע ושדיה הכבדים יתנדנדו קדימה ואחורה כשהוא ידפוק אותה וכך הלאה וכך הלאה, רעבים וחרמנים ונמרצים ורועשים. ושוב הקקפוניה של הסקס שלהם פורצת את דלתות החדר וממלאת את הבית בחריקות וגניחות ודפיקות עד השעות הקטנות של הלילה.
בבוקר מור מתעורר לנוכח הפה החרוץ של מעיין על הזין שלו והלב שלו מגביר קצב כשהוא מבין עוד לפני שהוא פותח עיניים שהיא עושה לו גרון עמוק. הוא ממלמל "בוקר טוב" ומניח לה יד על הראש כמו איזה שייח והיא מחייכת אליו בגרון מלא זין וממשיכה לתחוב אותו לתוך הלוע הצר והמטריף שלה עוד כמה דקות עד שהוא לא יכול לעמוד בזה יותר. עם הידיים עדיין על הראש שלה הוא מתחיל לגמור וכמו אלופה היא בולעת הכל ולא אכפת לא הטעם שלו על השפתיים שלה כשהיא עולה לנשק אותו.
"תחזור לישון, עוד מוקדם לך.” היא אומרת ואז נכנסת להתקלח וויוצאת לעבודה.
מור יושב במטבח וקורא חדשות בסמארטפון כאשר אמא נכנסת, טרוטת עיניים ולבושה בחליפת טרנינג מהוהה.
"בוקר טוב.” הוא מחייך אליה. אמא לא עונה, רק נועצת בו מבט נוקב וניגשת אל הקומקום.
"רוצה קפה?”
"אני כבר מכינה לי, תודה.” היא אומרת בקור.
"שוב הפרענו לך לישון?” שואל מור.
"מה שאתה עושה בחדר שלך זה עניינך הפרטי.”
"אוקיי.”
הם לא מדברים עד שמור הולך לעבודה.
בארוחת הערב אבא מעיר שמעיין נראית נחמדה ואמא יורה בו מבט קר.
"מה? מה כבר אמרתי?”
"כלום.”
"רק אמרתי שהיא נחמדה.”
"אוקיי.”
"זה רציני ביניכם?” שואל אבא ומור חש בעיניה של אמא קודחות זוג חורים בצד הרקה שלו.
"יש מצב, כן.” הוא אומר בנון שאלאנט ואמא מאגרפת את ידה הימנית בקול פקיקה רם.
"טוב, בהצלחה. אם אמא שלך לא תהרוג אותה קודם.” מגחך אבא.
ושוב אמא קמה בגרירת כיסא ומניחה את הכלים שלה בכיור.
"גם אם אני אהיה נשוי לה מאה שנה אני לא אבין אותה.” נאנח אבא. “תעשה לי טובה, תדבר איתה, בסדר?”
"אני אדבר איתה.” מבטיח מור.
אבא כבר יצא כאשר מור יורד אל המטבח למחרת בבוקר ושם מחכה לו הפתעה קטנה. אמא בדיוק מכינה לעצמה קפה, לבושה בחלוק הסאטן הוורוד שלה ובמכנסיים תואמים.
"בוקר טוב.” אומר מור.
"בוקר אור.” עונה אמא.
"יפה לך הפיג'מה הזאת.” הוא אומר בכנות. “אני מקווה שאת הולכת להפסיק עם כל הטרנינגים המכוערים האלה.”
"מה זה אכפת לך? תתמקד במה שמעיין לובשת.”
"עוד לא התחתנתי אתה.”
"אני לא עיוורת, השיניים שלה נעוצות בך חזק.” עונה אמא במרירות.
"לא מספיק חזק.” עונה מור.
אמא נושפת במרירות ואומרת:
"אתה רוצה לאכול משהו?”
"כן בבקשה.”
מור אוכל בשקט, שקוע בהרהורים. אמא מביטה בו מדי פעם אך מבטיה פחות עוינים ונדמה לו שהוא רואה בהם התרככות.
"יאללה, חייב לעוף.”
"להתראות.” עונה אמא.
"וסחטיין על הפיג'מה.”
אמא לא עונה אך היא מהנהנת הנהון קטן.
בארוחת הצהריים שלו עם מעיין מור מוצא שמחשבותיו נודדות שוב ושוב אל אמא. הוא תוהה האם הפיג'מה שלבשה היא עניין מקרי או שמא היא מדברת אליו בבגדים. ואם היא רוצה ליזום הפסקת אש, האם הוא מוכן או שאולי בכלל עדיף לו להישאר עם מעיין?
"…אז הרופא הודיע לי שהסרטן חזר והפעם זה סופני.” אומרת מעיין.
"מה?!”
"יופי, אני שמחה שאתה מקשיב לי.” אומרת מעיין, עם מעט פחות מההומור והקלילות המאפיינים אותה בדרך כלל.
"מצטער, אני פשוט…”
"…חשבת על משהו, אני יודעת.” אומרת מעיין. “אתה חושב הרבה כשאנחנו ביחד. אבל לא עלי.”
מור שותק, לא יכול לשקר לה.
מעיין מהנהנת בהשלמה.
"אני מעריכה את זה שאתה לא מנסה למרוח אותי. אלכס אמר לי שאתה בדיוק בריבאונד מאיזו מישהי מסתורית שאפילו הוא לא יודע עליה כלום.”
"כן.” מודה מור באומללות.
"אני לא יכולה להגיד שלא ידעתי למה נכנסתי.” אומרת מעיין ומביטה החוצה מחלון המסעדה. “פשוט קיוויתי…אתה כזה חמוד…זה לא בגלל שהזדיינתי איתך בדייט הראשון, נכון?”
"ממש לא!” פולט מור בכנות. מלצר מתקרב אל השולחן שלהם ומור פולט "לא עכשיו" לעברו.
"אז…אתה חוזר אליה?”
"אני באמת לא יודע.” מודה מור. “אבל כמו ששמת לב אני לא מצליח באמת להיות איתך ואני סתם יוצא חרא מהסיפור הזה.”
"בהחלט.” עונה מעיין בשמץ הומור.
"טוב, את לא חייבת להסכים כל כך מהר עם זה שאני חרא.”
מעיין רק זוקפת את גבותיה.
"אז…ביי?” היא שואלת.
"אפשר…להגדיר את זה כפסק זמן?” שואל מור. “כי אני ממש נהנה להיות איתך. כשאני איתך.”
"לא שאני יודעת מה זה בדיוק אומר, 'פסק זמן', אבל בסדר. כי גם אני די נהנית להיות איתך. כשאתה איתי.”
מעיין קמה ומור קם אינסטינקטיבית.
"אפשר חיבוק?” הוא שואל.
"הזדמנות אחרונה להרגיש לי את הציצי?”
"את לא חייבת להיות צינית כל הזמן.” הוא אומר ומחבק אותה ולרגע אחד הם שוב ביחד, ואז מעיין מתנתקת ממנו, מסתובבת ויוצאת מהמסעדה.
=============
טוויסטים על גבי טוויסטים.
כל הכבוד.
מר נוב בוקר טוב ההפוגה בסיפור מרעננת ומצד שני שוב המתח נבנה בין האמא למור באמת קשה לצפות כי יש גם אחות אני כוססת ציפורניים וממתינה לפרק או שתיים
מעולה מעולה מעולה!!!
שילוב בין טויסטים ומתח מטורף לבין סצינות סקס ארוכות וטובות.
המשך כך.
אה ומחכים לאורגיה….
לא, נו!!
מעיין הזאת כזאת חמודה, מסכנה שלי… 🙁
דור
קראתי את סיפוריך בשקיקה. המתנתי בציפייה דרוכה לשובך. לאחר שחזרת, שמחתי מאוד. אולם קשה מאוד להמתין לפרק חדש שבועיים. נוטה להאמין שרוב הסיפורים רובם כבר כתובים וממתינים אולי לשיפוץ קל אבל אין זה הוגן לייבש אותנו. מבלי להיות בעל עיניים גדולות מן הראוי לצמצם את מרווח הזמנים בין פרק לפרק ובין סיפור לסיפור. נהנה מאוד והמשך בכתיבתך המופלאה.
אני עם דור
אני מעריך ומעריץ אותך מאוד אך גם מבקש ממך לשחרר..
בבקשה תפרסם במרווחים פחות ארוכים!
דור, אתה סופר מוכשר ביותר, אשף המילים והעלילות.
יש לי שתי הערות קטנות. הסדרה הזו התחילה נהדר, מתח עדין שהלך ונבנה והתעצם עד השיא – אבל מבחינתי פה התחילה הבעיה.
סקס אנאלי, ודאי למישהי לא מנוסה, הוא לא דבר שרוב הנשים עושות כלאחר יד. לי לפחות היה נראה שריקי תזרום עם מור בדפוסים המוכרים לה, קרי סקס וגינלי רגיל.
אכן עם מאהבים ובנסיבות מיוחדות, מנסים בקלות רבה יותר, דברים חדשים – כאלו שלא מנסים בבית, אבל היה נראה לי הרבה יותר הגיוני ומשתלב בקו הסיפור עד כה, שריקי תרצה זיון רגיל.
מבין השיטין ובעצם מהשיאים עצמן, ניכרת חיבתך לעכוזים שמנמנים ונראה לי שבמקרה הזה. כמאמר חז״ל ״האהבה קלקלה את השורה״ 🙂
ההערה השניה נוגעת למעיין. ברור שמדובר בבחורה אינטיליגנטית ולא פרחה בעליל.
סקס טוב קולני ומסר מעצורים, אפילו בפגישה ראשונה, לא שמור לפרחות.
אבל כל הירידות והכמעט סקס מול החברה שלה? לי זה לא נראה תואם את דמותה של מעיין
מסכים עם מור ועם ערן.. באמת אוהב את הדמות של מעיין, אבל הנקודות של ערן נכונות ואף חשובות
בכל מקרה אני מאוד נהנה מהסיפור הזה
תודה, תודה ושוב תודה.
אתה סופר נהדר, הייתי שמח לקרוא דברים נוספים שלך (אם יש) לא מתחום הארוטיקה… בטוח יש לך סיפורים משובחים בתחומי עניין אחרים, לא? ואם לא, אני מפציר בך ללכת על זה. הסגנון הספרותי שלך מקסים ומאוד זורם עבורי..
בכל מקרה תודה על ההשקעה והיצירתיות!
ערן, הדפוסים הרגילים והמקובלים הם לא ממש העניין פה. הסיפור עצמו די חריג, לא רגיל וממש לא "מקובל".
אני רואה את הסיפור כתיאור של מציאות סתמית עם הבהובי אירוטיקה חריגה שלאט לאט מסמא את עיני הגיבורים )ובעיקר הגיבורות(
אז החריג הוא העיקר ולא המקובל הישן והטוב. ומה אם ריקי עצמה מעוניינת במין חריג וכואב? הרי כל מערכת היחסים הזו היא מעוותת ומטורפת, אז למה שריקי תזרום בדפוסים המקובלים מלכתחילה?
ולגבי מעיין – סתם בימבו ברוכת דדים. באה עשתה את שעשתה וטוב שהלכה. מי ייתן ומור ישלב קצת 50 גוונים של אפור כדי לאלף את ריקי הסוררת.
ריקי בהחלט צריכה אילוף כמו שצריך..
והסיפור הזה צריך המשך!
דור אתה מענה אותנו!!
דור מקפיד על סוג של "ריאלזם" ושל "רצף הגיוני" בעלילות של הסיפורים שלו (בעיני זה עיקר הקסם של הסיפורים שלו).
כאשר גיבורה של סיפור, עושה משהו שלא עולה בקנה אחד עם ההתנהגות של הדמות שלה קודם והמניעים שלה לא ברורים, זה צורם.
נכון שכל מערכים היחסים הזו היא מעוותת, אבל הגיבורים לא הוצגו כמעוותים מראש, הם הוצגו כאנשים רגילים שלאט לאט נסחפים ומטבע הדברים אנשים נסחפים בדפוסים המוכרים להם. אם למשל היה קודם לכן איזו פסקה על כך שריקי חלמה פעם על סקס אנאלי ולא העזה, או שזו איזו חוויה מתקנת, או משהו שיסביר מה פתאום היא נסחפת לכיוון הזה, שהוא מעט לא שיגרתי.
לגבי מעיין, יכול להיות שאני באמת טועה. מעניין באמת עד כמה תופעות כאלו נפוצות (בחורות שיורדות למי שיוצא איתן, מול זוג מוכר אחר), כנראה שאני מיושן מדי….