====================
מור עף למעלה. הכביסה עוד לא לגמרי יבשה והוא מחליט לייבש אותה עוד קצת: אמא אמרה עשרים דקות, אז ליתר בטחון הוא מפעיל לחצי שעה. אחר כך הוא מלקט בגדים אדומים, כתומים וסגולים מסלי הכביסה שלו ושל ההורים ומפעיל את מכונת
הכביסה. את הכביסה הוא מוריד מהחבל בזהירות, שלא לקמט את הבגדים וכדי להרוויח עוד קצת נקודות אצל אמא, מקפיד לקפל את הבגדים הכי טוב שהוא יכול.
מכונת הכביסה עוד לא גמרה את פעולתה, לכן מור מחפש בחדר הכביסה בגדים שעוד לא קופלו ומתחיל לקפל אותם ועד שהמכונה גומרת, שכונת מגדלים נאה של כבסים מקופלים עומדת על המדף, מוכנה לחלוקה. לאחר שהמכונה מודיעה לו סוף סוף שהיא גמרה, מור מוציא את הבגדים הרטובים, ממלא את הגיגית ואז תולה אותם בזה אחר זה.
אבא יושב על כורסת הטלוויזיה שלו וצופה בחדשות ומהנהן לעבר מור כאשר זה נכנס הביתה, אוחז בגיגית הכביסה.
"הי.” אומר מור.
אבא נוהם בברכה.
"מה זה, אמא מעבידה אותך?”
"שטויות, קצת כביסה.”
"לא יזיק לך לעזור בבית.”
"כמוך?” מיתמם מור. “לא זוכר אותך עוזר בבית אף פעם.”
"מישהו צריך לפרנס את המשפחה הזאת, מי יעשה את זה? אמא שלך?” מתעצבן אבא. “אתה, מהמשכורת תמיכה טכנית שלך? יש בבית הזה אנשים שמכניסים כסף ויש כאלה שמבזבזים אותו. אני מאלה שמכניסים, מה אתה?”
מור חושק את לסתותיו ושואל:
"איפה אמא?”
"במטבח, מכינה ארוחת ערב. תראה אם היא צריכה עזרה.”
"אוקיי.”
כאשר מור נכנס אל המטבח, אמא עומדת בגבה אליו, וחותכת סלט.
"צריכה עזרה?” הוא שואל ומתקרב אליה.
"גמרת עם הכביסה?” עונה אמא מבלי להסתובב.
"אמ–הממ…” אומר מור ונצמד אליה מאחור, חש בחום גופה מול עורו. “הורדתי…תליתי…” הוא מוסיף ומנשק את אוזנה. “אפילו קיפלתי את כל מה שהיה בגיגית…”
"מוריק, אל תהיה טמבל…אבא שלך בסלון.”
"…והוא יקום משם…למה?” שואל מור, הודף בחוצפה את זקפתו אל בין לחייה ישבנה מעל השמלה הדקה. אמא מצטמררת אך לא מסלקת אותו.
"לא יודעת…נו, אל תהיה טמבל…” היא אומרת מבלי להסתובב, איברו דחוק עדיין בין פלחי עכוזה.
"תגדירי טמבל.” עונה מור ומלטף את שדיה מעל השמלה. פטמותיה מגיבות מיד למגע אצבעותיו ומתקשות ומור מלטף סביבן וממולל אותן בעדינות. אמא נאחזת בשיש ונושפת ברכות.
"מה שאתה…עושה עכשיו זאת הגדרה טובה.” היא אומרת בשקט.
מור אוסף את שמלתה הקצרה של אמא ובמהרה חושף את ישבנה החטוב ואת החוטיני הירוק המפריד בין פלחי העכוז.
"מור די…”
מור לוקח את בקבוק שמן זית הניצב בסמוך ושופך מעט שמן לכוס.
"מה אתה עושה?”
הוא טובל את אצבעותיו בכוס ומסיט את החוטיני ועכשיו החריץ שלה גלוי וחשוף. מור מחליק אצבע משומנת במעגל רחב סביב החור הקטן שלה ושומע אותה מתנשפת.
"קיבלת פעם בתחת, אמא?”
"מור, די…” ממלמלת אמא.
"שאלתי אותך.” הוא אומר ומקרב את אצבעו לפי הטבעת שלה.
"לא…אף פעם לא.” מודה אמא. “עכשיו די…”
"והיית רוצה?” הוא שואל, אצבעו לוחצת על הטבעת הקטנה.
"אני לא יודעת…מור, די…” היא אומרת ללא נחישות.
מור אוחז בידה ומוביל אותה אל מפשעתו. באצבעותיו הוא מחלץ את הזין ומניח את ידה של אמא על איברו הזקור. נשימתה של אמא נעתקת בקול.
"רוצה את זה בתחת, אמא? שנינו יודעים שאת אוהבת שאני דוחף לך לשם אצבעות…תרגישי כמה הוא גדול וקשה, אמא…”
"לא עכשיו, מוריק…אבא שלך בסלון…”
מור מזדקף ומתרחק, מפתיע אפילו את עצמו. משהו בנימת קולה של אמא רמז לו שהוא עומד לדחוק בה יותר מדי. הוא מסדר את בגדיו, מציץ באבא בסלון אך זה נראה אדיש לחלוטין לדרמה במטבח.
"אז…את צריכה עזרה?” שואל מור.
אמא גמרה לסדר את שמלתה והיא מיטיבה עכשיו את שיערה.
"אתה משוגע לגמרי.” היא אומרת בשקט.
"אז אני יכול ללכת לחדר?”
"תערוך שולחן, חכמולוג.”
"רק דבר אחד לפני שאני משחרר אותך.” אומר מור וחוזר אל אמא ומרים את שמלתה.
"מה אתה עושה?” היא שואלת אך מור אוחז בתחתוניה ומפשיט אותם במהירות.
"תחזיר אותם!” לוחשת אמא אך מור מצחקק, מתרחק ומניח אותם בכיסו. הוא מוציא צלחות וסכו"ם ועורך את השולחן וכמה דקות אחר כך הארוחה מוכנה והם קוראים לאבא, אשר רוטן ומגיע בפעם השלישית שקורא לו מור.
"נו, אז מתי ההצגה הגדולה?” שואל אבא.
"יום חמישי.” עונה אמא.
"וגמרתם להתאמן או שאתם ממשיכים?”
מור מחכה לתשובתה של אמא.
"אני לא יודעת, מה אתה אומר? אנחנו מוכנים?”
"תכלס אני לא עולה על הבמה. זה רק את, אני מזכיר לך.”
"גם נכון.” מודה אמא.
"אז..?” שואל מור.
"אתה חושב שאנחנו מוכנים? סליחה, אני מוכנה לדעתך?”
"אני חושב ש…לא יודע…אף פעם לא תזיק עוד חזרה.” מיתמם מור.
"שמעת את הבן שלך.” אומרת אמא ולוקחת לעצמה פרוסת לחם. “מוריק, תעביר לי את החמאה בבקשה.”
"הנה.” מגיש לה מור את כלי החמאה שהיא קנתה פעם בצרפת. הטלפון של אבא מצפצף צפצוף יחיד והוא פותח אותו,לבדוק את פשר ההפרעה. גבותיו מתקדרות מעט למראה משהו על המסך והוא מתחיל להתעמק. בדרך כלל אמא מעירה לו על התנהגות כזו אך הפעם היא מתעלמת ממנה.
"נראה לי שאני אזדקק להרבה חמאה לחזרה הערב.” היא אומרת בסבר פנים תמים בעודה מורחת את החמאה על הלחם.
"המממ?” מהמהם אבא.
"בשביל שהכול יכנס חלק.”
"המממ…” עונה אבא.
"הבן שלך יכול להיות קצת קשוח איתי לפעמים בחזרות.” מצטרפת אמא למשחק. "הוא לא נותן לי לנוח.”
"באמת לא יזיק לך קצת פרטנר קשוח מפעם לפעם.” ממלמל אבא בעודו שקוע במסך.
"אתה הולך להיות קשוח איתי הערב?” שואלת אמא את מור, נושכת לחלקיק שנייה את שפתיה החושניות.
"אם זה מה שאת צריכה בשביל להיות מוכנה, אז כן.” מישיר אליה מור את עיניו, לבו הולם.
"אז זה מה שאני צריכה.”
"אז הלילה אני אתן לה קשוח. הלילה אנחנו הולכים עד הסוף. מוכנה?”
"מוכנה.”
"מממ…” מהמהם אבא מבלי להסיר את עיניו מהמסך הסלולרי. "המממ…יופי…תסלחו לי, אני חייב לעשות שיחה.” אבא קם בגרירת כיסא צורמנית ויוצא מהמטבח, מותיר את אמא ומור לבדם עם הכלים.
"כדאי שנפנה את השולחן לפני החזרה.” אומרת אמא בשלווה מפתיעה.
"תתחילי, אני הולך להביא וזלין.” אומר מור, מתענג על עיניה הנפערות של אמא.
מור הולך לחדר האמבטיה שלו ומחפש את הוזלין. נדמה לו שראה אותו שם, אם כי אינו זוכר מתי. לאחר כמה רגעים של חיפוש הוא מתייאש ואז הולך לחפש בחדר האמבטיה של ההורים. שם הוא מוצא את הצנצנת, לוקח אותה, ויורד למטה.
הזין שלו קשה כמו מוט ארד כאשר הוא רואה שאמא גמרה לסדר את המטבח ואבא עם האוזניה של הסלולרי באוזן במרפסת, נואם למישהו באנגלית. כשהוא במוד הזה, יודע מור, הוא יכול לנאום שעות. אמא לא לובשת תחתונים ואבא עסוק, כל הכוכבים מסתדרים טוב.
"יאללה, למרתף.” אומר מור. “אני הולך לזיין אותך.” הוא מוסיף בשקט, מתענג בפעם השנייה על ההלם שבעיניה של אמא.
הוא אוחז בידה והם יורדים אל המרתף, צעדיהם מהדהדים באוזניהם. כאשר הם לבדם הוא אוסף אותה בזרועותיו והם מתנשקים. פעם, פעמיים שלוש. נשיקות אטיות וחושניות, שפתיים רכות, פטמות זקורות, אצבעות חזקות וחמימות, תלתלים, לחי רכה.
מור לא יכול לחכות יותר והוא מוביל את אמא אל הספה אשר שימשה אותם בכל החזרות עד כה. הוא אוחז בידה ומשכיב אותה על מסעד הספה המרופד, כך שגופה יוצר צורת V הפוך והיא מקופלת לשניים באגן. הוא כורע תחתיה ומפשיל את שמלתה מעלה במהירות, חושף את רגליה הנהדרות, את ירכיה החטובות ואת ישבנה המופלא, זוג כדורי באולינג שזופים ומושלמים אשר עמק פרוותי מפריד בינהם.
אמא נאנחת ברכות כאשר לשונו של מור פוגשת בחריץ החמים שלה. מור מפשק את ישבנה באגודליו ומתחיל ללקק מלמטה למעלה, מהדגדגן ועד פי הטבעת. הוא מתעכב כמה רגעים על הדגדגן המחושמל של אמא ואז מלקק את דרכו מעלה דרך השפתיים דמויות האפרסק ועד לחור הזעיר והביישן המתכווץ למגע לשונו. הלשון מרפרפת מעלה ומטה כיונק דבש, מרגשת את החור הקטן ואז מחליקה שוב למטה, במורד החריץ הרטוב.
מעלה ומטה הוא מלקק את אמא, קובר את פניו בישבנה ודוחף את לשונו אל תוך סדק ערוותה הצר ואל חור התחת הקטן, כמעט בועל אותה בלשונו. היא רכה ומרוגשת ומור יודע שכאשר ירצה לחדור אליה, הוא כמעט ולא יזדקק לוזלין מרוב רוק אך הוא נהנה ללקק אותה שם שוב ושוב ואנחותיה הנרגשות של אמא מבשרות לו שהיא לא מתנגדת.
פניו של מור קבורות בין פלחי עכוזה של אמא והוא שקוע מכדי לשים לב להתרחשויות שבבית. לצעדים והקולות הבוקעים מהכניסה בעודו מענג את פי הטבעת של אמא בלשונו.
"תתה?” נשמע לפתע קול מהמדרגות.
"שוני, אל תרדי לבד!” נשמע קולה של רווית ומור מזדקף. רווית ושוני כאן! התדהמה מפנה את מקומה לזעם ותסכול, מה הן עושות כאן לעזאזל?
"רווית כאן.” מסנן מור ומיטיב את בגדיו.
"מה?!” נזעקת אמא.
"תתה?” קוראת שוני הקטנה.
"סבתא תכף באה אלייך, נכון, סבתא?” אומרת רווית.
"רוויתי…איזו הפתעה…” אומרת אמא ומסדרת את שמלתה. “מה אתן עושות כאן?”
"התפוצץ איזה צינור ואין לי מים.” עונה רווית מלמעלה. “בעל הבית אמר שהוא ישלח שרברב מחר אבל אני לא ישנה ככה, בלי להתקלח. אפילו מים בניאגרה אין. אז החלטנו לבוא אליכם ואבא אמר שאין בעיה.”
"תתה?!”
"אני באה, מתוקה שלי…” אומרת אמא. היא מעיפה מבט מתנצל במור ועולה למעלה ומור רוצה להבעיר את העולם, בית אחרי בית.
מור נשאר לשבת במרתף, טובל באומללות. מלמעלה הוא שומע את השיחות ואת כלי המטבח בפעולה. אמא בטח מכינה ארוחת ערב לרווית ולשוני. אחר כך הוא שומע את רווית לוקחת את שוני להתרחץ ואז את ארוחת הערב של הבנות. גפיו כבדות ומוחו צף לאי שם, הקולות מגיעים אליו מרחוק, לא מחוברים לגוף. הוא שומע את עצמו נושם ונושף, יוצא מהגוף. הנה הברכיים שלו והנה הידיים נחות עליהן. דיבורים.
“לילה טוב שוני.”
"אה דה דה תתה!”
"איזה מתוקה!”
כעבור כמה רגעים הוא שומע צעדים במדרגות.
"הי אח, מה ניש?” שואלת רווית.
"הכל סבבה.”
"אז מה אתה מעוך כזה?”
"לא מעוך, סתם עייף.”
"מה, שוחטת אותך בחזרות?”
"כן.” מחייך מור חיוך מאולץ. “משהו כזה.”
"אתה בא לסלון? תגיד שלום לאורן?”
"יפ.”
מור קם בכבדות ועולה אחרי אחותו. אורן גיסו יושב בסלון עם אבא והם מנהלים שיחה של אנשים חשובים על גיוסים וריביות וחרא כזה שאורן ואבא כל כך אוהבים לדבר עליו. אורן ומור מחליפים דברי נימוסין, מעמידים פנים במשך כמה דקות שהם מעניינים זה את זה ואז מתנצל מור ומסביר שהוא עייף.
"לילה טוב.”
מקהלת "לילה טוב.” מלווה אותו בדרכו לחדרו, שם הוא מתקלח ומתיישב על המיטה. מסיבה כלשהי הוא פשוט גוסס מעייפות ובמהרה הוא נשען לאחור ושוקע.
הוא מתעורר באמצע הלילה, על הרצפה. כנראה החליק מהמיטה. הפה שלו יבש ובא לו סודה, לכן הוא קם בכבדות ומהדס לעבר המטבח. הוא פותח את המקרר, מוזג לעצמו סודה צוננת ואז מניח את הכוס בכיור ונפנה לחזור לחדרו.
"רוויתי?” נשמע קולה של אמא מחדר האמבטיה שבמסדרון. מור מתקרב לעבר הקול ומבחין בדמות בחדר הקטן.
"אה.” אומרת אמא כאשר היא מבינה שזה מור הנכנס לחדר האמבטיה.
“חשבתי שזאת…” דבריה של אמא נקטעים כאשר מור רוכן לעברה ומנשק אותה בכוח, שפתיו מועכות את שפתיה. היא לובשת חלוק לילה קטן ותחתונים מתחתיו וידו מוצאת במהירות את שדיה הקטנים והללו מזדקרים בין אצבעותיו בחדווה.
הם מתנשקים פעם, פעמיים ושלוש, התשוקה סכורה בקושי בדפנות דקיקים של שליטה עצמית. מור מלטף את שדיה של אמא, משחק בפטמותיה והיא נאנחת ברכות בפיו, גופה החמים והריחני נמס לנוכח גופו. ביד אחת הוא משחק בשדיה של אמא ובאחרת מלטף את צלעותיה, גולש לעבר בטנה וחוזר מעלה, הלוך וחזור בשליטה עצמית שמדהימה אותו ומטריפה את אמא.
כעבור כמה רגעים של נשיקות פולשת ידו אל תחתוניה של אמא, אצבעו טובלת עד מהרה בפרוות ערוותה והיא נאנקת בפיו. רגעים אחדים אחר כך היא רטובה דיה כדי שיוכל להחליק לתוכה והיא נאנקת בשנית כאשר אצבעו פולשת לתוך הסדק המתלחלח במהירות. ידו השנייה עכשיו מלטפת את ישבנה, חופנת את פלחי העכוז ומבטיחה הבטחות נרמזות לפי הטבעת שלה.
"תמצצי לי ת'זין.” רושף מור ואמא ממהרת לכרוע על שטיח האמבט הרך. צמרמורת מבזיקה בגוו של כאשר שפתיה הרכות עוטפות את גאוותו ובאפלולית הוא מבחין בקווי המתאר של תלתליה נעים קדימה ואחורה בתנועות אטיות ואוהבות.
"הרבה רוק.” לוחש מור בהתרגשות. “תשימי הרבה רוק…”
אמא מוצצת לו את הזין במתינות, מגירה כמויות נכבדות של רוק על איברו. שניהם מבינים לאן זה הולך ועדיף שהזין יהיה רטוב ככל האפשר לפני שהוא מגיע ליעדו הבא. הוא אוחז בכיור ונאבק כדי למשול בעצמו ולא לשפד את ראשה, שדי החרמנות מתפרעים בגופו כמו קוזאקים ביום כיף בעיירה יהודית והוא מתאמץ שלא להפוך לפרא אדם בעצמו.
כאשר הוא לא יכול לחכות יותר, מור אוחז בזרועה של אמא ומרים אותה והם מתנשקים בשנית. הפעם זו אמא אשר שוברת את הנשיקה ומפנה לו את גבה, נאחזת בכיור.
"תהיה עדין.” היא אומרת בשקט. “אף פעם לא עשיתי את זה שם.”
=====================
יופי של סיפור, אבל מתחיל דישדוש. מציע שאת הפרק הבא תכתוב אחרי שבוע בלי לגעת בזין.
שיהיה קצת קשוח איתה מה קרה שהוא נהיה עדין.
סיפור מדהים אבל אתה כותב מצוייו מחכה להמשך
רווית?!? יא מלך!!!
הרגת אותי עם ההערה על הקוזאקים ביום כיף!
מעולה. אבל החלוקה לפרקים מלאכותית כדי ליצור ציפיה לפרק הבא ולא חלוקה רגילה.
נהיה כאן בכל מקרה